מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכויות עובד זר בחקלאות: 1. לפנינו תביעה של התובע, עובד זר, לתשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע. 2. מדובר בתובע שעבד בענף החקלאות. הרקע העובדתי 3. התובע אזרח נפאל. 4. הנתבעת 1 היא חברה בע"מ העוסקת בענף החקלאות (להלן: "הנתבעת"). 5. הנתבע 2 הינו מנהל הנתבעת. 6. התובע הגיע לארץ ב-5/10/06 וקיבל אשרת עבודה על שם הנתבעת. לגרסת התובע, בסמוך למועד תחילת עבודתו, נויד על ידי הנתבעת לעבוד במשקים חקלאיים אחרים והחל מחודש 1/5/07 ואילך חזר לעבוד אצל הנתבעת עד למועד סיום עבודתו ב-19/11/08. נטען כי במשך כל תקופה זו יחסי העבודה בין התובע לבין הנתבעים המשיכו להתקיים וכי הנתבע 2 שימש כמעסיקו של התובע כל העת, למרות שעבד במשקים אחרים. לטענת הנתבעים, לא התקיימו יחסי עובד מעביד בכל התקופה הנטענת, שכן התובע עבר עם הגעתו ארצה לעבוד אצל מעסיק אחר וזאת בניגוד לעמדת הנתבעת ולאשרת העבודה שהוציאה על שמו. נטען כי התובע החל את עבודתו אצל מעסיק אחר בשם שלמה בטיטו ואילו אצל הנתבעת עבד בתקופה מ-5/07 ועד 9/08 בלבד. עוד נטען כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין הנתבע 2. 7. התובע היה עובד שעתי. 8. התובע טוען כי שולם לו שכר יומי של 102 ₪ ליום עבודה בן 8 שעות וסך של 13 ₪ עבור שעה נוספת, ולאור עמדה זו ערך החישובים בכתב תביעתו. 9. התובע תובע הפרשי שכר מינימום ותשלום בעד שעות נוספות בסך 70,985 ₪ על פי טבלאות האקסל שצורפו לתביעתו (נספח ג' לתביעה). 10. התובע תובע פדיון חופשה שנתית בסך 4,000 ₪ ופדיון דמי הבראה בסך 4,760 ₪. 11. כן תבע תשלום מענק שנתי בסך 3,850 ₪, תשלום בעד דמי כלכלה בסך 2,625 ₪ ופיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה בסך 5,351 ₪. 12. התובע טוען כי פוטר מעבודתו אצל הנתבעת ולכן תובע פיצויי פיטורים בסך 8,020 ₪ ותמורת הודעה מוקדמת בסך 3,850 ₪. 13. הנתבעים חולקים על זכאות התובע לתשלום הפרשי שכר וטוענים כי התובע הועסק בשעות רגילות ומעבר לכך שולמו לו שעות נוספות לפי שעות העבודה שנרשמו על ידו ופורטו בתלושי השכר. כן נטען כי התובע השתכר שכר מינימום. 14. הנתבעים הכחישו זכאות התובע לתשלום דמי כלכלה וטענו כי המדובר בזכות נלווית. כמו כן נטען כי התובע קיבל כלכלה בעין שכן נתנו לו שקי אורז, עופות, ירקות וכיו"ב. 15. נטען כי התובע אינו זכאי לתשלום מענק שנתי שכן צו ההרחבה בענף החקלאות אינו חל על הנתבעים. 16. הנתבעים טוענים כי התובע קיבל תשלום עבור דמי הבראה, חופשה שנתית ואף דמי חגים ולפיכך אינו זכאי לתשלום נוסף בגינם. 17. הנתבעים טוענים כי התובע אינו זכאי לתשלום כלשהו בגין רכיב זה , שכן הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים ומדובר בכפל תביעות ומשבחר התובע לתבוע פיצויי פיטורים אינו יכול לקבל את ההפרשות לקופת גמל לפחות לגבי הרכיב של פיצויי פיטורים. 18. הנתבעים טוענים כי התובע לא פוטר מעבודתו אלא ברח ממקום עבודתו ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. 19. הנתבעים טוענים כי במהלך תקופת עבודתו של התובע ספיקה לו דיור, חשמל וכלכלה אך לא גבתה בגינם תשלום ולכן זכאית לקזז הכספים המגיעים לה ובסך 25,000 ₪. השאלות שבמחלוקת 20. האם צו ההרחבה בענף החקלאות חל על יחסי העבודה בין הצדדים? 21. מה היתה תקופת העסקתו של התובע אצל הנתבעת ומי היו מעסיקיו בתקופה הנטענת? 22. מה היו נסיבות סיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת והאם זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת? 23. האם התובע זכאי להפרשי שכר ולגמול בגין עבודה בשעות נוספות? 24. האם התובע זכאי לזכויות הסוציאליות שתבע? הראיות 25. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. כן העיד מטעמו העד Purna Maharjan , אזרח נפאל שעבד עימו אצל הנתבעת. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. כמו כן, הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' שרית דהן, אך זו לא העידה בפנינו ותצהירה נמשך. העד מר קטר פרץ, משגיח הכשרות של הנתבעת, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, אך לא התייצב לדיון. בהתאם להחלטת בית הדין (מיום 22/5/12) תצהירו נשאר בתיק. הנתבעים ביקשו להגיש לאחר עדות העד מטעם התובע, תצהיר של מר שלמה בטיטו ומר סמי, למרות שבית הדין אישר בקשתם, הם לא עשו כן. הצדדים נחקרו בבית הדין והגישו סיכום טענותיהם בכתב. 26. לאור טענות הצדדים שפורטו בקצרה, כל עילות התביעה שנויות במחלוקת בין הצדדים. נדון בהן אחת לאחת, תוך פירוט טענות הצדדים הרלוונטיות. דיון והכרעה חלות צו ההרחבה בענף החקלאות 27. התובע טען כי צו ההרחבה בענף החקלאות חל על יחסי העבודה בין הצדדים וכי הוא זכאי לזכויות מכוחו. 