שני התובעים תובעים פיצוי בגין הפרת חוק יסוד חופש העיסוק, שכן נטען כי עפ"י חוזה העבודה האישי שנחתם עמם, נאסר עליהם לעבוד בעבודה נוספת ולהרוויח שכר נוסף וזאת ללא כל צידוק. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא איסור לעבוד בעבודה נוספת: 1. בפנינו תביעה של שני מאבטחים שעבדו בנתבעת ותובעים זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתם בנתבעת וסיומה (להלן: "הנתבעת" או "האוניברסיטה"). הרקע העובדתי: 2. התובע מס' 1 (להלן: "גנאדי") החל עבודתו ביום 11.10.04 עד ליום 15.11.09 והועסק בחוזה עבודה אישי. 3. ביום 12.10.09 נמסר לגנאדי מכתב פיטורים בגין איחורים לעבודה. תוקף הפיטורים מיום 15.11.09. 4. התובע מס' 2 (להלן: "בוריס") עבד כמאבטח בנתבעת מיום 10.8.07 עד 16.5.10, עפ"י חוזה עבודה אישי. 5. ביום 11.4.09 פנה בוריס לנתבעת במכתב דרישה לתשלום זכויות סוציאליות שונות. 6. ביום 5.5.10 דחתה הנתבעת דרישותיו. 7. ביום 12.5.10 התפטר בוריס, עפ"י מכתב התפטרות שנשא את התאריך הנ"ל וזאת עקב הרעת תנאי עבודה. 8. ביום 16.5.10 הודיעה הנתבעת לבוריס כי תקזז מזכויותיו תמורת הודעה מוקדמת. התובע הגיב למכתב וטען כי ניתנה על ידו הודעה מוקדמת, אך הוא יהיה מוכן לעבוד מספר ימים נוספים (ההתכתבות צורפה לתצהיר בוריס, נספחים א' - ה'). 9. בוריס הגיש תביעה לשלם לו פיצויי פיטורים, שכר בגין הפרת חופש העיסוק, פדיון חופשה, הפרשי שכר, החזר הוצאות נסיעה, דמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל ותוספת שכר בתוספת 3% משכר 2009, עפ"י הסכם שנחתם במגזר הציבורי, בין משרד האוצר לבין התאחדות הסטודנטים. 10. גנאדי תובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובנוסף את כל הרכיבים שתבע בוריס בתביעתו, למעט פיצויי פיטורים. תמצית טענות התובעים: 11. התובעים טוענים בתביעתם כי על יחסי העבודה שבין הצדדים חלים הסכמים קיבוציים כלליים במגזר הציבורי ובמוסדות להשכלה גבוהה והסכמים פרטניים שנחתמו בין הנתבעת לבין התובעים. 12. בתצהיריהם הוסיפו התובעים טענה נוספת והיא על יחסי העבודה שבין הצדדים חל צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה, שמספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים 7019/72 (סעיף 13 לתצהיר בוריס). 13. בוריס טוען לזכאות לפיצויי פיטורים בגין התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ובשל אי תשלום זכויות סוציאליות שתבע בתביעתו. 14. שני התובעים תובעים פיצוי בגין הפרת חוק יסוד חופש העיסוק, שכן נטען כי עפ"י חוזה העבודה האישי שנחתם עמם, נאסר עליהם לעבוד בעבודה נוספת ולהרוויח שכר נוסף וזאת ללא כל צידוק. 15. שני התובעים טוענים כי זכאים לפדיון דמי חופשה בגין כל תקופת עבודתם, שכן הנתבעת שילמה להם במהלך תקופת עבודתם תמורת חופשה בשיעור של 4% משכרם ומדי חודש, מבלי שיצאו לחופשה בפועל. נטען כי מדובר בפעולה בניגוד לחוק חופשה שנתית, תשי"א - 1951 ופסיקת בית הדין הארצי לעבודה. 16. שני התובעים תובעים הפרשי שכר בגין הוראת הנתבעת להתייצב למשמרת 15 דקות לפני תחילתה. 17. בוריס תובע החזר הוצאות נסיעה לחודש 7/09 - 11/09. 18. בוריס תובע דמי חגים בגין 27 ימים, בטענה כי מעולם לא שולמו לו. 19. בוריס תובע פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל בשיעור של 6%, עפ"י ההסכם הקיבוצי במגזר הציבורי וההסכמים עם מוסדות ההשכלה. 20. שני התובעים תובעים הפרשי שכר בשיעור 3%, החל משנת 2009, עפ"י ההסכם שנחתם בין התאחדות הסטודנטים והאוצר. 21. גנאדי תובע (בנוסף לתביעות שפורטו לעיל) פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בעילה כי הליך פיטוריו נעשה שלא עפ"י הוראות ההסכם הקיבוצי במגזר הציבורי, בדבר חובת קיום מו"מ בין הנתבעת להסתדרות. נטען כי לא נערך הליך שימוע ראוי וכי דובר בהליך בלתי סביר ובלתי מידתי. תמצית טענות הנתבעת: 22. רוב שירותי השמירה של האוניברסיטה מבוצעים ע"י סטודנטים שמועסקים ישירות ע"י האוניברסיטה ולא באמצעות גורם חיצוני. 23. תנאי העסקתם של התובעים - סטודנטים ככלל מוסדרים בהסכמים קיבוציים שנחתמו עם הסתדרות העובדים הכללית, ממשלת ישראל, המוסדות להשכלה גבוהה ומרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות (נספחים א'1 - א' 5 לסיכומי הנתבעת). 