קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבר בגולגולת תאונת דרכים: 1. התובעת, ילידת 21.10.89, נפגעה בתאונת דרכים. תביעתה, באמצעות הוריה, היא לתשלום הפיצויים המגיעים לה עקב התאונה. הנתבעים אינם חולקים על חבותם לשלם לתובעת את נזקיה עקב התאונה, אך קיימת בין הצדדים מחלוקת בשאלת גובה הפיצויים. 2. כתוצאה מהתאונה נפגעה התובעת במספר איברים בגופה - נגרם לה שבר בבסיס הגולגולת, שבר של העצם הפרונטלית משמאל, שבר של ארובת העין משמאל ושבר של הטיביה והפיבולה ברגל שמאל. לתובעת נקבעה נכות זמנית ונכות קבועה במספר תחומים, כמפורט להלן: א. בגין שברים בעצמות השוק, אשר התאחו לאחר קיבוע הרגל בגבס, נקבעה לתובעת על ידי ד"ר פרנקל נכות זמנית בשיעור 100% למשך חודש, נכות בשיעור 50% למשך שבועיים, נכות בשיעור 20% למשך שבועיים נוספים ונכות בשיעור 10% למשך חודש. לא נותרה לתובעת נכות לצמיתות בתחום האורטופדי בגין התאונה. ב. בגין צלקת באורך כ- 10 ס"מ באזור המצח משמאל ובגין צלקת באורך כ- 10 ס"מ ברגל שמאל נקבעה לתובעת, ביום 18.3.97, על ידי ד"ר שטרנברג, מומחה לכרורגיה פלסטית, נכות לצמיתות בשיעור 10%. ד"ר שטרנברג קבע כי מדובר בפגימות עור אשר לא גרמו לכל הפרעה פונקציונלית. ג. בתחום הנוירולוגי קבעה ד"ר קורן לובצקי, ביום 6.4.97, נכות לצמיתות בשיעור 10%. צויין כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים וסבלה מחבלת ראש מטיפוס CONTUSION. מאז סובלת הילדה מקשיי ריכוז, קשיי אירגון, סירבול, קשיי למידה וכאבי ראש. בעדותה אישרה ד"ר קורן-לובצקי כי הנכות שקבעה והנכות הפסיכיאטרית שנקבעה כפי שיפורט להלן, חופפות מבחינה מהותית. לדבריה ניתן לקבוע על אותו סעיף גם נכות נוירולוגית וגם נכות נפשית (עמ' 19, עמ' 22, עמ' 27). ד. ד"ר דינה רוט מונתה כמומחית בתחום הפסיכיאטריה. ניתנו על ידה שלוש חוות דעת. בחוות הדעת הראשונה מיום 12.1.98 קבעה ד"ר רוט כי מדובר בילדה בת 9, אשר נפגעה בראשה בתאונת דרכים כשנתיים קודם לכן. צויין כי ניכרים בתובעת נזק אורגני מנטלי ותגובה פוסט טראומטית. לענין נזק אורגני צויין כי ניכרת פגיעה בכישוריה הקוגנטיבים של התובעת. יש לה הפרעות קשב, ירידה בסף התסכול ובמצב רוחה, הפרעה בתפקוד בבית הספר מבחינה לימודית וחברתית ושינויים בהתנהגות בבית. צויין כי התובעת לא עברה אבחון נאורופסיכולוגי ואיננה מקבלת טיפול שמכוון לבעיה זו. לגבי תגובה פוסט טראומטית צויין כי התובעת מגיבה למכונית חולפת, לתזכורת על תאונת דרכים. יש לה קשיי שינה והפרעות בריכוז ובהתנהגות. ד"ר רוט העריכה את נכותה של התובעת ב- 20% למשך 5 שנים, והמליצה על אבחון פסיכולוגי ונאורופסיכולוגי, עזרה ממורה לחינוך מיוחד וטפול פסיכולוגי לתובעת, ועזרה להוריה על ידי פסיכולוג המיומן לטפל בילדים שסבלו טראומה ובילדים נפגעי ראש. ד"ר רוט נחקרה על