ממקום התאונה הובא התובע לבי"ח "מאיר" שם נמצא כי הוא סובל מפגיעה רב מערכתית לרבות שבר מרוסק בכתף ימין ובזרוע ימין עם פגיעה עצבית, שברים באגן, שברים ברגל שמאל לרבות בירך, בברך, בשוק, בקרסול ובכף הרגל ועוד. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שבר מרוסק בכתף: מבוא 1. התובע, יליד 28.2.67, נפגע בתאונת דרכים ביום 29.8.06 בעת ביקור בישראל, בסמוך למעבר הגבול בטול-כרם. 2. התובע תושב הכפר עלאר בנפת טול-כרם ובעלים של בית-בד ועסק עובר לתאונה בסחר בזיתים ובייצור שמן זית וכבישת זיתים. 3. הנתבע 1 הינו נהג הרכב שבו נסע התובע בעת התאונה. הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") היא המבטחת של הרכב בו נסע התובע. הנתבעת העלתה טענה כי התובע נפגע בעת הסעה בשכר שלא הייתה מבוטחת על פי הפוליסה ועל כן הוגשה התביעה גם כלפי הנתבעת 3. בסופו של יום קיבלה על עצמה הנתבעת את האחריות לפיצוי התובע והתביעה כנגד הנתבעים 1 ו - 3 נדחתה. מכאן שעניינו של פסק הדין הוא רק בשאלת גובה הנזק. 4. עיקר המחלוקת העובדתית בין הצדדים התגלעה בשאלה האם מאז התאונה מוסיף התובע להפעיל את בית-הבד שבבעלותו. הפגיעה והנכות 5. ממקום התאונה הובא התובע לבי"ח "מאיר" שם נמצא כי הוא סובל מפגיעה רב מערכתית לרבות שבר מרוסק בכתף ימין ובזרוע ימין עם פגיעה עצבית, שברים באגן, שברים ברגל שמאל לרבות בירך, בברך, בשוק, בקרסול ובכף הרגל ועוד. התובע היה מאושפז במשך 43 ימים עד ליום 11.10.06. במהלך אשפוזו עבר התובע ניתוח לקיבוע השבר בירך שמאל והחזרת מפרק ירך ימין. הוא פיתח תמונת תסחיף ריאתי ושומני ועבר ניתוחים נוספים ובין היתר ניתוח לקיבוע השבר באצטבלום במפרק ירך ימין, ניתוח בברך שמאל ובעקב שמאל וניתוח בזרוע ימין. במהלך האשפוז סבל מספסיס, פקקת ורידים נרחבת בשתי הרגליים והוכנס פילטר לווריד הנבוב התחתון שהוצא בהמשך. לאחר מכן במהלך יולי 2007 אושפז בשנית לניתוח להוצאת בורג מעקב רגל שמאל כתוצאה מן הפגיעה מינה כב' השופט חגי ברנר מספר מומחים שהתבקשו לחוות דעתם באשר להשלכות הפגיעה בתאונה על מצבו של התובע. בתחום האורטופדי 6. בתחום האורטופדי מונה תחילה פרופ' אוטרימסקי ז"ל ולימים, לאחר שהלך לבית עולמו, מונה תחתיו פרופ' סלעי. פרופ' סלעי בדק את התובע ביום 14.12.09 וראה לקבוע כי לתובע נכות אורטופדית משוקללת בשיעור של - 82% נכות שמורכבת מהנכויות הבאות: 40% נכות מכוח סעיף 42 (1) (ג) III למבחני המל"ל בגין פציעה קשה בשריר הדלטואיד בכתף ימין; 35% נכות מכוח סעיף 41 (4) ד' למבחנים בגין הגבלה בתנועות הכתף; 20% נכות מכוח סעיף 48 (1) ו' למבחנים בגין הגבלה בתנועות ההידוק, קירוב וסיבוב במפרק הירך; 20% נכות מכוח סעיף 48(2) ב' למבחנים בגין אי יציבות קדמית אחורית והתעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף; 20% נכות מכוח סעיף 49 (2) ו' למבחנים בגין הגבלת תנועות סבטלריות עם כאבים בקרסול; 10% נכות מכוח סעיף 75 (1) (ב) למבחנים בגין צלקות מרובות. 7. המומחה התייחס לאפשרות שיפור או החמרה במצבו של התובע . באשר לנכות בזרוע שמאל ציין המומחה כי התובע סובל מחיבור גרוע של השבר עם פגיעה שלמה בעצב האכסילרי. במצב זה ניתן לעבור ניתוח לקיבוע הכתף אך הוא מסובך. אם יעבור את הניתוח ובהצלחה תקטן נכותו כדי מחצית. באשר לפגיעה באגן ובמפרק ירך ימין ציין המומחה כי צפויה החמרה במצבו של התובע וכי הוא יזדקק לניתוח להחלפת מפרק הירך. במצב דברים זה יש סיכוי שנכותו תקטן כדי מחצית אך מנגד קיים סיכון בצורך לניתוח חוזר עקב שחיקת המשתל אחרי 15 שנים. סיכויי הצלחת הניתוח הם 85%. באשר לפגיעה בקרסול שמאל קבע המומחה כי ניתוח לקיבוע יכול להקטין את נכותו של התובע לכדי 10% נכות וסיכויי הצלחתו עומדים על 70%. 8. פרופ' סלעי התייחס לאופייה של הפגיעה וציין כי התובע יהיה כשיר לעבודה משרדית בלבד וכזו שאינה דורשת עמידה או הליכה ממושכות. 9. כן נדרש המומחה להתייחס לצורך של התובע בשימוש במכשיר תומך ברך , מייצב קרסול ונעליים אורטופדיות וקבע כי שימוש במכשיר תומך ברך מסוג brace עלותו כ - 3,000 ₪ ויהיה צורך להחליפו אחת לשנה -שנתיים. כן ציין כי סביר שבמצבו יזדקק לנעליים אורטופדיות עם מדרסים, למייצב קרסול או חיזוקים בתוך הנעל האורטופדית (ראה תשובותיו לשאלות הבהרה נספחים ג' ד' למוצגי התובע). בתחום כירורגיית כלי הדם 10. בתחום כירורגיית כלי הדם מונה פרופ' בס. המומחה בדק את התובע ביום 19.1.11 וראה לקבוע כי התובע סובל מבצקת קלה בקרסול, משינוי צבע בצלקות, מכאב בסובכים בהליכה ומכיווצי שרירים בלילות כביטוי קליני לפקקת הורידים ממנה סבל. הוא מציין כי הניקוז הורידי ברגליים נשאר פגום בחלקו. את נכותו בתחומו העריך פרופ' בס בשיעור של 10% נכות בהתאם לסעיף 11 (2) (ב) למבחני המל"ל. בתחום הריאות 11. בתחום הריאות מונה פרופ' שבתאי ורסנו שבדק את התובע ביום 12.4.11 וראה לקבוע כי לא נותרה לתובע נכות בתחומו. את תלונותיו של התובע על קוצר נשימה במאמץ יש לייחס לעליה במשקל ולירידה בכושר הגופני בשל הפגיעה בגפיים. 12. סה"כ נכותו הרפואית המשוקללת של התובע עומדת על 83.8% ובעיגול - 84% נכות. בתחום השיקומי 13. לאור שיעור נכותו של התובע מונתה ד"ר אילנה פרבר כמומחית בתחום השיקום. בחוות דעתה מיום 16.6.09 היא מציינת כי התובע מוגבל לעבודה במשרה חלקית בישיבה ועל כן אינו יכול לשוב לעבודתו הקודמת. הוא יוכל אולי להשתלב בעבודת יעוץ בענף הזית ובעבודה מנהלית כאשר את העבודה הפיזית יעשו עובדים נוספים. היא מוסיפה כי אם יידרש התובע בעתיד לניתוחים נוספים מטרתם העיקרית תהיה להורדת הכאב וספק אם ישפרו את תפקודו. 14. צרכיו של התובע במישור הטיפולים הרפואיים הינם: תרופות כפי שנוטל בעת בדיקתה אותו; בקורת אורטופד - אחת לחצי שנה/שנה כולל צילומים דרושים; הידרותרפיה פעם בשבוע; פיסיותרפיה - פעמיים בשנה סדרה של 8-10 טיפולים; פעילות ספורטיבית למשל שחייה בבריכה מחוממת לשמירת הכושר; טיפול נפשי תומך במשך 2-3 שנים פעם בשבוע וטיפול לבני המשפחה פעם בשבועיים למשך שנה. 15. צרכיו של התובע מבחינת ציוד ואביזרים הם: קב קנדי להחלפה כל 5-6 שנים; ייתכן שיזקק בעתיד לכסא גלגלים לניידות למרחקים ארוכים. 16. צרכיו של התובע מבחינת דיור ותחבורה הם: דירת קרקע בשל הקושי בעלייה וירידה במדרגות; בניית מקלחת שתאפשר מקלחת בישיבה על כסא פלסטיק; רכב או הסעות. 17. צרכיו של התובע בבחינת עזרת הזולת הוגדרו על ידי המומחית כעזרה חלקית ברחצה ובלבוש וכן זקוק הוא לעזרה בעבודות משק הבית כדוגמת קניות, ניקיון ותחזוקה. 18. איש מהמומחים לא זומן לחקירה על חוות דעתו. בכל הנוגע לשיעור הנכויות הרפואיות שקבעו פרופ' סלעי בתחום האורטופדי ופרופ' בס בתחום כירורגיית כלי הדם, ראיתי לקבל את הקביעות שהינן מתיישבות גם עם עדויות התובע והעדים מטעמו. 19. באשר לקביעת ד"ר פרבר כי התובע מסוגל לעבודה מנהלית במשרה חלקית אך לא יוכל לשוב לעבודתו שעובר לתאונה בכל הנוגע למרכיב הפיסי שבה - ראיתי לקבל קביעה זו לאחר ששמעתי את עדותו של התובע וכן את יתרת העדים שהופיעו בתיק זה, זאת כפי שיפורט להלן במסגרת דיון בשאלת הנכות התפקודית. 