במהלך תקופת העבודה וביום 10.7.08 נעצר התובע על ידי שלטונות הצבא בטענה כי ערק מהשירות הצבאי שכן לא התייצב לשירות עוד באפריל 2002. נגד התובע הוגש כתב אישום בבית דין צבאי והתובע נשפט ל-7 חודשי מאסר, אך שוחרר מהכלא כעבור 144 יום לאחר שנוכה שליש מתקופת מאסרו. התובע טוען כי יש לראות את תקופת עבודתו בעסק מיום 1.1.06 עד 21.5.10, עת התפטר מעבודתו, כתקופת עבודה רצופה. לטענתו, יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבע לא נותקו בתקופת ישיבתו בכלא הצבאי. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא עובד בכלא - ניתוק יחסי עובד מעביד: 1. בפנינו תביעתו של התובע לתשלום זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו בנתבע וסיומה. 2. הנתבע הינו בעלים של עסק לטיפול והרכבת מזגנים (להלן: "העסק"). ייקרא להלן: "הנתבע". 3. התובע עבד אצל הנתבע בתקופות שונות. תחילה עבד מיום 1.4.04 עד לסוף מרץ 2005 והתפטר. כעבור 9 חודשים שב לעבוד בעסק מיום 1.1.06 עד 31.5.10 עת התפטר מעבודתו עפ"י מכתב התפטרות מיום 28.4.10 בטענה כי לא שולמו לו כל זכויותיו הסוציאליות. 4. במהלך תקופת העבודה וביום 10.7.08 נעצר התובע על ידי שלטונות הצבא בטענה כי ערק מהשירות הצבאי שכן לא התייצב לשירות עוד באפריל 2002. נגד התובע הוגש כתב אישום בבית דין צבאי והתובע נשפט ל-7 חודשי מאסר, אך שוחרר מהכלא כעבור 144 יום לאחר שנוכה שליש מתקופת מאסרו. 5. לאחר שחרורו של התובע מהכלא שב לעבוד בעסק החל מיום 1.1.09 ועבד ברציפות עד למועד התפטרותו. 6. לאחר מסירת מכתב ההתפטרות טען התובע כי הנתבע הבטיח לשלם לו חלק מהזכויות, אך בכפוף לחתימה על כתב ויתור. התובע סרב לחתום על המסמך (נספח ה' לתצהירו, ת/5). 7. ביום 22.8.10 פנה באמצעות בא כוחו במכתב דרישה לשלם לו פיצויי פיטורים, דמי חופשה, דמי הבראה וביטוח פנסיוני. כמו"כ ביקש לקבל את תלושי השכר לחודשים מרץ - מאי 2010 לרבות פנקס עבודה. (נספח ד לכתב התביעה) 8. הנתבע, באמצעות בא כוחו הגיב במכתב מיום 30.8.10 ודחה דרישותיו. הנתבע טען כי התובע התפטר מעבודתו מאחר ועבר לעבוד בעסק מתחרה. נטען כי התובע מעולם לא התריע על התפטרות בגין אי תשלום זכויותיו. צויין כי מלוא זכויותיו שולמו לו. הנתבע טוען כי התובע נותר חייב לו סך של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפטיות שממן הנתבע עבור התובע , הודעה מוקדמת בגין התפטרות חד צדדית בסך של 5,912 ₪ ובגין נזקים שגרם לרכבו של הנתבע בסך של 12,000 ₪. (נספח ה לכתב התביעה) 9. ביום 13.9.10 פנה התובע פעם נוספת לנתבע וביקש לקבל תלושי שכר ופנקס עבודה אך לא נענה ולפיכך הגיש תביעה לבית הדין. (נספח ו לכתב התביעה). 10. ביום 15.11.2011 תוקן כתב התביעה כך שסכום הגמול בגין עבודה בשעות נוספות הוגדל מסך של 20,000 ₪ שתבע התובע בתביעתו המקורית לסך של 76,510.08 ש"ח והוקטן סכום התביעה בגין מסירת תלושי שכר שגויים לסך של 43,489.92 ₪ (במקום 100,000 ₪ ) שתבע בתביעתו המקורית. הנתבע ויתר על הגשת כתב הגנה מתוקן . יצויין כי בסיכום טענותיו של התובע שוב הופחתו חלק מסכומי התביעה ברכיבים שונים. תמצית טענות התובע 11. התובע טוען כי יש לראות את תקופת עבודתו בעסק מיום 1.1.06 עד 21.5.10, עת התפטר מעבודתו, כתקופת עבודה רצופה. לטענתו, יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבע לא נותקו בתקופת ישיבתו בכלא הצבאי. כמו כן טען כי סוכם בינו לבין הנתבע כי תקופת היעדרותו בשל היותו בכלא, לא תפגע בזכויותיו ובותקו התעסוקתי מיום 1.1.06. התובע הפנה לתלושי השכר שקיבל עם שובו לעבודה החל מ- 1.1.09 בהם צויין כי הוותק הינו מיום 1.1.06. 12. ביום 28.4.10 מסר התובע לנתבע מכתב התפטרות ונתן הודעה מוקדמת בת חודש ימים. (נספח ב' לתצהירו). מדובר בהתפטרות בדין פיטורים בשל אי תשלום מלוא שכרו וזכויותיו של התובע ולפיכך תובע פיצויי פיטורים. 13. התובע תובע הפרשי שכר בטענה כי סוכם עימו על שכר גלובלי בשיעור מסויים מעת לעת, אולם הנתבע לא שילם לו הסכום הנ"ל לרבות הסכומים שפורטו בתלושי השכר שהונפקו לו ובסך של 12,816 ₪ הכל כמפורט בטבלת הניכויים שצורפו כנספח ח' לתצהירו במקום עדות ראשית. 14. התובע טוען כי זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, שכן במשך תקופת הקיץ החל מ - 1.6.06 עבד מידי יום משעה 08:00 עד השעה 22:30. כמו כן תובע גמול בגין עבודה בשעות נוספות עבור עבודתו במשך ארבעה חודשים, בסוף קיץ 2006, תקופה בה עסק בפירוק ובהקמת מערכת מיזוג בבתי עסק גדולים באילת (מאפיית שיבולים) ובנוסף טוען כי זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, כאשר ביצע תיקונים דחופים והתקנות בימי שישי אחה"צ, בימי שבתות וחגים. התובע תובע ברכיב זה סך של 63,462 ₪ (סעיף 71 לסיכום טענותיו). 15. התובע טוען כי צו ההרחבה בענף החשמל, המתכת והאלקטרוניקה חל על יחסי העבודה שבין הצדדים (להלן: "צו ההרחבה") (נספח ת/1 לסיכום טענותיו.) 16. כמו כן פרט בתביעתו זכאותו לקבלת פיצויי בגין הפרשות לקופת גמל, דמי חגים, פדיון חופשה, פדיון דמי הבראה ופיצוי בגין איחור במתן תלושי שכר. 17. בסיכום טענותיו תובע התובע הסכומים שלהלן: א. הפרשי שכר בסך של 12,816 ₪. ב. גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך של 63,462 ₪ (סעיף 71 לסיכום טענותיו). ג. פיצויי פיטורים בסך של 32,000 ₪. ד. פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל בסך של 23,040 ₪. ה. דמי חגים בסך של 14,850 ₪. ו. פדיון חופשה בסך של 9,442.6 ₪. ז. פדיון דמי הבראה בסך של 7,632 ₪. ח. פיצוי בגין איחור במתן תלושי שכר בסך של 24,000 ₪. תמצית טענות הנתבע 18. התובע אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים שכן התפטר מרצונו ולא נתן הודעה מוקדמת ועבר לעבוד בעסק מתחרה. עוד נטען כי מכתב הפיטורים נמסר לנתבע ללא פירוט סיבה להתפטרות וללא מתן אפשרות לתקן המצב, אם אכן ביקש התובע לשלם לו זכויותיו. 19. הנתבע מכחיש את שיעור "המשכורת הקובעת" לפיה נערכו חישובי התובע בתביעתו. לגירסתו משכורתו החודשית הקובעת של התובע הייתה משכורת היסוד בשיעור 6,500 ₪ נטו. 20. תקופת עבודתו של התובע, לצורך חישוב זכויותיו, הינה מיום 1.1.09. אין לכלול את תקופת ישיבתו של התובע בכלא ולהכיר בה כ"שירות סדיר" המקנה לו רציפות במקום עבודתו, עם שובו לעבודה לאחר שחרורו. הנתבע מכחיש כי נתן הסכמתו להשיב את התובע לעבודה ב- 1.1.09, ללא פגיעה בזכויותיו ובוותק בגין תקופת עבודתו בעבר. 21. הנתבע מכחיש זכאות התובע להפרשי שכר בגין ניכויים שלא כדין מאחר ושכ"ט עו"ד ששילם הנתבע לעו"ד של התובע בגין משפטו הצבאי, קוזז כדין משכרו של התובע כפי שסוכם בין הצדדים. 22. התובע אינו זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, בנוסף לגמול הגלובלי שקיבל במהלך עבודתו, במהלך החודשים 7.09 עד 5.10. הנתבע אף מכחיש את אופן החישוב והשעות הנטענות אשר פורטו על פי זיכרון התובע בלבד ולא על פי רישום כל שהוא. לגרסת הנתבע התובע עבד במתכונת עבודה קבועה ללא שעות נוספות. 