חוות דעתה ביום 1.3.2000 והעידה כי יש סיכוי שעם טיפול ישתפר מצבה של התובעת וכי ללא טיפול אין סיכוי ממשי לשיפור. ד"ר רוט ציינה כי כדי להשלים את חוות הדעת עליה לערוך לתובעת בדיקה נוספת ולראות מה קרה מאז חוות הדעת. חוות דעת נוספת ניתנה ביום 27.5.01. בחוות דעת זו ציינה ד"ר רוט כי האיבחונים והבדיקה שנערכו לתובעת מעידים על קשיים ריגשיים, קוגניטיביים והתנהגותיים אשר מתקשרים לתאונה. המסקנה היתה כי התובעת סובלת מנכות נפשית בגין התאונה, בתחום הקוגניטיבי, ההתנהגותי והריגשי. ד"ר רוט ביקשה כי יערך איבחון דידקטי לצורך השוואה בין רמת תיפקודה של תמר לעומת היכולת וההישגים הצפויים לגילה. ד"ר רוט נחקרה בשנית ביום 10.10.01 וציינה כי איננה יכולה להעריך את דרגת הנכות של התובעת. טווח אפשרי, באופן תאורטי, הוא בין 10% נכות לבין 30% נכות. לדברי ד"ר רוט, הערכתה לגבי דרגת הנכות של התובעת כוללת את הנכות הנוירולוגית (עמ' 41). בעקבות חוות דעתה ועדותה נשלחה התובעת לבדיקות נוספות וד"ר רוט נתבקשה להגיש חוות דעת משלימה לענין נכותה הקבועה של התובעת. בחוות הדעת האחרונה, מיום 13.2.02, קבעה ד"ר רוט כי ממצאי האיבחונים והבדיקות שנערכו מעידים על קשיים ממקור אורגני - קשיים בהבנה, בשפה, בהתבטאות, ביכולת הקשבה, בלמידה ובהתמדה, קשב קצר, אי שקט ואימפולסיביות, וכן קשיים ריגשיים - חוסר בטחון עצמי, תחושה של פגיעות וחוסר אונים, העדר יוזמה ופחדי מוות. צויין כי עקב קשייה של התובעת, קיים פער של כשנתיים בין היכולות וההישגים שלה לבין הצפוי בהתאם לגילה. צויין כי צפוי שהליקויים והקשיים ממקור אורגני יקשו גם בעתיד על יכולת הלמידה של התובעת, על יכולתה לרכוש מקצוע, על יכולתה להתמיד בעבודה, על הרמה של תיפקודה המקצועי וכן על מצבה הריגשי. לאור זאת העריכה ד"ר רוט את נכותה הנפשית של התובעת בשיעור 30% לצמיתות. בעדותה בבית המשפט, ביום 25.6.02, התייחסה ד"ר רוט לכך שבמהלך השנים שמאז התאונה לא קיבלה התובעת כל טיפול של ממש. לדבריה, יש סיכוי ממשי שטיפול הולם במשך השנים היה מביא לשיפור ניכר במצבה של התובעת והיה מעמיד את נכותה על 15%-20%. ה. הנכות המשמעותית יותר בענינה של התובעת הינה הנכות הנוירולוגית/פסיכיאטרית, כאשר שתי הרופאות שהגישו חוות דעת בתחומים אלה אישרו כי ישנה חפיפה בין חוות הדעת ואחוזי הנכות שנקבעו. דהיינו, אין מדובר בשני סעיפי נכות שונים אלא בנכות אחת, אשר הוכרה גם כנכות נוירולוגית וגם כנכות פסיכיאטרית. אשר לאחוזי הנכות - ד"ר קורן-לובצקי העריכה את נכותה של התובעת ב- 10% לצמיתות. ד"ר רוט העריכה את נכותה של התובעת על 30% לצמיתות, כאשר הנכות כוללת גם אותם 10% שנקבעו על ידי ד"ר קורן-לובצקי. ממסמכי בדיקה נוירופסיכולוגית, שהוגשו על ידי התובעת במסגרת בקשה לתשלום תכוף, עולה כי בשיחה עם המורה של התובעת התברר שהתובעת סבלה מבעיות