קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה שרת בית ספר: 1. התובע עבד 10 שנים בעירית נס ציונה בתפקיד של שרת בבית ספר בנס ציונה. בסביבות שנת 1990 עבר לעבוד ביד לבנים בנס ציונה כעובד תחזוקה, כשעבודה זו כללה: תיקונים, שיפוצים ועבודות תחזוקה קלות. 2א. בהודעתו בפני חוקר הבטוח הלאומי - נ/ 3 טען התובע, שביום המקרה בתאריך 20.5.93, כפי שכתוב בטופס התביעה, הוא עסק בעבודה של העברת אנדרטה קטנה ביחד עם עוד עובד, מהכניסה לבית יד לבנים למיקום קבוע בתוך יד לבנים בנס ציונה. היה לו עוד פועל שעזר לו, וביחד הם הרימו את האנדרטה שהיתה קצת כבדה, ובזמן הסיבוב עם האנדרטה, התובע קיבל מכה בשוק רגל ימין. המכה אומנם כאבה לו, אך התובע לא התיחס לזה במיוחד. ירד לו קצת דם מהשוק במקום הפגיעה. המקרה קרה בסביבות השעה 14.00, ובאותו יום המשיך לעבוד עד סוף היום עד שעה 17.00 (להלן-"הארוע בעבודה"). ב. למחרת היום, התובע טען שהוא פנה למרפאה לרופא המשפחה, נבדק וקיבל טיפול אנטיביוטי וחבישה של הרגל. מספר ימים לקח תרופות, ולאחר שמצבו החמיר, הופנה למרפאת רמז ברחובות לכירורג. הכירורג נתן לו אנטיביוטיקה אחרת ולאחר שזה לא עזר, הוא הופנה לבית חולים קפלן ברחובות, אושפז שם ושוחרר. לאחר שמצבו החמיר, הוא נבדק והוחלט שעליו לעבור ניתוח בתל השומר. בחודש אוגסט 93', התובע עבר ניתוח בשוק רגל ימין במחלקת פלסטיקה בבית חולים תל השומר. עקב המקרה, התובע לא עבד תקופה של 7- 6חודשים, וקיבל על כך תעודת מחלה מרופא. 3/ בהודעתו נ/ 3 טען התובע, שבעבר בשירותו הצבאי במבצע קדש בשנת 1956, נפגע בשוק רגל ימין בזמן שהמשאית בה נסע עלתה על מוקש. מאותה פגיעה נשארה לו צלקת קטנה שהבריאה ולא היתה לו עימה שום בעיה עד למכה שקיבל מהאנדרטה. 4א. על פי החומר הרפואי, התובע סבל מדלקת כרונית של עצם שוק ימין לפחות מ-13.1.93, דהיינו מספר חודשים לפני תאריך הפגיעה שאותו ציין התובע. ב-נ/ 3 התובע אמר, שהוא לא זוכר בדיוק את תאריך הפגיעה, ויתכן שמה שכתוב בכרטיס הרפואי הוא יותר מדויק. ב. לשאלת החוקר, מדוע בשום מקום בחומר הרפואי לא מוזכר מאומה על כך שהתובע קיבל מכה בשוק רגל ימין בזמן העבודה, ענה התובע, שהוא לא התייחס למכה, כי הוא חשב שזה יעבור על ידי מספר ימי מנוחה, על פי ימי מחלה שקיבל מהרופא שלו. התובע אמר לחוקר שהוא סיפר לרופאה שלו על המכה שקיבל מהאנדרטה ואיננו מבין מדוע היא לא רשמה זאת בכרטיס הרפואי. ג. לשאלת החוקר, מדוע התובע קיבל תעודות מחלה, כאשר הוא טוען שאת המכה קיבל בעבודה והוא מבקש להכיר בה כתאונה בעבודה, ענה התובע, שהוא לקח תעודות מחלה עד תום ימי המחלה שהיו לו, ולאחר מכן העיר מישהו את תשומת ליבו לכך, שאם את המכה הוא קיבל בעבודה, הרי שהוא צריך לפנות לתאונה בעבודה. ד. לשאלת החוקר, מדוע גם בחומר הרפואי מבתי החולים השונים, לא נזכר אף בשמץ של מילה שהמכה שהתובע קיבל היתה בעבודה, ענה התובע, שלא שאלו אותו על כך, לכן זה לא רשום. ה. לשאלה מדוע התובע הגיש את התביעה באחור, ענה, כי קודם מיצא את ימי המחלה שלו, ורק לאחר שהסבו את תשומת ליבו לכך שמדובר בתאונת עבודה, פנה לבטוח הלאומי. 5א. בחקירה הנגדית בבית הדין התברר, שהתובע בעצם איננו זוכר את התאריך המדויק למכה שהוא קיבל מהאנדרטה. התובע אמר, שהוא נקב בתאריך של 20.5.93 משום שזה היה התאריך שבו הוא אושפז בבית החולים. ב. התובע טען בבית הדין, שהוא הגיש תצהיר, וכל מה שכתוב בתצהיר הוא נכון. עיון בסעיף 2 לתצהיר מעלה, שכתוב בו כך: "בתאריך שלא זכור לי במדויק, בתחילת חודש נובמבר או סוף חודש אוקטובר 92', עבדתי כעובד תחזוקה בעירית נס ציונה ועסקתי בהעברת אנדרטה. סעיף 3: במהלך העבודה נפגעתי בשוק ימין, במקום שבו היתה לי צלקת ישנה וסגורה". ג. בחקירה הנגדית העיד התובע, שהתצהיר כתוב בקצרה ושאכן הוא קיבל מכה על הצלקת הישנה באותה רגל ובעצם הוא לא זוכר בדיוק מתי זה קרה. כשאימתו את התובע עם החומר