לשיטת הנתבעת, התובע אינו מוגדר כ"עובד עונתי" אלא כעובד קבוע שעבד ברציפות בחברה, לטענתה העסקתו לא נבעה מכורח עונתי אלא בהתאם לחלוקת עבודה ומשיקולים שונים של הנתבעת לעניין כמות עובדים. סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים קובע: "מי שעבד שנה אחת ברציפות - ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות - אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים. "עונה" לעניין חוק זה - שלושה חדשים רצופים בשנה שבהם עבד לפחות 60 יום." ההלכה הפסוקה התייחסה לשאלה מהי "עונה", ובעניין זה נאמרו הדברים הבאים: "העובדה שהעבודה במפעל מאורגנת כך, שבמשך השנה מתקיימים שני מחזורים, אינה הופכת כל מחזור ל'עונה', ואינה הופכת את העובד ל'עובד עונתי'. העונתיות צריכה שתבוא במהותה האובייקטיבית של העבודה - היותה מוגבלת ל'עונה' שבסופה היא נפסקת, ולא שתבוא מדרך ארגון העבודה במהלך השנה". (דב"ע לד/3-62מכלל בע"מ - חנה מרום, מיום 29.9.74). ##מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכויות עובד עונתי:## 1. התובע הועסק כמפעיל ציוד חקלאי בשירותה של הנתבעת (להלן גם: "החברה") שהינה חברה פרטית העוסקת בחקלאות, ומחזיקה ומעבדת אדמות ברחבי הארץ בהתאם לעונות השנה ולגידולים השונים. בתביעה בה עסקינן, עותר התובע לתשלום פיצויי פיטורים, תוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, פיצוי בגין העדר הפרשות לקרן פנסיה וקרן השתלמות וכן מענק שנתי, והכל בתוספת פיצויי הלנה. 2. תמצית טענות התובע: א. התובע טען כי הועסק כמפעיל ציוד חקלאי כבד, עסק בריסוסים דיסוק וחריש, זריעה וקציר של גידולים שונים בשטחים חקלאיים בסמוך לשמורת החולה, וזאת החל מחודש 05/99 ועד לחודש 08/2010 עת פוטר מעבודתו עקב הפסדה של הנתבעת במכרז להמשך חכירת השטחים באגמון החולה כאשר מנהלו הישיר הבטיח כי החברה תדאג לשלוח לו מכתב פיטורים ולשלם את כל זכויותיו והשאיר בידיו את ההחלטה באם לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. ב. עוד טען , כי בשל טיבה של העבודה בענף החקלאות עבודתו התבצעה במרבית חודשי השנה למעט תקופת ביניים של "מחוץ לעונה" אשר ארכה בין חודש לשלושה (לא בכל שנה) כך שבמשך כל תקופת העסקתו בנתבעת הוצא לחופשה כפויה לפרק זמן מצטבר של כ-12 חודשים. בדיון נטען כי מדובר בעובד העונה על הגדרת עובד עונתי אך התובע נמנע מלתקן את תביעתו בהתאם. ג. הוסיף התובע וטען, כי על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי הכללי בענף החקלאות לשנים 1970/1 וכן הסכם קיבוצי כללי שנחתם ביום 27/12/98 ומספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים 7018/99 ובנוסף ההסכם מיום 07/11/99 ומספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים 7012/99 על תיקוניו והרחבותיו השונים שפורסמו בילקוטי הפרסומים . ד. לטענתו, במשך כל תקופת העסקתו החסירה ומנעה ממנו הנתבעת זכויות סוציאליות ואחרות המגיעות לו על פי דין, לא נתנה לו תלושי שכר מידי חודש, לא שלמה לו כל גמול עבור שעות נוספות מרובות שעבד, לא שלמה דמי הבראה לא נתנה לו חופשה בתשלום ולא ערכה גמר חשבון מסודר עם סיום יחסי העבודה כמו שעשתה לשאר חבריו אשר פוטרו , ואף סירבה להיענות לכל מכתבי הדרישה וההתרעות שנשלחו אליה על ידי מזכיר איגוד מקצועי ועל ידי בא כוחו. 3. תמצית טענות הנתבעת: א. לשיטת הנתבעת, התובע אינו מוגדר כ"עובד עונתי" אלא כעובד קבוע שעבד ברציפות בחברה, לטענתה העסקתו לא נבעה מכורח עונתי אלא בהתאם לחלוקת עבודה ומשיקולים שונים של הנתבעת לעניין כמות עובדים. לגרסתה, התובע כלל לא היה מעוניין או לא היה מסוגל מטעמיו ומסיבותיו לעבוד ברציפות במשך כל ימי השנה (ולעיתים גם לא במהלך החודשים שבהם עבד בפועל), והניסיון שלו להציג את עצמו בין במפורש ובין במשתמע כעובד עונתי נועד לשם קבלת פיצויי פיטורים. ב. בכתב הגנתה ציינה הנתבעת כי שכרו של התובע שולם כשכר גלובאלי המגלם בחובו את כל הזכויות הנלוות אך בדיון בפנינו חזרה בה מטענתה זו , וטוב שכך. ג. עוד טענה הנתבעת, כי טענתו של התובע לפיה פוטר בשל הפסד במכר ז לגבי חכירת שטחים באגמון החולה אינה אמת, והדגישה כי היא מעבדת ברחבי המדינה מהדרום עד לצפון שטחי קרקע נרחבים, והתובע עבד במקומות אחרים , כך שאין ממש בטענתו בדבר הקשר בין הפסד במכרז האמור לסיום יחסי העבודה עימו. הנתבעת הפנתה לכך, שאף באזור החולה עצמה, היא מעבדת שטח של כ-1500 דונם של מטעי שקדים, שם העבודה אינטנסיבית, יום יומית, ונמשכת על פני כל השנה, לרבות ריסוסים, גיזומים, שתילות, השקיה וכיוצ"ב. לטענתה, עובר להפסד במכרז התובע עבד כמפעיל טרקטור/ציוד הן בשטחה הפלחה והן במטעי השקדים ולאחר ההפסד במכרז היה אמור להמשיך לעבוד במטעי