מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכויות עובדים זרים בחקלאות: 1. בפנינו תביעה של שלושה עובדים זרים מתאילנד שעבדו אצל הנתבע בעבודות חקלאות ותובעים זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתם וסיומה. 2. כל אחד מן התובעים עבד תקופת עבודה שונה שתפורט בהמשך. 3. על יחסי העבודה שבין הצדדים חל צו ההרחבה בענף החקלאות. 4. אשרת עבודתם של התובעים הייתה עד ליום 31.12.11 (עמ' 10 ו-18 לפרוטוקול). 5. התובעים תובעים בתביעתם הפרשי שכר מינימום בטענה כי שיעור השכר ששולם להם היה נמוך משיעור שכר המינימום על פי החוק וכדלקמן: א. בשנת 2007 שכרם היומי עמד על הסך של 107 ₪ ו-15 ₪ לכל שעה נוספת. ב. בשנת 2008 שכרם היומי עמד על הסך של 112 ₪ ו-16 ₪ לכל שעה נוספת. ג. בשנת 2009 שכרם היומי עמד על הסך של 116 ₪ ו-16 ₪ לכל שעה נוספת. ד. בשנת 2010 שכרם היומי היה זהה לשנת 2009. ה. בשנת 2011 שכרם היומי עמד על סך 120 ₪ ו-17 ₪ לכל שעה נוספת. 6. התובעים מציינים בתביעתם כי שכרם היומי הינו שכר עבור 8 שעות עבודה רגילות ושעות נוספות הן השעות שמעבר ל-8 שעות יומיות וכן שעות שבת. 7. עוד טענו התובעים בתביעתם, כי לא קיבלו שכר אלא עבור שעות עבודה שעבדו בפועל אולם שכר זה היה נמוך משכר המינימום. (סעיף 2 ט' לכתב התביעה). נטען כי בתלושי השכר שהונפקו צוין השכר נטו שקיבלו בפועל אך כל שאר הרכיבים בתלושים הם פיקטיביים ו"פוברקו" על ידי הנתבע לצורך ההליך בלבד. 8. לגרסת התובעים, קיבלו שכר בגין 4 ימי חג תאילנדים בלבד ולפיכך תובעים דמי חג עבור 10 חגים ישראליים על פי הוראות צו ההרחבה בקיזוז הימים שקיבלו. 9. כן תובעים התובעים פיצויי פיטורים בטענה כי פוטרו מעבודתם. כמו כן, תובעים משכורת חודש 9/11 שלטענתם לא שולמה להם, פדיון חופשה, פדיון דמי הבראה, דמי כלכלה, מענק שנתי, קרן השתלמות ומלגות ופיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה. 10. הנתבע חולק על תביעת התובעים למעט זכותם לקבלת פדיון דמי הבראה. 11. לגרסת הנתבע, התובעים עבדו 6 ימים בשבוע (עמ' 32 לפרוטוקול). הנתבע הכחיש את שעות העבודה שפורטו בנספחי כתב התביעה או בכרטיסי העבודה שהתובעים הפנו לתוכנם שכן שכרם של התובעים שולם על פי רשום אישי שערך הנתבע בגין שעות עבודתם כי עבד יחד עם התובעים. נטען על ידו כי התובעים התפטרו ולא פוטרו, כי צו ההרחבה לא חל על יחסי העבודה שבין הצדדים ואינם זכאים לזכויות שתבעו על פיו. 12. התובעים הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמם ונחקרו במסגרת עדות מוקדמת בפני כב' הרשם (כתוארו אז - י.ה) צבי פרנקל בישיבה מיום 24.10.11. יצוין, כי רק תצהירו של התובע 1 נמצא בתיק. 13. במסגרת הדיונים המוקדמים ניתן על ידי כב' הרשם (דאז - י.ה.) צו לסיים הליכי גילוי מסמכים עד ליום 8.12.11. 14. התובעים צרפו לתביעתם צילום של יומנים ומחברות בהם נרשמו על ידם שעות עבודתם. מקור היומנים הוגשו לתיק במסגרת העדות המקודמת והוחלט כי הצדדים יוכלו לטעון למשקלם הראיתי (עמ' 11 לפרוטוקול העדות המוקדמת מיום 24.10.11). כמו כן, הוגש צילום של 3 כרטיסי עבודה ( של התובע 1 לחודשים מרץ 2011 עד מאי 2011 שסומן (ת/1 (1)(2)). (החלטה של כב' השופטת יעל אנגלברג בדיון מוקדם מיום 12.12.11). ביום 28.11.12 הוגש לתיק צילום של כרטיס נוכחות נוסף על ידי ב"כ התובעים בטענה כי מדובר בצילום כרטיס של חודש אוגוסט 2011 שלטענתו לא נמצא בתיק האלקטרוני, למרות שהוגש במהלך הדיון. מדובר בכרטיס שאינו נושא שם של מי מהתובעים. 15. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וצירף לתצהירו "טבלאות דיווח משכורת" של התובעים שנערכו על ידו ובחתימתו מידי חודש. בטבלאות הנ"ל צוינו ימי העבודה, שעות העבודה הרגילות והנוספות לרבות ימי חג וחופש ושעל פיהן חושב השכר (להלן: "הטבלאות"). כמו כן צורפו תלושי שכרם של כל התובעים. 16. כל עילות התביעה שפורטו על ידי התובעים בתביעתם שנויים במחלוקת בין הצדדים, למעט פדיון דמי הבראה, בנסיבות אלה, נדון ברכיבי התביעות אחת לאחת תוך ציון טענות הצדדים הרלוונטיות. דיון והכרעה התביעה להפרשי שכר 17. התובעים תובעים הפרשי שכר מינימום לחודש בסך של 1,000 ₪ כפול מספר חודשי עבודתם על פי הערכה, וזאת בשל הפער העצום לטענתם בין שעות עבודתם שפורטו במחברות שצורפו לתביעתם במכפלת השכר היומי או השכר עבור שעות נוספות ששולם להם עבור אותן שעות ושפורט על ידם במחברות שצרפו , לבין ימי העבודה והשעות שפורטו וששולמו להם בתלושי השכר על פי שכר מינימום. 18. ב"כ התובעים ציין כי בעת הגשת התביעה לא היו בחזקתם של התובעים תלושי שכרם. לפיכך העריך את הפרשי השכר בסך של לפחות 1,000 ₪ ושמר לעצמו את הזכות לתקן ולהוסיף לכתב התביעה דרישות וחישובים עדכניים לאחר שדו"חות השעות של הנתבע והעתקי תלושי השכר ומסמכים נוספים שידרשו, יומצאו על ידי הנתבע (סעיף 6 ב' לכתב התביעה). 19. במסגרת הדיון הקדמי ובטרם הוגש תצהירו של הנתבע, טען הנתבע כי מלבד תלושי שכר אין לו מסמכים הקשורים בתובעים ואין לו דו"חות נוכחות (פרוטוקול מיום 12.12.11), אולם בתצהירו במקום עדות ראשית שהוגש לפני הדיון המקדמי הנוסף צירף הנתבע תלושי שכר של התובעים לרבות הטבלאות, והסביר כי תלושי השכר של התובעים נערכו על סמך הנתונים בטבלאות על ידי הנהלת החשבונות של הנתבע . 