קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים לילדה שנדרסה: 1. התובעת קטינה ילידת 1989, נפגעה בתאונת דרכים ביום 2.10.96 סמוך לביתה בישוב ג'אסר-אל-זרקה. 2. חבות התביעה הוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: חוק הפלת"ד) כנגד הנהג הפוגע, מבטחיו - "מגדל" חברה לביטוח בע"מ ו"קרנית", בגין מחלוקת לעניין זהות הרכב ו/או הנהג בכל הזמנים הרלבנטיים. 3. בגין מחלוקת זו, פוצל הדיון ונשמעו ראיות בשאלת החבות תחילה. בסיומן, הגיעו ב"כ הנתבעים להסדר דיוני לפיו נוטלים על עצמם "מגדל" חב' לביטוח ו"קרנית" את האחריות לאירוע התאונה בחלקים שווים. 4. הפגיעה: התובעת נחבלה כהולכת רגל עת נדרסה על ידי רכב חולף, והובלה לבית החולים "הלל יפה" בחדרה, שם אובחנו פגיעות ברגל שמאל. התובעת אושפזה במשך 39 יום לצרכי טיפול לרבות ניתוח בגין שבר פתוח בעצמות השוק, פצע גדול בקרסול, קרע בגידים של אצבעות הרגל. בתום הטיפול שוחררה עם גבס ללא דריכה להמשך הטיפול הרפואי והשיקומי. 5. מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, ד"ר חנן טאובר, קובע בחוות דעת רפואית מיום 30.5.00 כי כתוצאה מהתאונה נותרה נכות רפואית משוקללת בשיעור 24.5%. הנכות מוערכת על פי הפגיעות וסעיפי הליקוי של המוסד לביטוח לאומי בהתאמה; 16% בגין השברים והפגיעות בגידים + 10% בגין הצלקת בקרסול. 6. טענות הצדדים: ב"כ התובעת טוען בסיכומיו כי יש לחשב את גובה הפיצויים על בסיס נכות תיפקודית של 24.5% כמלוא שיעור הנכות הרפואית שנקבעה בחוות הדעת. ב"כ הנתבעים בדיעה כי הפגיעה התפקודית אינה עולה כדי מחצית משיעור הנכות הרפואית, למעט הצלקות קרי - 8% בלבד. ב"כ התובעת מפרט בסיכומיו את הנזק המיוחד בגין עזרת צד ג' בסך 30,000 ₪, נסיעות 10,000 ₪, תרופות וציוד סיעודי 10,000 ₪. הנזק הכללי: אובדן כושר השתכרות על בסיס שכר ממוצע במשק X 24.5%עד גיל 65 בהיוון מתאים 380,633; הפסדי פנסיה 27,180 ₪; עזרת זולת 50,000 ₪; נסיעות 50,000 ₪; תרופות ונעליים 70,000 ₪; כאב וסבל 52,608 ₪ וסה"כ נזק מיוחד וכללי: 680,421 ₪. ב"כ הנתבעים טוענים בסיכומים בכתב כי יש לחשב אובדן כושר השתכרות לעתיד על בסיס ממוצע השכר של הנשים השכירות במקום מגוריה של התובעת, שהינו בגבולות 2,240 ₪ לחודש במכפלת 8% עד גיל 65 סך של 50,000 ₪; כאב וסבל בסך 53,000 ₪ ומעבר לכך לא הוכח ואין הצדקה לשיטת ב"כ הנתבעים לפיצוי נוסף כלשהו בגין הוצאות, ניידות ו/או סיעוד. 7. שיעור הנכות והשלכותיה התיפקודיות: במחלוקת בין הצדדים בסוגיה זו לא מצאתי לאמץ את טענות הנתבעים. המומחה הרפואי לא זומן לחקירה וממצאי חוות הדעת לא נסתרו. הם מצביעים על נכות אורטופדית בשיעור 16% בגין הפגיעה בגפיים. מדובר במקבץ של פגיעות כתוצאה משבר פתוח בעצמות השוק, חסר עור נרחב בקרסול, פגיעה בגידים ובשרירים הגורמת לצליעה, הליכה על הצד החיצוני של כף הרגל וחוסר תפקוד של אצבעות רגל שמאל. המומחה מוסיף וקובע בפרק הדיון וסיכום בחוות דעתו: "כמו כן נותרה מגבלה בתנועות הקרסול השמאלי וצלקת מכוערת ונרחבת בצד החיצוני של הקרסול". אכן אין המדובר בצלקת אסטית הבולטת לעין, אך מדובר בצלקת עם השלכה תיפקודית כלשהי על רקע סוג הפגיעה על כל היבטיה. לפיכך, מצאתי לקבוע כי שיעור הנכות התיפקודית הינו בגבולות 20%. 