אדם נפגע בתאונת דרכים - במהלך אשפוזו בוצע קיבוע חיצוני של עמוד השידרה הצווארי. התובע עבר גם טרכיאוסטומיה ונזקק להנשמה מלאכותית ממושכת. צילום MRI של עמוד השידרה הצווארי הדגים פגיעה טראומטית של חוט השידרה עם קונטוזיה גדולה באזור חוליות C4-C6. צילום ראש לא הדגים פגעיה מוחית. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הנשמה מלאכותית בעקבות תאונת דרכים: 1. התובע, יליד שנת 1989, נפגע בתאריך 5.2.10 בתאונת דרכים. התובע הגיש נגד הנתבעים (שייקראו להלן, ביחד: "הנתבעת") תביעה לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו עקב התאונה. הנתבעת מודה בחבותה לפצות את התובע, והמחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובע. 2. בתאונה נפגע התובע בראש ובצוואר. ממקום התאונה פונה לבית החולים קפלן, שם בוצעה אינטובציה והנשמה מלאכותית, והוכנס נקז לבית החזה מימין. בצילום CT של חוליות הצוואר נמצא שבר בחוליות C4-C6 ולכן הועבר לבית החולים תל השומר. במהלך אשפוזו שם בוצע קיבוע חיצוני של עמוד השידרה הצווארי. התובע עבר גם טרכיאוסטומיה ונזקק להנשמה מלאכותית ממושכת. צילום MRI של עמוד השידרה הצווארי הדגים פגיעה טראומטית של חוט השידרה עם קונטוזיה גדולה באזור חוליות C4-C6. צילום ראש לא הדגים פגעיה מוחית. בתאריך 6.5.10 הועבר התובע למחלקה לשיקום נוירולוגי, ובמהלך אשפוזו שם עבר בתאריך 14.6.10 ניתוח לקיבוע החוליות. התובע שוחרר מבית החולים תל השומר בתאריך 5.11.10. הנכות - 3. מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי, פרופ' אברהם שטיינברג, קבע כי התובע סובל מפגיעה חמורה בחוט השידרה הצווארי המתבטא בשיתוק רפה של ארבע הגפיים, בפלס תחושתי מגובה בית החזה ומחוסר שליטה על הסוגרים. התובע מרותק לכיסא גלגלים ועקב מצבו הוא מוגבל בצורה חמורה בכל הפעילויות היומיומיות וזקוק לסיוע קבוע בכל התפקודים השגרתיים. פרופ' שטיינברג קבע כי לתובע נכות לצמיתות בשעור 100%. 4. פרופ' נוויל ברקמן, מומחה לרפואה פנימית ולמחלות ריאה, קבע כי התובע סובל מהפרעה רסטרקטיבית בחומרה בינונית של הריאות וכי הפרעה זו הינה תוצאה ישירה של התאונה , ואינה צפויה להשתפר בעתיד. פרופ' ברקמן ציין בחוות דעתו כי חולשת שרירי הנשימה ממנה סובל התובע משמעותה גם ליקוי ביכולת להשתעל ולהוציא הפרשות מדרכי הנשימה , וכי התובע מיועד לפתח דלקות ריאות שחומרתן עלולה להיות קשה יותר מאשר לאדם בריא. עוד ציין בחוות דעתו כי האסטמה ממנה סבל התובע בעברו אינה גורמת לכל מגבלה תפקודית. פרופ' ברקמן קבע לתובע נכות ריאתית בשעור של 50%. בתשובת פרופ' ברקמן לשאלות ההבהרה ציין כי: "...מתבררת תמונה שמר קרנץ סבל מאסמטה בדרגת חומרה קשה עם התקפים תכופים וחוזרים וצורך בטיפול בסטרואידים פומיים לעיתים קרובות ועם התלקחויות חוזרות ואף שוחרר מצה"ל בפרופיל 24 עקב אסטמה קשה..." כמו כן ציין: "... מאז ועוד לפני התאונה, ובמהלך השנתיים האחרונות, שוב חלה הטבה משמעותית בחומרת מחלתו וכי דרגת חומרת האסמטה מתאימה ל-25% נכות". 5. ד"ר פרבר, המומחית בתחום השיקום, קבעה גם היא כי התובע זקוק לעזרה יומיומית מלאה, ובחוות דעתה פרטה את צרכיו והציוד הרפואי לו הוא זקוק. ד"ר פרבר התייחסה בחוות דעתה גם לתוחלת החיים הצפויה של התובע. אתייחס לקביעותיה להלן בדיון בפרטי הנזק השונים. תוחלת החיים - 6. ד"ר פרבר קבעה כי לפי הספרות קיים קיצור תוחלת חיים אצל נפגעי חוט שדרה צווארי, בקבוצת גיל של התובע ולפי גובה פגיעתו, שנע בין 17-18 שנה. ד"ר פרבר ציינה כי מדובר כאן בנתון סטטיסטי בלבד ולא בתוחלת החיים של אדם זה או אחר. 7. ב"כ התובע טען בסיכומיו כי כל קביעה בדבר קיצור תוחלת החיים נגועה באי ודאות, וד"ר פרבר אף אישרה כי קביעתה מסתמכת על סטטיסטיקה גרידא, ואין בכך משום קביעה עובדתית וודאית כלשהי דבר תוחלת חייו של התובע. על כן, מבקש ב"כ התובע לפסוק לתובע פיצוי חד פעמי עד לתום תוחלת החיים הסטטיסטית הצפויה וממועד זה לקבוע פיצוי עיתי, קבוע מראש, אשר ישולם בתדירות של פעם בשנה. 8. ב"כ הנתבעת טען כי ד"ר פרבר קבעה לתובע קיצור תוחלת חיים שנע בן 17-18 שנים וכי יש לקבוע את תוחלת החיים בהתאם לקביעתה. ב"כ הנתבעת טען כי אין מקום לפסוק תשלום עיתי כמבוקש על ידי ב"כ התובע , וכי תשלום שכזה שמור רק למקרים נדירים, בהם לא עלה בידי בית המשפט לקבוע כממצא את תוחלת חייו של התובע או כאשר צפוי שינוי וודאי בצרכיו של התובע. 9. כל סוגיית פסיקת הפיצויים לעתיד בתביעות נזיקין "נגועה באי ודאות" וכפי שסיכם כבוד השופט רובינשטיין נושא זה בע"א 703/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני (פסק דין מיום 26.6.12): "אכן, הספקולציה היא קושי מובנה בפסיקת פיצויים בגין נזקי עתיד" (ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) פסקה 7 - השופט, כתארו אז, ריבלין). בקושי זה כמובן טובלים בתי המשפט בתביעות נזיקין בכלל, שהרי חלק גדול מהנושאים הנפסקים צופים פני עתיד, ולעתים אין מנוס מספקולציה שלעתיד עשויה להתברר כמוטעית לכאן או לכאן (השוו ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ-מאגרי בניה בע"מ נ' דמארי (לא פורסם)). הצורך - ועמו גם הקושי - לצפות השתכרות עתידית בתנאי אי-ודאות מאפיין תיקי נזיקין רבים (למקרים מורכבים במיוחד ראו ע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 802; ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא, פ"ד ס(3) 13)". בנסיבות אלה, וכל עוד לא הוכח כי שגה המומחה בהערכתו - יש לפסוק לפיה, ואפנה בענין זה לפסק דינה של כבוד השופטת חיות בע"א 4681/07 עביר דהוד נ. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (פסק דין מיום 20.7.10) בו נקבע כי : "הקביעה הסופית באשר למצבו הרפואי של התובע פיצויים בגין נזקי גוף אכן מסורה בידי בית המשפט (ראו: ע"א 2160/90 רז נ' לאף, פ"ד מז(5) 170, 174 (1993); ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל, פ"ד נח(2) 583, 588 (2004); ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 24.11.2005) (להלן: עניין נהרי)), ואין בית המשפט מחויב לסמוך את קביעותיו בעניין זה על חוות דעתו של המומחה הרפואי שמינה, בבחינת "כזה ראה וקדש". יחד עם זאת, לא בנקל יסטה בית המשפט מקביעותיו של המומחה הרפואי שמונה מטעמו והנחת המוצא בעניין זה היא כי מדובר בחוות דעת מקצועית הניתנת על-ידי מי שאמון על הסוגיות הרפואיות אליהן היא מתייחסת". 10. ובאשר לתשלום העיתי הרי שההלכה היא כי יש לקבוע תשלום שכזה רק במקרים של אי ודאות גדולה ביחס לתוחלת החיים, ליציבות מצבו ולצרכיו העתידיים של הנפגע (כב' השופטת שטרסברג-כהן ב-רע"א 4932/97 אסרף נ' המגן חברה לביטוח פ"ד נג(5) 129) - מה שלא קיים בענייננו. יצויין כי ב"כ התובע הפנה לפסיקה בה נפסק תשלום עיתי (ע"א 7986/10; ע"א 8629/07 יובל בן ארי נגד קליידרמן (טרם פורסם), ניתן ביום 25/02/09; ע"א 960/02 עזבון המנוח טלאל סביחי ז"ל נגד הפניקס (טרם פורסם) ניתן ביום 18/05/11) ואולם בתמצית ניתן לאמר כי במקרים שנידונו שם היה קיים קושי אמיתי לקבוע את תוחלת החיים של התובעים (היתה מחלוקת לגבי קבוצת הסיכון אליה משתייך התובע, המומחים הרפואיים נחלקים בדעותיהם לגבי קיצור תוחלת החיים לנוכח השינויים שאירעו לתובע מאז התאונה, ועל פי הספרות המקצועית יש טווח רחב מאד לעניין קיצור תוחלת החיים). לא כך המקרה שבפנינו, כאשר קביעת המומחית הרפואית לא נסתרה ואף ב"כ התובע אינו חולק עליה אלא רק טוען לתשלום העיתי (אליו כבר התייחסתי לעיל). 11. התובע יליד 6.6.89. בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תוחלת החיים הצפויה של התובע במועד התאונה היתה 79 שנים (דהיינו 58 שנים נוספות). את קיצור תוחלת החיים של 17-18 שנה יש לחשב ממועד התאונה (ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ. תנעמי, פ"ד נח(1) 1).לפיכך (ובחישוב "המיטיב" עם התובע) תוחלת החיים הצפויה הינה עד גיל 62 שנים ( 79-17 ). כאב וסבל - 12. הפיצוי בגין כאב וסבל עומד על הפיצוי על 176,000 ₪. הנכות התפקודית - 13. ד"ר פרבר קבעה בחוות דעתה כי : "קיים מספר מצומצם של עבודות לנפגעי חוט שדרה צווארי וכולם דורשים השכלה אקדמאית. התובע רוצה ומוכן ללמוד כדי להגיע לתפקוד בעבודה בעתיד, למרות כל הקשיים, לכן יש לעזור לו במימון הלימודים." 14. אימו של התובע, ליזה קרנץ, העידה כי התובע מאוד רוצה ללמוד אולם הוא עוד לא התחיל בתהליך בגלל שאין לו רכב. לדבריה, התובע כבר עבר איבחון בביטוח לאומי, והוצע לו ללמוד משפטים או מחשבים. אימו של התובע הוסיפה ואמרה כי היא מקווה שהתובע יצליח לעבוד בעבודה שאפשר להשתמש שם רק בראש. 15. ב"כ התובע טען כי לאור מצבו של התובע, והנכות שנקבעה, יש לפסוק לתובע נכות תפקודית בשיעור 100%. ב"כ התובע הפנה לחוות דעתה של הגב' חנה טל , לפיה ככל שהתובע יוכל ללמוד, משך הלימודים יהיה כ- 10 שנים בעלות של כ- 12,000 ₪ לשנה באוניברסיטה או 25,000 ₪ במכללה. ב"כ התובע טען כי גם אם התובע ילמד, אין וודאות כי יוכל לעבוד במומו. 16. ב"כ הנתבעת טען כי לאור קביעתה של ד"ר פרבר ובשים לב שהשיתוק בידיו של התובע אינו מוחלט והוא אף כשיר לנהיגה, אין מקום לפסוק לו פיצוי בגין הפסד השתכרות מוחלט ויש להעמיד את נכותו התפקודית בשיעור 75% בלבד. כמו כן, ב"כ הנתבעת טען כי יש לקחת בחשבון לצורך קביעת כושרו להשתכר אלמלא התאונה, את נכותו של התובע בגין האסטמה טרם התאונה ולקבוע כי יש לה השפעה על כושר ההשתכרות של התובע, כאשר ברור כי בעקבות האסטמה נמצא התובע בלתי כשיר לשירות צבאי לתקופה של שנה וחצי.ב"כ הנתבעת הפנה לפסקי דין בהם נקבעה נכות תפקודית בשעור של 75%-80% לנפגעי פרפלגיה. 17. בע"א 1249/04 רבאח אדהם נגד רבאח רביע (טרם פורסם), ניתן ביום (8.11.06) נאמר באשר לכושר השתכרות של נפגע פרפלג : "נוכח דברים אלה סבורני, כי לא נפלה שגגה מלפני בית המשפט המחוזי עת העמיד את הגריעה בכושר השתכרותו של המערער על 80%. אוסיף, כי כעניין שבעיקרון סבורני, שככל הניתן אין להעמיד אדם בחזקת מי שאינו יכול לעבוד כל עיקר, אלא כשהנסיבות ברורות וחדות; פרפלג במקרים רבים הוא אדם המשתכר ככל אדם אחר. אין לראות את המערער דנא כשבר כלי חלילה; רואה אני כחיוני וכעניין ממדרגה ראשונה, שבית המשפט יימנע ככלל מהטבעת חותם של אי כשירות גמורה לעבודה על אדם, פרט - כאמור - למקרים שבהם אין כל מנוס מכך; ראו גם ת"א (ירושלים) 653/94 ארבל נ' שערי צדק (לא פורסם)." ודברים אלה אומצו לאחרונה בע"א 3510/11 מלונות מוירה פלזה טבריה ואח' נ. ולרי טקצ'נקו (פסק דין מיום 14.2.13). גם בבע"א 3590/08 הפול איגוד לביטוח נפגעי רכב נגד פת יצחק (פסק דין מיום 13.5.2010) נאמר כי : "בדומה, איני רואה להתערב במסקנתו של בית משפט קמא, כי התובע מסוגל להשתכר במצבו דהיום כ- 2,000 ₪ לחודש (ולא נעלמה מעיני טרונייתו של המשיב כי כושר השתכרות של 20% משכר ממוצע במשק כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, עומד על כ - 1,500 ₪ לחודש). בהקשר זה, טען המשיב כי בנוסף למגבלותיו הפיזיות, התרופות שהוא נוטל על מנת להתמודד עם בעיית הספסטיות בפלג גופו התחתון, משפיעות על תפקודו הנפשי והקוגניטיבי. בית משפט קמא התרשם ישירות מהמשיב ומיכולותיו הן בכתב והן בעל פה, מהעובדה שהמשיב עוסק שעות רבות ביום בתחביביו השונים, ולכך שהמשיב מסוגל להשתמש במחשב ולהקליד על אף המגבלה בידו. משמצא בית משפט קמא, נוכח התמונה שהצטיירה בפניו, כי המשיב מסוגל להשתכר במומו סכום זעום של כ-2,000 ₪ לחודש, איני רואה להתערב בממצא זו." 18. אני סבורה כי האמור יפה גם בעניינו של התובע, וכי גם במומו יוכל התובע להשתכר. בשים לב לאמור, ובהתאמה לנפסק, אני קובעת את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 80%. בסיס השכר והפסד ההשתכרות - 19. התובע הצהיר (ת/2) באשר להשתכרותו עובר לתאונה כדלקמן: "..... 