20. לסיכום פרק זה - נכותו הרפואית המשוכללת של התובע עומדת על - 84% נכות. הנכות התפקודית 21. לצורך ביסוס טענות הצדדים בשאלה זו הובאו מספר עדים. לבד מן התובע ורעייתו, גב' אחלאם ציציאן, הובאו להעיד גם חברו מר מרסל הרשקוביץ, מר האני ג'השאן מבעלי מפעלי ג'האשן לשמן זית ומי שעשו עסקים עם התובע ורו"ח מר עמאר שהין ששימש רו"ח של התובע, מטעם הנתבעות הובאו להעיד סא"ל סלאמה זהרלאדין המכונה "דקסה", מר יואב שטרן מנהל מחלקת עסקים ב"מרכז פרס לשלום", החוקר מר מוסטפה עבדאללה ומר עודד שלמון מומחה לענף הזית. כן הוסכם בין הצדדים כי חלקם של המסמכים שהגשתם התבקשה יוגשו ללא צורך בהתייצבות עורכיהם, בין היתר מאחר ומדובר בתושבי שטחים שהתייצבותם כרוכה בקושי רב לשני הצדדים. הוא הדין בעניין חלקם של הנחקרים שנחקרו על ידי החוקרים הפרטיים. גרסת התובע וטענותיו 22. התובע טוען כי עובר לתאונה היה בעלים של בית בד חדיש שאותו רכש באיטליה מספר שנים עובר לתאונה בסכום של כ - 400,000 $. שמו יצא לפניו בתור מומחה לשמן זית ולזיתים והוא התקבל כחבר בלשכת המסחר בנפת טול כרם. העסקים עלו יפה ובית הבד פרנס את משפחתו בכבוד, לא חסר לו דבר והוא ומשפחתו חיו ברמת חיים גבוהה במיוחד בהשוואה לתושבי השטחים. הוא אף החל בהכנות להוסיף קו ייצור שלישי, לשניים שהיו קיימים בבית הבד, בסמוך לקרות התאונה. 23. במסגרת עבודתו בבית הבד נדרש להסתובב במטעי הזיתים בשטחים על מנת לבחון את טיב יבול הזיתים שהוא מבקש לקנות מהחקלאים המקומיים לצורך כבישת הזיתים ובעיקר לצורך עשיית השמן. עבודה זו מצריכה הליכה פיזית במטעים ובחינתם של העצים ומטבע הדברים אין מדובר בהליכה על מדרכה סלולה אלא בשטח ממש. בעת עונת המסיק, שהיא עונה קצרה, היה מעסיק את בני משפחתו וגם פועלים שכירים בבית הבד ובאותם ימים בית הבד היה עובד שעות רבות ביום על מנת להספיק ולהפיק את השמן מן הזיתים שנמסקו. לבד מעונת המסיק עבד בעיקר בגפו והיה דואג בעצמו להעמיס את הסחורה על המשאיות המקומיות באמצעות מלגזה שבעסקו ולהעבירן ללקוחות בשטחים ובארץ. 24. היו לו קשרים עסקיים רחבי היקף עם סוחר השמן הישראלי ג'השאן, שנחשב לאחד מסוחרי השמן הגדולים בארץ, ואת עיקר היבול של הזיתים והשמן שלו מכר לג'השאן. את השמן והזיתים היה מעביר במשאיות מקומיות עד למחסום ומשם היו מעביר את הסחורה לרכבים ישראליים שהיו מובילים אותה למפעל של ג'השאן. לצורך כך היו לו קשרים עם חברות משאיות ישראליות. 25. התובע טוען כי בשל קשריו העסקיים ניתנו לו אישורי כניסה לישראל לאורך השנים והוא יכול היה להיכנס ולצאת במחסום בכל עת שביקש. הוא היה מסתובב אצל סוחרים ומקבל הזמנות לאספקת שמן וזיתים ואף היה מוכר עצמאית לסוחרים בשווקים בתוך ישראל. 26. לטענתו, בשל פגיעתו הקשה בתאונה לא יכול היה להוסיף ולעבוד בעיסוקו זה שכן פגיעתו אינה מאפשרת לו להוסיף ולהסתובב בכפרים ובמטעים על מנת לבחון את היבולים. הוא מתקשה בניידות ואינו יכול לעבוד באותה אינטנסיביות שנדרשת בתחום זה. לטענת התובע מאז פגיעתו בתאונה בית הבד מושבת לבד מייצור מספר חביות מועט לשימוש עצמי בתקופת המסיק. 27. מר האני ג'השאן העיד כי עובר לתאונה סיפק התובע כמות נכבדה של סחורה בשמן וזיתים למפעלים המשפחתיים שלהם והיה אחד מהספקים הגדולים של שמן עבורם. למן התאונה פסקו העסקים עמו והם נפגשים מידי פעם כאשר התובע מגיע לישראל ומגיע למפעלם לביקור. הם המשיכו לבקשתו להוציא עבורו בקשות לקבלת היתרי כניסה לישראל הן מתוך רצון לעזור לו והן מתוך תקווה לחדש עמו את קשרי העבודה. 28. מר מרסל הרשקוביץ העיד כי היכרותו עם התובע החלה על בסיס עיסוקו הצדדי בשמן זית והיא התפתחה לחברות עד כי מאז הפגיעה הוא מסייע לתובע כל אימת שהוא מבקש להיכנס לישראל ומלווה אותו בנסיעותיו אלו. הם נוהגים לתאם טלפונית את המפגש ומרסל מגיע למחסום ואוסף את התובע ומסיע אותו ברכבו למחוז חפצו בארץ. גם מרסל העיד כי למן קרות התאונה לא היה עד לעסקים שביצע התובע בארץ בעת שנלווה אליו כפי שהיה נוהג לעשות קודם לקרות התאונה. יש לציין שבמרבית ישיבות בית משפט בתיק זה, אם לא בכולן, נכח מרסל שהיה זה שהביא את התובע לבית המשפט. 29. התובע העיד כי לאחר התאונה כילה את חסכונותיו ונדרש לקחת הלוואות ממשפחתו ואחרים כדי להוסיף ולפרנס את משפחתו. עוד העיד כי הוא נדרש לעזרת קרובים ובעיקר אשתו כדי להתלבש ולהתקלח נוכח מגבלותיו הפיסיות תולדת התאונה. 30. גם רו"ח שהין העיד כי עובר לפגיעתו בתאונה נחשב התובע לסוחר אמיד באזור טול כרם ואילו לאחריה הוא ירד מנכסיו. מתוך מסמכי הנהלת החשבונות הוא ביקש ללמוד כי כשם שאלו הובאו אליו בתקופה שלאחר התאונה כדי שיערוך דוחות, כך לאחר התאונה לא הובאו אליו כל דוחות מחמת העובדה שהתובע לא עבד ולא התפרנס. 31. לטענת ב"כ התובע יש להכיר בתובע כמי שאיבד כליל את כושר השתכרותו וכי נכותו התפקודית עומדת 100% נכות. 32. עוד הדגיש התובע כי במשך שנים רבות למן נערותו הוא עבד וחי בישראל ולטעמו הוא מעורה בנוהגי החברה הישראלית לפחות כפי שהוא מעורה במקום מגוריו. 33. ב"כ התובע ביקש שלא ללמוד דבר מן הממצאים שהובאו לכאורה על ידי החוקרים מטעם הנתבעות מאחר והתמלילים חסרים פרטים רבים ואינם מדויקים. החקירות היו מגמתיות ועולות מהן תמיהות מדוע לחלקן של השאלות לא צורפה תשובה והחוקר לכאורה לא עמד על קבלת התשובה. כך גם כאשר הסתבר לחוקר לכאורה כי התובע עובד לא רץ לבית הבד כדי לתעד זאת (הוא מפנה לחקירת פארס אלגאבי). הוא מוסיף ומציין שחרף העובדה שהנתבעות ביצעו חקירות במשך שש שנים לא יכלו החוקרים להציג ולו רכישה אחת של שמן מבית הבד של התובע. גרסת הנתבעות וטענותיהן 34. ב"כ הנתבעת טוענת כי העובדה שהתובע הוסיף להיכנס לשטח ישראל בתדירויות רבות כל כך, אף לאחר התאונה, מלמדת כי הוא מוסיף לעבוד בבית הבד, להפעילו ולהתפרנס ממנו. 35. ב"כ הנתבעת מפנה לעובדה שלאורך כל אותן שנים מאז התאונה ועד לשמיעת הראיות הוסיפו מפעלי ג'השאן להוציא לתובע אישורים על פיהם הם עושים עמו עסקים ועל כן מבקשים שיותר לו להיכנס לישראל. מטעם זה היא מבקשת שלא לקבל את עדותו של מר האני ג'האשן כפשוטה אלא כעדות שתומכת בטענתן שהתובע מוסיף לעשות עסקים גם בישראל. 36. עוד הפנתה ב"כ הנתבעת לעובדה כי התובע לא מכר או השכיר את בית הבד חרף טענתו שמצבו הכלכלי התדרדר. לטעמה אין לקבל את הטענה כי בית הבד עומד כאבן שאין לה הופכין ואינו נמכר רק מחמת הסנטימנטים שיש לתובע לבית הבד. 37. לטענת הנתבעת התובע כשיר לכל עבודת הניהול, יצירת הקשרים עם מגדלים וסוחרים הנדרשת בעסקו ומכאן שאין לקבל טענתו כי אינו יכול לשוב כלל לעיסוקו הקודם. את טענתה זו תמכה ב"כ הנתבעת במסמכים של לשכת המסחר בנפת טול כרם שמעידים כי התובע נחשב סוחר זיתים גם היום, במסמכי מועצת שמן הזית הפלסטינית, בעדות החוקרים שעקבו אחר פעילות התובע ובממצאים שעולים מן התמונות של ביתו של התובע שצולמו בעת מעקבים על ביתו ומתמליל שיחותיהם של החוקרים עם גורמים שונים בגדה למשל יו"ר לשכת המסחר בטול כרם, מר סעיד עבד אלרחים ג'לאל (להלן: "ג'לאל"), מר פארס אלגאבי (להלן: "אלגאבי") ועוד. כן ביקשה ללמוד כי התובע משמש גם היום סוחר זיתים ידוע מן העובדה כי זומן על ידי "מרכז פרס לשלום" לאותו כנס של מגדלי וסוחרי זיתים פלסטינים על מנת ליצור שיתוף פעולה עם סוחרים ישראלים. 