נקעים בקרסול בשירות הצבאי

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נקעים בקרסול בשירות הצבאי: עסקינן בערעור על החלטת המשיב מיום 25.1.07 לפיה אין קשר בין הנקעים בקרסוליים, מהם סובלת המערערת עוד טרם גיוסה, ובין תנאי שירותה הצבאי. העובדות הצריכות להכרעה 1. המערערת ילידת שנת 1981 גויסה לשירות חובה בחודש אוקטובר 1999. המערערת הוכשרה כמדריכת חי"ר (קורס שארך כחודשיים) ושובצה כמדריכה לירי מרגמות כבדות. בתפקידה זה נדרשה ל"הדרכת כתה, הדרכות חוץ, חניכות, אימוני שטח, מטווחי לילה ותרגילי שטח" (ראה מע/1 - מסמך 75 בתיק הרפואי). 2. במהלך שירותה, אשר היה כרוך במאמץ גופני - פיזי, סבלה המערערת מנקעים חוזרים בקרסוליים (ראה מסמך 17 בתיק הרפואי). 3. ביום 20.10.03 הגישה המערערת תביעה להכרת זכות על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (להלן: "החוק") במסגרתה ביקשה לקבוע כי הנקעים החוזרים בקרסוליים, מהם סובלת, נגרמו "תוך ועקב" שירותה הצבאי, בו נדרשה "להליכות רגליות מחוץ לבסיס, למטווחים, לתירגולים, ולמסעות הקשורות להכשרת החיילים" (ראה מסמכים 1-4 בתיק הרפואי) (להלן: "התביעה"). 4. תביעת המערערת נדחתה בהחלטת המשיב מיום 5.5.05 (מסמך 93 בתיק הרפואי). 4.1 המערערת לא הסכינה עם ההחלטה וערעור שהגישה לועדת הערעורים (ענ 27/6) נמחק בהסכמה מאחר והוגש לאחר חלוף המועד הקבוע בדין (ראה מסמכים 126, 128 בתיק הרפואי). 5. ביום 10.9.06 שבה המערערת ופנתה למשיב בבקשה לעיון חוזר בתביעתה להכרת זכות על יסוד "ראיה חדשה" - חוות דעת רפואית מיום 7.1.06 ערוכה על ידי דר' אליהו טל ותצהירה של הגב' שולמית ממון מיום 18.1.06 (ראה מסמך 127 בתיק הרפואי). 5.1 המשיב נכון היה לראות בחוות הדעת הרפואית "ראיה חדשה" במובן הוראת סעיף 35(א) לחוק ולאחר ששב ובחן את התביעה להכרת זכות, מצא לדחותה, כמבואר בהחלטתו מיום 25.1.07 (מסמך 135 בתיק הרפואי). מכאן ההליך שבפנינו. תיעוד רפואי מזמן אמת 1. התיעוד הרפואי שהוצג כולל שני מסמכים הצריכים להכרעתנו. האחד קודם לגיוסה של המערערת והשני ממהלך שירותה הצבאי. 2. באישור בריאות מיום 25.1.98 שערך דר' יהושע נפתי, רופא המשפחה של המערערת, נרשם כי היא סובלת מנקיעות קרסול חוזרות- "SPRAIN ANKLE RECURRENT RPD" (מסמך 51 בתיק הרפואי) נקדים את המאוחר ונציין כי המערערת אישרה בעדותה בפנינו כי מסמך זה הוצג על ידה לשלטונות צה"ל עובר לגיוסה ועל סמך האמור בו אף נקבע הפרופיל הרפואי שלה, הכולל סעיף ליקוי הנוגע לקרסוליים. 