28. הנתבע חלק על טענה זו בכתבי טענותיו אך לא פרט הטעם לכך. 29. בהתאם להלכה הפסוקה, המבחן המכריע לצורך חלות צו ההרחבה הוא מהו עיקר עיסוקו של המפעל-המעביד ולא של העובד הבודד (ראו ע"ע 18/99יפה אפירימי נ' לילה עבד). תחולה של צו ההרחבה על מעביד היא שאלה עובדתית הטעונה הוכחה, ובכל מקרה, צו ההרחבה יפורש, בהעדר הוראה בו, על פי הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף בהיותו המקור הטבעי והנכון להשלמת החסר, דהיינו תוך זיקה להקשר התעשייתי. 30. במקרה שלפנינו, בצו ההרחבה נאמר מפורשות כי הוא "יחול על כל העובדים והמעבידים בישראל בענפי החקלאות והאריזה, הדרים, נשירים ופרחים, גננות נוי ומשתלות ומעבידיהם…" 31. הנתבע העיד בפנינו כי עסק בגידול כל סוגי הירק במשק במושב נועם (עמ' 28 לפרוטוקול). אין חולק כי התובע עבד אצל הנתבע בגידול ירקות אלה. משכך אין ספק כי עבודתו של התובע נכללת בגדר העבודות הנכללות בתחום ענף החקלאות. כך גם על פי הסיווג האחיד לכלכלה, 1993. 32. משכך, יש לקבוע כי צו ההרחבה בענף החקלאות חל על יחסי העבודה שבין הצדדים. זהות המעסיק 33. התובע טען כי הועסק בפועל לאורך כל תקופת עבודתו הרלוונטית לכתב התביעה (מ-10/06-11/08) על ידי הנתבע 2, יעקב דהאן. נטען כי הנתבע פיקח על עבודתו של התובע, נתן לו הוראות והיה מעסיקו הישיר של התובע. עוד נטען כי יעקב דהאן היה זה שהחליט לנייד אותו והוא עבר לעבוד במשקים חקלאיים אחרים אצל בטיטו , מימון ואח"כ בישוב ג'ת בהוראת הנתבע וכי בתקופה זו יחסי העבודה בין הצדדים נמשכו כרגיל. 34. הנתבע, אשר הודה בכתבי טענותיו כי התובע הועסק על ידי הנתבעת בחלק מתקופת ההעסקה הנטענת על ידי התובע, הכחיש כי היה מעסיקו הישיר של התובע וטען כי מעולם לא התקיימו יחסי עובד מעביד ביניהם. עוד נטען כי הנתבעת לא ניידה את התובע אלא הוא זה שעזב מרצונו ועבר לעבוד אצל מעסיקים אחרים. 35. לעיתים סימני ההיכר של המעסיק אינם חד משמעיים, ורק בהצטבר כל המאפיינים ניתן יהיה להשיב על השאלה מיהו המעסיק שעימו התקיימו בפועל יחסי עובד-מעביד, ושהוא זה הנושא בחובות המוטלות כלפי העובד. (ראה: ע"ע (ארצי) 1334/04 טופר נ' מועצה מקומית תל שבע, לא פורסם, 29.12.2004). 36. נקדים ונציין כי במקרה שלפנינו התובע לא השכיל להרים הנטל המוטל עליו להוכיח הטענה כי הנתבע שימש כמעסיקו הישיר. כמו כן, לא הוכחה טענתו כי עבד אצל הנתבע משך כל תקופת העסקתו, לרבות בחודשים בהם אין חולק כי עבד אצל מעסיק אחר(שלמה בטיטו), כפי שיפורט להלן. 37. התובע כאמור טען כי מעסיקו לאורך כל תקופת העסקתו היה הנתבע, יעקב דהן. התובע העיד בעניין זה כי הנתבע פיקח על עבודתו, נתן לו הוראות, שילם לו את שכרו וכלשונו "רק יעקב דהן הוא הבעלים, הוא שלח אותנו. לא ידעתי בטיטו ידעתי רק יעקב דהן" עמ' 10 לפרוטוקול). 38. אולם מלבד עדותו כי יעקב היה מעסיקו הישיר, לא השכיל הוכיח טענתו זו שכן לא הובאה בפנינו כל תשתית ראייתית בעניין זה. הנתבע עצמו העיד כי הוא מנהל הנתבעת, הוא מורשה החתימה והוא מנהל את העסק מביתו שבמושב נועם. ( עמ' 29 לפרוטוקול). אין ספק כפי שהוכח בפנינו כי הנתבע היה הרוח החיה בנתבעת ועל פיו יישק שם דבר, זאת למרות שאינו רשום כאחד מבעליה. הנתבע עצמו העיד כי הגב' שרית דהן, אשר רשומה כבעלים של הנתבעת על פי דו"ח רשם החברות שהתובע צרף לתביעתו, לא ניהלה את החברה אלא הוא היה האחראי והמנהל היחידי בחברה. אולם מכאן ועד לקביעה כי הנתבע היה מעסיקו הישיר של התובע, הדרך ארוכה. הנתבעת, בהיותה אישיות משפטית נפרדת, הודתה כי שימשה כמעסיקתו של התובע בתקופה הרלוונטית לגרסתה. כמו כן, אין חולק כי הגורם הדומיננטי בה ומנהלה הבלעדי היה הנתבע יעקב דהן אולם אין בכך כדי לקבוע כי היה מעסיקו של התובע. לא הוכח ולו בראשית ראייה כי לנתבע היה עסק אחר ונפרד מהנתבעת וכי יחסי העבודה ששררו בינו לבין התובע היו מחוץ לתחום העסקתו בנתבעת. כמו כן, לא הוכח ואף לא נטען כי יש לחייב הנתבע באופן אישי בחיובי הנתבעת; לא נטען כי לא ניתן להיפרע מן הנתבעת או כי יש להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת. משכך אין בידינו לקבל טענת התובע כי הנתבע היה מעסיקו של התובע ודין תביעתו כנגד הנתבע- להידחות. 