מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שימוש לא חוקי בחשמל: הרקע העובדתי 1. עניינן של התביעה ושל התביעה שכנגד, צריכת חשמל על ידי התובעים/הנתבעים שכנגד, המפעילים מכבסה, שהינה מפעל חיוני מכוח חוק שירות עבודה בשעת חירום, התשכ"ז-1967 והמספקת שירותי כביסה לבתי חולים ממשלתיים ולגופים ממשלתיים אחרים בהיקפים גדולים (להלן - המכבסה). 2. ביום 3.10.06 נבדקה מערכת מוני החשמל של המכבסה על ידי עובד הנתבעת/התובעת שכנגד (להלן - חברת החשמל), וכתוצאה מממצאי הבדיקה נשלחה למכבסה ביום 11.2.08, כעבור כשנה וחצי לאחר הבדיקה, דרישה לתשלום הפרשי צריכה בסכום של כ- 511,000 ₪ (להלן - הדרישה הראשונה). 3. בדרישה הראשונה, שהוצאה על ידי מחלקת החשבונות של חברת החשמל (נספח א' לכתב התביעה), נאמר כי תוצאות הבדיקה הראו שעקב תקלה טכנית בחיבור רשמו מוני החשמל רק 1/3 מתוך סך צריכת החשמל של המכבסה, וכי ביום 21.11.06 בוצע טיפול לתיקון חיבורי החשמל, וממועד זה רושמים מוני החשמל את מלוא הצריכה. עוד נאמר בדרישה הראשונה, כי בעקבות הממצאים ערכה חברת החשמל חישוב הפרשי הצריכה לתקופה של 4 שנים (מיום 21.11.02 ועד 21.11.06), וזאת, בהתאם לאמות המידה שקבעה הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל, לפי חוק משק החשמל, התשנ"ו-1996 (להלן -אמות המידה). 4. כעבור מספר חודשים, ביום 22.5.08, שלחה חברת החשמל למכבסה דרישה נוספת, הפעם על סכום של כ-1,141,000 ₪ להלן - הדרישה השנייה). 5. בדרישה השנייה, שהוצאה על ידי המחלקה המשפטית של חברת החשמל (נספח ב' לכתב התביעה), נאמר, כי במסגרת בחינת הנושא התברר כי הסיבה לאי רישום הצריכה באופן מלא הינה פעולה יזומה של שיבוש צריכת החשמל באופן בלתי חוקי על ידי המכבסה, ולא טעות בהתקנת המונה כאמור בדרישה הראשונה. בנסיבות אלה, טענה חברת החשמל כי האירוע הינו אירוע של "שימוש בלתי חוקי בחשמל" כאמור באמות המידה, ועל כן חויבה המכבסה בשל הפרשי צריכה בתקופה שבין חודש מרץ 1997 ועד חודש נובמבר 2006. המסגרת הנורמטיבית 6. אמות המידה הינן בגדר תקנות בנות פועל תחיקתי. 7. סעיף 13(א) לאמות המידה קובע, כי חשבון הצריכה יחושב על בסיס קריאת המונה בתקופת החשבון הרלבנטית, אולם במקרים המפורטים בסעיף קטן (ד) רשאית חברת החשמל לקבוע את התשלום על בסיס הערכת צריכה, כאמור בסעיף 14 לאמות המידה. בסעיף 13(ד)(1) נקבע, כי ניתן לקבוע תשלום על בסיס הערכה אם "המונה הוסר או שלא רשם את מלוא צריכת החשמל כתוצאה מליקוי או מפגיעה בו". 