קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מורה ביצע מעשה מגונה בילד - ערעור: 1. המערער מערער בע.פ. 98/985 על הכרעת הדין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט רקם, ת"פ 95/3635), לפיה הורשע בעבירה של מעשה מגונה בקטין לפי סעיפים 348(א)345+(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז1977-. המדינה מערערת בע.פ. 98/964 על קולת העונש בגזר דינו של כב' השופט רקם בתיק הנ"ל, לפיו הוטלו על המערער עונשים אלה: מאסר לתקופה של 6 חודשים לרצותם בעבודות שירות; מאסר מותנה של 12 חודשים לתקופה של 3 שנים אם יעבור המערער את העבירה בה הורשע או כל עבירת מין אחרת מסוג פשע וכן קנס בסך 6,000.- ש"ח או 120 ימי מאסר תמורתו. 2. כתב האישום ייחס למערער את עבירת המין כנגד הקטין X, אותו הכיר המערער שהוא מורה במקצועו. הוא הזמין את הקטין אליו, דיבר איתו על עניני מין, החל לאונן, הורה לX למצוץ את איבר מינו, X סירב, ואז הוא אחז בו ושכב מעליו וחיכך את איבר מינו באחוריו של X. X צעק והתנגד, ואז פסק המערער ממעשיו וX הצליח לברוח. השופט קמא שמע את הראיות, וסקר אותן בהרחבה ובקפדנות בהכרעת הדין. הראיות כללו את שלושת הודעותיו של המערער (ת/3, ת/5 ו-ת/6), המכילות גירסאות סותרות. בת/5 מודה המערער שחיבק וליטף את X ולא עמד בעימות איתו. בהודעה השלישית ת/6 אישר המערער שחיבק את X, וכן כי ליטף אותו בכל הגוף. בהמשך אמר כי זו היתה הפעם השלישית. לבסוף אמר המערער "אני מצטער מאוד, אני לא אחזור על זה שוב מעשה כזה כל החיים שלי, מבקש בעיקר מאלוהים סליחה". כמפורט בהכרעת הדין, הגיע השופט רקם למסקנה כי "עדותו של הנאשם בפני אופיינה בחוסר אמינות ומטבע הדברים סתרה העדות את הודעותיו בת/5 ו-ת/6. התרשמותי (היא) כי הנאשם בחר בגרסתו המאוחרת כדי להתחמק מאחריותו לאירוע המפורט בכתב האישום, אף אם בכך חטא לאמת בכל הקשור לארועי אותו יום (18.1.94)". לגבי עדותו של הקטין X, אמר השופט קמא כי התרשם "מכנותו של עד זה". הוא לקח בחשבון סתירות בענינים לא מהותיים וציין כי הן טבעיות "בפרט כאשר מדובר באירוע טראומטי אינטימי שהתרחש במקום ישוב קטן שנורמות החברתיות בו אינן מעודדות את חשיפתו". השופט קמא שלל את האפשרות שX בחר להעליל עלילה על המערער, איתו היה ביחסים טובים. טענת העלילה גם סתרה את העובדה כי בהודעתו השניה במשטרה (נ/2) ביקש X לבטל את התלונה. מסקנתו של השופט קמא היתה כי הוא השתכנע מנכונות הודעתו במשטרה בדבר פרטי האירוע, מציצת איבר המין, הפלתו ארצה, התנגדותו ושפשוף איבר המין באחוריו. עד נוסף לארוע היה ואסים אשר אישר כי ראה את המערער "תופס את X בצוואר מהצד ומחבק אותו". השופט קמא קבע כי ואסים ראה חלק מהאירוע וכי "עדותו של ואסים על מה שראו עיניו משמשות תמיכה בעדותו של X המתייחסת לחלק האחרון של האירוע כאשר הנאשם זז ממנו וקם אך אחר כך חזר ותפס אותו". עד נוסף שהעיד בבית המשפט קמא היה סמיר ארשידי אשר אישר בהודעתו במשטרה ת/1 שX רץ לכיוון ביתו כשהוא "מסתכל אחורה פעמיים ומתרגש". עדותו של עד זה היתה בלתי אמינה, והשופט קמא הגיע למסקנה כי עדיפה בעיניו ההודעה במשטרה המאשרת את הנ"ל. השופט קמא סקר עוד בהכרעת הדין את עדותם של עדי ההגנה. הוא לא נתן "כל אמון" בגירסתו של יוסף פארס. כך גם לגבי עדותו של מאזן פראג'. סיכומו של דבר, השופט קמא סמך על הודעותיו של המערער במשטרה שהכילו "ראשית הודייה", מצא תמיכה לכך בעדותו של ואסים, מסקנתו חוזקה על ידי שקריו של המערער ועל כן, קבע כב' השופט רקם "הצליחה התביעה להוכיח את אשמו של הנאשם ברמה הנדרשת במשפט פלילי, היינו מעבר לכל ספק סביר". 