שאלה מרכזית בה נדרשת הכרעה במקרה דנן, נוגעת לסוגיית ביטול הסכם התיווך הנטענת. ברגיל, הנטל להוכיח את יסודות התביעה, מוטל על כתפי התובע. בענייננו, התובעים העלו את הטענה, לפיה טענות ההגנה של הנתבעת בעניין ביטול הסכם התיווך, עולות כדי טענות "הודאה והדחה". התובעים הגישו למותב זה בקשה להיפוך נטל ההוכחה, הנתבעת מצידה לא הגישה תגובתה לבקשה כאמור. בהחלטותיי מיום 7.6.12 ומיום 11.6.12 קבעתי, כי שאלת היפוך הנטל תוכרע במסגרת פסק הדין. תקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קובעת כדלקמן: "הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע וטוען כי על פי דין, או מחמת עובדות שטען להן הנתבע, אין התובע זכאי לסעד המבוקש - יהיה הנתבע הפותח, וסדר הטיעון יהיה בהיפוך לסדר האמור בתקנה 158". ע"א 642/61 זאב טפר נ' שלמה מרלה פד"י טז, 1000, עמ' 1004: "משמעותה של הגנה זו היא כי הנתבע מודה בעובדות שטען להן התובע בפרשת תביעתו אך מחמת עובדות נוספות המפורטות בכתב הגנתו, אין התובע זכאי לכל חלק מן הסעד המבוקש... כלל ידוע כי בטענה ממין זה, הנתבע נתפס על הדברים שהודה בהם ואילו גבי העובדות 'המדיחות' הנטענות על ידיו, נטל ההוכחה הוא עליו ומשלא ירים נטל זה ינתן נגדו פסק דין". רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב, פ"ד נה (5) 193, עמ' 194-195): "לסיטואציה של הודאה והדחה יש פן מהותי ופן דיוני. הפן המהותי הוא העברת נטל השכנוע לכתפי הנתבע. משמעות הדבר היא, כי אם כפות המאזניים יישארו בסופו של המשפט מעויינות באשר לטענות הנתבע, יזכה התובע בתביעתו, שהרי הנתבע הודה בכל רכיביה...הפן הדיוני הוא, כי סדר הטיעון הרגיל, הקבוע בתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 נהפך". מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטול הסכם תיווך: א. מבוא בפני תביעה בהליך שכותרתו "סדר דין מקוצר" שהגישו התובעים נגד הנתבעת, לתשלום דמי תיווך מכוח הסכם תיווך שנכרת בין הצדדים. ב. רקע בתמצית בין התובע 2, (להלן- "עוזי"), בעלים של משרד התיווך נשוא התביעה ובעל רישיון לעסוק בתיווך במקרקעין, לבין הנתבעת, גב' סילבי (להלן- "סילבי" ו/או "הנתבעת"), שהינה בעלת זכויות בדירה המצויה בשכונת המשתלה בתל אביב (להלן- "הנכס" ו/או "הדירה"), נחתם "כתב התחייבות לתשלום דמי תיווך" (להלן- "הסכם התיווך"). בהסכם התיווך נכתב, שמועד החתימה ארע ביום 1.5.10. ברם, כפי שיפורט בהמשך, תאריך זה אינו משקף נאמנה את התאריך בו נחתם מסמך זה. בהתאם להוראות הסכם התיווך, התחייב המתווך לפעול לצורך מכירת הנכס, במחיר משוער של 3,300,000 ₪ (סע' 2.4 להסכם התיווך); בתמורה למכירת הנכס היה זכאי המתווך ל-2% (הסכום כולל מע"מ) ממחיר המכירה (סע' 3.1 להסכם התיווך) ונקבע, כי התמורה תשולם במועד חתימת החוזה, וכי פיגור בתשלום כאמור יהא צמוד למדד המחירים לצרכן ויישא ריבית של 2% לחודש (סע' 3.3 להסכם התיווך). ביום 20.5.11 נמכר הנכס לרוכשים (להלן- "הרוכשים"). התובעים, אשר לטענתם היו הגורם "היחידי והבלבדי לעסקה", פנו לנתבעת, מספר רב של פעמים, בדרכים שונות, בדרישה, כי תעביר לידיהם את דמי התיווך, כפי התחייבותה בהסכם התיווך. לטענתם, הנתבעת התעלמה מפניותיהם, ומכאן נסללה הדרך להגשת התביעה. הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן, במסגרתה העלתה טענות רבות, בגינן לשיטתה לא קמה זכאות לתובעים לקבל דמי תיווך. בדיון שהתקיים בפני ביום 12.12.11 ניתנה לנתבעת רשות להתגונן באופן שהתצהיר שצורף לבקשה, וכן תצהיר משלים (לעניין מועד חתימת הסכם התיווך, כפי שיפורט בהמשך), ישמשו כתב הגנה. במסגרת שלל הבקשות שהמטירו הצדדים על בית המשפט (במיוחד בקשר עם ההתנהלות ביניהם), הגישו התובעים בקשה להיפוך נטל ההוכחה לאור טענת "הודאה והדחה". בהחלטתי מיום 7.6.12 קבעתי, שבהעדר תגובת הנתבעת לבקשה כאמור, ישמעו עדי הנתבעת ראשונה. בנוסף קבעתי, ששאלת היפוך הנטל תוכרע במסגרת פסק הדין. מטעם התובעים הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו של עוזי, ומטעם הנתבעת הוגשו תצהירים מטעמם של סילבי וכן מטעם בעלה, מר בנימין עומר (להלן- "בנימין"). כל העדים כאמור, נחקרו בישיבה שהתקיימה ביום 10.10.12. ג. טענות וגרסאות הצדדים בתמצית בהתאם לגרסת הנתבעת, בתחילת שנת 2010 החליטה להציע את הנכס למכירה. גב' ענת (להלן- "ענת"), שהועסקה במשרד תיווך "נדל"ן המשתלה" והתגוררה בשכנות לנתבעת, פנתה אליה וביקשה אישורה להציע את הדירה לרוכשים מתעניינים. הנתבעת השיבה בחיוב ובהמשך חתמה עם עוזי על הסכם התיווך. לטענת הנתבעת, לאחר מס' חודשים, החליטה לחזור בה מהחלטתה למכור את הנכס. משכך, ביטלה היא את הסכם התיווך, באמצעות הודעה טלפונית שמסרה לענת ביום 7.2.11. לגרסת הנתבעת, במהלך חודש אפריל 2011, ולאחר שהסכם התיווך בוטל, פנה אליה תובע מס' 3- מר רוני (להלן- "רוני"), אשר הציג עצמו בפניה כמתווך מטעם משרד תיווך "הגג האדום", וציין באוזניה שפנה אליו לקוח רציני המתעניין ברכישת נכס (לאחר שעסקה לרכישת נכס סמוך בוטלה ברגע האחרון). לטענת הנתבעת, לאחר שהיא ובעלה שקלו את ההצעה, הסכימו הם לנהל מו"מ למכירת הנכס, אך רק עם הרוכשים שהציג בפניהם רוני. בסופו של דבר נמכר הנכס