8. סניף 14 לאמות המידה, שעניינו הערכת צריכה, קובע בסעיף קטן (א) כי הערכת הצריכה תיעשה על יסוד קריאת המונה בתיקון יחסי לפי אחוז הטעות או הליקוי של המונה. סעיף קטן (ג), המתייחס לצריכה שלא כדין, קובע: "במקרים של צריכת חשמל שלא כדין כאמור באמת מידה 16(צריכת חשמל שלא כדין) רשאי ספק השירות החיוני לבצע את הערכת הצריכה גם בהתבסס על רישום צריכת עבר של הצרכן במערכת הממוחשבת, מכשירי החשמל שבמקום הצרכנות או בחצרים, על פי רישומי מונה מחליף ו/או מבקר במידה שלא עומדים לרשותו התנאים לביצוע הערכות הצריכה כאמור בסעיפים 14(א) ו-14(ב) דלעיל". 9. סעיף 16 לאמות המידה, שעניינו צריכת חשמל שלא כדין, קובע בסעיף קטן (א) (3), בין יתר הסנקציות המותרות לחברת החשמל - גביית תשלומים נוספים כאמור בסעיף קטן (ב), אשר קובע: "בנוסף על הקבוע בסעיף קטן 16(א)(3) דלעיל, בגין מקרה של שימוש שלא כדין ישלם הצרכן לספק השירות החיוני עלות חיוב בגין שימוש בלתי חוקי כקבוע בשורה 10 ללוח תעריפים 2-5.4". על פי סעיף 16(ג) לאמות המידה, תקופת השימוש שלא כדין תהיה מהיום בו החלה צריכת החשמל שלא כדין ועד ליום בו נודע לחברת החשמל על כך. 10. סעיף 26 לאמות המידה, שעניינו סופיות חשבון החשמל, מקנה סמכות לחברת החשמל לתקן חשבון שנשלח לצרכן אם נתגלתה טעות בחשבון או שנתגלו עובדות חדשות המצביעות על צריכת חשמל שלא כדין (ראה סעיף 26(א)(2) לאמות המידה). 11. סעיף 26(ה) לאמות המידה, שעניינו המועד למשלוח חשבון מתוקן, קובע: "מועד למשלוח חשבון מתוקן כאמור בסעיף 26(ד) דלעיל לא יעלה על 120 ימים מהיום שנודע לספק השירות החיוני על הטעות, ובמקרה של צריכת חשמל שלא כדין - לא יעלה על שנה מיום גילוי הצריכה הבלתי חוקית". יצוין, כי אומנם בשנת 2011 תוקן סעיף 26 לאמות המידה, ובתיקון נקבע כי במקרים של צריכה בלתי חוקית במוני תעו"ז ושימוש בלתי חוקי החוזר על עצמו יישלח החשבון המתוקן בתוך פרק זמן של שמונה עשר חודשים לכל היותר - אולם מדובר בתיקון המאוחר לתקופה נשוא ההליכים דנן, ולכן איננו רלבנטי לענייננו. התביעה 12. על פי כתב התביעה, שהוגש ביום 8.7.08, טוענת המכבסה כי דרישות חברת החשמל ממנה עומדת בניגוד להוראות סעיף 26 לאמות המידה הואיל והדרישות נשלחו לאחר שחלפו המועדים המנויים בסעיף 26 האמור. 13. המכבסה מבקשת סעד של צו מניעה קבוע ופסק דין הצהרתי, לפיו חברת החשמל אינה זכאית לדרוש את תשלום חשבון החשמל בשל התקלה הטכנית בשנת 2006 כאמור בדרישה הראשונה, וכן אין היא זכאית לדרוש תשלום בגין פעולה יזומה של שיבוש החשמל, כאמור בדרישה השנייה. 14. לטענת המכבסה, "המנגינה" של חברת החשמל השתנתה והדרישה הראשונה, שהתבססה על תקלה במונים, הוחלפה בדרישה השנייה לדרישת תשלום בשל שימוש בלתי חוקי בחשמל, רק בשל סירובה של המכבסה לשלם את החוב שהדרישה בגינו הוצאה באופן בלתי חוקי, בניגוד להוראות סעיף 26 לאמות המידה. 