לטענת התובע במהלך תקופת עבודתו הנתבעת לא שילמה לו את מלוא זכויותיו הסוציאליות בהתאם לצו ההרחבה בענף המוסכים. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכויות עובד בענף המוסכים: זו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים, הפרשות לפנסיה, פיצוי בגין ימי מחלה, הפרשות לקרן השתלמות, תוספת ותק, דמי נסיעות וגמול שעות נוספות. להלן עובדות המקרה: 1. הנתבעת הינה חברה בעלת מספר סניפים המבצעת תיקוני קוסמטיקה, פחחות, צבע ושטיפת רכבים. 2. התובע עבד אצל הנתבעת בתיקוני פחחות ולקראת סיום עבודתו במחלקת הכנה לצבע, החל מיום 29.12.04 ועד יום 24.12.10. 3. בין הצדדים קיימת מחלוקת האם על יחסי העבודה בין הצדדים חל צו ההרחבה בענף המוסכים. 4. לטענת התובע במהלך תקופת עבודתו הנתבעת לא שילמה לו את מלוא זכויותיו הסוציאליות בהתאם לצו ההרחבה בענף המוסכים. כמו כן, לטענת התובע בתקופה שקדמה לסיום עבודתו אצל הנתבעת הועבר ממחלקת תאונות בה עסק כפחח, למחלקת הכנה לצבע. 5. בתאריך 24.11.10 פנה התובע בכתב לנתבעת בטענה כי העברתו למחלקת הכנה לצבע מהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, וכן כי החשיפה לחומרים במחלקה הנ"ל פוגעת בבריאותו. לאור האמור הודיע התובע לנתבע כי, במידה ולא ישולמו כל זכויותיו יתפטר מעבודתו ודינו כדין מפוטר. 6. בתאריך 14.12.10 קבע רופא תעסוקתי כי החומרים עימם עובד התובע גרמו לתגובה אלרגית, וביניהם- ממיסים אורגנים, חומרים אקריליים ואבק מתכות. על כן, קבע הרופא התעסוקתי כי "האיש אינו מתאים להמשיך בעבודות פחחות." 7. הנתבעת מנגד טוענת כי, התובע הועבר למחלקת הכנה לצבע לאור בקשתו, כי העבודה במחלקת פחחות גורמת לפגיעה בבריאותו, וכי התובע התפטר ממקום העבודה ללא מתן הודעה מוקדמת. טענות התובע: 8. התובע הועסק אצל הנתבעת בתפקיד של פחח ראשי עד חודשים ספורים לפני מועד סיום עבודתו ואז הועבר למחלקת הכנות וצבע. 9. הנתבעת עוסקת בתיקון רכבים וחלקי רכב. עבודות פחחות וצבע מוגדרות עפ"י הסיווג האחיד של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תחת הסיווג של אחזקת ותיקון כלי רכב מנועיים. עיקר עיסוקה של הנתבעת הינו בעבודות מוסך על כל המשתמע מכך. על כן, על יחסי העבודה בין הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף המוסכים. 10. הפרמיות והבונוסים ששולמו לתובע הינם רכיבים פיקטיביים, ומהווים חלק משכרו הקובע לחישוב זכויותיו הסוציאליות ופיצויי הפיטורים. 11. התובע התפטר מעבודתו בדין מפוטר, לאחר שהתרה בפני הנתבעת בכתב ובע"פ, כי עליה לתקן את מחדליה. התובע התפטר לאור הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ונסיבות אשר בהן אין לדרוש ממנו להמשיך את עבודתו. 12. התובע הועבר למחלקת הכנה וצבע זמן רב עוד לפני שהוצא מכתב מהרופא התעסוקתי בחודש 12/10. 13. הרופא התעסוקתי פירט את החומרים המזיקים לבריאותו של התובע והם חומרים המשמשים במחלקת הצבע ולא במחלקת פחחות. הרופא התעסוקתי לא ידע להבחין בין עבודת הפחחות לעבודת הצביעה. 14. התובע זכאי לתשלום הסכומים כדלקמן - א. פיצויי פיטורים - בסך של 49,961 ₪ (לפי שכר קובע בסך של 8,326 ₪). ב. פדיון חופשה שנתית - בסך של 18,880 ₪ בגין 59 ימי חופשה. ג. דמי הבראה - בסך של 702 ₪ בגין 2 ימי הבראה. ד. דמי חגים - בגין 10 ימי חג שנפלו בשבת בסך של 3,200 ₪. ה. הפרשות לפנסיה - בשיעור של 6% מהשכר בסך של 33,268 ₪. ו. הפרשות לקרן השתלמות - בשיער של 0.2% מהשכר בסך של 1,047 ₪. ז. פיצוי בגין ימי מחלה - התובע זכאי להיות מבוטח בביטוח מחלה, על כן על הנתבעת לשלם לתובע את ההפרש בגין ימי מחלה בסך של 5,105 ₪. ח. תוספת ותק - בסך של 3,974 ₪. ט. דמי נסיעות - הוצאות התובע עמדו על עלות כרטיס חודשי חופשי בסך של 300 ₪ לחודש, ואילו הנתבעת שילמה לו רק סך של 250 ₪ לחודש. על כן, התובע זכאי להפרש דמי נסיעות בסך של 3,600 ₪. י. גמול שעות נוספות - התובע זכאי לגמול שעות נוספות עבור השעתיים האחרונות בהן עבד מדי יום שישי, בסך של 24,000 ₪. טענות הנתבעת : 15. הנתבעת הינה מרכז לטיפוח הרכב העוסק בתיקוני פחחות וקוסמטיקה בכלי רכב, ואין עסקינן במוסך. על כן, אין תחולה להוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף המוסכים על הנתבעת. 