מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטול פיטורי מנכ''ל: תמצית ההליכים בתובענה 1. בתביעה שבפני, עותר התובע לבטל את פיטוריו מעבודתו כמנכ"ל נתבעת מס' 1 (שתיקרא להלן: "החברה") ולחלופין - לשלם לו תמורת הודעה מוקדמת בגובה שכר 3 חודשים), בנוסף לכך - לחייב את הנתבעים או מי מהם לשלם לו פיצוי על פיטורים בחוסר תום לב, ולחייב את החברה ואת נתבע מס' 3 (שייקרא להלן: "עדי") - לשלם לו פיצוי בגין הוצאת לשון הרע. (הסעד החלופי בענין תמורת הודעה מוקדמת והבהרת זהות הנתבעים בענין הפיצוי בשל הוצאת לשון הרע, הוספו על דרך של תיקון כתב התביעה בפתח ישיבת ההוכחות, בהסכמה בין ב"כ הצדדים). 2. זמן מה בטרם הגשת כתב התביעה, הגיש התובע בקשה למתן סעד זמני, שבה ביקש כי יינתן צו זמני כנגד פיטוריו. הבקשה האמורה היתה מכוונת כנגד החברה וכנגד נתבעת מס' 2 (שתיקרא להלן: "שרון"). בעת הדיון בבקשה למתן סעד זמני, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית שלפיה לא היה צורך לדון בבקשה האמורה, אלא הוגש כתב תביעה והתיק נקבע להוכחות. התקוה היתה שהתיק יהיה בשל למתן פסק דין בתום ישיבת ההוכחות, ופסק הדין יינתן במהרה לאחר מכן. 3. התקוה האמורה לעיל - לא התממשה. תחילה בשל כך שלאחר ישיבת ההוכחות הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה על כך שהסיכומים יוגשו דווקא בכתב. בהמשך - מאחר שהסיכומים לא הוגשו במועדים המקוריים שעליהם הוסכם. לאחר מכן, גם בשל כך שלאחר הגשת סיכומי הנתבעים, הוגשה עוד בקשה להוספת ראיות חדשות, ולאחר שזו התקבלה - הוגשה עוד בקשה לקביעת ישיבת הוכחות נוספות (שנדחתה). לאחר מכן, התיק כבר היה בשל לפסק דין, אך התמהמהתי במתן פסק הדין עד עתה, ועל כך - שלוחה לצדדים התנצלותי. 4. אעיר כי את ההוכחות בתיק שמעתי כ"דן יחיד", לבקשת הצדדים שבאה לאחר שאחד מנציגי הציבור שהוזמנו לדיון - פסל את עצמו מלדון בתובענה. אלה העובדות מספר פרטים בדבר זהות הצדדים והקשרים ביניהם ובין גורמים נוספים 5. החברה היא תאגיד המצוי בשליטת עיריית נצרת עלית (שתיקרא להלן: "העיריה"). העיריה ממנה נציגים לדירקטוריון החברה. מועצת העיריה היא האסיפה הכללית של החברה. החברה עוסקת בהפעלת מספר פרוייקטים כלכליים בתחומי נצרת עלית, ובהם: הקאנטרי קלאב (שם מצויים גם משרדי החברה), חניוני בתי המשפט והשוק העירוני. החברה מצויה בגרעון כספי. בדצמבר 2008, עם כניסתו של ראש העיריה לתפקידו לאחר הבחירות, היה לחברה חוב בסך של 2.5 מיליון ₪. באוגוסט 2011, החוב היה כבר בסכום העולה על 10 מיליון ₪. 6. ראש העיריה נבחר לתפקידו בבחירות שהיו בשנת 2008. עדי היה מועמד מס' 3 ברשימתו של ראש העיריה למליאת מועצת העיריה. התובע, שהוא חברו של ראש העיריה, ניהל את מטה הבחירות של ראש העיריה. גם שרון היתה חברה במטה הבחירות. 7. לאחר הבחירות, מונו עדי, שרון והתובע למינויים שונים בחברה. עדי, אשר היה גם ממלא מקומו של ראש העיריה בעיריה, מונה להיות יו"ר הדירקטוריון של החברה. התובע מונה להיות חבר הדירקטוריון. שרון מונתה, ביום 1/4/09, להיות מנהלת הקאנטרי קלאב המופעל על ידי החברה. 8. באפריל 2009, נחקר ראש העיריה בידי היחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרת ישראל, בעניינים שקשורים לחברה. לדבריו - מאז החקירה ובגללה - הוא אינו מתערב בענייני החברה. 9. בזמן שהתובע מונה להיות חבר בדירקטוריון החברה, לא היה מנכ"ל לחברה. היתה עובדת ששימשה כממלאת מקומו של המנכ"ל. לאחר מכן פורסם מכרז לתפקיד מנכ"ל החברה, והתובע הגיש את מועמדותו לתפקיד, במקביל להיותו דירקטור בחברה. התובע לא נבחר אז לאייש את משרת המנכ"ל. נבחר אדם אחר (ארקדי), אלא שהאחר הפסיק להיות מנכ"ל תוך זמן לא רב, ושוב משרת המנכ"ל היתה פנויה. 10. בספטמבר 2010 או סמוך לפני כן, שוב פורסם מכרז לתפקיד מנכ"ל החברה. התובע שוב הגיש את מועמדותו לתפקיד, והפעם - הוא זכה במשרה, והחל לעבוד כמנכ"ל החברה ביום 6/10/10. 11. זמן לא רב לאחר שהתובע החל לכהן כמנכ"ל החברה, בתחילת שנת 2011, או בסמוך לפני כן, שלל ראש העיריה את סמכויותיו של עדי כממלא מקומו, בשל מחלוקת בין השניים (על רקע פוליטי שהפך לרקע אישי או להיפך). לפחות מאז - יש בין ראש העיריה לבין עדי יריבות מרה (הן יריבות פוליטית והן יריבות אישית), אשר מפריעה לשיתוף הפעולה בין העיריה לבין החברה הכלכלית. 12. התובע, אשר - כאמור - הוא חברו של ראש העיריה, נותר כזה, והדבר - כפי הנראה - השפיע על היחסים בינו לבין עדי ושרון. אמנם, לא היחסים האישיים ולא הקשרים הפוליטיים הם העומדים למבחן בתובענה זו, אך ברור לי כי אילו היחסים בין ראש העיריה לבין עדי היו נשמרים טובים כפי שהיו בעבר - תובענה זו לא היתה מגיעה לבית הדין. מספר פרטים על דירקטוריון החברה הכלכלית 13. בתקנון החברה נקבעו מספר הוראות בקשר לדירקטוריון של החברה. אביא כאן חלק מהן. 14. בסעיף 75 לתקנון, נאמר כך: "אלא אם נקבע אחרת על ידי החברה באסיפה כללית על פי החלטה רגילה, יהא מספר חברי מועצת המנהלים של החברה לא יותר משבעה (7).". ובסעיף 78(א) לתקנון, נאמר - בין השאר - כך: "אם לא נתמנה חבר כלשהו, או אם נתפנתה משרתו של חבר במועצת המנהלים הממשיכים לכהן במשרתם רשאים לפעול, בכל ענין, כל עוד מספרם אינו פחות מן המנין החוקי הדרוש לישיבות מועצת המנהלים. ...". סעיף 92 לתקנון קובע: "החלטות המוצעות בישיבה של מועצת המנהלים תתקבלנה ם הן זכו לרוב רגיל של קולות חברי מועצת המנהלים הנוכחים בישיבה, ובלבד שיו"ר מועצת המנהלים נימנה על אותו רוב; או, באם יו"ר מועצת המנהלים אינו נימנה עליהם, מותנה תוקפה של החלטה כאמור בקולותיהם של חברים אחדים של מועצת המנהלים פרט ליו"ר - ובלבד שאותם חברים מהווים רוב חברי מועצת המנהלים באותה עת.". ובסעיף 94 לתקנון נאמר: "כל הפעולות הנעשות ע"י ישיבה של מועצת המנהלים ... גם אם יתגלה לאחר מכן כי היה פגם כלשהו במינוי מנהלים אלה ... כולם או מקצתם, או שכולם או אחדים מהם היו פסולים מלכהן בתפקידם - תהיינה תקפות כאילו נתמנה על אדם כזה כדין והיה כשיר לכהן כמנהל ...". 15. בישיבת מועצת העיריה שנערכה ביום 13/1/09, הצביעו הנוכחים - פה אחד - בעד מינוי דירקטורים שונים לחברי הדירקטוריון של החברה. מספר הדירקטורים שנבחרו באותה ישיבה, היה 11. (התובע, היה ביניהם ואכן - כאמור - היה דירקטור בחברה). 16. בישיבת מועצת העיריה מיום 19/10/10 נבחרו 10 אנשים לדירקטוריון החברה, אף כי נרשם שמדובר במינוי 11 חברים. הטעות תוקנה בישיבת מועצת העיריה מיום 22/12/10, שבה הוסף שם של דירקטורית נוספת שעליה נאמר כי שמה נשמט בטעות בישיבה הקודמת. 