15. המכבסה מכחישה כי היה שימוש בלתי חוקי בחשמל מצדה, וטוענת כי חברת החשמל לא הוכיחה את טענותיה בעניין זה. לטענת המכבסה, כמפורט בסעיף ס"ח לסיכומיה, חברת החשמל פנתה לראשונה למכבסה בעניין שימוש בלתי חוקי בחשמל לאחר שמערכת החשמל הוחלפה בשנת 2007, ולא ניתן כלל כעת אף לבדוק את לוח החשמל נשוא ההליכים דנן, ולא ניתן לקבוע כי מדובר בשיבוש הצריכה באופן בלתי חוקי. התביעה שכנגד 16. בכתב התביעה שכנגד, שהוגש ביום 30.10.08, טוענת חברת החשמל כי מדובר בשימוש בלתי חוקי בחשמל באופן שרק 1/3 מהצריכה בפועל נרשמה במונה של המכבסה, ואין לפרש את סעיף 26 לאמות המידה באופן שהגשת חשבון באיחור יוצרת פטור מתשלום החוב. 17. לטענת חברת החשמל, מתצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעמה (של מר אברהם אלבג בודק מערכת מניה, מר מרק דבורקין אחראי על עריכת חשבונות, ומר רמי יעקוב עובד מחלוקת הגביה), עולה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי במונה המכבסה בוצע שימוש בלתי חוקי בחשמל. לטענתה, התביעה שכנגד הוגשה לשם הזהירות בלבד ועל מנת לייתר את הצורך בדיון בדבר הפרשנות הראויה של סעיף 26 לאמות המידה, ואף אם בית המשפט יקבע כי חלף המועד להוצאת חשבון - לא יהא בכך כדי לפטור את המכבסה מתשלום החוב, שכן תלויה ועומדת נגדה תביעה משפטית. 18. בסעיף 44 לסיכומיה מדגישה חברת החשמל, כי היא איננה מחפשת אשמים ואיננה מטילה אחריות לביצוע השימוש הבלתי חוקי בחשמל על אדם זה או אחר במכבסה, אלא כל שהיא טוענת הוא כי על המכבסה לשלם את החוב מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. 19. לעניין הפרשנות של סעיף 26 לאמות המידה טוענת חברת החשמל, כי נושא הפרשנות הפך ללא רלבנטי עם הגשת התביעה שכנגד, וכי בכל מקרה הפרשנות אליה מכוונת המכבסה הינה פרשנו ת מוטעית. 20. לטענת חברת החשמל, אין בסעיף 26(ה) לאמות המידה כדי לשלול מזכותה של חברת החשמל לגבות את חובה בשל צריכת החשמל שלא נרשמה, וברי כי אין כוונת הסעיף שחוטא יצא נשכר רק משום שהחשבון נשלח באיחור, ואין כוונה כי צרכן שעשה שימוש בלתי חוקי בחשמל לא ישלם את החוב רק בשל דחיית מועד שליחת החשבון. לטענתה, סעיף 26(ה) אינו קובע סנקציה על איחור בשליחת החשבון, ולא קובע שאם החשבון נשלח באיחור אין לשלמו ויש בכך כדי לפטור צרכן מתשלום חובות. 21. עוד נטען, כי אין המדובר בסעיף התיישנות היוצר פטור לעבריין, ולא מתקבל על הדעת כי איחור בשליחת החשבון פוטר את החוטא שהשתמש בחשמל באופן בלתי חוקי, ומאפשר לו להתעשר שלא כדין על חשבון חברת החשמל. 