20. התובעים טוענים כי הטבלאות הנ"ל לא גולו בתצהיר גילוי מסמכים וכי מדובר ברישומי שעות ש"פוברקו" (כך בלשון ב"כ התובעים - י.ה.) על ידי הנתבע לצורך התביעה ושנעשו לאחר שהופקו התלושים וכדי להתאים את ימי העבודה והשעות בטבלאות לשעות שבתלוש אך למרות זאת אין התאמה גם בנושא זה. 21. התובעים ביקשו להוציא את הטבלאות מהתיק, אולם לאחר קבלת תגובת הנתבע החליט בית הדין כי המסמכים יתקבלו כראיה לתיק והצדדים יוכלו לטעון למשקלם הראיתי בסיכום טענותיהם. בנוסף נמחק סעיף 10 לתצהיר הנתבע (החלטה מיום 16.3.12). 22. התובע 1 נשאל בחקירתו כיצד יודע שבשנת 2011 שכרו היומי היה 120 ₪ והשיב: "בגלל שהכסף הזה המעסיק שלם לי ולכן אני יודע". (עמ' 8 לפרוטוקול העדות המוקדמת מיום 24/10/11). התובע 1 העיד כי בקש תלושי שכר מאת הנתבע אך לא זכר מתי. (עמ' 9 לפרוטוקול) התובע 3 חזר בחקירתו על הסכומים שקבל מהנתבע במהלך עבודתו בגין שכר יומי ושכר עבור שעות נוספות בשעורים שפורטו לעיל בסעיף 5 לפסק הדין. (עמ' 13 לפרוטוקול). כן אישר כי שעות העבודה שלו פורטו בכרטיסי העבודה אך לא הציג אותם במהלך עדותו בטענה כי אינם בחזקתו. תובע 3 העיד כי הצליח לצלם את כרטיס העבודה שלו לחודש אוגוסט 2011 שהיה חודש עבודתו האחרון באמצעות הטלפון הנייד שלו (עמ' 13 לפרוטוקול). הצילום הוגש על ידי ב"כ התובע ביום 28.11.12 על פי בקשתו, ובית דין נעתר לבקשה בהחלטה מאותו יום. 23. הנתבע בתצהירו ציין כי שעות עבודתם של התובעים השתנו בהתאם לצורכי העבודה, עונות השנה ומזג האוויר. עבדו אצלו 6 עובדים, הנתבע עבד איתם ורשם את שעות העבודה בטבלאות. בסוף החודש העביר הנתבע את הטבלאות להנהלת חשבונות וזו העבירה אותם לנתוני השכר ושילבה אותם בתלושי השכר. הנתבע הצהיר כי לא נשאר לו עותק מתלוש השכר וסבר כי הטבלאות לא נותרו כלל. בתצהירו הסביר כי רק בבדיקה שערך ב-1.1.12 בהנהלת החשבונות גילה כי יחד עם העתקי תלושי השכר של התובעים את העתקי הטבלאות שצורפו כנספח א' לתצהירו. באשר לכרטיס העבודה של השעון האלקטרוני שהיה מותקן במקום עבודתם של התובעים העיד כי במשק הותקן שעון נוכחות אלקטרוני, אך לא השתמש בו כי הייתה נטייה אצל העובדים להחתים את הכרטיס במקובץ או בשעות שאינן נכונות ולכן עשה מעקב ידני לפי מראה עיניים (סעיף 6 לתצהיר). במשך כל תקופת העסקתם לא התלוננו התובעים על השעות הנוספות שנרשמו בתלושי שכרם או כי מדובר בשעות השונות מהשעות שעבדו בפועל. 24. בחקירתו העיד הנתבע כי שעון הנוכחות במשק לא היה פעיל והפסיקו להשתמש בו מהחודש הראשון והוא שימש מאז ליופי. אם העובדים השתמשו בו, הרי זה היה לצרכיהם הפרטיים, כאשר רצו, בערב ובבוקר, אחד היה מדפיס לכולם גם כאשר אחד לא בא לעבודה. נטען כי התובעים לא התבקשו לחתום על אותם כרטיסים (עמ' 29 לפרוטוקול). לטענת הנתבע התובעים קיבלו תלוש שכר מידי חודש אם כי חלקם לא לקחו אותו. 25. בחקירתו הנגדית ובתגובה לטענת ה"פיברוק" של הטבלאות אישר הנתבע כי את הטבלאות ערך מידי יום ולפעמים נעזר בבתו. את תלושי השכר קיבל בדואר פנימי של המושב ומסר אותם לעובדים לאחר שבדק את תוכנם. הנתבע אישר כי לא בדק את תוכן התלושים עם העובדים (עמ' 25 לפרוטוקול מיום 29.3.12). הנתבע אישר בחקירתו כי הוא זה שחתם על הטבלאות. הנתבע נחקר באשר להבדל בין מספר השעות הרגילות העולות מהטבלאות על פי ימי העבודה שצויינו בהם לבין אלה שצויינו בתלושי השכר של התובעים למשל: "ש. בדף (תלוש משכורת מאי 2011 לתובע 3) התובע עבד 26 ימים בכל אחד מהם 8 שעות ופה בשעות הרגילות כתוב שעבד רק 186 שעות זאת אומרת שבמקום 26 כפול 8 שייצא 208 שכר היסוד שזה השעות הרגילות כתוב רק 186 שעות אתה יכול להסביר את זה? ת. פה רשום 26 ימי עבודה בתלוש שכר וזה תואם לדף (הטבלה המצורפת). ש. אתה צודק אבל שרשמת לא שמת לב ש26 כפול 8 לא יוצא 186 שעות רגילות אין לך הסבר נכון על חוסר התאמה מספר השעות בתלוש לבין מספר השעות בטבלה? ת. כל נושא התלוש נעשה על ידי מנהל החשבונות בהתאם לכל חוקי השכר של התלוש שהוא עשה את הימים ואני נותן את הימים והוא מכין את התלוש אני לא יודע להכין תלושים אם הייתי יודע לא הייתי נעזר בו. ש. אני חוזר על השאלה למה לא כתוב כל השעות הרגילות בתלוש השכר לפי חישוב טבלת דיווח משכורות? ת. (מעיין בתלוש) הדיווח נכון והתלוש לדעתי גם נכון. ש. מפנה לתלוש יוני 2011 (תובע 3) מספר השעות הנוספות בדיווח משכורת תואם בדיוק את התלוש השכר יסוד שעות רגילות 186 והפעם דיווח המשכורת שלך 25 ימים של 8 שעות זאת אומרת 200 שעות ואילו בתלוש רשום 186 שעות רגילות אתה יכול להסביר את ההבדל? ת. יכול להיות שרשום פה תמורת חופשה זה נוסף אני לא יודע. ש. מה שאתה עשית לקחת את תלושי המשכורת העתקת את מספר ימי העבודה שרשום בתלוש המשכורת העתקת את השעות הנוספות ואז בדיעבד רישום שכר מה שלא ידעת שאם כותבים ימי עבודה מלאים כמו שכתוב בתלוש זה לא יצא כמו בתלוש כי התלוש חושב לכאורה שכל שעה מעבר ל186 היא שעה נוספת ואתה לא ידעת ולכן בכולם אין התאמה בין הדיווח לבין השעות הרגילות שכמעט תמיד יהיו 186 יכול להיות דבר כזה? ת. זה ממש לא נכון מה שאתה מציג אתה טועה ואתה מאשים אותי פה הדף ניתן להנהלת החשבונות כמו שאמרתי והנה"ח מייצרת את תלוש דרך הדף הזה ומשם זה יוצא ההיפך הגמור ממה שהעו"ד מנסה להציג. הם קיבלו את החגים שלהם". (עמ' 25-26 לפרוטוקול מיום 23.9.12). 