38. ב"כ הנתבעת טוענת כי מן העדויות עלה שלתובע יש מטעי זיתים לבד מבית הבד וכי אחיו עובדים עמו. היא מציינת כי אין ללמוד מן העובדה שלא הובאו נתונים על שיעור ההשתכרות לאחר התאונה את שמבקש התובע לטעון, היינו שהוא אינו מתפרנס מאז. לחילופין היא מציינת כי גם אם התובע לא עבד לאחר התאונה עדיין אין בכך כדי להביא לקביעה כי אינו יכול לעבוד במומו ודווקא בתחום מומחיותו בניהול בית הבד ו/או ביצירת קשרי מסחר וכו'. בעניין זה היא מפנה לחוות דעתו של מר שלמון מטעמן של הנתבעות. 39. בסופו של יום מציעה ב"כ הנתבעת להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 40% נכות. דיון 40. אומר כבר בראשית הדברים שאיני סבורה כי התובע איבד את כל כושר עבודתו וכי נכותו התפקודית הינה בשיעור של 100% לכל שנות עבודתו. 41. נראה כי אין חולק שתקופה ארוכה לאחר הפגיעה לא יכול היה התובע לעסוק בכל עבודה שהיא. אלא שמאז התאונה חלפו כמעט שש שנים ונראה כי בשנים האחרונות יכול התובע לעבוד מספר שעות ביום, בעבודה שאינה דורשת מאמצים פיזיים. זו הייתה גם התרשמותה של המומחית בתחום השיקום ד"ר פרבר בחוות דעתה. 42. לטעמי הכבירו הצדדים טיעונים ואף הביאו עדים רבים לצורך הוכחת טענותיהם בעניין זה הרבה למעלה מן הצורך. 43. לא ניתן שלא להתרשם מרמת האינטליגנציה של התובע, גם אם אינו בעל השכלה פורמאלית, ומכישוריו העסקיים. ניכר בו שהוא מתחבב על הבריות בקלות ובמהרה ויוצר קשרים טובים עם אלו שהוא בא עמם במגע. מתוך כל העדויות עלה שהתובע מוכר ואהוב על סביבותיו. זאת מעבר לשם הטוב שיצא לו כמומחה לשמן זית וזיתים ולהיותו סוחר אמין שניתן לסמוך עליו. מומחיותו ושמו הטוב הם נכסים בעלי משמעות דווקא לאותם עיסוקים הדורשים ניהול, שיווק וממכר. 44. אני מקבלת את עדותו של התובע כי הוא היה זה שביצע את עבודת האיתור של הזיתים שאותם ראוי לרכוש מן המגדלים המקומיים לצורך יצירת השמן בעונה. אני מקבלת את עדותו כי מדובר בעבודה שדורשת מאמץ פיזי שהוא אינו יכול לו כיום במגבלותיו. יחד עם זאת איני סבורה שבכך נסתם הגולל על יכולתו להוסיף ולהתפרנס ולו חלקית ואף לנהל את בית הבד שלו. לא הובא כל הסבר מדוע למשל לא ניתן לבצע את המיון על ידי אדם אחר, עובד או שותף, או על ידי הבאת דוגמיות מן המטעים לבדיקתו של התובע. גם אם לתובע מומחיות מיוחדת כזו, הרי שאין זה מתקבל על הדעת שאין איש זולתו שהינו בעל מיומנות כזו או שמיומנות זו אינה ניתנת ללמידה. העסקת אדם במקומו של התובע באותן פעולות שדורשות עבודה פיזית, בוודאי תגרום להוצאה נוספת לבית הבד אך לא ניתן לומר שהיא מאיינת כל יכולת להתפרנס מבית הבד גם במתכונת זו. בעניין זה אין לי אלא להפנות לחקירתו הנגדית של מר ג'השאן שהעיד כי ניתן לבקש מחקלאים להביא דוגמיות לבית הבד לבדיקה על מנת לקבל החלטה אם קונים את הזיתים מאותו חקלאי עוד בהיותם על העצים הגם ששיטה זו אינה השיטה העדיפה. 45. מתוך העדויות עלה כי תקופת המסיק והפקת השמן בבית הבד היא תקופה קצרה שאינה עולה על חודשיים בשנה. גם אם התובע לא יוכל לעבוד בבית הבד, אפילו בעבודת פיקוח בכל אותן שעות רבות שבהן עובד בית הבד באותה תקופה, הרי שיש בידיו היכולת לפקח על העבודה והייצור מספר שעות ביום וכן לדאוג כי הסחורה תשלח בהמשך ללקוחות. 46. אני סבורה כי התובע יתקשה להוסיף וללוות את המשאיות שיוצאות את בית הבד עם השמן והזיתים ללקוחות בארץ, כפי שעשה בעבר, והוא יוכל לעשות זאת רק באופן חלקי. את השיווק והממכר ואת קשירת הקשרים עם לקוחות חדשים והשמירה על קשרים עם לקוחות ישנים, יכול התובע לעשות אף במומו ולו באופן חלקי. יתרה מזאת על פי עדותו של ג'השאן גם בתי הבד הגדולים בארץ, ובוודאי סוחרים של שמן זית, רוכשים לא רק זיתים אלא גם שמן שהופק על ידי בתי בד אחרים בדרך כלל של החקלאים עצמם. הוא העיד כי כאשר נדרש לשמן במהלך השנה ופנה לתובע יכול היה התובע למכור לו שמן מאחת משלוש אופציות: או שנשאר לו סחורה בבית הבד, או שהוא לקח את זה מחקלאי או מבית בד אחר." (ראה עדותו בעמ' 21 לפרוטוקול). מכאן אני למדה כי התובע יכול להתפרנס ולו חלקית גם מתיווך בשמן זית. מר ג'השאן העיד כי אינו יודע מהיכן הגיע שמן הזית שרכש מהתובע אבל הוא ידע שהוא יכול לסמוך על התובע ששמן הזית יהיה באיכות טובה. מיומנות זו לא נלקחה ממנו גם לאחר הפגיעה בתאונה. יחד עם זאת אני מקבלת שהתובע אינו מסוגל לכתת רגליו בשווקים עם סחורה בידיו אך מדובר ממילא בכמויות מזעריות שניתן להביאן בחשבון. 47. בכל הנוגע לתקופה שמן הפגיעה ועד היום, לא שוכנעתי כי התובע הפעיל את בית הבד כבעבר. העובדה שהנתבעות לא הביאו ולו קבלה אחת על רכישת גלון שמן אחד מתוצרתו של התובע, הגם שלא חסכו חקירות בעניין זה, מלמדת שככל הנראה לא שב התובע להפעיל את בית הבד כעובר לתאונה. תמלילי השיחות עם ראש לשכת המסחר מר עבד אלרחים ג'לאל ועם מר פארס אלגאבי מלאים חורים ככברה ואף ניכר כי נעשה ניסיון לקבל תשובות לשאלות שהונחו בפני הנחקרים באופן מאד מגמתי. 48. בה במידה ניתן להתרשם שהתשובות שניתנו במסגרת החקירות מתארות מצב בעבר ולא מצב קיים בעת החקירה. כך למשל בעמ' 15 לתמליל החקירה עם אלגאבי הוא נשאל: "ח: אהא, ועד היום בית הבד פעילה ועובדת באותה דרגה שבה תמיד פועלת ועובדת? פ: לא יכול להגיד לך כי אני הכרתי אותו רק מלפני שנה את האיש הזה." כלומר מר אלגאבי מספר את שידוע לו כי לתובע יש בית בד גדול וטוב אבל הוא אינו יודע על פעילות בית הבד באופן ספציפי אלא מניח הנחות כפי שניתן לראות לכל אורך השיחה תוך שהוא מתייחס לבתי בד בכלל. כך גם כשנשאל כמה טון מייצר התובע, הוא משיב על בסיס הנחה של כמה שמן הוא מקבל מהחקלאים ומכפיל אותו בגורם כלשהו כדי לדעת כמה הוא יכול לייצר (ראה עדותו בעמ' 15 לתמליל). כל שהוא יודע לומר על התובע באופן אישי הוא שנפגע בתאונה והוא מהלך עם קב ואחיו עובדים איתו בבית הבד. בהמשך הוא מסביר כי בית הבד עובד רק בעונה אבל שמן ניתן לרכוש מהסוחרים כל השנה. מכאן שעזרת האחים אף היא ניתנת על פי דבריו גם רק בעונה. חרף תפקידו של מר אלגאבי הוא לא ידע לומר שמות של סוחרים ישראלים שהתובע עובד עמם. מכאן אני מניחה שמרבית ידיעותיו של מר אלגאבי אינן מידיעה אישית אלא מפי השמועה שלא תמיד מעודכנת מבחינת הזמנים. לא בא כל הסבר מדוע לא פנה החוקר באותו היום שבו חקר את אלגאבי לבית הבד כדי לנסות לקנות שמן לאחר דבריו של האחרון כי שמן ניתן לרכוש מן התובע כל השנה. 49. הוא הדין בעניין חקירתו של ג'לאל. לאורך חמשת העמודים הראשונים של השיחה עולה כי הנחקר מר ג'לאל משיב לכל השאלות מלאות המידע שנשאל ב: אהה" ולא יותר. זאת זולת האמירה שהתובע רשום אצלם כחבר לשכת המסחר משנת 2002 וכי כדי להיות חבר בלשכת המסחר הוא צריך להראות שהעסק שלו (היינו בבעלותו) או בשכירות וכי יש לו הון עצמי. אלא שלמקרא השיחה עולה כי דרישה זו הינה דרישה מקדמית על מנת להתקבל כחבר בלשכת המסחר ואין בה כדי ללמד שגם בעת החקירה נדרש התובע להוכיח כי הוא בעל הון. לשאלות החשובות ביותר כמו האם בית הבד פועל גם היום לא נתן הנחקר תשובה וחרף זאת ציין כי ראה אותו 15 ימים קודם לכן "והוא חולה מסכן, רוצה ללכת ל...." ובהמשך משלים שהוא רוצה לעשות ניתוח בקרסול. כך גם משנשאל האם על הסוחר כמו התובע לדווח ללשכת המסחר על היקף העסקים השיב שהם יודעים ממה שהסוחר בא ומספר להם. מטעם זה איני יכולה לקבל "כזה ראה וקדש" את המשך דבריו של מר ג'לאל בחקירה כי העבודה של התובע טובה ובית הבד שלו מצוין ומספר אחד באזור. מר ג'לאל מסביר ומדגיש את העובדה שהתובע איש אהוב על הבריות שנותן יחס טוב לאנשים ואוהב לעזור להם. מעבר לכך אין כל נתון שיהיה בו כדי ללמד שאכן בית הבד עובד במתכונת שעבד לפני כן או מה היקף העבודה. 