מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצוי על עיכוב בסיום פרויקט בניה: א. מהות התובענה זו תביעה כספית לתשלום פיצוי בסך 8,745,080 ₪ בגין הוצאות ישירות שנגרמו לתובעת בשל עיכוב שנוצר באשמת הנתבעת בהשלמת פרוייקט "נתב"ג 2000" (להלן: "הפרויקט"), וכתוצאה מכך עיכוב בביצוע עבודות המיזוג של התובעת בטרמינל האווירי בתקופה שבין סוף נובמבר 2001 ועד ליום 30.4.2003 (להלן: "התקופה"). ב. כללי התובעת הינה חברה העוסקת בעבודות מיזוג אוויר ואוורור. מטרותיה הקמה והפעלה של שדות התעופה. בתקופה הרלבנטית לתביעה הקימה הנתבעת את הפרויקט, לאחר שזכתה במכרז של הנתבעת. בחודש אוגוסט 2002 נקלעה התובעת לקשיים כלכליים. כתוצאה מכך ניתן ביום 7.08.2002 צו הקפאת הליכים. במסגרת הליכי ההקפאה מונה מר משה סולומון לנאמן על נכסי החברה (להלן: "הנאמן"), ביום 23.5.2003 הגיעה התובעת להסדר עם נושיה לפיו זכויות התביעה הוקנו לה עד ליום 30.4.2003. ג. תמצית טענות הצדדים 1. טענות התובעת התובעת זכתה במכרז אותו ניהלה הנתבעת. במסגרת המכרז נחתם הסכם ביום 19.10.1998 (להלן: "ההסכם") (נספח א' ל-ת/2) לפיו התובעת תבצע את עבודות מיזוג האוויר בטרמינל האוירי, הפרטים הוסדרו בנספח תנאים כללים. סעיף 5.3 להסכם קובע כי התובעת תחל בעבודות מיד לאחר קבלת הודעה "Notice to Proceed" (להלן: "NTP") (ר' נספח ג' ל-נ/8) ותמשיך בעבודות עד להשלמתן בהתאם ללוח הזמנים שנקבע בנספח "Performance Schedule" (להלן: "לוח הזמנים החוזי"), קרי, תוך 1,150 יום ממתן ה-NTP, כך שעל פי ההסכם העבודה הייתה אמורה להסתיים לכל המאוחר ב-11/2001. לטענת התובעת, הנתבעת והקבלנים שזו מינתה לפרויקט גרמו למחדלים שהובילו להארכה של 18 חודשים עד להשלמת עבודות התובעת בפרויקט. זאת למרות שהתובעת ערכה לו"ז מפורט, אשר התקבל ואושר על ידי הנתבעת כלו"ז לביצוע (ר' נספח ג' ל-ת/2; ת/14). שם נכתב בתחתית העמוד כי המועד לביצוע הינו 08.11.2001. הנתבעת מינתה את חברת ג'יילן מתורכיה (להלן: "ג'יילן") לבצע את עבודות השלד עליהם היו מתקני המיזוג אמורים להיות מותקנים; עיכובים בלוחות הזמנים וחוסר תיאום גרמו לטענת התובעת, לעיכוב ולדחיית העבודה. כמו כן, לטענת התובעת, הנתבעת התעכבה במתן מענה לבקשות אישור הציוד; מאחר והציוד הוזמן מספק הנמצא מחוץ לארץ, הדבר גרם לדחייה נוספת. ביום 8.11.2000 ג'יילן חדלה לעבוד בפרויקט וכתוצאה מכך לטענת התובעת הושבתו עבודות השלד בפרויקט לתקופה כוללת של כ- 7 חודשים. ב-04/2001 מינתה הנתבעת קבלן חליפי ג'יילן, חברת מנרב הנדסה ובנייה בע"מ (להלן: "מנרב") לביצוע עבודות השלד. ביום 30.4.2003 הגישה מנרב לו"ז לפיה העבודה הייתה צפויה להסתיים ב-07/2003. לטענת התובעת, סעיף 9.2.5 להסכם קובע כי במקרה של עיכוב או השהייה בביצוע פעולות שבאחריות הנתבעת, התובעת זכאית ל-3 סעדים, כאשר הרלוונטי הוא: "(ג) הגדלת תמורת ההסכם באופן שהקבלן יקבל פיצוי בגין ההוצאות הסבירות והישירות שנגרמו לו כתוצאה ובמהלך אותם עיכובים בסכום שיוסכם ע"י רש"ת או כפי שהבורר יורה". התובעת הגישה לביהמ"ש נספח חישוב הוצאות המעודכן ליום 18.03.2004, שנערך לתקופה שבין החודשים 11/2001- 04/2003. (להלן: "נספח חישוב ההוצאות") (ר' נספח ח' ל-ת/2). לטענת התובעת, בפועל העבודה נמשכה עד למסירת מערכת מיזוג בפרויקט לנתבעת ביום 2.11.2004. עם זאת, על פי סעיף 17 להסכם הרכישה שנערך מול חברת ארדן פרויקטים הפיצוי שמגיע לתובעת מתייחס למועד על פי ההסכם בלבד-, 04/2003. כן טענה התובעת כי הערבות הבנקאית שהפקידה אצל הנתבעת, חולטה על ידי הנתבעת שלא כדין לאחר הגשת התביעה. על כן, התובעת מבקשת מביהמ"ש לחייב את הנתבעת בתשלום סכום התביעה הכולל את החזר הערבות בצירוף ריבית והצמדה, הוצאות משפט ושכ"ט עוה"ד. 2. טענות הנתבעת בכתב הגנתה טענה רש"ת מספר טענות הגנה: שלא נגרם לתובעת נזק כתוצאה מהעיכוב בהשלמת הפרויקט, וגם שנזק כזה לא הוכח. כי לתובעת ניתנו שתי הארכות ביצוע, הראשונה בת 70 יום והשניה בת 222 יום ובקבלת ארכות הביצוע האמורות ויתרה התובעת על כל זכות לפיצוי בגינן, במפורש וגם או במשתמע. בתקופת הקפאת ההליכים שנלוותה לבקשה להסדר נושים נטשה התובעת את האתר למשך 86 יום ואלו לא קוזזו מחשבון ימי העיכוב שחושבו. התובעת לע פעלה על פי הפרוצדורה הקבועה בהסכם לתביעת פיצוי עקב עיכוב ולפיכך איבדה את זכותה לתבוע כל פיצוי. התובעת גרמה בעצמה לאיחור בביצוע עבודותיה, הפרה את ההסכם הפרות המקנות לנתבעת זכות לפיצוי מוסכם שהנו בר קיזוז מכל סכום שנתבע על ידי התובעת (להלן: "טענת הקיזוז"). חילוט הערבות היה כדין עקב איחור, והפיצוי המוסכם שקוזז היה על פי החוזה. מהאמור לעיל מסיקה הנתבעת כי התובעת לא עמדה בסעיפים 5.3 ו-7.1 להסכם, קרי- לא עמדה בהתחייבות המוטלת עליה ופיגרה בלוחות הזמנים, ולכן היא אינה זכאית לפיצוי. לחילופין, טוענת הנתבעת שהתובעת לא עמדה בהתחייבותיה והפרה הפרה יסודית את תנאי ההסכם, על כן יש לקזז בהתאם להוראת