בעמ"ה (ת"א) 226/92 ישי גלעדי נ' פקיד השומה (מיסים י/5) נקבע כי אף אם תתקבל הטענה לפיה ערבות שנתן עורך דין ללקוחו לשם קבלת עבודה היתה הוצאה שהוצאה בייצור הכנסתו, אזי לא היה מקום להתירה בניכוי, מכיוון שהוצאה זו עמדה בניגוד לכלל 43 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986, האוסר על הענקת הלוואה או טובת הנאה אחרת כדי לקבל עבודה, וכן מטעמי מדיניות ציבורית, שחייבו שלא להתיר בניכוי הוצאה שהוצאה בעבירה על החוק. מיסיםניכוי מסלקוחותערבותעורך דין