10. סיימתי 11 שנות לימוד והמשכתי המסגרת אקסטרנית 11. לא השלמתי את כל בחינות הבגרות ויש לי בגרות חלקית. 12. התגייסתי לצבא ולאחר טירונות שובצתי בבסיס מודיעין בגלילות. 13. לפני ששובצתי לתפקיד הספציפי קיבלתי שחרור זמני מהצבא עם פרופיל 14 בגלל אסטמה. 14. לאור העובדה ששוחררתי משירות צבאי, אמנם באופן זמני, התחלתי לעבוד כשכיר בחברת סי אנד שלס, הייתי אחראי על מחלקה של בגדים. 15. שנה בערך לפני התאונה התחלתי להקים, יחד עם חברי אביהו, עסק עצמאי לו קראנו "סטיק-בר". 16. מדובר בעסק שמתמקד באטרקציות לאירועים. 17. בהתחלה קנינו ציוד ואת כל הגימיקים שהיינו צריכים לאירועים. 18. המשמעות הייתה שאת כל הרווחים מהאירועים השקענו חזקה בעסק, זאת מתוך ראייה עתידית והשקעה בפיתוח וקידום העסק. 19. על מנת לחסוך עוד, קנינו את הציודים שלנו במזומן ללא חשבוניות. 20. הקפדנו לשמור על פרופיל נמוך ולהצהיר על מינימום הכנסות וזאת במטרה לשמור על הסטטוס של "עוסק פטור" ולא לשלם מע"מ.... 25. קיימת חברה מקבילה שהוקמה באותו זמן ובאותן נסיבות ששמה פלאש בר. 26. היום לאחר שנתיים וחצי של קיום פלאש בר עובדת יפה, יש לה אתר אינטרנט והמון אירועים.... 28. בעקבות התאונה הופסקה לצערי הפעילות של העסק...... 32. בעבודתי כשכיר, בגיל 19 הרווחתי משכורת בגובה בסכום של 2,500 ₪ לחודש, ואת רוב הזמן השקעתי בהרצת העסק וחשיפתו לקהל הרחב". 20. ב"כ התובע טען בסיכומים כי יש לחשב את בסיס השכר בהתאם לשכר הממוצע במשק (נכון לחודש יולי 2012 - 8,619 ₪, בניכוי מס הכנסה בשעור של 15% - 7,326 ₪ לחודש). ב"כ התובע טען כי יש לערוך את חישוב השכר על בסיס זה ממועד התאונה , מאחר והתובע החל דרכו המקצועית בגיל מוקדם ולא כמקובל אצל צעירים המשתחררים מצה"ל בגיל 21. 21. ב"כ הנתבעת טען כי כשנה לפני התאונה השתכר התובע כ- 2,500 ₪ לחודש בלבד ולפיכך יש לפצותו בגין תקופה של כשנה לאחר התאונה בהתאם לשכר זה ובהמשך על בסיס שכר חודשי שיהיה בו כדי לשקף הן את שעור נכותו התפקודית והן את נכותו בגין מחלת האסטמה ממנה סבל לפני התאונה. בהתאם, טען ב"כ הנתבעת, כי יש להעמיד את הפסד ההשתכרות החודשי על 5,120 ₪ (בהנחה של נכות קודמת בשעור 40%) או 6,232 ₪ (בהנחה של נכות קודמת בשעור של 25%) . 22. ברע"א 7490/11 ‏חטיב פחרי נ' מוחמד חאג'‏ (טרם פורסם), ניתן ביום 28.12.2011 : "על פי ההלכה הפסוקה, הפסד השתכרות בעתיד של קטינים יחושב ככלל על-פי השכר הממוצע במשק, אלא אם כן הוכחו נתונים עובדתיים חריגים - שאינם סטטיסטיים גרידא - המוציאים את הקטין הספציפי מגדר הנחת העבודה הרגילה, שלפיה לא ניתן לקבוע מראש מה יהיה מסלול חייו של קטין לכשיגדל (ע"א 9980/06 עיזבון אטינגר נ' עיריית ירושלים ( 26.1.2009); ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אבו-חנא, פ"ד ס(3) 13 (2005)). אכן, כטענת המבקש, אין להגביל את החזקה בדבר השתכרות בגובה השכר הממוצע במשק לקטינים בלבד, והגיונה עשוי להיות יפה גם ביחס לאדם צעיר שטרם ביצע בחירות עצמאיות של ממש. יחד עם זאת, הפסיקה לא שללה הישענות על אינדיקציות ממשיות הנוגעות לנפגע הספציפי, במיוחד מקום בו מדובר בבחירות תעסוקתיות שביצע באופן עצמאי. במקרה זה, קבע בית משפט השלום כי המבקש בחר באפיק תעסוקתי מסוים וכי הוא התכוון להמשיך במסלול תעסוקתי זה. בחירות אלה הן בחירותיו העצמאיות של המבקש, ואינן מבוססות על הנחות עובדתיות כלליות בדבר מינו, מגזרו או גילו. מדובר, להשקפת הערכאה המבררת, במי שיש לו היסטוריה תעסוקתית ומי שגילה כוונה ברורה להמשיך באפיק התעסוקתי המסוים. בניגוד לקטין שלא ביצע בחירות משמעותיות בחייו, ועל כן יש להניח לגביו כי הסיכוי להתממשות כל אחד ואחד מסיפורי החיים השונים הוא שווה, הרי שבחירותיו ומעשיו של המבקש כאן - וזאת לפי קביעת הערכאה המבררת מורים כי אין דינו כן. הפסד השתכרות של נפגע שקיימים לגביו ממצאים עובדתיים ממשיים בדבר אופק תעסוקתו, והשכר שהשתכר, יחושב בהתאם לנתונים הקיימים לגביו." 23. בעניינו של התובע - לא ניתן להצביע על "אופק תעסוקתי" ונראה כי השכר הממוצע במשק אכן מהווה בסיס ראוי , ולו מספר שנים לאחר התאונה , כאשר שכר זה יאזן בין שכרו הנמוך בעבר לבין הפוטנציאל התעסוקתי לו טען בתצהירו. כמו כן יהיה בבסיס שכר זה כדי לאזן בין הפסד השתכרות מלא בתקופת לימודים (ככל שיהיה), לעומת פוטנציאל השתכרות גבוה יותר לאחר מכן. 24. באשר למחלת האסטמה, בשים לב לעובדה שבמומו יוכל התובע להשתכר בעבודה משרדית בלבד, ובשים לה לחוות דעתו של פרופ' ברקמן - אין מקום לקחת מחלה זו בחשבון בקביעת בסיס השכר. 25. לפיכך אני קובעת כי ממועד התאונה ולמשך שנה יש לחשב את הפסד שכרו של התובע על בסיס שכרו בפועל - 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה להיום - 2,700 ₪ =32,400 ₪. מ- 5.2.11 ועד היום - 28 חודש: 28 x 8,725 x 75% = 183,225 ₪. 26. לעתיד, מהיום ועד גיל 62 (יוני 2051) - 8,725 ₪ X 75% X 80% X 271.8903 = 1,423,360 ₪. השנים האבודות 27. ב"כ התובע טען כי התובע זכאי להפסדי שכר מגיל 62 (תוחלת חייו) ועד גיל 67 (גיל חזקת הפרישה מהעבודה). ב"כ הנתבעת מסכים כי התובע זכאי להפסדי שכר בשנים האבודות, כאשר הצדדים חלוקים באשר לבסיס השכר. 28. על בסיס האמור לעיל, זכאי התובע לפיצוי בגין הפסד השכר בשנים האבודות כדלקמן: 8,725 ₪ X 75% X 80% X 30% X 45.1787 X 0.3158 = 22,407 ₪. 