קשב וחוסר גבולות לפני התאונה. צויין כי למרות קשיים אלה, היתה התובעת תלמידה טובה ובעלת קשרים חברתיים טובים. לכאורה, יש לזקוף חלק מן הנכות שנקבעה למצבה של התובעת קודם לתאונה. עם זאת, מאחר שד"ר רוט עמדה על קביעותיה באשר לדרגת נכותה של התובעת ובאשר לקשר בין נכות זו לבין התאונה, וקביעותיה הינן כי לתובעת נגרמה נכות בשיעור 30% בגין התאונה, אין מקום להפחית מאחוזי הנכות שנקבעו על ידי המומחית. גורם נוסף שעלה מחקירתה של ד"ר רוט הינו העובדה שעל אף המלצות המומחים השונים, לגבי טיפולים שהיה על התובעת לעבור כדי להביא לשיפור במצבה, לא טופלה התובעת באופן ממשי, מה שהביא להרעה במצבה. לרשות הורי התובעת עמדו כספי תשלום תכוף, אותם לא ניצלו במלואם לצורך הטיפול בתובעת, וכן עמדו לרשותם אמצעים לטיפול כמעט ללא תשלום, ובהם טיפול פסיכולוגי, שבסופו של דבר היה משפר את מצבה של התובעת. במידת הצורך, ובמידה שהכספים היו מנוצלים כראוי, ניתן היה לפסוק לתובעת תשלום תכוף נוסף או להורות לנתבעת לתת התחייבות עבור הטיפולים הדרושים. אולם, כמעט דבר מכל זה לא נעשה וכך החמיר מצבה של התובעת. נראה כי מדובר ברשלנות של ההורים בכל הנוגע לטיפולים שהיה על התובעת לעבור. עם זאת, לא ניתן לזקוף את התנהגות ההורים לחובתה של התובעת, שהינה קטינה. לפיכך, אף שסביר להניח שטיפול היה משפר את מצבה של התובעת ומקטין את אחוזי הנכות, וממילא היה מקטין את הפיצוי המגיע לתובעת, אין מקום להפחית סכום כלשהו מהתשלום המגיע לתובעת בגין הנכות לצמיתות כפי שנקבעה לה בסופו של דבר. לפיכך, לצורך קביעת הפיצויים אני מעמידה את הנכות הכוללת של התובעת בתחום הנוירולוגי ובתחום הפסיכיאטרי על 30% נכות. 3. התובעת תובעת פיצוי בפרטי הנזק הבאים: נזק לא ממוני, עזרה וסיעוד בעבר ובעתיד, אבדן כושר השתכרות בעתיד, הוצאות טיפוליות, הוצאות נסיעה לטיפולים והוצאות שונות שהוצאו בעבר ופגיעה בשידוך. להלן אדון בכל אחד מפרטי נזק אלה. 4. נזק לא ממוני: הנזק הלא ממוני יחושב לפי 10% נכות צמיתה שנותרה לתובעת בתחום הכירורגי-פלסטי ו- 30% נכות כוללת בתחום הנוירולוגי ובתחום הפסיכיאטרי, תוך הוספה בגין 22 ימי אישפוז, בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1978. לסכום הפיצוי יש להוסיף ריבית מיום התאונה ועד למועד התשלום בפועל. 5. הפסד השתכרות בעתיד: הפסד כושר השתכרותה של התובעת בעתיד יחושב בהתחשב בנתונים הבאים: התובעת ילידת 21.10.89. לתובעת 30% נכות תפקודית. אין כל בסיס להניח כי אלמלא התאונה היתה התובעת משתכרת כבר בגיל 18 שכר בגובה השכר הממוצע במשק. לפיכך, בהעדר נתונים אחרים באשר לשכרה של התובעת בעתיד, יחושב הפסד ההשתכרות על פי שכר מינימום במשק כיום, החל מהגיעה של התובעת לגיל 18 ועד לגיל 23, ומגיל 23 ועד הגיעה של התובעת לגיל 65 יחושב שכרה על פי השכר הממוצע במשק כפי