לטענת התובע, הוא הסכים להמשך הפחתת שכר עבודתו בשיעור של 20% עד סוף 2006 וכן כי הפרשי השכר אשר נצברו ויצברו עד סוף 2006 יומרו למניות של הנתבעת או לאופציות לרכישת מניות של הנתבעת. אולם האמור לא הגיע לכדי הסכמה מחייבת ומפורטת ומעולם לא הוקצו או הוצעו בפועל לתובע מניות על ידי הנתבעת. לטענת התובע הסכמתו זו ניתנה תחת אולטימאטום לפיו במידה ולא יסכים לכך, קרן טנא לא תבצע את ההשקעה בחברה, דבר שעלול להביאה למצב בו הנתבעת תקרוס. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפחתת שכר בתמורה לאופציות ומניות: 1. עסקינן בתביעת התובע (להלן:"התובע"), שהיה ממקימי הנתבעת, חברת בלו איי טכנולוגיות מים בע"מ (להלן:"הנתבעת") שהינה חברה פרטית העוסקת בפיתוח ציוד לניטור ובקרה בתחום המים. המחלוקות העיקריות שבאו לפתחנו בתיק זה נוגעות לשאלת זכאות התובע להפרשי שכר וזכויות נוספות ולנסיבות סיום העסקתו בשירות הנתבעת. הצדדים לתובענה: 2. התובע היה ממייסדי הנתבעת, בעל מניות ודירקטור בה, שימש כמנכ"ל בנתבעת עד לחודש 9/08. לאחר מכן ועד למועד פיטוריו שימש התובע כסמנכ"ל פיתוח עסקי של הנתבעת. תקופת העסקתו כמנכ"ל בנתבעת החלה ביום 1.1.05 והסתיימה ביום 31.12.09, מועד סיום תקופת ההודעה המוקדמת נשוא פיטוריו. אין מחלוקת כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבעת במקביל להיות התובע בעל מניות ודירקטור. 3. הנתבעת, חברת היי טק פרטית העוסקת בפיתוח מערכות ציוד לניטור ובקרה של איכות מים, שיווקם ומכירתם הוקמה בסוף שנת 2003 על ידי התובע בשיתוף עם קיבוץ רמת רחל. התובע וקיבוץ רמת רחל חלקו במניות הנתבעת באופן שווה. 4. תימצות העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל חומר הראיות שהונח בפנינו הינן, כדלקמן: א. ביום 23.12.2004 נחתם הסכם עבודה אישי בין הנתבעת לתובע (להלן: "הסכם העסקה"). בהתאם להוראות הסכם העסקה זה נקבע כי התובע יחל את עבודתו כמנכ"ל הנתבעת מיום 1.1.2005. שכרו החודשי של התובע לשנה הראשונה יעמוד ע"ס 48,000 ₪ ברוטו לחודש ולשנה השנייה ע"ס 53,000 ₪ ברוטו. בכל הנוגע לשנה השלישית נקבע כי שכרו של התובע יעמוד ע"ס 58,000 ₪ ובלבד שמחזור המכירות של החברה במועד זה ובגין השנה הקודמת יהיה גבוה מ-3,000,000 $. תחילת תקופה העסקה של התובע נקבעה ליום 1.1.05. כמו כן במסגרת הסכם זה נקבע לתובע תוכנית אופציות. ב. במהלך שנת 2005 הנתבעת נקלעה למצוקת מזומנים. כפועל יוצא מכך ביום 29.5.2006 נחתם מסמך הסכמות בין התובע לנתבעת בדבר הפחתת שכרו של התובע בשיעור 20% (להלן: "הסכם הפחתת השכר"). בהסכם זה נקבע כי הפחתת השכר תימשך עד למועד בו יושקעו בחברה או ילוו לחברה מיליון דולר ארה"ב או יותר. בהסכם הפחתת השכר נקבע כי החברה תשיב לתובע את הפרשי השכר אשר ינבעו מההפחתה בתוספת ריבית שנתית שלא תפחת מ-7%. ג. בחודש מאי 05 החלה הנתבעת לנהל מו"מ, עם משקיעים בשם טנא- קרן להשקעות בתעשייה הקיבוצית (להלן: "קבוצת טנא ו/או טנא"), לצורך גיוס כספים לנתבעת. ביום 5.5.2006 מר רן בן אור (להלן:"רן בן אור"), מקבוצת טנא, העביר מייל לתובע בנוגע למתווה הצעת השקעה של טנא בנתבעת לרבות, השקעת 2 מיליון דולר, כנגד אג"י להמרה. ד. באוגוסט 2006 נחתם מסמך עקרונות להסכם השקעה. ה. ביום 5.10.06 הועבר לרן בן אור דו"ח בדיקת נאותות בנוגע לנתבעת, בו צויין: "מנכ"ל החברה, צור בן דוד, וסמנכ"ל הפיתוח, נתן הלפרין, זכאים לתנאי העסקה חריגים ובין היתר גובה המשכורות, תקופת הודעה מוקדמת ארוכה ותשלום בונוסים שונים. בנוסף צור בן דוד, ויתר על 20% ממשכורתו החל מחודש ספטמבר 2005, ועל החברה יהיה להחזיר את סכום זה בתוספת ריבית שנתית של 7% מייד עם השלמת סיבוב ההשקעה....." ו. התובע הסכים להמשך הפחתת שכרו עד סוף 2006 וכן הסכים כי הפרשי השכר אשר נצברו ויצברו עד סוף 2006 יומרו למניות של הנתבעת או לאופציות לרכישת מניות של החברה, אולם הפרטים בנדון לא סוכמו ולא הועלו על הכתב ובפועל דבר לא נעשה. ז. ביום 8.7.07 נדרש גיוס הון נוסף לנתבעת. במסגרתו שוב עלה נושא האופציות של התובע והוחלט לשנות לתובע את חבילת האופציות שלו. כמו כן בסמוך למועד זה עלה שוב לדיון נושא תשלום הפרשי השכר לתובע. ח. בתחילת שנת 2008 מכר קיבוץ רמת רחל, את מניותיו בחברה לחברת אקווה השקעות בע"מ שהיא בבעלות מר שקד, שהשקיע בנתבעת. ט. בחודש מאי 2008 בוטלה ההפחתה בשכרו של התובע ושכרו שולם לו לפי רמתו עובר להפחתת שכרו. י. החל מחודש 9/08 הפסיק התובע לשמש כמנכ"ל הנתבעת. יא. ביום 23.9.08 נחתם הסכם בין התובע לנתבעת שעיקרו עסק בתשלום בונוסים והטבות לתובע, לרבות השבת הפרשי השכר הנדונים, תוך התניית קבלת האמור ביו היתר, בגיוס הון בשווי של 6 מיליון דולר. (להלן: "הסכם ספטמבר"). יב. בספטמבר 2008 מונה לנתבעת מנכ"ל חדש, מר גדי וקסלר. יג. ביום 21.6.09 הוזמן התובע לשימוע לפני פיטורים. ביום 25.9.09 התקיימה ישיבת שימוע. יד. ביום 1.7.09 מסרה הנתבעת לתובע מכתב פיטורים לפיו העסקת התובע בנתבעת תסתיים ביום 31.12.09. הראיות העיקריות שהוגשו בתיק זה 5. התובע הגיש תצהיר ונחקר בחקירה נגדית. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של מר רן בן אור ומר יוסי כץ, שנחקרו בחקירה נגדית. תימצות טענות התובע 6. לטענת התובע, הוא הסכים להמשך הפחתת שכר עבודתו בשיעור של 20% עד סוף 2006 וכן כי הפרשי השכר אשר נצברו ויצברו עד סוף 2006 יומרו למניות של הנתבעת או לאופציות לרכישת מניות של הנתבעת. אולם האמור לא הגיע לכדי הסכמה מחייבת ומפורטת ומעולם לא הוקצו או הוצעו בפועל לתובע מניות על ידי הנתבעת. לטענת התובע הסכמתו זו ניתנה תחת אולטימאטום לפיו במידה ולא יסכים לכך, קרן טנא לא תבצע את ההשקעה בחברה, דבר שעלול להביאה למצב בו הנתבעת תקרוס. 7. בשלב מאוחר יותר, במסגרת המשא ומתן בדבר תנאי ההשקעה של מר שקד בנתבעת, נדרשו שוב לנושא תשלום הפרשי השכר המגיעים לו. במהלך ההתחשבנות שנערכה בעניין הפרשי השכר, הודיע התובע לנתבעת כי הוא אינו רוצה מניות או אופציות כנגד הפרשי השכר וכי הוא מבקש כי ישלמו לו את הפרשי השכר בהתאם למסמך ההסכמות המקורי, אולם הפרשי שכר אלו לא שולמו לו. 8. לטענת התובע בחודש 9/08, בעלי המניות בנתבעת החליטו להדיח אותו מתפקידו כמנכ"ל הנתבעת ומינו מנכ"ל במקומו ואז הנתבעת שוב העמידה לו אולטימאטום, לבחור בין שתי חלופות - האחת - לחתום על נוסח הסכם שנמסר לו ולהסכים להבאתו של מנכ"ל אחר תחתיו ולסייע לו בקבלת התפקיד ובהעברת הסמכויות והמטלות, והשניה, פיטוריו של צור לאלתר וסגירת החברה. תחת אולטימאטום זה חתם צור על טיוטת הסכם ביום 23.9.09 אשר הוצגה בפניו תחת לחץ ואיומים, כרגיל כי יסגרו את החברה אם לא ייענה לדרישות המשקיעים. לטענת התובע הוא חתם בתנאי עושק, על מנת למנוע את סיום עבודתו המיידית בחברה וסגירתה על ידי בעלי המניות. עוד טוען התובע כי כל המו"מ עובר לחתימת הסכם ספטמבר 08 (להלן: "הסכם ספטמבר") ויישומו היה נגוע בחוסר תום לב. 9. בכל הנוגע להסכם ספטמבר טוען התובע כי חתם על ההסכם מתוך הנחה , כפי שכל אדם סביר היה מניח כי החברה עומדת מאחורי ההסכמות וההצהרות המפורטות בהסכם זה. לטענת התובע זמן קצר לאחר חתימת הסכם ספטמבר בעלי המניות בנתבעת העניקו לנתבעת הלוואה בסכום של 2 מיליון דולר ארה"ב, דבר שהקטין ודחה את הצורך בגיוס הכספים. עוד טוען התובע כי הנתבעת בניגוד להצהרתה החליטה להקפיא את נסיונותיה לגיוס הון. לטענת התובע הנתבעת הוליכה אותו שולל והציגה בפניו מצג שווא על גיוס הון סמוך ובכך הפרה היא את חובת הנאמנות אותה היא חבה לו מכוח יחסי עבודה בינהם. עוד טוען התובע כי התחייבויות ומצגי הנתבעת לגיוס הון היו מצגי שווא שנועדו להכין את הקרקע לפיטוריו, תוך ניסיון להשיג ממנו ויתורים על זכויות שונות שהיו לו. 10. לטענת התובע ההתחייבויות השונות שניתנו לו בהסכם ספטמבר, אגב התחייבות לגייס הון, צריכות קיום גם אם החברה החליטה בניגוד למצגיה והתחיבויותיה להימנע מגיוס הון כאמור. בנסיבות אלו על הנתבעת לשלם ולהעניק לתובע את מלוא התשלומים והזכויות להם היה זכאי לו בוצע גיוס הון לרבות הלוואה ללא זכות חזרה ללוה, 4000 אופציות למניות בכורה של התנתבעת, 100,000 דולר ארה"ב, ו- 132,000 דולר ארה"ב. 11. עוד טוען התובע כי משהנתבעת לא עמדה בגיוס ההון, עלה הדיון לשינוי הסכם ספטמבר 08. 