התביעות נשוא תיק זה נוגעות להתחשבנות בין שתי החברות הקבלניות בנוגע לעבודות שביצעה הנתבעת עבור התובעת במספר פרוייקטים. אדון בטענות הצדדים בנוגע לכל פרוייקט ופרוייקט. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא התחשבנות בין קבלנים: 1. התובעת, חברה קבלנית, הגישה כנגד הנתבעת תביעה כספית על סך 370,349 ₪, בגין כספים המגיעים לה עקב ביצוע עבודות במספר פרוייקטים. 2. כפי שעולה מכתב התביעה, הרי שהתובעת זכתה במכרזים לביצוע עבודות קבלניות. במסגרת ההסכמים שבין התובעת לבין מזמין העבודה, נקבע כי המזמין ישלם תמורה ישירות לקבלן המשנה של התובעת, אשר יבצע את עבודות הבטיחות בפרוייקט. התובעת מסרה לידי הנתבעת עבודות בטיחות בארבעה אתרים שונים, בהם בוצעו על ידי התובעת עבודות עבור מזמיני עבודה שונים - פרוייקט דניה, פרוייקט רחוב השיש, פרוייקט טבעון ופרוייקט נווה דוד. התובעת טענה, כי היא זכאית מהנתבעת לסכומים המסתכמים לסך של 572,910 ₪ ומע"מ, מתוך הסכומים ששילמו מזמיני העבודות ישירות לנתבעת. 3. הנתבעת התגוננה מפני התביעה וכפרה בחישוביה של התובעת. לטענתה, בהתחשבנות בין הצדדים, חייבת התובעת לנתבעת סך של 218,499 ₪ (כולל מע"מ), כאשר סכום זה כולל חוב של התובעת בגין עבודות נוספות. בהמשך, הגישה הנתבעת תביעה כספית על סך של 225,456 ₪, כנגד התובעת, על בסיס אותן טענות, במסגרת ת"א 49637-07-10. הדיון בשתי התביעות הנ"ל אוחד. 4. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מנהלה - מר חורי חליל, ואילו הנתבעת הגישה את תצהירו של מר שי שוויגר, בעליה של הנתבעת ומי שמשמש כסמנכ"ל שלה. במהלך דיון ההוכחות נחקרו המצהירים על תצהיריהם והצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב. דיון והכרעה 5. התביעות נשוא תיק זה נוגעות להתחשבנות בין שתי החברות הקבלניות בנוגע לעבודות שביצעה הנתבעת עבור התובעת במספר פרוייקטים. אדון בטענות הצדדים בנוגע לכל פרוייקט ופרוייקט. עבודות עבור חברת יפה נוף בפרוייקט דניה ופרוייקט רחוב השיש 6. ביום 17.12.2006 נחתם הסכם בין התובעת לבין חברת יפה נוף, שעניינו ביצוע של עבודות שיקום והסדרת רחובות בשכונת דניה (להלן "פרוייקט דניה"). הוסכם בין הצדדים, כי התשלום עבור שירותי הבטיחות שיתן קבלן המשנה של התובעת, ישולם ישירות לידי אותו קבלן משנה וכי התובעת תקבל מיפה נוף עמלה בשיעור של 12% מהיקף העבודות הנמסרות לקבלן המשנה (ראה סעיף 4 לתצהיר חליל ונספח י"ח2 לתצהירו של הנ"ל). 7. ביום 2.2.2007 התקשרה התובעת עם הנתבעת בהסכם, במסגרתו התחייבה הנתבעת לספק את עבודות הבטיחות הנדרשות בפרוייקט דניה. בתמורה למסירת העבודות לנתבעת, התחייבה הנ"ל לשלם לתובעת סכום השווה ל - 23% ומע"מ מהתמורה שתגיע לנתבעת מיפה נוף. 8. ביום 13.8.2006 נחתם הסכם בין התובעת לבין חברת יפה נוף, שעניינו ביצוע של עבודות ברחוב השיש בחיפה (להלן "פרוייקט רחוב השיש"). הוראות הסכם זה, זהות בעיקרן להוראות ההסכם הנוגע לפרוייקט דניה. 9. ביום 13.9.2006 התקשרה התובעת עם הנתבעת בהסכם, במסגרתו התחייבה הנתבעת לספק את עבודות הבטיחות הנדרשות בפרוייקט רחוב השיש. בתמורה למסירת העבודות לנתבעת, התחייבה הנ"ל לשלם לתובעת סכום השווה ל - 23% ומע"מ מהתמורה שתגיע לבטיחות מיפה נוף. נוסח הסכם זה, זהה להסכם שנכרת בין הצדדים בנוגע לפרוייקט דניה. 10. אין חולק, כי החשבון הסופי שאושר לנתבעת על ידי חברת יפה נוף בנוגע לעבודות הבטיחות בפרוייקט דניה, הסתכם לסך של 964,195 ₪ ומע"מ ואילו החשבון הסופי שאושר לנתבעת על ידי חברת יפה נוף בנוגע לעבודות הבטיחות בפרוייקט רחוב השיש, הסתכם לסך של 1,526,723 ₪. הצדדים חלוקים בשאלה, כיצד יש לחשב את הסכום המגיע לתובעת מתוך הסכומים המפורטים לעיל. 11. סעיף 3 להסכמים הנ"ל בין הצדדים, הרלוונטי לענייננו, קובע כדלקמן: "א. מוסכם בזאת, כי התמורה שתגיע לבטיחות עבור ביצוע עבודות הבטיחות תהא בהתאם לטבלת המחירים שבין מפלסי לבין יפה נוף, כאשר בטיחות מצהירה, כי ידוע לה שיפה נוסף תוסיף מתוך הסכומים הנקובים בטבלה סך השווה ל - 12% אשר יועבר למפלסי. ב. עוד הוסכם, כי בנוסף לסכום שיועבר למפלסי ישירות מיפה נוף, תעביר בטיחות סכום נוסף השווה ל - 23% + מע"מ מהתמורה שתגיע לבטיחות מיפה נוף, כך שסה"כ הרווח הקבלני שיהא למפלסי ממסירת העבודה לבטיחות יהא 35% + מע"מ". 