קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוצאת חשבוניות מס פיקטיביות: המערערת הורשעה בבית משפט השלום בנתניה (כבוד השופט מ. בלזר) בסדרה של עבירות על חוק מס ערך מוסף תשל"ו-1975 (להלן: "החוק"). החמורה שבעבירות מפורטת מבחינת העובדות בסעיף 2 לעובדות שבכתב האישום. על פי האמור בסעיף זה בין השנים 93', 94' ביצע המערער עסקאות עם בעלי משקים חקלאיים שונים. המערער השתמש בחשבוניות מס פיקטיביות של אנשים וחברות שלא היה לו קשר עימן והוציא ללקוחותיו חשבוניות פיקטיביות לצורך העסקאות שאותן ערך עמם. בכתב האישום מפורטות אחת לאחת כל החשבוניות שמדובר בהן ומפנים אנו לסעיף 2א לכתב האישום. בנוסף לכך וכפי שעולה מן העובדה הזאת, המערער אף לא דיווח ולא שילם המס הכלול בחשבוניות, אין צורך לאמר כי אף אחד אחר לא שילם את המס הכלול בחשבוניות הללו, שרי מדובר בחשבוניות פיקטיביות. אם לא די בכך המערער גם לא הגיש דו"חות בין השנים 93'- 94' ולא ניהל פנקסי חשבונות ורשומות אחרות. כאמור בגין כל העובדות הללו הורשע במספר עבירות כמפורט בכתב האישום. בבימ"ש קמא הודה המערער. יש להבהיר ההודיה לא באה בתחילת הדיון אלא לאחר שמרביתם של העדים בתיק זה (8 מתוך 12) כבר נשמעו. רק לאחר שנשמעו העדים הודה המערערים בישיבת 2.12.97. לאחר שהמערער הודה והורשע, ניתנה לו לבקשתו דחיה של כ- 5 חודשים. בסופו של דבר כשנקרא ביהמ"ש לגזור את הדין בגין כל העבירות הרבות בהן הורשע המערער, לא הוסרו עדיין המחדלים ולא שולם סכום המס המתחייב. בימ"ש קמא גזר על המערער את העונשים הבאים: קנס בסך 50,000 ש"ח. מאסר לתקופה של 3 שנים מתוכן שנתיים שירוצו בפועל, ושנה אחת תהא על תנאי כמפורט בגזר הדין. על ענישה זו הוגש הערעור שבפנינו. בהודעת הערעור טוענת המערערת כי בימ"ש החמיר עם המערער יתר על המידה. הטיעון המרכזי שבהודעת הערעור מתייחס למצבו הכלכלי הקשה של המערער. לטענת באת כוחו, המערער מתגורר היום באוהל לאחר שביתו נהרס, הוא שכיר משתכר כ- 3,000 ש"ח בחודש ולא יוכל לעמוד בקנס הכבד שנגזר עליו בבימ"ש קמא. לגבי תקופת המאסר, טוענת ב"כ המערער, כי יש בה משום סטייה מנורמת הענישה המקובלת בגין עבירות מסוג אלה שבביצוען הורשע המערער. לגבי חומרת העבירות בתיק זה לא יכולה להיות כלל מחלוקת. לא מדובר באי דיווח או אפילו לא בדיווח כוזב. מדובר בכך שהמערער עשה שימוש בחשבוניות פיקטיביות. מהמקום בו אנו יושבים נראית כאילו תופעת החשבוניות הפיקטיביות הפכה להיות מכת מדינה וריבוי התיקים שבעבירה זו יעיד על כך. קל מאד לבצע עבירות אלה, קשה מאד לחושפן שהרי רק באורח אקראי או דרך הצלבת נתונים שונים אפשר לגלות העובדה שפלוני משתמש בחשבוניות לא לו, כפי שנעשה במקרה זה. הזדמן לנו לאמר כבר בתיק אחר בו הובא אדם לדין בגין אותה עבירה כי "אין פשוט מהנפקת חשבוניות פיקטיביות ולכאורה גם אין ניזוק מהן. שהרי המספק את החשבוניות מרוויח, הקונה מרוויח ומי שפסיד הוא רק אותו גוף ערטילאי וחסר ממשות שנקרא מדינת ישראל". כאמור אין לנו אלא לחזור על הדברים גם במקרה הנוכחי. גם מצב כלכלי קשה איננו יכול להסביר ואף לא להוריד מחומרת העבירה של הפצת חשבוניות פיקטיביות. עדיין נותר לנו לבדוק האם בימ"ש קמא סטה מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אלו, כפי שטוענת באת כוחו. לעניין זה לאחר ששקלנו הנתונים נראה לנו, כי אכן בימ"ש קמא החמיר עם המערער בשני הרכיבים העיקריים של הענישה, היינו, רכיב הקנס ותקופת המאסר בפועל. לבל נובן שלא כראוי, אנו חוזרים ואומרים מה שאמרנו גם במקרים אחרים, כי לא יעלה על הדעת במקרים אלה להסתפק בענישה שאיננה כוללת רכיב מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח (בהבדל מריצויו בעבודות שרות). אולם לעניין אורך תקופת המאסר, נראה לנו כי יש מקום להתערב בתקופה, ואנו מעמידים את התקופה על שנה אחת בפועל במקום שנתיים שהוטלו על ידי בימ"ש קמא. באשר לקנס, אנו מעמידים את הקנס על סך 30,000 ש"ח (במקום 50,000 ש") שהוטל על ידי בימ"ש קמא. תקופת המאסר תמורת הקנס שנקבע על ידי בימ"ש קמא, תישאר בעינה חרף הקטנת הקנס. יתר חלקי גזר הדין יישארו בעינם. מיסיםחשבונית