12. לטענת התובע החל מ-4/09 החל המנכ"ל החדש לנשל את התובע מכל סמכויות בחברה כמנהל פיתוח עסקי. במקביל הודיע יו"ר הדרקטריון לתובע על קיצוץ נוסף בסמכויותיו על ידי הדחתו מהאקזיקוטיבה, שהוא הפורום הרשמי הראשי המנהל את החברה באופן רציף ברמה של ישיבה שבועית, ללא סיבה עניינית. 13. ביום 21.6.09 הודיע מר כץ, יו"ר דירקטריון החברה לתובע כי נוכח חוסר אמון אשר התובע הביע במנכ"ל הנתבעת הוא מוזמן לשימוע לפני פיטורים שעתיד להיערך תוך יומיים. השימוע נדחה רק ביומיים. לטענת התובע השימוע שיתקיים בעניינו לא היה כדין וכי לא נמסר לו מדוע הנתבעת שוקלת לפטרו וכי למעשה פיטוריו הוחלטו מראש עובר לשימוע. 14. עוד טוען התובע כי בהתאם להוראות סעיף 5 להסכם העבודה שלו הינו זכאי החל מחודש ינואר 2009 לשכר של 58,000 ₪, לאמור תוספת של 5000 לחודש ובסה"כ ל40,000 ש"ח. 15. עוד טוען התובע כי פיטוריו נעשו שלא כדין , מבלי שמומשה זכות השימוע כנדרש ועותר הוא לפיצוי בגובה של 12 משכורות חודשיות. תימצות טענות הנתבעת 16. לטענת הנתבעת לכל אורך תקופת העסקתו של התובע בנתבעת דרש וקיבל תנאי העסקה חריגים. עוד טוענת הנתבעת כי התובע הסתיר ממנה מידע בנוגע להפחתת שכרו עד למועד גיוס מיליון דולר, נתון שהתגלה רק לאחר קבלת דוח בדיקת נאותות שערכו עורכי דינה של קרן טנא. 17. לטענת הנתבעת בשנת 2006 סיכם התובע עם הנתבעת כי חובה של הנתבעת כלפיו בגין שכר עבודתו הנדחה, יומר לאופציות לרכישת מניות של הנתבעת. 18. עוד טוענת הנתבעת כי גם בשנת 07 דרש התובע לשפר את תנאי העסקתו. הנתבעת הסכימה לשפר את תנאי האופציות להם זכאי התובע ואף להעניק לו אופציות נוספות, זאת בתנאי שלא יבוא בדרישות חדשות עד לשנת 2010 , לטענת הנתבעת הסכימה לכך, נוכח העובדה כי דרישתו של התובע היוותה אבן נגף בניסיון לגייס משקיעים. 19. נוכח האמור לטענת הנתבעת נחתם הסכם בנדון באוגוסט 2007 ששיפר את תנאי האופציות ונתן לתובע אופציות נוספות ובמסגרת זו התובע התחייב "לשקט תעשייתי" עד 2010. 20. בחודש 9/07 השלימה הנתבעת סבב גיוס נוסף, בה לקחו חלק רובם המוחלט של משקיעי 2006 ובה גוייס סכום כסף נוסף של 1.2 מיליון דולר. 21. בחודש ינואר 2008, רכשה חברה אקווה השקעות בע"מ (להלן:"אקווה"), חברה בבעלות משפחת שקד את המניות של קיבוץ רמת רחל בנתבעת ובנוסף השקיעה בנתבעת סך של 450,000 דולר. בחודשים פברואר - מרץ 2008 נתנה אקווה לנתבעת הלוואת גישור, אותה המירה להון ביוני 08. בנוסף הצטרפו חלק ממשקיעי 2006 לסיבוב נוסף של השקעה בחברה, הסבב חולק לשני חלקים- חלק ראשון- מבעלי המניות הקיימים וחלק שני מבעל מניות חדש. סך כל השקעתם של בעלי המניות הקיימים (משקיעי 2006 וקבוצת שקד) בנתבעת הסתכם ב-3.5 מיליון דולר (חלק ראשון של סבב גיוס C). לטענת הנתבעת בכל התקופה עד להשלמת החלק הראשון של סבב גיוס C הקפיד התובע לשמור על שקט תעשייתי. אולם בעיתוי מתוזמן היטב, מיד לאחר שבעלי המניות הקיימים השלימו את חלקם בעסקה והזרימו את הכסף הנוסף לחברה, ולקראת המאמץ להשלמת החלק השני של גיוס C כדרכו פתח התובע במלחמה חדשה על מנת לשפר את תנאי העסקתו זאת למרות התחייבותו החתומה ל"שקט תעשייתי" עד לשנת 2010, תוך שהוא מאיים כי יעזוב את תפקידו כמנכ"ל וכי כתוצאה מכך תיסגר החברה. הואיל והנתבעת באותה עת חשבה כי עזיבתו של התובע כפי שאיים תגרום נזק לנתבעת הסכימה הנתבעת , בלית ברירה לביטול הפחתת השכר שלו . יחד עם זאת ההסכם להמרת החוב לאופציות נותר בעינו בכל הנוגע לחוב עד למועד ביטול הפחתת השכר. 22. אשר על כן החל ממשכורת חודש יוני 08 נאלצה הנתבעת להעלות את שכרו החודשי של התובע לסך של 53,000 ₪ בתוספת כל התנאים הנלווים, שמגיעים לסך של 70,000 ₪. 23. לטענת הנתבעת בשנת 08 הפר התובע את התחייבותו זו ושוב החל בדרישה לשיפור תנאי העסקתו. לטענת הנתבעת דרישותיו המפליגות ומלחמתו הבלתי פוסקת לשיפור תנאי העסקתו הרתיעה משקיעים לגיוס, דבר שאף סיכל את ניסיון הגיוס האחרון. 24. בכל הנוגע להסכם ספטמבר טוענת הנתבעת כי מטרתו של הסכם ספטמבר הייתה להעניק לתובע תמריצים משמעותיים כדי שימשיך לעבוד בחברה - זאת בכפוף לעמידה ביעדים ובתנאים כפי שנקבע בהסכם ספטמבר. אולם אף אחד מהיעדים ומהתנאים שנקבעו בהסכם ספטמבר לא התקיים. חלק ניכר מסעדי התובע בתביעתו מותנים בגיוס סך של 6 מיליון דולר- גיוס אשר לדאבונה של הנתבעת לא התממש. תמריצים נוספים היו מותנים שהתובע יביא משקיעים שישקיעו בנתבעת 6 מיליון דולר, דבר שלא קרה. משכך תנאי הסף אותם קבעו הצדדים בהסכם ספטמבר לא התממשו ועל כן התובע אינו זכאי לסעדים אותם הוא תובע מכוח הסכם זה. 25. עוד טוענת הנתבעת כי פיטוריו של התובע היו כדין. הם נבעו בשל הבעת אי אמון של התובע במנכ"ל החדש של הנתבעת. זו הסיבה שזומן לשימוע, סיבה שהיתה ידועה לו היטב. וכי הליך השימוע יתנהל כנדרש ולא נפל כל פגם בהליך זה. 26. עוד טוענת הנתבעת כי התובע אינו זכאי להשלמת שכר הואיל והנתבעת לא עמדה בתנאי ההסכן בנדון- מינימום של מחזור מכירות. משכך התובע אינו זכאי להעלאת השכר בנוגע לשנה השלישית להעסקתו. הכרעה: האם התובע הסכים כי החוב בגין הפחתת שכר עבודתו יומר למתן אופציות 27. הלכה פסוקה היא, כי שינוי בתנאי עבודה או בזכויות וחובות אישיות קיימות, פירושו החלפת הקיים בחדש; וזה יכול לבוא רק כתוצאה מהסכמה הדדית. (ראה: ע"א 53/71, רוזן ואחר נ' לייזרוביץ, פ"ד כו (1) 48, 55; וראה גם בג"צ 239/83, יהושע מילפלדר נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' , פ"ד מ"א (2) 210), וכן ראה: ע"ע 200/03, שלמה גרמה נ' מועצה הדתית אזור, פס"ד מיום 14.10.04). 28. הפחתה בשכר העבודה מהווה, הרעה בתנאי העבודה, שמקימה היא חזקה לפיה לא הסכים לכך העובד. משכך ניתן לומר כי מוטל על המעביד הנטל להוכיח כי העובד הסכים להרעה בתנאי עבודתו או ויתר על זכויותיו (ראה, ע"ע 242/03, אורגד גינזבורג נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, ניתן 7.11.04). מן הכלל אל הפרט 29. כאמור, לטענת התובע בסופו של יום הוא לא הסכים להמיר את החוב של הפחתת שכר עבודתו לאופציות ואילו הנתבעת טוענת כי היתה הסכמה בנדון. 30. לאחר שעיינו בכלל התשתית הראייתית שהונחה בפנינו ולאחר ששמענו את כלל העדים שוכנענו כי התובע לא הסכים להפחתת שכר עבודתו מבלי ששכר זה יוחזר לו בסופו של יום. שוכנענו כי בשלב מסויים התובע הסכים להמיר את החוב בגין הפרשי השכר שהופחתו משכר עבודתו לתוכנית אופציות, אולם הנתבעת לא פרטה את פרטי הצעתה וכן לא מימשה את התחייבותה בנדון ומשכך האמור לא הבשיל לכדי הסכמה מחייבת נוכח התנהלות הנתבעת בנדון. בסופו של יום, הבהיר התובע כי הוא עומד על קיום ההסכמות הראשוניות עימו, קרי החזרת הפרשי שכר עבודתו בהתאם להסכם הפחתת השכר. נטעים טעמינו. 31. עיון בהסכם הפחתת השכר (נספח 2 לכתב התביעה) מעלה כי התובע הסכים להפחתת שכר עבודתו ב-20%, זאת תוך התניה כי ההסכמה להפחתת השכר הינה לתקופה מוגבלת שתסתיים במועד בו יושקעו בנתבעת או ילווו לה מיליון דולר ארה"ב. כן הוסכם במסמך זה כי במועד ההשקעה או ההלוואה, התובע יהא זכאי לתשלום הפרשי שכר הצמודים למדד בתוספת ריבית שנתית בשיעור של 7% ובתוספת הפרשות סוציאליות לקרן השתלמות לביטוח מנהלים ולקופת גמל עליהם. 32. אולם כעולה מעדותו של התובע (סעיף 14-13 לתצהירו של התובע), הסכים הוא לשינוי הסכם הפחתת השכר אולם שינוי הסכם זה לא הגיע לכדי הסכם בסופו של יום, כמפורט: " 13. ערב החתימה על הסכם הגיוס עם קרן טנא והמשקיעים הנוספים, נערכה פגישה אצל מר רונן מלניק, בה נדונה הודעתו של נציג המשקיעים לפיה ההשקעה בחברה תותנה בויתור מצידי על הזכויות לשכרי המולן. יצויין כי מסמך ההסכמות, נמסר לקרן טנא, כמו יתר מסמכי החברה כאמור, וקרן טנא לא חלקה על תוקפו ועל החוב הנגזר ממנו" 14. לאור דרישה זו והאולטימאטום, כמפורט להלן, שהוצב על יד קרן טנא, נאלצתי להסכים להמשך הפחתת שכרי עד סוף 2006 ואף הסכמתי כי הפרשי השכר אשר נצברו ויצברו עד סוף שנת 2006 (להלן:"הפרשי השכר"), יומרו למניות של החברה או לאופציות לרכישת מניות של החברה. יודגש כבר עתה כי הדברים אומנם הוסכמו באופן עקרוני בעל פה אולם לא הגיעו כדי הסכמה מחייבת ומפורטת. למעשה, דבר זולת הסכום שיומר למניות לא סוכם, ומניות או אופציות למניות , מעולם לא הוקצו או הוצעו בפועל וההסכמות האמורות לא השתכללו לכדי הסכם מחייב ולא קיבלו כל ביטוי בהסכם חתום. דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח דרך פעילותה הרגיל של החברה- העלאת הסכמות עכל הכתב. לא בכדי הסכמה עקרונית זאת ביחס לאופציות מעולם לא התגבשה במסמך מחייב..." 