3. הסניגור המלומד ניסה לשכנע אותנו שנותר ספק לגבי ההרשעה והיפנה לפרטים שונים שבראיות המצדיקות לפי דעתו קיומו של ספק כזה כגון: שלא הוזכר שמו של אדם נוסף כעד לאירוע, והשאלה אם הדבר היה בחצר הבית או ליד הזיתים שסמוכים לבית, ועוד. עיינתי בחומר הראיות והגעתי לכלל דעה כי אין ממש בטענות אלה. הראיות נגד המערער מוצקות. השופט קמא היה ער לכל הפרטים שבהן. הוא סקר את עיקר הדברים בהכרעת דינו המפורטת. בולט חוסר אמונו במערער והאמון שנתן בעדי התביעה. הודעותיו של המערער כוללות הודיות בעלות משקל. טענותיו כלפי גובי ההודעה הוכחו כשקריות, ועדותו של שדי זכתה לאמון השופט קמא. במצב דברים זה יש לקבוע שההרשעה מוצדקת, מבוססת כדבעי על הראיות, ויש לדחות את ערעורו של המערער בע.פ. 98/985. 4. מכאן לערעור המדינה על קולת העונש: כב' השופט רקם ציין את חומרת העבירה שעה שהמערער היה מורה, והכיר את הקטין שלא היה מבין תלמידיו. הוא ציין כי "אינטרס הציבור מחייב הטלת עונש מרתיע בעבירות מהסוג בו הורשע הנאשם בשים לב לכך שהעבירה נעברה כלפי קטין". יחד עם זה, אמר כב' השופט רקם, הענישה בענין זה מגוונת ויש מקרים שבהם נגזרו עונשים מתונים, במסגרת המאפשרת עבודת שירות. הוא ציין את השיקולים לקולא: לנאשם אין הרשעות קודמות, הוא דמות חיובית, מורה מוצלח, איש משפחה מסור ובן למשפחה דרוזית מכובדת שתרמה לבטחון המדינה. השופט קמא לקח בחשבון גם כן כי משך שנים עבד המערער במתנ"ס ו"גילה נאמנות ופעל ללא דופי מבחינה מוסרית". השופט קמא לקח בחשבון נסיבות אישיות חריגות אותן מצא כרלוונטיות, היינו פטירת אחיו של המערער, עו"ד פראג' אשר ייצג אותו תוך מעורבות רגשית רבה במשפט. כמו כן ציין כב' השופט רקם כי המערער שכל את אחותו ואת אביו והוא מושעה מעבודתו מאז שנת 1995 "ונוכח הרשעתו יש להניח כי יפוטר מעבודתו כמורה". באשר למתלונן, ציין כב' השופט רקם, כי היה זה אמנם אירוע טראומטי אך הוא "לא גרם לו לפגיעה נפשית מעבר לפגיעה החולפת באותה עת". אכן, כב' השופט רקם הקל עם המערער, לאור הנסיבות האישיות. אין לומר שלא היה מקום להטיל על המערער מאסר לתקופה ממושכת יותר אשר ירוצה שלא בעבודות שירות אלא במאסר בפועל. גזר הדין נוטה לקולא. יחד עם זה, החריגה היא לא כה גדולה עד כי דרושה התערבות של ערכאת הערעור. כזכור, אין למערער הרשעות קודמות, הוא מושעה מעבודתו מאז 1995 ועד היום, צפוי ונראה כי הכרחי הדבר שלא יוכל להמשיך ולעבוד כמורה בשרות המדינה. כאשר לוקחים את כל זה בחשבון, נראה שאין זה הכרחי להתערב בענישה שהוטלה על ידי הערכאה הראשונה. 5. לאור השיקולים דלעיל, אני מציע כי נדחה את שני הערעורים. ש. ברלינר - שופט השופט ח. פיזם: אני מסכים. ברצוני להדגיש בהתייחס לגזר הדין כי כבר חלפו כ5- שנים מאז ביצוע העבירה נשוא האישום וגם זה נימוק לאי התערבותנו בגזר הדין שאכן נוטה לקולא. ח. פיזם - שופט [אב"ד] השופט מ. הס: אני מסכים לפסק דינו של חברי כב' השופט ברלינר. מ. הס - שופט הוחלט, פה אחד, לדחות את שני הערעורים. משפט פליליקטיניםדיני חינוךעבירות מיןערעורמורים