12. התובעת טענה, כי לאור הוראות סעיף זה, בגין פרוייקט דניה היא זכאית מהנתבעת לשיעור של 23% מתוך הסך של 964,195 ₪ (בתוספת מע"מ) ובסה"כ 221,764 ₪ ומע"מ, ואילו בגין פרוייקט רחוב השיש, היא זכאית מהנתבעת, על פי אותה דרך חישוב, סך של 351,146 ₪ (בתוספת מע"מ). הנתבעת מצדה טענה, כי יש לחשב את הסכומים המגיעים לתובעת מתוך סך החשבון הסופי, וזאת לאחר שיקוזז ממנו שיעור של 23%. לטענתה, התובעת בחרה לחשב את הסכומים המגיעים לה "על התמורה" ושלא "מהתמורה", כפי שנרשם בהסכם. על פי חישוביה של הנתבעת מגיע לתובעת סך של 180,296 ₪ ומע"מ בלבד בגין פרוייקט דניה וסך של 275,841 ₪ ומע"מ, בגין פרוייקט רחוב השיש. 13. במחלוקת זו שבין הצדדים, אני מעדיף את עמדתה של התובעת על זו של הנתבעת. ההכרעה בעניין זה מצריכה פרשנות של ההסכם בין הצדדים. באשר לפרשנות חוזים קבע בית המשפט העליון בע"א 4628/93 מדינת ישראל נגד אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, כי יש לפרש חוזה על פי אומד דעתם של הצדדים, המגלם בתוכו את המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד דעת הצדדים ניתן ללמוד מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו ושני מקורות אלה "קבילים". המעבר ביניהם אינו מותנה במילוי תנאים מוקדמים כלשהם ולא נדרשת כל הבחנה מוקדמת, אם לשון החוזה היא ברורה אם לאו. על אומד דעתם של הצדדים ניתן ללמוד מלשון החוזה ומנסיבות חיצוניות לו כגון, מהלך המשא ומתן בין הצדדים, התנהגותם לאחר כריתת החוזה, חוזים אחרים הקיימים ביניהם, נוהג מסחרי ידוע להם או שיש להניח כי ידעו עליו ממקורות אחרים שיש בהם כדי להצביע על תכלית החוזה ומטרתו (א. ברק, פרשנות במשפט - תורת הפרשנות הכללית, הוצאת נבו, התשמ"ח - 1998, (רע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עיזבון המנוחה מילגרום וכן הינדה ז"ל נגד מרכז משען,  פ"ד נב(4) 145). בע"א 4628/93 נקבע כי גזירת אומד הדעת נעשה בשלב הראשון מלשון הדברים בחוזה ובשלב השני, היא עוברת לנסיבות החיצוניות, בין אם מדובר בלשון חוזה ברורה ובין אם מדובר בלשון חוזה עמומה, וחוזר חלילה (ראה גם דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נגד מדינת ישראל, דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (2006), ע"א (חיפה) 1041/05 עאסליה למסחר כללי ותובלה בע"מ נגד RASHMAN WIRE INDUSTRIES L.T.D). 14.        גישה שונה באשר לכללי פרשנות חוזים, הובעה על ידי כבוד השופט דנצינגר בע"א 5856/06 אמנון לוי נגד נורקייט בע"מ ואח' (28.1.2008): "אני סבור כי על אף כללי הפרשנות שנקבעו בהלכת אפרופים ובהלכת ארגון מגדלי ירקות, מן הראוי כי במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, כגון המקרה שבפני, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם". בע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נגד כהן (23.2.2010) חזר כבוד השופט דנצינגר על גישתו וקבע כלדקמן: "סבור אני כי מקום בו לשון החוזה ברורה, חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו".             ובהמשך, הוסיף כי: "לגישתי מאחר ובית המשפט אינו מכונן חוזים אלא מפרש את האמור בהם, כל עוד לשון החוזה בהירה וברורה הרי שהיא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו. אכן, יתכנו מצבים בהם הצדדים קבעו במסגרת החוזה תניות לגבי סוגיה זו או אחרת, אולם הלשון בה נקטו אינה ברורה ואינה חד משמעית. מוכן אני להניח כי במקרים אלו עשוי לעלות צורך בפרשנות לשון החוזה לרבות באמצעות פניה לנסיבות חיצוניות לחוזה, ברם רק לאחר שמוצו יתר כללי הפרשנות החוזיים שהותוו בדין, ובראש ובראשונה הפניה ללשון החוזה כפי שזו מוצאת את ביטוייה בחוזה אותו ניסחו הצדדים" (ראה גם רע"א 1452/10 מפעל הפיס בע"מ נגד אלחנן תדמור (11.10.2010)). 15.       סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 תוקן בחודש ינואר 2011 (תיקון מס' 2, מיום 26.1.2011). התיקון לחוק החוזים נועד להבטיח היצמדות מירבית להסכמות בין הצדדים, כפי שהיו במועד כריתת ההסכם. כפי שעולה מדברי ההסבר להצעת החוק ומפרוטוקול ישיבת הכנסת מיום 17.1.2011, אשר דנה בהצעת החוק, הרי שמטרת התיקון היא ניסוח מחדש של כללי הפרשנות לחוזים באופן שיגביר את הוודאות המשפטית ויבטיח היצמדות מרבית להסכמות שהיו בין הצדדים בעת כריתת החוזה. התיקון נועד להעניק משקל משמעותי ללשונו של החוזה, מקום בו דעתם של הצדדים משתמעת במפורש מלשון החוזה.             תיקון החוק מבסס את גישתו של כבוד השופט דנצינגר בכל הנוגע לכללי פרשנותו של חוזה. לשון החוזה היא נקודת המוצא בפרשנותו וככל שאומד דעתם של הצדדים בא לידי ביטוי החוזה, יש לפרש את החוזה בהתאם ללשונו. לשון החוזה היא נקודת המוצא וככל שלשון בחוזה ברורה יותר, היא תהווה גם את נקודת הסיום בפרשנותו. רק במדה ולשון החוזה אינה ברורה, יש לפנות לכללי הפרשנות הנוספים, לרבות נסיבות חיצוניות. לאור ההלכות המפורטות לעיל, תפורשנה התניות הרלבנטיות בהסכמים שבמחלוקת. 16. אני סבור, כי נוסח סעיף 3(ב) להסכם מבהיר בצורה מפורשת כי יש לחשב את הסכום המגיע לתובעת בשיעור של 23% ומע"מ מכלל התמורה אשר שולמה על ידי חברת יפה נוף לנתבעת, כפי שביקשה התובעת לעשות. פרשנות זו מתחזקת נוכח נוסח סעיף 3(א) המבהיר, כי ידוע לנתבעת שהתובעת תקבל מחברת יפה נוף סך השווה ל - 12% מהסכום אשר יועבר לנתבעת ונוכח הסיפא לסעיף 3(ב) המבהיר, כי סך הכל הרווח הקבלני אשר יגיע לתובעת, יהא 35% (23% + 12%) ומע"מ. משמע, בעד העברת עבודות הבטיחות לנתבעת, זכאית התובעת מהנתבעת לסכום השווה ל - 23% מהתמורה הכוללת שהעבירה יפה נוף לנתבעת ועוד 12% מהתמורה הכוללת הנ"ל, אשר ישולמו לתובעת ישירות על ידי חברת יפה נוף. הנתבעת זכאית מאידך, לשיעור של 77% מכל סכום שהעבירה לידיה יפה נוף. לא מצאתי ממש בפרשנותה של הנתבעת לאמור בסעיף 3 להסכמים בין הצדדים. 