מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מקלט מדיני ישראל - עתירה מנהלית: העתירה 1. לפניי עתירה מינהלית נגד החלטתו של משרד הפנים, מיום 9.2.11, לדחות את בקשת העותר, נתין אתיופיה, לקבלת מקלט מדיני בישראל מכוח האמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951. בקשתו הראשונה של העותר למקלט נדונה ונדחתה כבר בשנת 2005; ובשנת 2008 הושם העותר במשמורת לפני גירושו מהארץ. אולם, לימים נערכה במשרד הפנים (להלן - גם המשיב) בדיקה מחודשת בבקשת העותר למקלט מדיני בישראל, וזאת בהתאם להוראות בית-המשפט לעניינים מינהליים מרכז, לנוכח עותק צילומי של מסמך שהמציא העותר, אשר לפיו, על-פי הנטען, הוא מבוקש באתיופיה למעצר, בשל השתייכותו לארגון OLF (Omoro Liberation Front). עם-זאת, גם לאחר בחינת המסמך נמצא במשרד הפנים, כי אין מקום להיעתר לבקשת העותר כאמור, וזאת, בין השאר, בשל הספק בדבר האותנטיות של המסמך. החלטת משרד הפנים התבססה בעיקרה, הן על העובדה שהעותר לא המציא את המסמך המקורי, ונסמך על העתק צילומי בלבד; והן על כך שקונסול אתיופיה בישראל, שאליו פנו נציגי משרד הפנים, בהסכמת העותר, לא יכול היה לאשר את אותנטיות המסמך. העותר הלין - בכתב העתירה ובטיעונים שהושמעו במהלך הדיון - על ההחלטה האמורה, וכן על השמתו הממושכת במשמורת, אשר בעת הגשת העתירה עמדה על כשלוש שנים. 2. יצוין כבר בפתח הדברים, כי בסמוך לאחר תום השמעת הטיעונים בעתירה הגיש ב"כ העותר, בהתאם לבקשה שהועלתה במהלך הדיון, "עותק קשיח" (מנייר) של נספחי העתירה, זאת בנוסף לעותק שנסרק בתיק "נט המשפט" עם הגשת העתירה. במסגרת העיון בנספחים נתחוור, כי בעותק הקשיח האמור מצוי מסמך הנחזה להיות, לכאורה, עותק מקורי של המסמך האמור (נספח י"ט לכתב העתירה; להלן - המסמך המקורי) וכן עותק מקורי נוסף של מסמך שהוצג בעבר למשרד הפנים (נספח כ"ד). יוער, מבלי להביע עמדה בעניין האותנטיות של המסמך, כי החותמות המוטבעות במסמך הִנן בצבע סגול ונחזות לכאורה להיות מקוריות, אך חתימתו של עורך המסמך, בכתב-יד, הנה לכאורה צילומית, ומטושטשת ביחס ליתר הכיתוב. מסמך זה לא הוצג על-ידי העותר למשרד הפנים, וממילא החלטת המשרד, נושא העתירה, כלל לא התייחסה אליו; אלא דווקא להיעדרו. זאת ועוד, העותר לא ציין בכתב-העתירה, כמו-גם בטיעוניו במהלך הדיון בעתירה, כי עלה בידו להשיג את המסמך המקורי, בשלב כלשהו; יתרה מכך, הוא הלין בעתירתו על כך שמשרד הפנים דרש ממנו להציג את המסמך המקורי, והסבריו לפיהם אין באפשרותו להשיגו - לא התקבלו. כאשר נתבקשו באי-כוח העותר להבהיר האם המסמכים המקוריים הוצגו למשרד הפנים, ובאילו נסיבות הגיעו לידי העותר, הגיבו - בהודעת הבהרה מיום 5.4.12 - כי עקב תקלה לא היו ערים לכך שעלה בידי העותר לקבל לידיו את המסמך המקורי, אך טענו כי העותק האחרון הגיע לידי העותר לאחר מתן החלטתו האחרונה של משרד הפנים, ובטרם הגשת העתירה. כאשר הוצע בנסיבות האמורות לבאי-כוח העותר, להגיב לאפשרות לפיה עניינו של העותר יוחזר לדיון לפני המשיב, לנוכח טענתו של העותר כי עלה בידו בטרם הגשת העתירה להשיג את המסמך המקורי - דחו בתגובתם בכתב מיום 18.4.12 את האפשרות האמורה, ועמדו על מתן פסק-דין בעתירה על-יסוד הטענות שהשמיעו בגדרה, בציינם, בין-השאר, כי "העותר מתנגד להחזרת עניינו למשרד הפנים", וכי "אפילו עורכי-דינו של העותר כושלים ורשלנים, הגיעה העת לסיים את מעצרו המינהלי המיותר של העותר, לשיטת העותר בדרך של קבלת העתירה" (פסקאות 1 ו-16 לתגובה). בתגובה מטעם המדינה, מיום 30.4.12, נטען (מבלי שב"כ המדינה עיין במסמך המקורי), כי מכלול הנסיבות מצביעות על חשד לפיו מסמך זה מזויף, כי דין העתירה להידחות, וכי לחלופין, הסעד המֵרבי שיוכל העותר לקבל הוא החזרת עניינו לדיון לפני הרשות המינהלית. אקדים ואומר, כי למרות שלכאורה היה מקום למחוק את העתירה מחמת אי-מיצוי הליכים, הואיל ועומד לעותר סעד חלופי על-פי נהלי משרד הפנים, של הגשת בקשה לעיון מחדש, עקב השגת המסמך המקורי, כנטען על-ידי העותר, החלטתי להחזיר הדיון בעתירה לרשות המינהלית, לבחינת המסמך האחרון, וקבלת החלטה חדשה. המסגרת הנורמטיבית למתן מעמד לפליט 3. חוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952 (להלן - החוק או חוק הכניסה לישראל), קובע בסעיף 1 כי "מי שאיננו אזרח ישראל או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על-פי רישיון ישיבה לפי חוק זה". הסמכות למתן רישיונות ישיבה בישראל נתונה על-פי סעיף 2(א) לחוק לשר הפנים, ושיקול-הדעת בהענקת הרישיונות רחב הוא, ונובע מאופי הסמכות וריבונות המדינה להחליט מי יבוא בשעריה (בג"ץ 482/71 קלרק נ' שר הפנים, פ"ד כ"ז(1) 113, 117 (1972); ובג"ץ 758/88 קנדל ואח' נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 520 (1992)). לצד זאת, נתונה בידי משרד הפנים מכוח החוק הנ"ל, סמכות הגירוש מהארץ, נגד אדם אשר אינו אזרח ישראל, ואשר שוהה בה ללא רישיון ישיבה. בעת הפעלת סמכות הגירוש, על הרשות המינהלית לפעול לאור התכליות העומדות בבסיס החוק, ובכלל זה להביא בחשבון, מחד גיסא - את טובת הציבור, ומאידך גיסא - את חייו של הפרט וחירותו. בהקשר זה נפסק, כי "מי שנכנס לישראל ושוהה בה שלא כדין, אינו זכאי להישאר בישראל, אך הוא זכאי לכך כי חייו לא יהיו בסכנה" (בג"ץ 4702/94 אל טאיי נ' שר הפנים ואח' מט(3) 843, 848 (1995)). עיקרון זה, עיקרון אי-ההחזרה, לפיו אין מגרשים אדם למדינה שבה נשקפת סכנה לחייו (בג"ץ 4702/94 בעניין אל טאיי לעיל; ועת"מ (מרכז) 49556-11-10 דיאלו מוכתאר נ' משרד הפנים (7.10.11)), מהווה "הגנה משלימה" להגנות על-פי האמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951, והפרוטוקול המשלים לה משנת 1967 (להלן - אמנת הפליטים), שאליהם הצטרפה ישראל (על מישור "ההגנה המשלימה" ראו: עת"מ (י-ם) 53765-03-12 א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל נ' משרד הפנים (7.6.12)). 