3. בחודש ינואר 2001 מתועדת פנייה של המערערת לרופא צבאי בתלונה על נקעים חוזרים בקרסוליים. המערערת הופנתה לרופא מומחה ובתשובתו מיום 7.1.01 נרשם- "ידועה כסובלת מנקעים חוזרים דו"צ לפני שירותה. לאחרונה התגברות תדירות הנקעים 2 הקרסוליים לסירוגין" (מסמך 17 בתיק הרפואי) עדות המערערת 1. בתביעתה להכרת זכות, אשר התייחסה הן לליקוי שמיעה והן לנקעים החוזרים בקרסוליים, תארה המערערת את תנאי שירותה הצבאי כמדריכת חי"ר, אשר דומה כי אין חולק, שהיו כרוכים במאמץ גופני, לרבות אימוני שטח, מסעות, מטווחים וכיוב' (ראה מסמכים 2-4 בתיק הרפואי) (ראה גם חוות הדעת שערך המומחה מטעם המשיב, דר' לוקיץ והימנעותו של ב"כ המשיב מלחקור את המערערת בענין זה). 2. בתצהיר מיום 8.2.04 (מע/1 - מסמך 75 בתיק הרפואי) שערכה המערערת בתמיכה לתביעתה להכרת זכות התייחסה, לראשונה, לשני "אירועים חבלתיים" בהם נקעה את קרסולה. הראשון במסע בו השתתפה במהלך קורס הכשרתה כמדריכת חי"ר (מע/1 סעיף 7). השני כשירדה מנגמ"ש בעת ששימשה כמדריכת חי"ר (מע/1 סעיף 22). 3. במסגרת הליך זה הגישה המערערת תצהיר נוסף (מע/2 - מסמך 161 בתיק הרפואי) בו שבה ופרטה את תנאי שירותה הצבאי, לרבות אותם שני אירועים חבלתיים, הכל תוך הדגשה כי אין ממש בטענת המשיב לפיה סבלה מאירועי נקיעה חוזרים עובר לגיוסה- "עלי לציין שבכל טיוליי לאורך כל השנים הן במסגרת תנועת הנוער והן במסגרת החוגים מעולם לא נקעתי את רגליי !!!! ... באחד הימים, בעת שהלכתי בבית הספר עקמתי עיקום קל פעם אחת ויחידה את אחת מרגלי, ארוע שולי שלא השאיר אצלי רישומים כל שהם אחריו, והרופא אפילו לא חבש את רגלי ולא שלח אותי לצילום, ואפילו לא ציין איזו רגל זו הייתה, ולאחריו המשכתי בפעילותי הרגילה" (מע/2 סעיפים 30,32) 4. המערערת נחקרה על תצהיריה, אשר שמשו כעדותה הראשית וכן עומתה עם התיעוד הרפואי שהוצג. 4.1 בעדותה חזרה וציינה כי עובר לגיוסה לא סבלה מהפרעה כלשהי הקשורה בקרסוליים (ראה עמ' 2 לפרוטוקול ישיבת יום 10.11.08), למעט אותו אירוע בו עיקמה את רגלה "בתור ילדה רגילה שמעקמת" ואשר על סמכו, כהבנתה, רשם דר' נפתי, רופא המשפחה, את האישור הרפואי מיום 25.1.98 המתייחס לנקעים חוזרים (ראה עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת יום 10.11.08), אישור אשר הוצג על ידה בלשכת הגיוס טרם גיוסה (ראה עמ' 13-14 לפרוטוקול ישיבת יום 10.11.08). 4.2 המערערת עומתה עם הרישום שערך הרופא המומחה בחר"פ בינואר 2001 המזכיר את עברה הרפואי ("ידועה כסובלת מנקעים חוזרים דו"צ לפני שירותה) והסבירה כי אותו מידע מקורו בסעיף הליקוי שנקבע לה ולא באנמנזה שמסרה- "... הוא ... מסתכל במחשב ורואה שאני ידועה כסובלת עוד מהמחשב ... אין לי מה להגיד לו שאני סובלת מנקעים חוזרים מלפני הצבא כי אני לא סבלתי מנקעים חוזרים לפני הצבא" (ראה עמ' 4 לפרוטוקול