39. גם טענת התובע כי עבד במשך כל תקופת העסקתו אצל הנתבעת לא הוכחה. מן העדויות והראיות שהונחו בפנינו עולה כי התובע עבד עם תחילת העסקתו ועד ל-5/07 אצל מעסיק אחר, מר שלמה בטיטו. התובע אף טען כי עבד באותה העת גם אצל מעסיקים אחרים, מר סמי ובמושב ג'ת. 40. התובע העיד בעניין זה כי אמנם עבד אצל שלמה בטיטו, אך הנתבע היה זה ששילם את שכרו וכי בתקופה זו הנתבע עמד עימו בקשר והמשיך לפקח על עבודתו (עמ' 7, 10 לפרוטוקול) 41. גם העד מטעם התובע העיד כי בתקופה בה התובע עבד אצל שלמה, זה שילם להם את שכרם, אך אמר להם שהנתבע נתן לו את הכסף למשכורת (עמ' 26 לפרוטוקול) 42. אולם מלבד עדויות אלה, לא הובאה כל ראייה או עדות אחרת לתמיכה בטענה זו. יצוין כי מר בטיטו או מר סמי לא הובאו לעדות, למרות שניתנה לנתבעת ההזדמנות לעשות כן (החלטה מיום 20/3/12) ומשכך לא הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענה זו. 43. לפיכך, לאור הראיות שהונחו בפנינו, אנו קובעים כי הנתבעת שימשה מעסיקתו של התובע רק בתקופת ההעסקה שהוכחה בפנינו, כפי שיפורט בהמשך פסק הדין ולא בכל תקופת ההעסקה הנטענת על ידי התובע וכי בתקופת ההעסקה מ-10/06 ועד 4/07, התובע עבד אצל מעסיק אחר ולא אצל הנתבעת. תקופת עבודתו של התובע בנתבעת 44. התובע טען כי עבד אצל הנתבעים מיום 5/10/06 ועד ליום 19/11/08, סה"כ 25 חודשים. התובע אינו חולק על כך שבסמוך למועד תחילת עבודתו עבר לעבוד במשק חקלאי של מר שלמה בטיטו וכן אצל מימון אלא שלטענתו נויד לעבוד אצלם בהוראתו של הנתבע ותחת פיקוחו. עוד נטען כי הנתבע היה זה ששילם לו את שכרו בכל התקופה, לרבות בחודשים בהם עבד אצל שלמה בטיטו ואצל מימון וסמי ממושב ג'ת. 45. מנגד, טענו הנתבעים בכתבי טענותיהם כי הנתבעת העסיקה את התובע בחודשים 5/07 - 9/08 בלבד ולא בכל התקופה הנטענת ע"י התובע. לגרסת הנתבעים, התובע הגיע לעבוד אצלה והיא זו שהנפיקה עבורו אשרת עבודה. ואולם זמן קצר לאחר שהגיע לארץ, עבר לעבוד אצל מעסיק אחר מרצונו וביוזמתו ובניגוד לעמדת הנתבעת. כמו כן הוכחשה טענת התובע, לפיה שכרו שולם לו במהלך כל התקופה ע"י הנתבעת ונטען כי בתקופה בה עבד אצל מעסיקים אחרים, הם אלה שנשאו בתשלום שכרו. 46. נטל ההוכחה בעניין משך תקופת העבודה הינו על התובע, כאשר על התובע להוכיח מהי תקופת ההעסקה בה עבד. (דב"ע נד/2-23 פרינץ-גפן ואח', פד"ע כו 551). 48. לאחר שעיינו בחומר הראיות שהונחו בפנינו, לרבות עדויות הצדדים הגענו למסקנה כי התובע עבד אצל מר שלמה בטיטו החל מ-11/06 ועד לחודש 4/07 ואילו אצל הנתבעת עבד החל מ-5/07 ועד ל- 11/08 בלבד, מן הטעמים שיפורטו להלן. 47. התובע כאמור טען כי עבד אצל הנתבעת מיום 5/10/06 ועד ל-19/11/08, אולם מלבד העלאת טענה זו לא הביא כל ראיה אובייקטיבית להוכחת מועד תחילת העסקתו אצל הנתבעת. 48. הנתבעת לעומת זאת צרפה לכתבי טענותיה, תלושי השכר של התובע מ-1/07 ועד 9/08. כן צורף טופס 106 לשנת 2007. מעיון בתלושי השכר עולה כי בחודשים 1/07 ועד 4/07 מעסיקו של התובע היה "בטיטו שלמה חקלאות" ואילו החל מחודש 5/07 ועד ל-9/08 צוין כי הנתבעת - "י. יבולי קטיף בע"מ", היתה מעסיקתו של התובע. כמו כן, צוין בתלושי השכר כי מועד תחילת עבודתו של התובע אצל מר בטיטו היה מ-1/1/07 ואצל הנתבעת החל מ-1/5/07. 49. על פי הפסיקה "מקום שבו ניתן לעובד תלוש שכר חזקה שהוא משקף את המציאות... אלא אם כן הוכח, מעדויות אמינות, אחרת" (דב"ע מז/3-146יוסף חווג'ירת - שלום גל, פד"ע כ', 19). התובע לא הביא בפנינו כל ראייה לסתור הרישום בתלושי השכר בכל הנוגע לוותקו ותקופת עבודתו. 50. התובע הצהיר כי עבד אצל מר שלמה בטיטו במשך שישה חודשים, מ-11/06 ועד 4/07. אמנם בתלושי השכר של התובע צוין כי עבד אצל שלמה בטיטו רק מ-1/1/07, אך הוכח בפנינו מעדויות הצדדים כי עבד שם כבר מסוף שנת 2006. עדותו של התובע נתמכה בעדות העד מטעמו ואף בגרסת הנתבע. 51. ובאשר לתקופת העסקתו של התובע אצל הנתבעת, כפי שציינו לעיל, התובע לא הביא כל ראייה לסתור הרישום בתלושי השכר. התובע אף לא השכיל להוכיח הטענה כי במהלך תקופת עבודתו אצל מר בטיטו, הנתבעת היתה מעסיקתו האמיתית והוא רק נויד על ידה לעבוד שם, כפי שפורט בפסק הדין. 52. כל שעולה מן הראיות שפנינו הוא כי התובע החל עבוד אצל הנתבעת ב-5/07 ואין לראות בתקופת העסקתו אצל מר בטיטו כתקופת העסקה הרצופה לתקופת עבודתו אצל הנתבעת. 53. גם העד מטעמו של התובע העיד כי הגיע עם התובע ארצה בשנת 2006 ולשניהם היתה אשרת עבודה על שם הנתבעת. העד העיד כי התובע עבד אצל הנתבעת כשנה וחצי ואחר כך עזב את העבודה (עמ' 24 לפרוטוקול). 54. באשר למועד סיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת, אנו מעדיפים את גרסת התובע, לפיה פוטר מעבודתו ב-11/08 בניגוד לטענת הנתבעת, לפיה התובע עזב את עבודתו כבר ב-9/08. התובע צרף העתקי המחאות מהם עולה כי שכרו שולם לו על ידי הנתבעת בגין התקופה הנטענת על ידה ועד ל-11/08. למרות שלא הוצגו בפנינו תלושי שכרו האחרונים (10/08, 11/08) ואנו מקבלים אותם כראיה בסוגיה זו לעניין מועד סיום עבודתו בנתבעת. 