4. מטרתה של אמנת הפליטים הִנה להבטיח מקלט למי שמוגדר "פליט" על-פי הקריטריונים שנקבעו בה, דהיינו - אדם הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל פחד מבוסס להיות נרדף על-רקע אחד מחמישה טעמים - גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת; ואשר איננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך מחמת הפחד האמור. לפיכך, המדינות החתומות על האמנה התחייבו שלא לגרש או להחזיר פליט אל גבולות הארצות שבהן יהיו חייו או חירותו בסכנה, בשל אחד מחמשת האדנים האמורים (עת"מ (י-ם) 31600-03-11 צ'יקה קווין אוקפור נ' משרד הפנים (19.9.11)). כבר נפסק, לאור עקרונות האמנה והאמור בה, כי לשם הוכחת זכאות למקלט מדיני, אין די בהצגת חשש סובייקטיבי לרדיפה מהטעמים האמורים, המבוסס על הערכה עצמית גרידא של המבקש מקלט, וכי על-מנת להכיר במבקש כפליט, יש להיסמך על נתונים אובייקטיביים (עת"מ 31600-03-11 בעניין צי'קה קווין, לעיל; עת"מ (ת"א) 2028/05 זנבק באלכה נ' משרד הפנים, 8.2.06). עם-זאת, האמנה אינה מסדירה את מדיניות בדיקת זכאותו של אדם למעמד של פליט באופן סדור, כך שבפועל מנגנון זה מיושם באופן שונה במדינות שונות בעולם. 5. המדיניות בעניין בקשות למקלט מדיני בישראל והסדרת מעמדם של פליטים לפי האמנה, הותוותה עד לאחרונה בנוהל הסדרת הטיפול במבקשי מקלט בישראל (להלן - הנוהל הישן), שגיבש המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בשנת 2002 בתיאום עם נציבות האו"ם לפליטים בג'נבה. על-פי הנוהל הישן, היו הבקשות למקלט מדיני בישראל מוגשות לידי נציבות האו"ם, אשר הייתה מעבירה את חוות-דעתה לידי הוועדה המייעצת לשר הפנים לעניין החלטה בבקשה למקלט מדיני (להלן - הוועדה המייעצת), והאחרונה הייתה מגישה את המלצותיה בבקשה הנדונה לשר הפנים, או למי שהוסמך על-ידו לקבל את ההחלטה הסופית. לפני כשלוש שנים הוחלט במשרד הפנים כי גם הליך הבדיקה הראשוני ייעשה בידי רשויות המדינה. לאור זאת, החל מיום 1.7.09 פועלות שתי יחידות מטעם רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (להלן - רשות האוכלוסין), המבצעות את הפעילות שנעשתה עד לאותה העת על-ידי נציבות האו"ם: יחידת רישום ותשאול מסתננים - שתפקידה לברר את זהותו ונתינותו של המבקש; ויחידת טיפול - RSD (Refugee Status Determination, להלן - יחידת RSD), אשר תפקידה הוא טיפול ובחינה בבקשות למקלט מדיני בישראל, תוך גיבוש המלצות לוועדה המייעצת. 6. ביום 2.1.11 נכנס לתוקפו נוהל חדש - נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל (להלן - הנוהל או נוהל מבקשי מקלט), אשר מסדיר את סמכויותיהן של יחידת הרישום והתשאול ויחידת ה-RSD, וכן מתווה את הליכי הטיפול בבקשות בצורה סדורה ומפורטת. נקבע, כי בשלב הראשון ייערך למבקש הליך רישום וזיהוי. אם בתום שלב הזיהוי נמצא כי הנתונים שמסר המבקש לא הופרכו - ייערך למבקש ריאיון בסיסי (להלן גם - ריאיון מקדמי). ככל שמצא המראיין, כי הבקשה אינה מבססת את אחד היסודות הקבועים באמנת הפליטים, עליו להעביר את החומר בעניינו של המבקש לראש צוות, אשר עבר הכשרת RSD, לאישור דחיית הבקשה על הסף. אולם, בסמכותו של המראיין להחליט, בתום הריאיון הבסיסי, כי יש להפנות את המבקש לעריכת ריאיון מקיף (להלן גם - ריאיון עומק), ובמקרה כזה יינתן למבקש רישיון זמני לישיבת ביקור לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל. אם בתום הראיון המקיף נמצא, כי המבקש אינו אמין, כי העלה טענות חסרות, או כי הפחד שהציג מפני רדיפה אינו מבוסס היטב, יועבר עניינו של המבקש ליו"ר הוועדה המייעצת, לשם בחינת הבקשה ב"סדר דין מקוצר". את המלצתו בעניין זה יעביר יו"ר הוועדה למנכ"ל רשות האוכלוסין, והלה יחליט האם יש לדחות את הבקשה (שאז ניתן יהיה להרחיק את המבקש מישראל), או אם יש להעביר את הדיון בבקשה לדיון במליאת הוועדה המייעצת. ככל שהוחלט על החלופה השנייה, תדון הוועדה בעניין ותעביר את המלצתה לשר הפנים, אשר יחליט האם להיעתר לבקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל, או לדחותה. עוד קובע הנוהל, בין-היתר, כי מי שנדחתה בקשתו למקלט מדיני על-ידי מנכ"ל רשות האוכלוסין או שר הפנים, רשאי להגיש בקשה לעיון מחדש, אם חל שינוי בנסיבות הרלבנטיות להחלטה, לרבות גילוי מסמכים וממצאים חדשים; ואם לא חלו התנאים האמורים - תדחה הבקשה על הסף. ככל שנתגלו נסיבות חדשות, תועבר הבקשה לידי עובד שעבר הכשרת RSD, ואשר לא דן בבקשתו הראשונה של המבקש; והלה יעביר המלצתו ליו"ר הוועדה המייעצת. הוועדה תעביר המלצתה בעניין הנדון לגורם אשר דחה את בקשתו הראשונה של המערער (מנכ"ל רשות האוכלוסין או שר הפנים), אשר יכריע בבקשה לעיון חוזר. 7. לצד סמכות הגירוש והטיפול במבקשי מקלט בישראל, נתונה לשר הפנים הסמכות להורות על השמתו של אדם במשמורת, עד יציאתו או הרחקתו מהמדינה; זאת לפי חוק הכניסה לישראל. עם-זאת, כבר נפסק, כי סמכות המעצר וההחזקה במשמורת כפופה לתכליות אשר בבסיס החוק, כך שהִנה סמכות נלווית לסמכות הגירוש; והמעצר אינו משרת, אפוא, מטרות עונשיות או מטרות של כפייה, אלא נועד להבטיח שהאדם המיועד לגירוש יהא בטווח שליטתן של הרשויות, באם יתעורר חשש כי יימלט מאימת הגירוש או יסרב לצאת את גבולות הארץ מרצונו (בג"ץ 1468/90 גדעון בן ישראל נ' שר הפנים, פ"ד מד(4), 149, 152 (1990); ובג"ץ 4702/94 בעניין אל טאיי, לעיל). 8. להשלמת הרקע הנורמטיבי יצוין, כי החלטתו של משרד הפנים והגורמים מטעמו, באשר לגירושו של אדם מישראל, השמתו במשמורת ושאלת ההכרה בו כפליט לפי אמנת הפליטים, הִנה, ככל החלטה מינהלית, החלטה שבשיקול-דעת. תפקידו של בית-המשפט המינהלי, בדומה לבית-המשפט הגבוה לצדק, בעת שהוא מקיים ביקורת שיפוטית על מעשה הרשות המינהלית, הִנו "לבחון את תקינות המעשה המינהלי ולוודא שהסמכות הופעלה על-ידי הרשות בגדרי סמכותה, משיקולים ענייניים ובמתחם הסבירות הפתוח לפניה" (עע"מ 9018/04 סאלם מונא ואח' נ' משרד הפנים (12.9.05)). בית-המשפט המינהלי אינו שם עצמו בנעלי הרשות המינהלית, לא אמור לבצע במקומה את מטלותיה ואל לו להעמיד את שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתה (עע"מ 10811/04 סורחי נ' משרד הפנים (17.3.05); ובג"ץ 708/06 גורסקי נ' משרד הפנים (23.9.07)). בית-המשפט אף לא מהווה ערכאת ערעור על החלטותיו של משרד הפנים, כי אם רק מעביר אותן תחת שבט ביקורתו השיפוטית (בג"ץ 2028/05 חסן אמארה נ' שר הפנים (10.7.06). לצד זאת יש להדגיש, כי בית-משפט זה יושב אף כערכאת ערעור