ישיבת יום 10.11.08) משנדרשה להסביר מדוע לא ביקשה לתקן את הרישום המוטעה טענה כי לא הצליחה לקרוא את המסמך וכי לו היתה קוראת את הכתוב בו היתה דורשת לתקן את הטעות- "... אני לא הבנתי מה כתוב כי לא הבנתי את הכתב שלו. ... הייתי מתקנת אותו אחרת..." (ראה עמ' 5 לפרוטוקול ישיבת יום 10.11.08) 4.3 עוד ובנוסף התבקשה המערערת להתייחס לעובדה כי בתביעה להכרת זכות לא אזכרה כלל את אותם שני "אירועים חבלתיים" והעידה כי סברה שאין צורך לציינם (ראה עמ' 7 לפרוטוקול ישיבת יום 10.11.08). מאותו טעם, על פי עדותה, אף לא אזכרה את אותם שני אירועים בפני המומחה מטעם המשיב, דר' לוקיץ, בעת שנבדקה על ידו ומסרה אנמנזה (ראה עמ' 11 לפרוטוקול ישיבת יום 10.11.08). 4.4 המערערת ביקשה להסביר את העדרו של תיעוד רפואי מהמרפאה/דו"ח פציעה ביחס לאותם שני "אירועים חבלתיים" בעובדה שטופלה על ידי חובשים ולא ידעה ש"צריכה למלא" דו"ח פציעה (ראה עמ' 8 לפרוטוקול ישיבת יום 10.11.08). עדות הגב' שולמית ממון (אמה של המערערת) 1. בתמיכה לבקשה לעיון חוזר בתביעתה של המערערת להכרת זכות הוגש תצהירה של הגב' שולמית ממון מיום 18.1.06 (מע/3 - מסמך 122 בתיק הרפואי). 1.1 בתצהיר ששימש כעדותה הראשית ציינה כי המערערת "לא סבלה כלל מנקעים ברגליה" עובר לגיוסה וביקשה להסביר את הרישום באישור שערך דר" נפתי כטעות "שמקורה כנראה בלחיצה על אבחנה שגויה בקוד המחשב" (מע/3 סעיפים 4,6). 2. בעדותה בפנינו עומתה הגב' ממון עם האישור הרפואי שערך רופא המשפחה דר' נפתי והסבירה כי אינה מבינה את הכתוב בו בשל אי ידיעת השפה האנגלית ו"יכול להיות שהוא גם טעה בניסוח של האישור" (ראה עמ' 20-22 לפרוטוקול ישיבת יום 10.11.08). חוות הדעת הרפואיות 1. המערערת תמכה ערעורה בשתי חוות דעת רפואיות שערך דר' אליהו טל, מומחה לכירורגיה אורטופדית - הראשונה מיום 8.2.04 (מע/4 - מסמך 125 בתיק הרפואי) והשניה מיום 22.5.07 (מע/5 - מסמך 139 בתיק הרפואי). בחוות הדעת קבע המומחה כי "לא ניתן לייחס חוסר יציבות כה גדולה" בקרסוליים, ממנה סובלת המערערת, "לממצא של גמישות יתר ואת מקורו של חוסר זה ניתן לייחס אך ורק לחבלה", קרי; לאותן "שתי נפילות" שנפלה במשך השירות הצבאי - "האחת במסע באמצע הקורס והשניה לאחר שנפלה מנגמ"ש". 1.1 המומחה נחקר על קביעתו ובעדותו אישר כי לא הוצגו בפניו דו"חות פציעה וכי סמך קביעתו על האנמנזה שמסרה לו המערערת המגובה בתצהירים שערכה (ראה עמ' 2 לפרוטוקול ישיבת יום 11.1.10). 1.2 עוד אישר המומחה כי המערערת סובלת מגמישות יתר "בצורה קלה ביותר" (ראה עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת יום 11.1.10) והסביר כי במצבה זה טראומה מינורית לא תגרום לנקעים אלא "צריך טראומה טיפה יותר ממינורית, צריך ליפול מגובה, צריך ליפול לבור, צריך עם משא על הגב או דברים כאלה" (ראה עמ' 5 לפרוטוקול ישיבת יום 11.1.10). 