השקדים ובמקומות נוספים. ד. הנתבעת ציינה כי אכן פ יטרה שני עובדים בעקבות ההפסד במכרז, אולם בניגוד לתובע, היו אלה עובדים ייעודיים לפלחה, ומכל מקום גם הם נשארו לעבוד בחברה למשך עוד כ-3 חודשים (עד חודש אוקטובר) בעוד שהתובע נעלם החל מחודש אוגוסט. לטענתה, התובע לא פוטר אלא חדל ביוזמתו להגיע לעבודה בתקופת עבודה עמוסה ללא הודעה מוקדמת תוך הסבת נזקים לחברה , תוך שהפסיק לענות לטלפונים וכל ניסיונותיה ליצור אתו קשר כמו שליחת נציג מטעמה לביתו והשארת הודעות בהן התבקש לחזור לעבודה לא הועילו ולא צלחו. עוד טענה, כי לאחר למעלה מחודש מיום היעלמותו, התובע יצר קשר עם אחד מעובדי הנתבעת והודיע ל ו לבוא אליו כדי לקחת ממנו את המפתחות של הסככות והמשרד. לפיכך ביקשה לקזז את תמורת ההודעה המוקדמת לה הייתה זכאית מכל סכום שייפסק לתובע, אם יפסק. ה. הנתבעת הכחישה כי חלים על מערכת היחסים שבין הצדדים הסכמים קיבוצי ים ו/או צווי הרחבה בענף החקלאות, וטענה להתיישנות רכיבי התביעה. 4. בפני בית הדין נשמעה עדותו של התובע ושל מר נחום גולוב אשר עובד בקרן קיימת לישראל בפרויקט החולה ובשירותו הועסק התובע לאחר סיום עבודתו בשירות הנתבעת. מטעמה של הנתבעת העידו מר אלכס אופרבר (להלן: "מר אופרבר"), אחד מהשותפים בחברה וממנהליה, מר גרשון ראובן (להלן: "מר ראובן") מנהל "האזור הצפוני" אשר שמש כמנהלו המקצועי הישיר של התובע, וכן מר אלון שושני, עובד לשעבר בנתבעת. דיון והכרעה 5. חלותם של ההסכם הקיבוצי הכללי בענף החקלאות ו-או/ צווי ההרחבה בענף החקלאות על הצדדים - אין חולק כי הנתבעת עסקה בעבודות חקלאיות והתובע עבד בשירותה כמפעיל ציוד חקלאי. משכך, אין מקום למחלוקת בדבר חלותו של צו ההרחבה בענף החקלאות על יחסי העבודה בין הצדדים (להלן " צו ההרחבה"). לעומת זאת, התובע לא הוכיח כי הנתבעת חברה בארגון המעבידים אשר חתום על ההסכמים הקיבוציים בענף החקלאות . לפיכך, אין בסיס לטענה כי היה זכאי לזכויות כלש הן מכוח הסכמים קיבוציים בענף. 6. נסיבות סיום יחסי העבודה - א. הדין החל- בבוא בית הדין לבחון מיהו זה שפעל לניתוק יחסי עובד - מעביד, עליו ליתן את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה. יש לבדוק מי מהצדדים הראה כוונה ברורה וחד משמעית לסיים את היחסים, האם הוא נתן ביטוי לכוונתו, אשר אינו משתמע לשני פנים? האם הוא הראה זאת באופן אישי וברור לצד השני? יודגש, כי כאשר העובד טוען לפיטורים, מוטל עליו נטל ההוכחה לקיומם (ראו, ע"ע 137/08 מטין אילינדז - פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ, מיום 22.08.10). ההלכה הפסוקה עמדה על כך שישנם מקרים שבהם ניתן להסיק מהתנהגות הצדדים, האם מדובר בפיטורים או בהתפטרות- גם מבלי שהדבר בא לידי ביטוי באמירה מפורשת בכתב או בעל פה. במקרים אלה, נכנסת לתמונה הפרשנות המשפטית, אשר קובעת האם מערכת עובדתית מסוימת מעידה על פיטורים או שמא על התפטרות (ראו, ע"ע 584/08 פלונית -אלמונית, עמ' 17-21 והאסמכתאות שם , פסק הדין מיום 29.06.11.) מן הכלל אל הפרט- ב. בהקשר זה, נקדים אחרית דבר לראשיתו ונדגיש, כי ניתוח הראיות והעדויות שהיו בפנינו מטה את הכף לכיוון הקביעה כי התובע התפטר מעבודתו, והכל כפי שנבהיר להלן. כאמור, טענתו העיקרית של התובע הינה שהוא פוטר מעבוד תו עקב הפסד מכרז באגמון החולה (נחלת מושבים). התובע הצהיר כי הועסק אצל הנתבעת כמפעיל ציוד חקלאי, עסק בריסוסים ודיסוק חריש (עיבוד שדה), זריעה וקצירה של גידולים שונים בשטחים חקלאיים בסמוך לשמורת החולה. מעדותו עלה כי עבד בנוטרה וגם ברשות החולה בחלקות אדמה של משקי ההר , בעבודות ריסוק וחריש זריעה וקצירה , וגם במטעי השקדים ליד צומת גומא בריסוסים , כמו כן גם בגדרה בעבודות חריש וריסוסים , וליד נהלל בגיבוב אבטיחים. הוברר כי החברה מעבדת בין השאר שטח של כ-1500 דונם של מטעי שקדים ליד צומת גומא שאיננו קשור לשטח באגמון החולה לגביו הפסידה במכרז . נמצאנו למדים כי במטעי השקדים שעיבדה הנתבעת העבודה בוצעה ברציפות בכל חודשי השנה, וכללה עבודות בטרקטור, ריסוס, כ יסוח , ריסוק גזם, אחזקה של המטע ו השקיה, וכי העבודה באגמון החולה נפרסה על שטח אשר גודלו כ- 5,000 דונם אדמת פלחה והעובדים אשר פוטרו היו עובדים ייעודיים לפלחה . התובע טען, אומנם, כי לא עבד במטעי השקדים, אך בדיון בפנינו אמר, בין היתר, את הדברים הבאים - "בצומת גומא זה שקדים ולא בוטנים, אני בשקדים לא עבדתי חוץ מריסוסים. אני לא עבדתי לא בעקירה ולא בעגלה ממיינת רק כשהייתי צריך להחליף מישהו. גם לא עבדתי בדייש. אני עשיתי גם עבודה של כבישה אבל אותה לא אהבתי. אני יכול להגיד שאני לא אוהב לרסס אבל לא הייתה לי ברירה. 