מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שכר טרחת עורך דין בעסקת קניית מגרשים: השופטת שושנה שטמר - אב"ד 1. עורך הדין X (להלן - "X") ייצג קבוצה של רוכשי מגרשים בהליכים משפטיים כנגד מוכרי הקרקע והועדה המקומית. חלקם הראשון של ההליכים הסתיים בהסכם לאכיפה בקירוב ובחלקו השני נפסקו לרוכשים פיצויים שחלקם הועבר לידיו של עורך הדין. X שמר את חלק הארי של הסכום שהתקבל בידיו בטענה כי הוא זכאי להם מכח שני הסכמי שכר טרחה שחתם עם חלק מהתובעים. הסכמים אלה מגדירים, האחד שכר טרחה מותנה בתוצאות התביעה והשני שכר טרחה קבוע מראש. השאלות העיקריות שבמחלוקת הן: אילו הסכמים חלים על כל אחד מרוכשי המגרשים, שהם המשיבים; פרשנותם של הסכמי שכר הטרחה; גובה שכר הטרחה לו זכאי X מלקוחותיו, בין אלו שחתמו על על ההסכמים ובין שלא עשו כך, ומהו הסכום שעל X להשיב למשיבים. רקע כללי ועובדות שאינן שנויות במחלוקת 2. תחילתה של הפרשה באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, עת אשה בשם אמסלם (להלן - "אמסלם") שהיתה הבעלים של 85 דונם במתחם הידוע בשם "עין שרה" סמוך לחוף ימה של נהריה, החלה למכור שטחים במתחם. המגרשים שהיו רשומים במושע, יועדו בתחילה לבניה צמודת קרקע, והרוכשים התכוונו להקים עליהם את ביתם. בתחילת שנות התשעים, שינו מוסדות התכנון את יעודו של חלק מהמקרקעין במתחם לבניה רוויה ולמלונות במקום לבניה צמודת קרקע. בעקבות שינוי התכנון, הוגשה בשנת 1995 תביעה כנגד המוכרת על ידי הרוכשים או כאלו שרכשו מהם ונכנסו בנעליהם, לאכיפת ההסכמים בדרך של קבלת מגרש לבניה צמודת קרקע. ב-20/10/96 ניתן פסק דין על ידי השופט סלוצקי (ת.א 248/95), שפסק כי יש לאכוף את ההסכמים . על פסק דין זה הוגש ערעור לעליון (ע"א 8658/96) שקבע, כי התובעים זכאים לאכיפה בדרך של "אכיפה בקרוב" והחזיר את התיק לביהמ"ש המחוזי לצורך קביעתה. התיק שהוחזר לביהמ"ש המחוזי נשמע על ידי השופט ביין, שמינה את השמאים פן-פרמינגר (להלן - "פן פרמינגר") על מנת שיעריכו את שווי המגרשים. ביום 21/3/99 הושג הסכם פשרה לפירוק השיתוף וחלוקת השטח בין אמסלם לרוכשים. לפשרה זו ניתן תוקף של פס"ד חלקי. על פיה, קיבלו הרוכשים שטחים המיועדים לבניה רוויה, ואמסלם הסכימה להסתפק בשטחים המיועדים למלונאות. אחת מקבוצות התובעים באותה תביעה, יוצגה על ידי עו"ד X. תביעה זו כונתה בפסק הדין קמא "תביעת האכיפה". אמשיך ואדבק בשם זה גם בפסק הדין הנוכחי. 3. פסק הדין בתביעת האכיפה לא סיים את הסכסוך, ובהמשך הגישו הרוכשים (שחלקם הם המשיבים בתיק זה) כתב תביעה מתוקן באותו תיק ובו תביעה כספית כנגד אמסלם, הועדה המקומית לתכנון ובניה, עירית נהריה ועו"ד יצחק אליעזר, שערך את העסקאות בשמה של אמסלם (ולא עו"ד אליעזר גל כפי שצוין בטעות בפסק הדין קמא). בתביעה נתבעו נזקים שנגרמו לרוכשים כתוצאה מהפרשי השווי בין המגרשים שרכשו לבין אלו להם זכו בהסכם הפשרה, וכן נזק לא ממוני בגין אבדן האפשרות להקים על המגרש את ביתם. תביעה זו כונתה על ידי בית המשפט קמא בשם "התביעה הכספית", וגם אני אשתמש בכינוי זה. השופט י' עמית דן בתביעה הכספית. התביעה הוגשה במקורה בגין 36 מגרשים על סכום של 23,000,000 (עשרים ושלשה מיליון)₪. בבד בבד עם הגשתה, נתבקש פטור מאגרה. משנדחתה הבקשה, הוקטן סכום התביעה והועמד על 3,200,000 ₪, ואילו מספר הבעלים שהשתתפו בתביעה פחת לבעלים של 17 מגרשים (ר' סעיף 15 לפסק הדין של השופט עמית בתביעה הכספית). 4. X ערך עם שולחיו הסכם שכר טרחה אחיד הנוגע לתביעת האכיפה, והסכם נוסף הנוגע לתביעה הכספית. חלק מהמשיבים חתמו על שני ההסכמים ואילו אחרים חתמו רק על אחד מהם או שלא חתמו כלל. להסכמים אלה אחזור בהמשך, וכאן אביא את עיקריהם. בהסכם בתביעת האכיפה תלוי היה שכר הטרחה בתוצאות ההתדיינות ונקבע ל-10% ממה שיקבל כל תובע בפועל. בתביעה הכספית נקבע כי שכר הטרחה יהיה קבוע מראש, בשיעור 10% מסכום התביעה, על פי חלקו היחסי בקרקע של כל תובע. 5. ב-16/4/06 ניתן בביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט עמית) פסק הדין בתביעה הכספית, לפיו חוייבו הנתבעים לשלם לתובעים סך של 2,054,448 ₪. על פסק דין זה הוגשו מספר ערעורים לבית המשפט העליון, וניתנה החלטה לעיכוב ביצועו של כמחצית הסכום שנפסק. בפועל נתקבלו בידי עו"ד X שייצג את אחת מקבוצות התובעים גם בתביעה הכספית, 520,204 ₪ מחברת הראל חברה לביטוח בע"מ, המבטחת של עו"ד יצחק אליעזר (ב 22.5.06), ו-914,448 ₪ מעירית נהריה והועדה המקומית (סכומים שהתקבלו לשיעורין בין 10.7.06 ובין 25.1.07) ובסך הכל 1,434,652 ₪. סכום זה יועד לכל התובעים באותה תביעה ולא רק למשיבים בתיק הנוכחי. מרביתם של סכומים אלו לא הועברה על ידי עו"ד X לתובעים באותם תביעות. לטענת המשיבים, X לא יידע אותם ביוזמתו על פסק הדין והוא אף ניהל ערעור עליו בבית המשפט העליון מבלי לקבל את הסכמתם להגשתו. 6. בגין סכומי הכסף שנותרו בידיו של X, הגישו המשיבים תביעה לבית משפט השלום בחיפה (השופטת אילת דגן) שפסק כי על X להעביר למשיבים, מתוך סכומים אלה, 919,044 ₪. על פסק דין זה הוגשו הערעורים הנדונים כאן. בקשתו של X לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה על ידי בית המשפט השלום, על ידי בית המשפט המחוזי (הש' למלשטרייך-לטר) ובית המשפט העליון (הש' מלצר). לאחר שניתן פסק הדין, נשוא ערעור זה, ולאחר שהוגשו הערעור והערעור שכנגד ואף לאחר הדיון שהתקיים בערעורים, התקבלה בבית המשפט העליון ההחלטה בערעורים השונים שהוגשו על פסק הדין בתביעה הכספית. עיקריה של הפסיקה בערעור הם, שהחיוב בפיצויים למשיבים, שהוטל על הועדה המקומית, בוטל, ומנגד חוייבו בו אמסלם ועורך דינה. אמסלם חויבה בפיצוי לכל מי שרכש ממנה מגרש ולא רק לאלו שרכשו לאחר פרסום התכנית, ששינתה את יעוד הקרקע. כן נקבע כי לאמסלם לא קמה חבות כלפי רוכשי מגרשים מיד שניה (שכונו על ידי בית המשפט "רוכשים שיניוניים"). פירוט נוסף לגבי פסיקת בתי המשפט המחוזי והעליון בתביעת הפיצויים, אביא בהמשך, ככל שיהיה בו צורך למסקנותי. עיקריו של פסק הדין של בית משפט קמא: 7. פסק הדין קמא מתיחס לתביעתם של בעלי 10 מגרשים במתחם, המפורטים כאן: * יובל ואורנה אלנר ) משיבים 1 ו 2 להלן - "אלנר") - בעלי שני מגרשים. * ניסן וסימי שלום ( משיבים 3 ו4 , להלן - "שלום") - בעלי מגרש אחד. * שלמה וקלרה מויאל (משיבים 5 ו 6, להלן - "מויאל") - בעלי מגרש אחד * אהרון כהן (משיב 7, להלן - "כהן") - בעל 4 מגרשים ( 2 מגרשים אותם קנה מאחיו, אברהם כהן, מגרש אחד שקנה ממשפחת טרון ומגרש אחד שקנה ממשפחת בלהנס.) * עמוס אסולין ויצחק שחר (משיבים 8 ו 9) -בעלים במשותף של מגרש אחד (שרכשו ממש' שרביט) * אלון שחר ( משיב 10) - בעל מגרש אחד (שרכש ממש' זינו) (להלן "אסולין" ו-"שחר"). פסק הדין של בית משפט קמא קבע מהו חלקו של כל אחד מהמשיבים בסכומי הפיצוי שהתקבלו אצל X בעקבות הפסיקה בתביעה הכספית, וכן מהו שכר הטרחה והחזר ההוצאות להם זכאי X מכל אחד מהם. השופטת קמא, בחנה בנפרד את שכר הטרחה המגיע לX בתביעת האכיפה, וזה המגיע לו בתביעה הכספית. 8. נקבע כי אין מחלוקת על כך שבפסק הדין בתביעה הכספית פסק השופט עמית כי על הנתבעים לשלם לתובעים סכום כולל של 2,054,488 ₪, ואין חולק כי מסכום זה התקבל בידי עו"ד X סכום של 1,434,652 ₪. השופטת דגן (להלן "השופטת" או "השופטת קמא") קבעה (ס' 7 לפסה"ד) כי מתוך הסכום שהועבר לX, הועברו למשיבים הסכומים הבאים: * לאלנר - 24,420 ₪. * לשלום - 12,212 ₪. * מויאל - לא הועבר דבר * לכהן - 41,270 ₪ * עמוס אסולין ויצחק שחר - 8,612 ₪ * לאלון שחר - 8,612 ₪. ובסך הכל 95,126 ₪ אקדים כאן ואומר, כי הצדדים בערעור מסכימים שבחלק מהסכומים שצוינו נפלו טעויות בפסק הדין. את הסכומים הנכונים לדעת הצדדים, אביא במסגרת הדיון בפסק הדין. 9. השופטת קבעה שאת הסכום הכולל שהתקבל מהוועדה המקומית יש לחלק בין 15 מגרשים, ולפיכך הזכות בגין כל מגרש היא 60,963 ₪. הסכום שהתקבל מעו"ד אליעזר הוא עבור 9 מגרשים ולכן חלקו של כל מגרש בו הוא 57,800 ₪. לאחר סיכום הסכומים, ניכוי הסכום שהתקבל בפועל מX ושערוך הסכומים, התקבלו הסכומים הבאים להם זכאים המשיבים (נכון ליום כתיבת פסק הדין קמא) : * אלנר -- 265,256 ₪. * שלום - 132,625 ₪ * מויאל - 75,881 ₪ * כהן - 396,045 ₪ * עמוס אסולין ויצחק שחר - 137,106 ₪ * אלון שחר - 137,106 ₪. 