כתב התביעה עצמו רווי טענות במישור הרגשי ואף הרגשני; התובע מתואר שם כמי שעבר התעללות קשה, כמי שנרדף באכזריות ובזדון על ידי סמנכ"ל הנתבעת, עד שהגיע לסיום העסקתו על ידי הנתבעת. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא דחיית תביעה בגין התעללות בעבודה: ההליכים 1. בכתב התביעה עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו סך (קרן) של 293,113.68 ₪. מתוך סכום זה, סך של פחות מ-22,000 ₪ היה בגין רכיבי פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, סך של פחות מ-2,500 ₪ היה בשל טענה בדבר ניכויים שלא כדין, סך של פחות מ-13,000 ₪ היה בגין פדיון חופשה, סך של פחות מ-19,000 ₪ היה בשל דמי הבראה (התובע עתר לפדיון דמי הבראה בעבור 4 שנים, אף שהוא עצמו טען לתקופת עבודה קצרה יותר), סך העולה על 35,000 ₪ היה בשל רכיבים שונים שלטענת התובע הגיעו לו בשל חלות צו ההרחבה בענף הבנין, והיתרה - בסך 200,000 ₪, נדרשה מהנתבעת בשל טענת התובע בדבר זכאותו לפיצויים בעבור עגמת נפש (70,000 ₪), התנהגות חסרת תום לב (70,000 ₪), ובעבור פיטורים שלא כדין (60,000 ₪). כתב התביעה עצמו רווי טענות במישור הרגשי ואף הרגשני; התובע מתואר שם כמי שעבר התעללות קשה, כמי שנרדף באכזריות ובזדון על ידי סמנכ"ל הנתבעת, עד שהגיע לסיום העסקתו על ידי הנתבעת, לאחר קנוניה מתוכננת שנרקמה כנגדו, וסיומה בטקס התזת דמו של התובע. 2. הנתבעת, בכתב הגנתה, התקוממה כנגד המעשים שיוחסו לה ולסמנכ"ל, וטענה כי התובע אינו זכאי לקבל ממנה מאומה. לטענתה, עבודתו של התובע הופסקה בהתפטרותו, שהיתה לאחר שהתובע נתפס מזייף תעודה בדבר בדיקה שערך. הנתבעת הכחישה גם את הטענה בדבר חלותו של צו ההרחבה בענף הבניה על יחסי העבודה בין הצדדים. 3. הצדדים הוזמנו לישיבת גישור בפני נציג ציבור, אך לא הגיעו להסכמה כלשהי. משכך, נערך בתיק דיון מוקדם, שבו נוסחו באופן מפורט, מרבית המוסכמות והפלוגתאות כפי שהן עלו מכתבי הטענות ומדברי ב"כ הצדדים בעת הדיון, אלא שלקראת תום הישיבה, נתבלבלה דעתה של מערכת המחשוב בבית הדין, והפרוטוקול השתבש לחלוטין. חלק ניכר ממנו נמחק, והחלקים שנשארו - נותרו משובשים כך שחלקים מוקדמים מהפרוטוקול התערבבו עם חלקים מאוחרים יותר, וכד'. (הקובץ שנותר מהפרוטוקול נשמר בתיק האלקטרוני בבית הדין, אך לא ניתן להבין ממנו כמעט דבר). בנסיבות אלה, ניתנה החלטה בדבר הגשת עדויות ראשיות בתצהירים, תוך בקשה מהצדדים להתייחס בתצהיריהם לא רק לפלוגתאות שכבר לובנו במהלך הדיון (ושלא נותר להן זכר בפרוטוקול), אלא גם לפלוגתאות נוספות שעדיין היתה כוונה ללבן אותן. 4. הצדדים אכן הגישו תצהירי עדות ראשית, ובישיבת ההוכחות שמענו (בלא נציגת העובדים שהוזמנה ולא באה), את עדויותיהם של מצהירי הצדדים. לאחר ישיבת ההוכחות - הוגשו סיכומים בכתב. אלה העובדות 5. הנתבעת היא חברה בשליטתו ובבעלותו של מר יובל שרון (שייקרא להלן: "יובל"). יובל קנה את מניות הנתבעת או את פעילותה מאת הטכניון, והחל להפעיל את הנתבעת בחודש מאי 2006. 6. הנתבעת עוסקת בבדיקות של התאמה לתקן ובבדיקות איכות של עבודות בענף הבניה. הנתבעת היא "מעבדה מאושרת", כמשמעות מונח זה בסעיף 12(א) לחוק התקנים, התשי"ג-1953 והיא מוסמכת כמעבדה על פי חוק הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, התשנ"ז-1997. 7. התובע הוא בעל נסיון של עשרות שנים בבדיקות קרקע ובטון. הוא החל לעבוד בחברת "איזוטופ" בשנת 1991 ועבד בתפקיד זה גם במוסדות אחרים, ובהם - הטכניון. בשנת 2006, בטרם תחילת פעילותה של הנתבעת שוב עבד התובע, במשך חודשיים ב"איזוטופ". 8. ביום 1/6/06, סמוך לאחר תחילת פעילות הנתבעת בשליטתו של יובל, החל התובע לעבוד אצל הנתבעת, לאחר סיכום שהיה בינו לבין יובל. לגרסת התובע, כפי שהועלתה בכתב התביעה וגם בתצהירו, סוכם עמו כי שכרו החודשי אצל הנתבעת יהיה בסך 4,900 ₪, אך למרות אותו סיכום, שילמה הנתבעת לתובע שכר בסך של 4,500 ₪ לחודש, במשך 8 חודשים, עד אשר העלתה את השכר לסכום המובטח. הנתבעת מכחישה גרסה זו של התובע בענין ההבטחה הנטענת. בחינת גרסתו של התובע בענין זה, כפי שהיא נותרה לאחר עדותו, מעלה כי אין אפשרות לקבל את גרסתו. עדותו של התובע בענין זה לא היתה עקבית; תחילה העיד התובע כי למעשה סוכם עמו על שכר בסך 5,000 ₪ לחודש, אך הוא טען כי סוכם עמו על שכר בסך 4,900 ₪ מאחר שמסכום המשכורת יש להפחית ניכויים בשל כלי רכב צמוד. לאחר מכן, העיד התובע כי הוא הפחית סך של 100 ₪ מה-5,000 שלטענתו הובטחו לו, מאחר שהוא המעיט בערכו. בהמשך העיד התובע כי כלל לא סוכם עמו על שכר בסך 4,900 ₪, אלא שמשלאחר זמן מה הועלה שכרו לסך של 4,900 ₪, הוא הבין בדיעבד שכך הובטח לו מלכתחילה. להמחשת בלבול זה בגרסתו של התובע, נביא כאן ציטוטים מעדותו באותו ענין: "יובל הבטיח לו. הוא לא הבטיח לי 4,900 ₪, אלא 5,000 ₪. אמרתי לו שמגיע לי 5,000 ₪ והוא אמר שאתחיל לעבוד והכל יסתדר. ... זה 4,900 ולא 5,000 ₪ כי יש כל מיני תיקונים של הורדת רכב, אז זה לא יכול להיות 5,000. ... אתה מבקש שאגיד לך מי הבטיח לי 4,900 ₪, ואני אומר שביום שלקחו אותי מהטכניון לנצרת אמרו לי שמה שאדבר עם יובל זה קדוש. נכון שזה הבטחה לקיים את מה שיובל יגיד ולא דווקא הבטחה על 4,900. ... אכן אמרתי שהעבודה שלי שווה 5,000 ויובל אמר שיהיה בסדר ומזה הבנתי שיש הבטחה ל-4,900 כי אני מוריד מערכי קצת. הורדתי דווקא 100 כי יש כל מיני הורדות בתלוש. למשל רכב. ההורדה של רכב היא יותר מזה אבל הורדתי 100. כל הזמן בתקופה הזו באתי ליובל וביקשתי שיתן את מה שהבטיח והוא אמר שיהיה בסדר ובסוף העלו לי ל-4,900 אז מזה הבנתי בדיעבד שההבטחה היתה ל-4,900 ₪.". מהעדות המצוטטת לעיל, עולים ספקות רציניים בדבר המהימנות שניתן לייחס להצהרותיו של התובע בתצהירו, ולעדותו בכלל. מסתבר שהתובע מוכן להצהיר הצהרה נחרצת בדבר מה שכביכול סוכם עמו, אף שגם לתובע עצמו אין גרסה אמיתית כזו. 9. אין חולק כי לתובע יש ידע מקצועי מספק והוא מסוגל לבצע היטב את העבודה שנדרשה ממנו. 10. ביום 1/10/06, החל מר דוד שורקי לכהן כסמנכ"ל תפעול של הנתבעת (והוא ייקרא להלן: "דוד"). לטענת התובע, מאז כניסתו של דוד לתפקידו, החל מסע של פגיעה מתמשכת בתובע. כניסתו של דוד לעבודה, סימלה, לטענת התובע, את "תחילתה של תקופת רדיפה אכזרית, בלי נפסקת ומתמשכת" כלפי התובע. דוד - כך לטענת התובע - "כל הזמן חיפש אותי באכזרוית בחוסר תום לב ובזדון". מהראיות שבפנינו עולה כי לטענות חמורות אלה - אין על מה לסמוך. לא ברור לנו אם התובע אכן חש שדוד רודף אותו (באכזריות), או שמא הוא העלה את טענתו זו תוך שהיה מודע לכך שהיא אינה נכונה, ורק כדי להצדיק את הפגמים בעבודתו, שעוד נפרט בהמשך, אך כן ברור לנו ש טענות אלה בדבר הרדיפה האכזרית, כביכול, מצד דוד - אינן נכונות. 