הפסיקה פירשה את חובת תום הלב של הרוכש השני, לפי סעיף 9 לחוק המקרקעין, כדרישה לתום לב סובייקטיבי ואובייקטיבי (פרשת זריק, לעיל, בפיסקה 23; ע"א 7643/06 אבו זיאד נ' בשיר (לא פורסם, 28.10.2008) בפיסקה 8; ע"א 1117/06 חברת אלקודס קורפוריישן נ' אלרחמן (לא פורסם, 14.4.2010) בפיסקה 32; ע"א 2950/07 סולימאן נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעין ישראל (לא פורסם, 26.10.2009) בפיסקה 54). תום הלב הסובייקטיבי - עניינו בשאלה אם הרוכש השני ידע על העסקה עם הרוכש הראשון כאשר הוא בא בהסכם עם המוכר. תשובה חיובית לשאלה זו שוללת את תום הלב הסובייקטיבי. תום הלב האובייקטיבי - עניינו בשאלה אם הרוכש השני בדק את הרישום ואת ההחזקה במקרקעין. עוד נקבע בפסיקה, ששאלת תום ליבו של הרוכש הראשון - במובן זה של רישום הערת אזהרה למניעת תאונה משפטית עתידית - תהא רלבנטית אם ורק אם נמצא שהרוכש השני הוא תם לב. הטעם לכך הוא, שאם הרוכש השני פעל בחוסר תום לב, כמובנו לעיל, התנהגותו של הרוכש הראשון אינה העיקר, שכן לא היא שהובילה ל"תאונה המשפטית" (פרשת זריק, לעיל, בפסקה 23; פרשת אבו זיאד, לעיל, בפסקה 9; פרשת חברת אלקודס קורפוריישן, לעיל, בפסקה 32; פרשת סולימאן, לעיל, בפסקה 54). תום לב