26. בהמשך חקירתו נשאל אף לגבי חודשים נוספים המתייחסים לתובע מס' 3 (חודש 9/07, 10/07, 11/07). מדובר בחודשים אשר על פי האמור בטבלאות עבד התובע 3 שעות רגילות בשיעור גבוה ממספר השעות הרגילות שפורטו בתלושי שכרו (עמ' 27 לפרוטוקול הנ"ל). 27. יודגש, כי הנתבע העיד כי אינו יכול להבהיר אופן חישוב משכורותיהם של התובעים שנעשתה על ידי הנהלת החשבונות והודה כי לא חקר בתלושים ולא הבין בהם והזמין את ב"כ התובע להציג השאלות למנהלת החשבונות אך זו לא זומנה להעיד על ידי הנתבע. הנתבע הוסיף והעיד כי "אני הייתי נותן את הדף והם עיבדו המנהלת חשבונות .." ובהמשך: "אני לא יודע, אני נותן לו ימים ושעות והוא מתרגם את זה לתלוש" (עמ' 27 לפרוטוקול). 28. הנתבע העיד להגנתו כי אין מדובר ב"פיברוק" של הטבלאות והסביר כי קיבל לראשונה את התלושים מהנהלת החשבונות לאחר שעורך הדין שלו ביקש אותם ובאותה הזדמנות ניתנו לו גם רישומי השעות (עמ' 27 לפרוטוקול) לטענתו קודם לכן התבקש על ידי עורך הדין רק להביא דוגמאות של תלושי שכר ולפיכך לא דרש אז את רישום השעות. רק לאחר שעורך הדין שאל אותו אם קיימים גם רישומי השעות הביא את הטבלאות וישב מספר שעות בהנהלת חשבונות להוציא את הרישומים. בחקירתו הנגדית העיד כי עשה כן לאחר שחתם על התצהיר, אולם הבהיר בהמשך עדותו כי "יש שני תצהירים שחתמתי אחד במשפט ואחד בעורך הדין שהיא קראה לי לעדות השופטת היא שאלה אותי אם יש לי רישומי שעות ואמרתי שאין לי לאחר שהלכתי לעורך הדין הוא שאל אותי והבאתי ... אם אני לא טועה אני חושב שאחרי" (עמ' 28 לפרוטוקול). ואת רישומי השעות מצאה רחל בהנהלת החשבונות (עמ' 30 לפרוטוקול). 29. התובעים בסכום טענותיהם לא ערכו חישוב של שעות עבודתם על מנת להוכיח גרסתם כי קיבלו שכר הנמוך משכר המינימום וכדי להוכיח, כי הנתונים בטבלאות של הנתבע הינם "מפוברקים" ובכל זאת טענו כי גם על פי רישומי הנתבע הוכיחו טענתם כי קיבלו שכר הנמוך מ-60% משכר המינימום. (סעיף 8 לסיכום הטענות). 30. התובעים מפנים את בית הדין לעניין רישומי השעות במחברות שצרפו אשר על פיהם עולה כי התובעים עבדו 7 ימים בשבוע לפחות 12 שעות יומיות לרבות 3 כרטיסי הנוכחות של התובע 1, שהינם בבחינה ראיה אוביקטיבית לגירסתם. כמו כן טוענים, כי חישוב השכר על גבי כרטיסי הנוכחות שהציגו נעשה על ידי הנתבע וממנו ניתן להסיק כי משכורתם של התובעים חושבה על בסיס יומי הנמוך משכר מינימום כך גם לגבי השעות הנוספות. כמו כן טוענים, כי השעות שפורטו במחברות מטעמם לרבות השעות שפורטו בשלושה כרטיסי הנוכחות שהציגו הינם בשעור הגבוה בהרבה מהשעות שפורטו על ידי הנתבע בטבלאות ועובדה זו תומכת הן במסקנתם כי השעות בטבלאות אינן נכונות וכל מטרתם היתה לבנות ולעבד תלוש שכר אשר הנטו בהם יהיה מתאים לנטו שקיבלו התובעים בפועל על פי השעות שפורטו במחברות ובכרטיסי הנוכחות, כאשר מדובר בשעות רבות יותר מהשעות שפורטו בטבלאות. 31. הכלל הוא כי נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח שעור שכרו והקף משרתו. (דב"ע נד/2-23 פרינץ - גפן ואח', פד"ע כ"ו 551) 32. יחד עם זאת נפסק, כי "מקום שבו ניתן לעובד תלוש שכר חזקה שהוא משקף את המציאות.....אלא אם כן הוכח, מעדויות אמינות, אחרת". (דב"ע מז/3-146 יוסף חווג'ירת - שלום גל, פד"ע כ' עמ' 19). 33. עוד נציין, כי על פי הפסיקה על הנתבע הנטל להוכיח כי שילם מלוא השכר לתובעים. מדובר למעשה בטענת "פרעתי". 34. ולעניננו. ממכלול הראיות והעדויות שהובאו בפננינו לרבות נטל הראיה המוטל על התובע מחד, ונטל הראיה המוטל על הנתבע מאידך, המסקנה היא כי התובעים לא השכילו להוכיח זכאותם לקבלת שכר מינימום בשיעור של 100,000 ₪ לפחות בגין כל תקופת עבודתם. אין די בהערכות ובאמור סיכום טענותיהם על מנת להסיק מסקנה זו. התובעים לא הגישו כל חישוב גם לאחר שכל הנתונים היו בפניהם, היינו הטבלאות מטעם הנתבע. אנו בדעה כי אין די בטיעוני התובעים, ההסברים והחישובים שערכו באופן כללי כדי לקבוע כי זכאים להפרשי שכר מינימום של 1,000 ₪ לחודש. טענתם בסיכום טענותיהם כי החישוב על שלושת כרטיסי הנוכחות נעשה על ידי הנתבע, לא נטען אלא בסכום הטענות ולפיכך לא הוכחה הטענה. יתרה מכך, אין להקיש משלושה כרטיסי נוכחות על כלל היקף משרתם ושעות עבודתם של התובעים או מי מהם. הרישומים במחברות נעשו על ידם בלבד, הם אינם נושאים חתימת הנתבע. גירסת הנתבע כי כרטיסים אלה לא שימשו ראיה לשעות האמיתיות אינה בלתי סבירה לאור הנימוקים שטען בפנינו. הרישומים במחברות אינם מובנים ואינם נושאים תאריכים, מדובר ברישומים שנעשו בחלקם בשפה בלתי מובנת. כל שעולה מהמסמכים שהוגשו מטעם התובעים כי חישובי השכר שעשו במחברות הנ"ל נעשו על פי השכר היומי בשעור נטו שטענו כי קיבלו בפועל. אמיתות הנתונים העובדתיים באותם מחברות, לא הוכחו. המבחן לזכאות לשכר מינימום הינו פונקציה של שעות עבודה לסוגיהן השונים, אין בפנינו חישוב או ראיה אמיתית ומהימנה מטעם התובעים לשעות הרבות שטענו ואם כך הדבר גם לא עשו חישוב כולל כדי להוכיח גירסתם כי זכאים לפחות ל-1,000 ₪ לחודש בגין הפרשי שכר. יצויין כי בתלושי השכר שולם לתובעים שכרם על פי שכר מינימום והמחלוקת הינה באשר למספר השעות החודשיות. הגענו לכלל מסקנה כי אכן הנתונים בטבלאות השכר אינם תואמים מחד, את כלל השעות שעבדו התובעים ואשר לכאורה עולים מהאמור במחברות ומאידך קיימת גם אי התאמה בין השעות הרגילות שהיו זכאים התובעים לתשלומם על פי ימי העבודה בטבלאות במכפלת 8 שעות יומיות לבין השעות הרגילות ששולמו להם על פי האמור בתלושי השכר. 35. ואכן, בסכום טענותיהם תבעו התובעים סעד חילופי ככל שתידחה תביעתם להפרשי שכר מינימום. מדובר בסעד בו טענו התובעים כי יש לפסוק לכל הפחות את ההפרש בין כמות השעות הרגילות ברישומי שעות העבודה מטעם הנתבע לבין כמות השעות הנוספות ששולמו בפועל. 