מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויי פיטורים לאחר חילופי מעבידים באותו מקום עבודה: 1. הסוגיה העיקרית שבאה לפתחנו בתיק זה היא שאלת זכאות התובע לפיצויי פיטורים ממעסיקו האחרון, נוכח טענת התובע כי המשיך לעבוד בצורה סדירה ורצופה גם לאחר חילופי המעבידים במסעדה בה עבד, זאת מבלי שהמעסיק הקודם שילם לו פיצויי פיטורים, למרות שהגיע עימו להסכם פשרה, במסגרת תיק אחר. אלו העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מכתבי הטענות, מעדויות הצדדים ומהמסמכים שהוגשו לתיק בית הדין: 2. התובע עבד במסעדת "פלפליקו" בגני תקווה (להלן: "המסעדה") החל מחודש 2/1994 ועד ליום 1.6.2009, כשבמהלך תקופה זו היו הפסקות בעבודתו של התובע (סעיפים 3,4 לתצהיר התובע) אשר על משמעותן נעמוד בהמשך. 3. עד לסוף חודש 2/2007 היתה המסעדה בבעלותו של מר ציון אוחיון, דודו של התובע (להלן: "התקופה הראשונה"). בשלב כלשהו במהלך התקופה הראשונה - החל משנת 2001 ועד לסוף חודש 2/2007 - עבד התובע כמנהל המסעדה. 4. ביום 23.1.2007 נחתם בין מר ציון אוחיון לבין הנתבע 1 הסכם שכותרתו, הסכם הפעלה+אופציית רכישה, שעניינו העברת הזכות לניהול המסעדה לידי הנתבע 1, החל מיום 28.2.2007 (נספח ג' לתצהיר התובע). 5. התובע המשיך בעבודתו במסעדה, גם לאחר שזכויות הפעלתה עברו ממעסיקו הקודם, וזאת עד ליום 1.6.2009 (להלן: "התקופה השנייה"). בתקופה זו לא היה עוד התובע מנהל המסעדה אלא אחראי משמרת. 6. ביום 13.5.2009 הוציא התובע לנתבעת 2 מכתב המודיע על התפטרותו מעבודתו, שתיכנס לתוקף ביום 1.6.2009, עקב הרעה בתנאי עבודתו (נספח ד1' לתצהיר הנתבע 1). הנתבעים קיבלו את התפטרותו של התובע בדין מפוטר וביקשו ממנו לחתום על כתב סילוק, שבו מאשר הוא כי קיבל מהנתבעת 2 את כל הסכומים שהגיעו לו בגין תקופת עבודתו (סעיף 44 לתצהיר הנתבע 1; נספח ז' לתצהירו ונספח ד' לתצהיר התובע). התובע סירב לחתום על כתב הסילוק ולאחר חילופי מכתבים בין ב"כ הצדדים, שמהם עולה כי הצדדים היו חלוקים ביניהם בנוגע לסכום פיצוי הפיטורים המגיע לתובע (נספחים ח',ט', י', יא' לתצהיר הנתבע 1) שילמה הנתבעת לתובע ביום 21.6.2009 פיצויי פיטורים בסך 19,973 ₪ לתקופה 1.3.2007 - 31.5.2009 (כעולה מתלוש שכר לחודש 5/2009; נספח ט' לכתב ההגנה; סעיף 28 לתצהיר התובע). 7. ביום 11.5.2010 הוגשה התביעה שלפני. 8. ביום 2.6.2011 הגישו הנתבעים בקשה לצרף את מר ציון אוחיון כנתבע נוסף לתיק ולחלופין למשלוח הודעת צד ג' נגדו. בקשתם נדחתה בהחלטתה של כב' השופטת יהלום מיום 8.8.2011. הליכים משפטיים בין התובע לבין מר ציון אוחיון 9. בתקופת העסקתו השנייה של התובע, פתח התובע 3 הליכים משפטיים נגד מר ציון אוחיון. שניים מהם הסתיימו והשלישי עודנו מתנהל: (א) עב 2709/08 בבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב ביום 10.2.2008 הגיש התובע לבית הדין האיזורי לעבודה כתב תביעה נגד מר ציון אוחיון לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות (נספח ה' לתצהיר התובע). ביום 23.12.2008 הגיעו הצדדים לפשרה אשר קיבלה תוקף של פסק דין, לפיה ישלם מר ציון אוחיון לתובע סך כולל של 40,000 ₪ נטו. (ב) תא"מ 1354-08 בבית משפט השלום ברמלה בשנת 2008 הגישה "החברה המרכזית להפצת משקאות קלים בע"מ" - ספק של המסעדה - בקשה לביצוע שטר, בלשכת ההוצאה לפועל, נגד התובע. התובע הגיע להסדר עם אותו ספק לפיו ישלם לו 5,000 ₪ לסילוק החוב וכן הגיש הודעת צד ג' נגד מר ציון אוחיון, לפיו על מר ציון אוחיון לשפותו בסכום ששילם לספק, שכן הוא - אוחיון - הינו הבעלים של המסעדה ואילו התובע הינו שכיר בלבד אשר חתם על השטר מתוקף יפוי כוח שניתן לו לניהולה השוטף של המסעדה. פסק הדין בהליך זה ניתן ביום 6.12.2010 (נספח ב1 לתצהיר התובע) ובו נקבע כי התובע "חתם על שטר החוב במסגרת תפקידו כשכיר של צד ג' וכשלוח שלו" וכי מדובר בחוב של צד ג' - מר ציון אוחיון - ולפיכך עליו לשפות את התובע בגין חוב זה (סעיפים 8,10 לפסק הדין). בפסק הדין נקבע כי מר ציון אוחיון ישפה את התובע בסך של 2,500 ₪ ולא במלוא הסך של 5,000 ₪ וזאת מן הטעם שהתובע גרם נזק למר ציון אוחיון בכך שהגיע להסדר הפשרה עם הספק בגין חובו של מר ציון אוחיון לאותו ספק, בטרם נודע למר אוחיון על ההליך ובטרם ניתנה לו הזדמנות סבירה לטעון בעניין. (ג) ת"א 1299/09 בבית משפט השלום ברמלה ביום 3.3.2009 הגישו התובע ורעייתו תביעה כספית נגד מר ציון אוחיון על סך של יותר מ - 300,000 ₪ בגין נזקים כספיים וחובות כספיים הנובעים מכך שהתובע ורעייתו העבירו למר ציון אוחיון סכומי כסף רבים מכיסם הפרטי. תיק זה עודנו מתנהל בבית המשפט השלום ברמלה. הראיות שהוצגו בתיק 10. מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבעים העידו הנתבע 1; מר אברהם אהרון שעבד במסעדה מחודש 5/2006 עד ליום 31.12.2009; ומר ציון אוחיון. דיון והכרעה: עילת תביעה כנגד הנתבע 1 11. לטענת התובע, הנתבע 1 היה היחיד ששוחח עמו בנוגע לתנאי עבודתו והוא הציג עצמו כמעסיקו החדש ולא באמצעות חברה כלשהי. מעבר לכך הנתבע 1 חתם באופן אישי ולא באמצעות חברה על ההסכם להעברת הזכויות להפעלת המסעדה עם מר ציון אוחיון (סעיפים 21.2 ו - 21.4 לתצהיר התובע). כמו כן, טוען התובע כי יש להרים את מסך ההתאגדות נוכח התנהלות הנתבע 1 במהלך תקופת העסקה. מנגד, טוען הנתבע 1 כי יש לדחות את התביעה נגדו על הסף בהיעדר כל עילה אישית נגדו. 12. לנוכח הראיות שהובאו בפני, אני מקבלת את טענת הנתבע 