11. לטענת התובע, כפי שהועלתה בכתב התביעה (סעיף 15) ובתצהירו (סעיף 14), "יריית הפתיחה" של דוד בתובע, היתה בכך שדוד החליט לשנות חד-צדדית את חוזה העבודה של התובע ולהעביר את התובע משבוע עבודה בן 5 ימים לשבוע עבודה בן 6 ימים, אך נמנע מהתובע לעבוד בימי שישי והדבר פגע קשות במשכורתו של התובע. מהטענה האמורה עולה כי תחילה היה שבוע העבודה של התובע בן 5 ימים, ולאחר מכן, התובע הועבר - בהחלטת דוד - לעבוד בשבוע עבודה בן 6 ימים, אך למרות זאת, הנתבעת מנעה מהתובע לעבוד בימי שישי, ובכך - פגעה בשכרו. כמו טענות אחרות של התובע, גם טענה זו התבררה כבלתי מדוייקת (בלשון המעטה). כבר בחקירתו הנגדית של התובע התברר כי האמור בתצהירו בענין זה, אינו משקף את גרסתו של התובע עצמו. בעדותו, הסביר התובע כי הוא אכן עבד בימי שישי, הן לפני השינוי והן לאחריו, וכי השינוי - כביכול - היה בכך שהנתבעת כבר לא שילמה לו גמול שעות נוספות בגין העבודה בימי שישי. בהמשך, הוצג לתובע דיווח שעות לגבי חודש יולי 2009 (כלומר - סמוך לסיום עבודתו של התובע), שמלמד על עבודה בימי שישי, עבודה שבעדה - גם לפי עדות התובע - הוא קיבל גמול שעות נוספות. בשל הבעייתיות גם בגרסתו של התובע בענין זה, אנו דוחים גם אותה. אנו מעדיפים על פניה את גרסת הנתבעת וקובעים כך: א. עיקר עבודתו של התובע בתחילת עבודתו אצל הנתבעת, נעשה באתר של חברת החשמל. שם, היה צורך בכך ששבוע העבודה של התובע יהיה בן 6 ימים. אכן, התובע עבד 6 ימים בשבוע. ב. לאחר מכן, באוקטובר 2008 או זמן מה לפני כן, הסתיימה העבודה באתר חברת החשמל והנתבעת כבר לא נזקקה להעסקת התובע בימי שישי באופן קבוע. במקביל, התובע ביקש לעבור לשבוע עבודה בן 5 ימים. בהתאם לכך, דוד הורה לחשבת השכר להגדיר את התובע כמי שמועסק בשבוע עבודה בן 5 ימים. ג. כלומר - השינוי לא היה במעבר משבוע עבודה בן 5 ימים לשבוע עבודה בן 6 ימים, אלא להיפך. השינוי נעשה לבקשת התובע, אשר התאימה גם לצרכי הנתבעת. כשהתובע עבד בימי שישי לאחר השינוי - הוא קיבל גמול שעות נוספות בעבור עבודה זו. גם ענין זה שימש כאחד משיקולינו לדחות לחלוטין את טענותיו של התובע בענין ההתנכלויות ה"אכזריות" מצד דוד. 12. אם גרסתו של התובע היתה מתקבלת, היינו אמורים לקבוע כי דוד, שהחל לעבודאצל הנתבעת כבר באוקטובר 2006, כאמור לעיל, שם לעצמו למטרה להביא להפסקת עבודתו של התובע. לשם כך, הוא השתמש באמצעי התעללות שונים, אך למרות זאת, במשך שנים לא הצליח דוד להביא להפסקת עבודתו של התובע. לפיכך, בשנת 2009, גוייס לעבודה אצל הנתבעת עובד אחר, מר משה זילברשטיין (שייקרא להלן: "משה") שמטרת העסקתו היתה לפגוע בתובע (ראו סעיף 28 לתצהיר התובע), וכעבור מספר חודשים - הצליח סוף סוף משה לספק לדוד סיבה לפטר את התובע והתובע פוטר. גרסתו זו של התובע כה מופרכת, עד שחבל להכביר מילים כדי לדחות אותה, ודי אם נעיר שאילו דוד היה רוצה לפטר את התובע, הוא היה יכול לעשות זאת בדרך קלה הרבה יותר, כבר בשנת 2006, ולפחות - עם ייחוס הפרות המשמעת לתובע בענין הדיווח הבלתי נכון על שעות העבודה, כפי שנפרט בסעיף 13 להלן. 13. האמת היא שבפועל, דוד, היה בדרך כלל מרוצה מתפקודו של התובע וממקצועיותו. עם זאת, היה לתובע דין ודברים דווקא עם יובל, בענייני שעות עבודתו. המחלוקת נבעה מכך שהתובע לא שבע רצון מהעובדה שהנתבעת לא החשיבה לו את שעות הנסיעה כחלק משעות העבודה. בתחילת תקופת פעילותה של הנתבעת במתכונתה הנוכחית, היה אסור לה עדיין לאחסן מכשיר מדידה גרעיני במחסניה. לפיכך, הנתבעת אחסנה את המכשיר במחסן של חברת "איזוטופ" בנצרת. התובע, שהוא תושב נצרת עלית, היה אמור להגיע בתחילת כל יום עבודה לקחת את המכשיר ממחסני "איזוטופ" בנצרת. באותה עת, מועד הגעתו של התובע אל חצרי "איזוטופ" בנצרת - נחשב כמועד תחילת יום העבודה, והדבר היה לרוחו של התובע. כעבור זמן מה, קיבלה הנתבעת היתר לאחסן את המכשיר הגרעיני במחסניה בקרית אתא. לפיכך, כשהתובע החל את יום עבודתו בנסיעה אל חצרי הנתבעת בקרית אתא, הדבר הביא לכך שיום עבודתו נחשב כמתחיל מאוחר יותר, רק כשהוא הגיע לקרית אתא. מכך - התובע לא היה מרוצה, ועל כן היו ימים שבהם הוא דיווח על שעת היציאה מביתו, כאילו היא שעת תחילת יום העבודה. בענין זה, שלח אליו יובל מכתב, ביום 5/1/08, שבו נאמר כך: "בהמשך לבדיקת שעות העבודה שלך בהתאם ליומנים נמצאו אי התאמות חריגות בדיווח שלך. ... * ישנו חוסר התאמה בכל המקרים בצורה גורפת. * הממצאים חמורים ביותר והינם גניבה לכל דבר ועניין. אני רואה בחומרה רבה את המעשים הנ"ל וזאת בהמשך להבהרה של הדברים בשיחה ב-4 עיניים בינינו באתר ... ובפגישה הבהרתי באופן חד משמעי כי אין להדפיס נוכחות שלא באתר! הבדיקה העלתה כי גם בעבר בוצעה מרמה זו! יש להפסיק לאתר את המעשים, שבעתיד יטופלו באופן שונה.". תמוה בעינינו שהתובע קיבל מאת יובל מכתב המאשים אותו בגניבה ובמרמה, אך לטענתו - דווקא דוד הוא זה אשר, כביכול, רודף אותו. אכן, בהמשך (כשנה וחצי לאחר מכן), התערב גם דוד בענייני דיווח שעות העבודה של התובע. הדבר בא לידי ביטוי במכתבו של דוד לתובע מיום 7/7/09, שבו נאמר כך: " ברשותך כרטיס נוכחות ... למרות פניותיי בעבר בדרישה להדפיס כרטיס נוכחות עם הגעתך למבדקה או לאתר העבודה ועם סיום יום העבודה (דווח שעות הנסיעה בנפרד). לצערי, אתה ממשיך לעשות בשלך ולהדפיס תחילת עבודה בדרכך למעבדה ולעיתים אף במקום מגוריך! בבדיקה שערכתי, מצאתי שבמהלך יותר ממחצית חודש יוני 09 התחלת עבודתך בסניף בחיפה אולם 'נוכחותך' בעבודה החלה קודם לכן ... נבקשך לפעול עפ"י ההנחיות שנמסרו לך הן בעל פה והן בכתב - להדפיס כרטיס נוכחות במעבדה בלבד. לא יאושרו לך שעות התחלה או סיום שהודפסו טלפונית באם אלה לא אושרו על ידי בזמן אמת.". 