טענתה המרכזית של המבקשת בבקשה לעיכוב הליכים הינה שהיות ובשני ההליכים יהיה צורך לבחון את טענת המבקשת כי התנהלות המשיבה גרמה לה נזקים (שכנגדם היא קיזזה את הסכומים שהיה עליה להעביר למשיבה), הרי שיש לעכב את ההליכים בתביעה דנן עד להכרעה בשאלה באם אכן גרמה המשיבה למבקשת נזקים-שאלה שתתברר ממילא בהליך המקביל המתנהל בביהמ"ש המחוזי. מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא עיכוב הליכים הליך תלוי ועומד: ראשית דבר בפני בקשת המבקשת לעכב את ההליכים בתובענה שבכותרת, וזאת עד לאחר מתן הכרעה בהליך תלוי ועומד - ת.א. 19155-12-10 יתדות ניהול פרוייקטים ושיפוצים בע"מ נ' י.ע.ז חברה לבניה ופיתוח בע"מ, המתנהל בבית המשפט המחוזי מחוז מרכז (להלן: "התביעה התלויה ועומדת") - מהטעם שמתעוררות באותו הליך שאלות זהות לשאלות המרכזיות המתעוררות בתובענה שבכותרת. בד בבד עם הגשת בקשה זו הוגשה מטעם המבקשת בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות להגן באופן שמבוקש כי בקשת הרשות להגן תוגש תוך 30 יום מיום ההכרעה בבקשה המקדמית שבפני לעיכוב ההליכים עקב ההליך התלוי ועומד. ביום 26.6.2012 התקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים ונשמעו טיעוני ב"כ הצדדים בע"פ. כמו כן, עיינתי בטיעוני הצדדים בכתב במסגרת הבקשה, התגובה והתשובה לתגובה. אסקור להלן את טיעוני הצדדים: טיעוני המבקשת: קיומו של הליך תלוי ועומד שבמסגרתו נדונה שאלה מרכזית נשואת התביעה דנן: ביום 14 בספטמבר 2011 הגישה המשיבה כתב תביעה כנגד המבקשת בסדר דין מקוצר, אשר במסגרתו טענה כי על המבקשת לשלם לה סך של 174,581.37 ₪ (להלן: "התביעה"). עסקינן בתביעה לקבלת תשלום בגין עבודות שביצעה המשיבה עבור המבקשת כקבלן משנה, במסגרת חוזים אשר נערכו בין המבקשת לבין משרד הביטחון לביצוע עבודות תחזוקה בבסיסי צה"ל. לטענת המבקשת, לצורך הכרעה בתביעה יהיה על ביהמ"ש לדון ולהכריע בין היתר, בשאלה האם המבקשת אכן חבה למשיבה כספים (דבר המוכחש), או שמא המשיבה הסבה נזקים למבקשת ועל כן המבקשת קיזזה כדין את הסכומים כנגד נזקיה. לטענת המבקשת, אם יתברר כי המשיבה הסבה למבקשת נזקים לא מבוטלים המתבטאים בהפסדים כספיים משמעותיים, נוכח התשלומים שנאלצה המבקשת לשלם לרשויות המס בגין הנפקת חשבוניות הנוגעות לעבודות פיקטיביות אשר בוצעו על ידי המשיבה, ובשל נזקים נוספים שנגרמו למבקשת בשל הוצאת חשבוניות אלו, אשר יפורטו להלן, מן ההכרח יהיה לדחות את התביעה דנן, שכן הקיזוז בוצע על ידי המבקשת כדין. לשיטתה של המבקשת, שאלה זו בדיוק - האם המבקשת אכן חבה כספים למשיבה, או שמא איננה חבה לה מאומה - שכן נגרמו לה נזקים ניכרים בעקבות מעשיה ומחדליה של המשיבה - עומדת במרכזה וביסודה של התביעה התלויה ועומדת בפני ביהמ"ש המחוזי מחוז מרכז, והכל כמפורט להלן. עוד ביום 13 בדצמבר 2010 קרי - כמעט שנה לפני הגשת התביעה שבכותרת, הגישה המשיבה כנגד המבקשת את התביעה התלויה ועומדת לבית המשפט המחוזי - מרכז. התביעה התלויה ועומדת עוסקת בשתי שאלות מרכזיות, שאחת מהן הינה האם המבקשת חבה למשיבה כספים בגין