17. פרשנותה של התובעת נתמכת גם בנסיבות חיצוניות להסכם. ראשית, הן על פי נספח י"ח1 מיום 31.1.2008, אשר נערך על ידי הנתבעת, המהווה ריכוז חשבונות (ללא מע"מ) לחודש דצמבר 2007 והן על פי נספח י"ח2, אשר נערך על ידי הנתבעת, המהווה ריכוז חשבונות (ללא מע"מ) לחודש אפריל 2007, הרי שהנתבעת עצמה ערכה את החשבונות בזמן אמת בהתאם לשיטת החישוב של התובעת. כך, נרשם על ידי הנתבעת בנספח י"ח1 הנ"ל, כי בגין ביצוע עבודות ברחוב השיש, עד לחודש דצמבר 2007, שתמורתן קבלה לידיה 431,300 ₪, חייבת הנתבעת לתובעת החזר בשיעור של 23%, המהווים סך של 99,199 ₪. בדומה, נרשם על ידי הנתבעת, כי בגין ביצוע עבודות בפרוייקט דניה, עד לחודש דצמבר 2007, שתמורתן קבלה לידיה 679,134 ₪, חייבת הנתבעת לתובעת החזר בשיעור של 23%, המהווים סך של 156,200 ₪ (הסכומים אינם כוללים מע"מ). באותו אופן בדיוק, חשבה הנתבעת בנספח י"ח2 את הסכומים המגיעים לתובעת, בגין עבודות שבוצעו על ידה עד לחודש אפריל 2007. במהלך חקירתו הנגדית, עומת שוויגר עם המסמכים הנ"ל, אשר צורפו לתצהירו של חליל. הנ"ל אישר כי הם נערכו על ידי "הנהלת החשבונות בחברה או מישהו שעוסק בכסף וכי מדובר בתחשיב ביניים" (עמ' 20, שורות 33 - 35 לפרוטוקול). משנוכח לדעת, כי המסמך סותר את טענותיה של הנתבעת, הסתבך בתשובותיו ולא עלה בידיו ליתן הסבר מניח את הדעת לכך שהנתבעת עצמה ערכה את החישובים בזמן אמת, על פי שיטת התובעת. יתירה מזאת, חרף העובדה שהיה ער לאותו מסמך, בחר שלא להתייחס אליו בתצהירו ולא להביא לעדות את עורך המסמך, על מנת שיסביר מה הניע אותו לערוך את החישוב באותו אופן (עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 8 - 25 לפרוטוקול). אף שבתחילה טען עורך המסמך הוא "מהנהלת החשבונות או מישהו שעוסק בכסף", אמירה ממנה ניתן להסיק כי אינו יודע מי בדיוק ערך את המסמך, שינה שוויגר טעמו לאחר מכן וטען, כי מדובר באדם מבוגר מאד כבן 90, שכבר אינו עובד אצל הנתבעת. רק לשאלה ישירה של ב"כ התובעת, התברר כי מדובר באביו של מר שוויגר, ששמש בתקופה הרלבנטית כמנכ"ל של הנתבעת (עמ' 21, שורות 21 - 34 לפרוטוקול). הנתבעת היתה מודעת, אפוא, היטב בצורך להביא לעדות את עורך אותו מסמך אולם, לא עשתה כן, מטעמים השמורים עמה וממילא, לא הוכח בפני, ולו לכאורה, כי העד אינו מסוגל ליתן עדות בבית המשפט. עניין זה לא בא לידי ביטוי בתצהירו של שוויגר ולא הוגש על ידי הנתבעת מסמך כלשהו שיבסס טענה זו. אי הבאת אותו עד רלבנטי לעדות, פועל לרעתה של הנתבעת ביתר שאת. שנית, ביום 11.3.2009 שלח ב"כ התובעת מכתב לנתבעת (נספח יד' לתצהירו של חליל), במסגרתו חזר הנ"ל על חישוביה של התובעת ודרש תשלום הסכומים המגיעים לה. הנתבעת השיבה לו במכתבה מיום 15.3.2009 (נספח טז' לתצהירו של חליל). גם בתשובתה זו, ערכה הנתבעת את חישוב הסכומים המגיעים לתובעת, בהתאם לשיטתה של האחרונה ולמעשה, אשרה את אופן ביצוע החישוב, כאמור, והגיעה לאותם סכומים ממש. ההבדל בין הסכום הנקוב במכתבו של ב"כ התובעת בנוגע לרחוב השיש - 301,961 ₪ - לעומת הסכום הנקוב במכתבה הנ"ל של הנתבעת - 275,962 ₪ נובע מטעות של התובעת בחישוב האריתמטי ולכך, שהנתבעת התייחסה לחשבון לא סופי. עם זאת, ברור כי הנתבעת חישבה שיעור של 23% מתוך תמורה בסך של 1,199,834 ₪, על פי חשבון חלקי 9/08 (נספח ט"ו לתצהירו של חליל), בדיוק כפי שביקשה התובעת לעשות. מדובר בתשובה של הנתבעת שנעשתה כתגובה לפנייתו של ב"כ התובעת אליה ומטבע הדברים, הדבר נעשה בזהירות יתירה ומחשבה תחילה, של בעל תפקיד בעל ידיעה והבנה בהסכמים בין הצדדים. אין לקבל, כאמור, את טענתה של הנתבעת לפיה, מי שחתם על נספח ט"ז, ששמש מנכ"ל שלה באותה עת, לא הבין דבר, כטענת שוויגר ויש בכך כדי לחזק את המסקנה כי הנתבעת עצמה פרשה את הוראות ההסכם בין הצדדים באותו אופן כמו התובעת, על פי כוונת הצדדים. 18. סיכומה של נקודה זו, אני מקבל את עמדתה של התובעת וקובע, כי הנתבעת חייבת לתובעת סך של 572,910 ₪ ומע"מ, בגין העבודות שבוצעו עבור חברת יפה נוף בפרוייקט דניה ובפרוייקט רחוב השיש. טענות הקיזוז והתביעה שכנגד פרוייקט מע"צ קרית טבעון 19. ביום 11.12.2006 התקשרה התובעת בהסכם עם מע"צ, שמספרו 122/06, לצורך עבודות ביצוע עבודות תשתית בקרית טבעון (להלן "פרוייקט טבעון"). 