לרוכשים אלה. הנתבעת מעלה טענות מטענות רבות, בגינן, לשיטתה, לא זכאים התובעים לדמי התיווך, כדלקמן: לטענת הנתבעת הסכם התיווך בוטל על ידה. מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי עוזי לא היה בעל רישיון תקף לעסוק בתיווך במקרקעין במועד החתימה על הסכם התיווך, כמו גם במועד מכירת הנכס. כן טוענת הנתבעת, להעדר יריבות בינה לבין התובעים 1, 3 ו-4. בנוסף לטענת הנתבעת, סכום העמלה שנקבע בהסכם התיווך עמד על 1.5%. מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי התובעים הפרו את החובות הקבועות בסע' 8 לחוק המתווכים. הנתבעת אף מעלה את הטענה, כי רוני הציג בפניה מצג שווא, המגיע כדי הטעייה, לבסוף טוענת הנתבעת, כי התובעים 1-2 ו-4 לא היו הגורם היעיל שהביא להתקשרות. פירוט תוכן הטענות שלעיל, יובא בגוף פסק הדין. מנגד, מציגים התובעים גרסה שונה, כאשר, בין היתר, לטענתם, הנתבעת מעולם לא ביקשה לבטל את הסכם התיווך, לא בעל פה ולא בכתב. לעניין סוגיית רישיון התיווך, טוענים התובעים, כי לכל אחד מהם היה רישיון תיווך בתוקף בזמנים הרלוונטיים. מוסיפים התובעים וטוענים, כי אחוז העמלה לה הם זכאים, הינו האחוז, כפי שנרשם בהסכם התיווך. ד. דיון נטל ההוכחה ביחס לטענת ביטול הסכם התיווך שאלה מרכזית בה נדרשת הכרעה במקרה דנן, נוגעת לסוגיית ביטול הסכם התיווך הנטענת. ברגיל, הנטל להוכיח את יסודות התביעה, מוטל על כתפי התובע. בענייננו, התובעים העלו את הטענה, לפיה טענות ההגנה של הנתבעת בעניין ביטול הסכם התיווך, עולות כדי טענות "הודאה והדחה". התובעים הגישו למותב זה בקשה להיפוך נטל ההוכחה, הנתבעת מצידה לא הגישה תגובתה לבקשה כאמור. בהחלטותיי מיום 7.6.12 ומיום 11.6.12 קבעתי, כי שאלת היפוך הנטל תוכרע במסגרת פסק הדין. תקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קובעת כדלקמן: "הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע וטוען כי על פי דין, או מחמת עובדות שטען להן הנתבע, אין התובע זכאי לסעד המבוקש - יהיה הנתבע הפותח, וסדר הטיעון יהיה בהיפוך לסדר האמור בתקנה 158". ע"א 642/61 זאב טפר נ' שלמה מרלה פד"י טז, 1000, עמ' 1004: "משמעותה של הגנה זו היא כי הנתבע מודה בעובדות שטען להן התובע בפרשת תביעתו אך מחמת עובדות נוספות המפורטות בכתב הגנתו, אין התובע זכאי לכל חלק מן הסעד המבוקש... כלל ידוע כי בטענה ממין זה, הנתבע נתפס על הדברים שהודה בהם ואילו גבי העובדות 'המדיחות' הנטענות על ידיו, נטל ההוכחה הוא עליו ומשלא ירים נטל זה ינתן נגדו פסק דין". רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב, פ"ד נה (5) 193, עמ' 194-195): "לסיטואציה של הודאה והדחה יש פן מהותי ופן דיוני. הפן המהותי הוא העברת נטל השכנוע לכתפי הנתבע. משמעות הדבר היא, כי אם כפות המאזניים יישארו בסופו של המשפט מעויינות באשר לטענות הנתבע, יזכה התובע בתביעתו, שהרי הנתבע הודה בכל רכיביה...הפן הדיוני הוא, כי סדר הטיעון הרגיל, הקבוע בתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 נהפך". במקרה דנן, הודתה הנתבעת, כי חתמה על הסכם התיווך. בדיון שהתקיים בפני ביום 12.12.11 הצהירה ב"כ הנתבעת לפרוטוקול כדלקמן (עמ' 2): "מרשתי מאשרת כי קיבלה בעת החתימה את ההסכם שצורף לכתב התביעה. ואולם לאחר שהחליטה לבטל את הסכם התיווך, זרקה את ההסכם כפי שזרקה את ההסכמים של מתווכים אחרים" (בעניין זה ראו אף סע' 14 לסיכומי הנתבעת). ודוק- הנתבעת אינה כופרת בחתימתה על הסכם התיווך. ברם, לגרסתה, הסכם התיווך בוטל על ידה. טענת ההגנה ממין זה, לפיה ההסכם אכן נחתם, אך בוטל, מהווה טענת "הודאה והדחה", ומשכך עובר הנטל לנתבעת להוכיח, כי אכן ביטלה את הסכם התיווך. נוסף על האמור, הרי שעל הטוען לשינויו או ביטולו של הסכם שנעשה בכתב בדרך של הסכמה בעל פה, מוטל נטל משמעותי. כאמור, במקרה דנן, אין חולק שהסכם התיווך אכן נחתם, ומכאן שהנטל להוכיח, כי הסכם התיווך בוטל בהסכמה, מוטל על הנתבעת הטוענת זאת. מכך או מכך, הרי שהנטל להוכיח, כי הסכם התיווך בוטל, רובץ לפתחה של הנתבעת. ביטול הסכם התיווך כאמור, בעניין זה, גרסת הנתבעת הינה, כי הסכם התיווך בוטל על ידה. מנגד טוענים התובעים, כי הנתבעת מעולם לא ביטלה עימם את הסכם התיווך. לגרסת הנתבעת, הסכם התיווך עם התובעים, בוטל על ידה באמצעות הודעה שנמסרה לענת בטלפון ביום 7.2.11. הנתבעת טענה בעניין זה, כי נקשרה עם משרדי תיווך נוספים, לצורך מכירת הנכס, וכי ביטול ההתקשרות עם משרדי התיווך האחרים, כמו גם עם "נדל"ן המשתלה", נעשה באמצעות הודעה טלפונית. לצורך תמיכה בגרסתה זו, צירפה הנתבעת שני מכתבים שהונפקו לה ממשרדי תיווך אחרים, המאשרים את ביטול מכירת הנכס. בנוסף צירפה הנתבעת, פלט שיחות טלפון, ממנו מבקשת היא, כי נלמד שהתקשרה עם ענת והודיעה לה על ביטול הסכם התיווך בתאריך הנטען, וכן העתק הזמנה מחנות רהיטים "רווירה" מיום 28.3.11, לראייה, כי רכשה רהיטים המתאימים במידותיהם לחדרה של בתה בנכס, כך שבשלב זה התוכנית למכור את הנכס ירדה מן הפרק. לעניין הטענה, שביטול הסכם התיווך נמסר בהודעה בעל פה לענת, תמוהה בעיני העובדה, כי הנתבעת, אשר אין חולק, כי חתמה על הסכם התיווך, הסתפקה בהודעה טלפונית בלבד, לענת, במסגרתה מסרה, כי היא מבטלת היא הסכם התיווך שנכרת בכתב, ולא גיבתה עצמה באמצעות מסמך כלשהו. נקודה זו מתחדדת נוכח העובדה שהנתבעת או בעלה אינם יודעים לספר בוודאות מה היה תפקידה של ענת במשרד התיווך. בעניין זה, אף תמוהה בעיני העובדה, כי הנתבעת אשר מתגוררת סמוך למשרד התיווך, לא מצאה לנכון להיכנס למשרד התיווך, ולמסור הודעת הביטול לעוזי, עימו חתמה על הסכם התיווך, או למצער לבקש ממנו שישיב לה את עותק הסכם התיווך עליו חתמה, או שישמידו. הנתבעת נשאלה בחקירתה מדוע לא פנתה לעוזי בהודעת הביטול, והיא השיבה: "אני פניתי לענת כנציגה של המשרד, בד"כ הודעות כאלה בדיוק כמו באנגלו סכסון הודעתי למזכירת המשרד והמנהלת אישרה לי את הביטול, לפי התאריכים הם האחרונים שהודעתי להם" (ההדגשה אינה במקור- מ.