קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צמצום בהשתכרות ביטוח נכות: .1התובע, חבר קיבוץ יפעת, הגיש לנתבע תביעה לגימלת נכות לפי פרק ו 2לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968(להלן: "החוק"). לפיכך הועמד התובע לבדיקה רפואית ונקבעה לו דרגת נכות רפואית בשיעור % .62עם זאת, דחה הנתבע את תביעתו של התובע לתשלום גימלת הנכות, מאחר שפקיד התביעות קבע שהמבוטח אינו "נכה" כמוגדר בסעיף 127כא לחוק, מאחר שהכנסותיו של התובע לא צומצמו בשיעור הנדרש על פי החוק. .2תובענה זו הוגשה נגד החלטתו האמורה של הנתבע, שהודעה לתובע במכתב הדחיה מיום .25/5/94 .3סעיף 127כא לחוק קובע כתנאי להיותו של מבוטח משום "נכה" לפי פרק ו 2לחוק, כי כושרו להשתכר צומצמם (עקב הליקוי) ב-% 50לפחות. (אין לתובע טענה שהוא עונה על החלופה הראשונה כלומר - שאין לו כושר כלל להשתכר מעבודה או ממשלח יד וכי השתכרותו בפועל אינה מגיעה ל-% 25מהשכר הממוצע). הסעיף האמור מקנה קובע גם ש"הכל" כלומר בחינת ההשתכרות והצמצום בה, יהיו לפי כללים ומבחנים שייקבעו בתקנות. .4השר אכן התקין תקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת והן תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (צמצום בהשתכרות), התשמ"ד- 1984(שתיקראנה להלן: "התקנות"). לענייננו חשובה תקנה 8לתקנות הקובעת כך: "מבוטח שהוא חבר קבוץ ... המועסק במסגרת סידור העבודה של הקבוץ ... לא יותר מ- 4שעות ביום - ייחשב כמי שצמצם את השתכרותו בפועל ..." .5אין מחלוקת בין הצדדים שהתובע מועסק במסגרת סידור העבודה של הקיבוץ וכי במסגרת זו הוא מועסק במשך 8שעות ביום. אולם, התובע טוען כי עקב נכותו אין הוא יכול למעשה לתרום תרומה כלשהי בעבודתו, אין הוא מפיק תפוקה המועילה לקיבוץ ואם היה עובד בעיר - היה מפוטר מזמן מעבודתו. סידורו של התובע בעבודה למשך 8שעות ביום בא רק בגלל המוטיבציה הגבוהה של התובע ולמטרות חינוכיות וחברתיות, אך אין בו כדי להעיד במאומה על כושר ההשתכרות. בנוסף לכך טוען התובע כי תקנה 8האמורה הינה בלתי סבירה ומפלה בין חברי קיבוץ למבוטחים אחרים, שכן מבוטח אחר זכאי לפיצוי על הפסד ההשתכרות הריאלי שלו ולעומת זאת אצל חבר קיבוץ נמדד רק ענין שעות העבודה. לטענת התובע, מטרת המחוקק היתה לפצות על הפסד ההשתכרות ופרשנות שתשלול מחבר קיבוץ את הזכות לפיצוי האמור אף אם כושר השתכרותו צומצמם רק משום שמספר שעות עבודתו גדול מהנקוב בתקנה - סותרת את המטרה התחיקתית. .6לעומתו טענה ב"כ הנתבע כי יש לפרש את התקנה כלשונה ולבדוק את צמצום ההשתכרות לחבר קיבוץ שאינו מועסק יותר מ- 4שעות ביום על פי סידור העבודה. אין להביא בחשבון את ענין התפוקה. סעיף 127כא לחוק קבע במפורש, לטענת הנתבע, שהצמצום יהיה הן בכושר להשתכר והן בהשתכרות בפועל והמחוקק לא קבע מאומה על התפוקה. לענין האפליה טענה ב"כ הנתבע כי אם תפורש התקנה כך שלגבי חבר קיבוץ תהיה התחשבות בתפוקה - יהיה דווקא בכך כדי להביא לאפליה שכן צמצום השתכרותם של מבוטחים אחרים, על פי התקנות, אינו תלוי בשאלת התפוקה. .7הצדדים הסכימו ביניהם, כי תחילה תידון השאלה המשפטית של אופן פרשנותה של תקנה 8לתקנות ושל סבירות התקנה, ורק אם תידחה עמדת הנתבע - יובאו ראיות בשאלות העובדתיות (טענות התובע לגבי תרומתו לעבודה, תפוקה וכיו"ב, אשר לא היו מוסכמות, מבחינה עובדתית, על הנתבע). להסכמת הצדדים ניתן תוקף של החלטה והצדדים אכן טענו את טענותיהם, כפי שתומצתו לעיל. .8עיון בסעיף 127כא לחוק מעלה שצודקת ב"כ הנתבע בטענתה שהמחוקק דרש כי ה"צמצום" יתייחס לשני עניינים נפרדים; הענין הראשון הוא ה"כושר להשתכר" והשני - ה"השתכרות בפועל". מכאן, ניתן ללמוד יפה על מטרתו של פרק ו 