29. ב"כ התובע טען כי יש לפסוק לתובע הפסד פנסיה בשנים האבודות על דרך של תשלום עיתי. 30. ב"כ הנתבעת טען כי אין מקום לפצות את התובע בגין הפסדי פנסיה בשנים האבודות (בהתאם להלכה בע"א 10990/05‏ ‏ דוד פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פ''ד סא(1) 32). 31. ספק בעיני אם יש מקום להלכת פינץ בענייננו, באשר אין עסקינן בפיצוי לעזבון של מי שלא הותיר אחריו קטינים. 32. יחד עם זאת, צודק ב"כ הנתבעת בטענתו כי במסגרת הפיצוי בגין אובדן ההשתכרות לא נלקח בחשבון רכיב הפרשת התובע לקרן הפנסיה וכי החסכון הנגרם מאי הפרשה שכזאת שקול (לפחות) כנגד פיצוי בגין הפסד פנסיה בשנים האבודות. 33. אשר על כן - אני דוחה את התביעה בגין הפסדי פנסיה. עזרת הזולת - 34. ד"ר פרבר קבעה בחוות דעתה כי התובע זקוק לעזרה מלאה בכל התפקודים היומיומיים במשך 24 שעות, וכי בחלק מהפעולות זקוק לעזרה של שני אנשים (העברה ורחצה). כמו כן, התובע זקוק לעזרה בכל עבודות משק הבית. 35. ב"כ התובע טען כי במהלך אשפוזו של התובע במחלקת שיקום ריאתי הוא נזקק לעזרה במשך כל שעות היממה וכי בפועל הוריו סעדו אותו כל שעות היממה, במשמרות, וכי מאז חודש אפריל 2010, ליוו עובדי חברת השמה את התובע במהלך אשפוזו במחלקת שיקום נוירולוגי. ב"כ התובע טען כי בהתאם לקבלות חברת ההשמה, מסתכם השכר עבור האשפוז, לתקופה מאפריל עד אוקטובר 2010 בסכום של 101,957 ₪. 36. ב"כ התובע טען כי ממועד שחרורו של התובע מהאשפוז , טיפלו בתובע בני משפחה וכי כיום מועסקים בביתו שני מטפלים, העובדים במשמרות, ביחד עם מטפל זר , כאשר עלות הטיפול מסתכמת ב- 19,000 ₪, לא כולל ביטוח לאומי ונסיעות (המוערכים בכ- 1,750 ₪ נוספים). 37. ב"כ התובע טען כי אין מקום לפסוק בגין עזרת צד ג' בהתאם להלכת בנפסקה ב ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר, חברה לביטוח בע"מ, פ''ד נד(4), 450 (להלן: "הלכת אקסלרד"), שהיא הלכה מיושנת שליחה נס מזמן , וכי יש לבחון את צרכיו האמיתיים של הנפגע ולפסוק לו פיצוי ההולם את מידותיו ומגבלותיו (כפי שנקבע בע"א 4772/02 סהר נ. גיל צ'יבוטארו (פסק דין מיום 25.11.09 ) ובע"א 7771/02 רינגלר נ. עיריית ירושלים (פסק דין מיום 12.9.04)). 38. ב"כ הנתבעת טען כי בתקופת אשפוזו של התובע יש לפסוק לו בגין עזרת מיטיבים בלבד וכי הפיצוי הנדרש על ידי ב"כ התובע בסיכומים הוא מוגזם ומופרך. 39. באשר לעזרה בעת שהתובע שוהה בביתו, טען ב"כ הנתבעת כי אין כל הצדקה להעסקת שני עובדים ישראליים סביב השעון, במקביל לעזרת מטפל זר, וכי גם אם ילקח בחשבון תשלום של 4,500 ₪ למטפל זר, בצרוף עובד נוסף למעברים, לא היה בעלות כדי להגיע לסכום שנפסק בהתאם להלכת אקסלרד. 40. לא מצאתי כל בסיס לטענת ב"כ התובע בדבר היות הלכת אקסלרד מיושנת , שליחה נס מזמן, ובחינת הפסיקה האחרונה, לרבות זו של בית המשפט העליון, מלמדת כי מדובר בהלכה קובעת שאין לסטות ממנה אלא במקרים חריגים, שעניינו של התובע אינו נמנה עליהם.(וראה למשל ע"א 8536/06 כוכבי נ' כלל חברה לביטוח (2009) שם נפסק כי: "חשוב להבהיר כי הפיצוי שנקבע בעניין אקסלרד נועד לשקף את הצרכים הטיפוסיים של נכים קשים הסובלים מנכות כגון קוודרופלגיה, הזקוקים לסיעוד ולעזרה במשך כל שעות היום. ברי כי בכל מקרה ומקרה ייתכנו מאפיינים ספציפיים באופי העזרה, אולם כל עוד המסגרת הכללית של העזרה מתאימה להנחות של עניין אקסלרד, הנטייה תהיה שלא לסטות מהסכום שנקבע שם, לכאן או לכאן"). 41. למען סבר את האוזן אציין שבדיקה פרטנית של התשלום הנדרש בגין עזרת הזולת עשוי להביא לסכום הנופל בהרבה מזה שנקבע בהלכת אקסלרד ומסכימה אני עם טענת ב"כ הנתבעת כי בדיקה שכזו עשויה לגרוע מהפיצוי לתובע ולא להוסיף עליו. 42. כך, לאחרונה בדנג"ץ 10007/09 יולנדה גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה ( פסק דין מיום 18.3.13) נידונה זכאות עובדי סיעוד זרים לתנאים סוציאליים, ובין היתר נאמר שם כי: "העותרת, עובדת זרה מהפיליפינים, הועסקה אצל המשיבה 2 (להלן: המשיבה), שהלכה בינתיים לעולמה, במשך שנה. כמחצית השנה הועסקה העותרת תמורת 500 דולר לחודש (כ-2,050 ₪), ובמחצית השנה השניה תמורת 550 דולר לחודש (כ-2,255 ₪). בנוסף קיבלה 50 ₪ לשבוע עבור "דמי כיס" ונסיעות. העותרת התגוררה עם המשיבה ותפקידה המרכזי היה השגחה עליה בכל שעות היממה, מאחר שהאחרונה היתה מחוברת למכונת הנשמה. העותרת היתה צריכה לדאוג שצינור הנשימה לא יתנתק ממכונת ההנשמה, ולבצע פעולות ניקוז של הפרשות ריר מדי מספר שעות, כולל במהלך הלילה. כמו כן היתה העותרת עושה עבור המשיבה עבודות משק בית, כגון ניקיון וכביסה. מהות עבודתה חייב את העותרת להישאר צמודה לבית בכל שעות היממה. עם זאת, במהלך היום העותרת ישנה כשעתיים-שלוש בשעות המנוחה שלה, ושעה ביום הזמינה חברות להיות איתה בבית". דהיינו מתווה העבודה שם דומה לזה הנדרש לתובע, כאשר הסכום המשולם בפועל לעובדת הזרה נופל בעשרות מונים מהסכום שנקבע בהלכת אקסלרד. 43. גם בע"א 1952/11 חאלד חאלד אבו אלהווא נ' עיריית ירושלים ( פסק דין מיום 6.11.12) נפסק כי: "הוצאות ועזרת צד ג' לעבר: המדובר בתקופה של 168 חודשים, כאשר מחודש מרץ 1997 ועד למחצית שנת 2004, שהה המערער בביתו. מכאן, שעבור תקופה של 86 חודשים, נפסק למערער סכום של סך של 600,000 ₪ + 50,000 ₪, סכום המשקף פיצוי של כ - 7,500 ₪ לחודש (ללא ריבית). אילו היה המערער נעזר בעזרה בשכר, מן הסתם היה נפסק לזכותו סך של כ-15,000 ₪ לחודש, על פי הלכת ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4) 450 (2000). לא הובאו ראיות להעסקה בשכר במהלך אותה תקופה, אך עם זאת, הלכה פסוקה היא כי בני משפחה זכאים לפיצוי בגין עזרה נחוצה וחיונית, החורגת בהרבה מהעזרה הרגילה שמעניקים בני משפחה זה לזה (ראו, לדוגמה, רע"א 6680/08 מדינת ישראל נ' סלים סעיד פסקה 33 והאסמכתאות שם ( 6.2.2012). לכך יש להוסיף גם את ההוצאות שהיו כרוכות בטיפול במערער בביתו, כמו טיטולים, ציוד עזר, עזרים מתכלים, כביסה וייבוש, טיפולים רפואיים ועוד". 