16. התובע עבד אצל הנתבעת כעובד כללי. התובע המציא לנתבעת אישור תעסוקתי המצביע, כי הוא סובל מתופעות אלרגיות וכי אינו יכול לעסוק בפחחות. על כן, הנתבעת העבירה את התובע למחלקת צבע. 17. התובע התפטר מעבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת. 18. המשכורת הקובעת הינה בסך של 5,000 ₪. 19. התובע מיצה את כל ימי החופשה שעמדו לזכותו, ואף מעבר לכך, והנתבעת זכאית לקיזוז סך של 228 ₪ בגין ימי חופשה שנוצלו ביתר. 20. לתובע שולמו מלוא דמי ההבראה להם הוא זכאי. התובע אינו זכאי להפרשות לקרן השתלמות, והוא לא הרים את הנטל להוכיח כי עבד שעות נוספות. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: תחולת צו ההרחבה בענף המוסכים - 21. הלכה פסוקה היא כי נטל ההוכחה בדבר תחולת הסכם קיבוצי וצו הרחבה הוא על הטוען לכך. (דב"ע שנ/1-7 אלייקים הדי נ' אוריינט קולור תעשיות צילום 1986 בע"מ, פד"ע כ"ג 45). בהסכם הקיבוצי בענף המוסכים מיום 13.9.93 (להלן - ההסכם הקיבוצי), הוגדר מוסך כ "מקום עבודה וכל מוסך המשתייך לאיגוד המוסכים בישראל המעסיק עובדים שכירים בתיקונים ושירותים לכלי רכב וחלקיהם." 22. לטענת הנתבעת היא אינה מוסך, אלא מרכז טיפוח לרכב העוסקת בתיקוני פחחות וקוסמטיקה בכלי רכב, ומדובר בעיסוק ייחודי ונישת התמחות מובהקת המבדילה את הנתבעת ממוסכים רגילים המעניקים שירותים מגוונים, שאינם דורשים מומחיות מיוחדת. מנכ"ל הנתבעת, מר דב זיגלמן העיד כי סניף הנתבעת בחיפה, מקום עבודתו של התובע, עוסק, בין היתר, בשטיפת רכבים, ניקיון פנימי, הכנה לצבע, צבע, תיקון מחיצות, תיקון בד, תיקון עור וכו'. (ראה פרוטוקול דיון מיום 4.6.12 עמ' 13). התובע עסק בסניף חיפה בנתבעת בעבודות פחחות במחלקת תאונות, ולקראת סיום עבודתו הועבר למחלקת הכנה לצבע. 23. הנתבעת הינה חברה באיגוד המוסכים בישראל. באתר האינטרנט של החברה מצוין כי הנתבעת עוסקת בתיקון נזקי תאונות והשבחת כלי רכב, תיקוני פח, צבע, ריפוד, שמשות ועוד. באתר משרד התחבורה הנתבעת נמנית הנתבעת על המוסכים המורשים בישראל, המתמחה בתיקוני מרכבים (פח) וצבע. 24. לפי הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ענף משנה 501 שכותרתו "אחזקה ותיקון של כלי רכב מנועיים", כולל, בין היתר, את תתי הענפים הבאים - פחחות וצבעות רכב (5011), ריפוד רכב (5014). בתיאור הענף הראשי בסיווג האחיד של מכירה, אחזקה ותיקון של כלי רכב מנועיים (ענף ראשי 50), צוין כי הענף כולל, בין היתר, אחזקה ותיקון כלי רכב במוסכים כלליים ומוסכים מתמחים. 25. אשר על כן, לאור הגדרת "מוסך" בהסכם הקיבוצי בענף המוסכים, חברותה של הנתבעת באיגוד המוסכים, עיסוקה של הנתבעת במתן שירותי אחזקה ותיקון לכלי רכב, אף אם המדובר בעיסוק ייחודי, וזאת בהתאם לסיווג האחיד של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כאמור, אנו קובעים כי הנתבעת עונה להגדרת "מוסך" וכי חלות עליה הוראות ההסכם הקיבוצי בענף המוסכים. השכר הקובע של התובע - 26. התובע טען, כי רכיבי השכר "בונוס" ו"פרמיה" הינם רכיבים פיקטיביים, אשר יש להכלילם בשכרו הקובע. 27. כבר נפסק כי, רכיב שכר כגון: "תוספת" או "פרמיה" אינו קובע אם הוא חלק משכר היסוד של העובד, אלא יש לבחון ולקבוע את מהותו האמיתית של התשלום (ראה: דב"ע נו/174-3 מקולאו צ'ייקובסקי נ' שלב הקואופרטיב המאוחד להובלה, פד"ע לא 425). 