עבודות אשר המשיבה ביצעה עבורה כקבלן משנה במהלך השנים האחרונות. במסגרת כתב ההגנה שהגישה המבקשת בתביעה התלויה ועומדת, טענה המבקשת, בין היתר, כי הוציאה חשבוניות עבור עבודות שדווחו על ידי המשיבה (היות והמבקשת סמכה אז על דיווחיה של המשיבה בעיניים עצומות), אך לימים, התברר כי עבודות אלו היו "פיקטיביות" שלא בוצעו מעולם, או עבודות אשר לא ניתנו בגינן האישורים המתאימים מצה"ל, והמשיבה לא הגישה את החשבוניות מעולם למשרד הביטחון לצורך קבלת תשלום עבורן. כתוצאה מהאמור, טוענת המבקשת כי נגרמו לה נזקים כספיים כבדים שכן המבקשת שילמה כספים רבים לרשויות המס בגין החשבוניות שהוציאה, אך לא קיבלה כספים כלשהם ממשרד הבטחון עבור אותן חשבוניות. כשגילתה המבקשת שזהו מצד הדברים היא ניסתה לבטל את החשבוניות על מנת לקבל זיכוי מרשויות המס. העניין גרר חקירה של רשויות המס, והמבקשת נאלצה להוציא הוצאות רבות על רואי חשבון ועורכי דין שיסייעו לה להתנהל מול רשויות המס בעניין זה. זאת ועוד, מעשיה של המשיבה סיכנו את המוניטין רב השנים של המבקשת אצל משרד הביטחון, שכן אלה גילו כי מנסים להוציא מהם כספים עבור עבודות שכלל לא מבוצעות. המוניטין של המבקשת אף נפגע בשל איכות העבודה הירודה שביצעה המשיבה, כקבלנית המשנה של המבקשת בעבודות שבוצעו עבור צה"ל ומשרד הביטחון. המבקשת מציינת כי התביעה התלויה ועומדת בביהמ"ש המחוזי נמצאת בשלב מתקדם ולאחר שהוגש כתב תביעה מתוקן וכתב הגנה מתוקן וקבוע דיון קרוב בתיק במעמד הצדדים . המבקשת ציינה כי לצורך בירור והכרעה במחלוקת העובדתית בין הצדדים בהקשר זה בתביעה התלויה ועומדת, יידרש כב' ביהמ"ש המחוזי להכריע בין הגרסאות הסותרות שיובאו על ידי הצדדים בתצהיריהם, לרבות באמצעות חקירות מדוקדקות של אותם מצהירים. בדיון שהתקיים בפני במעמד הצדדים ביום 26.6.2012, טען ב"כ המבקשת כי ביחס לטענת המשיבה כי אין קשר בין העבודות שהוגשה תביעה עליהן כאן לבין העבודות כביכול שבגינן הוגשה התביעה בביהמ"ש המחוזי מרכז, הרי שמעבר להשלכת הקביעה העובדתית שם על התביעה דנא, מודגש כי מדובר באותם פרויקטים. החשבוניות ששם תובעים לגביהן הן באותם פרויקטים שבהם הוצאו החשבוניות שהוגשה התביעה לגביהם כאן. ב"כ המבקשת ציין כי המבקשת בחרה שלא להגיש תביעה שכנגד כי ברגע שהדין נותן למבקשת את האפשרות לבצע סעד עצמי ולקזז כספים ברי שאפשרות זו עדיפה למבקשת על פני הגשת תביעה שכנגד. מנגד, לטעמה של המשיבה יש לדחות את בקשותיה של המבקשת, הן לעיכוב הליכים לאור קיום הליך תלוי ועומד והן להארכת מועד להגשת בר"ל וזאת מהטעמים הבאים: 13. הבקשות שבכותרת שהוגשו על ידי המבקשת מכילות עובדות המשמשות להן, לכאורה, בסיס, ונסבות סביב הנזקים שטוענת להם המבקשת ושנגרמו לה על ידי המשיבה, אך העובדות אינן נתמכות בתצהיר ומשכך, אין כל תשתית עובדתית לכאורית לעיון בבקשות של המבקשת, וממילא אי אפשר לקבל אותה. 14. עמדתה של המשיבה הינה שעל בית המשפט הנכבד לדחות את הבקשות על יסוד העובדות שפורטו עד כה, מהנימוקים הבאים: בהתאם להסכמה שהיתה בין הצדדים (ועודה תקפה) על המבקשת היה להגיש