10. שכר טרחתו של X - קביעות כלליות: משנקבעו הסכומים להם זכאים המשיבים, פנתה השופטת קמא לבדוק מהו שכר הטרחה, לו זכאי עורך הדין X. השופטת קבעה בפסק דינה כי על X נטל ההוכחה לקיומם ולתקפותם של הסכמי שכר הטרחה ולהוכחת הסכומים להם הוא זכאי מכל אחד ואחד מן המשיבים. עליו גם להוכיח את זכאותו לשכר טרחה בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, שלטענת המשיבים הוגש מבלי שנתבקש לעשות כן, וכי ייצוגו הופסק על ידם כשנודע להם עליו. השופטת פסקה שתביעתו של X לשכר טרחה בגובה 2.3 מיליון ₪, 10% מתביעה שבמקורה היתה אמנם על סך של 23 מיליון ₪ אך הוקטנה בהמשך ל-3.2 מיליון ₪, כאשר הסכום שנפסק הוא כשני מיליון ₪, והסכום שהתקבל בפועל הוא כמיליון ₪, היא בלתי מתקבלת על הדעת ומקוממת על פניה. כיוון שאין אחידות בהסכמים עליהם חתמו המשיבים מול X, קבעה השופטת את הכללים הבאים לחיוב שכר הטרחה: * משיבים שחתמו על הסכם שכר הטרחה לתביעת האכיפה והצטרפו בהמשך לתביעה הכספית, ישלמו 10% משווי המגרש וכן משווי הפיצוי שהתקבל בתביעה הכספית, בצרוף מע"מ. * משיבים שחתמו על הסכמים נפרדים לתביעת האכיפה ולתביעה הכספית, ישלמו 10% + מע"מ על שווי המגרש בתביעת האכיפה וישלמו לפי מנגנון אחר שיוגדר בתביעה הכספית. * משיב שתבע בתביעה הכספית בלבד, תיבדק באופן פרטני חובתו לשלם שכ"ט. * משיב שלא חתם על כל הסכם, יבדקו הסיבות לכך, והאם מוטלת עליו חבות לשלם לX שכר טרחה. 11. ערך המגרשים לצורך קביעת שכר הטרחה של X בתביעת האכיפה: מכיוון שX לא הביא ראיות קבילות לשווי המגרשים לצורך חישוב שכר הטרחה בתביעת האכיפה, העריכה השופטת את ערכם על פי הממוצע לפי שלש עסקאות שונות שנערכו בהם במרוצת השנים. עסקאות אלו כוללות עסקה משנת 1995 בה נמכר מגרש תמורת 45,000 דולר, עסקה משנת 1999 בה נמכר מגרש ב-50,000 דולר, ועסקה משנת 2003 בה נמכר מגרש ב-35,000 דולר. ממוצע הסכומים הוא 41,000 דולר ובהעדר נתונים אחרים בחרה השופטת להתייחס לערך זה כערך המגרשים. בהמרה לשקלים נכון ליום 1.9.06 מתקבל שווי של 223,000 ₪ למגרש, ועל כן שכר הטרחה הוא 22,300 ₪ + מע"מ בגין כל מגרש. 12. שכר הטרחה בתביעה הכספית: השופטת דחתה את הטענות של אותם משיבים שחתמו על הסכם שכ"ט נפרד בתביעה הכספית, כאילו רק הסכם שכר הטרחה בתביעת האכיפה מחייב אותם. נקבע כי מדובר באנשים בוגרים שחתמו על הסכם שכר הטרחה מרצונם ועליהם לקיימו. עיון בהסכם מלמד כי הצדדים הסכימו לשנות את מנגנון שכר הטרחה מ"תשלום לפי תוצאות" ל"תשלום קבוע ומוגדר מראש". על אף קביעתה זו כתבה השופטת כי סעיף 4 להסכם קובע כי "הוא בא בנוסף לכל הסכם אחר הקיים בכתב בין הצדדים ולא במקומו". אם הוא בא בנוסף, הרי חלה הנוסחא מההסכם בתביעת האכיפה גם בתביעה הכספית ולכאורה קיימת אי תאימות בין שני המנגנונים. נקבע, שיש לפרש את המסמך על פי תכליתו וככל שיש אי התאמה בין חלק מסעיפיו או אי בהירות, יש לפרשו לרעת עורך הדין שניסח אותו. אם אכן התכוונו הצדדים לשנות את מנגנון שכר הטרחה מהתניה בתוצאות לשכר טרחה קבוע, צריך היה להיכתב במפורש בהסכם החדש כי הוא מבטל את ההסכמה הישנה. על עורך דין שרוצה לקבוע שכר טרחה קבוע מראש, לנקוב במפורש בסכום המבוקש ולא להשאירו מעורפל (ס' 25 לפסק הדין). 13. למרות הסתייגותה מנוסח הסכם, השאירה השופטת על כנה את הנוסחה לפיה שכר הטרחה בתביעה הכספית קבוע מראש, אינו תלוי בתוצאה ומהווה 10% מסכום התביעה. אלא שהיא קבעה ששיעור זה יילקח מסכום התביעה המתוקנת, 3.2 מיליון שקל. את סכום שכר הטרחה הכולל חלקה השופטת ל-36, כמספר המגרשים שנכללו (על פי עדותו של X) בתביעה המקורית והתקבל הסכום של 8,888 ₪ בתוספת מע"מ לכל מגרש. סכום זה, משוערך ליום מתן פסק הדין עומד על 15,705 ₪ + מע"מ. 14. על פי עקרונות אלו ובהתחשב בטענות לתשלומים נוספים שבוצעו על ידי המשיבים, בדקה השופטת את הסכום אותו יש לקזז מהפיצוי המגיע לכל אחד מהמשיבים. את פרוט הסכומים אביא, כפי שכבר ציינתי לעיל, בהמשך במסגרת הדיון בכל מקרה לגופו. 15. שכ"ט עבור פעולות נוספות: לגבי תביעתו של X לשכר טרחה עבור פעולות נוספות שביצע עבור המשיבים (פעולתו ככונס נכסים, רישום החלקות, טיפול בחובות שנוצרו למס שבח ומס רכוש בגין החלקות, קבלת הצעות מקבלנים לבניה ועוד) קבעה השופטת קמא שאין הסכם שכ"ט נפרד להליכי הביניים. לא הובאו מסמכים המראים על הסכמים ספציפיים לגבי הליכי הביניים, שיוכיחו את זכאותו של X. בנוסף, גבה X סכומים שונים שנפסקו בבתי המשפט כשכר טרחה בהליכי ביניים, ולא העבירם למשיבים. 16. הערעור לבית המשפט העליון: לגבי הערעור לבית המשפט העליון, פסקה השופטת קמא, כי X לא יידע את המשיבים עליו, ומכל מקום ההודעה על הפסקת הייצוג על ידו נמסרה לו עוד לפני מתן הצו להגשת הסיכומים. עם זאת X זכאי לשכר כולל בגין מאמציו בערעור זה, שהועמד על ידי השופטת על 5000 ₪, או 500 ₪ מכל משיב ללא קשר למספר המגרשים שברשותו. 17. החזר הוצאות: בנוגע להחזר הוצאות, פסקה השופטת כי X זכאי להחזר יחסי של חלקם של המשיבים בהוצאות השמאים פן-פרמינגר בסכום כולל של 6,000 ₪ או 600 ₪ לכל אחד מהמשיבים. 18. שכ"ט והוצאות משפט: בנוסף חייבה השופטת את X בהוצאות שכר טרחתם של המשיבים בסך 90,000 ₪ + מע"מ. עיקרי הטיעון של X 19. עיקרי טיעוניו של X נפרשו במקורם על 140 עמודים וצומצמו לדרישת בית המשפט לחמישה. אביא כאן את טענותיו הכלליות של X ואפרט את טענותיו לגבי כל אחד מהמשיבים בפרק הדיון. 20. X טען כי, מכיוון שהחלטות בית המשפט קמא התבססו כולן על מסמכים, תצהירים ופרוטוקולים מהדיונים, ולא על התרשמות מעדים, הרי אין מניעה שבית משפט של ערעור יתערב גם בקביעות עובדתיות של בית המשפט קמא. 21. כמו כן טען X כי למעט אהרון כהן ואחיו אברהם (שאינו צד בתביעה) וכן יצחק שחר, כל יתר המשיבים לא הגישו תצהירי עדות ראשית וכן לא הגישו כתב תשובה לכתב ההגנה בתביעתם. תצהירי התשובה שהוגשו הוגשו שלא כדין ואף בניגוד לרשות שנתנה ולכן אין להתחשב בהם. מסיבה זו אין להתייחס לכל טענה שלא עלתה בכתבי הטענות. דברים אלו נכונים במיוחד בכל הנוגע לנסיבות בהן החליטו המשיבים לעבור לעורך דין אחר, לטענותיהם כנגד הסכמי שכר הטרחה בתביעה הכספית, טענות נגד הקיזוז, הכספים ששולמו בעבר והכספים ששולמו כאגרות בית משפט. משהוגשו הסכמי שכר הטרחה ביחד עם כתב ההגנה, ומשלא התקבלה עליהם תגובת הצדדים כדין, הרי שלא עמדה בפני בית המשפט כל פלוגתא ביחס לאמור בהסכמים והדיון בהם לכן נעשה בחוסר סמכות. 