1 כי יש לדחות את התביעה נגדו בהיעדר כל עילה אישית נגדו, וזאת ממספר טעמים: האחד, ב"כרטיס עובד" שעליו חתם התובע עצמו ביום 1.3.2007 (נספח א' לתצהיר הנתבע 1) מצוין שם המעביד - "פלפליקו בע"מ". אף בתלושי השכר מתקופת עבודתו השנייה של התובע במסעדה מצוין שם המעביד - "פלפליקו בע"מ" (נספח ב' לתצהירו של הנתבע 1) וגם השיק שנמסר לתובע לאחר ההתכתבויות בין עורכי הדין, כתשלום בגין פיצויי פיטורים, הינו מחשבונה של "פלפליקו בע"מ". השני, בתצהיר שהגיש התובע ביום 10.2.2008 במסגרת תביעתו שהוגשה בבית הדין לעבודה נגד מר ציון אוחיון (עב 2709/08) וכתמיכה לבקשתו למתן צווי עיקול זמניים באותו הליך (נספח ג1 לתצהיר הנתבע 1, סעיף 5) וכן בתצהיר שהגיש במסגרת תביעתו שהגיש יחד עם רעייתו נגד מר ציון אוחיון בבית המשפט ברמלה (ת"א 1299/09, נספח ג2 לתצהיר הנתבע 2, סעיף 4) ציין התובע עצמו כי הוא עובד "החברה" ומקבל את משכורתו מן "החברה". השלישי, את מכתב ההתפטרות הפנה התובע אל הנתבעת 2 ולא אל הנתבע 1 באופן אישי וגם במכתב הדרישה של ב"כ התובע מיום 10.6.2009 (נספח ד' לתצהיר הנתבע 1) מופיע הנדון "סיום עבודה אצל פלפליקו בע"מ" ומכאן שלתובע ולבא כוחו היה ברור כי ההתקשרות היתה מול הנתבעת 2 בלבד. העובדה כי הנתבע 1, ולא הנתבעת 2, הוא שהיה הצד להסכם עם מר ציון אוחיון להעברת זכויות הפעלת המסעדה - אין בה כדי להוכיח כי הנתבע 1 העסיק את התובע באופן אישי. אני מקבלת בנקודה זו את עדותו של הנתבע 1, שהבהיר בתצהירו כי ההסכם נחתם על ידו כמנהלה העתידי של הנתבעת 2 ובטרם נרשמה המסעדה בשמה כחברה ברשם החברות (סעיף 2.ב. לתצהירו של הנתבע 1). בחקירתו הנגדית הוצג לנתבע 1 תדפיס מרשם החברות ממנו עולה כי הנתבעת 2 הוקמה כבר ביום 18.12.2002 (ת/1). הנתבע 1 הסביר בחקירתו הנגדית כי אכן חברה בבעלותו כבר היתה קיימת כאשר חתם על ההסכם עם מר ציון אוחיון אולם כי היה עליו לשנות את שמה של החברה ואכן לאחר חתימת ההסכם שינה את שמה (עמוד 13 לפרוטוקול). כמובן שגם העובדה שהנתבע 1 הוא ששוחח אישית עם התובע על תנאי עבודתו או הנחה אותו בעבודתו אין בה כדי להוכיח כי הוא העסיק את התובע באופן אישי ולא באמצעות חברה. 13. טענה חלופית שהעלה התובע הינה כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע 1 אישית בחובות הנתבעת 2, בשל ניצול לרעה והתחמקות מתשלום חובות לתובע ו/או אי הנפקת תלושי שכר. גם טענה זו יש לדחות. על מנת שתתקבל טענה זו של התובע, עליו להוכיח כי התקיימו העילות להרמת מסך. כידוע, העילה המובהקת להרמת המסך הינה אותה "קטגוריה של מקרים המצביעים על שימוש לרעה שעושים בעלי מניות בחברה ובאישיותה המשפטית הנפרדת. המושג 'שימוש לרעה' כולל מצבים אחדים, ועיקרם הם מעשי תרמית, עירוב נכסים של בעלי עניין עם נכסי החברה, מימון לא מספיק לפעולות החברה, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי מניותיה ללא תמורה מספקת ועוד" ראה: ע"ע (ארצי) 1170/00, פרידמן - ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבניין בע"מ, פד"ע לח 817 (2002); וכן ראה: ע"ע (ארצי) 152288-12-1, בוימל אלון - חיים פלזן (2012)). בענייננו התובע לא עמד בנטל הנדרש כדי להוכיח כי מתקיימות נסיבות המצדיקות הרמת מסך והוא אף לא פירט בכתב התביעה מהן הנסיבות המהוות את העילה להרמת מסך. בתצהירו טען התובע כי הנתבע 1 ניצל לרעה את החברה בכך שלא דאג להבטיח את זכותו הפנסיונית ואת זכותו לפיצויי פיטורים במסגרת ההסכם שחתם עם מר ציון אוחיון להעברת הזכות להפעלת המסעדה אולם אין בטענות אלו של התובע כדי להקים עילה להרמת מסך נגד הנתבע 1. התובע לא הוכיח כי הנתבע 1 עשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית של הנתבעת 2 ; הקים את הנתבעת 2 למטרה פסולה; עירב את נכסיו האישיים בנכסי הנתבעת 2; הבריח נכסים של הנתבעת 2 ללא תמורה מספקת; עשה מעשים אשר הינם בגדר תרמית. לפיכך נשמט הבסיס תחת טענת התובע להרמת מסך ההתאגדות וחיובו האישי של הנתבע 1 בחובות הנתבעת 2. בחקירתו הנגדית העיד הנתבע 1 כי העביר בשנת 2009 או 2010 את העסק למר דרור יהושע, שהינו קרוב משפחתו. העובדה שהנתבע 1 העיד כאמור רק כאשר נשאל על כך בחקירתו הנגדית ולא מצא לנכון לציין בתצהירו (שעליו חתם ביום 29.12.2011) כי איננו עוד הבעלים של המסעדה - אכן אומרת דרשני אולם אין בה כדי להצביע על חוסר תום לב במהלך תקופת עבודתו של התובע או כדי להוות עילה להרמת מסך. 14. אשר על כן נדחית התביעה נגד הנתבע 1. שאלת מעמדו של התובע כעובד במהלך כל תקופת העסקתו 15. לטענת הנתבעים, בחודש 2/2001, מסר מר ציון אוחיון את המסעדה לידי התובע, כך שהחל ממועד זה היה התובע הבעלים של המסעדה ולא עובד שכיר ומכאן טענתם כי בגין תקופת עבודתו של התובע משנת 2001 ועד לחודש 2/2007 - התובע אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. הנתבעים אינם מכחישים קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבעת בתקופה שמחודש 3/2007 ועד למועד סיום יחסי העבודה ביניהם ובגין תקופה זו שילמו, כאמור, לתובע פיצויי פיטורים. טענתם הינה כי החל מחודש 2/2001 ועד לחודש 3/2007 לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין מר ציון אוחיון. כתמיכה בטענה זו הציגו הנתבעים ראיות לכך כי במהלך תקופה זו נהג התובע להפקיד בחשבונו הפרטי שלו ושל רעייתו חלק גדול מכספי הפדיון של המסעדה ולא קיים הפרדה בין חשבונו הפרטי לבין כספי המסעדה. הנתבע 1 טען בתצהירו כי כאשר התעניין בדבר