33. תצהירו של התובע בנקודה זו לא נסתר כעולה מחקירתו הנגדית, כמצוטט: "ש: היתה הסכמה או לא? ת: היה רעיון שהסכמתי לו, לפיו השכר יומר לאופציות. אולם לא היו פרטים ולא הוסכמו פרטים אלו. "ש: במועד שבו הסכמת שהחוב יהפוך לאופציות, הסכמת שאין משמעות למסמך ההסכמות אינו רלבנטי יותר- נספח 2 לתצהיר רן? ת: היה דיון שלם להמיר את החוב לאופציות היה סכום של משכורת היום זה עומד על סך של כ-400,000 ₪ לאופציות בזמנו היה רעיון של רן להמיר את הסכום של 400,000 לאופציות. אופציות ששוות כסף שאפשר לגרום להם להיות שווה להרבה, זה תלוי באופן שבו החברה תצליח. אני מאד האמנתי בחברה והייתי מוכן להמיר את הכסף הזה לאופציות. אבל היה צריך לקבוע את התנאים של האופציות , על מנת שיהיה להם ערך. ש: בכפוף לכך הסכמת שמסמך ההסכמות אינו רלוננטי? ת: לא." (ר' עמ' 7 שורות 23-31 - עמ' 8 שורות 1-4 לפרטיכל הדיון מיום 1.4.12). 34. עיון בנספח 6 לתצהירו של רן בן אור, תומך בגרסתו של התובע לפיה לא סוכמו תנאי האופציה. יתרה מזאת, אם תנאי האופציה אכן סוכמו כטענת הנתבעת, לא היה כל צורך שנתיים אחרי לדון שוב בנושא האופציות כעולה מנספח 6. 35. עיון בעדותו של מר רן בן אור מעלה כי גם הוא בסופו של יום מודה כי הסכם האופציות לא השתכלל וזאת בניגוד להצהרתו בסעיף 50 לתצהירו, כמצוטט: "ש: ביוני 08 שאתה באימיילים עם התובע, אתם לא מגיעים להסכמה, אתה באימיילים מרגיש שהיתה הסכמה? ת: לא היה שום דיון על עצם ההקצאה. הכספים לא שולמו לתובע- 20%, הוא לא לקח לכיסו שום דבר שאסור היו לא... ברגע שהגענו לגשר והיינו צריכים לחצות אותו המו"מ התפוצץ... ש: הגעתם להסכמה או לא בנוגע למספר האופציות ? ת: לא הגענו, בתוך קונטקסט רחב של מחלוקות. ש: ביוני 08 הגעתם לאי הסכמה , מה אתם עושים, מקצים אופציות, לפי שיטתכם? ת: אפילו פיזית אנחנו לא יכולים לעשות זאת. ... ש: ההתחייבות שהיתה לחברה להחזיר את השכר לתובע, לא הומרה לאופציה- נספח 14 לתצהירך- האם זה נכון שאתה מודה ב-08 שההסכם טרם יושם? ת: אנחנו יודעים, אין מחלוקת שהוא לא יושם." (ר' עמ' 17-18 לפרטיכל הדיון מיום 5.6.12). 36. אין חולק כי אין כל הסכם המתעד את ההסכמות החדשות של התובע בדבר ויתור על שכר עבודתו, כעולה מעדותו של מר בן אור (ר' עמ' 24 שורות 21-28 לפרטיכל הדיון מיום 5.6.12). יתרה מזאת, כמפורט לעיל, יש הודייה מטעם נציג הנתבעת כי פרט מהותי ביותר בכל הנוגע להמרת תשלום הפרשי השכר לאופציות לא נסגר- מספר האופציות. 37. משכך שוכנענו כי לא היתה מסויימות בכל הנוגע להצעת הנתבעת להמיר את חוב התובע בנוגע להפחתת שכר עבודתו לאופציות, ולא השתכלל כל הסכם מחייב בנדון וכי ההסכם היחיד שהיה בתוקף וחייב את בעלי הדין הינו הסכם הפחתת השכר הראשוני, כפי שהבהיר התובע לנתבעת. 38. הדבר עולה בקנה אחד גם עם נספח 14 לתצהיר רן בן אור, מייל מיום 18.8.08 מרן בן צור לאריאל הלפרין לתצהירו של רן בן אור ממנו עולה כי הנתבעת ידעה כי התובע עומד על קבלת שכרו במקום קבלת האופציות משהסכם האופציות לא השתכלל: "אריאל, נקודות לדיון עם צור: נוצר מצב של חוסר אמון טוטאלי בין כל המשקיעים הפעילים לבין צור, ממספר סיבות: אי עמידה בשני הסכמים: הסכם בכתב חתום שבו הוסכם על שקט תעשייתי מול צור כמנכ"ל עד סוף 2009. הסכם בע"פ בין צור, רונן וביני, שטרם יושם עד היום, להמרת חלק משכרו לאופציות למניות. צור לא מתכחש לעובדה שהיה סיכום שכזה (גם באזני יוסי כץ ויהודה) אבל מבקש לבטל אותו ולקבל את כספו + ריבית והצמדה ( מדובר על כ-100,000 $)". 39. מייל זה עולה בקנה אחד עם סעיף 23 לתצהירו של התובע: "במסגרת המשא ומתן בדבר תנאי ההשקעה, נדרשו הצדדים לנושא תשלום הפרשי השכר שלי. במהלך ההתחשבנות שנערכה בעניין הפרשי השכר, הודעתי לחברה כי איני רוצה מניות או אופציות כנגד הפרשי השכר וכי אני שב ומבקש כי החברה תשלם את הפרשי השכר על פי מסמך ההסכמות." 40. האמור עולה גם בקנה אחד עם סעיף 54 לתצהירו של מר רן בן אור המודה כי התובע דחה את הצעת הנתבעת. 41. זה המקום לציין כי אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה הסכם 8/07 שלטענתה היה הסכם "שקט תעשייתי" לו התחייב התובע והתובע הפר אותו, ראשית הנתבעת היא זו שלא נתנה פירוט להצעתה בדבר המרת חוב השכר לאופציות ולא הקצתה אופציות לתובע, במצב דברים שכזה ברי כי התובע רשאי היה לפנות בנוגע לשכר עבודתו ובנוגע לאופציות שעה שהנתבעת היא זו שלא פעלה כנדרש הימנה. 42. סיכום ביניים- אשר על כן אנו קובעים כי נכון ל-9/08 התובע לא הסכים לוותר על ההפחתה על שכר עבודתו וההסכם חלופי המחליף את תשלום השכר בתוכנית אופציות מעולם לא השתכלל לכדי הסכם מחייב, נוכח העובדה כי לא היתה הסכמה לכמות האופציות המהווה תנאי יסודי להשתכללות הסכם אופציות ולא סוכמו כל פרטים בנדון. משכך ההסכם הראשוני בדבר הפחתת השכר הוא זה שעל פי היו אמורים בעלי הדין לפעול. כמו כן אנו קובעים כי עובר לחתימת הסכם 9/08, הבהיר התובע לנתבעת כי הינו עומד על השבת הפרשי השכר בהתאם להסכם הפחתת השכר המקורי וכי הנתבעת לא פעלה בהתאם. 43. מכאן נבחן האם הסכם ספטמבר שינה את פני הדברים. הסכם ספטמבר 44. זה המקום לציין כי התובע בכתב סיכום טענותיו אכן הרחיב את חזית טענותיו, בכך שטען כי הנתבעת הערימה עליו, תחת לחץ איום והטעיה והכניסה להסכם ספטמבר תנייה חדשה שדחתה את ביצוען של התחייבויות נשוא הסכם ספטמבר, עד להשלמת גיוס הון של שישה מיליון דולר. אין אנו מקבלים טענות חדשות אלו של התובע, שהם בבחינת הרחבת חזית. לטעמינו מדובר בטענות עובדתיות, שאינן מצויות בתביעתו ו/או בתצהירו של התובע ומשכך כלל לא הוכחו ולא נדונו. משכך אין אנו מתירים הרחבת חזית זו, במיוחד נוכח העובדה שטענות אלו באו לעולם לאחר סיום פרשת הראיות, באופן שלנתבעת לא היה יומה להתגונן נגד טענות אלו. מעבר לאמור, עיון בחומר הראיות מעלה כי תנאי זה בדבר גיוס הון של שישה מיליון דולר כתנאי לקבלת ההטבות נשוא הסכם ספטמבר, היה ידוע לתובע לכל הפחות ביום 11.9.08, כעולה ממייל שנשלח לב"כ התובע בנדון לו צורפה טיוטת הסכם ספטמבר, שכללה תניה זו. 45. עם זאת, לאחר ששמענו את כלל העדויות ועיינו בכלל התשתית הראייתית שהונחה בפנינו, אנו סבורים שהנתבעת התנהלה אל מול התובע בכל הנוגע להסכם ספטמבר, הן בשלב המו"מ לחתימתו, דרך חתימתו וגם לאחר החתימה בחוסר תום לב המזכה את התובע בפיצוי כספי, כפי שנרחיב בהמשך. לעניין חובת תום הלב 46. שתי הוראות קובעות את החובה לנהוג בתום לב - סעיף 12 וסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973. סעיף 12 עניינו התנהגות בתום לב במהלך משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה. בעוד שסעיף 39 קובע כי "בקיום חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה". קרי, עניינו התנהגות בתום לב במהלך תקופת ההסכם. 47. סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 קובע כדלקמן: "(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. (ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה והוראות סעיפים 10,13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 יחולו בשינויים המחוייבים". 