22. בנוסף העלה X טענות לגבי פסיקת בית המשפט קמא לגבי שווי המגרשים לצורך חישוב שכר הטרחה בתביעת האכיפה, לאופן חישוב שכר הטרחה בתביעה הכספית, לשכר הטרחה בערעור לבית המשפט העליון ובהחזר ההוצאות השונות שהוציא X. טענות אלו יוצגו במסגרת הדיון בסוגיות השונות. עיקרי הטיעון של קבוצת המשיבים 23. טענתם העיקרית של המשיבים היא, שהערעור כולו נסב סביב טענות עובדתיות, וככזה עליו להדחות. בנוסף הם אינם מסכימים לאופן חישוב שכר הטרחה בתביעות השונות, לאופן השערוך, להערכת שווי המגרשים לצורך קביעת שכר הטרחה בתביעת האכיפה וכן לחישוב לגבי כל אחד מהמגרשים. גם את פירוט טענות אלו אביא בהמשך במסגרת הדיון בכל טענה בנפרד. דיון הסכום לו זכאי כל אחד מהמשיבים 24. בפסק דינה בדקה השופטת מהם הסכומים המגיעים בגין כל מגרש מתוך הסכום של 1,434,652 ₪ שהתקבל בפועל אצל X, וקבעה כי על אף שהתביעה הכספית הוגשה בגין 17 מגרשים, את הסכום הכולל שהתקבל מהוועדה המקומית בסך 914,448 ₪, יש לחלק רק בין 15 מגרשים, כיוון שהכספים בגין שני מגרשיה של משפחת גבע (שאינה צד בהליכים הנוכחיים) עוקלו ולא הועברו לX (ס' 11 לפסק הדין). הסכום שהתקבל עבור כל מגרש היה לכן 60,963 ₪. הסכום של 520,204 ₪ שהתקבל מעו"ד אליעזר היה עבור תשעה מגרשים. לפיכך זכאי כל בעלים של מגרש ממגרשים אלו ל- 57,800 ₪. לאחר סיכום הסכומים, ניכוי הסכום שהעביר X לכל משיב ושערוך, התקבלו הסכומים הבאים להם זכאים המשיבים (נכון ליום כתיבת פסק הדין קמא) : * אלנר - 265,256 ₪. * שלום - 132,625 ₪ * מויאל - 75,881 ₪ * כהן - 396,045 ₪ * עמוס אסולין ויצחק שחר - 137,106 ₪ אלון שחר - 137,106 ₪. X טען שבחישוב הסכום המגיע למשיבים, טעה בית המשפט פעמיים: הטעות הראשונה היא באשר לחלקם של משפחת גבע בכספים שהתקבלו והשניה נוגעת לסכומים אותם העביר למשיבים. לטענת X ( ס' 15 לעיקרי הטיעון המתומצתים ו ס' 289-292 לעיקרי הטיעון), העיקול על כספי גבע בוצע רק לאחר שכבר הועברו לידיו חלק מהכספים, ולכן הסכומים הראשונים שקיבלו כוללים גם את חלקם של גבע. לפיכך, הדרך הנכונה לביצוע החישוב היא להוסיף את הסכום של גבע שעוקל (93,000 ₪) לסכום כל הכספים שהתקבלו מהוועדה, ואת הסכום המתקבל לחלק ל-17 מגרשים. חישוב כזה יעמיד את הפיצוי שהתקבל עבור כל מגרש על 59,085 ₪ במקום 60,963 שנפסקו. 25.. אין לפנינו ראיות לגבי המועד בו בוצע העיקול על חלקם של גבע בפיצויים, כמו כן אין תשובה ברורה לשאלה אם העיקול הוא על מלוא חלקם של גבע בפיצוי או רק על יתרתו. תמיכה לאפשרות הראשונה ניתן למצא במכתבו של עו"ד אלון גרוסבוים לעו"ד יצחק שרף מיום 14/1/07 ( ראו נספח 4-יט לתיק המוצגים של המשיבים בע"א 44767-10-10), המתייחס לצו העיקול שהוצא כנגד גבע. במכתב הוא מדווח שבעקבות פסיקת בית המשפט העליון שדחה את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בתביעה הכספית, הועברו לעו"ד X מחצית הסכומים שנפסקו "למעט הסך שנפסק לה"ה גבע.." בסכום של 93,000 ₪. בהתאם לזאת אני מציעה לאשר את פסיקתו של בית משפט קמא בסוגיה זו ולקבוע כי הסכומים שהועברו אינם כוללים את חלקם של גבע וכי נכון פסקה השופטת קמא, שיש לחלק את הסכום שהתקבל מהועדה ל-15 מגרשים. הסכומים שקיבלו המשיבים מX 26. X טען כי הסכומים שרשם בית המשפט קמא כסכומים שהוא השיב למשיבים - שגויים (ס' 15 לעיקרי הטיעון המתומצתים ו ס' 294 לעיקרי הטיעון). X גיבה טענה זו בקבלה של ב"כ המשיבים על הסכום. לטענה זו מסכימים גם המשיבים (ס' 14-16 לעיקרי טיעון המשיבים בע"א 37700-09-19). בעקבות ההסכמה בין הצדדים בסוגיה זו, יש לדעתי לתקן את הסכומים שנקבע כי המשיבים קיבלו מX. במקום הסכומים המצוינים בס' 7 לפסק הדין, יהיו הסכומים כמפורט בס' 294 לעיקרי הטיעון של X, וכמפורט להלן: * אלנר 28,083 ₪ )במקום 24,420 ₪( . * שלום 14,044 ₪ )במקום 12,212 ₪(. * כהן 41,270 ₪ (כפי שנפסק) * שחר ואסולין 9,003 ₪ (במקום 8,612 ₪). * אלון שחר 9,903 "ח (במקום 8,612 ₪). שכר הטרחה בתביעת האכיפה 27. מנגנון שכר הטרחה בתביעת האכיפה מוגדר בסעיף 2 להסכם שנחתם בין X ובין אותם המשיבים שהיו צד לתביעה, וזו לשונו: "2. צד ' מתחייב בזה לשלם לצד ב' שכ"ט והוצאות כדלקמן: א. .. ב. סכום השווה ל 10% בתוספת מע"מ מכל סכום ו/או שווה ערך קרקע ו/או כל תמורה שיקבל צד א' בגין או במקום הקרקע שרכש מאת הגב'' נייגר אמסלם אם בעקבות התביעה הנ"ל ואם מדרך כלשהיא אחרת." הצדדים לא ערערו על הקביעה כי שכר הטרחה בתביעה זו אכן יהיה 10% מהסכום שנפסק או שווי הקרקע לה יזכו המשיבים. התמורה שהתקבלה בפועל היתה זכויות במגרשים. על כן, נותר לבית המשפט לפסוק בשאלת שווי המגרשים ומועד המרת ערכם בדולרים, לשקלים. השופטת קמא קבעה (ס' 19-21 לפסק הדין) שX לא הביא ראיות קבילות לעניין שווי המגרשים, ולפיכך, כאמור לעיל, היא העריכה אותם על פי הממוצע של שלש עסקאות שונות שנערכו בהם במרוצת השנים. עסקאות אלו כוללות עסקה משנת 1995 בה נמכר מגרש תמורת 45,000 דולר, עסקה משנת 1999 בה נמכר מגרש ב 50,000 דולר ועסקה משנת 2003 בה נמכר מגרש ב 35,000 דולר. שווי כל מגרש נקבע על כן ל 41,000 דולר. את מועד המרת השווי בדולרים לשווי בשקלים, קבעה השופטת ליום 1.9.06 החל באמצע התקופה במהלכה התקבלו הפיצויים החלקיים בתביעה הכספית ונמסרו לידיו של X. מהמרה לשקלים ביום זה , על פי שער של 4.37 ₪ לדולר ובצרוף רבית והצמדה ליום מתן פסק הדין, התקבל שווי של 223,000 ₪ למגרש ועל כן שכר הטרחה הנגזר הנו 22,300 ₪ + מע"מ בגין כל מגרש. 28. לטענתו של X, (ס' 10-11 לעיקרי הטיעון המתומצתים) התבססה פסיקת השופטת על אינדיקציות וחוזים שהוכח כי הם מזויפים. לטענתו, העסקאות עליהן צריך היה בית המשפט להתבסס הן עסקת המכירה בין כהן לטרון בשווי 50,000 $ משנת 1999 והעסקה בין שחר ואסולין-שרביט בשווי 86,000$. מכאן שהערך הממוצע הוא 68,000$ לפני שיערוך. לחילופין היה על בית המשפט לקבל הערכת שווי שהוסכמה, לטענת X, בין הצדדים. לשכר הטרחה יש להוסיף גם 3% דמי טיפול של X ככונס נכסים. לטענתו, היה על בית המשפט לקבוע שכ"ט של 34,532 ₪ ולאחר שערוך, 44,175 ₪. X טען כי מגרשים דומים שנמכרו על ידי כונס הנכסים במסגרת התביעה בבית המשפט המחוזי, נמכרו על פי ערכים אלו. 29. לטענת המשיבים, (ס' 13-21 לעיקרי הטיעון בתיק 44767-10-10) לא הביא X חוות דעת קבילות לשווי המגרשים, טענותיו להסכמות עם המשיבים לגבי השווי לא הוכחו, הוא נקב בערכים שהשתנו מ-75,000$ בפניותיו למשיבים ואחר כך 85,000$ בתביעה לשכ"ט ולבסוף 65,000$ בבית המשפט. מכיוון שלא עלתה ביד X להוכיח את שווי המקרקעין, אין לפסוק לו "שכר ראוי". המשיבים התבססו גם על הנימוקים שלהלך: "שכר ראוי" נפסק לפי דיני עשיית עושר רק כאשר אין חוזה. X לא כשל בהוכחת זכאותו אלא בהוכחת סכום הזכאות. פסיקת שכר על דרך האומדנה אפשרית רק כאשר על פי טבעו של הנזק, קשה להוכיח אותו בדייקנות ובוודאות. במקרה הנוכחי לא היה כל קושי בהוכחת שווי המקרקעין, ולפיכך אין לפסוק לו כל פיצוי (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800, 809, להלן "פרשת אניסימוב") ). לפני בית המשפט לא הוצגנו נתונים המאפשרים אמדן השווי. X הוא עורך דין, ובעקבות הממצאים החמורים שנקבעו בנוגע להתנהלותו, אין מקום לנהוג בו לפנים משורת הדין. לחילופין טענו המשיבים כי שווי מגרש, כעולה מפסקה 77 בפסק הדין בתביעה הכספית הוא 27,600 וכי מפסקה 21 לפסק הדין נלמד, ששנה קודם להסכם הפשרה וכן 7 שנים אחריו, עמד שווי המגרש על 35,000 ₪. לכן לא היתה הצדקה לקבוע שווי גבוה יותר. כן טוענים המשיבים כי על פי ההלכה הפסוקה יש לקבוע את שער ההמרה של הדולר במועד מתן פסק הדין ואת השערוך יש לעשות ממועד זה. בנוסף לכך, כיוון שX לא תבע כלל שערוך ממועד מוקדם יותר, אין להעניק לו סעד זה. 30. קביעת שווי המגרשים היא קביעה עובדתית שעל בית המשפט קמא היה להגיע אליה בהתבסס על הראיות שהוצגו לפניו על ידי הצדדים. כידוע אין בית משפט של ערעור נוטה להתערב בממצאים עובדתיים של ערכאה קודמת (ראו ע"א 2254/09 צ.נ בניני איכות בנתניה נ' עו"ד גונן קסטנבאום, 3.1.11 , עא 989/03 א' חטר-ישי - משרד עורכי דין נ' יעקב חיננזון, פ"ד נט (4) 796, ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון בראשי, פ"ד נב(2) 582 ). שני הצדדים נמנעו מלהביא חוות דעת מומחה לגבי שווי המגרשים ואף לא ביקשו מינוי מומחה מטעמו של בית המשפט. לכן, רשאי היה בית המשפט לקבוע את שווי המגרשים לפי הנתונים שהיו בידיו. קביעתו של בית המשפט, למרות העובדה שהתבססה על נתוני עסקות שנפרשו על פני שמונה שנים, היא קביעה סבירה. לא מצאתי בסיס לטענתו של X כי החוזים עליהם התבסס בית המשפט קמא הם מזויפים (ס' 10 לעיקרי הטיעון המתומצתים ) ואף לא לטענתו שהשופט עמית קבע כי הסכום של 35,000 דולר בעסקת המכירה של מויאל הוא סכום למראית עין (ר' סעיף 139 לעיקרי הטיעון המלאים של X המתיחסים לאמור בפיסקה 76 לפסק דינו של הש' עמית בתביעה הכספית ת"א (חי) 248/95). 