האפשרות להשקיע כספים במסעדה הפנה אותו מר ציון אוחיון אל התובע על מנת לקבל נתונים בדבר המחזור הכספי של המסעדה וכן טען בתצהירו כי היה צורך בהסכמתו של התובע להעברת ניהול המסעדה לידי הנתבע 1 (סעיפים 10,11 לתצהירו של הנתבע 1). מר אוחיון תמך בטענת הנתבעים. בתצהירו הפנה לכך כי לעומת התקופה (הבלתי רצופה) עד לסוף שנת 2000, שאז הופיע בתלושי השכר הוא עצמו כמעסיקו של התובע, הרי שבתלושי השכר מחודש 2/2001 ואילך שמו אינו מופיע עוד כמעסיק אלא שם המעסיק הינו "פלפליקו גני תקווה" (נספחים ג,ד לתצהירו); כן הפנה אוחיון לשלושה תלושי השכר שצירף לתצהירו (שניים משנת 2006 ואחד משנת 2007) ולטופס 106 של התובע לשנת 2006, שמהם עולה כי התובע דאג להפריש עבור עצמו כספים לקופ"ג "עדיף". לגרסת אוחיון, התובע דאג לבצע הפרשות אלו מיוזמתו, כעצמאי, והוא שקבע מה גובה ההפרשה החודשית (סעיפים 20-21 לתצהירו של אוחיון); עוד הפנה אוחיון לכך כי בשנים 2004 ו - 2005 התובע העביר כספים מחשבונו הפרטי לחשבון המסעדה (סעיף 31 לתצהירו) וכי התובע שילם חלק מחובות העסק לספקים בשיקים מחשבון הבנק של אשתו (סעיף 43 ונספח יב' לתצהירו של אוחיון); כן טען אוחיון כי בכתב התביעה שהגיש נגדו התובע בת"א 1299/09 (שלום רמלה) טען התובע כי נטל הלוואה בסך של 200,000 ₪ מהוריה של אשתו על מנת להזרימם לחשבון הבנק של העסק. לנוכח כל האמור, תמך מר ציון אוחיון בטענת הנתבעים לפיה החל מחודש 2/2001 ניהל התובע את המסעדה באופן עצמאי ומשך לעצמו משכורת לא כעובד שכיר (סעיף 18 לתצהירו). כן העיד מטעם הנתבעים מר אברהם אהרון שעבד במסעדה ומסר בתצהירו כי "מי שקיבל אותי לעבודה במסעדה היה מר מלכה לניר שהיה בעל הבית במסעדה באותה תקופה, כל תנאי העסקתי סוכמו ביני לבינו, והוא גם זה שבו ראיתי כמעסיקי עד ליום 28.2.2007" (סעיף 3 לתצהירו). 16. לעומתם טען התובע כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין מר ציון אוחיון במהלך כל התקופה הראשונה וכתמיכה בטענתו זו הפנה לשני פסקי הדין שניתנו בין השניים, המהווים מעשה בית הדין לטענתו, ושמהם עולה, כאמור. האחד, פסק הדין מבית הדין לעבודה שניתן בהסכמת הצדדים (עב 2709/08) ושבו נקבע כי מר אוחיון ישלם לתובע סך של 40,000 ₪ נטו בגין זכויות הנובעות מיחסי עובד ומעביד ומכאן שמר אוחיון לא עמד על טענותיו אשר נטענו בכתב ההגנה שהגיש באותו הליך, שבו טען להיעדר יחסי עובד ומעביד בינו לבין התובע. והשני, פסק הדין מבית משפט השלום ברמלה (תא"מ 1354/08), שבו התקבלו טענותיו של התובע כי פעולותיו במסעדה נעשו מתוקף היותו שכיר ומתוקף הרשאה שקיבל מאוחיון. כן הכחיש התובע כי הביע דעה כלשהי בנוגע להעברת זכויות המסעדה אל הנתבע 1 שכן הדבר לא היה בסמכותו וטען כי מר ציון אוחיון אף לא שיתף אותו בכל הנוגע לכריתת ההסכם עם הנתבע 1 (סעיף 21.1.2 לתצהיר תובע). 17. לאחר ששמעתי את מלוא העדויות ועיינתי בכלל מארג הראיות שהוצגו בפניי שוכנעתי כי אין לקבל את טענת הנתבעים בנדון וכי התובע היה בסטטוס של עובד במהלך כל תקופת העסקתו, כמפורט. 18. העובדה שהתובע ומר אוחיון הגיעו להסכם פשרה בתיק עב 2709/08 בבית הדין לעבודה, בנוגע לזכויות הנובעות מיחסי עובד ומעביד - אין בה כשלעצמה כדי להוכיח יחסי עובד ומעביד בין הצדדים או הודאה ביחסים כאמור מצד אוחיון. מדובר בהסכם פשרה שאליו הגיעו הצדדים "מבלי להודות בכל חבות או טענה". לגבי פסק הדין שניתן בתא"מ 1354/08 - בפסק דין זה אכן נקבע כממצא עובדתי, כי התובע חתם על שטר החוב לַספק במסגרת תפקידו כשכיר של מר ציון אוחיון וכשלוח שלו ובמסגרת תפקידו כמנהל המסעדה. כן נקבע באותו פסק דין, כי מר ציון אוחיון העיד שהתובע "ניהל בשמו את חשבון הבנק הרלוונטי במשך כשש שנים וחתם בשמו על מאות שיקים על פי ייפוי כוח, ואף לאור דברים אלה מובן שהחתימה על שטר החוב היתה בהרשאה" (סעיף 9 לפסק הדין). בסיכומיהם טענו הנתבעים כי התייחסות בית המשפט להיותו של התובע עובד שכיר של מר ציון אוחיון הינה קביעה אגבית שנקבעה בחוסר סמכות שכן הסמכות הייחודית בכל הנוגע לשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד נתונה לבית הדין לעבודה (סעיף 34.ב לסיכומי הנתבעים). כן טען מר ציון אוחיון בתצהירו כי העובדה שהתובע חתם בשנת 2008 עם ספק על הסדר פשרה לגבי סילוק החוב ורק בהמשך ניסה לגלגל אליו את החוב באמצעות הודעת צד ג' מעידה על כך כי התובע ראה עצמו כאחראי בלעדי לפירעון החוב. קביעתו של בית המשפט בתא"מ 1354/08 הינה קביעה אגבית, משהתעוררה בפניו שאלה שהכרעה בה דרושה לבירור העניין, זאת בהתאם לסעיף 76 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד - 1984. עם זאת, על פי הפסיקה, הכרעתו אגבית זו של בית המשפט ברמלה כוחה יפה רק לגבי אותו הליך ואין בה כדי להוות מעשה בית דין (ראו בג"צ 1214/97 חלמיש - ביה"ד הארצי לעבודה, נג(2) 647, 1999). 