מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אי הגשת תעודת עובד ציבור: השופט אליאסוף: .1המשיבים הגישו תביעות למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד), לתשלום גמלה להבטחת הכנסה. משנדחו תביעותיהם בנימוק של אי-התייצבות בלשכת שירות התעסוקה או סירוב לקבל עבודה שהוצעה, הם הגישו תובענות נגד המוסד בבית-הדין האזורי. .2בשתי התובענות החליט בית-הדין קמא בראשית הדיון כי "על שירות התעסוקה להמציא תעודות עובד ציבור" בקשר לטענות התובעים. בדיונים שנתקיימו בבית-הדין קמא נמסר לבית-הדין על-ידי נציג המוסד כי הוא פנה אל שירות התעסוקה לקבל תעודות עובד ציבור, אולם טרם נענה. ניתנו למוסד ארכות נוספות להמצאת התעודות, אך התעודות לא הומצאו. בית-הדין קמא הביע את מורת רוחו מאי-קיום החלטותיו, ולפיכך החליט, בשתי התובענות, כי הוא "עושה שימוש בסמכותו לפי התקנות, ונותן פסק-דין נגד הנתבע לתשלום גמלת הבטחת הכנסה לתקופה בה נדחתה התביעה", תוך פסיקת הוצאות למשיבים. על שני פסקי-הדין של בית-הדין קמא הוגשו הערעורים שלפנינו. .3בא-כוח המוסד טען לפנינו כי לא היה מקום לפסוק למשיבים גמלאות להבטחת הכנסה בהעדר הוכחה כי נתמלאו הוראות החוק לגביהם, וכי לא היה מקום לתת פסקי-דין בהעדר תעודות עובד ציבור, ומבלי שנתאפשר למוסד להביא את ראיותיו. המשיבה בדב"ע נא/166- 04התייחסה לפנינו לעצם תביעתה, אך לא לנושא העומד לדיון. המשיב בדב"ע נא/167- 04לא התייצב לדיון לפנינו. .4כאשר מוגשת תובענה נגד המוסד לביטוח לאומי, שעניינה גמלה להבטחת הכנסה, וגמלה זו תלויה אף בפעולה כלשהי של שירות התעסוקה, ההנחה היא כי המינהל בשני גופים אלה פועל כשורה, בתיאום וביעילות, כדי לסייע בידי בית-הדין בבירור מהיר של התובענה. יחד עם זאת, קיימת חובה לשמור על סדרי הדין הבסיסיים ועל דיני הראיות, לבל יקרה שמי שאינו זכאי לגמלת הבטחת הכנסה על-פי החוק והתקנות, יקבל גמלה זו. .5במקרים דנן, נתן בית-הדין קמא את החלטותיו בעניין המצאת תעודות עובד ציבור בתוף סמכותו לפי סעיף 18(ד)(6) לחוק בית-הדין לעבודה תשכ"ט- .1969בהקשר זה נקבע בתקנה 35א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), תשכ"ט- 1969כדלקמן: "(א)... נתבע שנדרש - מכוח סעיף 18(ד) לחוק, לבצע פעולה בקשר לכתב ההגנה שהגיש ולא ביצע אותה במועד או במועד שהאריך השופט, רשאי בית-הדין או הרשם לתת פסק-דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד, זולת אם היה בית-הדין או הרשם סבור כי מן הצדק לדרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעותיו או מקצתה לפני שיינתן פסק-הדין". .6בצדק הביע בית-הדין קמא את מורת רוחו מאי-קיום החלטותיו בעניין הגשת תעודות עובד ציבור. אולם השאלה היא האם במצב זה היה מקום לתת פסקי-דין ללא קיום דיונים לשמיעת ראיות הצדדים? נראה לנו כי משהסביר המוסד כי פניותיו לשירות התעסוקה להמצאת התעודות אינן נענות, היה אכן מקום להביע מורת רוח על כך כלפי שירות התעסוקה, ולא כלפי המוסד, שהרי מדובר בשני תאגידים סטטוטוריים שונים. לא היה מקום - בנסיבות אלה - לתת פסקי-דין על יסוד כתבי התביעה, ומבלי לשמוע את ראיות הצדדים. שונה היה המצב לו היתה ההחלטה להמצאת תעודת עובד ציבור מופנית כלפי המוסד עצמו, והמוסד לא היה נענה לה. אין מצב זה דומה למצב במקרה הנדון לפנינו, שבו נדרש שירות התעסוקה להמציא תעודות עובד ציבור, באמצעות נציג המוסד, כאשר המוסד היה הנתבע בתובענות בבית-הדין קמא. .7לאור זאת, אנו מקבלים את הערעורים, ואנו מחזירים את שתי התובענות לבית-הדין קמא על מנת שיקבע מועד לדיון בהן. .8אין צו להוצאות, מלבד הצו שניתן ביום 10.10.1991בדב"ע נא/166-.04 מסמכיםעובדי ציבורתעודת עובד ציבור