מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפרת הסכם לביצוע עבודה קבלנית: עניינו של תיק זה בתביעה כספית על סך 2,220,000 ₪ (לצרכי אגרה) בגין הפרת הסכם לביצוע עבודה קבלנית בפרויקט "מורדות טבריה". התביעה הוגשה על ידי חברת רוקסי בנייה והשקעה בע"מ (להלן: התובעת או רוקסי) כנגד חברת פלקובי, חברה לבניין והשקעות בע"מ (להלן: הנתבעת או פלקובי), וכנגד הנתבעים 2 ו - 3 שהינם מנהלים ובעלי מניות ברוקסי, וכנגד הנתבעים 4 ו 5 שהינם שותפיה של רוקסי בבניית 42 יחידות דיור בפרויקט. רקע כללי והליכים קודמים: התובעת והנתבעת התקשרו בשני הסכמי עבודה קבלנית לבניית יחידות דיור ב - 4 מבנים בפרויקט מורדות טבריה. ביום 15.6.97 נערך ההסכם הראשון בין התובעת- רוקסי לנתבעת- פלקובי, במסגרתו התחייבה רוקסי לבנות עבור פלקובי 8 יחידות דיור בבניין 367 בתמורה לסך של 1,868,500 ₪, לא כולל מע"מ (להלן: ההסכם הראשון). ביום 15.2.98 התקשרו החברות בהסכם נוסף, במסגרתו התחייבה רוקסי לבנות עבור פלקובי 28 יחידות דיור בשני בניינים שמספרם 360 ו- 362, וכן 14 יחידות דיור בבניין שמספרו 361 בתמורה לסכום פאושאלי של 3,000,000 ₪ (לא כולל מע"מ) עבור כל בניין ובסה"כ 9,000,000 ₪ (לא כולל מע"מ,להלן: ההסכם).     תביעת רוקסי הוגשה בראשיתה (2.4.00) לבית המשפט המחוזי כנגד פלקובי וכנגד שני בעליה, מר גדי מכלוף (להלן: הנתבע 2 או מכלוף) ומר אליהו יעקובי (להלן: הנתבע 3 או יעקובי), וכנגד שני שותפיה של הנתבעת בפרויקט הקמתן של 42 יחידות הדיור בשלושת הבניינים מושא ההסכם - מר שלום טולדנו (להלן: הנתבע 4 או טולדנו) ומר יוסי חן (להלן: הנתבע 5 או חן). כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, בבסיס תביעתה, עומדת טענתה של רוקסי לפיה פלקובי הפרה את ההסכם מיום 15.2.98 הפרות יסודיות ונמשכות, בדרך של עיכוב כספים מתוך התמורה שהגיעה לה. ביום 9.4.03 הגישה פלקובי כתב תביעה שכנגד ע"ס 2,529,454 ₪ בגין הפרת שני ההסכמים (להלן: התביעה שכנגד). תביעה זו הוגשה גם כנגד מר מוסא אבו שקארה, ממנהלי התובעת (הנתבעת שכנגד). לבקשת הצדדים, ביום 18.8.03 הועבר התיק לבית משפט השלום בטבריה. במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 28.10.03 בפני כב' השופט יונתן אברהם, פוצל הדיון בתובענות, תוך קביעה כי בשלב הראשון יגישו הצדדים תצהירים מטעמם ביחס לשתי השאלות הבאות: מי מבין הצדדים הפר את ההסכם? עד לאיזה שלב נעשו עבודות הבניה על ידי התובעת? בית המשפט שמע ראיות, וביום 24.5.07 ניתן פסק דין בעניין התביעה שכנגד והחלטה בעניין התביעה העיקרית נשוא פסק דין זה (להלן: פסק הדין החלקי). במסגרת פסק הדין החלקי (אליו אדרש להלן), נקבע כי פלקובי היא זו אשר הפרה את ההסכם בין הצדדים והתביעה שכנגד נדחתה. פלקובי הגישה ערעור על פסק הדין (ע"א 1155/07 בר"ע 1126/07). בהחלטה מיום 5.12.07, בהתאם להמלצת בית המשפט, הסכימו הצדדים כי הערעור והבקשה ידחו והתיק יוחזר לבית משפט זה לצורך מתן פסק דין בתביעה העיקרית. כן נקבע, כי עם מתן פסק הדין הסופי יהיו רשאים המערערים (הנתבעים כאן) לערער גם על פסק הדין החלקי. פסק הדין החלקי מניח את המסד לקביעות שיקבעו מכאן ואילך במסגרת פסק הדין דנן, ותוחם את גדרי הטענות שניתן להשמיע. על כן, יובאו להלן עיקריו. פסק הדין החלקי: נדחתה טענת פלקובי לפיה רוקסי היא זו שהפרה את החוזה מכיוון שלא המציאה שטר ביטחון. נדחתה טענת פלקובי לפיה רוקסי נטשה את אתר הבניה. נדחתה טענת פלקובי לאחריותה של רוקסי לעיכוב בביצוע עבודות הבנייה בבניינים נושא תביעה זו (360-362). נקבע כי העבודות שבוצעו על ידי רוקסי בבניינים 360-362 הינן בהתאם למפורט במסגרת נ/3 (חשבון חלקי מס' 15) שמייצג נכונה את השלב אליו הגיעו עבודות הבנייה. בית המשפט עמד על מנגנון התשלום עליו הסכימו הצדדים וקבע כי בהתאם לסעיף 14 א' (ה) להסכם, רשאית פלקובי לשלם לקבלני המשנה של רוקסי ישירות על מנת למנוע עיכובים בעבודה בפרויקט, ואין הכרח בקבלת אישור בכתב של רוקסי לביצוע תשלומים אלה. כן נקבע, כי זכות קיזוז עומדת לפלקובי אף מכוח הוראות סעיף 53 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן: חוק החוזים). נדחתה טענת פלקובי לפיה שילמה לרוקסי תשלומים בהמחאות שלא נתקבלו חשבוניות כנגדן ומשכך, לא התקבלה טענת פלקובי כי שילמה לרוקסי סך של 323,868 ₪. לא הוכח כי התשלומים המפורטים בטבלה שערך מנהל החשבונות של פלקובי, רוה"ח מר חקובו (נספח ב' לתצהירו), שולמו על ידי פלקובי לספקים וקבלני משנה, במקום רוקסי. התקבלה טענתה של רוקסי לפיה פלקובי קיזזה סכומים וזקפה לחובתה סכומים בהם לא הייתה אמורה רוקסי לשאת. נקבע, כי מסך התשלום שמגיע לרוקסי יש לקזז את הסכומים הבאים (לא כולל מע"מ): סך של 205,390 ₪ לבטון מרואן, סך של 154,083 ₪ ליחיאל רז, סך של 9,374 ₪ לברזל עילבון וסך של 8,004 ₪ לברזל פאהום. בסה"כ סך של 376,851 ₪. הוכח, כי פלקובי שילמה לספקים ולקבלני משנה סכומים שאינם מגיעים לסכומי התמורה שהתחייבה לשלם לרוקסי, עיכבה בידה כספים בהיקף גדול מן הסכומים להם הייתה זכאית רוקסי, ולפיכך היא שהפרה את ההסכם. בית המשפט הוסיף והורה לצדדים להגיש תצהירים ו/או חוות דעת באשר לכל יתר השאלות השנויות במחלוקת בתביעה העיקרית. טענות הצדדים: טענות התובעת: לאור העובדה שבמסגרת פסק הדין החלקי נקבע שהתובעת ביצעה את העבודות המפורטות במסגרת חשבון חלקי מס' 15 (נ/3), הרי שעל הנתבעת לשלם לה את שוויין של עבודות אלה, המסתכמות לסך של 4,717,351 ₪. זאת, כפי שאף עולה מעדותו של מר אלי כהן, מהנדס הפרויקט, אשר העיד מטעם הנתבעים. במסגרת סעיף 6(ב) להסכם נקבע, כי המחירים יוצמדו למדד תשומות הבניה למגורים שהיה ידוע ביום ביצוע כל תשלום ותשלום, לעומת המדד הבסיסי המוסכם שהינו המדד אשר פורסם ביום 15.6.98. משכך, עתרה התובעת לחיוב הנתבעים בסך של 346,916 ₪ (סכום ההתייקרות נכון ליום הגשת החשבון 15.12.99). כמו כן, טענה התובעת כי יש לחייב את הנתבעת לשלם סך של 634,430 ₪ בגין עבודות נוספות אשר בוצעו באתר, ואינן חלק מן העבודות הכלולות בהסכם. התובעת אישרה כי יש לקזז סך של 2,177,133 ₪ (לא כולל מע"מ) אשר שולם לה, וסך של  376,851 ₪ כפי שנקבע במסגרת פסק הדין החלקי. לאור כל האמור, ולאחר קיזוז הסכומים ששולמו, עתרה התובעת לפסוק לה סך של  3,632,143 ₪ (כולל מע"מ). לעניין טענת הקיזוז אשר הועלתה על ידי הנתבעים, טענה התובעת כי במסגרת פסק הדין החלקי נדרש בית המשפט לסוגיה זו והכריע בה ומשכך, קיימת