14. באופן תדיר, ערכה הנתבעת ביקורת על טיב עבודת עובדיה, לרבות התובע. התובע ובודקים אחרים שהועסקו על ידי הנתבעת, עברו גם הדרכות תאורטיות וכן - לעתים - מבחנים מעשיים (כלומר - ביקורת מעשית על אופן העבודה). בביקורות שנערכו, נמצאו לפעמים ליקויים שונים בעבודת התובע, ולעתים - הביקורת העלתה כי העבודה תקינה. באפריל 2009, החלה הנתבעת להעסיק את משה. תפקידו של משה מוגדר כ"מרכז תחום קרקע ודרכים". בין השאר, היה משה אחראי על עריכת ביקורות על עבודת התובע. (כמו גם על עריכת ביקורות על עבודתם של שני בודקי מעבדה ושני בודקי שטח נוספים, כך שתחושתו הנטענת של התובע שייעודה של העסקת משה היה לפגוע בתובע - אינה מבוססת). 15. ביום 14/6/09, הגיעה אל הנתבעת תלונה של לקוח שאצלו בוצעה בדיקה על ידי התובע, כי הוא לא קיבל את ממצאי הבדיקה. בעקבות זאת, ערך משה, ביום 17/6/09, ביקורת על עבודתו של התובע. הביקורת העלתה פגם בעבודתו של התובע, בכך שהתובע רשם את ממצאי בדיקתו על גבי פנקס קטן שנשא עמו ולא על טופס שהיה מיועד לכך לרישום טיוטת הבדיקה. אחת התוצאות של אי-רישום הממצאים על גבי הטופס, היתה זו שהביאה לתלונת הלקוח; כלומר - אי-מסירת העתק הטופס למזמין הבדיקה. בנוסף לכך, משה סבר שמדובר בפגם חמור, באשר כשהממצאים נרשמים על גבי הטופס הממולא כראוי, יש שם כל הפרטים הנחוצים; האתר שבו מדובר, תאריך הבדיקה, המקום המדוייק שבו בוצעה הבדיקה (כולל מקום לתרשים השטח), ועוד. לעומת זאת, כשהממצאים נרשמים על גבי פנקס, קיים חשש שמא לאחר מכן, בהעתקתם אל הטופס לא יהיה ניתן לייחס את הממצאים הנכונים אל הבדיקה המתאימה, ויהיה חוסר בפרטים שאותם יש לציין בטופס. התובע העדיף לרשום את הממצאים בפנקס, מאחר שהדבר היה קל יותר, ולא גרם לצורך לסחוב עמו את הטפסים. התובע סבר שאין בעיה בהעתקת הממצאים מאוחר יותר אל הטופס. 16. על המקור לרעיון לרשום את הממצאים בפנקס במקום לציין אותם על טופס הבדיקה המיועד לכך, מסר התובע בתצהירו - שתי גרסאות. לפי האמור בסעיף 33 לתצהירו, התובע עצמו יזם את הרעיון, בנסיון לחפש דרכים יצירתיות שלא להיקלע למלכודת שלדבריו דוד ניסה להכניס אותו אליה בהטילו עליו מטלות שלתובע לא היה זמן לעמוד בהן. הרישום בפנקס חסך זמן, שכן את הרישום המסודר יותר בטופס, היה התובע יכול לעשות לאחר מכן, בזמנו הפנוי. לעומת זאת, על פי האמור בסעיף 35 לתצהיר התובע, יוזם הרעיון היה דווקא דוד. (בחקירתו הנגדית ייחס התובע את האמור בסעיף 35 לא ליוזמה כללית של דוד, אלא ליוזמה שהתייחסה ליום 17/6/09 בלבד). שתי גרסאותיו אלה של התובע, אינן יכולות להתיישב זו עם זו, ואנו דוחים את טענתו על כך שדוד, כביכול, הורה לתובע למלא את הטפסים בבית. התובע היה מודע לחובה למלא את הטפסים באתר הבדיקה. כך, לפחות, הוא הודה בעת חקירתו הנגדית, בין השאר, כשהעיד כך: "נכון שבטופס רושמים את מספר התוצאטה ויש בצד ימין מקום לשרטוט גרפי של מיקום התוצאה ... נכון שאני מחוייב כל פעם לעשות את זה ... תמיד אני משתדל לעשות את זה במקום ... כתבתי בפנקס כי זה יותר נוח. ... נכון שהביקורת היתה ב02008 ... ותיקנתי את עצמי אח"כ. נכון שזה לא היה בסדר, ותיקנתי את עצמי ...". כלומר - כבר בשנת 2008 היה התובע מודע לכך שהרישום בפנקס "לא היה בסדר", ולדבריו הוא "תיקן את עצמו" לאחר מכן. 17. בשל ממצאיו של משה, נערך לתובע, ביום 17/6/09, בירור בנוכחות משה וכן בנוכחות גב' יוספה ברקוביץ, מנהלת אבטחת האיכות של הנתבעת (שתיקרא להלן: "יוספה"), וד"ר יאן גורצקי, סמנכ"ל הנדסה של הנתבעת. ד"ר גורצקי היה בין אלה שהעבירו לבודקים הדרכות שונות, ובין השאר, העביר הדרכה ביום 24/7/08 לבודקים כולל התובע, שבסיום התמצית שלה, כתב: "מילוי כל סעיפי של התעונה הזמנית - חוב!". מכאן, אנו מבינים שההדרכה ביום 24/7/08 כללה הנחיה בדבר החובה למלא את טופס התעודה הזמנית על כל סעיפיה. מכל מקום, בעת הבירור שנערך לתובע ביום 17/6/09, הוא התבקש להעביר את הממצאים אל הטופס, כפי שהיה עליו לעשות כבר בעת עריכת הבדיקה. התובע השיב כי אינו יכול לעשות כך, מאחר שלדבריו - הוא שכח את הפנקס בביתו. על כן, התבקש התובע לנסוע לביתו ולהביא את הפנקס, ובהמשך למלא את הטפסים בנוכחותו של משה. התובע אכן נסע לביתו, אך שהה שם מספר שעות ורק לאחר מכן חזר. הוא לא מילא את הטפסים בנוכחות משה, אלא בביתו. הנתבעת החליטה לקזז משכרו של התובע את שעות שהייתו בבית ביום 17/6/09. התובע ראה גם החלטה זו כחלק ממסע הרדיפה שלטענתו נערך נגדו. 18. ביום 10/9/09, היה התובע אמור לבצע בדיקות באתרים ביקנעם וכן במזרעה. משה החליט לערוך ביקורת פתע לתובע לגבי הבדיקה במזרעה. משה לא תיאם זאת עם דוד. משה הגיע לאתר בשעות הצהריים, והבחין במכוניתו של התובע. משה המתין מחוץ לאתר לסיום הבדיקה. לאחר זמן מה, כשהתובע כבר החל בנסיעתו מהאתר במזרעה לכיוון יקנעם, טלפן אליו משה וביקש ממנו לחזור לאתר לשם עריכת הביקורת על הבדיקה שנעשתה על ידי התובע. התובע נענה לבקשה וחזר לאתר במזרעה, נפגש עם משה, והשניים יצאו לכיוון מקום ביצוע הבדיקות. עוד בטרם הגיעם למקום, אמר התובע למשה כי הוא ביצע רק 3 חורים במקום יותר. בטרם נמשיך את תיאור התרחשות העניינים ביום 10/9/09, נתעכב מעט על אופן ביצוע הבדיקה כפי שהיה אמור להיות. 19. כאמור לעיל, הנתבעת משמשת מעבדה מוסמכת על פי סעיף 12(א) לחוק התקנים, התשי"ג-1953. ככזו, תפקידה של הנתבעת הוא לוודא שעבודות שנעשות - נעשות בהתאם לתקן הישראלי שנקבע מכח חוק התקנים. אופן ביצוע הבדיקה לשם בחינה אם דרגת צפיפות קרקע תואמת את התקן, נקבע במפרט שנקבע על ידי ועדה בין משרדית מיוחדת (של אגף הבינוי במשרד הבטחון, אגף תכנון והנגסה במשרד הבינוי והשיכון ושל משרד התשתיות הלאומיות). מדובר במפרט שמספרו 51 העוסק - בין השאר - בסלילת כבישים ובאופני המדידה הנדרשים. התובע הכיר את המפרט האמור, והיה עליו לנהוג על פי. בסעיף 510055 לאותו מפרט, נקבע כי דרגת צפיפות שכבה מהודקת של עבודות עפר או שכבות גרנולריות אשר נבחנת באמצעות מכשור גרעיני - תיקבע לאחר לקיחת 10 מדגמים למנת עיבוד (כפי שהוגדרה בסעיף אחר למפרט) או למנה קטנה יותר (נקבע גם כי בבדיקת מנה גדולה יותר ממה שהוגדר כמנת עיבוד - יש להגדיל את מספר המדגמים באופן יחסי. מכאן, שלכל הפחות, יש צורך בלקיחת 10 מדגמים לשם בדיקת דרגת צפיפות מעין זו. עם זאת, מהנחיות הרשות להסמכת מעבדות, בענין ניטור עומסי עבודה במעבדות בניה, מסתבר שנלקחו בחשבון רק ששה מדגמים בעת בדיקת צפיפות במכשור גרעיני. לפיכך, נצא מתוך הנחה שהתובע היה יוצא ידי חובה אילו היה מבצע לקיחת ששה מדגמים בבדיקה שערך ביום 10/9/09. 