שהוא כיום. 6. עזרה בעבר ובעתיד: על פי הראיות, לא קיבלה התובעת כל עזרה בשכר. מדובר בעזרת בני משפחה, בעיקר בתקופה בה היתה התובעת מאושפזת ובסמוך לאחר מכן. יש לזכור כי מדובר בילדה אשר נזקקה לעזרה מעבר לזו שהיתה לנדרשת לאדם מבוגר באותו מצב. אשר לעתיד - בהנחה שהורי התובעת יפעלו לטובתה וידאגו לכך שבעתיד היא תטופל, ומאחר שמדובר בקטינה שתזדקק לליווי לצורך קבלת הטיפולים, יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי עבור עזרה בעתיד. בנסיבות אלה אני פוסקת לתובעת, בגין ראש נזק זה, סך 5,000 ש"ח. 7. הוצאות טיפול: א. טיפול פסיכולוגי: על פי עדותה של ד"ר רוט, התובעת זקוקה לסיוע לימודי, למעקב של פסיכיאטר ילדים או נאורולוג ילדים, לצורך טיפול תרופתי בבעיית קשב וריכוז ולטיפול פסיכולוגי פרטני או טיפול באמנות בתדירות של פעם בשבוע למשך שנתיים. בנוסף יש צורך בהדרכת הורים על ידי מומחה לטיפול בילדים נפגעי ראש, בתדירות של פעם בשבועיים, למשך שנתיים. לענין מעקב פסיכיאטר או נאורולוג, מדובר בטיפול אותו יכולה התובעת לקבל במסגרת קופת חולים, ולפיכך אין צורך בפסיקת פיצוי. לענין טיפול פסיכולוגי - ד"ר רוט העידה כי במסגרת קופת חולים, עלות הטיפול היא 180 ₪. עם זאת, לדבריה, הטיפול מוגבל ל- 6 חודשים. בשוק הפרטי המחירים נעים בין 250 ₪ ל- 400 ₪, כולל מע"מ. זו גם העלות של שעת הדרכה להורים. העלות בתחנות הציבוריות לבריאות הנפש היא 20 ₪. לדבריה, בתחנות הציבוריות יש רשימת המתנה. לעומת זאת, פסיכולוגים שעובדים במסגרת קופות החולים עובדים כעצמאים ולפיכך אין שם בעיות הנובעות מעומס. אימה של התובע העידה כי נעשה נסיון לקבל טיפול דרך קופת חולים, הוגשו מסמכים והיתה סחבת. הנתבעים לא הביאו ראיות כלשהן באשר לאפשרויות הטיפול השונות ולעלותן. בהתחשב בעדויות השונות, במגבלות הקיימות בקבלת טיפול בתחנות הציבוריות לבריאות הנפש ובמיגבלה המאפשרת קבלת טיפול במשך חצי שנה בקופת חולים, יש מקום לאשר לתובעת קבלת טיפול באופן פרטי, שיאפשר המשכיות אצל אותו מטפל/מטפלת במהלך כל התקופה. מדובר בטיפול אחד בשבוע, במשך שנתיים, וביעוץ להורים, פעם בשבועיים, במשך שנתיים, בעלות של 250 ₪ כולל מע"מ לכל טיפול. סך הכל מדובר בסך 20,000 ₪. ב. עזרה בלימודים: בנוסף זכאית התובעת לפיצוי עבור קבלת סיוע לימודי. יצויין כי בכתב התביעה לא נתבע נזק של הוצאות לימודיות, אולם ניתן לראות בהוצאה זו חלק מההוצאה הנדרשת לטיפול בבעיות הפסיכיאטריות של התובעת. לא הובאו ראיות באשר למספר השעות המומלץ. הראיה היחידה עולה מעדותה של האם, לפיה בחלק מהתקופה קיבלה התובעת עזרה, על ידי מורה פרטית, כמעט כל יום במשך שעתיים. לענין עלות השיעורים הוצגו אישורי תשלום, כנספח לתצהיר האם, לפיהם עמדה עלות שיעור באותה עת על סך 25 ₪. ניתן להעריך עלות שיעור כיום בסך כ- 30 ₪ לשעה. בהתחשב בכל