48. לא אחת קבע בית הדין לעבודה כי במסגרת יחסי עובד- מעביד יש לנהוג בתום לב מוגבר ובאמון הדדי. בדב"ע נד/ 3-229, חמת ארמטות ויציקות בע"מ נ' ישראל נעים, תק-אר 98 (3) 865, נקבעו, הדברים הבאים: "יחסי עובד-מעביד מחייבים מעצם מהותם קיום מערכת יחסי אמון מירבים בין הצדדים. המתבטאים בהתנהגות בתום לב. החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת מוטלת על הצדדים ליחסי העבודה הן במשא ומתן לקראת כריתת חוזה עבודה, הן בתקופה בה קיימים יחסי העבודה והן לאחר שאלה הסתיימו. על כך אמר בית דין זה- "יחסי עובד- מעביד הם 'יחסים חוזיים עליהם חלה חובת קיום בדרך המקובלת ובתום לב' ובדרך כלל נדרש בקיומם של יחסים אלה מעבר לתום הלב לו מצפים בחוזים אחרים, מסחריים. יחסי עובד-מעביד מחייבים את העובד לנהוג בדרך המתיישבת עם האמון המחויב מתפקידו, ואת המעביד- בדרך העולה מחובת הדאגה לרווחת העובד... וחובת ההגינות... שני אלה הם אף מעבר לחובת 'קיום בתום לב' שמסעיף 39 לחוק החוזים [עקרון תום הלב] הפך ליסוד מוצק בפרשנות וביישום הסכמים קיבוציים וחוזי עבודה אינדיווידואליים, וזאת בשים לב לאופיים המיוחד של היחסים החוזיים במישור הקיבוצי, בין הצדדים ליחסי העבודה, ובמישור האינדיווידואלי, בין מעביד ועובדיו" (מ. גולדברג "תום לב במשפט העבודה" ספר בר-ניב (1987) 139, 143, 150 - 151 והאסמכתאות שם; ראה גם : ק' ורדי "תום הלב ביחסי עבודה" שנתון משפט העבודה ב' (1991) 105, 118 והאסמכתאות שם; דב"ע נג/3-234, מרדכי ברקן - טלדיין אינטרקונטיננטל בע"מ, פד"ע כז 189, 196;דב"ע נה/3-91 ב.ג. פולימרים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ - זהבה שטול ואח', פד"ע כח 421, 428;דב"ע נה/0-76, המוסד לביטוח לאומי - עליזה טן פי , פד"ע כט 3, 9;דב"ע נד/4-27, צים חברת השיט הישראלית בע"מ - ההסתדרות הכללית, פד"ע כט 139, 147; דב"ע נה/3-125, אלון בן דור - ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל ואח', פד"ע כט 286, 292 - 293; דב"ע נה/3-182, מאיר בן- יוסף ואח' - הסנה אחזקות והשקעות בע"מ ואח', פד"ע כט 577, 587; דב"ע נז/9-252, ישראביט הנדסה בע"מ - שלמה הפנר (לא פורסם), ניתן ביום 23.7.1998). 49. בענייננו לא מדובר במו"מ לקראת כריתתו של חוזה עבודה ראשוני, מדובר בחוזה שנכרת במהלך תקופת העסקה הנוגע לשינוי תפקיד, שאמור להקנות לתובע זכויות ותנאי העסקה שונים, שבא לעולם בשלב בו הנתבעת עמדה להדיח את התובע מתפקידו כמנכ"ל הנתבעת והעבירה את שרביט המנכ"לות למישהו אחר. אנו סבורים כי דווקא במצב בו התובע נמצא בעמדה נחותה ורגישה, חובת תום הלב צריכה להיות מוגברת אף יותר, בנסיבות העניין. מו"מ לקראת חתימתו של הסכם ספטמבר 50. עיון בחקירתו הנגדית של רן בן אור מעלה כי הוא מודה כי לא הוא זה שניהל את המו"מ, כמצוטט: "ש:מפנה לסעיף 60 לתצהירך - וסעיף 62- מדוע אתם ניהלתם את המו"מ בשלב הסופי שבו באותה ישיבה שהזמנתם אותו לפיטורים ולשימוע, מדוע לא נענתם לבקשתי לרדת מהפיטורים ומהשימוע ולנהל את המו"מ במנותק? ת: אני לא זימנתי אתו, אני לא ניהלתי מולו באופן ישיר את המו"מ, אני לא יודע על איזה לחץ אתה מדבר. היוזמה שלי היתה להכניס את אריאל הלפרין לתמונה, לשמחתי השותפים שלי הסכימו, ובעזרתו של אריאל הוא התחיל מו"מ באוגסט. זה הסכם ספטמבר שנקבעו בשיחות עם אריאל, לא היה לחץ לא היה עושק וכד'." (ר' עמ 22 שורות 25-31 לפרטיכל הדיון מיום 5.6.12. 51. עיון בסעיף 57-58 לתצהירו של מר רן בן אור מעלה, כמצוטט: "נוכח סירובו של התובע להצעת החברה, החליט הדירקטוריון החברה, פה אחד, כי אין מנוס אלא למצוא מנכ"ל אחר לחברה... לאור מכתב התובע מיום 11.8.08 מערכת היחסים של התובע עם כל בעלי המניות והדירקטורים היתה בלתי אפשרית, לכן ביקשתי מאריאל הלפרין, שותף מנהל בקרן טנא, בשמי ובשם שאר הדירקטורים בחברה, שינהל את המשא ומתן מול התובע ויתווך בינו לבין הדירקטורים, כשהמטרה היתה להחליף את התובע בתפקיד המנכ"ל ומאחר והיה כבר ברור כי הוא לא יכול להמשיך ולנהל את החברה בנסיבות אלו..." 52. קרי אין מחלוקת כי מר אריאל הלפרין הוא זה שהוסמך לנהל את המו"מ אל מול התובע, שבא לעולם בשל רצון הנתבעת להדיח את התובע מתפקידו כמנכ"ל הנתבעת. 53. נציין כי הנתבעת לא הביאה לעדות את מי שניהל את המו"מ אל מול התובע מטעמה, לא את מר הלפרין ולא את מר רגב, שעדותם רלוונטית בכל הנוגע להסכמות שהיו בתקופה זו. בהתאם להלכה הפסוקה, הרינו קובעים שהחלטתה של הנתבעת, שלא לזמנם לעדות פועלת לרעתה שכן היא יוצרת הנחה שאילו היו מעידים, היתה עדותם סותרת את גרסת הנתבעת. ראו לעניין זה את אשר נפסק בע"א 240/77, כרמל בע"נ נ' פרפורי בע"מ, פ"ד לד (1) 701 (1979). "אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד" (ראה: ע"א 465/88, הבנק למימון ולסחר בע"מ נק מתתינהו ואח', פ"ד מ"ה(4) 651. 54. עיון בנספח 14 לתצהיר הנתבעת- מייל מיום 3.9.12 מרן בן אור לאריאל הלפרין שהנושא שלו הוא צור בן דוד, מעלה כי באותו מועד ההצעה שהנתבעת התכוונה להציע לתובע היתה: "...לסיכום:...הקושי מול צור נובע מהקונפליקט המתמשך בין תיפקודו כמנכ"ל ובין היותו בעל מניות. כדי להציל את שווי מניותיו (ומניותינו) נראה שאין מנוס מהפרדה וצריך להביא מנכ"ל חדש. צור יכול להישאר בחברה כבעל תפקיד אחר כדי לתרום מיכולתיו. כדי לעשות זאת ב"טוב" ללא פיטוריו אנו מוכנים להציע לו את החבילה שהצענו: המרת חוב השכר כלפיו לאופציות במחיר מימוש 104$ (יקנו לו כ 1000-1100 אופציות המהוות כ-1% מההון) אופציות ל-2% מהון החברה במחיר מימוש הקצאה הקודמת שינתנו בתחילת 2010 ואשר יבשילו על פני 3 שנים 2010-1012. בונוס חד פעמי 100 א' $ בתום שנת 2010 אם החברה תמכור 8 מ'$ בשנת 2010 או 200 א' $ אם החברה תמכור 10 מיליון $. זכות ראשונים למכור 4000 מניות במסגרת גיוס הון ממשקיע חדש ( מעבר לגיוס 6 מיליון $ לתוך החברה." 55. קרי, במועד הוצאת המייל הראשוני, שהינו מועד גיבוש הצעת הנתבעת להסכם ספטמבר, נושא תשלום השכר או המרתו לתוכנית אופציות שוות ערך, לא הותנה בתנאי ו/או בגיוס הון , בניגוד לשאר ההטבות שרובן הותנה בגיוס הון, עוד מהשלב הראשון. 56. עיון בחקירתו הנגדית של רן בן אור מעלה כי אכן מודה הוא כי המו"מ הראשוני שנוהל עם התובע, היה על בסיס הבנות אלו: "אני ביקשתי מיוסי מאד רצינו להגיע להסכם עם התובע על בסיס הבנות שלו עם אריאל חודש קודם כי הרי רצינו שישאר בחברה, אובדן האמון היה מוחלט...". (ר' עמ' 23 שורות 6-9 לפרטיכל הדיון מיום 5.6.12). 57. הדבר עולה גם מעיון בטיוטות הראשונות שהועברו בין הצדדים (נספח 7 לתצהיר התובע והטיוטות הנוספות שצורפו לבקשת התובע להוספת מסמכים), אולם עיון בטיוטות הראשונות שעברו בין הצדדים, מעלה כי למרות המייל הראשון של רן בן אור שהתייחס להמרת חוב השכר לאופציות הדבר לא מצא את ביטויו בטיוטות הראשונות. בטיוטות אלו נרשם בכל הנוגע לחוזה העסקתו של התובע:" חוזה העסקתו של צור ישאר ללא שינוי למעט האמור בסעיף 2 לעיל" ובנוסח הנוסף נכתב בנדון:" חוזה העסקתו של צור יישאר ללא שינוי למעט הגדרת התפקיד". קרי המצג הראשוני של הנתבעת כלפי התובע הוא שתיקה בכל הנוגע לתשלום חוב העבר בנוגע לשכר, תוך התייחסות כי חוזה העסקתו ישאר ללא שינוי. הנתבעת בשלב זה לא הציגה לתובע כל מצג בדבר דרישה לכך שתשלום חוב בגין הפחתת השכר, יותנה בגיוס הון כלשהו או יומר לאופציות, בשלב זה של המו"מ. 58. ביום 11.9.08, מועבר לתובע לראשונה, באמצעות ב"כ, טיוטת הסכם שונה במהותה מכל הטיוטות שעברו בין הצדדים עד כה, שבה הוכנסה התניה של גיוס ההון של 6 מיליון דולר בנוגע לחוב השכר מהעבר. 59. עיון בנספח 8 לתצהירו של התובע מעלה כי התובע אינו מסכים לנוסח טיוטת ההסכם שנשלחה ביום 11.9.08 כפי שהינו מבהיר מפורשות במייל מיום 17.9.08 שנשלח לאריאל הלפרין על ידי התובע שם נכתב:"דיברנו כשעה אתמול בערב והודית שהנייר שנשלח אליי רחוק מאד ממה שסיכמנו. אני חשבתי שוב שאתה רוצה להגיע להסכם איתי והנה מגיע האי מייל התמוה הזה מיוסי כץ (ראה למטה. נראה לי שאתה לא כנים איתי , ואתה משחק את השוטר הטוב ובתפקיד השוטר הרע יש רוטציה. לי אן עניין במניפולציות. היוזמה להחליף אותי כמנכ"ל מונעת רק מדחפיים אישיים של כל מיני מנהלים (שחלקם אפילו אמר לי את זה) ולא מתעסק בכלל בטובת החברה. אני מציע שתעדכן את יוסי כץ במה שאמרת לי אתמול (על ההתנהלות הראויה למכירת החברה והכנסת משקיע חדש ועל הרצון לתקן את ההסכם איתי) ותימנע את ההסלמה המיותרת הזו. את התהליכים האלה לא קל לתקן וכשהחברה הזאת תתפרק יהיה קל מאד להצביע על היוזמה הזאת בסיבה מיידית ודומיננטית לכך". 