17. המינוי של נציגי הציבור מתוך חברי הדירקטוריון, היה טעון אישור של הועדה לבדיקת מינויים. בתקופה הרלוונטית לתובענה זו, טרם התקבל אישור כזה לגבי שתי נציגות ציבור שמונו לדירקטוריון באוקטובר ובדצמבר 2010. מספר פרטים בדבר חוזה העבודה של התובע 18. מנכ"ל משרד הפנים הוציא, ביחד עם הממונה על השכר במשרד האוצר, חוזר בענין קביעת שכרם של מנכ"לים ובעלי תפקידים בחברות עירוניות. על פי החוזר, שתוקפו מיום 1/1/03, עמידה בתנאים של החוזר היא תנאי לכך שתנאי ההעסקה לא יחרגו מהוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985. החוזר מתייחס לאופן קביעת שכרו של המנכ"ל, על פי פרמטרים שונים, כאחוזים משכר מנכ"ל הרשות המקומית, וכן לתנאי העסקה שונים מעבר לשכר. סעיף 2ז' לחוזר, מתייחס להודעה מוקדמת, וכך נאמר בו: "החליט הדירקטוריון בדבר פיטורי העובד, תינתן לו הודעה מוקדמת של חודש ימים ואז יבוא הסכם זה לידי סיום. אם העובד יכהן בתפקידו מעל לשנה יהיה זכאי בעת הפסקת עבודתו לתקופת הודעה מוקדמת של שלושה חודשים.". לחוזר צורף נוסח של חוזה מיוחד להעסקת עובד שאמור לשמש מודל לחוזים להעסקת בעלי תפקידים (כולל מנכ"לים) בחברות עירוניות. בסעיף 7ד/ לנוסח החוזה האמור, נרשמה הוראה דומה לזו שנרשמה בסעיף 2ז' לחוזר המנכ"ל. אביא כאן ציטוט מסעיף 7 למודל החוזה, הן בענין ההודעה המוקדמת והן בענין החלטת הפיטורים: "ב. לא יפוטר העובד אלא עפ"י החלטת מועצת המנהלים (דירקטוריון). ג. החלטת הדירקטוריון בדבר פיטורי העובד לא תתקבל אלא בישיבת מועצת המנהלים (דירקטוריון) שזומנה במיוחד לענין זה, ולאחר שניתנה הודעה כדין לכל חברי הדירקטוריון שדבר הפיטורים ידון באותה ישיבה, וניתנה לעובד הזדמנות להשמיע לפני הדירקטוריון את טענותיו בענין הפיטורים. ד. החליטה מועצת המנהלים (דירקטוריון) בדבר פיטורי העובד, תינתן לו הודעה מוקדמת של חודש ימים ואז יבוא הסכם זה לידי סיום. אם העובד יכהן בתפקידו מעל לשנה יהיה זכאי בעת הפסקת עבודתו לתקופת הודעה מוקדמת של שלושה חודשים.". 19. לאחר שהתובע זכה במכרז להתמנות כמנכ"ל החברה, היה צורך בקבלת אישור משרד הפנים על חוזה העבודה שלו. התובע היה זה שפעל בענין; הוא ערך קובץ של חוזה עבודה, שלגביו מסר לעדי כי הוא נערך על פי מודל החוזה שנערך על ידי משרד הפנים. עדי ביקש שהתובע יעביר את החוזה לבדיקת היועמ"ש של החברה, והתובע אכן עשה כך. אולם, סעיף 7(ד) לחוזה שהתובע ערך, היה שונה מסעיף 7(ד) למודל החוזה. אביא כאן ציטוט של סעיף 7(ד) לחוזה שהתובע ערך: "החליטה מועצת המנהלים (דירקטוריון) בדבר פיטורי העובד (במידה וקיימת סיבה טובה והגיונית),, תינתן לו הודעה מוקדמת של שלושה חודשים ואז יבוא הסכם זה לידי סיום.." [שתי הנקודות בסוף המשפט - במקור, ח"א]. כלומר - נערכו שני שינויים לעומת סעיף 7ד' למודל החוזה; השינוי האחד הוא התוספת בסוגריים על כך שאמורה להיות סיבה "טובה והגיונית" לפיטורי העובד, והשינוי השני - הוא בכך שהזכאות להודעה מוקדמת בת 3 חודשים, קיימת בלא תלות בתקופת העסקה העולה על שנה. 20. התובע, בעת חקירתו הנגדית, ניסה להתכחש לקשר בינו לבין הקלדת החוזה, אך כעבור זמן קצר הפחית את עצמת ההתכחשות, ולמעשה הסכים כי ערך שינויים בנוסח החוזה (ראו בענין זה את עדותו בשו' 20-24 לעמ' 9 לפרוטוקול). השינוי בעמדתו של התובע בענין זה, היה - כנראה - משהבין כי הוא לא יוכל להתמודד עם העולה מהנתונים בדבר מאפייני הקובץ ובדבר האופן שבו הוא הועבר בדואר אלקטרוני. בשל התנהגותו של התובע בעת עדותו זו, ובשל האופן שבו נהג לגבי החוזה לקראת ישיבת השימוע השני שנערך לו (ועל כך עוד ידובר להלן), אני סבור שניתן לקבוע, במידה לא מבוטלת של וודאות, שהתובע ערך את השינויים האמורים באופן מכוון (אם כי שכח למחוק את הנקודה שנותרה מהמשפט שהחסיר בענין ההודעה המוקדמת). בדיוק בשל אותה כוונה, נמנע התובע מלספר על כך לעדי, בעת שציין בפניו שהוא הכין חוזה לפי המודל של משרד הפנים. התובע נמנע מלדווח על השינויים גם ליועץ המשפטי של החברה, והכל - כנראה - במטרה שלא ישימו לב לשינויים ויחתמו על החוזה כפי שהוא. 21. אכן, מטרתו של התובע הושגה. מי שבדק את החוזה במשרד היועמ"ש של החברה לא שם לב לשינויים, ולפיכך - נחתם החוזה בנוסח שהתובע ניסח. נוסח זה הועבר לאישור משרד הפנים וגם שם - כנראה - לא שמו לב לשינויים, ואישרו את החוזה. אולם, האישור שניתן במשרד הפנים לחוזה של התובע, אישור מיום 8/12/10, שנחתם על ידי מר ניסים בן יקר, שתוארו הוא: "ממונה שכר ותנאי שירות בגופים נלווים", כלל תנאי בלשון זו: "יודגש כי אם יתברר בדיעבד מסיבה כלשהי כי הוכנסו פרטים שאינם תואמים את האמור בחוזר מיוחד ממרץ 2003 אישור זה בטל.". פרטים בדבר עניינים שונים שלגביהם היו מחלוקות בין הצדדים בעת עבודתו של התובע 22. כאמור לעיל, עם נישול עדי מסמכויותיו כממלא מקום ראש העיריה והתערערות היחסים בין עדי לבין ראש העיריה, בתחילת שנת 2011, החלו היחסים להתערער גם בין עדי לבין התובע, ובמקביל - בין התובע לבין שרון. תקופת עבודתו הקצרה של התובע בחברה, התאפיינה במחלוקות רבות. בחלק זה של הפירוט העובדתי (בסעיפים 23-44 להלן), אביא פרטים על חלק מאותן מחלוקות. חלק מאותן מחלוקות עשויות להיראות כקטנוניות, ואכן - להערכתי - כך הן היו. א. רכישות שבוצעו על ידי התובע 23. סמוך לאחר תחילת עבודתו של התובע, בחודש דצמבר 2010, הוא יצא ביחד עם שרון לרכוש שטיחים נגד החלקה שהיו נחוצים לקאנטרי קלאב. (מדובר על התקופה שבטרם התערערות היחסים בין עדי לבין ראש העיריה, וכנראה בשל כך - בטרם התערערות היחסים בין התובע לבין שרון, כך שניתן להבין את היציאה המשותפת לקניות). שרון רכשה באותה עת שטיחים שנדרשו, בעלות של 390 ₪. באותה הזדמנות, הזמין התובע גם שטיח למשרדו. מדובר בשטיח בעלות של 500 ₪. כשהגיעה החשבונית מחנות השטיחים (הדבר היה כבר ב-2011, לאחר תחילת היריבות), היא הגיעה לאישור שרון, אשר כמנהלת הקאנטרי קלאב, לא היתה מוכנה לאשר את רכישת השטיח בעבור משרדו של התובע. לפיכך, שרון אישרה רק את רכישת השטיחים לקאנטרי קלאב והרכישה של השטיח למשרד - הועברה לאישור התובע. שרון כתבה זאת על החשבונית שהובאה לאישורה, ביום 10/2/11. 24. כשהתובע הגיע לתפקיד הוא לא הסתפק במחשב הקודם ששימש את קודמו בתפקיד (מחשב נייד שנותר במשרד), אלא רכש לעצמו מחשב אחר, מחשב שולחני. למחשב זה הוא גם רכש מערכת הפעלה (windows 7 pro) ותוכנה (office business). עלות המחשב היתה 4,550 ₪ ועלות מערכת ההפעלה והתוכנה היתה 1,950 ₪. התובע סבר שנחוץ שיהיה לו מחשב עם מעבד חזק מספיק, כדי שיהיה ניתן לגבות עליו את דו"חות הנוכחות של העובדים ובנוסף - את תצלומי מצלמות האבטחה מהקאנטרי קלאב, וכן להתקין עליו תוכנת "חשבשבת". 25. התובע רכש לשימושו טלפון סלולרי, מסוג אייפון 4, עם זכרון של 32 ג'יגה-בייט, בעלות של 5,007 ₪. התובע סבר שיש תועלת בזכרון כזה, אף שניתן היה לחסוך כמה מאות ₪ אם התובע היה מסתפק בזכרון של 16 ג'יגה-בייט. עדי סבר שההוצאה האמורה היתה מיותרת, ושניתן היה להסתפק גם בטלפון סלולרי זול יותר (כך, לפחות, הוא סבר לאחר שהחלה היריבות בינו לבין ראש העיריה. לפני כן - לא נראה שהוא נתן ביטוי לאותה סברה). 26. התובע רכש מכונת קפה למשרד. לפני הרכישה - העובדים נהגו להכין קפה בלא מכונה. 27. התובע רכש למשרד גם תמונות. 28. החברה העמידה לשימושו של התובע מכונית צמודה. התובע רכש למכונית גם מצלמה שמצלמת את השטח שמאחורי המכונית בעת נסיעה לאחור, בעלות של 1,336.01 ₪. עדי סבר שהרכישה מיותרת. ב. ההתקשרות עם הסתדרות המורים 29. במשך שנים, היתה התקשרות (שחודשה מדי שנה) בין החברה לבין הסתדרות המורים, אשר לפיה חברי הסתדרות המורים היו יכולים לקנות מנויים לקאנטרי קלאב במחיר מוזל. בתחילת ינואר 2011, היתה פניה מאת הסתדרות המורים אל שרון, בבקשה לחדש את ההתקשרות האמורה. שרון פנתה אל התובע וביקשה את אישורו. התובע, התעניין אצל שרון אם יש התחייבות של הסתדרות המורים לרכוש מספר מסויים של מנויים. משהתברר לו שאין התחייבות כזו - הוא לא אישר את ההתקשרות. 