36. יצוין ויודגש, כי התובעים אף לא ערכו חישוב של הפרשי השעות אשר ביקשו לזכאותם ולו באופן חילופי. 37. טענת התובעים בדבר אי התאמה בין כלל השעות הרגילות שעבדו התובעים על פי רישומי הנתבע בטבלאות אינן תואמות את השעות הרגילות ששולמו להם על פי האמור בתלושי השכר, מקובלת עלינו. 38. מקובלת עלינו עמדת התובעים כי לא ניתן הסבר מניח את הדעת להפרש בין השעות הרגילות שפורטו בטבלאות, היינו מכפלת ימי העבודה כפול 8 שעות עבודה, לבין שעות העבודה הרגילות שפורטו בתלושי השכר של התובעים וששולמו להם על פי שכר מינימום שעתי באותו חודש. גרסתם של התובעים באשר ל"אי ההתאמות" במספר השעות שפורטו בסיכום טענותיהם גם מקובלת על בית הדין ונבחנו בפועל על ידו. מדובר הן באי התאמות במספר שעות העבודה בתלושי השכר הנמוך מ-186 שעות כאשר מספר שעות העבודה ברישום גבוה ממספר השעות שפורטו בתלוש השכר והן באשר לאי ההתאמות כאשר מספר שעות העבודה הרגילות בטבלאות עלה על 186 שעות ושולמו לתובעים רק 186 שעות. 39. די בעובדה כי קיים הבדל בין השעות הרגילות שעבדו התובעים על פי גרסת הנתבע בטבלאות שצירף לתלושי השכר של התובעים לבין מספר השעות הרגילות שפורטו בתלושי השכר בגין אותם חודשים לרבות השיעור הכולל של השעות הרגילות שבגינן פרטו התובעים בסיכום טענותיהם כי לא קיבלו שכר, כדי להוביל למסקנה כי התובעים עבדו למעשה שעות רגילות נוספות מעבר לשעות ששולמו להם בתלושי השכר ועובדה זו מצדיקה על פניה קבלת תביעתם לתשלום הפרשי שכר מינימום ולו בגין השעות הרגילות שהוכיחו. האמור בסיכומי התובעים באשר לחוסר ההתאמה עולה מהשוואת הנתונים הנ"ל גם על ידי בית הדין. הנתבע לא הביא כל ראיה כדי להבהיר ולהסביר מדוע יש אי התאמה בין מספר השעות הרגילות שהיו זכאים התובעים בחודשים מסוימים לבין אלה ששולמו להם בתלושי השכר. למשל, כאשר עבדו מי מהתובעים פחות מ- 186 שעות על פי הרשום בטבלאות אך שולם להם שכר עבור מספר שעות נמוך יותר. (ראה המקרים שפורטו בסעיף 1 לסיכומי התובעים בעמ' 3-4 לסיכומים). 40. לא נעלמה מעינינו העובדה כי בתלושי השכר של התובעים או מי מהם צוינו תשלומים נוספים, כגון "שכר יסוד 2" בשעור 8 שעות רגילות, אולם לא הובהר מהות התשלום שכן הנתבע לא יכול היה להסביר זאת. עוד נדגיש, כי קיימת התאמה מלאה בין מספר השעות הנוספות שפורטו בטבלאות לבין אלה שפורטו בתלושי השכר (ראה הדוגמאות בסעיף 2 לסיכומי התובעים ועמ' 3 לסיכומים) 41. טיעוני הנתבע בסכום טענותיו לשלילת אי ההתאמות הנ"ל לא הוכחו. לטענתו, התובעים היו עובדים קבועים אצל הנתבע שעבדו 6 ימים בשבוע ו-8 שעות עבודה ביום ומספר השעות שעבדו בפועל השתנה מחודש לחודש לפי אורך החודשים ומספר ימי המנוחה בהם וטען כי חוק שכר מינימום אינו מחייב לשלם שכר לפי שעות עבודה בפועל דווקא כהוראת סעיף 2(א) לחוק שכר מינימום והסביר כי על פי החוק יש לשלם את "החלק ה-186 של שכר מינימום" וכך חושב השכר השעתי של התובעים בנוסף לגמול שעות נוספות שעבדו בהם ושחרגו מגדר המשרה הרגילה. זאת ועוד. לעניין הפרשי השעות באותם חודשים בהם מופיעים בתלושים שעות פחותות מ-186 שעות נטען מפי הנתבע, כי מספר ימי העבודה בתלושים תואם למספר ימי העבודה בטבלאות והחישוב צריך להיעשות בין היחס בין מספר הימים בפועל ל-25 הזהה ליחס במספר השעות הרשום בתלוש ל-186 ועל כן ברור כי המדובר הוא בהפחתה של השכר בגין הימים שבפועל לא עבדו בהם. 42. הסבריו של ב"כ הנתבע בסיכום טענותיו באשר לאופן החישוב והפחתת השעות לרבות ערך השעה, הינו חישוב אשר לא הוכח הבסיס המשפטי לגרסתו. הנתבע העיד כי תלוש השכר והנתונים שפורטו בו נעשו על ידי הנהלת החשבונות וכי אינו מתמצא בהם. הנתבע עליו מוטל הנטל להוכיח כי אכן שולם מלוא השכר לתובעים, בחר מטעמיו הוא שלא להעיד את מנהלת החשבונות באשר לאופן החישוב. 43. בתגובת התובעים לסיכומי הנתבע פרטו התובעים לראשונה את מספר השעות הרגילות אשר לא שולמו לתובעים על פי האמור בטבלאות (עמ' 3 לסיכומי התגובה) ולאור הנימוקים שפורטו לעיל אנו בדעה כי יש לפסוק לתובעים הסכומים הנ"ל בלבד, לאור מסקנתנו כי אכן הוכחו אי התאמות בין השעות הרגילות שהתקבלו ממכפלת ימי העבודה שפורטו בטבלאות ב- 8 שעות רגילות ולא ניתן כל הסבר ראוי לאי ההתאמות הנ"ל מפי הנתבע. 44. נוסיף כי מטבלאות הנתבע עולה כי התובעים עבדו ברוב תקופת עבודתם 8 שעות יומיות הרי הפרשי השעות הרגילות שציינו התובעים בתגובתם לסיכומי הנתבע, הינם למעשה הפרשי שכר מינימום בגין השעות הרגילות של התובעים, כאשר בתביעתם לא אבחנו התובעים בין שעות רגילות או שעות נוספות ולא תבעו גמול בגין שעות נוספות. 