23. באשר לפדיון חופשה נטען כי התובע זוכה ב-16.5 ימי חופשה ביתר והנתבע טוען לקיזוז סך של 3,173 ₪ בגין רכיב זה. 24. נטען כי התובע התפטר טרם עלה בידי הנתבע לשלם לו יתרת דמי הבראה והנתבע מודה בסיכום טענותיו בזכאות התובע לפדיון דמי הבראה בסך של 1,749 ₪. 25. הנתבע מודה כי התובע זכאי לפיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל בסך של 3,450 ₪ לפי צו ההרחבה הכללי בענף הפנסיה שנכנס לתוקפו ביום 1.1.08 (סעיף 31 לסיכום הטענות). 26. הנתבע מכחיש את טענת התובע לפיו זכאי לזכויות על פי צו ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, שכן מדובר ב"שינוי חזית" מאחר שהטענה הועלתה רק בסיכומים ולא ניתנה לנתבע זכות להתגונן בעילה זו. 27. הנתבע מודה בזכאות התובע לתמורת חג בשיעור של 3,740 ₪ לפי הפירוט שבסיכום טענותיו (סעיף 37 לסיכום הטענות). 28. בסיכום טענותיו טוען הנתבע כי סך הרכיבים שהנתבע מודה בתשלומם (פדיון דמי הבראה, פנסיה ודמי חגים) בקיזוז הסך של ימי החופשה ששולמו לתובע ביתר, נותר סכום בסך של 5,364 ₪ שחייב הנתבע לתובע (סעיף 38 לסיכום הטענות). הראיות שבפנינו 29. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית וכן הוגש מטעמו תצהירו של ויקטור דמיטרי שעבד עם התובע בעסק מחודש מרץ 2000 עד יוני 2008. 30. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. 31. הנתבע הגיש תצהיר מטעמו וכן תצהיר של אורן אברהם שהתקין את מערכת האזעקה בעסק אולם התובע ויתר על חקירתו (בקשה מיום 22.4.12). כמו כן הוגש תצהירו של רמי קינן, מנכ"ל חברת "מ.י.ר.ה שיבולים" שהנתבע שכר את שירותיו לצורך התקנת מערכת אזעקה בעסק אולם תצהיר זה נמשך מהתיק על פי בקשת הנתבע ובהחלטה דיונית מוסכמת על הצדדים (הודעה מיום 30.4.12). 32. נספחי התצהירים מהווים ראיה בפני בית הדין. 33. הצדדים נחקרו בבית הדין וסיכמו טענותיהם בכתב. המחלוקות 34. מהי תקופת עבודתו של התובע לצורך חישוב זכויותיו? 35. מהו שיעור השכר הקובע לצורך חישוב זכויות התובע? 36. האם זכאי התובע להפרשי שכר? 37. האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים? 38. האם זכאי התובע לגמול בגין עבודה בשעות נוספות? 39. האם זכאי התובע לפיצוי בגין אי הפרשות לקופות גמל? 40. האם זכאי התובע לפדיון חופשה? 41. האם זכאי התובע לדמי חגים? 42. האם זכאי התובע לפדיון דמי הבראה? 43. האם זכאי התובע לפיצוי בגין איחור בקבלת תלושי שכר? 44. האם הוכיח הנתבע טענת הקיזוז, ואם כן מהו שיעורה? דיון והכרעה מהי תקופת עבודתו של התובע לצורך חישוב זכויותיו? 45. הצדדים חלוקים באשר לתקופת עבודתו הרצופה של התובע. גרסת התובע כי עבד ברציפות מ- 1.1.06 עד 31.5.10 עת התפטר מעבודתו. מנגד גרסת הנתבע כי יש לחשב זכויותיו של התובע לפי תקופת עבודתו מיום 1.1.09 בלבד. 46. הטוען לרציפות בעבודה עליו הראיה. מנגד, הטוען להפסקת הרציפות בתקופת העבודה, עליו מוטל הנטל להוכיח טענתו. 47. נקדים ונאמר כי ממכלול הראיות שהוצגו בפנינו אנו בדעה כי יש לראות את תקופת עבודתו של התובע כתקופה רצופה מיום 1.1.06. נסביר דברינו. 48. לעניין הזכות לפיצויי פיטורים, רואים רציפות בעבודה אפילו אם חלה בה הפסקה מחמת - (1) שירות צבאי ושירות חלקי כמשמעותן בחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט - 1949, למעט שירות צבאי מלא על פי התחייבות לשירות קבע שלא נתקיימו בו התנאים הקבועים בסעיף 1 (ד) לחוק האמור, וכן שירות מילואים לפי חוק שירות מילואים, התשס"ח - 2008." (2)... (3)... (9) הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד או הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאינה עולה על שישה חודשים. 49. טענתו העיקרית של התובע בדבר רציפות תקופת עבודתו הינה כי הוסכם בינו לבין הנתבע עם שובו לעבודה לאחר תקופת היעדרותו מחמת ישיבתו בכלא הצבאי כי לא תיפגענה זכויותיו. התובע גם מפנה לאמור בתלושי השכר בהם נקבע כי מועד תחילת עבודתו הוא 1.1.06 (סעיף 13-14 לתצהירו של התובע). עוד טען כי העובדה שהנתבע מימן ייצוגו המשפטי במשפטו בפני רשויות הצבא תומכת בגרסתו. 50. בתצהירו טען התובע כי הוסכם בינו לבין הנתבע כי: "אמשיך לעבוד בעסק ותקופת העדרותי לא תפסיק את הוותק בעבודתי ולא תפגע ביתרת זכויותיי" (סעיף 13-14 לתצהיר). בעדותו בפנינו הוסיף כי הנתבע אמר לו: "שבגלל שהייתי בצבא הוא לא מפטר אותי מהעבודה ואני חוזר וממשיך באותן זכויות" (עמוד 7-8 לפרוטוקול). כשנשאל התובע מדוע אמר שזו תקופת עבודה אחת שכן כמה חודשים לא עבד בעסק, השיב: "בעל הבית שלי אופיר אמר לי שבגלל שהייתי בצבא אני ממשיך לעבוד באותו מקום. הייתי בצבא מ-10.7.08 עד סוף נובמבר 2008. אני הייתי חייל, ישבתי בכלא צבאי 5 חודשים." (עמוד 7 לפרוטוקול). 51. הנתבע טוען כי התובע התפטר מעבודתו ללא כל התראה וכי עריקתו מצה"ל אינה מזכה אותו בפרס כלשהו. באשר לרישום בתלושי השכר - נטען על-ידו כי מדובר בטעות. 52. הנתבע הכחיש ההסכמה והצהיר כי "לא הסכמתי כי יישמרו לתובע זכויות או וותק. התובע הוא זה שהשאיר אותי ללא עובד מקצועי בעיצומו של קיץ וזאת מאחר וערק מצה"ל. מעולם לא הסכמתי כי התובע יעלם ממקום עבודתו ללא התראה, מעולם לא הסכמתי לשמור או לצבור לו וותק או זכויות בגין מעשה זה." (סעיף 22 לתצהיר). 53. ממכלול העדויות שנשמעו בפנינו אמנם לא הוכחה גרסת התובע כי היתה הסכמה מפורשת בין הצדדים כי התובע ישוב לעבודה לאחר שחרורו מהכלא תוך שמירת זכויותיו ורציפות עבודתו. לא הוכח מתי סוכמו הדברים. התובע נעצר בביתו ללא התראה על ידי משטרה צבאית. לא הוכח כי הצדדים היו מודעים קודם לכן כי ייכלא ולכמה זמן. 54. אולם אין ספק כי התובע שב לעבודתו בנתבע ביום 1.1.09, לאחר ששוחרר מכליאתו, בהסכמת הנתבע ללא כל תנאי וללא עוררין. סביר והגיוני לקבוע כי אם הנתבע ביקש לקבל את התובע באותה עת כעובד חדש לכל דבר ועניין היה עליו לציין זאת במפורש. הדבר גם לא צויין בתלושי השכר וטענת הטעות הינה בבחינת תרוץ ובכל מקרה לא הוכחה ככזו. זאת ועוד. מהתנהלות הנתבע עולה כי תמך ועזר כספית לתובע במימון שכר טרחת עורך דינו, בניהול משפטו בבית הדין הצבאי. מדובר למעשה בניתוק ארעי של יחסי עובד ומעביד למשך חמישה חודשים, ניתוק אשר אין לראותו כהפסקה ברציפות תקופת עבודתו של התובע. מגבלת שישה החודשים אינה חלה במקרה הנדון, כאשר מדובר בניתוק ארעי. 55. למעלה מן הדרוש יצוין כי התובע לא השכיל להוכיח טענתו שהועלתה בסיכום הטענות כי הנתבע היה חייב להשיבו לעבודה עפ"י חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) תש"ט - 1949 התובע לא הוכיח כי יש לראות שהותו בכלא הצבאי כ"שירות צבאי ו/או שירות סדיר", כהגדרתם בחוק שירות הביטחון, תשי"ט - 1959. התובע לא הביא בפנינו כל ראיה באשר למעמדו בעת שהותו בכלא הצבאי. 