לביהמ"ש את הבקשה לקבלת רשות להתגונן עד ליום 1.1.11. גם על פי התוספת הלא מוסכמת של המבקשת לבקשה, היא ביקשה (וקיבלה בטענת שווא) רשות להגיש בקשות אחרות על הבקשה לרשות להתגונן, אך לא בקשות שעומדות בסתירה לה. על כן, בקשה (2) לקבל אורכה נוספת של 30 יום מיום קבלת ההחלטה עומדת בסתירה להסכמה בין הצדדים, שביהמ"ש נתן לה תוקף, והיא שהבקשה לרשות להתגונן תוגש עד ליום 1.1.11. בנוסף, בקשה (1) לעיכוב ההליכים עומדת בסתירה לרשות שהמבקשת קבלה, שהבקשות "האחרות" שלה יהיו בנוסף על הבקשה לרשות להתגונן, שאותה התחייבה להגיש עד ליום 1.1.11. לפיכך, אין כל יסוד ובסיס לבקשתה של המבקשת לקבל את הארכה המבוקשת על ידה. למעשה, זמנה של המבקשת חלף, והיא עומדת חסרת הגנה מול התביעה. באין התגוננות מצד המבקשת בפני התביעה, זכאית המשיבה, לפי תקנה 206 לתקנות סדר הדין האזרחי או על פי כל דין אחר ליתן למשיבה פסק דין על מלוא סכום התביעה כמפורט בכתב התביעה. 15. לטעמה של המשיבה, אין יסוד לבקשה לעיכוב ההליכים בתובענה המשיבה הגישה בחודש 12/10 בגדר ת.א. 19155-12-10 שמתנהל בבית המשפט המחוזי בפתח תקווה, תביעה כספית גדולה בגין תשלומים שמגיעים למשיבה מהמבקשת, על פי מספר חוזים שנכרתו ביניהן, וכן תביעה לפיצויים בשל הפרת הסכם. לאחר כשנה, בחודש 9/11, הגישה המשיבה את התביעה דנן בבית משפט זה נגד המבקשת. התביעה עוסקת בעבודה אחרת ובהסכמים אחרים, ועילתה אי העברת כספים שמגיעים למשיבה. זכותה של המשיבה לכספים אלה נובעת מעבודות שביצעה כקבלן משנה של המבקשת במסגרת אותן התקשרויות אחרות. התשלום נשוא התביעה, מהוות יתרת כספים שעיקרם שולם ונתקבל, וזכותה של המשיבה לקבלם מהמבקשת, כעולה מנספח א' לכתב התביעה, אינה שנויה במחלוקת. המשיבה מציינת כי המבקשת לא קזזה ולא הגישה תביעה שכנגד נגד המשיבה בגין נזקים כביכול אלה: וכן, כי המבקשת אינה נוקבת בשום מקום בסכום כלשהוא שהמשיבה כביכול חבה לה. המשיבה טוענת כי אין כל קשר עובדתי בין שתי התביעות, והדבר המשותף היחיד להן הם הצדדים. לפיכך, גם טענתה של המבקשת, שהדיון וההכרעה הנפרדים בתביעה דנן יהווה בזבוז של זמן, הינה טענה חסרת יסוד. טיעוני המבקשת בתשובה לתגובת המשיבה: 16. אין צורך לצרף תצהירים לתמיכה בבקשות שהגישה המבקשת, שכן הבקשות הסתמכו על כתבי הטענות שצורפו לבקשות, ועל טענות משפטיות. מסעיף 3 לתגובה ניתן ללמוד, כי טענת המשיבה בעניין זה מופנית בעיקר כלפי התיאור המופיע בבקשה לעיכוב הליכים על הנזקים שנגרמו למבקשת בשל התנהלות המשיבה - אלא שבניגוד לטענות המשיבה, גם תיאור זה, לשיטתה של המבקשת, אינו צריך להיתמך בתצהיר - כל שהמבקשת צריכה היתה להראות הוא שטענות אלו הינן חלק ממסכת הגנתה גם בהליך המקביל, עניין העולה בבירור מכתב ההגנה שהגישה המבקשת בהליך המקובל, ואשר עותק ממנו צורף לבקשה לעיכוב הליכים. ביחס לבקשה להארכת מועד - לטענת המבקשת, בבקשה זו אין כל עובדה שיש לתומכה בתצהיר. כל שיש בבקשה זו הוא תיאור הבקשה לעיכוב הליכים שהוגשה לבית המשפט הנכבד, וטיעון משפטי, לפיו בנסיבות אלו יש מקום להאריך את המועד להגשת בקשת רשות להתגונן. 