24. צווי ההרחבה בענף השמירה והוראות התקשי"ר אינם חלים על יחסי העבודה שבין הצדדים (סעיף 3 לכתב ההגנה). 25. ההסכם הקיבוצי מיום 3.11.09, בין ממשלת ישראל לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, בעניין תוספת שכר לסטודנטים, לא נחתם ע"י המוסדות להשכלה גבוהה, אלא ע"י ממשלת ישראל בלבד, ולפיכך אינו חל על הנתבעת (נספח י"ב לתצהיר ברטה קוסקאס). 26. בין בוריס וגנאדי לבין הנתבעת נחתם חוזה עבודה אישי מיוחד, עליו חלים הוראות ההסכם הקיבוצי מיום 17.2.99 ונספחיו, שנחתם, בין היתר, בין המוסדות להשכלה גבוהה ובין הסתדרות העובדים הכללית (סעיף 51 וסעיף 69 לכתב ההגנה). 27. התובעים הועסקו כמאבטחים. 28. בוריס אינו זכאי לפיצויי פיטורים שכן התפטר ולא הוכחה הרעה ממשית בתנאי עבודתו. 29. חוזה העבודה האישי שבין התובעים לנתבעת אינו מגביל את חופש העיסוק. 30. התובעים אינם זכאים לפדיון חופשה שכן קיבלו במהלך עבודתם פדיון בגובה של 4% משכרם, כאמור בחוזה העבודה האישי. לחילופין, הנתבעת הכחישה את אופן החישוב. 31. התובעים אינם זכאים להפרשי שכר בגין התייצבותם 15 דקות לפני המשמרת. 32. הנתבעת הכחישה את זכאות התובעים לדמי חגים ולהחזר הוצאות נסיעה. 33. באשר לפיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל, נטען כי התובעים זוכו במלוא ההפרשות, עפ"י הוראות החוזה האישי שנחתם עמם וההסכם הקיבוצי מיום 17.2.99. 34. הנתבעת טוענת כי התובעים אינם זכאים לתוספת שכר של 3% שכן הנתבעת אינה חתומה על ההסכם הקיבוצי המאוזכר בתביעה, אלא האוצר בלבד. 35. באשר לתביעתו של גנאדי - נטען כי אין מדובר בפיטורים שלא כדין אלא גנאדי פוטר בשל בעיות משמעת ולאחר שימוע. הראיות: 36. התובעים הגישו תצהיר עדות ראשית ונחקרו בפנינו. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של ברטה קוסקאס, רמ"ד כ"א במחלקת הביטחון באוניברסיטה ושל קפל אבי, ממונה אבטחת מידע באוניברסיטה. המצהירים נחקרו בפנינו. הצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב. המחלוקות: 37. לאור האמור לעיל, כל עילות התביעה של התובעים שנויות במחלוקת בין הצדדים. בנסיבות אלה, כאשר רוב העילות זהות, נדון בעילות אחת לאחת, תוך פירוט טענות הצדדים הרלוונטיות לכל עילה. כמו כן נדון באופן פרטני בתביעתו של גנאדי לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ושל בוריס לתשלום פיצויי פיטורים בגין התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה. דיון והכרעה: תביעת גנאדי לפיצויי פיטורים: 38. גנאדי פוטר ביום 12.10.09. במכתב הפיטורים צוין כי הפר הוראות חוזה העסקתו שנחתם עמו, שכן לא התייצב למשמרת ו/או אחר למשמרת מעל שלוש פעמים, ללא קבלת רשות הממונים עליו. 39. יצוין כבר בשלב זה כי העתק של חוזה ההעסקה של גנאדי לא צורף לתיק, אולם העתקים של חוזים אישיים אחרים הוצגו לתיק (למשל של בוריס ומיום 10.8.07 - י.ה.). 40. אכן, נאמר בסעיף ד'3 לחוזה ההעסקה כי "מנהל המחלקה יחליט לסיים את העסקת הסטודנט לאלתר וללא מתן הודעה מוקדמת, עפ"י שיקול דעתו הבלעדי והמוחלט, בהתקיים אחד מהמקרים הבאים: (1).... (2)... (5) הסטודנט לא התייצב למשמרת ו/או אחר למשמרת מעל שלוש פעמים ללא קבלת רשות מאת הממונים עליו". 41. עוד צוין בחוזה ההעסקה כי "הפסקת עבודה לאלתר, עפ"י הסעיף הנ"ל, לא תזכה הסטודנט בכל פיצוי או תגמול שהוא". 42. גנאדי בתצהירו הכחיש את העובדה כי אחר או לא הגיע לעבודה שלוש פעמים, והדגיש כי הנתבעת לא ציינה המועדים בהם לא התייצב למשמרת או אחר. נטען על ידו לא התייצב למשמרת מכיוון שעבר מבחן ועפ"י חוזה העסקתו אינו חייב לעבוד 48 שעות לפני מבחן או בשל מחלה. בכל מקרה, סמוך לפיטוריו לא אחר ו/או החסיר משמרות וכל שטען כי הנתבעת ביקשה "להיפטר" ממנו ללא סיבה אמיתית. עוד הוסיף גנאדי כי הוחלט לפטרו עוד טרם השימוע וכי מדובר בפיטורים ללא סיבה מספקת, פיטורים בלתי מידתיים ובלתי סבירים ושלא עפ"י הוראות ההסכם הקיבוצי במגזר הציבורי, מאחר ולא נערך מו"מ בין הנתבעת להסתדרות העובדים הכללית, עובר לפיטוריו. 43. עד הנתבעת, קפל אבי, הצהיר מתוקף תפקידו ומידיעתו האישית כי לגנאדי היו עבירות משמעת חמורות במהלך עבודתו, בנוסף לאיחוריו ללא סיבה מספקת. בין היתר, גם בשלושת חודשי עבודתו האחרונים, כאמור בסעיף 5.2 (6-12) לתצהירו. מר קפל צירף דוחות ביקורת ובירורים התומכים באמור בתצהירו בסוגיה זו (נספחים ב' 1-12 לתצהיר). 