נטען בכתב האישום, כי המערער הסתיר מידיעתו של המוכר בתחנת טוטו את העובדה שהוא שלח שני טפסים נוספים ששוויים הכולל היה 5,320 ₪, מבלי ששילם תמורתם, וזאת מתוך כוונה להשתתף במשחק במרמה. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ניסיון רמאות במשלוח טופס ווינר: א. בפנינו ערעור על הכרעת הדין של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט מ. אלטר) מיום 2.7.12 בת"פ 7068-06-10 לפיה הורשע המערער, יליד 1955, בעבירות של גניבה לפי סעיף 383(א)(1) + 384 של חוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), וכן ניסיון לקבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 + סעיף 25 של החוק. ב. הנסיבות הצריכות לעניין כעולה מכתב האישום שהוגש כנגד המערער הן אלה: המתלונן היה הבעלים של תחנת "טוטו" בנהריה. המערער היה לקוח קבוע בתחנה ונהג לשלוח טפסי "טוטו" בתחנה באופן תדיר במהלך התקופה שקדמה לאירוע נשוא כתב האישום. ביום 4.4.07 ניגש המערער לעמדת משלוח טפסי ה"טוטו" שבתחנה ושלח מספר טפסים של משחק ההימורים מסוג "ווינר". בהמשך לכך דיווח המערער לעובד שהיה במקום ואשר היה בנו של המתלונן, ששוויים של הטפסים שהוא שלח הינו 910 ₪ והוא מסר סכום זה לידי בנו של המתלונן. בכך, כך נטען בכתב האישום, הסתיר המערער מידיעתו של הבן את העובדה שהוא שלח שני טפסים נוספים ששוויים הכולל היה 5,320 ₪, מבלי ששילם תמורתם, וזאת מתוך כוונה להשתתף במשחק במרמה. המתלונן גילה את דבר משלוח הטפסים על-ידי המערער עוד באותו יום, וביטל את תוקפם של הטפסים, כך שהמערער לא זכה להשתתף במשחק. הטענה בכתב האישום היא, שהמערער נטל ונשא סך של 5,320 ₪, שהינו השווי של הטפסים עבורם לא שילם, ושהם דבר הניתן להיגנב, במרמה וללא תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את שווי הטפסים מבעליהם שלילת קבע. כן נטען, שהמערער ניסה להשתתף במשחק ה"ווינר" במרמה בכך ששלח את הטפסים מבלי לשלם את תמורתם. ג. בישיבה שהתקיימה בבית משפט קמא ביום 15.2.11 הודה המערער בעובדות שבסעיפים מס' 1 עד מס' 4 של כתב האישום, דהיינו, שהוא לקוח קבוע בתחנה, נהג לשלוח משם טפסי טוטו, וכי ביום 4.4.07 הוא ניגש לעמדה של שליחת טפסי הטוטו בתחנה, שלח מספר טפסים של משחק ההימורים "ווינר", ושילם לבנו של המתלונן את הסכום של 910 ₪ שהוא, לטענת המערער, שווי הטפסים ששלח. המערער כפר בטענה כי שלח, בנוסף לטפסים הנ"ל שעבורם שילם, גם טפסים נוספים, שבגינם לא שילם, על פי הנטען בכתב האישום. ד. בפני בית משפט קמא נפרשה מסכת הראיות במלואה. ב"כ הצדדים אף הגישו את סיכומיהם בכתב. בנוסף צפה בית משפט קמא, יום אחד טרם מתן הכרעת הדין, בקלטת של מצלמות האבטחה, קלטת אשר מכילה שני סרטונים, וכן כוללת גם קלטת שמע (מוצג ת/3). בפני בית משפט קמא העידו המתלונן עצמו, בנו דניאל, המלצרית שבמועד הרלוונטי לכתב האישום עבדה בתחנת ה"טוטו" של המתלונן, וחוקר מח"ש שניהל את החקירה בתיק, הואיל ובמועד הרלוונטי לכתב האישום שירת המערער במשטרת ישראל. מטעם ההגנה העיד רק המערער. ה. בית משפט קמא קבע את העובדות המפורטות להלן, שלגביהן, כפי שציין, אין למעשה מחלוקת בין הצדדים: 1. עובר לתאריך 4.4.07 היה המערער לקוח קבוע בתחנת ה"טוטו". 2. במהלך השנים בהן היה המערער לקוח בתחנת ה"טוטו", הוא התיידד עם המתלונן ונקשרו ביניהם יחסי חברות. 3. במועד הרלוונטי לכתב האישום לא היה כל סכסוך בין המערער לבין המתלונן. 4. בתאריך 4.4.07 היו בתחנת ה"טוטו" שני מסופי "טוטו" פעילים. לכל מסוף היה מספר סידורי משלו. 5. בתאריך 4.4.07 היו בתחנת ה"טוטו" ארבע מצלמות אבטחה, כל מצלמה צילמה אזור אחר בתחנת ה"טוטו". 6. בתאריך 4.4.07 בשעות הצהריים הגיע המערער לתחנת ה"טוטו". באותה עת היו בתחנה בנו של המתלונן, המלצרית, ומספר לקוחות. 7. המערער מילא מספר טפסים של "ווינר" ושלח אותם, באופן עצמאי, מאחד משני מסופי ה"טוטו". 8. לא ניתן לשלוח טפסים באופן עצמאי (שלא על-ידי אחד מעובדי תחנת ה"טוטו"), ללא ידיעה והסכמת הבעלים/העובד. 9. לאחר שהמערער שלח את טפסי ה"ווינר", הוא הראה לבנו של המתלונן ששלח טפסים בסכום כולל של 910 ₪ ושילם סכום זה לבן במזומן, לאחר שהלך להוציא כסף מכספומט. 10. המתלונן, שנעדר מתחנת ה"טוטו" כשהמערער שלח את טפסי ה"ווינר", גילה משחזר לתחנת ה"טוטו" בסמוך לשעה 14:00, שיש חוסר התאמה בין סכומי הטפסים שנשלחו בשעות בהן נעדר מתחנת ה"טוטו" (כלומר, משעה 10:30 עד שחזר), לבין סכום הכסף שהיה בקופה. מבדיקה שעשה המתלונן מול מוקד המועצה להסדר הימורים וספורט ("מוקד הטוטו") התברר לו שנשלחו שני טפסים נוספים: האחד על סך 2,720 ₪ והשני על סך 2600 ₪, שלא שולמו. טפסים אלה בוטלו על-ידי מוקד ה"טוטו", לפי בקשת המתלונן, וזאת לאחר שהגיש תלונה במשטרה. 11. בחיפוש שנערך בסלי האשפה הנמצאים בתחנת ה"טוטו", נמצאו הטיוטות של שני הטפסים הנוספים בפח האשפה שמתחת למדף של המסטיקים. 12. כאשר שולחים טופס "ווינר" מונפקת קבלה. על הקבלה מופיעים המספר הסידורי של המסוף ממנו נשלח טופס ה"ווינר", המספר של הקבלה, וכן התאריך והשעה של שליחת טופס ה"ווינר". 13. מעיון בעותקי הקבלות שהונפקו בגין משלוח הטפסים הנוספים (משמע, שני טפסים שלא שולם עבורם), שהם חלק ממוצג ת/14, עולה כי שני הטפסים הנ"ל נשלחו ממסוף ה"טוטו" שמספרו 01-04387-14161162. הטופס על סך 2,600 ₪ נשלח בשעה 12:34:32, והטופס על סך 2,720 ₪ נשלח בשעה 12:47:35. 14. הטפסים הנוספים הנ"ל נשלחו באופן עצמאי על-ידי אחד הלקוחות, שלגבי זהותו יש מחלוקת בין הצדדים, ללא ידיעתם של בנו של המתלונן או של המלצרית, ומבלי שאיש שילם תמורתם. 