מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא בתאונת דרכים 100 אחוז נכות: 1. לפני תביעת נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן - "החוק"). המחלוקת בין הצדדים היא לעניין הנזק בלבד. העובדות הצריכות לעניין, מצבו של התובע והנכות הרפואית 2. התובע יליד 20.7.87, נפגע ביום 6.4.06 בתאונת דרכים והוא כבן 18 שנים בלבד. בקבלתו לבית החולים היה התובע שרוי בחוסר הכרה עמוק, סבל מהמטומה אפי או סובדורלית נרחבת בצד שמאל, עם סימני לחץ נרחבים וסטיית קו אמצע של החדרים,  דמם סובדורלי בגומה האחורית מימין, עם סימני לחץ ודחיקה קלה של חדר רביעי (על פי דוח קבלה סיעודית, המחלקה לטיפול נמרץ כללי, בית חולים איכילוב מיום 6.4.2006). בוצע ניתוח קרניוטומיה עם ריקון של ההמטומה. ב-CT  עמוד שידרה צווארי נמצא שבר של חוליות C 5-6. בנוסף הודגם שבר של הלסת התחתונה. התובע נותח באזור הצוואר והוכנס קיבוע קדמי. התובע נותר משותק ברגליו ועם שיתוק חלקי בידיו.  נותרו אצל התובע ביטויים קוגניטיבים והתנהגותיים לפגיעת ראש. התובע אושפז בבית חולים איכילוב למשך כחודשיים וחצי, בהמשך הועבר למחלקה לשיקום נשימתי בתל השומר, ולאחר מכן הועבר לשיקום למחלקה הנוירולוגית שם היה מאושפז עד יום 8.12.06. סך הכל אושפז התובע למשך 247 ימים. הנכות הרפואיות 3. מטעם בית המשפט מונו מומחים רפואיים בתחומים שונים אשר קבעו את נכויותיו של התובע כדלקמן:   - פרופ' סודרי, מומחה לכירורגיה אורטופדית - קבע כי לתובע נותרה נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של  15% לפי סעיף 37 (1) מותאם, בגין קבוע חלקי בזווית נוחה של עמוד שידרה צווארי. - פרופ' ירניצקי - מומחה בתחום הנוירולוגי - קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של  100%, לפי סעיף 29 (3) ג בשל טטרה-פרזיס. - ד"ר פלד - מנתח פה ולסת - קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של  20%  לפי סעיף 73(1)(א)(III), בשל שבר בלסת התחתונה שאוחה בעמדה לקויה הגורמת להפרעות תפקודיות במנשך, ו-20% נכות צמיתה לפי סעיף 75 (2)(ג) בשל צלקות בולטות ומכערות בראש ובצוואר הגורמות הן לפגם תפקודי והן לפגם קוסמטי. - ד"ר דנינו - מומחה בתחום א.א.ג. - קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של  5% בגין חסר של אפרכסת אוזן ימין לפי 50% מסעיף 72(2)(א). - ד"ר אור - מומחה בתחום הפסיכיאטריה - קבע כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של  25% לפי סעיפים 34 ג-ד מתוכם 5% בגין מצב קודם. - ד"ר הורוביץ - מומחה בתחום פה ולסת - קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של  חצי אחוז בגין אובדן שתי שיניים לפי סע' 74(1) ד', ה' ח'. - ד"ר פרבר - מומחית לרפואה פיזיקלית ושיקום - קבעה כי לתובע נותרה נכות נוירולוגית וקוגנטיבית צמיתה בשיעור של  100%. 4. ד"ר פרבר תיארה את מצבו של התובע בחוות דעת שנתנה בעניינו כשלוש שנים לאחר התאונה, בראשית שנת  2009, כדלקמן: "עונה על השאלות, לא מרחיב בדיבור, רושם של חשיבה איטית, ומתקשה להסביר את עצמו. דיבור כבד, לא תמיד ברור, בולע לעיתים הברות בסוף המילה. מסוגל לעשות תנועות מסוימות בידיים אך יש גם בידיים שרירים שאינם מתפקדים, אין תנועות בכפות הידיים והאצבעות. דילדול שרירים ניכר וטונוס מוגבר בידיים.  שיתוק מלא וספסטיות ניכרת של הרגלים.  לא שולט בצרכיו. כמו כן סובל מדיכאון וחרדה, וכן מכאבי ראש וצוואר." 5. מהעדויות שנשמעו בפני עולה כי התובע נדרש לעזרה קבועה באכילה, שתייה, רחצה, ניידות, שינוי תנוחה בעת שכיבה, מעבר משכיבה לישיבה, ובפשטות - התובע זקוק לעזרה סיעודית כמעט בכל דבר ועניין. התרשמתי כי התובע מטופל היטב באהבה ובמסירות רבה על ידי הוריו. התובע והוריו תיארו בעדויותיהם תמונת חיים קשה. מעדותם ניתן ללמוד כי התובע אינו מסוגל לעשות כמעט דבר בכוחות עצמו פרט לצפייה בטלוויזיה וגלישה באינטרנט. התובע שרוי בדיכאון. תשובותיו בעת עדותו היו לקוניות ביותר ולא היה בהן שמץ תקווה לעתיד טוב יותר. שלושת העדים תיארו את הבדידות בה הם שרויים כמשפחה ובמיוחד את בדידותו של התובע שאינו רוצה, או אינו יכול עקב מצבו הנפשי והקוגניטיבי, להשתלב בפעילויות שונות מחוץ לביתו. זה מכבר אין לתובע קשרים עם חבריו מן העבר והוא אינו יוצר קשרים חדשים. בנוסף לשני ביקורים בשבוע בבריכה, התובע מקבל פעמיים בשבוע טיפולי פיזיוטרפיה ואחת לשלושה חודשים נפגש עם פסיכיאטר. התובע לא שיתף פעולה בטיפול שיחתי ובריפוי בעיסוק ולא מעוניין להצטרף לפעילות שמארגן הביטוח הלאומי. הטיפול בכל צרכיו של התובע דורש עבודה רבה וכוח פיזי רב, בין היתר גם בשל משקלו הכבד.  המשפחה טענה כי היא נעזרת בשני עובדים זרים במשרה מלאה, ובנוסף האב טען כי הוא נעדר פעמים רבות ממקום עבודתו על מנת להסיע את הבן למקומות שונים.  קיצור תוחלת חיים 6. ד"ר פרבר העריכה כי תוחלת חייו של התובע תקוצר בכ- 17 שנים. לדבריה: "לפי הנתונים בספרות הרפואית קיים קיצור בתוחלת החיים אצל נפגעי חוט השדרה הצווארי. ריכוז נתונים שנערך במרכזי שיקום בארה"ב מלמד שאצל נפגע בגובה  C5-C6  בגיל 20 יכול להיות קיצור תוחלת החיים כ-17 שנה" (ראו S.L. Strover et alia, "Spinal Cord Injury: Clinical Outcomes from the Model System , 1995, p. 298)") בהמשך ציינה ד"ר פרבר כי "כמובן, מדובר כאן בנתון סטטיסטי ולא בהערכה של  תוחלת החיים אצל התובע הספציפי שתוחלת חייו יכולה להיות ארוכה יותר או להפך קצרה יותר." 7. הנתבעים  טענו כי נוכח הזיהומים מהם סובל התובע, מצבו הנפשי ובכלל זה סירבו לקבל טיפולים רפואיים העשויים לשפר קמעה את מצבו, יש לקבוע כי ייגרם לתובע קיצור גדול יותר בתוחלת חייו מהשיעור שקבעה ד"ר פרבר. דין הטענה להידחות. 