קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין הצהרתי בעלות בדירה: .1בפני בקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו הדירה המצויה בקומה א' בבנין האחורי שברחוב האילנות 35בחיפה, חלקה 31בגוש 10754[להלן: הדירה] הינה רכושה של המשיבה 1[להלן: חברת הבארון]. ושהעברת הדירה על שם המשיבה 2[להלן: המשיבה] היתה הברחה של נכס שלא כדין. ושיש למנות את ב"כ המבקש-עוה"ד שניר לכונס נכסים של חברת הבארון וכן שלמשיבה במטרה למכור את הדירה, לשם מימוש חובה של חברת הבארון למבקש. כל זאת לאור פסק הדין שניתן לטובת המבקש ונגד חברת הבארון ביום 5.4.92בתיק אזרחי 16251/89של בימ"ש השלום בחיפה [להלן: פסק-דין קמא]. זאת בגין תביעה כספית שהיתה למבקש נגד חברת הבארון ונגד יצחק לוי ז"ל [להלן: לוי] בקשר להתחיבות שנתנה לו חברת הבארון בגין שרותי אדריכלות שהוא הגיש לה. המבקש תבע את חברת הבארון ואת לוי, שהיה מנהל ובעל השליטה על חברת הבארון על פי התביעה הכספית הנ"ל פסק דין קמא ניתן על סך של 500, 7ש"ח בצרוף מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית על פי סעיף 10א' לחוק ההוצל"פ. לא היתה מחלוקת על כך שסכום פסק הדין הנ"ל התגבש במועד הגשת התביעה שבפניי, על סך של כ-000, 90ש"ח. התביעה נגד לוי נדחתה. .2זאת לדעת, שהדירה ביחד עם דירות אחרות, הועברו ביום 1.8.90מחברת הבארון לחברת יצחק אמר ובנו חברה להשקעות ובניה בע"מ [להלן: חברת אמר]. זאת כאשר זמן קצר לאחר מכן מכרה חברת אמר למשיבה את הדירה ועל כך נרשמה הערת אזהרה ביום .18.10.90כמו כן, מוסכם כי עובר לרכישת הדירה על ידי המשיבה, העביר לוי סך של 000, 200ש"ח לזכות המשיבה. זאת כאשר בו זמנית, ממש באותו יום, העבירה חברת אמר לזכותו של לוי סך של 000, 200ש"ח. אין חולקים על כך שהמשיבה רכשה את הדירה בכספים שהיא קיבלה מלוי, שקיבל אותה מחבר תאמר תמורת מכירת זכויותיה של חברת הבארון לחברת אמר שבכללם גם המקרקעין עליהם בנתה חברת אמר את הדירה [שרכשה המשיבה מחברת אמר]. כמו כן, אין חולקים על כך שמזה שנים, ובוודאי בתקופה הרלוונטית לעיסקה של רכישת הדירה, היתה המשיבה הידועה בציבור כאשתו של לוי וגרה וחיה עימו כאשתו לכל דבר. אף כי היא לא נישאה לו כדמו"י או באופן אחר. עד יום מותו היה לוי נשוי כדמו"י לאחרת. [ראה סעיף 15לנ/9]. עד כאן עובדות שאינן שנויות במחלוקת. .3המבקש טוען כי המשיבה עשתה קנוניה עם לוי ועם חברת אמר בכך שהדירה, שהיתה צריכה להימסר לחברת הבארון, תמורת העיסקה עם חברת אמר הועברה, למעשה, למשיבה בעיסקה הסיבובית הבאה: חברת אמר העבירה, כביכול, ללוי במקום לחברת הבארון סך של 000, 200ש"ח בגין העיסקה עם חברת הבארון [להעברת זכויות חברת הבארון בחלקות 30ו- 31הנ"ל] ולוי העביר את הכסף למבקשת