קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת המפרק בתביעת חוב:   1. בפני ערעור של חברת "גמלא סנטר בע"מ" (להלן: "המערערת") על החלטת המפרק של חברת "גל אופיר בניה ופיתוח בע"מ (בפירוק) (להלן:"החברה") מיום 31/7/2000, בה דחה המפרק תביעת החוב מיום 27/8/98 על סך של 826,941 ש"ח, שהוגשה ע"י המערערת באין אסכמתא לחוב.    עמדת המערערת תביעת החוב של המערערת סומכת על ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 22.11.96, בו התחייבה החברה לבנות על קרקע של המערערת שש דירות, מיום קבלת היתר הבניה (לעמדתה עד סוף חודש מרץ 98'), אך לא השלימה התחייבותה זו.   התמורה עליה סיכמו הצדדים בגין הבניה הינה 600,000$, מתוכם שולם סך של 420,000$. המומחה שבדק מצב האתר לאחר שהחברה סולקה ממנו, קבע בחוות דעתו כי עלות הביצוע בפועל היא 354,000$, עלות השלמת הפרוייקט 249,000$, עלות ליקויים 9,700$. סה"כ להשלמה בצירוף עלות התיקונים בסך 255,700$ .   בנוסף, לתביעת החוב צירפה המערערת דף חשבון המפרט את החוב, 255,700$ להשלמת הפרוייקט, פיצוי מוסכם לפי סעיף 12.4 להסכם בסך 1,000 דולר עבור כל דירה בגין כל חודש איחור. עבור 6 דירות בגין 6 חודשי איחור סך של 36,000 דולר (החל ממועד הסיום על פי ההסכם, מרץ 98, ועד המועד בו התקיים הדיון בתיק הפירוק בחודש ספטמבר 98).   סך של 100,000 דולר בגין ההוצאות והנזקים שנגרמו למערערת ובכללם תשלומים בנקאיים שונים בגין חודשי האיחור, הפסד הזמנות לרכישת דירות בפרוייקט שנגרם עקב האיחור, הפסד ימי עבודה, הפסד מוניטין ושם טוב, עוגמת נפש ושינוי בתוכניות המזמין. שכ"ט עו"ד בגין ההליכים המשפטיים הקשורים לתיק בסך 10,000$ ובסך הכל 221,700 דולר השווה ל-826,941 ש"ח נכון ליום 27.8.98.   תביעת החוב נדחתה שלא כדין מכיוון שהמפרקים לא דרשו אסמכתאות להוכחת התביעה ולא נימקו החלטתם.   עמדת המפרקים: 2. צו התחלת עבודה הוצא ביום 15/6/1997 כעולה מנספח ב' לסיכומי המשיבים.   התשלומים בוצעו בהתאם לקצב התקדמות העבודה על פי הסכם שבין הצדדים (נספחים ג'1 ו-ג'2 לסיכומי המשיבים), כאשר ההבדל ביניהם בחשבון המצטבר.   ביום 21/6/98 מסרה המערערת הודעה לחברה בדבר ביטול ההסכם לאור "הפרות ההסכם המתמשכות" בצירוף דרישה להפסיק העבודות לאלתר ולפנות את המקרקעין.   עוד טוענים המשיבים כי על הערעור חלים סדרי הדין של "בקשה למתן הוראות" שכן המקור המשפטי להגשת הערעור הוא סעיף 310(ג) לפקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג - 1983 ולא תקנות סדר הדין האזרחי, על כן יש למחוק את תביעת החוב ואת הערעור על הסף, משלא צורף תצהיר לערעור.   החברה ביצעה כ- 90% מהיקף העבודה, המערערת אישרה חשבונות בהיקף של כ- 70%, תוך ניצול המצב אליו נקלעה החברה ובשל העובדה כי טרם הספיקה להגיש את יתרת החשבון.   עוד מוסיפים המשיבים בעניין זה כי על אף טענת המערערת שבוצעה עבודה בהיקף של 59% תוך הסתמכות על חוו"ד המומחה יש להסתמך על החוזה שבין הצדדים לענין התקדמות העבודה ולא על חוות דעת המומחה.   בנוסף, לא צירפה המערערת כל מסמך להוכחת הנזקים שנגרמו לה, אותם היא אומדת ב - 100,000$ ובגין שכ"ט עו"ד סך 10,000$. הפניה לקבלת מסמכים נוספים או הבהרה על ידי המפרק הינם בשיקול דעתו ואין חובה בכל תנאי ובכל מקרה לדרוש מסמכים נוספים.   