56. יודגש כי התובע במכתבו מיום 13.9.10 לנתבע ציין כי כלל לא התגייס לצבא ולא שירת שירות צבאי. 57. די באמור לעיל ובמכלול הראיות והגרסאות שהוצגו בפנינו כדי לקבוע כי יש לראות בתקופת עבודתו של התובע, לצורך חישוב זכויותיו, את התקופה מ- 1.1.06 עד 31.5.10 ולו מהטעם כי הוכח כי היתה הפסקה ארעית בלבד ביחסי עובד ומעביד, הפסקה שלא ניתקה יחסים אלה. הנתבע לא השכיל לסתור גרסה זו. המשכורת הקובעת 58. התובע טוען כי משכורתו הקובעת לצורך חישוב זכויותיו היתה בשיעור 8,000 ₪ נטו, שכן כך סוכם בין הצדדים. התובע פירט בתצהירו כי בעקבות הודעתו לנתבע, ביוני 2009, על התפטרותו בגין אי תשלום זכויותיו הכספיות, התחנן הנתבע כי ישוב לעבודה והבטיח לו להעלות את שכרו החל מ- 07/2009 לסך 8,000 ₪ נטו (סעיף 18 לתצהיר). 59. התובע טוען כי מדובר בשכר בשיעור גלובלי. 60. התובע מפרט בתצהירו כי 01/2006 משכורתו הייתה 4,500 ₪ 05/2006 הועלה שכרו ל- 5,500 ₪, כמו כן היו העלאות שכר ב- 11/2006, 01/2008. ב01/2009 הועלה שכרו ל- 7,000 ₪. בחודש 07/2009 הועלה שכרו ל - 8,000 ₪ לחודש (סעיף 3ד לתצהיר התובע). 61. הנתבע טוען כי שכרו של התובע עמד על סך 6,500 ₪ נטו לחודש, לפי 250 ₪ ליום, עבור עבודה במשך שישה ימים בשבוע (סעיף 17 לתצהיר). עוד הצהיר כי שכר זה שולם בתוספת רכיב שעות נוספות וכן בונוס/פרמיה בסך 500 ₪ ואח"כ בסך 600 ₪, למעט בחודש האחרון לעבודת התובע בו לא ביצע את מלאכתו נאמנה וגרם נזקים לרכב הנתבע. 62. התובע טוען למעשה כי סוכם עימו על שכר כולל בסך של 8,000 ₪ כאשר בנוסף לסך הנ"ל זכאי לקבלת הזכויות הסוציאליות שתבע. לגירסתו כל התוספות שפורטו בתלוש השכר הינם חלק משכרו הרגיל. 63. מטענות הצדדים בפנינו ניתן להסיק כי מדובר בתובע שעבד 6 ימים בשבוע. גירסת התובע באשר למסגרת עבודתו הרגילה לא נסתרה מפי הנתבע. 64. מעיון בתלושי השכר וכך גם עולה מגרסת הנתבע כי התובע היה עובד בשכר חודשי ללא קשר לימי עבודתו בפועל עד לחודש 05/2009 (ראה גם סעיף 36 לסיכום טענות הנתבע). 65. החל מחודש 06/2009 שונה מבנה תלוש השכר של התובע בשכרו חושב לפי מספר ימי עבודה בפועל מידי חודש בחודשו במכפלת 250 ₪ ליום. השכר היומי החל מחודש 06/2009 על פי האמור בתלוש השכר היה נמוך מהשכר היומי שצויין בתלושים הקודמים (תעריף של 295.45 ₪ לפי תלוש שכר 05/2009 וקודמיו). 66. הנתבע לא פירט בפנינו כל גירסה או סיבה לשינוי במבנה התלוש וכל שטען כי החל מ- 06/2009 סווג למעשה התובע כעובד בשכר יומי. 67. התובע חלק על גירסה זו וטען כי מעולם לא סוכם עימו על השינוי. כמו כן טען כי בעקבות השינוי פנה בעבר לנתבע והלין על כך לרבות על העובדה כי החל מהמועד הנ"ל לא שולם לו מלוא שכרו וזכויותיו. נושא זה ידון בתביעתו של התובע להפרשי שכר. 68. נחזור לענייננו. הנתבע העיד כי לא יכול ליתן הסבר לרכיבים המפורטים בתלושי השכר שלאחר השינוי וכל שטען כי העביר את כל הנתונים למנהלת החשבונות שלו ועל פיהן נערך תלוש השכר. (סעיף 19 לתצהירו ועמוד 21 לפרוטוקול) הנתונים שטען הנתבע כי העביר להנהלת חשבונות - לא הוכחו בפנינו. גם מי מהנהלת החשבונות לא התייצב להעיד על מהות השינוי. 69. גרסת התובע בדבר שיעור השכר המוסכם מעת לעת נתמכת הן בתלושי השכר כאשר סכום הנטו בתלושים הינו סכום עגול. גרסת התובע גם לא נסתרה בחקירתו הנגדית או בכל ראיה נאמנה אחרת מטעם הנתבע. 70. נשאלת השאלה האם יש לראות בתוספות ששולמו לתובע בתלושי השכר כחלק משכרו הרגיל של התובע, כפי שטען או כתוספת לשיעור שכרו החודשי בסך של 6,500 ₪, כפי שטען הנתבע. 71. דעתנו כדעת התובע בנקודה זו. 72. באשר ל"תוספות" שפורטו בתלושי השכר של התובע, היינו תשלומי הבונוס וכן ש.נ. גלובלי, ככל שהוכח בפנינו מפי הצדדים, מדובר בתשלומים שלא הוכח כי תשלומם הותנה בתנאי או בגורם מיוחד. כאשר אין הדבר כך, אין מדובר ב"תוספת" שכר, אלא באחד ממרכיבי השכר הרגיל. הכינוי שבו מכנים רכיב שכר, אינו מעיד בהכרח על מהותו. המבחן לבירור מהות התוספת הוא המבחן הענייני. 73. באשר לתשלום הבונוס או הפרמיה, כפי שכונה בתלושי השכר, לא הוכח מפי הנתבע כי תשלום זה היה מותנה בתנאי כלשהו לרבות אופן חישובו. לפיכך יש לראותו כחלק מהשכר הרגיל. 74. באשר לש. נ. גלובליות - תשלום זה שולם לתובע החל מ-07/2009 בלבד, כפי שפורט בתלוש השכר. אין מניעה לסכם עם עובד תשלום גלובלי עבור עבודה בשעות נוספות ובמקרה זה מדובר בגמול נוסף על שעות עבודתו הרגילות שיש תמורה בצדן. מצב עניינים זה מתקיים לו היה נקבע עם התובע תשלום קבוע ונקוב במפורש, הבא להוסיף על השכר שנקבע כשכר יסוד שלו, ללא קשר עם מספר השעות הנוספות שביצע בפועל ובתנאי כי העובד יזכה לשכר של לא פחות מזה שהיה זוכה לו, אילו נערך רישום של שעות עבודתו. (ראה דב"ע מד' 3/43 דוד אלון - בנק ישראל, פד"ע ט"ז, 76) או כי הוכח מספר השעות בגינן שולם הגמול. 75. בנסיבות המקרה שלפנינו, הנתבע העיד כי רישום של שעות נוספות גלובלי נרשם באופן לאקוני, ללא קשר למספר השעות הנוספות וללא הסכמה באשר לסכום או למספר שעות נוספות מוגדרות אלא למקרה עתידי בו אולי יעבוד התובע שעות נוספות. וכלשונו "על מנת להיות מכוסה למקרה של עבודה בשעות נוספות" (סעיף 14 לתצהיר הנתבע). הנתבע הסביר בתצהירו כי מדובר בתשלום עתידי, אם התובע עבד מעבר למכסה השבועית או למכסה היומית ולפיכך, לגרסתו, גם כאשר עבד התובע שעות נוספות, לאחר שעות העבודה המקובלות, תוגמל בעבורן. 76. אין ספק כי תשלום ש. נ. גלובלי ששולם לתובע, ללא כל קשר למספר השעות וללא כל הסכמה קודמת ומפורשת באשר לשיעורו, הינו למעשה חלק משכרו הרגיל של התובע ולא ניתן להכיר בתשלום זה כגמול בגין עבודה בשעות נוספות. יצויין כי תשלום הגמול הנ"ל בתלושי השכר צויין בשיעורים משתנים אולם לא ניתן להסיק מהתלושים עבור כמה שעות שולם. גם לא ניתן להסיק כך מעדותו של הנתבע אשר הנטל מוטל לפיתחו. 77. בנסיבות אלה ולאחר עיון בתלושי השכר של התובע, אנו קובעים כי משכורתו הקובעת האחרונה לצורך חישוב זכויותיו - הינה בשיעור 8,000 ₪ נטו (9,954 ₪ ברוטו). התביעה להפרשי שכר 78. התובע תובע הפרשי שכר בסך של 12,816 ₪, בטענה כי בתקופה מ- 01/2009 עד 05/2010 קוזזו ממשכורותיו סכומים שלא כדין ושלא על דעתו. 79. התובע צירף טבלה לתצהירו (נספח ח'). 80. התובע טוען לזכאות להפרשי שכר עפ"י חישוב ההפרש בין השכר שטוען כי היה זכאי לקבל ושסוכם עמו לבין השכר ששולם לו בפועל, עפ"י האמור בתלוש. לצורך הוכחת גרסתו, צירף מספר תדפיסים מחשבון הבנק שלו. 81. הנתבע טוען בסיכום טענותיו כי ניכה משכרו של התובע, החל מ- 01/2009 עד 06/2009 סכומים לשיעורים על חשבון הלוואה בסך 10,000 ₪, שנתן בידי התובע לצורך ייצוג משפט במשפטו הצבאי וצירף לתצהירו קבלות (נספח א' - ב'). הנתבע הבהיר כי עם שובו של התובע לעבודה ב- 1.1.09, לאחר ששוחרר מהכלא, סוכם עמו כי הכספים ששילם הנתבע לעורכי הדין של התובע, יקוזזו משכרו לשיעורין (סעיף 8 - 9 לתצהיר). 82. התובע העיד בפנינו כי אכן מונה לו עורך דין וכי החזיר את הכספים לנתבע ובלשונו: "בסוף אני החזרתי לו את הכסף" (עמוד 9 לפרוטוקול). 