1. התובע נפגע באצבעו בסכין, אשר אחז בו בעת ביצוע עבודתו (להלן: "התאונה").   2. בגין פגיעה זו, הוגשה התביעה דידן כנגד מעבידתו וכן הנתבעת 2, אשר, לטענת התובע, הינה מבטחת המעביד.   3. נסיבות התאונה מתוארות בתצהיר התובע כדלקמן:   ”בתאריך 9/8/99 בשעה 13.00 או בסמוך לכך תוך כדי עבודתי ברשות הנתבעת מס' 1 במשחטת עוף טוב בית שאן, בתפקיד מורט-ידיים ולפי הוראות הנתבעת מס' 1 ו/או מנהליה ו/או עובדיה אשר פעלו בשמה, עבורה ובמקומה, נפגעתי בסכין שהחזקתי בה לצורך ביצוע עבודתי (להלן: "התאונה"). (סעיף 4 לתצהיר).   מן האמור לא הצלחתי להבין מי היה מעסיקו הישיר של התובע ומי מעסיקו העקיף. לא הצלחתי להבין, הכיצד זה נפגע התובע, ומדוע זה נפגע התובע מהחזקת סכין גרידא בידו.   4. סכין, כשלעצמו, אינו כלי מסוכן, אלא אם כן הוא מופעל שלא כראוי. במקרה דידן, לא טרח התובע לציין כלל מה היו נסיבות פציעתו. אין כל פירוט מה הן הפעולות שביצע עובר לפגיעה, האם פעולות אלה נעשו לפי כללי בטיחות כלשהם, האם ניתנו הוראות בטיחות ומה הן.   למעשה, אין בתצהיר התובע כל פירוט עובדתי כלשהו, אשר יהא בו כדי ללמד, ולו ברמז, כי הנתבעת מס' 1 שהינה מעסיקתו של התובע, התרשלה כלפיו.   הלכה פסוקה היא, כי מעביד אינו חב חבות מוחלטת בגין כל נזק הנגרם לעובדו. על-מנת שמעביד יחוב כלפי עובדו בנזיקין, חייב העובד להראות כי המעביד הפר חובת זהירות קונקרטית שחב כלפיו.   במקרה דידן, לא ציין התובע אלא:   ”8. הנני להצהיר כי התאונה ארעה כתוצאה מרשלנותה המוחלטת ו/או המכרעת של הנתבעת ו/או עובדיה מנהליה אשר פעלו בשמה ו/או עבורה, במקומה ועפ"י הוראותיה במהלך עבודתו אצלה ועל כן, היא חייבת לפצות אותי בגין נזקיו שנגרמו כתוצאה מהתאונה.   9. הנני להצהיר כי הנתבעת מס' 1 התרשלה במילוי חובתה וזהירות בין היתר, התרשלה באספקת כלי עבודה מתאימים ובמיוחד בכפפות פלדה."   סתם התובע ולא פירש.   לא מצאתי מה הם כלי העבודה המתאימים, אותם היה על המעסיק לספק לתובע, ומדוע היה עליו לספק לו כפפות מתכת לצורך מלאכתו.   5. אף תצהירו של אחי התובע, העד מר עבד אלג'לל זידאת, לא הוסיף הרבה. כל אשר נאמר בתצהירו היה:   ”4. מר סמיר זיאדאת ושאר הפועלים באותה מחלקה לא סופק להם כפפות פלדה.   5. אני והפועלים באותה מחלקה פנינו למעביד על מנת לספק לנו כפפות אך המעביד סרב לעשות כן."   גם כאן לא הובא כל הסבר, לצורך מה נועדו הכפפות.   6. בנסיבות אלה, לא הוכיח התובע כל רשלנות על מעבידו, או הפרת חובה אחרת מצידו - שתהא בה כדי להשית עליו חבות נזיקית.   ומכאן, שאין להטיל אף חובה על המבטחת, אם אכן זו חבה מכח פוליסה כלשהי.   7. טענתה הראשונה של הנתבעת 2, הינה כי התובע לא הוכיח כלל קיומה של פוליסת ביטוח.   ואכן, אמנם בתצהירו של התובע מוזכרים פרטיה הטכניים של פוליסה פלונית לביטוח חבות מעבידים, אולם פרט לנקיבת פרטים טכניים אלה, אשר לטענת התובע (ראה עמ' 7) פרטיה נתקבלו אצלו ממעבידו - הקבלן, לא הוכיח התובע מאום לעניין זה.   8. ואכן, עקרונית, אין להשית חבות על מבטחת, מבלי הוכחת קיומה של פוליסת ביטוח, המטילה עליה חבות בשל חבותו של מבטחתה.   במקרה דידן, קיים לנו קושי, שכן באת-כח הנתבעת הצהירה בשתי ישיבות (18/2/02 וכן 6/5/02) כי קיימת פוליסה, אלא שקיים ביטוח חסר. איני יודע מה משמען של הצהרותיה של באת-כח הנתבע, אך אין ספק כי ניתן לראות בהן משום הודאת בעל-דין. בנסיבות אלה, יתכן והיה מקום לקבוע כי קיימת חבות ביטוחית בגין פוליסת ביטוח חבות מעסיקים, אם כי המדובר בחסר ביטוח.   אולם, לנוכח העובדה כי התובע לא הוכיח חבות מצד המעביד כלפיו, הרי ממילא נותרה שאלה זו מיותרת ואותירה לעת מצוא.   9. לנוכח האמור, הנני מחליט לדחות את התביעה כנגד נתבעת 2.   התובע יישא בהוצאות הנתבעת 2 בסך 2,000 ₪, בצירוף מע"מ ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק.     סכיןנזקי גוףתאונת עבודה