קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד אוזבקיסטן איירוייס: 1. בפני תביעה לפיצוי בגין איחור בהגעת מטענם של התובעים ליעדו.   2. ביום 22.8.02 טסו התובעים באמצעות הנתבעת מנתב"ג לבנקוק (דרך טשקנט) לחופשת ירח דבש. כשהגיעו התובעים לבנקוק, התברר כי מטענם שכלל שני תרמילי נסיעה, לא הגיע עמם. כנטען בתביעה התובעים מילאו טופס בקשה לאיתור מטען ועמדו בקשר טלפוני עם נציג הנתבעת במשך 10 ימים אך זה לא הצליח לאתר את המטען האבוד.   לטענת התובעים, ביום 2.9.02, מצאו, בכוחות עצמם ובעזרת צוות הקרקע בשדה התעופה בבנקוק את מטענם האבוד .   3. הנתבעת טענה כי כבודתם של התובעים עוכבה על ידי צוות הביטחון של נתב"ג מסיבות בטחון ונשלחה על ידי צוות הביטחון לבנקוק בטיסת אל על ביום 24.8.02 כך שהכבודה הגיעה לבנקוק ביום 25.8.02.   הנתבעת צרפה לכתב הגנתה עותק מדו"ח "lost report file" וטענה כי העיכוב נעשה על ידי שירות הביטחון של נתב"ג שלא באשמת הנתבעת.   כן נטען על ידי הנתבעת כי התובעים לא פנו לנציג הנתבעת בבנקוק וכי לנתבעת אין עובד בשם "עבדול רשטם", עימו נטען כי התובעים היו בקשר באשר לאיתור המטען.   4. התובעת העידה כי מסרה את מספר הטלפון הסלולרי שלה לנציג הנתבעת כפי שגם נטען בתביעה וכי התקשרה מידי יום לנציג הנתבעת כדי לברר אם המטען נמצא. התובעת הודתה כי שם הנציג שצוין בכתב התביעה שגוי וכי דיברה עם נציג בשם פזיל טייטוב. כן הגישה תובעת פירוט שיחות מחברת אורנג', ת/1, ממנו עולה כי מיום 23.8.02 ועד יום 30.8.02 התקשרו התובעים תשע פעמים לנציג הנתבעת על מנת לברר קורות המטען והעידה כי למרות שהמטען הגיע לבנקוק ביום 25.8.02, נאמר לה כי המטען טרם נמצא.   5. נציג הנתבעת טען כי דו"ח המחשב שצורף לכתב ההגנה הינו דו"ח שבוצע על ידי חברת "אל-על" ועל פיו המטען עוכב מסיבות בטחון ונשלח לאחר מכן על ידי "אל-על" וכי אין להטיל על הנתבעת אחריות בגין עיכוב המטען מסיבות ביטחון.   עוד טען נציג הנתבעת כי התובעים לא השאירו כתובתם בבנקוק לפיכך לא ניתן היה להודיע להם כי המטען הגיע לבנקוק ביום 25.8.02.   6. על התביעה חלות הוראות חוק התובלה האווירית תש"ם - 1980 (להלן: "החוק") הקובע את עקרון ייחוד העילה בתביעה כנגד המוביל האווירי עובדיו וסוכניו בהתאם להוראות האמנה לאיחוד כללים מסויימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית שנחתמה בורשה באוקטובר 1929 (להלן: "אמנת ורשה") והפרוטוקול המתקן שנחתם בהאג ביום 28.9.55 (להלן: "פרוטוקול האג").   סעיף 19 לאמנת ורשה קובע כדלקמן: "המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת אחור בתובלה אווירית של נוסעים כבודה או טובין". סעיף 20 לאמנת ורשה מוסיף וקובע כי: "לא ישא המוביל באחריות אם יוכיח שהוא, משמשיו וסוכניו נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא היתה בידיו או בידיהם כל אפשרות לנקוט בהם".   