2לחוק. פרק זה, כחלק ממערכת של חקיקה סוציאלית, אינו בא ליתן זכאות לגימלה לכל המבוטחים שיש להם "ליקוי". הזכאות תינתן רק למי שעקב ליקוי גם נפגע ברמת השתכרותו בפועל. אין לראות את פרק ו 2לחוק כמעין פוליסת ביטוח שבה מוגדר מקרה הביטוח כ"צמצום כושר ההשתכרות", שכן גם מי שכושר השתכרותו אבד לחלוטין עקב ליקוי בו לקה, לא יהיה מוגדר כ"נכה" אם השתכרותו בפועל לא צומצמה. ניטול לדומא מקרה של עצמאי או של שכיר בחברה שהוא בעל השליטה בה, שלקה בגופו ואיבד את כושרו לעסוק במשלח ידו או שכושר זה צומצמם בלמעלה מ-% .50אם העסק ימשיך להתקיים ואותו מבוטח ימשיך להשתכר ממנו, השתכרות שאינה פחותה ב-% 50מהשתכרותו שטרם הליקוי, לא יוגדר המבוטח כ"נכה" על פי סעיף 127כא לחוק (אף שאינו חבר קיבוץ). .9כאן מתעוררת השאלה כיצד ניתן לבדוק את צמצום השתכרותו בפועל של חבר קיבוץ? הרי חבר קיבוץ (לכל הפחות אצל קיבוצים המתנהלים לפי דרך החיים המסורתית של "קיבוץ"), אינו משתכר בפועל בגין עבודתו. אף אם היה ניתן לראות את הזכויות אותן מקבל חבר קיבוץ מקיבוצו כ"השתכרות", הרי שזכויות אלה אינן פוחתות בהתאם לירידה בכושר העבודה של חבר הקיבוץ ואין הוא מפסיק לקבל זכויות אלה אף אם אינו עובד. כדי לא להשאיר חברי קיבוצים כמשוללי זכויות מכח פרק ו 2לחוק, בא השר והתקין את תקנה 8לתקנות, הקובעת אינדיקציה לבדיקת צמצום ההשתכרות בפועל גם אצל חברי קיבוץ. מכאן, שלא זו בלבד שאין התקנה מפלה את חברי הקיבוצים לרעה, אלא שבהעדרה של תקנה זו - לא היה חבר קיבוץ (שאינו קיבוץ המשלם שכר על פי עבודה בפועל), זכאי כלל להיקרא "נכה" לפי פרק ו 2לחוק, מאחר שלא היתה יכולה להיות לו כל דרך להוכיח את הירידה בהשתכרותו בפועל. (במאמר מוסגר אנו מוצאים לנכון לציין כי מאחר שהמחוקק הראשי גילה דעתו שיש לדרוש גם צמצום בהשתכרות בפועל ניתן היה לטעון שהשר חרג מסמכותו בעת שאיפשר לחבר קיבוץ להיקרא "נכה" - בלא לדרוש ממנו צמצום כזה. אולם, ברור שלא זו השאלה שעלינו להכריע בה בתובענה זו וייתכן שהיה ניתן לפטור ענין זה בכך שסמכותו של השר היתה רחבה מאד מאחר שסעיף 127כא לחוק עצמו קבע ש"הכל" יהיה לפי כללים ומבחנים שייקבעו בתקנות). .10עדיין יכולה להיטען הטענה שתקנה 8לתקנות, לכשעצמה, אינה סבירה וכי השר היה צריך לקבוע קריטריון המתייחס לתפוקה או לתועלת הריאלית מהעבודה ולא לשעות העבודה. אין אנו סבורים שנכון יהיה לקבל טענה מעין זו. מי שבשל "ליקוי" אינו מסוגל לייצר תפוקה או אין תועלת מעבודתו (או שהן צומצמו ב-% 50לפחות) הוא זה ש"כושרו להשתכר" נפגע בלפחות %.50 על כן, אם השר היה קובע בתקנה 8את התפוקה כאינדיקציה ל"השתכרות בפועל", היה מחטיא את מטרת המחוקק, שכן התוצאה מכך היתה שענין "כושר ההשתכרות" יהיה הענין היחיד שייבדק, בלא שיהיה משקל כלשהו ל"השתכרות בפועל". לפיכך, ובהעדר אפשרות לבחון לגבי חבר קיבוץ את "ההשתכרות בפועל", הרי שאין כל פסול בקביעת מספר השעות כמקבילה לצמצום בהשתכרות בפועל. .11גם הדרישה לכך שיום העבודה לא יעלה על 4שעות (וקביעת הנוסחה לצמצום ביחס ליום עבודה של 8שעות) הינה סבירה בהחלט ואין כל מקום שבית הדין יתערב בשיקול דעתו של השר בענין זה. .12התוצאה מהאמור לעיל היא שאין טעם להמשיך את הדיון בתביעה, מאחר שאין מחלוקת על כך שהתובע נמצא בעבודה, על פי סידור העבודה של הקיבוץ, במשך 8שעות ביום. מכאן שאף אם יוכיח התובע שטענותיו בדבר העדר תועלת כלשהי מעבודתו ובדבר הסיבות להימצאותו בעבודה הן נכונות - לא יוכל התובע להוכיח שמתקיימת בו הגדרת "נכה", שכן לא יוכל להוכיח צמצום בהשתכרות בפועל, כנדרש על פי סעיף 127כא לחוק וכמתאפשר על פי תקנה 8לתקנות. .13אשר על כן, אנו דוחים את התביעה. .14אין צו להוצאות. נכות