ביקורת שיפוטית על החלטות ועדת המכרזים: הכלל הוא שבית משפט זה אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של ועדת המכרזים, וכי עומדים לוועדת המכרזים שיקול דעת כמו גם חזקת תקינות המעשה המינהלי (ראו עע"ם 6200/07 פ.פ.ס ריהאב בע"מ נ' מדינת ישראל (22.5.2008)). בית משפט זה יתערב בהחלטת ועדת המכרזים רק כאשר נפל פגם מהותי בהליכי המכרז - פגם הפוגע בעקרונות היסוד של דיני המכרזים (ראו למשל, ע"א 334/01 מדינת ישראל נ' אבו שינדי, פ"ד נז(1) 883, 895 (2003); עע"ם 3190/02 קל בנין בע"מ נ' החברה לטיפול בשפכים רמת לבנים בע"מ, פ"ד נח(1) 590, 598-597 (2003)). זאת ועוד, כבר נקבע שככל שמדובר במכרז בעל מורכבות גדולה יותר, הרי ששיקול הדעת של המזמין רחב יותר ו"ממילא מצמצם היקף ההתערבות של בית המשפט" (עע"מ 4513/11 המחדש תעשיות קמן (2006) בע"מ נ' קוחלי הגולן בע"מ (25.7.2011), פסקה 5 להחלטה של כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס). ולבסוף נזכיר, שככל שמדובר לא רק במכרז מורכב אלא בהחלטות שהתקבלו לאחר הפעלת שיקול דעת מקצועי המבוסס בין היתר על חוות דעת של מומחים, תהא ההתערבות בשיקול הדעת מצומצמת עוד יותר (ראו עע"מ 6171/10 שיכון ובינוי סולל בונה תשתיות בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (6.9.2010)). זאת, גם כשמדובר בשאלה פרשנית-יישומית של תנאי מתנאי המכרז, שיש לה היבטים מקצועיים (ראו לאחרונה, עע"ם 7590/12 החברה הלאומית לדרכים בישראל נ' לינום בע"מ (18.4.2013) (להלן - "פרשת לינום"), סעיף 3 לחוות דעתו של כב' השופט ע' פוגלמן; וכן חוות דעתה של כב' השופטת א' חיות). אמות מידה אלו הן נקודת המוצא בכל הקשור להפעלת הביקורת השיפוטית של בית משפט זה על החלטותיה של ועדת המכרזים. מכרז