83. הוכח בפנינו כי הנתבע פעל על פי בקשת התובע וכי ביקש לעזור לו ולכן שילם את הייצוג המשפטי. 84. הנתבע פירט את אופן התשלומים, בעדות שבפנינו, ואף הוסיף כי הדבר נעשה לפי בקשת התובע, לאחר שנעצר (עמוד 25 לפרוטוקול) ובהסכמתו, אם כי לא בכתב (עמוד 26 לפרוטוקול). 85. מעיון בטבלת הניכויים (נספח ח') עולה כי הבסיס לחישוב הינו שכר מוסכם שצויין מפי התובע בתצהירו החל מ- 01.2009. התובע צירף לתצהירו טפסי הפקדות השכר בחשבון הבנק שלו בגין חלק מהתקופה (הפקדות לחודשים 01/2009 - 08/2009 ומ - 01/2010 - 04/2010). 86. אין להתעלם מהעובדה כי גירסתו של הנתבע כי מימן לתובע ייצוג משפטי בגין ההליך בפני בית הדין הצבאי לא נסתרה. הנתבע הציג ראיות להעברת כספים ישירות לעו"ד. גם אם קיימת אי התאמה בין גירסתו הראשונית במכתבו מיום 30.8.10 (נספח ה' לכתב התביעה) על יתרת חוב של התובע בגין הוצאות אלה בסך 5,000 ₪ לבין טענתו כי מדובר בהלוואה בסך 10,000 ₪. בסופו של יום התובע טען כי שילם לנתבע את כל הכספים אולם לא הוכיח ולו בראשית ראיה את טענת "פרעתי" שנטענה על ידו. הנתבע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח מתן הכספים כהלוואה אולם התובע לא השכיל להוכיח כי השיב לנתבע את כל הכספים. 87. בנסיבות אלה טענת הנתבע כי סוכם כי הכספים יקוזזו לשיעורים ממשכורתו של התובע החל מתאריך שובו לעבודה ב- 01.01.09 לא נסתרה. מדובר גם בגרסה סבירה והגיונית. 88. התובע לא הכחיש העברת הכספים לבאי-כוחו והראיה כי היה מלווה בייצוג משפטי ולפיכך היה עליו להשיב הכספים וגם אם נוכו ממשכורותיו מעת לעת, אין מדובר בניכוי שלא כדין במקרה זה. 89. כאשר לא הוכח הבסיס העובדתי והמשפטי לאופן חישוב הפרשי השכר שפורטו בטבלה (נספח ח' לתצהיר התובע), דין תביעתו ברכיב זה להידחות. התפטרות בדין פיטורים 90. התובע התפטר מעבודתו עפ"י מכתב התפטרות מיום 28.4.10, בו נתן הודעה מוקדמת של חודש ימים לכניסת התפטרותו לתוקף וביקש כי ישולמו לו כל זכויותיו (נספח ת/7 לסיכומים). 91. המכתב הנ"ל נכתב ע"י התובע ללא ייצוג משפטי באותה עת. 92. לגרסת התובע, התפטר כי לא שולמו לו זכויותיו, לאחר שהתריע על כך עוד שנה קודם לכן, היינו ב- 06/2009 (סעיף 17 ו- 19 לתצהירו). לטענתו, בזמן עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת, חזר ודרש מהנתבע זכויותיו ושכרו, אך ללא הועיל (סעיף 26 לתצהירו). 93. לגרסת התובע, הנתבע הודה בעובדה כי לא שולמו לו זכויותיו עפ"י מכתב מיום 16.6.10, בו מודה כי התובע היה זכאי, באותו מועד, לימי חופשה, לביטוח פנסיוני ולדמי הבראה שצוינו במכתב כי ישולמו לו בחודש הבא (ת/5 לכתב הסיכומים) (כתב הוויתור). 94. התובע לא חתם על כתב הוויתור (עדותו בעמוד 28 לפרוטוקול). 95. בתגובה טען הנתבע כי התובע עזב לפתע את העבודה, לאחר שנתפס ע"י הרשויות. נטען כי לא תבע זכויותיו קודם לכן ולא נתן התראה כי יתפטר אם לא יינתנו לו זכויותיו ולפיכך לא נתן לנתבע הזדמנות ואפשרות לתקן את הנזק ודי בכך כדי לדחות תביעתו לפיצויי פיטורים. 96. הנתבע הוסיף כי התובע התפטר כדי לעבור לעבוד בעסק מתחרה, שנפתח ע"י העד מטעמו, ויקטור דימיטרי, שעבד מספר שנים בנתבע ועזב. 97. לגרסת הנתבע, הטענה כי התפטר ולא שולמו לו זכויותיו, הועלתה רק לאחר שקיבל ייעוץ משפטי. 98. עוד טען הנתבע כי רק לאחר שהתובע הודיע על התפטרותו ולקראת מועד תשלום משכורת חודש מאי 2010, העלה התובע בקשה לתשלום הבראה, תגמולים והנתבע השיב לו כי יברר זכויותיו ויעביר החישוב להנהלת החשבונות אך התריע בפניו כי לא ניתן לעשות כן בזמן קצר, לפני הכנת המשכורות והבטיח לו כי אם תגענה לו זכויות כלשהן, יקבלן בחודש הבא (סעיף 33 לתצהיר ועמוד 26 לפרוטוקול). 99. התובע העיד כי כבר ב- 06/2009 כתב לנתבע כי הוא לא משלם לו הזכויות. המכתב לא הוצג (עמוד 10 לפרוטוקול). כמו כן, אישר התובע כי באותו מועד החל הנתבע לנכות לו כספים ממשכורותיו. אחרי המכתב שוחחו ביניהם וטען כי הזכויות שתבע בגין הבראה ופנסיה לא שולמו לו (עמוד 10 - 11 לפרוטוקול). 100. טענתו של התובע כי פנה לנתבע עוד ב-06/2009 לא הוכחה בראיה כלשהי. יצויין כי התובע פרט בתביעתו כי ראה את תלוש השכר של חודש 06/2009 ראה רק ב- 16/03/10 (סעיף 8 לכתב התביעה) כמו כן, לא נטען בכתב התביעה כי פנה באותה עת לנתבע בדרישה לתשלום זכויותיו והוסיף כי רק לאחר 04/2010 פנה לייעוץ משפטי לברור זכויותיו. 101. למרות האמור לעיל התובע אכן השכיל להוכיח כי התפטר בדין פיטורים. 102. אין ספק כי הנתבע הודה כי לא שילם לתובע הפרשות לקופת גמל במהלך כל תקופת עבודתו. בכתב הוויתור שביקש להחתים את התובע, צוין כי ישולמו לתובע ימי החופשה הצבורים לטובתו וכן זכויות עתידיות אחרות (ת/5). 103. די בעובדה כי התובע התריע פעם אחת על אי תשלום מלוא משכורותיו או זכויותיו ואינו חייב להתריע פעם נוספת. 104. זאת ועוד, טענת הנתבע כי התובע לא נתן לו ההזדמנות לתקן דרכיו, מוטב ולא היתה נטענת. לנתבע היה די זמן והותר לשבת עם התובע, לבחון את טענותיו, לדאוג לחישוב מפורט ע"י הנהלת חשבונות ולשלם לתובע הזכויות שלא שולמו לו, לטענתו. לנתבע גם היה זמן לעשות כן בתקופת ההודעה המוקדמת בת חודש ימים שפירט התובע במכתב ההתפטרות מיום 28.4.10. 105. בנסיבות אלה גם טענת הנתבע כי יש לדחות את התביעה לפיצויי פיטורים שכן התובע לא פירט את הסיבה להתפטרותו במכתב ההתפטרות - דינה להידחות. אנו בדעה כי עם קבלת מכתב ההתפטרות הנתבע היה מודע לסיבה העיקרית להתפטרות התובע הנעוצה בחוסר שביעות רצונו מאי תשלום זכויותיו וניכויים משכרו. 106. ובאשר לטענת הנתבע כי התובע התפטר שכן ביקש לעבור לעבוד בעסק מתחרה, לא הוכחה. הנתבע פירט בתצהירו כי גרסתו נתמכת ע"י לקוחות שלו לשעבר והצהיר כי התובע לא בחל לעשות שימוש בכלים שלו ובחלקים של מקום העסק שלו, על מנת לעזור לעסק המתחרה אותו הפעיל ויקטור. טענה זו לא הוכחה בראיה כלשהי. כמו כן, לא הובאו עדים לתמוך בגרסה. התובע היה רשאי, בתקופת ההודעה המוקדמת של התפטרותו, לחפש עבודה לפרנסתו. ואין כל מניעה כי גם אם היה נפסק שרצונו היה לעבור ולעבוד עם ויקטור, אין בה כדי לסתור הגירסה כי הסיבה האמיתית להפסקת עבודתו בנתבע נעוצה באי תשלום זכויותיו. 107. לפיכך, יש לראות את התובע כמי שהתפטר בדין פיטורים ובעקבות כך זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. 108. התובע תבע בתביעתו פיצויי פיטורים עבור תקופת עבודתו בת 48 החודשים (לאחר ניכוי תקופת הפסקת העבודה בה שהה בכלא), עפ"י הוראת סעיף 10 (5) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ"ד - 1964, (להלן: "תקנות פיצויי פיטורים"). 109. לפיכך, זכאי התובע לפיצויי פיטורים שתבע בסיכום טענותיו ובסך של 32,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 31.5.10 ועד לפרעון המלא בפועל. לא מצאנו כל עילה שבדין לחייב את הנתבע בפיצוי הלנת פיצוי פיטורים שכן התגלתה מחלוקת אמיתית וכנה באשר לזכאותו. התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות 110. התובע תובע גמול בגין עבודה בשעות נוספות, בסך כולל של 63,462 ₪ (סעיף 71 לסיכום הטענות). 