אשר "החזירה" את הכסף לחברת אמר תמורת הדירה. עיסקה סיבובית זו עולה מתוך ביצוע העברות הכספים בו זמנית, כפי שהדבר עולה מהמוצגים ת/ 2ו-ת/ 3ומנספח ח' לתצהיר המבקש ת/ 5מחברת אמר לחברת הבארון ומחברת הבארון ללוי ומלוי למשיבה ומהמשיבה בחזרה לחברת אמר. הכל ביום .22.5.90 לכן סבור המבקש שיש לראות את העברת הדירה על שם המשיבה כמעשה מירמה, כמלאכותי ולמראית עין, ולמעשה, הדירה שייכת לחברת הבארון. חברת הבארון לא התייצבה לדין ולא חלקה על התביעה לכן לפי דעתו של המבקש יש להצהיר כי הדירה, למעשה, היא של חברת הבארון, והמבקש רשאי להפרע מן הדירה בגין פסק הדין שיש לו נגד חברת הבארון. לפיכך, טוען המבקש כי רישום שמה של המשיבה כקונה בחוזה עם חברת אמר, היתה פעולה למראית עין, ולפי סעיף 13לחוק החוזים [חלק כללי] תשל"ג - 1973[להלן: חוק החוזים - כללי] חוזה למראית עין הוא בטל ויש לבטל את רישום שמה של המשיבה בחוזה הרכישה. עוד טוען המבקש כי הפעולות הנ"ל לאור מצבה של התובעת וחוסר פעילותה וחוסר האפשרות לפרוע את חובותיה, מאז פטירתו של לוי ועד היום, יש לראות את חברת הברון כחברה בפי רוק המבצעת העדפת מירמה נגד נושיה וביניהם המבקש. סעיפים 355+ 373לפקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג- .1983סעיף 96לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"מ-.1980 .4המשיבה טוענת כי העיסקה בינה לבין חברת אמר היתה בתום לב, וכי הכספים שלוי נטל מחברת הבארון היו כדין מחמת הלוואת בעלים שהוא העניק לחברת הבארון וגבה אותה בשלבים שונים, באחד מן השלבים, היה אותם 000, 200ש"ח ששולמו ביום 22.5.90מחברת אמר לחברת הבארון ושבהם שילמה חברת הבארון חלק מחובה ללוי. המשיבה מסבירה כי לוי נתן לה את הכספים למטרת רכישת הדירה, זאת כאשר היה לה די כסף משלה במט"ח לקניית הדירה. מפני שלוי רצה לעזור לה לשמור על ערך המטבע שלה ובגלל יחסי האמון שהיו ביניהם, שבהם גם היא מימנה הרבה מן הצרכים של לוי, ולמעשה, הם היו קופה אחת. המשיבה טענה בתקיפות כי היא לא הבינה בעסקיו של לוי, וכי נתנה בו אמון גמור וכי היא לא שותפת לשום קנוניה [עמ'15-16+ 18לפרוטוקול]. .5ייאמר מייד, שהתרשמתי ממהימנות עדותה של המשיבה, לפחות מן הבחינה הזאת שהיא לא היתה שותפת לקנוניה, אם היתה, בין חברת אמר ולוי. עוד ייאמר כבר עכשיו, כי לא הובאה בפניי אסמכתא לטענת המבקש שבנסיבות יש להתיחס לחברת הבארון כחברה בפרוק ו/או ללוי כפושט רגל, למרות שלא הוגשה בקשה לפרוק חברת הבארון ובוודאי שלא ניתן צו כינוס נכסיה, וכן אמורים הדברים לגבי לוי עצמו שמעולם לא הוכרז כפושט רגל וגם לא ניתן צו לכינוס נכסיו. לכן, הטענה שיש להתיחס אל חברת הבארון או אל לוי כמי שפשטו את הרגל, איננה מקובלת עלי. עוד ייאמר מייד, שאם יש