סעיף 13.6 להסכם, סכום של פיצוי מוסכם של 37,000 ₪ ליום כנגד פיגורי התובעת ומחדליה בהשלמת הפרויקט. ד. הפלוגתאות בין הצדדים מכתבי הטענות עולות הפלוגתאות הבאות בין הצדדים: מהו לוח הזמנים להשלמת העבודות ומה משך האיחור מגבולותיו? מהם הגורמים לעיכוב בעבודות המיזוג? היש לשלול מהתובעת פיצוי כספי בגין אי עמידה בהוראות ההסכם? הזכאית התובעת להשבת הכספים בגין הערבות שחולטה על ידי הנתבעת? מה גובה הנזק? התיק הועבר להרכב זה ונקבע להוכחות לתאריך 7.7.2011. יובהר, כי בית המשפט לא ידון בטענות המהוות הרחבת חזית (ר' למשל סע' 8 ו-9 לסיכומי התשובה). ה. מהו לוח הזמנים להשלמת העבודות ומה משך האיחור מגבולותיו? ה- NTP הוצא ב- 10/1998 ולפי לוח הזמנים החוזי היה על התובעת לסיים עבודתה תוך 1,150 יום, קרי, עד לחודש 11/2001. לטענת התובעת היא ערכה לו"ז לביצוע שתואם את לוח הזמנים שנקבע בהתאם ללוח הזמנים החוזי, לפיו העבודות ימשכו עד לתאריך 8.11.2001. מר יוני מלאכי אשר שימש כמנהל מטעם התובעת העיד כי לו"ז זה נמסר למנהלת הפרויקט ואף נתקבל ואושר על ידה כלו"ז לביצוע (ר' סעיף 6 ל-ת/2). לו"ז זה לא התאים ללו"ז אותו הגיש הקבלן הראשי ג'יילן, ולטענת התובעת, מנהלת הפרוייקט לא פעלה לתיקון/עדכון/תיאום הלו"ז. מכיוון שחברת ג'יילן היתה אחראית על בניית השלד ורק לאחר מכן יכולה היתה התובעת להתקין את המיזוג, אזי לוח הזמנים של ג'יילן היה ארוך מלוח הזמנים לביצוע של התובעת ולכן לא איפשר לאחרונה להתקדם בעבודתה. ליקוי זה וחוסר התיאום בין לוחות הזמנים הוביל לעיכוב בביצוע הפרויקט של כ-4 חודשים (ר' סעיף 7 ל-ת/2). מר יגאל שחם אשר היה מנהל לוחות הזמנים של הפרויקט מטעם הנתבעת העיד כי לוח הזמנים הקובע הינו מסמך Request For Proposal מיום 22.6.98 (ר' נספח א' ל-נ/8) זאת על אף העובדה כי המסמך הנ"ל נערך ונחתם כארבעה חודשים לפני שנחתם ההסכם בין הצדדים (חודש 10/1998), וכי הוא לא חתום על ידי התובעת בחתימת יד אלא בחותמת בלבד. מבלי להיכנס לניתוח המסמכים, נבחן הגרסאות: התובעת גורסת - עיכוב של 18 חודש כשהיא מחשבת זאת מהמועד החוזי של סיום הפרויקט שהוא 11/2001 ועד ל- 04/2003, המועד שהפרויקט עדיין נמשיך ובית-המשפט של פירוק התיר לה להגיש תביעה בגינו. מגרסת הנתבעת עולה תקופת עיכוב של 10 חודשים (במעוגל). לתוצאה של 10 חודישם מגיעים ע"י חיבור הנתונים הבאים: 7.5 חודשים איחור - בגין החלפת הקבלן ג'יילן (סעיף 21 עמ. 3 לסיכומי הנתבעת). 70 יום איחור - בגין סינכרון לוחות זמנים בין התובעת ג'יילן (ר' שם). סה"כ 10 חודשים (במעוגל). מאחר ולנתבעת יש טענות שהתובעת היתה צריכה לקזז מ- 18 החודשים את מספר ימים זה וגם את ימי הארכה השניה, את נושא נטישת המקום והעבודה נוספת בשטח,- נראה שלאחר תחשיב (שייערך להלן) כמעט וקיימת הסכמה ביניהן לגבי משך העיכוב בפועל. ו. מהם הגורמים לעיכוב בעבודות המיזוג? לטענות הצדדים קיימים גורמים רבים אשר הובילו לאיחור בהשלמת פרויקט פעולות המיזוג בטרמינל 3, כדלקמן: 1. אי תיאום בין לוח הזמנים של הקבלן הראשי לבין הלו"ז של התובעת כאמור, לוח הזמנים של הקבלן הראשי - ג'יילן - הסתיים ביום 16.2.2002 כשלושה וחצי חודשים לאחר תאריך הסיום שקבעה התובעת בלו"ז לביצוע (8.11.2001) (ר' נספח ב' ל-ת/3; נספח ג' ל-ת/2). יוני מלאכי העיד כך: "לאחר שקבלנו את לוח הזמנים של צלן, הקבלן הראשי בפרויקט, נוכחנו כי לוח זמנים זה אינו תואם את לו"ז לביצוע שלנו ואינו מאפשר לנו לעמוד במסגרת הזמן של לוח הזמנים החוזי. חרף האמור לא פעלה מנהלת הפרוייקט לתיקון המעוות" (ר' סעיף 6 ל-ת/2). לעדות יגאל שחם, האחריות לעמידה בלוחות הזמנים מוטלת על הקבלן שמבצע את העבודה. על כן, היה זה באחריות התובעת לתאם את עבודותיה עם הקבלנים האחרים בפרוייקט. הוא מסתמך בעדותו על סעיפים 7.5.8 ו-7.5.7 לתנאים הכלליים, שזו לשונם: "7.5.7 הקבלן מכיר בכך שחובות שתוף הפעולה והתאום הן חובות מהותיות ומעיקרי ההסכם ועשויות לכלול, בין היתר, הכשרת שטחי עבודה ומתן אפשרות גישה לעבודה לקבלנים אחרים והפרעות אשר ייגרמו מדי פעם לביצוע עבודת הקבלן ללא תשלום נוסף. 7.5.8 הקבלן מכיר בכך שביצוע עבודות שונות ע"י קבלנים אחרים המעורבים בפרוייקט, או יישום הוראות סעיף 7.5 זה, עלולים לגרום לעיכובים בבצוע עבודת הקבלן או להקשות על ביצועה או לייקר אותה בהשוואה למצב בו לא היה הקבלן מחויב בהוראות סעיף 7.5. הקבלן מסכים לכך שלא יהיה בסיס לתביעה מצדו להגדלת התמורה או להארכת מועד ההסכם ו/או אבן דרך כלשהי, או לפיצוי עבור כל נזק, הוצאה או עלות מכל סוג שהוא שנגרמו או הנובעים מהפרויקט או מחובות שתוף הפעולה והתאום המוטלות על הקבלן כמפורט בסעיף 7.5 זה, והוא מוותר בזאת על כל זכות או תביעה כאמור." (סעיף 12 ל-נ/8). מסעיפים אלה לא עולה שחובת התאמת לוחות הזמנים חלה על התובעת, אלא שהיא צריכה לקחת בחשבון עיכובים מטעם קבלנים אחרים ומוותרת על כל זכות תביעה שתעמוד לה כתוצאה מכך. בחוות הדעת מטעם