22. חברת החשמל טוענת, כי המכבסה מנסה באמצעות פרשנות לסעיף 26(ה) לאמות המידה לפטור עצמה מלשאת בחובות על צריכה במשך 10 שנים, פרשנות הנוגדת את הדין הכללי, את המוסר, ונוגדת את אמות המידה עצמן, המחילות חובה הן על חברת החשמל והן על הצרכן לנהוג בתום לב ביישומן (סעיף 3 לאמות המידה). לטענתה, פרשנות לפיה חוב המכבסה, שנוצר בשל שימוש בלתי חוקי בחשמל, נמחק ומבוטל רק בשל הגשת החשבון באיחור, דהיינו קיצור תקופת ההתיישנות הקבועה בדין הכללי, היא פרשנות שמעדיפה פרוצדורה על פני זכות מהותית, וסותרת עקרונות יסוד של מוסר והגינות, לפיהם על אדם שנהנה ממוצר לשלם עליו, וחובתו על פי דין שלא להתעשר שלא כדין. דיון והכרעה 23. השאלות שעומדות בפנינו בתיק זה הן: (א) האם מבחינה עובדתית עלה מהבדיקה התקופתית שבוצעה ביום 3.10.06 על ידי מר אברהם אלבג מטעם חברת החשמל (להלן - אלבג) כי מדובר בשימוש בלתי חוקי בחשמל או שמא מדובר בתקלה טכנית בלבד, הבחנה שיש לה משמעות לגבי גובה החוב. (ב) בין אם ייקבע כי מדובר בשימוש בלתי חוקי בחשמל או בתקלה טכנית בלבד, שהביאה לטעות בחשבון הצריכה - יהא עלינו לבחון את השאלה האם לאור האיחור במשלוח החשבונות המתקנים (הן הדרישה הראשונה והן הדרישה השנייה), בניגוד לאמור בהוראות סעיף 26(ה) לאמות המידה - פטורה המכבסה מתשלום החוב לחברת החשמל, יהא גובהו אשר יהא. האם מדובר בשימוש בלתי חוקי בחשמל או בתקלה טכנית בלבד בחיבור המונים 24. בתצהיר עדות ראשית מטעמו אומר אלבג, כי במהלך בדיקת ארון המניה במכבסה ביום 3.10.06 הוא ראה שדופן ימין עליונה של הארון פרוצה: "פתחתי את הארון והבחנתי שפאזה אחת משלושת הפאזות המחוברות דרך משני הזרם, לופפה בצורה הפוכה. אבהיר, כי חיבור החשמל נעשה באמצעות 3 פאזות אשר כל אחת אחראית על שליש מהחשמל הנצרך במקום (בעת שהעומס מאוזן, בעת הבדיקה נמצא שהעומס במקום מאוזן). במונה אמורה להירשם הצריכה של כל 3 הפאזות כך שתרשם כל אספקת החשמל ללקוח. הליפוף ההפוך יצר למעשה ביטול ברישום המניה של שתי פאזות, האחת את השנייה, ולמעשה רק פאזה אחת רשמה את הצריכה כלומר 2/3 מצריכת החשמל לא נרשמה במונה. יובהר, כי הליפוף משפיע על הרישום במניה בלבד וכי הצרכן ממשיך לקבל את מלוא אספקת החשמל, כאשר המונה רושם רק 1/3 מכל הצריכה. מאליו נובע כי במקרה כזה הצרכן משלם רק עבור שליש מהצריכה האמיתית שלו" (ראה סעיפים 3-4 לתצהיר אלבג). בסעיף 5 לתצהירו מוסיף אלבג: "בנוסף לכך, גיליתי שהנתיכים המקוריים שהתקינה חברת החשמל הוחלפו, ובמקומם הותקנו באופן בלתי חוקי נתיכים בגודל חיבור גדול יותר מהגודל המקורי ולשם כך היה צורך לפתוח את ארון המניה בחלקו התחתון, ארון אשר נעול במנעול מיוחד של חברת החשמל ולמי שאינו עובד חברת החשמל אסור לפותחו. אבהיר, כי צרכן אמור לצרוך חשמל בהתאם לגודל החיבור שהוזמן על ידו בחברת החשמל. באמצעות סילוף הנתיכים מבוצעת למעשה הגדלה לא חוקית של אספקת החשמל והצרכן מקבל יותר ממה שהזמין ושילם עבורו. יצוין, כי גודל החיבור שצרכן הזמין היה חיבור של 3X200 אמפר (כלומר חיבור 3 הפאזות של 200 אמפר כל אחת) כאשר במועד הבדיקה נמצא כי הנתיכים הראשיים השייכים לחברת החשמל הוחלפו, ובמקום שלושה נתיכים של 200 אמפר כל אחד, נמצאו במקום נתיכים: אחד בגודל 200 אמפר, שני 250 אמפר, ושלישי 315 אמפר". 