15. בשיחה שהתקיימה בין המתלונן לבין המערער, לאחר שהתגלה כי נשלח טופס "ווינר" על סך 2,720 ₪ שלא שולם, הביע המערער נכונות לשלם למתלונן את סכום הטופס. עד כאן העובדות שאינן במחלוקת בין הצדדים, כפי שסיכם אותן בית משפט קמא. ו. מוסיף בית משפט קמא, כי המחלוקת העובדתית היחידה בין הצדדים והחשובה לענייננו, היא האם המערער הוא הלקוח ששלח את הטפסים הנוספים, זאת משום שהמערער הכחיש הן כאשר נחקר במשטרה, והן כשהעיד בפני בית המשפט, כי הטפסים הנוספים נשלחו על-ידו. ז. מסקנת בית משפט קמא הייתה, כי אכן עלה בידי המשיבה להוכיח מעבר לספק סביר כי המערער הוא האדם ששלח את הטפסים הנוספים נשוא הדיון, כשכאמור, אין מחלוקת שהטפסים הנוספים נשלחו ביום 4.4.07, האחד בשעה 12:34:32 והשני בשעה 12:47:35 (לפי שעון מוקד ה"טוטו"), על-ידי אחד מלקוחות התחנה ששלח אותם באופן עצמאי ללא ידיעתם או הסכמתם של בן המתלונן או המלצרית, ואיש לא שילם עבור משלוח שני הטפסים האלה. ח. מוסיף בית משפט קמא, שאין מחלוקת על כך שאין עדות של עד ראיה שראה את המערער שולח את הטפסים הנוספים באופן ספציפי (להבדיל מעדויות של עדים שראו כי הוא שולח טפסים באופן כללי). גם אין ראיות פורנזיות הקושרות את המערער למשלוח הטפסים הנוספים. ואולם, בית משפט קמא סבר שקיימות ראיות נסיבתיות המובילות למסקנה כי המערער הוא זה ששלח את הטפסים הנוספים: 1. לפי עדות המתלונן (עמ' 26 לפרוט') היה המערער הלקוח היחיד ששלח ביום 4.4.07 טפסים באופן עצמאי שעה שהמתלונן נעדר מתחנת ה"טוטו" ועדות זו לא נסתרה. המערער עצמו לא טען כי בעת שהייתו בתחנת ה"טוטו" הוא ראה לקוחות אחרים שולחים טפסים באופן עצמאי. 2. בסרטונים (מוצג ת/3) שצולמו על-ידי מצלמת האבטחה שתיעדה את הפעילות באזור מיקומו של מסוף הטוטו מספר 01-04387-14161162, בסמוך לזמנים בהם נשלחו הטפסים הנוספים, נראה רק המערער שולח טפסים באופן עצמאי ממסוף זה, במועדים הרלוונטיים למשלוח הטפסים הנוספים. חלק מן הטפסים שלח המערער כאשר הבן של המתלונן והמלצרית היו עסוקים ולא הביטו לעברו. בית משפט קמא מוסיף, כי לא נעלם מעיניו שקיים פער זמנים בין שעות התיעוד על ידי מצלמת האבטחה לבין השעות שבעותקי הקבלות שהתקבלו ממוקד ה"טוטו" (ת/14), אך אין בכך כדי לשנות מענייננו הואיל ואין זה חריג ששעונים שונים מראים זמנים שונים בפער של שניות או דקות. בית משפט קמא מוסיף, שפער הזמנים בין משלוח טופס אחד לשני, כעולה מעיון בעותקי הקבלות, זהה לפער הזמנים בין משלוח הטפסים לפי צפיה בסרטונים, ודבר זה אינו יכול להיות מקרי. בית משפט קמא ציין, כי אמנם איש מעדי המשיבה לא העיד שמסוף ה"טוטו" ממנו שלח המערער את טפסי ה"ווינר" באופן עצמאי, כפי שרואים בסרטונים, הוא מסוף מס' 01-04387-14161162, ולא המסוף האחר שהיה באותה תחנה. ואולם, כך כותב בית משפט קמא, נוכח העובדה שהטפסים הנוספים נשלחו על-ידי אחד הלקוחות באופן עצמאי, + העובדה שהמערער הוא הלקוח היחיד ששלח במועד הרלוונטי לכתב האישום טפסים באופן עצמאי, + העובדה ששני הטפסים הנוספים נשלחו ממסוף מספר 01-04387-14161162, הרי גם אין ספק, לדעת בית משפט קמא, שמסוף הטוטו שאותו רואים בסרטונים הוא מסוף מס' 01-04387-14161162, ולא המסוף האחר. 3. מוסיף בית משפט קמא, שמצפייה בסרטונים (ת/3) נראה המערער משליך ניירות לפח שמתחת למדף המסטיקים, לאחר שסיים לשלוח מספר טפסים באופן עצמאי. באותו פח נמצאו מאוחר יותר הטיוטות של הטפסים הנוספים. 4. כשנודע למערער שהמתלונן "עלה" על זה שהוא שלח טופס "ווינר" בסכום של 2,720 ₪ מבלי לשלם (באותו שלב טרם התגלה שגם נשלח טופס נוסף על סך 2,600 ₪ מבלי לשלם), מיהר המערער להציע לשלם סכום זה כדי למנוע הגשת תלונה על-ידי המתלונן. בית משפט קמא מציין, כי המערער נתן אמנם הסבר - חשש שהגשת תלונה תעכב קבלת דרגה ותפגע בכוונתו לפרוש לפנסיה במסגרת "עידוד פרישה" - ואולם בית משפט קמא לא האמין להסבר זה של המערער. 5. בתקופה הרלוונטית למשלוח הטפסים הנוספים היה המערער שרוי בחובות, כולל חוב למתלונן. סביר להניח, כך כותב בית משפט קמא, שהמערער קיווה שעל-ידי משלוח טפסי "ווינר" בסכום גדול, מבלי לשלם תמורתם, יגדלו סיכוייו לזכות בסכום גדול. 6. למרות שהמערער אמר לחוקר מח"ש (מוטי), שעה שזה גבה ממנו את הודעתו (ת/20), כי הוא מבקש לראות את הצילומים, שקיימים לטענת המתלונן, ושבהם רואים אותו שולח טפסים ולא משלם - כנראה משום שהמערער האמין שאין צילומים כאלה - הרי שכאשר הוצג למערער הסרטון בו הוא נראה שולח טפסים, סרב המערער לענות לשאלות הקשורות לסרטון בטענה "אני חושב שהסרטון ערוך לפי ראות עיניו של המתלונן" (ההודעה ת/20 שורות 107-124). כותב בית משפט קמא, שאילו היה המערער חף מפשע, סביר להניח שהוא היה מסביר את פעולותיו כפי שתועדו בסרטון. לדעת בית משפט קמא, הראיות כפי שפורטו לעיל מובילות למסקנה אחת ויחידה והיא, שהמערער, ולא אחר, שלח את הטפסים הנוספים. ט. בית משפט קמא ציין, כי הסניגור בסיכומיו העלה שורה של מחדלי חקירה (לפחות מנקודת מבטו של הסניגור): אי בדיקה של חוסר בקופה, אי בדיקה בדבר קיומם של מסופים נוספים, אי בדיקה בדבר קיום מצלמות אבטחה נוספות, אי בדיקת התאמה בין השעון של מצלמת האבטחה לשעון של מוקד ה"טוטו", אי בדיקת חומר הגלם המלא ממנו הופקו הסרטונים אשר נצרבו בדיסק מוצג ת/3, אי בדיקת אפשרות שבן אחר של המתלונן לקח כספים מן הקופה, אי חקירתם של בנו של המתלונן, המלצרית, והמתלונן עצמו, תחת אזהרה, הימנעות מלקבל ממוקד ה"טוטו" את כלל פלטי הטפסים שנשלחו בפרק הזמן של כארבע שעות, בהן נעדר המתלונן מתחנת ה"טוטו", ואולם בית משפט קמא סבר שחלק מ"מחדלים" אלה עליהם מצביע הסניגור אינם בגדר מחדלים כלל, וככל שיש ממש בטענה של מחדל חקירה כזה או אחר, הרי לעיצומו של עניין לא היה בכך כדי לפגוע