התובעת שנערכה על ידי מר עופר חיימוביץ נאמר: "לא בוצעה התאמה בין לוחות הזמנים ואבני הדרך החוזיות של הקבלנים הבאים: קבלן ראשי+קבלן חשמל+ קבלן מיזוג אויר, כתוצאה מכך נוצר מצב בו מועד גמר עבודות מיזוג האויר + עבודות החשמל, הינו מוקדם בכ: 3.25 חודשים ממועד גמר עבודות הקבלן הראשי, מצב זה אינו מעשי, וזאת משום שבפועל, קבלן מיזוג האויר, מבצע עבודות עד למועד סיום הפרויקט, עבודות אלו כוללות: הרצה ואיזון מערכות המיזוג, הרכבת גרילים וטרמוססטים, פעולות אלו נעשות רק לאחר סגירת התקרות וביצוע צבע סופי, כלומר בימים האחרונים לביצוע העבודות בפרוייקט". (ר' חוו"ד עופר חיימוביץ, ת/3 בעמ. 7, סעיף 2.2). לאור חוות דעת זו שהינה גם הגיונית בסוג כזה של עבודות, עולה שמנהלת הפרויקט מטעם הנתבעת הייתה צריכה להכין לוח זמנים אחיד ומתואם בין כל הקבלנים וקבלני המשנה כדי שהפרויקט יפעל בסנכרון מלא בין כל הגורמים הקשורים לו, וגם לידעם על כך. גישה לפיה מודיעים מראש לתובעת כי ייתכן ויהיו עיכובים בביצוע עבודות הינה לגיטימית, אולם חריגה של מספר חודשים בגלל שהזמנים מראש אינם מסונכרנים אינה המקרה אותו הייתה התובעת צריכה לקחת בחשבון מראש ולגלם אותו בסכום אותו דרשה בעבור עבודתה. על כן, ברמה העקרונית אשם העיכוב הנובע מלוחות זמנים לא מסונכרנים,- מוטל על הנתבעת. 2. עיכוב מצד מנהלת הפרויקט במתן אישורים לרכישת ציוד מיזוג הוראות ההסכם קובעות כי הנתבעת תאשר רכישת ציוד תוך 14 יום ממסירת התוכניות ופרטי הציוד. לטענת התובעת, הנתבעת לא עשתה כן במועד החוזי, למרות בקשות מצידה. כתוצאה מעיכוב זה, לטענת התובעת היא נאלצה לשאת בהתייקרות מדד. מר יוני מלאכי צירף לתצהירו מכתבים (נספח ג' ל-ת/2) ששלחה התובעת לנתבעת המתריעים כי אין התייחסות לבקשותיה בין היתר בנושאים הבאים,- נספח 148- מיום 22.9.1999, הנתבעת לא מסרה נתונים שיאפשרו תכנון יחידות MCC, RTU(לעניין זה ר' גם נספח 136- מיום 5.9.2000) ; אי בחירת סוג בקרים וכדומה.. לטענת התובעת, העיכוב בקבלת אישור הזמנת הציוד גרם לאיחור רב וזאת בשל העובדה שהציוד הוזמן מספקים בחו"ל. הטענה מקובלת עלי. קבלן אינו אמור לשאת בהוצאות בשל העובדה שמנהלת פרויקט אינה מאשרת טפסי הזמנת ציוד הנחוצים לפרויקט. מובן שהקבלן אינו יכול להזמין ציוד ככל העולה על רוחו, אלא ההזמנה חייבת להתבצע בדרכים כפי שסוכמו בין הצדדים. ביהמ"ש לא קיבל הסבר הולם לנושא זה. על כן, הנני קובעת כי עיכוב זה אינו באחריות התובעת אלא באחריות מנהלת הפרויקט מטעם הנתבעת. 3. נטישת ג'יילן (Ceylan) את הפרויקט לטענת התובעת חברת ג'יילן,- הקבלן האחראי על בניית השלד מטעם הנתבעת, נטשה את האתר וזה עיכב את התקדמות עבודות התובעת ב-7 חודשים. מנגד, גורסת הנתבעת כי הנטישה נעשתה ביום 8.11.2000 ומנרב, המחליפה של ג'יילן, מונתה להיות הקבלן הראשי האחראי על ביצוע עבודות השלד ביום 17.4.2001, זה מביאני ל- 5.5 חודשים. אמירה נוספת של הנתבעת בסיכומיה (עמ. 3 סעיף 21) שמתן הארכה השניה 220 יום היה בגין החלפת ג'יילן, וזה מביאנו ל- 7.5 חודשים (בקרוב). למרות שהתובעת דיווחה (מוצג נ/1) כי בוצעו עבודות בתאריכים בהם נטשה חברת ג'יילן את האתר, העיד מר אמיר רז כי בפועל הייתה עבודה מעטה בלבד: "היו המון בעיות באתר והיו אנשי בטיחות מטעם הרשות או מפקחים שלא נתנו לנו פשוט לעבוד שם... ביצעתי עבודה במשך ימים ספורים ולא בצורה רציפה, יום פה ויום שם. זה היה מקסימום יום יומיים בשבוע. היו גם חודשים שלא ממש עבדנו. כל התקופה שצלן לא היתה זה היה במשך חצי שנה עד שהחליף אותה קבלן אחר". (ר' פרוטוקול הדיון מיום 7.7.2011, עמ. 9, שורות 17-22). סיכום ביניים - בין 5.5 - 6 ו- 7.5, בהן מודה הנתבעת (עמ. 3 סעיף 21), נראה שהסה"כ נותן שהעבודות באתר הופסקו כמעט כליל עקב נטישת ג'יילן לתקופה של 7.5 חודשים. יוני מלאכי מנהל הפרויקט מטעם התובעת העיד שלא נעשו עבודות בזמן שג'יילן כבר פינתה את האתר: "ש: העבודות נמשכו גם אחרי שצלן יצאה מהאתר? ת: אני אומר שלא היו עבודות." (ר' פרוטוקול הדיון מיום 7.7.2011, עמ. 11, שורות 7-8). לעדות עו"ד ענת סתיו מטעם הנתבעת: "החלפת הקבלן התורכי הייתה מהלך שנכפה על התובעת לאחר שנתברר כי כנגד הקבלן התורכי ננקטו פעולות בתורכיה שמנעו ממנו להמשיך ולתפקד". (ר' שאלה 1.7.1 ל-ת/6, תשובה 1.7.1 ל-ת/7). בחקירתה תיקנה עו"ד דבריה ואמרה שהמדובר בטעות סופר, וכי על הנתבעת (ולא התובעת) נכפה להחליף את הקבלן התורכי (ר' פרוטוקול הדיון מיום 10.07.2011, בעמ. 59, שורות 20-28; בעמ. 60 שורות 1-2). כתוצאה מנטישה זו יכולה היתה הנתבעת "לתקן" את המועד לסיום העבודה. אך הנתבעת לא עשתה שימוש בסעיף 9.2.1 להסכם, שזו לשונו: "9.2.1 מובהר בזאת והצדדים מכירים בכך שלרש"ת תהיה הזכות הבלעדית להשעות או לסיים את ביצוע העבודה ע"י מתן הודעה מוקדמת של 10 ימים לקבלן בדבר כוונתה זו, הכל על פי שקול דעתה הבלעדי של רש"ת אשר יופעל בתום לב". שימוש בסעיף זה יכול היה כאמור לגרום