8. הערכת קיצור תוחלת החיים היא סוגיה סבוכה ומורכבת המעוררת מחלוקות רבות. ההערכה אינה מדע מדויק, והיא נעשית על פי אומדנים סטטיסטיים, השערות והערכות, ובהתחשב בין היתר, בסיכון לזיהומים חוזרים ונשנים וקשיים אחרים בטיפול בניזוק בעטיים עלולים חייו להתקצר. ראו: "כל המצוי בתביעות נזיקין יודע עד כמה רב הנסתר ורבה המחלוקת באשר לקביעה אם קוצרה תוחלת חייו של הנפגע ובאיזה שיעור. מקרה רגיל הוא, שלגבי נכה פגיעה מוחית קשה או קוודרופלג, השוני בין חוות דעת המומחים בעניין זה הוא רב. שוני זה נעוץ במחלוקות בין המומחים, באיזו מידה ניתן לספק לחולה טיפול אופטימלי אשר יבטיח טיפול ראוי מידי בכל מקרה שידרש לכך. קיימת מחלוקת גם בשאלה באיזו מידה הביאה, או עשויה להביא בעתיד, ההתקדמות במדע הרפואה שיפור בתנאי הטיפול ועמו את הארכת תוחלת החיים. קיימת גם מחלוקת בין המומחים בענפי הרפואה השונים. כך, למשל, רופאים העוסקים בשיקום מתגלים כאופטימים יותר לגבי אורך החיים הצפוי, וטוב שכך. אלה עוסקים בטיפול ודאגה לרווחתו של הנכה וטוב שהם חדורים בתקווה ואמונה בשיפו תנאי ריפויו ותוחלת חייו של החולה. רופאים אחרים אופטימיים פחות." (ע"א 2300/92 רחמים, נ' ד"ר גנדלר  -1995, להלן - "עניין רחמים") . 9. ובענייננו, הנתבעים לא הראו כל טעם מיוחד, שלא נלקח ברגיל בחשבון בהערכת קיצור תוחלת החיים, המצדיק להתערב בהערכתה של ד"ר פרבר. אעיר כי הנתבעים נמנעו מלחקור את ד"ר פרבר בעניין הזיהומים החוזרים ונשנים והאם הם נלקחו בחשבון בהערכתה את קיצור תוחלת חייו של התובע, וממילא, לא הוכיחו כי הערכתה אינה מבוססת. לפיכך, אני סבורה כי לא קיימת הצדקה לסטות מהערכתה. 10. אני מאחלת לתובע אריכות ימים, אולם לצורך חישוב נזקיו, אעריך בהתאם לחוות הדעת של ד"ר פרבר את קיצור תוחלת חייו ב-17 שנים, היינו עד גיל 63 שנים (תוחלת החיים של גברים בישראל  היא 80 (במעוגל) על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). תשלום עיתי או תשלום חד פעמי 11. הנתבעים טענו כי המקרה שלפנינו מתאים לפסיקת פיצוי על דרך תשלום עיתי וזאת על סמך הערכתם כי תוחלת חייו של התובע אינה ברורה וישנה "עמימות ממשית" לגביה. לטענתם, כאמור לעיל, יתכן שתוחלת החיים תהיה נמוכה באופן משמעותי לעומת הערכתה של ד"ר פרבר. התובעים מתנגדים לפסיקה בדרך זו.  12. סוגיית התשלום העיתי מוסדרת בסעיף 6 לחוק הפיצויים ובתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים עיתיים), תשל"ח-1975.  הכלל הוא פיצוי בתשלום חד פעמי והחריג לכלל הוא תשלום עיתי. לכל אחת מדרכי התשלום יתרונות וחסרונות.  עמד על כך כב' השופט ת. אור בעניין רחמים, כי דרך הפיצוי הרגילה היא בתשלום חד פעמי. בדרך זו בית המשפט פוסק כי ישולמו באחת ההוצאות והפסדים הצפויים לנפגע בשארית חייו. חלק מפריטי הנזק, כמו הפסד כושר השתכרות, עזרת הזולת, עזרה רפואית וסיעוד בעתיד, נקבעים על בסיס חזקות עובדתיות, אומדנות והשערות. יתרונו של התשלום החד פעמי שהוא מביא את הדיונים המשפטיים לסופם ומונע צורך לחזור אל בית המשפט כל אימת שמי מהצדדים מבקש להביא שינוי בסכום התשלום העיתי שנקבע, ובכך נחסכים זמן וממון בגין התדיינויות חוזרות. הנפגע יודע כמה כסף עומד לרשותו ויכול לתכנן את עתידו בהתאם. הנפגע גם אינו סמוך עוד אל שולחן הדיונים כדי לקבל את המגיע לו ואינו נדרש להוכיח את נכותו מחדש, ובכל אלה יש תמריץ לשיקומו. נמנע גם החשש הקיים במקרה של תשלומים עיתיים, שמא בעתיד הנתבע לא יוכל עוד לעמוד בחיוביו כלפי התובע. 13. בצד יתרונות התשלום החד פעמי, ניצבים יתרונות התשלומים העיתיים. בדרך זו של תשלום לא קיים חשש של פיצוי יתר או חסר בשל אומדן מוטעה של תוחלת החיים של הנפגע.  יתרון נוסף של התשלום העיתי הוא ביכולת להתאים את הפיצוי לעלות חייו של הנפגע בתקופות שונות בחייו. כך למשל יתכן הבדל בעלות המחייה בין מוסד ובית.  כשנפסק תשלום חד פעמי על בית המשפט לצפות היכן יתגורר התובע כל ימיו. לעומת זאת, כשנפסקים תשלומים עיתיים ניתן לחזור  אל בית המשפט כדי לשנות את שיעורם בהתאם לשינוי הנסיבות וקטן החשש לקיפוח התובע או הנתבע. זאת ועוד - התשלומים העיתיים מונעים עיוותים הנובעים מחישובים המבוססים על חזקות והערכות אשר לעיתים מתגלות כלא נכונות. לבסוף - תשלומים עיתיים מבטיחים שלא יווצר מצב בו כספים שיקבל הנפגע ינוצלו מהר מדי והוא יישאר בחוסר כל באחרית ימיו.   כב' השופטת שטרסברג-כהן ב-רע"א 4932/97 אסרף נ' המגן חברה לביטוח  פ"ד נג(5) 129, בעמ'  138,עמדה על כך כי יש לקבוע תשלומים עיתיים במקרים בהם קיימת אי ודאות גדולה ביחס לתוחלת חייו, ליציבות מצבו ולצרכיו העתידיים של הנפגע.  14. ניתן איפוא לסכם ולומר כי  תשלום עיתי ייפסק בעיקר במקרים בהם יש מחלוקת ממשית לגבי תוחלת חייו של הנפגע, כמו קיומו של פער משמעותי בין המומחים השונים בנושא זה, וכן במקרים בהם ישנו ספק בנוגע למקום שהותו של הניזוק בעתיד והיקף העלויות שידרשו לכיסוי צרכיו, ובמקרים בהם קיימת עמימות משמעותית לגבי מצבו הרפואי בעתיד. 15. בענייננו, לא מתקיימים שיקולים המצדיקים לחרוג מהכלל ולפסוק לתובע תשלום עיתי. עמדתה של ד"ר פרבר בעניין תוחלת חייו של התובע  ברורה וכאמור לעיל, לא מצאתי הצדקה לסטות מהערכתה או לקבוע כי קיימת עמימות ממשית לגבי תוחלת חייו של התובע. כמו כן, לא שוכנעתי כי ישנו ספק ממשי לגבי עלויות החזקתו של התובע בעתיד. אני סבורה כי ראוי לאפשר לתובע להמשיך ולשהות במסגרת ביתית, בקרב משפחתו התומכת והמסורה. אעיר כי  הנתבעים כלל לא הציגו בפני נתונים המראים כי אם ישהה התובע בעתיד במוסד יקטנו הוצאותיו. אשר על כן, אפסוק לתובע פיצוי חד פעמי. בסיס ההשתכרות של התובע 16. התובע נפגע בהיותו כבן 18 ו-9 חודשים. התובע השלים 9 שנות לימוד, ונשר מבית הספר בכיתה י', בהיותו בגיל 16. לתובע אין תעודת בגרות או תעודת גמר. התובע החל לעבוד במוסך של אביו בגיל 15 ועבד במוסך כ-4 שנים, עד שנפצע בתאונה. אביו העיד כי התובע היה בעל מקצוע מצוין וביצע את כל העבודות במוסך. האב אישר כי התובע סבל מבעיות קשב וריכוז, אך אלה לא הפריעו לו בעבודתו במוסך. לדברי האם בעדותה, האב שילם לתובע סכום אותו לא ידעה לנקוב, כשכר עבודה, וכן נשא בהוצאותיו. 