9 שנים אני עבדתי בריסוסים ואף פעם לא שלחו אותי לבדיקת רעלים ואני אתבע אותם על זה". ג. התובע טען עוד, כי אחד העובדים שפוטרו עבד בשקדים וגם הוא פוטר יחד עם עובד אחר בשם אלון שושני, כך שכל עובדי הנתבעת שעבדו אתו בעמק החולה פוטרו. טענה זו אינה נתמכת בראיות ובעדויות שהובאו בפנינו, שכן הוברר כי העובדים אשר פוטרו וקבלו מכתב הפסקת עבודה היו עובדים ייעודיים לפלחה בשונה מהתובע אשר הפעיל ציוד מכאני ואשר הי יתה אפשרות להמשיך ולהעסיקו בעבודות אחרות וכך עולה מעדותו של מר ראובן: "ש. נכון שניב הוא זה שעבד בשקדים בד"כ. ת. בשנתיים האחרונות הוא עבד גם בשקדים וגם בפלחה. ש. אם יש עבודה בשקדים אז למה לפטר את ניב. ת. כי לניב אין עבודה בפלחה ואני יכול לעשות מה שהוא עשה בשקדים. ש. אבל לפני רגע אמרת שיש לך עבודה לתובע בשקדים ומצד שני אתה אומר עכשיו שפיטרת את ניב שעסק בשקדים. ת. ניב לא הפעיל כלים, הוא עסק בניהול והשקייה." עוד נמצאנו למדים מעדותו של מר ראובן, שהתובע עבד גם עם עגלה ממיינת בוטנים שהיא חלק מעבודת דיש הבוטנים. מכל האמור עולה, כי התובע הועסק לא רק באגמון החולה ( בנחלת המושבים), אותו שטח שהחוזה לעיבודו הסתיים בסוף חודש אוקטובר 2010, אלא בשטחים ובעבודות נוספות , נתון אשר מחזק את טענתה של הנתבעת לפיה אין קשר בין סיום עבודתו לבין המכרז בנחלת המושבים. עוד יוער, כי הוכח שההסכם לעיבוד השטח מושא המכרז, הסתיים רק בסוף חודש אוקטובר 2010 ( ורק אז פוטרו העובדים האחרים), נתון שתומך בטענת הנתבעת, לפיה לו רצתה לפטר את התובע בעקבות ההפסד במכרז, הייתה עושה זאת בסוף חודש אוקטובר ולא בחודש אוגוסט, חודשיים לפני מועד פקיעת ההסכם. ד. נוסיף, כי טענתה של הנתבעת לפיה התובע נעלם, הפסיק לענות לטלפונים מעובדי הנתבעת , וטרק את הטלפון למנהל הנתבעת לאחר שזה הצליח לאתר את מספר הטלפון החדש שלו - לא נסתרה על ידי התובע. וכך, העיד מר אופרבר בין היתר כדלקמן - "הוא פנה למשרד, הוא לא יכול להוציא מכתב פיטורים בלי שאני אדע, אני חותם על המכתב, אף אחד לא יכול לפטר אותו חוץ ממני. אני המנכ"ל, השותפים שלי – אחד מנהל שיווק, שני מנהל אחזקה והשלישי – מנהל עיבודים, כל אחד יש לו תחום, אבל המכתבים וכל הנושא של האדמיניסטרציה והמשרד עוברים דרכי." "האם אתה ניסית ליצור קשר עם התובע אחרי שהוא סיים את עבודתו בסוף התקופה. ת. לא רק שניסיתי, ניסיתי להתקשר אליו, לא רק שניסיתי להתקשר אליו היה לו את הפלאפון שלנו והוא לא ענה לי והייתי צריך אותו לעבודה וניסינו להתקשר אליו ומאותו יום שהוא עזב ועד היום זו הפעם הראשונה שאני דיברתי איתו בבית הדין. אני התקשרתי אליו והוא לא ענה ופעם אחת מצאתי את הטלפון החדש שלו והייתי בצפון וניסיתי לתפוס אותו כדי לדבר איתו והוא ענה וטרק לי את הטלפון, הוא התחמק ממני מהיום שהוא עזב ועד היום." גם מר ראובן, שהיה המנהל הישיר של התובע , העיד כי הגיע לביתו של התובע שלוש-ארבע פעמים אך זה לא פתח לו את הדלת , וכי התקשר אליו פעמים רבות מבלי שזכה למענה וגם שלח את העובדים ניב ואלון שושני אליו הביתה. גם מר אלון שושני הצהיר, כי לבקשתו של מר ראובן נגשו לתובע הביתה וניסו לאתרו מספר פעמים ואף נגשו לאחיו ולחבריו שגרים בבית הלל ובקשו שיודיעו לתובע כי מחפשים אותו מהעבודה. כאמור טענתה זו של הנתבעת לא נסתרה על ידי התובע וכל שטען היה טענה כללית שהוא פוטר עקב ההפסד במכרז. ה. נאמר, כי לא נעלמה מעינינו טענת התובע לפיה מר ראובן פנה למר נחום גולוב על מנת לסדר לתובע עבודה אצלו , על בסיסה בקש התובע לחזק את טענתו כי פוטר. מר גולוב העיד כי התקיימה שיחה ביוזמתו עם מר ראובן בחודש אוגוסט 2010 וכי באותה שיחה סיפר לו האחרון שהנתבעת מפסיקה לעבוד בנחלת המושבים ושהוא יכול לקבל את התובע לעבודה אצלו אך ציין כי התובע איננו עדיין יודע כי מפסיקים לעבוד בנחלת המושבים . ברם, דבריו אלה של מר גולוב אינ ם מתיישב ים עם טענת התובע לפיה פוטר בחודש אוגוסט . מעבר לכך מדבריו של מר גולוב בחקירתו הנגדית עלה כי העובדה שעבודת התובע בשירות הנתבעת מסתיימת הייתה רק בגדר מסקנה שלו, ולא נאמרה לו במפורש - "ת. כן. מזה השתמע לי ואני הבנתי את זה ככה שברגע שהם מפסיקים לעבוד והוא עבד בשלחין אז העבודה שלו נגמרת." מסקנתנו היא, אם כן, כי משנודע לתובע כי העבודה בנחלת המושבים מסתיימת והבין שיהא עליו להמשיך לעבוד בצומת גומא בריסוסים (עבודה שכדבריו לא אהב וביצע אותה מחוסר ברירה), ובא ותה עת הוצעה לו העבודה אצל מר גולוב - העדיף לעזוב את העבודה בנתבעת. ו. לסיכום, מעדויותיהם המהימנות והעקבי ות של עדי הנתבעת, שלא נסתרו, באנו לידי המסקנה לפיה יש להעדיף את גרסתם בכל הנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים. התובע גם לא הצליח לסתור את גרסת הנתבעת , לפיה יכ ול היה להמשיך ולעבוד במקומות אחרים על אף ההפסד במכרז לעיבוד השטחים באגמון החולה, וגם לא סתר את הטענה לפיה ניסו אנשי הנתבעת ליצור קשר עמו קשר והוא לא אפשר זאת. מכל האמור לא נותר אלא לקבוע שהתובע התפטר מעבודתו, ועל כן דין תביעתו לפיצויי פיטורים להידחות. 