לשינוי לוחות הזמנים עקב השעיית ההסכם לאור הפסקת עבודת הקבלן ג'יילן. על כך העיד צבי פרנק: "ש: בהנחה שביהמ"ש יקבע שבגלל קבלן השלד, שאתה ברוב הגינותך אמרת שזה לא באחריות משב, נדחה כל ביצוע הפרויקט למשך 7 חודשים, האם לדעתך היה צורך להפעיל, אם היית מנהל הפרויקט, את מנגנון הדחיה? ת: ... במידה ואני כמנהל הפרויקט באותו רגע הייתי מעריך שבתוך כלל משימות קבלן ב', למשל משב, אין שום עבודה שקבלן ב' באותם 7 חודשים יכול לבצע, אני מניח שהייתי מפעיל את המנגנון הזה או מנגנון אחר, כדי להביא להסדרה פורמלית של היחסים שלי עם קבלן ב' באותם 7 חודשים". (ר' פרוטוקול הדיון מיום 10.7.2011, בעמ. 50, שורות 14-20). כתוצאה מזה, שהנתבעת לא הפעילה את מנגנון ההשהייה הקבוע בחוזה, נאלצה התובעת להיות באתר ולעבוד בו מבלי יכולת של ממש להתקדם בעבודה ובכך נגרמו עיכובים בעבודות התובעת כשהיא לא יכולה להשלים עבודתה בהתאם ללוח הזמנים. הפועל יוצא הוא, שהנתבעת צריכה לשאת, עקרונית, בהוצאות הישירות שנגרמו לתובעת כתוצאה ממחדלה זה. מסקנת ביניים - בעיכובים שפורטו לעיל אשמה הנתבעת. ז. היש לשלול מהתובעת פיצוי כספי בגין אי עמידה בהוראות ההסכם? 1. הגשת דרישת התשלום לא נעשתה עפ"י ההסכם טענה זו מופנית כלפי שתי האורכות שניתנו: 70 הימים ו- 220 הימים. לטענת הנתבעת, מכיוון שהתובעת לא הגישה תביעה על פי המתווה הקבוע בסעיף 7.13 להסכם, היא ויתרה בכך על פיצוי בתקופות הארכה, ובכל מקרה לא מגיע לה פיצוי מאחר שלא עמדה בתנאים הבסיסים של ההסכם ובהתחייבותיה על פי סעיפים 5.3 ו-7.1 להסכם. סעיף 7.13 להסכם קובע מנגנון מפורט להגשת בקשה לפיצוי מצד קבלן: ס"ק 1 אומר כי הקבלן ימלא את השינויים בעבודה גם אם טרם נקבע הסכום שיתווסף או יגרע מתמורת ההסכם. "פרט לאמור בסעיף 7.13 לעיל, הקבלן לא יהיה זכאי להגדלת תמורת ההסכם או להארכת תקופתו או איזה מאבני הדרך שלו בגין כל הוראה, פקודה, הכוונה או קומוניקציה דומה אחרת שתינתן לו". (ר' סעיף 7.13.2 להסכם). "מבלי לגרוע מחובת הקבלן למלא בדייקנות ובמהירות אחר כל פקודת שינויים, הוראה, פקודה, הכוונה או קומוניקציה דומה אחרת בכתב שהוצאה ע"י מנהל הפרוייקט כמפורט בסעיף 7.13.1, במקרה בו הקבלן סבור כי כתוצאה מפקודת שינויים... צריך לחול שינוי בתמורת ההסכם או בתקופת ההסכם... הקבלן יהיה רשאי להגיש לרש"ת "הודעה על תביעה". הקבלן יודיע לרש"ת על התביעה תוך עשרה (10) ימים מיום שקיבל את פקודת השינויים... ותוך שלושים (30) יום מקבלת התביעה יספק את כל החומר שעליו התביעה מתבססת..." (ר' סעיף 7.13.3 להסכם). לטענת הנתבעת, מאחר והתובעת לא פעלה עפ"י תנאי ההסכם יש לשלול ממנה פיצוי בגין תקופת הארכה הראשונה 70 יום והשנייה 222 יום, המהווים איחור של כ-10.6 חודשים ממועד סיום הפרוייקט (להלן: "תקופות הארכה"). האורכות ניתנו באמצעות פקודות ביצוע. שתי פקודות הביצוע כוללות את הסעיף הבא עליו חתם נציג התובעת בשם לירון: "You are directed to proceed with the above-described work (without change in contract sum). Should you believe a contract sum adjustment is justified, comply with the requirements of paragraph 7.13.3 and 7.13.4 of the general terms & conditions" לטענת הנתבעת: מכיוון שהתובעת קיבלה על עצמה פרוצדורה זו ולא פעלה לפיה, כי אז ויתרה בחתימתה על פיצוי. לענין האורכה בת ה- 70 יום, בנוסף היא טוענת, שהויתור היה מפורש (ר' תצהיר קנדל, סעיף 10, שלא נסתר). לטענת התובעת היא יכולה היתה להגיש תביעה על פי סעיף 7.13 להסכם, מאחר ומועד השלמת הפרויקט לא היה ידוע. היא פנתה כבר ביום 30.3.2004 לנתבעת בבקשה בכתב בעברית לקבלת פיצוי. ביום 12.5.2004, לבקשת הנתבעת, נשלחה הבקשה בשפה האנגלית, אבל לא זכתה לתגובה מצד הנתבעת. משא ומתן במשך שנתיים בניסיון לפתור את הסכסוך, לא צלח. ביום 10.09.2001 נחתם CRN71 על ידי נציג התובעת מר לירון, שם סוכם כי התובעת תקבל אורכה של 220 יום, על כך נחקר מר יוני מלאכי: "ש: אני מפנה אותך לנספח ה' לתצהיר קנדל, לגבי CRN71, תאשר שהוא נחתם על ידי נציג משב ב-10.9.01 והחתימה היא שלך? ת: החתימה לא שלי אלא של נציג מטעמנו בשם לירון. ש: אני מפנה אותך לסעיף מעל החתימה... הנציג של משב חתם על סעיף שאומר, שהוא יודע שבארכה הזו אין זכות לקבל תמורה נוספת, זה נכון? ת: זה כתוב אבל זה לא נכון. מה שכתוב כאן למטה זה שהאיש שלי חתם שהוא מאשר שהוא קיבל את הנייר וכך הבנו את זה. יש פה שתי בעיות, אבל נכון שחתמנו שאנחנו מקבלים את הנייר. ש: נכון שחתמתם שאם אתם סבורים שמוצדק יהיה לבקש תוספת תשלום בגין הארכת הביצוע הזאת, עליכם לפעול על-פי הוראות 7.13.3 ו-4 לתנאים הכללים? ת: זה נכון". (ר' פרוטוקול הדיון מיום 7.7.2011, בעמ. 13, שורות 23-32). למרות שעובדי התובעת ובייחוד מנהל הפרויקט מר יוני מלאכי יכולים היו למלא את תנאי ההסכם ולהגיש הודעה על תביעה בגין שהות באתר ללא יכולת של ממש לעבוד, בחר העד שלא לעשות זאת: "ת: היה לנו מספיק זמן להגיש תביעה, לערוך אותה ולצרף את כל המסמכים, אבל לא עשינו זאת." (ר' פרוטוקול הדיון מיום 7.7.2011, עמ. 15, שורות 5-6). לפי חוות הדעת של המומחה מר חיימוביץ, קבלנים בפועל אינם פועלים על פי הוראת ההסכם ובכל מקרה בפרויקט מסוג זה לאור נסיבותיו לא ניתן לקיים את הקבוע בכללים הנ"ל: "הכללים האלה קיימים בכל חוזה. אני לא ראיתי ב-20 שנותיי שאיזשהו קבלן נהג לפי הכללים האלו ובוודאי שזה לא יכול להתקיים בפרוייקט הזה". (ר' פרוטוקול הדיון מיום 7.7.2011, בעמ. 34, שורות 25-28). ובהמשך הסביר: "המנגנון הזה הוא מנגנון חכם והגיוני אך לא ניתן להפעיל מנגנון כזה בפרויקט עם כל כך הרבה בעיות. המנגנון מיועד למקרים בהם יש הפסקת עבודה כתוצאה משביתה, ממזג אוויר גרוע. בפרויקט כזה לא ניתן לבוא ולומר כי שום דבר לא נסגר לחלוטין שאפשר להגיש תביעה". (ר' פרוטוקול הדיון מיום 7.7.2011, בעמ. 38, שורות 27-30). העיד יוני מלאכי: "ש: הרי יכולתם להתייעץ עם עו"ד, היה לכם את כל הזמן לבדוק ולחשוב, ידעתם שהסכמתם והתחייבתם שכל תביעה צריכה להיות מוגשת אך ורק על- פי הוראות החוזה ולכן למכתבים ששלחתם אין שום ערך, נכון? ת: נכון. חוזה זה חוזה." (ר' פרוטוקול הדיון מיום 7.7.2011, בעמ. 15, שורות 16-19). לשאלת בית המשפט מדוע התובעת בחרה שלא לפעול לפי ההסכם ענה יוני מלאכי, כי המדובר ב: "תהליך שלא נסתיים ובאותה נקודת זמן לא ידענו היכן יסתיים" (ר' פרוטוקול הדיון מיום 7.7.2011, עמ. 15, שורות 7-8). אנשים בדרך כלל חותמים על חוזה כדי שהתנהגותם תהיה ידועה אחד למשנהו. מסתבר, שבעבודת בניה, חתימה על חוזה משמעה חתימה על נייר, כשהצד הבונה "להוט" לקבל עבודה או להמשיך בה, ואם הוא נדרש לחתום, יחתום "על קבלת הנייר". קשה לי לקבל עדות מומחה מעין זו, ואם זה המצב בפועל בשטח, צריך לשרש אותו, וזה יכול לצמצם גם תביעות על מה שכתוב ומה שבפועל נעשה. לעתים קיימים מקרים בהם לא ניתן להפעיל את המתווה החוזי: מקרים של חוסר ידיעה, בלבול וחוסר סנכרון בין הקבלנים האחרים, ולמרות זאת ראוי להמשיך בעבודה, והיא אכן נעשתה. השאלה שתישאל היא, האם יש לעמוד על האות הכתובה ובמידה וקבלן עבד אבל לא נקט בפרוצדורה מסוימת, - הוא יפסיד אולי זכויות כספיות שמגיעות לו, בעוד שהלקוח - הנתבעת במקרה שלנו - תקבל את פרי עבודתו, אמנם לא בנזיד עדשים, אבל בדמים פחותים מהתחשיב הראשוני למשך תקופה כזו. בהתנגשות שבין הקפדה על התקשרות חוזית, לבין אי שמירה קפדנית על דרך הגשת תביעה לתוספת תשלום, בנסיבות שאפילו לגרסת הנתבעת הוארכה העבודה בכ-10 חודשים, תקופה שאדם סביר היה מבקש בגינה תמורה על הוצאות ישירות, בהתחשב במשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, דבר שהעיד על רצון הנתבעת לסיים בצורה מוסכמת את הנושא, ובעמידה על כך שהפניה הסופית תהיה דווקא באנגלית, יהיה זה היעדר תום לב ודרך מקובלת, לעמוד בדיעבד על ביצוע מדויק של הוראות החוזה לדרישת תמורה נוספת. אני ערה לעדות העד יוני מלאכי ש"חוזה זה חוזה". על כך אין מחלוקת. המחלוקת היא על דרך הפעלתו הנאותה. ברוח זו נבחן את האורכות שניתנו: כאמור, חתם מר לירון "על נייר" לפיו שתי האורכות שניתנו (70 יום ו-220 יום), הין במסגרת הסכומים של החוזה המקורי. יחד עם זאת, לגבי האורכה של 70 יום (כמפורט לעיל), קיימת תוספת פרטנית ומפורשת, שהוא מפטיר את הנתבעת מכל תביעה בהקשר לאורכה זו, וכן גם עדותו של קנדל איזו תמורה התקבלה בגין אורכה זו. ההבדל בין הנוסחים, מביאני למסקנה שלגבי 70 הימים, - מופטרת הנתבעת מתביעות ולכן יש להפחית 70 יום מסה"כ תקופת העיכוב שנבע שלא באשמתה. (18 חודשים - פחות 70 יום). לגבי הארכה השניה ה- 220 יום, אין הוראה פרטנית. דבר זה אומר דרשיני. מכאן - שאת הארכה השניה, אין לקזז מסה"כ החודשים. 4. טענתה הנטישה לטענת הנתבעת, בהיות התובעת בהקפאת הליכים, נטשו עובדיה את האתר, מיום 27.8.2002 למשך 86 ימים עד ליום 31.10.2002. מנגד טענה התובעת כי הפעילות צומצמה אך לא חדלה לחלוטין, וזאת למשך שלושה שבועות בלבד (סעיף 11 ל-ת/2). אבינועם הראל נחקר לגבי נטישת התובעת את האתר וכך העיד: "ש: אני מפנה אותך לסעיף 18 לתצהירך, פה אתה מדבר על הקשיים שהיתה בהם התובעת באוגוסט 2002, אתה אומר שהתובעת נטשה את האתר. "נטישת האתר" ז"א שלא היה אף עובד של התובעת באתר או שהיו 10 עובדים של התובעת באתר או 30 עובדים של התובעת באתר? ת: אני קורא לזה נטישת עבודה. בתקופה זו יוני מלאכי היה מסתובב במשרדי, מדבר על ליבי שלא ננקוט אמצעים, שנהיה רכים אליהם וכיו"ב, אבל פיזית קבלני המשנה נטשו את העבודה, נטשו את השטח, אספו את הכלים שלהם ויצאו מהשטח. מה שנשאר שם זה אולי כמה אנשי התובעת שעשו עבודה. המדובר בעבודה שהיקפה מיליונים וכשנשארים 4,3 אנשים בשטח, זה מבחינתי נטישת עבודה שהתנהלה בצורה מסיבית בתקופתי". (ר' פרוטוקול הדיון מיום 23.11.2011, עמ. 68, שורות 20-27). "ש: לפי חברת הניהול לא היו עובדים של התובעת? ת: הם לא כתבו את זה. הם כתבו שיש 5 עובדים, 2 עובדים שעוסקים בהתקנת חומרים שהוזמנו, אבל עבודה ממש לא נעשתה או שנעשתה עבודה חלקית ביותר." (ר' פרוטוקול הדיון מיום 23.11.2011, עמ. 68, שורה 32, עמ. 69 שורות 1-2). מר אמיר רז, מנהל חברת בידוד פרויקטים בע"מ,- קבלן המשנה של התובעת, העיד: "7. כמי שהיה נמצא באתר הפרוייקט כמעט מדי יום ביומו יכול אני להעיד כי משב החזיקה באתר הפרוייקט צוות קבוע של עובדים אשר לא עזב את המקום גם בתקופה בה התעכבה העבודה. צוות זה כלל את יוני, מנהל הפרוייקט, לירון מנהל האתר, דוד וינר המנהלן ופינטו שעסק בתאום מערכות. בנוסף להם נכח באתר בחלק גדול מהתקופה גם יעקוב עמר, מנהל העבודה... בנוסף לצוות זה היו עובדים נוספים כגון חשמלאים ומפעילים באים לאתר לפי הצורך" (ר' סעיף 7 ל-ת/1). הנתבעת תמכה גרסתה בכך כי סיור שערכה חברת הניהול ב-7.8.2002 בשעה 13:00 העלה שלא מתבצעת עבודה באתר, וכי עובדי קבלן המשנה אינם נמצאים באתר. נכתב בדו"ח מפורשות: "Some Sub Contractors' tools and equipment have been observed to be taken out of the site by the Sub Contractors"(ר' נספח ד' ל-נ/6) מהאמור לעיל, נלמד כי היו עובדים בשטח, ייתכן כי מעטים, וחלק ציוד שהיה בשטח נלקח על ידי קבלני המשנה. בד בבד, מביקור בודד שנערך באמצע יום העבודה, לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית כי פועלים במספר מספיק של התובעת לא נכחו באתר משך כל אותו היום ובמשך 80 יום בפרט. היו עדים נוספים שהתייחסו לדרך עבודת התובעת בשטח. מר הראל נשאל בחקירתו על נספחים שצורפו לתצהירו (נ/6) שהוגש מטעם הנתבעת, וכך ענה לעניין הקפאת ההליכים של התובעת: "ש: אני מפנה אותך לסעיף 3 לנספח ז' לתצהירך (מצטט). זו כוונתך לנטישה? ת: אני לא אמרתי שלא נשאר אף אחד בשטח, אבל מה שיש פה זה "פירורים"." (ר' פרוטוקול הדיון מיום 23.11.2011, בעמ. 69, שורות 26-27). מר אבינועם העיד בחקירתו כי התובעת נטשה את העבודה: "אני קורא לזה נטישת עבודה ... פיזית קבלני המשנה נטשו את העבודה, נטשו את השטח, אספו את הכלים שלהם ויצאו מהשטח" (ר' פרוטוקול הדיון מיום 23.11.2011, בעמ. 68, שורות 23-25). מר יגאל שחם העיד כי בזמן שביקר בשטח, עובדי התובעת לא נכחו באתר: "באופן ניכר לא היה אף אחד, בחלק ממנה היו עובדים שהסתובבו בשטח לא כי הם עבדו אלא כי הם לא ידעו מה גורלם והם פחדו להסדרים הפנסיונים שלהם, והם פשוט באו כדי להופיע ליום עבודה ולא יותר מזה". (ר' פרוטוקול הדיון מיום 23.11.2011, בעמ. 90, שורות 28-31). העולה מהאמור לעיל הוא, שאומנם נכחו באתר עובדים מטעם התובעת, שהחלה להיקלע לקשיים כלכליים, אבל אלה היו מעטים. כן עולה מדוחות שערכה הנתבעת, כי כלים נלקחו מהאתר. התוצאה היא, שעפ"י אומדנא דדייני, וכשהאמירות לכאן ולכאן אינן מציגות מספרים סדורים, יש לקבוע כי סה"כ הימים לחישוב "נטישה" הם 40 יום בלבד, וכך אני קובעת. 5. עבודות אחרות של התובעת בזמן החוזה- אספקת צ'ילרים ובוילרים בכתב התביעה (בעמ. 4) נכתב בסעיף 14.1 כך: "במשך כל זמן ביצוע עבודותיה בפרוייקט היה על משב להחזיק באתר כוח אדם קבוע שעסק בפרוייקט זה בלבד". העובדים היו אמורים לעסוק בפרויקט נתב"ג 2000 בלבד. מהראיות עלה שבפועל, התובעת ביצעה באתר עבודה במסגרת פרויקט נוסף: חוזה מספר 440564C- הצ'ילרים ובוילרים (ר' פרוטוקול הדיון מיום 7.7.2011, בעמ. 11-12). מר יוני מלאכי העיד כי השקיע עבודה במספר ימים בודדים בפרויקט זה, וימים אלו לא הורדו ממניין הימים: "ש: כשעשית את החישוב למר סלומון על ימי הבטלה שלך, חשבת להוריד את אותם ימים בודדים שבהם השקעת תשומות עבודה בנוגע לצ'ילרים ולבוילרים? ת: לא". (ר' פרוטוקול הדיון מיום 7.7.2011, בעמ. 12, שורות 30-32). בעוד שהתובעת גרסה כי המדובר בימים בודדים, הצביעה הנתבעת על נ/6 לנספח טו' ממנו עולה כי נקצב לצורך עבודות שינויים אלה זמן של 130 יום. העולה מהאמור לעיל הוא כי היתה בין הצדדים התקשרות נוספת, כנראה כדי לנצל את הזמן עד שניתן יהיה להמשיך בלו"ז לפי החוזה. הנתבעת שילמה בגין ימים אלה. תשלום בעד ימים אלה במסגרת זו, יהיה למעשה תשלום כפול. אשר על-כן יש לנכות מספר ימים אלה במלואם, מסה"כ משך העיכוב, וכך אני קובעת. סיכום ביניים גם אם נאמץ את גרסת התובעת בדבר עיכוב של 18 חודשים, הרי לאור האמור לעיל, יש לנכות מחודשים אלה: אורכה ראשונה- 70 ימים. הפחתת עבודה מעבודה בפרויקט של צ'ילרים ובוילרים 130 יום. נטישה - 40 יום. שתי ההפחתות האחרונות האלה שבאומדנא הן חישוב משוקלל של עדויות שני הצדדים שכל אחד מהם נקב בתקופה אחרת. סה"כ יש להפחית 240 יום. מכאן שתקופת העיכוב הרלוונטית לתובענה זו הינה 10 חודשים (במעוגל). זה גם החישוב שעולה מטיעוני הנתבעת וראיותיה. ח. הזכאית התובעת להשבת הכספים בגין הערבות שחולטה על ידי הנתבעת? לטענת התובעת יש להחזיר לה את הערבות הבנקאית שחולטה על ידי הנתבעת בסך 2,675,480 ₪ למועד החילוט, בתוספת ריבית והצמדה, שזה