מהוראות סעיף 20 לאמנת ורשה עולה כי הנטל להוכיח את התנאים לפטור מאחריות, מוטל על המוביל האווירי.   7. בענייננו טוענת הנתבעת לפטור מאחריות שכן לטענתה כבודתם של התובעים עוכבה מסיבות בטחון על ידי שירות הביטחון של נתב"ג, כפי שעולה מדו"ח המחשב שצורף לכתב ההגנה.   דו"ח המחשב שצורף לכתב ההגנה אינו נושא כותרת כלשהי ולא ניתן לדעת מעיון בו על ידי מי נערך או הופק. אכן בדו"ח המחשב מצויין "security reason" , אך כאמור לא ברור מעיון בדו"ח עצמו מי עיכב את המטען ומאיזו סיבה.   לו רצתה הנתבעת לעמוד בנטל המוטל עליה להוכיח את טענתה כי המטען עוכב על ידי שרות הבטחון בנתב"ג מסיבות בטחון, היה עליה לזמן כעד את עורך דו"ח המחשב או להמציא אישור רשמי של שירות הביטחון של נתב"ג כי המטען אכן עוכב מסיבות בטחון, בנסיבות שאינן תלויות במחדל כלשהו של הנתבעת.   לא זו אף זו, גם אם אקבל את הטענה כי המטען עוכב מסיבות בטחון בנסיבות בהן אין להטיל על הנתבעת כל אחריות בגין עיכובו הרי שמוטלת על הנתבעת אחריות לעיכוב מסירת המטען לתובעים החל מיום 25.8.02, מועד בו הגיע המטען שדה התעופה בבנקוק ועד ליום 2.9.02 מועד בו נמצא המטען על ידי התובעים, ללא עזרת נציג הנתבעת, על פי עדות התובעת שלא נסתרה ואף לא הוכחשה בענין זה.   עדותה של התובעת כי מסרה את מספר הטלפון הנייד לנציג הנתבעת אמינה עלי ועדותה כי היא ובעלה, התקשרו ביוזמתם, מספר פעמים לנציג הנתבעת לברר אודות המטען נתמכת על ידי דף פרוט השיחות ת/1. לו היה נציג הנתבעת מיידע את התובעים בדבר הגעת המטען ביום 25.8.02, יומיים לאחר הגעת התובעים, ניתן היה לצמצם את הנזק שנגרם בגין האחור בהגעת המטען.   8. סעיף 22 לאמנת ורשה קובע את תקרת הפיצוי למקרה של אובדן, נזק או אחור בהגעת כבודה בסך של 20$ לכל ק"ג של כבודה רשומה.   שיעור הפיצוי נגזר בנסיבות הענין ונוכח הוראות אמנת ורשה ממשקל המטען וללא כל קשר לאופי המטען וערכו.   משקל המטען הסתכם כנטען בתביעה ב - 25 ק"ג כ שתקרת הפיצוי מסתכמת בסך של 500$.   יחד עם זאת, הדעת נותנת כי פסיקת פיצוי בסכום המקסימלי בגובה תקרת הפיצוי הקבועה באמנת ורשה תעשה במקרים של אובדן מוחלט של הכבודה או במקרים של אחור במסירת הכבודה המתמשך על פני אורך תקופת הנסיעה כולה או בנסיבות מיוחדות אחרות.   בהתחשב בנסיבות המקרה ובאיחור במסירת הכבודה במשך 10 ימים מתוך 25 ימי הנסיעה, אני מוצאת לנכון להעמיד את הפיצוי בגין האיחור במסירת הכבודה בשיעור של כ - 65% מתקרת הפיצוי הקבועה באמנה ובסך מעוגל של 1,500 ₪.   9. אשר על כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 1,500 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט בסך של 350 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.   בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 15 ימים ממועד קבלת פסק-הדין. תביעות נגד חברות תעופהתעופה