1.3 המומחה עומת עם אישור הבריאות שערך דר' נפתי והסביר כי אישור ממין זה היה עורך רק אם היה יודע על "מספר מכובד של נקיעות קרסול"- "אם הייתי יודע שישנם באמת מספר מכובד של נקיעות קרסול. אם היה פעם אחת, לא הייתי מתייחס לזה בכלל" (עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת יום 11.1.10) ומשנדרש להתייחס לעובדה כי דר' נפתי אומנם מצא ליתן אישור הנוגע ל"נקעים חוזרים", ביקש להסביר זאת בטעות בהקלדה- האבחנה הזאת היא אבחנת מחשב. ... יש במחשבים שלנו עשרות אבחנות ולפעמים נורא קשה למצוא את האבחנה המדוייקת. ... כותבים ankle יוצאת אבחנה, האבחנה הראשונה שנופלת זה מה שרושמים" (עמ' 3-4 לפרוטוקול ישיבת יום 11.1.10) 2. המשיב ביסס עמדתו על שלוש חוות דעת רפואיות שערך דר' פרנקלין לוקיץ, מומחה בכירורגיה אורטופדית - הראשונה מיום 5.10.05 (מש/1 - מסמך 83 בתיק הרפואי), השניה מיום 10.12.06 (מש/2 - מסמך 134 בתיק הרפואי) והשלישית מיום 25.8.07 (מש/3 - מסמך 168 בתיק הרפואי). בחוות הדעת קבע המומחה כי בשים לב לסעיף הליקוי שנקבע למערערת עם גיוסה, לרישומים הרפואיים עובר לגיוס וממצאי בדיקתו הפיזית, סובלת המערערת מגמישות יתר משמעותית במפרקים שונים ו"בעקבות זה הופיעו נקעים חוזרים בקרסוליים, במיוחד במהלך השרות המאומץ". 2.1 בעדותו בחקירה הנגדית אישר המומחה כי לבד מהאישור של דר' נפתי לא בא בפניו תיעוד רפואי המלמד על נקעים חוזרים עובר לגיוסה של המערערת לשירות צבאי (ראה עמ' 16 לפרוטוקול ישיבת יום 13.7.10) וכי הפרופיל שנקבע למערערת עובר לגיוסה (82) הולם את מצבה הרפואי בעת בדיקתו (ראה עמ' 35 לפרוטוקול ישיבת יום 13.7.10) ומתאר גמישות יתר במצב חומרה של 2 מתוך 4 - "קל עד בינוני" (ראה עמ' 36 פרוטוקול ישיבת יום 13.7.10). 2.2 המומחה נדרש להתייחס למסד עובדתי שונה מזה שהניח כבסיס לקביעותיו ולפיו סבלה המערערת עובר לגיוסה מנקיעה בודדת, אך לא מצא לשנות מקביעתו בדבר העדר כל קשר, בין של גרימה ובין של החמרה לשירות הצבאי - "ת. ...כשיש נקע אחד בסיפור כמו שאת מתארת אבל הבדיקה הקלינית בדיקה של גמישות יתר בדרגה מאוד חמורה וגמישות יתר לא רק בקרסוליים אלא ביתר המפרקים אז המסקנה שלי לא יכולה להיות רק מבוססת על ההיסטוריה של נקע אחד, היא צריכה להתייחס גם לעובדה של הבדיקה הקלינית. ש. אז מה אדוני היה קובע ? שהשירות הצבאי, הנקעים בשירות הם הצבאי הם החמרה ? הם גרימה ? ת. לא. הם כלום ... מצב פתולוגי מהווה סיבה לנקעים חוזרים..." (ראה עמ' 20 לפרוטוקול ישיבת יום 13.7.10) עם זאת, נכון היה לאשר ש"למאמץ יש תרומה ללא ספק" (ראה עמ' 20 לפרוטוקול ישיבת יום 13.7.10). 