בהגנתו של המערער. י. על יסוד כל האמור לעיל, הגיע בית משפט קמא למסקנה, שעלה בידי המשיבה להוכיח מעבר לכל ספק סביר, שהמערער הוא ששלח את הטפסים הנוספים מבלי ששילם את תמורתם, ובעשותו כן ביצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. יא. בגזר הדין שניתן ביום 30.8.12 נדון המערער, בהתחשב בגילו, היותו נטול כל עבר פלילי, תרומתו לחברה בעבר, ומצבו הבריאותי, לתשלום קנס בסך 7,500 ₪ ומאסר מותנה של שישה חודשים למשך שלוש שנים. יב. הערעור המונח בפנינו מתמקד בהרשעה בלבד. לטענת הסניגור הרשעתו של המערער מתבססת על מארג ראיות נסיבתיות בלבד. הסניגור מדגיש, שבנוסף לאותן ראיות נסיבתיות "מפלילות" הצטבר חומר ראייתי ישיר ופורנזי, אשר נזקף לזכותו של המערער. לטעמו של הסניגור, ניתוח מעמיק של סרטוני ת/3 (דהיינו, דיסק שעל גביו נצרבו שני קטעי סרטונים, (חמש דקות כל אחד) בהם מתועד חזותית המערער שולח טפסים בעצמו מתחנת ה"טוטו" של המתלונן, מעלה, לדעת הסניגור, ספק ממשי בדבר נכונות הראיות הנסיבתיות "המפלילות". יג. טוען הסניגור, כי בית משפט קמא שגה בכך שהתעלם בהכרעת דינו מניתוח הראיות הישירות (ניתוח סרטוני ת/3), כפי שהעלתה בפניו ההגנה בסיכומיה, ולמעשה, בית משפט קמא נמנע מלהתמודד עם טיעוני ההגנה ביחס לסרטוני ת/3. ניתוח הראיות הישירות הנראות בסרטוני ת/3 היה מוכיח בצורה ישירה, כך לטענת הסניגור, כי המערער לא הוא האדם ששלח את הטפסים "הגנובים". מטעים הסניגור כי טיעוניו אינם מבוססים על מהימנות עדים, אלא על ניתוח ישיר של סרטונים ולכן, אין כל עדיפות בעניין זה לבית משפט קמא על פני ערכאת הערעור. יד. תמצית נימוקי הערעור: 1. אין התאמה בין הטפסים ששלח המערער לפי הסרטון הראשון במוצג ת/3, שעליו הסתמך בית משפט קמא לצורך הרשעתו, לבין מספר הטפסים שהגיעו באותו פרק זמן למוקד הטוטו הכללי (ת/14). 2. לפי הסרטון השני אשר במוצג ת/3, קיימת התאמה מלאה בזמנים בין הטופס ששולח המערער לבין הטופס הגנוב שמתקבל במוקד ה"טוטו". עם זאת, ראיות נסיבתיות אחרות שהוצגו בפני בית משפט קמא שוללות את האפשרות שמדובר בטופס גנוב. לכן, טוענת המשיבה עצמה לסטייה בזמנים (סטייה של 23 שניות), וטענה זו נתקבלה על-ידי בית משפט קמא ללא כל ביסוס ראייתי ועל סמך השערה בלבד, שמטרתה להתאים את האשמה לראיות. 3. בתחנת ה"טוטו" פעלו שני מסופי "ווינר", ורק מאחד מהם נשלחו טפסים גנובים. המשיבה לא הוכיחה מאיזה מסוף שלח המערער את הטפסים. לטענת המערער, קביעת בית משפט קמא שהמערער שלח את הטפסים הגנובים מן המסוף שממנו הם נשלחו - איננה מבוססת בראיות. 4. נבדקו טביעות אצבע על גבי טיוטות הטפסים הגנובים, פוענחו, ונמצאו כלא מתאימות לטביעות האצבע של המערער, אלא למישהו אחר, שזהותו איננה ידועה, והיא לא נבדקה מול המאגר המשטרתי של טביעות אצבע. לטעמו של הסניגור, שגה בית משפט קמא כשלא נתן לנתון זה משקל מכריע המצטרף לשאר הנתונים המצביעים, לדעת הסניגור, על חפותו של המערער. 5. עוד נטען, כי בית משפט קמא צפה פעם ראשונה ויחידה בסרטונים יום לפני הכרעת הדין (דהיינו, ביום 1.7.12), והיה זה בשלב מאוחר מאוד, יום לפני שימוע הכרעת הדין. לגירסת הסניגור, צפייה יחידה זו לא אפשרה לבית משפט קמא להתמודד כראוי עם טענות המערער. טו. מציין הסניגור, כי שני הסרטונים שבמוצג ת/3 הינם ללא סאונד, ולא ניתן לראות בדיוק את הרשום על גבי הטפסים הנשלחים. בשני הסרטונים (ביחד), ניתן לראות שהמערער שלח ביום האירוע סך הכל 5 טפסים. בסרטון הראשון (קובץ מס' 20070404123142) מתועד המערער שולח שלושה טפסים. בסרטון השני (קובץ מס' 20070404124643) מתועד המערער שולח שני טפסים. מוסיף הסניגור, כי משך הזמן של כל סרטון הוא 5 דקות בלבד. בסרטון הראשון השעון של מצלמת האבטחה חבוי ולא ניתן לדעת באיזו שעה נשלח כל טופס, ואילו בסרטון השני מופיע שעון מצלמת האבטחה וכך ניתן לדעת בדיוק באיזו שעה נשלח כל טופס. עוד מציין הסניגור, שמוצג ת/14 הוא רשימה של חמישה טפסים עוקבים, ולהבהרה: כל טופס שנשלח ממסוף "ווינר" מקודד במוקד ה"טוטו" הארצי ומונפקת בעניינו קבלה. מוצג ת/14 כולל חמישה טפסים עוקבים ובהם גם שני הטפסים "הגנובים" שנשלחו במועד האירוע מתחנת ה"טוטו" של המתלונן. על כל קבלה שבמוצג ת/14 מופיע מספר הטופס, הסכום ומועד משלוח הטופס. טז. טוען הסניגור, כי בסרטון הראשון, שנמשך חמש דקות, מתועד משלוח של חמישה טפסים ממסוף ה"ווינר". שלושה טפסים נשלחו על-ידי המערער ואילו שני טפסים נשלחו על-ידי בנו של המתלונן עבור שני לקוחות זרים, משמע, לפי הסרטון הראשון, בתוך פרק זמן של חמש דקות נשלחו חמישה טפסי "ווינר". מוסיף הסניגור, כי בהנחה והטפסים המתועדים בסרטון הראשון הם הטפסים הגנובים, היינו מצפים למצוא בפלט של מוקד ה"טוטו" (ת/14), בפרק זמן של חמש דקות, כי נשלחו חמישה טפסים עוקבים, ואולם, הסניגור מצביע על כך, כי לפי מוצג ת/14, בטווח של חמש דקות, נשלחו רק שלושה טפסים, ולא חמישה (כפי שנראה בסרטון הראשון). יז. מציין הסניגור, בנוסף, כי מרווחי הזמנים בין חמשת הטפסים שונים בין הסרטון הראשון לבין ת/14. הפער בין מספר הטפסים שמופיע בסרטון הראשון לבין פלט ת/14 מוכיח, כי המערער לא שלח את הטפסים הגנובים אלא אדם אחר. יח. הואיל ובסרטון הראשון אין ציון של שעות, מתייחס הסניגור למונה הזמן של הסרטון כשהמונה מתחיל ב-00:00. לפיכך, מציין הסניגור, כי מתוך צפייה בסרטון הראשון, נשלחו בפרק הזמן של חמש הדקות של הסרטון חמישה טפסים, כשהטופס הראשון נשלח בדקה 02:28 (מונה הזמן של הסרטון), והטופס החמישי והאחרון נשלח בדקה 04:41. לעומת זאת, חמשת הטפסים לפי הפלט של מוקד הטוטו (ת/14) נשלחו על פני טווח של 13.03 דקות, דהיינו, הטופס הראשון (גנוב) נשלח