17. לשיטתה של המבקשת, אין כל אמת בטענות ההטעיה שמעלה המשיבה: המשיבה מעלה בתגובה שלל טענות להטעיה, שלה ושל ביהמ"ש הנכבד, שכל אחת מהן מופרכת מחברתה לטענתה של המבקשת. כך, בכל הנוגע לטענות המשיבה (בסעיפים 6-9 לתגובה) כי המבקשת הטעתה את המשיבה ביחס להסכמה על הארכת המועד, אין בטענות אלו כל אמת. בכדי להשיב לטענות המשיבה, מפרטת המבקשת את השיחות וההסכמות בין ב"כ המבקשת לב"כ המשיבה. 18. לטענת המבקשת, הבקשות שהגישה המבקשת אינן עומדות בסתירה לבקשה המוסכמת להארכת מועד. 19. לגופו של עניין, טוענת המבקשת כי אין בידי המשיבה מענה לטענת המבקשת כי יש לעכב את התביעה דנן: ראשית, טוענת המשיבה טענה עובדתית (בסעיף 18 לתגובה), כי המבקשת לא קזזה את הסכומים הנתבעים על ידה בעוד שהמבקשת הודיעה במפורש למשיבה, ביום 16 במאי 2011 כי היא מקזזת את הסכומים שעליה להעביר למשיבה בשל הנזקים שנגרמו לה ומצורף מכתב של המבקשת בענין זה כנספח ג' לכתב התביעה וכנספח "1" לתשובת המבקשת לתגובה. מעבר לכך, טוענת המשיבה (בסעיפים 18-20 לתגובה) טענות משפטיות כנגד תוקפו של הקיזוז וכנגד צדקת טענותיה של המבקשת כי נגרמו לה נזקים. אליבא דמבקשת, אלו טענות שדורשות בירור בהליך עצמו ואינן חלק מהכרעה בשאלה האם יש לעכב את ההליך דנן. דיון והכרעה- טענתה המרכזית של המבקשת בבקשה לעיכוב הליכים הינה שהיות ובשני ההליכים יהיה צורך לבחון את טענת המבקשת כי התנהלות המשיבה גרמה לה נזקים (שכנגדם היא קיזזה את הסכומים שהיה עליה להעביר למשיבה), הרי שיש לעכב את ההליכים בתביעה דנן עד להכרעה בשאלה באם אכן גרמה המשיבה למבקשת נזקים-שאלה שתתברר ממילא בהליך המקביל המתנהל בביהמ"ש המחוזי. כאמור, המבקשת ציינה כי לצורך בירור והכרעה במחלוקת העובדתית בין הצדדים בהקשר זה בתביעה התלויה ועומדת, יידרש בית המשפט שם להכריע בין הגרסאות הסותרות שיובאו על ידי הצדדים בתצהיריהם, לרבות באמצעות חקירות מדוקדקות של אותם מצהירים. שוכנעתי כי להכרעה בתביעה התלויה ועומדת תהיה השלכה מכרעת על התביעה דנן - שהרי אם טענת המבקשת בתביעה התלויה ועומדת תתקבל, וייקבע כי נגרמו למבקשת נזקים ניכרים עקב מחדליה ומעשיה הפסולים של המשיבה, אזי יתייתר הדיון בשאלה העובדתית הסבוכה האמורה, שבירורה נדרש גם במסגרת התביעה שבכותרת. בכך יתייעל ההליך השיפוטי, ולא ייגרם לבית המשפט ולצדדים בזבוז של זמן יקר ומשאבים. בפסק הדין המנחה בע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל פ"ד כט (2) 477 (להלן: "הלכת אל-עוקבי"), בעמ' 483 נקבע: "כאמור, השאלה המרכזית בשתי התביעות היא זהה. אין להכביד על בתי המשפט בדיון מקביל באותה שאלה מהותית, שאם לא כן, שני בתי המשפט יצטרכו לשמוע בנפרד ראיות דומות וטיעונים דומים, ואף עלולים הם באותו עניין להגיע לתוצאות הפוכות". הלכה זו בעניין הליך תלוי ועומד יפה לעניינינו. עיכוב ההליכים בתובענה דנן עד להכרעת ביהמ"ש המחוזי מרכז יחסוך זמן שיפוטי של בית משפט זה, יחסוך מהמבקשת את הצורך לנהל הליכים כפולים, על ההוצאות הכרוכות בכך, וימנע את האפשרות של קבלת הכרעות שיפוטיות סותרות. לשם עיכוב ההליכים אין צורך בקיומה של חפיפה מוחלטת בין כל הפלוגתאות העומדות להכרעה בשתי התביעות, אלא די בכך שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגייה מהותית או שאלה מרכזית. ר' הלכת אל-עוקבי, בעמ' 482-481: "...