2.3 עוד ובנוסף שב והסביר כי צילומי הסטרס שנערכו למערערת, המדגימים ממצאים סימטריים, תומכים בעמדתו לפיה המדובר ב"מצב קונסטיטוציונאלי של גמישות יתר" ולא בתוצאת "חבלה או טראומה" (ראה עמ' 23-24, 26 לפרוטוקול ישיבת יום 13.7.10). דיון והכרעה 1. לאחר שנתנו דעתנו למכלול הראיות שבאו בפנינו, לרבות עדותה של המערערת, אמה והמומחים הרפואיים, באנו לכלל דעה כי דין הערעור להתקבל בחלקו. 2. בסופו של יום, מוצאים אנו לאמץ קביעתו של המומחה מטעם המשיב, דר' לוקיץ, לפיה עובר לגיוסה סבלה המערערת מנקעים חוזרים, קביעה, אשר, לדידנו, נתמכת הן באישור הרפואי שערך דר' נפתי עוד בשנת 1998 ואשר הוצג לשלטונות צהל" עובר לגיוסה (על סמכו נקבע הפרופיל הרפואי הכולל סעיף ליקוי הנוגע לקרסוליים) והן ברישום שערך רופא מומחה בחר"פ בחודש ינואר 2001 ובו אנמנזה שנמסרה, כמקובל, על ידי המערערת. 3. המערערת, אמה והמומחה הרפואי, דר' טל, ביקשו להסביר את אותו אישור רפואי שערך דר' נפתי, לפיו סבלה המערערת מנקעים חוזרים עובר לגיוסה, בטעות הקלדה - "...יש במחשבים שלנו עשרות אבחנות ולפעמים נורא קשה למצוא את האבחנה המדוייקת. ... כותבים ankle יוצאת אבחנה, האבחנה הראשונה שנופלת זה מה שרושמים" (עדותו של דר' טל בעמ' 3-4 לפרוטוקול ישיבת יום 11.1.10) 3.1 אין בהסבר זה כדי להניח דעתנו ובכל מקרה דומה עלינו כי הוא מחייב את זימונו של דר' נפתי לעדות, על מנת לאוששו. המערערת לא מצאה לזמן את דר' נפתי לעדות על מנת להבהיר באלו נסיבות ועל סמך איזה מידע ניתן האישור הדובר בעד עצמו. אי זימונו של דר' נפתי לעדות הותירה בפנינו הסבר שאינו אלא הערכה או השערה של אחרים, זאת תחת קבלת הסבר מעורך המסמך עצמו. הימנעותה של המערערת מזימונו של הרופא לעדות עומדת לה לרועץ על פי ההלכה הנוהגת ולפיה "כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה(1) 736) 3.2 לא זו אף זו. גם אם נקבל את הסברו של דר' טל לפיה נפלה טעות בהקלדת האבחנה, הרי שאם לא סבלה המערערת מכל בעיה בקרסול, כטענתה, - מדוע זה נדרש דר' נפתי לחפש אחר אבחנה שעניינה ב- ANKLE ? דומה כי הפתרונים לדר' נפתי אלא, שכאמור, בחרה המערערת שלא לזמנו לעדות זאת חרף ידיעתה כי המסמך שערך מהווה בסיס להחלטת המשיב לדחות תביעתה להכרת זכות ומצוי בליבה של המחלוקת. 