60. יובהר כי מייל זה של התובע המאוזכר לעיל, בא לעולם כתגובה למייל של מר כץ , שנשלח ביום 17.9.08, שנשלח בתפוצה רחבה לתובע ולשאר חברי ההנהלה תוך סיווגו תחת הכותרת הזמנה לישיבת דירקטוריון של בלו איי שם נכתב כי החברים מוזמנים לישיבת דירקטריון ליום 23.9.12 לדיון באפשרות החלפת מנכ"ל. ר' נספח 8 לתצהירו של התובע. 61. זה המקום לציין כי עיון בתצהירו של מר יוסי כץ מעלה כי הוא מודה כי 10 ימים לפני חתימת הסכם ספטמבר, לא היה נוסח מוסכם והמו"מ היה תקוע: "הצדדים במעורבותם של עורכי הדין משני הצדדים, המשיכו להתדיין לגבי הסכם ספטמבר. כעשרה ימים לפני חתימת ההסכם עוד לא הייתה טיוטה מוסכמת בין הצדדים מאחר והמשא ומתן היה תקוע ומצב החברה היה בכי רע, בשיחת טלפון עם התובע הבהרתי לו כי בעלי המניות איבדו את האמון בו ושהוא לא יכול להמשיך ולהיות מנכ"ל ולאחר מכן הוצאתי את הזימון לישיבת הדירקטוריון שעל סדר יומה, דיון באפשרות החלפת המנכ"ל..." 62. קרי, המועד בו הנתבעת מצאה לנכון לשנות באופן מהותי את טיוטת הסכם ספטמבר, תוך הכנסת תנאי מתלה בדבר גיוס 6 מיליון בכל הנוגע לתשלום הפרשי השכר מהעבר, נעשה בסמוך למועד שבו יצא מייל רשמי לחברי הנהלת הדירקטריון בו הם מוזמנים לישיבה מיוחדת ליום 23.9.08, כדי לדון באפשרות החלפת התובע ובסמוך לשיחה של מר כץ עם התובע בנדון. 63. אין אנו מקבלים את גרסת התובע כי ההתניה בדבר גיוס ההון היתה רק בטיוטה האחרונה ורק בסמוך ליום החתימה, אולם שוכנענו כי השינוי המהותי בדבר גיוס ההון הוכנס לטיוטת ההסכם רק בשלב מאוחר יותר של המו"מ, כאשר המו"מ היה תקוע ובסמוך למועד בו יצאה זימון לישיבת הנהלת דירקטריון שבאה לעולם כדי לדון בהחלפתו של התובע וסיום העסקתו כמנכ"ל בנתבעת, תוך שברקע מובהר לתובע כי יש בעית תזרים כספית, המעבירה על המשך קיומה של החברה. לטעמינו התנהלות זו של הנתבעת אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב הנדרשת במערכת של יחסי עבודה, כפי שנרחיב בהמשך. 64. לא נסתר מעינינו המייל של התובע מיום 08 .11.8 ובו הסכמה של התובע לתשלום הפרשי שכר עד לגיוס הבא, ללא נקיבת סכום. אולם לטעמינו אין הדבר דומה להסכמה בדבר התניית תשלום חוב השכר דרישה לגיוס של שישה מיליון דולר. ר' נספח 13 לתצהיר רן בן אור. חתימת הסכם ספטמבר 65. מעיון בחומר הראיות עולה כי לאחר מכן הדברים הוחרפו כעולה מנספחי 15 לתצהיר רן בן אור, לרבות מייל מיום 22.9.12 שנשלח מרועי אבנרי ב"כ הנתבעת לב"כ התובע עו"ד שטרן: "... מן הסתם, ידוע לי כי צור קיבל את הטיוטה הנ"ל מיוסי, והרי זה בדיוק מה שכתבתי לך במייל שלי מהבוקר.... בהתאם בכוונת הדירקטוריון, באם לא יושג הסדר עם צור, לקיים ישיבת שימוע מסודרת שבסיומה יתקיים דיון בדבר המשך העסקתו של צור כמנכ"ל החברה וזאת במענה למייל של עו"ד שטרן, המצוטט : " את המסמך קיבל צור לפני שעה קלה מיוסי כץ, שעשה שינויים בהצעה הקודמת שהעברת, לאור היכרותו והכרת חברים אחרים במועצת המנהלים שההצעה הקודמת שהעברת לא שיקפה את שסוכם או שהוצע לצור בטרם שיגורה. בתוספת לטיוטה שיגר מר כ"ץ לצור הזמנה לשימוע בטרם פיטוריו. אני אפגש עם צור על ההצעה היום אחר הצהרים והוא או אני נעביר אליכם את התייחסותינו מחר, אולם הדרישה לשימוע נדחית מכמה טעמים: 1. המועד וההקשר של מסירתה עולים כדי ניהול משא ומתן חסר תום לב. אני מסופק אם ראיתי ניהול כה כוחני של משא ומתן, בריש גלי, שיגור הצעה לשינוי תפקיד בצד הזמנה לשימוע בטרם פיטורים אינה דרך ראוייה לנהל משא ומתן. ההזמנה לשימוע אינה יכולה להיות מהיום למחר. הזמן המינימלי להתארגנות לשימוע הינו שבועיים, ולנוכח חופשתו המשפחתית של צור והחגים המתרגשים עלינו לא תוכל להתבצע לאחר סוכות...אני ממליץ שההזמנה לשימוע תבוטל בשלב זה על מנת שמשא ומתן על התנאים המוצעים לצור יתנהל במנותק מאיומי פיטורין. לשיקול דעת מרשיך ולהודעתם בחוזר מטעמם אני ממתין." למותר לציין כי הנתבעת לא נענתה לדחיית השימוע כעולה ממיל התשובה- שצוטט בראשית סעיף זה. 66. לטעמינו ניהול מו"מ אל מול התובע, כאשר בנקודה בה המו"מ תקוע מודיעים לתובע על ידי משלוח מייל בתפוצה רחבה כי עתידים לדון בהחלפתו כמנכ"ל בתוך כ- 10 ימים וכי בסמוך לאותו מועד משנים באופן מהותי את טיוטת ההסכם באמצעות הכנסת תנאי של גיוס הון גם בנוגע לתשלום שכר, ולאחר מכן מבהירים לתובע, באמצעות ב"כ הצדדים, כי במידה והתובע לא יחתום על ההסכם אזי יתקיים שימוע בעניינו, כאשר ברקע גם מבהירים לתובע כי מצבה הכספי של החברה בכי רע, הינו ניהול מו"מ שאינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב. יתרה מזאת, יש בהתנהלות זו של הנתבעת, חסימת דרכו של התובע למיצוי המו"מ עד תום, תוך ניצול מצבו של התובע כצד החלש במערכת היחסים שנוצרה, שנמצא במצב של ניהול מו"מ תוך ידיעה כי במידה ומו"מ זה לא יצלח אחת דינו - שימוע לפני הפסקת העסקה כמנכ"ל הנתבעת מזה שנים כה ארוכות בחברה שהוא ייסד מלכתחילה או אפילו פיטורים. 67. מעבר לאמור, שוכנענו כי בסופו של יום הטיוטה האחרונה נשוא הסכם ספטמבר, לא עברה לתובע וב"כ בזמן אמת, אלא נמסרה לתובע, בסמוך למועד ישיבת השימוע, שעסק בהדחתו ממנכ"ל הנתבעת ומבלי שהיה מלווה בעורך דינו , תוך שהנתבעת מסרבת לדחות את ישיבת השימוע. 68. זה המקום לציין כי עיון בנספח 15 לתצהיר רן בן אור מעלה כי ביום 22.9.12 בשעה 11.30 בבוקר שלח רועי אבנרי, ב"כ הנתבעת מייל לעו"ד שטרן דורון:"לבקשתו של יוסי כץ, יו"ר דירקטוריון בלו איי, רצ"ב נוסח מתוקן של מסמך התנאים עם צור, אשר נשלח היום לצור ואשר הוא ביקש שיועבר גם אליך". קרי הנתבעת ידעה היטב כי התובע מבקש כי כל טיוטה עימו תעבור אליו ואל ב"כ. למותר לציין כי הטיוטה האחרונה לא עברה לתובע בזמן אמת וגם לא לב"כ, למרות האמור. 69. עיון בנספח 5 לתצהירו של מר כץ מעלה כי בערב של 22.9.12 התנהל מו"מ נוסף בינו לבין התובע אשר מצא את ביטוייו בתיקון ההסכם, אולם הסכם זה לא עבר לתובע ולא לב"כ אלא הועבר אליו ביום 23.9.12, מספר דקות לפני המועד בו הדירקטריון היה עתיד לשבת ולדון בהמשך העסקת התובע כמנכ"ל, כמצוטט: "מצורף מסמך עם תיקונים שעשיתי לאחר השיחות שקיימתי עם צור במשך היום ( דיברתי אתכם על רובם בטלפון) לא הבטחתי לצור כלום והודעתי לו שהכל כפוף לאישור הדרקטריון. נדמה לי שניתן עם המסמך הזה או אולי בשינויים קלים להשלים את המהלך בהסכמה. המסמך לא הועבר לצור. נא בדיקתכם. לנוחיותכם מצורף מסמך עם תיקונים ומסמך זהה נקי. אני מציע שנקיים ועידה מחר בשעה 8.30 בבוקר בינינו, רועי ישלים במקביל הכנת תשובה לעו"ד של צור שיועבר אלינו ואליו בבוקר." 70. הדבר עולה בקנה אחד עם תצהירו ועדותו של מר יוסי כץ שמודה כי לא העביר את הטיוטה האחרונה לעיונו של התובע וכי הישיבה בבוקרעם התובע 23.9.08 לא היתה מתוכננת. ר' סעיף 15 לתצהיר עדות ראשית מטעמו. 71. עיון בחקירתו הנגדית של מר כץ מעלה כי :" את התיקונים שלחתי לא לתובע אלא לחברי ההנהלה ובקשתי לקיים שיחה בשעה 8.30 בבוקר 23.9 כי הנחתי שאפשר להגיע להסכמה. זה היה לפני ישיבת הדרקטריון. (ר' עמ' 26 שורות 25-31. לפרטיכל הדיון מיום 5.6.12). 72. כמו כן מר כץ הודה כי יתכן והיה צריך לנהוג אחרת בכל הנוגע למשלוח ההסכם לתובע, כמצוטט: "לשאלת בית הדין - ש:למה טיוטה שהועברה בבוקר הדיון ביום 23.9 עובר לישיבת הדירקטוריון לאחר התיקונים לא עברה לתובע? ת: עשיתי את התיקונים ומאחר ורציתי שהדירקטורים יראו את הטיוטה ויקבלו את השינויים לפני שמעבירים לתוך אני נוהג להעביר לצוות שמחליט את השינויים לפני שאני מעביר זאת כהסכמה ביני לבין צור. יכול להיות שהייתי צריך להעביר במקביל ולציין שעוד לא דנו בזה." (ר' עמ' 30 שורות 16-23 לפרטיכל הדיון מיום 5.6.12). 73. כמו כן מחקירתו הנגדית של מר כץ עולה כי הישיבה לפני ישיבת הדרקטריון, שאמורה לדון בהדחתו של התובע לא היתה מתוכננת ומעבר לכך לא השתתף בה ב"כ התובע כאשר מנגד, ב"כ הנתבעת היה נוכח בישיבה זו: "ישיבת הבורד תוכננה והוזמנה...