תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת לפסוק הוצאות עונשיות בגין ניהול הליך סרק. במקרה להלן בית המשפט פסק כי מדובר בתביעת סרק בגין תאונת דרכים. החוק לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים חוקק כדי לספק מנגנון מקל של פיצוי מי שנפגע, כשבמקביל נקבעה חובת ביטוח לכלי הרכב המנועי. החוק מקל על התובע שאינו צריך להוכיח אחריות לצורך קבלת פיצוי וכן קובע סדרי דין המקלים על דרך הוכחת הנזק. ראה: י. אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהדורה שנייה פרק המבוא. החוק יצר בהתאם דרך קלה יחסית לנסות ולקבל פיצוי, גם במקרים בהם לא נגרם לנהג נזק ממשי בגין תאונת דרכים. למרבה הצער יש המנצלים אפשרות זו לעשיית רווח שלא כדין. תביעות מסוג תביעה זו שבפני מוגשות לא אחת לבית משפט זה ולבתי משפט אחרים. ניהול התביעות גורם לעלויות ניכרות לחברות הביטוח וכתוצאה מכך עולה יוקר עלויות דמי הביטוח שמשלמים הנהגים כולם. כמו כן דיון בתביעה מסוג זה בא על חשבון זמן שיפוטי שהיה יכול להיות מנוצל לטובת תביעה ממשית ומוצדקת אחרת. אשר על כן הנזק הנגרם לחברה הוא נזק כפול - הן של ייקור עלויות ביטוח, המשולמות על ידי כלל בעלי הרכב, וכן של סתימת בתי המשפט בתביעות סרק. בהתאם אני סבור כי יש מקום לפסוק הוצאות עונשיות לדוגמא שירתיעו מפני הגשת תביעות מסוג זה, תביעות הגורמות נזק לחברה כולה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסיקת הוצאות בתביעת סרק: 1. ההליך והרקע. תביעה זו הינה תביעה לפיצויים לפי החוק לנפגעי תאונות דרכים. התובע הינו נהג שנפגע, לטענתו, בתאונת דרכים. הנתבעת היא חברת הביטוח שביטחה את הרכב בו נהג התובע. לטענת התובע הוא נפגע בתאונה וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקים של אובדן כושר עבודה לתקופה של כ- 3חודשים, כאב וסבל והוצאות שונות. הנתבעת אינה חולקת על עצם אירוע התאונה אלא שלטענתה לא נגרם לתובע כל נזק רפואי. לטענת הנתבעת התביעה היא תביעת מירמה שעצם הגשתה תוכנן ע"י נוסעי הרכב שהיו מעורבים בתאונה. ביום 31/03/97, בישיבה הראשונה, הגיעו הצדדים בינהם להסכמה לפיה יסכמו את טיעוניהם לפי סעיף 4ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הוסכם כי הצדדים יגישו סיכומיהם בצירוף כל הראיות לבית המשפט ובית המשפט יפסוק. הצדדים גם הסכימו כי בית המשפט יהיה מוסמך לדחות את התביעה. 2. טעוני וראיות התובע. התאונה נשוא תביעה זו אירעה ביום 97/05/18/05/97בשעות אחה"צ. מאזור התאונה הועבר התובע לבית חולים העמק בעפולה. התובע הגיש לבית המשפט את אישור חדר המיון בבית חולים העמק. מהאמור בדו"ח הבדיקה בחדר המיון עולה כי לא נמצא כל ממצא רפואי על פגיעה כל שהיא. נרשמה תלונת התובע כל כאב בראש ובע"ש תחתון ואולם הבדיקה העלתה כי מצבו תקין. התובע שוחרר ללא כל מימצא והופנה להמשך טיפול אצל רופא מטפל. התובע הגיש אישורים חתומים ע"י רופא מטפל לפיהם אושרו לו, לכאורה, שני חודשי אי כושר עבודה. ימי אי הכושר שאושרו לתובע מפורטים ב- 4 תעודות מחלה המשלימות את התקופה הנ"ל. תעודות המחלה חתומות ע"י מי שנחזה להיות רופא מטפל. יצויין כי אין בתעודות ציון המרפאה בה בוצע הטיפול הרפואי וככל הנראה מדובר בתעודות שניתנו ע"י רופא בביתו. כמו כן אין בתעודות או בכל מסמך אחר שבפני בית המשפט כל הנחיות לטיפול רפואי בתקופת ימי המחלה. בנוסף הגיש התובע אישור הנחזה להיות אישור על תשלומי שכר המשולמים לו בדרך כלל. מדובר בטופס 106המתייחס לחודשים נובמבר ודצמבר 1994. 