להתיחס, כטענת המבקש, להסכם שבין חברת אמר והמשיבה כהסכם בטל [בהסתמך על סעיף 13לחוק החוזים כללי]. וביחד עם זאת, אין חולקים על כך שלא נעשה שום הסכם בכתב להעברת הדירה מחברת אמר לחברת הבארון [ראה סעיף 8לחוק המקרקעין תשכ"ת-1969], הרי שאז יש לראות את הדירה כנכס מנכסיה של חברת אמר. והרי המבקש לא הביא שום עילת תביעה נגד חברת אמר בגין הדירה. המבקש לא טען שיש לראות את העיסקה שבין חברת אמר וחברת הבארון כעיסקת קומבינציה שבה, כביכול, שהשאירה לעצמה חברת הבארון את הדירה. ויפה נהג שהרי גם לעיסקה דימיונית זו, אין שום מסמך בכתב. לסיכום סוגיה זו ייאמר כי גם אם יש לראות את העיסקה שבין המשיבה וחברת אמר כבטלה, עדין אין מכך מסקנה שהדירה צריכה להרשם או להיות של חברת הבארון. מכל מקום, אין תביעה נגד חברת אמר שתגרום לכך שהדירה שאמורה להרשם על שם המשיבה, תירשם על שם חברת הבארון. גם אם נוקטים גישה קיצונית לטובת גירסתו של המבקש, עדין במקרה הטוב יש לטעון כי הדירה היא נכס משותף ללוי ולמשיבה, זאת כאשר נגד שניהם אין למבקש, למעשה, עילת תביעה, שהרי תביעתו נגד לוי נדחתה ובהליך שבפניי לא צרף המבקש את עזבונו של לוי כנתבע. יתרה מכך, אם הטענה היא שלוי הוציא כספים שלא כדין מחברת הבארון ומסר את הכספים למשיבה, מן הראוי היה לצרף את עזבונו כנתבע נוסף בהליך שבפניי. בסופו של דבר, העבריין העיקרי במשיכת כספים שלא כדין מחברת הבארון [כך טוען המבקש] הוא לוי, ומדוע היה מחדל שעזבונו לא נתבע כלל?. זאת ועוד, המבקש, למרות טענתו שהמשיבה, כביכול, שותפה לקנוניה של הוצאת כספים שלא כדין מחברת הבארון, הוא לא הגיש תביעה כספית נגד המשיבה להחזרת הכספים, והשליך את יהבו על כך שביהמ"ש יקבע כי הדירה היא של חברת הבארון. כנראה שהמבקש ידע שאין ממש בטענה זו. ברם, אם כך, מדוע צריכה המשיבה לוותר על דירה שהיא רכשה אותה בתום לב?. .6לשיטה אחרונה. לא נראה לי שהוכחה עילת התביעה שיש להתיחס לדירה כדירת חברת הבארון, ולכן, התביעה לפסק דין הצהרתי שהדירה היא רכושה של הבארון [חיפה] חברה לבנין בע"מ נדחית. בנסיבות כאלה, מן הראוי לדחות גם את הבקשה למנות את ב"כ המבקש ככונס נכסים למכירת הדירה לשם מימוש חובה של חברת הבארון למבקש. ובקשות אלה גם הן נדחות. נכון שלא הוגש תצהיר נגדי על ידי חברת הבארון, אך הגנתה של המשיבה נגד בקשת המבקש, מועילה גם נגד הטענה שחברת הבארון, כביכול, מתכחשת שלא כדין לבעלותה על הדירה. במקרה הטוב, חברת הבארון איננה טוענת שהיא בעלים על הדירה, ולכן, לכאורה, אין להענין בבקשה נגדה ולא היה דרוש שהיא תתגונן. צו העיקול הזמני שהוטל על הדירה, יפקע תוך 30יום מיום מתן פסק הדין. המבקש ישלם למשיבה את הוצאות המשפט ושכר טירחת עו"ד שלה בסך של 000, 2ש"ח בצרוף מע"מ. כחוק. פסק דין הצהרתי