44. אני סבורה כי הסכום של 16,500 ₪ (הסכום שנפסק בהלכת אקסלרד כשהוא משוערך להיום) יש בו כדי לענות על כל צרכי הסיעוד של התובע בעת שהותו בביתו. 45. באשר לעבר - אני מסכימה עם טענת ב"כ הנתבעת כי עלות של 25,000 ₪ הינה מוגזמת ומופרזת ביותר, וגם אם בני משפחה זכאים לתשלום עבור העזרה שהעניקו לתובע - אין הדבר מגיע כדי הסכומים המבוקשים בסיכומי התובע. 46. אשר על כן - אני פוסקת לתובע עבור עזרה בעבר סכום של : 16,500 ₪ X 40 = 660,000 ש"ח ולעתיד, עד גיל 62 : 16,500₪ X 271.8903 = 4,486,235 ₪. ניידות - 47. ד"ר פרבר קבעה בחוות דעתה כי התובע זקוק לרכב מסוג VAN עם מנגנון להרמת כסא גלגלים לתוכו ומנגנון נהיגה מותאם, לפי החלטה של המכון לבטיחות בדרכים. 48. מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של בועז מוגילבקין. בהתאם לחוות דעתו, עלות רכישה ראשונית של קרייזלר גרנד וויג'ר, אשר אושרה לנהיגתו של התובע ואף הוזמנה על ידו באמצעות "מכשירי תנועה", הינה בגובה של 153,720 ₪ לאחר ניכוי הפטור. בהתאם לחוות הדעת, האחזקה החודשית הממוצעת ל-1,700 ק"מ הינה 3,317 ₪. מטעם התובע הוגשה גם הצעה לרכישת אביזרים לרכב, מטעם א.צ.מ, בסך של 28,830 ₪. 49. ב"כ התובע טען כי יש להעמיד את הפיצוי בגין ניידות על סך 2,824,475 ₪ (כאשר סכום זה כולל עלות רכישה , עלות אביזרים, עלות אחזקה חודשית של הרכב בסכום של 3,317 ₪ לחודש ועלות אחזקת אביזרים חודשית - 6,290 ₪). 50. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של משה קצין, אשר העריך את עלות אחזקת הרכב כפי שאושר לתובע ל-1,000 ק"מ בסכום של 2,341 ₪ ועלות האביזרים בסכום של 2,927 ₪. כמו כן, על פי חוות דעתו של קצין, העלות הראשונית לרכישת רכב הינה 34,000 ₪. ב"כ הנתבעת טען כי יש להעמיד את הפיצוי על סך 607,000 ₪, סכום המבטא את הוצאות הרכב העודפות בלבד, להן זכאי התובע. 51. ההלכה היא כי מעלות ההחזקה של הרכב יש להפחית את ההוצאות שהיה התובע מוציא, ללא קשר לתאונה, עבור נסיעות והחזקת רכב. לפיכך יש לפסוק לתובע פיצוי בגין ההוצאות העודפות בלבד שנאלץ להוציא בעקבות התאונה ( ע"א 9499/07 פלאס נ' כלל (2009) פיסקה ט"ו). בנוסף, יש להתחשב גם בתועלת שתצמח לבני המשפחה הקרובים כתוצאה מהשימוש ברכב, ויש להביא בחשבון שהניזוק "ככל אדם היה נושא במהלך חייו בהוצאות ניידות, בין אם היה רוכש רכב ובין אם היה משתמש בתחבורה ציבורית" ( ע"א 61/89 מדינת ישראל נ' ש' אייגר (קטין) ואח' וערעור שכנגד [3], בעמ' 595; כן ראו בספרו של ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף [4], בעמ' 533-537). (ע"א 3263/96 קופת חולים הכללית נ' שבודי, פ"ד נב(3) 817, 832 (1998). כן ראו ע"א 2596/92 הסנה נ' כהן, (1995)). 52. בהנחה של עלות ראשונית לרכישת הרכב (כולל אביזרים) בסכום של 180,000 ₪ ואחזקה חודשית של 1,000 ₪ לחודש בסך 2,300 ₪ (עלויות עודפות בלבד) , אני מעמידה את הפיצוי בגין ניידות על 750,000 ₪ (בסכום זה לקחתי בחשבון גם את הוצאות הניידות של התובע עד היום). אביזרים - 53. בחוות דעתה קבעה ד"ר פרבר את הציוד והאביזרים להם יזדקק התובע כדלקמן: -מיטה עם מנגנון הפעלה חשמלי ומזרן נגד פצעי לחץ, אותו מחליפים כל 3 שנים. -כסא גלגלים וכסא שירותים, החלפה כל 5 שנים. -כרית לכסא גלגלים, החלפה כל 3 שנים. -כרית גלגלים ממנוע, החלפה כל 5 שנים. -עמידון -מנוף להעברות. -מחשב נישא מותאם עם חיבור לאינטרנט. -מכשיר APT להפעלת הגפיים -משעל- מכשיר העוזר לשיעול והוצאת ליחה -ערכה לצנתור עצמי בחישוב 5-6 ליום -פנרוז ושקיות שתן - 1 ליום -טיטולים 1 ליום -תכשירים לשמירת היגיינה - כפפות, פדים, תמיסות ניקוי וכו'. 54. מטעם התובע הוגשה חוות דעת של חברת "ר.שעל עזר לנכים" וחוות דעתה של הגב' חנה טל בה פורטו עליות הפריטים השונים. 55. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של מר גדעון האס לפיה עלות האביזרים הנה 190,000 ₪. 56. ב"כ התובע הפנה לחוות דעת מטעם חברת "ר.שעל עזר לנכים" אשר סיפקה לתובע את הציוד ולחוות דעתה של גב' חנה טל לפיו עלות הציוד הרפואי וההחלפות, להוציא את עלות השכרת המיטה, בסכום של 818,783 ₪ כאשר לסכום זה יש להוסיף עלות אחזקה שנתית בשיעור 10%.בנוסף, טען ב"כ התובע כי יש לפצות את התובע במחשב נישא עם ג'ויסטיק, מדפסת וחיבור לאינטרנט בסכום של 10,000 ₪. 57. באשר לציוד המתכלה, ב"כ התובע טוען לפיצוי בגין סדין וציפה כותנה, מרפד חד פעמי למיטה להגנה בפני דליפות. שמיכה, כריות, מגבות, מגבונים לחים, נעלים אורטופדיות, תקציב חודשי לביגוד בשל החלפת בגדים מרובה ובלאי בשל כביסות מרובות, טיטולים, כפפות לטקס, קטטר מסוג ספידיקטטר F12 עם ג'ל מובנה (כהמלצת ד"ר נאווה בלומן) אשר אינו בסל הבריאות בעלות שנתית כוללת בסך 47,048 ₪. 58. ב"כ הנתבעת טען כי התובע יכול לקבל חלק מאביזרים ממשרד הבריאות בהיותם כלולים בתוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות ממלכתי ולפיכך אין לפצות בגין אביזרים אלו. בנוסף, בהתאם לחוות דעתו של מר גדעון האס, עלות הציוד הרפואי וההחלפות הנו 190,000 ₪. 