19. עם זאת, גם בהתעלם מפסקי הדין שניתנו בתביעות שבין התובע לבין מר אוחיון, אני קובעת, לנוכח הראיות שהובאו בפני, וביניהן בין היתר עדותו של מר ציון אוחיון עצמו בחקירתו הנגדית, כי במהלך כל תקופת העסקתו של התובע במסעדה, עד לחודש 2/2007, התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין מר ציון אוחיון, וזאת כמפורט להלן: ראשית, יצויין כבר כעת כי מר ציון אוחיון איננו "עד אובייקטיבי" בענייננו, זאת משלושה טעמים: (1) כאמור בינו לבין התובע עודנו מתנהל הליך משפטי כספי בבית משפט השלום ברמלה. (2) לא מן הנמנע כי ככל שתחויב הנתבעת על פי פסק דין זה, תפנה הנתבעת דרישה כלפיו לשפותה. (3) הנתבע 1 העיד לגבי מערכת היחסים שלו עם מר ציון אוחיון "מערכת היחסים שלי איתו היא מאד טובה באופן אישי" (עמוד 20 לפרוטוקול). שנית, הגם שאין חולק כי בתקופה שבה ניהל התובע את המסעדה, היה לו יפוי כוח לניהול חשבון הבנק של המסעדה ולחתימה על שיקים שנמסרו מחשבון המסעדה לספקים (סעיף 24 לתצהירו של מר אוחיון; עדותו של התובע בעמוד 8 לפרוטוקול) והגם שהנתבעים הביאו ראיות לכך שהתובע לכאורה "עשה בעסק כשלו" בכל הנוגע לענייניים כספיים וניהוליים, הרי שלא עולה, אף לא מטענתם שלהם, כי התובע היה הבעלים של העסק. בחקירתו הנגדית חזר וטען מר ציון אוחיון כי התובע שלשל מכספי המסעדה לכיסו הפרטי אולם העיד מפורשות "העסק שייך לי" ואישר כי הוא הבעלים היחיד של העסק (עמוד 23 לפרוטוקול) וכי חשבון הבנק של העסק היה על שמו (עמוד 25 לפרוטוקול, שורה 19). שלישית, אף הנתבע 1 אישר בחקירתו הנגדית כי סיכם אך ורק עם מר ציון אוחיון בכל הנוגע לעניינים הכספיים הכרוכים בהעברת הזכויות במסעדה שכן "אני מכיר את ציון כבעלים ובעל המקום" (עמוד 15 לפרוטוקול) וכן עולה מעדויותיהם של הנתבע 1 ושל מר אוחיון כי ההסכם להעברת זכויות הפעלת המסעדה נחתם בין שניהם בלבד וכי התמורה הועברה מהנתבע 1 אל אוחיון בלבד (עדותו של הנתבע 1 בעמוד 21 לפרוטוקול, שורות 7-8; עדותו של מר ציון אוחיון בעמוד 24 לפרוטוקול, שורה 2) ומכאן עולה כי טענת הנתבעים איננה כי התובע היה הבעלים של העסק ואף לא שותף בו. רביעית, לתובע הוצאו תלושי שכר כשכיר במהלך כל תקופת עבודתו. תחילה היה רשום מר ציון אוחיון כמעביד באותם תלושים ובהמשך השתנה שם המעביד ל"פלפליקו גני תקווה". העובדה ששם המעסיק שונה משמו הפרטי של ציון אוחיון לשם "פלפליקו" - אין בה כדי להצביע על שינוי כלשהו שחל במעמדו של התובע, ודאי משעולה כי מספר תיק הניכויים לא השתנה גם כאשר שונה שם המעביד מ"ציון אוחיון" ל"פלפליקו גני תקווה", ובחקירתו הנגדית אישר מר ציון אוחיון כי לאחר שינוי שם המעסיק "העסק פעל על עוסק מורשה של ה אשר על כן הנני קובעת כי התובע היה בסטאטוס של עובד במהלך כל תקופת העסקתו, הן תקופה הראשונה והן בתקופה השנייה להעסקתו. האם התקיימו נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים מהתובע 20. בנוסף טענו הנתבעים בכתב ההגנה כי ככל שייקבע כי התובע הועסק כעובד שכיר במסעדה בכל תקופת עבודתו, הרי שיש לשלול את זכותו לתשלום פיצויי פיטורים בשל מעשיו במהלך תקופת עבודתו - גניבה ממעביד והתנהלותו שהובילה להידרדרות העסק (סעיף 5ח' לכתב ההגנה) אולם לא פורטו הנסיבות המדויקות אשר יש בהן כדי לתמוך בטענתן בדבר גניבה ממעביד. מר ציון אוחיון פירט בתצהירו את הנסיבות אשר יש בהן לכאורה כדי לתמוך בטענת הנתבעים. בתצהירו טען אוחיון כי הסתבר לו כי התובע לא הקפיד על הפקדת כספי פדיון המסעדה בחשבון הבנק של העסק וגרם לקריסת העסק ולסיבוכיו בחובות, כשבין היתר נטל מזומנים שהצטברו לסכום של מאות אלפי שקלים, כשחלק נכבד מסכומים אלו הפקיד לחשבונותיהם הפרטיים שלו ושל אשתו, מה שאיפשר להם לנהל אורח חיים בזבזני ואף לרכוש דירה חדשה (סעיפים 27,28,29 לתצהיר אוחיון). כן מסר מר ציון אוחיון בתצהירו כי התובע העביר כספים מחשבונו הפרטי לחשבון העסק, חתם על כתב ערבות יחד עם אשתו לצורך הגדרת מסגרת האשראי של העסק כשהתנהלותו זו של התובע התבררה לו רק בדיעבד, כשנודע לו שחשבון העסק הוגבל וכי התובע אף פנה למלווים בשוק האפור ונטל מהם הלוואות במזומנים כנגד שיקים שאותם משך מחשבון העסק. לתצהירו צירף מר אוחיון צילומי שיקים פתוחים של העסק, בחתימתו של התובע, אשר לגרסת אוחיון נמסרו למלווים בשוק האפור (סעיפים 39,40 לתצהירו של אוחיון; נספח יא לתצהירו). הנתבע 1 טען בתצהירו כי החל מחודש 3/2007, שאז כאמור נכנס לתפקיד המנהל מר דרור יהושע במקומו של התובע, קפצה ההכנסה של המסעדה מסכום ממוצע של כ - 70,000 ₪ או 80,000 ₪ לחודש לפני מע"מ לסכום ממוצע של כ - 200,000 ₪ לפני מע"מ, מה שמחזק את החשדות לפיהן התובע העלים כספים מכספי פדיון העסק בתקופה שבה ניהל את המסעדה (סעיף 32 לתצהיר הנתבע 1). 21. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי חתם בבנק על ערבות בסך 100,000 ₪ לטובת החשבון של העסק ועל מנת לשמור על מסגרת האשראי של העסק, אישר כי העביר מחשבון הבנק הפרטי שלו לחשבון הבנק של המסעדה סכום של 150,000 ₪ ואישר כי אשתו חתמה על שיקים דחויים מחשבון הבנק הפרטי שלה לספקים של המסעדה מאחר שחשבון הבנק של מר ציון אוחיון עוקל, והסביר כי כאשר הגיעו מועדי הפירעון של השקים, הפקיד סכומי כסף בחשבון הבנק של אשתו "לטובת השיק מהקופה". התובע הסביר את התנהלותו בכך שהיחסים בינו לבין ציון אוחיון היו יחסים של אב ובן (עמוד 9 לפרוטוקול) וכך גם הסביר, כי מאחר שלספקים ניתנו מראש שיקים דחויים אזי נוצר מצב שגם לאחר שהמסעדה עבר מידי ציון אוחיון לידי הנתבע 1, עדיין נפרעו שיקים שנמסרו לספקים מחשבון הבנק של אשתו (עמודים 9,10 לפרוטוקול). אינני סבורה כי הנתבעים עמדו בנטל הנדרש להוכיח כי התובע גנב מכספי המסעדה או כי התקיימו נסיבות אחרות המצדיקות שלילת פיצויי הפיטורים. זה המקום לציין כי כאשר נטענת טענה של גניבה ממעביד יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל . ראה: ע"ע (ארצי) 1079104, מרכולית כוכב בע"מ נ' עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, ניתן ביום 25.4.06 ופורסם במאגרים האלקטרוניים, שם בעמ' 8. אכן עולה מהראיות כי התובע ערבב בין חשבון הבנק הפרטי שלו ושל אשתו לבין כספי המסעדה אולם גרסתו של התובע לפיה חש אחריות כלפי העסק וכי יחסיו עם אוחיון היו יחסים של אב ובן יכולה להסביר התנהלותו זו. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי בשנת 2005 עבר מדירה קטנה לדירה גדולה יותר באותה שכונת מגורים ("בשיכון") וכן אישר כי דירה זו עברה שיפוץ אולם כמובן שאין בעובדה זו כדי לאשר כי מקור הכספים לרכישת הדירה הינו מכספי העסק. יצויין עוד כי לא הובאו בפני בית הדין כל ראיות בכתב להוכחת גרסתו של הנתבע 1 בנוגע להשוואה בין הכנסות המסעדה בשתי התקופות וכתמיכה בגרסתו לפיה מהרגע שחדל התובע לנהל את המסעדה עלו הכנסותיה. 22. מעבר לאמור, הנתבעת שילמה לתובע, עם התפטרותו, פיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתה אצלה (מחודש 3/2007) ללא שהעלתה כל טענה לפיה יש בהתנהגותו כדי לשלול ממנו את סכום פיצויי הפיטורים או חלק ממנו ובכך יש לראות בה כמי שאישרה את זכאותו העקרונית של התובע לתשלום פיצויי פיטורים. משכך טענת הנתבעת לשלילת פיצויי פיטורים, נדחית. רציפות עבודתו של התובע 23. לטענת הנתבעים, ככל שתיקבע זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו, הרי שזכאותו הינה רק החל מיום 1.2.2001 שכן בטרם שב התובע לעבודתו במסעדה בחודש 2/2001 היה נתק ביחסי העבודה בינו לבין מר ציון אוחיון, למשך תקופה של 5 חודשים (נתק אשר קדמו לו גם נתקים נוספים קודם לכן). התובע הכחיש טענה זו וטען כי יחסי העבודה בינו לבין ציון אוחיון התקיימו ברציפות ללא כל נתק. 24. סעיף 2 לחוק פיצויי פיטורים קבע במועד הרלוונטי לענייננו - "לענין סעיף 1 יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת - ...(9) הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד או הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאינה עולה על שלושה חודשים" כידוע, ביום 28.12.2009 תוקן סעיף 2 לחוק פיצויי פיטורים כך שתקופת השלושה חודשים הוארכה לתקופה של שישה חודשים (תיקון מס' 25). אולם מאחר שבעניינו יחסי העבודה בין הצדים הסתיימו בחודש 6/2009, הרי שלענייננו רלוונטי נוסח החוק לפני התיקון. 25. על פי הפסיקה, הטוען לרציפות בתקופת העבודה - עליו נטל ההוכחה (דב"ע לה/3-16 יוזיפוף -חנוני, פד"ע ז 3, 1975; ע"ע 1264/04 פאיז - פרי צח בע"מ, 25.12.2005) ואני סבורה כי בענייננו לא עמד התובע בנטל ולא הוכיח רציפות בעבודתו, זאת לנוכח הראיות שהובאו מטעמו של מר אוחיון ושלא נסתרו. מר ציון אוחיון מסר בתצהירו כי במהלך התקופה שבה הועסק התובע, הוא התפטר מספר פעמים. לגרסתו, בחודש 5/1995 התפטר התובע מעבודתו ושב לעבוד במסעדה רק בחודש 12/1996 ובחודש 8/2000 שוב התפטר, הפעם על רקע חיכוכים שנתגלעו בינו לבין מי שסייע למר ציון אוחיון בניהול המסעדה, בן דודו, מר קובי אוחיון (סעיפים 9,10 לתצהירו של מר ציון אוחיון). כן טען מר ציון אוחיון כי במהלך החודשים 9/2000 - 1/2001 (5 חודשים) לא עבד התובע במסעדה וככל הזכור לו עבד באותה תקופה בשיפוצים, והוא שב לעבודה במסעדה ביום 1.2.2001 (סעיפים 13,14,15 לתצהירו). כן פירט מר אוחיון בתצהירו (סעיפים 12,13) כי בכל פעם כשהיה נתק בתקופת העסקתו של התובע, היה זה התובע שהתפטר מעבודתו מהמסעדה וכי כאשר ביקש התובע לשוב לעבוד במסעדה מעולם לא הערים עליו קשיים. האמור לא נסתר בחקירתו הנגדית. לעומת גרסה ברורה זו של מר אוחיון, לא מסר התובע כל גרסה עובדתית מנומקת מטעמו וכל שמסר התובע בתצהירו לעניין זה היה כי עבד אצל מר אוחיון ברציפות "למעט תקופות קצרות בהן יצאתי לחופשות ללא תשלום" (סעיף 4). משהתובע לא פירט לצורך מה יצא לחופשות ללא תשלום וביוזמת מי, הרי שאני מעדיפה לעניין זה את גרסתו של מר אוחיון על פני גרסתו של התובע וקובעת כי בכל אחת מהפעמים שבהם חל נתק בתקופת עבודתו של התובע, היה זה ביוזמת התובע שהתפטר מעבודתו. 26. בסיכומיהם התייחסו הנתבעים למסמך נ/1 שהוצג לתובע במהלך חקירתו הנגדית - העתק שיק מחברת הביטוח "איילון" לפקודת התובע לפיו שולם לתובע סך של 8,605 ₪ "פדיון תגמולים שכירים" - וטענו כי יש במסמך זה כדי להוכיח כי במשך שנה וחצי הועסק התובע אצל אביו, מר מלכה מאיר. בחקירתו הנגדית העיד התובע כי אינו יודע בגין איזו תקופת עבודה שולמו לו התגמולים כאמור: "אין לי מושג... אולי זה דבר שעשיתי באופן עצמאי" (עמוד 4 לפרוטוקול) ולא נשאל בנוגע לאביו או בנוגע לשם "מלכה מאיר". מכאן שטענת הנתבעים בסיכומיהם לפיה מאותו מסמך פוליסה על שם מלכה מאיר עולה כי התובע הועסק אצל אביו במשך תקופה של שנה וחצי - לא הוכחה בפנינו ואין במסמך זה כשלעצמו כדי להוכיח נתק בתקופת עבודתו של התובע אצל מר אוחיון. עם זאת, טפסי 106 שצורפו לתצהירו של מר ציון אוחיון מחזקים את גרסתו בדבר תקופות הנתק ביחסי העבודה בינו לבין התובע. כעולה מטופס 106 של התובע לשנת 1996 - התובע הועסק בשנה זו בחודש 12/1996 בלבד וכעולה מטופס 106 של התובע לשנת 2000 - התובע הועסק באותה שנה במהלך החודשים 1/1996 - 8/1996 בלבד (נספחים א', ב' לתצהיר אוחיון). תלושי השכר שצירף התובע לתצהירו מחזקים אף הם את גרסתו של מר אוחיון. התובע אמנם צירף תלושי שכר אלו על מנת להוכיח ותק ורציפות מאז חודש 2/1994 והפנה לכך שבתלושים אלו נרשם "תחילת עבודה: 01/02/94", אולם באותם תלושי שכר נרשם בנוסף "וותק: 12/96" (נספח ב' לתצהיר התובע) ובתלושי השכר של התובע מהשנים 2006 ו -2007 נרשם "תחילת עבודה: 