30. שרון לא היתה מרוצה מכך, ולפיכך, היא פנתה לעדי במכתב מיום 21/2/11, ותיארה בפניו את ההתרחשויות. עדי החליט שרצוי להתקשר עם הסתדרות המורים גם בלי התחייבות למספר מסויים של מנויים, ולפיכך - שרון פעלה בענין זה, על פי אישורו של עדי, ובניגוד לעמדת התובע. ג. הקופה הקטנה בקאנטרי קלאב 31. כספים שנכנסו במזומנים לקופת הקאנטרי קלאב, לא הועברו במלואם להפקדה. החלק שנשאר במשרדי הקאנטרי קלאב שימש את שרון כ"קופה קטנה" לצרכי רכישות משרדיות שונות. בתקופה שלאחר התערערות היחסים, ציין התובע כי מדובר בנוהל בלתי תקין, הן בשל העדרן של שתי חתימות בקשר להוצאה והן בשל כך שלצרכי רכישות שונות, סבר התובע כי יש לרכוש אותן מ"ספק שנתי" או לקבל 3 הצעות מחיר בטרם הרכישה. התובע הורה לשרון להפסיק את הנוהג האמור. (ראוי לציין כי בתקופה שבטרם התערערות היחסים בין עדי לבין ראש העיריה, התובע עצמו רכש מוצרים באמצעות הכסף שהיה בקופה הקטנה. כך למשל הוא שילם בעבור התמונות למשרד וכך גם בעבור המצלמה למכונית). שרון סברה שהפסקת הנוהג אינה מאפשרת התנהלות סבירה של העבודה, ובחלק מהמקרים היא לא קיימה את הוראותיו של התובע. ד. מחלוקות בקשר לעובדים שונים של החברה 32. התובע הבטיח להעלות את שכרה של עובדת בשם אמה מויזיס (מדריכת כושר), לסך של 26 ₪ לשעה, החל מחודש דצמבר 2010. התובע מסר לגב' מויזיס אישור בכתב על הבטחה זו. בין הצדדים יש מחלוקת בשאלה אם ההבטחה האמורה היתה בהוראתו (בעל פה) של עדי, כגרסת התובע, או שמא היא כלל לא היתה ידועה לעדי והדבר נודע לו רק בדיעבד. איני סבור שעלי להכריע במחלוקת זו. אם היה עלי להכריע בכך, כנראה שהייתי נוטה לגרסה שאין מדובר בהוראה של עדי, באשר גם על פי עדות התובע בענין זה, לא עדי קבע את התעריף שאליו יועלה שכרה של גב' מויזיס, אלא רק ציין ש"יש לשמור עליה", ולמרות זאת, התובע לא מצא לנכון להעביר לעדי העתק של המכתב בענין העלאת שכרה של גב' מויזיס, אשר הועבר להנהלת החשבונות. 33. העובד יעקב שוקרון, עבד בחברה במשך שנים כמנהל השוק העירוני. מדובר בעובד שהיה לו ותק של 14 שנות עבודה בחברה, ובתחילת שנת 2011 היה כבן 63. בסוף שנת 2010, הועבר השוק העירוני לניהול על ידי גורם אחר, כך שכבר לא היה צורך בהעסקת עובד של החברה בניהול השוק. התובע הורה למר שוקרון לעבור לעבוד בחניון (החיצוני) של בתי המשפט, אלא שמר שוקרון טען שהעבודה האמורה אינה מתאימה למצב בריאותו. עדי קיבל את טענותיו של מר שוקרון וביקש להעסיק אותו כשליח, אך השליחויות המיועדות אלה נעשו לפני כן על ידי מזכירה שבשל ביצוע השליחויות, היא זכתה לתשלום בעבור אחזקת רכב. לפיכך, היא לא רצתה לוותר על השליחויות לטובת מר שוקרון. בינתיים - לא נמצאה עבודה למר שוקרון, ולפי דרישת התובע - הוא הוצא לחופשה בתשלום. לקראת תום ניצול החופשה, הובא עניינו של מר שוקרון אל ועדת כח האדם של החברה אשר, בישיבתה מיום 22/2/11, אישרה את הצעת עדי שלפיה מר שוקרון יועסק כעובד כללי בקאנטרי קלאב, עבודה בכפיפות לשרון. כפי הנראה, לא היתה עבודה רבה במלאכה כ"עובד כללי" בקאנטרי קלאב. לפיכך, מר שוקרון נעדר רבות מהעבודה. למרות זאת, שרון אישרה לשלם לו שכר מלא. התובע לא השלים עם העובדה שמר שוקרון יקבל שכר מלא, והורה כי מר שוקרון יקבל שכר רק בעבור שעות העבודה המדווחות לפי שעון הנוכחות. למרות הוראתו של התובע, היו מקרים שבהם מר שוקרון החתים את כרטיס הנוכחות שלו רק בכניסה לעבודה ולא ביציאה, ורק עם תום החודש, הושלם הדיווח, ידנית, ושרון אישרה זאת. ימים שבהם מר שוקרון נעדר - מעבודתו ובעבורם שולם לו - הורדו מימי החופשה השנתית שהצטברה לזכותו. התובע ראה התנהגות זו עם מר שוקרון כשחיתות. עדי ראה זאת כהתחשבות בעובד ותיק ומבוגר. 34. בנוסף לאמור לעיל, היו מחלוקות בענייניהם של שני עובדים אחרים; ה"ה ודים אומלצ'נקו ושלמה דוד, אשר התובע כעס עליהם מאחר שלדבריו הם לא ביצעו כראוי את עבודותיהם (האחד - בענין מועד פתיחת הבריכה, והשני - בענין אחזקת מערכת הכיבוי). התובע סבור שכעסו על העובדים היה מוצדק. שרון סבורה שהתובע הגזים בהתנהגותו, כלפי העובדים, וכי הדבר מעיד על אופיו של התובע, שהוא - כניסוחה - "בעל פתיל קצר". ה. מחלוקות בקשר להעדרויות של התובע 35. התובע, לעתים, נעדר מעבודתו בחברה, בלא שמזכירתו ידעה לאתר אותו. התובע סבור שהוא לא היה אמור לעדכן את מזכירתו (גם לא באמצעות תוכנת האאוטלוק שהיתה נגישה לשניהם), ואילו עדי סבור שאותן העדרויות בלתי מתואמות, לא היו תקינות. 36. חלק מההעדרויות הוסברו על ידי התובע ככאלה שבהן הוא נדרש לצאת לחו"ל לעיסוק במשלחות הצלה שישראל שלחה (כגון האיטי, יפן וניו-זילנד). בחלק מהמקרים האמורים, התובע היה רק בהכנה למשלחת, ולא יצא עם המשלחת. 37. בעקבות טענות עדי וטענותיהם של חלק מחברי הדירקטוריון בענין העדרויותיו של התובע, הועלתה בועדת כח האדם של החברה, בישיבתה מיום 22/2/11, הצעה למנות את שרון להיות ממלאת מקומו של התובע כמנכ"ל, לזמנים שבהם הוא נעדר. ההצעה לשרון לשמש מ"מ מנכ"ל החברה, הוצעה על ידי עדי (באופן שאינו מפתיע). שרון הופיעה בפני ועדת כח האדם והודיעה שהיא מסכימה לקבל על עצמה את התפקיד בלא לקבל על כך תמורה. ועדת כח האדם המליצה - פה אחד - לדירקטוריון, למנות את שרון להיות ממלאת מקומו של התובע, זמנית, עד יום 30/6/11, כך שהיא תוכל למלא את מקומו של התובע בימים שבהם התובע אינו בעבודה. החלטה זו אושרה - עוד באותו יום - על ידי הדירקטוריון (גם זאת - פה אחד). ו. ענין הנהלת החשבונות, ענין תוכנת ההפעלה של הקאנטרי קלאב וענין תקציב החברה 38. כפי הנראה, אין בין הצדדים מחלוקת על כך שהנהלת החשבונות של החברה לא היתה תקינה. לא נערכו התאמות בנקים ולא נערכו התאמות של הכנסות הקאנטרי קלאב בכרטיסי אשראי. חלק מהליקויים בענין זה, היו בשל כך שהתוכנה שבאמצעותה הופעל הקאנטרי קלאב - לא פעלה כראוי. התובע, עדי ושרון סיירו (כנראה בטרם התערערות היחסים) במקומות שונים בארץ כדי לבחון תוכנות אחרות. בסופו של דבר הוחלט (כנראה כבר לאחר התערערות היחסים, ומכאן - התגלעה המחלוקת), שלא לרכוש את אחת התוכנות שהוצעה (בעלות של 10,000 דולר לשנה), אלא לתקן את הליקויים בתוכנה הקיימת (בעלות של 4,700 ₪ לשנה). בנוסף, הוחלפה מנהלת החשבונות של החברה, ובמקביל - הועבר ניהול החשבונות לאחריות משרד רו"ח חיצוני. משרד זה גם הפעיל את התוכנה באופן שונה, והדבר הביא לשיפור בפעולתה. 