על החלטות בית-הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, לפי חוק הכניסה לישראל (להלן - בית-הדין לביקורת משמורת), וזאת, ככלל, בדרך של ערעור מינהלי. אולם, החוק מתיר לעותר לכרוך בעתירה המינהלית אף טיעונים נגד החלטותיו של בית-הדין לביקורת משמורת, ככל שערעור בעניין הטענות האמורות טרם הוגש (סעיף 13כא(ב) לחוק). כך נהג, כאמור, העותר, בעתירה שלפניי. הרקע העובדתי 9. להלן הרקע העובדתי העולה מכתבי הטענות. העותר, יליד אתיופיה ובן לקבוצה האתנית אורומו, נכנס לישראל שלא כדין, וביום 5.5.03 הגיש בקשה לנציבות האו"ם לפליטים לקבלת מעמד "פליט". ביום 14.7.03 נערך לעותר ראיון בנציבות האו"ם לפליטים, באמצעות מתורגמן, ובמעמד זה ציין, כי בהיותו בן 16 שנים הצטרף כחבר לארגון הדיסידנטי של בני האורומו באתיופיה, OLF, אשר נחשב כיום לבלתי חוקי באתיופיה; כי אביו היה חבר רם-דרג בארגון האמור; וכי בשנת 1992 השתתף העותר בקרב מזוין נגד כוחות פוליטיים יריבים, שלאחריו נאסר - זאת, לטענתו, על-רקע מעורבותו המשמעותית של אביו בארגון OLF, ונוכח היותו בן זכר יחיד לאביו. תחילה ציין, כי נכלא לתקופה של שלוש שנים ושבעה חודשים, אך בעקבות שאלות המראיין בעניין זה תיקן דבריו ואמר כי נאסר לתקופה של שנתיים ושבעה חודשים. העותר הוסיף, כי לאחר שחרורו מהמאסר המשיך בפעילות במסגרת הארגון OLF, בעיקר כחבר זוטר וכמודיע; וכי למן השחרור עקבו אחריו השלטונות באופן תדיר, כך שחש כי לא יכול היה לנוע או לדבר עם איש בחופשיות. כן סיפר העותר, כי אביו נפטר במוות פתאומי שסיבתו אינה ידועה; וכי הוא חושש שהאב הורעל ונרצח על-ידי השלטונות באתיופיה, על-רקע פעילותו ב-OLF. לעניין זה יודגש, כי בתחילת הראיון ציין העותר שהאב נפטר חמש שנים לפני שעזב את אתיופיה, אולם בסמוך לכך ביקש לתאר את קורותיו מחדש בצורה סדורה, ואז הבהיר כי האב נפטר בשנת 1992 ללוח האתיופי, וסמוך לאחר מכן החליט לעזוב את ארצו. עוד עולה מהראיון, כי העותר עזב את אתיופיה תוך שימוש בדרכונו האישי, לאחר שהתחזה לסוחר ודודו שיחד את אנשי הביטחון בנמל התעופה. העותר הבהיר, כי יצא מאתיופיה מחשש לחייו נוכח חברותו בארגוןOLF ובעיקר בשל מעורבותו של אביו בארגון, וציין כי מאז מות האב הוא חי בחשש מתמיד ומלווה אותו תחושת ריקנות. לשאלת המראיין השיב העותר, כי אין אינדיקציה לכך שבשנה שלפני עזיבתו את אתיופיה ביקשו השלטונות לעצרו, ואף לא הוצא נגדו צו מעצר טרם עזב את מולדתו. 10. ביום 9.2.05 נדחתה בקשתו של העותר לקבלת מעמד "פליט" בעקבות חוות-דעת של נציבות האו"ם. הבקשה נדחתה מן הטעם שעניינו של העותר אינו נופל בגדר ההגנות שמספקת אמנת הפליטים, וממילא גרסתו רווייה סתירות. משכך, נדרש העותר לעזוב את הארץ. ביום 27.2.06 הגיש העותר ערר על ההחלטה האמורה. הערר נדחה על-ידי המשיב ביום 16.11.06, היות שהעותר לא הצביע על נסיבות או עובדות חדשות אשר מצדיקות סטייה מההחלטה הראשונה שהתקבלה בעניינו, והוא נדרש לעזוב את הארץ תוך חודש ימים. חרף האמור, לא עזב העותר את ישראל והמשיך לשהות בארץ באורח בלתי חוקי. בחודש אוגוסט 2008 נעצר העותר, ומאז הוא נתון במשמורת. בדיונים לפני בית-הדין לביקורת משמורת של שוהים בלתי חוקיים, הבהיר העותר כי הוא מסרב לצאת מישראל מחשש לחייו באתיופיה. ביום 8.11.09 מצא בית-הדין, כי אין מניעה להרחיק את העותר מהארץ, הואיל ואינו מוגדר כמבקש מקלט. ההליכים המשפטיים שקדמו להגשת העתירה דנן 11. ביום 20.9.10 הגיש העותר ערעור מינהלי לבית-המשפט לעניינים מינהליים מרכז, על החלטה נוספת שהתקבלה בבית-הדין לביקורת משמורת ביום 15.8.10 (עמ"נ 31780-09-10; להלן - הערעור המינהלי הראשון). בגדר הערעור המינהלי הלין העותר על פגמים שנפלו בהחלטותיו של בית-הדין לביקורת משמורת, וכן על התקופה הממושכת שבה הוא נתון במשמורת. בפרט, השיג על כך שבית-הדין לא התייחס להעתק הצילומי של מסמך שהציג ביום 5.8.10, אותו השיג בעור שיניו, כלשונו, אשר יש בו כדי להראות, לטענתו, כי הוא מבוקש באתיופיה בשל חברותו בארגון OLF (להלן - המסמך החדש, נספח י"ט לעתירה). במסמך הנושא כותרת "הרפובליקה הדמוקרטית ופדראלית של אתיופיה בית משפט פדראלי של דרגה ראשונה, אדיס אבבה", ואשר צוין בו תאריך 25.4.2001, נרשם כדלהלן (על-פי תרגום מטעם העותר): "מר גטצ'ו בקומה אגה חשוד כחבר במפלגת ה-OLF. גם עכשיו מחפשים אותו בגלל החשד הזה. בית-המשפט ה-12 של עניינים פליליים קבע שיש לעצור אותו בכל מקום שהוא נמצא ולהביא אותו לבית-משפט". בפסק-דין שניתן ביום 9.11.10, לנוכח הסכמת המשיב לבדוק את המסמך החדש, קבע בית-המשפט לעניינים מינהליים מרכז (כב' השופט א' יעקב), כי עניינו של העותר ייבדק מלכתחילה ובצורה יסודית; כי יש לערוך דיון מחודש בבקשתו להכיר בו כפליט; כי יש לקיים בדיקה נוספות ביחידת ה-RSD; כי הבדיקות תערכנה בתוך 21 ימים; וכי למערער יערך שימוע בנוכחות באי-כוחו. לצד זאת נפסק, כי אין מקום להורות על שחרורו של העותר ממשמורת. 12. ביום 24.11.10 נערך לעותר שימוע במשרדי היחידה לטיפול במבקשי מקלט; ועיקרו נסב על "המסמך החדש". במעמד זה ציין העותר, כי את המסמך שלח לו דודו מאתיופיה באמצעות פקסימיליה, לבקשתו, בתקופת מעצרו בישראל; כי המסמך האמור נשלח על-ידי בית-המשפט באתיופיה לביתו בשנת 1994 ללוח השנה האתיופי (שנת 2001), לאחר שחרורו ממאסר, ואחותו קיבלה אותו לידיה; וכי מיד עם קבלת ההודעה על משלוח המסמך החליט לברוח מאתיופיה מחשש שייעצר. לכשנשאל העותר על-ידי המראיינים מיחידת ה-RSD, האם יוכל להמציא את המסמך המקורי, השיב בשלילה, בטענה כי אינו יכול לעשות דבר כל עוד הוא נתון במשמורת; ובהמשך ציין, כי לא השיג את המסמך הנ"ל עד כה בשל קשיי שפה, בעיות בהבנת המתורגמנים, חוסר מודעות לקריטריונים ולנהלים, וכן מתוך חשש לביטחון בני משפחתו באתיופיה השומרים על קשר עִמו. נציגי יחידת הטיפול ציינו במעמד זה, כי לא ניתן יהיה לבדוק את "המסמך החדש" כל עוד לא יוצג לפניהם העותק המקורי של המסמך, אלא אם יפנו לשגרירות אתיופיה בישראל לשם בחינת ההעתק שנמסר להם; והעותר הביע הסכמתו לכך, בנוכחות בא-כוחו שנכח בשימוע. 