ס). לא נהיר מה כוונת הנתבעת באומרה שלגבי סוכנויות התיווך האחרות עימן התקשרה "המנהלת אישרה לי את הביטול", אם כוונתה הייתה, כי קיבלה אישור המנהלת לביטול בזמן אמת, או אם בדיעבד. בעניין זה אף עולה השאלה, האם הודעה בעל פה מספיקה לצורך ביטול הסכם שנערך בכתב. למעלה מן הנחוץ, יצוין, כי בהוראת סע' 1.2 להסכם התיווך, הוסכם כי: "לא יעשו שינויים לכתב התחייבות זה ולא יהיה תוקף לשינויים אלא אם נעשו בכתב ובחתימת הצדדים". מכאן ניתן לשער, כי ככל שקיימת דרישה לעריכת שינויים בכתב, בוודאי ובוודאי שקיימת דרישה שכזו לביטול הסכם התיווך. אסכם נקודה זו, בכך שלטעמי פעולותיה של הנתבעת בעניין ביטול הסכם התיווך, מעלות תהיות רבות. עוזי נחקר בעניין ביטול הסכם התיווך, כדלקמן (פרוטוקול מיום 10.10.12 עמ' 15 ש' 18; עמ' 16 ש' 5-14): "ש. האם לקוח שחתם במשרדך על הסכם תיווך יכול לבטל אותו בשיחה טל'. ת. לא. הוא יכול להגיד שהוא רוצה לבטל. נשלח מכתב שיבטל את החוזה. הוא צריך לדבר איתי כבעל המשרד ואני אשאל את הסיבות ואבין למה רוצה לבטל, אני לא מבטל חוזה בשיחה טל', היות וחוזה בד"כ משמעותו שהוצאנו כסף ופרסמנו. אם הלקוח רוצה לבטל שיכתוב שהוא רוצה לבטל ואני אשלח לו מכתב בכתב. משהו כתוב ולא בטל'. הוא צריך לדבר איתי ולא עם אחד הסוכנים שלי. ש. אם יסתבר שאחד הסוכנים אישר את הביטול. ת. בדקתי אחרי כתב התביעה עם ענת ועם פליקס והם הצהירו בפני שלא ביטלו את זה בחיים. מכתב ההגנה ידעתי כי הנתבעת טוענת שביטלה את ההתחייבות מול ענת. בהמשך חקירתו נשאל עוזי, האם קיים נוהל כתוב שמחייב ביטול בכתב, והוא השיב: "אני לא מכיר הוראה שמחייבת לבטל התחייבות בכתב. אני העדתי על הנוהל במשרדי" (שם, עמ' 16 ש' 22-24). מבלי לפגוע באמור לעיל, אציין, כי גרסתו של עוזי בעניין זה אינה מקובלת עלי במלואה. גרסתו אף לא נתמכה בראיות. איני סבור, כי חובה שביטול הסכם תיווך, יעשה תמיד בכתב, או שדרוש אישור בכתב לביטול כאמור. ברם, הייתי מצפה, כי אדם אשר ביטל הסכם עליו חתם, ייגבה עצמו במסמך כלשהו, שכן עסקינן בביטול הסכם לכל דבר ועניין, ואין להקל בכך ראש. זאת ועוד, לטעמי, המכתבים שצירפה הנתבעת, ממשרדי תיווך אחרים עימם התקשרה כפי טענתה, ובמסגרתם אושר ביטול מכירת הנכס, אינם מועילים לגרסתה. ובמה דברים אמורים? הנתבעת הציגה מכתב ממשרד תיווך "טרה נוסטרה" מיום 3.8.11. "הנדון" במכתב זה מנוסח כדלקמן: "מכתב אישור כמענה לבקשתך". בגוף המכתב, נרשם כדלקמן: "הריני לאשר כי לדברי גלית איזנברג העובדת במשרד טרה נוסטרה, בתחילת שנת 2011 התקשרה אל משרדנו הגברת סילבי עומר המתגוררת...,להודיע על ביטול מכירת דירתה. עם הודעתה, הוכנסו הפרטים למערכת הנכסים במשרד. לא הוצא כל אישור בכתב לביטול המכירה והדברים הובהרו טלפונית...". על מכתב זה חתם מר שאול שיפר, בעלים ומנהל משרד. ודוק- מכתב זה הוצא בהמשך לבקשת הנתבעת, ולאחר שהתביעה כבר הוגשה. הנתבעת עצמה אינה מכחישה שמכתב זה הוצא לצורך תמיכה בהגנתה אל מול התביעה שהוגשה כנגדה. יצוין, כי הנתבעת לא הציגה עותק הסכם, שנחתם לטענתה עם משרד תיווך זה. עיון מדוקדק במכתב זה מלמד, כי לא נכתב בו מהו התאריך המדויק בו נמסרה הודעת הנתבעת על ביטול המכירה. ניתן להעלות על הדעת, כי הודעת הביטול מטעם הנתבעת, נמסרה במועד בו התנהל מו"מ לרכישת הנכס עם הרוכשים- הוא אפריל 2011- ניתן לפרש תאריך זה כ"תחילת שנת 2011", כפי הרשום במכתב. בעניין זה, לא נהיר מדוע התאריך המדויק בו נמסרה הודעת הנתבעת על ביטול המכירה, לא נרשם במערכת משרד התיווך. זאת ועוד- קריאת המכתב מלמדת, כי כל תוכנו נמסר לרושמו- מר שאול שיפר, על ידי עובדת משרדו, קרי- מי שכתב את המכתב אינו יודע את הדברים ממקור ראשון. למותר לציין, כי רושם המכתב, או למצער מי שמסר לו את הנתונים, לא זומנו על ידי הנתבעת למתן עדות. המכתב הנוסף אותו הציגה הנתבעת, נמסר לה ממשרד תיווך "אנגלו סכסון" מיום 9.8.11, ותוכנו כדלקמן: "בדצמבר 2010 גברת סילבי עומר הודיע לנו כי היא לא מעוניינת במכירת דירתה. אי לכך הפסקנו להציע את דירתה ללקוחות משרדינו...". מכתב זה כקודמו, הוצא לבקשת הנתבעת, ולאחר שהוגשה נגדה התביעה. גם בעניין זה לא הוצג הסכם ההתקשרות של הנתבעת עם משרד תיווך זה. אציין, כי גם עורכת מכתב זה, לא זומנה מטעם הנתבעת למתן עדות. עיון במכתב זה, מלמד, כי הודעת הנתבעת לגבי ביטול המכירה, נמסר למשרד תיווך זו, כבר בחודש דצמבר 2010. נקודה זו מעלה תהייה רצינית, שכן לטענתה