39. אותו משרד רו"ח היה בקשר עם התובע בקשר לתקציב החברה לשנת 2011. התובע הכין הצעת תקציב מפורטת (ולדעת חלק מהגורמים - מפורטת מדי), אך רואה החשבון שהיה בקשר עם התובע בענין זה, סבר כי הצעת התקציב אינה מספיק טובה, מאחר שהיא היתה גרעונית, ולדעתו - היתה מדרדרת את מצבה הכלכלי של החברה. הבעיה, לדעת רואה החשבון, לא היתה בגרעון הכללי דווקא, אלא בגרעון השוטף, כך שלפי הצעת התקציב - התפעול השוטף של החברה היה צפוי להיות גרעוני. רואה החשבון סבר שיש לדאוג להגדלת ההכנסות או להקטנת ההוצאות כדי שהתקציב יהיה נכון. 40. ביום 16/5/11, נערכה ישיבת דירקטוריון החברה במטרה שבה נדונה הצעת התקציב שהוכנה על ידי התובע, אך התקציב לא אושר, בשל היותו גרעוני. ז. שדרוג החניונים 41. החברה, כאמור לעיל, מפעילה את חניוני בתי המשפט בנצרת. יש חניון מקורה וחניון פתוח. החברה שקלה הצעות לשדרג את החניונים, כגון על ידי הוספת מתקנים שונים - גלאים לזיהוי וספירה, מצלמות, רמזור, מערכת מחשוב, ועוד. 42. התובע היה אמור לקדם את פרסום המכרז או המכרזים לשם שדרוג החניונים. לצורך כך, התקשרה החברה עם יועץ חיצוני שכתב הערכה של עלות השדרוג, והגיע לסך של 530,000 ₪. כשהתובע התקדם עם בירור הפרטים בענין המכרז, התברר שהעלות הצפויה גבוהה יותר, ותעמוד על סך של כ-800,000 ₪. עדי סבר שהתובע התנהל שלא באופן מקצועי בענין זה. התובע סבר שהתנהלותו היתה תקינה. ח. התקשרות עם בית דפוס 43. החברה היתה אמורה להתקשר עם בית דפוס לשם ביצוע עבודות פרסום ולשם הדפסת כרטיסי חניה. לטענת התובע, עדי הורה לו להתקשר עם בית דפוס מסויים, וזאת - בלא קבלת הצעות מחיר ממציעים שונים. התובע סרב לבצע את ההוראה, ועל כן - ההתקשרות נעשתה באמצעות עדי, תוך עקיפת התובע. שרון ועדי הצהירו כי בניגוד לגרסת התובע, החברה קיבלה 3 הצעות מחיר מספקים שונים (ואכן לתצהיריהם צורפו 3 הצעות, בענין הדפסת כרטיסי חניה, אך לא בענין פרסום אחר). בענין ההתקשרות בקשר לפרסום האחר, הצהיר עדי כי מדובר בהתקשרות שלפי חוות דעת משפטית פטורה ממכרז. ט. מחלוקת בענין דמי שכירות המסעדה בשוק העירוני 44. בשוק העירוני הושכר מבנה לזכיין לשם הפעלת מסעדה. החברה הפסיקה לקבל דמי שכירות מהזכיין. (ענין השוק העירוני היה אחד העניינים שהיו בחקירת היחידה הארצית לחקירות הונאה, אותה חקירה שבגללה הודיע ראש העיריה כי הוא אינו מטפל בענייני החברה). התובע טוען כי הוא ביקש מהיועץ המשפטי של החברה לבדוק ענין זה אך הבדיקה נחסמה בשל התערבות עדי. עדי טוען שהוא ביקש מהתובע לקבוע פגישה עם השוכר ולטפל בזה, אך התובע נמנע מכך. הערה בענין המחלוקות שנסקרו לעיל 45. בסעיפים 22-44 לעיל, הבאתי פרטים עם דוגמאות למחלוקות שהיו בין הצדדים בתקופת עבודתו של התובע, לאחר התערערות היחסים בין ראש העיריה לבין עדי, אשר כאמור לעיל, הביאה להתערערות היחסים בין עדי לבין התובע ובין התובע לבין שרון. לגבי המחלוקות האמורות הסתפקתי בהבאתן, מבלי להכריע בשאלה "מי צודק?", שכן איני סבור שעלי להכריע בשאלות אלה. ההכרעה בתובענה אינה תלויה בהכרעה במחלוקות שהיו בין הצדדים בעת עבודתו של התובע, חלק מהמחלוקות היו מחלוקות מקצועיות סבירות, חלק היו מחלוקות קטנוניות. מכל מקום - אין חולק שהיו מחלוקות אשר הצדדים התייחסו אליהן כרציניות. דבריו של עדי בישיבת הדירקטוריון מיום 10/2/11 46. ביום 10/2/11 בישיבת דירקטוריון החברה, אמר עדי - בין השאר - כך: "קיבלתי מספר חשבוניות לחתום אשר מגל חתם, כמו תוספת מצלמה לרכב בעלות של 1,300 ₪, חתמתי על מחשב בעלות של 4,000 ₪ ומגיעה אלי חשבונית נוספת על תכנת אופיס ביזנס בעלות של 2,000 ₪, אייפון בעלות של 5,007 ₪, שטיח. האם כל זה נדרש?". ישיבת השימוע הראשונה לתובע 47. ממה שנסקר לעיל כבר עולה כי לא היתה שביעות רצון מעבודתו של התובע. חוסר שביעות הרצון לא היה רק אצל עדי (ואצל שרון), אלא גם אצל חברים נוספים בדירקטוריון החברה. כך למשל, יו"ר ועדת הביקורת של החברה, מר אלכס גדלקין, שלח לעדי ולחברי דירקטוריון אחרים, מכתב מיום 16/1/11, שבו הלין על תפקודו של התובע. כך, בין השאר, נאמר במכתבו: "מאז כניסתה של ועדת ביקורת לעבודה בשגרה התגלו נושאים רבים וחשובים שדרשו ברור וטיפול ... להפתעתנו ... מנכ"ל החברה החליט לא רק שלא לשתף פעולה עם הועדה, אלא גם להפריע לזלזל ולטמון מתחת לפני השטח את הבעיות ... מנכ"ל החברה ... החליט להתייחס לכל ביקורת כאישית ולא בונה, פוגעת ולא מקרצועית ולא שווה התייחסות עניינית ולנזוף בכל מי שמעז להשמיע דעה שונה משלו. ...חבל שהתייחסותו המזלזלת של המנכ"ל לא מאפשרת להצעיד את החברה קדימה ... חברי ועדת ביקורת ... רואים בחומרה את התנהגותו הלא מכבדת, לא מקצועית ומזלזלת והתפרצויות זעם מול עובדים ולקוחות של המנכ"ל כלפי העובדים בחברה, אשר העזו להציף בעיות בוערות ... ". כך גם חבר הדירקטוריון, ד"ר שוכרי עואודה, סבר שהתנהלות התובע, כמנכ"ל, אינה תקינה. ד"ר עואודה סבר כי התובע מנהיג יחסי אנוש בלתי תקינים, וכי יש לזקוף לחובת התובע עניינים שונים שהוזכרו במסגרת המחלוקות שנסקרו לעיל (כמו העדרויות של התובע, אי-קידום המכרז בקשר לשדרוג החניונים, ועוד). באופן דומה, סבר גם חבר הדירקטוריון מר אליאס ח'ורי. 48. בשל האמור לעיל, סבר עדי שנכון לשקול את סיום העסקתו של התובע, ולפיכך הוא פעל לכינוס ישיבת דירקטוריון לשם עריכת שימוע לתובע. ביום 28/2/11, שלח עדי מכתב לתובע, שבו הזמין אותו לישיבת השימוע (שתחילה התעתדה להתקיים ביום 7/3/11, אך לאחר מכן נקבעה להיות ביום 10/3/11). בסעיף 2 למכתבו, תיאר עדי את הנימוקים העיקריים לכך שנשקלת סיום העסקת התובע, באופן הבא: "2.1 קבלת החלטות בנושאים הנוגעים למדיניות החברה ללא אישור הדירקטוריון. 2.2 לו"ז פעילות המנכ"ל מנוהל ללא שקיפות, דבר המקשה על פיקוח ועל שיתוף פעולה. 2.3 הוצאות והתחייבויות ללא אישור היו"ר ו/או הדירקטוריון. 2.4 יחסי אנוש בלתי תקינים עם העובדים ובעלי תפקידים כדוגמת המציל, מנהלת הקאנטרי, איש אחזקה, מזכירה ועוד. 2.5 רמת ניהול בלתי מספקת בטיפול בענייני החברה כגון חניון, מערכת גז, אישור והנהגת נוהלי עבודה בהתאם למסמך נהלים שנערך וכד'. 2.6 אי אמון של חלק מחברי הדירקטוריון ביכולתך למלא את תפקיד המנכ"ל ברמה נאותה.". 48. הן לפי גרסתו של עדי והן על פי מה שנאמר בישיבת השימוע ביום 10/3/11, נראה שהיה שינוי באופן עבודתו של התובע בתקופה שבין המועד שבו הוא קיבל את מכתב ההזמנה לשימוע לבין ישיבת השימוע. אותו שינוי, נחשב על ידי עדי וחלק מחברי הדירקטוריון כשינוי לטובה. 49. ביום 10/3/11 נערכה לתובע ישיבת שימוע בפני הדירקטוריון. היו נוכחים 8 חברי דירקטוריון וכן היועץ המשפטי של החברה. בתחילת הישיבה, ביקש עדי מחברי הדירקטוריון לומר את דבריהם לתובע. ד"ר עואודה אמר את דעתו (שאותה הזכרתי כבר לעיל). לאחר מכן, דיברה חברת הדירקטוריון, גב' אתי רובין, יו"ר ועדת הכספים של החברה. בין השאר, היא אמרה כך: "כל מכרז שאנחנו רוצים להוציא, כל תהליך, הוא תהליך שגוזל זמן. אבקש לציין כי השבוע וחצי האחרונים זה כאילו עולם אחר, אני לא צריכה להיות עם חרב מעל הראש כדי שתתפקד. אתה לא עושה את העבודה, לדוגמא: חניון, מכרזים, ספא, חדר כושר, לדעתי אתה פשוט מושך זמן והחברה מפסידה כסף. ימים שלמים אתה לא מדווח היכן אתה נמצא ולאן אתה הולך. ... אתה מעכב יציאת צ'קים כמו לניקיון ובפועל מוציא כסף על דברים שלא נחוצים. ..... אני שומעת אנשים מדברים על יחסים עכורים, התנהגות בוטה, ....". חבר הדירקטוריון אלכס גדלקין, דיבר על מורת רוחו מהתנהגות התובע בענין ועדת הביקורת. עדי ציין את דעתו (השלילית, כמובן) על אופן תפקודו של התובע. התובע טען כי הוא לא קיבל די הזדמנות להתכונן לישיבה. בנוסף, תיאר התובע תאורים של פעולותיו, באופן שחלקו יצוטט להלן: "ביצעתי סיורים בקאנטרי