13. משנתעכבה ההחלטה במשך כחודשיים, הגיש העותר לבית-המשפט לעניינים מינהליים מרכז ערעור מינהלי נוסף (עמ"נ 50949-01-11; להלן - הערעור המינהלי השני), ובו הלין על העיכוב במתן ההחלטה. בפסק-דין מיום 31.1.11, הורה בית-המשפט (כב' השופט א' יעקב) למשרד הפנים ליתן החלטתו בתוך עשרה ימים, ושאם לא יעשה כן - יובא העותר באופן מיידי לבית-הדין לביקורת משמורת לשם דיון בתנאי שחרורו. ביום 9.2.11, בחלוף עשרה ימים, התקיים דיון בבית-הדין בעניינו של העותר, אולם חרף הוראת בית-המשפט, הורה בית-הדין ליחידת האכיפה להודיע בתוך שלושה ימי עבודה איזו החלטה נתקבלה בעניינו של העותר. 14. בו-ביום נתקבלה ההחלטה נושא העתירה, לדחות את בקשתו של העותר לקבלת מקלט. בהודעה צוינו נימוקי דחיית הבקשה, ובכלל זה - כי הצהרותיו של העותר נמצאו בלתי אמינות; כי העותר לא הצליח ליישב את הסתירות שעלו מגרסאותיו, בפרט בכל הנוגע למועד פטירת אביו; כי יש ספק רב בדבר האותנטיות של המסמך שצירף, וכך גם לגבי מסמכים שהגיש בעבר; כי העותר לא הבהיר מדוע המתין ושהה תקופה נוספת באתיופיה מרגע שנודע לו, לטענתו, שהוא מבוקש על-ידי הרשויות; וכי העילה לעזיבתו את מדינתו לא הייתה פחד מפני רדיפה, כי אם חשש כללי ותחושת ריקנות וחוסר ביטחון עקב מותו של אביו. ההחלטה האמורה נסמכה על המלצתה של יחידת ה-RSD, וכן על חוות הדעת של יו"ר הוועדה המייעצת, עו"ד א' חיימי, (להלן - יו"ר הוועדה המייעצת); שעותקים מהן הומצאו לעותר, ואשר תפורטנה בהמשך. 15. ההמלצה שמסרה יחידת ה-RSD התייחסה תחילה לטעמים שבעטיים נדחו בעבר בקשתו הראשונה של העותר למקלט מדיני והערר שהגיש על החלטת הדחייה, אשר היו בעיקרם שניים: ראשית, העותר נתפס כבלתי אמין, ובכלל זה צוין בהמלצה - כי העותר מסר הצהרות סותרות באשר למועד פטירת אביו; כי העובדה שהמתין ארבעה חודשים מרגע שנודע לו כי קיימת סכנה לחייו, לטענתו, ועד שעזב את אתיופיה, אינה מתיישבת עם טענת הרדיפה והחשש לחייו; כי ממילא לא טען העותר שהיה נתון לרדיפה עובר לעזיבתו את אתיופיה, בין אם בשל פעילותו ובין על-רקע מותו של אביו, אלא שחש כי חייו חסרי ערך וחשש כי גורלו יהיה כשל אביו; כי העותר "הגזים" בתיאור תקופת מאסרו באתיופיה; וכי הציג מכתב שחרור ממאסר שלא נחזה כאותנטי היות שחסרה בו חותמת רשמית וכן יום המעצר ומספר התיק (להלן - מסמך השחרור ממאסר, נספח כ"ד לעתירה). הטעם השני לדחיית בקשתו הקודמת של העותר, לפי חוות-הדעת, היה היעדר ביסוס לחשש מפני רדיפה, מבחינה אובייקטיבית; זאת נוכח העובדה שבמשך שמונה השנים שלאחר שחרורו מהכלא לא סבל העותר מרדיפה כלפיו, לא נעצר ולא נאסר, ואף הונפקו לו דרכון ואשרות יציאה. עוד צוין, כי העותר הותיר רושם לפיו ביקש לעזוב את אתיופיה בשל חשש כללי נוכח מות האב, ותחושה כי הוא נתון במעקב מתמיד על-ידי הרשויות - אולם בכך אין כדי להקים עילה להגנה לפי אמנת הפליטים. בנוסף, העובדה שהעותר המתין כשִשה חודשים בין הגעתו לישראל לבין מועד הגשת הבקשה למקלט - מעידה כי הצורך בהגנה לא היווה את הטעם העיקרי לעזיבתו את אתיופיה. בנוסף לאמור, נגעה המלצתה של יחידת ה-RSD אף למסמך החדש, אשר הומצא בפקסימיליה יחד עם תרגום לאנגלית שאותו הגיש העותר. בהמלצה צוין, כי המסמך תורגם על-ידי מתורגמן מטעם יחידת ה-RSD; כי השורה התחתונה בכיתוב המסמך מטושטשת; כי המכתב נושא חותמת עם סמל אתיופיה, אולם הכיתוב בה אינו ברור; כי לא מופיעה על-גבי "המסמך החדש" חותמת של בתי-המשפט באתיופיה; וכי לא ברור מי חתום עליו. כן הודגש בהמלצה, כי נטל ההוכחה באשר לאמיתות המסמך ותוכנו רובץ לפתחו של העותר, וכי בנסיבות העניין קיים ספק רב אם המסמך ותוכנו אכן אותנטיים; בפרט כאשר העותר לא המציא עד כה את המסמך המקורי, ולא הזכיר בהליכים הקודמים בעניינו את קיומו של המסמך. כן הוזכר, כי בעניין "המסמך החדש" נערכה "שיחה בלתי רשמית עם קונסול אתיופיה בישראל"; ועל התרשמותו של האחרון נמסר כדלהלן: "עולה כי אין כל בעיה לייצר מסמכים הנחזים להיות מסמכים משפטיים אתיופיים. לדבריו, הרשויות אינן מוסרות מסמכים משפטיים כגון זה שצירף המערער, לבני משפחה אלא לאדם עצמו. עוד הסביר הקונסול כי המכתב אינו ממוען למערער ולכן לא ברור כיצד הגיע מסמך זה לידיו. לבסוף הודיע הקונסול כי המכתב שנכתב לכאורה ע"י בית משפט באתיופיה, ממוען לאותו בית משפט באתיופיה, פרט תמוה לכשעצמו. עם זאת, לא עלה בידי הקונסול לאשר את מקוריות המסמך". לצד זאת, צוינו בהמלצת יחידת ה-RSD הסתירות שעלו מההשוואה בין גרסאותיו של העותר שנמסרו בעבר, לבין זו שנמסרה ביום 24.11.10. כך למשל בעניין משך תקופת מאסרו, וכן העובדה שבראיונות הקודמים ציין, כי ביקש לעזוב את אתיופיה היות שחש חוסר ביטחון ולא יכול היה לנהל את חייו, אך בראיון האחרון טען כי "המסמך החדש" היה הגורם לעזיבתו. לאור האמור, התרשמו נציגי ה-RSD, כי אין "במסמך החדש" כדי לשנות את ההחלטה לדחות את בקשת העותר. 16. כאמור, יו"ר הוועדה המייעצת, אשר קיבל לידיו את חוות-הדעת של יחידת ה-RSD, המליץ לדחות את בקשת העותר. בין הטעמים להמלצה זו צוינו - הסתירות בין גרסאותיו של העותר; החשש כי "מסמך השחרור ממאסר" שהציג בעבר (נספח כ"ד לעתירה) איננו אותנטי; העובדה שלא עזב את מולדתו מרגע שנודע לו לטענתו כי חייו בסכנה; וההנחה כי עילת עזיבתו את אתיופיה נעוצה בתחושת חוסר הביטחון והריקנות. יודגש, כי אמנם בגדר חוות-דעתו של יו"ר הוועדה המייעצת לא הייתה התייחסות ל"מסמך החדש", שבעטיו נערך ההליך האמור של הבדיקה הנוספת, במצוות בית-המשפט; ואולם ניכר, כי בהמלצתו של לדחות את בקשת העותר למקלט, אימץ את חוות-הדעת המפורטת של יחידת ה-RSD על כל טעמיה, ובכלל זה - בעניין "המסמך החדש". על ההחלטה בדבר דחיית בקשתו של העותר - כמו-גם על המלצותיהם של יחידת ה-RSD ושל יו"ר הוועדה המייעצת שעמדו ביסוד ההחלטה - נסבה העתירה שלפניי. תמצית טענות העותר בכתב-העתירה ובדיון 17. להלן תמצית טענות העותר בכתב-העתירה ובדיון, בטרם הוברר, לאחרונה, כי בידי העותר מצוי המסמך המקורי. ראשית גרס העותר, כי לאור החלטת בית-המשפט בערעור המינהלי הראשון, היה על משרד הפנים לבחון את בקשתו מראשיתה ובצורה יסודית; אולם בפועל נערך אך ראיון קצר, אשר נגע למסמך החדש בלבד. לאור זאת הוא טען, כי בחינת הבקשה נעשתה על-סמך תשתית לא רלבנטית, שנסמכה על הנחות ומסקנות של נציבות האו"ם באשר לנסיבות החיים