28. מתלושי שכרו של התובע, עולה כי בחודשים רבים על אף שרכיבי הפרמיה והבונוס היו שונים, כביכול, סכומם היה זהה, כך שלמעשה, סך שכרו הכולל של התובע, לרבות רכיבי הפרמיה והבונוס היה זהה. זאת חרף העובדה כי, באותם חודשים עבד מס' ימים שונה. כך למשל, בחודשים 1/07 עד 3/07 קיבל התובע שכר יסוד בסך של 3,585 ₪ ופרמיה בסך של 3,098 ₪, בחודשים 6/07 עד 10/07 קיבל התובע שכר יסוד בסך של 3,710 ₪ ופרמיה ובונוס בסך של 2,973 ₪, זאת למרות שבחודש 8/07 בהתאם לדוחות הנוכחות שהמציאה הנתבעת עבד התובע רק יומיים. בחודשים 4/08 ו- 5/08 קיבל התובע שכר בסיס בסך של 5,000 ₪ ופרמיה ובונוס בסך של 3,662 ₪ (כאשר בחודש 4/08 הפרמיה הייתה בסך של 2,400 ₪ והבונוס בסך של 1,262 ₪, ובחודש 5/08 הפרמיה עמדה על סך של 2,000 ₪ והבונוס בסך של 1,662 ₪). בחודש 6/08, על אף שהתובע עבד 22 ימי עבודה הוא קיבל פרמיה בסך של 2,000 ₪ ובונוס בסך של 1,183 ₪, ואילו בחודש 7/08 עבד התובע רק 5 ימים וקיבל פרמיה בסך של 2,000 ₪ ובונוס בסך של 1,662 ₪, (בדומה לחודשים 4/08 ו- 5/08 כאמור בהם עבד 18 ו- 21 ימים בהתאמה). בחודשים 8/08 עד 11/08 קיבל התובע פרמיה בסך של 2,000 ₪ ובונוס בסך של 1,662 ₪. בחודשים 1/09 עד 5/09 קיבל התובע פרמיה ובונוס בסך כולל של 3,430 ₪, כאשר בחודשים 1/09 ו- 2/09 עמדה הפרמיה על סך של 2,000 ₪ והבונוס על סך של 1,430 ₪, בחודשים 3/09 ו- 4/09 עמדה הפרמיה על סך של 2,200 ₪ והבונוס קטן בהתאמה ועמד על סך של 1,230 ₪, ואילו בחודש 5/09 עלתה הפרמיה ועמדה על סך של 2,430 ₪ והבונוס קטן שוב בהתאמה ועמד על סך של 1,000 ₪. בחודשים 4/10 עד 8/10 שולמו לתובע סכום כולל בגין פרמיה ובונוס בסך של 3,258 ₪, כאשר מדי חודש הסכום הנ"ל חולק בצורה שונה בין שני הרכיבים הנ"ל, כך לדוגמא - בחודש 4/10 עבד התובע לפי תלוש שכרו 24 ימים וקיבל פרמיה בסך של 1,600 ₪ ובונוס בסך של 1,658 ₪. בחודש 8/10 עבד התובע לפי תלוש שכרו רק 12 ימים וקיבל פרמיה בסך של 1,758 ₪ ובונוס בסך של 1,500 ₪. 29. ראוי לציין, כי מעבר לטענה לפיה רכיבי הבונוס והפרמיה אינם מהווים חלק משכר היסוד, ונובעים מתפוקת העובד, לא פירטה הנתבעת כיצד ועל בסיס מה חושבה הפרמיה או הבונוס ששולמו לתובע, ובגין מה הם שולמו. גם בתצהירים שהוגשו מטעם הנתבעת ע"י מר זיגלמן מנכ"ל הנתבעת, ומר אילן גל מנהל סניף חיפה, בו עבד התובע, לא נמסרו פרטים לגבי אופן חישוב רכיבים אלו. 30. מר זיגלמן בעדותו לא ידע להסביר מדוע בחודשים שונים רכיבי הפרמיה והבונוס היו שונים, כל שטען הוא כי הדבר נקבע ע"י רואה החשבון, "וחלק מזה זה שיקולי מס". (ראה שם, עמ' 10). בשלב מאוחר יותר טען מר זיגלמן כי מנהלת החשבונות אחראית על קביעת הפרמיות והבונוסים לעובדים, עפ"י תפוקות. (שם, עמ' 11). מר זיגלמן לא ידע להסביר מדוע מחודש 9/10 הפסיקה הנתבעת לשלם לתובע פרמיה ובונוס. מר זיגלמן הוסיף והעיד כי, סביר להניח שהתובע הפסיק לקבל תשלום בגין פרמיה ובונוס מאחר והשקיע פחות בעבודה, ועבד פחות ימים. "אם עובד עובד 15 יום, איך הוא יכול לעשות פרמיה." חרף האמור, מר זיגלמן לא ידע להסביר כיצד בחודש 6/09 שולמו לתובע פרמיה ובונוס על אף שעבד בחודש זה רק 3 ימים. (שם, עמ' 13). 31. גם מר אילן גל בעדותו לא ידע להסביר כיצד מחושבת הפרמיה או הבונוס. (שם, עמ' 16-17). 32. מיותר לציין כי, הנתבעת לא הביאה לעדות את מנהלת החשבונות או את רואה החשבון, על מנת שיבהירו כיצד ועל יסוד מה חושבו רכיבי הפרמיה והבונוס, והדבר פועל לרעתם. 33. טענות הנתבעת ועדויותיהם של מר זיגלמן ומר גל אינן מתיישבות עם תשלום רכיבי פרמיה ובונוס קבועים במשך מס' ניכר של חודשים, כאמור לעיל. זאת בייחוד לאור העובדה שלא ניתן כל הסבר מניח את הדעת, כיצד ועל בסיס מה שולמו רכיבי הפרמיה והבונוס לתובע, וכיצד שיעורם של רכיבים אלו היה זהה, על אף מס' ימי העבודה השונים מדי חודש. 34. על מנת לבחון האם יש לראות ברכיב מסוים כחלק מהשכר הקובע או לאו, יש להראות כיצד חושב אותו רכיב ועל בסיס מה שולם לעובד. במקרה דנן, הנתבעת לא פירטה ממה הורכבו רכיבי הפרמיה והבונוס, בגין מה שולמו לתובע וכיצד חושבו. 