50. מהתרשמותי מתמלילי החקירות של מר פארס אלגאבי ומר ג'לאל אין בהם כדי ללמד על תפוקת העבודה בבית הבד של התובע במועדי החקירות אך ניתן להתרשם שבית הבד לא חדל פעילות לחלוטין. כך גם ראיתי לקרוא את האישורים שהוציאה לשכת המסחר באשר לבית הבד של התובע דוגמת ת/9. גם כאן לא ברור מדוע מיד עם תום הביקור אצל מר ג'לאל לא פנו החוקרים לביקור בבית הבד אצל התובע. זאת לאחר שמר ג'לאל הבהיר להם, בעת ביקורם אצלו, כי כעת תקופת המסיק והתובע קרוב לוודאי מצוי בבית הבד. על כן ראיתי להתייחס לממצאי החקירות שנעשו בזהירות הראויה. 51. אני מוכנה לקבל כי משפחת ג'השאן הוסיפה להוציא את אותם אישורים למשרד התיאום והקישור כדי שיתנו לתובע אישורי כניסה לישראל, כפי שעשו עובר לתאונה, גם בשל רצונם לעזור לו להוסיף ולהיכנס ארצה ולו כדי לפגוש מכרים. אף מתוך עדותו של מר ג'השאן עלה כי הם התייחסו אל התובע כמי שיש לו פוטנציאל לעבוד הגם שלטענתם לא עבדו עמו מאז הפגיעה בתאונה: "אישור כניסה יכול לבוא כחלק מהטבה למי שפעם עבד. אני מוציא מכתב מידי פעם למישהו שפעם עבד ואני חושב שיש לו פוטנציאל לעבוד. לפעמים האנשים מהשטחים פונים אלינו לעסק שניתן להם נייר למי שנותן רישיונות כניסה וזה קיים." (ראה דבריו בעמ' 14 וכן בעמ' 16 לפרוטוקול). בהמשך הוא מודה שהגם שהמכתבים שהוציאו לשלטונות הצבא לא היו מדויקים שכן הם מציגים תמונה לפיה התובע עובד עמם בזמן הווה ולא כך היה, הרי שגם התובע היה מגיע אליהם על מנת לבדוק אפשרות למסחר (ראה דבריו בסיפא לעמ' 14 לפרוטוקול). התרשמתי כי בהגעתו של התובע אל ג'השאן היה גם משום המועיל למשק ג'השאן שכן התובע היה מעדכן על מצב השוק בשטחים ועל המחירים שם. לסוחר יש אינטרס בקבלת מידעים מסוג זה מה גם שהתובע נחשב אדם אמין ומעורה בשוק הזיתים. 52. לסיכום נקודה זו איני סבורה כי המכתבים שהוציא משק ג'השאן בבקשה לאפשר לתובע לקבל אישור כניסה לישראל מלמדים על המשך העסקים כבעבר עם משק ג'השאן. ניתן ללמוד מהם כי שני הצדדים ביקשו להוסיף ולשמור על קשרים ולבחון את הפוטנציאל של קשרים עסקיים בעתיד. בין לבין מלמד הדבר כי לתובע היה ערך בעיני ג'השאן בבחינת ידיעותיו והיותו מעורה בשוק השמן והזית. כאן טמון פוטנציאל ההשתכרות של התובע שלטעמי לא נפגע לחלוטין בתאונה. 53. חרף מסקנתי כי התובע לא שב לפעילות כבעבר, לא השתכנעתי כאמור כי בית הבד חדל מכל פעילות. אני סבורה כי בית הבד פועל גם אם במתכונת מצומצמת. למסקנה זו באתי ממספר טעמים: האחד, אני מתקשה להאמין כי מיכלי הפלסטיק שצולמו על ידי החוקרים בחזית בית הבד "נחים" שם מאז שנת 2006 , מועד התאונה, כאשר החקירות בוצעו בשנים 2010-2012 וחלקם של המיכלים נראים חדשים (ראה במיוחד המיכלים הלבנים והכחולים בתמונות נ/11). השני, כי שני הנחקרים, מר פארס אלגאבי ומר ג'לאל, לא ציינו כי התובע חדל מכל פעילות הגם שמן השיחה עם מר ג'לאל ניכר כי הוא חשש שמא יש בשיחה כדי להרע לתובע והוא היה ער לכך שהתובע נפגע בתאונה. הייתי מצפה שאם בית הבד הכל כך מודרני שהקים התובע היה שובק מכל מלאכה, לא ניתן היה להסתיר עובדה זו מן האנשים המצויים בתחום, גם אם היה ניסיון מצד התובע "לשדר עסקים כרגיל" ולו מחמת כבודו. השלישי, כי אף רואה החשבון מטעמו של התובע מעיד בחוות דעתו מיום 18.5.11 כדלקמן: "Mr .Cician is also the owner of an olive press in the village of Alar. The olive press was built in 2004 and has been operating ever since." 54. אם אני נדרשת לסכם את כל האמור לעיל נראה כי לנכותו של התובע השלכה של ממש על תפקודו בעיסוקו כבעלים של בית בד. מתוך העדויות עלה כי בחירת הזיתים נעשית בעיקרה בשטח ונודעת לה חשיבות רבה. כן עלה מהופעתו של התובע בפניי שהוא אינו יכול לשבת לאורך זמן וכי הוא כאוב ונדרש לתזוזה רבה. עניין זה יש לו השלכות על יכולתו לסחור ולתת לאורך זמן, לבצע נסיעות ארוכות לצרכי ממכר ועוד. בשוקלי את ההוצאות הנוספות שיידרש להן התובע בשל מוגבלויותיו ומנגד את יכולותיו במומו, אני סבורה כי יש להעמיד את נכותו התפקודית על - 70% נכות. 55. לתקופה שמאז הפציעה ועד להתייצבות מצבו, תקופה בת שנתיים, ראיתי להביא בחשבון נכות תפקודית מלאה. זאת בהתחשב בכך שעוד בחודש יולי 2007 נדרש לניתוח נוסף להוצאת מסמור בקרסול ועל כן הבאתי בחשבון תקופת החלמה בת שנה נוספת בהתחשב גם ביתר הפגיעות לרבות פקקת הורידים. שיעור ההשתכרות 56. ב"כ התובע מבקש לחשב את שיעור הפיצוי על בסיס השתכרות של שילוש השכר הממוצע במשק בארץ. הוא מבקש לתמוך את דרישתו בתצהירו של רו"ח שהין עמר וכן בנתונים על שיעור המכירות שביצע התובע למשק ג'השאן עובר לתאונה במשך מספר שנים. 57. הוא לומד מתוך נתוניו של רו"ח שהין עמר כי השתכרותו של התובע עמדה מעל שילוש השכר הממוצע במשק בארץ בממוצע שנתי וסה"כ בין 33,353 ₪ ל - 28,402 ₪ לחודש. 58. הוא מבקש ללמוד מעסקיו של התובע עם משק ג'השאן שכן לטענתו עיקר עסקיו של התובע היו עם סוחרים ולקוחות ישראליים. לעניין זה הוא מפנה למצוג 11 ב' לתיק המוצגים מטעמו שהינו אישור שלטונות המס בטול כרם על סכום עסקאותיו של התובע עם ישראל בכלל. כן הוא מבקש להביא בחשבון כי התובע היה בתנופת התפתחות שכן במהלך השנים למן 2004 ועד לתאונה הייתה עליה בהיקף הכנסותיו והתובע ביקש להרחיב את עסקו ולהוסיף קו ייצור נוסף לשניים הקיימים בבית הבד. כן הוא מבקש לחשב את הפסדי ההשתכרות עד לגיל 82 ולחילופין עד לגיל 70 כמקובל לעצמאי. 59. ב"כ הנתבעת טוענת מנגד כי יש להביא בחשבון שיעור שכר של שילוש השכר הממוצע בשטחים היינו 6,000 ₪ ולאחר ניכוי מס הכנסה - השתכרות חודשית של 5,100 ₪. היא מפנה לפסק הדין בעניין ע"א 7113/10 מוחמד עלושי נ' יוסף מסרי , מיום 24.3.11 מפי כב' השופט עמית. 60. היא טוענת כי אין מקום להסתמך על דוחות רווח והפסד שהגיש התובע, ושנערכו על ידי רו"ח מטעמו, שכן הדוחות אינם מבוססים ולא נתמכים במסמכים. היא מפנה לסתירות שעלו בין הדוחות לדברים שנאמרו בחקירתו של רואה החשבון. יתרה מכך הדוחות מעולם לא הוגשו לשלטונות המס בשטחים. מתוך עדות רואה החשבון מר עמר שהין עלה כי התובע לא שילם עד היום ולו שקל אחד לרשויות המס בשטחים. לטענת ב"כ הנתבעת כל שניתן לסמוך עליו הן החשבוניות הכחולות שהוצגו במהלך הדיון ואשר מלמדות על שיעור הכנסה נמוך בהרבה מזה שטוען לו התובע. 