ישיבת המו"מ שהיתה לפני ישיבת הדירקטוריון באותו בוקר, עם צוות מצומצם לא תוכננה מראש ולא יצא אליה זימון תוכנן רק ישיבת הבורד... כשצור נכנס אמרתי לו שאני מ בקש שנשב ביננו עם צוות ההנהלה, עו"ד החברה צורף באופן קבוע לישיבות בגלל בעיות החברה ולכן היה נוכח. ביקשתי שנדון על המסמך... ביקשתי משאר חברי הדירקטוריון שימתינו עד שנגיע להסכמה עם צור. הם ישבו בחדר צדדים. הוצגה לתובע הטיוטה עם התיקונים שמסומנים בנספח 5 ששלחתי ערב קודם לצוות המצומצם על זה.ש: למה זומנה ישיבת הדירקטוריון? ת: דיון באפשרות החלפת מנכ"ל, כאשר המטרה היתה כמובן לדון במצב הכספי שנוצר בחברה, נגמרו לה המזומנים והיא לא יכלה להמשיך לעבוד... לא היתה ישיבה שמתוכננת לפיטורי מנכ"ל אלא לדון באפשרות. (ר' עמ' 27 שורות 4-19 לפרטיכל דהדיון מיום 5.6.12). 74. לאחר ששמענו את העדויות שוכנענו כי התובע תיאר את אופן ההתנהלות בבוקר של יום 23.9.08 באופן אמין, שעולה עם מארג הראיות ואנו מקבלים את עדותו בנדון: "ש: מפנה לנספח 7 להסכם ספט' - האם הטיוטה שנחתמה ראית לראשונה באותה ישיבה נחתם ההסכם? ת: אני לא זוכר שראיתי אותו באותו בוקר שהגעתי למשרדים, אולי בלילה שלפני. הייתה טיוטה אחרת לגמרי, קודם לכן. ש: אתה טוען שחתמת על הסכם ספט' בלחץ, האם לפני שחתמת ביקש שהות לבחון את ההסכם? ת: אכן ביקשתי שהות לעבור על ההסכם, זה היה בפני רן בן אור, יוסי כץ, גיא רגב ונציג שקד ועו"ד של החברה . הם ואני. ש: זה היה לפני המו"מ או אחרי? ת: מראש ביקשתי ואמרתי שאני צריך שהות לבחון את ההסכם החדש ומה שאמרו לי, או שאתה חותם על הנייר אז או שאנו עוברים לחדר הישיבות ומצביעים על פיטוריך ועל סגירת החברה. כמובן שלא הייתי מרוצה...". ר' עמ' 9 שורות 26-31 - 10 שורות 1-8. 75. גם עיון בחקירתו הנגדית של מר רן בן אור מעלה כי בשלב המו"מ אל מול התובע היה בצורה של אולטימטום כלשונו שלו:"...ההחלטה של בעלי המניות שהם לא מזרימים יותר כספים כשהתובע הוא מנכ"ל המשמעות היא, או שהוא מסכים להישאר בחברה (על זה עבדנו) או שמפטרים אותו בכפוף לשימוע. לכן נאמר במייל שצריך לעשות זאת בצורה מסודרת" (ר' עמ' 23 שורות 9-12 לפרטיכל הדיון מיום 5.6.12). 76. העובדה כי המו"מ הוקשח במהלך המו"מ במיוחד בסמוך לעדכון התובע על הדיון על הדחתו, וכי ביום החתימה נודע לתובע כי ככל שלא יחתום יעבור הוא לחדר השני לצורך דיון על הדחתו, בתוספת העובדה כי בסמוך למועד זה המו"מ התנהל אל מול התובע מבלי שהועבר אליו טיוטת ההסכם הסופית וכן לא הועברה לב"כ טיוטה זו, למרות שהתובע הבהיר לנתבעת כי הוא מבקש שכל טיוטה תעבור לעו"ד ואופן ההתנהלות בסמוך למועד החתימה, לרבות העובדה שהתובע לא היה מלווה בב"כ וזאת בשונה מהנתבעת שהייתה מלווה בעו"ד מטעמה, מחדד את חוסר תום לב שדבק בנתבעת בכל הנוגע לשלב המו"מ לפני חתימת ההסכם ובחתימת ההסכם. 77. זה המקום לציין כי בסופו של יום בעלי הדין שינו את תנאי הסכם ספטמבר 08. עיון בסעיף 75-75 לתצהיר של מר רן בן אור מעלה כי במהלך 6/09 היתה הסכמה לשנות את הסכם ספטמבר באופן בו הפרשי השכר של התובע לא יותנה בגיוס ההון בסכום של 6 מיליון דולר אלא דובר על המרת החוב הקיים בחברה לאופציות לרכישת מניות, כעולה מפרוטוקול ישיבת מועצת מנהלים של הנתבעת מיום 26.1.09:"מתן אופציות לצור בן דוד: נמסר דוח על תנאי ההסכם בין צור בן דוד לבין החברה, בנוגע להמרת החוב הקיים בחברה לאופציות לרכישת מניות החברה. מועצת המנהלים התבקשה להאריך את התקופה בה ניתן לבצע את המהלך עד סוף אפריל 09. הוחלט לאשר את הארכת תקופת ביצוע ההסכם עד לסוף אפריל 09". ר' נספח 18 לתצהיר רן בן אור. 78. עיון בנספח 18 - סיכום מישיבת האקזוקטיבה מיום 14.6.09 מעלה, כמצוטט:"מניות של צור: יוסי דיווח על שיחות שלו עם צור בשתים : 1. רצון של צור למכור את מניותיו...2. הודעה של צור שלא יממש את המרת החוב אליו בגובה של 120,000 דולר לאופציות בחברה. יוסי הציע לבעלי המניות להיפגש עם צור לבחון את האפשרויות. ..גיא רואה את הודעתו של צור שלא להמיר את החוב בסך 120,000 לאופציות בחומרה. במקור כל הנושא הועלה ע"י צור וקיים סיכום עם בעלי המניות והחברה על המרת החוב, סיכום זה ביטוי בתהליכים סבב הגיוס הפנימי שבוצע ע"י בעלי המניות והפך חלק בלתי נפרד ממנו, יצויין כי העיכוב בחתימה נבע אך ורק מעניינים טכניים בעיקר נשוא בקשת צור לרולינג ממ"ה שהמרת חוב זו לא תחשב אירוע מס, יצויין כי לבקשתו החברה אף שילמה את ההוצאות בגין בדיקת משמעות המס על ההמרה (פרה רולינג) לכן ובהתאמה לדעת גיא חוב זו הומר במהות יחד עם כל שאר בעלי המניות". 79. קרי בעלי הדין הסכימו כי בכל הנוגע לתשלום חוב בגין השכר של התובע התנאי של גיוס שישה מיליון דולר לא יידרש יותר, מנגד, שוב נושא המרת החוב כנגד אופציות לא נסגר בשל עמדתו של התובע אולם הנתבעת שוב השאירה את הדברים פתוחים. לטעימנו גם בכך יש התנהלות חסרת תום לב . 80. סיכום- לטעמינו התנהלות הנתבעת בכל הנוגע לאמור, אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב ויש בה משום ניצול מצבו של התובע, כפי שפרטנו לעיל. 81. בנסיבות אשר תוארו בהרחבה,סבורים אנו כי הנתבעת הפרה את חובת תום הלב וחובת האמון שיש לה כלפי התובע כמעבידה שלו הן בשלב המו"מ לקראת חתימת ההסכם, הן בשלב חתימת ההסכם והן בשלב לאחר ביצוע ההסכם. משכך קובעים אנו כי יש לחייב את הנתבעת נוכח התנהלותה כפי שפורטה לעיל, בפיצוי כספי שהינו שווה ערך לחוב שכר העבודה, בהתאם להסכם הפחתת השכר הראשוני. 82. בפוסקנו סכום זה לקחנו בחשבון את עקרון היסוד המשותף לדיני הפיצויים, קרי להעמיד מבחנה כלכלית את מי שזכותו נפגעה, במצב בו היה אלמלא הפגיעה בזכותו. יפים לעניין זה דברי המחברים של הספר חוזים , כרך ד', פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' נילי כהן, בעמ' 538, שיצא בהוצאת "אבירם" הוצאה לאור בע"מ, כמצוטט: "עיקרון היסוד המשותף לכל דיני הפיצויים, הוא שסעד הפיצויים מיועד להעמיד מבחינה כלכלית את מי שזכותו נפגעה, במצב שבו היה נתון אלמלא הפגיעה בזכותו. אולם קיימים מצבים שבהם מושתתים הפיצויים על בסיס שונה. פיצויי הסתמכות שאליהם מתייחס סעיף 12 לחוק החוזים, מיועדים להחזרת המצב לקדמותו ( STATUS QUO ANTE) במובן הנכון של מונח זה. זה אמורים להחזיר את הנפגע, כביכול, אחורה למצב שבו היה נתון לפני שהחל המו"מ לקשירת החוזה." 83. משכך על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב בשווי הפרשי השכר בגין הפחתת השכר בהתאם להסכם הפחתת השכר, קרי סך של 335,200 ₪ וכן סך של 69,822 ₪ בגין העדר הפרשות סוציאליות עבור סכום זה , ובסה"כ סכום של 402,022 ₪ שהם צמודים למדד בתוספת ריבית שנתית בשיעור של 7% מיום 23.9.08 יום חתימת הסכם ספטמבר ועד ליום התשלום בפועל. 84. בנסיבות העניין אין אנו מקבלים את טענת התובע בדבר החיוב בגין תשלום הלנה, ראשית מדובר בפיצוי בגין הפרת חובת תום הלב ודי בכך לדחות את התביעה להלנת שכר. מעבר לאמור, חלה התיישנות על החלק הארי של רכיב זה וכן נוכח חילוקי הדעות בכל הנוגע להסכם ספטמבר שוכנענו כי אין לחייב את הנתבעת בתשלום הלנה כלשהו ומשכך רכיב זה נדחה. האם הסכם ספטמבר נחתם בתנאי עושק? 85. לטענת התובע חתם הוא על הסכם ספטמבר תחת לחץ ואיומים כי ייסגרו את החברה אם לא ייענה לדרישות המשקיעים ובתנאי עושק, על מנת למנוע את סיום עבודתו המיידית בחברה וסגירתה על ידי בעלי המניות . 86. מנגד, הנתבעת טוענת כי התובע חתם על הסכם ספטמבר תוך שהיה מיוצג ומתוך רצונו החופשי וללא כל כפיה ו/או עושק. 87. אשר לטענת "הכפיה", הרי שטענה זו נסמכת על ההוראות שבסעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 הקובע לאמור: "(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה" (ב) אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לפי סעיף זה". 88. על פי הפסיקה, תכליתו של סעיף זה היא ליתן הגנה לאדם הקושר עצמו בהסכם אך ורק בשל לחץ ששלל ממנו את יכולת הברירה, שאז - ראוי ליתן בידו את הזכות לבטל את ההסכם בשל שלילת היסוד של הרצון החופשי (ר' דניאל פרדימן, נילי כהן, חוזים (אבירם), תשנ"ג - 1992, כרך ב' 889 ואילך (להלן: "חוזים")). 