טענת המערערת ל"פיצויים מוסכמים" דינה להדחות מכיוון שפיצוי זה אינו בר תביעה, בהיותו ניכוי מהתמורה שנועדה לתשלום (סעיף 12.4 להסכם), וגם אם לא כך הדבר, קוזז הוא כנגד יתרת חובה של המערערת בגין עבודות שבוצעו ע"י החברה מבלי ששולמה תמורתן.   לחילופין נטען כי אם מדובר בחוב בר תביעה יש להפחיתו או לבטלו בהיות הסכום של 1,000$ מופרז ללא הצדקה. המערערת היא זו שדרשה מהמשיבה לעזוב את שטח הפרוייקט ביום 21.6.98, מנעה את המשך עבודתה ולא ניתן לדרוש פיצוי מוסכם בגין התקופה שלאחר מכן. בנוסף סוכם בין המערערת למשיבה כי מועד סיום העבודות נדחה לסוף מאי 98, לפיכך ויתרה המערערת על הפיצוי עד סוף 5/98. הדיון: 3. ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד: בתיק זה ניתן פסק דין במעמד צד אחד ובוטל על ידי לאחר שמיעת טענות הצדדים, לא מצאתי להתייחס לטענות המערערת לענין זה בסיכומיה, משבוטל פסק הדין, למרות שזו טרחה והקדישה פרק שלם לענין.   4. אי צירוף תצהיר לערעור: טענת המשיבה לאי צירוף תצהיר אינה בגדר טענה פורמלית אלא טענה מהותית שכן התצהיר נועד לתמיכה בטענות העובדתיות בהודעת הערעור. באין תצהיר אין תמיכה בטענות העובדתיות והן לא הוכחו. ניתנה למערערת האפשרות להביא ראיותיה בפני בית משפט זה, אך היא בחרה שלא לעשות כן וגם בפני סמכה על חוות דעתו של המומחה ודף חשבון שהוגש על ידה, אלא שגם בפני המפרק וגם בפני היה צורך להביא ראיות כמו בכל תביעה אזרחית רגילה . המערערת לא הוכיחה טענותיה ולא ביקשה להביא עדים ואף לא טרחה לצרף תצהיר לערעור.   עוד חשוב לציין שלא עמדה בפני המפרק כל תביעת חוב שכן לתביעת החוב יש לצרף תצהיר. תקנה 53 לתקנות החברות (פירוק) התשמ"ז - 1987 מחילה את הוראות פרק ד' לתקנות פשיטת הרגל על זכויות הנושים לתביעת חוב בפירוק. תקנה 76 לתקנות פשיטת הרגל התשמ"ה - 1985 קובעת כי לתביעת החוב יש לצרף תצהיר. לתביעת החוב אכן צורף תצהיר "כביכול". כתבתי כביכול מכיוון שמי שחתום על התצהיר היא החברה. לא ברור לי כיצד חברה כאישיות משפטית חותמת על תצהיר ועו"ד מאשר החתימה, כאשר על תצהיר יכול לחתום מורשה בשם חברה, או אדם שהעובדות ידועות לו אבל לא החברה כחברה. באין תצהיר לא עמדה בפני המפרק תביעת חוב ודי בכך לדחות הערעור. אי דרישת אסמכתאות והעדר הנמקה: 5. בע"א 255/89 דניאל פרדו נגד מ"י, פ"ד מו(5)641, בעמ' 655 נקבע כי מפרק חברה, הדן בהוכחת חוב, ממלא תפקיד מעין שיפוטי והחלטתו בהוכחת חוב, בדומה לפסק דינו של בית משפט בתביעה אזרחית, מפקיעה את עילת התביעה של הנושה וזו מתמזגת בהחלטה.   בבואו של המפרק לבדוק את הוכחת החוב, אינו מוגבל בהיקף הבדיקה, עליו לבדוק בדקדקנות יתרה ולוודא כי התשלום לנושה אכן מוצדק, ושלא תהיינה תביעות שווא. בע"א 173/84 יהושוע בן ציון נגד אוריאל גורני, פ"ד לט(3) 757, נקבע כי עניינו של נאמן הוא שלא לקבל תביעת חוב שאינה מוצדקת, וכי במקרה הרגיל על הנאמן להעזר בפושט הרגל כדי לקבל ממנו את החומר הדרוש כדי להדוף תביעת חוב שאינה ראויה.   בנוסף אכן בגדר סמכותו של המפרק לדרוש הוכחות ופרטים נוספים. המפרקים לא עשו כן במקרה הנדון מכיוון שלעמדתם לא היה מקום לבדוק ולחקור במקום בו אין ולו ראשית ראיה לחוב הנטען. סמכותו זו של המפרק נגזרת מסעיף 76(ב) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה - 1985, לפיהן רשאי המפרק לבקש האסמכתאות, אך אין זו חובה המוטלת עליו.   המפרק במקרה זה לא ביקש אסמכתאות משלא צורף כל מסמך, מלכתחילה. גם אם נצא מתוך נקודת הנחה שטעה המפרק, ניתנה למערערת ההזדמנות להציג אסמכתאות בפני ביהמ"ש, אך היא בחרה שלא לעשות כן.   