20. ביום 2.2.2007 התקשרה התובעת עם הנתבעת בהסכם לפיו, התחייבה הנתבעת לבצע את עבודות הבטיחות בפרוייקט טבעון (נספח ח' לתצהירו של חליל). בהתאם להוראות ההסכם, זכאית הנתבעת לתמורה כדלקמן: א. עבור תמרור, שילוט זמני וצבע, בהתאם למחיר הקומפלט החדשי בהסכם למול מע"צ, בסך של 30,000 ₪, פחות עלות מעקות המינגרד המתכתי, על פי הטבלה בהסכם הנ"ל ופחות רווח קבלני בשיעור של 20%, בגין רווח קבלני של התובעת, כקבלן ראשי. ב. התמורה בעד עבודות שילוט, תמרור, צבע ומעקות קבועים, תהא בהתאם למחירים הקבועים בהסכם בין התובעת למע"צ ולכמויות שיאושרו על ידי מע"צ, פחות רווח קבלני בשיעור של 20%, בגין רווח קבלני של התובעת, כקבלן ראשי. 21. הנתבעת הגישה לתובעת חשבון על סך של 375,380 ₪, מתוכו אשרה התובעת סך של 327,757 ₪ (נספח ט' לתצהיר חליל), וטענה כי מע"צ לא אשרה אף היא את הסכומים הנקובים בחשבון הנ"ל. הנתבעת לא כפרה בנספח ט' ולא העלתה כנגדו טענה כלשהי, אם בתצהיר העדות הראשית שלה ואם בסיכומיה. מאחר והתמורה בהסכם בין הצדדים כפופה להסכם בין התובעת למע"צ ולאור נספח ט', אשר לא נסתר על ידי הנתבעת, הרי שהנתבעת זכאית לסך של 262,205 ₪ ומע"מ, לאחר ניכוי רווח קבלני בשיעור של 20% מסך של 327,757 ₪ (החישוב נעשה בהתאם לשיטתה של התובעת, לאור האמור לעיל). 22. הנתבעת טענה כי היא זכאית לסך נוסף של 19,717 ₪ ומע"מ, בגין הפרשי כמויות שאושרו לתובעת על ידי מע"צ. בפתח דיון ההוכחות, אשר ב"כ התובעת, כי על פי בדיקה שנערכה, הנתבעת אכן זכאית לסכום הנ"ל, בניכוי רווח קבלני בשיעור של 20%. למקרא סיכומיהם של הצדדים, עולה כי הם אינם חלוקים על כך שיש לנכות מהסכום הנ"ל שיעור של 20% בגין רווח קבלני המגיע לתובעת. אני קובע, אפוא, כי הנתבעת זכאית לסך נוסף של 15,774 ₪ ומע"מ בגין הפרשי כמויות שאושרו על ידי מע"צ. 23. סיכומה של נקודה זו, הנתבעת זכאית לסך של 277,979 ₪, בגין עבודות שבצעה עבור התובעת בפרוייקט טבעון (טרם דיון בטענותיה בנוגע לתשלום בעד חריגים). 24. הנתבעת טענה כי במסגרת פרוייקט טבעון, היא זכאית לתשלום בעד עבודות חריגות, משני סוגים. 25. א. סוג ראשון, הינן עבודות שהוזמנו ישירות על ידי התובעת לצורך ביצוע הפרוייקט, במסגרתן הזמינה שירותי אבטחה וכוון תנועה על פי דרישות מע"צ, כגון שירותי אבטחה להעמדת מעקות בטון זמניים, קרצוף כביש, העברת מעקות זמניים מקטע לקטע, ריבוד של כבישים ועבודות קטנות נוספות, בגינן היא דרשה סך של 71,500 ₪ ומע"מ. ב. הנתבעת כפרה בזכותה של הנתבעת לתמורה נוספת בגין "חריגים" וטענה, כי לא הוזמנו על ידה בנפרד שירותים מעין אלה וכי למעשה, שירותים אלו מהווים חלק מהעבודות שהנתבעת התחייבה לבצע על פי ההסכם בין הצדדים. ג. בהתאם לאמור ברישא להסכם בין הצדדים, נמסרו לנתבעת עבודות הסדרי התנועה הזמניים והקבועים. על פי סעיף 2 רישא להסכם בין הצדדים, התחייבה הנתבעת לבצע את עבודות הבטיחות "זמני וקבוע". גם סעיף 2(א) להסכם, מבהיר במפורש, כי על הנתבעת לבצע גם עבודות תמרור ושילוט "זמני". משמע, הנתבעת התחייבה לספק לתובעת הן שירותי בטיחות זמניים במהלך העבודות שבצעה במקום והן שירותי בטיחות לצורך ביצוע שילוט ותמרור קבוע. התמורה המגיעה לנתבעת על פי הוראות ההסכם שנכרת בין הצדדים, הינה בהתאם להסכם שבין התובעת לבין מע"צ, ובכפוף לאישור מע"צ. אין חולק, כי על פי ההסכם בין התובעת למע"צ, זכאית התובעת לסך גלובאלי של 30,000 ₪, בניכוי עלות מעקה המינגרד (על פי הטבלה שבהסכם בין התובעת למע"צ), המסופק על ידי התובעת עצמה. ד. הנתבעת הגישה רשימת חריגים, אשר נערכה על ידה (נספח ד' לתצהיר שוויגר), בצירוף אסופה של מסמכים, הכוללים הזמנות, תעודות משלוח, המחאות וחשבונות, אשר תומכים לשיטתה בטענה לפיה, היא זכאית לכספים נוספים בעד עבודות חריגות, מעבר לאלו המפורטות בהסכם הבסיס שבין התובעת למע"צ. לטענתה, מדובר בעבודות שנדרשו על ידי מע"צ, מעבר לאמור בהסכם הנ"ל. ה. הנטל להוכיח את הטענה לפיה, היא זכאית לכספים בגין עבודות חריגות, מוטל על הנתבעת. עליה להוכיח, כי מדובר בעבודות שהוזמנו ישירות על ידי התובעת, מעבר לעבודות הכלולות בהסכם שבין התובעת למע"צ. בנוסף, עליה להראות מהו הבסיס לתמורה אותה היא דורשת בגין כל עבודה חריגה שבצעה, כאמור. הנתבעת לא עמדה בנטל זה. מלכתחילה, הועלו טענותיה של התובעת בעניין זה בתצהירו של שוויגר באופן כללי ובלתי מפורט, תוך הפניה, כאמור, לאסופה של מסמכים, ללא התייחסו קונקרטית לכל דרישה ודרישה כספית הגלומה בהם. ו. חלק מהעבודות המפורטות בחשבון החריגים, נספח ד' לתצהירו של שוויגר, כלל אינו נתמך בהזמנות של התובעת (ראה למשל, סעיפים 1, 2, 3, ו - 4 ואילו סעיף 15 בוטל מלכתחילה בסעיף 3 לנספח ה'3 מיום 15.5.2007, אשר צורף לתצהירו של שוויגר). גם אם נצא מתוך הנחה, כי הנתבעת אכן בצעה את העבודות המפורטת בהזמנות, היא לא הראתה, כי מדובר בעבודות חריגות, שאינן כלולות בהסכם הבסיס שנכרת בין התובעת למע"צ. ז. הנתבעת לא הוכיחה כי מדובר בעבודות חריגות, שאינן כלולות בהסכם בין הצדדים. למעט אמירה כללית של חליל בתצהירו, לא הובאה ראיה שתתמוך בטענה זו. הנתבעת לא זמנה לעדות מי מנציגי מע"צ, שלבטח יכול היה לשפוך אור על השתלשלות העניינים והמחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בעניין זה ואף לא הוגשה על ידה חוות