17. בא כוח התובע טען כי על אף ששכרו של התובע לפני התאונה היה נמוך מהשכר הממוצע במשק, יש לחשב את הפסד כושר השתכרותו של התובע בעתיד על פי השכר הממוצע במשק לאור ההלכה שנקבעה בע"א 10064/02  מגדל נ' אבו חנא (2005) (להלן - "עניין אבו חנא") הקובעת כי חישוב הפיצוי בגין אובדן כושר ההשתכרות של קטינים צריך להיעשות על בסיס השכר הממוצע  במשק, אלא אם הוכחו נסיבות מיוחדות המצדיקות לסטות משכר זה כלפי מטה או כלפי מעלה. לטענת בא כוח התובע, נוכח העובדה שהתובע עבד לפני התאונה באופן חלקי במוסך של אביו כעבודה זמנית עד למועד גיוסו, והיותו על סף קטינות ובתחילת דרכו בשוק העבודה בעת התאונה, אין לתת משקל ממשי לשכרו לפני התאונה ויש לחשב את הפסדי ההשתכרות לעתיד לפי השכר הממוצע במשק. הנתבעים  טענו כי התובע לא הוכיח את שכרו לפני התאונה, ומכל מקום, שכרו היה נמוך מהשכר הממוצע במשק. לטענתם התובע החל לכתוב את "סיפור חייו" טרם התאונה ויש לחשב את שכרו לעתיד לפי 5,000 ₪ לחודש. "סיפור חייו" של התובע טרם התאונה 18. ד"ר אור, המומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי, סיכם את התרשמותו ממצבו של התובע בהתבסס על תיקו הרפואי של התובע מילדותו ונעוריו ומבדיקתו את התובע ושיחה עם הוריו, כדלקמן:   "מדובר בבן 22 אשר קודם לתאונה הנדונה סבל מהפרעה התפתחותית עם קשיים מוטוריים, שפתיים והתנהגותיים וכן אובחן כסובל מADHD. על כן היה מטופל במרפאה להתפתחות הילד, היה בגן טיפולי והחל ללמוד בבית ספר באיחור. תפקודו הלימודי מתואר כלקוי, נזקק לכיתה טיפולית לפחות בחלק מהזמן, וכן תואר טיפול בריטלין בשל הפרעות קשב והיפראקטיביות. הוא נשר מן הלימודים בכיתה י' ועבר לעבוד עם אביו. בגיל 16 על רקע הרזיה קיצונית היה בטיפול פסיכולוגי ואף אושפז למספר ימים בחשד לאנורקסיה נרבוזה. עם זאת, מבחינה חברתית תואר תפקוד תקין, היה בקשר עם חברים והייתה לו חברה, כמו כן, תואר כי תפקד טוב בעבודה אצל אביו במוסך. לא בדקתיו בתקופה זו וקשה להגיע להערכה מיטבית, אולם להערכתי, סבל הנבדק מקשיים נירוטיים כלשהם קודם לתאונה הנדונה, שאני מעריכם, על פי אומדן, בנכות נפשית של 5% וזאת כאשר נלקח בחשבון גם כי יכולותיו הבסיסיות היו כנראה נמוכות מהממוצע" . 19. טרם שאדון בהשפעת עברו של התובע על קביעת בסיס השכר לצורך חישוב הפסדיו בעתיד, אסיר מהדרך את טענת הנתבעים כנגד קביעתו של ד"ר אור כי התובע סבל מנכות נפשית קודמת בשיעור של 5% בלבד. לטענת הנתבעים, ראוי היה לקבוע כי נכותו הקודמת גבוהה יותר. דין הטענה להידחות. הנתבעים נמנעו מלזמן את המומחה לחקירה על חוות דעתו ולא מיצו את הזכות העומדת להם לנסות ולקעקע את קביעותיו של המומחה. ראו: "מינויו מטעם בית המשפט של מומחה מוסכם על הצדדים הוא נוהג רצוי, שיש לעודדו (ע"א 521/77[4]). כפועל יוצא ממינויו של המומחה אין הצדדים צריכים להביא ראיות נוספות ולחקור עדים, ובכך שכרם; מאידך גיסא, מוגבלת, כמובן, יכולתם לערער על מסקנות המומחה. הצדדים רשאים לחקור את העד המומחה (אלא אם כן הסכימו במפורש שלא לערער על חוות הדעת - ראה פרופ' א' הרנון, דיני ראיות (המכון למחקרי חקיקה ע"ש הרי סאקר, כרך ב, תשל"ז) 307- והם אף רשאים לדרוש מן המומחה הבהרות בכתב על חוות-דעתו (תקנה 134(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984); אולם עדות נוספת של מומחה תובא על-ידי הצדדים רק ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו (תקנה 130(ב) לתקנות). עקב ההגבלה על יכולתם של הצדדים להביא ראיות נוספות מצטמצמת ממילא יכולתם לשכנע את בית המשפט בטעותו של המומחה, והיא מתמקדת בעיקר בטענות עיוניות לגבי נכונות מסקנותיו. טענות אלו חייבות למצוא ביטוין בחקירתו של העד, כי זו שיטת המבחן של הראציונאליות של מסקנותיו (הדגשה שלי י.ו)" (עא 323/85 מדינת ישראל נ'  מזרחי, פ"ד לט(4) 185, 189 ( 1985) הערכתו של ד"ר אור כי לתובע 5% נכות קודמת בתחום הנפשי נראית לי סבירה ומתיישבת עם החומר הרלוונטי שעמד לעיונו ועם התרשמותו הבלתי אמצעית מהתובע. משלא נחקר המומחה על הערכתו זו, אין מקום לסטות הימנה. 20. ולעצם העניין - כאמור לעיל, התובע סיים 9 שנות לימוד, ללא כל תעודת גמר והחל מגיל 15 יצא למעשה לשוק העבודה. מחוות דעתו של ד"ר אור עולה כי נכותו של התובע בתחום הנפשי השפיעה על תפקודו לפני התאונה. התובע סבל מהפרעה התפתחותית עם קשיים מוטוריים, שפתיים והתנהגותיים וכן אובחן כסובל מADHD. בעקבות אבחנות אלה טופל התובע במרפאה להתפתחות הילד, למד בגן טיפולי והחל ללמוד בבית ספר באיחור. תפקודו הלימודי מתואר כלקוי, והוא נזקק לכיתה טיפולית לפחות בחלק מהזמן. התובע אובחן כסובל מהפרעות קשב והיפראקטיביות. מסקנתו של ד"ר אור היא כי יכולותיו הבסיסיות של התובע לפני התאונה היו כנראה נמוכות מהממוצע. מסקנה זו, המבוססת היטב על סיפור חייו של התובע עוד מראשית ימיו בגן הילדים ובהמשך, בשנות לימודיו בבית הספר, מצדיקה במקרה זה לסטות מהכלל שנקבע בעניין אבו חנא באופן שחישוב אובדן כושר השתכרותו של התובע בעתיד יעשה על בסיס שכר נמוך מהשכר הממוצע במשק. ראו: "ככלל, הנחת המוצא היא כי בסיס השכר המיוחס לקטין לצורך חישוב אבדן השתכרותו ב"שנים האבודות", יהיה כגובה השכר הממוצע במשק (עניין אבו-חנא, בעמ' 64-61; ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פס' 15 11.4.2006)). אכן זוהי הנחת המוצא, אך מובן כי בנסיבות המתאימות, מקום בו התשתית הראייתית מצדיקה זאת, ניתן לחרוג מהנחה זו - בין מעלה ובין מטה. אלא שסטייה זו תעשה, רק מקום בו לַראיות ולאינדיקציות לגבי הנפגע הקטין יש "משקל רב והן מלמדות בהסתברות גבוהה כי הקטין אמנם היה משתלב בעתיד במקצוע מסוים (או, לחלופין, כי היה מתקשה למצוא לו מקום בעבודה מכניסה)" (עניין אבו-חנא, עמ' 63). [ע"א 4022/08 אגבבה נ' המועצה המקומית פרדס חנה כרכור  (2010)]. ובהמשך: "הנתונים השונים שהובאו לגבי ניר, מציירים תמונה כוללת של קשיים במגוון רחב של יכולות - קוגניטיביות, תפקודיות ונפשיות - ועולה כי בכל אחד מן ההיבטים היו קשייו של ניר ניכרים ומשמעותיים. כל אלה, בהצטברם, שכנעו את הערכאה המבררת כי ניר היה מתקשה להגיע לדרגת השכר הממוצע במשק. יודגש: קביעות אלה ביסס בית המשפט על נתונים ספציפיים, אינדיווידואליים - נתוניו של ניר - ולא על-יסוד נתוניה של קבוצה כזו או אחרת, ובוודאי שלא על בסיס השתייכותו לקבוצת ילדים בעלי צרכים מיוחדים. נראה כי לדרגת הקשיים הספציפיים של ניר, ולרוחב התפרסותם, היתה השפעה מכרעת במקרה זה על החלטת בית המשפט קמא" (שם). ראו עוד רע"א 7490/11 פחרי נ מנורה מיום 28.12.11. 