האמור לעיל, יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי, עבור שיעורים פרטיים, בסך 15,000 ₪. ג. טיפול בצלקות: כאמור, על פי חוות דעתו של ד"ר שטרנברג, נותרה לתובעת נכות לצמיתות, בגין צלקות, בשיעור 10%. בחוות דעתו ציין כי ניתן לשפר את מצב הצלקות על ידי שיחזור כירורגי. עלות טיפול כזה, במסגרת שר"פ, כ- 3,000 דולר. עם זאת, לא הובאה כל ראיה כי בכוונת התובעת לבצע ניתוח כזה בעתיד. אימה של התובעת, שהעידה מטעמה, לא התייחסה לכך בעדותה כלל וכלל. בהעדר כל בסיס להנחה כי ניתוח כזה יבוצע בעתיד, אינני רואה מקום לפסוק לתובעת פיצוי עבור ניתוח כזה. 8. הוצאות נסיעה לטיפולים: לגבי העבר - התובעת זכאית להחזר הוצאות נסיעה הן בתקופת הנכות האורטופדית הזמנית והן הוצאות נסיעה לקבלת טיפולים ובדיקות. בהתחשב בהוצאות שהוציאה התובעת על פי הקבלות שצורפו לתצהיר אימה, אני פוסקת לתובעת בגין הוצאות נסיעה בעבר סך 1,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.95 ועד למועד התשלום בפועל. לגבי העתיד - התובעת והוריה זכאים לכיסוי הוצאות נסיעתם לטיפולים - פעם בשבוע הוצאות נסיעה לילדה ולאחד מהוריה, ופעם בשבועיים הוצאות נסיעה לשני ההורים. בהעדר נכות המקשה על תנועתה של התובעת, אין מניעה כי נסיעות אלה יעשו באמצעות תחבורה ציבורית. לפיכך, עבור הוצאות נסיעה בעתיד אני פוסקת לתובעת סך 1,000 ₪. 9. הוצאות שונות בעבר: אמה של התובעת צרפה לתצהירה קבלות שונות, ובהן קבלות הנוגעות לנסיעות בעבר, כמפורט בסעיף 8 לעיל, קבלות עבור תשלום לשיעורים פרטיים, הוצאות שונות עבור ביקור במרפאות וביצוע בדיקות וקבלות עבור הוצאות נוספות ובהן תשלום עבור תרופות טבעיות ותשלום עבור ביקורים אצל רופאים במסגרת שר"פ. להלן פירוט ההוצאות להן התובעת זכאית: א. עבור שיעורים פרטיים, בהתאם לקבלות - סך 2135 ₪ מיום 20.1.97, סך 1194 ₪ מיום 16.2.97, סך 704 ש"ח מיום 9.11.97, סך 750 ₪ מיום 28.4.98, 4413 ₪ מיום 8.9.98, 5,600 ₪ מיום 17.1.99 ושלושה סכומים נוספים של 373 ₪, 100 ₪ ו- 100 ₪ במועדים שאינם ידועים. לסכומים האמורים יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום ההוצאה כמפורט לעיל ועד למועד התשלום בפועל. שלושה התשלומים שמועדם אינו ידוע יוחזרו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התצהיר, 20.4.99, ועד למועד התשלום בפועל. ב. הוצאות רפואיות - במסגרת ההוצאות נכללות שלוש קבלות עבור ביקורים במסגרת שר"פ - לצורך בדיקת עיניים, ביקור אצל פרופ' פורת וביקור אצל פרופ' יציב. אינני רואה מקום לחייב את הנתבעת בתשלום עבור הוצאות אלה, לאחר שלא הוכח כי היתה הצדקה לבדיקה רפואית במסגרת שר"פ. שאר ההוצאות, להן התובעת זכאית, בהתאם לקבלות, עומדות על סך 4590 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.98. ג. אינני רואה מקום לחייב את הנתבעת בהחזר תשלומים ששולמו עבור תרופות טבעיות, מאחר שלא הובאו ראיות לכך שתרופות אלה היו דרושות לתובעת ושלא נמצאו להן תרופות חלופיות במסגרת קופת חולים. 