35. אשר על כן, לא שוכנענו כי תשלום רכיבי הפרמיה והבונוס היה כרוך בתנאי מסוים, או כי שיעורם היה תלוי בעמידה ביעדים או תפוקת עבודה. לפיכך, אנו קובעים כי התובע עמד בנטל להראות שאותם רכיבי ה"פרמיה" וה"בונוס" בתלושי השכר שלו, היוו תשלום בגין עבודתו הרגילה, ולפיכך מהווים חלק משכרו הקובע של התובע, לצורך חישוב זכויותיו. 36. מתלושי שכרו של התובע עולה כי שכר עבודתו ירד בצורה ניכרת לקראת סיום עבודתו אצל הנתבעת, החל מחודש 9/10, בשל הפסקת תשלום רכיבי ה"פרמיה" וה"בונוס". על כן, שכרו הקובע של התובע חושב עפ"י שכרו הממוצע ב- 12 החודשים שקדמו לירידה כאמור בשכר עבודתו, מחודש 8/10 עד חודש 9/09. עפ"י תלושי השכר של התובע ב- 12 החודשים הנ"ל, שכרו הממוצע של התובע עמד על סך של 8,311.5 ₪. ראוי לציין ולהדגיש כי, הנתבעת הגישה לביה"ד תחשיבים נגדיים באשר לזכויות הסוציאליות הנתבעות ע"י התובע, המבוססים על שכר היסוד ששולם התובע בלבד במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת. לאור קביעתנו לעיל, כי שכרו הקובע של התובע כולל את רכיבי ה"פרמיה" וה"בונוס", הרי שאין לקבל את תחשיבי הנתבעת. נסיבות סיום יחסי העבודה - 37. הנתבעת טענה כי לאחר שהמציא התובע אישור מרופא תעסוקתי על פיו אינו יכול לעסוק עוד בפחחות הועבר לעבוד במחלקת צבע. טענתה זו של הנתבעת מטילה ספק רב בגרסתה, מהנימוקים המפורטים להלן. 38. מכתבו של הרופא התעסוקתי הינו מיום 14.12.10. התובע שלח מכתב לנתבעת בכל הנוגע להרעה מוחשית בתנאי עבודתו לאור אי תשלום מלוא זכויותיו עפ"י ההסכם הקיבוצי והעברתו מתפקידו כפחח למחלקה אחרת, והפגיעה בבריאותו כתוצאה מהעברתו למחלקת צבע, כבר בתאריך 24.11.10. במכתבו זה מציין התובע כי הוחלט על העברתו למחלקת צבע בחודשים האחרונים. מר זיגלמן טען בעדותו כי אינו זוכר שקיבל את מכתבו הנ"ל של התובע. (ראה פרוטוקול דיון מיום 4.6.12 עמ' 11). מנגד, מר אילן העיד כי הוא זוכר את מכתבו של התובע מיום 24.11.10, וכי נודע לו עליו מבעל הבית. (שם, עמ' 17). 36. כמו כן, הנתבעת טענה כי התובע לא עבד כפחח אלא כעובד כללי. יחד עם זאת, מר גל, מנהלו הישיר של התובע בסניף חיפה העיד כי התובע עבד כעוזר של הפחח הראשי. (שם, עמ' 15). מר זיגלמן העיד בעניין זה כדלקמן - "ש. התובע אמר שבחודשים האחרונים לעבודתו העבירו אותו ממחלקת הפחחות, שם עבד כפחח ראשי, למחלקת צבע? ת. הדבר היחיד אני זוכר מאותה תקופה...זה שהעובד ביקש להפסיק לעבוד במחלקה הזאת, ושניתן לו עבודה אחרת כי קשה לו..." (שם, עמ' 13). היינו, הן מר זיגלמן והן מר גל, על אף טענתם כי התובע היה עובד כללי, העידו כי התובע עבד במחלקת הפחחות, והועבר ממחלקה זו למחלקת צבע לאור בעיות בריאות. 37. טענת הנתבעת, כי התובע הועבר למחלקת צבע בהתאם לבקשתו, עקב בעיות בריאות להם טען, אינן מתיישבות עם הראיות בתיק זה. מאישורי המחלה שהגיש התובע לביה"ד עולה כי, בעיות בריאותו החלו מחודש 9/10. אישורי המחלה ומכתבו של התובע מיום 24.11.10, מחזקים ותומכים בטענת התובע כי בעיות בריאותו החלו לאחר העברתו למחלקת צבע בחודש 8/10, או בסמוך לכך. 38. אמנם, באישור הרופא התעסוקתי צוין כי התובע אינו יכול לעבוד עוד בפחחות, אולם, מקובלת עלינו עדותו של התובע כי הרופא התעסוקתי שאינו בעל ידע מקצועי בתחום הרכב, הפחחות והצבע, לא הבחין כראוי בין תחום הפחחות לבין תחום צביעת הרכבים. יחד עם זאת, הרופא התעסוקתי ציין מפורשות באישורו מהם החומרים עימם עובד התובע, אשר עשויים היו לגרום לתגובות אלרגיות מהן סובל התובע. אין ספק, כי החומרים המצוינים באישורו של הרופא התעסוקתי - ממיסים אורגניים, חומרים אקריליים ואבק מתכות, הינם חומרים להם נחשפים עובדים בתחום הכנת רכבים לצביעה וצביעתם מחדש. התובע העיד, ועדותו אמינה עלינו כי, פחח אינו משתמש בחומרים ורעלים אלא תפקידו ליישר את הפח. (ראה פרוטוקול דיון מיום 4.6.12 עמ' 8). כמו כן, התובע העיד כי הוא עובד כיום במוסך אחר כפחח, וספק בעינינו, שהתובע היה מסכן את בריאותו, תוך המשך חשיפתו לחומרים הגורמים לו לתגובות אלרגיות. 