7. תקופת עבודתו של התובע בנתבעת, וסיווגו כעובד עונתי או כעובד קבוע. א. לטענת התובע הוא החל את עבודתו בנתבעת בחודש 05/99, ומנגד טענה הנתבעת כי הוא החל את עבודתו בשירותה בחודש 10/2001. מעיון בתע"צ מטעם ה מוסד לביטוח לאומי עולה כי החל מחודש 05/99 ועד לחודש 11/2000 התובע הועסק אצל מעסיק בשם גולדנברג מאיר ובניו בבית הלל, ובתקופה החל מחודש 12/2001(כולל) ועד לחודש 03/2001 (כולל) התובע קבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי בעוד שאותה תקופה נרשמה בשורה מעל ככלולה בתקופת ההעסקה אצל הנתבעת. נוסיף לאמור כי עיון בטופס 106 לשנת 2001 (ראו, נספח ג'1 לתצהיר מר אופרבר) מלמד כי התובע עבד אצל הנתבעת בשנת 2001 בחודשים אוקטובר ונובמבר בלבד והדברים עולים גם ממכתב אישור העסקה מיום 05.12.2001 (ראו, נספח ד'1 לתצהירו), לפיו תחילת עבודתו של התובע בנתבעת הינה מחודש 10/2001. מסקנתנו לאור האמור הינה כי תחילת עבודתו של התובע בשירות הנתבעת הייתה בחודש 10/2001, ובהתאם לאמור להלן תקופות העבודה שלו בנתבעת- התובע הועסק בנתבעת החל מ- 10/2001 עד 11/2001 (כולל) כאשר קבל מכתב הפסקת עבודה (ראו מכתב מטעם הנתבעת המאשר זאת מיום 05.12.01, נספח א' לכתב ההגנה) דרש עבודה בשירות התעסוקה וקיבל דמי אבטלה החל מחודש 12/2001 (כולל) ועד לחודש 03/2002 (כולל) כעולה מהתע"צ שהוזכר לעיל. התובע הועסק שוב בשירות הנתבעת החל מחודש 05/2002 ועד לחודש 01/2004 ואז חלה הפסקה נוספת בהעסקתו החל מחודש 02/2004 (כולל) ועד לחודש 05/2004 (כולל) תקופה בגינה שולמו לו דמי אבטלה. התובע הועסק שוב בנתבעת החל מחודש 05/2004 ועד ליום 20.12.05 ושוב הופסקה העסק תו מיום 20.12.05 ועד 08.04.06 . לבסוף, התחדשה העסקתו של התובע החל מיום 08.04.2006 ונמשכה עד לחודש 08.2010. ב. מעמדו של התובע- "עובד עונתי" או "עובד קבוע" - סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים קובע : "מי שעבד שנה אחת ברציפות – ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות – אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים. "עונה" לעניין חוק זה – שלושה חדשים רצופים בשנה שבהם עבד לפחות 60 יום." ההלכה הפסוקה התייחסה לשאלה מהי "עונה", ובעניין זה נאמרו הדברים הבאים: "העובדה שהעבודה במפעל מאורגנת כך, שבמשך השנה מתקיימים שני מחזורים, אינה הופכת כל מחזור ל'עונה', ואינה הופכת את העובד ל'עובד עונתי'. העונתיות צריכה שתבוא במהותה האובייקטיבית של העבודה – היותה מוגבלת ל'עונה' שבסופה היא נפסקת, ולא שתבוא מדרך ארגון העבודה במהלך השנה ". (דב"ע לד/3-62 מכלל בע"מ – חנה מרום, מיום 29.9.74). התובע טען (וחזר על דבריו אלה גם בסיכומיו) כי עבודתו התבצעה במרבית חודשי השנה למעט תקופות ביניים של "מחוץ לעונה " אשר התארכו בין חודש לשלושה חודשים במהלך השנה (לא בכל שנה)כך במשך תקופת התקשרות של 135 חודשים התובע "הוצא לחופשה כפויה" של כ-12 חודשים בלבד ולא ברצף. אין בידינו לקבל את טענתו זו. ראשית, הבאנו לעיל את ההלכה הפסוקה, המעמידה את המבחן המהותי ולא הטכני בלבד, ולאורה יש לבחון את מהותה האובייקטיבית של העבודה, ורק בהיבט זה לקבוע אם אכן מדובר בעובד עונתי או לא. שנית, סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים מגדיר "עונה" "לעניין חוק זה – שלושה חדשים רצופים בשנה שבהם עבד לפחות 60 יום" החוק מגדיר "עונה" ולא "עובד עונתי" וההגדרה הינה לצורך חוק פיצויי פיטורים בלבד. משכך יש להידרש למבחן שנקבע בפסיקה שהובאה לעיל: "מבחן העונתיות". ג. מר אופרבר הצהיר כי העבודה בחברה נמשכה באופן רציף במשך כל ימות ועונות השנה, וכי והחברה מעבדת שטחים ממטולה עד באר שבע, חלקם בשותפות עם קיבוצים ומושבים וחקלאים גדולים בכל מיני סוגי גידולים כגון גרעיני אבטיח, חמניות, חומוס, בוטנים, שקדים, חיטה ועוד. הוא ציין כי העיבוד והטיפול בגידולים אלה הוא לכל אורך השנה. עוד ציין , כי החברה מעסיקה כ-50 עובדים קבועים וכן עובדים זמניים ו/או עובדים בלתי קבועים וכי העסקת התובע לא נקבעה על פי כורח עונתי וכי רציפות עבודתו והעדר "העסקה עונתית" עולות בבירור מדוחו"ת הנוכחות אשר צרף לתצהירו. מר אופרבר נשאל האם היו מקרים שהתובע התפטר מיוזמתו והשיב: "ת. כן, כמה פעמים. ביקש מכתב פיטורים, קיבל, והלך לקבל דמי אבטלה כמה חודשים. ש. מה הסיבה שהוא התפטר כל פעם בחודשי החורף. ת. הוא ביקש. ש. סתם. ת. כן. ש. פעם זה היה חודש ופעם זה היה שלושה חודשים. ...... ת. הוא ביקש לחזור וחזר. ש. נכון שיש תקופות מסוימות