111. מתצהיר התובע ונספח י' גרסת התובע הינה כלהלן: א. התובע היה אמור לעבוד בעסק, בימים א' עד ה', בין השעות 08:00 עד 17:00 ובימי שישי מהשעה 08:00 עד 13:00. ב. בפועל, בתקופת הקיץ (מסוף חודש מרץ עד סוף חודש אוקטובר) עבד בימים א'-ה' מ- 08:00 עד 19:30, היינו שעתיים וחצי נוספות ותבע בגין רכיב זה גמול עבור כל תקופות הקיץ, כהגדרתו, מ- 1.6.06 עד 1.5.10, עפ"י התקופות והחישובים שפורטו בטבלה שצירף בשיעורים של 125% ו- 150% ובסך כולל של 52,813 ₪ (נספח י' לתצהירו). ג. עוד טען כי לעתים קרובות הועסק בימי שישי אחה"צ, בימי שבת ובימי חג, בתיקונים דחופים אצל לקוחות הנתבע ולא קיבל גמול בגין עבודה זו ותובע גמול בגין 6 שעות נוספות לחודש ושהוערך על ידו ובסך של 7,712 ₪. ד. בסוף קיץ 2006, בחודשים ספטמבר עד דצמבר, עבד בפירוק והתקנת מזגנים במאפיית "שיבולים" ובבית העסק "פרי ארצנו", עד השעה 22:00-24:00 מידי יום ותובע 4 שעות נוספות לכל יום ובסך הכל 240 שעות נוספות בסך של 15,984 ₪. 112. התובע טען בתצהירו כי מאחר והנתבע לא ניהל פנקס עבודה והשעות הנוספות לא זכו לרישום, ביקש להוכיח שעות אלה באמצעות זכרונו והעדת עובדים אחרים. 113. ואכן התובע הגיש תצהיר מטעמו של ויקטור דימיטרי, שאישר בתצהירו את שעות העבודה שטען התובע בתקופת הקיץ, לרבות הטענה כי בנוסף לעבודה השוטפת עסקו בביצוע תיקונים דחופים במשך 6 שעות חודשיות וכן אישר את השעות הנוספות בגין פירוק והקמת מערכות מיזוג אוויר בשני בתי העסק הגדולים באזור התעשייה באילת, היינו מאפייה בשם "שיבולים" ובית מסחר לפירות וירקות בשם "פרי ארצנו". בעבודה זו הצהיר כי עבדו לתוך שעות הערב והלילה ולפעמים עד חצות. 114. הנתבע טען כי שעות העבודה במקום העבודה היו קבועות. התובע עבד לעיתים שעות נוספות. לתובע שולם תשלום של בונוס כנגד כל עבודה או מאמץ נוסף אשר עשה בקיץ 2006 (סעיף 36 לכתב ההגנה). הנתבע הכחיש את שעות העבודה שטען התובע, בהקמת מערכת המיזוג במסעדת "שיבולים", למעט העובדה כי אכן התובע הועסק בהקמת המערכת (סעיף 37 לכתב ההגנה). 115. גרסת הנתבע להגנתו: א. שעות העבודה בעסק היום מ- 08:00 עד 17:00 ובאמצע היום שעת הפסקה. ב. התובע לא עבד שעות נוספות באופן קבוע. ג. התובע לא עבד בימי שישי באופן קבוע. ד. אם עבד התובע שעות נוספות (מעבר למכסה היומית או השבועית), שולמו לו "שעות נוספות גלובליות" (סעיף 14 לתצהיר). ה. התובע לא עבד בשבתות ובחגים ואם ביצע תיקונים מעבר לשעות העבודה הרגילות, תוגמל כספית. ו. התובע לא עבד בשעות הלילה וכן הכחיש הנתבע את תקופת העבודה במסעדת "שיבולים" וטען בין היתר כי לא ניתן היה לעבוד בשעות הלילה, שכן מדובר במסעדה שהיתה מלאה בלקוחות בשעות אלה. 116. הנתבע צירף תצהירו של רמי קינן, מנכ"ל חברת "מ.י.ר.ה שיבולים", ששכרה את שירותיו של הנתבע וביקש, באמצעות התצהיר, לדחות את גרסת התובע באשר לשעות עבודתו הנוספות שטען להן, אולם משך את התצהיר מתיק בית הדין. 117. הנתבע הגיש את פלט האזעקה של העסק לחלק מתקופת עבודתו של התובע, בתמיכה להוכחת שעות הפעילות של העסק וכן הגיש לתיק תצהירו של אורן אברהם, אשר התקין את מערכת האזעקה בעסק וצירף לתצהירו את פלט מערכת האזעקה תוך ציון שעות של דריכה ונטרול המערכת. התובע ויתר על חקירת העד הנ"ל. (החלטת בית הדין מיום 22/4/12). 118. התובע, בסיכום טענותיו, הדגיש כי את התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות יש לחלק לשתי תקופות, קודם ולאחר תיקון 24 לחוק הגנת השכר. ממועד כניסתו לתוקף של תיקון 24 (1.2.09) על המעביד החובה לנהל פנקס בדבר שעות העבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות והגמול שיש לשלם עבורןו טען כי הפרת חובה זו מזכה אותו בגמול שתבע לתקופה זו. המצב המשפטי 119. ההלכה הפסוקה כי ככלל, התביעה לגמול שעות נוספות, כמו גם לגמול עבודה במנוחה השבועית, היא מתביעות הממון המוגדרות, ואין לפסוק בה לפי אומדן או לפי שכר ראוי. התובע גמול שעות נוספות או גמול עבור עבודה במנוחה השבועית חייב להוכיח לא רק שעבד שעות נוספות, אלא גם את מספר השעות שעבד [דב"ע לב/32-3 מרלן פרוימוביץ - ישראל בר-אדון פד"ע ד' 39; דב"ע לז/2-1 תופיק חלד מחמוד - דקל מרקט שותפות פד"ע ח' 343; עע 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ ( 30.4.2002)]. חריג לכלל האמור נקבע זה מכבר בפסיקה, ולפיו די בהוכחת מתכונת קבועה של עבודה בשעות נוספות, על מנת לפסוק לעובד גמול עבודה בשעות נוספות. משמוכחת מתכונת עבודה קבועה, עובר הנטל אל המעביד להוכיח כי העובד נעדר מהעבודה [דב"ע לז/1-2 תופיק חלד מחמוד - דקל מרקט שותפות, פד"ע ח' 343; עע 1351/04 מראט זרצקי - שירותי אבטחה ושמירה (תשמ"ו) בע"מ ( 6.4.06)]. נוכח הקושי בהוכחת מספר שעות העבודה, והפגיעה האפשרית בעובדים המתקשים בהוכחה מדויקת של מספר השעות בהן עבדו, הוגמשו בעת האחרונה הכללים בדבר נטל הראיה בהוכחת מספר השעות הנוספות שבהן עבד התובע [ע"ע 402/07 ניצנים חברה לאבטחה וניהול פרוייקטים בע"מ- יאיר חודאדי (19.1.2010), בפסקה 16; ע"ע 459/07 דוד יפה - ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ (8.12.09). 120. בית הדין בפרשת ימית קבע, בין השאר: "מגמת הפסיקה היא הגמשת הכללים בדבר נטל הראייה שיחול על עובד התובע גמול שעות נוספות, בנסיבות שונות: מקרים בהם שוכנע בית הדין כי העובד עבד במתכונת עבודה קבועה הכוללת עבודה בשעות נוספות; מקרים בהם קיימת תופעה של העבדה בשעות נוספות ללא תשלום גמול שעות נוספות כמתחייב מהדין; מקרים בהם הדרישה להוכחה מדויקת של שעות העבודה אינה הולמת את נסיבות יחסי העבודה." [ע"ע 212/06, 209/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ- אלי אפרים ואח' (12.11.08). נפסק בפרשת ימית כי "מן הראוי לתת ביטוי מעשי לנפקות המשפטית של הפרת המעביד את חובותיו הרישומיות, דהיינו חובותיו לנהל פנקס שכר, פנקס שעות עבודה ומנוחה, מתן אישורים לעובד וחובות אחרות החלות עליו על פי הדין". בקשר לכך, נקבע כי "בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד כמתחייב מהוראות החוק יועבר נטל ההוכחה למעסיק" (שם, בפסקה 54 לפסק הדין). על העובד לשכנע את בית הדין כי המתכונת הקבועה שהוא טוען לה נכונה ואמיתית. את הסכום לתשלום ניתן לקבוע בדרך של אומדנה [ראו שם בפרשת ימית בפסקאות 83-84, וכן את עמדת השופטת ארד (כתוארה אז) באותה פרשה; כן ראו ע"ע 175/03 עמישב שירותים בע"מ - חנן אלדד ( 30.11.04)]. 121. בהתאם לסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951, מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית. על פי הודעה שפורסמה ברשומות [י"פ 4905, 27.7.00, ע' 4328], החובה לנהל פנקס שעות עבודה ומנוחה חלה על כל מי שמעביד עובד לצורך עסק, משלח יד או שירות ציבורי. 122. בסעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 נקבע כי: מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שכר העבודה המגיע לעובדיו, והשכר ששולם להם, וכן חייב הוא למסור לעובדיו, בכתב, פירוט שכר העבודה ששולם והסכומים שנוכו; 123. תכלית החובות הרישומיות המוטלות על המעביד על פי חוקי המגן היא לאפשר לעובד לדעת מה הן זכויותיו, לאפשר לו לעקוב אחר תשלום זכויותיו על פי החוק ולבדוק אם משולמות לו מלוא זכויותיו, ולסייע באכיפתן של זכויותיו. 124. בעקבות תיקון 24 לחוק הגנת השכר [חוק הגנת השכר (תיקון מס' 24) התשס"ח - 2008], נקבע (בסעיף 26ב) כי בהתקיים תנאים מסויימים יועבר נטל ההוכחה אל המעסיק ועליו יהיה להוכיח כי העובד לא עמד לרשות העבודה בשעות העבודה הנוספות השנויות במחלוקת. 125. תיקון 24 לחוק הגנת השכר הגמיש באופן ניכר את נטל הראיה המוטל על עובד התובע גמול שעות נוספות ממעסיקו. על פי הוראת החוק לאחר שתוקן, אי הצגת רישומי נוכחות חרף חובה לנהל פנקס שעות עבודה, מעביר בנסיבות מסוימות את נטל ההוכחה בתביעת עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול עבודה בשעות נוספות, לפתחו של המעסיק. 126. בפסיקה נקבע כי מקום בו המעביד לא קיים את חובתו על פי חוק לנהל רישום של שעות עבודתו של העובד ולשמרו, יש להגמיש את הכללים בדבר נטל הראייה החל על העובד התובע גמול שעות נוספות וליישם את דוקטרינת ה"נזק הראייתי" דהיינו הנזק שנגרם לתובע עקב אי היכולת לאמוד את נזקיו בשל מחדלי הנתבע.בעקבות נזק שכזה, יש מקום לתת סעד לתובע הנובע ממחדלי הנתבע. [עב (ב"ש) 2801/02 זומי גודווין ואח' - אילת אין בע"מ (מלון בריזה) ( 8.6.05); עב (ת"א) 300315/99 פואד ח'יר - עמישב בע"מ ( 22.9.05);דב"ע נז/3-140 כי"ל כימיקלים לישראל בע"מ - ד"ר לאונרד שור תק-אר 96 (44) 66. 127. כללו של דבר: מגמת הפסיקה היא הגמשת הכללים בדבר נטל הראייה שיחול על עובד התובע גמול שעות נוספות, בנסיבות שונות : מקרים בהם שוכנע בית הדין כי העובד עבד במתכונת עבודה קבועה הכוללת עבודה בשעות נוספות; מקרים בהם קיימת תופעה של העבדה בשעות נוספות ללא תשלום גמול שעות נוספות כמתחייב מהדין; בכל המקרים האלה, די בכך שהעובד הוכיח את מתכונת העבודה בכללותה, והוא אינו נדרש להוכחת מדויקת של שעות עבודתו. 128. ולעניינו, טענת התובע כי עבד מידי שנה בשנה בתקופת הקיץ מסוף מרץ ועד סוף אוקטובר בכל שנה שתיים וחצי שעות נוספות מידי יום ביומו, וטען כי מדובר במסגרת עבודה קבועה. טענה זו לא הוכחה. נטל הראייה מוטל על התובע להוכיח את היקף משרתו ושעות עבודתו . יצוין כי בכתב תביעתו של התובע, לא ציין התובע כי עבד בתקופות הנ"ל מידי יום ביומו שעתיים וחצי שעות נוספות כפי שתבע בתביעתו. אין ספק כי מדובר בטענה עובדתית מהותית אשר על התובע היה להעלות בהזדמנות הראשונה. יתרה מזו, התובע אף לא ציין בכתב תביעתו את מסגרת עבודתו הקבועה הרגילה. כל שציין בתביעתו הינה תביעה לגמול בגין עבודת ההקמה של מערכת המיזוג במאפיית "שיבולים". גם במכתבי הדרישה שנשלחו קודם להגשת התביעה, התובע לא ציין דרישה לתשלום גמול לעבודה בשעות לכל תקופה שהיא. 129. התובע העיד בפנינו כי היה מתייצב מידי בוקר בעבודה בשעה 08:00 והיה נאמר לו מה לעשות מידי יום ביומו. הוכח וגם נטען כי חלק מהעובודת שבצע היו מחוץ לחצרים ומעדותו ניתן להסיק כי רוב רובן של העבודות היו במשרד ובמחסן של הנתבע (עדותו בעמ' 7 לפרוטוקול). 130. התובע העיד בפנינו כי הוא זה שפתח את מקום העסק, וכן היה סוגר את העסק בסוף יום העבודה (עמ' 7 לפרוטוקול). עד התובע דימיטרי ויקטור דווקא העיד ההיפך ולגרסתו הוא זה שהיה פותח בבוקר את העסק והיה סוגר אותו גם בתקופה בו עבד התובע (עמ' 18 לפרוטוקול). 131. טענת התובע בדבר מסגרת עבודה קבועה של שעות נוספות מידי שנה בשנה החל משנת 2006 בתקופת הקיץ הארוכות (מסוף מרץ עד סוף אוקטובר) מצריכה ראיה נוספת מעבר לראיות ולטענות שטען התובע גם אם אין מחלוקת שהנתבע הפר את חובותיו ולא ניהל פנקס עבודה הן לפני תיקון 24 לחוק הגנת השכר והן לאחריו. 132. התובע ציין בחקירתו מקומות עבודה שונים בהם עבד אולם אין בכך להסיק מסגרת עבודה קבועה של שתיים וחצי שעות נוספות מידי יום. 133. התובע הודה כי העיד מזכרונו וכאשר התבקש להעיד או לציין היכן עבד מידי יום ביומו כולל חגים ועבודה בשבתות השיב: "אני עבדתי גם שעות נוספות עבדתי גם שבתות, בקיץ הרבה עבודה ולפעמים עבדנו עד שעה 19:00 או 19:30 לפעמים באתי הביתה והנתבע התקשר אלי ב-20:00". (עמ' 15 לפרוטוקול). 134. ללמדך כי התובע הודה בחקירתו כי מדובר בכך כי לפעמים עבד עד השעה 19:00 או 19:30 ולא כפי שצוין בטבלה כי עבד כך מידי יום ביומו. 135. אין חולק כי הנתבע לא ניהל יומן נוכחות או כל רישום בדבר שעות עבודתו של התובע . במקרה הנוכחי ובניגוד למקרים רבים שפורטו בפסיקת בתי הדין בנושא, גם התובע לא ניהל רישום מטעמו ולפיכך לא הוצגו בפנינו דוחות נוכחות כלשהם. 136. הנתבע צרף את פלט האזעקה של העסק לתקופות שונות במהלך עבודתו של התובע על מנת לדחות את גרסת התובע באשר למסגרת עבודתו הקבועה כפי שטען. התובע ויתר על חקירת העד אורן אברהם שצרף את הפלט. מעיון בפלט שצורף לתצהירו של אורן אברהם עולה כי ככלל שעות הפתיחה והסגירה של העסק הינן מ08:00 או 09:00 עד ל- 16:00 ו-17:00 ולעיתים בודדות נסגר העסק ב-18:00. 137. אומנם התובע טען כי ביצע עבודה מחוץ לחצרים של העסק היינו בבתים פרטיים או בעסקים אולם לא טען כי לא שב להחזיר הכלים לעסק לאחר תום העבודה. הנתבע העיד בחקירתו הנוספת ביום 30/4/12 כי שעות הפתיחה והסגירה של העסק הן על פי האמור בפלט. (עמ' 34 לפרוטוקול). כמו כן העיד כי גם בתקופות הקיץ, היו ימים שסיימו מוקדם ואף תקופות שלא היתה עבודה.( עמ' 35 לפרוטוקול). 138. הנתבע הכחיש בחקירתו כי התובע עבד במשך "התקופה החמה" מידי יום ביומו שתים וחצי שעות נוספות. כן טען כי תקופת הקיץ הינה חודשים יולי ואוגוסט ולא חודשים מרץ עד אוקטובר. הנתבע הודה בעדותו כי כל העבודות שביצע התובע לא חרגו מסיום יום העבודה בשעה 17:00. והעיד: "אם מסתכלים על אחוזים, שעות העבודה 90% הם רגילות ו-10% יש חריגה של רבע שעה עד עשרים דקות" (עמ' 25 בפרוטוקול). על מנת להוכיח גרסה זו ביקש להגיש את פלט מערכת האזעקה שבמקום העסק. 139. מעיון בדוחות הפלט שצורפו לתיק, הפלט תומך לכאורה בגרסה זו של הנתבע ולו לחודשים שבגינם הונפק הפלט.. 140. באשר לתביעת התובע לתשלום 4 שעות נוספות מידי יום במשך 3 חודשים בסוף קיץ 2006 כאשר עבד בפירוק והקמת מערכת מיזוג בבית העסק "שיבולים" , אנו בדעה כי יש לזכותו בתשלום כלשהו שכן הנתבע לא הוכיח כל הגנה ראויה לטענה זו.,זאת בנוסף לעובדה כי לא מלא חובתו לנהל פנקס שכר, חובה שהוטלה עליו גם קודם ליום 1.2.09. 