25. כאשר נשאל אלבג במסגרת חקירתו הנגדית האם לפי מיטב ניסיונו המקצועי אפשר לומר שמדובר בתקלה ולא במעשה יזום של מישהו לשימוש בלתי חוקי בחשמל, ענה: אין לי תשובה חד משמעית למה שאתה אומר" (פרוטוקול עמ' 9 שורות 1-3). אלבג גם אמר, בהגינותו, כי לא ראה שהארון נפרץ על ידי מי מבעלי המכבסה ולכן חזר על תשובתו כי אינו יודע אם מדובר בתקלה או במעשה יזום (שם, שורות 4-23). 26. לגבי הדלת הפרוצה הנזכרת בסעיף 3 לתצהירו, הוסיף אלבג בחקירתו הנגדית טענה שלא נזכרת בתצהירו, לפיה לא רק דופן ימין עליונה של הארון הייתה פרוצה אלא גם דלת תחתונה נפרצה (פרוטוקול עמ' 9 שורות 10). כאשר נשאל אלבג האם ניתן לגשת למקומות האלה ולבצע ליפוף יזום, ענה: "מהפריצה בדופן ימין לא ניתן, מהדלתות כן ניתן" (שם, שורה 12). הואיל ונושא הדלת התחתונה אינו מופיע בתצהירו של אלבג אלא בחקירתו הנגדית בלבד, והואיל ואלבג הודה כי הוא לא ציין בפרוטוקולים שלו את נושא הפריצה של הדלתות מחמת רשלנות שלו, ואף לא צילם את הדלתות (פרוטוקול עמ' 10 שורות 21-25) - מכאן המסקנה, כי לא הוכח כי מאן דהו מטעם המכבסה פרץ את דלתות המונים, ובעיקר את הדלת התחתונה, לצורך ביצוע שיבוש יזום של צריכת החשמל שלא כדין. 27. זאת ועוד, אלבג הודה כי הוא עצמו ביצע את החלפת כל מערכת החשמל במכבסה בשנת 2007 וכיום משתמשים בדלתות אחרות לגמרי (פרוטוקול עמ' 10 שורות 26-31). על כן, אין אפשרות כיום, בהעדר צילומים של הדלתות בזמן אמת, להוכיח כי הדלתות אכן נפרצו. 28. על אף האמור, אין להתעלם מעדותו של אלבג לעניין סילוף הנתיכים: "ברגע שהראיתי לאלישע את התקלה היה מאוורר גדול שלכם לצורך קירור המפסק כדי שהנתיכים שסולפו יחזיקו מעמד... ארון פרוץ, לא חתום על ידי המחלקה שלי שאני מכיר אישית והנתיכים צריכים להיות לפי גודל החיבור בהתאם למה שהוזמן מחברת החשמל ומצאתי כאמור בסעיף 5 לתצהירי...אני מצאתי שני נתיכים מסולפים במעמד הבדיקה... " (פרוטוקול עמ' 11 שורות 16-25). העובדה שבמכבסה נמצאו נתיכים "פיראטיים" בגודל חיבור גדול יותר מהמקורי, מעידה על ביצוע מניפולציות בלוח החשמל של המכבסה, וכי צריכות החשמל בפועל היו גבוהות בהרבה מאלו שנרשמו, ולכן גודל החיבור המקורי לא עמד בעומסי הצריכה. הואיל ופעולות מסוג זה אינן יכולות לקרות מעצמן, והואיל והן לא נעשו על ידי חברת החשמל - המסקנה היא שמאן דהו מטעם המכבסה, אשר הייתה לו גישה למקום, ביצע פעולות אלה. 29. אלבג העיד על כך שבמועד הבדיקה הוא קרא למר אלישע סרצ'י מנהל המכבסה ( להלן - סרצ'י), והראה לו את אשר מצא: "זימנתי את אלישע למקום למערכת עצמה לארון המדידה, הראיתי לו במפורש איך מונה מכני נסוג אחורה, הוא ראה, הראיתי לו את הליפוף ואת התוצאה של הליפוף למה זה גורם במערכת...