בשנה שבהן יש פחות עבודה או אין עבודה, לפחות בתחום שהתובע עוסק. ת. יש בחורף פחות עבודה. ש. וכשיש פחות עבודה אז.. ת. התובע עובד לפי שעות, היינו מזמינים אותו והיה בא לעבוד. ש. נכון שיש בחברה גם עובדים נוספים שבאותן תקופות שאין עבודה בהן הם מפוטרים וחוזרים בסוף התקופה. ת. בכלל אין עובדים כאלה בחברה." כאמור לעיל, עבודתו של התובע נפרסה על תחומים רבים, והוא עסק בריסוסים ודיסוק חריש (עיבוד שדה), זריעה וקצירה של גידולים שונים בשטחים חקלאיים הנפרסים על אלפי דונמים וכאשר לא הייתה עבודה בין העונות הוא הועסק בנתבעת בריסוסים כך כלשונו: "רצוף לא עבדתי, בתקופה שבין החורף לקיץ היו חודשיים שלושה שלא עבדתי ואם עבדתי רק בריסוסים". נוסיף כי נמצאנו למדים שהתובע זכה להערכה רבה מצד מנהליו בנתבעת ובמיוחד מצד מנהלו המקצועי מר ראובן שהיה המנהל האחראי לעיבוד השטחים מטעם החברה באזור הצפון והוא אשר שמש כממונה הישיר של התובע בעניינים מקצועיים והעיד שהתובע היה עובד מסור וציין כי בימים בהם התובע נעדר מחמת מחלה לא הובא עובד מחליף במקומו והוא העדיף לחכות לו שיבריא ויחזור לעבודה. המסקנה המתבקשת הינה שהתובע לא ענה על הגדרת עובד עונתי , וכאמור היו גם תקופות שעבד שנתיים רצופות ובתקופה האחרונה אף עבד כמעט 4 שנים ברציפות. אמנם, ערים אנו לכך שתקופות הפסקת העבודה העיקריות היו בחודשי החורף והאביב אך יחד עם זאת הוברר כאמור לעיל כי הם נבעו מדרך ארגון העבודה בנתבעת ולא מהגבלת עונתית מסוימת . על כן אנו קובעים שהתובע לא היה עובד עונתי אלא על הגדרת עובד קבוע, ומשכך תקופת ההעסקה הרלוונטית לתביעה הינה החל מ - 08.04.2006 ועד 08.2010. 8. השכר הקובע של התובע לצורך חישוב זכויותיו - לטענת התובע, יש לראות כשכר הקובע שלו את ממוצע הסכומים שהופיעו כמרכיב "משכורת" ב-12 תלושי השכר האחרונים שהופקו בגינו, מחודש 08/09 ועד לחודש 07/10 אשר עומד על הסך של 6,362 ₪. לחלופין, טען התובע כי ככל שבית הדין יקבל את עמדת הנתבעת לפיה השכר כולל שעות נוספות מעבר ל-186 שעות חודשיות, אזי זה יעמוד לכל הפחות על סך של 5,878 ₪. מנגד, מצידה של הנתבעת, אשר חזרה בה מהטענה כי מדובר בשכר גלובלי הכולל בתוכו מרכיבים נוספים , נטען כי מהשוואת דוחות השעות לתשלומי השכר עולה כי שולמו לתובע שעות עודפות אשר יש לקזז ן, ופרטה את התשלומים בגינן בטבלאות אשר צרפ ו לתצהיר ו של מר אופרבר. נאמר כי מעיון בנספחים לתצהירו של מר אופרבר, שחלקם הוכנו ע"י עובדי משרדו וחלקם ע"י בא כוחה של הנתבעת, ניתן לראות שהם כוללים דו"חות נוכחות וטבלאות תחשיביות שונות. עיון בדו"חות הנוכחות, שהתובע לא חלק על תוכנם, בהשוואה לתלושי השכר, מראה כי לתובע שולם, דרך קבע, שכר שעתי של 31.6 ₪, שגם הוא אינו שנוי במחלוקת, במכפלת שעות עבודתו, בין אם עבד בהיקף העולה על 8 שעות ביום ובין אם לאו. יחד עם זאת ניתן לראות, כי גם אם התובע עבד ביום נתון פחות משמונה שעות – נזקפו לזכותו 8 שעות עבודה באותו היום. עוד ברור, ולכך נידרש בהמשך, שהיו חודשים בהם עבד התובע בהיקף העולה בהרבה על 186 שעות לחודש, והיו ימים בהם עבד מעל 11 שעות. בהתאם לאמור לעיל, מכל מקום, ומשאין חולק כי התובע השתכר שכר שעתי של 31.6 ₪, הרי שאנו קובעים שיש לחשב בהתאם את זכויותיו השונות בהתאם להוראות דברי החקיקה הרלבנטיים לכל זכות. 9. התביעה לתשלום דמי הבראה התובע טען כי הוא זכאי לדמי הבראה על פי צו ההרחבה בענף החקלאות ותבע מלוא התשלום בגין דמי הבראה לאורך כל תקופת העסקתו וזאת תוך התעלמות מהוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בעניין קצובת הבראה שהוראותיו הורחבו על כלל העובדים במשק הקובעות, כי עובד זכאי לקצובת הבראה עבור השנתיים שקדמו לתום יחסי עובד ומעביד בלבד. מנגד הנתבעת טענה כי התובע קבל דמי הבראה כחוק וכמו כן כי חלה התיישנות על התקופה מעבר לשנתיים שקדמו למועד סיום ההעסקה. על פי צו ההרחבה עובד זכאי לשבעה ימי הבראה עבור כל אחת מהשנה הראשונה ועד השביעית, בהתאם לאמור בהסכם הקיבוצי הכללי בעניין קצובת הבראה שהוראותיו הורחבו, יהיה זכאי עובד לקצובת הבראה, עבור השנתיים שקודם לתום יחסי עובד מעביד. יש לבחון, אם כן, את זכאותו של התובע לדמי הבראה בגין השנים 2009,2010 , ובהתאם הרינ ו קובעים כי התובע זכאי לסכום של 4,837 בגין 14 ימי הבראה מהסכום האמור יש לנכות סך של 2,040 ₪ אשר שולמו ושוקפו בתלוש בגין חודש 07/09 וסך של 2,457 אשר שולמו ושוקפו בתלוש השכר שבגין חודש 08/10 כך שהתובע זכאי ליתרה בסך של 340 ₪ בלבד. 10. התביעה לפדיון חופשה בכתב התביעה טען התובע כי לא קיבל ימי חופשה במהלך תקופת עבודתו, ורק לאחר שנשלח מכתב מאת נציג הסתדרות העובדים, הנתבעת העבירה באמצעות המחאה בנקאית סך של 12,836 ₪, ולכן טען כי יש לחייב