31. הסכם שכר הטרחה קבע כאמור כי שכר הטרחה יהווה 10% משווי הנכסים שיקבלו הצדדים. המשמעות היא שגובה שכר הטרחה צריך להיות מחושב ליום בו קיבלו המשיבים את הנכס או תמורתו. מכיוון ששווי הנכס הוערך בדולרים של ארצות הברית, נכון היה להמיר את ערכם לשקלים על פי שער הדולר באותו מועד. לכן, פסיקתה של השופטת קמא כי ההמרה תבוצע במועד התשלום או במועד ממוצע של התשלומים השונים שהתקבלו היא החלטה נכונה בנסיבות מקרה זה. 32. טענתם של המשיבים, המתבססת על פסיקת הנשיא (בדימ') ברק בפרשת אניסימוב, לפיה כיוון שX נמנע מלהוכיח את שווי המגרשים, אין הוא זכאי לשכר טרחה, אינה יכולה לעמוד. השופט ברק התייחס בפרשת אניסימוב לנזק שנגרם מהפרת חוזה והבחין בין נזק שלא ניתן לאומדו באופן מדויק, שאז מוסמך בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולאמוד אותו, לבין מצב בו ניתן לקבוע במדויק את שעור הנזק ומשנמנע התובע מלעשות זאת, הוא אינו זכאי לפיצוי. במקרה הנוכחי אין מדובר בפיצוי על נזק שנגרם אלא בחיוב חוזי מוסכם, והצדדים חלוקים רק על הבסיס ודרך חישובו. לא נגיע לתוצאה צודקת, אם כאשר יכשל צד לחוזה להוכיח את זכותו במידת הדיוק המירבית האפשרית, תשלל עקב כך זכותו כליל. אציין עוד כי בנידוננו לא הועלתה טענה לעלייה או ירידה דרסטיות בתקופה הרלוונטית במחירי המקרקעין באיזור. 33. לסיכום פרק זה דעתי היא, שיש להשאיר על כנה את קביעת שכר הטרחה בגין תביעת האכיפה בסך 22,300 ₪ עבור כל מגרש. שכר הטרחה בתביעה הכספית 34. כאמור, חלק מהמשיבים חתמו על הסכם שכר טרחה נפרד לגבי התביעה הכספית (להלן- "ההסכם"). בהסכם זה נקבע שכר טרחה קבוע מראש שאינו תלוי בתוצאותיה, וזאת בשונה מההסכם בתביעת האכיפה בו הותנה שכר הטרחה בתוצאות. לא מן המותר, להבהרת המשך הדיון, להביא כאן את הסכם שכר הטרחה בתביעה הכספית במלואו: "הואיל : וצד ב' מסר לטיפול של צד א' בין היתר הגשת תביעה כספית בענין המגרש שרכש צד א' מאת הגב' ניגר אמסלם בחלקו 16,12 גוש 18134 נהריה, באזור עין שרה. והואיל: והוגשה כבר על ידי צד א' תביעה כספית על סכום של כ 23,000,000 ש"ח (כעשרים ושלשה מיליון ₪) לבית המשפט המחוזי נגד אמסלם, עו"ד יצחק אליעזר ואח' וזאת ע"י הגשת כתב תביעה מתוקן, (להלן - "התביעה הכספית") אם כי ענין האגרה טרם הוסדר, והואיל: ובין הצדדים קיים הסכם בכתב ו/או בעל פה בענין תביעת האכיפה שכבר הסתיים הטיפול בה, (להלן: - "תביעת האכיפה") לפיו צד ב' ישלם שכ"ט לצד א' בשיעור של 10% ומע"מ מהמגרש ו/או התמורה שתתקבל במימוש המגרש שיתקבל ע"י עסקת בניה או משווי ערכו, והואיל : והצדדים מעונינים להסדיר בכתב גם את ענין תשלום שכה"ט המגיע לצד א' בגין התביעה הכספית הנ"ל. הוסכם בין הצדדים כדלקמן: המבוא להסכם זה מהווה חלק בלתי נפרד ממנו. הצדדים חוזרים ומאשרים כי מוסכם ששכר טרחתו של צד א' מצד ב' בגין הטיפול בתביעת האכיפה כאמור הוא בשיעור 10% ומע"מ, משווי מה שנפסק בפסק הדין החלקי או יתקבל בעקבות מימוש זכויות הבנייה על המגרש שיתקבל, והוא ישולם עפ"י המוסכם ו/או שיוסכם בנפרד בין הצדדים. מוסכם בזה כי שכר הטרחה בגין תביעת האכיפה אינו קשור ואינו מכסה את השכ"ט המגיע בגין התביעה הכספית. הסכם זה בא להסדיר השכ"ט בגין התביעה הכספית והוא בא בנוסף לכל הסכם אחר הקיים בכתב בין הצדדים, ולא במקומו. מוסכם בזה כי צד ב' ויתר התובעים ישלמו לצד א' שכ"ט בגין הטיפול בתביעה הכספית סכום השווה ל-10% ומע"מ מסכום התביעה הכספית, כל אחד לפי חלקו היחסי בהתאם לגודל המגרש שרכש, וללא קשר לסכום התביעה שיפסק, ואין לראות בהסכם זה או בהגשת התביעה הנ"ל משום התחייבות של צד א' שייפסק מלוא סכום התביעה הכספית, או כל סכום בכלל. שכר הטרחה המוסכם עפ"י הסכם זה עבור התביעה הכספית ישולם עם סיום הטיפול בה בבית המשפט המחוזי. אין בהעברת הטיפול בתביעה הכספית לעו"ד אחר כדי לפגוע בהתחייבות צד ב' לתשלום מלא שכר הטרחה המוסכם ע"פ הסכם זה, והיה וצד ב' יחליט מסיבה כלשהיא להעביר את הטיפול בתביעה הכספית לעו"ד אחר אזי יהיה עליו קודם להסדיר ולהבטיח את תשלום שכה"ט לשביעות רצונו של צד א'. צד ב' מתחייב כי בכל מקרה של מכירת או המחאת ו/או העברת זכויותיו בתביעה הכספית לצד ג' כלשהוא ובדרך כלשהיא, הוא יבטיח כי התחייבויותיו ע"פ הסכם זה כלפי צד א' לא יפגעו. הצדדים מצהירים כי קראו הסכם זה והבינו את תוכנו וחתמו עליו ללא לחץ או אילוץ" כאמור, דחתה השופטת קמא את טענותיהם של אילו מהמשיבים שחתמו על הסכם שהם לא הסכימו לשכר טרחה קבוע מראש, וקבעה, על אף הסתירות שמצאה בחוזה, ששכר הטרחה יתבסס על סכום התביעה המתוקנת בגובה 3.2 מיליון ₪. 35. בערעורו חזר X על הטענה, שהסכם שכר הטרחה בתביעה הכספית הוא ברור, ושכר הטרחה הוא 10% מסכום התביעה הכספית המקורית שהוגשה על 23,278,400 ₪ ובחלוקה ל-36 מגרשים, 64,662 ₪ למגרש בתוספת מע"מ. על פי לשונו הברורה של ההסכם, הסכום לא ישתנה עקב שינוי סכום התביעה. כן הוסיף X, כי המשיבים לא יצאו נגד הסכם שכר הטרחה מעת חתימתו בשנת 1999 ואף לא טרחו להגיש תגובה לכתב ההגנה המתוקן לו צורף נוסח ההסכם ובו נתבע קיזוז שכר הטרחה. עוד טען X שגם אם ניתן לקבל את קביעתו של בית המשפט קמא לפיו שכר הטרחה ייגזר מסכום התביעה המתוקן, הרי הסכום תוקן ל 50,000$ למגרש שהם 230,000 ש"ח. מכאן ששכר הטרחה צריך לעמוד על 23,000 ₪ שהם לאחר שערוך ליום פסק הדין 44,344 ₪ ובתוספת מע"מ 51,439 ₪ (ס' 12 לתמצית עיקרי הטיעון) לחילופין, טען X שיש לקבוע "שכר טרחה ראוי" שיבוסס על 20% מהסכומים הכוללים שנפסקו, וזאת בדומה להסכמי שכר טרחה שנחתמו בתביעות אחרות באותו ענין ובדומה לשיעור שכר הטרחה שפסק השופט עמית בתביעה הכספית (ס' 241-244 לעיקרי הטיעון). 36. המשיבים טענו (סעיפים 25-35 לעיקרי הטיעון בע"א 44767-10-10( כי שגה בית המשפט כשקבע ששכר הטרחה יחושב כסכום קבוע מהתביעה המתוקנת. לטענתם, הסכם שכר הטרחה התקף הוא כמוסכם בתביעת האכיפה, זאת בהתבסס על קביעתה של השופטת קמא שיש לזקוף את הסתירה בין ההסכמים לחובתו של עורך הדין וכן כיוון שX ויתר, על פי עדותו, על שכר הטרחה המגיע לפי ההסכם המאוחר. כמו כן טענו המשיבים כי טעה בית המשפט כששיערך את סכום שכר הטרחה מיום הגשת התביעה המתוקנת על אף שX עצמו לא דרש שיערוך זה, ובכך זכה לסעד אותו לא ביקש. את שכר הטרחה יש לשערך לטענתם ליום מתן פסק הדין בתביעה הכספית שכן סעיף 6 להסכם שכר הטרחה קובע שזה ישולם עם סיום הטיפול בבית המשפט המחוזי. בתשובה לתביעתו של X ל"שכר טרחה ראוי", טענו המשיבים כי אין לפסוק שכר ראוי אם קיים הסכם. כמו כן, X לא הוכיח באופן כלשהוא מהו השכר הראוי (ס' 54-55 לעיקרי הטיעון ב ע.א 37700-09-10). 37. ההכרעה בסוגיה של שכר הטרחה בתביעה הכספית תיעשה בשאלות אלו: מהו הסכם שכר הטרחה התקף לגבי אותם המשיבים אשר חתמו על ההסכם. אם נקבל את הטענה כי ההסכם שציטטתי לעיל הוא התקף, יש לבחון מהו סכום התביעה ממנו ייגזר שכר הטרחה ולכמה מגרשים יש לחלקו. לסיום יידרש לקבוע מהו המועד בו אמור היה להיות שכר הטרחה משולם וממנו יש להפעיל מנגנוני שיערוך. 