61. עוד היא טוענת כי גם על הכרטסת של המכירות למשק ג'השאן לא ניתן לסמוך שכן היא אינה מתיישבת עם עדותו של מר ג'השאן בעצמו ומכל מקום לא ניתן ללמוד ממנה מה חלקם של הזיתים עצמם ומה של השמן שנמכר על ידי התובע למשק ג'השאן. 62. מנגד היא מבקשת לקבל את הנתונים שהציג מר שלמון בחוות דעתו באשר לשיעורי הרווח של בתי בד בכלל ובעיקר את חישוביו באשר להכנסות התובע ממכירות למשק ג'השאן שמלמדות על ירידה בהכנסות במשך השנים 2004-2006. 63. באשר לגיל הפרישה מעבודה טוענת ב"כ הנתבעות כי לא הובאה כל הוכחה לגיל הפרישה בשטחים ועל כן אין מקום לסטות מגיל הפרישה המקובל, מה גם שאין מדובר בבעל מקצוע חופשי דוגמת רואה חשבון וכדומה. דיון 64. לאחר שעברתי על חוות דעתו של רו"ח עמר שהין ועל הדוחות שהציג, אני סבורה כי הם מעלים קשיים. מבלי להיכנס לפרטים באשר למגוון הסיבות שניתנו ע"י רואה החשבון והתובע, לסיבה לאי הצגת מלוא המסמכים האוטנטיים הנוגעים לשיעורי ההכנסות וההוצאות של התובע, הרי שאין חולק שהדוחות עצמם מעולם לא הוגשו לרשויות המס הפלסטינים ולא זכו לביקורת ואישור. אין חולק כי הדוחות אינם נתמכים אפילו בספר קבלות וכל שהוצג היו קבלות מספר שסכומן אינו מתיישב עם הנתונים המופיעים בדוחות. אין כל קבלות על הוצאות על רכישת הזיתים, שינוע המיכלים במשאיות הן בצד הפלסטיני והן בצד הישראלי ועוד. 65. התרשמתי כי מסיבות שונות לא הקפיד התובע על רישומים אוטנטיים בזמן אמת. זאת למשל משום שלרשות הפלסטינית יש אינטרס לפתח את החקלאות וענף הזית בתוכו והמסחר שפניו ליצוא ועל כן מזכה הרשות את העוסקים בו בהטבות כפי שציין רו"ח שהין עמר בחקירתו ולו בהעלמת עין (ראה דבריו בעמ' 28-29 לפרוטוקול). המסמך האוטנטי היחיד שהומצא היא כרטסת החיובים והזיכויים אצל משק ג'השאן. אבל אף לשיטת התובע הוא מכר גם ללקוחות אחרים בין אם בשטחי הרשות ובין אם בישראל. משמע לא ניתן לקבל תמונה מלאה על מכלול הכנסותיו והוצאותיו של התובע. כך גם מכר התובע למשק ג'השאן גם שמן וגם זיתים אך אין דרך לאבחן בין מכירת שמן למכירת זיתים בכרטסת ולדבר חשיבות בכל הנוגע לשיעור ההוצאות, אשר בחלקן משולמות בשווה כסף בשמן באחוז מסוים מתוך השמן שהופק, ובאשר לשיעור הרווח המקובל. 66. הנתונים שעולים מתוך הכרטסת מלמדים כי בשנת 2004 עמד מחזור המכירות של התובע לג'השאן על - 513,056 ₪ ; בשנת 2005 עמד מחזור המכירות על - 371,832 (160,519 - 532,351 בשל יתרת פתיחה); בשנת 2006 עמד מחזור המכירות עד לחודש יוני על - 157,281 ₪ (64,273 - 221,554 בשל יתרת פתיחה). רו"ח עומר שהין הביא בחשבון הוצאות שאינן עולות על 50% מהמחזור דבר שלא באה לו כל ראשית ראיה. כאמור לא ניתן לדלות מן הכרטסת או מדוחות רווח והפסד את שיעור ההוצאות שהוציא התובע לצורך ייצור המחזור הזה. עוד יש להביא בחשבון שלא מדובר במלוא הכנסתו של התובע שכן התובע סחר לא רק עם משק ג'השאן אלא גם עם גורמים אחרים ולו בקנה מידה קטן יותר. 67. מר שלמון, בחוות דעתו שהוגשה מטעם הנתבעות, ביקש להציג נתונים אחרים של שיעור השתכרותו של התובע וזאת על סמך אחוזי רווח מקובלים לטענתו בענף. לא השתכנעתי כי כל הנתונים שהביא מר שלמון תקפים גם בשטחי הרשות, אצל בעלי בתי בד גדולים דוגמת זה של התובע. כך גם בחקירתו הודה המומחה כי נתונים מסוימים לא הביא בחשבון שכן לא היו בפניו נתונים מדויקים דוגמת סוגי הזיתים שנרכשו על ידי בית הבד של התובע ולכן לא התייחס לרכישות ומכירות של הזיתים עצמם (ראה למשל דבריו בעמ' 133 לפרוטוקול). הוא מוסיף ומציין כי רוב השוק הזה (של שמן זית בגדה - ח.ו.ו.) מתנהל בלי חשבוניות. מכאן שאף על פי חוות דעתו של מר שלמון לא מצאתי כי ניתן לקבוע במדויק את שיעור השתכרותו הכולל של התובע. 68. בשל כל אלה אני סבורה כי אין אלא לקבוע את שיעור השתכרותו של התובע על דרך האומדנא תוך התחשבות בנתונים החלקיים שהובאו. 69. מתוך העדויות עלה כי התובע נחשב סוחר אמיד באזור מגוריו וכי עסקיו היו מצליחים ביותר. בית הבד שרכש שווה מאות אלפי שקלים וחזקה שהיה בידיו ולו מימון חלקי בעת שרכש אותו וכי היה באפשרותו לשלם גם את החזר ההלוואה שנטל עובר לתאונה כפי שעולה מת/6 הלוואה שקיבל מהבנק בסך של 40,000$ להוספת קו נוסף לבית הבד. עדותו של התובע כי נהג לרכוש למשפחתו ביגוד ומוצרים אחרים בארץ לא נסתרה. מכל אלה ברי כי התובע השתכר באופן ניכר מעל לשכר הממוצע בשטחים. 70. שיעור השכר הממוצע בשטחים, שעליו סמכה הנתבעת, עמד נכון למועד מתן פסק דינו של כב' השופט זרנקין, (ת.א. (חי') 604/08 מיום 13.7.10), על 2,000 ₪. סכום זה בהצמדה להיום עומד על - 2,115 ₪. משמע שילוש השכר הממוצע על פי נתון זה עומד נכון להיום על 6,345 ₪. באותו מקרה דובר על קטין תושב שטחים ובית המשפט העליון ציין כי אין לסטות מן ההלכה הנוגעת לקטינים ולפיה בהעדר נתונים מיוחדים יש לפסוק את הפיצוי בהתאם לשכר הממוצע במשק. כאמור במקרה שבפניי מדובר באדם מבוגר בעל עסק מצליח עובר לאירוע נשוא התביעה. אף הנתבעת טוענת שיש לחשב שכרו של התובע לפי שילוש השכר בגדה. 71. סכומי המחזור הממוצע של התובע בג'השאן בשנים 2004-2005 עמד על למעלה מ - 400,000 ₪ בממוצע. סכומים אלו כוללים הן תשלום עבור שמן והן תשלום עבור זיתים שאף מר שלמון הודה ששיעור הרווח בהם גבוה בהרבה משיעור הרווח בעסקי שמן. לכך יש להוסיף כי מר ג'השאן ציין כי התובע מכר שמן כתית מעולה ולא רק את השמן הרגיל מן השטחים שהוא בדרגת כתית בלבד. כל אלה מעלים את שיעור הרווח שיש להביא בחשבון מתוך המחזור. 72. עוד ראיתי להביא בחשבון את חובת התובע בתשלום מס הכנסה. מתוך העדויות עלה כי התובע מחויב בתשלום מס הכנסה הגם שהרשויות אינן אוכפות את התשלום באופן דווקני. מהו שיעור המס שהתובע נדרש לשלם - לא הוכח בפניי. 73. בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד את שיעור השתכרותו הממוצע של התובע, לאחר ניכוי מס הכנסה ובערכי היום על - 6,500 ₪. 74. ראיתי להתייחס לדבריו של המומחה מטעם הנתבעות, מר שלמון, אשר העיד כי בשנים האחרונות עיקר רכישות השמן של הסוחרים הגדולים בארץ נעשות מספרד ויוון וזאת בשל העובדה שמחירי השמן הפלסטיני גבוהים בהרבה אפילו מזה הישראלי. הוא מציין סיבה נוספת ולפיה חלה עליה בדרישה לשמן זית "כתית מעולה" בעוד שהשמן הפלסטיני הוא בדרך כלל בדרגת "כתית" בלבד. מר שלמון ראה להביא עובדה זו לצורך הטיעון כי בכל הנוגע לעתיד יש לחשב שיעור השתכרות נמוך יותר בשל מצב השוק. 75. עובדת עליית מחירי השמן מהרשות הפלסטינית אושרה על ידי מר ג'השאן בעדותו גם אם בחלקה. הוא מעיד כי: "את אומרת לי שהניסיונות לעסקים עם התובע לאחר התאונה נפלו בגלל העלויות של שמן הזית בשטחים, אני משיב לך שמן הזית בשטחים המחיר שלו לא עלה אלא המחיר הספרדי ירד. בתקופה של שנתיים שלוש אחרונות היה הרבה יצוא סחורה מהשטחים לכיוון מדינות ערב כחלק מהעזרה וחלק לאיחוד האירופי ולכן אנחנו מצאנו שהאופציה של השטחים היא פחות טובה וזה לא אומר שהמסחר הופסק בין ישראל לרשות הפלסטינאית. אני מדבר על החברה שאין לה בעיה לקנות בחו"ל.