20. אופן הבדיקה באמצעות מכשור גרעיני נקבע בתקן. מדובר בתקן ישראלי ת"י 1454 מדצמבר 1997 (ראו: וכן ההודעה בדבר התקן שפורסמה בי"פ התשנ"ח עמ' 1260 וגם את נספח ז' לתצהירו של משה). כל מדגם שיש לקחת נעשה על ידי החדרת מוט הבדיקה לחור שנעשה קודם לכן על ידי מוט החדרה. בכל חור כזה, יש לערוך לפחות שתי קריאות צפיפות. אם ההפרש בין הממצאים של דרגות הצפיפות אינו עולה על אחוז אחד (מהרמה הגבוהה יותר), קובעים את הממצא על פי הממוצע בין שתי הקריאות. אם ההפרש עולה על אחוז אחד - יש לערוך קריאה שלישית. אם בין שלוש הקריאות יש שתיים שההפרש ביניהן אינו עולה על אחוז אחד - מתעלמים מהקריאה החריגה וקובעים את הממצא על פי הממוצע שבין שתי קריאות אלה. אם ההפרש בין כל שתי קריאות מבין השלוש עולה על אחוז אחד - יש לבטל את הבדיקה באותו חור ולקחת מדגם מחור אחר. (ראו - סעיף 7.3 לתקן האמור). 21. מהאמור בסעיפים 19 ו-20 לעיל, עולה כי לשם עריכת הבדיקה, היה על התובע לקחת לפחות 10 מדגמים מ-10 חורים שבכל אחד מהם היה עליו לעשות לפחות 2 קריאות. כעת - נחזור לתיאור השתלשלות העניינים ביום 10/9/09. 22. כאמור לעיל, עוד בטרם הגיעם למקום ביצוע הבדיקה, אמר התובע למשה כי הוא ביצע רק שלושה חורים (במקום - לפחות ששה כפי שמסתבר מהנחיות הרשות להסמכת מעבדות, או לפחות עשרה כפי שעולה מהוראות מפרט 51). כשמשה והתובע הגיעו אל מקום עריכת הבדיקה, הצליח התובע להצביע בפני משה על שני חורים בלבד, ולא על שלושה. לטענת התובע, ייתכן שהחור השלישי נסתם מאחר שמשה נסע ברכבו על המשטח שמעל זה. משה העיד כי הוא לא נסע ברכבו על המשטח האמור. גרסתו של משה בענין הזה מקובלת עלינו, הן מאחר שלא מצאנו סיבה לפקפק במהימנותו של משה ומנגד - מצאנו סיבות לא מעטות לפקפק במהימנות התובע, והן משום שהתובע העלה את הענין האמור רק כהשערה. לפיכך, סביר בעינינו שהתובע ערך בפועל בדיקות רק בשני חורים ולא בשלושה כפי שהוא דיווח למשה. בנוכחות משה נערכה בדיקה חדשה בשני החורים שהתובע ערך בהם קודם את הבדיקה, ונמצאו ממצאים המלמדים צפיפות בדרגה נמוכה יותר מאשר הממצאים שהתובע רשם. בחור אחד נמצא ממצא של משקל נמוך בכ-100 ק"ג למטר מעוקב ממה שהתובע כתב שהוא מצא, ובחור אחר - משקל נמוך בכ-80 ק"ג למטר מעוקב. (מאחר שהתובע כתב ממצאים של כ-2,200 ק"ג למ"ק, נראה שמדובר בסטיה של כ-3.5%-4.5%). מעבר לכך, בטופס הבדיקה שהתובע מילא, הוא ציין כאילו ערך בדיקות בששה חורים. התובע אף ערך תרשים שבו מסומנים 6 חורים. מכאן, שאף אם התובע אכן ערך בדיקות בשלושה חורים, הרי שהוא ציין ממצאים לגבי ששה חורים, דבר שאף התובע אינו טוען שהוא עשה. כלומר, גם לפי גרסת התובע עצמו, הטופס שהוא ערך כולל ממצאים שאינם נכונים (וכנראה - מומצאים). 23. משה דיווח לדוד - טלפונית - על ממצאי הביקורת שערך בקשר לבדיקה של התובע. משה ביקש מהתובע לנסוע אל דוד, במשרדי הנתבעת. 24. ראוי להדגיש כי הנתבעת אינה יכולה להשלים עם ממצאים בלתי אמינים של בדיקות שנערכות על ידי בודקיה. הנתבעת מחוייבת לדאוג לכך שממצאי הבדיקות שנערכות על ידי בודקים מטעמה - יהיו מהימנים וישקפו את המצב האמיתי. כשנמצא שבודק מטעם הנתבעת "מפברק" נתונים וכותב ממצאים תקינים בלא לערוך בדיקה כפי שעליו לערוך, הדבר מעורר את החשש שמא הבודק עושה יד אחת עם הקבלן שמבצע את העבודות שלגביהן נערכת הבדיקה. הקבלן תלוי בממצאי בדיקה תקינים כדי שיוכל למסור את העבודה, וברור שלקבלנים יש אינטרס שהבודקים מטעם המעבדות המוסמכות יכתבו ממצאים תקינים של בדיקות. רישום ממצאים תקינים מומצאים, חותר, איפוא, תחת עצם קיומה של הנתבעת והצדקת קיומה. 25. דוד - אשר כאמור לעיל - קיבל ממשה את הדיווח על הביקורת שנערכה בקשר לבדיקתו של התובע, החליט שיש מקום להשעות את התובע מעבודתו, עד אשר יוחלט כיצד להמשיך. ברקע ההחלטה, יש לזכור כי יום 10/9/09 היה יום חמישי, וכי היה מדובר כבר בשעות אחה"צ. לפיכך, משה העריך שלא יוחלט בעניינו של התובע בטרם יום א' 13/9/09. 26. כשהתובע הגיע אל דוד, הודיע לו דוד כי הוא משעה אותו מהעבודה עד לבירור גורל המשך עבודתו עם גורמים אחרים בחברה (כנראה יובל). דוד הודיע לתובע כי הוא מתבקש גם להשאיר את המכונית של הנתבעת בחצרי הנתבעת.דוד עשה זאת כביטוי לכעסו, הוא החליט לשלול מהתובע את הזכות לכלי רכב צמוד בזמן ההשעיה. כפי הנראה, התובע הבין מדברי דוד כי כבר לא יתאפשר לתובע להמשיך לעבוד אצל הנתבעת. לפיכך, הלך התובע להיפרד מעובדי הנתבעת ששהו באותו זמן במשרדיה. 29. בנוסף, התובע הוציא מהמכונית, בהסכמת דוד, את חפציו האישיים. לאחר מכן התברר כי לחריץ המפתח של מתג ההתנעה במכונית הוכנס עפר, וכי הדבר מנע את התנעת המכונית עד להוצאת העפר. ההסבר שהנתבעת נתנה להימצאותו של העפר בחריץ ההתנעה של המכונית, היה שהתובע הכניס את העפר לשם. התובע מכחיש כי הכניס עפר לאותו חריץ, אך לדעתנו, יש סבירות רבה יותר שהתובע היה זה שהכניס לשם את העפר, על פני כל הסבר אחר להימצאותו שם (ועל פני האפשרות שגרסת הנתבעת בדבר הימצאות העפר אינה נכונה). 30. צויין על ידינו קודם, כי התובע הבין מדברי דוד שהתובע כבר לא ימשיך לעבוד אצל הנתבעת. ברור לנו כי מדובר במסקנה שהתובע הסיק בעצמו, ולא בדברים שנאמרו לתובע על ידי דוד, גם מהאמור במכתב שהתובע כתב ליובל ביום 11/9/09. מהמכתב האמור עולה ברורות כי מה שנאמר לתובע על ידי דוד, היה בענין השעיה בלבד, ולא בענין פיטורים. התובע - כאמור במכתבו - ראה את התנהגותה של הנתבעת, כפיטורים. כך, בין השאר, כתב התובע במכתב האמור: "הנדון: השהייתי מהעבודה. לאור השהייתי מהעבודה על ידי מר דוד שורקי בתאריך 10/09/2009 בשעה 16:00 וליקחת ממני כל ציוד עבודה כולל כרטיס עובד, אזי יחס עובד-מעביד בטל בינינו ואני רואה בזאת כמפוטר על-ידכם לאלתר. ... אני רואה בזה הרעת תנאי עבודה ואי-אמון בין עובד ומעביד. לאור הנסיבות הללו - אמוני במערכת כשל.". 