באתיופיה בשנת 2003; ומבלי שניתן משקל למחקר מקיף שנערך על-ידי מכון CORI, לבקשת נציבות האו"ם לפליטים, וממנו עולה כי ממשלת אתיופיה נוהגת באלימות קשה נגד מתנגדיה ומי שנתפשים כמתנגדיה, לרבות אסירים משוחררים; וכי לאור האמור, בני האורומו וחברי הארגון OLF - שאליהם משתייך העותר - נתונים בסכנה ממשית. שנית, הלין העותר על אופן בדיקת "המסמך החדש" על-ידי המשיב, וגרס כי מדובר במסמך אותנטי. לטענתו, מסקנת המשיב, בדבר הפגם באותנטיות של המסמך, התבססה על הערכות של גורמים לא מקצועיים; וכי הדרישה שהופנתה אליו להמציא את המסמך המקורי אינה סבירה, שכן פליטים אינם יכולים, על-פי רוב, להשיג מסמכים מקוריים מארץ הימלטותם. שלישית, השיג העותר על עצם הפנייה לקונסול אתיופיה בישראל; וגרס, כי עמדתו של הקונסול מוטה מראש, ונהיר שיעדיף להסתיר את דבר צו המעצר שהוצא נגדו. עוד טען העותר, כי עצם הפנייה לקונסול מנוגדת לעמדת נציבות האו"ם לפליטים; וכי הבאת עניינו לבירור בקונסוליה, הצביעה עליו בפני הרשויות באתיופיה כאויב המשטר, ובעצם הפנייה כאמור יצר משרד הפנים במו ידיו סכנה לעותר. בנוסף ציין העותר, כי מכל מקום, עמדת הקונסול לא שללה באופן מוחלט את מקוריות המסמך; וכי ממילא הפנייה אליו נעשתה בדרך לא רשמית, ללא כל תיעוד או תימוכין. כמו-כן, מנה העותר שורה של פגמים נוספים אשר נפלו לדידו בהחלטה שנתקבלה בעניינו, ובכלל זה טען - כי יו"ר הוועדה המייעצת לא הקפיד לבדוק את המסמכים שהובאו לפניו, שאחרת לבטח היה מגלה את כישלונה של יחידת ה-RSD בשמירה על זכויות העותר לחיים ולחירות, בכך שפנתה לקונסול אתיופיה בישראל, ובכך שהתעלמה מעילת הרדיפה הפוליטית; כי הגורמים המוסמכים במשרד הפנים שגו משקבעו כי העותר אינו אמין, שכן לדידו ניתן לייחס את מרבית ה"סתירות" שעלו מגרסאותיו לקושי בהמרת המועדים הרלבנטיים לגרסתו מלוח השנה האתיופי ללוח השנה הגרגוריאני; כי הקביעה לפיה העותר היה "בעל פרופיל נמוך" בארגון OLF שגויה אף היא, לנוכח פעילות העותר ופעילותו של אביו, וממילא לצורך ביסוס החשש מרדיפה די להצביע על חשד בלבד מצד המשטר כי אדם משויך לארגון; וכי הנסיבות האמורות מקימות, לכל הפחות, עילה לנהוג לפי עיקרון אי-ההחזרה. 18. לבסוף הלין העותר על עצם החזקתו הממושכת במשמורת, אשר עומדת על כשלוש שנים וחצי, ובכלל זה טוען הוא, כי הסיבה להימשכות המעצר נעוצה במחדליו של משרד הפנים; כי שלילת החירות הממושכת עומדת בניגוד לתכלית ההשמה במשמורת; כי מעצרו אינו יכול להיחשב "מידתי"; וכי בנסיבות העניין לא ניתן לזקוף לחובתו אי-שיתוף פעולה, בפרט לאור הפסיקה הקובעת כי עמידה של מוחזק במשמורת על גרסתו, אמורה לשמש ראיה לתימוכין באמיתות גרסתו, ואין לראותה כחוסר שיתוף פעולה מצִדו. העותר מוסיף וטוען, כי החלטת בית-הדין לביקורת משמורת מיום 9.2.11, שניתנה ערב הגשת העתירה, עומדת בסתירה להחלטת בית-המשפט בערעור המינהלי השני: בית-המשפט הורה, כזכור, בפסק-דינו בערעור המינהלי השני, כי החלטה בעניינו של העותר תינתן בתוך עשרה ימים מיום מתן פסק-הדין, ואם לא יעשה כן - יובא העותר לדיון בעניין תנאי שחרורו לפני בית-הדין לביקורת משמורת; אולם בתום עשרת הימים כאמור - בית-הדין לא דן בשחרורו של העותר, אלא שהעניק למשרד הפנים שהות נוספת, בת שלושה ימים, להעביר את עמדתו בעניין הנדון. תמצית טיעוני המדינה בעתירה 19. ומכאן לטיעוני המדינה בכתב-התשובה ובדיון, בטרם התגלה לאחרונה, כי ההעותר מחזיק בידיו את המסמך המקורי. ב"כ המשיב טען, כי בהליכים שהתקיימו בעניינו של העותר ובהחלטות שנתקבלו לגביו לא נפל פגם מינהלי אשר מצדיק את התערבותו של בית-המשפט. לעמדתו, טענות המבקש נבחנו כבר בשנת 2005 על-ידי הגורמים המוסמכים במשרד הפנים, בהתאם לנהלים הרלבנטיים, וההחלטה הדוחה את בקשתו של העותר למקלט מדיני לאור טיעוניו כבר ניתנה לפני שנים. בנוסף, בקשתו של העותר נבחנה מחדש, בעקבות החלטותיו של בית-המשפט לעניינים מינהליים מרכז, אולם נמצא כי אין מקום לסטות מההחלטה הקודמת שניתנה בעניינו; ולעמדת ב"כ המדינה אין מקום להתערב בהחלטה זו. בהקשר זה הזכיר ב"כ המשיב, כי גרסאותיו של העותר נמצאו רצופות סתירות באשר לנסיבות שבהן עזב את ארצו; כי העותר לא הוכיח שהוא אכן חבר בארגון OLF או כי נרדף באתיופיה על-רקע זה; וכי גם לוּ היה מוכיח שהוא מבוקש בארצו בשל החשד להשתתפותו בארגון הנ"ל, הרי שאין בכך כדי להקים עילה לקבלת מקלט לפי אמנת הפליטים, בפרט כאשר על-פי מידע המצוי בידי המדינה מדובר בארגון טרור אשר טובח באזרחים. ב"כ המשיב הדגיש, כי העותר לא המציא למשרד הפנים את העותק המקורי של "המסמך החדש", תוך שנאחז בטענות בעלמא; וכי לאחר שבקשתו הראשונה למעמד בישראל נדחתה, הוא בחר להמשיך ולשהות בארץ באופן בלתי חוקי, ורק בחלוף שנתיים - עם מעצרו בשנת 2008 - החל בהליכים מחודשים לנסות ולזכות במעמד.עוד ציין ב"כ המשיב, כי מעבר לאי-הדיוקים החוזרים ונשנים בהצהרותיו של העותר, סיבת עזיבתו את אתיופיה הייתה ונותרה חשש כללי ותחושת חוסר ביטחון נוכח פעילותו של אביו בעבר, ולא חששו מפני רדיפה, לפי אמנת הפליטים. לצד זאת ציין ב"כ המדינה, כי אמנם נפל פגם מינהלי בכך שיו"ר הוועדה המייעצת לא התייחס בהמלצתו בעניין העותר ל"מסמך החדש", אולם לדידו מדובר בפגם שולי אשר אינו מצדיק את קבלת העתירה או את החזרת הדיון לרשות המינהלית. כן הוסיף ב"כ המשיב, כי העותר לא שיתף פעולה עם הרשויות בניסיונות להרחיקו מישראל; וכי שחרורו ממשמורת יהווה "פרס" על כך. המצאת העותקים המקוריים של "המסמך חדש" ושל "מסמך השחרור ממעצר" 20. כפי שצוין בפתיח לפסק-הדין, לאחר תום הדיון בעתירה דנן, הגיש ב"כ העותר עותק "קשיח" של נספחי העתירה, בנוסף לעותק שנסרק למערכת "נט המשפט". לעותק זה, צורף כנספח י"ט מסמך שנחזה להיות, לכאורה, העותק המקורי של "המסמך החדש". כאמור, על מסמך זה מופיעות חותמות בצבע סגול, הנחזות להיות מקוריות, וחתימת עורך המסמך בכתב יד הִנה מטושטשת, ונחזית לכאורה להיות צילומית; זאת מבלי להביע עמדה בשאלת האותנטיות של המסמך. נתון עובדתי חדש זה, שנחשף לפניי בעת העיון בעותק הקשיח של כתב-העתירה - לפיו העותר החזיק במסמך המקורי עוד לפני הגשת העתירה - סותר את הטענות העובדתיות שהעלה העותר בכתב-העתירה, לפיהן לא מצוי