אחרים. ב-4/10 נכנסה תוכנת 'אקספו'. אני עליתי על דיווחים לא תקינים והבנתי שקיימת בעיה. נפגשתי עם בעל החברה לפני כשבוע, בדקתי את החוזים בחברה ומצאתי שלא גבו את המגי כמו הצמדות, חלקם שילמו וחלקם לא. מפעל הפיס - נמצא דוכן בשוק אשר לא משלם כבר שנים. מצאתי אנשים שחונים בחינם, לא היו פנקסי הזמנות, בדקתי תשלומי מיסים התברר שמחייבים אותנו לא נכון. הגיע מודד לחניונים והוא יביא הנתונים לעיריה. ... נכחתי בבית משפט לתביעות קטנות לאחר ערעור הורדתי הסכום ל-6,300 ₪. מצאתי שאין הסכמי עובדים. השבוע נקראתי למשרדו של היו"ר לתת תוספת לעובדים. אני עושה מעשה שלא בטוח שהוא נכון לדעתי. עד עכשיו פעלו בניגוד לחוק, כמו מציל אחד במקום שניים, מצאתי גנן שעושה קוסמטיקה והבהרתי לו את תפקידו ואז הוא התחיל לעבוד. ... לגבי הסתדרות המורים - מדובר על הנחה של 10% כאשר החוזה המקורי נחתם בשנת 2004 ומאז יש הארכה כל שנה. כאשר בשעה שעברה החוזה לא הוארך למרות מכתבה של הגב' שרון היא אף פעם לא דיברה איתי, עד היום לא קיבלתי מסמך משרון ולא פנו אלי. בנושא הוצאות - ... כידוע לי עד 5,000 ₪ בסמכות המנכ"ל. עד 10,000 ₪ - היו"ר. מעבר לזה - ועדת רכש. ... אני חושב שרוב הרכישות היו"ר ידע ואפילו המליץ, כמו 'תדאג שיהיה יפה במשרדך', אייפון הוא המליץ. ואמר 'לך תקנה לך מצלמה לרכב'. היו"ר אישר. לגבי יחסי אנוש - מאז שהגעתי אני מנסה לשתף פעולה עם שרון. חניונים - לקחנו יועץ. לצערי חשבנו שהוא הכי טוב, אך זה נתקע. הוא לא הספיק לעמוד בזמן, הוצאתי מכתב, והסברתי לו להוציא מפרט. ישבנו עשרות שעות. ... איפה שאני נמצא אני מדווח. לא התבקשתי להעביר לו"ז. ... אני נמצא בשעות לא שגרתיות ומנסה לקדם דברים. ...". אחר הדברים האלה, התובע יצא מחדר הישיבה, והתקיים דיון בהעדרו. כפי הנראה, דברי התובע שכנעו את חברי הדירקטוריון שלא להפסיק את העסקת התובע, אלא לתת לו עוד הזדמנות. אמנם, עדי ציין כי אין לו אמון בתובע, אך על פי הצעת חלק מהדירקטורים - הוא הסכים שיש לתת לתובע הזדמנות עד חודש מאי 2011, ובסופו של דבר הוחלט פה אחד, כך: "לתת תקופת נסיון של עד 3 חודשים ובתאריך 15.6.2011 יעלה לדיון המשך העסקתו של המנכ"ל.". 50. בעקבות ההחלטה האמורה, התקיימה ביום 13/3/11, פגישה בין עדי לבין התובע. עדי מסר לתובע על החלטת הדירקטוריון מיום 10/3/11, וציין בפניו מה מצופה ממנו בחודשי הנסיון. בהמשך, מסר עדי לתובע גם מכתב מאותו יום, שהוכתר בכותרת "תיאום ציפיות" ובו נאמר, בין השאר, כך: "בהמשך לישיבת הדירקטוריון שהתקיימה ביום 10.3.2011 הוחלט על 3 חודשי נסיון. להלן הנושאים שהועלו במסגרת תאום הציפיות שהועברו ... שקיםות בהתנהלות ובלו"ז - כל מסמך אשר ייצא מהחברה יו"ר החברה יהיה מכותב. לו"ז מנכ"ל יהיה שקוף וידוע מראש. אין שום הוצאות כספיות / התחייבויות ללא אישור היו"ר מראש. לא תתבצע חתימה על צ'קים ללא הצגת חובות הספקים במלואם, סדרי עדיפויות ותמונה מלאה. יחסי אנוש - טעון שיפור בדגש לדירקטוריון, לקוחות ולכלל הפעילות. רמת הניהול - טעונה שיפוט - דגש על סדרי עדיפות נכונים ופעילות אינטנסיבית רצופה.". המשך השתלשלות הדברים עד להחלטה בדבר פיטורי התובע 51. גם לאחר ישיבת "תיאום הציפיות" מיום 13/3/11, לא היה עדי מרוצה מעבודתו של התובע, אף שהוא מסכים שבמשך זמן קצר לאחר אותה ישיבה, היה שיפור בעבודה. למעשה, חלק מחילוקי הדעות שעליהם דובר בסעיפים 22-44 לעיל, היה גם בתקופה שממרץ 2011 ואילך (כך, למשל, בנושא העדרויות התובע, כך גם בנושא התקציב, ועוד). 52. על המחלוקות האמורות לעיל, נוספו עניינים נוספים שבהם סבר עדי שהתובע אינו מתפקד כראוי. כך למשל, באפריל 2011, טען עדי כלפי התובע כי התובע אינו ממלא כיאות את תפקידו, בכך שלמרות הוראת עדי - הוא לא שלח למשרד הפנים תגובה על דו"ח ביקורת שיצא בעקבות ביקורת של משרד הפנים בחברה. 53. במקביל, כאמור בסעיף 40 לעיל, בישיבת הדירקטוריון מיום 16/5/11, לא אושרה הצעת התקציב שהתובע הכין. הדיונים בענין התקציב נמשכו בדירקטוריון, וביום 20/6/11, התקיימה ישיבה נוספת על כך. גם התובע היה נוכח בישיבה. חברי הדירקטוריון הגיעו למסקנה שיש צורך לקצץ בהוצאות המנהלה של החברה. הוצאות המנהלה המתוקצבות היו בסך של 1,200,000 ₪. הדירקטוריון החליט (פה אחד) לקצץ סך של 300,000 מתוך סכום זה, וזאת - באמצעות איחוד המשרה של מנכ"ל החברה עם משרת מנהל הקאנטרי קלאב (כלומר - למעשה - איחוד בין תפקידיהם של התובע ושל שרון). 54. בעקבות ההחלטה האמורה, הוחלט לזמן לשימוע בפני הדירקטוריון הן את התובע והן את שרון. עדי שלח מכתבי זימון הן לתובע והן לשרון. במכתב שנשלח אל התובע, ביום 23/6/11, הוזכרה לו ההחלטה שהתקבלה לאחר השימוע מיום 10/3/11. בנוסף - דובר על ההחלטה מיום 20/6/11 בדבר איחוד המשרות, והתובע הוזמן לישיבת שימוע ביום 29/6/11. שרון הוזמנה לישיבת שימוע באותו יום, שעה אחת מוקדם יותר. 55. המועד של 29/6/11 נקבע לאחר שמזכירת החברה, גב' אורנה לוי, ערכה סבב טלפונים בין חברי הדירקטוריון ומצאה כי מועד זה מתאים לכולם. בהתאם לכך - היא גם שלחה הזמנות אל חברי הדירקטוריון. ביום 29/6/11, ביקשה אחת מחברי הדירקטוריון, גב' לאה ספיר, לדחות את הישיבה. הבקשה באה בשל כך שגב' ספיר היתה מעוניינת להשתתף באותו יום בחתונה של בן של אחת מהעובדות הכפופות לה. מאחר שחבר דירקטוריון נוסף, מר יעקב גולדברג, היה אמור להשתתף באותה חתונה, ביקשה גב' ספיר את דחיית הישיבה - גם בשמו. עדי לא נענה לבקשת דחיית הישיבה, והיא התקיימה במועד שנקבע (מר גולדברג, השתתף בחלק מהישיבה; בחלק הנוגע לשימוע לתובע). 56. בטרם הישיבה שהתקיימה ביום 29/6/11, ביקש עדי מגב' לוי, לתת לו עותקים של חוזי העבודה של התובע ושל שרון, לשם העברתם אל היועץ המשפטי של החברה, לקראת הישיבה. גב' לוי לא מצאה את החוזה של התובע (היא מצאה את זה של שרון). היא פנתה לתובע ואמרה לו על כך. התובע אמר כי החוזה מצוי בביתו וכי הוא יעביר ליועמ"ש של החברה עותק שלו. למרות זאת, התובע לא העביר עותק כזה לפני תחילת הישיבה, בעקבות העובדות שקבעתי בסעיפים 19 ו-20 לעיל, בענין האופן שבו שינה התובע את החוזה מהנוסח שהיה במודל של משרד הפנים, ובענין כוונתו שהענין לא ייודע, אני סבור שיש מידה רבה של סבירות בהערכה שגם אי-הימצאות החוזה במשרדי החברה וגם אי-העברת החוזה אל היועמ"ש של החברה - נעשו על ידי התובע באופן מכוון. 57. ביום 29/6/11, בשעה 18:30, התקיימה ישיבת השימוע בעניינה של שרון. הישיבה קויימה בנוכחות 8 דירקטורים, כולל שתי חברות הדירקטוריון שבאותה עת טרם זכו לאישור הועדה לבדיקת מינויים, כאמור בסעיף 17 לעיל. גב' לאה ספיר ומר יעקב גולדברג נעדרו מהישיבה. בעת השימוע שנערך לה, אמרה שרון שהיא מוכנה למלא את תפקיד מנכ"ל החברה בלא שינוי בתנאי העסקתה. 58. כשעה לאחר מכן, החלה ישיבת השימוע בעניינו של התובע. בינתיים הצטרף לנוכחים גם חבר הדירקטוריון מר יעקב גולדברג. התובע הביא עמו את חוזה העבודה החתום, והוא נמסר לעיונו של היועמ"ש של החברה. בפתח הישיבה השיב היועמ"ש של החברה למספר שאלות של חברי הדירקטוריון בענין חוזה העבודה. בנוסף, נערך דיון בין חברי הדירקטוריון בשאלת הרכב הצמוד שברשות התובע, תוך שהוזכר שלשרון אין רכב צמוד וכי אם היא תשמש בתפקיד המאוחד - לא יוקצה לה רכב כזה, אלא היא תמשיך לקבל את אותה אחזקת רכב שמשולמת לה כמקודם. לאחר מכן, נכנס התובע לחדר הישיבות, ולמעשה החל הליך השימוע. 