55. משכך ולאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי תקופת העסקתו של התובע אצל הנתבעת היתה מ- 5/07 ועד 11/08 בלבד. פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת 56. התובע טען כי פוטר מעבודתו בנתבעת על אתר ולאחר שביקש מהנתבע שיעלה לו את שכרו וישווה אותו לשכר מינימום לכל הפחות, לרבות תשלום תנאים סוציאליים שלא שולמו לו . לגרסתו, הנתבע סרב לשלם לו השכר ואף ביקש ממנו שלא ידבר על כך עם חבריו וכשהתובע אמר לו שיפנה לקו לעובד, הוא פוטר מעבודתו על אתר, תוך איום שאם יגיש תביעה הנתבע ידאג לגרשו מן הארץ. התובע הוסיף וטען כי מספר חודשים לאחר פיטוריו נערכה פגישה נוספת בינו לבין הנתבע בנוכחות מעסיקו החדש. התובע סבר כי הנתבע מעוניין לשלם לו את זכויותיו, שכן הפגישה נערכה לאחר הגשת התביעה, אולם הנתבע איים עליו בפגישה זו שיהרוג אותו ואף הכה אותו. התובע הגיש תלונה במשטרה על אירוע זה. 57. הנתבעת מנגד טענה כי התובע לא פוטר מעבודתו אלא הוא זה שעזב את עבודתו ללא כל סיבה. נטען כי התובע קיבל שכר מינימום אך בכל זאת בחר לעשות דין לעצמו ולברוח ובכך אף לעבור על תנאי האשרה. הנתבעת הכחישה את השתלשלות האירועים לאחר שהתובע עזב את מקום העבודה ואת טענת התובע כי הוכה ע"י הנתבע. 58. הלכה היא כי היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ - דוד שיינין, פד"ע כב' עמ' 271). הדיבור (או ההתנהגות - י.ה.), המביא את היחסים לידי סיום חייב להיות חד משמעי. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר. כיצד "יראהו" הצד השני, או כיצד "יחשב" בעיני הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות (דב"ע נז/39-3 אליק בביוב - נפתלי גפן, לא פורסם). "הנה כי כן התשובה לשאלה אם בפיטורים מדובר או בהתפטרות, נקבעת בהתאם לזהות הגורם שפעל לניתוק היחסים. לעניין זה, הפיטורים או ההתפטרות יכול שיבואו לידי ביטוי בכתב, בעל פה או בהתנהגות"(ע"ע (ארצי) 256/08 מחמד בשיר קוקא ו-16 אח' נ' יוסי שוורץ, ניתן ביום 13/2/11; סק"כ (ארצי) 722-09-11 מדינת ישראל ואח' נ' הר"י ואח', מיום 4/9/01) כשבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה (דב"ע ל/18-3 נוח בנצילוביץ - אתא בע"מ, פד"ע ב', 41). בעת ההכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגיה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש להסיק המסקנה לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם, שכן לעתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה פיטורים - או ההיפך. 59. ובמקרה שלפנינו, נקדים ונציין כי לאחר בחינת הראיות והעדויות שנשמעו בפנינו הגענו למסקנה כי התובע פוטר מעבודתו על ידי הנתבעת, כמפורט להלן. 60. התובע הצהיר בתצהירו כי הנתבע נתן לו וליתר העובדים הזרים יחס משפיל. לטענתו ישן בחדר אחד עם עוד 8 אנשים. הוא לא דאג להם לכלכלה , לא שילם להם דמי חגים, גובה שכרם היה נמוך והמשכורת תמיד שולמה באיחור. לגרסתו, בחודש 7/11 פנה אל הנתבע בבקשה להעלות את שכרו בהתאם לשכר המינימום וכן לשלם לו כל זכויותיו ממועד תחילת העסקתו ועד למועד זה. הנתבע שחשש כי עובדים נוספים יפנו אליו בדרישה כזו , ביקש ממנו שלא לדבר על כך עם חבריו ואמר לו שאלה הם התנאים ואם זה לא מתאים לו אז הוא יכול ללכת. עוד נטען כי התובע עמד על זכויותיו ואמר לנתבע שיפנה לקו לעובד, אז הנתבע אמר לו שיעזוב את העבודה ולא שילם לו את הכספים המגיעים לו. 61. התובע אף הצהיר כי ביום 4/1/11 ( לאחר שהגיש את כתב התביעה), הנתבע הגיע אל מקום עבודתו החדש של התובע וביקש להיפגש עימו שם. נטען כי במסגרת פגישה זו הנתבע איים עליו שלא יראה שקל ושהוא ידאג לגרש אותו מהארץ ואף אמר לו שיהרוג אותו. התובע הגיש תלונה במשטרה בגין תקרית זו. עוד נטען כי מאוחר יותר באותו יום נציג מטעם הנתבע הגיע אליו וביקש ממנו לסגור את התיק בפשרה והציע לשלם לו 5,000 ₪ ואח"כ גם 7,000 ₪ אך התובע סרב. 62. בעדותו בפנינו חזר והעיד לעניין נסיבות סיום יחסי העבודה כך: "ש. אתה יודע מה היה השכר שלך ביקשת מהנתבעת שתעלה לך את השכר בנובמבר 2007 ת. כן ש. אתה רצית שזה יהיה שכר מינימום לכל הפחות, מה היה שכר המינימום ת. כן, ביקשתי שכר מינימום ש. אחרי שהתחלת לעבוד שעבדת ביבולי קטיף מיד בקשת שכר מינימום ומיד פנית לקו לעובד ת. לא. שאלתי אותו לגבי הכסף ומקום לישון בו כי אנחנו ישנים ביחד 8 עובדים בחדר ואני אמרתי לו על המקום לישון בו ועל הכסף... הוא שילם נו רק 8 שעות 102 ₪ וכל שעה נוספת 13 ₪. ביקשתי ממנו קצת יותר כסף והוא אמר לי אם אתם רוצים לישון 8 עובדים ביחד אם אתה מרוצה מהכסף אתה מוזמן להישאר אם אתה לא רוצה להמשיך לעבוד כאן ש. השיחה היתה בנובמבר 2007?ובאותו זמן פנית לקו לעובד לפי כתב התביעה מפנה לסעיף 18 . מה אמרו לך בקו לעובד בנובמבר 2007 ת. כן, הלכתי בנובמבר 2007" ( עמ' 12 לפרוטוקול). 63. הנתבעת טענה בכתבי טענותיה כי התובע לא פוטר מעבודתו אלא התפטר ממנה ביוזמתו. בחקירתו כאשר נשאל לגבי נסיבות סיום יחסי העבודה השיב כי התובע לא עבד אצלו כלל (עמ' 32 לפרוטוקול), זאת למרות שבהמשך עדותו העיד כי התובע עבד אצל הנתבעת במשך שנה וחצי( עמ' 33 לפרוטוקול). 