44. עוד הוסיף מר קפל כי ביום 9.8.09, במהלך המשמרת, נמצא גנאדי ישן ועפ"י הדו"ח שצירף, נשאל גנאדי בהמשך המשמרת ע"י הקצין התורן, היכן הוא נמצא. גנאדי דיווח בתשובה כי נמצא בסיור שטח בבית היאס, אולם בפועל באותה עת נמצא גנאדי כשהוא מול המחשב המצוי בעמדה. בבירור שנערך עמו, הודה כי במהלך המשמרת השתמש במחשב ונכנס לאתר הכרויות במקום לצאת לסיור שטח (נספח ב'1 מיום 9.8.09). בעקבות אירוע זה נערך לגנאדי שימוע, ביום 14.9.09 ופורטו בפניו כל הסיבות לפיטוריו. בקשתו להיפגש עם מנהל מחלקת הבטחון לא יצאה לפועל, שכן לגרסת מר קפל, גנאדי לא התייצב לפגישה שנקבעה. 45. עוד נטען בתצהירו של מר קפל, כי הסיבה האחרונה לפיטורי התובע היתה בשל התנהלותו ביום 14.9.09 וזו לא פורטה במכתב הפיטורים, כדי לא לפגוע בו. 46. מעיון בנספחי התצהיר של מר קפל אכן עולה כי גנאדי לא הגיע למשמרות מספר בלתי מבוטל של פעמים. לא ניתן להסיק כי גנאדי הודיע לנתבעת, שבועיים קודם לשבוע בו נקבעו מועדי בחינות, כי מבקש להשתחרר ממשמרת, עקב סיבה זו. 47. התובע אישר בחקירתו כי ידע את הסיבות לפיטוריו. כמו כן אישר כי לאחר שגב' קוסקאס אמרה לו שעומדים לפטר אותו, היתה לו שיחה אחרונה עם מנהל המחלקה, רפי (עמ' 10 לפרוטוקול). טענת הנתבעת כי אכן נקבעה לגנאדי פגישה עם מנהל המחלקה אך גנאדי לא התייצב (סעיף 10 לתצהיר קפל). 48. בחקירתו ציין כי היה מגיש לוח הבחינות למועדים א' ו-ב' לפני תקופת המבחנים ולא אמר יותר כלום (עמ' 8 לפרוטוקול). 49. התובע העיד כי לגרסת רפי סרוסי, מנהל המחלקה, אפילו אם יש לו מבחן אך שובץ למשמרת - חייב להגיע למשמרת. 50. באשר לאיחורים, לא זכר בדיוק תאריכים, אך העיד כי לא היו איחורים או היעדרויות בטווח של שלושה חודשים בטרם פיטוריו. כשהוצגו בפני גנאדי דוחות על איחורים המאשרים כי הגיע למשמרת באיחור ושצורפו לתצהירו של מר קפל, לא יכול היה לסתור את האמור בהם (עמ' 8 ו-9 לפרוטוקול). 51. באשר למקרה מיום 9.8.09, טען כי לא ישן ולא נתפס ישן ולא זכור לו שגלש באינטרנט, אך אישר כי כאשר הקצין התורן בא לבקר, לא פעל כראוי. התובע אישר את חתימתו על נ/4, כי גלש באינטרנט (עמ' 9 לפרוטוקול). 52. התובע גם אישר מספר תאריכים בלתי מבוטל בו לא הגיע למשמרת ושצורפו לתצהירו של אבי קפל וטען כי מדובר במקרים שבהם היה חולה או במבחן, אך לא צירף כל מסמך להוכחת גרסתו. יתרה מזו, כאשר נטען ע"י הנתבעת בחקירתו כי בכל מקרה לא ציפו להיעדרותו, השיב כי "השתדלתי להגיד מראש ואם הייתי צופה הייתי מודיע מראש" (עמ' 9 לפרוטוקול). 53. באשר לשימוע - מר קפל העיד לא נכח בשימוע ולא ידע להשיב אם התחשבו בתקופת עבודתו הארוכה של גנאדי, טרם פיטוריו. 54. מר קפל הבהיר כי עפ"י האמור בתצהירו, שמע מהקצין התורן, שהוא הזרוע הביצועית שלו בשטח, שגנאדי הודה בעובדות שפורטו בנספחים ב'1 - ב'2. 55. מר קפל אישר כי מתוקף תפקידו כל הדוחות על התנהגות המאבטחים הגיעו אליו באופן שוטף, מכוח מעמדו ותפקידו (עמ' 19 לפרוטוקול). 56. הסיבה לפיטוריו של גנאדי היתה בלשונו של מר קפל: "כי הגיע בשלב מסוים שכלו כל הקיצין, לאור זאת שהוא לא משקף עבודה מקצועית, החלטנו שאי אפשר להמשיך בהתנהלות זו" (עמ' 18 לפרוטוקול). 57. בתיה קוסקאס העידה ונשאלה בנושא זה: "ש: אחרי 5 שנות עבודה, אחרי 3 איחורים או היעדרות אתם מפטרים אותו? ת: ממש לא. זו לא הסיבה העיקרית. הסיבה העיקרית שהוא אבטח בלילה וזה היה מקום חשוב לנו והוא נרדם. הוא התעורר, מצאו אותו בתוך כיתה משחק במחשב ונכנס לאתר היכרויות ברוסית". (עמ' 17 לפרוטוקול). ובאשר לאי מתן הודעה על היעדרות ממשמרת, העידה: "ש: מי היה קובע את סידור העבודה? ת: יש לנו מערכת ממוחשבת שיושבת שם פקידה ועל פי מערכת הלימודים סידור העבודה היה נקבע על ידי אותה פקידה. המערכת עושה את זה אוטומטית. ש: אם עובד מבקש לא לעבוד ביום מסוים, היה צריך אישור? ת: ביום שיש לו משמרת והוא לא מתכוון להגיע. השיבוץ נעשה שבועיים מראש. אם הוא ידע לפני שבועיים שהוא רוצה יום חופש, מודיע לפקידה והיא לא היתה משבצת אותו במידה ושובץ ורוצה החלפה יש לבקש בקשה" (עמ' 16 לפרוטוקול). 