31. ביום א', 13/9/09, שוחח דוד עם התובע והזמין אותו לבירור בצהרי היום. התובע אמר שהוא לא יוכל להגיע (בהיותו בלא המכונית שהושארה בחצרי הנתבעת), ולפיכך סוכם בין השניים שהבירור יתקיים למחרת, ושמשה יגיע לבית התובע, כדי להסיע אותו אל משרדו של דוד. לאחר אותו סיכום טלפוני, כתב דוד מכתב אל התובע, שבו נאמר כך: "הינך מוזמן למשרדי ביום 14.09.09 בשעה 09:00 לצורך בחינת נסיבות השעייתך מהעבודה מיום 10.09.09.". משה נסע לבית התובע למסור לו את המכתב, אך לא מצא את התובע. לפיכך, הצמיד משה את המכתב אל דלת ביתו של התובע. 32. למחרת, בהתאם לסיכום בין התובע לבין דוד, הגיע משה בשעות הבוקר אל בית התובע, כדי לקחת אותו לישיבת הבירור במשרדו של דוד. אולם, התובע לא היה בביתו. התובע גם לא הגיע בדרך אחרת אל משרדו של דוד באותו יום. במקום זאת, שלח התובע מכתב אל הנתבעת (לא ברור אם הוא נשלח לדוד או ליובל או לשניהם). במכתבו של התובע מיום 14/9/09, נאמר כך: "הנדון: הזמנה לשימוע. בהמשך למכתבי מתאריך 11.09.09 שפקססתי אליך בתאריך 13.09.09, הריני להעלות על הכתב את ענין השימוע. הודעת לי טלפונית בתאריך 13.09.09 (מהיום להיום) שאני צריך להגיע לשימוע, בלי להגיד לי את הנושא של השימוע. אני מבקש לשלוח אלי בכתב את סיבת השהייתי, נושא של השימוע, מסמכים הנלווים ולתת לי כמה ימים להתכונן לשימוע.". 33. כפי הנראה בתגובה למכתב זה של התובע, כתב דוד מכתב מפורט יותר אל התובע, ביום 14/9/09. כך נאמר בו: "בתאריך 10.09.09 נערך לך מבדק פנימי שבמהלכו התגלו ממצאים חמורים הנוגדים את נהלי החברה ודפוסי ההתנהגות בכלל. הן במבדק והן בפגישה שנתקיימה במשרד הודאת בביצוע הזיוף נתוני הבדיקה. בעקבות הודאתך הוחלט על השעייתך במיידית עד לברור הנושא. לצורך הבהרת הדברים זומנת לשימוע במשרדי החברה ואף שלחתי רכב במיוחד על מנת לאסוף אותך מהבית. עובד החברה שהגיע לביתך מצא עצמו מול דלת סגורה למרות שהדבר תואם מבעוד מועד ולא הודעת על שינוי כלשהו. הינך מוזמן להגיע למשרדי מחר יום ג' 15.9.2009 לשימוע. זאת הזדמנות נוספת שניתנה לך להשמיע עמדתך, לנוחיותך, אשמח לתאם עימך את שעת הגעתך.". המכתב האמור נמסר למשה, כדי שימסור אותו לתובע עוד באותו יום. משה אכן שוחח עם התובע ותיאם עמו את הגעתו (שוב) לבית התובע בשעות אחה"צ של יום 14/9/09. 34. בעת שמשה הגיע לבית התובע בשעות הבוקר של יום 14/9/09, הוא הבחין בכך שבחצר ביתו של התובע מצוי ציוד שמשה זיהה אותו כציוד של הנתבעת. לפיכך, כשנסע משה שוב לבית התובע באותו יום, הוא לקח עמו עובד נוסף של הנתבעת, מר חיים מזרחי, כדי שהוא יעזור לו בלקיחת הציוד של הנתבעת מחצר ביתו של התובע אל מכוניתו של משה. 35. משה ומר מזרחי הגיעו אל בית התובע. משה מסר לתובע את מכתבו של דוד מאותו יום (שצוטט בסעיף 33 לעיל). התובע איפשר למשה ולעמר מזרחי לקחת חלק מהציוד שמשה זיהה כציוד של הנתבעת, אך לגבי חלק אחר - טען התובע כי אין מדובר בציוד של הנתבעת אלא בציוד של "איזוטסט". משה לא רצה להתווכח עם התובע בענין זה, ולא לקח ציוד שהתובע טען כי הוא אינו של הנתבעת, אף שהוא חלק על התובע בענין זה. משה צילם את הציוד בחצר הנתבעת. 36. התובע לא נענה להזמנת דוד לתאם עמו את שעת הגעתו למשרדים ביום 15/9/09 ואף לא הגיע למשרדים ביום 15/9/09. במקום זאת, כתב התובע מכתב לדוד, ביום 16/9/09, שבו נאמר כך: "קראתי בתדהמה רבה את מכתבך. לרבות טענות חסרות הבסיס אודות זיוף ועוד הונאה שלא היתה. באם כוונתך לערוך לי שימוע אמיתי, אז אבקשך להעביר לי מכתב המפרט כל טענותיך כלפי ואני אשיב בכתב. מבחינתי כל התנהלותך כלפי היא שערורייתית, מתוכננת ומטרתה לפגוע בי שלא בצדק.". בענין מכתב זה נבהיר כי נוכח העובדות שקבענו לעיל, אין אנו נותנים אמון באותה "תדהמה" שהתובע ייחס לעצמו במכתבו. התובע ידע בבירור מה הטענות כלפיו בענין ממצאי הביקורת מיום 10/9/09. גם לגרסתו - טופס הבדיקה שהוא מילא - אינו משקף את הנתונים האמיתיים לפחות לגבי מספר החורים שהתובע עשה. על כן, לא היה מקום לכל "תדהמה" מצד התובע למקרא מכתבו של דוד מיום 14/9/09, וודאי שלא ל"תדהמה רבה". התובע לא נדהם למקרא המכתב, אלא - כנראה - חיפש דרך לדחות את הקץ. 37. מכל מקום, בעקבות מכתבו של התובע מיום 16/9/09, נאותה הנתבעת להזמין את התובע לישיבת שימוע אחרת, ביום 22/9/09. הזמנה שנעשתה במכתבה של יוספה, מיום 17/9/09, שבו נאמר כך: "כפי שהובהר לך השעייתך מעבודה נובעת מכך שמנהליך כילו כי זייפת ממצאי בדיקה ודיווחת דיווחי שקר. במכתב לדוד מיום 16.09.09 אתה מכחיש את ענין הזיוף מכאן שלא ברורה לי התנגדותך להליך שימוע בו תוכל להציג את טיעוניך באופן חופשי וברור. נציג מטעם המבדקה אשר נשלח לביתך לצורך הבאתך לשימוש מצא בחצר ביתך רכוש רב השייך למבדקה. ביום 14.09.09 נשלחו לביתך עובדי המבדקה מר משה זילברשטיין וחיים מזרחי עך מנת להשיב את פרטי הרכוש אשר נגנבו מהמבדקה על ידך. מסיבות לא מובנות העברת לידם רק חלק מהרכוש הכנוס באשר לשאר טענת כי זה הוא רכוש חברת איזוטסט. זאב, מדובר בעבירה חמורה ביותר - גניבה. כפי שברור לכולם זהו ענין פלילי שמן הראוי שיתברר בשימוע. ביום השעייתך נתבקשת להשאיר את הרכב שהיה ברשותך. לתדהמתנו לא ניתן היה להניע את הרכב משום שחומר זר הוחדר במפתיע למתג ההנעה, גם מקרה זה רצוי שיתברר. על מנת להקל עליך ולאפשר שימוע הוגן העלתי בפניך את הטענות אשר יושמעו כנגדך בשימוע. בהליך ישתתפו מטעם המבדקה סמנכ"ל תפעול - מר דוד שורקי, סמנכ"ל הנדסה ד"ר יאן גורצקי ואנוכי מנהלת האיכות. אודה לך באם תגלה נכונות ורצון טוב לברור כל השאלות האמורות. קבענו מועד חדש לשימוע - השימוע יערך ביום ג' תאריך 22.09.09 בשעה 10:00 במשרדי המבדקה.". 