64. הנתבע בחר שלא להתייחס בעדותו לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים ולא סתר את גרסת התובע בעניין זה והדבר פועל לחובתו. כל שטען הוא שכלל לא העסיק את התובע, למרות שגם לשיטתו התובע עבד אצל הנתבעת משך שנה וחצי. הנתבע אף לא פרט בעדותו מדוע יחסי העבודה בין הנתבעת לתובע הסתיימו, גם לא במועד הנטען על ידו, היינו ב-9/08. 65. בנסיבות אלה ומשגרסת התובע כלל לא נסתרה על ידי הנתבעת, אנו מעדיפים אותה על פני הטענה כי התובע היה זה שעזב את עבודתו. הנתבעת לא פרטה מדוע בחר לעזוב ובאילו נסיבות ומדובר בטענה שנטענה בעלמא. משכך אנו קובעים כי התובע פוטר מעבודתו בנתבעת. למעלה מן הדרוש יצוין כי גם אם היתה מתקבלת הטענה כי התובע התפטר מעבודתו בנתבעת, הרי שגרסתו כי זכויותיו לא שולמו לו, הוכחה והתובע היה יכול להתפטר מעבודתו בדין מפוטר. 66. לפיכך, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 5,775 ₪ , בשים לב לתקופת עבודתו בנתבעת ( 18/12 חודשים x 3,850 ₪) 67. התובע שפוטר מעבודתו על אתר וללא מתן הודעה מוקדמת, זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בסך 3,850 ₪. הפרשי שכר מינימום וגמול בגין עבודה בשעות נוספות 68. התובע טען כי עבד מידי יום שעות רבות, אך זכה לקבל תשלום חלקי בעד עבודתו. עוד נטען כי התובע שהיה עובד שעתי קיבל שכר יומי בסך 102 ₪ בגין 8 שעות עבודה, שכר הוא נמוך יותר משכר מינימום וסך של 13 ₪ בגין כל שעה נוספת. 69. התובע צרף לתביעתו טבלאות חישוב בהתאם לרישום שעות העבודה שערך לטענתו במהלך עבודתו אצל הנתבעת. התובע צרף לתצהירו את העתקי היומנים (נספח א' לתצהיר התובע). 70. הנתבעת מנגד טענה כי התובע אינו זכאי לתשלום כלשהו בגין רכיב זה שכן שכרו של התובע חושב ושולם לו על פי רישום שהתובע עצמו ביצע והעביר לנתבעת מידי חודש. נטען כי תלושי השכר שנמסרו לתובע שיקפו את שעות עבודתו של התובע והשכר ששולם לו, לא פחת משכר המינימום. 71. התובע תבע אף תשלום גמול בעד עבודה בשעות נוספות. התובע טען בעניין זה כי עבד מידי יום, שבעה ימים בשבוע שעות נוספות רבות, אך לא קיבל מלוא הגמול בגינן. 72. ככלל, התביעה לגמול שעות נוספות, כמו גם לגמול עבודה במנוחה שבועית, היא מתביעות הממון המוגדרות, ואין לפסוק בה לפי אומדן או לפי שכר ראוי. התובע גמול שעות נוספות או גמול עבור עבודה במנוחה השבועית חייב להוכיח לא רק שעבד שעות נוספות או במנוחה השבועית, אלא גם את מספר השעות שעבד (דב"ע לב/32-3 מרלן פרוימוביץ - ישראל בר-אדון פד"ע ד' 39; דב"ע לו-2-1 תופיק חלד מחמוד - דקל מרקט - שותפו פד"ע ח' 343; עע 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש. קרן זונגר צפון (1986) בע"מ (לא פורסם, 30.4.2002) חריג לכלל האמור נקבע זה מכבר בפסיקה, ולפיו די בהוכחת מתכונת קבועה של עבודה בשעות נוספות על מנת לפסוק גמול לעובד התובע גמול עבודה בשעות נוספות [דב"ע לז/-1-2 תופיק חלד מחמוד - דקל מרקט שותפות, פד"ע ח' 343; ע"ע 1351/04 מראט זרצקי - שירותי אבטחה ושמירה (תשמ"ו) בע"מ (לא פורסם, 6/4/06). לא למותר להזכיר כי נוכח הקושי בהוכחת מספר שעות העבודה, והפגיעה האפשרית בעובדים המתקשים בהוכחה מדויקת של מספר השעות בהן עבדו, הוגמשו בעת האחרונה הכללים כפי שנקבעו בפסיקה בדר נטל הראיה בהוכחת מספר השעות הנוספות שבהן עבד התובע (ע"ע 212/06 2906/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים ואח' (לא פורסם, 12/11/08), להלן - פרשת ימית, וראו הפסיקה המוזכרת שם) 73. המעסיק הוא שמחויב, מכוח דין, לערוך רישום מפורט ומדויק של שעות העבודה המבוצעות על ידי עובדיו על פי הוראות סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה. 74. הפרת מחויבות המעסיק, ואי הצגת פנקס שעות עבודה מסודר על ידו, מובילה להגמשת נטל הראיה המוטל על העובד בכל הנוגע להוכחת היקפן המדויק של השעות הנוספות שביצע, ובמקרים המתאימים גם להעברת הנטל למעסיק בקשר לכך (ע"ע 212/06 ימית א. בטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים, מיום 12/11/08; ע"ע 459/07 להלן: עניין ימית בטחון דוד יפה - ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ, מיום 8/12/09; ע"ע 402/07 ניצנים חברה לאבטחה וניהול פרויקטים בע"מ - יאיר חודאדי, מיום 19/1/10; ע"ע 184/09 פיודור קרבצ'קו - חברת השמירה בע"מ, מיום 18/12/11. 75. עקרונות אלו מקבלים משנה תוקף עת עסקינן בהגנה על זכויותיהם של עובדים זרים, למענה מצווה בית הדין לאמץ גישה גמישה יותר משום היותם ציבור חלש ובתי מאוגד הזקוק להגנתם של בתי הדין. (ע"ע 1218/02 Xue Bin ואח' נ' חברת א. דורי נ' חברה לעבודות הנדסיים בע"מ, עבודה ארצי כרך לג (12), 37); וכן ע"ע 1064/00 דניאל קיניאנג'וי ואח' נ' אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג (52) , 24). 