את הנתבעים לשלם לו סכום של 20,163 ₪ (בניכוי הסך ששולם כאמור)בגין פדיון 90 ימי חופש כאשר החישוב נעשה לפי וותק של 11 שנות עבודה. מנגד, לטענת הנתבעת התובע קבל את מלוא פדיון ימי החופשה המגיעים לו בטרם הוגשה התביעה ואף ביתר ובתלוש של חודש 10/2010 ניתן לראות כי שולמו סך של 13,409 ₪ על חשבון פדיון ימי חופשה. הנתבעת לא ניהלה פנקס חופשה שנתית, והפנתה לתחשיב שצורף לתצהירו של מר אופרבר(נספח ז') . כידוע, נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה מונח לפתחו של המעביד. מחובתו של המעביד לנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הרלוונטיים, כמצוות סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 ותקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה), התשי"ז-1957. מכאן שעל המעביד לדעת כמה ימי חופשה נתן לעובד ומה היא יתרת חופשתו. עוד יצוין כי הצגת תלוש השכר מהווה " ראשית ראיה בכתב" למאזן ימי החופשה המגיע לעובד, בהיעדר ראיה לסתור זאת (עד"מ 19/10 עמוס 3 בע"מ - סלוצקי שי, 25.11.08.) בהתאם להלכה זכאותו של התובע מתום יחסי עבודה קמה לתקופה של שלש השנים האחרונות לעבודתו מלבד ימי החופשה שלהם הוא זכאי בשנה האחרונה לעבודתו (ראו ע"ע 547/06 משה כהן - ויליאם אנויה, מיום 8.10.07). על פי סעיף 25 לצו ההרחבה, בשנים 1-3 לעבודתו, זכאי עובד קבוע ל-12 ימי חופשה לשנה ועבור השנה הרביעית והחמישית ל-16 ימי עבודה לשנה, עולה מכך כי התובע היה זכאי 57 ימי חופשה בתשלום . בהתאם לאמור, התובע היה זכאי , נכון למועד סיום יחסי העבודה, לפדיון חופשה בסך של 13,960 ₪ (לפי החישוב 244.9 ₪ בגין שכר יומי) , סכום שממנו יש לנכו ת סך של 13,409 ₪ אשר שולם לו בגין פדיון חופשה, ועל כן נותרה הנתבעת חייבת לתובע בגין רכיב תביעה זה סך של 551 ₪ בלבד. 11. התביעה לתשלום פיצוי בגין העדר הפרשות לקרן הפנסיה א. התובע ביקש כי נחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך 49,762 ₪ בגין העדר הפרשות לקרן הפנסיה כפי שהייתה מחויבת לעשות על פי הסכם עבודה כללי בענף החקלאות ו/או צו ההרחבה לכל תקופת העסקתו וערך את חישוביו לפי 87 חודשי העסקה. הנתבעת בכתב הגנתה הכחישה את טענתו של התובע, ובסיכומיה טענה כי יש לחשב את זכאותו של התובע להפרשות לקרן פנסיה בהתאם לצו ההרחבה הכללי במשק החל מינואר 2008 בלבד והפנתה לתחשיב שצורף לתצהירו של מר אופרבר(נספח' י') . לטענתה ההסכם הקיבוצי בענף החקלאות אינו חל עליה, ולפיכך ההסכמים הקיבוציים בנוגע לביטוח פנסיוני ותגמולים יכולים לחול על הצדדים רק מכוחם של צווי ההרחבה וצו ההרחבה בענף החקלאות אינו חל על עובדים קבועים כדוגמת התובע אלא רק על עובדים עונתיים וזמניים. ב. איננו מקבלים טענתה זו של הנתבעת , וזאת לאור הוראות סעיף 43 לצו המעיד על חלותו גם על עובד קבוע : "להבטחת הזכויות הסוציאליות לעובד הזמני או עובד בניסיון, הקבוע, העונתי קבוע והחודשי – יפריש המעסיק משכרו הכולל של העובד או ממשכורתו הכוללת לקרן הביטוח או לקרן הפנסיה שעליה יוסכם וכן ינכה משכרו של העובד את השיעורים כדלקמן...". " משכורתו הכוללת", בהתאם לסעיף ההגדרות, היא "השכר המשולב הכולל תוספת משפחה, תוספת ותק, שעות גלובאליות, תוספת יוקר וכל תמורה אחרת אשר יוסכם על הכללתה בטבלאות השכר או המשכורות הנספחים להסכם זה". ראו גם הדיון לעניין זה בתיק תעא (נצ') 2278-08 מחמוד בני עודה נ' יואב טובי, מיום 01.09.10) לפיו: "בצו ההרחבה משנת 1971 נקבע (סעיף 25) כי העובד והמעביד יפרישו כל אחד מהם לקרן הפנסיה של הפועלים החקלאיים 5% מהשכר המשתלם לעובד בגין 8 שעות עבודה ביום. בצו ההרחבה מ-1980 פורטו הזכויות הסוציאליות להם זכאים העובדים על פי מעמדם: זמני; קבוע או עונתי קבוע עד עשר שנים; עובדים חודשיים, ובסעיף 42 לא מופיעה החובה להפריש לפנסיה עבור עובד קבוע או עונתי קבוע. בצו ההרחבה מתשס"א, מופיעה הוראה בסעיף 43 (ב) המתייחסת לעובדים קבועים חודשיים שנתיים ועונתיים, ובה נכתב: "המעסיק ינכה משכרו של העובד את חלקו (5.5%) להבטחת זכויות הפנסיה את האחוזים המתאימים ויעבירם לקרן הביטוח או לקרן הפנסיה יחד עם ההפרשות שהוא חייב בהן" (ההדגשה שלי – א.