38. התובע לא הגיע אל משרדי הנתבעת לשימוע שנועד ליום 22/9/09. תחת זאת, פנה התובע אל בא כחו, אשר ביום 25/9/09 שלח ליובל מכתב שבו העלה בשם התובע טענות דומות לאלה שהועלו בכתב התביעה ובתצהירו של התובע, ואשר עיקרן נדחה על ידינו. בכותרת המכתב יוחסה לנתבעת התנהגות "המגיעה עד כדי התעללות" בתובע, ובסיומו של המכתב התבקשה הנתבעת להשיב תוך 5 ימים על דרישתו של ב"כ התובע לשלם לתובע את יתרת המגיע לו בשל סיום עבודתו אצל הנתבעת כמפוטר וכן לשלם לו פיצוי מיוחד בסך 200,000 ₪. בענין השימוע - נטען במכתב כי אין טעם בכך, שכן דוד כלל לא תכנן לשמוע את התובע, וה"עבריין" אינו יכול להיות שופט. ב"כ התובע ייחס לנתבעת תכנון לערוך לתובע משפט ב"בית דין שדה" שבכל מקרה ימצא את התובע אשם, והבהיר כי התובע לא ישתתף בטקס לשם "התזת דמו". 39. הנתבעת לא השיבה על מכתבו של ב"כ התובע. התובע לא המשיך לעבוד אצל הנתבעת. 40. להשלמת התמונה העובדתית נוסיף עוד מספר פרטים: א. ביחד עם משכורת חודש יולי 2009 שולם לתובע רכיב בסך 220 ₪, שהוגדר כ"נסיעות". הרכיב חושב לפי כמות של "22" בתעריף של 10 ₪ ליחידה. בחודש אוגוסט 2009 קוזז רכיב זהה משכרו של התובע. התובע גרס כי מדובר ברכיב של פיצוי שניתן לו על זמן הנסיעה מביתו לעבודה. לפיכך, בענין הקיזוז שנעשה משכר חודש אוגוסט 2009, נטען על ידי התובע כי זו חלק ממסכת ההתעללויות שדוד התעלל בו. הנתבעת גרסה כי התשלום האמור שולם לתובע בשל טעות, של חשבת השכר של הנתבעת. מדובר בטעות מאחר שלתובע היה כלי רכב צמוד שנמסר לו על ידי הנתבעת, כך שהוא לא היה זכאי לתשלום של רכיב "נסיעות". משהטעות התבררה, בחודש שלאחר מכן - היא תוקנה באמצעות הקיזוז האמור. גם בענין זה אין אנו מקבלים את גרסת התובע. זאת, לא רק בגלל דעתנו השלילית בענין מהימנותו, כפי שכבר הודגם לעיל, אלא גם בגלל שאילו אכן היה מדובר בתשלום בעבור זמן הנסיעה לעבודה, הדעת נותנת שהתשלום היה משולם בעבור כל ימי עבודה שהיו בחודש יולי 2009. מספר ימי העבודה בפועל של התובע ביולי 2009, היה 26 (כך עולה מהדיווח שהוגש לנו במקביל לחקירת התובע על קבלת גמול שעות נוספות בגין עבודתו בימי שישי). על כן, תשלום בעבור 22 ימים בלבד, אינו נראה כמתיישב עם גרסת התובע, וגרסת הנתבעת על כך שמדובר בטעות בלבד - סבירה יותר בעינינו. ב. אין חולק כי היתה לנתבעת טעות ברישום ימי החופשה שנצברו בעבור התובע, וכי טעות זו תוקנה כך שלאחר סיום העבודה, שילמה הנתבעת פדיון חופשה בעבור כל יתרת ימי החופשה השנתית שטרם נוצלה על ידי התובע (הדבר השתקף בתלוש המשכורת שהנתבעת הוציאה לחודש אוקטובר 2009, חודש שהתובע כבר לא עבד בו). ג. הנתבעת שילמה לתובע שכר בעבור 9 ימי עבודה בחודש ספטמבר 2009 (גם תשלום זה משתקף בתלוש המשכורת לחודש אוקטובר 2009). דו"ח הנוכחות של התובע בחודש ספטמבר 2009 לא הוגש לנו, כך שאין אנו יודעים אם התובע עבד ביום שישי 4/9/09 או אם לאו. אם התובע עבד ביום זה הרי שהנתבעת שילמה לו שכר בעבור כל ימי העבודה שהיו עד יום 10/9/09. אם התובע לא עבד ביום זה, הרי שהנתבעת שילמה לו שכר על יום עבודה אחד נוסף. מאחר שהתשלום נעשה לאחר שעבודת התובע כבר הסתיימה ולא נראה לנו כי היה לנתבעת אינטרס להיטיב עם התובע באותה עת, אנו מניחים שהתובע אכן עבד ביום שישי 4/9/09, כך שהנתבעת שילמה את שכר התובע בגין התקופה שעד יום 10/9/09 (כולל יום זה). ד. מהתשלומים שהנתבעת שילמה לתובע ואשר פורטו בתלוש חודש אוקטובר 2009, היא ניכתה סך של 1,747.23 ₪ אשר לטענת הנתבעת משקפים את עלות הציוד שלה שנותר בידי התובע. הנתבעת לא ניסתה להוכיח שווי זה של הציוד, ואין אנו מקבלים את עמדתה בענין זה. ה. הנתבעת הודיעה לקבלן שביצע את העבודה במזרעה על ביטולה של הבדיקה שהתובע ערך ביום 10/9/09. תחת זאת, נשלח בודק אחר מטעם הנתבעת לבצע בדיקה מחודשת ביום 13/9/09. בדיקה מחודשת זו נמצאה תקינה. אין אנו רואים את עצמנו מחוייבים להיכנס לשאלה כיצד ארע הדבר שהבדיקה ביום 13/9/09 היתה תקינה בעוד שממצאי הבדיקה שנערכה ביום 10/9/09 ביחד עם משה (בזמן הביקורת) היו בלתי תקינים, אך נעיר כי אם אכן היה יסוד לחשש שמא רישום הממצאים המומצאים על ידי התובע ביום 10/9/09 נעשה בתיאום עם הקבלן כדי לסייע לקבלן, לא מן הנמנע שיש ממש גם בסברה שהעלתה הנתבעת כי הקבלן דאג במהלך סוף השבוע להדק יותר את הקרקע שם, כדי שהבדיקה הבאה תהיה תקינה באמת ולא רק ברישומים. ו. לאחר הפסקת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, הוא עבר לעבוד במעבדה אחרת, של חברת "מאגמא". הממונה עליו שם היה מר מאיר אלמקייס. התובע גרס כי דוד ניסה לגרום למר אלמקייס לפטר את התובע, ולאחר שלא הצליח בכך, שוחח עם הבעלים של "מאגמא" ואכן הצליח להביא לפיטורי התובע משם. דוד גרס כי כלל לא ידע שהתובע עובד אצל "מאגמא" עד אשר מר אלמקייס נפגש עם דוד בפגישה עסקית, ושאל מדוע התובע כבר אינו עובד אצל הנתבעת. בתשובה, מסר דוד כי התובע הוזמן לבירורים בשל התנהלות בלתי תקינה, וכי לא הגיע אליהם והפסיק לבוא לעבודה. לגרסת דוד - הוא כלל אינו מכיר את הבעלים של "מאגמא" ולא שוחח עמו על התובע. גם בענין זה, אין אנו מקבלים את גרסת התובע. התובע לא הסביר מדוע הוא לא הביא ראיה אובייקטיווית כלשהי לנסיבות פיטוריו מ"מאגמא", אם אכן פוטר מעבודתו שם. התובע אף לא מסר פרטים בקשר לזהות בעליה של "מאגמא". אין אנו רואים צורך להכריע בשאלת הדברים המדוייקים שדוד מסר למר אלמקייס, באשר ממילא גן לפי גרסת התובע, לא דברים אלה היו מה שהביא לפיטוריו של התובע מ"מאגמא". ז. הנתבעת לא התיימרה לתת לתובע זכויות על פי צו ההרחבה בענף הבניה. לפיכך, התובע לא קיבל תוספת ותק, לא קיבל תוספת בעבור בת זוגו ולא כל רכיב אחר שהמקור לו הוא בצו ההרחבה האמור. 41. עד כאן - הבאנו את העובדות שאותן קבענו. מכאן ואילך - נבחן את זכאות התובע לרכיבי התביעה השונים. זכאות התובע לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת 42. בטרם נתייחס לשאלת זכאות התובע לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת, נתייחס לענין השעייתו של התובע מעבודתו, כפי שנעשתה על ידי דוד ביום 10/9/09. 