59. חלק מהישיבה הוקדש לבעיה שהתגלתה במערכת הקירור בקאנטרי קלאב. התובע טען כי הבעיה הובאה לידיעתו באיחור, אך משהובאה - הוא פעל ביעילות ובמהירות כדי לפתור אותה והצליח בכך. בהמשך, הוזכר ענין התקציב וגם בענין זה - טען התובע כי הוא תפקד היטב. לדברי התובע, התקציב היה מפורט וברור והעיתוי המאוחר של הבאתו אל הדירקטוריון לא היה בעטיו של התובע. לאחר מכן, התבקש התובע להתייחס לדברים שנאמרו בישיבת השימוע הראשון, מיום 10/3/11 ולמה שהיה מאז. בעניינים אלה, אמר התובע - בין השאר - כך: "בהתייחס לשימוע, זו לא היתה אותה מגמה של הנושא התקציבי וכיוצ"ב. אני לקחתי את אותם דברים שנאמרו וניסיתי לפעול מול אותו סיגום שנמסר לי על ידי היו"ר לגבי התנהלות צפויה. מה שלא נעשה זה תאום ציפיות מול הדירקטורים. אני חושב שאחד הדברים שנעשה ופעלנו זה לגעת בבקרה, בשליטה ובהטמעת נהלים לחברה בהתנהלות החברה. היה פחות רצון לשיתוף פעולה מצד מנהל הקאנטרי, די הרבה ספגתי את הענין לאורך הזמן, יצאו מכתבים ליו"ר. לצערי, את חלק מהדברים לא הצלחנו לקדם. ... מתוכנת ה'אקספו' אנחנו לא בהכרח יודעים את הנתונים. ... רצינו להחליף גם תוכנה. הייתי אצל חברה ושכנעתי אותם לתת לנו לנסיון ... אבל לצערי זה לא נעשה. פניתי למנהלת הקאנטרי והיא השיבה לי 'אין זמן לדבר איתך, אני עסוקה בעשיה'. זה בערך הסגנון של התשובות. ...". בהמשך, משהועלו שאלות על אחריותו של התובע למתרחש, השיב התובע כי הוא אינו מנהל הקאנטרי קלאב ואינו מנהל החניונים וכי הוא אינו יכול להיות בכל מקום כל הזמן. לפיכך, נשאל התובע כיצד הוא יוכל להיות מנכ"ל ומנהל הקאנטרי קלאב, והשיב שכעת הוא אינו יכול לקחת סמכויות משרון, אך אם הוא ימלא את שני התפקידים, הוא יתחיל להתעסק בקופה ויוכל לטפל בכך. אחד מחברי הדירקטוריון, מר אליאס ח'ורי, שנזכר כבר לעיל, הזכיר את הנושא של הדיון, וביקש מהתובע לנסות לשכנע אותו מדוע אם התפקיד המשולב יבוצע על ידי התובע, הדבר יביא ליותר חסכון בכסף מאשר אם שרון תבצע את אותו התפקיד, אף שעלות העסקת התובע גבוהה יותר. התובע לא השיב תשובה ישירה על אותה שאלה (ולמעשה, גם לא תשובה עקיפה). שאלה נוספת של מר ח'ורי אל התובע היתה אם הוא מוכן להפחתה בשכרו, כך שהשכר יושווה לשכרה של שרון. על כך השיב התובע - תשובה כזו: " כשנכנסתי לחברה לא היה הבדל בתקציב. שום דבר לא השתנה חוץ מזה שצריך לשלם לי משכורת לפי כללי משרד הפנים. זה חוזה סטנדרטי. ... לשאלה אם אני מוכן לרדת בשכר, לא התכוננתי לשאלה הזו ואני מבקש זמן לחשוב על המשמעויות. גם המעמד כאן הוא לא נחמד. זה חוזר כל כמה חודשים, זה אפילו חצי משפיל, אבל קשה לתת תשובות לכל דבר. ... בקשר לצמצום השכר הבטחתי לתת תשובה ואני אתן. אני לא מתכוון למשוך את זה חודש. העלה את זה אליאס. אולי אני הסכם להפחית 10%, אולי כלום ואולי 50%. אני לא יודע מה לענות על זה עכשיו וזה לא יקח לי יותר מדי זמן.". בענין עצם הרעיון של איחוד התפקידים בין המנכ"ל לבין מנהל הקאנטרי קלאב, דעתו של התובע נשמעה מסוייגת. כך, בין השאר, אמר התובע על רעיון זה: "אני חושב שאין פה מהות לתפקיד כפול. ... היה מכרז למנכ"ל ואפשר להטיל עלי משימות נוספות. אפשר לתת לתפקיד עוד נפח נתונים. אני נכנסתי לפה דרך מכרז תקין. ... איחוד התחום אולי יפתור חלק מהבעיות. אם אני לא צריך להגיד דבר למישהו ואני אעשה בעצמי, אולי זה יצליח יותר. אני יכול להיות גם הקנין וגם הרכש ולטפל ביתר הדברים. לא שזה התפקיד שלי, אבל עובדה שאני עשיתי.". לאחר מכן, עזב התובע את הישיבה והדירקטורים המשיכו בדיון. רוב הדוברים הביעו אי-שביעות רצון הן מתפקודו של התובע, הן מתפקודה של שרון והן מהעובדה שכל אחד מהם הטיל את האחריות על משנהו. אחד מחברי הדירקטוריון (מר גולדברג) הודיע כי בכל מקרה הוא לא יהיה בעד פיטורי התובע. חבר אחר (מר איתן קורקין), הציע לפטר את שרון ולהשאיר את התובע לתקופת ביניים. על כך הגיב עדי באמירה שאין לו אמון בתובע. בענין זה הוא הזכיר את חוזה העבודה שלא נמצא בחברה ושהתובע לא הביא אותו במשך כל היום, הזכיר את ענין מכרז שדרוג החניון וטען כי לא התממשה אפילו ציפיה אחת שהוגדרה במכתב תיאום הציפיות מיום 13/3/11. על סמך דבריו אלה, הציע עדי כי העסקת התובע תסתיים באופן מיידי, כי שרון תתפקד בתפקיד הכפול במינוי זמני ל-3 חודשים, שלאחריהם יקויים לה שימוע, וכי באוקטובר 2011 ייצא מכרז חדש לתפקיד המאוחד. ההצעה פורטה ל-3 הצעות החלטה, שהתקבלו באופן הבא: א. העסקת התובע תסתיים מייד. על כך הצביעו 6 חברים בעד (כולל שתי החברות שמינויין טרם אושר בועדה וכולל עדי) ו-3 נגד. ב. שרון תכהן כממלאת מקום המנכ"ל וכן כמנהלת הקאנטרי קלאב עד למינוי בעל תפקיד אחד לשני התפקידים. על כך הצביעו 7 חברים בעד ו-2 נגד. ג. תוך 60 ימים, באישור משרד הפנים, ייצא מכרז לתפקיד שמאחד בחובו "את תפעול כל מערכות החברה" (הכוונה - כנראה - לניהול החברה עצמה וניהול כל שאר ענייניה). על כך הצביעו כל הדירקטורים הנוכחים בעד. עוד מעט פרטים בדבר מספר עניינים שהיו לאחר ההחלטה 60. בעקבות ההחלטה מיום 29/6/11, שלח עדי מכתב אל התובע, ביום 30/6/11, ובו הודיע לו על החלטת הדירקטוריון בדבר הפסקת עבודתו, ועל כך שהחברה מוותרת על עבודתו של התובע בתקופת ההודעה המוקדמת. 61. באותו יום, כלומר - ביום 30/6/11 - שלח התובע מכתב אל מבקר המדינה. מכתבו זה של התובע הוכתר בכותרת: "בקשה לצו הגנה בעקבות גילוי שחיתות". במכתב זה פירט התובע את טענותיו בענין שחיתות בחברה. לטענת התובע, כפי שפורטה במכתב, עדי התנכל לתובע והביא לפיטוריו בעקבות אי-הסכמותיו של התובע לפעילויות בלתי חוקיות של עדי. בטענותיו בדבר שחיתות, הזכיר התובע את טענותיו בענין העובר מר יעקב שוקרון, את טענותיו בענין התוכנה שבה נעשה שימוש בקאנטרי קלאב, את אי-ההתאמות שנמצאו בכספי הקאנטרי קלאב, את טענותיו בענין ההתקשרות עם בית הדפוס, את טענותיו בענין דמי שכירות של המסעדה בשוק, טענות בענין עובדת אחרת של החברה שהגישה תביעה בבית הדין לעבודה, וטענות כנגד תפקודה של שרון. בסוף המכתב, נאמר כך: "לאור זאת, והדברים החמורים ואי הסכמות שלי לפעילות בלתי תקינה וחוקית החליט היו"ר לפגוע במשרתי ע"י שכנוע חברי הדירקטוריון בישיבת תקציב שבו הוצג המצב התקציבי הקשה של החברה לאחר את תפקיד המנכ"ל ומנהלת הקאנטרי. כזכור אני כמנכ"ל החברה נבחרתי (בניגוד לבחירתה של מנהלת הקאנטרי) ע"י ועדת האיתור של משרד הפנים (וזאת בזמן שהמצב הכספי של החברה היה ברור לחלוטין). אני לא התנגדתי והסכמתי לקבל על עצמי סמכות נוספת וניהול ישיר על מרכז הקאנטרי. אך לא כך הדברים קרו וזומנו גם אני וגם מנהלת הקאנטרי לשימוע, לצערי מנהלת הקאנטרי עם כל הנאמר במכתב זה וע"י זה שהיו"ר העמיד תנאי ואיום שאם הדברים לא יתבצעו כתפיסתו הוא יפרוש הוחלט שהגברת תמשיך תפקידה עם אפשרות פיטורים עתידית מצס אשר יאפשר ליו"ר שהוא פנוי מאדם מבקר לבצע את העולה על רוחו, חשוב לציין שבישיבה לפני כשבועיים הוחלט שלא למנות מבקר לחברה בשלב זה, ואילו אני מוצא את עצמי בפיטורים מיידיים כאשר טוען היו"ר בשלב הזה 'איבדתי את האמון במנכ"ל'. 