1. בפנינו תביעה לתשלום גמול השתלמות ב'. מזכירת הוועדה לגמול השתלמות דחתה את הבקשה של התובע בטענה שזו הוגשה לאחר יותר מחמש שנים מעת שנלמדו הלימודים נשוא הבקשה, מבלי שהענין נדון ע"י הוועדה. 2. לטענת התובע שלח הבקשה כבר בשנת 94 בצירוף אישורי קורסים באמצעות הדואר הדיפלומטי ממנילה לישראל. לכן יש לראות את המועד להגשת הבקשה כשנת 94. באפריל 99 התברר לתובע כי לא אושר לו גמול השתלמות ואזי פנה וביקש בשנית שיאושר לו גמול השתלמות אך בקשתו נדחתה על ידי מזכירת הוועדה מהטעם שלפי ההסכם הקיבוצי לא יוכרו לימודים שהסתיימו בחמש השנים שקדמו למועד הגשת הבקשה. האמור לעיל הינו ליבת המחלוקת בין הצדדים. הצדדים טענו באשר להשתלמויות עצמם האם הם מזכות וכן מי אחראי לכך שהבקשה לא באה לדיון בוועדה במועד. 3. ביום 4.7.01 הגישו הצדדים רשימת מוסכמות ופלוגתאות וראוי להביאה במלואה כאן. מוסכמות: 1. אין חולק כי התובע עבד בשירות הנתבעת, ושימש בשורה של תפקידים במסגרת משרד החוץ. מוסכם, כי בשנת 1994 שימש התובע כשגריר ישראל במנילה בירת הפליפינים. 2. מוסכם, כי על התובע חל ההסכם שנכרת בין הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח לבין המעסיקים הציבוריים, (להלן-"המח"ר"), במסגרתו נקבעו הקריטריונים למתן גמול השתלמות, לרבות ההסכמה בדבר אי הכרה בלימודים שהסתיימו בתקופה שמעל ל 5 שנים קודם למועד הגשת הבקשה לגמול לועדה לאישור הגמול (להלן-"הועדה", הפועל מכוח אותו הסכם. 3. מוסכם, כי במהלך סוף שנת 1994 שלח התובע מכתב בקשה לגמול השתלמות ב' בצירוף אישורי קורסים ותעודות באמצעות הדואר הדיפלומטי, מוסכם כי המכתב מוען ישירות אל הוועדה, על פי כתובתה ברח' ארלוזורוב 93 בתל אביב. 4. מוסכם כי העובדה שלא אושר לתובע גמול השתלמות בעקבות בקשתו, התבררה לתובע לראשונה במסגרת הליכי פרישתו, אשר החלו בחודש אפריל 1999. 5. מוסכם, כי משרד החוץ הפיץ את החוזר המצורף לכתב התביעה כנספח ד' בין עובדיו, והדבר היה בידיעת התובע. פלוגתאות: האם הגיע מכתב הבקשה של התובע לועדה.ב מה המשמעות שיש לתת לעצם משלוח מכתב הבקשה של התובע לועדה, בהתחשב בהסכם החל בהקשר של מתן גמול השתלמות בין הצדדים? כנגזרת של פלוגתה זו האם יש מקום להתערבות בית הדין הנכבד בישום ההסכם האמור גם על מקרה דנן? האם ערך התובע בירור על מנת להתעדכן בתוצאות הטיפול בבקשתו עד לתחילת הליכי פרישתו באפריל 1999? ככל שימצא בית הדין כי אין מקום להתערב בישום ההסכם, האם מוסמך בית הדין להידרש לטענות הנזקיות המועלות על ידי התובע? אם יחליט בית הדין הנכבד כי בסמכותו לדון גם בהיבט הנזיקי הנטען, האם אחראית הנתבעת לנזקים הנטענים, ומה הן העילות לאחריות זו? ככל שיקבע כי הנתבעת נושאת באחריות, האם לתובע אשם תורם לנזק, ואם כן - מהי מידת אשמו.ו האם יש לתת משמעות לעצם משלוח המכתב מושא הדיון ישירות לועדה בניגוד להודעה המופיעה בחוזר מטעם משרד החוץ (נספח ד' לכתב התביעה).נ מה המשמעות שיש לתת לכך כי בחוזר מטעם משרד החוץ (נספח ד' לכתב התביעה) לא מפורסמת תקופת התישנות החלה על בקשות לגמול השתלמות? האם יש לראות בחוזר שצורף לכתב התביעה כנספח ד' חוזה שנכרת בין הצדדים, וככל שיראה בית הדין בחוזר זה חוזה, האם הפרה הנתבעת חוזה זה. ככל שימצא בית הדין לנכון לחייב את הנתבע, מה שיעור הפיצוי לו זכאי התובע? המסגרת הנורמטיבית באשר לזכאות לגמול השתלמות מקורה בהסכמים קיבוצים החלים על דרוג המח"ר לשנים 96-93 בו נקבעה הזכאות לקבלת גמול השתלמות על פי קריטריונים שפורטו בזכון הדברים מיום 24.5.91. נספח א' לכתב ההגנה (להלן זכרון הדברים) ונספח ב' לכתב ההגנה זכרון דברים המתייחס לקורסים וההשתלמויות המזכים בגמול השתלמות. עוד בענין זה ראה בין היתר ע"ע 108/99 פרינץ נ' מד"י עבודה ארצי (לא פורסם). הוראת סעיף 6 לזכרון הדברים נוגעת לליבת המחלוקת וכך נאמר בו: 6.1 "יוכרו לימודים שהסתיימו ב - 5 השנים שקדמו למועד הגשת הבקשה לוועדת הגמול. 