39. אשר על כן, אנו קובעים, כי גרסתו של התובע בכל הנוגע לסיום יחסי העבודה בין הצדדים אמינה ומהימנה עלינו. התובע עבד אצל הנתבעת כפחח במשך כ- 6 שנים, ובחודשים האחרונים להעסקתו הועבר למחלקת הכנה וצבע, תוך ירידה משמעותית בשכר עבודתו, כפי שעולה מתלושי השכר, ופגיעה בתפקידו המקצועי כפחח, המהווים הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. העבודה במחלקת הכנה וצבע פגעה בבריאותו של התובע, בהתאם לאישורי המחלה ואישורו של הרופא התעסוקתי. יתרה מזאת, לאור קביעתנו כי חלים על הנתבעת הוראות ההסכם הקיבוצי, הרי שצודק התובע בטענותיו כי לא שולמו לו מלוא זכויותיו, וביניהן, תוספת ותק והפרשות לפנסיה. התובע שלח מכתב לנתבעת בתאריך 24.11.10 ובו התריע בפני הנתבעת על אי תשלום מלוא זכויותיו עפ"י הוראות ההסכם הקיבוצי, תשלום רכיבי שכר פיקטיביים, והפגיעה הן בתנאי עבודתו והן בבריאותו כתוצאה מהעברתו למחלקת הכנה וצבע. התובע נתן לנתבעת הודעה מוקדמת של חודש לתיקון מחדליה, בטרם התפטרותו בדין פיטורים. הנתבעת לא פעלה לתיקון המעוות, לא שילמה את מלוא זכויותיו הסוציאליות של התובע בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי ולא דאגה להעבירו חזרה למחלקת פחחות, על מנת לתקן את הפגיעה בתפקידו כפחח, הפגיעה בבריאותו והפגיעה בשכר עבודתו. 40. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי דין התפטרותו של התובע דינה כדין פיטורים בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963. 41. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 49,869 ₪ (לפי שכר קובע בסך של 8,311.5 ₪ לחודש * 6 שנות עבודה), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.11 ועד ליום התשלום המלא בפועל. פדיון חופשה שנתית - 42. הנתבעת לא המציאה פנקס חופשה, אלא דוחות נוכחות בלבד. בדוחות הנוכחות מצוינות שעות עבודתו של התובע ומס' ימי העבודה בחודש. לא מצוין בדוחות מהי סיבת היעדרותו של התובע בימים בהם לא נכח. מתלושי שכרו של התובע עולה, כי במקרים בהם נעדר התובע מהעבודה בגין חופשה קוזזו ימי החופשה משכר עבודתו. כמו כן, אין כל תאום בין תלושי השכר של התובע לבין דוחות הנוכחות. כך למשל, בחודש 11/07, צוין כי התובע ניצל יום חופשה, אולם קוזז שכר עבודה בגין אותו יום ההיעדרות בסך של 159.6 ₪. בחודש 7/08 בהתאם לתלוש השכר, מצוין כי התובע עבד 23 ימים, ניצל 4 ימי חופשה וקוזז משכרו בגין 4 ימי היעדרות. לעומת זאת, בדוח הנוכחות, באופן תמוה לחלוטין, מצוין כי התובע עבד באותו חודש 5 ימים בלבד. בתלוש שכר לחודש 8/08 מצוין כי התובע ניצל יום חופש, וקוזז משכרו בהתאמה בגין יום היעדרות. מנגד, מדוח הנוכחות לחודש זה עולה כי התובע נעדר מהעבודה יומיים. מדו"ח נוכחות לחודש 11/08 עולה כי התובע נעדר מעבודתו 6 ימים. בתלוש השכר של התובע לחודש זה, מצוין כי ניצל יום חופש אחד, אולם קוזז משכרו בגין 2.5 ימי היעדרות ועוד 9.5 שעות עבודה. וכך הלאה. 43. הנתבעת לא סיפקה כל הסבר מניח את הדעת באשר לסתירות הקיימות ברישומים בין דוחות הנוכחות ובין תלושי שכרו של התובע, ואף לא הבהירה מהם אותם ניכויים משכרו של התובע בגין היעדרות. לא ברור מדוחות הנוכחות ותלושי השכר כמה ימי חופשה נוצלו בפועל ע"י התובע, והאם אכן שילמה הנתבעת לתובע בגין אותם ימי חופשה, או שהם קוזזו משכר עבודתו. 44. לאור האמור לעיל, ובהתחשב בכך כי הנתבעת לא המציאה פנקס חופשות, המפרט באופן חד משמעי את מס' ימי החופשה שניצל התובע במהלך תקופת עבודתו, אין אנו מקבלים את הרישום בתלושי השכר באשר לניצול ימי החופשה כרישום נכון ומהימן. 