62. ביום 8/8/11 שלח עדי מכתב אל התובע עם תלוש המשכורת לחודש יולי 2011 שבו נערך לתובע "גמר חשבון". התלוש כלל תשלום בעבור הודעה מוקדמת לפי שכר חודש אחד בלבד. במכתבו מיום 8/8/11, הסביר עדי כי התשלום הוא על פי חודש אחד בלבד, בשל כך שהתנאי בחוזה העבודה בדבר הודעה מוקדמת בת 3 חודשים יסודו בטעות. עדי הפנה את תשומת לב התובע לחוזר מנכ"ל משרד הפנים ולאישורו של מר בן יקר, בענין זה. 63. עד כאן - פירוט העובדות שעליהן אני נסמך בפסק דין זה. מכאן ואילך אעבור לבחון אם יש הצדקה לקבלת התביעה או חלקים ממנה. שאלת תקינות ישיבת הדירקטוריון מיום 29/6/11 64. טענות התובע כנגד חוקיות ההחלטה בענין פיטוריו, כוללות טענות בדבר הרכב הדירקטוריון ובדבר כינוס הישיבה שהתקיימה ביום 29/6/11. 65. את טענת התובע בדבר אי-תקינות העובדה שעדי הוא יו"ר דירקטוריון החברה ולא ראש העיריה - אני דוחה. לא מצאתי הוראה המחייבת שדווקא ראש העיריה ולא ממלא מקומו יישב בראש הדירקטוריון. 66. גם את הטענה על כך שהרכב הדירקטוריון מנוגד לתקנון בשל כך שהוא כולל יותר משבעה חברים, אני דוחה. כמצוטט לעיל, הסעיף בתקנון שקובע שמספר החברים לא יעלה על שבעה, מכפיף את עצמו להחלטה אחרת של האסיפה הכללית ואכן - היתה החלטה אחרת. 67. טענותיו של התובע בעניינים האמורים בסעיפים 65 ו-66 לעיל, צורמות במיוחד, מאחר שהתובע עצמו - כזכור - היה חבר בדירקטוריון החברה, כשהיו בדירקטוריון יותר משבעה חברים וכשעדי היה היו"ר. 68. הטענות בענין אי-אישור חברותן של שתי חברות הדירקטוריון שמונו באוקטובר ובדצמבר 2010, אכן ראויות להישמע, אלא שגם אם הן מצדיקות את ראייתן של שתי החברות האמורות כמי שאינן דירקטוריות, לא יהיה בכך כדי לשנות את התוצאה, שכן אם אראה אותן כמי שאינן חברות, הרי שבישיבה מיום 29/6/11 בעניינו של התובע, היו 7 דירקטורים, אשר 4 מתוכם (כולל היו"ר) הצביעו בעד הצעת ההחלטה להפסיק את העסקת התובע, ו-3 הצביעו נגד. על פי סעיף 92 לתקנון, כפי שצוטט לעיל - החלטה מעין זו היא תקפה. 69. גם הטענות הנוגעות לאי-דחיית הישיבה מיום 29/6/11 לבקשתה של גב' ספיר, אינן מקובלות עלי. מועד הישיבה תואם עם חברי הדירקטוריון ולא היתה סיבה סבירה לדחות את הישיבה. 70. על כן, אני דוחה את כל טענות התובע בענין הרכב הדירקטוריון וכינוס הישיבה ביום 29/6/11. חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997 71. סעיף 2 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997 (שייקרא להלן: "חוק ההגנה"), קובע כך: "(א) לא יפגע מעביד בענייני עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגר מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור. (ב) לא יפגע ממונה מטעם המעביד בענייני עבודה של עובד, ולא יגרום לפגיעה בענייני עבודתו או לפיטוריו, בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור.". סעיף 3 לחוק ההגנה מקנה לבית הדין סמכות לדון בהליך אזרחי בענין החוק, וסמכות לפסוק פיצויים כשמתברר שהמעביד או הממונה מטעמו הפר את סעיף 2 לחוק ההגנה. 72. בענייננו, התובע אכן היה בגדר "מתלונן", אך זאת - רק מאז תלונתו שנשלחה למבקר המדינה ביום 30/6/11, כלומר - יום לאחר ישיבת הדירקטוריון שבה הוחלט על הפסקת עבודתו, ורק לאחר שהתובע כבר היה מודע להחלטת הדירקטוריון בעניינו (מהאמור במכתבו למבקר המדינה עולה ברורות שהמכתב נכתב לאחר שהתובע כבר ידע מה הוחלט בעניינו). 73. בנסיבות אלה, אין מקום לקבוע שהתובע פוטר בעקבות התלונה. סביר יותר לקבוע את ההיפך, שהתלונה באה בעקבות הפיטורים. עילת הפיטורים 74. מהאופן שבו היו הדברים, כפי שמתואר לעיל, עולה כי הסיבה הישירה לפיטורי התובע לא היתה נעוצה בטענות שהיו כלפי תפקודו ואשר נדונו בעת ישיבת השימוע הראשונה, ביום 10/3/11, ואף לא בשל טענתו של עדי בענין אי-התגשמות הציפיות שתוארו במסמך תיאום הציפיות. הסיבה הישירה לפיטורי התובע, היתה סיבה תקציבית, והיא באה בעקבות החלטת הדירקטוריון שהיתה בישיבה (שהתובע היה נוכח בה) מיום 20/6/11, בדבר איחוד התפקידים בין המנכ"ל לבין מנהל הקאנטרי קלאב. גם מטענות התובע עולה כי - למרות הסתייגויותיו - הוא היה מוכן למלא את שני התפקידים (וכך, למעשה, הוא כתב למבקר המדינה לאחר שנודעה לו ההחלטה בדבר הפסקת עבודתו). גם שרון היתה מוכנה לבצע את שני התפקידים. גם כל חברי הדירקטוריון סברו שנכון לאחד בין התפקידים. במצב כזה, המסקנה המתחייבת היא שאין זה ראוי ששני התפקידים ימשיכו להתקיים בנפרד. כשכל הנוגעים בדבר סבורים שניתן לאחד בין התפקידים, אין סיבה להמשיך להוציא - מכספי הציבור - מאות אלפי שקלים חדשים בשנה, לשם המשך קיומן הנפרד של שתי המשרות שניתן לאחד ביניהן. מכאן, שהחלטת הדירקטוריון מיום 20/6/11, היתה החלטה ראויה (ולדעתי - אף מחוייבת המציאות), ובהנחה שאין לפטר הן את שרון והן את התובע לשם מימוש החלטה זו, ברור שהיה צורך לפטר אחד מהם. 75. כשהיה על הדירקטוריון לבחור את מי מבין השניים (שרון או התובע), נכון לפטר, כדי לממש את ההחלטה מיום 20/6/11, ולחסוך מאות אלפי שקלים חדשים בשנה, הם היו רשאים לשקול שיקולים שנשקלו על ידיהם כעולה מהישיבה שהיתה ביום 29/6/11, ובהם השיקולים בענין חוסר האמון בין התובע לבין עדי, השיקולים בענין הפגמים הנטענים בעבודתו של התובע אל מול הפגמים הנטענים בעבודתה של שרון, השיקולים בענין עלות המשך העסקת התובע אל מול עלות המשך העסקתה של שרון. בנסיבות אלה, איני מוצא פסול בעובדה שהדירקטוריון הביא בחשבון את הביקורת הקודמת שהיתה כלפי עבודת התובע. ברור (לדעתי) שין פסול גם בכך שהשיקול התקציבי הובא בחשבון. בענין זה, חברי הדירקטוריון ידעו כי אם התובע הוא זה שיפוטר, הרי שתיחסך מלוא עלות העסקתו ועלות החזקת הרכב הצמוד (אשר בכל מקרה עלויות אלה עולות על עלות העסקת שרון, ששכרה נמוך יותר ושאין ברשותה רכב צמוד). לעומת זאת, אם שרון היתה מפוטרת, היה על החברה להמשיך להוציא הוצאות גדולות יותר, בשל עלות העסקת התובע, אלא אם התובע היה מוכן להפחתה בשכרו, ולא היה ניתן לדעת אם התובע היה מסכים לכך, שכן ביום 29/6/11 התובע טרם נתן תשובה על כך (כמצוטט לעיל, התובע גרס תחילה שיש להמשיך לשלם לו משכורת לפי כללי משרד הפנים, ולאחר מכן נאות להודיע כי הוא ישקול את הענין ותוך זמן קצר יודיע אם הוא מסכים להפחתה בשכרו. לעומת זאת, שרון הודיעה כבר באותו יום שהיא מוכנה להמשיך לעבוד באותו שכר גם בתפקיד המאוחד). בנוסף, ראוי להזכיר שכפי שצוטט לעיל מדברי התובע, התובע כלל לא הראה בישיבה מיום 29/6/11, כי הוא משלים עם ההחלטה בדבר איחוד התפקידים. התובע הסתייג מכך (ראו את דבריו שצוטטו לעיל בענין זה. דברים אלה, שונים מהאופן שבו התובע הציג את הענין במכתבו למבקר המדינה, אשר - כאמור - נכתב לאחר ההחלטה בדבר הפיטורים). כשחברי הדירקטוריון היו אמורים לשקול אם בשל איחוד התפקידים נכון יותר להמשיך להעסיק את שרון או שמא נכון יותר להמשיך להעסיק את התובע, הם היו זכאים לתת משקל גם לכך שהתובע לא היה נראה כמי שמשלים עם איחוד התפקידים, אלא השווה זאת לכך שהוא יבצע את כל התפקידים כולם (כולל רכש וקניינות). 