89. הפסיקה הכירה בקשת רחבה של מקרים כבאים בגידרה של "כפיה" כמשמעה בחוק החוזים לרבות, כפיה כלכלית (ר' ע"א 1569/93, יוסי מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח (5) 705 (להלן: "עניין פנפורד")). 90. כפייה משמעותה לחץ חיצוני השולל את היכולת להפעיל רצון חופשי או גורע מיכולת זו. חוזה כפוי אינו בר תוקף בעיקר בשל העדר גמירות דעת ורצון חופשי של המתקשר. (ד' פרידמן ו- נ' כהן, חוזים, כרך ב' עמ' 889 - 890). 91. בית המשפט העליון עמד על המבחנים הדרושים להכרה בלחץ כלכלי העולה כדי כפייה וכך קובע בין היתר כב' השופט חשין: "הרחבת תחום הכפייה ופריסתה גם על כפייה "כלכלית", מעוררות מעצמן קושי באשר למציאת איזון ראוי בתחום חדש זה של כפייה: איזון בין הצורך לקיים חוזים שנכרתו, לבין הצורך לשמור כראוי על רצונו החופשי של אדם - על האוטונומיה של רצון הפרט - בכריתתם של חוזים. אכן, איתור נקודת האיזון בנושא הלחץ הכלכלי קשה במיוחד. כולנו חיים ב"לחץ אטמוספרי כלכלי" כלשהו, ולעתים לא קל להבחין בין לחץ המצוי בתחום האטמוספרי-הכלכלי הרגיל לבין לחץ שהוא לבר אותו תחום, בין לחץ "לגיטימי" - והוא חלק מאורחות חיינו - לבין לחץ ש"אינו לגיטימי" ואשר לעניינו ייזעק המשפט להעניק סעד לאדם. לקביעת מיקומה של אותה נקודת איזון נידרש עתה לשתי שאלות: האחת עניינה איכותה של אותה כפייה-מקנה-זכות והאחרת עניינה עוצמתה של אותה כפייה". 92. מכאן שקיימים שני מבחנים לאבחנה בין לחץ כלכלי לגיטימי ללחץ שאיננו לגיטימי המבחן האחד איכות הכפייה , והמבחן השני - עוצמתה.לעניין איכות הכפייה נפסק - " ... מסקנה נדרשת מאליה היא כי לא כל לחץ ולא כל כפייה מן התחום הכלכלי יניבו זכויות לביטולו של חוזה. ענייננו הוא אך בכפייה או בלחץ שיש בהם פסול מוסרי-חברתי-כלכלי, ואשר חיי עסקים ומסחר תקינים והוגנים לא יוכלו לשאתם". באשר לעוצמת הכפייה נקבע: "המבחן המקובל לקביעת עוצמתו של הלחץ יימצא בתשובה לשאלה אם הייתה לצד התם חלופה מעשית וסבירה שלא להיכנע לאותו לחץ". 93. סעיף 18 לחוק החוזים קובע, כמצוטט: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל , רשאי לבטל את החוזה". 94. ההלכה הפסוקה קבעה לענין עילת העושק כדלקמן: "על שלושה יסודות - השלובים זה בזה ככלים שלובים - השתית המחוקק את עילת העושק, שהראשון בהם עניינו מצבו של העשוק ("מצוקה", "חולשה שכלית או גופנית", "חוסר נסיון"), השני - התנהגותו של העושק (ה"ניצול שניצל") והשלישי - העדר איזון סביר בין הערכים המוחלפים בין העשוק לבין עושקו ("תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל")" ראה: ע"א 403/80, חי סאסי נ' נעמה קיקאון, פ"ד לן (1) 762). 95. יישום ההלכות שפורטו לעיל על עובדות המקרה שבפנינו מוביל למסקנה, כי לא התקיימו התנאים הדרושים להכרה בקיומה של כפיה כבסיס לביטול הסכם ספטמבר. 96. במקרה דנן, התובע לא פרט את טענת הכפייה והעושק ומשכך לטעמינו אין באיזכור טענה זו באופן סתמי וללא פירוט מספיק כדי ללמד על קיום הנסיבות הנדרשות לצורך הוכחתה של חתימה על הסכם ספטמבר תחת תנאי עושק או כפיה. טענה זו לא נתמכה בראיות כדבעי ולא פורטה במידה הראויה הנדרשת ממי שטוען טענה של כפיה ועושק. מעבר לכך, יאמר כי אפילו סברנו כי התקיימו הנסיבות המלמדות על קיומה של כפיה - וכאמור לא זו היא עמדתנו - הרי שעדיין לא היה בכך כדי להוביל למסקנה כי אין תוקף להסכם ספטמבר וזאת מהטעם שהתובע לא הודיע על ביטולו תוך פרק זמן סביר, מאז נודע לו על עילת הביטול או לאחר שפסקה הכפיה, כנדרש בסעיף 20 לחוק החוזים. 97. מעבר לאמור המשמעות של קבלת טענת עושק או כפיה הינה ביטול ההסכם ואילו התובע מבקש אכיפת ההסכם וגם בשל כך יש לדחות את טענתו בנדון. האם יש לבטל את תנאי המתלה של גיוס שישה מיליון דולר כתנאי לקבלת כל ההטבות נשוא הסכם ספטמבר ? 98. ראשית טענה זו לא נטענה בכתב התביעה ודי בכך כדי לדחותה. אולם גם אם היתה נטענת בתביעה, הרי שגם לגופו של עניין אין אנו מקבלים טענה זו, כפי שנפרט . 99. ערים אנחנו לכך שעיון בנספחי 9 לתצהירו של התובע- פרוטוקולים שונים של ישיבות המועצה מעלים כי נראה שהנתבעת לא פעלה לצורך גיוס ההון הנדרש - שישה מיליון דולר ואף דחתה את הגיוס הנדון. 100. עם זאת, שוכנענו כי הנתבעת היתה מודעת לכך ולכן באה לקראת התובע, והגיע להחלטה בצוותא עם התובע, כי יש לשנות את תנאי הסכם ספטמבר. 101. רן בן אור התייחס לכך בתצהירו וב"כ התובע בחר שלא לחקור אותו בנקודה זו ומשכך אנו מקבלים את האמור בתצהירו בנדון: "זאת ועוד, לא זו בלבד שהחברה פעלה בנפש חפצה ובלב פתוח בהתנהלותה מול התובע, אלא שאחרי שמונה מנכ"ל חדש לחברה, ... ביקש התובע שתי הקלות בהסכם ספטמבר: (1) הארכת המועד הקובע בהסכם מסוף 09 ליולי 2010 (2) הגדלת מספר היעדים בסעיף 8 להסכם ספטמבר. החברה, לפנים משורת הדין ומתוך שאיפה להסדרת היחסים בין הצדדים ולהצלחתם המשותפת של כולם, הסכימה להרחיב את ארבעת היעדים המפורטים בסעיף 8 להסכם, בנוסף, הסכימה האקזקוטיבי להאריך את המועד הקובע בהסכם ב-6 חודשים כבקשתו של התובע, אולם בשל העובדה שמערכת היחסים עם התובע עלתה על שרטון, לא הספיקו לאשר את הארכת ההסכם בדירקטוריון החברה..." (כן ר' נספח 17 לתצהיר רן בו אור). 102. עיון בתצהירו של התובע מעלה כי הוא מודה בכך בעצמו. ר' סעיפים 26-28 לתצהיר התובע. 103. די באמור כדי להוביל למסקנה כי התובע לא עמד בנטל הנדרש ממנו כדי לשכנע כי הנתבעת לא גייסה את שישה מיליון דולר כדי שלא לעמוד בתשלום ההתחייבויות נשוא הסכם ספטמבר, שהיו מותנות בתנאי זה. 104. מעבר לאמור, שוכנענו כי תנאי זה באה לעולם בתיאום עם התובע וכי הנתבעת הסכימה לשנותו כאשר נכחה לדעת כי המציאות בשטח לא אפשרה את גיוס ההון הנדרש. ולכן אין לבטל תנאי זה. 105. כמו כן הכנסת תנאי זה של גיוס של שישה מיליון דולר על פני תקופה עתידית ולא באופן מיידי חייב לקחת בחשבון את העובדה שגם תנאי השוק יכולים להשתנות כפי שעלה מעדותו של מר כץ שהיתה בנקודה זו מהימנה עלינו:"לא שאין החלטה, צריך להבין שאתה נמצא בתקופה שכל השוק קורס, הבורסה קורסת וכל מי שאתה מדבר איתו אומר שלא ניתן לגייס, זה לא מעשי. זו היתה התקופה ש: לכמה זמן התקופה נמשכה? ת: גם בתקופה זו נעשו נסיונות. אני לא יכול להגיד כמן זמן התקופה נמשכה..." (ר' עמ' 28 שורות 19-24 לפרטיכל הדיון מיום 5.6.12). 106. כמו כן , עצם העובדה כי התובע לא ביקש בזמן אמת לבטל את התניה בדבר גיוס ההון של שישה מיליון דולר אלא לשנותה, עומדת לתובע לרועץ ודי בכך כדי לדחות את טענת התובע בנדון. 107. יפים לעניינו זה דברי המחברים של הספר חוזים , כרך ב, פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' נילי כהן, בעמ' 1086, שיצא בהוצאת "אבירם" הוצאה לאור בע"מ, כמצוטט: "מאפיין נוסף לסעד הביטול הוא שיש להפעילו תוך זמן מוגבל, שהינו קצר במידה ניכרת מתקופת ההתיישנות הרגילה. הטעם לכך נעוץ באופיה הקונסטיטוטיבי של פעולת הביטול. הפעולה קובעת את זכויות הצדדים וחובותיהם, ולכן עליה להיעשות תוך זמן סביר, על מנת שגם הצד השני ידע מה מעמדו... הדבר גם עשוי להעניק יתרון בלתי הוגן למי שבידיו נתונה ברירה זו. הוא יוכל להמתין ולראות מה תהיינה ההתפתחויות הכלכליות, אם יעלו המחירים אם ירדו, ובהתאם לכך להחליט את עמדתו בדבר ביטול החוזה או המשך קיומו". 108. בסופו של יום אין חולק כי גם לאחר השינוי בתנאי הגיוס , הנתבעת והתובע לא הצליחו לגייס את ההון הנדרש . משכך התובע אינו זכאי לרכיבי התביעה בכל הנוגע למפורט בסעיף 49 לתביעתו ורכיבים אלו נדחים , משלא יתקיימו התנאים הנדרשים לקיום ותשלום רכיבים אלו. 109. זה המקום לציין כי ב"כ הצדדים הודיעו לבית הדין , עוד ביום 21.6.11 כי הסעד שנקבע בסעיף 49.2 בכתב התביעה נזנח וכי הסעד הנקוב בסעיף 49.3 לכתב התביעה הוא סעד הצהרתי. 110. אשר על כן אנו דוחים את תביעתו של התובע בכל הנוגע לקבלת הלוואה, קבלת 4000 אופציות למניות בכורה, סכום השווה ל132,000 דולר ארה"ב לפי סעיף 6 להסכם ספטמבר, סכום השווה ל132,000 דולר לפי סעיף 8 להסכם. 