58. לאחר עיון בטענות הצדדים שפורטו לעיל ולדעתנו, התובע לא הוכיח כי פוטר שלא כדין. הוכח מנספחי תצהירו של אבי קפל כי התובע נעדר ממספר משמרות בלתי מבוטל, גם במועדים סמוך לפיטוריו (נספחים ב' 2 ו-ב'3). הוכח כי גנאדי נעדר ממשמרת שהוצב בה ללא הודעה מראש. גרסתו כי די בכך שהמציא לנתבעת את לוח המבחנים אין בה די (עמ' 8 לפרוטוקול). האחריות להתריע בפני הנתבעת על אי התייצבותו חלה עליו. גם חובת ההודעה המפורשת חלה עליו, מכוח הוראות חוזה העבודה. גנאדי לא פירט כל סיבה אחרת לתמיכה בגרסתו שהנתבעת ביקשה "להיפטר" ממנו. 59. בבירור המשמעתי מיום 7.7.09 (נספח ב'2 לתצהיר קפל) הובהר לגנאדי חומרת מעשיו והבטיח לתקן דרכיו ולמרות זאת נתפס ביום 9.8.09, במהלך המשמרת, כשהוא ישן, דווח דיווח שקרי לקצין התורן כי נמצא בסיור בשטח בבית היאס, כאשר באותה עת ישב בחדרו וגלש באינטרנט. זו הסיבה שלטענת הנתבעת, "הקש ששבר את גב הגמל" והוחלט לפטרו. ואכן בבירור המשמעתי, ביום 14.9.09 הודה גנאדי בטעותו. 60. באשר לזכות השימוע - הוכח מפי הנתבעת, באמצעות תצהיריה, כי ביום 14.9.09 גנאדי ביקש לשטוח את כל טענותיו בפני מנהל המחלקה. ואכן זו הסמכות שעל פי חוזה העבודה שלו. לגרסת בתיה קוסקאס, זומנה פגישה עם רפי סרוסי (נספח י"א 1 לתצהירה), אך התובע לא התייצב (סעיף 5.15 לתצהיר). גרסתה לא נסתרה בחקירה הנגדית ולא נחקרה כלל בנושא. התובע טען כי "היתה לי שיחה אחרונה עם מנהל המחלקה" ולפיכך, עפ"י גרסתו, לא ניתן לומר כי הליך הפיטורים היה שלא כדין. גם בסיכום טענותיו, לא טען התובע כי לא נערך לו שימוע, אלא כי נערך שמוע שלא בתום לב. 61. התובע גם לא הפנה להוראה ממנה ניתן להסיק כי יש לנהל מו"מ עם הצדדים בהסכם הקיבוצי שטען, טרם פיטוריו. 62. במכלול נסיבות אלה שהוכחו בפנינו, הוכחה סיבה מספקת ומידתית לפיטוריו של גנאדי ולפיכך יש לדחות תביעתו לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. צו ההרחבה בענף השמירה: 63. התובע טוען, לראשונה בתצהירו, כי על יחסי העבודה שבין הצדדים חל צו ההרחבה בענף השמירה שמספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים 7019/72. 64. מעבר להעלאת הטענה בסיכום טענותיו והפניית בית הדין לפסיקת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בנושא - לא הוכיח התובע ולו בראשית ראיה טענתו. 65. ההיפך הוא הנכון. ככל שעולה מטענות הנתבעת וכן הוכח על ידה, תנאי העבודה של התובעים כסטודנטים מוסדרים בהסכמים קיבוציים להעסקת סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה. 66. מדובר בתובעים שהינם עובדי האוניברסיטה. 67. הנתבעת היא צד להסכמים הקיבוציים להעסקת סטודנטים. כמו כן, בין הצדדים נחתם חוזה עבודה אישי וגם בחוזה זה צוין שחלות על העסקת סטודנטים במחלקת הביטחון הוראות ההסכם הקיבוצי להעסקת סטודנטים (סעיף 4 א' לחוזה האישי שנחתם עם בוריס). 68. לאור האמור לעיל וניסוחו של צו ההרחבה בענף השמירה (משנת 1973), שהוציא מתחולתו עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים, יש לדחות את טענת התובע בדבר תחולת הצו על יחסי עבודה שבין הצדדים. 69. די באמור לעיל כדי לדחות את טענת התובעים. חופש העיסוק: 70. התובעים תובעים פיצוי בגין הפרת חוק יסוד חופש העיסוק ובגין גרם הפרת חוזה, כאמור בסעיף 62 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (סעיף 19 לסיכום טענותיהם). 71. לטענת התובעים, בחוזה העסקתם הוגבל חופש העיסוק שלהם. בסעיף 2 (ט') לפיו נקבע כי "הנתבעת חייבה את התובעים שלא לעבוד בעבודה נוספת באוניברסיטה ו/או מחוצה לה" (סעיף 19 ט"ז לסיכום טענות התובע). 72. נטען מפי התובעים כי הנתבעת מנעה מהם לעבוד יותר ולהרוויח יותר, ללא צידוק והציבה בפניהם סנקציות. 73. עוד טוענים התובעים כי הנתבעת לא צירפה דוגמה לעובדים שהגישו בקשה לעבודה נוספת ואישרה להם, למרות שטענה כי יש דוגמאות כאלה. התנהלות זו פועלת לחובתה, כך נטען. 74. נקדים ונאמר כי יש לדחות טענת התובעים ברכיב זה, שכן לא הוכחו יסודותיה העובדתיים. עוד נקדים ונאמר כי כל טיעוני הנתבעת, בסיכום טענותיה, בסוגיה מקובלים עלינו. 75. למען הסר ספק, יצויין כי בסעיף 2 (ט') לחוזה העבודה האישי של התובעים נקבע בסיפא כי "... אלא באישור בכתב ומראש מאת מנהל המחלקה". פיסקה זו לא צוטטה בטענות התובע. 76. התובעים לא הגישו בקשה לעבודה נוספת (עדותם בעמ' 6 ובעמ' 9-10 לפרוטוקול). 77. בוריס העיד כי "עפ"י מה שכתוב בחוזה, נאמר לי שאסור לעבוד במקומות אחרים", אך התעלם מהסיפא של הסעיף. גנאדי העיד בנקודה זו "חשבתי שאני לא יקבל הסכמה". 