"חובת תום הלב המוטלת על הרשות הציבורית, הנה רחבה ומחמירה עוד יותר מחובת תום הלב המוטלת על צדדים לחוזה מכוח סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 ..חובה זו מקורה בחובות ההגינות שחבה הרשות כלפי הציבור לאור מעמדה כנאמן כלפי הציבור. לעניין זה יפים הדברים שאמרה השופטת דורנר ב בג"ץ 4422/92 שלמה עפרן נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח', פ"ד מז(3), 853, בעמ' 860:"...חובתה של הרשות המנהלית לנהוג בתום-לב בהתקשרויותיה החוזיות נגזרת הן מן המשפט האזרחי, המטיל חובת תום-לב על כל מתקשר, והן מן מהמשפט הציבורי, המחייב רשות ציבורית לנהוג בהגינות וביושר כלפי אזרחיה בכל מגעיה עימם. ואולם, חובת ההגינות המנהלית - שיסודה במעמדה של הרשות כנאמנה כלפי הציבור - מחמירה יותר מחובת תום-הלב הנדרשת מן הפרט. המידה המחמירה חלה בין אם פועלת הרשות בתחום המשפט האזרחי, ובין אם פועלת היא בתחום המשפט הציבורי..." (ע"ב (ת"א) 8775/05 חסידה קופרברג נ' משרד התחבורה, פורסם באתרים משפטיים). לעניין חובת ההגינות המחמירה שחלה על הרשות - ראו גם ע"א 6518/98 הוד אביב בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נה(4) 28. רשות ציבוריתתום לב