1/2/2001" (נספחים ד1-ד3 לתצהירו של אוחיון). העובדה שהעתקי טפסי 106 שצורפו לתצהירו של מר אוחיון הודפסו לקראת הגשת תצהירו, אין בהם כדי לפגוע במהימנותם וככל שביקש התובע לטעון לזיופם היה עליו להציג ראיות של ממש לכך ולא די בהאשמות בלתי מבוססות כפי שנטענו על ידו. 27. באשר למכתב שצירף התובע לתצהירו, מתאריך 13.4.1999, המאשר כי הוא "מנהל סניף גני תקווה החל מ - 2/94" (נספח א' לתצהירו) - אין במכתב זה כדי להועיל לתובע, הן מן הטעם שהמכתב נכתב לשגרירות ארצות הברית לצורך הוצאת ויזה (עדותו של התובע בעמוד 3 לפרוטוקול) ומכאן שוודאי לא היה צורך לדייק באותו מכתב בדבר תקופות העבודה המדויקות, והן מן הטעם שהמכתב הינו מחודש 4/1999 ובענייננו עולה כי היתה הפסקת עבודה מאוחרת לתאריך זה, אשר ניתקה את רציפות העבודה לצורך הזכאות לפיצויי פיטורים. 28. לנוכח הוראת סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים כפי שהיתה בעת הרלוונטית ומשעולה מהראיות כי התובע שב לעבודתו במסעדה בחודש 2/2001 אחרי תקופה בת 5 חודשים שבהם לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין מר ציון אוחיון, הרי שאני קובעת כי זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים הינה מהתקופה 1.2.2001 ואילך. האם יש לחייב את הנתבעת 2 בתשלום פיצויי הפיטורים בגין כל תקופת העבודה במסעדה? 29. לטעת הנתבעים, הם לא לקחו על עצמם התחייבות כלשהי להמשיך ולהעסיק את מי שהיו עובדיו של מר ציון אוחיון או לשלם להם תשלומים כלשהם בגין תקופת עבודתם אצל מר ציון אוחיון והנתבע 1 הבהיר זאת לתובע בטרם החל לעבוד במסעדה בתקופה השנייה, כעובד חדש. הנתבע 1 טען בתצהירו כי סוכם תחילה עם מר ציון אוחיון ובהמשך גם עם התובע, כי הנתבעת 2 אינה לוקחת על עצמה כל חובות, לרבות כלפי ספקים או עובדים, בגין התקופה שקדמה להעברת הזכויות במסעדה (סעיפים 13, 19, 21,24 לתצהירו של הנתבע 1). הנתבע 1 אף הוסיף ומסר בתצהירו כי התובע עצמו כינס את עובדי המסעדה והודיע להם שהמסעדה עוברת לניהולה של הנתבעת 2 וכי זו אינה לוקחת על עצמה לשלם להם בגין זכויות המגיעות להם בגין תקופת העסקתם עד ליום 28.2.2007 (סעיף 27 לתצהיר הנתבע 1). מר ציון אוחיון תמך בגרסת הנתבע 1 ומסר אף הוא בתצהירו כי התובע הבהיר לו כי התנאים, שלפיהם הנתבעת אינה לוקחת על עצמה כל אחריות בגין חובות העבר שעד ליום 28.2.2007 - מקובלת עליו (סעיפים 60 -62 לתצהיר אוחיון). כתמיכה לטענתם זו של הנתבעים הפנו הם להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בין התובע לבין מר ציון אוחיון בתיק ע"ב 2709/08 ושהיה בו לטענתם כדי לסלק באופן סופי את כל תביעות התובע ממר ציון אוחיון, כולל רכיב פיצויי הפיטורים בגין תקופת עבודתו אצלו. לגרסתו של מר אוחיון, היה ידוע לו וגם לתובע, בטרם הגיעו השניים להסכם הפשרה בבית הדין לעבודה, כי המעסיק החדש של התובע אינו נוטל על עצמו חובות מתקופה קודמת וכי לפיכך על התובע להסדיר את כל ענייניו הכספיים בגין התקופה שעד לחודש 2/2007 - עם אוחיון (סעיף 76 לתצהיר אוחיון). כן טען אוחיון בתצהירו, ועל כך גם פירטו הנתבעים בסיכומיהם, כי סכום הפשרה שנקבע בפסק הדין בע"ב 2709/08 - סך של 40,000 ₪ נטו - הינו כפול מן הסכום המירבי שהיה יכול התובע לזכות בו בפסק דין בגין הרכיבים של פדיון חופשה, נסיעה ופדיון הבראה, בשל התיישנות שחלה על רכיבים אלו ומעבר לכך גם תביעותיו הכספיות שלו מהתובע נלקחו בחשבון במסגרת הסכם פשרה זה ומכאן שאין כל הגיון בכך שהסכים לשלם לתובע את הסך של 40,000 ₪ נטו ללא שהסכום כולל בתוכו גם את רכיב פיצויי הפיטורים (סעיפים 80-82 לתצהיר אוחיון). כן הפנו הנתבעים לכתב התביעה אשר הגיש התובע נגד מר ציון אוחיון בתיק עב 2709/09 (נספח ה' לתצהיר התובע, בסעיף 5) שבו טען התובע במפורש כי הנתבע 1 הודיע לו - לתובע - כי לא קיבל על עצמו את האחריות לזכויות התובע בגין תקופת עבודתו הראשונה ולפיכך מגיש הוא נגד מר ציון אוחיון את התביעה לתשלום פיצויי פיטורים בגין התקופה הראשונה, וטענו לפיכך כי התובע מנוע מלטעון בהליך זה טענות עובדתיות סותרות. 30. מנגד, טען התובע כי באותו הסכם פשרה בינו לבין אוחיון בתיק עב 2709/09 ויתר הוא על רכיב פיצויי הפיטורים אל מול מר ציון אוחיון, לאחר שהוסבר לו כי המעביד האחרון הוא שחייב לשאת בתשלום פיצויי הפיטורים בגין כל תקופת עבודתו במסעדה. כן טען התובע בתצהירו כי לאחר שעברו זכויות המסעדה ממר ציון אוחיון אל הנתבע 1, ניהל עמו האחרון משא ומתן להמשך העסקתו ולגרסתו, הנתבע 1 "הבטיח לי כי תנאי העסקתי וסמכויותיי לא יפגעו ובהתאם המשכתי בעבודתי כמנהל המשמרת באותו המקום ואף באותם תנאי העסקה" (סעיף 21.1 לתצהיר התובע). 31. הוראת סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 קובעת כי עובד זכאי לפיצויי פיטורים מהמעביד שפיטרו, עבור כלל תקופת עבודתו במקום העבודה. הרעיון העומד מאחורי הוראת חוק זו, כמו גם הוראות דומות נוספות (ראה: סעיף 3(א) לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, סעיף 30 א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958; סעיף 4 לחוק דמי מחלה, תשל"ו-1976, ועוד) הוא, שקיימת זיקה בין העובד לבין "מקום העבודה". זיקה זו היא מרכזית ומשמעותית ביחסי העבודה ומחייבת הגנה. המחוקק הבטיח, כי זכויותיו על-פי חוק של עובד יישמרו גם כאשר הוא עובר ממעביד למעביד באותו מקום עבודה (ראה: דב"ע שן/3-105, ת.ד.ל שירותים טכניים בע"מ נ' אהרון בביאן, פד"ע כ"ב 102). 