78. זכותו של מעביד לדרוש מאת עובדו, אם אכן רוצה לעבוד בעבודה נוספת, לקבל את אישורו המוקדם של המעביד. אין בכך כל פגיעה בחופש העיסוק וכך נקבע בפסיקה. 79. בנסיבות המקרה הנוכחי, מעבר להעלאת הטענה, הטענה לא הוכחה והתביעה ברכיב זה נדחית. 80. גם יסודות העוולה של גרם הפרת חוזה, לפי סעיף 62 א' לפקודת הנזיקין, לא הוכחו מפי התובעים. עילה זו לא פורטה ככזו בכתב התביעה (סעיף 31 ה' בתביעתו של בוריס וסעיף 37 ה' בתביעתו של גנאדי). 81. טענת הנתבעת כי מדובר ב"שינוי חזית" - מקובלת עלינו. 82. די באמור לעיל ולמען הסר ספק יש לדחות גם את התביעה ברכיב זה. פדיון חופשה: 83. נדון תחילה במחלוקת המשפטית שבין הצדדים באשר לעצם הזכות של התובעים לקבלת פדיון חופשה. 84. התובעים תובעים פדיון חופשה בגין כל תקופת עבודתם. 85. טענת התובעים כי הנתבעת שילמה להם מידי חודש תוספת של 4% בשכרם בגין חופשה, בניגוד להוראות חוק חופשה שנתית אשר קובע כי על העובד לקבל דמי חופשה עבור יציאה לחופשה בפועל, אולם הנתבעת לא פעלה כך. נטען גם כי הנתבעת לא הוכיחה שזיכתה מי מהתובעים בימי חופשה בפועל ונטל זה מוטל עליה. 86. הנתבעת טוענת כי התובעים קיבלו, מידי חודש, פדיון חופשה בגובה של 4% משכרם. אמנם לא הוגדר לעובדים יום חופשה, אך היו להם ימי חופשה והם קיבלו עבורם תשלום בנוסף למשכורתם. 87. טענת הנתבעת כי המאבטחים עובדים במשמרות ולפיכך הם נהנים לפחות מיום חופשה אחד בכל חודש מידי חודש, שכן לא עבדו בכל יום מימי השבוע. 88. בתיה קוסקאס העידה כי הנתבעת שילמה לתובעים 4% תוספת לשעה, על חשבון חופשה (עמ' 14 לפרוטוקול). 89. אין דעתנו כדעת הנתבעת. ראשית יצוין כי מעדותה של הגב' קוסקאס עולה כי הנתבעת שילמה לתובעים 4% תוספת שכר לשעה עבור חופשה, מבלי להוכיח כי אכן ניצלו בפועל ימי חופשה. מדובר בתובעים שעבדו במשמרות והעובדה כי לא עבדו מידי יום ביומו או כי עבדו במסגרת עבודה גמישה, אין בה כדי להוכיח ניצול ימי חופשה בפועל, כפי שנטען ע"י הנתבעת. שנית, נטל הראיה להוכיח ניצול ימי חופשה בפועל, חל על הנתבעת, אך לא הוצג בפנינו פנקס חופשה או כל ראיה אחרת, ממנה ניתן להסיק על ניצול ימי חופשה בפועל. 90. לא הוכחה גרסת הנתבעת כי תשלום 4% בגין יתרת חופשה נקבעה בהסכם קיבוצי כלשהו החל על הצדדים וזאת בתגובה לטענתה כי הדבר נעשה בהסכמת התובעים ללא כל עוררין. 91. טענת הנתבעת כי יכולה היתה לתת לעובדים את החופשה בסמוך לכל שנת עבודה ולשלם להם פדיון חופשה בתשלום אחד, אין בה כדי להועיל לנתבעת. מעבר לעובדה כי חוק חופשה שנתית אוסר על תשלום פדיון חופשה במהלך תקופת העבודה, אלא אם ניצל העובד או העובדת ימי חופשה בפועל ובתמורתם זכאים לקבל דמי חופשה בגובה שכרם הרגיל, הרי הנתבעת בעמדתה זו מודה למעשה כי לא דובר על תשלום בגין ניצול ימי חופשה בפועל, אלא על תשלום של פדיון חופשה ושבניגוד, כאמור, לחוק חופשה שנתית ולפסיקת בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 1144/04 אברהם מרחיב - מוקד אמין סביון (1981) בע"מ, מיום 21.12.06) 92. לפיכך, יש להיעתר לתביעתם של התובעים ולזכותם בפדיון חופשה, בעקבות ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים. שיעור פדיון החופשה: 93. התובעים תובעים פדיון חופשה עפ"י הוראות התקשי"ר וטוענים כי הנתבעת לא חלקה על עובדה זו לאורך ההליך. טענה זו אינה מדוייקת ויש לדחותה, שכן הנתבעת טענה מפורשות כי התובעים אינם זכאים לזכות כלשהי לפי הוראות התקשי"ר וכי האוניברסיטה אינה חלק מנציבות שירות המדינה (סעיף 55 ו- 72 לכתב הגנתה). 94. בכל מקרה, התובע לא הפנה להסכם קיבוצי או הסדר אחר התומך בגרסתו כי זכאי לימי חופשה, עפ"י הוראות התקשי"ר. 95. לפיכך, יש לבחון זכאות התובע לפי הוראות חוק חופשה שנתית. 96. תחשיב הנתבעת פורט רק בסיכום טענותיה. תביעתו של בוריס: 97. בוריס תובע פדיון עבור 33 חודשי עבודתו במכפלת שכר יומי של 74.4 ₪ שהנו השכר היומי הקובע, שחושב עפ"י 41% היקף משרתו (סעיף 16 לסיכום טענותיו). 98. מאחר והוראות התקשי"ר אינן חלות על עניינו, אין לזכותו ב- 2.2 ימי חופשה לחודש, כפי שחישב זכאותו ל- 76.2 ימי חופשה. 99. נטען מפי הנתבעת בתצהירה של גב' קוסקאס כי התובעים לא עבדו מעבר ל- 200 ימים בשנה (סעיף 7 לתצהיר). 