45. על כן, אנו קובעים כי התובע זכאי לפדיון חופשה שנתית בגין שלוש השנים האחרונות לעבודתו אצל הנתבעת. 46. בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, התובע זכאי בגין 3 שנות עבודתו האחרונות אצל הנתבעת ל- 46 ימי חופשה. 47. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופשה שנתית בסך של 14,705 ₪ (8,311.5 ₪ שכר קובע / 26 ימי עבודה בממוצע בחודש * 46 ימי חופשה), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.11 ועד מועד התשלום המלא בפועל. דמי הבראה - 48. בגין השנתיים האחרונות לעבודתו, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, היה זכאי התובע לתשלום דמי הבראה עבור 14 ימים. 49. בשנת 2009, שילמה הנתבעת לתובע בגין 7 ימי הבראה כדין, בחודשים 7-9/09. 50. בשנת 2010 שילמה הנתבעת לתובע בגין 2.5 ימי הבראה בחודש 6/10, ו- 2.5 ימי הבראה בחודש 7/10. 51. לאור האמור זכאי התובע לתשלום דמי הבראה בגין שנת 2010 עבור 2 ימי הבראה נוספים. 52. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע דמי הבראה בסך של 702 ₪ (2 ימי הבראה * 351 ₪ ליום), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.11 ועד מועד התשלום בפועל. דמי חגים - 53. בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי כל עובד זכאי לתשלום 10 ימי חג בשנה, לרבות בגין ימי חג החלים בשבת. 54. אין מחלוקת כי הנתבעת לא שילמה לתובע בגין ימי חג שחלו בשבתות. אשר על כן, התובע זכאי לתשלום בגין דמי חגים עבור 10 ימי חג שחלו בימי שבת במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת. 55. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע דמי חגים בסך של 3,197 ₪ (8,311.5 ₪ שכר קובע / 26 ימי עבודה בממוצע בחודש * 10 ימי חג), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.11 ועד מועד התשלום בפועל. הפרשות לפנסיה - 56. בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי על הנתבעת היה להפריש לטובת התובע תגמולים לקרן פנסיה בשיעור של 6% מהשכר. 57. אין מחלוקת, כי הנתבעת החלה להפריש לטובת התובע תגמולים לפנסיה רק מחודש 1/08, בהתאם לשיעורים הקבועים בהוראות צו ההרחבה הכללי במשק בעניין פנסיית חובה. 58. מדו"ח של חברת הביטוח מגדל מקפת עולה כי עד לחודש 6/10 הופרשו לטובת התובע תגמולים לפנסיה, חלק המעסיק, בסך של 1,051 ₪ בלבד. כמו כן, נשלח לתובע מכתב בחודש 7/10 מטעם חברת הביטוח מגדל מקפת על פיו קיים פיגור של הנתבעת בתשלום הפרמיות לתכנית הפנסיה על שמו של התובע. 59. מבדיקת תלושי שכרו של התובע וטבלת החישוב של התובע עולה כי, קיימת התאמה בין תלושי השכר לבין החישובים שנערכו ע"י ב"כ התובע, בכל הנוגע לשכרו במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת ושיעורי ההפרשות לקרן הפנסיה, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי. לאור האמור, זכאי התובע להפרשות תגמולים לפנסיה בסכום משוערך ליום הגשת התביעה בסך כולל של 33,268 ₪ בגין כל תקופת עבודתו אצל הנתבעת. 60. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע תגמולים לפנסיה בסך של 33,268 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת כתב התביעה בחודש 2/11 ועד מועד התשלום בפועל. בהתחשב באמור בדו"ח חברת הביטוח "מגדל מקפת" והמכתב שנשלח מטעמה לתובע כמפורט לעיל, מהסכום הנ"ל יש לנכות את הסכומים שנצברו לטובת התובע מהפרשות המעביד בלבד בחברת הביטוח "מגדל מקפת" עד למועד סיום העסקתו של התובע, וזאת רק לאחר שהנתבעת תמציא לידי התובע אסמכתא באשר לסכום התגמולים שנצברו לזכותו, וכן את כל המסמכים הנדרשים לשחרור הכספים. פיצוי בגין ימי מחלה - 61. בהתאם לפרק 9 להסכם הקיבוצי, על הנתבעת היה לבטח את התובע בביטוח מחלה בשיעור של 2.5% משכר העבודה, וזאת "בכדי להבטיח את התשלום לעובדים במקרה מחלה". 