111. בכל הנוגע לתשלום ע"ס 100,000 דולר ארה"ב בהתאם לסעיף 8 להסכם ספטמבר, אין אנו מקבלים את טענת התובע בנדון לפיה מכיוון שפוטר לפני 1.7.08 זכאי הוא לסכום זה. עיון במכתב הפיטורים של התובע מעלה כי מכתב הפיטורים הוא מיום 1.7.08 וכן הובהר במכתב זה כי:" העסקתך בחברה תסתיים ביום 31.12.09 . עד למועד זה הינתך מתבקש לבצע חפיפה והעברת הנושאים שבטיפולך כפי שנורה לך. לאחר השלמת החפיפה תהא פטור מלהגיע לחברה ומלבצע את תפקידך ותתבקש להיות זמין טלפונית בלבד, אלא אם נורה לך אחרת" ר' נספח 4 לכתב התביעה. ממכתב זה עולה כי בכל מקרה על התובע לתת תקופת חפיפה כך שהעסקתו לא הסתיימה לפני 1.7.09. משכך אין אנו מקבלים את טענתו של התובע בנדון ודוחים את רכיב תביעה זה. בכל הנוגע לשימוע 112. קיטונות של דיו נכתבו כבר בכל הנוגע לזכות השימוע שהיא מכללי הצדק הטבעי. זכותו הראשונית של העובד לדעת מהן הטענות המועלות נגדו ובהתאם לתת תגובתו להן, להציג את נקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות החלטתו: "זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתינו המשפטית, ומקום של כבוד שמורה לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר - עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של אי חידוש חוזה עבודה. ודוק. זכות הטיעון אינה מטבע לשון, אין לראות בה "טקס" גרידא, שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתינו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להפגע מההחלטה." ראה: ע"ע 1027/01, ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל ניתן ביום 7.1.2003 - פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם עמ' 4 וכן ראה ע"ע 300085/98, פאדיה חדאד נ' עיריית מעלות תרשיחא - ניתן ביום 2.1.2000 פורסם במאגרים האלקטרוניים וכן ראה : דב"ע 231-3/98, ישראל גלבוע נ' מדינת ישראל עבודה ארצי לב(2) 139). 113. עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי במקרה דנן התובע מודה כי הובהר לו כי הסיבה להפסקת העסקתו קשורה להבעת אי אמון שלו במנכ"ל החדש, כמו כן התובע מודה כי העביר בשימוע את כל טענותיו בנדון וכי היה מיוצג בהליך זה על ידי עו"ד, כמצוטט: " ש: ...שסיבת הפיטורים היה חוסר אמון במנכ"ל אמרת את כל מה שיש לך להגיד במהלך השימוע? ת: כן, כתבתי הכל על הכתב, את הדברים העיקריים נאמרו שם. ש: מפנה אותך לנספח 11 לתצהיר כץ- הקראת להם בשימוע? ת: אכן זה מה שהקראתי להם בשימוע. ש: היה לך גם שיחות עם יוסי עובר לשימוע ולאחר השימוע, בגין הסיבות שבגינן זומנת לשימוע? ת: היו שיחות רבות כל הזמן. ש: היית מיוצג בתקופת השימוע, התייעצת עם עו"ד? ת: כן , ברגע שהודיעו לי שעומדים לפטר אותי, שכרתי עו"ד שמטפל בי גם היום." ר' עמ' 10 שורות 26-32 ועמ' 11 שורות 1-4 לפרטיכל הדיון מיום 1.4.12. 114. כמו כן אנו מקבלים את עדתוו של מר כץ בסעיפים 28-34 לתצהירו המעלה כי אכן הליך השימוע נעשה כנדרש, תוך תיעוד ההליך והוצאת פרוטוקול בנדון , לרבות שמיעת וקריאת כלל הטיעונים שהעלה התובע על הכתב - ר' נספח 11 -12 לתצהיר מר כץ. הדברים עלו בקנה אחד גם עם חקירתו הנגדית בנדון: "צור בשימוע הקריא את טענותיו ממכתב. אני נפשתי לאחר מכן עם המנכ"ל בדקתי את הטענות אחד לאחד וכן נפגשתי עם שני מנהלים בכירים בחברה ובחנתי את כל הנקודות הוצאתי מכתב מסכם לדירקטוריון. בישיבת הדירקטוריון הוצגו המכתב של התובע מהשימוע ומכתב שלי שעונה אחד לאחד בכל סעיף וטענה של צור בשימוע . לאחר ששני המכתבים הוצגו לדירקטוריון ביקשנו מגדי המנכ"ל שלא היה דירקטור לעזוב את הדיון ואז קיימנו דיון רק עם הדירקטורים וקיבלנו החלטה" ר' עמ' 29 שורות 10-16 לפרטיכל הדיון מיום 5.6.12. 115. מעבר לאמור אין אנו מקבלים את טענת התובע לפיה חוסר אמון במנכ"ל הנתבעת אינו יכול לשמש עילה לזימון לשימוע, עובר לשקילת הפסקת העסקה. אנו סבורים שהבעת עמדה ברורה וחד משמעית כלפי כולי עלמא כנגד מנכ"ל מכהן יכולה להיות סיבה לשקילת הפסקת העסקה. יפים לעניינו הפסיקה שהביאה הנתבעת בסיכומים מטעמה. ר' סעיף 67-68 לסיכומי הנתבעת. 116. אשר על כן אנו קובעים כי הנתבעת קיימה כנדרש את זכות השימוע וכי פיטורי התובע נעשו כדין. אשר על כן רכיב תביעתו של התובע בכל הנוגע לפיטורים שלא כדין והעדר שימוע, נדחה. בנוגע להפרשי השכר- לפי סעיף 5.1 להסכם העסקתו של התובע 117. לטענת התובע סעיף 5.1 להסכם העסקתו קובע כי הינו זכאי החל מהשנה השלישית להעסקתו, קרי החל משנת 2007 לשכר חודשי של 58,000 ₪ ובלבד שמחזור המכירות של החברה במועד הנ"ל ובשנה הקודמת יהיה גבוה מסך של שלושה מיליון דולר. לטענת התובע תנאי זה התקיים ומשכך הינו זכאי לסך של 40,000 ₪. ( 5000 ₪ לחודש). עוד טוען התובע כי הנתבעת שיתנה את מדיניות ההכרה במחזור המכירות ודחתה באופן מלאכותי את ההכנסות משנת 2008 לשנת 2009 כדי שלא תעמוד במחזור המכירות הנ"ל. 118. מנגד, טוענת הנתבעת כי התובע אינו זכאי לרכיב זה כי החברה לא הגיעה למחזור המכירות הנדרש כתנאי לקבלת העלאת השכר לתובע. עוד טוענת הנתבעת כי מדיניות ההכרה בהכנסות החברה נעשתה על ידי רו"ח החברה ובהתאם לשיטת השילוח לפיה על פי כללי הובלה בינלאומיים הסחורה עוברה לבעלות הקונה כשהיא מגיעה לנמל היעד, כל זמן שהסחורה נמצאת בדרך- המוכר אחראי לסחורה ולכן היא לא תחשב כמכירה בספריו. כך נהגה החברה , באופן עקבי, שנים קודם לכן, ולא חל כל שינוי במדיניות הדוחות הכספיים שלה. 119. לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בתשתית הראייתית שהונחה בפנינו , שוכנענו כי התובע לא עמד בנטל הנדרש להוכיח רכיב תביעה זה ומשכך יש לדחותו. 120. עיון בסעיף 5 להסכם העסקה של התובע מעלה: "תמורת עבודתו ותמורת כל יתר התחיבויותיו של העובד על פי הסכם זה, תשלם החברה לעובד שכר חודשי כמפורט להלן: כאשר שכר העובד יעודכן על פי מדד יוקר המחייה. להלן שכר העובד:... (3) בשנה השלישית שכר חודשי בסך של 58,000 ₪ ובלבד שמחזור המכירות של החברה במועד הנ"ל ובגין השנה הקודמת, יהיה גבוה מסך של 3,000,000 $ ( שלושה מיליון דולר)". 121. עיון בסעיף 35 תצהירו של מר כץ ונספח 15 לתצהירו - העתק מסיכום הכנסות החברה בשנים 2004-2011 מעלה כי אכן מחזור המכירות לשנת 09 ו08 לא עלה על שלושה מיליון דולר. 122. טענת התובע לפיה הנתבעת שינתה את שיטת מדיניות ההכנסות בחברה באופן בו הדיווח נעשה בשלב מאוחר יותר כדי להתחמק מתשלום לתובע, לא הוכחה כלל ועיקר . כמו כן התובע לא עמד בנטל להוכיח מה היתה המדיניות של הנתבעת בכל הנוגע לדיווח הכנסותיה בשנים שקדמו לכך ודי בכך כדי לדחות את טענותיו בנדון. 123. אנו מקבלים את הסבריו של מר כץ כפי שהובהרו בסעיף 35 לתצהירו ואף לא נסתרו במסגרת חקירתו הנגדית בנדון. ר' עמ' 29 שורות 23-32 לפרטכל הדיון מיום 5.6.12. 124. התובע לא הביא כל אסמכתא בנדון המוכיחה כי החברה עמדה ביעד המכירות של שלושה מיליון דולר וכי שינתה את מדיניות ההכרה בהכנסות ודחתה באופן מלאכותי הכנסות משנת 08 ל-09 . אשר על כן רכיב תביעה זה נדחה. בכל הנוגע לטענת הנתבעת בדבר הסתרת מידע של התובע בשלב הראשוני של ההתקשרות 125. לפני סיום נציין כי למרות שהצדדים טענו ארוכות בכל הנוגע לשאלה האם התובע גילה לקרן טנא במועד, את כל העובדות הנדרשות בכל הנוגע לתנאי העסקתו והחוב בגין השבת שכר עבודתו עליו ויתר לתקופה מסויימת, אין אנו סבורים ששאלה זו רלוונטית בכל הנוגע למחלוקות נשוא תיק זה. למעלה מהדרוש נציין כי אכן טוב היה אילו התובע היה מוסר נתונים אלו במועד מוקדם יותר מהמועד בו נמסר מידע זה כפי שעולה מהתשתית הראייתית. אולם נוכח העובדה כי למרות כשל זה הצדדים החליטו להמשיך את ההתקשרות ביניהם, אין אנו מוצאים לנכון להכריע בסוגייה זו. סוף דבר 126. הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מהיום את הסכומים הבאים: פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב: סך של 402,022 ₪ שהם צמודים למדד בתוספת ריבית שנתית בשיעור של 7% מיום 23.9.08 יום חתימת הסכם ספטמבר ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד והוצאות בגין תביעה זו בסך 10,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. 127. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים. דיני חברותהפחתת שכר / ירידה בשכרמניותאופציות