59. ב"כ הנתבעת טען כי ב"כ התובע הוסיף בסיכומיו אביזרים וציוד רפואי אשר לא נקבע על ידי ד"ר פרבר, כאשר הוא סומך טענותיו על חוות דעת חנה טל. 60. ב"כ הנתבעת טען כי אין לפצות התובע בעבור קניית המחשב, המדפסת וחיבור לאינטרנט כיוון שגם אלמלא התאונה היה התובע רוכש מוצרים אלו. 61. בכל הנוגע לציוד המתכלה, ב"כ הנתבעת טען כי העלות החודשית הנטענת הינה מוגזמת ומופרזת, וכי יש לקבל את העלות החודשית שקבע מר האס. 62. ככל שעסקינן בציוד ואביזרים (ונראה כי הדברים יפים במרבית ראשי הנזק הנתבעים ) נאמר על ידי כב' השופט י. עמית כי בע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוח רכב נ' פת (2010): "כפי שעולה מפסק דינו של בית משפט קמא, וכך נמצאתי למד מניסיוני שלי, בתיקים מעין אלה מוקדשים משאבים רבים יתר על המידה בנושאים שמשקלם הכולל בשיעור הפיצוי אינו גדול, ולמצער, בנושאים שהשדה כבר נחרש בהם. הכוונה, בעיקר, לנושאים הקשורים בציוד ואביזרים, ועניין הדיור, לגביו טורחים הצדדים ומביאים מומחים ושמאים. יש והעיסוק בנושאים אלה תופס את מרכז הבימה, לעיתים על חשבון הנושאים "הכבדים" של הפסד השתכרות ועזרת צד ג'. דומני כי בחלק נכבד מן המקרים ניתן להגיע מראש להסכמות בנושאים אלה שנחרשו בפסיקה ואין צורך להמציא את הגלגל בכל תיק מחדש. עורכי הדין העוסקים בתחום מכירים את ההלכות ואת הסכומים המקובלים בחלק נכבד מהפריטים ומהאביזרים. המחלוקת לגבי עלויות פריטי הציוד היא כמעט מן המפורסמות, באשר ניתן לרכוש כסא גלגלים פשוט בעלות של אלפי שקלים או כסא גלגלים מתוחכם ומשוכלל בעלות גבוהה בהרבה, ואין לדבר סוף". 63. ואכן - למקרא חוות הדעת של שני הצדדים וטענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם - אני סבורה כי לא ניתן לאמץ חוות דעת אחת על פני רעותה (כאשר הן האביזרים הכלולים בחוות דעת המומחה מטעם התובע והן בזו מטעם הנתבעת עונים על דרישות האבזור שנקבע על ידי ד"ר פרבר). 64. בנוסף, בחוות הדעת מטעם התובע לא נלקחה בחשבון האפשרות לקבל לפחות חלק מהציוד והאביזרים באמצעות משרד הבריאות או במימון המשרד כאמור בתוספת השלישית של חוק ביטוח בריאות ממלכתי (סעיף 4 ב ו-ג לתוספת) (וראה פירוט במכתבו של ד"ר שובל כמפורט בסעיף 80 להלן). 65. הוא הדין במחשב - לו היה התובע נזקק גם אלמלא התאונה. 66. בנסיבות אלה - אני פוסקת לתובע סכום כולל של 900,000 ₪ בגין ציוד ואבזרים לעבר ולעתיד, לרבות הצורך בהחלפת האביזרים המתכלים. דיור - 67. בהתאם לחוות דעתה של ד"ר פרבר , התובע זקוק לדירה בקומת קרקע מותאמת לכניסה עם כסא גלגלים, עם מעברים רחבים, ועם חדר רחצה ושירותים מרווח. כמו כן נדרש בדירה חדר נוסף למטפל. מאחר והתובע נפגע עמוד שדרה צווארי הוא זקוק למערכת מיזוג אויר לחודשי הקיץ והחורף בגלל ליקוי במנגנון וויסות החום. 68. החל מיום 1.11.10 שוכר התובע דירה בעלות חודשית של 4,600 ₪. 69. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של השמאי מר דן ברלינר שקבע כדלקמן: "סידור הדיור- הדירה המקורית של המשפחה (ברחוב האשל 29), איננה מתאימה למגורי אדם הנזקק לכסא גלגלים. המגורים בדירה הנוכחית (רחוב מנחם בגין 19 ב) הם זמניים. בגלל בעיית הנכות, דירת המגורים החלופית צריכה להיות גדולה יותר מדירה רגילה. הפרש הגודל הוא כדלקמן: חדר שינה - 6 מ"ר חדר רחצה - 4 מ"ר חדר וחדר רחצה למטפל - 13 מ"ר שטח מוגדל בחדר הגיור, בפינת האוכל, במטבח ובמרפסת השירות - 10 מ"ר תוספות למחיצות,קירות ומעברים - 7 מ"ר סה"כ - 40 מ"ר 4. סביר להניח כי בדירה החלופית יהיה צורך לעשות שינויים והתאמות פנימיות, כך שתתאים לדרישות המיוחדות. עלויות כספיות- 5. בהתחשב במחירי דירות מגורים באזור בו מתגוררת המשפחה, העלויות הכרוכות בחילופי הדירה הן כדלקמן: שטח בנוי נוסף: 40 מ"ר X 10,000 ₪ = 400,000 ₪ סידורים והתאמות פנימיות בתוך הדירה - 60,000 ₪ עלויות נלוות (תיווך, עו"ד, הוצאות העברה) - 30,000 ₪ סה"כ - 490,000 ₪ 70. בחקירתו הנגדית של מר ברלינר, הציג בפניו ב"כ הנתבעת חוות דעת מומחה שהגיש מר ברלינר בתיק זהה, שעניינו קוודרופלג שגם לגביו ניתנה קביעה דומה בחוות דעת המומחית השיקומית, ד"ר פרבר. בחוות דעת זו קבע מר ברלינר תוספת שטח של 20 מ"ר בלבד. מר ברלינר השיב כי "כל מקרה הינו לגופו והדבר תלוי בדירה ובאפשרויות ההרחבה". בחקירה חוזרת הוסיף כי כדי לאפשר לתובע ניידות מוחלטת בכל חלקי הדירה - הוא זקוק למרחבי תמרון גדולים. 71. ב"כ התובע ביקש לפסוק לתובע את שכר הדירה ממועד שחרורו של התובע מבית החולים ולעתיד לשנה נוספת . לעתיד, ביקש לפסוק לתובע את הסכום הדרוש להתאמת הדירה בהתאם לקביעת המומחה - 490,000 ₪. ב"כ התובע הפנה לפסיקה לפיה נקבעה תוספת דיור של 40 מ"ר כמתאימה לנכה במצבו של התובע. 72. ב"כ הנתבעת הפנה לחוות דעתו של מר ברלינר לפיה קבע כי קוודרופלג במצבו של התובע זקוק ל- 20 מ"ר תוספת בלבד וכן היפנה לפסיקה שאימצה קביעה זו. 73. ב"כ הנתבעת ביקש להעמיד את הפיצוי בגין התאמת הדירה על 250,000 ₪. 74. באשר לשכר הדירה המושלם על ידי התובע מאז שחרורו מבית החולים טען ב"כ הנתבעת כי יש לפצות את התובע בסכום של 1,500 ₪ שהרי גם אלמלא התאונה היה התובע נדרש להוצאה בגין שכר דירה ואין הוא זכאי אלא להוצאה העודפת בגין התאונה. 75. לא מצאתי הסבר לסטייתו של מר ברלינר מקביעותיו בחוות דעת קודמות, שגם עניינן נכה קוודרופלג במצבו של התובע. הסברו של מר ברלינר כי הדבר תלוי "בדירה ובאפשרויות ההרחבה" אינו רלבנטי בענייננו, כאשר אין מדובר בדירה ספציפית, אלא תיאורטית בלבד. בנוסף, גם בחוות הדעת האחרות אליהן הופנה מר ברלינר, כמו בענייננו של התובע, קבעה המומחית כי נדרש מרחב תמרון ומעברים רחבים, ומן הסתם חוות הדעת של מר ברלינר ניתנה תוך התאמה לאמור שם. 76. בנסיבות אלה - אני פוסקת לתובע בגין התאמת דיור - סכום של 250,000 ₪. 77. באשר לשכר הדירה - אכן , גם אלמלא התאונה היה התובע נזקק למדור ולפיכך אני מעמידה את ההוצאה העודפת (כאשר אני לוקחת בחשבון גם את הצורך במדור למטפל) על סך של 2,500 ₪ לחודש. 