נכון להגשת כתב התביעה המתוקן, סכום של 2,745,080 ₪. התובעת פנתה בזמן אמת לביהמ"ש כדי למנוע את חילוט הערבות, אולם השופט זפט, דחה את הבקשה מכיוון שמדובר היה בערבות בנקאית אוטונומית ולא נתקיימו החריגים למניעת תשלומה. כיום טוענת התובעת שהעמידה לטובת הנתבעת ערבות בנקאית אוטונומית להבטחת ביצוע, ובסך השווה ל- 7% מעבודות החוזה צמוד למדד יוקר הבנייה, וזאת על פי הוראות סעיף 7.3.1 לתנאים הכללים (ר' ת/2). סעיף 7.3.2 לתנאים הכללים קבע שהערבות תהיה תקפה עד ל-"Final Completion", ולאחר מכן הערבות תוחלף בערבות לתקופת הבדק. סעיף 7.3.3 לתנאים הכללים קובע כי הנתבעת זכאית לדרוש את פירעון הערבות הבנקאית בתנאי שדרשה הוצאה "Prior To Final Completion". לטענת התובעת העבודות הושלמו סופית בתאריך 13.3.2007 ואילו הודעת דרישת פירעון הערבות ניתנה על ידי הנתבעת בתאריך 17.4.2007. (ר' נספח ב' לתצהיר של משה סלומון) קרי, כחודש לאחר סיום העבודה ובניגוד לתנאי ההסכם. עו"ד סתיו מטעם הנתבעת נשאלה בחקירתה: "ש: האם את יודעת שלפי החוזה הנתבעת רשאית לדרוש את מימוש הערבות הבנקאית רק עד לשלב שלפני ההשלמה הסופית? ת: אני לא יכולה להשיב." (ר' פרוטוקול הדיון מיום 23.11.2011, בעמ. 63, שורות 9-11). ובהמשך נשאלה: "ש: בסעיף 7.3.2 לתנאים הכללים, האם זה נכון שתוקף הערבות הבנקאית הוא רק עד 2004? ת: כל עוד שלא מסכימים להחליף את הערבות לערבות בדק היא קיימת." (ר' פרוטוקול הדיון מיום 10.7.2011, בעמ. 61, שורות 1-2). ראש מנהלת פרויקט נתב"ג 2000 מר אבינועם הראל העיד בחקירתו: "ש: אחרי שעבר השלב הזה והתובעת חזרה לעבודה רגילה, היה איזשהו שלב שהצדיק לדעתך חילוט ערבות עד 2005? ת: אני בשלב הזה לא הייתי מחלט את הערבות". (ר' פרוטוקול הדיון מיום 23.11.2011, בעמ. 71, שורות 8-10). לעדותו, במועד פתיחת הטרמינל לקהל, היו ליקויים במערכת המיזוג: "ש: אני אומר לך שהבעיות שנותרו היו ברמת הגשת תוכניות שמוגשות לאחר הביצוע וברמה של מסכי בקרה, שהיתה בעיה עם איזשהם מסכי בקרה שהיה צריך לתקן אותם או לא לתקן, היו ויכוחים בענין הזה, אלה היו רמות ההשלמה שנדרשו מהתובעת, זה נכון? ת: ... הבקרה לא עבדה או עבדה חלקית... לא ניתן היה להפעיל את הדבר הזה. אחרי הפעלת השדה פתאום נטרלו חלק. היו הרבה נפילות. תלונות על מיזוג אוויר, למשל שקר מידי, חם מידי. המערכות לא עבדו בויסות ובצורה שהיינו צריכים לקבל אותן". (ר' פרוטוקול הדיון מיום 23.11.2011, בעמ. 68, שורות 4-10). מר ישראל פרידמן העיד כי בנובמבר 2004 נפתח הטרמינל ואחריות התפעול הועברה אליו: "ש: בנובמבר 2004 שקיבלת את האחריות על התפעול, היה מיזוג בשדה התעופה? ת: בנובמבר היה מיזוג אבל לא ברמה הנדרשת ממערכת מיזוג אוויר ברמה של שנות אלפיים. זו היתה מערכת לקויה. לא היתה בקרת טמפרטורה. אם עברת והיה מיזוג אוויר ובמקום 22 מעלות היו 19 מעלות בחורף ונאלצת ללכת עם מעיל בתוך הטרמינל, לדעתי זה לא מיזוג אויר". (ר' פרוטוקול הדיון מיום 23.11.2011, בעמ. 77, שורות 10-15). מהאמור לעיל עולה כי ערבות הביצוע חולטה בשל ליקויים חמורים במערכת המיזוג, תמונת המצב אותה מתארת הנתבעת הינה של מערכת לא תקינה, ללא תצוגת טמפרטורה אשר אילצה את צוות העובדים בטרמינל לעבוד בסביבת מיזוג לא אופטימלית. מר יגאל שחם בסעיפים 71-73 לתצהירו (ר' ת/8) מונה את מחדלי התובעת בניגוד להתחייבויותיה בנוגע להשלמת בדיקות שעליה לבצע לפני מסירת המערכת לרש"ת: ליקויים בעבודה ועבודה פגומה (ר' הוראת NCN שנשלחה לתובעת על ידי חברת הניהול- נספח יז' ל-ת/8); כשלים בהכנת תוכנית סופר פוזיציה. הטעם למתן ערבות לביצוע היא שהביצוע יהיה נאות ועפ"י המוסכם בין הצדדים (ראינו כבר שלגבי תאריכים הצדדים לא תמיד דייקו). קיים צוהר דרכו ניתן לעצור הפעלת ערבות בנקראית אוטונומית (ר' מאמרי בנושא "מצב כלכלי כחוסם מימוש ערבות בנקאית אוטונומית?" פורסם ברבעון לבנקאות מס. 170, כרך מ"ו יוני 2011, עמ. 44 ופסה"ד המופיעים שם). הטעם שנרמז בסיכומי התובעת היה נקמנות. זה אכן חריג אפשרי, אבל היה צורך להעלותו בזמן אמת בדיון אצל השופט זפט. לא הובא לידיעתי שזה נעשה, ועל כל פנים מעצם חילוט הערבות הבנקאית נראה שטיעון זה לא התקבל. ראיות הנתבעת אודות ליקויים בביצוע, הצדיקו את חילוטה, ועל כל פנים התובעת לא הצליחה להרים את הנטל, ולא הביאה ראיות שהחילוט נעשה שלא כדין. ט. מה גובה הנזק? לאור קביעותי בנושא מי עיכב את התנהלות הבניה לפי לוח הזמנים החוזי, וכן הקביעה שעל הנתבעת לפצות את התובעת בגין 10 חודשי עיכוב, נבדוק את גובה הנזק, הכולל הוצאות ישירות. משכורות העובדים: מר יוני מלאכי העיד (ב-ת/2) כי התובעת נאלצה לשלם משכורות בתקופת הארכה. הוא גם ערך דוח המשקף את הוצאות התובעת (לעיל) אשר נגרמו מהאיחור בהשלמת הפרויקט. המסמך נערך בדיעבד ולא בזמן אמת ועל כך נחקר מר מלאכי: "ש: אני אומר לך שאותו דבר אין לך לגביך, לגבי מנהל האתר, לגבי מתאם המערכות ואין לך לגבי המנהלן, למעשה