3.3 כמו כן, אין בידנו לקבל עדותה של המערערת לפיה הדברים שנרשמו על ידי הרופא המומחה שבדקה בחר"פ בחודש ינואר 2001 - "ידועה כסובלת מנקעים חוזרים דו"צ לפני שירותה. לאחרונה התגברות תדירות הנקעים 2 הקרסוליים לסירוגין" (מסמך 17 בתיק הרפואי) - אין מקורם באנמנזה שמסרה. נוסח הדברים הולם את הנהוג והמקובל באשר לקבלת אנמנזה מהנבדק, מה גם שברישום אין כל אזכור לפרופיל הרפואי ולסעיפי הליקוי שנקבעו למערערת ואשר, לטענתה, שמשו כמקור המידע. 4. עם זאת, אין בידנו לאמץ את קביעתו של המומחה מטעם המשיב, דר' לוקיץ, בדבר העדר כל קשר סיבתי בין הפגימה בקרסוליים ובין שירותה הצבאי של המערערת, זאת בשים לב לעובדה כי המומחה נכון היה להכיר בתנאי שירותה של המערערת כ"שירות מאומץ" (ראה חוות הדעת שערך), אשר בו, כשלעצמו, יש כדי "לתרום" למצבה כיום- "כב' השופטת: אדוני בחוות דעתו כתב מהלך השירות המאומץ ...אז אני שואלת האם למהלך השירות המאומץ אין שום תרומה? ת: אני מסכים איתך יש למאמץ תרומה ללא ספק. כב' השופטת: יש תרומה" (עמ' 20 לפרוטוקול ישיבת יום 13.7.10) (ההדגשה שלי - ש.י.) קביעותיו אלה של המומחה, על רקע "עבר רפואי" עובר לגיוס, מחייבות, איפוא, קביעה בדבר קשר של החמרה. 5. בהתייחס לשיעור ההחמרה שיש לזקוף לחובת השירות הצבאי, סבורים אנו כי המערערת השכילה להוכיח כי שירותה הצבאי היה כרוך במאמץ גופני אך לא עלה בידה להוכיח את אותם שני "אירועים חבלתיים". כפי שצויין, אירועים אלה אינם מתועדים בתיעוד רפואי/דו"חות פציעה, כלל לא נזכרו בתביעה להכרת זכות, כפי שהוגשה על ידי המערערת (מסמכים 1-4 בתיק הרפואי) ואף לא באנמנזה שמסרה המערערת למומחה מטעם המשיב. 5.1 זאת ועוד. בפנייתה בחודש ינואר 2001 לרופא צבאי מצאה להתלונן על תופעה שהחלה לאחרונה- "לאחרונה נטיה לנקעים בקרסוליים דו"צ" (מסמך 17 בתיק הרפואי) ולא מצאה להזכיר נקעים קודמים שסבלה במהלך השירות הצבאי, כמו גם חבלות שנחבלה (אותם שני "אירועים חבלתיים"). 5.2 נוסיף ונציין כי המומחה מטעם המערערת בחוות דעתו, כמו גם בעדותו, הניח כי באותם "אירועים חבלתיים" נפגעה המערערת בקרסוליה במנגנון של נפילה, אך בשני תצהיריה (מע/1, מע/2) אין לכך כל זכר. 6. על יסוד האמור לעיל ומתוך נקודת מוצא כי המערערת סבלה עובר לגיוסה מנקיעות חוזרות של הקרסול, כפי שנרשם על ידי דר' נפתי, על רקע גמישות יתר במפרקי הקרסוליים בדרגה קלה עד בינונית (ראה סעיף הליקוי שנקבע למערערת בגיוסה), מוצאים אנו להעמיד את שיעור ההחמרה שיש לזקוף לחובת תנאי השירות המאומצים על 1/3. סוף דבר לאור כל האמור לעיל מורים אנו על ביטול החלטת המשיב מיום 25.1.07 וקובעים כי הפגימה בקרסוליים, ממנה סובלת המערערת, החמירה "תוך ועקב" שירותה הצבאי, כששיעור ההחמרה יעמוד על 1/3 מדרגת הנכות הכוללת. המשיב ישא בהוצאות המערערת (שכ"ט המומחה דר' טל על פי קבלות) ובשכ"ט עו"ד בסך של 9,000 ₪. נקעקרסולצבאשירות צבאי