78. בהתאם - מיום 1.11.10 ועד היום אני פוסקת לתובע 2,500 ₪ X 32 = 80,000 ₪ ולתקופה של שנה נוספת (עד התאמת מדור חדש) 30,000 ₪ נוספים, סה"כ - 120,000 ₪. תרופות וטיפולים רפואיים - 79. ד"ר פרבר קבעה בחוות דעתה כי התובע זקוק לתרופות - כפי שמקבל היום או לפי החלטה של רופא מטפל. כן זקוק ל: -בדיקות - שתן לתרבית, דם בספירה, תפקודי כליות וכבד - פעם בחודש -ביקורת רפואית- רופא שיקום - פעם בחצי שנה -אורתופד גב - פעם בשנתיים-שלוש -מרפאה לשיקום מיני -פיזיוטרפיה- פעמים בשבוע להורדת ספסטיות ושמירה על טווח תנועה וזאת בנוסף למתיחות שרירים כל יום על ידי המטפלים. -הידרוטרפיה- פעם בשבוע -ריפוי בעיסוק- פעם בשבוע לתרגול תפקוד והתאמת אביזרים במשך השנה הקרובה -טיפול נפשי- תמיכתי פעם בשבוע במשך 2-3 שנים, וגם לאחר מכן יזדקק לסדרת טיפולים קצרה בעת המשברים שיכולים להיות בחייו. -טיפול נפשי למשפחה- פעם בשבועיים במשך שנה -פעילות גופנית לשמירת כושר לב-ריאה (יכול להיות מכון כושר מותאם לנכים במצבו) בהמשך הציג ב"כ התובע אישור רפואי לשימוש בקנביס רפואי, כאשר מדובר בעלות חודשית של 360 ₪. ד"ר פרבר הגישה לבית המשפט את תשובתה לעניין השימוש בקנביס וקבעה: "מדובר בתמצית של קנביס, שנועד לשימוש רפואי. לדעתי יש לקבל אישור של משרד הבריאות לשימוש בו, כפי שמקובל לגבי כל תכשיר קנביס רפואי. בנוסף, הנני מפנה אותך לחוות דעתי, שם כתבתי "תרופות - לפי אישור רופא מטפל". אינני יכולה לתת המלצות לגבי תרופות לחולה שלא נמצא בטיפול אצלי." 80. במכתבו של ד"ר שובל, הרופא המחוזי של קופת חולים מאוחדת, מיום 1.7.12 נאמר: "ככל נפגע זכאי מר קרנץ לבדיקת רופא/שירותי פזיוטרפיה/ריפוי בעיסוק/טיפול נפשי-שיקומי/הידרותראפיה וזאת בהתאם להמלצת רופאי השיקום. למען הסר ספק, הרי שבתיקו הממוחשב של מר קרנץ (תוכנה מנהלתית קופ"ח מאוחדת), נרשמה ב-22.12.11 הערה בחתימתי בה נאמר: "על פי הנחיית שופט זכאי מר קרנץ לקבל שירותי שיקום בכל מקום שיבחר - כולל תה"ש. הקופה תנפק התחייבויות בהתאם. הוצע למשפחה שירות שיקום ברחובות. המידע נמסר לעורך דינו אישית. ימשיך לקבל הידרותראפיה כבעבר, ללא קשר ל"אשפוז -היום בתה"ש." באשר לציוד הביתי המומלץ על ידי רופאת השיקום דר' פרבר הרי שהציוד המופיע מטה איננו מופיע בסל השירותים ולכן איננו באחריות קופת החולים: מיטה חשמלית, מזרון למניעת פצעי לחץ, כסא גלגלים מכל סוג וכריות לכסא, כסא רחצה, עמידון חשמלי ומכשיר APT, עזרים להאכלה, מזגן, מחשב וחיבור לאינטרנט, לחצן מצוקה, מכונת כביסה ומכונת ייבוש, מנוף העברה למקלחת. בנוסף, לא נכללים באחריות הקופה דיור/תחבורה/עבודה ולימודים/עזרת הזולת/פעילות גופנית לשמירה על הכושר הגופני (או מימון חדר כושר) וכן לא טיפולים משפחתיים. תרופות - המאושרות לאספקה על ידי הקופה, כנגד מרשם רופא: טבליות דטרוסיטול 8 מ"ג פעמיים ביממה (או טבלית של 4 מג 3 פעמים ביממה בהתאם ובכפוף למרשם). קטטר חד פעמי לצינטור מסוג פולי/נלטון או טימאן F12 בכמות של 6 צנטרים ליממה. לטובת הצינטור העצמי יקבל אספקה סדירה של קרם אילחוש סטרילי מסוג אזרקאין - התכשיר SATIVEX אשר הומלץ על ידי ד"ר חיים משה אדהאן איננו כלול בסל השירותים של מדינת ישראל." 81. מטעם התובע הוגשה חוות דעתה של הגב' טל באשר לעלות התרופות והטיפולים, ואשר לפיה העלות החודשית של התרופות להן נזקק התובע, כולל השתתפות עצמית בתרופות שבסל ואלה שאינן, בגובה 400 ₪ לחודש. כמו כן פירטה עלות טיפולים להם נזקק התובע. 82. בסיכומים טען ב"כ התובע כי עלות התרופות להן זקוק התובע , ושאינן כלולות בסל הבריאות, מסתכמת ב- 110,000 ₪ ועלות הטיפולים ב- 707,054 ₪ (לרבות טיפול נפשי משפחתי ופרטני לתובע). 83. ב"כ הנתבעת טען כי על פי החוק אין התובע נדרש לשלם השתתפות עצמית בגין רכישת תרופות וממילא אינו זכאי לפיצוי בגין כך, בכל הנוגע לעלות רכישת תרופות שאינן בסל, הרי שההוצאה מגיעה לסכום של כ-24 ₪ לחודש בלבד. באשר לקנביס טען ב"כ הנתבעת בתוספת לסיכומים כי ד"ר פרבר לא אישרה את השימוש בקנביס וכי אין כל ראיה בדבר הצורך בקנביס. 84. באשר לטיפולים הפנה ב"כ הנתבעת להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין לעבודה, בתביעה שהגיש התובע נגד קופת חולים מאוחדת , ואשר על פיו : "קופת חולים תספק לתובע טיפולים רפואיים ואחרים, כפי קביעותיה של ד"ר א. פרבר בחוות דעתה כמומחית מטעם בית המשפט, בהתאם למיקום הטיפולים, כפי החלטתו של התובע...". בנסיבות אלה - טען ב"כ התובע כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין טיפולים. 85. סעיף 8(א2)(3) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 נקבע: "קופת חולים לא תגבה מנפגע תאונת דרכים תשלום השתתפות עצמית בעבור שירותים הכלולים בתוספת השניה ובצו לפי סעיף קטן (ז) הניתנים לו לפי חוק זה בשל הפגיעה האמורה". 86. על פי חוק ההתייעלות הכלכלית הועברה האחריות למתן שירותים רפואיים לנפגעי תאונות דרכים, מחברות הביטוח אל קופות החולים לגבי טיפולים הנכללים בתוספת השנייה של חוק הביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: "חוק הבריאות" "התוספת השנייה") או צו לפי סעיף 8(ז) לחוק זה. לפיכך, ככל שהטיפול נדרש לתובע כלול "בסל הבריאות" אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין טיפולים אלה (יצויין כי על פי סעיף 22 (ד) בתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, נכלל הטיפול הנפשי לכל אחד מבני משפחתו של התובע וטיפול פרטני בתובע). 87. בנוסף, בהתאם להסכם הפשרה אליו הגיע התובע עם קופת חולים מאוחדת, הוא זכאי לקבל את כל הטיפולים שהומלצו על ידי ד"ר פרבר, וגם מטעם זה אין מקום לפסוק לו פיצוי בגין עלות טיפולים. 