מניעות לדון בה שוב. מלבד האמור לעיל, הרי שלא עלה בידי הנתבעים להוכיח זכותם לקיזוז מטעמים שונים, ובכללם: אי הגשת החשבוניות המקוריות, אי הגשתן באמצעות עורכן, הגשתן על ידי מר מכלוף אשר הורשע בזיוף חשבוניות ואי זימונם של עדים מהותיים לכל עניין הנהלת החשבונות אצל הנתבעת (ובראשם רוה"ח חקובו). טענת הנתבעת לזכאותה לדמי ניהול הינה בבחינת הרחבת חזית אסורה ולא נטענה בעבר. לטענת התובעת, יש לחייב את הנתבעים 2-5 שערבו לחובות הנתבעת, לשאת בחובה של הנתבעת, בהתאם לאמור במסמך העקרונות אשר נחתם טרם ההסכם (נספח ג' לכתב התביעה). אין ממש בטענת הנתבעים כי נספח זה בוטל נוכח החתימה על ההסכם. עוד ציינה התובעת בהקשר זה, כי היא הסתמכה על חתימתם של הנתבעים 2-5 על מסמך העקרונות, וכי אם היו מעוניינים לטעון כי ערבותם בוטלה, היה עליהם לטעון זאת במסגרת ההסכם או בהסכם חיצוני. לאור כל האמור לעיל, עתרה התובעת לחיוב הנתבעים בסך של 3,634,625 ₪ (לאחר תוספת הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה). טענות הנתבעים: שתי הקביעות המרכזיות, לפיהן הנתבעת היא זו שהפרה את ההסכם ולעניין השלב אליו הגיעו העבודות בבניינים 360-362 כמפורט במסגרת נ/3, ניתנו במסגרת החלטת ביניים. החלטה כזו, בניגוד לפסק דין סופי, אין בכוחה להקים השתק פלוגתא. ככל שיקבע שבכוחה של החלטת ביניים להקים השתק פלוגתא, אזי ההחלטה דנן אינה מקיימת את כל התנאים שנקבעו בפסיקה לצורך הקביעה כי במקרה דנן אכן מדובר בהשתק פלוגתא, ובראשם התנאי כי על בית המשפט לקבוע ממצא פוזיטיבי (להבדיל ממצא הנובע מהעדר הוכחה) בשאלה שהתבררה לפניו. נוכח האמור הנתבעת אינה מנועה מלפרוש בפני בית המשפט את כל מסכת התשלומים והסכומים שיש להכיר בהם כתשלומים ששילמה הנתבעת לתובעת או במקומה ולקזז אותם מהסכום המגיע לתובעת. לטענת הנתבעים מן הסכום הנקוב בחשבון חלקי מספר 15 (כפי שאושר על ידי המפקח אלי כהן), המגלם את הסכום לו זכאית התובעת, יש לקזז סך של 2,204,978 ₪ כסכומים ששולמו על ידי הנתבעת במקום התובעת ישירות לספקים ולקבלני המשנה, וסך של 251,800 ₪ אותם שילמה הנתבעת לתובעת שלא כנגד חשבוניות. וביתר פירוט - לטענת הנתבעת, החשבוניות שצורפו לטבלה אותה ערך רו"ח חקובו (נספח ב' לתצהירו מהשלב הראשון), צורפו באופן חלקי ומדגמי בלבד. בהחלטת בית המשפט לעניין זה (עמ' 23 שורות 11-19 וכן, עמ' 25 שורה 8) לא נקבע כל ממצא פוזיטיבי ביחס לחשבוניות שלא צורפו. משכך, אין הנתבעת מנועה מלהציגן כעת. עוד נטען בהקשר זה אין ממש בטענות התובעת כי בצירוף החשבוניות עתה יש כדי לגרם לה לנזק ראייתי. גם רו"ח חקובו וגם מכלוף העידו מטעם הנתבעת בנוגע לחשבוניות, ומספרי החשבוניות וסכומן פורטו בנספח לתצהירו של חקובו. אף דין טענת התובעת, לפיה אין לקבל את החשבוניות מכיוון שהוגש העתקן ולא המקור בניגוד לכלל הראיה הטובה ביותר, להדחות. לטענת הנתבעים, הטענה הועלתה באיחור. בשלב הקודם של ההליך לא הועלתה כל טענה מסוג זה ולא נשמעה כל התנגדות לעניין הגשת העתק צילומי של מסמכים או חשבוניות. העתק צילומי של החשבונות הסופיים (נ/2 ו- נ/3) הוגש ללא כל התנגדות, ואף התובעת עצמה צירפה העתק של 46 חשבוניות לתצהירו של מר מוסא אבו שקארה. לאור העובדה כי קביעותיו של בית המשפט התייחסו לתוכנן של החשבוניות ולא הוטל ספק באמיתותן, הרי שניתן ללמוד על הסכמה של הצדדים להגשתן, ולו מכללא. הנתבעים רשאים היו להסתמך על הסכמה זו, וכל סטייה ממנה תסב להם נזק בלתי מוצדק ובלתי הפיך. לחלופין טענו הנתבעים כי גם אם תידחה טענתם לעניין זכותם לקיזוז החשבוניות, הרי שיש לקבוע כי התובעת קיבלה מהנתבעים סך של 3,012,068 ₪ כפי שהודתה בתביעתה. מדובר בסכום מדויק, המלמד כי הינו תוצאה של חישוב אריתמטי ואין המדובר בהערכה גסה. לסכום הנ"ל יש לצרך את 46 החשבוניות אשר צורפו לתצהירו של מוסא אבו שקארה בשלב הראשון המסתכמות לסך של 827,326 ₪. ואת הסכומים שאושרו לקיזוז בהחלטת כב' השופט אברהם. בהתחשב בחשבוניות החופפות, עומד הסך לקיזוז על סך של 990,786 ₪. הגם שהחשבוניות שצורפו לתצהיר אבושקארה נועדו להוכיח את טענתו כי הנתבעת לא הייתה רשאית לקזזן, הרי שטענות אלה ברובן נדחו בהחלטת הביניים. מעצם העובדה שהתובעת העלתה טענות כנגד חשבוניות אלה, הרי שניתן ללמוד כי לא לקחה אותן בחשבון לעניין חישוב הסכום אותו זכאית הנתבעת לקזז ולפיכך, יש לצרף את סכום החשבוניות לסך 3,012,068 ₪.   בנוסף, זכאית הנתבעת לקזז סך של 251,800 ₪ בגין שיקים ששולמו ללא חשבונית, כמפורט בנספח ו' לתצהירו של מר מכלוף. גם בנקודה זו לא נקבע כל ממצא פוזיטיבי בהחלטת הביניים. משכך, אין הנתבעת מנועה מלעתור לקיזוזם כעת. מלבד האמור לעיל, יש לקזז מכל סכום שיפסק לטובת התובעת סך של 176,398 ₪ בגין דמי ניהול (8% מסך התקבולים). שכן, כך לטענת הנתבעים, פעילות התשלום ישירות לספקים ולקבלני המשנה חייבה את התובעת להקים מערך ניהול כלכלי הכרוך בעלויות כספיות לא מבוטלות. לעניין היקף העבודות אשר ביצעה התובעת טוענים הנתבעים כי בהחלטת הביניים נקבע ממצא פוזיטיבי. לפיכך, בעניין זה נוצר השתק פלוגתא.  במצב דברים זה, הרי שאף התמורה לה זכאית התובעת הנקובה בנ/3, דהיינו - 4,707,351 ₪, היא התמורה הסופית. בכל אופן, במסגרת סעיף 15 (ד) להסכם, נקבע כי התובעת תהיה זכאית לתשלום עבור עבודות נוספות. אולם, הדבר מותנה בהסכמה מראש ובכתב של הצדדים. הסכמה כאמור לא הוצגה. עוד טענו הנתבעים לעניין זה, כי אין מקום ליתן משקל לחוות דעתו של המומחה מטעם התובעת. לעניין דרישת התובעת לתשלום בגין התייקרויות - טענה זו לא הוכחה. לא צורף כל תחשיב המפרט את סכום ההתייקרות לתצהירו של אבו שקארה. מומחה התובעת מר חאג' התייחס בשורה אחת לעניין ההתייקרות. הסך הנדרש גבוה יותר מזה הנקוב בתביעה, ועל כן מהווה הרחבת חזית אסורה. גם לחווה"ד לא צורפה כל טבלה או תחשיב, ומתשובותיו ניתן ללמוד שהנחת העבודה שלו הייתה כי כל אותם הסעיפים הנזכרים בחוות דעתו בוצעו בחודש ינואר 98. אבו שקארה עצמו אישר כי סכום ההתייקרות המצוין בתביעה מתייחס להיקף העבודות בסכום של למעלה מ - 6,000,000 ₪. כמו כן הסכים, כי לאור הסכום שאושר בחשבון נ/3 יש להפחית את ההתייקרות (עמ' 11 שורות 27-28) וכי התייקרות לא תחול בגין עבודות שבוצעו לפני 15.6.98. לטענת הנתבעים, אין לקבל את טענת התובעת לפיה הנתבעים 2-5 חבים אישית בגין חובותיה של הנתבעת לתובעת. בניגוד לטענת התובעת, לפיה החתימה על מסמך העקרונות נערכה במעמד החתימה על ההסכם או לאחריו (סעיף 