ק.). התיקון של הוראת הצו באה כנראה לאחר שאכן התעוררה בעיה באשר לחובת ההפרשה לפנסיה לעובד קבוע (וראה למשל בש"א 2100/03 רפקור חברה לקירור בע"מ – רחאל נזמיה, לא פורסם מיום 31.7.03 שניתנה על ידי כבוד השופטת איצקוביץ מבית דין זה). אמנם הסעיף לא מציין ברורות מה על המעביד להפריש בגין רכיב זה, אולם שורת ההיגיון מורה שסכום זה ודאי לא יפחת מהסכום שיש להפריש מהעובד עצמו, קרי: 6%." ג. עולה מהאמור כי צו ההרחבה מחייב את המעסיק בענף החקלאות להפריש 6% משכרו של העובד לקרן הפנסיה וכי ההוראה זו חל ה גם ביחס לעובד קבוע. הנתבעת טענה כי השכר שקיבל התובע בגין שעת עבודה עולה על שכר המינימום הקבוע בטבלאות השכר, וכי הוא כולל את כלל זכויותיו ובהן דמי חגים, שעות נוספות וכדומה. הנתבעת לא הבהירה מה כולל השכר השעתי, ולא ניתן לדעת אם שיעורו, המורכב משכר המינימום הבסיסי, אינו מגיע לשיעור המוגדר כ"שכר כולל" בצו אם מוסיפים עליו את התוספות השונות המפורטות בסעיף ההגדרות. כמו כן לא הוברר כלל האם לא הוסכם בין הצדדים להסכם הקיבוצי (שהורחב) על "תמורה אחרת" שגם אותה יש לכלול ברכיב השכר הכולל, ושממנו יש לבצע את ההפרשות לקרן הפנסיה. למעשה, איש מהצדדים לא נדרש להרכבו של השכר השעתי, וודאי שלא מר אופרבר. משכך יש לקבוע כי השכר שממנו היה על הנתבעת להפריש הוא השכר ששולם לתובע בפועל בגין עבודתו. מעיון בטופסי 106 עולה כי התובע השתכר בתקופה החל 08.04.2006 ועד 08.2010 סך של 353,283.66 בהתאם לכך הינו זכאי לסך של 21,197 ₪ כפיצוי בגין העדר הפרשות לקרן הפנסיה. 12. האם זכאי התובע לקרן השתלמות אישית לטענת התובע על אף האמור בהסכם העבודה כללי בענף החקלאות וכן בצו ההרחבה בענף החקלאות לא הפרישה הנתבעת סך של 1% משכרו של התובע לקרן השתלמות. התובע העמיד את טענתו בדבר זכאותו לסך של 5,344 ₪ בהתאם לחישוב הבא: 6,362 ₪ X 1% x 84 חודשים. מנגד חלקה הנתבעת על תקופת החישוב וערכה חישוביה לפי שתי תקופות החל מינואר 2004 ולחלופין החל מאפריל 2006 (ראו, נספח ח' לתצהיר מר אופרבר). בהתאם לסעיף 38 לצו ההרחבה זכאי היה התובע כך שיופרשו בגינו כספים לקרן השתלמות אישית, ומאחר והנתבעת לא עשתה כן, הרינו קובעים כי יש לחייב אותה בתשלום בגין רכיב זה סכום של 3,532 ₪ בגין העדר הפרשה (חלק מעביד) לקרן השתלמות אישית וזאת בהתייחס לתקופה שהחל מאפריל 2006 ולשכר שפורט לעניין ההפרשות הפנסיוניות לעיל. 13. התביעה לתוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות א. התובע הצהיר כי עבד בשנים שבהן הועסק בשירות הנתבעת שעות נוספות רבות וכן שעות בימי חג ושבת, אך הנתבעת מעולם לא שילמה לו בגין שעות אל ה. בתצהיר העדות הראשית של התובע, נעשה חשבון שהסתמך לכאורה על טופסי 106 שהוצגו, אולם למעשה, גם התובע הפנה בסיכומיו לריכוז השעות שהומצא יחד עם תצהירו של מר אופרבר, ולא חלק על תוכנו. מכל מקום, ומבלי שהתייחס לתחשיב המפורט המתחייב לעניין תוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות, העמיד התובע תביעת ו בגין רכיב זה על סך של 61,389₪ . מנגד, טענה הנתבעת כי התובע אינו זכאי כלל לתשלום הפרשים בגין שעות נוספות ולמעשה חישוב השכר שהגיע לו לעומת זה ששולם לו בפועל הכולל תשלום בגין שעות עודפות, מלמד כי התובע נמצא ביתרת חובה בסך של 12,123.33 ₪ זאת בגין התקופה החל מחודש ינואר 2004 ועד לחודש אוגוסט 2010 , ולעניין זה הופנה בית הדין לתחשיבים אשר צור פו לתצהירו של מר אופרבר , ושלמעשה לא נערכו על ידיו והם גם לא לוו בהסבר כלשהו. ב. נאמר כי בהינתן פירוט שעות עבודתו של התובע בתקופה הרלבנטית לתביעה כפי שקבענו לעיל, ומשעולה כי לתובע שולם השכר השעתי הקבוע של 31.6 ₪ בגין כל אחת משעות עבודתו, לרבות השעות שעולות על 8 שעות ליום ולרבות שעות שחלו בשבת, הרי שלא ברורה טענת הנתבעת לעניין זה, וגם לעובדה שמדובר בשעות "עודפות" אין נפקות לענייננו, כפי שנבהיר בהמשך. עיון בדוחות שעות העבודה של התובע אשר כאמור צורפו לתצהירו של מר אופרבר מעלה כי התובע עבד לאורך תקופת עבודתו בנתבעת שעות נוספות א שר התמורה בגינן שולמה כאמור כבגין שעות עבודה רגילות, ומבחינת נתוני שעות הנוכחות לאורך התקופה שקבענו כרלבנטית, מביאה לתוצאה לפיה התובע זכאי לתוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות ב סך של 19,610 ₪ , וזאת לפי הפירוט שדלקמן – שנה תשלום לפי 25% תשלום לפי 50% סך כולל החל מ-04/06-12/06 1,525 ₪ (193ש'x31.6x 25%) 2,907 ₪ (184xש'31.6x50%) 4,432 ₪ 2007 1,223 ₪ 154.75ש'x31.6x25%) 1,742 ₪ (110.25ש'x31.6x50%) 2,965 ₪ 2008 2,044 ₪ (258.75ש'x31.6x25%) 3,638 ₪ (230.25xש'31.6x50%) 5,682 ₪ 2009 1,568 ₪ (198.5ש'x31.6x25%) 2,346 ₪ (148.5ש'x31.6x50%) 3,914 ₪ עד-08/2010 1,215 ₪ (153.75ש'x31.6x25%) 1,402 ₪ (88.75ש'x31.6x50%) 2,617 ₪ סה"כ 19,610 ₪ כמו כן, עולה כי התובע עבד בימי שבת בתקופה האמורה סך של 1,057.75 שעות אשר שולמו כשעות עבודה רגילות בניגוד להוראות צו ההרחבה בענף החקלאות לפיו עבור עבודת שבת, יש לשלם 175% מהשכר הרגיל, משכך הינו זכאי להפרש בסך של 25,068.675 ₪ וזאת בהתאם לפירוט שדלקמן – התקופה מס' שעות העבודה בימי שבת התשלום המגיע לפי( 75% X 31.6 ₪ (ערך השעה)X מס' שעות העבודה בשבת) 04/2006 -12/2006 191.75 שעות 4,544.475 ₪ 01/2007 -12/2007 227.75 שעות 5,397.675 ₪ 01/2008 -12/2008 270.5 שעות 6,410.85 ₪ 01/2009 -12/2009 253.75 שעות 6,013.875 ₪ 01/2010 -08/2010 114 שעות 2,701.8 ₪ סה"כ 1,057.75 שעות 25,068.675 ₪ בהתאם לאמור, התובע זכאי להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות ובשבת בסך כולל של 44,679 ₪ , וזאת, כפי שקבענו, בגין התקופה שהחל מ-04/2006 עד 08/2010. 