העדר הנמקה: 6. תקנה 93(א) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה - 1985 החלה לענינינו קובעת כי: "הנאמן יבדוק כל תביעת חוב ועל מה היא מסתמכת ויחליט אם לאשרה כולה או חלקה, לדחותה או לדרוש ראיות נוספות לה. תוך תשעים ימים מיום שהתביעה הגיעה לידיו חייב הנאמן להמציא לנושה החלטתו המנומקת" בענייננו, ציין המפרק, כי לא צורפו אסמכתאות לתביעת החוב ובמצב בו חסרים מסמכים הדרושים לאימות החוב הנדרש, אין המערערת יכולה לדרוש מהמפרק פירוט בגין פרטים שאינם מצויים בפניו ואותם היה עליה לצרף עם הגשת תביעת החוב.   היקף העבודות שבוצעו : 7. המערערת סומכת על חוות דעתו של יצחק לזר - המומחה מטעמה, לפיה בוצעו כ- 59% מהיקף העבודות. המפרקים טוענים מנגד כי אין המערערת יכולה להסתמך על חוות דעת מומחה אלא על ההסכם שבין הצדדים, על פיו אישרה ביצוע של 70% לפחות מהיקף העבודות שכן שילמה לפי התקדמות העבודה.   עצם הגשת חוות דעת המומחה מטעמה, לעניין אחוז הביצוע מהיקף העבודה, סותר את ההסכם בין המערערת לחברה בו נקבע כי התשלום יעשה בהתאם להתקדמות העבודה ואף נקבעו תנאי תשלום בכל שלב של התקדמות העבודה.   סעיף 12.1 להסכם קובע כי התמורה תשולם על פי נספח "ו". סעיף 3 לנספח "ו" קובע כי עם גמר ריצפה ראשונה ישולמו 15% מהתמורה וסעיף 4 קובע כי עם גמר רצפה שניה ישולמו סך 15% מהתמורה. סעיף 5 קובע כי שאר התמורה תשולם על פי התקדמות העבודה וכפי שיקבע בין הצדדים. הקביעה בין הצדדים באה לידי ביטוי בנספחים ג'1 ו-ג'2 לסיכומי המפרקים. מסמך ג'1 אינו חתום אך אין הבדל בינו לבין ג'2, למעט הסכום המצטבר. משמע מסמך ג'2 משקף את הסיכום בין הצדדים לגבי דרך התשלום לאור התקדמות העבודה והוא זה שמחייב הצדדים ולא חוות דעת המומחה.   8. נספח ד' לסיכומי המערערת מהווה אישור למצב העבודות בשטח ממנו מסתבר כי השלד טרם הושלם היות ויש להשלים תיקוני השלד. למרות זאת הוסכם להשלים את האחוזים לגמר השלד בשיעור של 10%. כן סוכם כי ישולם 5% לכל עבודות הגמר שבוצעו ו-15% ישולמו לחברה עם גמר סופי ומוחלט של כל עבודות הריצוף והטיח, הרכבת חלונות והכלים הסניטריים.   על פי נספח ה' המהווה פנית המערערת לחברה בגין פיגור בביצוע העבודות צויין כי טייח הפנים טרם הסתיים, לא הותחל בטיח חוץ ולא בריצוף, דהיינו כל עבודות שקדמו לשלב זה בוצעו ועל פי התקדמות העבודה בוצעו לפחות 75% מהעבודה.   משהוחלט והוסכם בין הצדדים כי היחסים ביניהם יוסדרו בחוזה לא יכולה המערערת לבוא לאחר מעשה ולנהוג עפ"י אמות מידה אחרות הנוחות לה יותר מאלה עליהם סיכמו.   אין פסול להעזר בחוות דעת מומחה, בתנאי שיתווספו ראיות התומכות בחוות הדעת. טוענת המערערת כי בידה "ראיות להפסדים בפועל והפסדים מוכחים", אך ראיות להפסדים מוכחים אלה היה על המערערת להציג בבית המשפט ולשם כך לזמן העדים הדרושים. דף החשבון וחוות דעת המומחה שצורפו על ידה אינן אסמכתאות ואינן תחליף לראיות אלה.   המערערת לא צירפה כל אסמכתא להוכחת תביעתה. טוענת המערערת לדוגמא כי נאלצה להשלים העבודות שהחברה לא ביצעה , אם אכן נגרמו לה הוצאות היה עליה להציג כל האסמכתאות הקשורות לכך, מי הקבלן שהשלים העבודה, הסכומים ששולמו לקבלן זה ומתי סיים עבודתו. בחוות הדעת לכשעצמה לא די שכן מומחה מצלם מצב קיים, אך חוות דעתו סומכת על עובדות שהוצגו בפניו ועובדות אלה ששימשו הבסיס לחוות דעתו, חובה היתה להציגם בפני המפרק או בפני. משהוגש הערעור וראיות אלה לא הוצגו וגם לא הובאו בפני המפרק, לא הוכיחה המערערת תביעתה.   