11 לכתב התביעה וסעיף 13 לתצהיר אבו שקארה), הרי שמסמך זה נחתם חודשים רבים קודם לכן. כל שימוש אותו מבקשת התובעת לעשות במסמך העקרונות מהווה הרחבת חזית אסורה. אין להתייחס למסמך העקרונות כנספח להסכם, בין היתר נוכח העובדה כי אינו נזכר כנספח בסע' 17 להסכם, ומרגע שנחתם ההסכם (בהתאם להוראת סע' 10 במסמך העקרונות), איבד מסמך העקרונות מתוקפו. לחילופי חילופין, משלא חתמו הערבים מצידה של התובעת על המסמך, הרי שאין בו כדי לחייב את הנתבעים 2-5. חסרה חתימתם של הנתבע 3, וכן חתימותיהם של מוסא אבו שקארה ואיסה אבו שקארה. מוסא אף כפר בהיותו ערב לחובות רוקסי לפי מסמך זה. הערבויות שלובות זו בזו ומחייבות רק כאשר גם הצד השני חותם. בהיעדר חתימות, כאמור, אין תוקף לערבויות הנזכרות בו. בעמ' האחרון של ההסכם מיום 15.12.98,  צוינה במפורש אחריותם האישית של מוסא ואיסה אבו שקארה, וכן ערבותם של טולדנו וחן. רק חתימתו של טולדנו מופיעה על ההסכם ליד שמו. מעל שמו של מוסא קיימת חתימה וחותמת, אף כי מוסא טען שלא חתם כלל על ההסכם. טולדנו הצהיר, כי לו היה מובהר לו שהוא ערב יחידי הוא לא היה חותם על ההסכם. לפיכך, מי שחתם על מסמכים אלה פטור מערבותו. אליהו יעקובי כלל אינו חתום על המסמכים ולא נדרש לחתום, ולכן דין התביעה כנגדו להדחות מחמת היעדר יריבות ו/או היעדר עילה. עוד טענו הנתבעים, כי הערבות לפי מסמך העקרונות מתייחסת רק לשני בניינים, ל- 360 ו-362,  ולא לכל השלושה, שכן רק הם נזכרים במסמך. הערה: למען הסדר הטוב אציין בשולי סקירת הטענות, כי כפי הנראה מחמת תקלה כלשהי, לא היה בתיק תצהירו של מר מכלוף מהשלב הראשון של ההליך. הואיל ומדובר בתצהיר שהתייחס לשאלות שהמחלוקת בהן כבר הוכרעה ולא היה צורך להידרש אליו כדי להכריע במחלוקות התלויות ועומדות, ואיש מטעם הצדדים אף לא הפנה אליו במסגרת סיכומיו, לא נתבקשו הצדדים לשחזרו. דיון והכרעה: השאלה הראשונה הצריכה הכרעה בענייננו הינה שאלת נפקותן של הקביעות בפסק הדין החלקי ביחס למחלוקות העומדות כעת להכרעה בין הצדדים. כפי שאראה להלן, משמעות הקביעות בפסק הדין החלקי היא שיש השתק פלוגתא בנוגע לטענות לגבי הכספים שקיבלה התובעת מאת הנתבעים, והנתבעים אינם רשאים להעלות טענות קיזוז ביחס לאלה. לעומת זאת, לתובעת יש הזכות להישמע בכל הנוגע לעבודות נוספות שביצעה, שנזכרות בחשבון הסופי. אשר לטענות הקיזוז - על בסיס קביעותיו בסוגיית הקיזוז הכריע כב' השופט אברהם בשאלה מי מהחברות הפרה את ההסכם. כב' השופט הגיע למסקנותיו תוך דיון בשתי סוגיות: "א. התשלום לרוקסי שלא כנגד חשבוניות, שלטענת פלקובי שולם על ידה התשלום לספקים ולקבלני משנה שלטענת פלקובי שולם על ידה" לגבי הסוגיה הראשונה קובע כב' השופט אברהם: "אני קובע כי לא הוכח ששולם תשלום בהמחאות שלא נתקבלו כנגדן חשבוניות כפי טענת פלקובי (על פי נספח ג' לתצהיר חקובו), בסך 323,868 ₪" (עמ' 22 לפסק הדין החלקי ש' 7 - 8). החלטה זו נסמכת על בחינת הטבלה שנערכה על ידי חקובו ועל העובדה שהתשלום לא הוכח באמצעות הראיה הטובה ביותר - השיקים עצמם. לגבי הסוגיה השניה קובע בית המשפט כי "לא הוכח בפני כי תשלומים ששילמה פלקובי ומפורטים בטבלה שערך מר חקובו (נספח ב' לתצהירו) מהווים תשלומים ששולמו במקום התובעת" (עמ' 22 להחלטה ש' 18 - 19). ובהמשך: "שוכנעתי על כן כי הטבלה אינה משקפת תשלומים ששולמו אך בגין הפרויקטים שהתחייבה רוקסי לבנות ומקובלת עלי טענת רוקסי כי קוזזו סכומים ונזקפו לחובתה סכומים שלא הייתה צריכה רוקסי לשאת בהם..." (עמ' 25 להחלטה ש' 4 ואילך). קביעות אלה האחרונות נסמכות על העובדה שהתובעת לא הציגה חשבוניות שהיה ביכולתה להציג ולא השמיעה עדים שהיה ביכולתה להשמיע. לאחר בחינת כל אחת מהחשבוניות שהובאו בפניו, קבע בית המשפט באיזו חשבונית ניתן להכיר לצורך קיזוז (חשבוניות בהן מצוין האתר אליו משויך השירות או המוצר) ובאיזו חשבונית לא ניתן להכיר לצורך הקיזוז. לבסוף, קובע בית המשפט גם את הסכום המדויק אותו יש לקזז - 376,851 ₪. בסיכום הדברים קובע כב' השופט אברהם: "הוכח בפני כי פלקובי שילמה לספקים ולקבלני המשנה ולצורך הפרויקטים נשוא ההתקשרות סכומים שאינם מגיעים לסכומי התמורה שהתחייבה לשלם לרוקסי בהסכם ועל כן אני מקבל את טענות רוקסי בדבר עיכוב כספים שלא כדין ואני קובע כי פלקובי הפרה את ההסכם כאשר עיכבה בידיה סכומים מעבר לתשלומים אשר שילמה לקבלני המשנה בפרויקט נשוא התביעה". לטענת הנתבעת, אין בקביעות אלה כדי ליצור השתק פלוגתא אשר בכוחו למנוע ממנה להוכיח כי עומדת לה עדיין זכות קיזוז ביחס לתשלומים ששילמה. משום כך, לתצהיר מכלוף בשלב זה צירפה הנתבעת חשבוניות רבות וכן את השיקים שחסרו ממנו בשלב הקודם. היא מבקשת עתה להתיר לה הצגת מסמכים אלה וכפועל יוצא לקזזם מכל תשלום שייפסק לתובעת. התובעת, מטבע הדברים, מתנגדת נחרצות. התנגדות זו הושמעה כבר בראשית ההתדיינות כדלקמן: "ב"כ הצדדים: בכפוף לשמירה על זכותינו לטעון כל טענה בסיכומים הנוגעת להרחבת חזית ככלל ולהרחבת חזית מפסק הדין וכן לפרשנות לפסק הדין נחקור את העדים. מסכימים כי כל עדות שנשמעה בפני כב' השופט תשמש לצורך הכרעה גם בפני מותב זה. מסכימים כי אי העלאת התנגדות לא התווה הסכמה לשינוי חזית". (עמ' 1 לפרוטוקול ש' 11 ואילך) כמו כן בטרם חקירתו של מר מכלוף הוסיף ב"כ התובעת והתנגד להצגת המסמכים שצורפו לתצהיר מכלוף כדלקמן: "אנו מתנגדים להגשת מסמכים ד' ואילך לתצהירו של מר מכלוף גדי ואף מבקשים להוציאם מהתצהיר הם אלו: כל המסמכים שאינם מסמכים שערך העד הוא אינו חתום עליהם ואם יתברר שהוא לא זה שקיבל אותם אנחנו נבקש להוציאם מהתצהיר. לא הוצגו המקור של המסמכים ולא ברור איך הגיעו המסמכים האלה יש מאין 12 - 13 שנה אחרי שהוצאו המסמכים ו - 10 שנים לאחר הגשת התביעה. יש פה נזק ראייתי מהבחינה הזאת שגם אין אפשרות לבדוק זאת. אני מקבל את המלצת בית המשפט לחקור את העדים בכפוף לטענות שהעליתי ולשמור כל טענה פרוצדוראלית שבפי לשלב הסיכומים". (עמ' 39 לפרוטוקול ש' 17 ואילך). בטרם אפנה לדון בטענות הצדדים בסוגיות אלה, מצאתי לעמוד בקצרה על המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לענייננו. במסגרת ע"א 1041/97 סררו אבי נ' נעלי תומרס בע"מ, פד"י נ"ד (1), 642, עמד כבוד השופט מ' אילן על ארבעת התנאים אשר בהתקיימם ניתן לקבוע כי מתקיים השתק פלוגתא: "א. הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים. ב. קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השניה היה יומו בבית- המשפט ביחס לאותה פלוגתא. ג. ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהעדר הוכחה. ד. ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה...". (שם, בעמ' 650). ומן הכלל אל הפרט: כזכור, טענתה העיקרית של התובעת הינה כי הנתבעים עיכבו כספים המגיעים לה ובכך הפרו את ההסכם עד שהיא נאלצה לנטוש את האתר. מנגד טענו הנתבעים כי שילמו לתובעת ביתר, וכי זו הפרה את ההסכם כאשר נטשה את עבודתה. על מנת לפשט את ההליך ולייעל אותו, פיצל בית המשפט (כב' השופט אברהם) את הדיון כך ששאלת זהות מפר ההסכם תוכרע ראשונה. פיצול זה גדר את חלק מהשאלות שהתעוררו במסגרת כתבי הטענות בין הצדדים (עיקר התביעה שכנגד וחלק מהתביעה העיקרית) ונסתיים בהכרעה פוזיטיבית בדבר זהות המפר. זאת לאחר שמיעת ראיות ועיון במסמכים רבים. באותם עניינים ניתן פסק דין סופי הדוחה את התביעה שכנגד, ויוצק את המסד ליתרת הבירור בתביעה העיקרית. מדובר בהכרעה סופית ומחייבת בנקודות אלה. אין מקום, ואף סמכות אין, לחזור ולהידרש אליהן. במאמר מוסגר יוער כי את טענות הנתבעים הנוגעות לכותרת ההחלטה (האם מדובר בהחלטת ביניים או החלטה סופית) יש לדחות. בחינת המסגרת בה ניתנה ההחלטה איננה פורמאלית כי אם מהותית, וכותרת המסמך (החלטה או פסק דין) אינה מעלה ואינה מורידה. יש לבחון את מהות ההחלטה שניתנה, האופן שבו ניתנה וסופיותה ביחס לשאלה שעמדה לדיון, כמו גם יתר המבחנים שנקבעו בפסיקה. ולגופו של עניין - כל התנאים כפי שפורטו בפסיקה לצורך הכרעה מהי פלוגתא שהושתקה מתקיימים בעניין שלפניי. הפלוגתא הינה אותה פלוגתא. כאן ושם מבקשים הנתבעים להישמע בטענה כי שילמו לקבלנים, לספקי המשנה ולתובעת סכומי כסף גבוהים, העולים על הצהרות התובעת בכתבי הטענות. לצדדים היה יומם בבית המשפט באופן מלא להשמעת טענותיהם בהקשר זה. בעלי הדין הגישו תצהירים וצרפו אליהם כל מסמך כפי שראו לנכון לצרף. לצורך הוכחת טענות התשלום, הנתבעים הגישו כרטסת ערוכה על ידי רו"ח מטעמם בכל הנוגע להוצאות הפרויקט והתשלומים לספקים וקבלני משנה, ובחרו לצרף חשבוניות כפי שמצאו לנכון. אציין בהקשר זה כי בכרטסת פורטו כל התשלומים לגביהם נטען כי הועברו לספקים ולקבלני משנה תוך ציון מספרי החשבוניות. מנגד, טענה התובעת לאי תשלום וצירפה ראיות מטעמה. בית המשפט לא נמנע מלהכריע בדבר אלא בחן, בדק וקבע ממצאים. גם אם לגבי עובדה כזו או אחרת נקבע כי היא לא הוכחה, עסקינן בממצא המתבסס על מערך הנתונים שהיה מונח לפניו. לעניין חיוניות ההכרעה להליך הזה, הרי שהדבר אינו נתון בסימן שאלה כלשהו. בית המשפט הסתמך על ההכרעה בסוגיית הקיזוז על מנת לקבוע שפלקובי היא שהפרה את ההסכם. יתרה מכך, אף אם יש לקבוע כי בטענות כאלה ואחרות ביחס לחשבוניות או ביחס לתשלומים, נקבעו ממצאים בהעדר הוכחה, אזי אין מקום להתיר לנתבעת להעלות טענותיה בעניין החשבוניות והתשלומים, זאת מטעמים אלה: בפי הנתבעת לא היה כל הסבר המניח את הדעת מדוע נמנעה מלהגיש את החשבוניות במסגרת ההליך הקודם, ואף בהליך זה נמנעה מליתן הסבר מתאים. כן לא הבהירה במאום הכיצד זה, לאחר חלוף תקופה כה ארוכה, מצויים מסמכים אלה בידיה. למבקשת ניתן יומה במלואו בבית המשפט בעניין זה. משכשלה בהוכחת טענותיה, בין אם לא היה די בראיות שהביאה בין אם היו בידיה ראיות והיא בחרה שלא להציגן. הבאתן כעת הינה בבחינת מקצה שיפורים להליך הקודם אשר הדיון בו תם ונשלם. ועוד גם זאת, אף אם היו החשבוניות מתקבלות, ואפילו מתקבלות כפי שהוגשו, היינו כעותק צילומי, הרי שלא ניתן לסמוך עליהן ולא ניתן לגזור מהן ממצא כלשהו. שכן, מי לידי יתקע כף שלא נערכו בהן שינויים לצורך התאמתן להליך זה? משמע, גם אם היו מוגשות ומתקבלות הרי שמשקלן לצורך הוכחת האמור בהן, אפסי. גם בהליך זה לא הובאו אותם ספקים וקבלני משנה שקיבלו כספים להעיד על הכספים שהתקבלו, להבהיר היכן ומתי ביצעו עבודות, וכיצד עבודות אלה, שהיה לכאורה על התובעת לשלמן, שולמו על ידי הנתבעים. מכל האמור לעיל, אני דוחה את טענות הנתבעים לעניין קיזוז הכספים. נותר למעשה להכריע ב - 5 סוגיות: דמי הניהול, העבודות הנוספות, ההתייקרויות, הסכום הסופי לתשלום והחבות האישית. אדרש לאלה על פי סדרן. דמי ניהול טענת קיזוז נוספת שמשמיעים הנתבעים הינה בנוגע לדמי ניהול, אשר לכאורה מגיעים להם מהתובעת, נוכח ההכרח לנהל מערך חשבונות מיוחד בשל התשלום הישיר לה ולספקים. טענה זו יש לדחות על הסף, בהיותה הרחבת חזית אסורה. הטענה אינה נזכרת בכתבי הטענות שהגישו הנתבעים (כתב ההגנה והתביעה שכנגד) והופיעה לראשונה בתצהיר מכלוף בשלב זה. גם לגופה אין לשומעה. אין לפניי כל עדות בדבר הסכמה לתשלום דמי ניהול. מנגד, קיימת הסכמה (ראה פסק הדין החלקי) להתנהלות באופן של תשלום ישיר לקבלנים ולספקי משנה וקיזוז תשלומים אלה מהיתרה המגיעה לתובעת. העבודות הנוספות האם התובעת זכאית לתשלום בגין עבודות נוספות אשר לטענתה ביצעה בפרויקט השני (בניינים 360-362)? הנתבעת טענה, כי דווקא פלוגתא זו הוכרעה כבר במסגרת פסק הדין החלקי. לטענתה, במסגרת פסק הדין החלקי נקבע ממצא פוזיטיבי לעניין השלב אליו הגיעו העבודות בפרויקט השני וכנגזרת מכך, קבע בית המשפט את שוויין המלא והסופי של עבודות אלה. היינו, הסכום הנקוב ב- נ/3, - 4,707,351 ₪, הוא הסכום לו זכאית התובעת ובו כלולה אף עלותן של העבודות הנוספות הנטענות. אין בידי לקבל טענה זו. עיון בפסק הדין החלקי מלמד, שבית המשפט כלל לא נדרש לסוגיית העבודות הנוספות אשר לטענת התובעת ביצעה במסגרת הפרויקט השני. אכן, בית המשפט בחן את השאלה עד היכן הגיעו עבודות הבניה, ואולם לא נידונה, וממילא לא הוכרעה, השאלה האם היה מקום לאשר את העבודות הנזכרות כ"נוספות" בחשבון נ/3 . ולגופו של עניין - התובעת פירטה את העבודות הנוספות אשר בוצעו כדלקמן: מדרגות עליה לקומה 7, ריצוף החצר (מרפסות שירות), הרחבת קומות 3 ו-4, שינוי מיקומי המחיצות, עבודות פיתוח וקומות החניונים במגרשים 360 ו-361. בחוות דעת שהגישה לצורך ההכרעה בעניין זה, אמד המומחה מטעמה את העבודות הנוספות בסך של 634,430 ₪. הנתבעים טוענים מצידם כי עבודות אלה כולן כלולות בתוך השכר המוסכם. תימוכין לעמדתם זו מצוי במסמך הבהרות לחשבון 15 שערך אלי כהן. בטרם אפנה לדון בטענות הצדדים, מצאתי לעמוד בקצרה על הסעיפים בהסכם שהינם בעלי חשיבות להכרעה בסוגיה זו. ההתניות החוזיות כאמור, במסגרת ההסכם מיום 15.12.98 הסכימו הצדדים על תשלום סכום ידוע מראש עבור כל אחד מן הבניינים אותם התחייבה התובעת לבנות עבור הנתבעת ושכר זה