45. לפיכך במכלול הראיות שבפנינו אנו מחייבים הנתבע לשלם לתובעים הפרשי שכר בסכומים הבאים: א. לתובע 1 - 383 שעות X 22 ₪ = 8,426 ₪. ב. לתובע 2 - 302 שעות X 22 ₪ = 6,644 ₪. ג. לתובע 3 - 451 שעות X 22 ₪ = 9,922 ₪. הסכומים הנ"ל יישאו פיצויי הלנת שכר בגובה הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/10/11 עד לפירעון המלא בפועל שכן התגלתה מחלוקת בדבר זכאות התובעים לקבלת הפרשי שכר מינימום לרבות שעור הסכום שנפסק בחלקו בלבד. התביעה לשכר חודש ספטמבר 2011 46. התובעים תובעים בסכום טענותיהם תשלום שכרם האחרון לחודש ספטמבר 2011 לאחר שקיזזו מתביעתם את המקדמות שקיבלו מהנתבע על פי הצהרתם.(עמ' 8 למעלה לסכום הטענות) 47. הנתבע לא חלק בסיכום טענותיו על תביעה זו של התובעים. 48. בעקבות כך בתגובה לסיכומי הנתבע, חזרו בהם התובעים ותבעו מלוא השכר שפורט בתלושי השכר מבלי לקזז את המקדמות שהתובעים הודו בקבלתם כפי שנעשה בסיכום טענותיהם ומהטעם, כי הנתבע בסיכום טענותיו לא הכחיש זכאות התובעים לשכר המלא שתבעו בכתב תביעתם. 49. התובעים צרפו לתיק רק את תצהירו של תובע 1 בו הצהיר כי קבל מקדמה של 500 ₪ על חשבון שכר ספטמבר 2011 (סעיף 16 לתצהירו) . יחד עם זאת בסיכום טענותיהם צוין כי התובעים 2 ו-3 הצהירו כי קיבלו מקדמות ואלה קוזזו מתביעתם. 50. נציין כי הנתבע העיד כי שלם מלוא משכורות התובעים 1 ו-2 לחודש ספטמבר 2011 וצרף תלושי שכר בגינם. בגין התובע 3 הנתבע העיד כי שלם לו רק מקדמה. (עמ' 30 לפרוטוקול) 51. בנסיבות אלה ולאור הצהרת התובעים כי קבלו מקדמות יש לחייב הנתבע לשלם להם יתרת שכר ספטמבר 2011 כלהלן: א. לתובע 1 - סך של 2,095 ₪. ב. לתובע 2- סך של 2,741 ₪. ג. לתובע 3- סך של 3,319 ₪. דמי חגים 52. התובעים תובעים דמי חג למשך תקופת עבודתם. 53. לגרסת התובעים על פי צו ההרחבה היו זכאים לקבלת 10 ימי חג בשנה, אך קיבלו 4 ימי חג תאילנדים עבור כל שנת עבודה ולפיכך תובעים את ההפרש, כל אחד על פי תקופת עבודתו הספציפית. 54. הנתבע בכתב ההגנה דחה טענת התובעים וטען כי לא היו זכאים לחופשת חג בתשלום מעבר לזו ששולמה להם בפועל. 55. בתצהירו ציין הנתבע כי התובעים קיבלו חופשת חג בתשלום ב-4 ימי החג התאילנדים ולא דרשו מעולם חופשת חג בימים אחרים (סעיף 8 לתצהיר). על גרסה זו חזר הנתבע בחקירתו הנגדית אך לא זכר במפורש את תאריכי החגים (עמ' 26 לפרוטוקול). 56. במסגרת חקירתו הנגדית העיד הנתבע כי אם התובעים עבדו בימי החג שלהם הם קיבלו שכר כפול, היינו יום חג פלוס תוספת חג, אך לא פירט בגין אילו תקופות מדובר. 57. התובע בסיכום טענותיו טוען, כי אין מחלוקת בין הצדדים שהתובעים קיבלו דמי חג רק עבור 4 ימי חג תאילנדים והם 5.12; 12.8; 13.4 ו-1.1. 58. הנתבע טען בין היתר, כי בחודשים נוספים שבהם חלו חגים תאילנדים ולפי הרישומים צוין כי התובעים עבדו בהם, קיבלו בתלושי השכר תשלום דמי חג בנוסף לתשלום הרגיל. 59. עוד טען הנתבע, כי יש לראות את התובעים כמי שעבדו בשכר חודשי ממנו לא קוזזו ימי חג ובנסיבות אלה התובעים קיבלו את דמי החג עבור כל ימי החג שעבדו. כמו כן, טען כי התובעים אינם זכאים ל-10 ימי חג בשנה שכן יש להגדירם כ"עובד עונתי קבוע" הקבוע בסעיף 11 לצו ההרחבה ולפיכך זכותם מצטמצמת ל-5 ימי חג בשנה. ולכן כאשר עסקינן בעובדים תאילנדים לא מדובר בזכאות ל-10 ימים אלא ל-4 ימים בלבד. 60. התובעים בסיכומי התשובה חולקים על הטענה כי מדובר בתובעים שהינם עובדים עונתיים קבועים והוסיפו כי טענה זו מעולם לא נטענה על ידי הנתבע בכתב טענותיו. יתרה מזו, על פי סעיף 28 ב' לצו ההרחבה, עובד עונתי מקבל את כל ימי החג החלים בתקופת עבודתו, לרבות ימים החלים בשבת ולא פחות מ-5 ימים. כמו כן, נטען, כי התובעים לא היו עובדים חודשיים שכן שכרם לא שולם לפי חודש. 61. לאחר עיון בטענות הצדדים לרבות בהוראות צו ההרחבה, התובעים זכאים על פי הוראות הצו ל-10 ימי חג על פי הוראות סעיף 28 (א) לצו ההרחבה. 62. אנו בדעה כי יש לראות את התובעים שבפנינו, לצורך חישוב זכויותיהם כ"עובדים קבועים" כהגדרתם בסעיף 10 לצו ההרחבה. אין לראות את התובעים כעובדים זמניים שכן לא התקבלו מלכתחילה לעבודה זמנית. כמו כן, אין לראותם כ"עובד בניסיון" שכן מדובר במעמד במשך 6 חודשי עבודה ראשונים. 63. בנסיבות אלה ולאור הוראות סעיף 28 (א) זכאים התובעים לקבלת שכר בגין 10 ימי חג בשנה. 64. הנתבע לא פרט אילו ימי חג שולמו לתובעים במהלך תקופת עבודתם. כל שהודה הנתבע כי לתובעים שולמו דמי חג בגין 4 ימים בהם לא עבדו כלל. 65. אומנם התובעים לא פרטו עבור אליו ימי חג שנפלו בתקופת עבודתם, תובעים דמי חג, אולם בשנים האחרונות הנטל בקשר לכך הועבר למעסיק - להוכיח הטענה כי מלוא דמי החגים שולמו לעובד. 66. מעיון בתלושי השכר שצורפו לתצהיר הנתבע עולה כי לתובעים שולמו בגין כל תקופת עבודתם 12 ימים שכונו בתלושים "תוספת חג" ולא ניתן להסיק בברור אם מדובר בתוספת שכר לעבודה בימי חג בהם עבדו או בדמי חג בלבד, שכן עדות הנתבע לא הייתה עקבית בנקודה זו. לפיכך נקבל את גרסת התובעים, שהנתבע לא חלק עליה, כי מידי שנה שולמו לתובעים דמי חג בגין 4 ימים בהם שהו בחופשת חג בפועל. לכן הנתבע ישלם לתובעים דמי חג כלהלן: התובע 1 א. התובע עבד מיום 16.8.07 עד ליום 26.9.11, בסך הכל 4 שנים וחודש. ב. התובע 1 תובע גמול דמי חג עבור 40 ימים בגין כל תקופת עבודתו ובקיזוז 16 ימי חג שקיבל במהלך תקופת עבודתו, לפיכך זכאי לסך של 24 ימי חג בתשלום ובסך של 4,224 ₪ (24 ימים X 8 שעות עבודה X 22 ₪ לשעה). התובע 2 א. התובע עבד מיום 15.6.08 עד ליום 26.9.11, היינו 3 שנים ו-3 חודשים. ב. התובע 2 תובע 32.5 ימי חג בגין כל תקופת עבודתו בקיזוז 13 ימי חג שקיבל במהלך תקופת עבודתו, לפיכך זכאי לסך של 19.5 ימי חג ובסך של 3,432 ₪ (19.5 ימים X 8 שעות עבודה X 22 ₪ לשעה). התובע 3 א. התובע עבד מיום 22.11.06 עד ליום 26.9.11, היינו 4 שנים ו-10 חודשים. ב. התובע 3 תובע 48 ימי חג בגין כל תקופת עבודתו בקיזוז 19 ימי חג שקיבל בפועל, לפיכך זכאי לפדיון 29 ימי חג ובסך של 5,104 ₪ (29 ימים X 8 שעות עבודהX 22 ₪ לשעה). פדיון דמי הבראה 67. התובעים תובעים, פדיון דמי הבראה בגין שתי שנות עבודתם האחרונה ובסך של 4,914 ₪ לכל תובע על פי החישוב שלהלן: 7 ימים X 2 שנים X 351 ₪ (סעיף ה' לסיכום טענותיהם) 68. הנתבע אינו חולק על תביעת התובעים ברכיב זה ובסכום שפורט לעיל (סעיף 18 לסיכום הטענות). 