43. לדעתנו, מהבחינה העקרונית, נכון לקבוע שהנתבעת לא היתה רשאית להשעות את התובע מעבודתו. הנתבעת לא הצביעה על מקור משפטי המאפשר לה לעשות זאת. 44. עם זאת, נכון להביא בחשבון את העובדה שאותה השעיה, לכשעצמה, לא הביאה לפגיעה כלשהי בזכויות התובע, שכן לא זו היתה הסיבה שהתובע לא זכה לשכר עבודה בעבור התקופה שמיום 11/9/09 ואילך. ההשעיה האמורה נעשתה בתום יום העבודה של 10/9/09, שהיה יום חמישי. התובע הוזמן לשימוע כבר ביום ראשון. בנוסף, נכון להביא בחשבון את הנסיבות שבהן החליט דוד על ההשעיה, נסיבות אלה פורטו על ידינו בסעיף 25 לעיל, והיו על רקע הממצא הברור בדבר רישום נתונים שאינם נכונים בממצאי הבדיקה שהתובע ערך. על כן, ניתן להבין את פשר ההחלטה בדבר ההשעיה. אילו היה עלינו להכריע בשאלה אם התובע זכאי לשכר בתקופת ההשעיה או אם לאו - היינו קובעים כי הוא זכאי לשכר, באשר הנתבעת לא היתה רשאית להשעות את התובע, בהעדר מקור משפטי המעגן סמכות זו. אלא, שאין אנו אמורים להכריע בשאלה זו, ואנו מסתפקים בקביעה שלא היה תוקף לאותה "השעיה". 45. בהמשך לאמור לעיל, אנו קובעים כי אף שההשעיה נעשתה בחוסר סמכות, הרי שאין זה נכון לפרש אותה כ"פיטורים". לא זו בלבד, אלא שכפי שקבענו לעיל, וכעולה גם ממכתבו של התובע מיום 11/9/09, גם התובע היה מודע לכך שהנתבעת לא הודיעה לו על פיטוריו, אלא רק על השעייתו. התובע היה זה שהחליט לפרש את התנהגות הנתבעת כפיטורים. (ברור שאם התובע היה מבין שהנתבעת אכן פיטרה אותו, הוא לא היה מרגיש צורך לכתוב לנתבעת מכתב שמלמד שהוא רואה את התנהגותה כפיטורים). גם מכתביו של התובע מיום 14/9/09ומיום 16/9/09 שבהם הוא ביקש שהות להתכונן לשימוע ודיבר על השעייתו, מלמדים שהתובע הבין שלמעשה הנתבעת לא פיטרה אותו ביום 10/9/09. 46. אילו התובע היה נענה לזימון לאחת מישיבות השימוע שהוא הוזמן אליהן, היה מתייצב לשימוע וטוען את טענותיו - היתה הנתבעת יכולה להחליט אם לפטר את התובע או אם לאו. אם הנתבעת (כפי שאנו מעריכים) היתה מחליטה לפטר את התובע, אזי היתה מתעוררת השאלה אם מדובר בפיטורים בנסיבות שבהן נשללת הזכאות לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. אולם, התובע - בהתנהגותו - חסך מהנתבעת את הצורך להחליט אם לפטר אותו או אם לאו. התובע, כפי שפורט לעיל, טען תחילה כי הוא רואה את עצמו כמפוטר, ובהמשך - לא נענה לזימונים החוזרים ונשנים לישיבות השימוע, עד שבמכתבו של בא כחו מיום 25/9/09, הודיע כי מבחינתו אין טעם בשימוע ודרש - בין השאר - זכויות כאילו פוטר. בנסיבות אלה, נכון יותר לקבוע כי היוזמה להפסקת יחסי העבודה בין הצדדים היתה של התובע, וכי התובע התפטר מעבודתו. 47. (במאמר מוסגר נעיר כי אילו הנתבעת היתה מחליטה לפטר את התובע בשל הנסיבות שהתגלו לה ביום 10/9/09 ובימים שלאחר מכן - הן בקשר לאי-רישום ממצאים נכונים בטופס הבדיקה, הן בקשר לחבלה במכונית והן בקשר לציוד שנמצא בחצר ביתו של התובע, ואילו היה עלינו להחליט בשאלה אם נסיבות אלה שוללות את זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת, קרוב לוודאי שהיינו קובעים שאכן כך). 48. משנכון לראות את התובע כמי שהתפטר - אנו דוחים את תביעתו לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. חלות צו הרחבה בענף הבניה על יחסי העבודה בין הצדדים 49. בהתאם להלכה הפסוקה, את המחלוקת בענין חלות צו ההרחבה, יש לבחון על פי שאלת עיסוקה של הנתבעת. עיסוק זה אמור להיבחן בהתאם לסיווג האחדי של ענפי הכלכלה שיצא על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (וייקרא להלן: "הסיווג האחיד"). (נעיר כי ב"כ התובע התייחס בסעיף 29 לסיכומיו לסיווג המקצועות של האו"ם. לא ברור לנו על מה מדובר, אין אנו מכירים סיווג מקצועות של האו"ם. אנו רואים את עצמנו מונחים ללכת בהתאם להלכה הפסוקה - כאמור לעיל - המחייבת סיווג ענפים על פי הסיווג האחיד (של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), שלפי דברי המבוא לו התבסס על ההמלצות הבינלאומיות המעודכנות של סיווג אחיד לענפי הכלכלה). 50. בחינת הסיווג האחיד מעלה כי ברישא לסדר D, העוסק ב"בינוי" (לפני ציון ענף 45 לסיווג האחיד), מופיעות הפעולות הבאות: "מפעלים העוסקים בעבודות פיתוח באתרי בניה, בנית שלדי מבנים, נגרות ומסגרות ברזל ואלומיניום במבנים, התקנת מתקני מים, ... עבודות גימור הבנין, ... שיפוצי מבנים, מפעלים העובסקים בעבודות הנדסה אזרחית - עבודות עפר ולילה, עבודות תשית ועבודות הנדסיות אחרות, ... אינו כולל: ... שירותי אדריכלות, ניהול פרוייקטים בתחום הבניה. ...". כלומר - בתוך ענף הבניה מצויות עבודות של בניה והנדסה אזרחית, עבודות עפר ועבודות תשתית, אך לא כל העבודות הכרוכות בכך; כך למשל - שרותי אדריכלות אינם נכללים בענף. מאחר שלא ניתן לבנות בניינים בלא שרותי אדריכלות, ומאחר ששרותי אדריכלות אינם מסווגים בסיווג האחיד כחלק מענף הבניה, הרי שברור שאין לקבל את מסקנת ב"כ התובע על כך שדי בעצם העובדה שענף הבניה נזקק לשירות מסויים, כדי שהוא יסווג כחלק מהענף. לא ניתן לבנות גם בלא רישוי לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ג-1963, אך אין ללמוד מכך שהועדות לתכנון ובניה הם חלק מענף הבניה וכי על עובדיהן חל צו ההרחבה הענפי. על כן, אף שקבלני בנין וכבישים אינם יכולים להשלים את עבודותיהם בלא היזקקות לשרותים של מעבדות דוגמת הנתבעת, אין בכך כדי להביא למסקנה שהנתבעת היא חלק מענף הבניה. 51. יתרה מכך; הנתבעת - כמעבדה מוסמכת - היא למעשה נותנת שירות לעסקים. היא נותנת שירות טכני של בדיקות. עיסוקה של הנתבעת כלול בענף ראשי 76 לסיווג האחיד ("פעילויות עסקיות אחרות") בענף משנה 763 ("שירותי אדריכלות, הנדסה ופעילויות טכניות אחרות"), בתת ענף 7632, שעניינו: "בדיקות וניתוח טכנים" והוא כולל: "בדיקות ופיקוח על חומרים ומוצרים שונים, בדיקת ההרכב והזכיכות של מינרלים ... בדיקות התאמה ומהימנות של מוצרים, הערכות חומרים וכו'. בדיקות תכונות פיזיות ויכולת ביצוע של מוצרים וחומרים, כגון חוזק, עובי, עמידות, מוליכות חשמלית, רדיואקטיביות וכו'. בדיקות טקסטילים, בדיקות רדיוגרפיות של ריתוכים וחיבורים; בדיקות ביצוע של מכונות, של מנועי כלי רכב ושל מכשירים וציוד אלקטרוני וכו'. בדיקות טכניות וכימיות במעבדה, סטריליזציה למוצרים רפואיים.". עיסוקה של הנתבעת מתאים ביותר לניסוח זה של תת הענף, ולפיכך, אנו קובעים כי הנתבעת אינה אמורה להיות מסווגת בענף הבניה, על פי הסיווג האחיד, וכי על יחסי העבודה בין הצדדים לא חל צו ההרחבה בענף הבניה. נעיר כי הנתבעת הפנתה אותנו לפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בתיק עב' 4780/03 אלפרדו - איזוטופ בע"מ (פס"ד מיום 5/11/07), שגם בו נקבעה קביעה דומה, ואנו מסכימים עם הקביעה האמורה. 