76. כשאני מביא בחשבון שהשיקול העיקרי היה תקציבי, איני מוצא פסול בכך שהדירקטוריון הביא ברקע שיקוליו גם את העניינים האחרים, שהועלו בשימוע הראשון מיום 10/3/11, ואת העובדה שגם לאחר אותו שימוע לא היתה שביעות רצון מעבודתו של התובע. 77. אמנם, כפי שציינתי לעיל, אני מעריך שאלמלא היריבות הפוליטית והאישית שהתגלעה בין ראש העיריה לבין עדי, הדברים לא היו מגיעים לידי כך, אך לדעתי טוב שהדברים הגיעו לכך, שכן באופן זה - הצליחה החברה לחסוך מאות אלפי שקלים חדשים לשנה מכספי הציבור, בעוד שאם מערכת היחסים היתה ממשיכה להיות טובה כבעבר - סביר להניח שכל המעורבים היו ממשיכים לחפות זה על זה, וכספי הציבור היו מתבזבזים עוד יותר. החשש שמא ביסוד השיקולים בענין הפסקת העסקת התובע עמד שיקול פוליטי, משתווה לחשש שמא שיקול מאותו סוג עמד ביסוד השיקולים בענין תחילת העסקתו (לאחר שהתברר ששלושת תומכיו בעבר של ראש העיריה (עדי, שרון והתובע), מצאו את עצמם כבעלי תפקידים בחברה. על כן, המאזניים בענין זה שקולים ואין מקום לפסול את הפיטורים בשל השיקול הפוליטי. גורל הפיטורים 78. כאמור לעיל, דחיתי את הטענות כנגד הרכב הדירקטוריון הן באופן כללי והן באופן ספציפי בענין הישיבה מיום 29/6/11. דחיתי גם את הטענות הנובעות מחוק ההגנה. בנוסף, קבעתי כי השיקול הישיר לפיטורים היה תקציבי וכי לא היה פסול בכך שברקע שיקול ישיר זה יישקלו גם שאר השיקולים בענין תפקודו של התובע. על הדברים האלה הוספתי כי אין מקום לביטול הפיטורים בשל השיקול הפוליטי. התוצאה מכל אלה היא שאיני מוצא עילה להתערב בהחלטת הדירקטוריון בדבר פיטורי התובע, איני סבור שנכון לבטל את הפיטורים ואף איני חושב שנכון לקבוע שהם היו פיטורים שאינם כדין. 79. על כן, פיטורי התובע נותרים על כנם, ואין מקום לפצות את התובע בשל פיטוריו אלה. תמורת הודעה מוקדמת 80. התובע טוען כי הוא היה זכאי להודעה מוקדמת בת שלושה חודשים, כך שהוא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בסכום השווה לשכר חודשיים נוספים על החודש ששולם לו. 81. נוכח העובדות שקבעתי לעיל בדבר שינוי נוסח החוזה על ידי התובע לעומת המודל שהוצג לו, ובדבר רצונו ששינוי זה לא יתגלה ופעולותיו להסתיר זאת, אני סבור שטענה זו של התובע, מטילה צל כבד על מידת תום הלב שלו. כבר בשל כך, נכון - לדעתי - לדחות רכיב זה של התביעה. 82. אולם, גם אם הסברה היא שהיה מקום לקבוע כי משהחברה ומשרד הפנים לא השכילו לגלות בעצמם את השינוי שהתובע ערך בנוסח החוזה לעומת המודל, וכי בשל חתימת החברה ואישור משרד הפנים, על הנוסח המשופץ, נכון היה לחייב את החברה לשלם תמורת הודעה מוקדמת בת שלושה חודשים, הרי שעל כך נכון להשיב כי אין לעשות זאת, בשל הסייג שנכתב באישור משרד הפנים, שלפיו האישור בטל במקרה של שוני בחוזה לעומת הוראות חוזר המנכ"ל. בהעדר אישור, הרי שהוראה זו בחוזה מנוגדת לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, ואין לאכוף אותה. 83. על כן, אני דוחה את רכיב התביעה בענין תמורת הודעה מוקדמת בגובה שכר חודשיים נוספים. לשון הרע 84. התובע מייחס לעדי עוולה של הוצאת לשון הרע כנגדו, בדברים שהוא אמר לחברי הדירקטוריון בישיבה מיום 10/2/11, כמצוטט בסעיף 46 לעיל. גם טענה זו יש לדחות. 85. אמנם, הדברים שעדי מסר לחברי הדירקטוריון בישיבה מיום 10/2/11, היו בגדר "פרסום", כהגדרת מונח זה בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (שייקרא להלן: "חוק איסור לשון הרע"). ואמנם בדברים יש כדי לבזות את התובע, להשפילו או לפגוע במשרתו, כך שמדובר ב"לשון הרע", כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. על כן, ניתן לקבוע שעדי פרסם לשון הרע על התובע. 86. אולם, הדברים שנאמרו על ידי עדי במסגרת אותו פרסום היו דברי אמת (למעט אי-דיוקים קלים בסכומים, לכאן ולשם). עדי אכן התבקש לאשר את החשבוניות האמורות. מכאן, שיש לבחון אם עומדת לעדי ההגנה האמורה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, שזו לשונו: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.". ההגנה האמורה, כוללת שני יסודות; אחד מהם - שהדבר שפורסם היה אמת. יסוד זה, אכן התקיים, כפי שכבר צויין לעיל. היסוד השני הוא בכך שבפרסום היה "ענין ציבורי". לדעתי, בחינת קיומו של "הענין הציבורי" בפרסום, אינה אמורה להיות מנותקת מהציבור שבפניו היה ה"פרסום". מדובר על "ענין ציבורי" של אותו ציבור שבפניו היה הפרסום, או לפחות ענין ציבורי שיש לו זיקה לפרסום. פרשנות זו, לדעתי, מתחייבת מהעובדה שחוק איסור לשון הרע אינו מבדיל, בהגדרת "פרסום", בין פרסום ברבים לבין "פרסום" שיכול להיות גם בחדרי חדרים, לאדם אחד בלבד. כלומר, כשבאים לבחון אם היה "ענין ציבורי" בפרסום מסויים, יש לבדוק את קיומו של אותו ענין ציבורי, בזיקה לאופן הפרסום. כך למשל, אילו היה עדי יוצא במסע פרסום נרחב הכולל שלטי חוצות, באנרים באינטרנט ופרסומות בטלוויזיה, ואשר בו היה מציין שהתובע הגיש לאישורו את החשבוניות שעליהן דיבר עדי בעת הישיבה מיום 10/2/11, - אזי אף שקבעתי כי מדובר בפרסום של דברי אמת, איני סבור שהיה נכון לקבוע שהיה "ענין ציבורי" באותו פרסום. שכן, אין ענין ציבורי בקרב כלל הציבור שכלפיו היה פרסום זה שבדוגמא. אולם, כשהדברים שעדי אמר נאמרו בתוך ישיבה של דירקטוריון החברה, דירקטוריון הממונה על התובע, איני סבור שעדי צריך להוכיח שהיה בדברים ענין לכלל הציבור, אלא די שהוא יראה שהיה ענין ציבורי מספיק בפני הציבור שאליו הגיעו הדברים, כלומר - בפני חברי הדירקטוריון. לדעתי, לא יכול להיות ספק שבדברים שעדי אמר לחברי הדירקטוריון ביום 10/2/11, היה ענין ציבורי כלפי חברי הדירקטוריון. זה בדיוק תפקידם. 87. אשר על כן, לדעתי, עומדת לעדי ההגנה מכח סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. 88. מעבר לאמור לעיל, אני סבור שעומדת לעדי גם הגנה מכח פסקה (4) לסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, שכך נאמר בה: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: (1) ... ... (4) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד ... ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות; ". מאחר שהדברים שעדי אמר בישיבת הדירקטוריון היו אמת - הרי שאין סיבה שלא לראות את עדי כמי שאמר אותם בתום לב. על כן, התקיימה כאן הרישא לסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. התובע היה בתפקיד ציבורי בשירות הציבורי, הפרסום היה בקשר לאופן שבו מתייחס התובע לכספי הציבור. בנסיבות אלה - עומדת לעדי ההגנה שבסעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע. 89. התוצאה מהאמור בסעיפים 86-88 לעיל, היא שאף שקבעתי שעדי פרסם לשון הרע על התובע, הרי שאין לחייב את עדי בפיצוי כלשהו, באשר עומדות לו ההגנות שבסעיפים 14 ו-15(4) לחוק איסור לשון הרע. לסיכום 90. בשל כל האמור לעיל, אני דוחה את כל חלקי התביעה. 91. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים (לכולם ביחד, שכן הם התגוננו יחדיו) שכ"ט עו"ד בסך 7,020 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/10/12, אם לא ישולם לפני כן. 92. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. ביטול פיטוריםפיטורים