100. בנסיבות אלה ולאור הוראות סעיף 3 (ב) (2) לחוק חופשה שנתית, חישובי הנתבעת באשר למספר ימי העבודה במכפלת השכר היומי הקובע שפורט מפי התובע (74.4 ₪) מקובלים עלינו ותואמים את הוראות חוק חופשה שנתית. 101. לפיכך, בוריס זכאי לפדיון ימי חופשה בסך של 2,109 ₪. תביעתו של גנאדי: 102. גנאדי תובע פדיון חופשה בגין 61 חודשי עבודתו (עבד מ- 11.10.04 עד 15.11.09) (סעיף 18 ב' לסיכום טענותיו). 103. מאחר ומדובר בפרק פדיון חופשה, הרי זכאי לפדיון יתרת הימים שנותרו לזכותו עבור שלוש שנות עבודתו האחרונות לרבות השנה השוטפת. (ע"ע 547/06 משה כהן - ויליאם אנויה, (סעיף 10 לפסק הדין). 104. לאור האמור לעיל זכאי גנאדי לפדיון 39 ימים, עפ"י החישוב הבא: 2 ימים בגין שנת 2006; 12 ימים בגין 2007-2008 (שלישית ורביעית); 13 ימים בגין שנת 2009 (שנה חמישית). 105. אין מקום לקזז שבעה ימי חופשה מסך זכאותו כפי שטענה הנתבעת, שכן הטענה לא נטענה אלא בסיכום הטענות, כמו כן לא הוכח הבסיס העובדתי לטענת הקיזוז ולו מהטעם כי לא הוכח כי לגנאדי הוצעה ההזדמנות לממש חופשה והוא סירב לקחתה. מחובתו של המעביד לדאוג לניצול החופשה ע"י העובד או העובדת במועד. 106. אולם לאור הוראת סעיפים 3 (ב) (2) ו- 3 (א) לחוק חופשה שנתית, יש לזכות את גנאדי בפדיון 34.43 ימים, עפ"י הודעת הנתבעת, ללא קיזוז 7 ימי חופשה לשנה (עמ' 8 לסיכומי הנתבעת). 107. שכרו היומי של גנאדי היה 61.8 ₪ ולפיכך זכאי לפדיון חופשה בשיעור 1,880 ₪. התביעה להפרשי שכר: 108. התובעים טוענים כי זכאים להפרשי שכר, שכן התבקשו ע"י הנתבעת להתייצב לכל משמרת 15 דקות לפני תחילתה, כשדקות אלה נועדו להכנה ותדריך לקראת העלייה לשמירה. 109. תביעתם של התובעים הוגשה לתקופת עבודתם עד 1.7.09, שכן עד למועד הנ"ל שעון הנוכחות "עיגל" את שעות הכניסה והיציאה, כך שכניסה במספר דקות לפני השעה העגולה ומספר דקות לאחר מכן, נחשבה ככניסה בשעה עגולה - כך גם עד מחצית השעה (סעיף 8 לתצהיר בתיה קוסקאס). 110. בוריס תובע ברכיב זה סך של 2,436 ₪, לרבות הלנת שכר (סעיף 21 י"ב לסיכום טענותיו) וגנאדי תובע סך של 4,168 ₪ (סעיף 19 י"ג לסיכום טענותיו). 111. הנתבעת טוענת כי יש לדחות התביעה, שכן לא הוכח כל בסיס עובדתי למספר המשמרות על פיהן נערך החישוב. בתגובה טוען התובע כי נגרם לו "נזק ראייתי", שכן הנתבעת לא צירפה דוחות נוכחות ו/או סידור עבודה ומדובר במסמכים שבחזקתה. 112. לאחר עיון בטענות הצדדים, אנו בדעה כי התובעים לא הוכיחו זכאות לשכר ברכיב זה. 113. הגב' בתיה קוסקאס העידה כי מטרת התייצבותם של התובעים היתה להחליף ולקחת ציוד, נשק ומכשירי קשר ולהחליף משמרת כדי שהעמדה לא תהיה מופקרת ומבלי ליצור עיכובים בחילופי המשמרות (עמ' 14 לפרוטוקול). 114. כמו כן, עולה מעדותה כי עד 1.7.09, עפ"י אותו שעון נוכחות "עיגול השעות פעל גם לטובתם של התובעים, כאשר הגיעו באיחור למשמרת". 115. באשר ל"נזק הראייתי", יש לדחות את הטענה, שכן התובעים לא הגישו בקשה לגילוי מסמכים על מנת לקבל את כל הדוחות על מנת להוכיח תביעתם. הנטל מוטל עליהם. לא הוכח כי הנתבעת ניסתה להסתיר הדוחות הנ"ל ולאור הראיות שבתיק ניתנה לתובעים ההזדמנות לעיין בדוחות (מכתב מיום 5.5.10, נספח ו' לתצהיר גב' קוסקאס). 116. גרסת הנתבעת כי מי "שאיחר" להתייצב למשמרת לא קוזז משכרו או לא נרשם לו איחור בהגעה לעבודה, מבחינת הפרת משמעת, לא נסתרה. 117. אנו בדעה כי ניתן לצפות מעובד שהתייצב לעבודה קודם לתחילת המשמרת ומדובר במספר דקות כדי להתארגן ולהחליף בגדים וכדי להתחיל את משמרתו בשעה שנקבעה מראש, ואין ל"התחשבן" על מספר דקות בהם הקדים לבוא למקום עבודתו כפי שהנתבעת לא "התחשבנה" עמו כאשר איחר בבואו. 118. הדפסת כרטיסי הנוכחות מעידה על המועד בו הגיעו התובעים בפועל לנתבעת והמועד בו יצאו בפועל ממקום עבודתם, אך לא על מועד תחילת העבודה ו/או סיומה. 119. נציין כי עפ"י הוראת סעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 "שעות עבודה פירושו - הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח באוויר, חוץ מהפסקות עפ"י סעיף 20". (ראה גם ד"מ (ב"ש) 2939/00 אלישר אבי - מלון שלום פלאזה אילת, בעניין הוראות תקנון העבודה בענף השמירה והאבטחה). 120. מכל שנאמר לעיל, התובעים לא הוכיחו זכאותם לקבלת הפרשי שכר ברכיב זה ודין התביעה להידחות. התביעה של בוריס לפיצויי פיטורים: 121. בוריס טען כי התפטר בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. 