בשעה 12:34:32 ואילו הטופס החמישי (גנוב) נשלח בשעה 12:47:35. יט. עוד טוען הסניגור, שמרווחי הזמנים בין חמשת הטפסים הוא שונה בין הסרטון הראשון לבין מוצג ת/14. הפער בין מספר הטפסים המופיע בסרטון לבין הפלט של ת/14 מוכיח כי המערער לא שלח את הטפסים הגנובים אלא אדם אחר, שכן, כך הסניגור, חמשת הטפסים העוקבים נשלחו, לפי מוקד ה"טוטו", כפי שבא לידי ביטוי במוצג ת/14, בפרק זמן של 13 דקות ו-3 שניות, ואילו חמשת הטפסים שנשלחו בסרטון הראשון, נשלחו על פני פרק הזמן של הסרטון שהצפייה בו נמשכת חמש דקות. כ. לטעמו של הסניגור, שגה בית משפט קמא בקביעתו כי "פער הזמנים בין משלוח טופס אחד לשני, כעולה מעיון בעותקי הקבלות (ת/14) זהה לפער הזמנים בין משלוח הטפסים על פי צפייה בסרטונים. זה לא יכול להיות מקרי". לדעת הסניגור, פירש בית משפט קמא, שלא בדרך הנכונה, את המופיע בת/14 אל מול הנצפה בסרטון. כא. עוד מציין הסניגור, כי בצפייה בסרטונים העיר בית משפט קמא בעמ' 42 לפרוט', ששניים מן הטפסים, דהיינו, הטפסים הבאים מיד לאחר שלושת הטפסים ששלח המערער, נשלחו על-ידי בנו של המתלונן ששלח טופס עבור לקוח אחר, הן בדקה 04:00 והן בדקה 04:41. לכן, כך טוען הסניגור, לא ניתן לומר שקיימת התאמה מלאה בין הזמנים המופיעים בסרטון הראשון לבין הפלט של מוקד ה"טוטו" ת/14, שאחרת היה צריך לראות בכל פלט ת/14 התאמת זמנים לסרטון הראשון, ודבר זה איננו קיים. מכאן, מסקנת הסניגור שהמערער לא שלח את הטפסים הגנובים. כב. מוסיף הסניגור, כי אין לקבל את טענת המשיבה שלפיה הטופס הלפני אחרון ששלח המערער (23 שניות קודם לטופס האחרון) הוא הטופס הגנוב. המשיבה, כך טוען הסניגור, מעלה טענה זו משום שקיימות סיבות לכך שהטופס האחרון שנשלח על-ידי המערער בדקה 12:47:35 איננו יכול להיות גנוב הואיל וטופס זה נשלח בפיקוח מלצרית בשם עדינה, ולא לבד על-ידי המערער. עדינה ראתה, לפי העדויות, שהוקש בגין הטופס שנשלח סכום של 300-400 ₪, ולא 2,720 ₪ ובנו של המתלונן אישר זאת. הטיוטה של הטופס נזרקה לפח הפנימי מאחורי דלפק העובדים, ולא לפח שבו נמצאו הטיוטות של הטפסים הגנובים. המערער גם לא נראה בסרטון השני לוקח את הטיוטה של הטופס השני אלא בנו של המתלונן לקח אותה וזרק אותה בעצמו. מדובר גם בטופס האחרון כרונולוגית שנשלח, בטרם ערך בנו של המתלונן חשבון עם המערער, ולכן נשללת האפשרות שהטופס האחרון הוא הגנוב משום שבנו של המתלונן מסר, שהוא ראה על הצג סכום של 910 ₪ ולא סכום של 2,720 ₪. כג. מכאן, טענת הסניגור, שהטופס האחרון שנשלח על-ידי המערער לא היה הטופס הגנוב. זו הסיבה, כך טוען הסניגור, שהמשיבה ביקשה להראות שהטופס הלפני אחרון ששלח המערער (23 שניות לפני הטופס האחרון), הוא הטופס הגנוב. ואולם, לטענת הסניגור, היה על המשיבה להוכיח שאכן קיימת סטייה של 23 שניות בין השעון של מצלמת האבטחה שבתחנה, לבין השעון שבמוקד ה"טוטו" (ת/14), אך המשיבה לא הביאה כל הוכחה לכך, והסתפקה בטענה בעלמא לסטייה בזמנים, ובית משפט קמא קיבל זאת, מבלי שגורם כלשהוא בדק ממשית את פער הזמנים, ואף גורם לא קבע עובדתית שבין שעון מוקד ה"טוטו" לבין השעון שבמצלמת האבטחה קיים פער של 23 שניות. כד. מוסיף הסניגור, כי באין הוכחה חד משמעית לכך שקיימת סטייה בזמנים של שני השעונים, ובפרט שלטעמו קיימת התאמה בין השעונים, מתעורר לכל הפחות ספק כי המערער לא הוא אשר שלח את הטופס הגנוב . קיימת סבירות גבוהה יותר שאין סטייה בין השעונים מאשר שקיימת סטייה כזו, ולכן, יש להסיק כי המערער כלל אינו מתועד שולח את הטפסים הגנובים. כה. עוד מציין הסניגור, שלא ניתן לדעת באיזה מבין שני מסופי ה"ווינר" הפעילים השתמש המערער. לפי המוצג ת/14 של מוקד ה"טוטו", נשלחו הטפסים "הגנובים" ממסוף "ווינר" המוגדר כמספר 2 בתחנת ה"טוטו" ביום האירוע. ואולם, לטענת הסניגור, שגה בית משפט קמא משקבע כי המסוף המתועד בסרטוני המצלמה ת/3, הוא המסוף ממנו נשלחו טפסי ה"ווינר" הגנובים, וזאת למרות שאף גורם חקירתי או מומחה לא בדק זאת. מצפייה בסרטוני ת/3 לא ניתן לדעת מהו מספר המסוף ממנו מתועד המערער שולח טפסי "ווינר", וגם לא ניתן לראות מצפייה בסרטונים את המסוף הנוסף הפעיל. לכן, כך סבור הסניגור, שגה בית משפט קמא משקבע כי אין ספק שמסוף ה"טוטו" אותו רואים בסרטונים הוא מסוף מס' 01-04387-14161162. כו. טוען הסניגור, כי משלא נתפס מלוא חומר הגלם המתעד את אשר התרחש בתחנת ה"טוטו" בזמנים הרלוונטיים, לא ניתן לדעת האם הטפסים הגנובים נשלחו על-ידי אחד הלקוחות או על-ידי אחרים בעלי גישה ועניין, כגון: בנו של המתלונן או המלצרית, או כל גורם אחר. כמו כן, הסרטונים ת/3 מציגים רק זווית צילום אחת מתוך ארבע, ואין ברשותנו תיעוד מלא לגבי מה שהתרחש בתחנת ה"טוטו". כז. מוסיף הסניגור, כי נכון אמנם שהמערער הוא הלקוח היחיד שנצפה בסרטים שולח טפסים באופן עצמאי, ואולם, מדובר על תיעוד של 10 דקות מתוך פרק זמן של כ-4 שעות, עד שהתגלה דבר הגניבה. ייתכן שאילו היינו צופים בחומר הגלם של מלוא ארבע השעות, היינו צופים בלקוחות נוספים השולחים טפסים באופן עצמאי. כח. טוען איפוא הסניגור, שמשלא ניתן לדעת מעבר לספק סביר את נכונות הגדרת מסוף ה"ווינר", יש להורות על זיכויו של המערער, מאחר ואף גורם לא בדק את הגדרת המסופים הפעילים בתחנה, וייתכן שהמערער השתמש לצורך שליחת טפסיו במסוף "ווינר" מס' 1 ולא במסוף מס' 2, אשר ממנו נשלחו הטפסים הגנובים לפי פלט ת/14. כט. בנוסף, מצביע הסניגור בערעורו על כך שבית משפט קמא לא נתן משקל לכך שלא נמצאה התאמה בין טביעות אצבע או כתב היד של המערער על הטיוטות שנתפסו בפח האשפה. שבע טביעות אצבע על טיוטות הטפסים הגנובים פוענחו, אך הן לא התאימו למערער אלא לאדם אחר שזהותו איננה ידועה. בנוסף: המערער חתם על עשרות טפסי "ווינר" דמה, כדי לקדם בדיקה גרפולוגית, ובחוות הדעת שניתנה נאמר שלא ניתן לקבוע כי המערער הוא האדם שמילא את הטיוטות שנתפסו. ל. עוד טוען הסניגור, כי הכרעת הדין איננה מנתחת את סרטוני ת/3 שהן הראיות הישירות בענייננו, ואין התייחסות לטיעוני ההגנה ביחס לת/3. לטעמו של הסניגור יש מקום להורות על זיכויו של המערער, ולו מחמת הספק. לא. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 28.2.13, חזר ב"כ המערער על הטענות שהעלה בערעורו ואילו ב"כ המשיבה ביקש לאמץ את הכרעת הדין של בית משפט קמא. לטענת ב"כ המשיבה, הטיעון של הסניגור מבוסס על הנחה שגויה, כאילו שני הטפסים הגנובים מתועדים בסרטון הראשון, בעוד ש-13 הדקות של ת/14 הינן 13 הדקות שבין הטופס הגנוב הראשון לבין הטופס הגנוב השני, כאשר שליחתם של שני הטפסים מתועדת בשני סרטונים שונים. לב. לגבי הפער של 23 שניות - לטענת ב"כ המשיבה, אין בהודעת הערעור ניתוח כולל של שני הסרטונים, יחד, מול ת/14. רק ניתוח כזה של התמונה הכוללת היה בו כדי ליתן את התמונה ביחס לפער של 23 שניות. פער זה קיים הן בסרטון א' והן בסרטון ב', שהרי מדובר באותה מצלמה ובאותן קלטות, כך שמדובר בפער עקבי וברור. לג. טוען ב"כ המשיבה, שבית משפט קמא בחן את הסרטים והשווה אותם אל מול שאר הראיות שהוצגו בפניו, נתן משקל לכל אחת מן הראיות, ועל בסיס הערכת הראיות כמכלול אחד ניתנה הכרעת הדין. לד. לטענת ב"כ המשיבה, הרי לטעמו של הסניגור הערעור אינו נסוב על ממצאי מהימנות, אך בפועל, הערעור הינו למעשה ערעור על ממצאי מהימנות. עוד מציין ב"כ המשיבה, שאין הודעת הערעור מתייחסת לעובדה שבפני בית משפט קמא העידו המתלונן, בנו שעבד במקום ונתן עדות ישירה על מה שקרה, והמלצרית שעבדה במקום . הכרעת הדין מתבססת בעיקר על עדויותיהם של עדים אלה והסרטים אך מגבים ומחזקים את העדויות. לה. מוסיף ב"כ המשיבה, שהסניגור בסיכומיו בפני בית משפט קמא הגדיר את בנו של המתלונן כעד מפתח באירוע, אך בהודעת הערעור אין כל טענה כנגד מהימנותו של בנו של המתלונן, כמו גם כנגד מהימנותם של העדים האחרים. משהעיד בנו של המתלונן כי הוא לא שלח את הטפסים הללו, וכי היחיד ששלח טפסים בזמן הרלוונטי הוא המערער, ואין בפנינו ערעור כנגד מהימנות עדות בנו של המתלונן, והמערער גם אינו טוען שהיה אדם אחר במקום ששלח את הטפסים, הרי לא נותר ספק בקביעתו של בית משפט קמא לפיה גירסת המערער איננה מהימנה. לו. ב"כ המשיבה גם הפנה לאמור בסעיף 62 של סיכומי המשיבה, כפי שהוגשו בפני בית משפט קמא. תמצית טענות המשיבה כפי שאלה פורטו בפני בית משפט קמא בסעיף 62 של סיכומי המשיבה, היא כדלקמן: לפי השעון שנראה בסרטון השני, שלח המערער שני טפסים. הראשון בשעה 12:47:12 והשני בשעה 12:47:25. לפי מסמכי מוקד ה"טוטו" (ת/14), נשלח הטופס (הגנוב) בסך 2,720 ₪ בשעה 12:47:35. ממוצג מת/14 עולה, כי הטופס שנשלח לפני שני הטפסים ששלח המערער, נשלח בשעה 12:38:16, כלומר, 9 דקות מוקדם יותר. מאחר וחוקר מח"ש, מוטי, ביקש ממוקד ה"טוטו" לקבל את הפרטים של שני הטפסים הספציפיים, ואת הטפסים שנשלחו ביניהם, הרי שהטופס האחרון שהתקבל הוא הטופס בסך 2,720 ₪. כלומר, במידה והטופס בסך 2,720 ₪ היה הטופס השני ששלח המערער, הרי שהייתה מתקבלת מה"טוטו" קבלה בדבר שליחת טופס 13 שניות לפני הטופס בסך 2,720 ₪. מכאן, עולה, לטענת המשיבה, בסיכומיה שבפני בית משפט קמא, מסקנה חד משמעית ולפיה, הטופס בסך 2,720 ₪ הוא הטופס הראשון ששלח המערער מבין שני הטפסים שנצפים בסרטון השני. מוסיפה המשיבה, שכאשר מצרפים לעובדות אלה את העובדה שהמערער הקיש על המקלדת בין שליחת הטופס הראשון לשליחת הטופס השני, הרי שבאמצעות הקשה זו איפס המערער את הסכום, ולכן, המלצרית ובנו של המתלונן לא יכלו לדעת את השווי האמיתי של הטפסים אותם שלח המערער. לז. עוד טוען ב"כ המשיבה, כי מן הניתוח האמור עולה, שקיים פער של 23 שניות בין השעון של מוקד ה"טוטו" לבין השעון שבמצלמות האבטחה: במצלמה שבתחנה השעה היא 12:47:12 ואילו במוקד ה"טוטו" השעה היא 12:47:35. יחד עם זאת, העובדה שבמהלך הסרטון השני לא נשלח שום טופס אחר זולת שני הטפסים ששלח המערער, הרי נשללת כל אפשרות כי הטופס הנ"ל נשלח על-ידי אדם אחר. לח. המשיבה מוסיפה וטוענת שלא ניתן לראות בסרטון הראשון שבת/3 את השעה במצלמת האבטחה, ואולם, ניתן ללמוד על השעה הרלוונטית מתוך צירוף עדותם של המתלונן ובנו ביחד עם ההתרחשות הנראית בסרטון, וביחד עם הקבלות שהתקבלו במוקד ה"טוטו". לטענת המשיבה נראה מן הסרטון, שהמערער שלח שלושה טפסים, ומונה הסרטון מראה את הזמנים: 02:28, 02:38, 02:58. לפי מוקד ה"טוטו" ת/14, נשלחו שלושה טפסים בשעות: 12:34:32, 12:34:42 (הפרש של 10 שניות), ו-12:35:02 (כלומר, הפרש של 20 שניות). לט. מוסיפה המשיבה, כי חוקר מח"ש מוטי ביקש ממוקד ה"טוטו" את שני הטפסים הספציפיים(אלה שלא שולם עבורם), ואת הטפסים שביניהם, ולכן, הטופס בסך 2,600 ₪ הוא הראשון (בזמן) שהתקבל, ואחריו התקבלו שני טפסים בסך של 40 ₪ ו-50 ₪. עוד מוסיפה המשיבה, כי בהתאם לסרטון הקיש המערער פעמיים במקלדת לאחר משלוח הטופס הראשון מבין השלושה, ובכך למעשה איפס את הקופה. כן ניתן לראות, לטענת המשיבה, שהמערער "נלחץ" כשבנו של המתלונן והמלצרית פנו לתוך איזור העובדים, והעביר במהירות את הטופס השני - עובדה המלמדת על כך שהוא מסתיר את הטופס הראשון. מ. מוסיפה המשיבה, כי בהינתן העובדה כי השעון של מוקד ה"טוטו" מקדים את שעון המצלמה ב - 23 שניות, הרי שיש לבדוק האם אדם אחר שלח טפסים 23 שניות אחרי המערער, אך כפי שניתן לראות בסרטון אין אדם כזה, ולכן נשללת האפשרות שאדם אחר שלח את הטופס בסך 2,600 ₪. מא. מכאן, קיימת