21. אשר על כן, בהתחשב בתשתית הראייתית שהונחה בפני ובמכלול הנתונים, לרבות - ההפרעה ההתפתחותית ממנה סבל התובע לפני התאונה, הערכת המומחה בתחום הנפשי כי יכולותיו הבסיסיות של התובע נמוכות מהממוצע, עזיבתו את הלימודים בגיל 15, חוסר הבהירות בעניין יכולתו לשרת בצבא (ראו עדותו של התובע כי הצבא לא רצה לגייס אותו בעמוד 67 בפרוטוקול), נכותו הנפשית שקדמה לתאונה,  עבודתו כ-4 שנים לפני התאונה במוסך של אביו בשכר נמוך מהשכר הממוצע במשק - כל אלה במצטבר מלמדים כי התובע החל "לכתוב את סיפור חייו" לפני התאונה וניתן להסיק בהסתברות גבוהה כי התובע היה מתקשה להגיע לדרגת השכר הממוצע במשק. בהעדר ראיות לגבי השתכרותו של התובע לפני התאונה, אעמיד את הפסד השכר לעבר על בסיס של 4,000 ₪ נטו ולעתיד החל ממועד מתן פסק הדין על בסיס של 6,800 ברוטו ובניכוי מס - 6,500 ₪ נטו. חישוב הנזק נתונים בסיסיים 22. תאריך לידה של התובע - 20.7.87. מועד התאונה - 6.4.06. נכותו הרפואית והתפקודית של התובע בעקבות התאונה -  100%. בעת התאונה היה התובע כבן 18 שנים. במועד פסק הדין התובע כבן 25 שנים. מאז התאונה ועד מועד פסק הדין חלפו 73 חודשים. מעת שחרורו של התובע מבית חולים ועד מועד מתן פסק הדין חלפו 65 חודשים. תוחלת חיים, בהתאם להערכת ד"ר פרבר - 63 , עוד 38 שנים.  מקדם היוון - 271.89. ממועד תום תוחלת חייו ועד לגיל פרישה של 67 (לצורך חישוב השנים האבודות) - 4 שנים. מקדם רגיל -  45.17 - מקדם כפול - 0.3252. מגיל פרישה ועד לתוחלת חיים לצורך חישוב הפסדי פנסיה - 13 שנים. מקדם רגיל - 129.04. מקדם כפול - 0.2890. בסיס שכר לצורך חישוב הנזק - 4,000 ₪ נטו לעבר ו -6,500 ₪ נטו לעתיד. הפסד שכר לעבר 23. מאז התאונה ועד מועד מתן פסק הדין חלפו 73 חודשים. לפיכך, ובהתאם לקביעתי לעיל לפיה יש לחשב את הפסד השכר בעבר לפי שכר חודשי של 4,000 ₪ נטו החישוב הינו כדלקמן: 4,000 ₪ x  73 חודשים = 292,000 ₪ ובצירוף ריבית והצמדה מאמצע התקופה = 338,479 ₪ ובמעוגל 338,500 ₪. הפסד שכר לעתיד 24. 6,500 ₪ נטו x  38 שנים. היוון 271.8903 =  1,767,285 ₪ ובמעוגל 1,767,300 ₪. הפסד השנים האבודות 25. כאמור, מקבלת אני את הערכתה של ד"ר פרבר כי תוחלת חייו של התובע תקוצר ב -17 שנים. לפיכך, זכאי התובע לפיצוי על הפסד שכר בשנים האבודות לתקופה של 4 שנים, מגיל 63  תוחלת חייו הצפויה עד גיל 67 חזקת גיל פרישה מעבודה - ראו  ע"א 1972/03 שרון נ' רקובה מיום 11.1.05: "ניתן לקבל כ "הנחת עבודה" את החזקה הניתנת לסתירה כי שכיר המצוי אך בהתחלת דרכו בעבודה, או שטרם הגיע לגיל העבודה, עשוי להתמיד בעבודתו, עד הגיעו לגיל 67 שנים". (ראו עוד ע"א 9079/04 לילך נ' לאופר מיום 15.4.07 וכן  ע"א 10990/05 , פינץ נ' הראל חב' לביטוח 2006, להלן -  עניין "פינץ"). לפיכך החישוב הוא כדלקמן: 30% משכר של 6,800 ₪ (ראו עניין פינץ) =2,000 ₪ (במעוגל) X  מקדם היוון 45.17 X מקדם כפול 0.3252  = 30,000 ₪ (במעוגל). הפסד פנסיה 26. צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 קובע כי החל מיום 1.1.2008 זכאי כל עובד שכיר לביטוח פנסיוני. הנתבעים טענו כי אין לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד פנסיה, נוכח הקיצור בתוחלת חייו וההלכה שנקבעה בעניין פינץ כי שיעור ההפסד של 30% מהשכר הממוצע במשק לצורך חישוב השנים האבודות, משקלל כבר את מכלול הנתונים המשתנים לאורך חייו של אדם ממוצע לרבות הפסדי פנסיה. דין הטענה להידחות. הכללת הפסדי הפנסיה במסגרת 30% שיעור ההפסד משכר הממוצע במשק מתייחסת לתביעת עיזבון של קטין שנהרג בעת התאונה והחישוב מתייחס לתקופה של  אובדן השתכרות של  46 שנה. לכן נקבע כי החישוב המתמשך לאורך שנים רבות משקלל את מכלול הנתונים המשתנים לאורך השנים בהן הנפגע היה חי אלמלא התאונה, לרבות פיצוי בגין הפסדי הפנסיה. ראו דברי כב' המשנה לנשיא השופט א. ריבלין: "שלוש חזקות עובדתיות שתקבענה את שומת הפיצוי בעניינו של קטין: השכר הממוצע במשק, שיעור הפסד של 30% ותקופת השתכרות של 46 שנים. חישוב זה, המתמשך לאורך שנים רבות, משקלל את מכלול הנתונים המשתנים לאורך תוחלת חייו של אדם, כמו-גם את הנתונים המשתנים בין אדם לאדם: תקופת הכשרה לעבודה, תקופת עבודה עם הפסקות מסוימות, התקדמות בעבודה, צבירת חסכון לקראת יצירת קרן פנסיה, ועוד כיוצא באלה. התוצאה המתקבלת מציעה פיצוי הולם לכלל הפסדי ההשתכרות של קטין לרבות הפסדי הפנסיה" (עניין פינץ הדגשה שלי י.ו) בעניינו, הפיצוי בגין השנים האבודות - הכולל כבר את הפיצוי בגין הפסדי הפנסיה בשנים אלה, מתייחס לתקופה קצרה של 4 שנים בלבד. ואכן, לגבי תקופה זו אין מקום לפסוק לתובע הפסדי הפנסיה. ברם לגבי יתר תקופת חייו של התובע - משך 38 שנים ( מהיום עד גיל 63) זכאי התובע לפיצוי בגין הפסדי פנסיה כמקובל. 27. אשר על כן, יש לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי פנסיה, למעט לגבי התקופה של השנים האבודות, כדלקמן: חישוב הפנסיה יערך לפי 70% משכר של 6,800 ₪  = 4,760 ₪, למשך 13 שנה. מקדם רגיל - 129.04 מקדם כפול - 0.2890 = 177,512 ₪. בניכוי הפרשות מעביד בתקופה של השנים האבודות (4 שנים - X שני מקדמי ההיוון) סך כ- 9,000 ₪ = 168,500 ₪ . בניכוי 5.5% הפרשות עובד לתקופה של 38 שנים = 97,220 ₪. לפיכך סך הפיצוי בגין אובדן פנסיה =71,300 ₪ במעוגל.   עזרת צד ג' 28. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לראש הנזק של עזרת צד שלישי. על פי קביעתה של ד"ר פרבר, התובע "זקוק לעזרה מלאה במשך 24 שעות ביממה. בחלק מהפעולות - בהעברות וברחצה זקוק לעזרה של שני אנשים" לאור קביעותיה של ד"ר פרבר, מציע בא כוח התובע לערוך את החישוב בגין עלות המטפלים כדלקמן: עלות מטפל ישראלי למשך 24 שעות ביממה, בהעסקה ישירה, בהתאם לחוות דעתו של מר הריס, מנכ"ל חברת כוח אדם בסיעוד, שהוגשה מטעם התובעים עומדת על כ- 16,000 ₪ בחודש, כאשר סכום זה אינו כולל הוצאות נסיעה ותנאים סוציאליים. לכך יש להוסיף עלות מטפל ישראלי נוסף לסופי שבוע וחופשות וכן מטפל נוסף הנדרש לסירוגין במהלך שעות היממה. כן נדרש חונך ישראלי שעלותו היא כ- 5,000 ₪ לחודש לפי 50 ₪ לשעה למשך 5 שעות ביום. בסה"כ סבור בא כוח  התובע שעלות המטפלים היא 23,000 ₪ לחודש. לטענת בא כוח התובע, כיום מועסקים על ידי התובעים עובדים פיליפינים אשר אינם מבינים את שפתו של התובע ואינם מצליחים לתקשר עימו. רק בשנה האחרונה התחלפו כ- 20 עובדים שונים. אעיר כי בעניין זה ניתנו נתונים שונים על ידי התובעים כאשר בחקירות העדים ניתן היה להבין כי בשנתיים האחרונות לא התחלפו המטפלים. בא כוח התובע מפנה לעדותה של ד"ר פרבר אשר הדגישה את החשיבות שהמטפלים יהיו ישראלים. אף התובע העיד כי יש לו קושי לתקשר עם העובדים הזרים. התובע הדגיש כי הקשר החברתי היחיד שיש לו פרט לקשר עם הוריו הוא הקשר עם המטפלים ולכן יש חשיבות רבה לקשר זה, לא רק בתחום הסיעודי אלא גם בתחום החברתי, הנפשי והשיקומי. אימו הוסיפה כי קשיי התקשורת מביאים לחיכוכים רבים בין התובע למטפלים. בנוסף לעלות המטפלים, טען בא כוח התובע כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין  "עזרת אחר" - לטענתו הוריו של התובע סעדו אותו מאז התאונה, במהלך החודשים בהם היה מאושפז. אביו של התובע החסיר ימי עבודה רבים ונגרמו לו הפסדי הכנסה. בא כוח התובע העמיד את ראש הנזק בגין עזרת בני משפחה בתקופת האשפוז על סך 150,000 ₪, ומעת שחרורו של התובע מבית החולים ועד תוחלת חייו על סך 5,600 ₪ לחודש, זאת לנוכח העזרה המלאה לה זקוק התובע לרבות ניקיון, כביסה ועוד, עזרה שלטענתו לא ניתן להעמיס על המטפלים. 29. הנתבעים  טענו כי התובע סובל משיתוק מלא בגפיים תחתונות, ואולם כפי שנקבע על ידי ד"ר פרבר, התובע מסוגל להניע את ידיו ולפיכך הוא מסוגל לנייד כסא גלגלים לבד, לאכול בעזרת סכום מותאם, לאחוז כוס שתייה ועוד. הנתבעים נסמכים גם על האמור בחוות דעתו של פרופ' ירניצקי כי התובע סובל מחולשה בידיים, אך הוא מסוגל להרים חפצים תוך שימוש בשרירים פרוקסימליים. מכאן, לטענת הנתבעים, שהתובע אינו קוואדרופלג ואינו נזקק לעזרה מלאה. לטענת הנתבעים, על אף שד"ר פרבר סברה כי התובע זקוק לעזרה בהיקף של 24 שעות ביממה, אין המדובר בעזרה סיעודית בכל שעות היממה ופעולות הסיעוד מסתכמות ברחצה, הלבשה, הגשת מזון, וליווי בעת יציאה מהבית. לפיכך, העזרה האקטיבית הדרושה לתובע היא לכל היותר בכ-3 שעות ביממה. ביתר שעות היממה נזקק התובע להשגחה בלבד. לעניין מספר המטפלים הנחוץ לתובע מציינים הנתבעים כי לפי קביעת ד"ר פרבר, זקוק התובע לשני מטפלים רק לצורך רחצה והעברה ממקום למקום. הנתבעים מדגישים כי כפי שעולה מעדות ד"ר פרבר, ניתן להיעזר לצורך העברת התובע מהמיטה לכיסא ובחזרה במנוף. סירוב התובע להיעזר במנוף עקב סחרחורות הוא בלתי סביר ואינו מתיישב עם חובתו על פי דין להקטנת נזקיו. עוד  טענו הנתבעים כי אמנם ד"ר פרבר ציינה כי רצוי שהמטפלים יהיו דוברי עברית, ואולם הפיצוי בגין העסקת מטפל נועד לספק עזרה סיעודית ולא פונקציה חברתית וכי את הפיצוי בגין "חיי חברה אבודים", לא ניתן לגלם בפיצוי בגין העזרה הסיעודית. לסיכום  - על פי הנתבעים, התובע, בדומה לנפגעים אחרים, זקוק למטפל אחד בלבד, בעלות של 7,000 ₪ לחודש כעולה מחוות הדעת של גב' רותי שפירא שהוגשה מטעמם. 30. אין חולק כי נוכח פגיעתו הקשה של התובע  הוא נזקק ויזדקק בעתיד להשגחה וסיעוד במשך כל ימי חייו. המחלוקת היא בשאלת היקף העזרה לה יידרש התובע. מספר שאלות מתעוררות בראש הנזק של עזרת צד ג' - זהות המטפלים (ישראלים או עובדים זרים); מספר המטפלים להם זקוק התובע במהלך שעות היממה; עלות העסקת המטפלים; פיצוי נפרד בגין עזרה בעבודות משק הבית; פיצוי בגין העסקת חונך ישראלי.   זהות המטפלים 31. הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי על מנת לספק את צרכיו הסיעודיים של הניזוק הקשה, ומכוח חובת הקטנת הנזק, יש להעדיף העסקה של עובדים זרים אשר עלותם נמוכה יותר, על פני עובדים ישראלים, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות לסטות מהכלל. ראו: "חובת הקטנת הנזק מחייבת העסקה של מי שעלותו נמוכה יותר, העובד הזר, אלא אם יש יתרון ממשי לעובד ישראלי. יתרון כזה, אשר מצדיק את העסקתו של עובד ישראלי על-אף עלותו הגבוהה יותר, דרוש הוכחה. ... המקרים הרבים של העסקת עובדים זרים מדברים בעד עצמם ומעידים על היתרון שבהעסקתם על פני העסקת עובדים ישראלים. על-כן יש לצאת מהנחה שניתן וראוי בדרך-כלל להעסיק עובד זר בסיעוד של הנפגע". (ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר, פ"ד נד(4) 450, ע' 460 (2000) להלן -"עניין אקסלרד") כן ראו דברי כב' השופט (כתוארו אז) א. גרוניס בע"א  1164/02קרנית נ' בן חיון (2005), בפסקה  10: "המשיב טוען כי לאור העובדה שהוא נפגע בגיל מאד צעיר, מחייבים צרכיו החברתיים העסקת מטפל ישראלי המדבר את שפתו ומכיר את עולמו. העלות החודשית הגבוהה של העסקת שני מטפלים ישראלים, כך על פי המשיב, מצריכה את הגדלתו של הסכום החודשי שנקבע עבור סיעוד. כזכור, בית המשפט המחוזי קבע סכום חודשי של 12,750 ש"ח החל משעה שהמשיב יגיע לגיל 25. עד הגיעו לגיל זה נפסקו סכומים נמוכים יותר, אליהם נתייחס בהמשך. מן ההיבט העקרוני, אין מקום לפעול בדרך שונה מזו שנקבעה בפרשת אקסלרד. באותו מקרה נפסק כי חובת הקטנת הנזק מחייבת להעסיק בסיעוד