של הנתבעת, היא מסרה לכל משרדי התיווך הודעה על ביטול המכירה. הדעת נותנת, כי הודעה זו נמסרה לכל משרדי התיווך עימם התקשרה הנתבעת באותו מועד. ברם בעניינינו, כפי שעולה מחומר הראיות, ובהתאם לגרסת הנתבעת, בחודש דצמבר 2010 מסרה הנתבעת הודעה למשרד "אנגלו סכסון"; בתחילת שנת 2011 מסרה הנתבעת הודעה למשרד "טרה נוסטרה" ורק בחודש פברואר 2011 מסרה הנתבעת הודעה למשרד נשוא עניינינו- "נדל"ן המשתלה". הנתבעת נשאלה בעניין מכתבים אלה במסגרת חקירתה, כדלקמן (פרוטוקול מיום 10.10.12, עמ' 7 ש' 23-28, עמ' 8 ש' 1-7): "ש. בכתב ההגנה שלך ובתצהיר את צירפת מיני מכתבים (בלתי קבילים) כוונתי למכתבים של משרדי תיווך שונים, לא מצאתי שום מכתב לתובעים. ת. כאשר הבנתי שנדלן המשתלה הולכים לטעון טענה שהם קשורים לתהליך המכירה ומגישים תביעה ואני צריכה לחזק את טענתי, שביטלתי את הליך מכירת הנכס מול המתווכים שהיו לי שהייתה לי הזמנת שירותי תיווך, ברור שאם הלכתי לאנגלו סכסון שהיא רשת רצינית באתי שנה אחרי ואמרתי שלום אני ביטלת שירותי תיווך ואני צריכה את המכתב של הביטול. הם נכנסו למחשב ואמרו לי וזה רטרואקטיבי 7 חודשים אחרי, ואחרי זה הלכתי לרשת נוספת. פניתי בערך לשלושה מתווכים בשנת 2010. את ההזמנות ביטלתי בהודעה טלפונית. ש. למה לא הזמנת אף אחד משלושת המתווכים האלה להעיד. ת. לא ראיתי לנכון יש מכתב רשמי עם חתימה של מנהל הסוכנות ואני לא חושבת שיש להם איזה עניין לאחת הלקוחות לתת מכתב שאיננו אמיתי". במסגרת הדיון שהתקיים ביום 10.10.12 השמיע ב"כ התובעים התנגדות לקבלת המכתבים כאמור, שכן הם לא הוגשו באמצעות עורכם (שם, עמ' 4 ש' 8-10). נוכח כל האמור לעיל, הרי שלטעמי אין ליתן משקל למכתבים כאמור. הנתבעת הציגה תדפיס שיחות מחברת "מירס", ממנו מבקשת היא, שנלמד על הודעת ביטול הסכם התיווך שמסרה לענת באמצעות הטלפון. עיון בתדפיס זה, מלמדנו שביום 6.2.11 וביום 7.2.11 בוצעו שיחות ממספר טלפון מסוים (ככל הנראה של הנתבעת) למספר טלפון אחר. זאת ותו לא! אין כל ראייה שהמספר אליו חייגה הנתבעת, הינו מספר הטלפון של ענת, שכן הנתבעת לא ביקשה מבית המשפט שיוציא צו, שיקשור בין המספר הרשום על פני תדפיס זה, לבין מספר הטלפון של ענת. למותר לציין, כי אף אם היה מוכח שעסקינן במספר הטלפון של ענת, לא היה בכך כדי להוכיח את תוכן השיחה, ולא היה בכך להוכיח, כי הודעת הביטול אכן נמסרה במסגרת שיחה זו. זאת ועוד במסגרת חקירתה כשנשאלה הנתבעת מול מי ביטלה את הסכם התיווך, היא העידה כדלקמן: "מול ענת לוי האשה שיצרה איתי את הקשר לרישום במשרד. התקשרתי למשרד ולא היתה תשובה. התקשרתי אליה לנייד היא אמרה בסדר ובהצלחה" (ההדגשה אינה במקור- מ.ס). ודוק- בהתאם לגרסה זו, הנתבעת התקשרה פעם אחת למשרד התיווך ומשלא הייתה תשובה התקשרה לטלפון הנייד של ענת. ברם, מתדפיס השיחות, עולה, כי הנתבעת חייגה פעמיים למספר טלפון נייד. למעלה מן הנחוץ ובשולי הדברים, יוער, כי בהתאם לתדפיס השיחות כאמור, עולה, כי שיחת הביטול לה טוענת הנתבעת ארכה 27 שניות בלבד. הנתבעת אף צירפה העתק הזמנה מחנות רהיטים "רווירה" מיום 28.3.11, לראייה, כי רכשה רהיטים המתאימים במידותיהם לחדרה של בתה בנכס, כך שבשלב זה לא היה בכוונתה למכור את הנכס. איני סבור שניתן ללמוד דבר ממסמך זה, מלבד העובדה שהנתבעת הייתה מעוניינת ברכישת רהיטים. על פניו, ובעין בלתי מקצועית, לא ניכר שעסקינן בריהוט מיוחד במינו מבחינת מידותיו. ריהוט, להבדיל מיסודות הבית לדוגמא, ניתן להעביר מדירה לדירה. אם הנתבעת הייתה מציגה קבלה, לפיה ערכה לבית שיפוץ רציני, יתכן שהיה בכך כדי לתמוך בכך שהיה בכוונתה להישאר ולהתגורר בדירה (הגם שגם במקרה כזה, ניתן היה להעלות על הדעת ששיפוץ נעשה לצורך העלאת שווי הדירה במכירה). מבלי לפגוע בכל האמור, הרי שככל שהייתה מוצגת בפני סיבה הגיונית, מפורשת וחד משמעית, בגינה גמרו אומר הנתבעת ובעלה לבטל את מכירת הנכס, יכול ועניין זה היה בו כדי לתמוך בגרסתה של הנתבעת בעניין ביטול הסכם התיווך. במסגרת סע' 19 לתצהיר בר"ל, הצהירה הנתבעת כדלקמן: "מאחר, והחלטתי אני ובעלי כי לאור הנסיבות האישיות שלנו אנו דוחים את הרעיון למכור את הנכס ועל כך יצא ביטול לכל אותם מתווכים..." (כן לעניין זה ראה סע' 34 לבר"ל). ברם, במסגרת סע' 22 לתצהיר עדות ראשית הנתבעת, הצהירה היא כדלקמן: "מאחר, והנכס האלטרנטיבי שעמדנו לרכוש מסכום המכירה בוטל, החלטתי אני ובעלי כי לאור הנסיבות הנ"ל אנו דוחים את הרעיון למכור את הנכס עד למציאת נכס אלטרנטיבי אחר, ועל כך יצא ביטול לכל המתווכים...". מכאן שלא נהיר מהי הסיבה האמיתית, בגינה החליטו הנתבעת ובעלה, לסגת מתוכניתם למכור את הנכס. מכירת דירה אינה עניין של מה בכך ודרושה סיבה טובה מדוע הייתה חזרה מכוונת המכירה. בעניין זה, הנתבעת בסיכומיה ציטטה מתוך תא"ק 13131-09-09 יפת נ' בן חיים. לטעמי הציטוט שהעלתה הנתבעת אינו תומך בגרסתה, והוא אף עושה את ההפך. בעניין יפת, נכתב: "במסגרת זו אומר, כי לדעתי, תנאי להכרה בתפוגתו של הסכם תיווך ולניתוק הקשר הסיבתי ביחס לנכס מסוים, הינו, כי אכן, החליט המוכר בכנות, שלא למכור את הדירה משיקולים עניינים...