76. ובעניינינו. התובע הצהיר כי החל לעבוד כל יום בשעה 5:30-6:00 בבוקר וכי בשעה 11:00 היתה לו הפסקת אוכל לכמה דקות, שכן הנתבע הורה לו שלא לעשות הפסקה ארוכה ואז המשיך לעבוד עד שהעבודה נגמרה. התובע הצהיר כי בכל יום היו לו שעות עבודה נוספות רבות חוץ מימי שישי ושבת שבהם עבד בערך 8 שעות. 77. התובע צרף לתצהירו רישום של שעות עבודה שעבד בפועל בהתבסס על מחברת אישית שכתב בה את שעות העבודה בזמן אמת (נספח א' לתצהירו). התובע צרף לתביעתו טבלאות אקסל בהן פרט לגבי כל חודש את שעות עבודתו הרגילות, שעות נוספות בתעריף של 125% ושעות נוספות בתעריף של 150%. התובע חישב את השכר שהיה אמור לקבל בהתאם לשכר מינימום שעתי, ניכה ממנו את השכר ששולם לו בפועל בגין אותו חודש ואת היתרה תבע. (נספח ג' לכתב התביעה) 78. התובע הצהיר כי העביר מידי חודש לנתבע את העתק שעות עבודתו בפועל בהתאם לרישום שערך במחברת. בעדותו בפנינו חזר והעיד כי ערך רישום מקורי של השעות במהלך עבודתו והנתבע היה מפקח על הרישום וכלשונו :"יעקב דהן היה מסתכל על השעות"( עמ' 12 לפרוטוקול). גם העד Purna העיד כי "אנחנו כתבנו בעצמנו את השעות" ( עמ' 24 לפרוטוקול). 79. התובע הצהיר כי תמיד היו אי התאמות בין השעות שרשם והסכומים להם היה זכאי לבין הסכומים ששולמו לו על ידי הנתבע וכשפנה אל הנתבע בעניין זה, הנתבע אמר לו שישנם הפרשים משום שהורידו לו מהשכר ניכויים בגין מגורים, ביטוח רפואי ומס הכנסה. טענה זו של הנתבעת לא הוכחה שכן אין לה כל ביטוי בתלושי השכר. גם מן העדויות שנשמעו בפנינו עולה כי הנתבעת לא ניכתה כלל משכרו של התובע הניכויים בגין מגורים וביטוח רפואי. טענה זו למעשה תומכת בתביעת התובע לתשלום הפרשי שכר ושעות נוספות שכן הנתבע הודה שלא שילם לתובע מלוא שכרו בגין עבודתו. 80. התובע הצהיר כי בחישוב שערך בטבלאות וצרף לתביעתו לא התייחס לניכויים בדבר דיור וביטוח רפואי וכי אלה לא הופחתו מחישוביו. בסיכום טענותיו חזר וטען כי אין לנכות סכומים אלה מתביעתו, כפי שטענה הנתבעת בטענת קיזוז, שכן כלל לא הוכח שהנתבעת ביטחה אותו בביטוח רפואי. כמו כן נטען כי הנתבע סיפק לתובע מגורים בלתי הולמים שכן התובע התגורר בחדר אחד עם עוד 8 עובדים ומשכך אין אף כל טעם או סיבה לנכות סכומים כלשהם משכרו. 81. זאת ועוד. הנתבעת שכאמור היתה מחויבת לערוך רישום מסודר של ימי ושעות עבודה , לא עשתה כן ואף לא הציגה בפנינו את הרישומים שהועברו אליה ע"י התובע בזמן אמת ושעל פיהם שולם לתובע שכרו על פי גרסת הנתבע. הנתבעת אינה חולקת על כך שהתובע העביר אליה את רישומי השעות שערך, אולם אף אלה לא הוצגו על ידה. (סעיף 34 לסיכומי הנתבעת). הנתבעת אף לא צרפה כל תחשיב נגדי מצדה ולא סתרה את רישומי התובע שנערכו בזמן אמת, לרבות החישובים בטבלה. 82. בנסיבות אלה כל העובדות מטות את הכף למסקנה כי יש לקבל את רישומי התובע אשר כלל לא נסתרו על ידי הנתבעת. 83. עוד יצוין כי התובע העיד שעבד לעיתים גם ביום המנוחה השבועי שלו. עדותו זו נתמכה בעדות העד מטעמו(עמ' 25 לפרוטוקול). הנתבעת טענה בעניין זה כי הינה שומרת שבת ומעולם לא עבדה 7 ימים בשבוע. עוד טענה כי היא מחזיקה אף משגיח כשרות שמפקח על משקו. 84. הנתבעת לא הביאה לעדות את הרב פרץ ואף לא הוכח כי זה יכול היה לפקח בזמן אמת על עניין זה בשל המרחק הגאוגרפי בין מקום מגוריו למקום העבודה. מנגד, מטבלת התובע עולה כי נרשמה גם עבודה בימי שבת אם כי בשיעורים הפחותים מהשיעורים להם זכאי על פי חוק שעות עבודה ומנוחה וכך גם בימי שישי, למשל ביום 23/2/08 התובע ציין ברישומיו שעבד 10.5 שעות בשבת. התובע תבע בגין מועד זה תשלום של 8 שעות בשיעור 100% בלבד , שעתיים בתעריף של 125% וחצי שעה בתעריף של 150%. לפיכך גם טענת הנתבעת שהתובע לא עבד בשבתות מעוררת ספק בדבר אמינותה. 85. מעיון והשוואה של רישומי השעות שערך התובע לבין אלו המצוינים בתלושי שכרו, עולה כי אכן קיימת אי התאמה בין מספר השעות שעבד בפועל לבין אלה שצוינו בתלושי השכר, באופן המוביל למסקנה כי תלושי השכר אינם משקפים נכונה את שעות עבודתו בפועל. בחינת תלושי השכר מלמדת כי במרבית החודשים צוין שהתובע עבד פחות מ-186 שעות חודשיות, היינו פחות מ-8 שעות יומיות כשביומן צוין כי עבד שעות נוספות רבות ומעל 8 שעות יומיות. רישום זה בתלושי השכר הוא בלתי סביר והגיוני, לאור העדויות שנשמעו בפנינו בדבר שעות עבודתו של התובע. 86. זאת ועוד. גם בחודשים בהם צוין בתלושי השכר כי התובע עבד למעלה מ-186 שעות, שולם לו בעדן שכר רגיל ולא גמול בגין עבודה בשעות נוספות. כך למשל בתלוש בגין חודש יולי 2007 צוין כי עבד 200 שעות בגינן שולם תעריף רגיל ו-22.1 שעות נוספות שולמו בתעריף של 125%. 