141. באשר לרכיב זה נבקש לציין כי הנתבע בחר למשוך את תצהירו של רמי קינן מתיק בית הדין, כאשר עד זה היה אמור לבסס את הגנתו של הנתבע בדבר שעות עבודתו הנטענות של התובע באותה תקופה. לעד הנ"ל ניתנה הזדמנות להעיד לאחר החלטת בית הדין הארצי לעבודה אולם למרות זאת נמשך התצהיר. 142. כמו כן, הנתבע למעשה הודה כי התובע עבד בקיץ 2006 במאמץ ובעקבות כך נטען כי שולם לו בונוס. אומנם עולה מעיון בתלושי השכר לתקופת קיץ 2006 כי שולם לתובע בונוס אולם כפי שנקבע בפסק דין זה כי מדובר בחלק משכרו הרגיל וללא ספק אין מדובר בגמול בגין עבודה בשעות נוספות. 143. הפרת חובתו של הנתבע לנהל רישומים בפנקס שכר של התובע, גרמה לתובע "נזק ראייתי" שעל הנתבע לפצותו עקב מחדל זה גם אם מדובר בתקופה קודם ל 1.2.09 144. ובאשר לתיקונים הדחופים שביצע התובע מעת לעת בבתים או בבתי עסק מעבר לשעות עבודתו הרגילות לרבות בימי שישי אחה"צ, שבת או חג, מדובר בשעות שהוערכו על ידו ל-6 שעות חודשיות. אנו בדעה כי במקרה בו לא הוכחה אמיתות הערכה של השעות, אך אנו מאמינים לתובע כי מעת לעת נקרא לתיקונים מעבר לשעות עבודתו הרגילות. מאחר והנתבע לא נהל פנקס שכר, יש לפצות התובע בגין ה"נזק הראייתי" שנגרם לו על ידי הפרת חובה זו. 145. נבקש להדגיש כי חישובי התובע בסיכום טענותיו להוכחת גרסתו לעבודה בסופי שבוע או בחגים תוך הסתמכות על ידי העבודה של התובע שפורטו בתלושי השכר מחד, והטענה כי הנתונים בתלושים שגויים ופיקטיביים ובקש לפצותו עקב כך, הינן טענות שאינן מתיישבות זו עם זו, ובכל מקרה אינן מצדיקות לקבוע כי יש לזכותו במלוא הגמול שתבע בתביעתו ברכיב זה. 146. העובדה כי הנתבע הפר את חובתו לנהל פנקס עבודה אינה מזכה באופן אוטומטי את התובע בתביעתו ובהיקף שתבע שכן הנטל הראשוני מוטל עליו גם באשר לתקופה מיום 1.2.09. החל מתקופה זו, אם אכן עמד התובע בנטל הראשוני, עובר הנטל הנתבע המעסיק לסתור הגרסה. בתקופה זו, ניתן משקל בלתי מבוטל לעובדה, כי הנתבע לא ניהל פנקס שכר ובכך גרם גם "נזק ראייתי". 147. על פי הכללים שבפסיקה ובמכלול נסיבות המקרה הנדון, היינו הודאת הנתבע כי התובע עבד 10% מעבר למשרתו ברגילה כשעות נוספות, העובדה כי הודה שהתובע עבד בתקופה מסוימת במאמץ והוכח כי לא שולמו לו שעות נוספות, העובדה כי משך תצהירו של העד רמי קינן שיכול היה לתמוך בגרסתו והעובדה כי הפר את חובתו לנהל פנקס שכר במשך כל תקופת עבודתו של התובע, הרי כאשר התובע הוכיח גרסתו החלקית כי אכן עבד שעות נוספות יש לזכותו בפיצוי על פי אומדנא במקרה הנוכחי. בסכום שקבענו להלן לקחנו בחשבון שהתובע לא הוכיח כי עבד במשך כל תקופות הקיץ במסגרת עבודה קבועה שכללה שעות נוספות, והרכיבים הנוספים לא הוכחו במלואן. 148. אנו קובעים כי הנתבע ישלם לתובע סך של 10,000 ₪ בגין גמול עבודה בשעות נוספות. פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה 149. התובע תובע פיצוי בשיעור של 23,040 ₪ ברכיב זה, עבור כל תקופת עבודתו בת 48 החודשים (לאחר ניכוי תקופת שהותו בכלא). 150. התובע ערך החישוב עפ"י פיצוי בשווי 6%, עפ"י הוראות צו ההרחבה בענף תעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה (פורסם י"פ תשס"ה מס' 5332 מיום 27.9.2004 עמ' 86) ושצורף לסיכום טענותיו וסומן ת/1. 151. התובע תבע פיצוי בשיעור 6% משכרו גם בתביעתו ובתצהירו. 152. הנתבע טען כי יש לדחות גרסת התובע באשר לשיעור הפיצוי, שכן גרסתו בדבר החלת צו ההרחבה הופיעה לראשונה בסיכומים ובחירה זו מקפחת את יכולת ההתגוננות של הנתבע. כמו כן צוין כי במהלך המגעים לפשרה, הנתבע שלח מס' פעמים חישובים עפ"י צו ההרחבה לביטוח פנסיוני המקיף במשק, ללא כל עוררין מצד ב"כ התובע. 153. התובע טוען כי הסכם קיבוצי וצו הרחבה שפורסם ברשומות, הם בגדר ידיעת הדיינים וניתן להסתמך עליהם גם בלי להציגם ואף ביוזמת בית הדין. 154. נטען מפי התובע כי על תנאי ההעסקה שבין הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף המתכת (ת/1), שכן הנתבע הינו בעל עסק הנותן "שירות למתקני קירור ומיזוג אוויר", ענף הכלול בהגדרת "המעסיק" בצו ההרחבה . כן עונה העסק על התנאים ולפיו עובדים פחות מ-20 עובדים (עמוד 21 לפרוטוקול). 155. נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח הבסיס העובדתי, לטענתו, כי הוראות צו ההרחבה חלות במקרה הנדון על יחסי עבודה שבין הצדדים. 156. במקרה שלפנינו, התובע הוכיח טענה זו, בשים לב למהות עסקו של המעביד, כאמור בפרק ההגדרות של ההוראות המורחבות. 157. זאת ועוד. התובע תבע בתביעתו המקורית פיצוי בשיעור 6% ולא בשיעורים המפורטים בצו ההרחבה לביטוח פנסיוני המקיף במשק. 158. בנסיבות אלה, יש לזכות את התובע בסך של 23,040 ₪, שתבע בתביעתו. פדיון חופשה שנתית 159. התובע תובע פדיון 38 ימי חופשה שנתית בסך של 11,692 ₪ בניכוי סך של 2,250 ₪, שקיבל עפ"י האמור בתלושי השכר ולפיכך תובע יתרה של 9,442.60 ₪. 160. הנתבע חלק על גרסת התובע וטען כי לאור יומני החופשה שהגיש וצירף לתצהירו, לתובע שולמו 45.5 ימי חופשה ובנוסף 9 ימי פדיון חופשה בהם הודה התובע, היינו סה"כ שולמו לו 54.5 ימי חופשה במהלך עבודתו. 161. לאור הנתונים הנ"ל, טענת הנתבע כי יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובע, סך של 16.5 ימי חופשה שקיבל ביתר ובסך של 3,173 ₪. 162. התובע העיד בפנינו כי יצא לחופשה רק למשך 3 ימים בכל מהלך עבודתו (עמוד 11 לפרוטוקול). 163. במהלך הדיון מיום 15.11.11 הועברו לתובע יומני החופשה של הנתבע וניתנה החלטה בדבר קבילותם כראיה (עמוד 20 לפרוטוקול). מחקירת הנתבע עולה כי במהלך התקופה מ- 01/2007 על פי יומני החופשה, ניצל התובע 20 ימי חופשה בימי שישי בהם היה צריך לעבוד (עמוד 22 לפרוטוקול). ובלשונו של הנתבע: "הוא היה צריך לעבוד באותם ימי שישי, כשיש תקופות מסוימות שהעבודה יורדת ושלא יווצר מצב שהעובדים יוצאים ולא עושים כלום, אז אני מוציא אותם לחופש יזום, זה בדרך כלל בימי שישי כי זה ימים קצרים וזה לא כלכלי". 164. התובע, בסיכום טענותיו, מתעלם מרישומים אלה ומהעובדה כי ניצל בתשלום 20 ימי חופשה, בימי שישי בהם לא עבד. 165. עוד הוכח מפי הנתבע, כי עפ"י החישוב שערך בסיכום טענותיו, כי בגין ימי החופשה, לרבות ימי שישי, לא נוכה שכר משכרו של התובע ולו לגבי התקופה בה אין מחלוקת כי התובע היה עובד בשכר חודשי, בהיקף משרה של שישה ימים בשבוע וקיבל סך של 6,500 ₪ נטו. גם לגירסת התובע עבד בהיקף של 6 ימים בשבוע. 166. בית הדין בדק היומנים ועפ"י חישוביו צוין באותם יומנים כי התובע ניצל 16 ימי חופשה בימי שישי משנת 2007 ועד סיום העסקתו ובנוסף 37 ימי חופשה במהלך השבוע. חישוב זה אינו כולל העדרות מחמת מחלה שנרשמה באותם יומנים. 167. הנתבע טען, בכתב ההגנה, כי לתובע שולמו 39 ימי חופשה מאז אוקטובר 2007 וטען טענת קיזוז אך טענה זו לא כומתה. התובע חזר על גרסה זו גם בתצהירו. 168. רק בסיכום טענותיו כימת הנתבע את החישובים וטען למיצוי 54 ימי חופשה. 