קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבר בכתף בעקבות תאונה: 1. התובעת ילידת שנת 1960 נפגעה בתאונת דרכים ביום 1/2/93. אין מחלוקת לגבי חבותה של הנתבעת עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1976. המחלוקת היחידה בין הצדדים הינה לגבי גובה הנזק לגביו הסמיכוני הצדדים ליתן פס"ד על דרך הפשרה עפ"י סעיף 4(ג) לחוק הנ"ל. 2. הפגיעה א. התובעת נפגעה בכתף ימין, בחדר מיון אובחן שבר, הומלץ על מתלה במשך 3 שבועות, מנוחה ומעקב רופא מטפל. ב. בצילום רנטגן שבוצע 3 ימים לאחר התאונה אובחן השבר בכתף ימין ושבר בצלע 3 בצד ימין. ג. למרות שעפ"י תעודת חדר מיון לא נפגעה התובעת בראשה, נבדקה למחרת התאונה ע"י רופא עיניים שמצא שריטה קרנית לאחר פגיעה מרסיס זכוכית. העין נחבשה אך השריטה נרפאה כבר למחרת וכל הבדיקות היו תקינות. ד. התובעת היתה בחופשת מחלה מצטברת מיום התאונה עד יום 15/5/93. ה. ד"ר לוטם אשר נתמנה כמומחה מטעם ביהמ"ש להערכת נכותה של התובעת כתוצאה מפגיעתה בתאונה הנדונה מצא כי השבר התאחה היטיב, נותרה הגבלת תנועה קלה ביותר של 5 בכתף שהיא בתחום השוני הטבעי שבין הכתפיים. הפצעים בפנים וברך שמאל החלימו היטב והצלקות שנותרו אינן רגישות, בולטות או מכערות. ד"ר לוטם היה בדעה כי התובעת החלימה היטב ולא נותרה לה נכות לצמיתות. 3. נזק מיוחד א. הפסד השתכרות: התובעת יצאה לחופשת לידה ב- 17/11/92 והיתה אמורה לחזור לעבודתה ביום 8/2/93. בשל התאונה שעברה ביום 1/2/93 לא חזרה לעבודה. ב. התובעת קיבלה שכרה עד יום 20/2/93 אך היתה כאמור באי כושר מלא עד 15/5/93. ג. התובעת לא שבה לעבודה גם לאחר תום תקופת אי הכושר ועל כן מבקש ב"כ הנתבעת כי אקבע שהתובעת לא שבה לעבודה בשל רצונה להישאר בביתה עם תינוקה. ד. הנחתו של ב"כ הנתבעת אינה בלתי סבירה אך משעוגנה תקופת אי הכושר באישורים רפואיים שמשמעם שלא יכלה לעבוד גם במקום אחר ולא הוכח כי לא התכוונה לשוב לעבודה ביום 8/2/92 כשבוע לאחר התאונה הינה זכאית להפסדיה גם אם השביעו רצונה. ה. התובעת מבקשת לחשב הפסדיה עפ"י שכרה ב- 9/92כחודשיים לפני צאתה לחופשת לידה תוך הנחה מוטעית כי לא נוכה מס הכנסה, למרות שנוכה בשיעור 30ש"ח. ו. צודק ב"כ הנתבעת בטענתו כי אין כל הצדקה להסתמך דווקא על משכורת חודש 9/92 ומן הדין לחשב הפסדיה בתקופת אי הכושר עפ"י ממוצע שכרה ב- 4 החודשים שקדמו להפסקת עבודתה בניכוי מס הכנסה עפ"י החוק ובהצמדה סה"כ - 364, 2 ש"ח. ז. לאור כל האמור לעיל זכאית התובעת להפסד השתכרות בתקופת אי הכושר בא לא קיבלה שכרה בסך - 092, 7 ש"ח. 4. עזרה בבית א. בעת התאונה היתה התובעת כחופשת לידה ולטענת בא כוחה בשל פגיעתה נמנעה ממנה האפשרות לטפל בבנה ונזקקה לעזרת אמה, מעבר לעזרה המקובלת בין בני משפחה. ב. צודק ב"כ הנתבעת כי אם לתינוק נזקקת בתקופה הראשונה שלאחר לידת