38. אינני מקבלת את הפרוש שנתנה השופטת קמא לאמור בסעיף 4 להסכם ולפיו חלים בו זמנית, ועל כן בסתירה, שני מנגנוני שכר הטרחה. ההסכם כפי שהוא מנוסח, מבהיר כי הוא מתייחס לתביעה הכספית שהיא תביעה נפרדת מתביעת האכיפה, וכי חישוב שכר הטרחה יעשה בנפרד לכל אחת מהתביעות, כל אחת על פי המנגנון שנקבע בה. הדגשת העובדה (ס' 4 להסכם) שההסכם בתביעה הכספית הוא בנוסף להסכם בתביעת האכיפה משמעה שכל אחד מהם עומד על רגליו שלו, ומתייחס לתביעה ממנה הוא נגזר ומנגנון שכר הטרחה המוגדר לו. לפיכך, יש לאשר, לעמדתי, קביעתה של השופטת קמא, על אף הערתה לגבי הסתירות בגוף ההסכם, כי מנגנון שכר הטרחה העולה מן ההסכם הוא המנגנון של שכ"ט קבוע שאינו תלוי בתוצאות התביעה. 39. על אף שבהסכם נקבע שכר טרחה קבוע מראש, אין הוא מציין את סכומו אלא מגדיר נוסחא ובה שני משתנים עליהם נטוש הויכוח: הראשון הוא סכום התביעה והשני הוא מספר המגרשים, שביניהם צריך שכר הטרחה להתחלק. 40. התביעה המקורית הוגשה כאמור על סכום של 23,278,400 ₪ שהיה צריך להתחלק לבעלים של 36 מגרשים (ס' 26 לפסק הדין קמא). לאחר שנדחתה בקשת התובעים שם לפטור מאגרה, תוקן סכום התביעה ל- 3,200,000 ₪, אך גם מספר התובעים השתנה ל-12 תובעים עבור 17 מגרשים (ראו פירוט התובעים והמגרשים בס' 15 לפסק דינו של הש' עמית בת.א 248/95). 41. השופטת חישבה את שכר הטרחה לפי סכום התביעה המתוקנת, אך חילקה אותו במספר המגרשים המקורי לפני התיקון, וכך הגיע לשכ"ט של 8,888 ₪ עבור כל מגרש. מעשה שעטנז זה איננו יכול להתקבל. משקבעה השופטת כי שכר הטרחה הוא סכום התביעה מחולק במספר מגרשים, היה עליה לבחור בין שתי אפשרויות. סכום התביעה המקורי מחולק במספר המגרשים המעורב בתביעה המקורית או לחילופין, בסכום התביעה המתוקן מחולק במספר המגרשים בתביעה המתוקנת. השכל הישר מחייב פרשנות לפיה התביעה המתוקנת היא הבסיס לחישוב שכר הטרחה. לא מדובר בתביעה שנדונה על פי הכתוב בה לאורך תקופה והצריכה הבאת עדים על מנת להוכיחה, אלא שהיא תוקנה מיידית בפתח ההליכים. על כן שכר הטרחה של X יהיה 10% מ-3.2 מיליון ₪ שהם 320,000 ₪. סכום זה יש לחלק בין בעלי 17 המגרשים כך שהסכום המתקבל הוא 18,823 ₪ + מע"מ בגין כל מגרש. 42. סכום שכר הטרחה אמור היה להיות משולם, על פי סעיף 6 להסכם, עם סיום הטיפול בתיק בבית המשפט המחוזי. אמנם הסכם שכר הטרחה אינו כולל מנגנון הצמדה אך במקרה זה בו מתמשכים הליכי התביעה על פני שנים (כשש שנים) במהלכן לא בוצעו תשלומים על חשבון שכר הטרחה, מן הצדק להצמיד את סכום שכר הטרחה למדד המחירים לצרכן עד ליום התשלום המיועד ומאותו יום יש לצרף לכך גם רבית. על כן סכום שכר הטרחה הצמוד למדד המחושב ליום מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי הוא 20,648 ובשערוך ליום מתן פסק הדין קמא הנו 26,451 ₪ עבור כל מגרש. השלכות פסיקת בית המשפט העליון בערעור בתביעה הכספית 43. מכיוון שלפחות לגבי חלק מהמשיבים נקבע כי סכום שכר הטרחה אותו הם חבים בגין התביעה הכספית, נגזר מהפיצויים שנפסקו להם באותה תביעה, וסכומים אלו שונו במידה מסוימת בערעור שהוגש על אותו פסק דין בעליון, אביא את עיקריהם של שני פסקי הדין, זה של המחוזי וזה של העליון, ואבחן האם יש בהם בכדי לשנות את סכום שכר הטרחה שנפסק. 44. פסק הדין בבית המשפט המחוזי לפני השופט עמית בבית המשפט המחוזי עמדה כאמור תביעה של רוכשי המגרשים כנגד אמסלם המוכרת ועו"ד אליעזר שערך את חוזי המכר וטיפל בעסקאות, כנגד עירית נהריה והועדה המקומית נהריה. אזכיר, שביום 6.12.90 אושרה תכנית מתאר לשטח בו נכללו המגרשים הנדונים, אשר שינתה את ייעודם מבניה צמודת קרקע לבניה רוויה. השופט עמית דחה את טענות הקנוניה או רשלנות כנגד אמסלם ועו"ד אליעזר. השופט עמית קבע כי בעלות על מגרש נושאת עמה את הסיכון שייעודו ישונה וכי החבות לשאת בסיכון זה עוברת ביחד עם העברת הבעלות בו. בחוזים שנחתמו בין אמסלם לרוכשים השונים נקבע יום העברת המגרשים לרוכשים כיום התשלום ועל כן קבע השופט עמית את יום זה (ולמעשה יום חתימת החוזה) כיום בו עבר גם הסיכון. בהתאם לכך קיבל השופט עמית את הטענה שהחוזה הופר כנגד אמסלם ועו"ד אליעזר ככל שמדובר ברוכשים שקנו את המגרשים לאחר מועד אישור תכנית המתאר (להלן - "הרוכשים המאוחרים"), ודחה אותה לגבי הרוכשים המוקדמים יותר (להלן - "הרוכשים המוקדמים". בנוסף חייב השופט עמית את הועדה המקומית לפצות את כלל הרוכשים עקב התרשלותה בדיווח להם ולבאי כוחם אודות הליכי התכנון השונים. את הנזקים בגין כל מגרש של 500 מ"ר העריך השופט ב 50,000 דולר מהם הוריד 20% בגין אי הקטנת הנזק על ידי הרוכשים. את סכום הנזק חילק השופט בין הנתבעים כך שאמסלם ועו"ד אליעזר חויבו ב-10,000 דולר כל אחד עבור כל מגרש בן 500 מ"ר של הרוכשים המאוחרים, והועדה המקומית חויבה ב-20,000$ עבור כל מגרש, הן של הרוכשים המאוחרים והן המוקדמים. עלה, שהרוכשים המאוחרים זכו ל-40,000 דולר כל אחד והרוכשים המוקדמים ל 20,000 דולר. 45. פסק הדין של בית המשפט העליון: X ביקש להצטרף לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופט עמית). פסק דין בית המשפט העליון בערעור (ע"א 5034/06 הועדה המקומית לתכנון ובניה נהריה נ' יהונתן סבן ואח') פורסם 17.7.11. מוצע שנקבל אותו כראיה חדשה . בפסק הדין נקבע כי חלה התיישנות של התביעה נגד הועדה המקומית וחיובה בפיצויים בוטל. כמו כן נקבע כי על אף הכתוב בחוזה הרכישה, מועד ההעברה של המגרשים איננו במועד התשלום כפי שקבע השופט עמית אלא במועד הרישום אצל רשם המקרקעין. מכאן שהעברת המגרשים לרוכשים המוקדמים, שחתמו על חוזים לפני שינוי יעוד הקרקע, נעשתה בפועל רק לאחר שינוי היעוד על כן חבים אמסלם ועו"ד אליעזר בפיצוי גם כלפי רוכשים אלו. בית המשפט העליון הבחין בין "רוכשים ראשוניים", אלו שרכשו מגרשים ישירות מאמסלם, ובין "רוכשים שיניוניים", אשר רכשו מרוכשים קודמים להם קרא "מוכרים שיניוניים". לגבי קונים שיניוניים אלו קבעו השופטים שלא הוכחו מצגי שווא מצידם של אמסלם ועו"ד אליעזר, לא הוכחה קנוניה, לא הוכח כי עיכוב תשלום מס רכוש עיכב את רישום המגרשים, נדחתה טענת הטעיה ברשלנות, נדחתה תביעה בגין נזק לא ממוני וכן טענה לגרם הפרת חוזה (ראו סעיפים 53-63 לפסק הדין בעליון). התוצאה העולה מפסק הדין הערעור בעליון היא שהקונים השיניוניים לא זכאים לפיצוי כלשהוא, לא מאמסלם ועו"ד אליעזר, ואף לא מהוועדה המקומית. עם זאת קבעו שופטי הערעור כי הרוכשים השיניוניים זכאים לפיצוי מאת המוכרים השיניוניים, ככל שאלו היו צד בהליכים. גובה הפיצוי נקבע לגובה הפיצוי המוקדם שהוגדר בחוזי הרכישה השיניוניים. עוד קבע פסק הדין בערעור כי אמסלם תשא במלא הסכום של 40,000 דולר עבור כל מגרש של 500 מ"ר הזכאי לכך, כאשר ב 50,000 ₪ לכל מגרש שהוגדרו פיצוי עבור נזק לא ממוני, היא תשא ביחד ולחוד עם עו"ד אליעזר (ס' 67 לפסק הדין בערעור). המשמעות של פסק היא שבחלק מהמקרים, סכום הפיצויים להם זכאים המשיבים השתנה, כמו גם הגורם החייב באותם פיצויים. בהשלכות הספציפיות לכל משיב אדון במסגרת הדיון בהמשך לגבי כל משיב באופן ספציפי. טענות לקיזוזים נוספים 46. כאמור קבעה השופטת כי הליכי הביניים אותם ניהל X הם חלק מהטיפול בתביעות ולא נערך הסכם שכר טרחה נפרד לגביהן. בנוסף, נפסק, כי X גבה סכומים שונים שנפסקו כהוצאות משפט, ולא הועברו על ידו למשיבים. עם זאת קבעה השופטת שבנוגע לערעור שהגיש X בשמם של המשיבים לבית המשפט העליון, הרי על אף העובדה שהמשיבים מסרו לX הודעה על הפסקת הייצוג עוד לפני מתן הצו למתן סיכומים, זכאי X לשכר טרחה בגובה 5000 ₪ + מע"מ. שכר טרחה זה חולק בין כל עשרת המשיבים, ללא קשר למספר המגרשים שלהם, כל שכל אחד ישא ב 500 ₪ + מע"מ. בנוסף קבעה השופטת קמא כי חלקם של המשיבים בשכר טרחתם של השמאים פן פרמינגר עומד על 5,788 ₪ ולאחר שיערוך וחלוקה בין עשרת המשיבים חייבה כל אחד מהם ב 600 ₪. מכיוון שחלק מהמשיבים שילמו סכומים שונים במהלך ההליכים, קבעה השופטת שסכומים אלו יוחזרו כשהם משוערכים בקרוב ליום פסק הדין, ומנגד יזוכה X בחלק היחסי של כל משיב בשכר הטרחה בערעור לעליון וכן בחלקו בשכר הטירחה של פן פרמינגר. 