האם נפרע יכול להיות אוחז כשורה ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם נפרע יכול להיות אוחז כשורה: 1. התובע הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ארבעה שיקים על סך 2,000 דולר ארצות-הברית כל אחד, שמועדי פירעונם 14.6.2000, 21.6.2000, 30.6.2000 ו-10.7.2000, וכן שיק על סך 2,500 דולר ארצות-הברית שמועד פירעונו 10.7.2000. שלושה שיקים על סך 2,000 דולר כל אחד, ניתנו לפקודת התובע, ובשני השיקים הנותרים לא נרשם עד לעצם כתיבת פסק-דין זה שם נפרע. 2. תמצית טענות התובע (א) התובע טען כי הוא קיבל את השיקים מדודו מנצור מוסאוויה (להלן - מנצור), אשר מתגורר בלוס אנג'לס ועוסק במסחר במוצרי הלבשה. התובע טען כי בתחילת חודש יוני 2000 או בסמוך לכך הוא נתן למנצור 10,500 דולר במזומן וקיבל ממנו את חמשת השיקים נושא התביעה. התובע טען כי מנצור, אשר ביקר בישראל בסוף חודש מאי 2000, אמר לו כי חן מרדכי - מנהל הנתבעת (להלן - מולי) צריך לשלם לו עבור סחורה שסיפק לו מנצור תקופה ארוכה קודם לכן, ונתן למנצור שישה שיקים דחויים לכיסוי יתרת החוב. שיק ראשון הוחזר למולי כאשר שילם בגינו סכום כסף במזומן למנצור בטרם הגיע מועד פירעונו, ולאחר מכן ביקש מנצור מהתובע שהוא יפרוט לו את יתרת השיקים שמועד פירעונם טרם הגיע, כיוון שהיה זקוק לכסף לכיסוי הוצאותיו, וכך עשה. (ב) התובע טען כי עם הגיע מועד פירעון השיק הראשון (14.6.2000) הוא פנה למולי וביקש שישלם את השיק במזומן ומולי ביקש ממנו שימתין כמה ימים, וכך היה גם בהגיע מועד פירעונם של כל שלושת השיקים הראשונים בסדרה, ולפיכך ביום 3.7.2002 הוא פנה לבנק וביקש לגבות את השיקים דרך הבנק והוסיף את שמו כנפרע על גבי השיקים הראשונים בסדרה. (ג) לטענת התובע, מאחר ועל גבי השיקים הייתה באותו מועד רק חתימת מולי ללא חותמת החברה, והוא היה בקשר עם מולי פעמים נוספות, אשר הבטיח כי הוא יפקיד דולרים בחשבון כך שיהיה בחשבון כסף לכיסוי השיקים. הוא פנה לבנק בחודש ספטמבר 2000 ומשך את שלושת השיקים בחזרה והלך עמם למולי, אשר ביקש ממנו להמתין עוד כמה ימים, ובאותו מועד הוא אף הוסיף את חותמת החברה על גבי חמשת השיקים. לאחר מכן הופקדו השיקים פעם נוספת והשיק השני בסדרה חזר בציון "אין כיסוי מספיק", ולאחר מכן נמסרו השיקים לבא-כוח התובע לצורך גבייה ומולי הבטיח לעורך-דין גרשוני כי ישלם את תמורת השיקים ולא הזכיר כלל טענה ולפיה הוא אינו חייב לשלם עבור השיקים. 3. תמצית טענות הנתבעת (א) התובע אינו אוחז כשורה והוא למעשה איש קש במקום מנצור, אשר אתו נעשתה עיסקת היסוד. (ב) הנתבעת אינה צריכה לשלם דבר בגין עיסקת היסוד, שכן השיקים ניתנו בגין בגדים שהיו אמורים להיות מסופקים על-ידי מנצור לנתבעת במהלך חודש יולי 2000. הסחורה לא סופקה, שכן מר מנצור סיפק סחורה למתחרה של הנתבעת שיש לו עסק במרחק כ-150 מטר מהעסק של הנתבעת והנתבעת לא רצתה לקבל את הסחורה במחיר שביקש מר מנצור למכור אותה, ולפיכך לא הועברו על-ידי הנתבעת דולרים לחשבון הבנק שממנו נמשכו השיקים, והסחורה לא סופקה כלל. (ג) התובע לא נתן ערך בעד השטר, שכן מהראיות בתיק ניתן להסיק כי הוא רק איש קש מטעם התובע ולא הוכח ולו לכאורה כי התובע נתן סכום כסף כלשהו למנצור בגין שיקים אלו. 4. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להידחות מהנימוקים כדלקמן: (א) על-פי סעיף 28(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן - פקודת השטרות): "אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;ו (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה". על-פי סעיף 29(א) לפקודת השטרות כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך. על-פי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה אלא אם התקיימו המקרים אשר מנויים בסעיף 29(ב), שאז מוחלפת חובת הראיה והאוחז צריך להוכיח שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות הוא נתן בתום-לב ערך בעד השטר. (ב) מעמדו של התובע בשיקים נושא התביעה התובע הוא הנפרע בשלושה שיקים ולגבי שני שיקים נוספים הוא אינו רשום כנפרע או כמסב על גב השיק, ולמעשה שיקים אלו לא הוצגו לפרעון וממילא לא חוללו. בית-המשפט העליון קבע בשורה של פסקי-דין כי נפרע של שטר אינו יכול ליהנות מסטטוס של אוחז כשורה. כך למשל ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב (להלן - עניין קדש נפתלי [1]), בעמ' 833. וכן ספרו של י' זוסמן דיני שטרות [2], בעמ' 260-259 ובפסקי-הדין המאוזכרים שם. וכפי שנאמר שם [2], בעמ' 260: "הכלל: הנפרע עצמו אינו אוחז כשורה, וממילא אין חזקת הסעיף 29(ב) עומדת לו. ואין צורך לומר, כי החזקה האמורה אף אינה עומדת לתובע שאינו אוחז בשטר אלא תובע כבעלים; תובע כזה, שלא נטל את השטר על דרך של סיחור, מן הנמנע שיהא אוחז כשורה". אלא שלמרות האמור לעיל קיימים מצבים שבהם נפרע עשוי להיות אוחז כשורה, לפחות מהבחינה המהותית, כאשר לא התקיים קשר עסקי בינו ובין המושך, ובאותם מקרים הפסיקה מגמישה את קביעתה ומאפשרת בנסיבות מסוימת לראות בנפרע אוחז כשורה. ראה לעניין זה ספרו של ש' לרנר דיני שטרות [3], בעמודים 282-279 וכן בפסק-הדין בעניין קדש נפתלי [1], בעמ' 833, שם נאמר: "אין ספק כי המערער והמשיב צדדים קרובים המה, והלכה פסוקה היא, שנפרע אינו בגדר אוחז כשורה, אם כי בנסיבות מסוימות אין החותם והנפרע צדדים קרובים למעשה: ע"א 512/67, ואז יש הגורסים, שמן הראוי להכיר בנפרע כאוחז כשורה: י' זוסמן, דיני שטרות, ס' אוטולנגי, 'היכול נפרע להיות אוחז כשורה בשטר?'". (ג) לפיכך יש לבדוק אם במקרה דנן התקיימו התנאים האמורים בסעיף 28(א) לפקודת השטרות, ואם ניתן לקבוע שהתובע הוא אוחז כשורה בשטרות, והתשובה היא שלילית מהנימוקים הבאים: (1) התובע לא נטל את השטר כשהוא "שלם". אמנם ניתן לקחת שטר לא שלם ולמלא בו את החסר בהתאם להוראות סעיף 19(א) לפקודת השטרות, אך מי שממלא את החסר אינו אוחז כשורה כי במו ידיו הוא השלים את השטר וכאשר נטל את השטר הוא לא היה שלם. ראה לעניין זה זוסמן בספרו הנ"ל [2], בעמ' 266 ובפסקי-הדין המאוזכרים שם, וכן לרנר בספרו הנ"ל [3], בעמ' 276: "שטר נחשב לשלם אם מצויים בו כל הפרטים ההכרחיים להגדרת מסמך כשטר, על פי סעיף 3(א), 73(א) או 84(א) לפקודה, כגון: סכום, שם נפרע, וכדומה". במקרה דנן שם הנפרע לא הופיע על השיקים ובשני שיקים הוא לא מופיע עד היום. (2) תקין לפי מראהו כאשר התובע נטל את השיקים הופיעה עליהם רק חתימה ללא חותמת, וזאת שעה שמפרטי השיק עולה כי השיקים הם של חברה בע"מ. עובדה זו ידועה לנו מתוך