מסקנה ברורה, לדעת המשיבה, המערער שלח גם את הטופס בסך 2,600 ₪ והסתיר גם אותו מפאת בנו של המתלונן. עמדת המשיבה היא, שהמערער הוא היחיד שנראה שולח טפסים לבדו (בסרטון הראשון שולח בנו של המתלונן שני טפסים עבור שני לקוחות, ובסרטון השני המערער הוא היחיד שהשתמש במכונה). מב. עוד מצביעה המשיבה על כך, שהמערער שלח חלק מן הטפסים, כשבנו של המתלונן והמלצרית מרוחקים ממנו. עוד ניתן להבחין כי המערער מכניס חלק מהקבלות לכיסו וחלק זורק לפח האשפה, כשהוא מוודא שבאותו זמן בנו של המתלונן והמלצרית אינם צופים בו. כמו כן, ניתן להבחין, לטענת המשיבה, על פניו ותנועות גופו של המערער, שהוא לחוץ ועניין זה בא לידי ביטוי ביתר שאת בסרטון השני, שהוא המאוחר מבין השניים. מג. הסרטונים, כך טוענת המשיבה, תואמים את הגירסה של בנו של המתלונן ושל המלצרית לאירוע, ומוכיחים מעל לכל ספק, כי המערער הוא זה ששלח את שני הטפסים בסך 2,600 ₪ ו-2720 ₪. לטעמה של המשיבה, הסתיר המערער מפני בנו של המתלונן את העובדה שהוא שלח את שני הטפסים בסכומים אלה, במטרה להימנע מתשלום עבורם, ולהשתתף, במשחק ה"ווינר" במרמה. מד. כן מצביעה המשיבה על כך, שבמהלך החקירה סרב המערער להגיב לסרטונים שבמצלמות האבטחה. סירוב זה, כמו גם התנהגותו של המערער במהלך החקירה, מהווים "התנהגות מפלילה" ומצטרפים גם הם למכלול הראיות כנגד המערער. מה. עוד ובנוסף מצביעה המשיבה על שיחה מוקלטת שנערכה ביום 15.5.07 בין המתלונן לבין המערער בנוכחות ובהנחיית חוקר מח"ש (מוטי), שיחה שמוקלטת במוצג ת/3. נטען בסיכומי המשיבה שהוגשו לבית משפט קמא (בסעיפים 55 עד 58), כי במהלך שיחה זו פונה המתלונן אל המערער ומבקש שהלה יודה בטעויות שעשה, אך המערער מכחיש שביצע את המעשים וטוען שאינו יכול להודות בדבר שלא עשה. לאורך כל השיחה, כך מציינת המשיבה, המערער אינו טוען כי המתלונן מעליל עליו עלילות שווא, ואף אינו מנסה להבין מן המתלונן מדוע הלה מאשים דווקא אותו בדבר שלא עשה, בשים לב לקשר הקרוב ששרר בין השניים בטרם המקרה. מדגישה המשיבה, כי במהלך השיחה חוזר המערער על גרסתו, לפיה הסכים לשלם 2,700 ₪ לפני שהמתלונן הגיש את התלונה, וזאת, לטענתו אך ורק מחשש כי התלונה תעכב את הליכי העלאתו בדרגה ויציאתו לפנסיה, ואולם, לקראת סוף השיחה, בדקה 21, מציע המערער שוב לשלם למתלונן 5,000 ₪ בתור "מתנה", לדבריו, וזאת על אף שהשיקול של הפגיעה בתנאי הפנסיה שלו כבר אינו שיקול רלוונטי, ולטעמה של המשיבה, טענה זו מהווה ראשית הודייה. עד כאן תמצית טענות ב"כ המשיבה, כפי שהועלו כאמור לעיל בדיון שהתקיים בפנינו ביום 28.2.13, לרבות הפנייתנו לאמור בסיכומים שהגישה המשיבה בפני בית משפט קמא. מו. לאחר שנתתי דעתי לנימוקי הערעור, לרבות טיעוניהם של הצדדים כפי שהועלו בפנינו, והטיעונים בכתב שהוגשו בפני בית משפט קמא, ולאחר שעיינתי בתיקו של בית משפט קמא וצפיתי בסרטונים ת/3, מסקנתי היא שלא ניתן לקבוע כי אשמתו של המערער הוכחה מעבר לספק סביר. מז. אמנם ככלל, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאים שבמהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, והלכה זו היא הלכה עתיקת יומין, יחד עם זאת במקרה שבפנינו הסרטונים, ת/3, והעתקי הטפסים ממוקד ה"טוטו", ת/14, שימשו כלי עזר חשוב לגיבוש המסקנה אליה הגיע בית משפט קמא, ובכל הנוגע לצפייה בסרטונים אלה, והשוואת הנתונים שעולים מהם להעתקי הטפסים שבמוקד ה"טוטו", אין למעשה יתרון לערכאה הדיונית (במובחן כמובן מיתרון אשר קיים בנוגע להתרשמות ממהימנותו של עד). מח. כפי שבצדק ציין בפנינו ב"כ המשיבה, על מנת להבין כיאות את העולה מתוך צפייה בסרטונים, אין לבודד את הסרטון הראשון ולהשוותו בנפרד אל מול העתקי הטפסים ת/14, אלא יש לבחון את העולה מתוך שני הסרטונים, אל מול ת/14, כתמונה שלמה וכוללת. מט. ראוי גם לתת את הדעת להסבר שנתן חוקר מח"ש, מוטי רוטבוים, בעדותו בפני בית משפט קמא בעמ' 14 לפרוטוקול. אותו חוקר פנה במסגרת החקירה שערך למוקד ה"טוטו", ביקש וקיבל את העתקי הטפסים ת/14 והוא מסביר: "ביקשתי את הקבלות של שליחת שני הטפסים המדוברים על סך 2,720 ₪ ו-2,600 ₪ ואת הטפסים שנשלחו בהפרש הזמנים ביניהם. וזה מסביר ואפשר לראות את מספר הקבלה ואת מחיר הטופס, תאריך העסקה והשעה...". נ. אין חולק על כך שבסרטון הראשון של מוצג ת/3, לא ניתן להבחין בשעה המופיעה במצלמת האבטחה. המערער נראה, בסרטון הראשון, שולח שלושה טפסים ובאותה עת מראה מונה הסרטון את הזמנים 02:28, 02:38, 02:58. במקביל, הטפסים שבמוקד ה"טוטו" ת/14 הם: טופס המסתיים במספר 85, שעה 12:34:32, וזאת בהתייחס לטופס על סך 2,600 ₪ שלא שולם עבורו, ולפיכך מופיע על גביו כי הוא מבוטל. טופס המסתיים במספר 86, שעה 12:34:42. טופס המסתיים במספר 87, שעה 12:35:02. שני הטפסים הנוספים שבמוצג ת/14 (לגבי תאריך 4/4/2007), הם: טופס המסתיים במספר 88, שעה 12:38:16. טופס המסתיים במספר 89, שעה 12:47:35, והוא על סכום של 2,720 ₪, שלא שולם עבורו, ולפיכך מופיע על גביו כי הוא מבוטל. נא. טענת המשיבה בסיכומיה בפני בית משפט קמא (סעיף 62) הייתה כי בסרטון השני רואים שהמערער שלח שני טפסים, האחד בשעה 12:47:12, והשני בשעה 12:47:25. המשיבה טענה בסיכומיה, כי לפי מסמכי מוקד ה"טוטו" (ת/14) הטופס בסך 2,720 ₪ נשלח בשעה 12:47:35 הואיל והשעון שבמוקד ה"טוטו" מקדים את השעון של מצלמת האבטחה שבתחנה ב-23 שניות. ב"כ המשיבה הוסיף והסביר, שם, כי הטופס אשר נשלח קודם לשני הטפסים נשוא הסרטון השני, נשלח תשע דקות מוקדם יותר בשעה 12:38:16, ומאחר והחוקר מוטי רוטבוים ביקש ממוקד ה"טוטו" לקבל את הפרטים של שני הטפסים הספציפיים (כלומר אלה שלא שולם עבורם), ואת הטפסים שנשלחו ביניהם, הרי