88. באשר לתרופות - הרי שבהתאם לחוק בריאות ממלכתי, התשנ"ד- 1994 , קופת חולים אינה גובה השתתפות עצמית בגין תרופות הנכללות בסל הבריאות. ממכתבו של ד"ר שובל עולה כי מרבית התרופות בהן משתמש התובע כלולות בסל. באשר לקנביס, מחד , בשלב זה הוגשו מספר קטן של קבלות , שאין בהן כדי ללמד על צריכה קבועה. מאידך, ד"ר פרבר אישרה שימוש בתרופות בהתאם להמלצת הרופא המטפל וב"כ התובע צירף להודעתו מכתב של הרופא המטפל המליץ על השימוש. 89. בשים לב לכל האמור , אני פוסקת לתובע בגין תרופות וטיפולים עודפים, ככל שיקבל מעבר לאלה המסופקים על ידי קופת חולים - סכום גלובלי של 100,000 ₪. שכר מטיבים - 90. ב"כ התובע מבקש פיצוי גלובאלי, בסך 100,000 ₪ בגין עזרה חריגה של הורי התובע אשר שהו לצד מיטתו למשך תקופות ארוכות, אם בבית החולים ואם בבית.בנוסף, תחת סעיף "הוצאות טרם שחרורו של התובע" ביקש ב"כ התובע לפסוק סכום נוסף של 124,200 ₪ עבור הוצאות התובע טרם שחרורו מבית החולים (לרבות הוצאות נסיעה של אמו של התובע לבית החולים). 91. ב"כ הנתבעת טוען כי אין מקום לפסוק פיצוי בגין שכר מטיבים בהיות דרישה זו משום דרישה לכפל פיצוי נוכח הפיצוי לו עותר התובע בגין עזרת צד ג' לעבר. 92. מאחר ופסקתי לתובע פיצוי עבור עזרת צד ג' בעבר וכן פיצוי גלובלי עבור ניידות , שכלל את הוצאות הנסיעה בעבר , אין מקום לפסוק לתובע סכום נוסף עבור שכר מיטיבים ו/או הוצאותיו עובר לשחרורו מבית החולים. ודוק: בהתאם להלכה בע"א 357/80 נעים נ. ברדה, פ"ד לו(3) ,762, בתקופת האשפוז מכוסות כל הוצאות המחיה של הנפגע ולפיכך יש לפסוק לנפגע פיצוי בגין הפסד השתכרות בשעור 30% בלבד מהשכר אותו היה משתכר בתקופה זו. אמנם שכרו של התובע עובר לתאונה היה נמוך ובהתאם גם פסקתי לו את מלוא הפסד ההשתכרות בתקופה זו על בסיס שכרו בעבר ואולם לא יעלה על הדעת לפסוק בתקופת האשפוז דוקא, הוצאות מחיה שעולות עשרות מונים על השתכרותו לפני התאונה. כביסה וייבוש - 93. ב"כ התובע טען כי על פי חוות דעתו של מר מוגילבקין, עלות רכישה והתקנה חד פעמית של מזגן הנה 7,000 ₪ ועלות אחזקה חודשית ממוצעת הינה בסך של 565 ₪. עלות רכישה חד פעמית של מכונת כביסה וייבוש הנה 4,900 ₪ ועלות אחזקה חודשית הנה בגובה 123.5 ₪. 94. בשים לב לאמור בחוות הדעת מבקש ב"כ התובע לפסוק לתובע בגין כביסה, ייבוש ומיזוג אוויר סכום של 201,237 ₪. 95. ב"כ הנתבעת טען כי הפיצוי לו עותר התובע הינה גבוה משמעותית מהמקובל בפסיקה. כן טען כי המומחה התעלם מהשימוש שהיה התובע עושה במכשירים אלה אלמלא התאונה. 96. בהתאם לחוות דעתה של ד"ר פרבר התובע זקוק להוצאות מוגברות בלבד של מיזוג אוויר ו/או כביסה וייבוש. לפיכך, אין מקום לפסוק לתובע עלות מלאה של הציוד והשימוש בו אלא הוצאות עודפות בלבד , אותן אני מעמידה על סכום גלובלי של 60,000 ₪.. סך כל הנזקים בהתאם לאמור לעיל - כאב וסבל- 176,000 ₪. עזרת צד ג'- 5,146,235 ₪. הפסדי שכר - 1,664,392 ₪. ציוד ואביזרים- 900,000 ₪. דיור - 370,000 ₪. תרופות וטיפולים - 100,000 ₪. ניידות - 750,000 ₪. כביסה ומיזוג אויר - 60,000 ₪. סה"כ: 9,163,627 ₪. ניכויים 97. ניכוי מל"ל על פי חוות דעתו של שי ספיר, מסתכמים תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסכום של 3,444,377 ₪ לפי הפרוט כדלקמן: נכות כללית - 637,992 ₪ שר"מ - 1,102,600 ₪ ניידות - 1,703,785 ₪ 98. ב"כ התובע טען כי בסעיף זה, כמו בסעיפים אחרים, יש לפעול בהתאם לעקרון "השבת המצב לקדמותו" וכי יש לנכות מסכום הפיצויים את סכום גמלאות המל"ל, באופן יחסי, בהתחשב בקיצור הצפוי בתוחלת חייו של התובע. 99. ההלכה כפי שנפסק ב-ע"א 6935/99 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' סרייה, פ"ד נה(3) 599, 602 (2001), היא כי הסכום שינוכה הוא סכום התגמולים שהביטוח הלאומי שילם לניזוק וישלם לו בעתיד, כשהם מהוונים על פי תקנות הביטוח הלאומי (היוון), התשל"ח-1978. "תקנות אלה הן התקנות המחייבות בנושא זה, אפילו שבמקרה זה או אחר - אם משום קיצור תוחלת חיים ואם מסיבה אחרת - אין הן קולעות למטרה. הן קובעות את המגיע לניזוק בהסתמך על לוחות סטטיסטיים והן משקפות את הממוצע" (בעמ' 602, מפי כב' השופט אור). חרף הערות השופטים, כפי שהפנה ב"כ התובע בסיכומיו- ההלכה לא שונתה על ידי בית המשפט העליון ובית משפט זה כפוף לה. 100. מאחר ואין בפני חוות דעת אקטוארית מעודכנת למועד פסק הדין, אנכה בשלב זה מהפיצוי את הסכום הנקוב בחוות הדעת - 3,444,377 ₪.. ככל שיהיה מקום לעדכון סכום זה למועד פסק הדין, יגיש ב"כ הנתבעת חוות דעת אקטוארית מעודכנת וככל שב"כ הצדדים לא יגיעו להסכמה בענין סכום הניכוי הקובע - הם יהיו רשאים לפנות לבית המשפט על מנת שישלים את הסכום. 101. תשלומים תכופים ביום 29.06.10 שולם 56,380 ₪ ומשוערך להיום 62,425 ₪ ביום 17.10.10 שולם 56,380 ₪ ומשוערך להיום 61,282 ₪ ביום 03.01.11 שולם 78,332 ₪ ומשוערך להיום 84,574 ₪ ביום 04.04.11 שולם 78,332 ₪ ומשוערך להיום 83,527 ₪ ביום 29.05.11 שולם 90,208 ₪ ומשוערך להיום 95,189 ₪ ביום 21.09.11 שולם 108,102 ₪ ומשוערך להיום 112,112 ₪ ביום 23.04.12 שולם 107,871 ₪ ומשוערך להיום 110,499 ₪ ביום 19.09.12 שולם 71,914 ₪ ומשוערך להיום 72,079 ₪ ביום 28.02.13 שולם 90,296 ₪ ומשוערך להיום 90,614 ₪ סה"כ: 772,301 ₪ מאחר ולא פסקתי לתובע ריבית בגין הפסדי העבר - לא אפסוק ריבית גם על התשלומים התכופים. 102. סה"כ הסכומים להם זכאי התובע מסתכמים איפוא ב - 9,163,627 ₪, כאשר מסכום זה יש לנכות את הסכום של 4,216,678 ₪, כאמור לעיל. סה"כ פיצוי לתובע מסתכם איפוא בסכום של 4,946,949 ₪ . לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ. הסכומים האמורים ישולמו לתובע, באמצעות בא כוחו, תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. יתרת האגרה תשולם על-ידי הנתבעת. תאונת דרכים