פסיקת בית המשפט העליון הבהירה, כי פקיד השומה אינו נדרש לבסס את השומה על ראיות שוודאיותן מלאה, ובוודאי שזה המצב כאשר המערער אינו מציג את המידע שצריך להימצא ברשותו ובשליטתו. בע"א 734/89 פיקנטי תעשיות מזון בע"מ נ. פקיד שומה גוש דן (מסים) נאמר מפי כבוד השופט ד' לוין: "נישום שלא העמיד בפני פקיד השומה את המידע בדרך הקבועה בחוק צפוי לכך כי הכנסותיו ייקבעו על פי מיטב שפיטתו של פקיד השומה. הסמכות שהוענקה לפקיד השומה רחבה היא ומאוד גמישה ודומה שהיא משחררת את פקיד השומה מכל בדיקה ראויה ומהפעלת שיקול דעת ראוי. אמנם כן, הסכמות רחבה היא ומרחיקת לכת אך חלילה לו לפקיד השומה, לעשות בה שימוש בשרירות לב ובקלות דעת. בית המשפט יקפיד על כך שנישום לא יופקר לשרירות לבם של פקידים ושזכויותיו לא תקופחנה אך ורק משום שלא מילא חובתו. אולם מעבר לכך, אין לנישום לקבול אלא על עצמו אם השומה שתקבע לפי מיטב שפיטת פקיד השומה תהיה גבוהה מעבר למצופה, אם בעיקרה תהיה מושתת על אומדנים, השערות ורסיסי מידע שיגיעו לידיעתו, שהרי הנישום, הוא עצמו במחדליו גרם לכך שלא יהיו בידי פקיד השומה המוסמך והמנוסה כלים טובים יותר ואמצעים בטוחים לביסוס השומה". גישה דומה אומצה בד"נ 14/66 חברת משה פיינר בע"מ נ. פקיד השומה תל אביב 1. (פד"י, כ(1), 533) בעניין זה דיבר כבוד השופט ויתקון על "ניחוש והשערה" שביסוד השומה, והסביר: "ואין הדבר כה שרירותי, כפי שאולי נראה במבט ראשון. הכוונה לניחושו ולהשערתו של פקיד השומה המוחזק לבקיא בכך. איש זה - או אולי ביתר דיוק, סגל העובדים העומדים לרשותו - עושים שומות לאלפים ולרבבות. זוהי מלאכתם, ובכך הם מתמחים... אומדנותם אינה אפוא אומדנה עיוורת לגמרי, אם כי נכון הדבר שלפעמים לא תהיה אומדנה כזאת מבוססת על נתונים או מבחנים קונקרטיים שניתן להוכיחם ולהעמידם לחקירה בבית המשפט. אך מזה אין מנוס, שאם לא תאמר כן, יהיו לך מקרים אשר בהם יהיה פקיד השומה בחסדי הנישום שלא מילא את חובתו לפי החוק, במקום שיהיה המצב הפוך" (שם, עמ' 539). מיסיםשומה