אין זה הכרחי, שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים העשויים להידון בשתי התובענות. העיקר הוא, כאמור, שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית... ..אמנם, בכל אחת מהתביעות עשויות להתעורר שאלות נוספות, אך השאלה המרכזית שבשתיהן היא זהה...". ראו גם דבריו של כב' השופט ב' אוקון בבש"א (י-ם) 946/05 צח אורני תק-מח 2006(1) 2146- "המבחן להעמדת הליכים בשל הליך תלוי ועומד פורש בפסיקה באופן רחב, כך שלא נדרשת זהות וחפיפה מוחלטת בין כלל הנושאים הנדונים בהליכים השונים ודי בכך ששאלה מהותית דומה היא שעומדת להכרעה בהליכים הללו... סמכותו של ביהמ"ש לעכב הליך כאשר מתקיים הליך אחר המעורר שאלות דומות היא סמכות שבשיקול דעת, המופעלת תוך שקילת יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, לשכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות וכיו"ב (רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי נ' קפלן תק-על 2002 (1) 860)..." בענייננו, השאלה המרכזית והמהותית הניצבת בבסיסן של שתי התביעות (התביעה דנן ותביעת יתדות) הינה השאלה העובדתית - האם חבה המבקשת כספים למשיבה, או שמא התנהגותה של המשיבה הביאה לכך שנגרמו למבקשת נזקים כבדים. כאמור לעיל, בירור התשובה לשאלה עובדתית זו, הנידונה במסגרת התביעה התלויה ועומדת, תביא לפישוט משמעותי של ההליך דנן, שכן יחסכו עדויות רבות וחקירות ממושכות. נראה כי אם לא יעוכבו ההליכים בתביעה דנן, משמעות הדבר תהא כי יתנהלו שני הליכים מקבילים (תביעת יתדות והתביעה דנן) במסגרתה תידון, בין היתר, אותה שאלה עובדתית מרכזית, זאת על אף שההכרעה בתביעת יתדות תייתר את הצורך להכריע בשאלה זו בתביעה דנן. לעניין זה יפים דבריו של ביהמ"ש העליון בע"א 615/84 אברהם מרקוביץ - חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' סתם, פ"ד מב (1) 541, בעמ' 545: "לעיתים קרובות מתברר שתביעה מסויימת הינה מיותרת וחסרת משמעות רק עם סיומו של הליך אחר, אשר היה עדיין תלוי ועומד בפני ערכאה של בתי המשפט כאשר הוגשה התביעה נשוא הדיון. כאשר אופציה כזאת צפויה מראש, יצדק ביהמ"ש בדרך כלל אם יסרב לדון בתביעה השנייה בטרם ניתן פסק דין סופי בהליך האחר". כל השיקולים הרלבנטיים, ובכללם, יעילות הדיון והמערכת השיפוטית, חסכון זמן ומשאבים ומניעת הכרעות סותרות, מובילים לתוצאה, לפיה יש לעכב את ההליכים בתביעה דנן. מאידך, עיכוב ההליכים לא יגרום כל עוול למשיבה, שכן ההכרעה בשאלת חובת המבקשת, ממילא נחוצה לצורך הכרעה בתביעה דנן. נתתי דעתי לטענת המשיבה כי בקשה זו אינה נתמכת בתצהיר ועל כן דינה להדחות, ברם בקשה זו אינה נתמכת בתצהיר באשר היא מבוססת על טענות משפטיות, על כתב התביעה בתביעה שבכותרת ועל מסמכי תיק ביהמ"ש בתביעה התלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי - מרכז. בבואי להכריע בבקשה עיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד, אינה אמורה להכריע בטענות המבקשת על הנזקים שנגרמו לה, אלא לבחון האם טענות אלו הינן במחלוקת גם בהליך המקביל, כלומר האם בשני ההליכים מתעוררות שאלות זהות. לעניין זה אין כל צורך בצירוף של תצהיר, אלא בצירוף כתבי הטענות שהוגשו בהליך המקביל, כפי שעשתה המבקשת. לא מצאתי ממש בטענת ההטעיה שלה טוענת המשיבה ביחס למבקשת וזאת מהנימוקים שמפורטים בתשובת המבקשת ונסקרו להלן וכן למשמע טיעוני המבקשת מפי ב"כ בדיון דהיון בסוגייה זו. המבקשת בחרה שלא להגיש תביעה שכנגד ונתתי דעתי לטיעוני המשיבה בנדון, ברם צודקת המבקשת בדבריה כי ברגע שהדין מאפשר למבסקשת לבצע סעד עצמי ולקזז כספים, זכותה של המבקשת לנקוט בדרך זו. על יסוד כל הטעמים המפורטים לעיל, הריני להורות על עיכוב ההליכים בתובענה שבכותרת עד להכרעתו של כב' בית המשפט המחוזי - מרכז בעניין התביעה התלויה ועומדת. כמצויין לעיל, בד בבד עם הגשת בקשה זו הוגשה מטעם המבקשת בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות להגן. בקשה זו תואמת את המדיניות השיפוטית הראוייה ויש בה כדי למנוע בזבוז זמן יקר ועלויות מיותרות למבקשת. משעה שהחלטתי לעכב את ההליכים לאור קיומו של הליך תלוי ועומד ובהתאמה לטענות המבקשת בבקשה לעיכוב הליכים , מצאתי כי מן הראוי להאריך את המועד להגשת בקשת רשות להגן, באופן שיתאפשר למבקשת להגיש אותה, ככל שיהיה בכך צורך, תוך 30 יום . בנסיבות דנן, לאור השלב המקדמי בו מצוי ההליך, נחה דעתי כי אין במתן הארכה המבוקשת משום פגיעה במשיבה. יוער ויובהר כי בתי המשפט נוטים ליתן ארכה להגשת בקשת רשות להגן בנסיבות שבהן מתבקש עיכוב הליכים בשל הליך ועומד, ואין הם רואים מניעה מלפסוק בבקשה לעיכוב הליכים על אף שטרם הוגשה בקשת רשות להגן. כך למשל בבש"א (מחוזי ת"א) 21081/08 ורדה דביר נ' אלכסנדר ישורון, תק-מח 2009 (1) 9165, 9167 (2009) בית המשפט קבל את בקשתו של הנתבע להארכת המועד להגשת בר"ל ואף עיכב את ההליכים בתביעה בסדר דין מקוצר עד למתן הכרעה בהליך התלוי ועומד, כיוון שלהכרעה זו השפעה ישירה ומהותית על התביעה הנדונה בסדר דין מקוצר, וכל זאת בטרם הוגשה בקשת הרשות להתגונן. סוף דבר: בבואי להכריע בבקשה עיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד, אינה מכריעה האם טענות המבקשת על הנזקים שנגרמו לה, הינן נכונות מבחינה עובדתית או משפטית. כל שנבחן בשלב זה הוא האם טענות אלו של המבקשת הינן במחלוקת גם בהליך המקביל. אין זה הכרחי, שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים העשויים להידון בשתי התובענות. העיקר הוא, כאמור, שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית, כפי שמתרחש במקרה דנן. משכך הנני מורה על עיכוב הליכים עד להכרעה בהליך המתנהל במחוזי וכן נותנת בזאת ארכה בת 30 יום להגשת בקשת רשות להגן, כמבוקש. הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪, יושתו על המשיבה לטובת המבקשת. הליך תלוי ועומדעיכוב הליכים