69. לפיכך, זכאי כל תובע לפדיון דמי הבראה בסך של 4,914 ₪. פדיון חופשה 70. התובעים תובעים פדיון חופשה בגין כל תקופת עבודתם, כאשר לטענתם לא קיבלו ימי חופשה שנתית כלל. 71. הנתבע טען מנגד כי על פי האמור בתלושי השכר התובעים זכו למלוא החופשה בתשלום. 72. על פי הוראות סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, תשי"א - 1951, חייב מעביד לנהל פנקס חופשה בו יירשמו ביחס לכל עובד פרטים שנקבעו בתקנות וביניהם מועדי החופשה, דמי החופשה ששולמו ותאריך תשלום. 73. הלכה פסוקה היא, כי על המעביד מוטל הנטל להוכיח כמה ימי חופשה ניצל העובד ומה הייתה היתרה שנותרה עומדת לזכותו בתום תקופת עבודתו ועל המעביד לנהל פנקס חופשה אשר במסגרתו יירשמו באופן ברור מכסת הימי להם זכאי העובד ומכסת הימים אותם ניצל העובד (דב"ע לא/3-22 צ'יק ליפוט - חיים קסטנר, פד"ע ג' 215). 74. על פי הפסיקה ניתן לצבור ימי חופשה עד שלוש שנות עבודה מלאות לרבות עבור שנת העבודה הקלנדארית האחרונה ובמקרה שלפנינו שלוש שנים ו-9 חודשים (ע"ע 547/06 משה כהן - ויליאם אנויה). 75. הנתבע לא הציג פנקס חופשה אך מעיון בתלושי השכר עולה כי מחודש ינואר 2009 נערך רשום חודשי של צבירת חופשה ושולמו דמי חופשה. ימי החופשה אף צוינו בטבלאות מטעם הנתבע כאשר תמורת החופשה שולמה בחודשים הרלוונטיים שצוינו בטבלאות. לפיכך טענת התובעים כי לא זכו כלל לימי חופשה בתשלום נדחית. 76. עוד עולה כי עד 1/09 לא ניתן להסיק מתלושי השכר כי שולמו דמי חופשה למי מהתובעים וגם לא נוהל יומן חופשה בתלושי השכר. מתלושי השכר של התובעים לחודש ספטמבר 2011, עולה כי לתובעים נותרה יתרת חופשה בלתי מנוצלת לתשלום. 77. הנה כי כן, התקופה המרבית לצבירת ימי חופשה הינה מיום 1/1/08, היינו 3 שנים ותשעה חודשים מיום ניתוק היחסים בין הצדדים בחודש ספטמבר 2011. 78. ב"כ התובעים ערך חישוביו על פי חוק חופשה שנתית בטענה כי החוק הנ"ל מטיב עם התובעים, אולם בסופו של יום לא שם ליבו כי חוק חופשה שנתית מדבר על ימי חופשה קלנדארים ואילו צו ההרחבה מדבר על ימי עבודה בפועל לכן מדובר במספר ימי חופשה זהים על פי הוותק. 79. התובעים לא הוכיחו ולו בסבירות ראויה כי במשך כל שנות עבודתם לא זכו לימי חופשה. גרסת הנתבע עדיפה מגרסת התובעים ובין היתר בשל העובדה כי קיימת התאמה בין הטבלאות לתמורת החופשה ששולמה לתובעים בתלושי השכר. 80. התובע 1 היה זכאי בגין כל תקופת עבודתו, (מ-1/08 עד 26.9.11) ל-46 ימי חופשה. מאחר והנתבע שילם לתובע 15 ימי חופשה בתקופה זו וכפי שעולה מהתלושים אשר הוצגו בפנינו, יש לנכות ימי חופשה אלה מסכום ימי החופשה שנקבע. לפיכך זכאי התובע 1 לפדיון חופשה בגין 21 ימים במכפלת 22 ₪ לשעה כפול 8 שעות ובסך של 3,696 ₪. התובע 2 היה זכאי בגין כל תקופת עבודתו ל-40 ימי חופשה. הנתבע שילם לתובע 2 25 ימי חופשה ויש לנכות ימים אלה מסכום ימי החופשה שנקבע. לפיכך זכאי התובע 2 לפדיון חופשה בגין 15 יום במכפלת 22 ₪ לשעה כפול 8 שעות ובסך של 2,640 ₪. התובע 3 היה זכאי בגין כל תקופת עבודתו ל-46 ימי חופשה. הנתבע שילם לתובע 3 27 ימים. לפיכך זכאי התובע 3 לפדיון חופשה בגין 19 ימים במכפלת 22 ₪ לשעה כפול 8 שעות ובסך של 3,344 ₪. דמי כלכלה 81. התובעים תובעים דמי כלכלה יומיים בשיעור של 115 ₪ על פי האמור בצו ההרחבה. לטענתם, הוציאו בפועל סכום גבוה יותר מהסכום שפורט בצו ההרחבה (100 ₪ - י.ה.). 82. הנתבע טען, כי לתובעים ניתנו דמי כלכלה בפועל (סעיף 13 לתצהיר) ולפיכך טוען כי יש לדחות את התביעה ברכיב זה. יצוין, כי התובעים לא חזרו בסיכום טענותיהם על תביעתם לדמי כלכלה ולפיכך טען הנתבע כי זנחו תביעתם. אולם, בסיכומי התשובה הקצרים שהוגשו מטעמם בתגובה לסיכומי הנתבע, חזרו על תביעתם והכחישו קבלת דמי כלכלה בעין ובכל מקרה עובדה זו לא הוכחה בידי הנתבע ולא הוצגו קבלות. 83. על פי סעיף 37 לצו ההרחבה, "עובד בשכר יומי ועובד קבוע במשכורת חודשית יקבל דמי כלכלה כאמור בנספח ב'". בנספח ב' נקבע כי "עובד חודשי יקבל 100 ₪ לחודש ועובד בשכר יומי יקבל דמי כלכלה בשיעור של 4 ₪ לכל יום עבודה בפועל". 84. מבחינה לשונית, התשלום לא מותנה בהוצאה, ונראה, שניתן לראות בו חיוב כספי שהוטל על המעסיק ולא זכות שניתן לממשה בעין רק במהלך העבודה עצמה. משכך, יש לדחות טענת הנתבע לפיה התובעים לא הוכיחו ההוצאות בפועל. 