דעת מומחה, שתבהיר את אופן ביצוע העבודות וניתוק הקשר בינן לבין העבודות המפורטות בהסכם שבין התובעת למע"צ. ח. לא מצאתי גם ממש בטענת הנתבעת לפיה, יש להפריד בין סוגים שונים של עבודות בטיחות לצורך ביצוע הפרוייקט. ההסכם בין הצדדים מבוסס על ההסכם שבין התובעת לבין מע"צ, בבחינת "גב אל גב", בכל הנוגע לעבודות הבטיחות. ההסכם עם מע"צ כולל פרק "בטיחות", החולש על כלל העבודות הנדרשות לצורך ביצוע הפרוייקט, ואין בסיס לסברה לפיה, סעיפים הנוגעים לעבודות קרצוף וסלילה, למשל, אותן התחייבה התובעת לבצע, מגלמים בתוכם גם תשלום נוסף עבור שירותי בטיחות, אותם אמורה לספק התובעת, ללא קשר לפרק עבודות הבטיחות הכללי בהסכם. עבודות הבטיחות אותן התחייבה הנתבעת לספק, נוגעות לכל שלבי העבודה והתשלום עבורן הוא גלובאלי, מתוך הסך של 30,000 ₪, המגיע לתובעת ממע"צ. ט. בהעדר הסכם בין הצדדים, בנוגע לתמורה המגיעה לנתבעת בעד ביצוע כל אחת מהעבודות המוגדרות על ידה כ"עבודות חריגות", היה על הנתבעת להוכיח מהו הבסיס לתמורה אותה היא דורשת בגין כל עבודה. הנתבעת לא עמדה בנטל הוכחה זה. היא לא הגישה חוות דעת מומחה שתבסס את טענתה בדבר גובה השכר הראוי לעבודות שבצעה ואף לא הראתה ולו קורלציה בין דרישות התשלום שלה, לבין התמורה בעד עבודות דומות בהסכם הבסיס בין התובעת לבין מע"צ. למעשה, לא נטען על ידה בשום שלב, כי הבסיס לחישוב התמורה בגין עבודות החריגים, הינו הסכומים הנקובים בהסכם עם מע"צ. י. נספח ה' לתצהירו של שוויגר כולל, בין היתר, אסופת מסמכים של חברת נתיבי ראמי בע"מ, עליהם מבקשת הנתבעת לבסס את דרישותיה הכספיות בגין עבודות החריגים. מעבר לכך, שנציגי חברת נתיבי ראמי לא זומנו לעדות, לצורך הגשת המסמכים ולכן, הם כלל אינם קבילים מן הבחינה הראייתית (ב"כ התובעת התנגד להגשתם במהלך הדיון), הרי של ניתן להסיק גם ממסמכים אלו, מה הבסיס לסכומים הנקובים בהם. יתירה מזאת, לא הוכח על ידי הנתבעת כי שלמה בפועל את הסכומים הנ"ל. אין, אפוא, במסמכים אלו כדי להוכיח את שווי עבודות החריגים שבצעה הנתבעת ואין בהם כדי להוריד או להעלות. יא. סיכומה של נקודה זו, הנתבעת לא הוכיחה זכאותה לקיזוז סך של 71,500 ₪ ומע"מ, בגין עבודות נוספות וחריגות בפרוייקט קריית טבעון. מאותם נימוקים, אין הנתבעת זכאית לתשלום בסך של 2,900 ₪ נוספים, בגין הזמנה מיום 22.8.2007. 26. א. חריג נוסף, בגינו טענה הנתבעת כי היא זכאית לתשלום נוסף, הוגדר על ידה כעבודות הנובעות משוני בין תכניות הביצוע להסדרי התנועה המאושרים לבין מפרטי המכרז שהוציאה מע"צ ואשר עליו התבסס ההסכם בין הצדדים. עבודות אלו, אשר נזכרות בסעיפים 1 עד 3 בנספח ד' לתצהירו של שוויגר, אושרו על ידי מע"צ בשווי של 21,000 ₪ ומע"מ. בהתאם לסעיף 8.1 להסכם בין הצדדים, מגיע לנתבעת שיעור של 50% מהסכום הנ"ל, ובסה"כ 10,500 ₪ ומע"מ. בנוסף, טענה הנתבעת, כי אין בידיה את החשבון הסופי שאושר על ידי מע"צ. מאחר סביר להניח כי אושרו סכומים נוספים, העריכה הנתבעת כי סך הסכום המאושר הגיע כדי 30,000 ₪ ולכן, עתרה לחייב את התובעת לשלם לה סך של 15,000 ₪ ומע"מ. ב. במהלך דיון ההוכחות אשרה התובעת, כי הנתבעת אכן זכאית לסך של 10,500 ₪ בגין עבודות נוספות שביצעה הנ"ל, עקב השינוי בתכניות המקוריות. מאידך, כפרה התובעת בזכותה של הנתבעת לסכום נוסף של 4,500 ₪. ג. כפי שפורט לעיל, אין חולק כי נתבעת זכאית לסך של 10,500 ₪ בגין העבודות הנוספות שנאלצה לבצע עקב השוני בין הביצוע בפועל לבין דרישות תכניות המכרז שהוציאה מע"צ. מאידך, אין מקום לקבל את טענתה לפיה, היא זכאית לסכומים נוספים בסעיף זה. בניגוד לטענת הנתבעת, חשבון מס' 6, שצורף כנספח י' לתצהירו של חליל, הוגדר במפורש כ"חשבון סופי" (ראה עמ' 1, שם מוגדר "סוג החשבון" כ"סופי"). חשבון זה מכיל את כלל התשלומים המאושרים בגין אותן עבודות נוספות ואין לקבל את טענתה של הנתבעת, כאילו אושרו על ידי מע"צ סכומים נוספים. ד. סיכומה של נקודה זו, הנתבעת זכאית לקזז סך של 10,500 ₪ ומע"מ בלבד, בגין עבודות נוספות בפרוייקט טבעון. 27. א. הנתבעת עתרה לחייב את התובעת בסך של 21,897 ₪ בגין סעיף התייקרויות. הנתבעת אשרה בתצהירה כי אינה יודעת מהם הסכומים המדוייקים בהם זוכתה התובעת על ידי מע"צ בגין התייקרויות אולם, העריכה אותם בסכום משוער של 21,897 ₪. ב. אין בידי לקבל טענותיה של הנתבעת בעניין זה. בהתאם לחשבון הסופי, נספח י' לתצהירו של חליל, הרי שסעיף ההתייקרויות שלילי והתובעת חוייבה בגינו בסך של 8,677 ₪. לפיכך, הנתבעת אינה זכאית לסכום כלשהו בגין התייקרויות. 