6.2 למרות האמור בסעיף 6.1 האמור לעיל מי שיגיש בקשה לגמול מיום חתימת הסכם זה עד לתאריך 1.6.92 יוכרו לגביו קורסים והשתלמויות שהסתיימו לפני המפורט בסעיף הנ"ל". 5. כאמור במוסכמות ובפלוגתאות שגיבשו הצדדים מוסכם כי התובע שלח בקשה לגמול השתלמות ב' בצירוף אישורי קורס ותעודות באמצעות הדואר הדיפלומטי. המכתב שהכיל את הבקשה מוען ישירות לכתובתה של הוועדה ברחוב ארלוזורוב 93 ת"א. 6. אכן מדובר במקרה יחודי. התובע שימש בתפקיד בכיר כשגריר ישראל במנילה. הנתבעת העמידה לרשותו את הדואר הדיפלומטי שהיא אחראית עליו. רשאי היה התובע לשלוח דברי דואר, ובודאי כאלה הנוגעים לעבודתו וזכויותיו בעבודה, באמצעות הדואר הדיפלומטי. מעת שנשלח דבר הדואר הרי שהנתבע הוא זה שאחראי להעברתו לתעודתו. מעת שליחתו, באמצעות הכלים שהעמיד הנתבע לתובע יש לראות את הבקשה כבקשה שהוגשה. אין דומה הדבר לשליחת דבר דואר בארץ, שלא די בו כדי לראות את הבקשה כמוגשת. במקרה דנן מדובר בתובע שנשלח לשרת במקום מרוחק וזר שאינו יכול להביא הבקשה בעצמו לוועדה והנתבעת היא זו שאחראית להעביר את דברי הדואר שהוא שולח באמצעות הדואר הדיפלומטי. דרך זו של שימוש בדואר דיפלומטי בודאי בטוחה יותר מהדרכים האחרות שעמדו, אם עמדו, לרשות התובע עת שהה בשליחות בנכר - במנילה. בנסיבות מיוחדות אלה ניתן לראות את מועד המשלוח כמועד "הגשת הבקשה" אף לפי סעיף 6.1 לזכרון הדברים נספח א' לכתב ההגנה. 7. אכן נכון הדבר שהתובע לא בדק לאחר שליחת הבקשה מה עלה בגורלה. ענין זה יכול היה לברר בנקל. אכן יש לתלות בקולרו חלק מהאחריות לכך שהבקשה לא נבחנה, מאחר וכנראה לא הגיעה לתעודתה. דרכים רבות היו לו לתובע לבדוק הענין והוא לא מימש אותם. יתכן וראוי, וכאן נאמר הדברים מבלי שנצטרך להכריע בדבר, לא לאשר הבקשה רטרואקטיבית אך נכון וראוי שהבקשה תבחן, על ידי הועדה ולא תדחה על הסף מבלי שתבחן לגופה. 8. עוד נאמר כי במקרה דנן, ההחלטה שלא לבחון כלל את הבקשה לגופה היתה של מזכירת הוועדה. אנו מסופקים האם החלטה מעין זו נעשתה במסגרת סמכותה. הוועדה עצמה צריכה היתה לדון בלטענת "ההתיישנות" וענין זה אינו בסמכות מזכירת הוועדה. אף מהטעם האחרון נכון וראוי להחזיר הענין לוועדה. 9. הוועדה הינה זו שהצדדים למערכת הקיבוצית הסמיכו לבחון את הזכאות לגמול השתלמות. אין זה נכון שבית הדין יחליט בשלב הזה, במקום הוועדה. עצם הזכאות בשים לב לקורסים נשוא הבקשה, צריכה להבחן על ידי הוועדה עצמה ולא על ידי בית הדין, בשלב הזה, וראה לעיל פרינץ נ' מד"י. 10. לנוכח האמור אנו מקבלים את התביעה באופן שאנו קובעים כי על הוועדה לבחון את זכאותו של התובע לגמול השתלמות ב'. הוועדה תבחן את עצם הזכאות כמו גם את המועד ממנו יש לקבוע את הזכאות בשים לב למכלול נסיבות הענין. 11. בשים לב לכך שהתקלה מקורה ברשלנותו של התובע שלא וידא במועד קבלת הבקשה ואף לא טרח לברר בזמן אמת את הגורל של הבקשה שהגיש ולכך שבקשתו, לפיה בית הדין בעצמו יקבע שהוא זכאי לגמול השתלמות ב', נדחית, הרי שאין צו להוצאות, חרף קבלת התביעה. גמול השתלמותהשתלמות