85. לא נעלמה מעיננו העובדה כי הנתבע הצהיר כי כל אחד מהתובעים קיבל חצי שק אורז או את שוויו מידי חודש, אולם טענה זו לא הוכח שיעורה. גם העובדה כי העובדים נהגו ליטול מהפירות שנקטפו לשימושם האישי או עסקו בסחר חליפין, אין בה די כדי לשלול זכאותם לדמי כלכלה על פי הוראות צו ההרחבה במקרה הנדון. לפיכך, התובע 1 יהא זכאי לדמי כלכלה בסך של 100 ₪ X 48 חודשים ובסך הכל 4,800 ₪. התובע 2 יהא זכאי לדמי כלכלה בסך של 100 ₪ X 39 חודשים ובסך הכל 3,900 ₪. התובע 3 יהא זכאי לדמי כלכלה בסך של 100 ₪ X 58 חודשים ובסך הכל 5,800 ₪. מענק שנתי 86. התובעים תובעים מענק שנתי על פי האמור בצו ההרחבה, היינו בשיעור של מחצית משכורת מינימום שהייתה בתוקף בסיום עבודתם בגין כל שנת עבודה מלאה. הנתבע בכתב ההגנה טען, כי נתן לתובעים מענקים כספיים בסכומים שונים ובסך של כ-120 ₪ לחודש בנוסף למענקי חג, שדרוג תנאי מגורים לרבות רכישת מחשב וחיבור אינטרנט (סעיף 14 לתצהיר) 87. אין לראות בטענות אלה של הנתבע משום תשלום מענק שנתי לתובעים על פי האמור בצו ההרחבה. כמו כן, יש לדחות טענת הנתבע כי מדובר בזכות נלוות. גרסה זו נדחה בפסיקת בתי הדין לעבודה. 88. לפיכך, התובע מספר 1 זכאי למענק שנתי בסך של 8,200 ₪. התובע מס' 2 זכאי למענק שנתי בסך של 6,150 ₪. התובע מס' 3 זכאי למענק שנתי בסך של 8,200 ₪. פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל 89. התובעים תובעים פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל בשיעור 6% משכר המינימום ששולם לתובעים ועל פי הוראות צו ההרחבה. הנתבע טוען, כי התובעים אינם זכאים לפיצוי הנ"ל על פי הוראות סעיף 43 לצו ההרחבה כאשר לגרסתו החובה להפריש 6% בעבור פנסיית יסוד מוטלת על מעביד, אך לגבי עובדים זמניים או בניסיון ולא לגבי עובדים קבועים. הנתבע מעלה טענות נוספות בסיכום טענותיו לשלילת הזכאות תוך ציון העובדה כי מדובר בעובד זר. 90. יש לדחות גרסת הנתבע לרבות נימוקיו לשלילת זכאות התובעים לקבלת פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל. 91. הנתבע היה מחויב להפריש עבור התובעים כספים לקרן פנסיה מכוח צו ההרחבה בשים לב למעמדו שנקבע בפסק דין זה לצורך חישוב זכויותיו לרבות הוראת סעיף 43 לצו ההרחבה. הנתבע לא עשה כן ואינו מכחיש עובדה זו. לפיכך התובע 1 זכאי לפיצוי בסך של 11,808 ₪. התובע 2 זכאי לפיצוי בסך של 9,594 ₪. התובע 3 זכאי לפיצוי בסך של 14,268 ₪. פיצויי פיטורים 92. התובעים טוענים בכתבי טענותיהם כי פוטרו מעבודתם בתחילת השבוע שהחל ביום ה-18.9.11 כאשר נמסר להם על ידי הנתבע כי ישובו לתאילנד בזמן הקרוב. לפיכך, טוענים כי פוטרו מעבודתו וכי תובעים פיצויי פיטורים. הנתבע טוען כי התובעים התפטרו מעבודתם. 93. בתצהירו של התובע 1 שהוגש לתיק בית הדין הצהיר התובע 1, כי במועד שצוין לעיל הנתבע אמר לו ולתובע 2 שישיב התובעים לתאילנד בעוד שבוע ימים על אף כי ויזת העבודה של התובעים הנ"ל הייתה בתוקף עד לסוף השנה, היינו עד ליום 31.12.11. עוד הצהיר התובע 1 כי ביום 25.9.11 בשעה 14:00 שהה עם התובע 2 ונאמר להם על ידי הנתבע כי למחרת הם טסים לתאילנד. באותו ערב הנתבע טען בפני התובע 1 כי חברת כוח האדם לא נתנה לו כרטיס וצריך לחכות עוד יומיים (עד ליום שלישי) (סעיף 13-14 לתצהירו של התובע מס' 1). עוד הצהיר התובע 1, כי יצא ממקום העבודה כי הבין שזה הדרך היחידה שלו להגיש תביעה לפני שיגרשו אותו מישראל. הנתבע אמר לו שידאג להוציאו מישראל ביום 27.9.11 ולפיכך יצא בערב יום ה-25.9.11 ממקום עבודתו על מנת לתבוע זכויותיו (סעיף 18 לתצהיר). 94. מעדותו המוקדמת של התובע 1 עולה כי קודם לעזיבתו את מקום העבודה, פנה ל"קו לעובד" ושם נערך חישוב זכויותיו לרבות פיצויי פיטורים ואף הודעה מוקדמת. המכתב הנ"ל לא צורף לתביעתו של התובע. התובע העיד כי פנה לקו לעובד בספטמבר 2011. שנשאל כיצד יצא ממקום העבודה, והשיב כי יצא ברכב יחד עם התובע מס' 2 ולא אמר קודם לכן לנתבע אלא נתן לו המכתב מקו לעובד והוסיף "אני לא דיברתי איתו כי אם הייתי מדבר אני חושב שהוא היה שולח אותי לתאילנד" (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 24.10.11). גם לחברת כוח האדם לא הודיע במועד חקירתו בבית הדין, על כך כי עזב את הנתבע (עמ' 5 לפרוטוקול). מחקירתו של התובע 1 עולה, כי ידע שבחודש אוקטובר 2011 מסתיימת תקופת העסקתו וידע כי בחודש זה צריך לחזור לתאילנד ונבהל מההודעה של הנתבע כי אמר לו שצריך לטוס בספטמבר (עמ' 6 לפרוטוקול הנ"ל). מעדותו עולה, כי שעזב את מקום העבודה הלך להתגורר אצל חברים במושב חצב ועבד שם והגדיר זאת כ"עזרה" מאחר ולא קיבל שכר אלא התגורר במקום ללא דמי שכירות (עמ' 9 לפרוטוקול). 95. התובע 2 חזר על הגרסה שהעיד לגביה התובע 1 באשר לנסיבות ניתוק יחסי העבודה עם הנתבע. גם תובע זה אישר שעזב את הנתבע מבלי להודיע לו ועבר להתגורר ולעבוד אצל חברים במושב חצב (עמ' 17 לפרוטוקול). 96. התובע 3 העיד כי עזב את עבודתו שכן הנתבע אמר לו בחודש ספטמבר 2011 כי ישלח אותו לתאילנד. בתאריך 25.9.11 כל התובעים נתנו לנתבע מכתב מקו לעובד ועזבו את המקום (עמ' 11 לפרוטוקול). 