בידיו העותק המקורי של "המסמך החדש", וכי היה על משרד הפנים להסתפק בעותק הצילומי שהוצג על-ידו. מפרוטוקול הראיון שנערך לעותר ביחידת ה-RSD וכן מהמלצתה של היחידה בעניין זה עולה, כי העותר התבקש להמציא ליחידת ה-RSD את המסמך המקורי, אך לא עשה כן; וכי קביעות היחידה באשר לאותנטיות של המסמך האמור ולתוכנו - נתקבלו לאחר עיון בהעתק הצילומי בלבד, בהיעדר מסמך מקורי. זאת ועוד, העותר אף הלין בגדרה של העתירה על עצם הדרישה שהציבו הגורמים המוסמכים במשרד הפנים, לפיה עליו להמציא לידיהם את המסמך המקורי; היות שלדבריו דרישה זו הִנה בלתי סבירה. כעת מסתבר, כי בעת שהעלה העותר טענה זו בכתב-העתירה, היה בידיו העותק המקורי של המסמך. יוזכר, כי "המסמך החדש" היווה את הטעם העיקרי שבעטיו הורה בית-המשפט לעניינים מינהליים מרכז, בגדר הערעור המינהלי הראשון שהגיש העותר (עמ"נ 31780-09-10), על עריכת הבדיקה החדשה בבקשתו של העותק למקלט מדיני בישראל; ולטענת העותר יש בו כדי להראות כי הוא מבוקש באתיופיה מחמת השתייכותו לארגון OLF. כן נתחוור, כי בעוד שלעותק הנספחים הראשון צורף העתק צילומי של נספח כ"ד - הלא הוא "מסמך השחרור ממאסר", אשר הוגש למשרד הפנים בבקשתו הראשונה של העותר משנת 2003, וצוין אף בהחלטה האחרונה שניתנה בעניינו, נושא עתירה זו; הרי שלעותק הנספחים הקשיח שהוגש כאמור לבית-המשפט לאחר תום הדיון בעתירה, צורף כנספח כ"ד מסמך שנחזה להיות עותק מקורי של "מסמך השחרור ממאסר" (מסמך בכתב-יד על דף שנתלש ממחברת), אשר נשא גם הוא חותמות בצבע סגול. לאור האמור, נתבקשו באי-כוח העותר להבהיר, על-פי החלטתי מיום 28.3.12, האם העותק המקורי של "המסמך החדש" וכן העותר המקורי של "מסמך השחרור ממאסר" הוצגו על-ידי העותר למי מהגורמים המוסמכים במשרד הפנים. 21. בהודעת הבהרה מיום 5.4.12, פירטו באי-כוח העותר את נסיבות הגעת המסמכים לידי העותר, זאת מבלי לצרף תצהיר מטעם העותר. בהודעה צוין, כי העותקים המקוריים - הן של "המסמך החדש" והן של "מסמך השחרור ממעצר" - לא הוצגו למשרד הפנים, וכי העתירה הוגשה מבלי שבאי-כוח העותר היו מודעים לדבר הגעת המסמכים המקוריים לישראל; זאת, נוכח אי-הבנה בינם לבין העותר בשל קשיי השפה, ומחמת תקלה שאירעה כנראה בהעברת מלוא המסמכים. לעניין זה הדגישו באי-כוח העותר, כי משפחתו של העותר באתיופיה שלחה את שני המסמכים הנ"ל לישראל, לבקשת העותר, באמצעות הדואר; כי המסמכים נשלחו - לאחר מתן החלטתו האחרונה של משרד הפנים בעניינו של העותר, וככל הנראה סמוך למועד הגשת העתירה לבית-המשפט - לכתובת המגורים של מר טקלב אבטו, חברו של העותר לתא במתקן המשמורת, אשר שוחרר ממעצרו כשבועיים לאחר קבלת ההחלטה נושא העתירה; וכי מר אבטו העביר את המסמכים הנ"ל לידי עמותת "אנו פליטים", אשר שלחה אותם לבאי-כוח העותר. לצד זאת ציינו באי-כוח העותר, כי למיטב זיכרונם, במהלך הדיון בעתירה הוצגו העותקים המקוריים של שני המסמכים הנ"ל לבית-המשפט ולב"כ המדינה. יחד-עם-זאת, טענו באי-כוח העותר בהודעתם האמורה, כי במצב הדברים האמור, לפיו המסמכים המקוריים מעולם לא הוצגו לגורמים הרלבנטיים במשרד הפנים, אינו פוגם ביכולתו של בית-המשפט לפסוק בעתירה לטובת העותר, וזאת משני טעמים עיקריים: הראשון - הואיל והמלצתו של יו"ר הוועדה המייעצת, אשר עליה נסמכה ההחלטה נושא עתירה זו, לא התמודדה כלל עם דבר קיומו של "המסמך החדש", ואף לא העניקה משקל ל"מסמך השחרור ממאסר"; והשני - היות שיש בעותקים המקוריים של המסמכים כדי לבסס את טענת ה"פליטות" של העותר, ובכך להביא לידי סיומו של הליך מעצרו המינהלי הממושך. 22. לנוכח האמור בתגובת ב"כ העותר, שכאמור כללה טיעונים עובדתיים אך לא נתמכה בתצהיר, הוריתי לצדדים ביום 5.4.12 להגיב לאפשרות לפיה עניינו של המשיב יוחזר לדיון ליחידת ה-RSD ומתן החלטה חדשה על-ידי המשיב. בתגובה בכתב, מיום 18.4.12, התנגדו באי-כוח העותר לאפשרות זו, היות שלדידם אין טעם בהחזרת הדיון למשרד הפנים. בין הטעמים לעמדתם זו - בנוסף לנימוקים שהובאו לעיל - ציינו, כי המדינה כבר הצהירה שמידת האותנטיות של המסמכים אינה רלבנטית לשאלת בקשתו של העותר למעמד; כי ממילא משרד הפנים כשל בעריכת בדיקה ראויה בעניינו של העותר, בהתאם להוראת בית-המשפט לעניינים מינהליים מרכז; כי כל המחדלים בהתנהלותה של יחידת ה-RSD, אשר עומדים בבסיס העתירה, לא היו נעוצים בשאלת האותנטיות של "המסמך החדש", שכן הרשות כלל לא התעניינה ברשום בו; וכי לאור נסיבות העניין הגיעה העת כי בית-המשפט יכריע בעניינו של העותר על-פי הנטען בעתירה, גם אם, כלשונם, "עורכי דינו של העותר כושלים ורשלנים". המדינה טענה בתגובתה בכתב, מיום 30.4.12, כי נסיבות קבלת עותק המסמך אשר נחזה להיות עותק מקורי של "המסמך החדש", מקימות חשש כי מדובר במסמך מזויף; זאת, בין-היתר, היות שאמינותו של מר אבטו - אשר לטענת העותר באמצעותו הגיעו העתקי המסמכים כאמור לישראל - מוטלת בספק רב. בכלל זה ציינה המדינה, כי מר אבטו שוחרר בשעתו ממעצר בהחלטה בעתירה מינהלית, שנדונה ללא תגובת המדינה בשל שביתת הפרקליטים דאז; כי מר אבטו שוחרר ממעצר אף שלא היה מזוהה כאריתראי, ורק כאשר נערך לו ריאיון ביחידת המסתננים נתחוור כי הוא אכן יליד אתיופיה (ולכן אינו חוסה תחת ההגנה המוענקת ליוצאי אריתריאה); כי מאז עריכת הריאיון שוהה מר אבטו בישראל באופן בלתי חוקי; וכי ממילא לא הובאו תימוכין לעניין הגעת המסמך לידיו של מר אבטו, פרט לציון הדברים על-ידי ב"כ העותר. עוד הוסיפה המדינה, כי הטעם לדרישה, לפיה על העותר להמציא את העותק המקורי של "המסמך החדש", כפי שבאה לידי ביטוי בריאיון שנערך לו ביום 24.11.10, לא נעוץ בצורך לביסוס טענותיו של העותר לעילה לקבלת מעמד, אלא נועד כדי לבחון את אמיתות תשובותיו ואת תמונת אמינותו הכללית, זאת כחלק משיטת העבודה של המראיינים. ממילא, לעמדת המדינה, אין מדובר במסמך המעיד על זהותו של העותר. כן מדגישה היא, כי לא מתקבל על הדעת שהעותר שהה במשמורת למעלה משנה מאז מועד קבלת המסמכים המקוריים בעודו שותק בעניין הגעתם, ובכך יש להעיד כי המסמך אשר נחזה להיות מקורי, הגיע בדרכים לא כשרות; כי בחינת המסמך האמור רק "תמשוך זמן"; וכי אין בבדיקת המסמך כדי להשפיע על ההחלטות שניתנו בעניינו של העותר. מכל מקום, הדגישה