28. אין חולק, כי התובעת שלמה לנתבעת ע"ח ביצוע העבודות בפרוייקט קרית טבעון, סך של 178,242 ₪ ומע"מ ויש להפחית סכום זה מכל סכום שיגיע לנתבעת בסופו של דבר. 29. סיכום ביניים, לאור האמור לעיל, הנתבעת זכאית לסך של 277,979 ₪, בצירוף סך של 10,500 ₪, ובסה"כ 288,479 ₪, בגין עבודות שבצעה עבור התובעת בפרוייקט טבעון. מסכום זה יש להפחית סך של 178,242 ₪ ששולם לנתבעת ע"ח באמצעות מקדמות. לפיכך, הנתבעת זכאית לסכום נוסף של 110,237 ₪, בצירוף מע"מ. פרוייקט נווה דוד 30. ביום 18.2.2007 נכרת בין הצדדים הסכם לביצוע עבודות בטיחות הסדרי תנועה בפרוייקט נווה דוד שבצעה התובעת עבור עיריית חיפה, באמצעות החברה למשק וכלכלה (להלן "משכ"ל"). מדובר בהסכם קצר בכתב יד ותחולתו אינה שנויה במחלוקת. בסעיף הרלבנטי בהסכם הנ"ל נרשם, כדלקמן: "עבור ביצוע הסדרי תנועה לפי תכניות מאושרות לביצוע, המחיר שיקבל בטיחות בתנועה הוא מחיר מפלסי הגליל פחות 20% רווח (קבלן ראשי) וזה אם ישולם ביחידות". 31. גדר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה, מהו הבסיס לחישוב התמורה המגיעה לנתבעת. לטענת הנתבעת, יש לערוך את החישוב על בסיס החשבון שהיא ערכה, המגיע כדי סך של 272,988 ₪ (נספח ז' לתצהירו של שוויגר), ללא הפחתות בגין הנחות שניתנו למשכ"ל. התובעת מאידך, טענה כי הבסיס לחישוב התמורה לה זכאית התובעת התמורה לה זכאית הנתבעת הינו החשבון הסופי שאושר על ידי משכ"ל, בסך של 244,398 ₪, כאשר מסכום זה יש להפחית הנחה של בשיעור של 16% והנחה נוספת בשיעור של 9%, לה זכאית היתה משכ"ל. 32. על פי נוסח ההסכם שנכרת בין הצדדים, הרי שהתמורה לה זכאית הנתבעת מהתובעת, מחושבת על פי "מחיר מפלסי הגליל". משמע - יש לבחון מהם הסכומים להם זכאית היתה התובעת בפועל בגין ביצוע הפרוייקט. התובעת, אשר הגישה תצהירה ראשונה, לא צרפה את ההסכם עליו חתמה למול מזמין העבודה בפרוייקט נווה דוד. מאידך, צורף לתצהירו של חליל העתק מהחשבון הסופי שאושר לתובעת על ידי משכ"ל בגין פרוייקט זה, ממנו ניתן ללמוד מהם הסכומים שאושרו לתובעת ומהם שיעורי ההנחות שניתנו בפועל. ראוי להדגיש, כי הנטל להוכיח את טענת הקיזוז (או למעשה, התביעה הנגדית), מוטל על הנתבעת. זו האחרונה בחרה גם היא שלא לצרף את העתק ההסכם עם מזמין העבודה ואף לא נטען על ידה כי ההסכם אינו מצוי בידה או כי לא בחנה את ההסכם טרם התקשרותה עם התובעת. בעניין זה, ספק רב, אם היתה הנתבעת מתקשרת בהסכם עם התובעת, מבלי לעיין בהסכם עם מזמין העבודה ומבלי לבחון את התמורה המגיעה לתובעת, ממנה תגזר גם התמורה המגיעה לה עצמה. אינני מקבל, אפוא, את הטענה כאילו הנתבעת לא היתה מודעת ל"מחיר מפלסי" בפועל, לרבות ההנחות להן התחייבה ביחסים בינה לבין משכ"ל. יתירה מזאת, אף שנטען על ידי שוויגר כי הסכומים הנקובים בתצהירו מבוססים על "מחירון" שנשלח על ידי התובעת ביום 11.2.2007, הרי שאותו מחירון לא צורף לתצהירו. בחקירתו הנגדית, טען כי המחירון מצוי בידיו. אי צירופו של אותו "מחירון", שהינו מסמך מהותי, משמש לרעת הנתבעת. 33. באשר לסכומים שאושרו לתובעת על ידי משכ"ל ושיעור ההנחות שניתנו למזמין העבודה, עיון בחשבון הסופי שאושר על ידי חברת הפיקוח שלוחת משכ"ל מעלה, כי משכ"ל אשרה בפרק 51.9 הרלבנטי לעניינו, שכותרתו "תמרורים, צביעה ואביזרי דרך", סך של 244,398 ₪ בגין העבודות שבצעה הנתבעת. מתוך סכום זה הופחת שיעור של 16% בגין הנחה והסכום שנותר לתשלום הינו 205,294 ₪. בנוסף, כולל החשבון הנחה נוספת בשיעור של 2% שכונתה "הנחה כללית". מאידך, לא נזכרת בחשבון הסופי הנחה כלשהי בשיעור של 9% נוספים, כפי שנטען על ידי התובעת. בניגוד לטענת התובעת, אין בנספח י"ג שצורף לתצהירו של חליל, כדי לבסס את הטענה כאילו ניתנה למזמין העבודה הנחה נוספת בשיעור של 9%, לפי הוראות החוזה המקורי. להיפך, כל שנרשם במסמך הנ"ל, הוא שהמחירים המפורטים בו כוללים זה מכבר תשלום לחברה המנהלת, בשיעור של 9%. אין במסמך זה כדי להעיד על כך שבחשבון הסופי הופחתה הנחה נוספת בשיעור של 9% ואכן, לא מצויינת בו כאמור הנחה מעין זו. הטענה, כאילו ניתנה על ידי התובעת למזמין העבודה הנחה בשיעור של 9% לא הוכחה. מדובר ב"טענת הגנה" המקדמת את עניינה של התובעת ולכן, נטל הוכחתה מוטל עליה. משלא הביאה ראיה ממשית כלשהי בעניין זה (בשונה מעניין ההנחה בשיעור של 16%), הרי שדין טענתה להידחות. 34. הנתבעת טענה, כי שני סעיפים בחשבון הסופי שהגישה ביום 4.5.2008 (נספח ח' לתצהירו של שוויגר), המסתכמים לסך של 37,567 ₪, שאושרו על ידי מפקח הבטיחות מטעם המזמין, לא נכללו בחשבון הסופי שאושר על ידי משכ"ל (נספח יב' לתצהירו של חליל). לטענתה, יש להוסיף סכום זה לתמורה המגיעה לה מהתובעת. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, מועד החשבון הסופי, שאושר על ידי משכ"ל, מאוחר למועד עריכת החשבון נספח ח' לתצהירו של חליל. שנית, ברור שההסכם שנחתם בין הצדדים בנוגע לעבודות בפרוייקט נווה דוד, קשור בטבורו להסכם שנכרת בין התובעת לבין מזמין העבודה, בבחינת "גב אל גב". לפיכך, תלויה הנתבעת באישור משכ"ל בנוגע לעבודות שבוצעו ומי שמוסמך בסופו של דבר לאשר עבודות וסכומים לתשלום, הינה חברת הפיקוח שמינתה משכ"ל, והיא בלבד. אין לקבל, אפוא, את עדותו המיתממת של שוויגר בעניין זה (ראה עמ' 24, שורות 26 - 31 לפרוטוקול). משלא אושרו על ידי משכ"ל הסכומים המפורטים בנספח ח' לתצהירו של חליל, הרי שהיא אינה זכאית מהתובעת לתמורה נוספת בגינם. 