97. הנתבע בתצהירו טוען, כי התובעים התקבלו לעבודה למשך 5 שנים וכאשר הסתיימו האישורים להעסקתם הודיע להם כי עליהם לשוב לתאילנד וכי חברת כוח האדם דרכה הועסקו אצלו, רכשה עבורם כרטיסי טיסה. 98. בחקירתו אישר הנתבע כי התובעים הציגו בפניו מסמכים מקו לעובד בדבר זכויותיהם (עמ' 29 לפרוטוקול). אולם, הוסיף כי אין זו הסיבה שבגללה אמר להם לחזור לתאילנד. הנתבע העיד בנקודה זו: "העובדים הגיעו אלי ביום שני או שלישי בשעה 21:30 דפקו לי בדלת הביאו לי מסמכים שאלתי מה זה אמרו לי עו"ד קו לעובד זה כסף אמרתי בסדר תן לי את זה נבדוק מחר בבוקר מה זה. אמרו לי שזה עו"ד קו לעובד נתן לנו את זה מגיע לנו כסף אם אתה לא נותן כסף תבוא לתל אביב הוא יטפל בזה תעזוב את המעסיק. ואני אמרתי להם בבוקר נדבר על זה נבדוק את הנושא ונראה מה קורה אמרו לי בסדר תודה בעל הבית בבוקר הם לא היו נעלמו באמצע הלילה כנראה באה מונית לקחת אותם אולי היה מתואם משהו מראש. ש. משכורת אחרונה לא שילמת נכון? ת. שילמתי באותו יום ששילמתי להם את המשכורת באותו יום לקחו אותה שניים היו אמורים לטוס למחרת לקחו את המשכורת חזרו אלי ואמרו לי זה קו לעובד וחשבתי שהם רוצים להגיד לי משהו ואמרתי בבוקר נבדוק מה זה והם נעלמו. ש. שילמת להם את המשכורת כי הם היו אמורים לטוס? ת. שניים. ש. האם שילמת לשלושת התובעים את המשכורת? ת. שלושתם קיבלו משכורות ושלישי שהיה אמור להמשיך לעבוד קיבל מפרעה לחודש הבאה, הוא קיבל משכורת של חודש שעבר. ש. באיזה תאריך כזה היה? ת. לא זוכר תאריך להגיד לך. ש. אתה זוכר שזה היה ביום שני ב-21:30? ת. כן." (עמ' 30 לפרוטוקול). 99. הנתבע נשאל מדוע לא הגיש בקשה להאריך את אשרת העבודה של התובעים לאחר תום 5 שנים שעבדו בארץ והשיב כי "הם לא רצו... הם כל הזמן שאלו מתי אנחנו עוזבים, מתי אנחנו נוסעים הבית" (עמ' 32 לפרוטוקול). 100. התובעים טוענים בסיכום טענותיהם, כי פוטרו בסוף חודש ספטמבר 2011 בטרם תום אשרת שהייתם בישראל וזאת כאשר הנתבע הודיע להם במפתיע כי הם אמורים לטוס לתאינלד בעוד כיומיים כאשר לא שולם להם השכר האחרון. התובע מפנה לעובדה כי בעדות המוקדמת הוכח כי אשרת העבודה של כל התובעים הייתה עד לסוף שנת 2011. הנתבע טוען, כי התובעים הודו למעשה כי התפטרו ועזבו את מקום עבודתם במפתיע זמן קצר לפני שהיו אמורים לטוס לארצם עם סיום תקופת עבודתם. מדובר למעשה בתובעים שעבדו בחוזה לתקופה קצובה אשר המעביד הציע להאריך התקופה אך התובעים סרבו ועל כן בהתאם להוראת סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים רואים את התובעים כאילו התפטרו ואין הם זכאים לפיצויי פיטורים. 101. אקדים ואומר כי התובעים פוטרו למעשה מעבודתם. אין מחלוקת וכך הוכח בפני בית הדין, כי מועד סיום אשרת העבודה של התובעים הסתיימה ב-30.12.11. הוכח, כי הנתבע הוא זה שפנה לתובעים כבר במחצית ספטמבר 2011 והודיע להם כי הם אמורים לשוב לחו"ל לביתם כאשר מדובר בתקופה של כשלושה חודשים לפני תום תקופת אשרת העבודה. לא הוכחה כל סיבה לפנייה זו של הנתבע לתובעים דווקא במועד זה. לא הוכח מפי הנתבע כי הייתה זו דרישה של חברת כוח האדם. כל שניתן להסיק כי מדובר בהודעה מוקדמת על הפסקת עבודתם של התובעים טרם סיום תוקף האשרה שלהם. לא הוכח, כי הנתבע פעל לפי הוראת סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים ולא נטען כך אלא בסיכום טענותיו. כל שהוכח הינה המצוקה אליה נקלעו התובעים כאשר קיבלו הודעה שלושה חודשים לפני תום תקופת עבודתם וביקשו לברר האם שולמו להם מלוא זכויותיהם. על רקע עובדה זו, גם אם עזבו לפתע, אין לראות בכך משום התפטרות אלא התנהלות הנתבע, ככל שהוכחה בפנינו מובילה למסקנה, כי למעשה פיטר את התובעים וכי המוטיבציה לניתוק היחסים באה מטעמו ולא מטעם מי מהתובעים. 102. לפיכך, זכאים התובעים לפיצויי פיטורים על פי שיעור שכר מינימום שתבעו בתביעתם ובשיעורים הבאים: התובע 1 - סך של 16,400 ₪. התובע 2 - סך של 12,300 ₪. התובע 3 - סך של 16,400 ₪. סוף דבר 103. הנתבע ישלם לתובעים תוך 30 יום את הסכומים הבאים: התובע 1 Sayan: א. הפרשי שכר מינימום בסך של 8,426 ₪. ב. הפרשי שכר לחודש ספטמבר 2011 בסך של 2,095 ₪. ג. דמי חג בסך של 4,224 ₪. ד. פדיון דמי הבראה בסך של 4,914 ₪. ה. פדיון חופשה בסך של 3,696 ₪. ו. דמי כלכלה בסך של 4,800 ₪ ז. מענק שנתי בסך של 8,200 ₪. ח. הפרשות לגמל בסך של 11,808 ₪ ט. פיצויי פיטורים בסך של 16,400 ₪. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 26.9.11 ועד לפירעון המלא בפועל. התובע מס' 2 Yot : א. הפרשי שכר מינימום בסך של 6,644 ₪. ב. הפרשי שכר לחודש ספטמבר 2011 בסך של 2,741 ₪. ג. דמי חג בסך של 3432 ₪. ד. פדיון דמי הבראה בסך של 4,914 ₪. ה. פדיון חופשה בסך של 2,640 ₪. ו. דמי כלכלה בסך של 3,900 ₪ ז. מענק שנתי בסך של 6,150 ₪. ח. הפרשות לגמל בסך של 9,549 ₪ ט. פיצויי פיטורים בסך של 12,300 ₪. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 26.9.11 ועד לפירעון המלא בפועל. התובע 3 Wittaya: א. הפרשי שכר מינימום בסך של 9,922 ₪. ב. הפרשי שכר לחודש ספטמבר 2011 בסך של 3,319 ₪. ג. דמי חג בסך של 5,104 ₪. ד. פדיון דמי הבראה בסך של 4,914 ₪. ה. פדיון חופשה בסך של 3,344 ₪ . ו. דמי כלכלה בסך של 5,800 ₪ ז. מענק שנתי בסך של 8,200 ₪. ח. הפרשות לגמל בסך של 14,268 ₪. ט. פיצויי פיטורים בסך של 16,400 ₪. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 26.9.11 ועד לפירעון המלא בפועל. 104. כל יתר תביעות התובעים נדחות. 105. הנתבע ישלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד פסק הדין ועד לפירעון המלא בפועל. 106. כל צד רשאי להגיש ערעור בזכות על פסק הדין תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. זכויות סוציאליותחקלאות