47. X טען בערעורו שהוצאותיו בגין התביעות הוערכו בחסר וכי טעתה השופטת קמא כשחילקה את שכר הטרחה של השמאים פן ופרמינגר ל- 36 מגרשים, כמספר המגרשים בתביעה המקורית, במקום לחלקם ל 17 כמספרם בתביעה המתוקנת. אינני מוצאת מקום להתערב בקביעת פסק הדין על אופן חלוקת החזר שכר הטרחה לשמאים פן פרמינגר. מנגד שוכנעתי שבית המשפט קמא העריך בחסר את שכר הטרחה בגין הערעור שהוגש לבית המשפט העליון. על כן מוצע לעמיתי להרכב לקבוע, שX זכאי לשכר טרחה בגין הערעור לעליון בסך 15,000 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין בבית המשפט קמא. בית המשפט קמא, בחר לחלק את חובם של המשיבים בגין היצוג בעליון ובגין ההחזר לשמאי פן פרמינגר באופן שווה ביניהם, ללא התחשבות בחלקם היחסי במגרשים. דעתי היא שהדרך הנכונה לחלוקת הסכומים שנפסקו היא על פי מספר המגרשים בהם מחזיק כל משיב. זהו הבסיס לפיו בוצע חישוב שכר הטרחה לכל משיב וכך גם חושב חלקם היחסי של המשיבים בסכומים הכוללים אותם יש להשיב למחול. לדוגמא: את חלקם של המשיבים בסך כל שכר הטרחה לשמאים, קבעה השופטת כ 10/36, על פי היחס בין מספר המגרשים בהם הם מחזיקים המשיבים לסך כל המגרשים (ראו סעיף 76 לפסק הדין קמא). על כן יש לעמדתי לקבוע שסכומים אלו יחולקו על פי מספר המגרשים אותו מחזיק כל אחד מהמשיבים. כך, בגין כל מגרש יחוייב בעליו בסכום של 1,500 ₪ עבור הערעור בעליון ועוד 600 ₪ בגין החזר שכר הטרחה לשמאים, ובתוספת מע"מ מתקבל 2,436 ₪ לכל מגרש. חישוב הפיצויים לגבי כל אחד מהמשיבים 48. משסקרתי את הקביעות הכלליות בענין זכאותם וחבותם של הצדדים, ניתן לפנות ולדון בזכותו וחובתו הספציפיים של כל אחד מהמשיבים, וליישם את הכללים שקבעתי קודם. למען הנוחות, חושבו כל הסכומים, הן אלו להם זכאים המשיבים והן אלו שיש לקזזם, ליום מתן פסק הדין בבית המשפט קמא. הסכומים להם זכאים המשיבים שוערכו מיום קבלתם כפי שנקבע בפסק הדין קמא (1.9.2006) ועד ליום מתן פסק הדין קמא (18.8.2010). משפחת אלנר (משיבים 1 ו-2) 49. בני הזוג אלנר רכשו שני מגרשים מאמסלם ב-26.4.91 וחתמו הן על הסכם שכר הטרחה בתביעת האכיפה והן על ההסכם בתביעה הכספית. פסק הדין קמא קבע כי עליהם לשלם את שכר הטרחה בגין התביעה לאכיפה בגובה 22,300 ₪ לכל מגרש ועוד 15,075 ₪ לכל מגרש בגין התביעה הכספית ובסך הכל 76,010 ₪ + מע"מ. מסכום זה הופחתו בפסק הדין קמא 11,000 ₪ שהם הסכום המשוערך של תשלומים ששילמו אלנר במהלך ההליכים (ראו ס' 29 לפסק הדין קמא). לאחר קיזוז סכום זה מהסכום לו זכאים אלנר ותוספת החזר ההוצאות הנוספות חויב X להשיב 188,096 ₪ (ס' 79 לפסק הדין). 50. לאחר שקבעתי ששכר הטרחה הנכון בתביעה הכספית הנו 26,451 ש"ח, ולאחר התיקון של ההוצאות הנוספות, להלן התחשיב המתוקן למשפחת אלנר: הסכום לו זכאים אלנר מתוך הכספים שהתקבלו, על פי ס' 12 לפסק הדין קמא הנו 237,526 ₪. מסכום זה יש להפחית את הסכום שהתקבל מX (לאחר התיקון המוסכם בערעור) בסך 28,083 והיתרה על כן עומדת על 209,443 ₪ שהם 260,966 ₪ משוערכים ליום מתן פסק הדין קמא. סכום שכר הטרחה אותו יש לקזז הנו 48,751 ₪ + מע"מ עבור כל מגרש ובסך הכל 113,102₪. מסכום הקיזוז יש להפחית כאמור 11,000 ₪ ששולמו על ידי אלנר בעבר ולהוסיף אליו את חלקם של אלנר בשכר הטרחה בעליון והחזר שכר טרחת פן פרמינגר(עבור שני מגרשים) בסך 4,872 ₪ לבני הזוג יחדיו. יתרת החוב שעל X להשיב לאלנר תהיה אם כך 153,992 ₪ (במקום 188,096 ₪ שנפסקו בבית המשפט קמא). מש' שלום (משיבים 3 ו 4). 51. משפחת שלום רכשה מגרש אחד מאמסלם ב-1992 וחתמה על שני ההסכמים של שכר הטרחה. השופטת קמא דחתה את טענת שלום כי כשחתמו על ההסכם הובטח להם שבמידה ולתביעה יצטרפו יותר ממחצית בעלי הזכויות, יופחת השיעור של שכר הטרחה מ-10% ל-5%, בהיותה עדות בעל פה כנגד מסמך בכתב, שאין לקבלה על פי הסיפא של סעיף 80 לפקודת הפרוצדורה העותמנית. על פי הבסיס אותו קבעה השופטת, שכר הטרחה אותו חייבים שלום בגין שתי התביעות עבור מגרש אחד הנו 38,005 ₪ + מע"מ. מסכום זה הפחיתה השופטת כ-3000 ₪ (לאחר הצמדה וריבית מקורבים) עבור סכומים ששילמו שלום במהלך ההליכים. מעבר לטענות הכלליות, לא העלו הצדדים טענות ספציפיות לגבי משפחת שלום ולכן אין מקום לשנות את קביעת בית המשפט קמא למעט תיקון הסכום בתביעה הכספית והחזר ההוצאות. כיוון שמשפחת שלום שייכת לקבוצת הרוכשים המאוחרים, לא שינה פסק הדין בעליון את הסכום לו הם זכאים אלא שבמלוא סכום זה צריכה כעת לשאת אמסלם. בכל מקרה, מכיוון ששכר הטרחה בתביעה הכספית, ככל שמדובר בשלום, אינו תלוי בתוצאות, אין בפסיקת העליון בכדי להשפיע על פסק הדין בערעור זה. 52. על כן, להלן התחשיב המתוקן לגבי משפחת שלום: הסכום לו זכאים שלום מתוך הכספים שהתקבלו, על פי ס' 12 לפסק הדין קמא הוא 118,736 ₪. מסכום זה יש להפחית את הסכום שהתקבל מX (לאחר התיקון המוסכם בערעור) בסך 14,044 ₪. היתרה על כן עומדת על 104,692 ₪ שהם 130,625 ₪ משוערכים ליום מתן פסק הדין קמא. סכום שכר הטרחה אותו יש לקזז הוא 48,751 ₪ + מע"מ שהם 56,551 ₪. מסכום הקיזוז יש להפחית 3,000 ₪ ששולמו על ידי שלום בעבר ולהוסיף אליו את חלקם של שלום בשכר הטרחה בעליון, והחזר שכר טרחת פן פרמינגר הנו (לבני הזוג יחדיו עבור מגרש אחד) 2,436 ₪. יתרת החוב שעל X להשיב לשלום תהיה אם כך 74,638 ₪ (במקום 90,265 ₪ שנפסקו בבית המשפט קמא). משפחת מויאל (משיבים 5 ו 6) 53. מויאל רכשו ב-1990 מגרש אחד מבן שלום (שקנו מאמסלם ב-1986) ומכרו אותו ב- 9.6.03, לטענתם ב-35,000$. מויאל חתמו על הסכם שכר הטרחה בתביעת האכיפה. X טען כי נחתם הסכם גם בתביעה הכספית אך הסכם כזה לא נמצא. משכך קבעה השופטת קמא (סעיפים 32-36 לפסה"ד), כי חישוב שכר הטרחה בתביעה הכספית יעשה גם הוא על פי ההסכם בתביעת האכיפה, קרי 10% ממה התקבל בפועל. בגין התביעה הכספית התקבל עבור מויאל סך של 60,963 ₪ ומכאן ששכר הטרחה שעליו לשלם הוא 6,096 ₪ (ולא 6,093 ₪ כפי שנכתב בטעות סופר בפסה"ד) ובתוספת 22,300 ₪ מתביעת האכיפה מתקבל הסכום של 28,396 ₪. ממנו הפחיתה השופטת סך של 2700 ₪ (בתוספת שערוך) ששולמו על ידי מויאל במהלך ההליכים והיתרה המתקבלת היא 25,000 ₪ + מע"מ. 54. X טען, כי הסכם שכר הטרחה שחל על כל התובעים בתביעה הכספית צריך היה לחול גם על מויאל, על אף שההסכם שלטענתו נחתם, לא נמצא. לטענתו של X, צריך היה בית המשפט להחיל את עקרון השוויון בין החייבים כפי שעשה במקרה של כהן. באותו מקרה, נכנס כהן בנעליו של בלהנס, הרוכש והתובע המקורי, ממנו רכש את המגרש. כיוון שבלהנס לא חתמו על הסכם שכר טרחה בתביעת האכיפה, קבעה השופטת כי ישלמו שכר טרחה זהה לזה ששילמו האחרים. לטענת X, מויאל עצמו לא טען כי ההסכם בתביעת האכיפה צריך לחול גם על התביעה הכספית ובנוסף לכך שיקר בהסתירו את מכירת המגרש על ידו ובטענותיו כאילו לא קיבל את המגרש. 55. מויאל טען בערעור כי טעה בית המשפט קמא בכך שבחישוב שכר הטרחה, לא הפריד בין הסכום שהתקבל כפיצוי ובין סכומי ההוצאות שנפסקו. שכר הטרחה אמור להיגזר לטענתו רק מהראשון. הסכום הכולל שנפסק כפיצוי בתביעה הכספית הוא 20,000$. מסכום זה שולמה מחצית, קרי 10,000$, ובהמרה לשקלים לפי שער של 4.6 ₪ לדולר, מתקבל הסכום של 46,000 ₪. שכר הטרחה בשעור % 10 צריך להיות עם כן, 4,600 ₪ ולא 6,096 כפי שנפסק. 