מכונה שם - שכר החוזה. ראה לעניין זה סעיף 6 (א) להסכם: "א. תמורת ביצוע העבודות ישלם המזמין לקבלן סך של 3,000,000 (שלוש מיליון ₪) לכל בניין כמחיר קבוע וסופי". וכן, את הוראות סעיף 6 (ד) להסכם הקובע כך: "ד. המחיר הינו מחיר פאושלי כולל ומושלם, עד גמר ביצוע העבודות והמצאת "טופס 4" ותעודת גמר. להסרת כל ספק מובהר כי הקבלן ישא בכל ההוצאות והתשלומים הכרוכים בביצוע העבודות עד לביצוען המושלם של העבודות". סעיף 5 להסכם, מגדיר את היקף העבודות הכלולות בסכום אותו אמורה הייתה התובעת לקבל עבור השלמת בנייתם של המבנים נשוא ההסכם. מהוראות סעיפים 5 (ה) ו- (ו) עולה, כי הוסכם בין הצדדים ששכר החוזה (הסכום הפאושלי) כולל בתוכו גם עבודות שונות אשר ביצוען עשוי להידרש בהמשך. זאת, לנוכח העובדה כי תוכניות הבנייה טרם הושלמו: "ה. ידוע לקבלן והוא מצהיר ומאשר כי תכנון העבודות והכנת כל מערכת התכניות ע"י המתכננים השונים טרם הושלמה סופית וכי מידי פעם יתווספו תכניות נוספות לביצוע העבודות או פרטים מפרטיהם וזאת עפ"י דרישות האדריכל ו/או המהנדס ו/או מהנדס הפיקוח ו/או עפ"י דרישת הרשויות עפ"י התוכנית שהוגשה לעיריה אחרי שינוי התב"ע. ו. הקבלן מאשר כי עבודות אלו נלקחו בחשבון על ידו בחשבון בהצעתו ובהסכמתו לביצוע העבודות בתמורה לשכר החוזה כמוסכם להלן וכי שינויים ו/או תוספות ו/או השלמות יתחייבו ועומדים במסגרת דרישות המפרט הטכני המיוחד וכלולים בשכר החוזה" במסגרת סעיף 15 להסכם, אשר כותרתו "שכר החוזה- סופי" קיימת התייחסות לסוגיית ביצוען של עבודות נוספות. בסעיף 15 (ב) נקבע כי הקבלן לא יהא זכאי לכל תשלום בגין עבודה נוספת: "ב. הקבלן לא יהא זכאי לקבל מהמזמין כל תשלום בגין כל עבודה חריגה ו/או נוספת שהקבלן יאלץ לבצעה אך שלא בהתאם להסכם זה ו/או נספחיו, וזאת לצורך השלמה סופית ומוחלטת של ביצוע העבודות". יחד עם זאת, הדברים סויגו במסגרת בסעיף 15(ד) בו נקבע כי: "ד. האמור לעיל כפוף לכך שהמזמין והקבלן יסכימו מראש ובכתב על ביצוע עבודות נוספות שבגינם מגיע לקבלן תמורה נוספת וכן יקבעו בהסכמה כאמור מועדים לביצוע העבודות". ביצועה של עבודה נוספת חרף העדר הסכמה בכתב - לטענת הנתבעת, התובעת לא הציגה כל הסכם כתוב במסגרתו מאשרת הנתבעת את ביצוען של העבודות הנוספות. ואכן מסמך כאמור, אין. גם המכתב אשר כותרתו "הגדלת בניינים" (נספח ח' לתצהירו הראשון של מוסא אבו שקארה), אינו מהווה מסמך העומד בהסכמות שבהסכם. יחד עם זאת, מעדותו של המהנדס מר אלי כהן עולה, כי ביחס לקירות התומכים אושר לתובעת תוספת של 15 קוב (פרוטוקול הדיון מיום 22.1.09, עמ' 37 שורות 13-22) וכן אושרו עבודות נוספות אחרות כעולה מנ/3 בסך 51,141 ₪. מכאן ניתן ללמוד, כי חרף האמור בהסכם לעניין אופן אישורן של עבודות נוספות מעבר לסכום הפאושלי, התנהלו הצדדים באופן החורג מהסכמות אלה. משמע, אין בהעדר מסמך בכתב לבדו כדי להביא לדחיית טענות התובעת. בחינת דרישות התובעת לתשלום עבור עבודות הנוספות לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עדויותיהם ויתר הראיות אשר הוגשו לעיוני ובהתחשב במתווה החוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את דרישת התובעת לתשלום נוסף בגין עבודות אלה, ואנמק. לצורך הוכחת טענותיה לעניין העבודות הנוספות, ביקשה התובעת להסתמך על המומחה מטעמה, מר חאג' מוחמד. חוות דעתו הוגשה וסומנה ת/100. מנגד, העידה הנתבעת את המהנדס מר אלי כהן, אשר שימש כמנהל הפרויקט נשוא תיק זה. כהן קבע עמדתו באשר לאלה במסמך "הבהרות לעבודות נוספות חשבון מס' 15". אקדים אחרית לראשית ואציין, כי מצאתי לבכר את עדותו של מר כהן על פני עדותו של מר חאג'. זאת, בעיקר לאור העובדה כי המומחה מטעם התובעת לא ייחס משקל כלשהו לעובדה כי המדובר בסכום פאושלי, והתעלם מההשלכות הנובעות מכך ביחס לבחינת העבודות הנוספות. אומדן העבודות בלבד אין בו די לעניין זה. היה עליו לקבוע, כנדבך נוסף בחוות דעתו, כי נוכח מפרט העבודות הקיים אכן עסקינן בעבודות נוספות. כהן, אשר לדבריו סייע בעריכת ההסכם, ציין כי בשכר החוזה נכללו: "עבודות השלד והגמר של כל הדירות, נכללו עבודות הפיתוח לפי תוכניות הפיתוח, קומות מרתף אם ישנן, חניונים, כל מה שמופיע בתוכניות, גם בגרמושקה וגם בתכוניות הנלוות שנמסרו לקבלן, כתוב שם גם מה שהוא קיבל ומה שהוא עתיד לקבל כהשלמה" (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 29 ואילך). אדרש עתה לעבודות עצמן: יציקת המדרגות מקומה 6 לקומה 7, שינוי במחיצות בניינים 360 ו- 362 וכן, שינויים בדירות קומה "3" לפי דרישת הדיירים: אין מחלוקת בין הצדדים, כי מלכתחילה גרם המדרגות היה אמור להיבנות כגרם מדרגות פנימי בדירת דופלקס. ואולם, לאחר הגדלת מספר יחידות הדיור במבנה מ- 12 ל- 14 נוצר צורך לבנות את גרם מדרגות כגרם מדרגות חיצוני. שינוי זה בתוכניות היה ידוע לצדדים מראש ומופיע באופן מפורש בהסכם עליו חתמו - במבוא ההסכם (ב"והואיל" השני) נכתב כי "אף שהתוכניות המקוריות הינן ל 12 יחידות דיור בכל בנין הסכם זה והמחיר המוסכם הינו ל 14 יחידות דיור בכל בנין". טען אבו שקארה בעדותו, שהיה צורך בביסוס נוסף נוכח אותו שינוי מגרם פנימי לחיצוני, ולפיכך נדרשה תוספת מחיר. נוכח המתווה שנקבע בהסכם לצורך עבודות נוספות, דינה של הטענה להידחות. מלבד האמור לעיל יוער, כי אף אם היה בסיס לדרישה זו, הרי שבמסגרת סעיף 5(ח) הוסכם בין הצדדים, כי שינוי מיקומם של אלמנטים מסוימים אינם בבחינת עבודות נוספות והם כלולים במחיר ההסכם: "ח. למען הסר כל ספק מובהר ומוסכם כי שינויים כגון מיקום אלמנטים בבניין, השלמת פרטים חסרים בתוכניות, תוספת תכניות שטרם נמסרו עד מועד חתימת הסכם זה. פרטי איטום, נגרות, מסגרות, עבודות אלומיניום- כל אלו לא יחשבו כשינויים או תוספות והם כלולים במחיר ובשכר החוזה, כפוף להנחיות תכנון 1.23 של משמב"ש". התובעת לא הוכיחה כי המדובר באלמנט נוסף ולא בשינוי מיקום בלבד. חוות דעתו של המומחה מטעמה לא הבהירה דבר בנקודה זו ואף מטעם זה, דין דרישתה להדחות. ראו בהקשר זה גם הסבריו של כהן לכך שתוספת זו לא אושרה. לפיו, השינוי במיקום המדרגות אינו מהווה חריגה (עמ' 35 לפרוטוקול ש' 28 ואילך). מטעם זה אף לא מצאתי לקבל את טענתה של התובעת לעניין עבודות שינוי המחיצות בבניינים 360 ו-362. גם בעניין זה לא הוכח (בתחשיב מפורט) כי אין המדובר אך בשינוי מיקום של אלמנט. למעלה מן הצורך יצוין, כי גם המומחה מטעם התובעת אישר כי כאשר מדובר בהגדלה במסגרת הסכם פאושלי היא אינה מצדיקה