לשם כך עליו לחשוף בפני בית המשפט את שיקוליו באופן מלא". בסע' 31 לסיכומיה טוענת הנתבעת, כי חשפה בפני ביהמ"ש את רצונה לבטל את מכירת הנכס, תוך שהיא מציינת, כי "החליטה בכנות, יחד עם בעלה לבטל את הליך מכירת ביתה משיקולים עניינים, אישיים שלה". עם כל הכבוד, אפילו לגישתה של הנתבעת עצמה, לא יכול להיות חולק, כי אין גילוי מלא של השיקולים מדוע הוחלט שלא למכור את הנכס. בנוסף, העובדה שהנכס נמכר זמן קצר ביותר לאחר מכן, אינה תומכת בגרסת הנתבעת. עניין נוסף אשר מעורר תמיהה, הינו העובדה שהנתבעת לא זימנה את ענת למתן עדות, וזאת במיוחד נוכח טענתה שהודעת הביטול נמסרה לענת. הנתבעת נשאלה בחקירתה מדוע לא זימנה את ענת למתן עדות, והיא השיבה כדלקמן (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 3-7):"... אני מצטערת אני לא מכירה את ההליכים שאני מזמנת להעיד...סיפרתי לעו"ד שלי על ענת". ברם, בסיכומי הנתבעת, פתאום הועלה הנימוק, לפיו ענת לא נקראה להעיד, שכן היא מועסקת אצל התובעים (סע' 24 לסיכומי הנתבעת). מקובל עלי שקיימים מצבים בהם ניתן לקבל את העובדה, שקיים חשש לזמן עד למתן עדות, אך בשל העובדה שהוא מועסק אצל הצד שני, ברם גם במצבים כגון אלה, יש ליתן לבית המשפט את האפשרות להתרשם מעדותו של העד, ביודעו, כי הוא מצוי במצב של ניגוד עניינים. חשוב לסייג קביעה זו, בכך שיש לבחון כל מקרה לגופו. בחינת הנסיבות במקרה דנן, מלמדת, כי במועד שמיעת ההוכחות, ענת כבר לא הייתה מועסקת "בנדל"ן המשלתה". במועד חקירתו נשאל עוזי האם ענת עובדת אצלו כיום, והוא השיב: "היום לא. בזמנים הרלוונטיים לא עבדה, היא עבדה אצלנו למיטב זכרוני בתקופות שונות לא בתקופות רלוונטיות. היא הייתה בהיריון במאי יוני 2010, היה שם איזה כמה חודשים שלא עבדה..." (פרוטוקול מיום 10.10.12 עמ' 15 ש' 1-4). תשובתו זו של עוזי, לפיה ענת כבר איננה מועסקת אצלו, מנטרלת את החשש שעדותה של ענת הייתה מושפעת בדרך כלשהי על ידי מי מהצדדים. זאת ועוד, חשוב לציין, כי הנתבעת הייתה מיוצגת ע"י עו"ד לאורך כל ההליך, כך שתשובתה בחקירתה, כי אינה מכירה את ההליכים לזימון עדים אינה רלוונטית. הנתבעת הוסיפה וטענה (בסע' 46 לתצהיר עדותה הראשית), כי לאחר שביטלה את הסכם התיווך, פנה אליה אדם בשם פליקס, שהציג עצמו כמתווך מטעם "נדל"ן המשתלה" וביקש להציג לה לקוחות רציניים. ברם, לגרסתה היא סירבה, תוך שהדגישה בפניו שאינה מעוניינת בשירותי בתיווך מטעם "נדל"ן המשתלה" היות וביטלה בעבר את שירות התיווך, וכן כי הנכס אינו עומד למכירה. ככל שתרחיש זה אכן התרחש, לא נהיר מדוע לא זומן אף פליקס למתן עדות. בע"א 548/78 פלונית נ' אלמוני, פ"ד לה (1), 736, עמ' 760, נכתב כדלקמן: "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראייה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו". הימנעות מהעדת עד שעשוי לתמוך בגרסתו של צד, פועלת לרעתו. למעלה מן הנחוץ, הרי שלא ניתן להתעלם מסמיכות הזמנים, בין המועד בו הנתבעת טוענת שביטלה את הסכם התיווך- 7.2.11, לבין המועד בו החל המו"מ עם הרוכשים- אפריל 2011, שהבשיל לכדי הסכם אשר נחתם ביום 20.5.11. נוכח כל האמור לעיל, הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח, כי הסכם התיווך בוטל על ידה, ומכאן דין הטענה להדחות. עוד אציין, כי גם גרסת התובעים, כמו גם העובדה שלא זימנו למתן עדות עדים רלוונטיים, איננה נקייה מספקות. ברם, גרסתם מתקבלת יותר מגרסת הנתבעת. רישיון תיווך במקרקעין של עוזי כאמור, בהסכם התיווך נרשם, כי הוא נחתם ביום 1.5.10. בכתב התביעה נרשם, כי הסכם התיווך נחתם ביום 3.5.10. לאחר שהנתבעת העלתה את הטענה, כי התאריך הרשום על פני הסכם התיווך- 1.5.10 חל ביום שבת וכי הסכם התיווך לא נחתם במועד זה, ביקש ב"כ התובעים, במסגרת דיון שהתקיים בפני ביום 12.12.11, לתקן טעות סופר אשר נפלה בכתב התביעה, כך שיהיה רשום, כי המועד בו נחתם הסכם התיווך חל ביום 1.6.10. בהחלטתי בדיון זה התרתי את תיקון כתב התביעה כאמור. הנתבעת מצידה התנגדה לתאריך אותו ציינו התובעים, והגישה תצהיר משלים בעניין זה, במסגרתו טענה, כי הסכם התיווך נחתם למיטב זיכרונה בחודש אפריל 2010. בדיון שהתקיים בפני ביום 10.10.12 הצהירה ב"כ הנתבעת לפרוטוקול (עמ' 9 ש' 25-26) כדלקמן: "אני מסכימה כי כתב ההתחייבות נחתם ביום 1.6.10, ובטעות נרשם עליו 1.5.10". ברם, בניגוד להצהרה זו של ב"כ, העידה הנתבעת עצמה, כי (עמ' 10 ש' 2-4): "לטענתי המסמך לא נחתם ביום 1.6.10, אלא במהלך חודש מאי ולא ב-1.5.10 שכן כבר ב-31.5.10 הגיע אלי שוקי עם לקוחה וזה היה כבר אחרי שחתמתי". כפי שניתן להבחין בנקל, הנתבעת אוחזת בגרסאות רבות באשר למועד בו נחתם הסכם התיווך ולא ניתן לקבוע חד משמעית את המועד המדויק. מחומר הראיות אשר הוצג בפני, עולה, כי הסכם התיווך נחתם, בתחילת חודש יוני 2005, או בסמוך לכך. כאמור, לטענת הנתבעת, במעמד החתימה על הסכם התיווך, כמו גם במעמד מכירת הנכס לרוכשים, עוזי לא היה בעל רישיון תקף לעסוק בתיווך במקרקעין, ומשכך ובהתאם להוראות סעיפים 14 (א) (1) ו- 18 (ב) לחוק המתווכים במקרקעין תשנ"ו-1996 (להלן- "חוק המתווכים"), וכן תקנה 13 (א) לתקנות המתווכים במקרקעין, התשנ"ז- 1997 (להלן- "תקנות המתווכים"), יש בכך כדי לאיין את הסכם התיווך. סע' 14 (א) (1) לחוק המתווכים קובע, בין היתר, כי מתווך