מכאן שהטופס האחרון שהתקבל הינו הטופס בסך 2,720 ₪, והוא לפי מסקנת ב"כ המשיבה הטופס הראשון מבין השניים שנצפו בסרטון השני, דהיינו, שעון מצלמת האבטחה של התחנה הראה את השעה 12:47:12, בעוד שלפי שעון מוקד ה"טוטו", המקדים ב-23 שניות, נקלט הטופס ב-ת/14 בשעה 12:47:35. נב. אני מתקשה לקבל את טענותיה אלה של המשיבה ואסביר: בנוסף לשלושת הטפסים שנראה המערער שולח לפי הסרטון הראשון (כלומר: 02:28, 02:38, 02:58) נשלחו מאותו מסוף שממנו נראה המערער שולח את הטפסים, שני טפסים נוספים, וזאת לא על ידי המערער כי אם על ידי בנו של המתלונן, עבור לקוח אחר (אני מפנה בעניין זה לפרוטוקול הצפייה בסרטונים של בית משפט קמא בעמ' 42-43 לפרוט'). בנו של המתלונן ביצע פעולה אחת של משלוח טופס (עבור לקוח אחר), בדקה 04:00 (לפי מונה הזמן של הסרטון הראשון), משמע, דקה ושתי שניות לאחר הטופס האחרון מבין השלושה ששלח המערער. מכאן שבשעון של מוקד ה"טוטו" ת/14 אמור היה להופיע טופס (מאותו מסוף), הנושא את השעה 12:36:04. הפעולה הנוספת שעשה בנו של המתלונן, מאותו מסוף שממנו שלח המערער, נעשתה בדקה 04:41 (לפי מונה הזמן של הסרטון הראשון), כשבנו של המתלונן נצפה שולח טופס עבור לקוח אחר. מכאן שבשעון של מוקד ה"טוטו" ת/14 אמור היה להופיע טופס נוסף (מאותו מסוף), הנושא את השעה 12:36:45. נג. ואולם, מעיון בטפסים ת/14 עולה שאין כל טופס המתייחס לא לשעה 12:36:04 ולא לשעה 12:36:45. גם אם נוסיף 23 שניות מן הטעם, כטענת המשיבה, ששעון מוקד ה"טוטו" מקדים ב-23 שניות את שעון התחנה, לא נוכל לאתר מבין טפסי ת/14 שום טופס שיהא בו כדי להתאים למשלוח אותם שני טפסים שנשלחו על ידי בנו של המתלונן עבור לקוח אחר, כעולה מצפייה בסרטון הראשון. נד. כאמור כבר לעיל, הטופס המסתיים במס' 88 הוא מן השעה 12:38:16, (לפי ת/14), והטופס המסתיים במספר 89 נושא את השעה 12:47:35, כך ששניהם אינם יכולים להתאים לשני הטפסים שנראה שולח בנו של המתלונן, פעולה שנראית בסרטון הראשון, ושגם צוינה בפרוטוקול הצפייה בסרטון של בית משפט קמא בתאריך 1/7/12. נה. למעלה מן הדרוש אעיר שלמעשה גם לא הובאה עדות המתייחסת לאותו פער של 23 שניות שבין שעון התחנה לבין שעון מוקד ה"טוטו". דומה כי דווקא במקרה זה שבו יש חשיבות לשעות המדויקות של משלוח הטפסים, היה מקום להבהיר נקודה זו. אוסיף ואעיר, כי הסרטונים שנצרבו בדיסקים של מצלמות האבטחה התייחסו כל אחד מהם לפרק זמן של חמש דקות, בעוד שהיעדרותו של המתלונן מתחנת ה"טוטו" נמשכה בערך כארבע שעות. נראה כי ראוי היה שהסרטונים אשר נועדו לתעד את הפעילות שהתרחשה יתפרסו על פני פרק זמן ארוך יותר על מנת לקבל תמונה מלאה וברורה יותר לגבי מה שהתרחש בתחנה. נו. אני סבור כי יש ממש בתהייה שהעלה הסניגור, כפי שגם הועלתה בשעת הדיון בפנינו ביום 28/2/13 עמ' 4 לפרוטוקול, דהיינו: "בסרטון רואים בסוף (צ"ל: מסוף) שבאמצעותו נשלחו חמישה טפסים עוקבים. איך יכול להיות? אנו צריכים להתעלם משליחה של שני טפסים על מנת שנוכל להחשיב את הטופס הגנוב של 2,720 בסרטון השני. יש לנו סרטון שבו במשך חמש דקות בוצעו חמש פעולות שליחה של טפסים רציפות. יש לנו את ת/14 שמתעד לנו חמש פעולות שליחה רציפות מהמסוף שלכאורה נשלח בו הטפסים הגנובים. מסתכלים על הסרטון ומסתכלים על הטפסים ואותן חמש פעולות צריכות להיעשות באותו פרק זמן. למה אנו מתעלמים משתי פעולות אלה?.." נז. כמצוין כבר לעיל, דווקא הסברו של החוקר מוטי רוטבוים בעמ' 14 לפרוטוקול של בית משפט קמא, דהיינו, שהוא ביקש את הקבלות של משלוח שני הטפסים בסך 2,720 ₪ ובסך 2,600 ₪, שלא שולם עבורם, ואת הטפסים שנשלחו בהפרש הזמנים ביניהם, דווקא הסבר זה מותיר סימן שאלה, שהרי אם נתבקשו כל הטפסים שבין הטופס האחד שלא שולם לבין הטופס השני שלא שולם, וכאשר אנו רואים בסרטון הראשון, שבנוסף לשלושת הטפסים שנראה המערער שולח, נשלחו לאחר מכן שני טפסים נוספים על ידי בנו של המתלונן עבור לקוחות אחרים, וניתן לדעת באיזה הפרש זמן ובאיזו שעה נשלחו טפסים אלה מאותו מסוף, כי אז אין הסבר מדוע משלוח שני הטפסים הנ"ל איננו מוצא ביטוי במוקד ה"טוטו" (ת/14), למרות שפעולות אלה בוצעו ברציפות, ולמרות שהטפסים ב-ת/14 נושאים מספרים עוקבים? נח. בהעדר הסבר מניח את הדעת, ונוכח סימני השאלה שנשארים, אינני סבור שניתן לייחס לסרטונים ת/3 משקל ראייתי שיהא בו כדי להכריע את הכף לחובתו של המערער. על כך גם יש להוסיף שנבדקו טביעות האצבע על גבי הטיוטות שנמצאו בפח האשפה שבבית העסק, וטביעות האצבע של המערער לא זוהו על גבי הטיוטות. לפי חוות דעתו של מומחה לכתבי יד (ת/32), לא ניתן לקבוע האם הסימנים של ה"איקסים" על גבי הטיוטות של טפסי ה"ווינר" נכתבו על ידי המערער, וזאת מנימוקים שפירט המומחה. הראיות הפורנזיות אינן לחובתו של המערער. נט. לא נעלם מעיניי שבית משפט קמא עמד בהכרעת הדין על כך שהמערער נראה משליך ניירות לפח האשפה שמתחת למדף המסטיקים, לאחר שסיים לשלוח מספר טפסים באופן עצמאי, ובאותו פח נמצאו מאוחר יותר הטיוטות של שני הטפסים שלא שולם עבורם, אך עובדה זו, כשלעצמה, איננה מובילה בהכרח למסקנה שאותם שני טפסים נשלחו דווקא על ידי המערער. ס. בית משפט קמא מצביע על נקודות נוספות. העובדה שהמערער מיהר להציע תשלום של 2,720 ₪ למתלונן כשהתחוור לו שהמתלונן גילה את דבר משלוח טופס ה"ווינר" בסכום של 2,720 ₪ מבלי לשלם (באותו שלב טרם התגלה משלוח הטופס הנוסף של 2,600 ₪). ב"כ המשיבה גם מצביע בסיכומיו בפני בית משפט קמא, בסעיף 58, שבקלטת השמע של ת/3, לקראת סוף השיחה בדקה ה-21 מציע המערער לשלם למתלונן 5,000 ₪, לדבריו, בתור "מתנה". מאידך גיסא הייתה למערער טענה כי הוא חשש שעצם הגשת תלונה תעכב את העלאתו