וברישום הראיתי לו שהמונה המכני מסתובב אחורנית במפורש" (פרוטוקול עמ' 9 שורות 16-19). סרצ'י היתמם בחקירתו הנגדית ולא סתר במפורש את דבריו של אלבג, אלא טען כי לא הבין את משמעות התקלה. הוא העיד כי אלבג "אמר שיש בעיה עם הליפופים", אך כשנשאל אם אלבג הראה לו שהמונה רושם לאחור - הוא ענה "לא זוכר דבר כזה" (עמ' 6 שורות 14-24). ברי, כי טענות אלה אינן מתיישבות עם השכל הישר. אילו היה מדובר ב"תקלה" שאין לה ביטוי ברישום המונה ואשר איננה רלוונטית למכבסה - סביר להניח כי אלבג כלל לא היה טורח לקרוא לסרצ'י על מנת להראות לו את הממצאים ואם עשה כן - סימן שסבר כי קיימת בעיה של צריכה מופחתת. זאת ועוד, אילו סרצ'י לא היה יודע שיהיה לכך ביטוי ברישום המונה, וכתוצאה מכך ביטוי כספי - הוא היה בוודאי תוהה ובודק הכיצד ממועד התיקון חשבונות החשמל נעשו גבוהים יותר מחשבונות החשמל שקדמו לכך. העובדה שמעולם לא נתקבלה בחברת החשמל בקשת הבהרה מצד המכבסה לחשבונות החשמל שנשלחו אליה לאחר הבדיקה מעידה כי מנהלי המכבסה ידעו היטב על מצב המונה שלהם ועל המשמעות הכספית של הממצאים, ובכל זאת לא ראו לנכון לעשות דבר בעניין זה על מנת שלא "לעורר דובים מרבצם". 30. בת.א. (שלום חיפה) 16540/05 מוחמד בישר נ' חברת החשמל, נקבע: "לטעמי, כאשר התגלתה תקלה במונה החשמל מכוחה אין מחלקת כי רישום צריכת החשמל במונה בו נתגלתה התקלה שיקף רק 1/3 מצריכת החשמל בתקופה הרלוונטית - החישוב הנכון והסביר של היקף צריכת החשמל המלא בתקופה הרלוונטית הינו הכפלה נתוניה הצריכה שכן נרשמו ב-2/3. שיטת החישוב הנ"ל שננקטה ע"י חברת החשמל במקרה דנן היא סבירה ביותר והינה השיטה הסבירה היחידה בהתחשב בהעדר נתונים מדויקים ונכונים אחרים. התובע כשל לעניין זה להמציא נתונים מדויקים אחרים שיאפשרו חישוב חובו..." אם מנהלי המכבסה ישבו "בחיבוק ידיים" ולא העלו כל תהיות לגבי חשבונות החשמל שלהם לאחר הבדיקה - פועל הדבר כנגדם לעניין הטענה בדבר שימוש בלתי חוקי בחשמל, ואין להם להלין אלא על עצמם. 31. לאור האמור, ראיתי לקבל את טענת חברת החשמל כי במקרה דנן היה מדובר בשימוש בלתי חוקי בחשמל, עם כל המשתמע מכך לפי סעיף 16 לאמות המדיה, ולא בתקלה בלבד שהביאה לטעות בחשבון הצריכה כאמור בסעיף 26(א) לאמות המידה. פרשנות סעיף 26 לאמות המידה 32. כפי שנאמר בפסקה 23(ב) לעיל, עלינו לבחון בכל מקרה את השאלה האם על המכבסה לשלם את החוב על אף האיחור שבמשלוח הדרישה, בניגוד להוראות סעיף 26(ה) לאמות המידה. 