במקרקעין יהא זכאי לדמי תיווך מאת לקוח, אם נתקיימו שלושה תנאים, ובניהם התנאי לפיו "הוא היה בעל רשיון בתוקף לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך או שחל עליו, באותה עת, פטור זמני בהתאם לאמור בסעיף 20; סע' 18 (ב) לחוק המתווכים, קובע: "לא שילם בעל רשיון את האגרה במועדה, לא יהא רשאי לשמש כמתווך במקרקעין כל עוד לא שילם את האגרה בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כאמור בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961". תקנה 13 (א) לתקנות המתווכים קובעת, כי האגרה השנתית תשולם לא יאוחר מיום 31.3 של השנה. תקנה 13(ב) קובעת: "לא שולמה האגרה במועד כאמור בתקנת משנה (א), יחולו הוראות סעיף 18(ב) לחוק". בחומר הראיות קיים מסמך מיום 25.9.11 מאת רשם המתווכים. במסמך זה מפורטים התאריכים המדויקים בהם שילם עוזי את האגרה עבור הרישיון בו הוא אוחז. בהתאם למסמך, עוזי קיבל רישיון תיווך במקרקעין ביום 5.7.99, שילם את האגרה השנתית לשנת 2010 ביום 10.5.10 ושילם את האגרה השנתית לשנת 2011 ביום 2.6.11. בנוסף נרשם במסמך, שרוני קיבל רישיון תיווך מקרקעין בתאריך 24.6.98 וכי את האגרות לשנים 2010-2011 שילם במועדן, וכי יהושע אשכנזי, הוא הנתבע 4 (להלן- "שוקי"), קיבל את רישיון התיווך במקרקעין בתאריך 4.3.99 וכי את האגרות לשנים 2010-2011 שילם במועדן. בנוסף עוזי צירף צילום רישיון התיווך, בו נרשם, שהתעודה הונפקה ביום 10.5.10. לעניין מועד חתימת הסכם התיווך, כפי שקבעתי, הרי שמכל הראיות שהובאו בפני, עולה, כי הסכם התיווך נחתם בתחילת חודש יוני 2010, או בסמוך לכך. מכך עולה, כי במועד חתימת הסכם התיווך, רישיון התיווך של עוזי היה בתוקף, שכן האגרה שולמה על ידו כבר ביום 10.5.10, ומכאן שעוזי היה רשאי לחתום על הסכם התיווך. לעניין מועד מכירת הנכס על ידי הנתבעת לרוכשים, כפי שעולה מחומר הראיות, מי שטיפל במכירת הנכס לרוכשים, היה רוני. כאמור, במועד הרלוונטי למכירת הנכס לרוכשים אחז רוני ברישיון לתיווך במקרקעין. לטעמי אין חשיבות, לחוסר הזהות בין מי שחתום על הסכם התיווך לבין מי שביצע את פעולת התיווך בפועל. ההסכם נחתם עם מנהל המשרד, אשר הסמיך אחד מעובדיו לטפל בעניין מכירת הנכס במקרה דנן. הואיל וכאמור רישיונו של רוני, מי שטיפל בעסקת התיווך נשוא עניינינו, היה בתוקף בכל התקופות הרלוונטיות, הרי שאין לקבל את טענת הנתבעת, לפיה נשללה זכאות התובעים לקבלת דמי תיווך. מכל האמור, נדחית טענה זו של הנתבעת. העדר יריבות עם התובעים 1,3 ו-4 הנתבעת טוענת להעדר יריבות בינה לבין התובעים 1,3 ו-4, תוך שהיא מציינת, שהם זרים לה וכן, כי במהלך השתלשלות העניינים לא התוודעה בכל דרך שהיא למי מן התובעים כאמור (סע' 29 לתצהיר עדותה הראשית). בניגוד לטענה זו, הצהירה הנתבעת במסגרת סע' 44 לתצהיר עדותה הראשית, כי: "...במעמד חתימתי אצל עוזי חזנוביץ הציג מר עוזי חזנוביץ את כל הצוות משרדו , שכלל את מר שוקי אשכנזי וגב' ענת לוי ומר פליקס..." (ההדגשה אינה במקור- מ.ס). במהלך חקירתה חזרה הנתבעת על כך שנפגשה עם שוקי במעמד הזמנת שירותי התיווך (פרוטוקול מיום 10.10.12 עמ' 6 ש' 5-6, ש' 16-17). עוזי העיד באשר לתפקידו של נתבע 4, שוקי, כדלקמן: "אני בעל המשרד ויש לי שותף בשם אשכנזי שוקי" (פרוטוקול מיום 10.10.12 עמ' 13 ש' 1-2). תובעת מס' 1 הינה החברה במסגרתה התאגדו המתווכים בסוכנות התיווך, ורוני הינו המתווך שביצע בפועל את פעולת התיווך. בחקירתו העיד עוזי, כי רוני מועסק "בתור מתווך עצמאי כמו כל הסוכנים האחרים ויש לו חוזה עם החברה" (פרוטוקול מיום 10.10.12 עמ' 17 ש' 16-17). מכל האמור לעיל, הרי שאין ממש בטענת העדר היריבות שהעלתה הנתבעת. מבלי לפגוע באמור, לא ירדתי לסוף דעתה של הנתבעת, בהעלותה טענה זו, שכן, לא נהיר בעיני איזה תועלת תצמח לנתבעת באם ימחקו חלק מהתובעים כבקשתה, שהרי אף אם בסופו של יום תידרש היא לשלם עבור שירותי התיווך, יהא עליה לשלם פעם אחת בלבד, כאשר החלוקה הפנימית בין התובעים, בינם לבין עצמם, הינה עניינם. לטעמי, עדיף לנתבעת, כי כל המחלוקות והטענות המועלות כנגדה, יאוחדו במסגרת הליך אחד. מכל האמור לעיל, דין טענה זו להדחות. עמלת התיווך לטענת הנתבעת, סכום העמלה אשר נקבע בהסכם התיווך, "למיטב זיכרונה" (סע' 17 לתצהיר הבר"ל) עמד על 1.5% ולא על 2%. בפני הנתבעת הוצג הסכם התיווך, והיא העידה כדלקמן: "הפרטים שרשומים פה זה פרטים שאני הסכמתי עליהם למעט דמי התיווך שבשיח בנינו דברנו על אחוז וחצי..." (פרוטוקול מיום 10.10.12 עמ' 4 ש' 26-27), ובהמשך העידה: "לא זוכרת שהסתכלתי על הסעיף של האחוזים" (שם, עמ' 5 ש' 1). נוסח הסכם התיווך אינו תומך בטענת הנתבעת. ובמה דברים אמורים? עיון בהסכם התיווך מלמד, כי התמורה אותה הסכימה הנתבעת לשלם למתווך בגין שירותי התיווך, עמדה על 2% ממחיר המכירה, כאשר הוסכם בין הצדדים, כי סכום זה כולל מע"מ (סע' 3.1 להסכם התיווך). כאמור, רכיב תוספת המע"מ נמחק, כפי הנראה בהסכמת הצדדים, כאשר קיימת חתימה צמוד למחיקה. לשון אחרת- הנתבעת ניהלה משא ומתן עם עוזי על גובה התמורה שתשולם למתווך, ומה שהוסכם בין הצדדים עמד על 2%, כאשר עוזי מצדו ויתר על רכיב תוספת המע"מ. בנוסף, עדותה של הנתבעת, לפיה לא הסתכלה