תוספת מחיר. בהתייחס לעניין זה השיב: "ת: אבל זה לא שינוי, זה הגדלה. בתוך פאושל הגדלה כזו לא מצדיקה תוספת אבל לפי ההתייחסות שלי, התייחסתי לפי הגרמושקה, לפי הגרמושקה רואים שיש הגדלה. על זה התבססתי" (עמ' 26, שורות 1-2). התובעת לא הוכיחה גם את טענתה לפיה העבודות לצורך ביצוע השינויים בקומה 3 הינן עבודות אשר אינן נכללות במסגרת הסכום הפאושלי, עליו הוסכם במסגרת ההסכם. לא הוכח כי עבודות אלה כללו בחובן תוספת בנייה ולא היוו שינוי במיקום של אלמנטים בלבד. ראה בעניין זה גם חקירתו של חנא אבו שקארה (במסגרת ההתדיינות הראשונה) עמ' 21 ש' 26 - 28). די בכך כדי להביא למסקנה כי המדובר בשינויים (אם בכלל) שהינם בגדרי הוראות סעיף 5(ח) להסכם. זאת ועוד, מחקירת אבו שקארה הוברר כי הוא מודע לאמור בהוראת סע' 9 להסכם, המפנה את הקבלן להתקשר לכל שינוי מבוקש בדירות עצמן ישירות עם הרוכש. לפיכך, בנסיבות העניין לא היה מקום להפנות את הדרישה לנתבעים. רצפות בחצר ומרפסות השירות (סע' 01.0160): כהן העיד כי רמת הגימור של מרפסות השירות לא נקבעה במסגרת ההסכם - גינון ריצוף משתלב או משטח בטון (ראה עמ' 36 לפרוטוקול ש' 3 ואילך). לטענת המומחה, צריך היה לבצע במקום גינון - עצים דשא (ראה עדותו בעמ' 23 ש' 1 ואילך), אולם פירוט של ממש מה צריך היה לעשות, לא נתן. יתרה מכך, לא הובהר בחווה"ד מהו ההפרש, אם בכלל קיים, בין שטח גינון לבין הריצוף שבוצע. לכאורה, רק את ההפרש זכאית התובעת לדרוש. משלא הובהר רכיב זה אין כל בסיס לדרישת התובעת. יצוין, כי בעדותו נמנע המומחה מטעם התובעת מלהשיב על השאלה האם לאור העובדה כי ההסכם בו התקשרו הצדדים הינו פאושלי, ניתן לראות בעבודה זו כחריג אם לאו. "...לא הייתי עונה. לא אענה כרגע על השאלה הזאת, כל מה שהתבססתי זה על הגרמושקה..." (עמ' 23, שורה 6). בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענתה של התובעת גם לעניין זה. הקירות התומכים (סעיף 0.140): במסגרת סעיף 5 (ט) נקבע: "ט. המחיר ושכר החוזה כוללים את בניית הדירות כולל פיתוח החצרות, בניית המרתף, והחניות וכן תשתיות עד גבול המגרש הכל לפי תוכניות הפיתוח ו/או דרישות משב"ש". מומחה התובעת אישר כי גם קביעתו לעניין זה נעשתה על בסיס הגרמושקה בלבד, מבלי להתייחס לעובדה כי המדובר בחוזה פאושלי: "ש: נעבור לסעיף 01.140 אני מבין שוב שהקביעה שלך, ההתייחסות שלך לקירות התומכים נובעת מן העובדה שהשווית מול הגרמושקה. ת: נכון. ש: בלי להתייחס לעובדה שמדובר בחוזה פאושלי. ת: כן" (עמ' 26, שורות 5-9). לטענת כהן, אשר מתיישבת עם התנהלות הצדדים בכל הנוגע לתוכניות, תוכניות הפיתוח כללו קירות חניות וכיוצ"ב (ראה עמ' 37 לפרוטוקול ש' 17 - 18). לפיכך, ומשלא הוכח כי הקירות התומכים אינם חלק מתוכנית הפיתוח הללו, הרי שדי בכך כדי להביא לדחיית טענתה של התובעת לעניין זה. בהקשר זה מצאתי להעיר, כי המהנדס כהן אישר בעדותו שלנוכח בקשת התובעת - אושרה תוספת מזערית של 15 קוב (ראה עמ' 37 לפרוטוקול ש' 19 ואילך). קומות חניונים במגרשים 360 ו- 361 וחציבה לקומות החניונים: מעיון בהסכם עולה כי ב"והואיל" השני מצוין כי ההסכם כולל גם את בניית מרתף חניה. במסגרת עדותו, טען המהנדס כהן כי קומת החניונים במגרשים 360 361 נמצאות בתוכניות הגשה, אדריכלות, קונסטרוקציה וכלולות בעלות ההסכם (עמ' 38 שורות 1-2). ב"כ הנתבעים מפנה לעובדה כי המומחה לא ידע להבהיר בבית המשפט את החישוב שערך בנוגע לנקודה זו. טענה זו טובה בעיני ויש לקבלה. המומחה טען בעדותו, כי מעיון בגרמושקה עולה כי החניונים הוגדלו. אולם, הוא לא הביא כל ראיה להוכחת טענתו לעניין זה, והבהרות בבית המשפט גם כן לא ידע לספק. בנסיבות אלה, הרי שלא מצאתי שעלה בידה של התובעת להוכיח את טענתה לעניין זה. הרחבה בקומות 3 ו-4: אין מחלוקת בין הצדדים כי קומות 3 ו-4 הורחבו, אולם חלוקים הם בדבר הנסיבות אשר הביאו לצורך בביצוע הגדלה זו. לטענת הנתבעת, הצורך בהרחבת קומות אלה נבע מטעות גסה אשר ביצעה התובעת, בכך שפספסה שורת כלונסים שבהיעדרם לא ניתן היה להמשיך את המבנה. טענה זו הוסברה באריכות ובבהירות על ידי מהנדס הפרויקט אלי כהן. לדבריו, התובעת בעבודתה פספסה שורה של כלונסים שהייתה אמורה לקדוח לצורך ביסוס המבנה. בלעדיהם לא ניתן היה לבסס את הקירות (ראה הסבריו המפורטים בעמ' 29 - 30 לפרוטוקול). שגיאה זו הביאה לכך שנאלצו למצוא פתרון ביסוס נוסף - ביסוס באמצעות פלטות יסוד למבנה. אירוע זה קרה במפלס פלוס 6, שזו הקומה השלישית, והשליך גם לגבי הקומה הרביעית, כך שנגרמה הרחבה של 3 מ' במבנה בחלק האחורי (ראה עמ' 34 לפרוטוקול ש' 6 ואילך). מדובר היה בתקלה בביצוע (שם ש' 14). התובעת לא נתנה כל הסבר מטעמה להרחבת השטח ולעלויות הכרוכות בכך. עדות לקיומה של תקלה זו נשמעה כבר בהתדיינות הראשונה בין הצדדים - ראו בעניין זה חקירתו של חנא אבו שקארה (עמ' 17 ש' 18 - 18, עמ' 18 ש' 23 ואילך עד עמ' 21). יצוין כי תשובותיו לעניין דרישת ההרחבה של הדיירים דווקא בקומות אלו היו תשובות מתחמקות. אף המומחה מטעם התובעת, מר חאג', אישר במסגרת עדותו כי במידה וקבלן מבצע טעות במסגרת הסכם פאושלי, אין הוא זכאי לקבל תשלום עבור תיקון הטעות. לא מצאתי ממש בטענת התובעת, לפיה על הנתבעת היה לזמן יועץ קרקע למתן עדות לצורך הוכחת טענתה לעניין הטעות. די בעדותו של כהן, אשר פיקח על הפרויקט, שניתנה כעדות של מי שהיה בשטח ומכיר את מצב הדברים כפי שהיו. לו רצתה התובעת לסתור טענה זו, היה עליה להעמיד מומחה מטעמה, כפי שאף ביקשה רשות לעשות במעמד הדיון. עדות כזו לא הובאה על ידי התובעת. לסיכום - דרישת התובעת לתשלום בגין עבודות נוספות, נדחית. סוגיית ההתייקרויות - במסגרת ההסכם קבעו הצדדים כי "כל התשלומים ע"פ חוזה זה יהיו צמודים למדד תשומות הבנייה למגורים שיהיה ידוע ביום ביצוע כל תשלום ותשלום (להלן: המדד החדש), לעומת המדד הבסיסי המוסכם שהינו מדד שפורסם ביום 15.6.98". (סע' 6ב להסכם). במסגרת חשבון 15 ביקשה התובעת הצמדה כאמור, כאשר לפי החשבון שם הסך הינו 197,975.10 ₪. בתביעתה עתרה לפסוק לה את הסך הנ"ל. הסכום הנ"ל לא אושר לתשלום על ידי המפקח אלי כהן וסיבה לכך לא ניתנה, לרבות לא בחקירה נגדית. במסגרת תצהיריה, עתרה התובעת לפסוק לה סך של 346,916 ₪. את דרישתה זו תמכה התובעת בחווה"ד של המומחה מטעמה. סבורני, שאין לקבל את הדרישה. ראשית, יש לקבל את טענת הנתבעים במסגרת הסיכומים כי דרישה זו מהווה הרחבת חזית אסורה נוכח היותה גבוהה בהרבה מסכום התביעה המקורי. שנית, שהמומחה