169. מאחר והתובע תובע 38 ימי חופשה, בקיזוז 9 ימים ששולמו לו, לאור האמור בפנקס החופשה אשר לא נסתר בעדות כלשהי, עולה כי התובע מיצה את ימי חופשתו ולא מצאנו כל עילה לזכות התובע בפדיון חופשה נוסף. גרסת התובע כי ניצל במהלך כל תקופת עבודתו 3 ימים בלבד אינה אמינה. יחד עם זאת, לא מצאנו כל מקום לקזז, מכל סכום שנפסק לתובע, את דמי החופשה שלטענת הנתבע שולמו לו ביתר במהלך תקופת עבודתו, שכן טענת הקיזוז לא כומתה בהזדמנות הראשונה בכתב תביעתו אלא רק בסיכום הטענות. 170. לפיכך, התביעה לפדיון חופשה נדחית. דמי חגים 171. התובע תובע פדיון 45 ימי חג לכל תקופת עבודתו, בחישוב זכאות של 9 ימים בגין כל שנה, עפ"י הוראות צו ההרחבה. 172. הנתבע טוען כי התובע אינו זכאי לדמי חגים, כי לא עבד בחג. כמו כן, נטען כי עד 05/2009 התובע עבד בשכר חודשי ולכן לא היה זכאי לדמי חג. 173. יחד עם זאת, הנתבע מודה בזכאות התובע לקבלת דמי חג, למרות הצהרת התובע כי עבד בשכר גלובלי, עבור השנים 2006 עד 2010. הנתבע מודה בזכאות בסך של 3,740.36 ₪. הנתבע ערך החישוב עפ"י 50% משכרו היומי הממוצע של התובע, לכל תקופה ותקופה וללא כל הסבר. 174. מאחר והנתבע מודה בסיכום טענותיו לזכאות התובע לדמי חגים ולו באופן חלקי, כאשר בחישוב נלקחה גם התקופה בה התובע היה עובד בשכר חודשי, אנו בדעה כי למרות אי הבהירות באשר לאופן החישוב, יש לזכות את התובע בסך בו הודה הנתבע, היינו בסך של 3,740.36 ₪ ולא מעבר לכך. פדיון דמי הבראה 175. התובע תובע פדיון דמי הבראה בגין 2 שנות עבודתו האחרונות, עפ"י הוראות צו ההרחבה בענף המתכת ובגין 12 ימים, בסך כולל של 7,632 ₪. 176. בצו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשלום קצובת הבראה, נקבע במפורש שעובד יהיה זכאי לקצובת הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד, וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים לפני תום תקופת עבודתו. 177. הנתבע טוען, בסיכום טענותיו, כי תביעת התובע כפופה לזכות ההתיישנות בת שנתיים ימים, אשר מחושבת מיום הגשת התביעה (26.10.10) ולכן זכאי התובע לדרוש דמי הבראה מיום 26.10.08 בלבד, היינו הלכה למעשה, מיום העסקתו מחודש 1.1.09 ועד להתפטרותו. בגין תקופה זו מודה הנתבע בזכאות התובע לקבלת סך 1,749 ₪. 178. יש לדחות את גרסת הנתבע באשר לתקופת ההתיישנות. תקופת ההתיישנות להגשת תביעה לפדיון דמי הבראה הינה 7 שנים ממועד ניתוק יחסי עובד ומעביד, בכפוף לכך כי לא ניתן לתבוע פדיון דמי הבראה, אלא עבור 2 שנות עבודתו האחרונות של העובד או העובדת. 179. במקרה שלפנינו, תבע התובע 12 ימים בגין שנת עבודתו הרביעית והחמישית, היינו לתקופה מ- 1.6.08 ועד 30.5.10. 180. נטל הראיה מוטל על הנתבע להוכיח כי אכן שילם לתובע מלוא דמי ההבראה ו/או פדיון ההבראה. 181. הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו. אמנם הנתבע הפנה בסיכום טענותיו לתשלום דמי הבראה בחודש יוני 2009 אך לא הוכח כי סכום זה שולם בפועל לתובע. התובע טען בתביעתו המקורית כי בגין חודש יוני 2009 הופקד בחשבון הבנק שלו רק 6,000 ₪ (הפקדה ב-7/09) והנתבע לא התייחס לטענה ספציפית זו. לפיכך טענתו בסכום טענותיו כי ביוני 2009 קבל התובע דמי הבראה, לא הוכחה. 182. בנסיבות אלה יש לזכות את התובע בסך של 7,632 ₪ שתבע בתביעתו. תלושי שכר 183. התובע תובע פיצוי בגין איחור במתן תלושי שכר ותכנם החסר והשגוי. 184. באשר לנתונים בתלושי השכר, ציין התובע כי לא נרשמו פרטים בסיסיים כמו פרטי המעסיק, שעות העבודה שעבד בפועל ורכיבי השכר השונים, לרבות העובדה שמדובר בתובע שהוא נשוי + 1. 185. התובע טוען כי את תלושי השכר לחודשים ינואר 2009 עד מאי 2009 קיבל רק בחודש יוני 2009. את תלושי השכר לחודשים יוני 2009 עד פברואר 2010 הצהיר התובע כי קיבל מהנתבע רק בחודש מרץ 2010, מועד בו החליט לפעול למימוש זכויותיו. כן הצהיר התובע כי תלושי השכר לשלושת חודשי עבודתו האחרונים נמסרו לו רק במצורף לכתב ההגנה (סעיף 4 לתצהיר). 186. הנתבע טען בעדותו כי עובדיו קיבלו התלושים כשהם ביקשו. עוד העיד כי היתה להם גישה חופשית לתלושים והתובע ניצל זאת בעבר. הנתבע העיד כי לא מסר תלושי השכר באופן אישי. (עמ' 23 לפרוטוקול). 187. התובע עתר לחייב הנתבע בפיצוי בסך 5,000 ₪ לחודש החל מחודש 02/2009 עד הגשת התביעה ב- 10/2010, בהתאם לתיקון חוק הגנת השכר. לאור תיקון תביעתו, העמיד הרכיב על סך 24,000 ₪ בלבד. 188. הנתבע, בסיכום טענותיו, אינו מתייחס באופן ספציפי לרכיב זה. 189. על פי הוראת סעיף 24א לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958, רשאי בית הדין לחייב מעביד בפיצויים לדוגמא היינו, פיצויים ללא הוכחת נזק אם מצא בית הדין כי המעביד לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד הקבוע בסעיף 24 לחוק הנ"ל או כי המעביד מסר לעובדו, ביודעין תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד כולם או חלקם, בניגוד להוראת סעיף 24 ב לחוק הנ"ל, בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעביד כאמור. 190. שיעור הפיצוי נתון לשיקול דעתו של בית הדין. 191. בנסיבות המקרה הנוכחי כאשר טענת התובע בדבר האיחור בקבלת תלושי השכר לא נסתרה בראיה מהימנה על ידי הנתבע, וכאשר הנתבע לא התייחס לרכיב זה בסיכום טענותיו, לרבות באשר לנזקים שטען להם התובע בגין האיחור ובשים לב למידת האיחור בקבלת בתלושים אנו בדעה כי יש לזכות את התובע בפיצוי של 1,000 ₪.. תביעת הקיזוז 192. הנתבע, בסיכום טענותיו, טוען לקיזוז 3,173 ₪ בגין ימי חופשה ששולמו לתובע ביתר. 193. טענה זו נדחתה בפסק דין זה בפרק של פדיון החופשה. 194. הנתבע, למעשה, זנח בסיכום טענותיו את רכיבי הקיזוז הנוספים שטען בכתב הגנתו והותיר לשיקולו של בית הדין האם להפחית את עלות תיקון הרכב אשר היה ברשות התובע ואשר המנוע לטענתו נשרף בשל אי החלפת שמן. 195. התובע, בסיכום טענותיו, אומנם התייחס לכל טענה וטענה, אולם לאור עמדת הנתבע, מתייתר הצורך לדון בטענות אלה, לרבות הטענה בדבר הנזק הישיר שנטען כי התובע גרם לרכב הנתבע. למעלה מן הדרוש יצוין כי הנטל להוכיח עילת הקיזוז מוטלת על הנתבע וזה האחרון לא השכיל להוכיח זכאותו לקיזוז נזקי הרכב בתביעה הנוכחית. 196. לפיכך, דין טענות הקיזוז - להידחות. סוף דבר 197. הנתבע ישלם לתובע תוך 30 יום הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים בסך של 32,000 ₪. ב. גמול עבודה בשעות נוספות סך של 10,000 ₪ ג. פיצוי בגין אי הפרשות לגמל סך של 23,040 ₪. ד. דמי חג - סך של 3,740.36 ₪. ה. פדיון דמי הבראה - סך של 7,632 ₪. ו. פיצוי בגין אי המצאת תלושי שכר - 1,000 ₪. 198. כל יתר תביעות התובע נדחות. תביעת הקיזוז נדחית. 199. הסכומים בהם חוייב הנתבע ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 31/5/10 עד לפרעון המלא בפועל. 200. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך כולל של 7,000 ₪. 201. מי מהצדדים רשאי להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד פסק הדין. בית סוהר / כלאמאסריחסי עובד מעביד