56. שתי שאלות עולות בהקשר של משפחת מויאל; הראשונה היא מהו המנגנון הראוי לחישוב שכר הטרחה ולאחר שנקבע אותו, יש להכריע בשאלה מהו הסכום ממנו יגזר שכר הטרחה. נכון פסקה השופטת קמא כי משלא הוכח הסכם שכ"ט אחר, אין אפשרות אחרת מלבד אימוץ ההסכם היחיד הקיים בין הצדדים, הסכם שכר הטרחה בתביעת האכיפה. מצב הדברים כאן שונה ממצב הדברים במקרה בלהנס בכך ששם לא היה כל הסכם תקף בענין שכר הטרחה. לכן נכון היה להחיל שם אותו הסכם שחל על האחרים. במקרה של מויאל, קיים הסכם קודם ואין הצדקה לסטות ממנו רק משום שהמשיבים האחרים חתמו על הסכם שונה. 57. את שכר הטרחה יש לחשב אם כך בשיעור של 10% מהפיצוי שנתקבל בפועל בתביעה הכספית. סכום זה יש לגזור מתוך פסק הדין בבית המשפט המחוזי והשינויים שהוכנסו בו בפסיקת העליון. בית המשפט המחוזי פסק למויאל פיצוי בסך 20,000 $ שישולמו על ידי הועדה המחוזית. בית המשפט העליון הפריד כאמור בין הרוכשים הראשוניים, להם חבה אמסלם פיצוי, לבין הקונים השיניוניים לגביהם לא הוכחה חבות זו. מויאל רכשו את המגרש שלהם מבן שלום ולא ישירות מאמסלם, ולכן הם משתייכים לקבוצת הרוכשים השיניוניים (ר' ס 49 לפסק דינו של העליון). פסקי הדין במחוזי ובעליון מציינים במפורש שמויאל, בניגוד לטענתם, לא נפגשו כלל עם אמסלם קודם לרכישת המגרש על ידם (ס' 52 לפסק הדין בעליון). על כן, כשאר הרוכשים השיניוניים, אין מויאל זכאים לפיצוי בתביעתם הישירה כנגד אמסלם. משקיבל בית המשפט העליון את הערעור על חיוב הועדה המקומית בפיצויים וקבע שהיא אינה חייבת בהם, נותר מויאל ללא פיצוי כלל. מכיוון שבן שלום , שמכר למויאל, לא היה צד לאף אחד מההליכים, לא יכול מויאל גם להיכנס בנעליו ולתבוע זכויות להם היה זכאי בן שלום לו תבע בעצמו. לסיכום ענין זה, משקבענו כי שכר הטרחה שעל מויאל לשלם עבור התביעה הכספית הנו 10% מהסכום שיקבל, ומשקבענו שבתביעה זו, בעקבות החלטת בית המשפט העליון, הוא אינו זכאי לפיצוי, אין הוא חייב גם בשכר טרחה בגינה וכל שעליו לשלם הוא שכר הטרחה בגין תביעת האכיפה בסך 22,300 ₪ ובתוספת מע"מ, 25,868 ₪. לפיכך, על X להשיב למויאל את חלקו בסכומים שהתקבלו בסך 60,963 ₪, שהוא לאחר שיערוך, 75,960 ₪. מסכום זה יש לקזז את שכר הטרחה בתביעת האכיפה בסך 25,828 (כולל מע"מ) ואת החזר שכר הטרחה בעליון ושכ"ט השמאים בסך 2,436 ₪ (כולל מע"מ). היתרה המתקבלת להשבה הנה 47,656 ש"ח. אין צורך להזכיר כי סכום זה ישמש בידי מויאל להשיב את חלקם בפיצוי מהוועדה המחוזית, כפי שנקבע בפסיקת עליון. כהן (אהרון, משיב 7) 58. לכהן ארבעה מגרשים; שניים מהם קנה מאחיו אברהם כהן, מגרש אחד קנה בשנת 1999 ממשפחת טרון ומגרש אחד בשנת 1995 ממשפחת בלהנס. אין חולק כי כהן לא חתום על הסכם שכ"ט בתביעת האכיפה אולם הוא חתום על ההסכם בתביעה הכספית, על אף שלא היה צד ישיר בה. כיוון שכהן לא היה צד באף אחת מהתביעות, זכויותיו בתביעות אלו, ככל שהן קימות, קמו לו מכח כניסתו לנעלי המוכרים שהיו התובעים הישירים, כפי שקובעת השופטת קמא (ס' 3 לפסק הדין) בהתייחסה לרוכשי המגרשים מיד שניה (משיבים 7-10). מכיוון שכך, אין בפסיקת העליון בערעור על התביעה הכספית, הקובעת כי לקונים השיניוניים אין כל זכויות כנגד אמסלם, בכדי לשנות את תוצאות פסק הדין קמא. בפסיקתו התייחס העליון לזכויות הישירות של המשיבים מול אמסלם ואילו כאן מדובר בזכויותיהם של הרוכשים המקוריים שהומחו לרוכשים החדשים. זכויותיו של כהן בכספים שהתקבלו או יתקבלו כתוצאה מהתביעה הכספית אינן שנויות במחלוקת ולכן כל שנותר הוא לבחון מהן הקיזוזים להם זכאי X מתוך סכומים אלו, בגין כל אחד מהמגרשים שנרכשו. 59. המגרש שנרכש מבלהנס: בשנת 1995 רכש כהן מגרש בן 500 מ"ר ממשפחת בלהנס. סמוך למועד הרכישה, שילם כהן לX סך של 5,000 ₪ שתמורתם ניתנה קבלה. השופטת לא קיבלה את טענתו של כהן כי סכום זה הווה תשלום מראש עבור שכר הטרחה ופסקה, שאין עדות לכך שחוזה הרכישה משקף גם תשלום שכר טרחה עבור שתי התביעות. על כן קבעה השופטת קמא כי בגין מגרש זה ישא כהן בהוצאות שכר טרחה בשתי התביעות בסכומים בהם חבו המשיבים האחרים. 15,705 ₪ בגין התביעה הכספית ו-22,300 ש"ח בגין תביעת האכיפה, שני הסכומים בתוספת מע"מ, וסה"כ - 44,085 ₪. 60. בערעור טען כהן כי טעה בית משפט קמא, כשקבע כי הסכום של 5000 ₪ איננו מהווה את שכר הטרחה בתביעות, וזאת על אף שנפסק שכל העניינים שבגינם, לטענת X, שולם אותו סכום, טופלו ברובם שנים לאחר אותו תשלום. לטענת כהן, גם אם לא תתקבל טענתו זו, הרי למצער יש לקזז סכום זה, לאחר שיערוך, מסכום שכר הטרחה הכולל שנפסק. 61. קביעותיו של בית המשפט קמא הן קביעות עובדתיות בהן לא נוהגת ערכאת הערעור להתערב. טענתו של כהן לפיה יש לקזז את הסכום של 5,000 ₪ ששולם אינה יכולה להתקבל. השופטת קמא קבעה אמנם כי אינה מקבלת את הסבריו של X לתשלום זה אך נמנעה מלקבוע כי סכום זה שולם כחלק מתשלום שכר הטרחה בתביעות. כהן לא הכחיש כי שתי התביעות הנדונות לא היו הענין היחיד בו טיפל X עבורו ולכן אין בית משפט זה יכול לקבוע כי הסכום הנדון לא הווה תשלום עבור טיפול של X בענינים אחרים של כהן שאינם כלולים בתיק זה. 62. כיוון שמנגנון שכר הטרחה שנקבע לתביעה הכספית בנוגע לבלהנס אינו תלוי בתוצאותיה, אין חשיבות להשלכות פסיקת בית המשפט בעליון בערעור הנוכחי. על כן, קיזוז סכום שכר הטרחה בגין מגרש זה ישאר על כנו למעט תיקון הסכום בתביעה הכספית ל-26,451 ₪ ובסך הכל לשתי התביעות 56,551 ₪ (כולל מע"מ). 63. המגרש שנרכש מטרון: בשנת 1999, לאחר מתן פסקי הדין והפשרה בתביעת האכיפה, ובמהלכה של התביעה הכספית, רכש אהרון כהן מגרש בן 500 מ"ר מהזוג טרון שמצידו רכש את המגרש בשנת 1990 מאמסלם (ועל כן משתייכים טרון לקבוצת הרוכשים המוקדמים). להסכם המכר בין טרון לכהן צורף נספח ובו מתחייבים טרון לכסות את שכר הטרחה לX עבור שתי התביעות. כהן טען כי נספח זה להסכם נערך במשרדו של X ונחתם במעמד חתימת ההסכם (יוער כאן כי במעמד החתימה נוכח במשרד כמאל X, אחיו של X, היות וX שהה אותה עת בחו"ל). כהן הוסיף וטען כי במעמד חתימת הסכם המכר שילמו הוא וטרון לX 6000 דולר במזומן, כל אחד, בגין הטיפול בהסכם ובהליך המשפטי עד סיומו. לטענת כהן, עד היום לא התקבלה קבלה עבור סכומים אלה. 64. סוגיה נוספת היתה הסעיף בחוזה המכר בין טרון לכהן (מוצג 4 ג' למוצגי המשיבים) העוסק בתשלום שכר טרחה, ביול ההסכם ורישום הממכר. בעותק המקורי שהציג כהן נרשמו בכתב יד המילים "שולם על ידי הצדדים". לעומת זאת, בעותק המקור שהציג X (מוצג 2(ג) לתיק מוצגים מס 2 של X) נרשם "ישולם על ידי הצדדים" ( ישולם, בלשון עתיד). X הכחיש את דבר קבלת התשלום במזומן וכן את התוספת להסכם שהציג כהן. חיזוק לטענה כי תשלום שכר הטרחה הוטל על טרון הביא כהן בהערה מתוך מסמך שנמסר לו על ידי X ביום 8.2.07 (ראו מוצג 4 י' למוצגי המשיבים) והנוגע להתחשבנות ביניהם, בו נוספה הערה האומרת "שכ"ט בגין האכיפה וה 10% מהכספית, חל על משפחת טרון ישירות". X הכחיש שמסמך כזה נכתב על ידו וטען כי הוא מזוייף. בין גרסאותיהם של X וכהן, העדיפה השופטת קמא את זו של כהן. קביעתה התבססה על כך שהתביעות במסמך מ-8.2.07 תאמו את תביעותיו של X ואין זה סביר שכהן "יפברק" מסמך כזה. כן קבעה כי לו רצה X לטעון כי המסמך " מפוברק" היה עליו לעשות זאת עוד בתצהירו. בנוסף, נמנע X מלציין את ענין שכר הטרחה במסמך שהעביר לכהן בשנת 2002 ובו הוא מאשר כי התביעות הכספיות שהוגשו על ידי טרון ובלהנס נמכרו לכהן. גם הטענות בעניין הכיתוב "שולם" או "ישולם" עלתה לראשונה בעדויות בבית המשפט ולא בתצהירי X ואחיו שניתנו בעת שתצהירו של כהן והמסמכים שנלוו אליו כבר היו מונחים לפניהם. לגופה של טענת הזיוף ציינה השופטת כי לו היה מדובר במחיקת האות "י" מהמסמך על ידי כהן, צריך היה לראות סימנים לכך בעותק המקורי שהוצג על ידי כהן. סימני מחיקה כאלה, לאות שנכתבה בדיו כחולה, לא נמצאו, וסבירה יותר הטענה כי האות הוספה מאוחר יותר. כל אלו הביאו את השופטת קמא להחלטה כי בגין המגרש שנרכש מטרון, אין לחייב את אהרון כהן לשאת בשכר טרחה, לא בתביעת האכיפה ולא בתביעה הכספית. 