הרפואי, אמר כי 20.5.93 היה יום האישפוז. התובע העיד על עצמו, שהזיכרון אצלו לא היה בסדר כאשר מילא את טופס התביעה לדמי פגיעה שהגיש לבטוח הלאומי. כאשר בא כח הנתבע הפנתה את תשומת ליבו של התובע שבטופס התביעה לדמי פגיעה הוא ציין, שיום האישפוז הוא 23.5.93, ענה התובע שכתב משהו בין יום יומיים לפני או אחרי תאריך האישפוז. ד. התובע הודה, שהוא לא התכוון בכלל להגיש תביעה לתאונה בעבודה, כי הוא חשב שהכל יעבור, ברם, משהתברר שמצבו הסתבך בגלל אותה מכה, והוא עבר אישפוזים וניתוחים, וכושר העבודה נפגע אצלו, הוא החליט לפנות לבטוח הלאומי בתביעה. ה. בעמ' 3 לפרוטוקול, ענה התובע לשאלות בית הדין, כי כאשר ראה את הטפסים בקופ"ח, נזכר שהמכה היתה באוקטובר או נובמבר 92'. 6. אין ספק שכדי להוכיח שהיתה תאונה בעבודה, על התובע מוטל נטל הראיה להצביע על תאריך של התאונה, שלגביה הוא טוען שהיתה תאונה בעבודה. אין ספק, שתאונה חייבת להתמקד באירוע שקרה ביום מסוים ובשעה מסוימת. לדאבוני, התובע לא הצליח לשכנע אותי, מתי הוא קיבל את המכה בשוק הימנית, שלגביה הוא טוען שזו היתה תאונה בעבודה. 7א. אין ספק שב- 20.5.93לא היה לתובע שום ארוע בעבודה, ואישפוזו היה ב-23.5.93. בסיכום המחלה של בית חולים קפלן מ-23.5.93, כתוב שהתובע אושפז אלקטיבית לטיפול בכיב כרוני בקידמת השוק. הכיב ידוע כשנה למטופל. ב. התובע הגיש לי הפניה לכירורג מ-1.11.92, מוצג ת/1, שלפיו יש לו פצעמוגלתי בשוק ימין, הוא קיבל טיפול במוקסיפן, אך המצב לא השתפר בהרבה. מדובר בכיב והכירורג מתבקש לקבל את התובע לטיפולו. אין ב-ת/ 1שמץ לאירוע תאונתי בעבודה. ג. עיון בתיק קופ"ח של התובע הנמצא בתיק בית הדין, מעלה שכאשר היה לתובע אירוע בעבודה, הוא ידע לומר זאת והדבר נרשם. עם כל הכבוד לתובע, אין זה נכון שהוא איננו מורגל בהגשת תביעות לבטוח הלאומי, והרישומים כדלקמן יעידו על כך: באוקטובר 83' היתה לתובע תאונה בעבודה - חבלה בברך שמאל, כאשר הוא היה שרת בבית ספר. ב- 21.8.87 היתה לו תאונה בעבודה. ב- 27.4.84 חשד לגוף זר בעין ימין, גם כן בעבודה. ב- 18.9.90- התובע קיבל מכה בזמן קטטה, מישהו התקיף אותו. ב-3.10.90, נרשם "החולה לא רוצה לקבל חופש מחלה כתאונה בעבודה" (קטטה בזמן העבודה). ב- 13.1.93- כתוב "אולקוס בשוק ימין". ב- 1.5.94כתוב "היום בפעם הראשונה שהחולה מוסר שקיבל מכה ברגל בעבודה לפני האולקוס. 8. מהאמור לעיל ברור, שכאשר התובע מוסר אינפורמציה לרופא, האינפורמציה נרשמת. על כן, קשה לי להאמין שהתובע אמר לרופאה או לרופא בקופ"ח שהוא קיבל מכה מהאנדרטה, והדבר לא נרשם. 9. ישנו בלבול רב בתאריכים, ואין לי מושג אם אכן התובע קיבל מכה בעבודה, אם הוא אכן קיבל מכה בעבודה, מתי זה היה. החומר הרפואי שנמצא בפני מעלה, שכאשר התובע נפגע בעבודה, זה נמצא ברשומות הרפואיות. אין בכרטיס הרפואי ואין בסיכומי המחלה אף מילה על מכה שהתובע קיבל בשוק ימין, ושבגין אותה מכה, הוא לא עבד 7- 6 חודשים, כגירסתו. 10. על המבוטח להביא ראשית ראיה, שאכן קרה לו אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגימה בעבודה (דב"ע מב/90- 0 שפיר - המוסד לבטוח לאומי פד"ע טז 90). בהעדר מועד מדויק לאירוע התאונתי, התובע לא הביא ראשית ראיה כדי להוכיח שהוא אכן נפגע בעבודה. ככל שרציתי לעזור לתובע, לא הצלחתי למצוא בסיס עובדתי בחומר הראיות המונח בפני, לאירוע תאונתי או לקשר סיבתי עובדתי בין העבודה לבין הפגיעה, לה טוען התובע. על אף שעיינתי היטב בחומר הראיות שבפני, וניסיתי להיעזר במועדים שונים בהם נקב התובע, אף אחד מהם לא הצביע על מועד אפשרי שבו התובע קיבל מכה בעבודה. קשה לי לתאר מצב שהתובע קיבל מכה בעבודה, ובמשך חודשים לא מצא לנכון לספר על כך למי מהרופאים, הן בקופת חולים והן בבית החולים, וזאת עד 1.5.94. 11. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות. אין צו להוצאות. דיני חינוךשרת בית ספרתאונת עבודהבית ספר