בסעיף האחוזים, אינה תואמת את העובדה שרכיב המע"מ נמחק. מעבר לכך, הלכה מושרשת היא, כי אדם שחתם על מסמך- לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם. ככל שהסכמת הצדדים באשר לסכום העמלה לה זכאים התובעים שונתה, הרי שהנתבעת לא הציגה, ולו בדל ראייה, לשינוי הנטען. כאמור סע' 1.2 להסכם התיווך קובע, כי שינויים לו יש לערוך בכתב. העובדה שהנתבעת טוענת, כי מול משרדי התיווך האחרים איתם פעלה, סיכמה על עמלה בגובה 1.5%, לא הוכחה, לא הוצג אף הסכם ממנו נלמד, כי כך היו פני הדברים, ואף אם היו מוצגים הסכמים כאמור, לא היה בכך כדי להקיש לעניינינו. זאת ועוד, טענת הנתבעת בעניין זה, עולה כדי טענה בעל פה נגד מסמך בכתב. הנתבעת אינה טוענת, כי הצדדים שינו את הסכם התיווך לאחר עריכתו, אלא טענתה מבוססת על מה שהוסכם בעת חתימת הסכם התיווך. טענתה סותרת את האמור בהסכם התיווך ומהווה לפיכך טענה בעל פה נגד מסמך בכתב, בניגוד להוראות סע' 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאני. לאור האמור לעיל, דין טענה זו להדחות. הטעייה ומצג שווא בהתאם לגרסת הנתבעת, לאחר שהחליטה לבטל את מכירת הנכס, התקשר אליה רוני והציג עצמו כמתווך מחברת תיווך "הגג האדום". לגרסתה, רוני מסר לה, שהוא מודע לכך שהנכס אינו עומד למכירה, ברם, היה לו לקוחות רציניים מאוד, שהיו קרובים להשלמת עסקה של רכישת דירה הסמוכה לדירתה, אשר התבטלה ברגע האחרון (בשל העובדה שהבעלים חזרו בהם מרצונם למכור את דירתם). לגרסתה, רוני ציין בפניה, כי יש באפשרותה למכור את הנכס ללא מו"מ מתיש. עוד טוענת הנתבעת, כי רוני שידל אותה, למכור את הנכס, וכי היא ובעלה היו משוכנעים שרוני מייצג את הרוכשים בלבד, שכן לאורך כל המו"מ דאג הוא לשמור על האינטרסים של הרוכשים בלבד. לטענת הנתבעת מעולם לא חתמה עם רוני על הסכם תיווך חדש, והסכם היחיד עליו חתמה בוטל עובר לכך. לעניין טענת הנתבעת, לפיה לא ידעה שרוני מועסק בחברת "נדל"ן המשתלה", כאמור, הנתבעת אינה מכחישה חתימתה על הסכם התיווך (פרוטוקול מיום 10.10.12, עמ' 5 ש' 6-7). עיון בהסכם התיווך מלמד, כי בצידו הימני של הדף נכתב באותיות גדולות "נדל"ן המשתלה, ותחת כיתוב זה, בגופן קטן יותר נכתב "מקבוצת גג אדום". בנוסף מעל הכיתוב "נדל"ן המשתלה" קיים ציור של גג שצבעו אדום. זאת ועוד, כתובת הדואר האלקטרוני הרשומה על פני הסכם התיווך הינה: . מכאן, הרי שלא ניתן לומר שנעשה ניסיון להסתיר את הקשר בין "תיווך המשתלה" לבין "גג אדום", שכן הוא מצוין מפורשות על פני המסמך עליו חתמה הנתבעת. בחקירתו של בנימין, הוצג בפניו הסכם התיווך והוא העיד: "אני מעיין במסמך רואה כי כתוב נדלן המשתלה מקבוצת גג אדום" (פרוטוקול מיום 10.10.12 עמ' 2 ש' 9). הנתבעת הוסיפה בעניין זה בחקירתה: "לפני שחתמתי לא קראתי את כתב ההתחייבות" (פרוטוקול מיום 10.10.12 עמ' 4 ש' 27-28). בעניין זה אין לנתבעת אלא להלין על עצמה. אין עסקינן במסמך עב כרס הכולל עשרות עמודים אשר הרישום "גג אדום" "מסתתר" באחד מעמודיו. עסקינן בהסכם בין עמוד אחד, קצר ביותר לקריאה, שהרישום גג אדום קריא ונגיש לכל. גרסת הנתבעת באשר למצג אשר הציג בפניה רוני, לפיה עובד הוא בסוכנות "הגג האדום", לא הוכחה על ידה. לא נהיר מדוע, נוכח הטענות שהעלתה הנתבעת באשר למצג שהציג בפניה רוני, לא סברה היא שיהא זה אך מתבקש לזמן את רוני למתן עדות בנדון. כפי שקבעתי בעניין אי זימון ענת למתן עדות, יכול וקיים חשש לזמן לעדות עד שמועסק אצל הצד השני, ברם, היה על הנתבעת להשאיר עניין זה להתרשמות בית המשפט, אשר היה נותן דעתו לנסיבות. ודוק- בנסיבות דנן, בהן טוענת הנתבעת שרוני הציג בפניה מצג שווא, בשיחה שנערכה ביניהם, אין בנמצא עד אחר אשר עדותו יכולה הייתה להחליף את עדותו של רוני. זאת ועוד, לא נהיר מדוע הנתבעת לא זימנה את הרוכשים למתן עדות, ובפרט לעניין זה. בחקירתה העידה הנתבעת כדלקמן: "פדי עשה הזמנת שירותי תיווך אצל רוני והוא הדגיש את זה ודיבר על זה במהלך הפגישה בביתנו" (פרוטוקול מיום 10.10.12 עמ' 10 ש' 10-11). ככל שרוני פעל מטעם הרוכשים בלבד, הרי שמידע זה בוודאי היה אמור להימצא בידיעתם של הרוכשים. החשש שקיים בעניין זימון רוני למתן עדות, אינו מתקיים אצל הרוכשים, ולא ניתן לטעון, כי מצויים הם במצב של ניגוד עניינים. ודוק- ככל שגרסת הנתבעת אכן משקפת את המציאות נאמנה, הרי שהרוכשים יכלו למסור במסגרת חקירתם, האם אף הם קיבלו את הרושם, שרוני פועל מטעמם בלבד, האם רוני שמר על האינטרסים שלהם בלבד, ובאופן כללי היו שופכים אור על טענות רבות השגורות בפני הנתבעת באשר להתנהלותו של רוני. כאמור, וכפי שקבעתי בגוף פסק דין, אי העדת העדים הרלוונטיים פועלת לרעת הנתבעת. באשר לטענת הנתבעת, לפיה הוטעתה, הרי שהנתבעת העידה, כי הכירה את כל הנפשות הפועלות במשרד התיווך- לרבות עוזי; ענת; פליקס ושוקי. בסיכומיה כתבה הנתבעת (סע' 67): "בעת הזמנת שירותי התיווך מאת 'נדל"ן המשתלה' הציג עוזי בפני סילבי את צוות משרדו, ענת לוי, שוקי אשכנזי, ופליקס וטען כי הם יטפלו יחד עימו במכירת ביתה אולם, נמנע הוא 'בתמימות' לציין את שמו של רוני..". כאמור, לכל השמות שפורטו לעיל, התוודעה הנתבעת סמוך למועד בו חתמה על הסכם התיווך, למעט לשמו של רוני. עוזי העיד, כי