המדינה, כי ככל שיסבור בית-המשפט שעמדת המשיב אינה יכולה לעמוד, הסעד המֵרבי שיוכל העותר לקבל הוא החזרת עניינו לדיון לפני הרשות המינהלית, וכי בגין סעד זה מן הראוי בנסיבות העניין להשית עליו הוצאות, מחמת המצאת המסמכים באיחור רב. נפקות חשיפת המסמכים המקוריים על העתירה דנן 23. נוכח חשיפת העובדה שבמועד הגשת העתירה היה בידי העותר עותק מקורי של "המסמך החדש", והיות שמסמך זה לא הוצג על-ידו למשיב - דין העתירה להימחק. יחד-עם-זאת סבורני, כי יש להחזיר הדיון בעניינו של העותר למתן החלטה חדשה, לאחר בדיקת המסמך המקורי על-ידי משרד הפנים. כאמור, הליך בדיקת בקשתו של העותר למקלט מדיני בישראל, אשר עומד בלב העתירה דנן, נערך לאור פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מינהליים מרכז בערעור המינהלי השני, בתיק עמ"נ 31780-09-10, וזאת לאחר שהתגלה דבר קיומו של העתק המסמך החדש. כזכור, במסמך זה, שנחזה להיות מסמך שהוצא על-ידי בית-משפט באתיופיה, צוין כי המשיב חשוד בחברות במפלגת ה-OLF, וכי הוצא נגדו צו מעצר. העותר טען באותו הליך, כי המסמך הנדון מבסס את טענתו בדבר רדיפתו באתיופיה על-רקע היסודות המוגדרים באמנת הפליטים. לאחר שבאת-כוח המשיב הודיעה לבית-המשפט, כי המשיב מסכים לבדוק את המסמך החדש, הורה בית-המשפט בפסק-דינו, כי משרד הפנים יקיים בדיקה מחודשת בבקשתו של העותר להכרה כפליט, וכי עניינו ייבחן מחדש ביחידת ה-RSD מלכתחילה ובצורה יסודית. בעת בחינת בקשתו של העותר מחדש, בעקבות פסק-הדין הנ"ל, התייחסו הגורמים המוסמכים של המשיב, בין-השאר, למסמך החדש ולשאלת האותנטיות שלו. כך למשל, הובהר לעותר, מספר פעמים, במהלך הראיון שנערך לו ביום 24.11.10 ביחידת ה-RSD, כי ככל שלא יומצא העותק המקורי של המסמך, יהיה קשה להעריך את מידת האותנטיות שלו ואת תוכנו. בנוסף, יחידת ה-RSD ציינה בחוות-דעתה, בין-היתר, כי הכיתוב על-גבי ההעתק של המסמך החדש - שהועבר אליה באמצעות פקסימיליה - מטושטש ואינו ברור כלל וכלל; וכי לעותר ניתנה שהות נוספת לנסות ולהמציא את העותק המקורי של המסמך, כדי שניתן יהיה לאמוד את מידת האותנטיות שלו. כמו-כן, בהודעה שנשלחה לעותר באשר להחלטה שנתקבלה בעניינו, מיום 9.2.11, צוין, כי אחת העילות לדחיית הבקשה הִנה, כי בחינת "המסמך החדש" העלתה ספקות רבים באשר לתוכנו ולמידת האותנטיות שלו. בהתאם, מרבית מהטענות שהעלה העותר בעתירתו, הופנו נגד הקביעות בדבר האותנטיות של מסמך זה, וכן נגד הדרישה לפיה על העותר להמציא את ההעתק המקורי של המסמך החדש. מכאן עולה, אפוא, כי לשאלת האותנטיות של המסמך החדש ניתן משקל של ממש במכלול השיקולים שהובאו על-ידי המשיב בחשבון במסגרת החלטתו האחרונה, נושא העתירה. 24. בעתירה הלין העותר נגד החלטות המשיב ומסקנותיו, בין-השאר, ובעיקר, בעניין המסמך החדש, שעה שדרש מהעותר להציג את העותק המקורי, לא קיבל את הסבריו בדבר היעדר אפשרות לקבל את המקור, לא הסתפק בקבלת העותק הצילומי, ואף זקף לחובתו של העותר - בשאלת האותנטיות של המסמך - את העובדה שלא המציא מסמך מקורי. טענת העותר בנושא - שהושמעה הן בשימוע במשרד הפנים והן בגדרה של העתירה - הייתה, כי בנתונים עובדתיים, לפיהם אין בידיו מסמך מקורי, ואין באפשרותו להשיג מסמך מקורי, ניתן להסתמך על העתק המסמך; ובפרט כאשר מדובר בהמצאת ראיות בהליך של בקשה לקבלת מקלט. התנאי הבסיסי ל"עילת העתירה" בהקשר זה, היא היעדרו של מסמך מקורי. משנתחוור, כי העותר מחזיק בידיו את המסמך המקורי, נשמט הבסיס מ"עילת העתירה" באשר לקביעותיו ולהערכותיו של משרד הפנים בנוגע להעתק הצילומי של המסמך שהוצג לו. משכך, אין עוד צורך להידרש לשאלה - אשר כבר עלתה לא אחת בפסיקה בהקשר זה - מהי מידת התיעוד הנדרשת ממבקש מקלט כדי להוכיח את האמור בבקשתו; וכפועל יוצא, אין מקום לדון אף בשאלה, האם הדרישה שהופנתה לעותר להמציא את העותק המקורי של "המסמך החדש" היתה סבירה. 25. זאת ועוד, הואיל ושאלת האותנטיות של העתק המסמך החדש היוותה את אחד האדנים בהחלטת המשיב לדחות את בקשתו של העותר לקבלת מקלט, וניתן לה משקל של ממש במכלול השיקולים שהובאו על-ידו במסגרת החלטתו האחרונה, והיות ששאלת האותנטיות של ההעתק כבר אינה רלבנטית, משעלה בידי העותר, לטענתו, לקבל את המסמך המקורי, אין עוד להידרש לעתירה, שכן היה על העותר למצות הליכים בפנייה חוזרת למשרד הפנים, עת קיבל לידיו את המסמך המקורי, שהִנו רב משקל לביסוס טענותיו - צו מעצר מבית-משפט באתיופיה בגין חברותו בארגון OLF. כאמור, בענייננו, לנוכח חשיפתם של העותקים אשר נחזים להיות מקוריים של המסמכים שעליהם נשענת, בין-היתר, בקשתו של העותר למקלט מדיני בישראל - הרי שבפועל, ההחלטה שנתקבלה בעניינו של העותר טרם חשיפת מסמכים אלה כבר אינה משקפת את מצבו של העותר כיום, ולכן אינה יכולה לעבור תחת שבט ביקורתו של בית-המשפט. ככל שמבקש העותר מבית-המשפט להסתמך על המסמך המקורי שהוגש לאחרונה לבית-המשפט, הרי שדרישה זו מנוגדת לכללי המשפט המינהלי, שכן את הראיות המינהליות אמורה לבחון תחילה הרשות המינהלית, ובית המשפט המינהלי אינו שם עצמו בנעליה ואין זה מתפקידו להעמיד את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה. קבלת העתירה תוך היענות לדרישות העותר, משמעה כי בית-המשפט יבצע את תפקידה של הרשות המינהלית במקומה, בשעה שכלל לא ניתנה לה הזדמנות לעשות כן. עמדה זו של העותר עומדת בסתירה להלכה הפסוקה, לפיה טרם פנייה לבית-המשפט על העותר למצות הליכים לפני הרשות המינהלית לשם קבלת הסעד המבוקש, וזאת כדי שהרשות תבחן את טענותיו, תגבש את עמדתה ותיתן החלטה בעניינו; ובהיעדר פנייה כאמור, הרי אין בית-המשפט יכול להידרש לעתירה, בהיותה לוקה באי-מיצוי הליכים (בג"ץ 1947/10 עבד אלטיף חוסין נזאל נ' שר הפנים (29.6.2011); ובג"ץ 6147/10 פלונית נ' משרד הפנים (5.10.10)). אי-מיצוי ההליכים אף נובע מקיומו של סעד חלופי, שהרי חשיפת העותק המקורי של "המסמך החדש", עשויה להוות עילה לעיון מחדש, בהתאם לנוהל מבקשי מקלט. סעיף 9 לנוהל זה קובע, כי "מי שנדחתה בקשתו למקלט מדיני על-ידי מנכל הרשות או על-ידי שר הפנים, רשאי... להגיש בקשה לעיון מחדש, אם חל שינוי בנסיבות הרלבנטיות להחלטה, לרבות גילוי מסמכים וממצאים חדשים" (ההדגשה אינה במקור). הגעת המסמך המקורי לידי העותר, כנטען על-ידו, לאחר מתן החלטת המשיב, מהווה עילה להגשת בקשה לעיון מחדש, על-פי הנוהל האמור, ואין להידרש לעתירה כל עוד לא מיצה העותר את הסעד החלופי הנתון לו על-פי דין (בג"ץ 547/12 כהן אילן נ' משרד הביטחון (14.3.12); בג"ץ 2581/11 לוקי בניה ופיתוח בע"מ נ' רשם הקבלנים (24.5.11); בג"ץ 9388/11 גולדין אלי נ' שרת התרבות והספורט (27.2.12)). 