32. בעניינו אינני סבורה כי התקיימו נסיבות המצדיקות קביעה שונה ואני קובעת כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים מהנתבעת 2 עבור כלל תקופת עבודתו באותו מקום עבודה, לרבות תקופה עבודתו כשהמסעדה היתה בבעלותו של מר ציון אוחיון וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית, ההסכם שעליו חתמו ציון אוחיון והנתבע 1 ביום 23.7.2007 (נספח ג' לתצהיר התובע) "שותק" בכל הנוגע לשאלה על מי מהצדדים תחול החובה לשאת בתשלומים בגין זכויות התובע, ובין הצדדים לא נחתם כל מסמך אחר הקובע כי הוסכם בין אוחיון לבין הנתבעים כי סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים לא יחול בעניינם וכי אוחיון מתחייב לשאת בזכויות התובע בגין זכויותיו עד לחודש 2/2007. גם עיון בתלושי השכר אותם הנפיקה הנתבעת 2 לתובע מעלים כי הנתבעת 2 רשמה בתלושי השכר אותם הנפיקה לתובע את וותק התובע מיום 2.3.2000, בשונה מציון מועד תחילת עבודה 1.3.2007. ( ר' נספח א' לתצהיר הנתבע 2). שנית, מקבלת אני כמהימנה את גרסת התובע כמפורט בסעיפים 24 לתצהירו. עדותו של התובע בפני בעניין זה היתה עקבית ומהימנה, ובחקירתו הנגדית חזר התובע והעיד כי התברר לו כי בתביעה שהגיש נגד אוחיון בתיק עב 2709/08 תבע בטעות גם רכיב פיצויי פיטורים (סעיף 24.2 לתצהיר התובע; עמוד 10 לפרוטוקול, שורה 21) מקבלת אני את טענת התובע לפיה העובדה כי בכתב התביעה שהגיש נגד ציון אוחיון בבית הדין לעבודה (בתיק עב 2709/08) תבע גם רכיב פיצויי פיטורים אין בה כדי להעלות או להוריד שכן בהסכם הפשרה נזנח רכיב פיצויי הפיטורים ולפיכך תובע הוא מהנתבעים את מלוא פיצויי הפיטורים, בגין כל תקופות העסקתו במסעדה. ערה אני לכך כי התובע מספר פעמים בתיק זה, לרבות בסיכומים מטעמו, אישר את גרסת הנתבעים כשטען "התובע אינו מכחיש כי הנתבע אמר לו כי הוא אינו אחראי על חובות הנובעים מתקופת ההעסקה של ציון" (סעיף 27 לסיכומים). עם זאת, מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 23.12.2008 בתיק עב 2709/08, אשר קדם להסכם הפשרה שעליו הסכימו הצדדים ושקיבל תוקף של פסק דין, עולה כי מר אוחיון התכחש באותו הליך משפטי לחובתו לשלם לתובע פיצויי פיטורים, כפי שעולה מכתב ההגנה בתיק הראשון כמפורט בסעיף 40 לסיכומי הנתבעת ומדברי בא כוחו של אוחיון באותו הליך שטען כי "התובע המשיך לעבוד לאחר חילופי המעבידים" (נספח ו' לתצהיר התובע, בעמוד 2). מכאן שגם אם הודיע הנתבע 1 לתובע כי אינו אחראי בגין זכויותיו בגין תקופת העסקתו אצל ציון אוחיון, הרי שבמסגרת ניהול ההליך המשפטי בתיק אל מול מר אוחיון, הבין התובע כי ציון אוחיון מתכחש לאחריותו לשלם לו פיצויי פיטורים בגין תקופת העבודה אצלו ולפיכך, ולאחר שאף הבין, כגרסתו, כי מבחינה משפטית יכול ואינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ממר ציון אוחיון, ויתר על רכיב זה במסגרת התביעה נגדו והסכם הפשרה שעליו הסכימו השניים. שלישית, האופן שבו נוסח הסכם הפשרה תומך אף הוא בגרסת התובע. הסכם הפשרה נוסח כך: "לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעות התובע מהנתבע ולכל תביעות הנתבע מהתובע, עקב תקופת עבודתו וסיום עבודתו של התובע אצל הנתבע, בגין עילות הנובעות מיחסי עובד ומעביד, ומבלי להודות בכל חבות ובכל טענה, ישלם הנתבע לתובע סך של 40,000 ₪ נטו לכיסוי תביעות התובע בגין הבראה חופשה ונסיעות בתקופת עבודתו אצל הנתבע..." (ההדגשה אינה במקור - א.ר.ב.) עולה איפוא מהסכם הפשרה כי הסכום שנקבע לתשלום הינו בגין הרכיבים פדיון הבראה, פדיון חופשה ונסיעות בלבד. ערה אני לכך שברישא נקבע כי הסכם הפשרה הינו "לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעות התובע", אולם לנוכח נוסח הסכם הפשרה המפרט רק את שלושת הרכיבים כאמור, שוכנעתי מגרסתו של התובע כי ההסכם אינו כולל את רכיב פיצויי הפיטורים. רביעית, באשר לסכום הפשרה - טען כאמור מר ציון אוחיון כי מדובר בסכום כפול מהסכום המירבי שבו יכול היה התובע לזכות בגין רכיבי התביעה, לא כולל פיצויי פיטורים, בשל התיישנות רכיבי התביעה ומכאן, לטענתו, יש להסיק כי הסכום כלל גם את רכיב פיצויי הפיטורים. מנגד טען התובע בסיכומיו כי סכום התביעה בגין שאר הרכיבים וללא רכיב פיצויי הפיטורים עמד על סך של 111,525 ₪. מעיון בכתב התביעה שהגיש התובע נגד ציון אוחיון ותוך התחשבות בתקופות ההתיישנות החלות לגבי רכיבי התביעה (כשלעניין תקופת ההתיישנות אין לקבל את טענת הנתבעים לפיה התובע יכול היה לקבל לכל היותר סכומים בגין השנתיים האחרונות בלבד לעבודתו בגין כל רכיבי התביעה, שכן בגין חופשה ונסיעות היה זכאי לזכויות בגין תקופה ארוכה מכך) עולה כי בגין הרכיבים פדיון חופשה, פדיון הבראה ונסיעות היה זכאי התובע לסך כולל של כ - 40,000 ₪ ובגין פיצויי פיטורים לתקופה 2/2001 - 2/2007 זכאי היה לסך של כ - 42,000 ₪ (6 שנים X 7,000 ₪). מאחר שמדובר בזכויות קוגנטיות, ומאחר שחישוב זה לקח בחשבון תקופות התיישנות, הרי שמקבלת אני את טענת התובע, כי לא סביר כי הסכים לפשרה לפיה הסכום ששולם לו - סך של 40,000 ₪ נטו יכלול גם את סכום פיצויי הפיטורים. חמישית, מקבלת אני כמהימנה את גרסת התובע שלא נסתרה כי המשיך לעבוד באותו מקום עבודה באותם תנאי העסקה וכי אין בשינוי תפקידו כאחראי מנהל משמרת כדי להוות שינוי בתנאי העסקתו. 