הסוגיה של קביעת זהות המעביד נדונה לא אחת בפני בית הדין הארצי וזה אף פיתח שורה של מבחנים לזיהויו, כפי שהותוו בפסק הדין בעניין דב"ע נב/142-3 אלהרינאת נ' כפר רות ואח', פד"ע כד 535 (להלן: "עניין כפר רות").   בעניין כפר רות נקבע כי בבוא בית הדין להכריע בסוגיית זהותו של המעביד עליו להידרש לשאלות כגון: מי נהנה מעבודתו של העובד, מי פיקח על עבודתו, מי סיפק לו את הציוד והחומרים ונשא בחובה לתשלום שכרו וכן מי קיבל את העובד לעבודה ומי היה מוסמך לפטרו. כמו כן יזקק בית הדין לשאלה: כיצד ראו הצדדים את יחסיהם וכיצד הגדירו אותם וכן, לשאלת רציפות הקשר, עקביותו וזהותו של הגורם הנושא בתשלומי המס. בנוסף נפסק כי על בית הדין להידרש לסוגיות נוספות כגון: ממי מבקש העובד את חופשותיו, האם הוא משתלב בעיסוקו המרכזי של אותו גורם הנטען להיות מעבידו וכן, מי קובע את תנאי שכרו. בנוסף למבחנים אלה קבע בית הדין הארצי לעבודה כי ההכרעה בשאלה זו של זהות המעביד, צריכה להיעשות אף בכפוף לשיקולי מדיניות אשר חלקם יכול ואף יחרגו ממתחם האינטרסים של הצדדים לסכסוך הפרטני. מהפסיקה עולה כי שיקולי מדיניות אלה הם שצריכים לסייע לבית הדין בבואו ליתן את המשקל הראוי לכל אחד מן המבחנים "הטכניים" שנקבעו בפרשת כפר רות ולמשקלם המצטבר בכל מקרה ומקרה. בין השיקולים הללו, נהוג לכלול גם שיקולים של אכיפה יעילה של זכויות חוקתיות וזכויות מכוח משפט העבודה המגן ואי-מתן אפשרות, למי שנהנה מעבודתו של העובד, להתנכר לאחריות למימוש זכויותיו (דב"ע נד/3-96 מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי בע"מ נ' ח'ליל עבד אל רחמן, פד"ע כט 151). בע"ע 1334/04 נינה טופר - מועצה מקומית תל שבע (לא פורסם, פס"ד מיום 29.12.04), חידד בית הדין הארצי את דרך הבחינה של זהות המעביד, בקובעו כי: "המפתח בשאלת זהות המעסיק הוא ניתוח המסכת העובדתית הנוגעת לעניין. על בית הדין האזורי לבחון את מכלול הזיקות שנוצרו במהלך העסקתו של העובד ולקבוע מה המשקל שיש לתת לכל אחת מהן ולאיזה צד נוטה מטוטלת המשקל בסופו של דבר. בית הדין יתן דעתו במיוחד לשאלה המהותית העיקרית והיא - מיהו, לאמיתו של דבר, מעסיקו של העובד. כמו כן על בית הדין האזורי לתת דעתו האם העסקת העובד נגועה בפיקציה והאם מתכונת העסקתו, כפי שהיתה בפועל, פוגעת בדרך כלשהי בזכויותיו או גורעת מהן". יחסי עובד מעביד