52. בשל כך - אנו דוחים את כל חלקי התביעה הנסמכים על צו ההרחבה בענף הבניה, לרבות החלק הנוגע לפיצוי שהתובע עתר לקבל בשל אי-קיום החובות מכח צו ההרחבה. הדרישות לפיצויים בסך כולל של 200,000 ₪ 53. כאמור בסעף 1 לעיל, התובע דרש לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 70,000 ₪ בעבור עגמת נפש, לשלם לו סך נוסף של 70,000 ₪ בשל התנהגות חסרת תום לב, ולשלם לו סך של 60,000 ₪, בשל פיטורים שלא כדין. משדחינו את טענות התובע בדבר אותה "התעללות אכזרית" שהתובע טען לה, משדחינו את טענותיו בדבר פיטורים בכלל (ושלא כדין בפרט) ומשלא מצאנו חוסר תום לב בהתנהגות הנתבעת כלפי התובע (ומאידך - מצאנו חוסר תום לב בהתנהגותו של התובע) - אנו דוחים לחלוטין את דרישתו זו של התובע. הטענות בדבר ניכויים שלא כדין ושכר חודש ספטמבר 2009 54. בסעיף 102 לכתב התביעה, טען ב"כ התובע טענות שונות שלא כולן מובנות לנו. חלק מסעיף זה עסק בשכר חודש אוגוסט 2009, חלק אחר - בקיזוז סך של 400 ₪ משכר חודש אוגוסט 2009 (לא מצאנו כי היה קיזוז כזה). חלק אחר עסק בקיזוז סך של 80 ₪ בגין מספר שעות, וייתכן כי הכוונה לקיזוז שעות שהייתו של התובע בביתו ביום 17/6/09, כפי שפורט על ידינו בסוף סעיף 17 לעיל, חלק אחר עסק באי-תשלום שכר חודש ספטמבר 2009 אשר ב"כ התובע התייחס אליו, משום מה כאל "קיזוז". נתייחס כאן לסעיף 102 לכתב התביעה רק עד כמה שעלה בידינו להבין אותו: א. ככל שמדובר על קיזוז שעות העבודה שהתובע שהה בהן בביתו ביום 17/6/09, אנו סבורים שהנתבעת היתה רשאית לעשות זאת. כזכור, במקום שהתובע ייסע לביתו להביא את הפנקס שלטענתו הוא שכח אותו, לחזור ולמלא את טופס הבדיקה בנוכחות משה, נסע התובע לביתו ושהה שם מספר שעות. פעולתו זו של התובע לא היתה בגדר עבודה שהוא סיפק לנתבעת, אלא להיפך - פעולתו זו היתה בניגוד להנחיותיה. בנסיבות אלה, אנו סבורים שהנתבעת לא היתה חייבת לשלם לתובע שכר בעבור שעות השהייה בביתו ביום 17/6/09. ב. ככל שמדובר על קיזוז סך של 400 ₪ משכר חודש אוגוסט 2009 - לא מצאנו שהיה קיזוז כזה. ג. ככל שמדובר על אי-תשלום שכר חודש ספטמבר 2009 - הרי שהנתבעת שילמה לתובע שכר זה. בדוחק רב, ניתן לראות את טענתו של ב"כ התובע בסעיף 102 לכתב התביעה כמתייחסת לקיזוז בסך 1,747.23 ₪ שנעשה משכר חודש ספטמבר 2009 ומהתשלום בעבור פדיון החופשה ששולם ביחד עמו. אם אכן זו היתה כוונת התובע בחלק מסעיף 102 לכתב התביעה, הרי שאנו מקבלים טענה זו, מאחר שכאמור בסעיף 40ד' לעיל, אין אנו רואים את הנתבעת כמי שעלה בידיה להוכיח ששווי עלות הציוד שנשאר בידי התובע היה בסכום האמור. העתירה למכתב פיטורים, למכתב המלצה ולאישור העסקה 55. בסעיף 110 לכתב התביעה, עתר התובע לחייב את הנתבעת לתת לו מכתב פיטורים, מכתב המלצה ואישור על העסקתו. משקבענו שהתובע לא פוטר - אנו דוחים את התביעה למכתב פיטורים. התובע לא הראה בסיס כלשהו לזכאותו לקבל מהנתבעת מכתב המלצה. לכן, אנו דוחים גם חלק זה של התביעה. (נעיר כי אף אם היה בסיס כזה לחיוב בדבר מתן מכתב המלצה, אנו מניחים שהתובע לא היה מעוניין לקבל המלצה מהנתבעת, אילו הנתבעת היתה כותבת במכתב את דעתה האמיתית על התובע). אנו מקבלים את התביעה בדבר אישור העסקה, וזאת בהתאם לסעיף 8(א) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, שזו לשונו: "מעביד ייתן לעובדו, בסיום העבודה, אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עובד-מעביד.". על כן, אנו מחייבים את הנתבעת לשלוח לתובע אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי העבודה בין הצדדים. לסיכום 56. אנו דוחים את מרבית התביעה. 57. אנו מקבלים את התביעה בשני העניינים הבאים: א. על הנתבעת להשיב לתובע את הסכום שקיזזה משכר חודש ספטמבר 2009, בסך 1,747.23 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/10/09 ועד למועד הקיזוז האמור בסעיף 59 להלן. ב. על הנתבעת לשלוח לתובע אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי העבודה בין הצדדים. 58. העובדות שהתגלו לנו בתובענה זו, היו חריגות. מדובר בתובע שעתר לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של כמעט 300,000 ₪, וזאת תוך שייחס לנתבעת (ובאופן אישי לדוד) התנהגות "אכזרית", חסרת תום לב, התעללות בתובע, רדיפתו, ועוד כהנה וכהנה ביטויים מעין אלה. לכל אלה - לא נמצא בסיס. אדרבא; מהעובדות שהתבררו לנו עולה כי דווקא התובע התנהג בחוסר תום לב. הוא הפר משמעת ביחס לדיווח על שעות עבודתו. הוא הפר משמעת ביחס לנהלי הנתבעת בענין שימוש בטפסי הבדיקה ולא בפנקס. הוא כתב ממצאי בדיקה שאותם לא מצא, תוך הותרת חשש שמא הדבר נעשה בתיאום עם הקבלן שהיה תלוי בבדיקתו. משהתובע נתפס בכך, נראה שהוא גם חיבל במכונית שאותה הוא התבקש להשאיר אצל הנתבעת. לאחר מכן - נמצא כי היה ברשותו ציוד השייך לנתבעת (שכנראה רק חלק ממנו הוחזר). בנסיבות חריגות אלה, אנו סבורים שנכון לחייב את התובע בהוצאות משפט משמעותיות, אשר יביאו בחשבון הן את סכום התביעה והן את מורת הרוח שיש לחוש כלפי התנהגותו כעובד וכלפי התנהגותו כצד מתדיין, כשהתברר שחלק בלתי מבוטל מגרסתו אינו נכון. אשר על כן, אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 29,250 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/10/12, אם לא ישולם לפני כן. 59. החיובים האמורים בסעיף 57א לעיל ובסעיף 58 לעיל, ניתנים לקיזוז הדדי, כך שהתובע רשאי לקזז מהסכום שהוא חוייב בו על פי סעיף 58 לעיל, את הסכום שהנתבעת חוייבה בו על פי סעיף 57א' לעיל. 60. בשל דעתנו על חוסר תום הלב מצד התובע, ובשל ענין הקיזוז האמור בסעיף 59 לעיל, אנו קובעים שהנתבעת לא תהיה חייבת לשלם לתובע את האמור בסעיף 57א' לעיל, כל עוד התובע לא ישלם לה את הסכום האמור בסעיף 58 לעיל. 61. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מהיום שבו יומצא לו פסק הדין. התעללות