122. הנתבעת טענה כי התפטרותו של בוריס אינה מזכה אותו בפיצויי פיטורים. 123. מכתבי הטענות עולה כי בוריס התפטר לראשונה ב- 31.1.10 ומטעמים אישיים, אך ביקש לשוב לעבודה בתאריך 11.2.10. 124. ביום 11.4.10 פנה בדרישה לנתבעת לתשלום זכויות סוציאליות (נספח ה' לכתב ההגנה). לאחר בדיקה נדחו דרישותיו במכתבה המפורט של גב' בתיה קוסקאס מיום 5.5.10. 125. ביום 12.5.10 התפטר בוריס מעבודתו לאלתר (נספח ז' לכתב ההגנה). 126. הנתבעת טוענת כי לא חל כל שינוי בתנאי עבודתו של בוריס קודם להתפטרותו הראשונה לבין תנאי עבודתו בהתפטרותו השניה ומדובר בפיקציה בלבד, על מנת לזכות בפיצויי פיטורים. 127. מעיון במכתב ההתראה של התובע מיום 11.4.10, עולה כי רוב דרישותיו (למעט דמי חגים), נדחו בפסק דין זה. 128. יצויין כי התובע לא דרש במכתבו פדיון חופשה. 129. במכתב ההתפטרות מיום 12.5.10 צויין כי בוריס התפטר מסיבות שלא הוכחו בפנינו, היינו כי היתה הרעה בתנאי עבודתו. 130. אותן זכויות שתבע בוריס בתביעתו הנוכחית וחלקן הוזכר במכתב ההתפטרות, היו קיימות גם קודם להתפטרותו הראשונה. בוריס מודה כי התפטר בגין הרעת תנאי עבודתו, שפירט במכתב ההתראה מיום 11.4.10, עפ"י ייעוץ משפטי שקיבל. 131. בנסיבות המקרה שלפנינו מתקבל הרושם כי אכן בוריס התפטר בשל ייעוץ משפטי שקיבל. בשים לב להיקף תביעותיו ולעובדה כי רק חלק מדמי החגים נפסקו לזכותו בפסק דין זה, המסקנה היא כי התובע לא הוכיח כי הסיבה האמיתית להתפטרותו במועד בו התפטר, היתה הרעה בתנאי העבודה. 132. אנו בדעה כי הסיבות האמיתיות שהובילו להתפטרותו של בוריס הן אלה שפורטו במכתב ההתפטרות הראשון, חודשיים קודם לכן, כאשר חודש לאחר מכן ביקש לשוב לעבודה. 133. גם לא הוכח ולא נטען על התנהלות בלתי הוגנת מצד הנתבעת. הנתבעת השיבה מיד לדרישותיו של בוריס ולא הוכחה ואף לא נטענה כל התחמקות מלדון בדרישותיו אשר בסופו של יום נדחו ובצדק. 134. לפיכך, דין תביעתו של בוריס לפיצויי פיטורים - להידחות. התביעה לדמי נסיעות: 135. התובעים תובעים החזר הוצאות נסיעה עבור החודשים 7/09 עד 12/09 ובסך של 370 ₪ עבור בוריס וסך של 481 ₪ עבור גנאדי. 136. הנתבעת חולקת על זכאות התובעים ומפנה לאמור על תלושי השכר ועדותם. 137. אכן, מעיון בתלושי השכר לחודשים 7/09 עד 11/09 עולה כי שולמו לתובעים דמי נסיעה. טענתם כי היו זכאים לתוספת לא הוכחה בראיה כלשהי. כמו כן, טענתם בכתב התביעה ובתצהיר כי הנתבעת לא שילמה לתובעים דמי נסיעה בגין החודשים שתבעו (סעיף 10 לתצהיר גנאדי וסעיף 21 לתצהירו של בוריס) כלל לא הוכחה ונטענה באופן לקוני בלבד. 138. התובעים בחקירתם לא ידעו לפרט אופן החישוב. גנאדי הוכיח כי קיבל דמי נסיעות אך טען כי לא התחשבו כמה עלה לו האוטובוס (עמ' 7 לפרוטוקול). בוריס העיד כי ההוצאות לא שולמו במלואן ולא זכר אם שילמו לו בכלל או הכל (עמ' 10 לפרוטוקול). 139. בנסיבות אלה, הנטל על התובעים להוכיח דמי הנסיעות שתבעו ומשלא עמדו בנטל הנ"ל - דין תביעתם ברכיב זה להידחות. דמי חגים: 140. התובעים טוענים כי במהלך עבודתם לא שולמו להם דמי חגים ולטענתם זכאים ל- 9 ימי חג בגין כל שנה. 141. בוריס תובע 27 ימי חג ובסך של 2,008 ₪, שכן לטענתו לא שולמו לו כלל דמי חגים. גנאדי טען כי היה זכאי ל- 45 ימי חג וקיזז את דמי החג ששולמו לו במהלך עבודתו ( ב- 9-10/09) ותובע יתרה בסך של 2,542 ₪. 142. הנתבעת טוענת כי עפ"י צו ההרחבה הכללי לתשלום דמי חגים, הזכאות חלה רק במקרים עבדו התובעים יום לפני ו/או אחרי החג וכי אינם זכאים לימי חג שחלו בשבת. 143. עוד נטען כי בחלק מהחגים עבדו התובעים בפועל ולכן אינם זכאים גם לדמי חג והתובעים התעלמו מעובדה זו. 144. זכאות התובעים לתשלום דמי החגים עולה מסעיף 7 לצו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי (מסגרת) לתנאי השכר במשק הפרטי, על פיו: "עובד זכאי לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה ולא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (זאת אומרת יום לפני ויום אחרי החג) אלא בהסכמת ההנהלה, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות). עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת". עם זאת, קבע בית הדין הארצי הלכה פסוקה כי: "התשלום עבור חגים, מכוח ההסכם הקיבוצי, הינו תשלום המגיע לעובד עקב עבודתו, ולא עבור עבודתו, באשר הנחה היא שאין העובד עובד ביום חג. ... נקודת המוצא שלנו היא, שדמי החגים נועדו לפצות עובד יומי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה עבורם, שכן עובד יומי אינו זכאי לקבל שכר עבור ימים שלא עבד בהם. צו ההרחבה בא להשוות את העובדים היומיים לעובדים החודשיים המקבלים תמורה עבור ימי חג בהם לא עבדו. הרציונל העומד מאחורי תשלום דמי חגים אלו הוא, שהעובדים יזכו במנוחה בימי החגים מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך". (ראה ע"ע 3000360/98 נחום צמח נ' ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, עבודה ארצי לג (23) 32). 