62. אין מחלוקת כי הנתבעת לא עשתה כן, ושילמה לתובע בגין ימי מחלה עפ"י חוק דמי מחלה, התשל"ו - 1976. כתוצאה מכך, קוזז שכר עבודתו של התובע בגין ימי מחלה. 63. בחודש 3/08 קוזז משכרו של התובע בגין 4.5 ימי מחלה סך של 718 ₪, ושולם 299 ₪. בחודש 5/09 קוזז משכרו של התובע בגין 3.5 ימי מחלה סך של 579 ₪, ושולם 186 ₪. בחודש 2/10 קוזז משכרו של התובע בגין 3.5 ימי מחלה סך של 579 ₪ ושולם 186 ₪. בחודש 7/10 קוזז בגין 0.5 ימי מחלה סך של 96 ₪. בחודש 8/10 קוזז משכרו של התובע בגין 12.5 ימי מחלה סך של 2,070 ₪ ושולם סך של 1,304 ₪. בחודש 9/10 קוזז משכרו של התובע בגין 7.5 ימי מחלה סך של 1,442 ₪ ושולם סך של 793 ₪. בחודש 10/10 קוזז משכר של התובע בגין 8.5 ימי מחלה סך של 1,634 ₪ ושולם סך של 649 ₪. בחודש 11/10 קוזז משכרו של התובע בגין 16 ימי מחלה סך של 3,077 ₪ ושולם סך של 1,731 ₪. 64. סך הכל קוזז משכרו של התובע בגין ימי מחלה סך של 5,047 ₪, אשר היה זכאי לקבלם ע"י חברת "מבטחים", לו הייתה התובעת מבטחת אותו בביטוח מחלה בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי. 65. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין ימי מחלה כמפורט להלן - חודש 3/08 - בסך של 419 ₪. חודש 5/09 - בסך של 393 ₪. חודש 2/10 - בסך של 393 ₪. חודש 7/10 - בסך של 96 ₪. חודש 8/10 - בסך של 766 ₪. חודש 9/10 - בסך של 649 ₪. חודש 10/10 - בסך של 985 ₪. חודש 11/10 - בסך של 1,346 ₪. על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המפורטים לעיל, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה מהמועד בו קוזזו הסכומים הנ"ל משכרו של התובע בכל חודש, ועד למועד התשלום בפועל. הפרשות לקרן השתלמות - 66. בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי על הנתבעת היה להפריש לטובת התובע הפרשות לקרן השתלמות בשיעור של 0.2% משכר עבודתו. הנתבעת לא הפרישה לטובת התובע תגמולים לקרן השתלמות. 67. מעיון בתלושי שכרו של התובע וחישובי התובע עולה כי, קיימת התאמה ביניהם בכל הנוגע לשכרו של התובע במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת ושיעורי ההפרשות לקרן ההשתלמות, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי. 68. אשר על כן, התובע זכאי להפרשות לקרן השתלמות בסכום משוערך ליום הגשת התביעה בסך של 1,047 ₪. 69. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע הפרשות לקרן השתלמות בסך של 1,047 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת כתב התביעה בחודש 2/11 ועד מועד התשלום בפועל. תוספת ותק - 70. בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי כל עובד זכאי לתוספת ותק, לאחר שנת עבודה אחת במוסך, בשיעור של 1% משכרו החודשי לכל שנת ותק. 71. אין מחלוקת כי הנתבעת לא שילמה לתובע תוספת ותק. 72. מעיון בתלושי שכרו של התובע ולאור קביעתנו כאמור כי שכרו הקובע של התובע כולל את רכיבי הפרמיה והבונוס, עולה כי, התובע זכאי לתוספת ותק כדלקמן - שנה שנייה לעבודה מחודש 12/05 עד חודש 11/06 עמד שכרו של התובע על סך של 62,404 ₪, ועל כן זכאי לתוספת ותק בסך של 624 ₪. שנה שלישית לעבודה מחודש 12/06 עד חודש 11/07 עמד שכרו של התובע על סך של 78,779 ₪, ועל כן זכאי לתוספת ותק בסך של 787 ₪. שנה רביעית לעבודה מחודש 12/07 עד חודש 11/08 עמד שכרו של התובע על סך של 95,958 ₪ ועל זכאי לתוספת ותק בסך של 959 ₪. שנה חמישית לעבודה מחודש 12/08 עד חודש 11/09 עמד שכרו של התובע על סך של 88,250 ₪ ועל כן זכאי לתוספת ותק בסך של 882 ₪. שנה שישית לעבודה מחודש 12/09 עד חודש 11/10 עמד שכרו של התובע על סך של 72,203 ₪ ועל כן זכאי לתוספת ותק בסך של 722 ₪. 73. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע תוספת ותק בסך כולל של 3,974 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.11 ועד מועד התשלום בפועל. גמול שעות נוספות - 74. בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי עובדים העובדים מעל 43 שעות שבועיות זכאים לגמול שעות נוספות. 75. לטענת התובע הוא עבד 8 שעות בימים א - ה, ו- 5 שעות בימי ו', ועל כן לגמול שעות נוספות בגין השעתיים הנוספות בהן עבד מדי יום שישי. אין לקבל טענה זו של התובע. 76. מדוחות הנוכחות של התובע עולה כי, בימי שישי עבד לרוב משעה 8:30 עד השעה 11:30. לעיתים עבד התובע בימי שישי משעה 7:00 עד השעה 11:00, או עד השעה 10:30. 77. כמו כן, מדוחות הנוכחות עולה כי בימים א-ה התובע החל לעבוד לעיתים בשעה 8:00, לעיתים בשעה 7:30 לערך, ולעיתים בשעה 9:00. התובע סיים עבודתו בימים אלה, בהתאם לדוחות הנוכחות בשעות שונות - לעיתים בשעה 15:00, 15:30 או 16:00. בנוסף, במס' לא מבוטל של ימי עבודה מצוינת בדוחות הנוכחות רק שעת הכניסה לעבודה או שעת היציאה ממנה, כך שלא ניתן כלל לדעת כמה שעות עבודה עבד התובע באותם הימים. 78. לאור האמור, אנו קובעים כי התובע לא הוכיח מתכונת עבודה קבועה של 8 שעות בימים א-ה וחמש שעות ביום ו'. 79. לפיכך, דין רכיב התביעה לגמול שעות נוספות - להידחות בזאת. דמי נסיעות - 80. התובע טען כי מאחר ועלות כרטיס חודשי חופשי בתקופה הרלוונטית עמדה על סך של 300 ₪, והנתבעת שילמה לו דמי נסיעות מדי חודש בסך של 250 ₪, הוא זכאי להפרש תשלום דמי נסיעות. 81. הכלל הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה". 82. התובע לא המציא לביה"ד כל ראיה המעידה כי עלות כרטיס חודשי בתקופה הרלוונטית ממקום מגוריו למקום עבודתו אצל הנתבעת בסניף חיפה, עמדה על סך של 300 ₪ כטענתו. 83. אשר על כן, אין מנוס מדחיית רכיב תביעה זה. לסיכום - 84. על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן - א. פיצויי פיטורים - בסך של 49,869 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.11 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ב. פדיון חופשה שנתית - בסך של 14,705 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.11 ועד מועד התשלום המלא בפועל. ג. דמי הבראה - בסך של 702 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.11 ועד מועד התשלום בפועל. ד. דמי חגים - בסך של 3,197 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.11 ועד מועד התשלום בפועל. ה. הפרשות לפנסיה - בסך של 33,268 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת כתב התביעה בחודש 2/11 ועד מועד התשלום בפועל. מהסכום הנ"ל יש לנכות את הסכומים שנצברו לטובת התובע מהפרשות מעביד בלבד בחברת הביטוח "מגדל מקפת" עד למועד סיום העסקתו של התובע, וזאת רק לאחר שהנתבעת תמציא לידי התובע אסמכתא באשר לסכום התגמולים שנצברו לזכותו, וכן את כל המסמכים הנדרשים לשחרור הכספים. ו. פיצוי בגין ימי מחלה - כמפורט להלן בצרוף הפרשי ריבית והצמדה מהמועד בו קוזזו הסכומים כדלקמן משכרו של התובע בכל חודש, ועד למועד התשלום בפועל - חודש 3/08 - בסך של 419 ₪. חודש 5/09 - בסך של 393 ₪. חודש 2/10 - בסך של 393 ₪. חודש 7/10 - בסך של 96 ₪. חודש 8/10 - בסך של 766 ₪. חודש 9/10 - בסך של 649 ₪. חודש 10/10 - בסך של 985 ₪. חודש 11/10 - בסך של 1,346 ₪. ז. הפרשות לקרן השתלמות - בסך של 1,047 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת כתב התביעה בחודש 2/11 ועד מועד התשלום בפועל. ח. תוספת ותק - בסך כולל של 3,974 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.11 ועד מועד התשלום בפועל. 85. כמו כן, על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ תוך 30 יום מהיום אחרת ישאו הסכומים הנ"ל הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסה"ד ועד מועד התשלום בפועל. צו הרחבהמוסךצווים