פיצויים מוסכמים: 9. בסעיף 5.2 להסכם נקבע כי הקבלן מתחייב להתחיל בביצוע הבניה שבעה ימים לאחר קבלת הודעה מהחברה כי ניתן היתר בניה ולסיים העבודה תוך 10 חודשים.   בסעיף 12.4 נקבע פיצוי מוסכם בסך 1,000 דולר לכל דירה במידה והקבלן יפגר בהשלמת הפרויקט מעבר ל- 10 חודשים.   ביום 15/6/97 ניתן צו התחלת עבודה (נספח ב' לסיכומי המפרקים) וכפי שנקבע בין הצדדים, מיום זה החל מניין עשרת החודשים.   אין חולק כי עשרה חודשים לאחר מכן ב-14.4.98, טרם נסתיימו כל העבודות.   משלא עמדה החברה במועדים שנקבעו ולאחר שניתנו לה אורכות לביצוע, נשלחה לחברה ביום 21/6/98, הודעה בדבר ביטול ההסכם (נספח ו').   המפרקים סבורים שהפיצוי המוסכם אינו בר תביעה, כיוון שמדובר בניכוי מהתשלומים המגיעים לחברה, וגם אם לא כך, הרי שהוא מקוזז כנגד יתרת חובה של המבקשת בגין העבודות שבוצעו ע"י החברה ולא שולמו, על פי זכות הקיזוז הקבועה בסעיף 74 בפקודת פשיטת הרגל.   סעיף 12.4 להסכם דן בזכותה של המערערת לנכות 1,000 דולר לחודש עבור כל דירה בגין אי עמידה בלוח הזמנים, סעיף זה ענינו פיצוי מוסכם. הזכות לניכוי נועדה להתוות דרך של גביה כאשר מהות הסעיף על פניו פיצוי מוסכם, ולא ניתן לומר שאם לא נותרו כספים לניכוי פקעה הזכות לפיצוי.   הטענה החילופית שמאחר ובוצעו כ - 90% מהעבודה ושולמו רק 70% מקוזזת היתרה כנגד החוב, דינה להידחות מכיוון שלא הוכח שהחברה ביצעה 90% מהעבודה. הנטל בענין זה הוא על המפרקים ומשלא הוכיחו טענה זו לא ניתן לקזז הסכומים, גם האמירה בעלמא שמדובר בסכום מופרז לא הוכחה.   10. המערערת אינה זכאית לפיצוי המוסכם כנדרש על ידה מחודש מרץ ועד לפירוק החברה, אלא רק מהיום שנועד להשלמת הבניה 14.4.98 ועד ליום 18.6.98, בו הוגשה בקשת הפירוק (פש"ר 5108/98). הפיצוי על פי ההסכם הוא בשיעור של 1,000 דולר לחודש ולתקופה של חודשיים בסך של 2,000 דולר לדירה ועבור 6 דירות פיצוי חודשי שווה ערך בשקלים לסך של 12,000 דולר (שער ה-$ יחושב ליום בו מונה לחברה מפרק זמני 18.6.98 כפי שנקבע בסעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל ותקנה 102 לתקנות פשיטת הרגל).   נזקים כלליים: 11. המערערת תובעת נזקים שנגרמו לה בהסתמך על דף החשבון שנערך על ידה מבלי שתביא אסמכתא כלשהי או עדים לכך.   המערערת לא הוכיחה כי הפסידה הזמנות לרכישת דירות, לא צירפה כל אסמכתא לגבי ימי עבודה שהפסידו היא ועובדיה, ולא על תשלומים בנקאיים שונים אותם שילמה. כן לא צירפה אסמכתא לענין שכ"ט עו"ד.   משלא צורפו מסמכים או הובאו ראיות להוכחת טענות אלה לא ניתן לקבוע פיצוי בגין הנזקים הכלליים שלא הוכחו.     סוף דבר: 12. נטל ההוכחה לעצם החוב וגובהו מוטל על המערערת על כן היה עליה להגיש תביעת חוב נתמכת בתצהיר ולצרף לתצהיר האסמכתאות להוכחת החוב (תקנה 76(ב) לתקנות פשיטת הרגל). המערערת לא הרימה הנטל הרובץ עליה לא בפני המפרק ולא בפני, לפיכך הערעור נדחה בכפוף לחיוב בגין הפיצוי המוסכם.   13. מאחר ורוב תביעותיה של המערערת נדחו אני מחייבת המערערת לשלם למפרק הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסכום של 8,000 ש"ח בצירוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. מפרק (חברה)תביעת חובערעורחוב