33. בסיכומיהם הפנו הנתבעים לפסקי דין המצביעים לטענתם על תפנית במגמת הפסיקה כך שישנם מצבים שבהם תחול החובה לתשלום פיצויי פיטורים על המעסיק הקודם ולא האחרון. פסקי הדין שאליהם הפנו הנתבעים בסיכומיהם דנים במצב שבו, בשלב חלופי המעבידים, מחליט העובד שלא להמשיך במקום העבודה וזכאי לפיצויי פיטורים, הגם שמקום העבודה ממשיך לפעול, וביניהם פסק דין עד"מ 1011/04 (ארצי) א. דינמיקה שירותים (1990) בע"מ - וירונין (21.8.05); ע"ע 1099/02 מרחב אבטחה, שמירה, ניקיון ושירותים בע"מ - דמרי (2.1.06). בפסק הדין בעניין דינמיקה נקבע כי ישנם מקרים יוצאים מן הכלל שבהם עובד שממשיך לעבוד באותו מקום עבודה אצל מעביד חדש, יהיה זכאי לפיצויי פיטורים מן המעביד הקודם אולם בעניינו המשיך התובע בעבודתו במסעדה גם לאחר חלופי המעבידים ולפיכך חל הכלל - ולא היוצא מן הכלל - כפי שהוסבר בעניין דינמיקה: "הכלל הוא שעובד הממשיך לעבוד במקום עבודה פלוני לאחר החלפת הבעלים בו, אינו זכאי לפיצויי פיטורים בשל עצם החלפת הבעלות במפעל. אולם, מכוח הסיפא לסעיף 1(א) לחוק, ימצא עובד זה זכאי בעתיד לפיצויי פיטורים, בעת התגבשות העילה המזכה, עבור כל תקופת עבודתו באותו מפעל, קרי, הן אצל הבעלים הקודמים והן אצל המעסיק הנוכחי." 34. במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע 1, הציג בפניו ב"כ התובע מסמך - "סכום פשרה בין אבי מורד לציון אוחיון" שנחתם ביום 20.9.2007 בענייננו של מר אבי מורד שהועסק במסעדה שממנו עולה כי לכאורה שילם לעובד לשעבר של המסעדה, שעיקר תקופת עבודתו היתה לפני חודש 2/2007, בגין זכויותיו כעובד, מה שעומד בסתירה לטענת הנתבע 1 לפיה לא לקח על עצמו לשלם לעובדים בגין זכויות העבר. במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע 1 הוצג בפניו מסמך בהסכם זה נכתב כי מר אבי מורד יקבל ממר ציון אוחיון סך של 15,000 ₪ וכי מר מורד לא יתבע את מר אוחיון בגין חובות לרבות פיצויים ומשכורת. כעולה מעדותו של הנתבע 1, מר אבי מורד הועסק בתקופה שקדמה להעברת הזכויות והמשיך להיות מועסק במשך כארבעה חודשים לאחר מכן. הנתבע 1 אישר כי הוא עצמו שילם את הסכום למר מורד, אולם לגרסתו, זאת כהלוואה לציון אוחיון (עמוד 15 לפרוטוקול) מעבר לכך אינני סבורה כי יש במסמך בודד זה כשלעצמו כדי ללמדנו בדבר התחייבויותיו של הנתבע 1 כלפי העובדים. האם בוצעו הפרשות בגין פיצויי פיטורים לפוליסת ביטוח מנהלים 35. לטענת הנתבעים, מפרוטוקול הדיון מיום 23.12.2008 בתיק עב 2709/08 עולה כי במהלך עבודתו במסעדה אצל מר ציון אוחיון, דאג התובע להפריש כספים לביטוח מנהלים על שמו, אשר כלל גם מרכיב של פיצויי פיטורים ובדיון מאותו יום הודיע ב"כ התובע כי "אם יסתבר שיש פוליסה של ביטוח מנהלים, כל סכום אשר יושג בהסדר פשרה, אנו מסכימים להפחתת רכיב הפיצויים מתוך הפוליסה" (נספח ו' לתצהיר התובע, בעמוד 5). בתצהירו טען התובע כי במהלך כל תקופת עבודתו במסעדה מעולם לא הופרשו עבורו כספים עבור פיצויי פיטורים (להבדיל מהפרשות בגין רכיבים אחרים). 36. במהלך חקירתו הנגדית של התובע, הוצג בפניו מסמך מחברת הביטוח "איילון" שמנו עולה כי ביום 28.12.2003 שולם לתובע סך של 8,605 ₪ כ"פדיון פרט מלא" ו"פדיון תגמולים שכירים" (נ/1) אולם התובע הכחיש בעדותו כי מדובר בתשלום ששולם לו בגין עבודתו במסעדה והעיד כי "אולי זה משהו שקשור אלי באופן עצמאי" וכן "היתה תקופה שעבדתי שתי עבודות. הייתי עובד בוקר בשיפוצים ובערב אצל הנתבעת." (עמוד 4 לפרוטוקול). גם מעדותו של מר ציון אוחיון לפנינו לא הוכח קיומו של ביטוח מנהלים מתקופת עבודתו של התובע אצלו, שכן מר אוחיון העיד: "אמרתי לבית המשפט שכנראה יש קופות גמל, כנראה שהוא עשה אותם. לא אני ניהלתי את העסק. זה היה פרט שולי, התובע פדה את קופת הגמל" (עמוד 25 לפרוטוקול, שורות 15-16). כן יצוין בהקשר זה שוב כי בסיכומיהם טענו הנתבעים כי המסמך נ/1 הינו בגין תקופת עבודתו של התובע אצל אביו, מר מלכה מאיר, ומכאן למעשה חזרו בהם הנתבעים בסיכומיהם מטענתם לפיה מסמך זה הינו בגין תקופת עבודתו של התובע אצל מר אוחיון. 37. לנוכח האמור אני סבורה כי אין במסמך שהוצג במהלך דיון ההוכחות (נ/1) כדי לתמוך בטענת הנתבעים כי במהלך תקופת העסקתו של התובע נפתח על שמו ביטוח מנהלים אשר כלל רכיב פיצויי פיטורים. סכום פיצויי הפיטורים 38. מאחר שהנתבעת שילמה לתובע פיצויי פיטורים בגין התקופה שמיום 1.3.2007 - 31.5.2009, הרי שהתובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים לתקופה 1.2.2001 - 28.2.2007 (6 שנים וחודש). התובע חישב את סכום פיצויי הפיטורים המגיע לו לפי שכר קובע בסך 8,699.5 ₪ והנתבעים לא התכחשו לגובה השכר הקובע (את סכום פיצויי הפיטורים ששילמו לתובע חישבו לפי שכר קובע בסך 8,877 ₪). לפיכך זכאי התובע להשלמת פיצויי פיטורים בסך 52,922 ₪. לנוכח חילוקי הדעות בין הצדדים בכל הנוגע לעצם חבותה של הנתבעת 2 בתשלום פיצויי הפיטורים של התובע בגין כל תקופת עבודתו במסעדה - לא מצאתי בנסיבות העניין, לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. 39. סוף דבר א. בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת 2 לתובע השלמת פיצויי פיטורים בסך 52,922 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום יחסי עובד ומעביד, 1.6.2009 ועד למועד התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובע, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. ב. התביעה נגד הנתבע 1 - נדחית. התובע ישלם לנתבע 1, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. פיצוייםפיטוריםחילופי מעבידיםפיצויי פיטורים