10. הפסד בגין שידוך: התובעת מבססת תביעתה זו על עדות האם, לפיה, מאחר שמדובר במשפחה חרדית, ישנו חשש שהתובעת לא תמצא שידוך נאות כפי שהיתה יכולה למצוא אלמלא התאונה, בשל קשייה החברתיים והלימודיים. ראשית, ראש נזק זה אינו מופיע בכתב התביעה, וכבר משום כך יש מקום לדחות את התביעה לגביו. שנית, גם אם מצבה של התובעת יקשה עליה למצוא שידוך, אין כל ראיה כי מדובר בנזק כספי, בין אם מדובר בגובה הנדוניה ובין אם בנזק ממוני אחר. לפיכך, דין התביעה בענין זה להדחות. 11. על סמך כל האמור לעיל, הפיצויים המגיעים לתובעת הם כמפורט להלן: * נזק לא ממוני - על פי 10% נכות פלסטית ו- 30% נכות פסיכיאטרית/נוירולוגית ובתוספת ימי אשפוז. לכך יש להוסיף ריבית מיום התאונה. * הפסד כושר השתכרות בעתיד - כמפורט בסעיף 5 לעיל. * עזרה בעבר ובעתיד - 5,000 ₪. * הוצאות עבור טיפולים - 20,000 ₪. * הוצאות עבור שיעורים פרטיים - 15,000 ₪. * הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד - כמפורט בסעיף 8 לעיל. * החזר הוצאות בעבר - כמפורט בסעיף 9 לעיל. מסכום הפיצוי כמפורט לעיל יש לנכות את התשלומים התכופים שקיבלה התובעת, 6,600 ₪ ביום 20.2.96, 1,500 ₪ ביום 7.4.97 ו- 20,000 ₪ ביום 26.7.98, כשלסכומי התשלום יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מהמועד בו שולמו ועד למועד תשלום הפיצויים. 12. התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הנזכרים בפיסקה הקודמת. בהתחשב בכך שהתובעת קטינה, יש מקום לשמור על חלק מהכספים עבורה, באופן שיעמדו לרשותה בעתיד. לפיכך, מתוך סכום הפיצויים, יופקדו בידי האפוטרופוס הכללי הכספים שנפסקו לתובעת עבור הפסד כושר השתכרות בעתיד, והללו יועברו לידי התובעת עם הגיעה לגיל 18. כמו כן, בהתחשב בנסיון העבר, בכך שהתובעת לא קיבלה טיפולים כנדרש, למעט שיעורי עזר, ובכך שחלק מהכספים שניתנו להורי הנתבעת כתשלום תכוף שימשו, על פי עדות האם, לצרכים אחרים, יופקדו בידי האפוטרופוס הכללי הכספים המיועדים לקבלת טיפולים ושיעורי עזר. כספים אלה יועברו לידי הורי התובעת עם הצגת קבלות עבור ההוצאות האמורות. היה וכספים אלה לא ינוצלו למטרות להם נועדו, עד הגיעה של התובעת לגיל 18, יוחזרו הכספים או מה שיוותר מהם לידי נתבעת 2. יתרת הסכום, בניכוי התשלום התכוף כמפורט לעיל, תועבר לידי הורי התובעת. 13. הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט, למעט הוצאות ששילמה בגין זימון ד"ר קורן לובצקי לעדות ביום 1.3.00, וכן ישלמו לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 13% מסכום הפיצוי, לפני הניכויים, בתוספת מע"מ. גולגולתתאונת דרכיםשבר