מטעם התובעת לא ידע כלל להסביר כיצד נערך התחשיב וכיצד הגיע לסכום הנ"ל. שלישית, גם מר אבו שקארה לא ידע ליצוק כל תוכן עובדתי לאופן בו נערך החישוב. כל שידע הינו לחזור על הדרישה, אף כי אישר שנוכח העובדה שהדרישה בנ/15 הייתה על בסיס סכום של 6,639,164 ₪ והסכום שאושר הינו נמוך יותר (4,707,351 ₪), הרי שגם סך ההתייקרויות הנדרש צריך להיות נמוך יותר (ראה עדותו בעמ' 11 לפרוטוקול ש' 27 - 28). תחשיב לסכום הנכון, לא נערך. נוכח האמור ובהעדר תחשיב כלשהו לעניין זה, אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את הסכום הנתבע ודרישתה גם ברכיב זה, נדחית. התמורה המגיעה לתובעת במסגרת כתב התביעה טענה התובעת כי קיבלה מהנתבעים תשלום בסך של 3,012,068 ₪. הסך הנ"ל אף נזכר בחשבון 15 שהגישה לנתבעת כסכום ששולם לה. התובעת לא נתנה כל פירוט כיצד חישבה את הסכום האמור. לדבריה בתביעתה (סע' 28(ד)), מדובר בהערכה הנסמכת על מסמכים ומידע דל שקיבלה מהנתבעים. במסגרת פסק הדין החלקי נתן כב' השופט אברהם דעתו לעניין זה, אולם, משלא קם צורך, נקודה זו לא הוכרעה. כב' השופט אברהם ציין כי במסגרת תשלום ישיר לתובעת קיבלה התובעת מהנתבעת סך של 2,177,133 ₪. בסכום זה הודתה התובעת במסגרת כתב התשובה לתביעה שכנגד. בהמשך נקבעו דברים אלה: "לטענת פלקובי בסיכומיה הסכום של ה - 3,012,068 ₪ בו נקבה רוקסי מורכב מ - 2,177,133 ₪ שיש הודאה של רוקסי לגביו וכן סך של 323,868 ₪ תשלום בהמחאות שלא נתקבלו כנגדן חשבוניות. טענה זו של פלקובי המפרשת את טענת רוקסי בתביעתה כהודאה בקבלת תשלום שלא כנגד חשבוניות אינני מקבל..." (עמ' 20 לפסק הדין החלקי ש' 20 - 24) היינו, בית המשפט לא קיבל את טענת פלקובי כי שילמה באמצעות שיקים ללא חשבוניות, אולם לא קבע כי התובעת לא קיבלה, כפי הודאתה, הן בתביעתה והן בחשבון 15, סך של 3,012,068 ₪. נוכח האמור ועל יסוד הודאת התובעת, אני קובעת כי הסך הנ"ל שולם לה. כב' השופט אברהם הורה כי יש לקזז סך של 376,851 ₪ מהסכום הסופי. מדובר בכספים אותם שילמה פלקובי לספקים ולקבלני משנה במקום רוקסי. כאמור במסגרת התביעה לא הוצג כל פירוט שמבהיר מהם התשלומים שקיבלה התובעת או שקיבלו הקבלנים וספקי המשנה ושכלולים בתוך אותם 3,012,068 ₪ שעליהם הצהירה התובעת. זאת, אף שלכאורה אין המדובר בסכום המהווה הערכה או אומדנה כללית. בסיכומיה בשלב הקודם אמרה התובעת (סע' 6.3) "התובעת טוענת, כי סכומים אלה, המתוארים בנספח ב' לתצהיר מר חקובו לא שולמו במקומה ואם חלקם שולם במקומה, הרי אין היא יודעת מה שולם במקומה ומה לא..." ובהמשך: "הנתבעת נכשלה כשלון חרוץ להוכיח, כי תשלומים ששילמה והמפורטים בטבלה שערך מר חקובו, מהווים תשלומים ששולמו במקום התובעת..." משמע, התובעת אינה מכירה באף אחת מהחשבוניות שהציגה הנתבעת באמצעות מר חקובו, כחשבונית שכלולה במסגרת 3,012,068 ₪ בהם היא מכירה כסכום ששולם לה. לפיכך, יש להוסיף את הסכומים שקבע השופט אברהם כי יש לקזז מהחוב של פלקובי לרוקסי לסכום בו הודתה התובעת ולקבוע כי בסה"כ קיבלה רוקסי מפלקובי סך של 3,388,919 ₪. בהתאם לנ/3, התמורה מסתכמת לסך של 4,707,351 ₪. הסך הנ"ל, בהפחתת הסכומים שנקבעו לעיל, מסתכם לסך של 1,318,432 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, וכן מע"מ כחוק. החבות האישית המחלוקת הבאה הצריכה הכרעה הינה השאלה האם יש מקום לייחס אחריות אישית לנתבעים 2-5 לחובותיה של הנתבעת 1. המחלוקת לעניין זה נסבה סביב תוקפו של מסמך עקרונות לבניית בניינים 360 ו - 362 שנערך בין הצדדים, ואשר צורף כנספח ג' לכתב התביעה (להלן: מסמך העקרונות). בסעיף 8 למסמך זה נקבע, כי מר מוסא אבו שקארה ומר איסה אבו שקארה יערבו בערבות אישית להתחייבויות התובעת הנזכרות במסמך. בסעיף 9 נקבע, כי מנהלי הנתבעת, וכן שלום טולדנו ויוסף חן, יערבו להתחייבויות הנתבעת. כמו כן, נחלקו הצדדים בשאלת חבותו של מר טולדנו, לאור חתימתו על ההסכם מיום 15.12.98. דיון והכרעה: אין חולק כי מסמך העקרונות נחתם טרם שנחתם ההסכם. אכן, מעיון בטענות התובעת עולה כי היא שינתה את גרסתה לעניין מועד החתימה על מסמך זה. עם זאת, אין בכך כדי להביא לדחיית טענותיה לעניין תוקפו של המסמך בנימוק שמדובר בהרחבת חזית אסורה. הנתבעים, כאמור, אינם מכחישים את עצם עריכת המסמך ואת חתימתם עליו, וטענתם לעניין מועד עריכתו התקבלה. בנסיבות אלה, הרי שיש מקום לבחון את תוקפו של מסמך זה ואת השאלה האם יש בו כדי להקים ערבות אישית מצד הנתבעים. השאלה הראשונה הצריכה הכרעה הינה, האם החתימה על ההסכם מיום 15.12.98 יש בה כדי להביא לבטלותו של מסמך העקרונות, וכפועל יוצא מכך, לבטלות הערבות האישית של החתומים עליו. סבורני, כי התשובה לשאלה זו שלילית. כפי שיובהר להלן, למעשה עסקינן במארג חוזי, אשר מכלול ההסכמות המפורטות בו מחייבות את הצדדים. עיון במסמך העקרונות מעלה, כי הצדדים בחרו לכלול בתוכו את ההסכמות המהותיות והעקרוניות ביותר מבחינתם לעניין בניית בניינים 360 ו- 362, בהן ציון המבנים שייבנו, קביעת שכר החוזה, וערבותם האישית של הצדדים. העובדה שהצדדים הקדישו שני סעיפים הקובעים ערבות אישית של בעליה של התובעת וערבות אישית מצד מנהלי הנתבעת ושניים אחרים, מר טולדנו ומר חן, מלמדים כי המדובר היה בתנאי מהותי לביצוע ההסכם. לאחר החתימה על מסמך העקרונות ועל יסוד הצהרתם בסע' 10 כי ברוח הוראותיו ייחתם הסכם פורמאלי, אכן נערך הסכם כאמור. עיון בהסכם (אשר כאמור נחתם ביום 15.12.98) מלמד, כי אין הוא כולל סעיף כלשהו אשר יש בו כדי לשלול את תוקפו של מסמך העקרונות, שהינו בבחינת הצהרת כוונות משותפת. ההסכם חוזר, תוך פירוט, על הבניינים שמוסכם כי תבנה התובעת (בתוספת מבנה נוסף), על כישוריה של התובעת כקבלן לבנותם, על התחייבות רוקסי לבנייה בהתאם לתוכניות וכיוצ"ב, על המתווה לתשלום הכספי, התמורה, אופן התשלום, מועדי הביצוע, שינויים ותוספת לבקשת רוכשי הדירות והאחריות כלפיהם, לוחות הזמנים, זהות בעלי תפקידים המחאת הזכויות והפרות ותרופות. בהיעדר חפיפה מוחלטת בהוראות ההסכמים ניתן לקבוע כי הם משלימים זה את זה בבחינת מארג חוזי אחד. ערבות אישית היא אינה עניין פעוט, שולי וזניח, אשר מי שמתנהל בעולם העסקי אינו נוטה לייחס לה משמעות של ממש. מדובר במחויבות אישית, אשר סופה הברור הינו בירידה לכיסו של כל אחד ואחד מהמתקשרים כאשר החייב אינו מסוגל לקיים את חיוביו. הערבים נוטלים על עצמם את המחויבות במודע, כדי ליתן משנה תוקף ומשקל להבטחות שניתנות על ידי חברות שבניהולם. בנסיבות