8. אובדן כושר השתכרות ובסיס השכר: בעניינו של קטין רב הנסתר על הגלוי, מכאן הצורך בפניה למדדים ממוצעים כבסיס לחישוב. "לגבי קטינים שטרם הגיעו לגיל בגרות ושמסלול עבודתם והשתכרותם טרם התגבש וטרם ניתן לקבוע ביחס אליו קווים מיוחדים, נקבע בפסקי דין רבים כי יש לערוך את התחשיב על בסיס החישוב הקונבנציונאלי של מכפלת אחוז הנכות בשכר הממוצע במשק." (ראה ע.א. 7/83 עיזבון סעידי נ' פור, פד"י מ (4) 628) בית המשפט נדרש למעשה לקבוע את סיכויי השתכרותו בעתיד של קטין כאשר עתידו המקצועי עדיין לא ידוע, לכן יוצאים מתוך הנחה שהוא ישתכר כשיעור השכר הממוצע במשק. בסיס הנחה זו תקף רק בהעדר נתונים או ראיות שעשויים להצביע על יכולת השתכרות גבוהה יותר או נמוכה יותר. (ראה ע.א. 7358/95 הסנה נ' צוקרמן, דינים עליון כרך מ"ג 570 וע.א. 61/89 מ"י נ' אייגר פד"י מה(1) 580). 9. כאמור, ההנחה המתייחסת לחישובי פיצויים בעניינו של קטין לפי שכר ממוצע במשק כבסיס לפיצוי עתידי, צריכה להבחן בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה לגופו. המדד ראוי במקום בו לא הובאה ראיה לסטיה כלשהי מבסיס השכר הממוצע כפי שנקבע בפסיקה בעניינם של קטינים. ענייננו שונה, שכן הובאו בפני בית המשפט, ראיות הן לעניין "היקף וכושר השתכרות" בני משפחתה של התובעת והן ראיות מטעם הצדדים. 10. ע.ת. 1, עמאש עזאלדין, אשר שימש כראש מועצת ג'אסר אל זרקה מפברואר 1989 עד פברואר 2001, טוען בעדותו כי הוא מכיר כמעט את כל המשפחות בכפר, לרבות משפחת התובעת. לטענתו, 20% מכח העבודה מוצא פרנסתו בכפר והשאר עובדים בחוץ. העד ששימש מורה, מחנך ומנהל מחלקת החינוך בעיריה יודע לספר כי עיקר הנשים בתוך הישוב עוסקות בהוראה או עבודה פקידותית ומחוץ לישוב בעבודות נקיון, משק בית ומטפלות (ראה עמ' 28 לפרוטוקול). העד מצביע על שיעורי האבטלה "אחוז הנשים שלא עובדות יותר גבוה מ- 10%" (עמ' 27 שורה 12), ומודע לעובדה שנשים רבות מטופלות בילדים ולא יוצאות כלל לעבודה. העד מוסיף כי בשנים האחרונות קיימת נטיה גוברת של נשים לסיים לימודים (ראה שם, שורות 11 ועד הסוף). בחקירה נגדית מודה העד כי 40% מנשות הכפר לא יוצאות לעבודה (עמ' 29 לפרוטוקול שורה 18) ובאותו עמוד בפרוטוקול מתייחס העד לשיעור של 20% בהערכה שלו המבטאת את שיעור הנשים מתוך כוח העבודה בכפר אשר בחר להישאר בבית. לעניין ממוצע השכר בין הנשים שעובדות בכפר ומחוצה לו, לטענת העד מדובר בשיעור הנע בין 4,000 ₪ ל- 5,000 ₪ נטו (עמ' 30). 11. מטעם ההגנה הוגשה כראיה תעודת עובד ציבור של המוסד לביטוח לאומי הקובעת כי השכר הממוצע של נשים בישוב ג'אסר אל זרקה בשנת 1998 היה בגבולות 35.7% מהשכר הממוצע במשק (ראה נ/1). עד ההגנה מודה בחקירה נגדית כי מדובר בסקר של המוסד לביטוח לאומי, אשר תוצאותיו יכולים להיות שונים מסקר של גורם אחר כגון הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (ראה עמ' 33 לפרוטוקול). 