3. טיעוני וראיות הנתבע. טענת הנתבעת הינה כי מדובר בתביעת מירמה. לטענת הנתבעת הפגיעות ברכב בו נהג התובע היו קלות ולא נגרמו כל פגיעות גוף. נציג הנתבעת טוען כי התובע והנוסעים שהיו עימו החליטו לביים אירוע נזק הן לצורך תביעת פיצוים בגין נזקי רכוש והן לצורך תביעות נזקי גוף. לבית המשפט הוצג דו"ח החקירה של בוחן התאונות המשטרתי. על פי האמור באותו דו"ח נגרם לרכב התובע (מסוג אודי) נזק קל בפנס ואילו לרכב השני (מסוג טנדר שברולט) לא נגרם כל נזק. כן הוצגו שתי עדויות שנגבו מנהג הרכב השני שהיה מעורב המוסר פרטים זהים לאלו שציין בוחן התנועה המשטרתי. אותו נהג מעורב העיד גם כי שמע את נוסעי רכב התובע שדיברו כי בכוונתם להתחזות לנפגעי תאונה לצורך תביעת פיצויים. אותו נהג מסר פרטים אלו הן בחקירה המשטרתית והן לחוקר מטעם חברת הביטוח בשתי עדויות נפרדות שהוגשו לבית המשפט. בנוסף הציג ב"כ הנתבעת את דו"ח השמאי עליו ביסס התובע תביעה לנזקי רכוש ולפיו נגרם לרכבו נזק ממשי של פגיעה בחלקו הקדמי. מדובר בנזקים שהיה על בוחן תנועה משטרתי להבחין בהם, אם אכן אירעו בתאונה הנ"ל (נזקי שבירה של כל חזית הקדמית של הרכב). כאמור לעיל ציין הבוחן כי לא נגרם לרכב הנ"ל כל נזק. עובדה זאת תומכת בגירסת הנתבעת לפיה מדובר במירמה. כמו כן הגיש ב"כ הנתבעת את תמליל החקירה שחקר נציג חברת הביטוח את התובע עצמו. התובע חזר על גרסתו כפי שפורטה בתביעה וציין כי טופל בקופת חולים וכן ע"י רופא פרטי שאישר לו מנוחה למשך שלושה חודשים (יצויין כי בתביעה שהוגשה לבית המשפט והן באישורי המחלה שהוגשו צוינה תקופת המחלה כחודשיים בלבד). מכל האמור לעיל מבקש ב"כ הנתבעת מבית המשפט לקבוע כי אכן מדובר בתביעה מירמה ולדחות את התביעה. לחילופין לפסוק פיצוי מזערי. יצויין, אם כי הדברים לא נרשמו בפרוטוקול, כי בדיון בפני בו הסכימו הצדדים על טעונים לפי סעיף 4ג' לחוק הבהיר ב"כ הנתבעת כי אלו הן טענותיו. יחד עם זאת ועל אף שהובהר כי זה הוא קו ההגנה של הנתבעת לא ביקש ב"כ התובע להעיד את התובע או את מי האחרים שהיו ברכב בזמן התאונה כדי שניתן יהיה לסתור קו הגנה מיועד זה. 4. הכרעת בית המשפט. לאחר שעיינתי בכל המסמכים שהוגשו ע"י שני הצדדים החלטתי לדחות את התביעה. אני קובע כי המסמך הרפואי היחידי שניתן לראותו כמסמך רפואי אמיתי היינו דו"ח חדר המיון בבית חולים העמק עפולה. לפי דו"ח זה לא נגרם לתובע כל נזק. בכל הנוגע לאישורי המחלה המתייחסים לתקופה של חודשיים ימים אני קובע כי לא הוכח כי אישורים אלו ניתנו עקב צורך רפואי ממשי וכי יש בסיס לכאורה לטענת הנתבעת כי מדובר באישורים פיקטיביים שניתנו לתובע לצורך תביעה בלבד וללא כל צורך רפואי. האישורים הינם אישורים לתקופות עוקבות. רק באישור לתקופת ימי המחלה האחרונה (מיום 1/7/97ועד ליום 17/7/97) מצויין תאריך התבדיקה אצל הרופא (1/7/97). בשאר האישורים אין כל תאריך של בדיקה. נראה לכאורה כי שאר האישורים מולאו רטרואקטיבית באותו המועד. כמו כן, ועל אף שהאישורים הינם על טפסים של קופת חולים אין בהם כל ציון למרפאה המטפלת. אין גם כל ציון לטיפול רפואי כל שהוא או בדיקה שעל התובע ה"חולה" לעבור. לבית המשפט גם לא הוצג כל מסמך אחר המעיד על טיפול רפואי או בדיקה רפואית אחרת כל שהיא שעבר או התבקש לעבור התובע. מכל הטעמים הנ"ל אני קובע כי לא הוכח