הנפגע, בדרך כלל, עובד זר, שעלותו נמוכה יותר מזו של עובד ישראלי (שם, בעמ' 457). יצוין, כי סכום הפיצויים שנקבע בפרשת אקסלרד - 12,000 ש"ח לחודש בגין סיעוד - מבטא את הסיכון כי במשך פרקי זמן מסוימים לא ניתן יהיה להעסיק עובדים זרים או שעלות העסקתם של עובדים אלה תגדל. זאת ועוד, סכום הפיצוי האמור אף כולל בתוכו תשלום עבור עובד ישראלי שיחליף את העובד הזר בסופי שבוע ובזמן שהלה יעדר. אכן, לעיתים ייתכנו נסיבות בהן יהיה לעובדים ישראליים יתרון ממשי, המצדיק העסקתם חרף העלות הגבוהה יותר. ברם, במקרה דנא לא השכיל המשיב להוכיח את התקיימותן של נסיבות מיוחדות כאלה (ראו והשוו ע"א 3417/00 יניב נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם))". המקרים המיוחדים המצדיקים לחרוג מהכלל האמור הם אלה בהם הניזוק נפגע באופן שהוא אינו מסוגל לתקשר עם הסובבים אותו, אם בעטיה של פגיעה קוגנטיבית ניכרת ואם בעטיה של פגיעה פיסית המגבילה את כושרו לתקשר. על הצורך בעזרה של מטפל ישראלי במקרים כגון אלה, ראו דעתו של כב' השופט א. ריבלין בספרו : "לתובע נפתח צוהר לתקשורת כתובה עם הסביבה. הוכח גם, שבעזרת גירויים אינטנסיביים מהסביבה מצליח התובע להתקדם, לאט לאט, בתקשורת עם הסביבה, בתגובות ובהבנה. ראוי, על כן, שהעובדים שבסביבתו של התובע יהיו ישראלים, דוברי עברית, כדי שיטלו חלק במהלך זה." ((אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים, מהדורה רביעית, 2012, עמוד 494). 32. לא זהו המקרה שלפנינו. אני סבורה כי התובע לא השכיל להוכיח את התקיימותן של נסיבות מיוחדות המצדיקות לסטות מהכלל שנקבע. ד"ר פרבר אומנם קבעה כי לדעתה בהתחשב במצבו הקוגניטיבי - התנהגותי ומצבו הנפשי - רצוי שהמטפלים יהיו דוברי עברית, כך שיוכלו למלא, לפחות חלקית, גם את הצרכים החברתיים של התובע. אולם, אני סבורה כי המענה לצרכיו החברתיים ראוי שיינתן על ידי העסקת חונך למספר שעות בשבוע ואין צורך במקרה זה להעסיק עובדים ישראלים בכל שעות היממה. אוסיף עוד כי בניגוד לעמדה המוצהרת של התובעים בדבר החשיבות שהמטפלים יהיו ישראלים, על מנת ליתן מענה לצרכיו החברתיים של התובע, הרי שבפועל, במהלך כשש שנים מאז התאונה, התובעים לא העסיקו מטפלים ישראלים, על אף שלא נטען כי הייתה מניעה לכך. התנהגות זו משקפת את עמדת התובעים הלכה למעשה בסוגיה זו ומחזקת את ההנחה כי אין מניעה להעסיק עובדים זרים. אעיר עוד כי המטפל הנוכחי שהינו הודי, מדבר עברית ברמה בסיסית. התרשמתי  כי התובע נמצא בסביבה תומכת ודוברת שפתו במרבית שעות היממה - בני משפחתו התומכת והאוהבת, הפזיוטרפיסט, ואנשי המקצוע בבריכה - כולם דוברי עברית. לפיכך, נראה כי אין להעדיף במקרה זה עובד סיעוד ישראלי  על פני עובד זר. יחד עם זאת, ועל מנת ליתן מענה לצרכיו החברתיים של התובע, אקח בחשבון בפסיקת הסכום בגין הוצאות סיעוד גם הוצאות עבור חונך למספר שעות בשבוע. היקף העזרה לה נדרש התובע 33. סדר יומו של התובע תואר על ידי אביו ואימו כדלקמן: התובע קם בשעות הבוקר המאוחרות, הולך לבריכה פעמיים בשבוע, עושה פיזיותרפיה פעמים בשבוע, מתעמל בבית חצי שעה כל יום, העובד הסיעודי מבצע עבורו את כל פעולות היום יום - האכלה, רחצה, נטילת תרופות העברה ממקום למקום ועוד. התובע צופה בטלווזיה, גולש באינטרנט, והולך לישון בשעות הלילה המאוחרות. 34. ב-ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר, פ"ד נד(4) 450, ע' 460 (2000), להלן עניין אקסלרד) נקבעה אמת  המידה על-פיה יש לקבוע את הפיצוי בגין עזרת צד ג'  לניזוק קשה הסובל משיתוק מלא בארבע גפיו. נקבע שם כי צרכיו של הנפגע הזקוק להשגחה 24 שעות ביממה ועזרה צמודה למשך 4 שעות לסירוגין, יסופקו בהתמלא התנאים הבאים: "יהיה עובד זר אשר יתגורר עמו ויספק את כל צורכי הסיעוד שלו, הן עזרה בפעולות היומיומיות והן עזרה בעבודות הבית ככל הנדרש. עובד זה גם ילווה אותו בניידותו, ובמקרים שנדרש שיהיה לו רישיון נהיגה ניתן לנסות להבטיח את הדבר. יהיה עובד מחליף, ישראלי, אשר יחליף את העובד הזר בסופי שבוע ובימי היעדרות שלו מן העבודה. בהתחשב בסיכון שבמשך פרקי זמן מסוימים לא יימצא עובד זר, או שתהיה הגבלה על הבאתם של עובדים זרים ארצה, או שעלות העסקתם תגדל, יש להוסיף לסכום העלות של הסיעוד סכום אשר יבטא סיכון זה. כן יש להביא בחשבון, שלעובד אשר יתגורר עם הנפגע יש לספק מקום מגורים בבית הנפגע, וכן שעל הנפגע לשאת בעלות צורכי היומיום של העובד, כמו מזון, מים, כביסה וכיוצא באלה" אומנם, אמת המידה שנקבעה בעניין אקסלרד משמשת קו מנחה בלבד בקביעת גובה הפיצוי בראש נזק של עזרת צד ג' ו"הרף שנקבע בעניין אקסלרד נתון לבחינה קונקרטית בכל מקרה ומקרה על פי אופי הפגיעה וצרכי הנכה". (ע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' פת  - (2010), ברם המקרים בהם יסטה בית המשפט מאמת המידה שנקבעה בעניין אקסלרד אינם שכיחים.  ראו ע"א 8536/06 כוכבי נ' כלל חברה לביטוח (2009): "חשוב להבהיר כי הפיצוי שנקבע בעניין אקסלרד נועד לשקף את הצרכים הטיפוסיים של נכים קשים הסובלים מנכות כגון קוודרופלגיה, הזקוקים לסיעוד ולעזרה במשך כל שעות היום. ברי כי בכל מקרה ומקרה ייתכנו מאפיינים ספציפיים באופי העזרה, אולם כל עוד המסגרת הכללית של העזרה מתאימה להנחות של עניין אקסלרד, הנטייה תהיה שלא לסטות מהסכום שנקבע שם, לכאן או לכאן" כן ראו ע"א 8629/07 בן ארי נ' קליידרמן (2009). 35. האם יש להחיל את האומדן שנקבע בעניין אקסלרד בעניינו של התובע? כמקובל, תמך כל אחד מהצדדים את טענותיו במומחה מטעמו לצורך הוכחת עלות העסקת מטפל. התובע הסתמך על חוות דעתם של מר הריס, מנכ"ל חברת כוח אדם, ועו"ס גב' גולדשטיין ואילו הנתבעים הסתמכו על חוות דעתו של עו"ס האס וגב' שפירא. התובע סבר כי יש לסטות כלפי מעלה מהסכום שנקבע בעניין אקסלרד נוכח צרכיו המיוחדים של התובע, משקלו העודף המחייב העסקת שני מטפלים, והפגיעות הקשות מהן סובל לרבות פגיעות קוגנטיביות ונפשיות.  