פרט לנייר שאתה עשית בדיעבד אין שום נתון אמיתי שמראה שאכן מישהו שילם למישהו את הכסף הזה, זה נכון? ת: זה נכון." (ר' פרוטוקול הדיון מיום 7.7.2011, בעמ. 24, שורות 1-4). ב"כ הנתבעת בסיכומיהם מצטטים את דברי השופט גו'בראן בע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ [ ניתן ביום 27.7.2008]: " הדעת נותנת, כי על המשיבה, כחברה בע"מ שספריה מבוקרים, להביא בפני בית המשפט ממצאים בדוקים ולא ממצאים הנשענים על זיכרון העדים. בידי המשיבה צריכים היו להיות כל המסמכים הרלוונטים להוכחת סעיפי הנזק הנתבעים. אם זו לא שמרה אותם ולחילופין לא דאגה לערוך רישום חובות, תשלומי שכר והסכמים, עליה להלין אך ורק על עצמה". ב-ע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ ( ב-11.11.2010) קבע ביהמ"ש העליון כי במקרים בהם יש קושי אובייקטיבי בהבאת ראיות מדויקות על היקף הפגיעה ניתן לבצע הערכת היקף הנזק בדרך של אומדנא: "קיימת הכרה שיפוטית בדבר קיום שיקול דעת שיפוטי בהיקף מסוים לפסיקת פיצוי על פי האומדנא [...] השימוש באומדנא נעשה, דרך כלל, כאשר בית המשפט נתקל בבעיה קשה הנוגעת לכימות הנזק, בין אם בתחום הנזיקין או בענף משפטי אחר... השימוש באומדנה על ידי בית המשפט לא נעשה כחלק מכלל משפטי מרכזי, אלא בא בעיקר כדי ליתן תשובה ראויה במקרים קונקרטיים" (דנ"א 4693/05 בי"ח כרמל-חיפה נ' עדן מלול, פסקה 16 לפסק דינו של השופט גרוניס ( 29.8.2010); ע"א 1716/09 יעקובי נ' בנק דיסקונט לישראל ( 28.6.2010))." מחקירת יוני מלאכי אכן עלה שהוא לא יכול להוכיח כי סכומים אלו שולמו בפועל לעובדים: "ש: מה זה ה- 297,000 ₪? ת: מהתחלת הפרויקט עד סוף הפרויקט אני צריך לשלם למנהל העבודה 1,150 יום כנגד קבלת 26 מיליון ₪. בפועל שילמתי לו ב-12 חודשים יותר עבור אותם 26 מיליון ₪. ש: תראה לי מסמך ששילמת בפועל את הסכום הזה? ת: אני מתקן לא שילמתי לו בפועל, זה מינוח לא נכון. כל הסכומים הם סכומים שסיכמנו עם רש"ת, אלה תעריפים עבור שעת עבודה למנהל עבודה. את זה סיכמנו בתביעה אחרת, זה לא קשור לתביעה הזאת". (ר' פרוטוקול הדיון מיום 7.7.2011, בעמ. 23, שורות 21-27). ובהמשך: ""ת: חברת משב החזיקה כח אדם ניהולי באתר לאורך כל חיי הפרויקט, כולל הפיגורים שהיו לה מהמשך הפרויקט, משום שאחרת לא הייתה יכולה לסיים אותו". (ר' פרוטוקול הדיון מיום 10.7.2011, בעמ. 58, שורות 9-10). מה הפועל העולה מהאמור לעיל: בנסיבות מקרה זה המדובר בתובעת שנכנסה להליכי פירוק. מלאכי נחקר לגבי מסמכים המעידים על תשלום בפועל, אבל לא יכול היה לתת הגבר מדוע הם אינם קיימים בבית המשפט. יחד עם זאת סביר להניח, שאנשים עובדים מקבלים שכר, ואם שכרם נקבע בהסכם שבוודאי ידוע להם, אין סיבה שיוותרו עליו. מכאן מסקנתי, שמבחינה תיאורטית-מעשית קיים שלב ביניים שבין הוראות ההסכם לבין אומדנא וסבירות, שזה השלב בו עסקינן. מכאן התחשיב שייערך לפי פרמטרים אלה: שכר עבודה על פי הוראות ההסכם (נספח ה' ל-ת'2) זכאית התובעת אך ורק להוצאותיה הישירות, קרי הוצאות שאינן מגלמות בתוכן רווחים. מחיר שעת עבודה לעובד כפול 225 שעות עבודה כפול 12 חודשים, ל-5 עובדים 1,786,500 + מע"מ. הסכום נכון ליום הגשת התביעה וישא ריבית והצמדה כדין עד לתשלום בפועל. לא לקחתי בחשבון תקורות והתייקרויות: לגבי תקורות: לא הוכח לי שהחשבון שהוגש חל גם לגביהם ולא הופנתה תשומת ליבי להוראה מתאימה בחוזה. לגבי התייקרויות: סעיף 8 לחוזה מדבר על התאמת התמורה למדד. אין בו אחוז כמובן. ואם העד מלאכי נקט במינוח שונה, גם לא ירדתי לסוף דעתו, וגם לא הבנתי איך הגיע לאחוז ההתייקרות אותו הוא דורש. עלויות נוספות העלויות מחושבות לתקופה של 10 חודשים ליום הגשת התביעה, עפ"י נתוני התובעת העולים מתצהיר מלאכי; כפי שציינתי לעיל, העדים לא נחקרו בפרוטרוט לגבי הוצאות אלה, לאור העובדה שלא הובאו נתונים על תשלומים בפועל. עלויות אחזקת משרד באתר- 6,000 ₪ לחודש, לתקופה של 10 חודשים, 60,000 ש"ח. אחזקת 4 כלי רכב, 4,000 ₪ לחודש, ולתקופת העיכוב 160,000 ₪. הוצאות כלכלה לעובדים לפי 500 ₪ לחודש לכל עובד כול 5 עובדים, סה"כ 25,000 ₪. ביטוח עובדי התובעת והעבודות בפרויקט: ביטוח חבות מעבידים ונזק לצד ג'- 14,500 ₪ לתקופה. הארכת תקופת האחריות בגין ציוד ספקים חיצוניים- עלות האחריות 1.3% מעלות לשנה. עלות הציוד הינה 2,000,000 דולר, עלות האחריות הינה 1.3% מהשווי לשנה-, קרי סה"כ 97,500 ש"ח. עלויות התייקרויות מט"ח - 525,500 ₪ (העלויות הן מעבר למדד הבניה, סעיף 14.9 לתצהיר יוני מלאכי - ת/2 וכן סעיף 14.9 לכתב התביעה ונספח ז' לתצהירו). י. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התובענה מתקבלת חלקית,- כמפורט בגוף פסק הדין. הנתבעת תישא בשכ"ט עו"ד התובעת בסכום של 150,000 ₪ + מע"מ. לסכומים יתווסף מע"מ כדין. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל. כמו כן זכאית התובעת להחזר הוצאותיה, אותן ישום הרשם. בניהפיצוייםפרויקט בניה