145. במקרה שלפנינו עולה מעדותה של גב' קוסקאס, כי סידורי העבודה נעשו עפ"י מערכת ממוחשבת ועפ"י מערכת הלימודים (עמ' 16 לפרוטוקול), ללמדך שלתובעים למעשה לא היתה שליטה על המשמרות או לפחות ניתן לקבוע כי אלה לא נעשו עפ"י בחירתם האישית או תוך תיאום מוקדם עמם. 146. בנסיבות אלה אין לקבוע את זכאות התובעים לדמי חג, מותנית בעובדה כי התובעים עבדו עובר ובסמוך ליום חג (לפניו או לאחריו). 147. אולם על התובעים הנטל להוכיח את מספר ימי החג, לרבות את ימי החג שחלו בשבת, שכן בגינם אינם זכאים לגמול עפ"י צו ההרחבה הכללי במשק. התובעים לא פירטו אופן חישוב הימים, אלא באופן אריתמטי בלבד. (9 ימים לכל שנה). 148. הנתבעת טוענת כי יש לקזז את ימי החג בהם עבדו התובעים בפועל בטענה כי התובעים לא הכחישו עובדה זו בעדותם. הנתבעת פירטה כי בוריס עבד שמונה ימים וגנאדי עבד 31 ימים ושניהם קיבלו שכר. התובעים לא הוכיחו כל בסיס משפטי לקבלת דמי חגים גם בגין אותם ימים שעבדו בפועל. 149. אנו בדעה כי באשר להיקף ימי החג שבהם עבדו התובעים, יש לקבל את גרסת הנתבעת, כפי שפורטה בסיכום טענותיה, אולם אין לקזז את ימי העבודה בהם התובעים עבדו בפועל, שכן הוכח כי ימי החג בהם עבדו לא היו בשליטתם או מתוך בחירה. בנסיבות אלה, זכאים התובעים לדמי חגים גם אם שולם להם שכר וגמול עבודה בחג, בגין עבודתם בחגים [למשל דב"ע מג 3-91 מולה נוהד - חברת אל-וו בע"מ, פד"ע טו 163; תע"א (י-ם) 2155-09 מיכל כהן נ' סער שמירה ושירותים (1986) בע"מ]. 150. כל אלה מובילים אותנו למסקנה כי יש לזכות את בוריס בדמי חג עבור 22 ימים X 74.4 ₪ ליום ובסך של 1,636 ₪ ואת גנאדי ב- 39 ימים X 61.8 ₪ ובסך של 2,410 ₪. פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל: 151. התובעים תובעים פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל בשיעור 6% משכרם, בגין כל חודש וחודש, בשיעור המפורט בצו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה. חלות הצו נדחתה בפסק דין זה. 152. הנתבעת טוענת כי עפ"י ההסכמים הקיבוציים להעסקת סטודנטים, החוזים האישיים שנחתמו עם התובעים וצווי ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, שולמו מלוא התגמולים לתובעים, עפ"י האמור בצו ההרחבה הכללי ובשיעורים שפורטו בסעיף 11 לתצהירה של גב' קוסקאס. 153. מעיון בתלושי השכר של התובעים עולה כי אכן הופרשו בגינם הפרשות לקרן מקפת (ראה תלושי השכר שצורפו לכתב ההגנה ומוצגים נ/1 ו-נ15). 154. טענת התובעים לפיצוי בשיעור של 6% מהשכר לא הוכחה. 155. גרסת הנתבעת באשר לשיעור בו חויבה עפ"י צו ההרחבה הכללי במשק, לתשלום הפרשות לפנסיה הוכח בפנינו. 156. לפיכך, התביעה ברכיב זה נדחית. התביעה לתוספת שכר בשנת 2009: 157. התובעים זנחו תביעתם בעילה זו בסיכום טענותיהם. לפיכך התביעות נדחות. סוף דבר: 158. הנתבעת תשלם לבוריס בוגומולני תוך 30 יום הסכומים שלהלן: א. פדיון חופשה בסך של 2,109 ₪. ב. דמי חגים בסך של 1,636 ₪. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 16.5.10 עד לפירעון המלא בפועל. 159. הנתבעת תשלם לגנאדי קאופמן תוך 30 יום הסכומים הבאים: א. פדיון חופשה בסך של 1,880 ₪. ב. דמי חגים בסך של 2,410 ₪. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 15.11.09 עד לפירעון המלא בפועל. 160. כל יתר תביעות התובעים - נדחות. 161. בשים לב להיקף התביעה, לרבות חומר הראיות והטענות המשפטיות בתביעה הנוכחית והעובדה כי רוב תביעות התובעים נדחו וחלקן המועט התקבל - תשלם הנתבעת לכל אחד מהתובעים שכ"ט עוד והוצאות בסכום כולל של 1,500 ₪. 162. פסק דין זה, לרבות פסק הדין החלקי מיום 14.9.11, יהוו יחדיו פסק דין בכל התביעות שהוגשו בתיק המאוחד. עבודה נוספת