לא כל לקוח בישראל יכול לפתוח LC ליוון או ספרד. יותר קל לקנות בשטחים." (ראה עדותו בעמ' 21 לפרוטוקול). 76. מר ג'השאן חולק על מר שלמון במסקנה העולה מדבריו לפיה העובדה שסוחרים ישראלים הפסיקו לרכוש שמן זית מסוחרים וחקלאים ברשות הפלסטינית, מסבירה את הירידה ביכולתו של התובע להשתכר שאין לה קשר לפגיעתו בתאונה. מר ג'השאן מבהיר שהמחירים ברשות נעשו גבוהים יותר נוכח העובדה שמדינות ערב והאיחוד האירופי ביקשו לעזור לתושבי השטחים וכתוצאה מכך מחירי השמן שבהם מכרו הסוחרים לאותם גורמים בארצות ערב היו גבוהים יותר מהמחירים של שמן מיוון וספרד. 77. על פניו העובדה כי מחירי השמן עלו יכולה ליתן הסבר נוסף מדוע בית הבד של התובע לא שב לעבוד בתפוקות שהיה רגיל בהן עד לתאונה, לבד מפציעתו של התובע. אלא שבחינת הטענה לעומק מלמדת שאם עלו המחירים משמע הסוחרים יכולים לקבל מחירים אלו מלקוחות אחרים שאם לא כן היו מוסיפים ומוכרים במחירים שהיו נהוגים בעבר. כך גם לא ברור מדוע יתאמצו הסוחרים הפלסטיניים להגיע לכנס במרכז פרס לשלום אם אין סיכוי להמשיך ולסחור עם ישראל, לפי שיטת שלמון. על כן לא ראיתי לקבל את הטענה כי גם אילולא הפגיעה בתאונה צפוי היה התובע לרדת בשיעור הכנסותיו מבית הבד בשל מתחרים מספרד ויוון. חזקה על התובע, שנחשב מוכר ובעל מוניטין, שאותם לקוחות מארצות ערב והאיחוד האירופי היו מוצאים דרכם גם אליו והוא היה נהנה מאותה עליית מחירים כללית. 78. אשר על כן ראיתי כאמור להעמיד את שיעור השתכרותו החודשי הממוצע של התובע לצרכי חישוב הפיצויים על -6,500 ₪. דיון בראשי הנזק הפסד השתכרות בעבר 79. את תקופת העבר ראיתי לחלק לשתי תקופות. האחת מיום התאונה ועד 31.8.08 שנתיים ימים בהם היה התובע באי כושר מוחלט לשוב לעיסוקו. השנייה, לפי נכות תפקודית בת 70% מאותו מועד ועד היום סה"כ 47 חודשים. 80. הפיצוי לתקופה הראשונה עומד על פי הנתונים שקבעתי על סך - 6,500 ₪ X 24 = 156,000 ₪. סכום זה בצירוף ריבית מאמצע תקופה (31.8.07) - 173,507 ₪. 81. הפיצוי לתקופה השנייה עומד על פי הנתונים שקבעתי על סך - 6,500 ₪ X 70% = 4,550 ₪. 4,550 ₪ X 47 = 213,850 ₪. סכום זה בצירוף ריבית מאמצע תקופה (15.8.10) - 220,660 ₪. 82. סה"כ הפיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר עומד על - 394,167 ₪. הפסד השתכרות בעתיד 83. התובע כיום בן 45 שנים. הצדדים חלוקים האם יש מקום לחשב את הפיצוי על פי תוחלת חיי עבודה עד גיל 67 כטענת הנתבעות או עד גיל מופלג של 82 כטענת התובע. אני סבורה כי בהיותו של התובע בעלים של בית בד אשר ניהל אותו בפועל עובר לתאונה וזאת מעבר לעבודה הפיזית שנדרש לה, ונכותו התפקודית משמעותית גם בכל הנוגע לעבודת הניהול, יש לחשב את תוחלת חיי העבודה שלו כנהוג אצל עצמאיים - עד גיל 70 שנה. מקדם ההיוון הינו ל - 25 שנים. 84. חישוב הפיצוי בנתונים אלו מגיע לסך - 6,500 ₪ X 70% X 210.8764 = 959,487 ₪ ובעיגול כלפי מעלה עומד הפיצוי בגין הפסדי שכר בעתיד על - 960,000 ₪. הוצאות רפואיות ואביזרים 85. התובע סומך בקשותיו על חוות דעתה של ד"ר פרבר המומחית בתחום השיקום. באשר לעלויות הצרכים הרפואיים הוא מפנה לתצהירו של התובע ולקבלות חלקיות שצירף. במסגרת ראיות התובע צורפה גם חוות דעתה של גב' ענת שטולברג עובדת סוציאלית שיקומית. 86. הנתבעות ביקשו להציג הצעת מחיר של חברה לממכר אביזרי נכים באזור טול כרם בשם "OSAID MEDICAL SUPPLIES" שקיבל חוקר מטעמה ואשר סומנה נ/21 . 87. אומר מיד כי לא ניתן לסמוך על התעריפים המופיעים בחוות דעתה של גב' שטולברג שכן אלה אינם מביאים בחשבון את העובדה שהתובע מתגורר בשטחי הרשות והמחירים שם זולים מאלו שיש להביאם בחשבון בארץ. 88. הוא הדין באשר להצעת המחיר שהוצגה על ידי הנתבעות. הצעת המחיר הינה כללית מידי ולא ניתן ללמוד ממנה מיהו היצרן ומהן תכונותיו של כל אביזר. לעניין זה חשיבות בעיקר כאשר מדברים על אביזרים דוגמת כסא גלגלים ועוד. מכאן שראיתי להיעזר גם בפסיקה שנדרשה להוצאות אלו. 89. את תוחלת חייו של התובע לצורך חישוב הפיצוי בגין הוצאות רפואיות ואביזרים ראיתי לחשב על פי לוחות התמותה של ישראל ממאי 2012 וזאת בהעדר לוחות זהים בשטחים. על פי לוחות אלו תוחלת חייו של התובע עומדת על 33.1 שנים. תרופות, ביקורי רופאים ובדיקות 90. על פי חוות דעתה של ד"ר פרבר זכאי התובע לפיצוי בגין תרופות כפי הוא נוטל בעת בדיקתה אותו. מתוך חוות דעת נוטל התובע קומדין, נורמיטן ודיגוקסין וכן נוגדי כאב דוגמת אקמול ארקוקסיה ומשחות. 91. מתוך המסמכים שצירף התובע עולה כי הוצאתו החודשית הממוצעת על תרופות ורופאים עומדת על כ -350 ₪. ראה למשל סיכום הקבלות לחודשים אפריל-מאי 2012. סכום זה נדרש על ידי התובע גם בתחשיבו המעודכן. 92. ב"כ הנתבעת טוענת מנגד כי עלות התרופות שנוטל התובע כתוצאה מן הפגיעה בתאונה אינה עולה על 150 ₪ לחודש וזאת על סמך קבלה מדצמבר 2006. כן היא טוענת כי הוצאותיו על ביקורי רופאים עומדות על 40 ₪ לביקור. 93. אין חולק שהתובע נזקק וייזקק בעתיד להוצאות עבור תרופות נוגדות כאב וכן עבור תרופות נוגדות קרישה מסוג זה או אחר. כן יש להביא בחשבון שהתובע נזקק לביקור רופא מעת לעת. 94. הסכום שטוען לו התובע הינו סביר בעיני ועל כן אני מעמידה את שיעור ההוצאות עבור תרופות ורופאים על 350 ₪ לחודש. יש להביא בחשבון שבסמוך לפגיעה נדרש התובע להוצאות גדולות יותר ועניין זה יש להביא בחשבון בפסיקת הפיצוי על דרך הוספה של סכום גלובלי כלשהו. 95. על כן בהינתן שמאז התאונה ועד היום חלפו כמעט 6 שנים ולתובע תוחלת חיים של 33.1 שנים כי אז הפיצוי הכולל, לרבות הוצאות נוספות סמוכות לפגיעה, עומד על - 95,000 ₪. טיפול נפשי 96. על פי חוות דעתה של ד"ר פרבר יידרש התובע לטיפול נפשי חד שבועי בממוצע לשנתיים וחצי ומשפחתו תידרש לטיפול תומך פעם בשבועיים לאורך שנה. 97. ב"כ התובע עותר לתשלום על בסיס 400 ₪ לטיפול לכל אחד מן הטיפולים וסה"כ 156 טיפולים. 98. ב"כ הנתבעת טוענת מנגד כי לא הובאה כל ראיה על עלות הטיפול הנפשי בשטחים ומבקשת להעמיד את עלות הטיפול על 25 ₪. 99. אכן לא הובאה כל ראיה ואף בתצהירו של התובע הוא אינו מפרט טיפול נפשי שעבר (ראה סעיף 9 לתצהירו ת/4). על סמך המסמכים שהוצגו ומתוך ניסיון לעשות הקבלה לעלויות אחרות, אני סבורה כי יהיה זה סביר להביא בחשבון עלות של 150 ₪ עבור טיפול נפשי. 100. אמנם בהתאם לחוות דעתה של ד"ר פרבר יידרשו התובע ומשפחתו ל - 156 טיפולים. אלא שלא התרשמתי כי התובע סובל ממצוקה נפשית אלא בעיקר ממצוקה על רקע בעיותיו הכלכליות ועל כן ראיתי להעמיד הפיצוי בגין ראש נזק זה על - 15,000 ₪ בלבד. טיפולים פיסיותרפיים והידרותרפיים 101. התובע הביא הצעות לטיפולי הידרותרפיה מבית חולים מאיר בכפר סבא על פיהם עלות טיפול עומדת על 182 ₪. לטענתו לא ניתן לקבל טיפולים אלו בשטחים. עוד הוא טוען לצורך במינוי בבריכת שחיה ומאמן כושר לנכים ומפרט העלויות שעולות על 3,000 ₪ בחודש. כן העיד בתצהירו כי עלות טיפול פיסיותרפי בן חצי שעה עומד על 13-17 ₪. 