שהאישורים הרפואיים ניתנו עקב צורך רפואי ממשי וכי אין לראות באישורים הנ"ל כראיה לצורך רפואי להיעדרות מעבודה. התובע גם לא הציג כל אישור של מעביד כי נעדר מעבודה בפועל. כל שהציג התובע בעניין עבודתו והכנסתו היינו טופס 106של מעסיק כל שהוא המתייחס לתקופת עבודה של שני חודשים, נובמבר ודצמבר .1994כאמור לעיל מדובר בתאונה מיום 18/5/97 ותקופת ההיעדרות מעבודה (לטענת התובע) היא בשני החודשים שלאחר התאונה. אין בפני בית המשפט כל אישור להיעדרות בפועל מעבודה וכן אין כל אישור להכנסה החודשית של התובע באותה התקופה או אישור לפיו הופחתו הכנסותיו עקב היעדרות מעבודה. בהתאם אני קובע כי התובע לא הוכיח כל צורך רפואי להיעדרות מעבודה, לא הוכיח היעדרות מעבודה בפועל ולא הוכיח מה השכר שהפסיד בגין היעדרות. התובע תבע גם הוצאות שונות. לבית המשפט לא הוצגה כל ראיה להוצאות. יצויין כי הרופא שניפק את תעודות המחלה מתגורר באותו ישוב בו חי התובע (ועל פי שמו אף יתכן כי מדובר בקרוב משפחה). אשר על כן לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין הוצאות.התובע גם תבע פיצוי מקסימלי בגין כאב וסבל. כאמור לעיל בבדיקת חדר המיון של בית חולים העמק לא אותרה כל פגיעה. אין כל ראיה לפגיעה רפואית כל שהיא ובפני בית המשפט ראיות למכביר לפיהם לא נגרם כל נזק לתובע. אשר על כן, ועל אף שהתובע התלונן על כאב ראש, לא מצאתי מקום לפסוק לזכותו פיצוי כל שהוא. כאמור לעיל הודיע ב"כ הנתבעת על קו ההגנה ומה יהיו טיעוניו. ב"כ התובע בחר שלא להעיד את התובע ואת מי משלושת העדים שהיו עם התובע ברכב. הימנעות זו מחזקת את בסיס טעוני הנתבעת כי מדובר בתביעת מירמה. בסיכומו של דבר אני מורה על דחית התביעה וקובע כי התובע אינו זכאי לפיצוי מאחר ולא הוכח כי נגרם לו נזק כל שהוא בתאונת דרכים. 5. פסיקת הוצאות. תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי לפסוק הוצאות עונשיות בגין ניהול הליך סרק. במקרה שבפני אני קובע כי מדובר בתביעת סרק. החוק לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים חוקק כדי לספק מנגנון מקל של פיצוי מי שנפגע, כשבמקביל נקבעה חובת ביטוח לכלי הרכב המנועי. החוק מקל על התובע שאינו צריך להוכיח אחריות לצורך קבלת פיצוי וכן קובע סדרי דין המקלים על דרך הוכחת הנזק. ראה: י. אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהדורה שנייה פרק המבוא. החוק יצר בהתאם דרך קלה יחסית לנסות ולקבל פיצוי, גם במקרים בהם לא נגרם לנהג נזק ממשי בגין תאונת דרכים. למרבה הצער יש המנצלים אפשרות זו לעשיית רווח שלא כדין. תביעות מסוג תביעה זו שבפני מוגשות לא אחת לבית משפט זה ולבתי משפט אחרים. ניהול התביעות גורם לעלויות ניכרות לחברות הביטוח וכתוצאה מכך עולה יוקר עלויות דמי הביטוח שמשלמים הנהגים כולם. כמו כן דיון בתביעה מסוג זה בא על חשבון זמן שיפוטי שהיה יכול להיות מנוצל לטובת תביעה ממשית ומוצדקת אחרת. אשר על כן הנזק הנגרם לחברה הוא נזק כפול - הן של ייקור עלויות ביטוח, המשולמות על ידי כלל בעלי הרכב, וכן של סתימת בתי המשפט בתביעות סרק. בהתאם אני סבור כי יש מקום לפסוק הוצאות עונשיות לדוגמא שירתיעו מפני הגשת תביעות מסוג זה, תביעות הגורמות נזק לחברה כולה. אשר על כן אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 000, 10 ש"ח + מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. פסיקת הוצאותתביעת סרק / הליך סרק