רוני עובד אצלו משנת 2006 (פרוטוקול מיום 10.10.12 עמ' 17 ש' 15). בהתאם לגרסת הנתבעת, כעבור כשנה מיום החתימה, נשלח אליה רוני (במכוון), אשר עד אותה עת דבר קיומו הוסתר ממנה במזיד, וסיפר לה, כי הוא מועסק בסוכנות תיווך "הגג האדום". מתוך גרסה זו עולה, כי כבר במועד בו חתמה על הסכם התיווך, נעשה מעשה מכוון להסתרת רוני מפניה, וזאת במטרה שכעבור שנה יפנה רוני לנתבעת, ויציג עצמו בפניה כפועל מתוך משרד תיווך אחר. לטעמי, גרסה זו מפרחת, אינה מתקבלת על הדעת ונשמעת לא פחות מ"קונספירציה". ודוק- עסקינן בסוכנות תיווך הממוקמת בתוך שכונה קטנה, בה כולם מכירים את כולם, שהרי הנתבעת עצמה מודה, כי ענת פנתה אליה לאחר ששמעה שבכוונתה למכור את הנכס. סוכנות התיווך ממוקמת מרחק הליכה של חמש דקות מביתה של הנתבעת, לא מתקבל על הדעת בעיני שמעולם לא נתקלה הנתבעת ברוני, או כי עובדת היותו עובד בסוכנות התיווך "נדל"ן המשתלה" הוסתרה ממנה ובמתכוון. זאת ועוד, כאמור בהתאם לטענת הנתבעת, רוני פנה אליה לאחר שהחליטה לבטל את מכירת הנכס, כאשר לגרסתה הוא שידל אותה למכור את הנכס. במסגרת תצהיר עדותו הראשית (סע' 10) הצהיר בנימין, כדלקמן: "בסוף חודש אפריל 2011, ולאחר שהתייעצתי עם אשתי גמלה בליבנו ההחלטה למכור את הנכס ובעזרת השם נמצא נכס אלטרנטיבי לרכישה". ודוק- בחירת המילים "גמלה בליבנו ההחלטה", מלמדת, כי לא היה כאן שידול, כי אם, החלטה מכוונת למכור את הנכס. חשוב לי לציין בעניין זה, כי לא נעלמה מעיני העובדה שבכתב התביעה (סע' 2) נכתב כי: "התובעים הינם מתווכים מורשים...של סוכנות תיווך, מכובדת וותיקה, בשם "נדל"ן המשתלה"...", תוך שלא הוזכר השם גג אדום, כאשר תשובתו של עוזי לתהייה זו הייתה: "בדרך כלל אנחנו כותבים נדלן המשתלה מקבוצת גג אדום בכל הפרסומים שלנו כולל השילוט שלנו וכרטיסי הביקור שלנו, יש לנו אתר אינטרנט בשם גג אדום נדלן המשתלה. כתב התביעה הוכן על ידי עו"ד לא שמתי לב שלא כתוב גג אדום. בשלט המצוי היום במשרדנו כתוב גג אדום" (פרוטוקול מיום 10.10.12 עמ' 13 ש' 5-10). כמו כן, לא נעלמה מעיני העובדה שבמהלך הדיון הוצגו בפני עוזי תמונות של שלטים שצולמו ביום 24.7.11, עליהם נכתב "תיווך המשתלה" ולא "גג אדום", ותשובתו של עוזי לעניין זה הייתה: "...הצילומים שיש בידי מראות חזית אחת של המשרד וזה צילום שהיה בזמנו של חזית אחת. רואים מטושטש קשה לראות מהצילום, לא רואים הרבה בתצלום הזה, חזית אחת בלבד מוצגת שם, למשרד יש יותר מחזית אחת. אין כיתוב אחד בכל החזיתות. בצד שפונה לכביש רשום גג אדום בשלט ובצדדים האחרים לא כתוב. הצילום זה החזית, בחזית לא כתוב גג אדום. אותו שילוט קיים עד היום. יש שילוט משני הצדדים והשילוט מהצד שלא מוצג פה יותר גדול. השילוט שלא מוצג הוא הצדדי" (פרוטוקול מיום 10.10.12 עמ' 14 ש' 14-20), ברם, בנסיבות דנן, ומכל הנימוקים שהועלו לעיל, לא שוכנעתי, כי הנתבעת הוטעתה במזיד, אם על ידי התובעים אם על ידי רוני. מכל האמור לעיל, הרי שדין טענה זו להדחות. "הגורם היעיל" לטענת הנתבעת, תובעים 1-2 ו-4 לא היו הגורמים היעילים, כאשר הם לא עשו דבר על מנת לקדם את ההתקשרות. כפי שניתן להבחין בנקל, טענה זו, לא הועלתה ביחס לנתבע 3- רוני. כפי שקבעתי לעיל, לא מצאתי פסול בהתנהלותו של רוני מול הנתבעת. הנתבעת נשאלה בחקירתה, האם רוני הוא הגורם שמכר את הדירה, והיא השיבה (פרוטוקול מיום 10.10.12 עמ' 10 ש' 6-8) בחיוב, כדלקמן: "רוני הגורם שהביא את פדי לרכש את הדירה". זאת ועוד, במסגרת סע' 22 לבר"ל נכתב כדלקמן: "בכל המו"מ נוטל רוני חלק פעיל במו"מ.." קיימות אינדיקציות המצביעות על כך, שרוני, העובד במשרד התיווך- היה הגורם היעיל בגיבוש עסקת המכר, ודוק- קיים קשר סיבתי בין פעולותיו לבין חתימת הסכם התיווך; אין חולק, כי רוני הציג בפני הנתבעת את הרוכשים; המחיר המשוער שננקב בהסכם התיווך זהה למחיר בו נמכר הנכס; לא חלף זמן רב בין המועד בו החל המו"מ בין הרוכשים לבין הנתבעת, לבין המועד בו נחתם ההסכם; בהתאם לעדות הנתבעת עצמה- רוני היה מעורב פעיל במו"מ; הרוכשים שילמו לתובעים דמי תיווך. ברי, כי לא כל מועסקי משרד התיווך, ביצעו את אותן פעולות סימולטנית: ענת פנתה אל הנתבעת לראשונה וביקשה להציע את הנכס למכירה, עוזי החתימה על הסכם התיווך, מתווכים נוספים העובדים במשרד התיווך ניסו להביא רוכשים פוטנציאלים, כאשר עם הרוכשים שהציג רוני לנתבעת, נקשר לבסוף הסכם התיווך. לאור כל האמור לעיל, טענת הנתבעת בעניין זה נדחית. הפרת חובות בהתאם לסע' 8 לחוק המתווכים לטענת הנתבעת, התובעים הפרו את החובה הקבועה בסע' 8 לחוק המתווכים בעצם דרישתם לאשר הסכם התקשרות שבוטל. כאמור, הואיל וקבעתי כי הסכם התיווך לא בוטל, הרי שדין טענה זו להדחות. ה. סיכום לאור כל האמור לעיל, הרי שהתביעה מתקבלת. בנסיבות דנן, ובין היתר, נוכח התנהלות הצדדים בתיק (בעניין זה מופנים הצדדים, בין היתר, להחלטותיי מיום 14.2.12, מיום 1.3.12), לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות. ניתן בזאת פסק דין המחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את סכום התביעה בסך 67,320 ₪, ובצירוף ריבית של 2% לחודש ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. חוזההסכם תיווךתיווךביטול חוזה