הנתבעים לעומת זאת סברו כי יש לסטות מהסכום שנקבע בעניין אקסלרד  כלפי מטה שכן מצבו של התובע טוב יותר ממצב מהניזוק שם. התובע אינו סובל משיתוק מלא ב-4 גפיים אלא משיתוק בגפיים התחתונות וחולשה בידיים, והוא מסוגל להשתמש בידיו לביצוע פעולות בסיסיות כגון אכילה שתייה, הנעת כסא הגלגלים ועוד. כן טענו הנתבעים כי אין מקום להעסיק שני מטפלים ויש לחייב את התובע לעשות שימוש במנוף לצרכי העברתו. 36. בעניין אקסלרד הוערך סכום הפיצוי בסך של 12,000 ₪,  נכון ליום מתן פסק-הדין בבית המשפט המחוזי ( 30.4.1999). סכום זה בשערוך להיום עומד על סך של 15,357 ₪ לחודש. הסכום הנ"ל מכסה את  כל ההוצאות הכרוכות בסיפוק צורכי הניזוק הקשה המשותק בארבע גפיו ומתבסס על העסקת מטפל זר במשך השבוע ומטפל ישראלי בסופי שבוע, ובחופשות והעדרויות של העובד הזר. נקבע כי סכום זה הוא הסכום הראוי עבור עזרת צד שלישי לנפגע שנדרש להשגחה משך כל שעות היממה ולעזרה בפועל במשך כ-4 שעות ביום. 37. בענייננו - כאמור, ד"ר פרבר קבעה כי התובע זקוק להשגחה של מטפל אחד במשך כל שעות היממה, ובנוסף הוא זקוק לסיוע של שני מטפלים לצרכי העברות ורחצה. כעולה מחוות דעתה של ד"ר פרבר, התובע - "סובל משיתוק מלא בגפיים התחתונות ובכפות הידיים. ספסטיות ניכרת. סובל מכאבים בצוואר. כמו כן סובל מכאבי ראש קשים וסחרחורות בעת העברות... . העברות הן בעזרת שני אנשים, לא מוכן אפילו לשמוע על העברה במנוף, כי לטענתו זה גורם לו לתופעות עוד יותר קשות. שבר בלסת מפריעה לו בלעיסה. דיבורו לא תמיד ברור ולפעמים בולע מילים. ....לא עצמאי בתפקודי מיטה. זקוק לעזרה מלאה בלבוש וברחצה. מסוגל לאכול לבד בעזרת סכום מותאם אוכל חתוך המוגש לו. מסוגל לקחת כוס שתייה בתמיכת שתי אמות. שתן - עושים לו צנתורים כל 5 שעות. בין הצנתורים יש דליפה, לכן נמצא כל הזמן עם פנרוז ושקית (איסוף שתן חיצוני). לרוב לא משתמש בטיטול, רק כאשר יוצא מהבית. היו לפחות 4 אירועים של זיהום בדרכי השתן בשנה האחרונה. ... מבחינה קוגניטיבית - הורים מציינים בעיות זיכרון 'מתחיל לדבר ושוכח מה רצה להגיד'. דיבור לא ברור. לא ישן טוב, מתעורר מספר פעמים בלילה, וקורא להורים. מצב רוח ירוד מאוד. .... לא מוכן לנהוג לבד, אך גם לא מוכן שבני משפחה ינהגו ברכב. להסעות לטיפולים יש צורך להוריד אותו עד לכביש על הידיים בעזרת שני אנשים. לא יוצא מהבית לבילויים ולדבריו כל החברים עזבו אותו... " (עמ' 3 לחוות הדעת) פרופ' ירניצקי תאר בחוות דעתו את מצבו של התובע כדלקמן: "בגפיים העליונות דלדול ניכר של הכפות, עם חוסר תנועה אפקטיבית שלהן. יש כוח טוב בביצפס, ואקסטנצית כף היד היא בדרגה 4, אין כוח אפקטיבי בטריצפס. אין תחושה בכפות הידיים, למעט אצבע III משמאל ואצבע IV  מימין, בהן יש תחושה חלקית. שיתוק מלא של הגפיים התחתונות, ללא תחושה כלשהי. הפלס התחושתי הוא בגובה T3." ובהמשך: "מאז התאונה הוא טטרה - פלג למעשה עם הטבה קלה בלבד במצבו במשך הזמן. תלונותיו כיום מתמקדות בהפרעה התפקודית של הגפיים, בהפרעות בשליטה על השלפוחית, ובהפרעות זיכרון. בבדיקה ניכר קיומו של כוח שרירים במיוטומים שעד C5, עם כוח חלקי ב-C6. מתחת לגובה זה יש שיתוק מלא של הגפיים, עם הפרעת תחושה מוחלטת מתחת ל-T3. כמו כן ניכרת הפרעה בתפקוד הקוגניטיבי.".... מחומר הראיות עולה כי התובע מסוגל לאחוז סכו"ם מותאם ולהכניס את האוכל לפיו בכוחות עצמו, אך לא לחתוך את האוכל. להרים כוס שתייה עם מגבלות מסוימות. להניע חלק משרירי הידיים. להסיע עצמו בבית בכסא גלגלים, מסוגל לדבר אך לעיתים לא ברור, לצפות בטלווזיה, לגלוש במחשב ועוד. במובן זה, מצבו של התובע קל מזה של התובע בעניין אקסלרד אשר סבל משיתוק מלא בארבע גפיים. מנגד, התובע סובל מעודף משקל, סחרחורות ותחושת עילפון, וכן מבעיות קוגנטיביות, ונדרשים שני מטפלים על מנת לסייע בהעברתו וברחצה. 38.       בהתחשב בכל האמור ובשקלול כל הנתונים והשיקולים ולרבות אפשרות כי בעתיד ייעזר התובע גם במנוף לצורך ההעברות, וכן היזקקותו לחונך מספר שעות בשבוע, אעמיד את הסכום בגין עזרה צד ג' על סך של 15,000 ₪ לחודש לעתיד. אשר על כן, הפיצוי בגין עזרת הזולת הינו כדלקמן: עבור התקופה בעבר בה אושפז התובע  אפסוק סכום חודשי של 5,000 ₪  בגין סיוע בני משפחה וצד ג' מעבר לסיוע הרגיל. התובעים אומנם טוענים כי שילמו סכום של כ-16,000 ₪ לחודש עבור מטפל בעת האשפוז, אולם הסכום נראה מוגזם ומכל מקום, לא הומצאו קבלות אלא הצהרות בלבד ללא שהמצהיר הובא לעדות. התובע היה מאושפז 10 חודשים לפיכך זכאי לסכום של 50,000 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע התקופה סך 67,000 ₪ (במעוגל). ממועד שחררו ועד היום -  מאחר והפיצוי בגין תקופת העבר מהווה נזק מיוחד הטעון הוכחה, ובשים לב לקבלות חלקיות שהמציאו התובעים, אפסוק פיצוי גלובלי של 12,000 ₪ לחודש. עבור 65 חודשים סך של 780,000 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע התקופה סך 865,000 ₪ במעוגל. אביו של התובע טוען כי נגרמו לו הפסדי שכר בעבר עת שהה ליד מיטת בנו בבית החולים ואף לאחר מכן. האב לא הוכיח הפסדי שכר ומכל מקום, משעה שנפסק פיצוי בגין עזרה בעבר אף לתקופת האשפוז, אין לפסוק סכום נוסף בגין הפסד שכר, שאחרת מפוצה התובע פעמיים. אשר לעזרת צד ג' בעתיד אני פוסקת סכום של 15,000 ₪  לחודש x 38 שנים עד גיל 63, מקדם היוון 271.89 = 4,078,350 ₪. בסך הכול הפיצוי עבור עזרת צד ג' בעבר ובעתיד 5,010,350 ₪. עזרת אחר 39. אין מקום לפסוק לתובעים פיצוי נפרד בגין "עזרת אחר" לצורך ביצוע עבודות משק הבית וכיוצא בזה. הכלל שנקבע הוא כי הפיצוי בגין עזרת צד ג' כולל גם פיצוי בגין העזרה בעבודות הבית של הנפגע ככל הנדרש. ראו: "...