87. בית הדין אף בחן והשווה את מספר השעות שפורטו במחברת ושעות העבודה שציין התובע בטבלאות הסיכום ומצא שהן תואמות. 88. לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את רישומי השעות של התובע כפי שפורטו במחברתו ושצורפו לתביעתו. 89. כל האמור לעיל מוביל למסקנה כי הוכח מפי התובע כי עבד שעות רבות מעבר לאלה ששולמו לו על ידי הנתבעת, ןלפיכך זכאי לתשלום הפרשי שכר וכן לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, בהתבסס על רישום שעות עבודתו. 90. על פי חישובי התובע, הוא זכאי בגין תקופת עבודתו מ- 5/07-11/08 להפרשי שכר וגמול בגין עבודה בשעות נוספות לסך של 51,461 ₪ . 91. לפיכך, זכאי התובע להפרשי שכר וגמול בגין שעות נוספות בסך 51,461 ₪ 92. לא מצאנו כל מקום לנכות מחישובים אלה ניכויים מותרים בגין מגורים וביטוח רפואי (שלא נלקחו בחשבון ע"י התובע), שכן שיעורם לא הוכח על ידי הנתבעת, שאמנם טענה טענת קיזוז בעניין זה, אך לא הוכחה כפי שיפורט בהמשך. דמי הבראה 93. התובע טען כי בהתאם לצו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש ולצו ההרחבה בענף החקלאות, הוא זכאי ל-7 ימי הבראה בגין כל אחת משנות העבודה הראשונה- הרביעית. נטען כי הנתבעת לא שילמה לו דמי הבראה במהלך כל תקופת עבודתו. לפיכך תובע פדיון דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות בסך 4,760 ₪ (7ימים x שנתיים x 340 ₪) 94. הנתבעים טענו כי התובע אינו זכאי לדמי הבראה. בסיכום טענותיהם נטען כי התובע והעד מטעמו "טשטשו את זהות המעסיק" ולכן התובע אינו זכאי לתשלום בגין רכיב זה. 95. התובע זכאי לדמי הבראה מכח צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות ונופש ומכח צו ההרחבה בענף החקלאות. אין בתלושי שכרו של התובע כל ראייה כי קיבל דמי הבראה במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת. 96. אין בטענת ההגנה של הנתבעים בכדי לשלול זכאותו לדמי הבראה. 97. לפיכך, התובע זכאי לפדיון דמי הבראה בסך 3,570 ₪ (340 ₪ x 10.5 ימים), בשים לב לתקופת עבודתו. פדיון חופשה שנתית 98. התובע טען כי על פי חוק חופשה שנתית הוא זכאי לקבל בעד כל אחת מ-4 השנים הראשונות לעבודתו, 12 ימי חופשה בתשלום. לגרסתו, במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת זכה לימי חופשה (בעיקר בימים גשומים בהם לא ניתן היה לעבוד), אך ימים אלה לא היו בתשלום ומשכך אין לראותם כימי חופשה כהגדרתם בחוק חופשה שנתית. לפיכך תובע פדיון חופשה שנתית בגין 25 ימי חופשה ובסך 4,000 ₪ ( 160 ₪ שכר יומי x 25 ימים) 99. הנתבעים הכחישו זכאות התובעת לפדיון חופשה שנתית. בסיכום טענותיהם לא העלו כל טענת הגנה רלוונטית. 100. עפ"י הוראות סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, תשי"א - 1951, חייב מעביד לנהל פנקס חופשה בו יירשמו ביחס לכל עובד פרטים שנקבעו בתקנות וביניהם מועדי החופשה, דמי החופשה ששולמו ותאריך תשלום. 101. הלכה פסוקה היא, כי על המעביד מוטל הנטל להוכיח כמה ימי חופשה ניצל העובד ומה הייתה היתרה שנותרה עומדת לזכותו בתום תקופת עבודתו ועל המעביד לנהל פנקס חופשה אשר במסגרתו יירשמו באופן ברור מכסת הימים להם זכאי העובד ומכסת הימים אותם ניצל העובד. (ראה דב"ע לא/3-22, צ'יק ליפוט - חיים קסטנר, פד"ע ג' 215). 101. במקרה שלפנינו הנתבעת לא השכילה להרים נטל זה. לא הוצג בפנינו פנקס חופשה או כל רישום אחר בדבר ימי החופשה שניצל התובע. גם בתלושי השכר אין כל רישום בדבר ימי חופשה ולא ניתן ללמוד על יתרת ימי החופשה שנצברו לטובת התובע. יתרה מכך, מרישומי הנוכחות של התובע עולה כי בימים מסוימים בהם לא עבד (בעיקר בשל מזג האויר),ימים אלה לא נלקחו בחשבון ולא קיבל שכר בגינם. 102. גרסת התובע כי הימים בהם לא עבד לא שולמו לו כימי חופשה, אלא נוכו משכרו לא נסתרה ואנו מעדיפים אותה על פני גרסת הנתבעים בעניין זה, אשר לא העלו כל טענת הגנה ראויה בעניין זה. 103. לפיכך, התובע זכאי לפדיון חופשה שנתית בסך 2,880 ₪ (160 ₪ x 18 ימי חופשה), בשים לב לתקופת עבודתו אצל הנתבעת. מענק שנתי 104. התובע טען כי בהתאם להוראות סעיף 36 לצו ההרחבה בענף החקלאות, זכאי הוא למענק שנתי המשולמים לעובדים בשיעור מחצית משכורתו. הנתבעת מעולם לא שילמה לו המענק ומשכך תבע תשלום מענק בסך 3,850 ₪ , על פי הפירוט הבא: 1,925 ₪ (מחצית השכר) x 2 שנות עבודה 105. הנתבעים לא הכחישו את אופן החישוב אלא רק את זכאות התובע לתשלום המענק בטענה כי צו ההרחבה בענף החקלאות לא חל על התובע. 106. משקבענו כי צו ההרחבה חל על יחסי העבודה בין הצדדים, הרי שהתובע זכאי לתשלום מענק שנתי מכוחו. הנתבעים הודו כי לא שילמו לתובע מענק שנתי. הנתבעים אף לא העלו כל טענת הגנה אחרת בעניין זה. 107. יודגש כי מי מהצדדים לא טען למעמדו של התובע על פי הוראות צו ההרחבה. אולם לצורך הרכיב הנוכחי אם אף ניתן היה לראותו כ"עובד יומי" ולחשב הרכיב על פי מענק של 4 ₪ לכל יום עבודה, אולם מאחר והנתבעת לא הכחישה כלל אופן החישוב, לא מצאנו מקום להתערב בשיעור המענק שתבע התובע ואופן חישובו. 