תצהירו של התובע (סעיף 18 לתצהיר). יתרה מזו, התובע, לטענתו, הפקיד את השיקים בבנק בחודש יולי 2000 ואז נאמר לו על-ידי פקיד הבנק כי לא יהיה כיסוי לשיקים, ורק בחודש ספטמבר 2000 הוא ניגש, לטענתו, לנתבעת וביקש להוסיף על גבי השיקים את חותמת החברה. דהיינו רק כמה חודשים לאחר מועד פירעון השיקים הוא ביקש לתקן את הטעון תיקון בשיקים. מהאמור לעיל עולה כי התובע לא נטל את השיקים כאשר הם שלמים ותקינים לפי מראם וכבר מסיבה זו ניתן לומר כי הוא אינו אוחז כשורה. (3) במקרה דנן ניתן לפסול את האחיזה כשורה על יסוד סעיף 28(א)(1) לפקודת השטרות, ולפיו האוחז כשורה צריך להיות "נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו" (ההדגשה שלי - א' כ'). מועד פירעון השיק הראשון בסדרת השיקים נושא תביעה זו הוא 14.6.2000. התובע נשאל מתי קיבל את השיקים ממנצור והשיב: "את השיקים קיבלתי ממנו בסוף יוני באמצע או סוף יוני" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 15). לאחר מכן השיב "כי הוא קיבל את השיקים לפני מועד פרעון השיק הראשון" (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 19-18), וזאת כאשר כבר הבין מהחקירה הנגדית כי אם יאמר שקיבל את השיק באמצע יוני אזי תהיה בעיה עם גירסתו. התובע ציין כי הוא נתן סך 10,500 דולר למנצור כמה ימים לפני שהוא טס (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 22-21), ומהחקירה עלה כי בחודש יוני היה מנצור בארץ (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 11). התובע העיד כי מנצור היה צריך לנסוע לחו"ל ומאחר ומועד פירעון השיקים היה דחוי, הוא ביקש מהתובע ליתן לו כסף תמורת השיקים ולקבל לידיו את השיקים שאותם יגבה מהנתבעת. טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שלפיה בחודש יוני 2000 היה מר מנצור בישראל. הוא זה אשר היה יכול לקבל את תמורת השיקים הראשונים מהנתבעת, שכן מועדי פירעונם בחודש יוני 2000. מעדותו של התובע והתאריכים המופיעים על גבי השיקים ניתן להסיק כי התובע קיבל לידיו את השיקים לאחר מועד הפירעון של השיק הראשון לפחות, ולפיכך לא ניתן לומר כי נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו. במצב שכזה מי שנוטל את השטר לאחר שעבר זמנו רוכש לעצמו את הזכות שהייתה למעבירו, ולא יותר. רכישת שטר לפני שעבר זמנו נמנית על היסודות האובייקטיביים של אחיזה כשורה. עצם נטילת שטר שזמנו עבר גורמת לכך שהשטר "לא תקין" ומעידה על חוסר תום-לב. ראה לעניין זה זוסמן בספרו הנ"ל [2], בעמ' 269. (4) יסוד תום-הלב אוחז כשורה צריך להיות מי שנטל את השטר בתום-לב ובעד ערך. התובע טען כי מנצור הסביר לו שהנתבעת חייבת לו כספים עבור סחורה שקנתה ממנו תקופה ארוכה קודם לכן, וכי מדובר בנתבעת שהיא עסק מבוסס ורציני. התובע טען כי הוא היה עד לשיחות בין מנצור ומולי, וכי מולי מעולם לא הכחיש את החוב. מרדכי חן המצהיר מטעם הנתבעת העיד כי הוא לא פגש לפני כן את התובע, וכי התובע לא דיבר אתו בעניין שיק זה, וכן הכחיש את העובדה שהיה חייב כספים למנצור בגין סחורה שסופקה לו ולא שילם בעדה. עדותו של התובע באשר לעיסקת היסוד בין מנצור ובין הנתבעת היא בגדר עדות שמיעה בלבד. התובע לא היה יכול למסור פרטים באשר לעיסקת היסוד, ומר מנצור דודו