14. האם זכאי התובע למענק שנתי? התובע טען כי הוא זכאי למענק שנתי על פי נספח ב' לצו הרחבה בענף החקלאות בגובה מחצית השכר החודשי עבור כל שנת עבודה, ותבע סך של 33,365 ₪ בגין 7 שנות העסקה. הנתבעת, מצדה , חלקה על התקופה לפיה יחושב המענק והפנתה לתחשיב שצורף כנספח ט' לתצהיר מר אופרבר. סעיף 36 לצו ההרחבה מפנה לנספח ב' לצו, כאשר ממנו עולה כי התובע זכאי למענק שנתי בגובה מחצית משכורת חודשית וזכאות זו אינה תלויה בהיקף משרתו, ומתייחסת לשיעור שכרו. לפיכך ובשים לב לתקופה ההעסקה החל מחודש 04/06 ועד לחודש 08/10 ולחישובים שערכה הנתבעת , הרינו קובעים כי התובע היה זכאי למענק שנתי בסכום של 13,761 ₪, וזאת לפי החישוב של סך של שכר ממוצע שנתי ללא ניכוי שעות עודפות לתקופה כאמור והכפלתו ב-50%. 15. טענות הקיזוז - הנתבעת טענה טענת קיזוז בגין תשלומים בגין "שעות עודפות" בגינן שולם לו השכר השעתי הרגיל למרות שלא עבד כך שיש לראותו כשכר ששולם ביתר. איננו מקבלים טענה זו . אמנם, לאורך כל תקופת העבודה ניתן לראות כי היו ימים בהם התובע עבד פחות משמונה שעות ונרשם כי נזקפו לזכותו בגין אותו היום 8 שעות עבודה, אולם עולה לכאורה כי מעבר לכך שאין מדובר במקרים רבים מאוד, הרי שנראה שמדובר בהטבה שניתנה לתובע משך תקופה ממושכת מאוד, וודאי שלא הוסכם שמדובר בתשלום שניתן לו לפנים משורת הדין או שיקוזז כנגד תשלום כלשהו לו היה זכאי. באשר לטענת הקיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת: לטענת הנתבעת כיוון שהתובע התפטר, זכאית הנתבעת לדמי הודעה מוקדמת בשיעור המשכורת הקובעת אותם יש לקזז מכול סכום שייפסק, אם ייפסק, לחובתה. כפי שקבענו לעיל, התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת, והואיל ולא הוכיח כי נתן לנתבעת הודעה מוקדמת כדין, ואף קיבלנו את גרסת עדיה לפיה ניסו בכל דרך ליצור עמו קשר והוא לא אפשר זאת, הרי שיש לקבל את טענת הקיזוז, ולהפחית סך של 4,650 ₪, מכפלת שכרו השעתי ב – 186 מהסכומים שנקבעה זכאותו להם. 16. פיצויי הלנה - התרשמנו כי התשלומים ששולמו לתובע בחסר, כפי שקבענו לעיל, נבעו ממחלוקת כנה בין הצדדים אשר לעצם זכאותו להם, מעבר לכך שחלק נכבד מהם מתייחס לתקופה שעולה בהרבה על שנה עובר למועד הגשת התביעה, וחלקם גם איננו עונה על הגדרת "שכר מולן" הרי שאנו מפחיתים את פיצויי ההלנה ומעמידים אותם על הפרשי הצמדה וריבית כדין. 17. כללו של דבר - א. דחינו את תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים וקבענו כי התובע התפטר מעבודתו בחודש 08/2010. ב. קיבלנו באופן חלקי את תביעתו לדמי הבראה וקבענו כי הוא זכאי בגין רכיב זה לסך של 340₪. ג. קיבלנו באופן חלקי את תביעתו לפדיון חופשה וקבענו כי הוא זכאי בגין רכיב זה לסך של 551₪. ד. קיבלנו באופן חלקי את תביעתו לפיצוי בגין הפרשות בחסר לקרן פנסיה וקבענו כי הוא זכאי בגין רכיב זה לסך של 21,197₪. ה. קיבלנו בעיקרה את תביעתו לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות, וקבענו כי הוא זכאי בגין רכיב זה לסך של 3,532₪. ו. קיבלנו באופן חלקי את תביעתו לתוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות וקבענו כי הוא זכאי בגין רכיב זה לסך של 44,679 ₪. ז. קיבלנו באופן חלקי את תביעתו למענק שנתי וקבענו כי הוא זכאי בגין רכיב זה לסך של 13,761₪. ח. קיבלנו באופן חלקי את טענת הקיזוז של הנתבעת ככל שהיא נוגעת לתמורת הודעה מוקדמת, וקבענו כי יש לקזז מהסכומים דלעיל סך של 4,650 ₪ . התוצאה, מסיכום האמור לעיל שאנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 79,410₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, וזאת מיום 01/08/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל. 18. אשר להוצאות משפט – התובע תבע סך של 322,900 ₪. קבענו לעיל כי הוא זכאי לסך של 79,410 ₪. בשים לב לפער הגדול שבין הסכומים שתבע התובע לבין הסכומים בהם מצאנו ממש, ובשים לב לכך שקיבלנו, הגם שבאופן חלקי את טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת, החלטנו לחייב את הנתבעת לשלם לו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪. 19. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש ערעור על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום שפסק הדיו יומצא לו. זכויות עובדיםעובד עונתי