12. בנוסף לשתי עדויות אלו, הוגש תצהיר עדות ראשית של אם התובעת. בחקירתה הנגדית מצאנו התייחסות קונקרטית למשפחת התובעת; הן לענין ההשכלה וכושר ההשתכרות והן לעניין העזרה והסיעוד במסגרת המשפחה הגרעינית והמשפחה המורחבת. מדברי העדה אנו למדים כי התובעת היתה הקטנה בשישה עשר ילדיה. כל הבנות הבוגרות לא עובדות ולא לומדות, אף אחד מילדיה לא סיים בית ספר תיכון עם תעודת בגרות (ראה עמ' 37). אם התובעת עצמה עבדה עד גיל 35 בחקלאות ואמא של בעלה עזרה לה במשק ביתה וגידול הילדים (עמ' 36 לפרוטוקול). 13. במכלול קביעת הבסיס הראוי לחישוב השכר לא ניתן להתעלם מהראיות שהובאו על ידי הצדדים. בסיס השכר צריך לקחת בחשבון את נתוניה האישיים של התובעת, בת 13 היום, על רקע ההשכלה הנרכשת ותנאי העבודה במקום מגוריה; (ראה העדויות כמפורט לעיל); השכר הממוצע במשק; השכר שנקבע על ידי המל"ל בהתייחס לנשים שכירות במקום ובשנה הרלבנטית לכתב התביעה ועדויות מ"השטח" (ע.ת./1 ואם התובעת). בשיקלול כל הנתונים הצריכים לעניין בתיק נשוא התביעה, הנני קובעת את בסיס השכר לצורכי חישוב הפיצוי הראוי בגבולות 4,500 ₪ נטו נכון ליום מתן פסק-הדין. 14. הוצאות רפואיות, הוצאות ניידות מוגברים וסיעוד: מדובר בקטינה שהיתה בת 7 בעת התאונה, ובתקופה ממושכת של אישפוז ושיקום. אין ספק כי היא זכאית לפיצוי בגין סיעוד והוצאות מוגברות בתקופה הסמוכה לאירוע התאונה, בהתחשב בעובדה שמדובר בעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני משפחה. לעתיד אין הצדקה לפיצוי בגין הוצאות רפואיות ו/או נסיעות, שכן לא הובאה ראיה כלשהי לצורך בכך מעבר לכיסוי הקיים בסל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. למעט הוצאות בגין נעליים מיוחדות העולות כעדות האם 200 ₪ נכון להיום (ראה עמ' 35 לפרוטוקול). כמו כן יש מקום לקבוע פיצוי גלובלי לעתיד בגין עזרת זולת בעבודות משק הבית להן תזקק התובעת בגין מגבלותיה, והוצאות מוגברות בגין ניידות. 15. חישוב הפיצויים בתיק זה יהיה לפיכך על דרך האומדנה, במידתיות ובאיזון הראוי בנסיבות גילה של התובעת, וסוג הפגיעה כדלקמן: א. אובדן כושר השתכרות בעתיד בגבולות 20% מבסיס השכר שנקבע בפסק הדין בהיוון מתאים 200,000 ₪. ב. נזק שאינו נזק ממוני שיעור נכות רפואית + ימי אישפוז + ריבית כחוק 53,740 ₪. ג. הוצאות וסיעוד לעבר ועתיד 30,000 ₪. ד. הוצאות ניידות מוגברות לעתיד 10,000 ₪. סה"כ: 293,740 ₪ 16. אשר על כן, בהתאם להסכמה הדיונית בין הנתבעים, הנני מחייבת את הנתבעים לשאת בפיצוי שנפסק לתובעת בחלוקה שווה בין הנתבעת 2, "מגדל" חברה לביטוח בע"מ לבין הנתבעת 3, "קרנית". כמו כן ישאו הנתבעים באותו יחס, בהוצאות המשפט ובש"כט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ. ההודעה לצד שלישי - נדחית ללא צו להוצאות. החיובים בהתאם לפסק הדין ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. דריסהמשפט תעבורהפיצוייםתאונת דרכיםקטינים