102. הנתבעת טוענת מנגד כי בהיות התובע תושב שטחים יש לחשב הפיצוי בהתאם לעלויות באזור מגוריו. היא מבקשת לחשב הפיצוי לפי 18 טיפולים בשנה. באשר לטיפולי הידרותרפיה היא מבקשת לחשב עלותם בהתאם לעלות טיפול פיסיותרפי בשטחים. את עלות מנוי בבריכת השחיה היא מבקשת לגזור מן היחס שבין השכר הממוצע במשק בארץ לזה שבשטחים ולהעמיד עלות מנוי חודשי על - 875 ₪. 103. מתוך העדויות עלה כי התובע יכול לקבל טיפולי פיסיותרפיה באזור מגוריו וכן מנוי בבריכת שחיה. לא הובאה ראיה, לבד מאמירתו של התובע, כי לא ניתן לקבל טיפולי הידרותרפיה באזור מגוריו. מנגד גם לא הובאה ראיה כי ניתן לקבל טיפולים אלו בשטחים. 104. הדרישה לטיפולי פיסיותרפיה, שני קורסים במהלך השנה, לפי 10 טיפולים כל קורס מביאה לסך של - 300 ₪ בשנה לפי 15 ₪ לטיפול. התובע עבר מספר רב של טיפולי פיסיותרפיה עד היום ועל כן ראיתי לפסוק סך של - 30,000 ₪ לעבר ולעתיד. 105. את הצורך בטיפולי הידרותרפיה ומנוי בבריכה במסגרת הפעילות הספורטיבית המוצעת לתובע, ראיתי להעמיד על - 1,500 ₪ בשנה (125 ₪ לחודש) כאשר הבאתי בחשבון את האפשרות שעבור טיפולי הידרותרפיה יידרש התובע ולו חלקית להגיע לישראל אך מנגד נראה שאת חלקן של הפעולות יוכל ללמוד ולבצע בסופו של יום בעצמו. פיצוי זה נפסק לעתיד בלבד וראיתי להעמיד אותו על - 30,000 ₪. 106. סה"כ הפיצוי בגין טיפולים פיסיותרפיים, הידרותרפיים ופעילות בבריכה עומד על - 60,000 ₪. אביזרי שיקום - כסא גלגלים, קביים, מכשיר לייצוב הקרסול מייצב ברך, מדרסים ונעליים 107. באשר לצורך ולעלויות של כסא גלגלים - על פי חוות דעתה של ד"ר פרבר ייתכן והתובע יידרש לכסא גלגלים בעתיד. משמע חישוב הפיצוי ממילא נעשה על דרך החישוב הגלובלי שכן כלל לא ברור מתי יזדקק התובע לכסא כאמור. על פי הפסיקה מקובל לחשב הפיצוי בגין הצורך בכסא גלגלים ממונע אחת ל - 10 שנים. להבדיל מכסא גלגלים רגיל שהצורך להחליפו נקבע אחת לחמש שנים. (ראה דבריו של כב' השופט עמית בע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ ואח' נ' יצחק פת, מיום 13.5.10.וכן חישוב בית משפט קמא מפי כב' השופטת ברקאי בת.א. (ב"ש) 7092/03 פת יצחק נ' הפול אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, מיום 12.3.08). 108. הצדדים חלוקים גם בשאלת עלותו של כסא גלגלים בשטחים. התובע המציא הצעת מחיר של מדיק סנטר ר.א. בע"מ מיום 11.8.11 על פיה עלות כסא גלגלים ממונע מתוצרת גרמנית נעה בין 19,800 ₪ - 21,960 ₪ לפני מע"מ. הנתבעת מבקשת לסמוך ידיה על הצעת מחיר שניתנה לחוקר מטעמה מחברה בשם - OSAID MEDICAL SUPPLIES מיום 28.11.11 ועל פיה עלות כסא גלגלים ממונע עומדת על - 12,500 ₪. 109. הצעת המחיר מטעם הנתבעת אינה מלמדת על טיבו של הכסא. לעומת זאת הצעת המחיר מטעמו של התובע מתייחסת לכסא גלגלים שגם "יד שרה" עושה בו שימוש כפי שעולה מהצעתה להשכרה של כסא ממונע נספח 8 לתיק המוצגים מטעם התובע. התובע זכאי לכסא גלגלים באיכות טובה שאכן ישרת אותו ככל שיידרש לכל אורך התקופה המקובלת. יחד עם זאת ברי כי העלויות בשטחים הינן נמוכות מאלו שבארץ ועל כן ראיתי להביא בחשבון עלותו של כסא גלגלים ממונע, בסך של - 16,000 ₪ בערכי היום. 110. מאחר והתובע אינו נדרש כבר עתה לכסא גלגלים ראיתי להביא בחשבון שתי החלפות מתוך הסתברות שהתובע לא יזקק לכסא גלגלים אלא בעוד 10 שנים או יותר. כסאות אלו נדרשים גם לעלות אחזקה שנתית. 111. על כן הפיצוי בגין כסא גלגלים עומד על - 22,000 ₪. 112. באשר לעלויות קביים - התובע עושה שימוש בקב באופן כמעט מלא. לא ראיתי ללמוד מן הסרט שצילמו החוקרים את התובע במשרדו שבו הוא נראה מהלך סביב שולחן ללא קב, כאילו הוא אינו נדרש לקב. התרשמתי כי לצורך הליכה שלא בסביבת חפצים שיכולים לשמש תמיכה, נדרש התובע לקב וכך אף סברה ד"ר פרבר. 113. הצדדים חלוקים בשאלת עלותו של קב זה. ב"כ התובע מפנה להצעת המחיר ממכון אורטופדי מוסקוביץ ולפיה עלותו של זוג קביים נעה בין 210 - 250 ₪. ב"כ הנתבעת מפנה להצעת המחיר שהמציא החוקר ועל פיה עלותו של קב קנדי נעה בין 120 - 150 ₪. התובע העיד כי בשל מצוקתו הכלכלית רכש קב מתוצרת סינית ומאיכות גרועה שלא שימש אותו זמן רב. 114. לאחר ששקלתי בדבר ראיתי לקבוע את הפיצוי בגין קביים עם החלפה אחת לחמש שנים לעבר ולעתיד בסך של - 1,000 ₪. 115. באשר לעלות תומך ברך - על פי חוות דעתו של פרופ' סלעי יידרש התובע לעשות שימוש בתומך ברך. עלותו הוערכה על ידי המומחה בסך של - 3,000 ₪ כאשר נדרשת החלפה אחת לשנה - שנתיים. ב"כ התובע טוען לעלות של 4,500 ₪ ואילו ב"כ הנתבעת מפנה להצעת המחיר מן השטחים שמעמידה לכאורה את עלות המכשיר על 350 ₪. נראה כי אין מדובר באותו המכשיר אליו כיוון המומחה. 116. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין תומך ברך על - 25,000 ₪ (לפי 2,000 ₪ למכשיר והחלפה אחת לשנתיים) ובמעוגל. 117. באשר לצורך במדרסים, מייצב קרסול ונעליים אורטופדיים - ב"כ התובע עותר לעלות של 3,175 ₪ בשנה לכל הפריטים הללו זאת על סמך הצעת מחיר ממכון אורטופדי מוסקביץ. בפועל רכש התובע מוצרים זולים יותר לאורך השנים. ב"כ הנתבעת טוענת כי הצעת המחיר עליה סומך התובע הינה במחירי ישראל ולא בשטחים ועל כן יש לבצע התאמה יחסית לפי היחס שבין השכר הממוצע במשק בארץ ובשטחים. 118. על סמך הנתונים החלקיים שהוצגו ראיתי לקבוע את עלותן השנתית של נעליים אורטופדיות, מדרסים ומיצב קרסול בסך של 2,000 ₪ והחלפה אחת לשנה. מכאן שהפיצוי בגין רכיב זה לעבר ולעתיד עומד על - 45,000 ₪. 119. סה"כ עלות אביזרי השיקום האורטופדיים עומדת על - 92,350 ₪. התאמת דיור 120. על פי חוות דעתה של ד"ר פרבר זקוק התובע לדירה בקומת הקרקע בשל הקושי בעלייה וירידה במדרגות. מתוך העדויות עלה כי התובע גר בקומה שמעל לבית הבד ונדרש לשם כך לעלות ולרדת במדרגות. 121. ב"כ התובע העלה בסיכומיו מספר הצעות החל מבניית בית חדש וכלה בהתקנת מעלית בבית הקיים לקומת המגורים. את הצעותיו תמך במסמך של המהנדס ראלב זכי עליאן מטול כרם וכן הצעת מחיר למעלית. ההצעות נעות בין כ - 1,100,000 ₪ לבניית בית חדש ל - 420,000 ₪ התקנת מעלית בבית הקיים. בהתאם להצעות אלו מבקש ב"כ התובע פיצוי ממוצע בסך של 843,369 ₪. 122. ב"כ הנתבעת טוענת מנגד כי אין כל מקום להצעות שהובאו מפי התובע כאשר ניתן להתקין מעלון. הנתבעת סומכת ידה על חוות דעתו של מהנדס ברלינר שקבע בחוות דעתו כי התקנת מעלון במחירים בישראל עומדת על 156,000 ₪. בהתאם והיות ועסקינן בשטחים מבקשת ב"כ הנתבעת לפסוק סך של 75,000 ₪ בגין התקנת המעלון. 