26. אמנם, העותר מלין בכתב-העתירה על פגמים נוספים שנפלו, לדידו, בהחלטה שנתקבלה בעניינו, ואשר אינם נוגעים ל"מסמך החדש" או לאופן בחינתו, לרבות - היעדר בחינה יסודית של כלל השיקולים הרלבנטיים לבקשה; התבססות על סקירה לא עדכנית של המצב באתיופיה; והערכה שגויה של מידת הסכנה שצפויה לעותר במולדתו. ואולם, לא ניתן להידרש לכל אלו, במובחן מטענות העתירה אשר נוגעות למסמך החדש במישרין. מטבע הדברים, ההחלטה בעניינו של העותר, ככל החלטה של רשות מינהלית, מתקבלת על-סמך כלל השיקולים הרלבנטיים - כמכלול, ובית-המשפט אינו מחווה-דעתו כל עוד לא נתנו הגורמים המוסמכים ברשות המינהלית את דעתם על כלל השיקולים הרלבנטיים, כאמור לעיל. בית-המשפט אף לא מחליף את שיקול דעתה של הרשות המינהלית בשיקול-דעתו שלו, ועל כן אין מקום להיעתר לעמדת העותר, לפיה בית-המשפט יהא הראשון לבחון את טיבו של העותק אשר נחזה להיות מקורי של "המסמך החדש", לצד הפעלת הביקורת השיפוטית על ההחלטה שנתקבלה בעניינו של העותר. 27. באי-כוח העותר הביעו התנגדות לאפשרות שהועלתה, לפיה יוחזר הדיון בעניינו של העותר למשרד הפנים. הם טענו, כי אין כל טעם בהחזרת הדיון למשיב, הן היות שבהחלטת יו"ר הוועדה המייעצת לא הייתה התייחסות למסמך החדש, כך שבפועל מסמך זה לא היווה את אחד הגורמים להחלטתו; הן הואיל והמדינה כבר הצהירה שמידת האותנטיות של המסמכים אינה רלבנטית לשאלת בקשתו של העותר לקבלת מעמד של פליט; והן כיוון שכל המחדלים בהתנהלותה של יחידת ה-RSD, אשר עומדים בבסיס העתירה, לא היו נעוצים בשאלת האותנטיות של המסמך. טעמים אלו אינם מצדיקים "דילוג" על שלב חיוני של מיצוי הליכים לפני הרשות המינהלית, כאשר לטענת העותר עלה בידו להשיג את המסמך המקורי, אשר היווה את הבסיס לפסק-הדין של בית-המשפט לעניינים מינהליים מרכז, לפיו נדרש המשיב לבדוק את המסמך, וליתן החלטה חדשה בעניינו של העותר. חל שינוי נסיבות בעניינו של העותר, והחלטה בעניין זה צריכה להתקבל על-ידי הגורמים המוסמכים הרלבנטיים. נהיר, כי עמדתו של משרד הפנים - שעליה משיג העותר בטענותיו אלה - נעוצה, לפחות בחלקה, בעובדה שלפני הגורמים המוסמכים לא היה העתק מקורי של המסמך החדש, ולפיכך בדיקת מידת האותנטיות של מסמך זה הייתה מוגבלת. מצב זה, כאמור, השתנה, וכיום העותר מחזיק בעותק אשר נחזה להיות מקורי, של המסמך החדש. נוכח שינוי הנסיבות, כאמור, על העותר למצות תחילה הליכים בסעד החלופי הנתון לו של בקשה לעיון מחדש. מחמת אי-מיצוי הליכים, ועל-רקע קיומו של סעד חלופי, כאמור, ניתן היה למחוק את העתירה, ולהפנות את העותר לאפשרות המוקנית לו על-פי הנוהל להגיש בקשה לעיון מחדש נוכח חשיפת המסמך המקורי. ואולם, בכדי לקצר הליכים בעניינו של העותר הנתון במשמורת בתקופה ממושכת של למעלה משלוש שנים וחצי, ועל-רקע הודעת ב"כ המשיב, כי ככל שלא תידחה העתירה ניתן להחזיר הדיון בעניינו למשיב - אורה, בצד מחיקת העתירה, על החזרת הדיון בעניינו של העותר למשיב. 28. בשולי הדברים, אתייחס לשתי טענות נוספות שהעלה העותר. הטענה הראשונה התייחסה לכך שבנימוקי יו"ר הוועדה המייעצת, לדחות את בקשת העותר, לא הייתה התייחסות למסמך החדש. אכן, בגדר חוות-דעתו של יו"ר הוועדה המייעצת לא הייתה התייחסות ל"מסמך החדש", שבעטיו נערך ההליך האמור של הבדיקה הנוספת, במצוות בית-המשפט לעניינים מינהליים מרכז; ואולם ניכר, כי בהמלצתו של יו"ר הוועדה לדחות את בקשת העותר למקלט, אימץ הוא את חוות-הדעת המפורטת של יחידת ה-RSD על כל טעמיה, ובכלל זה - בעניין "המסמך החדש". הטענה השנייה התייחסה לפניית גורמי המשיב לקונסוליה האתיופית, אשר על-פי הנטען העמידה את העותר בסיכון, ואף למעשה יצרה עילת פליטוּת חדשה (אם כי הטענה לא נטענה במפורש). לא מצאתי מקום להידרש לשאלה, האם התנהלות המשיב בעניין זה מקימה הגנה לפליט מסוג "sur place", כלומר פלִיטוּת בַּמָקום - שעילתה נוצרה במדינה בה היא שוהה כיום (ובעניין זה ראו והשוו: עת"מ (י-ם) 35382-08-10 wang li נ' משרד הפנים (16.2.12); ועת"מ (י-ם) 729-09-11 רחל ברהנה סלומון נ' שר הפנים (26.12.11)), זאת ולוּ מן הטעם שהפנייה לקונסוליה האתיופית נעשתה בהסכמת העותר, שניתנה בנוכחות בא-כוחו. התוצאה 29. אשר על כל האור האמור לעיל, אני מורה על מחיקת העתירה; ובנסיבות העניין אין צו להוצאות. ואולם, לאור העובדה שנתגלתה לאחרונה, לפיה העותר קיבל לידיו, לאחר החלטת המשיב, את העותק המקורי של המסמך החדש - יוחזר עניינו לבדיקה ולקבלת החלטה חדשה, מראשיתה, על-ידי גורמי המשיב. במסגרת זו, יתקיים לעותר שימוע בנוכחות בא-כוחו על-ידי יחידת ה-RSD, בין-השאר בדבר נסיבות הנפקת המסמכים המקוריים (נספחים י"ט וכ"ד לעתירה) והגעתם לידיו. הגורמים המוסמכים יתנו החלטתם בעניין כל טיעוני העותר, זאת על-פי מכלול הראיות המינהליות, ומצב הדברים נכון להיום, לרבות המצב באתיופיה. החלטת המשיב בעניינו של העותר תינתן תוך שלושה חודשים מהמועד שבו ימציאו באי-כוח העותר למשיב (באמצעות הפרקליטות) את שני המסמכים הנ"ל; וקציבת הזמן נעשית בהתחשב בעובדה שהעותר נתון במעצר תקופה המתקרבת לארבע שנים. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום להורות על שחרורו של העותר ממשמורת, ובפרט כאשר העותר לא חשף בעתירתו, כי הוא מחזיק בידו את העותק המקורי של המסמך החדש - עובדה שנתגלתה כאמור רק לאחרונה, ואשר בעטייה מוחזר כיום התיק למשיב לדיון מחדש. העותק הקשיח של נספחי העתירה, שבו מצויים העותק המקורי של "המסמך החדש" והן העותק המקורי של "מסמך השחרור ממעצר" (נספחים י"ט ו-כ"ד), יישמר במזכירות בית-המשפט. עותק זה יימסר לידי באי-כוח העותר במזכירות בית-המשפט, בכדי שהללו יוכלו להעביר את המסמכים הנ"ל למשרד הפנים, באמצעות הפרקליטות, לקראת הדיון בעניינו של העותר. משרד הפניםמבקשי מקלט מדיניעתירה מנהלית