אלה, רק הודעה מפורשת המבטלת את הערבות יכולה ללמד כי כך אכן סוכם והובן. מנגד, בהעדר אמירה מפורשת בהסכם כי ההסכמות הכלולות בו ממצות ומבטלות כל התחייבות קודמת בין הצדדים, הרי שההתחייבות שבמסמך העקרונות שרירה וקיימת. אציין, כי לא ברור מדוע שעה שמסמך העקרונות כולל הצהרה בדבר ערבות אישית של מנהלי פלקובי, וכן מר שלום טולדנו ומר חן יוסף, על ההסכם מופיעים כערבים למזמין רק שלום טולדנו וחן יוסף, ומביניהם חתם רק טולדנו. ואולם, איש מהצדדים לא עמד בעדותו במסגרת התצהיר על נסיבות החתימה על מסמך העקרונות ואף לא על נסיבות החתימה על ההסכם לאחר מכן. למעט הטענה כי ניהול המו"מ היה בין מוסא אבו שקארה לגדי מכלוף לא צוין דבר. על כן, ככל שהייתה כוונה לצדדים בעשותם כך או אחרת, הרי שלא ניתן לעמוד עליה וכל שיש לפניי הינם המסמכים בלבד. לעניין זה אוסיף ואציין כי העדר חתימה על מסמך העקרונות אף היא אינה פוטרת מחבות. הדבר מתייחס הן למר אליהו יעקובי, הן למר מוסא אבו שקארה והן למר איסה אבו שקארה. קביעה זו היא גם לנוכח הדברים שנאמרו על ידי מר מוסא אבושקארה בעדותו, מהם עולה כי בשלב בו הייתה התביעה שכנגד תלויה ועומדת כנגדו, הרחיק עצמו מערבות אישית בטענה כי לא חתם על המסמך, אותו מסמך מכוחו מבקש הוא להיבנות כעת לצורך חיוב הנתבעים. סע' 3 לחוק הערבות אינו קובע חובה לערוך ערבות במסמך בכתב. ערכו של מסמך כזה טוב ואף דרוש במישור הראייתי (ראה בעניין זה ע"א 1080/07 עוף אור שיווק 1995 בע"מ נ' מירוני יהודה (פורסם במאגרים המשפטיים) והפסיקה הנזכרת שם), אולם העדרו אינו מלמד על אי קיום ערבות. די בראיות שהוצגו כדי ללמד על כוונה לערוב לחובות המתקשרות. שמותיהם של מוסא אבושקארה ושל איסה אבו שקארה מצוינים במסמך כמי שערבים להתחייבויות רוקסי. אם כן, אלה ערבים כפי שיעקובי ערב למחויבות פלקובי. איש מהצדדים, בודאי מר אבו שקארה אשר הוא שניהל את המו"מ (ראה חקירתו בשלב הראשון עמ' 29 לפרוטוקול ש' 16 - 21), לא הודיע בכתב בע"פ או בכל דרך אחרת לרעהו במועדים הרלוונטיים להתקשרות כי את האמור במסמך אין הוא מקבל. לעניין מר יעקובי, אציין כי מדובר במי שהיה בעל מניות בחברה ומנהל (טענה אחרת אין לפניי). אין עדות מדוע לא חתם באותו מועד על מסמך העקרונות, אין עדות כי לא היה מודע לו ואין כל מסמך מאוחר המודיע כי הוא אינו ערב או כי הוא מבקש לבטלו. מדובר במי שהוא בעל דין, מיוצג, שאף לא טרח להגיש תצהיר בהליך זה או בהליך הקודם. בנסיבות העניין, ולפי שמסמך העקרונות מדבר בו כמי שערב לחובות פלקובי, אזי הוא ערב ככל השאר. במסגרת סיכומיהם, הפנו הנתבעים לשורה של פסקי דין אשר יש בהם כדי לתמוך בטענתם, לפיה העובדה שמוסא ואיסה אבו שקארה נמנעו מלחתום על ההסכם ועל מסמך העקרונות, יש בה כדי לפטור את הנתבעים מערבותם האישית. עיון בפסקי הדין אליהם הפנו הנתבעים מעלה, שהמקרים אשר נידונו במסגרתם שונים מהעניין שלפניי. במסגרת ת"א 3264/06, לוינסון נ' פלד [פורסם במאגרים המשפטיים], נידונה שאלת חבותה של ערבה אשר חתימתו של אחר שהיה אמור לערוב ביחד עמה לא צורפה לכתב הערבות. במסגרת ע"א 610/68 הראסטל נ' עטרת הברית, עמותה רשומה בע"מ ואח' [פורסם במאגרים המשפטיים], נידונה שאלת חיובו של אדם, שחתם על חוזה המטיל עליו ועל אחרים אחריות כלפי אחר, כאשר יתר החייבים לא חתמו על החוזה. במסגרת ת"א 161327/02 ל.י.ג.ר. השקעות בע"מ נ' פרוגרס החדשה (תעשיות מזון) בע"מ (בפירוק) [פורסם המאגרים המשפטיים], נידונה שאלת חיובו של ערב על שטר חוב, בהיעדר חתימה של ערב נוסף אשר היה אמור לחתום על השטר. המשותף לכל המקרים דלעיל הינו העובדה שערבים נמצאו פטורים מערבותם, במצב דברים בו אחרים היו אמורים לערוב עימם כלפי הנושה ביחס לאותה התחייבות, ובסופו של דבר לא עשו כן. ערבותם של האחרים הינה תנאי מהותי, אשר משליך באופן ישיר על רמת הסיכון אותה היה מוכן הערב ליטול על עצמו עם מתן הערבות. במצב דברים בו יתר הערבים או חלקם אינו חותם על כתב הערבות, הרי שיש בכך פגם מהותי בערבותו של אותו ערב. מצב הדברים בענייננו שונה מיסודו. כפי שצוין לעיל, ערבותם של הנתבעים 2-5 נועדה להבטיח את התחייבויותיה של הנתבעת כלפי התובעת לקיום ההסכם. בין ערבות זו ובין ערבותם של מוסא ואיסה אבושקארה להתחייבויותיה של התובעת, אין ולו כלום. אין במסמכים עדות כלשהי לכך שמדובר בערבות אשר תנאי לקיומה הינו שילובה ביחד עם ערבותו של הצד שכנגד. מכאן, הימנעותם של ה"ה אבו שקארה מלחתום על ההסכם ועל מסמך העקרונות, אין בה כדי לשנות את רמת הסיכון אותו היו מוכנים הנתבעים לקבל על עצמם להתחייבויות הנתבעת. שכן, המדובר בערבות בגין התחייבות שונה. לפיכך, הנני קובעת כי ערבותם האישית של הנתבעים בהתאם למסמך העקרונות וערבותו האישית של מר טולדנו במסגרת ההסכם מיום 15.12.98 הינן בנות תוקף. אשר להיקפה של הערבות - נוכח העובדה כי מסמך העקרונות אינו מביא בחשבון את בניין 361, מצאתי טעם בטענת הנתבעים לפיה ערבותם של הנתבעים 2 - 3 הינה אך למבנים 360 ו - 362. ערבותם של הנתבעים 4 ו - 5 חולשת גם על מבנה 361. החלוקה בין חלקיהם היחסיים של הערבים הינה בהתאם לקביעות המפקח בנ/3 ביחס לכל אחד מהמבנים. כאמור, בהתאם לנ/3 הסכום הכולל אותו חבה הנתבעת לתובעת עד השלב אליו הגיעו העבודות מסתכם בסך של 4,656,210 ₪. כמו כן, אושר סכום נוסף בגין תוספות בסך של 51,141 ₪ אשר מתחלק באופן שווה בין שלושת הבניינים, כך שלכל בניין אושרה תוספת בסך של 17,047 ₪. בסה"כ, הסכום אשר מגיע לתובעת בגין העבודות שביצעה בשלושת הבניינים עומד על 4,707,351 ₪. לפיכך, הרי שהסכומים אשר מגיעים לתובעת בגין כל אחד מן הבניינים (כולל עלות התוספת) הינם כדלקמן: - עבור בניין 360 סך של 1,669,897 ₪ המהווה כ - 35.5% משווי העבודות. - עבור בניין 361 סך של 1,506,937 ₪ המהווה כ - 32% משווי העבודות. - עבור בניין 362 סך של 1,530,517 ₪ המהווה כ - 32.5% משווי העבודות. סוף דבר: לנוכח קביעתי דלעיל, לפיה יתרת הסכום אותו חבים הנתבעים לתובעת מסתכמת לסך של 1,318,432 ₪, הרי שאני מחייבת את הנתבעים בסכומים כדלקמן: הנתבעת 1 וכן הנתבעים 2 ו-3, אשר ערבו אישית לחובותיה ביחס לבניינים 360 ו- 362, חייבים לתובעת סך של 896,533.76 ₪ המהווה 68% מתוך הסכום הכולל. הנתבעת 1 והנתבעים 4 ו-5, אשר ערבותם האישית משתרעת על כל שלושת הבניינים, חבים לתובעת את מלוא הסכום, דהיינו, סך של 1,318,432 ₪. כן ישאו הנתבעים בהוצאות המשפט ששילמה התובעת ובשכ"ט ב"כ בסך של 75,000 ₪. הפרת חוזהחוזהקבלן