123. אני סבורה כי בנסיבות מגוריו של התובע ולאור סוג הפגיעה אין כל מקום לפצות בגין בנית בית חדש. לאור העובדה שאני סבורה כי התובע יכול להוסיף ולנהל את בית הבד גם אין ההצעה של הסבת קומת הקרקע למגורים סבירה בעיני. אני סבורה כי הפתרון היעיל והסביר היא התקנת מעלית או מעלון. בשלב זה אכן ייתכן כי לתובע די במעלון. אלא שעל פי חוות הדעת ייתכן שמצבו יחמיר מבחינת יכולתו להלך על רגליו ואזי איני בטוחה אם יהיה במעלון בלבד כדי למלא אחר צרכיו. כך גם לא התקבלה חוות דעת מטעמו של המהנדס ברלינר לאחר ביקור במקום ובחינת האפשרויות להתקנת מעלון. 124. מכאן שלאחר ששקלתי בדבר אני סבורה כי התובע זכאי לעלות של מעלית. העלויות המפורטות בהצעת המחיר של חברת אל ארד נחזות להיות עלויות בישראל שכן מקום מושבה של החברה בירושלים. משכך ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין התקנת מעלית לרבות הוצאות אחזקה על - 250,000 ₪. עזרת הזולת 125. על פי חוות דעתה של ד"ר פרבר נדרש התובע לעזרה חלקית ברחצה ובלבוש וכן בעבודות משק הבית דוגמת קניות, ניקיון ותחזוקת הבית. 126. ב"כ התובע טוען כי העזרה שמושיטה אשת התובע לתובע הינה מעבר לעזרה רגילה שמושטת ע"י אדם לבן זוגו, זאת בעיקר כשהיא נפרשת על פני כל היום. התובע ואשתו העידו כי עובר לתאונה העסיקו עזרה בתדירות של פעם בשבוע למספר שעות בעלות של 15 ₪ לשעה. לאחר התאונה העסיקו תחילה עזרה מוגברת אך אילוצים כלכלים הביאו אותם לוותר על העזרה בכלל. לטענת ב"כ התובע יש לחשב את עלות העזרה בשכר לפי 20 ₪ לשעה, שלוש שעות ביום, כל יום וסה"כ 1,800 ₪ בחודש. 127. ב"כ הנתבעת טוענת כי העזרה שנדרש לה התובע ברחצה ולבוש אינה עולה על חצי שעה ביום והיא ניתנת לתובע על ידי אשתו שהינה עקרת בית. בכל הנוגע לעבודות משק הבית מבקשת ב"כ הנתבעת להביא בחשבון את המגזר שבו חי התובע וללמוד ממנו כי כמקובל שם יש להניח שגם עובר לתאונה ביצעה אשתו את עבודות משק הבית ולא התובע. מכאן לשיטתה אין לפסוק פיצוי בראש נזק זה. לחילופין מציעה ב"כ הנתבעת לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת בעבר בסך של 11,300 ₪ ו - 50,000 ₪ עבור העתיד. היא מפנה לפסיקה בעניין זה ובין היתר לע"א 7113/10 מוחמד עלושי נ' יוסף מסרי ואח' , מפי השופט עמית מיום 24.3.11 שם אושר סכום של 500 ₪ לחודש בגין עזרת הזולת; ת.א. (י-ם) 3227/09 שאדי מוחמד זאיד נ' קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, מפי כב' השופטת נאוה בן אור מיום 15.9.10, שם נפסק סך של 300 ₪ בחודש בגין עזרה בשכר; 128. לאחר שמיעת הראיות אני סבורה כי התובע זקוק לעזרה חלקית ברחצה ובלבוש ואולי במטלות נוספות שונות דוגמת חיתוך האוכל וכו'. עזרה זו ניתנת לתובע על ידי אשתו ואמנם אין היא רבה בהיקפה אך יש בה לטעמי עזרה שמעבר לעזרה שגרתית שהיינו מצפים לה מבן זוג. זאת בעיקר בשל העובדה שמדובר בעזרה מתמשכת ולא בעזרה לתקופה חולפת. 129. בכל הנוגע לעזרה במשק הבית הרי שעובר לתאונה הועסקה על ידי התובע ואשתו עוזרת בתשלום מתוך הכנסתו של התובע. כעת יש לבחון האם נדרשת לתובע עזרה מעבר לזו שהיו הוא ואשתו רגילים לקבל בשכר. אני סבורה כי התובע זכאי לעזרה בשל מוגבלותו בעריכת קניות וביצוע עבודות תחזוקה בבית. עבודות תחזוקה מטיבן אינן מתבצעות על בסיס שבועי קבוע אך מאידך דורשות שעות רבות כשהן נדרשות. מתוך עדותו של התובע עלה כי הוא זה שביצע רכישות למשק הבית. 130. מטעם זה ראיתי לקבוע סכום גלובלי חודשי עבור התוספת של העזרה לה נדרש התובע, לרבות עזרת אשתו, ואני מעמידה אותה על 400 ₪ לחודש. יש לציין כי בעניין שאדי מוחמד זאיד אליו הפנתה ב"כ הנתבעות קבע המומחה כי הוא אינו נדרש לעזרה ברחצה ובלבוש. יחד עם זאת, הסכומים שראיתי להביא בחשבון תואמים את הפסיקה עליה סומכת ב"כ הנתבעת. כן ראיתי להוסיף סכום גלובלי עבור תקופת העבר שתחילה דרשה עזרה מסיבית יותר מבני המשפחה ואחרים ולאחר מכן התייצבה כפי שהיא נראית היום. 131. בשוקלי כל אלה ראיתי לפסוק לעבר ולעתיד סך של - 130,000 ₪. ניידות 132. על פי חוות דעתה של ד"ר פרבר זקוק התובע לרכב או הסעות שכן אינו מסוגל להתנהל בתחבורה ציבורית. 133. ב"כ התובע טוען כי יש לפצות את התובע בגין הוצאות הדלק שלו, עלויות הרישוי והביטוח שעל פי תחשיבו מגיעות לידי 2,000 ₪ בחודש בממוצע, לרבות הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים ופגישות עם עורך דינו. 134. ב"כ הנתבעות טוענת כי בשטחים עלויות הניידות נמוכות מאלו שבארץ וכי מכל מקום יש להביא בחשבון רק את ההוצאות שנדרשות לתובע מעבר לאלו שנדרש להן עובר לפגיעה. היא מפנה לעובדה כי התובע היה בעלים של רכב גם עובר לתאונה. בהתחשב בכל אלו מעמידה ב"כ הנתבעות את הפיצוי בגין הוצאות ניידות על - 200 ₪ לחודש תוך שהיא מפנה לפסק הדין בעניין ע"א 8960/06 ג'אסר טמיזה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ מפי כב' השופט אליקים רובינשטיין מיום 5.5.10 שראה לאשר את הסכומים שנפסקו בערכאה קמא על ידי כב' השופטת מרים מזרחי ביום 31.8.06. 135. ייאמר מיד שאין המקרה שבפניי זהה למקרה שבעניין ג'אסר טמיזה שכן בעניין שבפניי מדובר בתובע מבוגר יותר ובפגיעה שעל פי חוות הדעת הרפואיות הינה מגבילה יותר. שערוך הסך של 200 ₪ לחודש מיום שנפסקו בעניין זה על ידי בימ"ש המחוזי מביא לסך של - 233 ₪. 136. ראיתי להביא בחשבון כי התובע היה בעלים של רכב עוד עובר לפגיעה בתאונה ומכאן שלא ראיתי כי יש מקום לפיצוי בגין הוצאות רישוי וביטוח. מנגד ראיתי להביא בחשבון כי התובע מתקשה בנהיגה בעצמו למרחקים ארוכים מחמת הפגיעה. כן יש להביא בחשבון את עובדת מגוריו של התובע בכפר בשטחים. 137. אם אני מביאה בחשבון הוצאות עודפות על דלק שנדרשות לתובע מחמת הפגיעה, לרבות הוצאות בגין נסיעה לטיפולים בעבר ובעתיד, ואת העובדה שהמחירים בשטחים נמוכים יותר ראיתי להעמיד הפיצוי על סך של - 350 ₪ בחודש. כן ראיתי להביא בחשבון הפיצוי סכום גלובלי נוסף מן הטעם שבסמוך לפגיעה נדרשו לתובע ומשפחתו הוצאות נסיעה גבוהות יותר מחמת היות הטיפולים אינטנסיביים יותר. בשכללי את כל אלה אני מעמידה את הפיצוי לעבר ולעתיד על -120,000 ₪. כאב וסבל 138. לתובע נקבעה נכות רפואית משוכללת בת 84% והוא היה מאושפז במשך 44 ימים. על כן הפיצוי בגין כאב וסבל עומד על - 169,635 ₪. סה"כ הפיצוי לפני ניכויים עומד על - 2,286,152 ₪. ניכויים 139. מסכום הפיצוי יש לנכות תשלומים תכופים ששולמו לתובע לאורך השנים. מן הסכומים ששולמו יש להפחית את שיעור שכר הטרחה ולהוסיף ליתרה הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלומים ועד למועד פסק הדין. מן החישוב שערכה ב"כ הנתבעת אין לדעת אם הוא נעשה לאחר הפחתת שכר הטרחה ומכל מקום יש להוסיף לו ריבית. סוף דבר 140. ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין פגיעתו של התובע בתאונה מיום 29.8.06 על - 2,286,152 ₪. מסכום זה יש לנכות את התשלומים התכופים כפי שציינתי לעיל. הסכום שיתקבל ישולם לתובע על ידי הנתבעת. 141. כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט כנגד קבלות כשהן נושאות הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור 13% בהתאם לדין. כתפייםשבר