108. לפיכך התובע זכאי למענק שנתי בסך 2,887.5 ₪, בשים לב לתקופת עבודתו אצל הנתבעים (1,925 ₪ x 1.5 שנות עבודה) דמי כלכלה 109. התובע טען כי על פי סעיף 37 לצו ההרחבה, הוא זכאי לתשלום דמי כלכלה בסך 105 ₪ לחודש. לטענתו מעולם לא שולם לו גמול בעד דמי כלכלה בתקופת עבודתו אצל הנתבעים, אלא להיפך הוא רכש לעצמו את המזון (התובע צרף לתצהירו קבלה אחת ששמר (נספח תצ/3 לתצהירו), למעט שק אורז אחד לחודש שקיבל ממעסיקיו. לפיכך תובע תשלום בעד דמי כלכלה בסך 2,625 ₪ (105 ₪ לחודשx 25 חודשים) 110. הנתבעים טענו כי התובע אינו זכאי לתשלום בעד דמי כלכלה שכן המדובר בזכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון עם סיום יחסי העבודה וכי התובע אף לא הוכיח את הוצאותיו בפועל. עוד נטען כי התובע אינו זכאי לדמי כלכלה שכן הנתבעת סיפקה לו כלכלה בעין. נטען בהקשר זה כי התובע קיבל אוכל, אורז וירקות ממטעי הנתבעת. 111. יש לדחות טענת הנתבעת לפיה דמי כלכלה היא זכות נלווית שאינה ברת פדיון מהטעם כי מדובר בזכות להחזר הוצאות (ראו בעניין זה ע"ע 1697-07-12(ארצי) צאלח רגא אבו צפטט ואח' נ' ר.ל.פ.י חקלאות בע"מ והשוו ל ע"ע (ארצי) 629/08 אנדרה אנרה - פלסים חברה לפיתוח בנין בע"מ, (2010). 112. סעיף 37 לצו ההרחבה קובע, כי - "עובד בשכר יומי ועובד קבוע במשכורת חודשית יקבל דמי כלכלה כאמור בנספח ב'. לפי נוסח נספח ב' לצו ההרחבה - יש קביעה שעובד חודשי יקבל סכום מסוים, ברכיב זה, ועובד בשכר יומי סכום אחר "לכל יום עבודה בפועל". מבחינה לשונית, התשלום לא מותנה בהוצאה, ונראה, שניתן לראות בו חיוב כספי שהוטל על המעסיק ולא זכות שניתן לממשה, בעין, רק במהלך העבודה עצמה. משכך יש לדחות טענת הנתבעים לפיה התובע לא הוכיח ההוצאות בפועל. 113. עם זאת הנתבעת טענה כי התובע קיבל כלכלה בעין. התובע הודה כי קיבל מידי חודש שק אורז. שק אורז ניתן לראותו כמתן כלכלה בעין ( בניגוד למשל לארגז פירות-י.ה). התובע לא לקח עובדה זו בחשבון בחישוביו אלא תבע את מלוא הסכום היומי. 114. משכך דין תביעת התובע לדמי כלכלה- להידחות . פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה 115. התובע טען כי על פי סעיף 43 לצו ההרחבה בענף החקלאות, הנתבעים היו מחויבים להפריש עבור התובע 6% משכרו עבור קרן פנסיה. בפועל הנתבעים לא עשו כן ומשכך תובע פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה ובסך 5,351 ₪, על פי התחשיב בטבלאות האקסל שצורפו לתביעת התובע. 116. הנתבעים הכחישו זכאות התובע בגין רכיב זה וטענו כי המדובר בכפל תביעות שכן התובע הגיש במקביל לתביעה ברכיב זה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים. טענה זו אין בידינו לקבל. 117. התובע תבע בתביעתו פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה בשיעור 6% בלבד בגין גמולים ולא בגין רכיב הפיצויים משכך אין המדובר בכפל תביעות. 118. הנתבעת היתה מחויבת להפריש עבור התובע כספים לקרן פנסיה מכח צו ההרחבה בענף החקלאות, אך לא עשתה כן. כמו כן, אין כל ראייה בתלושי השכר שהופרשו עבורו כספים לקרן פנסיה. משכך זכאי התובע לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה בסך 3,844.71 ₪, בשים לב לתקופת עבודתו אצל הנתבעת ובהתבסס על חישובי התובע שפורטו בטבלאות. טענת קיזוז 119. הנתבעת טענה בכתבי טענותיה כי יש לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובע, אם ייפסק סך של 25,000 ₪ בגין כספים המגיעים לה עבור דיור, כלכה , חשמל וכיוצא בזה. 120. הנתבעים זנחו טענה זו בסיכומיהם. מעבר לדרוש יאמר, כי טענה זו אף לא הוכחה. הנתבעת לא פרטה אופן חישוב הסכום הכולל לרבות שעור הסכומים שהיתה זכאית לנכות משכר התובע, בשים לב לתקנות הרלוונטיות לנושא ולתקופת עבודתו אצלה, ואף מטעם זה יש לדחות הטענה. סוף דבר 121. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים בסך 5,775 ₪ ב. תמורת הודעה מוקדמת בסך 3,850 ₪ ג. הפרשי שכר מינימום וגמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 51,461 ₪ ד. פדיון דמי הבראה בסך 3,570 ₪ ה. פדיון חופשה שנתית בסך 2,880 ₪ ו. מענק שנתי בסך 2,887.5 ₪ ז. דמי כלכלה בסך 1,890 ₪ ח. פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה בסך 3,844.71 ₪ כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 20/11/08 ועד למועד הפרעון המלא בפועל. 122. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. 123. הצדדים רשאים להגיש ערעור בזכות תוך 30 ימים בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. זכויות עובדיםחקלאותעובדים זרים