בדרגה ותפגע בכוונתו לפרוש לפנסיה במסגרת "עידוד פרישה". סא. בית משפט קמא גם הצביע על כך שבתקופה הרלבנטית למשלוח הטפסים היה המערער שרוי בחובות וסביר להניח שקיווה על ידי משלוח טפסי "ווינר" בסכום גדול, מבלי לשלם תמורתם, להגדיל את סיכוייו לזכות בסכום גדול. סב. עוד הצביע בית משפט קמא על כך שבעוד שבשעת גביית ההודעה ת/20 אמר המערער לחוקר מוטי רוטבוים כי הוא מבקש לראות את הצילומים שבהם הוא נראה, לטענת המתלונן, שולח טפסים מבלי לשלם עבורם, הרי שכאשר הוצג למערער הסרטון בו הוא נראה שולח טפסים הוא סירב לענות לשאלות הקשורות לסרטון, ואמר לחוקר במוצג ת/20 שורה 108-110: "אני רוצה לסכם את הסרט הזה במילה אחת ולא אשיב על שום שאלה שקשורה בסרט מאחר ואני חושב שהסרט ערוך לפי ראות עיניו של המתלונן. בזה נגמר הסיפור של הסרט הזה. אני לא רוצה לדבר עליו בכלל". סג. אכן, הנקודות שאותן העלה בית משפט קמא מחשידות את המערער, אם כי גם לא ניתן לשלול שהמערער סבר שתהא זו מבחינתו טקטיקת הגנה נכונה להתנער מן הסרטון. יכול גם שהמערער סבר כי עדיף לפצות כספית את המתלונן על מנת שיוכל לפרוש מן השירות מבלי שהפרישה תסתבך עקב התלונה. סד. הנקודות המחשידות שעליהן הצביע בית משפט קמא בהכרעת הדין, והנקודות המחשידות עליהן הצביעה המשיבה בסיכומיה בפני בית משפט קמא, אינן יכולות למלא את החסר. משמסקתי היא שבסרטונים ת/3 קיים פער בלתי מוסבר לגבי משלוחם של שני טפסים, שניתן לצפות בהם כשהם נשלחים (על ידי בנו של המתלונן), מאותו מסוף, מבלי שהם באים לידי ביטוי בטפסים שבמוקד ה"טוטו", (ת/14), למרות שהטפסים שבמוקד ה"טוטו" מופיעים ברציפות ובסדר עוקב. לכן, לדעתי, לא ניתן להתבסס על הסרטונים ת/3 כראיה לחובתו של המערער. אין די בחשדות על מנת שניתן יהיה להרשיע את המערער שהרי על מנת להרשיע יש צורך בהוכחת האשמה מעבר לספק סביר. בענייננו לא ניתן לקבוע כי האשמה הוכחה מעבר לספק סביר, גם אם חשד בהחלט קיים. לכן לדעתי יש לקבל את הערעור ולזכות את המערער מחמת הספק. לאחר שהיתה לי ההזדמנות לעיין בחוות הדעת של חברתי, השופטת ב. בר-זיו, ושל חברי השופט ש. ברלינר, אציין שגם לאחר עיון בחוות הדעת של חברתי וחברי, אין למעשה מענה מניח את הדעת לתהייה ולסימני השאלה שנותרים, לדעתי, כתוצאה מכך שמן ההשוואה בין שני הסרטונים נשוא ת/3 לבין הטפסים נשוא ת/14, קיים חוסר של שתי פעולות משלוח טפסים, שבוצעו כעולה מעיון בסרטון הראשון, פעולות שאמורות היו לבוא לידי ביטוי במוצג ת/14 (בשעה 12:36:04 ובשעה 12:36:45, כפי שהסברתי לעיל בחוות דעתי), אך במוצג ת/14 אין זכר לשתי פעולות אלה, למרות שהטפסים נושאים מספרים עוקבים, ולמרות שהחוקר מוטי רוטבוים, הסביר שהוא ביקש את הקבלות של משלוח שני הטפסים בסך 2,720 ₪ ובסך 2,600 ₪, שלא שולם עבורם, ואת הטפסים שנשלחו בהפרש הזמנים ביניהם. מכאן, כאמור, שנותרים בעינם, לדעתי, סימני השאלה. בהעדר הסבר מניח את הדעת, נראה לי שלא ניתן לייחס לסרטונים ת/3 משקל ראייתי שיהא בו כדי להכריע את הכף לחובתו של המערער. לכן סברתי ועודני סבור (כמפורט לעיל בחוות דעתי) שאין די בחשדות כדי לקבוע שהאשמה הוכחה מעבר לספק סביר ונוכח האמור אני נותר בעמדתי. יגאל גריל, סגן נשיא[אב"ד] ב. בר-זיו, שופטת: קראתי את חוות דעתו של חברי, סגן הנשיאה , השופט י. גריל, וחרף הניתוח המפורט שערך, אני סבורה כי צדק בית משפט קמא בהחלטתו וכי אין להתערב בקביעותיו. אין ספק כי לא ניתן לקבל תמונה מדוייקת מהסרטונים (ת/3), כאשר בסרטון אחד כלל לא מופיעה השעה , אלא רק מונה רץ של הסרט עצמו ובסרטון האחר השעה אינה עולה בקנה אחד עם זמני משלוח הטפסים , כפי שנקלט במוקד הטוטו (ת/14). יחד עם זאת משני הסרטונים מתקבלת תמונה ברורה וחד משמעית כדלקמן: בסרטון אחד (שבמצלמת האבטחה נראה גם שעון מצלמת האבטחה נראה המערער שולח שני טפסים. בסרטון השני הוא נראה שולח 3 טפסים, כאשר לאחר מכן בנו של המתלונן שולח שני טפסים. בזמן שהמערער שלח את הטפסים אף אחד לא נראה עומד לידו. כעבור זמן קצר נראה המערער מחזיק בידו חמישה או שישה טפסים והוא בוחן אותם אחד לאחד ותוך כדי כך הוא נראה משליך משהו שהחזיק בידו (קודם נראה מחזיק רק טפסים) לפח. יוער בהקשר זה כי הזריקה לפח אינה חד פעמית אלא בהפרש של כחצי דקה , כאשר בין לבין, כאמור , המערער בוחן כל אחד מהטפסים שבידו. עוד יוער כי בהמשך נראה המערער מוסר המערער לבנו של המתלונן את כרטיסה האשראי פעמיים , ונראה תמה כאשר הכרטיס מוחזר לו (ולא נראה כי בוצע תשלום מאחר ולא הוצא מהמכונה כל קבלה והוא לא נראה חותם). בת/14 מופיע רישום של חמישה טפסים ברצף כלשהו ואולם אין ספק כי שלושה אינם מתייחסים למערער מאחר ולדברי המערער הוא שילם עבור הטפסים ששלח 910 ₪ בעוד ששלושת הטפסים הנוספים, העוקבים בת/14 הם על סך 100 ₪. על האמור יש להוסיף את העובדה שרק המערער שלח טפסים באופן עצמאי, המערער נראה משליך טפסים לפח (וטפסים כאמור אכן נמצאו בפח), המערער הציע תשלום למתלונן - כל אלה די בהם , לטעמי, על מנת לבסס הרשעתו של המערער. ברכה בר-זיו, שופטת ש. ברלינר, שופט: עמדתי כדעתה של כב' השופטת בר-זיו, וגם בי לא נותר ספק, כי הוכח כדבעי בבית משפט קמא כי המערער ביצע את העבירות שיוחסו לו ושבהן הוא הורשע. לנימוקיה של חברתי אוסיף כי אני רואה בתגובת המערער לאחר שהתגלה הדבר, ראשיתה של הודייה, בכך שנלחץ ומיד הציע לשלם את סכום השובר הראשון, בעוד תגובתו של אדם שלא היה לו חלק בכך היתה אחרת לגמרי. הסברו לעמדה זו בשיחה המוקלטת, נראה בלתי משכנע ואין לקבלו. שמואל ברלינר, שופט לפיכך הוחלט ברוב דיעות השופטים ש. ברלינר וב. בר-זיו, כנגד דעתו החולקת של ס. הנשיאה י. גריל, לדחות את הערעור. מסמכיםהימוריםתרמיתמשלוח