65. X כתב בערעורו, שמשטען כהן כי שילם את שכר הטרחה (טענה המוכחשת על ידי X), הוא אינו יכול בד בבד לטעון שלא חלה עליו חובת תשלום כיוון שהיא חלה כולה על טרון. כמו כן גם את תתקבל הטענה שהמילה "שולם" מופיעה בחוזה ולא "ישולם" בעתיד, הרי התשלום מתייחס לשכר הטרחה בגין חוזה המכר בין הצדדים ולא לשכר הטרחה בגין התביעות בבית המשפט. 66. טענותיו אלו של X מתייחסות לקביעות עובדתיות של בית המשפט קמא בהן אין בית משפט של ערעור נוטה להתערב. מה גם שקביעתו של בית משפט קמא מתבססת על התרשמותו מעדות הצדדים והאמון שניתן בצד זה ולא בצד האחר. כך כותבת השופטת (פסקה 53 לפסק הדין) בנוגע לעדותו של כמאל X, אחיו של X; "לא צריך להכביר במילים. העד כמאל X לא ראוי לאמון בשום פרט מעדותו המפותלת, מלאת הסתירות." ובהמשך בפסקה 54 בהתייחסה לX עצמו: "התכחשות הנתבע לכל מסמך "מפליל" בטענה שהוא מפוברק, טענות כי תובעים אחרים אולי גנבו ממשרדו מסמכים, טענה לפיה על כל תקבול הוציא חשבונית שעה שהדבר סותר עדויות של מספר אנשים שהעידו על תשלומים במזומן ללא קבלות, אינם אמינים ומעוררים מבוכה רבה בהיות הנתבע עורך דין. " על כן יש לעמדתי לדחות את הערעור בכל הנוגע לשכר הטרחה למגרש שרכש כהן מטרון. המגרשים שנרכשו מאברהם כהן 67. אהרון כהן רכש מאחיו אברהם כהן (להלן - "אברהם" ) שני מגרשים. את אברהם יצג בתביעת האכיפה עו"ד גזיאל. פסק הדין קמא קובע כי הטענה שהיצוג הועבר בהמשך לX לא הוכחה כדבעי והוצג רק כתב העברה לייצוג בישיבה אחת במקום עו"ד גזיאל. גם אם היתה התחיבות לתשלום שכר טרחה, קובע פסק הדין, וכזו לא הוצגה, הרי שהיא היתה של אברהם ולא של כהן. על כן לא חייב כהן שכר טרחה בגין תביעת האכיפה על המגרשים שרכש מאחיו אברהם. 68. X טען בערעורו כי נחתם הסכם שכר טרחה בתביעה הכספית, הן עם אהרון כהן והן עם אחיו אברהם (נספחים 3א' ו 4ז' בתיק 2 למוצגי X) וכי הסכם זה כולל התייחסות מפורשת לתשלום שכר הטרחה בתביעת האכיפה. לטענה כי X לא טיפל בתביעת האכיפה אין מקום כיוון שהסכם שכר הטרחה נחתם ב 1999, לאחר שהטיפול בתביעת האכיפה כבר נסתיים (ההסכם נחתם ב 22.11.99 ואילו הסכם הפשרה בתביעת האכיפה אושר על ידי השופט ביין ב-21.3.99). משמע שהצדדים ידעו בדיוק מה פעל X בתביעה זו. על כן מנוע כהן מלהעלות טענות לגבי פעולות שלא ביצע X לטענתו, והכוונה להימנעות X מהסדרת תשלום המסים ורישום הרכישה ברשם המקרקעין. 69. גם טענותיו אלו של X מתייחסות לקביעות עובדתיות של בית המשפט קמא בהן אין מקום להתערב. תביעת האכיפה הוגשה במקורה בשנת 1995 ורק ב-22.6.1999, כשלשה חודשים לאחר אישור בית המשפט להסכם הפשרה, נשלח מכתבו של עו"ד גזיאל לX המעביר אליו את הייצוג (ראו נספח 4 ד' בתיק 2 למוצגי X). מכאן שקביעתו העובדתית של בית המשפט קמא עומדת על רגליים איתנות. בנוגע לתביעה הכספית, הרי שכאמור שני האחים חתמו על הסכם שכר הטרחה ועל כן נפסק כי כהן יהיה חייב בשכר טרחה זהה לזה שנפסק למגרשים האחרים, 15,075 ₪ למגרש. בסך הכל עבור שני המגרשים שנרכשו מאברהם , ובתוספת מע"מ, התקבל הסכום של 36,435 ₪. בהתאם להצעתי לתקן את סכום שכר הטרחה בתביעה הכספית, יעמוד סכום זה על 61,366 ₪ (כולל מע"מ). 70. לסיכום, שכר הטרחה לו זכאי X מכהן הוא: 56,551 ש"ח עבור המגרש שנרכש מבלהנס, 61,366 ₪ עבור המגרשים שנרכשו מאברהם כהן ובסך הכל 117,917 ₪. כפי שצויין במקרים הקודמים, במקום בו נקבע כי שכר הטרחה הנו קבוע מראש ואינו תלוי בתוצאות הפסיקה, אין בפסיקת בית המשפט העליון בכדי לשנות את תוצאות ערעור זה. 71. להלן תחשיב הסכום שעל X להשיב לכהן: חלקו של כהן בפיצויים שהתקבלו הוא 359,452 ₪. ממנו יש להפחית את הסכום של 41,270 ₪ שהתקבל מX. היתרה לפני שערוך וקיזוז היא 318,182 ₪ ולאחר שיערוך 396,455 ₪. מסכום זה יש להפחית את שכר הטרחה שקבעתי לעיל וכן החזר שכר טרחת הערעור בעליון והשמאים בסך 9,774 ₪ (עבור ארבעה מגרשים) והתוצאה המתקבלת הנה 268,764 ₪ שעל X להשיב לכהן. אסולין, יצחק שחר ואלון שחר 72. יצחק שחר העיד כי רכש בסוף 1995 ביחד עם אסולין זכויות במגרש אחד משמעון שרביט. מאוחר יותר נרכשה מחציתו השניה של המגרש ממר זינו על שמו של אלון שחר, בנו של שחר. אף אחד מהשלשה לא חתם על הסכם שכ"ט כלשהו. לפני השופטת קמא עמדה עדותו של שחר לפיה שילם 5000 דולר עם רכישת כל מגרש כתשלום מראש עבור הטיפול בתביעות המשפטיות, ומולה עדות X המכחיש את קבלת הסכום הנטען. לגירסתו של X, הסכמי שכר הטרחה לא נחתמו רק משום שהשלשה הם תושבי תל אביב ועקב המרחק לא ניתן היה להחתימם. מבין שתי הגירסאות העדיפה השופטת קמה את עדותו של שחר מכיוון שX נמנע מלחקור אותו אודות טענת התשלום ועקב מופרכות הטענה שהמרחק היווה מחסום לחתימה בעוד שהוכח כי מסמכים אחרים נחתמו בפקס. לפיכך, נקבע כי משיבים אלו אינם חייבים בשכר טרחה לX והוא לא היה רשאי לקזז סכומים כלשהם מהכספים המגיעים להם. 73. X טען בערעורו כי חובת ההוכחה על ביצוע התשלום מוטלת על המשיבים וכי על פי הפסיקה, תשלום ללא קבלת קבלה הנו בלתי חוקי, הן מצד המשלם והן מצד המקבל ועל כן לא יכול בית המשפט להכיר בו (ס' 390 לעיקר הטיעון המלאים). בנוסף טוען X כי שחר ואסולין לא שילמו את החלק השני של אגרת בית המשפט בסך 2,700 ₪ לכל מגרש, ובסך הכל 5,400 ₪ שהם 8,000 ₪ לאחר שיערוך. 74. כפי שחזרתי וציינתי לעיל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים של ערכאה ראשונה. מכיוון שכל טענותיו של X נוגעות לממצאים עובדתיים, ומסקנותיה של השופטת התבססו על תצהירי הצדדים והתרשמותה מעדויותיהם, איני מוצאת מקום להתערב בהחלטה זו. על כן, יש לעמדתי, לדחות את הערעור בכל הקשור למשיבים אסולין, יצחק שחר ואלון שחר והם לא יחויבו בשכר טרחתו של X, למעט חלקם בהוצאות הערעור בבית המשפט העליון והחזר שכר טרחת השמאים. 75. חלקם של שחר ואסולין יחדיו בפיצויים הוא 118,763 ₪ מהם התקבלו בפועל מX (לאחר התיקון) 9003 ₪. היתרה עומדת על כן על 109,760 ₪ ולאחר שיערוך היא 136,761 ₪. מסכום זה יש להפחית 2,436 ₪ כך שבתוצאה הסופית על X להשיב סך של 134,325₪. 76. התחשיב לגבי אלון שחר זהה לזה של שחר ואסולין ועל כן גם הוא זכאי לקבל ממחול 134,325 ₪. טבלה מרכזת 80. לסיכום, אביא להלן את עיקרי הסכומים שעמדו בבסיסי התחשיבים והסכום הסופי שעל X להשיב לכל אחד מהמשיבים. כל הסכומים משוערכים ליום מתן פסק הדין קמא וישאו ריבית והצמדה למן אותו מועד ועד ליום תשלומם בפועל. משיבים שמות המשיבים סכום זכאות נטו להחזר משוערך שכר הטרחה הכולל שולם בעבר ע"ח שכר הטרחה השבה- סכומים אחרים זכאות נטו 1-2 אלנר 260,966 113,102 11,000 4,872 153,992 3-4 שלום 130,625 56,551 3,000 2,436 74,638 5-6 מויאל 75,960 25,828 2,436 47,656 7 אהרון כהן 396,455 117,917 9,774 268,764 8-9 אסולין ויצחק שחר 136,761 2,436 134,325 10 אלון שחר 136,761 2,436 134,325 ס"ה 813,740 מכאן שסך כל הסכומים שעל X להשיב למשיבים פחת מ-919,044 ₪ שנפסקו בבית המשפט קמא ל 813,740 ₪, בערכם ביום מתן פסק הדין בבית המשפט קמא. 81. בית המשפט קמא פסק כי X ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד לתובעים בגובה 90,000 ₪ בתוספת האגרה ששולמה בתיק קמא. בעקבות השינויים בסכומים עליהם החלטתי, אני מורה שסכום שכר הטרחה יפחת ויעמוד על 70,000 ₪. בנסיבות מקרה זה, אינני מוצאת מקום לפסוק הוצאות למי מהצדדים. ש. שטמר, שופטת[אב"ד] . השופטת ברכה בר-זין ב. בר-זיו, שופטת אני מסכימה. השופט דר' עדי זרנקין אני מסכים. ע. זרנקין, שופט לפיכך הוחלט כמפורט בפסק דינה של השופטת שושנה שטמר - אב"ד, והחיובים הם כמפורט בסעיפים 80 ו-81 לפסק דינה. אין צו להוצאות. ככל שהופקדו עירבונות - הם יוחזרו למפקידיהם באמצעות באי-כוחם, לא לפני תום 15 ימים מהיום. עורך דיןקרקעותקניית קרקעות / מגרשיםשכר טרחת עורך דיןשכר טרחה