של התובע לא העיד במשפט, לא מסר תצהיר מטעמו, ואף לא סיפק מסמכים שמהם יהיה ניתן לדעת על קיומה של עיסקת יסוד כלשהי, שכן אם אכן סופקה סחורה לנתבעת, האם לא ניתן למצוא חשבוניות ו/או תעודות משלוח ו/או מסמכי הנהלת חשבונות המעידים על חיובים וזיכויים כלשהם?! הרי המצהירה מטעם התובע אחותו של מנצור, הגב' דליה עזיז, ציינה כי במשך תקופה שעד חודש מאי 2000 היא גבתה מהנתבעת סך 16,500 דולר עבור מנצור. הגב' עזיז אף אישרה בעדותה כי כאשר קיבלה כספים, היא חתמה בפני עובדי הנתבעת על כך שהיא קיבלה כספים אלו. הגב' עזיז העלתה לראשונה בחקירתה הנגדית גירסה ולפיה הנתבעת רכשה ממר מנצור כמה שנים לפני שנת 2000 סחורה בסך של 32,000 דולר ועל חשבון החוב שילמה הנתבעת 16,500 דולר, ולמעשה השיקים נושא תיק זה ניתנו לכיסוי החוב בגין אותה סחורה. תמוה שגירסה זו מועלית לראשונה בחקירה נגדית ולא בתצהיר עדות ראשית, אולם על כל פנים, אם אכן מנהל הנתבעת התנהג לגב' עזיז בדרך של התחמקות מתשלום חוב במהלך שלוש או ארבע שנים, הרי שלא ניתן להעלות על הדעת שהתובע אכן קיבל את השיקים מדודו מנצור מבלי לדעת שהנתבעת היא למעשה סרבנית תשלום, שהרי אם היה ידוע לתובע שהתשלום הוא עבור סחורה שנרכשה תקופה ארוכה לפני מתן השיקים (סעיף 3 לתצהיר התובע), הרי שאין מדובר בלקוח שממהר לשלם עבור סחורה שקיבל אלא בחמקן חובות. על-כן, אם אכן נהג מולי כלפי הגב' עזיז באופן הנטען על-ידיה, הרי שמר מנצור ידע גם ידע כי אין מדובר בשיקים שניתנים על-ידי לקוח אמין, ומכל מקום גם אם אקבל את טענת התובע ולפיה כאשר קיבל את השיקים ממנצור הוא לא ידע כי קיימת בעיה ביחס לשיקים, אזי לאור האמור לעיל התובע אינו אוחז כשורה ולפיכך מצבו אינו טוב יותר ממצבו של הצד הקרוב לעיסקה, דהיינו מר מנצור. (5) באשר לצדדים הקרובים לעיסקה הנתבעת טוענת כי השיקים ניתנו עבור סחורה שלא התקבלה, דהיינו כישלון תמורה מלא. התובע לא סתר טענה זו. אמנם התובע טען כי מר מנצור אמר לו שהשיקים ניתנו לכיסוי יתרת חוב בגין סחורה שסופקה, אולם אין לתובע ידיעה אישית באשר לכך ומר מנצור לא העיד במשפט, ואף אחותו הגב' עזיז לא יכלה ליתן פרטים מדויקים בדבר אותה עיסקת יסוד, הנטענת על-ידיה. כך לא יכלה לומר מתי ניתנה אותה סחורה (עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 27), ואף ציינה כי מר מנצור אמר לה שמולי שילם לו סכומים נוספים מלבד סך 16,500 דולר שנגבה על-ידיה (עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 2). דהיינו התובע לא היה יכול לשפוך אור על עיסקת היסוד. הנתבעת טענה כי לפני כמה שנים נסע מולי לארצות-הברית, קנה סחורה ולאחר מכן שילם עבורה בישראל, וכי השיקים נושא תיק זה כלל לא ניתנו בגין סחורה זו אלא בגלל סחורה שהוזמנה ממנצור ולא סופקה. כלומר הטענה שלפיה קיים כישלון תמורה מלא לגבי הצדדים הנוגעים לעיסקת היסוד לא נסתרה. התובע אינו יכול ליהנות מהזכות שניתנת לאוחז שטר כאמור על-פי סעיף 37(2) לפקודת השטרות, וזאת גם אם אצא מנקודת הנחה שהוא נתן ערך בעד השטר. 5. לסיכום (א) לאור האמור לעיל דין התביעה להידחות. (ב) תיק הוצל"פ 01-53962-01-9 - ייסגר. (ג) התובע יישא בהוצאות הבקשה ושכר טרחת עורך-דין בסך 4,000 ש"ח + מע"מ. אוחז כשורהאחיזה בשטרשאלות משפטיותשיקים