35. נמצא, אפוא, כי "מחיר מפלסי", כאמור בהסכם בין הצדדים, הינו סך של 244,398 ₪ אותו אשרה משכ"ל, בהפחתה של הנחה בסך של 16% והנחה כללית נוספת בשיעור של 2%. מאידך, לא הוכח בפני, כי ניתנה למזמין העבודה הנחה בשיעור של 9%, כאמור. 36. הנתבעת זכאית, אפוא, ל"מחיר מפלסי הגליל", קרי - סך של 244,398 ₪, שאושר על ידי משכ"ל, בהפחתה של הנחה בשיעור של 16% (ההנחה הנוספת בשיעור של 2% התקזזה למול סעיף ההתייקרויות, כפי שיפורט להלן). בנוסף, יש להפחית מהתמורה המגיעה לנתבעת שיעור של 20% נוספים בגין רווח קבלן ראשי, על פי ההסכם. על פי נתונים אלו, זכאית הנתבעת לסך של 164,235 ₪ ומע"מ. חיובים בגין עבודות שונות חיובים על פי כרטסות 37. הנתבעת טענה כי בהתאם לכרטסת שבידה, נותרה התובעת חייבה לה סך של 19,957 ₪ ומע"מ בגין רכישת ציוד ושירותים שונים בתקופה שקדמה לביצוע הפרוייקטים המפורטים לעיל. הנתבעת לא נתנה פירוט כלשהו בנוגע לאותן עבודות, לרבות מהות העבודות ומועד ביצוען המדויק, ולא צורפו על ידה חשבוניות או תעודות משלוח בגין רכישת ציוד ושירותים, כאמור. אין בכרטסת שבידי הנתבעת, כשלעצמה, כדי להוכיח דבר, משלא הובאו ראיות שתבססנה את הסכומים המפורטים בה. 38. עם זאת, התובעת אישרה בתצהיריה, כי גם במסמכיה נמצא כי אושר לנתבעת סך של 20,226 ₪ בגין עבודות נוספות שבוצעו מחוץ לפרוייקטים המפורטים לעיל. במסגרת סיכומיה, אישרה התובעת, כי יש לזכות את הנתבעת בסכום זה, אשר כולל גם את כל האספקות שבוצעו על ידי הנתבעת, לרבות העבודות בדיר חנא. 39. במצב דברים זה, לאור עמדת התובעת והודאתה, זכאית הנתבעת לסך נוסף של 20,226 ₪ ומע"מ. פרוייקט דיר חנא 40. התובעת טענה בתצהירו של מר שוויגר, כי במהלך חודש מאי 2008 ביצעה עבודות תמרור וצבע בפרוייקט דיר חנא, בהתאם להזמנות שהוציאה לה התובעת וכי עלות עבודות אלו הסתכמה לסך של 10,510 ₪, נכון לאותו מועד. הנתבעת צרפה לתצהירה העתק מתעודת משלוח, המאושרת לטענתה על ידי מנהל העבודה של התובעת, בצירוף חשבון ששלחה לתובעת. 41. חליל מצדו, טען בשם התובעת כי בדק את העניין ולא מצא שהוזמנו ו/או אושרו לנתבעת עבודות בדיר חנא ולכן, רק לאחר אישור להזמנה ואספקה מאושרת, לרבות אישור לגבי המחיר, ניתן לאשר לנתבעת תשלום. בסיכומיה, העלתה התובעת טענות סותרות. מחד, היא כפרה בביצוע ההזמנה. מאידך, היא אישרה כי בוצעה האספקה ומנגד, טענה לראשונה כי מדובר בסכומים הנכללים ביתרת הזכות של הנתבעת אצלה בכרטסת, כמפורט לעיל. 42. כאמור, הנתבעת צרפה לתצהירו של מר שוויגר תעודת משלוח חתומה (נספח י') וחשבון מיום 31.5.2008 (נספח י"א). התובעת אישרה בסיכומיה, כי בוצעה העבודה הכלולה בחשבון ובתעודת המשלוח ואין לקבל את טענתה לפיה, מדובר בסכומים הנכללים ביתרת הזכות של הנתבעת בכרטסת שלה. מדובר בטענה חדשה, הסותרת את טענתו של מר חליל בתצהירו, אשר כפר מלכתחילה בהזמנת העבודות ובביצוען. אני קובע, אפוא, כי הנתבעת אכן ביצעה עבור התובעת, לבקשתה, את העבודות בדיר חנא. 43. בהעדר התייחסות קונקרטית של התובעת לסכומים המפורטים בחשבונה של הנתבעת בגין העבודות בדיר חנא, אני מקבל את חישוביה של הנתבעת בעניין זה וקובע, כי היא זכאית מהתובעת לסך נוסף של 10,510 ₪ ומע"מ. פרוייקט עכו - צפון 44. הנתבעת טענה, כי התובעת שכרה ממנה אביזרי בטיחות זמניים לאתר עכו - צפון - שלב א', על פי תוכנית מאושרת לביצוע, אשר סופקה על ידי התובעת באמצעות מהנדס הביצוע מטעמה, וזאת החל מיום 8.7.2007 ועד ליום 20.3.2008. הנתבעת טענה, כי בגין שירותים אלו חייבת לה התובעת סך של 30,840 ₪ ומע"מ, על פי מחירון השכרת אביזרים של חברת יפה נוף. 45. התובעת טענה מאידך, כי אמנם הוזמנו מהנתבעת שירותים באתר עכו - צפון אולם, הנתבעת לא סיפקה את התמרורים הנכונים ולכן, לא מגיע לה סכום כלשהו. 46. עיון במסמכים, מגלה השתלשלות עניינים, אשר חלק ממנה לא בא לידי ביטוי בתצהירו של מר שוויגר, מטעמה של הנתבעת. א. ביום 29.6.2007 נתבקשה הנתבעת להציב תמרור זמני ואביזרי בטיחות בהתאם לתוכנית הסדרי התנועה הזמניים, המאושרת באתר עכו - צפון. בהתאם למכתבה של התובעת, הרי שעל פי סיכום טלפוני בין הצדדים, היה על הנתבעת להתחיל בעבודה ביום 3.7.2007 (נספח י"ג לתצהיר שוויגר, נספח כ'1 לתצהיר חליל). ב. רק ביום 8.7.2007 שלחה הנתבעת תעודת משלוח בנוגע לתמרור שהציבה באתר (נספח י"ב לתצהיר שוויגר, נספח כ'2 לתצהיר חליל). ג. ביום 13.7.2007 נתבקשה הנתבעת על ידי התובעת לבצע הצבת תמרורים באתר לפי הנחיות המשטרה (נספח י"ג לתצהיר שוויגר, נספח כ'3 לתצהיר חליל). ד. כפי שעולה מנספח כ' לתצהירו של חליל, כמו גם נספח י"ב לתצהירו של שוויגר, הרי שביום 15.7.2007, חזרה ופנתה הנתבעת לפאבל, המפקח מטעם התובעת, בבקשה שיחתום על תעודת המשלוח שהוצאה ביום 8.7.2007. על החלק העליון של אותה תעודת משלוח (נספח כ'2 לתצהיר חליל) צוין בכתב יד "פאבל אומר לא לאשר". לא ברור מי ביצע את הרישום האמור והתובעת לא הביאה לעדות את אותו מפקח בשם פאבל שיבהיר עניין זה. ה. ביום 18.7.2007 שלחה התובעת לנתבעת את מכתבו של מר אילן דוד, ממשרד פוירשטיין - גזית מהנדסים (ככל הנראה המפקח מטעם מזמינת העבודה בפרוייקט) לפיו "בצומת הכניסה לשכונה קיים 'בלאגן' בשילוט ובתמרור" וכי נדרש לתקן בדחיפות ולהחליף את כל השלטים והתמרורים החסרים והשבורים. בתגובה, השיבה הנתבעת במכתבה מאותו היום, כי מאחר וטרם התקבל אצלה אישור על ביצוע העבודה כמפורט בתעודת משלוח מיום 8.7.2007, הרי שהיא אינה אחראית לאתר וכי במידה ולא יומצא אישור כאמור, יפורק הציוד ביום 22.7.2007 (נספח כ'6 לתצהיר חליל). 