ילדה לעזרה מירבית מצד בני משפחתה, אך כאם צעירה שכתפה שבורה ובמתלה נמנעה ממנה גם האפשרות לתת לילדה הטיפול שהיתה נותנת בעזרת בני משפחה. ג. בנסיבות אלה כשהיד הפגועה היתה ידה הדומיננטית של התובעת מן הראוי לזכותה בעזרת צד ג' בסך - 2000 ש"ח. 5. הוצאות רפואיות א. התובעת המציאה קבלות בערך נומינלי של 114, 1ש"ח. צודק ב"כ הנתבעת בטרוניתו כנגד הקבלה מד"ר קציר שהינו רופא פנימי שבתחום מומחיותו לא נפגעה התובעת וקבלות על תשלום דמי חבר לקופ"ח מכבי אותם מחוייבת התובעת לשלם בלאו הכי בשל חברותה בקופה, מה עוד שנזקקה לרופא פרטי שאת הוצאותיו הינה תובעת. ב. חשבונית ד"ר מ. היים מס' 0395 מיום 9/4/93 ע"ס - 117 ש"ח צורפה פעמיים. ג. לאור האמור לעיל זכאית התובעת להוצאות בסך - 760.60 ש"ח בלבד ובתוספת הפרשי הצמדה בסך -021, 1 ש"ח. 6. נזק כללי א. למרות שד"ר לוטם קבע כי לא נותרה לתובעת נכות לצמיתות היא עותרת להפסדי השתכרות בעתיד בשל המגבלה שנותרה בתנועות הכתף שנפגעה בתאונה. ב. ד"ר לוטם קבע חד משמעית כי ההבדל זעיר של 5בלבד והוא בתחום השוני הטבעי שבין הכתפיים. אי לכך לא מדובר על הגבלה בלתי ניתנת לכימות אלא על תופעה טבעית. ג. מקרה זה אינו מתאים אפוא לעובדות נשוא ת.א. (חיפה) 602/95 רואמי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, צלטנר, חבות לפיצויי נפגעי תאונות דרכים עמ' 608(לב') 1 עליו מבקש ב"כ התובעת להסתמך. באותו מקרה נקבעו לתובע נכויות זמניות מצטברות במשך תקופה של שנה וחצי שיש בהן כדי להצביע על חומרת הפגיעה. בענייננו, כאמור החלימה התובעת, לאחר תקופה קצרה חזרה לעבודתה ואף השביחה שכרה. ד. לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה דרישתה להפסד השתכרות לעתיד. 7. נזק שאינו נזק ממוני התובעת לא אושפזה ולא נותרה לה נכות לצמיתות ועל כן נשאר ראש נזק זה להערכתי עפ"י תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים לנזק שאינו נזק ממון) תשל"ו - 1976. הגם שאין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שיגרה הפיצוי המקסימלי המגיע עפ"י תקנה זו נראה לי כי במקרה זה כשנגרמו לתובעת שברים בכתף וצלע ימניים, נזקקה למתלה בידה הדומיננטית והיתה באי כושר במשך 3.5 חודשים הינה זכאית לפיצוי המקסימלי בסך -170, 11 ש"ח. 8. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת כדלקמן: א. הפסד השתכרות - 092, 7 ש"ח; ב. עזרה בבית - 000, 2 ש"ח; ג. הוצאות רפואיות משוערכות - 021, 1 ש"ח; ד. כאב וסבל - 170, 11 ש"ח; סה"כ: - 283, 21 ש"ח; בניכוי התשלום התכוף בערכו המשוערך - 901, 3 ש"ח; סה"כ: - 382, 17 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14/2/96 וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור % 13 בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. כתפייםשבר