33. כאמור בפסקה 6 לעיל, אמות המידה הינן בגדר תקנות בנות פועל תחיקתי, וככאלה חלות עליהן הוראות הדין הכללי, לרבות דיני החוזים ודיני עשיית עושר ולא במשפט. גם אם אקבל את טענות המכבסה לפיהן על חברת החשמל לפעול באופן דווקני על פי אמות המידה ולשלוח חשבונות במועדים שנקבעו לכך, וכי, בניגוד לטענות חברת החשמל, הוראות סעיף 26(ה) לאמות המידה הן רלבנטיות לענייננו - עדיין עלינו לזכור כי על אמות המדיה חלות, בין היתר, הוראות חוק עשיית עושר ולא משפט, התשל"ט-1979 (להלן - החוק). 34. סעיף 1 לחוק, שעניינו חובת השבה, קובע: "(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה. ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה. (ב) אחת היא אם באה הזכייה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה, או בדרך אחרת". סעיף 2 לחוק, שעניינו פטור מהשבה, קובע: "בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1, כולה או מקצתה, אם ראה שהזכייה לא הייתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת". במקרה דנן , הוכח כאמור כי המכבסה עשתה שימוש בלתי חוקי בחשמל, ולכן קיבלה "טובת הנאה" בלשון החוק, בדמות חשבונות חשמל מופחתים ואין ספק שהדבר גרם לחסרון כיס למזכה (חברת בחשמל). 35. גם אם חברת החשמל חרגה מהמועדים שנקבעו הסעיף 26 (ה) לאמות המידה - לא מצאתי הצדקה להחיל על המכבסה את הסייג שבסעיף 2 לחוק, שכן נסיבות העניין שלפנינו מובילות למסקנה שיהא זה בלתי צודק בעליל לפטור את המכבסה מן ההשבה . לפיכך, אני קובעת כי בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק - על המכבסה להשיב לחברת החשמל את "הזכייה", קרי: לשלם לאלתר את החוב המפורט בדרישה השנייה. סוף דבר 36. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן: א. התביעה - נדחית. ב. התביעה שכנגד מתקבלת במלואה. המכבסה תשלם לחברת החשמל סכום של 1,141,667 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד (30.10.08) ועד לתשלום המלא בפועל. ג. הואיל והמכבסה הינה בגדר מפעל חיוני לצורך חוק שירות עבודה בשעת חירום, התשכ"ז-1967, עם כל המשתמע מכך לעניין מתן שירותי הכביסה לבתי חולים ממשלתיים ולגורמים ממשלתיים אחרים - מומלץ להגיע עם המכבסה להסדר תשלומים ולפריסת החוב שנקבע בפסקה (ב) לעיל, וזאת על מנת של א לשתק את פעילותה השוטפת של המכבסה. ד. לעניין הוצאות ושכר טרחת עו"ד, הואיל וחברת החשמל לא עמדה בלוח הזמנים שנקבע בסעיף 26(ה) לאמות המידה לעניין המועד למשלוח הדרישות- לא ראיתי ליתן צו להוצאות, על אף שתביעת המכבסה נדחתה, וכל צד יישא בהוצאותיו. גניבת חשמלחשמל