47. מהשתלשלות העניינים, כפי שפורטה לעיל, עולה כי התובעת אכן הזמינה מהנתבעת שירותים של תמרור זמני ואביזרי בטיחות לאתר עכו - צפון. אמנם, הנתבעת הציבה את השילוט רק ביום 8.7.2007 במקום ביום 3.7.2007, כפי שנדרשה. עם זאת, במועדים הרלוונטיים, לא הלינה על כך התובעת. התובעת נמנעה מלחתום על תעודת המשלוח שנשלחה אליה ביום 8.7.2007, מבלי שנתנה הסבר מניח את הדעת לכך. למעשה, מי שיכול היה ליתן הסבר לעיכוב בחתימה על תעודת המשלוח הינו אותו פאבל, המפקח מטעם התובעת. דא עקא, למרות שהתובעת הייתה מודעת לטענותיה של הנתבעת והיו בידיה כל המסמכים הרלוונטיים המצביעים על מעורבותו של הנ"ל, היא בחרה שלא להביאו לעדות. אי זימונו לעדות על ידי התובעת, על מנת שיסתור את טענותיה של הנתבעת, משמש לרעתה של התובעת, כמי שנמנעה מהבאת ראיה, שלכאורה, יש בה כדי לקדם את טענותיה (ע"א 2275/90 לימה נגד רוזנברג, פ"ד מז(2) 606)). ראוי להדגיש, כי התובעת נמנעה מלהתייחס לתעודת המשלוח במשך מספר ימים והנתבעת נאלצה לשלוח אליה תזכורת על גבי עותק אותה תעודת משלוח ביום 15.7.2007. הרישום על גבי נספח כ'2 לתצהירו של חליל, שאינו נושא תאריך, לא מבהיר את הסיבה לאי חתימתו של פאבל על תעודת המשלוח וכאמור, כלל לא ברור מי ערך את אותו הרישום ומדוע. 48. בהמשך, ביום 13.7.2007, ביקשה התובעת מהנתבעת לבצע עבודות תמרור נוספות. במכתבה מאותו מועד לא הלינה התובעת על אי סדרים כלשהם בעבודתה של הנתבעת, בתמרור ובאביזרי הבטיחות שהציבה הנ"ל באתר. רק ביום 18.7.2007 נשלח לנתבעת מכתבו של המפקח מטעם מזמינת העבודה לפיו, קיים אי סדר בשילוט ובתמרור וכי יש להשלים שלטים ותמרורים חסרים ושבורים. מכתב זה הוצא רק 10 ימים לאחר שהוצב השילוט במקום ואין בו כדי להעיד כי הנתבעת עצמה החסירה שילוט או תמרור או כי הציבה במקום תמרורים שבורים. סביר יותר להניח, כי התמרור נפגע לאחר הצבתו בשל מעבר כלי רכב ועוברי אורח במקום. 49. חליל טען בתצהירו, כי משהתברר שהנתבעת אינה מספקת את הנדרש, הוזמנו העבודות מקבלן בטיחות אחר, בשם ט.ז. ציוד ונכסים להשכרה (1990) בע"מ. חליל צרף לתצהירו חשבוניות מס בגין ביצוע עבודות סימון, תמרור, מעקה מיניגרד והסדרי תנועה באתר עכו - צפון לחודשים אוגוסט, אוקטובר ודצמבר 2007 (נספח כ'6 לתצהירו של חליל). החשבוניות נושאות אישור של חברת ט.ז. ציוד ונכסים בדבר פרעונן. ב"כ הנתבעת לא התנגד במהלך הדיון לצירופם של מסמכים אלו ויש בהם כדי להוכיח, כי החל מחודש אוגוסט 2007 התקשרה התובעת עם חברה אחרת לצורך ביצוע עבודות הסדרי התנועה באתר עכו - צפון. יתירה מזאת, עובדה זו מתיישבת עם האמור במכתבה של הנתבעת מיום 18.7.2007 לפיו, היא עתידה לפרק את הציוד ביום 22.7.2007. אני קובע, אפוא, כי הנתבעת סיפקה לתובעת שירותי תמרור ואביזרי בטיחות באתר עכו - צפון, החל מיום 8.7.2007 ועד ליום 22.7.2007 בלבד, אז פורק על ידה הציוד שסיפקה והיא אינה זכאית לתשלום החל ממועד זה ועד ל - 20.3.2008, כפי שדרשה בתביעתה. 50. הנתבעת דרשה בגין הצבת התמרור ואביזרי הבטיחות למשך 247 ימים סך של 30,840 ₪. התובעת מצידה, לא הגישה תחשיב משלה. מאחר והוכח בפני, כי הנתבעת סיפקה את הציוד למשך 15 ימים בלבד, הרי שהיא זכאית לחלק יחסי מהסכום הנ"ל. אני קובע, אפוא, כי הנתבעת זכאית לסך של סך 1,873 ₪ ומע"מ בגין השירותים שנתנה לתובעת באתר עכו - צפון. סיכום 51. לאור האמור לעיל, אני קובע, כדלקמן: א. הנתבעת נותרה חייבת לתובעת בגין פרוייקט דניה ופרוייקט רחוב השיש, סך של 572,910 ₪ ומע"מ. ב. התובעת נותרה חייבת לנתבעת בגין פרוייקט מע"צ קרית טבעון, פרוייקט נווה דוד וחיובים אחרים, כמפורט לעיל, סך של 307,071 ₪ ומע"מ. ג. אני מורה על קיזוז חובה של התובעת כלפי הנתבעת, מסכום החוב של הנתבעת כלפיה. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את היתרה, בסך של 265,839 ₪ ומע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 17.11.2009 (מועד הוצאת החשבון בגין העבודות ברחוב השיש) ועד למועד התשלום בפועל. הנתבעת תשלם את הסכום הנ"ל בתוך 30 ימים מהיום. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת את אגרת התביעה בת.א. 20229-01-10 וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל. התחשבנותקבלן