יהיה עובד זר אשר יתגורר עמו ויספק את כל צורכי הסיעוד שלו, הן עזרה בפעולות היומיומיות והן עזרה בעבודות הבית ככל הנדרש. עובד זה גם ילווה אותו בניידותו, ובמקרים שנדרש שיהיה לו רישיון נהיגה ניתן לנסות להבטיח את הדבר" (עניין אקסלרד פסקה י"א). כן ראו: "הנושא הראשון המצדיק התייחסותנו נוגע לראש הנזק של עזרת הזולת. ההלכה המנחה לעניין כימות סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה ניתנה בעניין אקסלרד. באותו מקרה נקבעו קריטריונים מנחים בשאלת הפיצוי המגיע לנכים קשים, אשר סובלים מנכות רב-מערכתית, כגון קוודרופלגיה, וזקוקים לסיעוד, עזרה והשגחה במשך כל שעות היממה. בית המשפט אמד את סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה בסכום של 12,000 ש"ח בחודש, למועד מתן פסק הדין דשם, באומרו כי סכום זה נועד לכסות את ההוצאות הכרוכות בהעסקת עובד זר שיספק את כל צרכי הסיעוד, הן עזרה בפעולות היומיומיות והן עזרה בעבודות הבית. כמו כן, נאמר שם כי סכום זה נועד לכסות הוצאות נוספות, כגון צרכי המחיה של אותו עובד שיתגורר בבית הנפגע, ושכרו של עובד מחליף, שיסעד את הניזוק בימים בהם נעדר העובד הזר מעבודתו. עוד נאמר, כי סכום הפיצוי שנקבע אף נותן ביטוי לסיכון כי תהיינה תקופות בהן לא יימצא עובד זר ולסיכון כי עלות ההעסקה תגדל." (ע"א 1617/06 מנורה חברה לביטוח נ' סעדה  (2008)) התאמת דיור 40. הפיצוי בגין התאמת דיור נועד לממן את ההפרש בין עלות הדיור של הנפגע אלמלא התאונה לבין עלות הדיור בפועל הנובעת בחלקה מהמוגבלויות שנוצרו עקב התאונה. הפיצוי הוא בגין עלות ההתאמות והשינויים שיש לבצע בדירה כתוצאה ממוגבלויותיו של הנפגע. התובע מתגורר כיום בבית הוריו. מהעדויות עולה כי בחצר בית ההורים הוקמה עבור התובע יחידת דיור בת 40 מ"ר, עבורו ועבור המטפל.   ד"ר פרבר קבעה בחוות דעתה כי התובע "זקוק לדירה בקומת קרקע מותאמת לגישה עם כיסא גלגלים מהחניה, עם מעברים רחבים, חדר רחצה ושירותים מרווח, כך שאפשר לרחוץ אותו בישיבה על כיסא שירותים. בדירה חדר נוסף למטפל. מערכת מיזוג אוויר לחודשי הקיץ והחורף בשל ההפרעה בויסות החום אצל נפגעי עמוד שדרה צווארי." ד"ר פרבר לא נדרשה לעלויות ולעניין זה הסתמכו שני הצדדים על חוות דעתו של המומחה מטעם התובע, השמאי מר ברלינר אשר קבע כי עלות התאמת הדיור הינה בסך 255,000 ₪. לפיכך אפסוק לתובע סכום זה כפיצוי בגין התאמת הדיור. מעלון - מעלית 41. סכום התאמת הדיור שהציע המומחה מר ברלינר מורכב מעלות של 160,000 ₪ עבור בניית יחידת דיור לתובע לצד בית הוריו, 80,000 ₪  עלות מעלון מהכניסה לשטח הבניין עד דלת הדירה ו-15,000 ₪ עבור פיקוח הנדסי על כלל הפרויקט. על אף קביעה זו, טען בא כוח התובע בסיכומיו כי יש לפסוק לתובע פיצוי נוסף בסך של כ -250,000 ₪ עבור מעלית. לטענתו,  הצורך במעלית, במקום מעלון עליו המליץ המומחה מטעמו, מר ברלינר, עלה מחקירותיהן  של אמו של התובע, ד"ר פרבר, ועו"ס גב' גולדשטיין. טענת בא כוח התובעים תמוהה נוכח העובדה שעבור התובע נבנתה יחידת דיור נפרדת בקומת קרקע הצמודה לבית הוריו ואין לתובע כל צורך לעשות שימוש במעלית.   המעלון עליו המליץ מר ברלינר נועד להקל על התובע במעלה מדרגות חיצוניות המובילות לדירתו ובית הוריו. במדרגות אלה אין צורך במעלית ולא ברור אם ניתן בכלל להתקינה. אוסיף ואציין כי לא ניתן ללמוד מדברי העדות לעיל כי יש צורך בהתקנת מעלית מחוץ למבנה. הגישה לבית 42. ביתו של התובע מרוחק מהכביש ואין אליו גישה הולמת לכסא גלגלים. המומחה ברלינר מתאר את המקום במילים הבאות:  "הגישה ממקום החניה אל הדירה היא על ידי שביל אספלט משובש באורך כ-40 מטר, הכולל 15 מדרגות מאבן, בגובה לא אחיד. " התובעים  אמדו את עלות התאמת שביל הגישה לבית בכ-800,000 ₪. המומחה מר ברלינר הדגיש כי חוות דעתו אינה עוסקת בעניין הגישה מן החניה לבניין ובמילותיו: "מאחר ומדובר בשטחים ציבוריים יש לפנות לעיריית בני ברק על מנת לקבל אישורים לביצוע ההתאמות הנדרשות אשר לא פורטו בחוות דעת זו." מאחר ומדובר בשטח ציבורי, לא ברור כיצד ניתן להטיל את עלות הכשרת השביל על הנתבעת שעה שלכאורה החובה מוטלת על הרשות המקומית. יחד עם זאת, ייתכן וידרשו התאמות מיוחדות שהרשות לא תישא בהן, ואפסוק לצורך כך סכום גלובאלי של 50,000 ₪. מיזוג אויר 43. ד"ר פרבר קבעה בחוות דעתה כי התובע זקוק ל"מערכת מיזוג אוויר לחודשי הקיץ והחורף בשל ההפרעה בויסות החום אצל נפגעי עמוד שדרה צווארי." התובע טוען כי כתוצאה מנכותו הוא יידרש להוצאות חשמל בגין מיזוג אויר מוגברות ולהערכתו יש להעמיד את הסכום לעבר ולעתיד בגין ראש נזק זה על סך של כ- 1,400,000 ₪. הנתבעים שותקים בעניין זה בסיכומיהם. התובע לא הוכיח את העלויות הנטענות בסיכומיו ואומר רק כי על פניו הסכום הנדרש מופרז. בהתחשב בקביעת ד"ר פרבר כי התובע זקוק למיזוג אויר עודף, אפסוק לתובע פיצוי בסכום גלובלי של 35,000 ₪ המשקף צריכה מוגברת של חשמל. ניידות  44. ד"ר פרבר קבעה בחוות דעתה כי התובע זקוק לרכב מסוג VAN  עם מנגנון הרמת כיסא גלגלים לתוכו. בהתאם לחוות דעת משה קצין מטעם התובעים, עלות רכישת רכב ראשון הינה 127,350 ₪. עלות החזקה חודשית לרכב מסוג VAN הינה 3,483 ₪. לפי הערכה זו טוען התובע כי יש לפסוק לו בראש נזק זה סכום של 1,273,257 ₪ לעבר ולעתיד. הנתבעים נסמכים על חוות דעתו של מר בועז מוגלבקין אשר העריך את עלות הרכישה בסך 122,500 ואת עלות האחזקה החודשית ל- VAN בסך 2,283 ₪. מר מוגלבקין העריך את הוצאות החזקת רכב 1,300 סמ"ק בו סביר שהתובע היה מחזיק אלמלא התאונה בעלות של 2,200 ₪ לחודש ולפיכך, מסקנת הנתבעים היא כי לתובע לא נגרמות כמעט הוצאות עודפות כתוצאה מהתאונה. לחילופין מציעים הנתבעים לפצות את התובע בעלות חודשית של 750 ₪ כשסכום זה כולל פיצוי מלא עבור צורכי ניידותו. אבזור הרכב, לטענת הנתבעים, ממומן על ידי המוסד לביטוח לאומי. ההלכה היא כי מעלות ההחזקה של הרכב יש להפחית את ההוצאות שהיה התובע מוציא, ללא קשר לתאונה, עבור נסיעות והחזקת רכב. לפיכך יש לפסוק לתובע פיצוי בגין ההוצאות העודפות בלבד שנאלץ להוציא בעקבות התאונה. ראו ע"א 9499/07 פלאס נ' כלל (2009) פיסקה ט"ו. כמו כן נקבע כי יש להתחשב בתועלת שתצמח לבני המשפחה הקרובים כתוצאה מהשימוש ברכב. ראו: "כבר נפסק לא אחת, שבפסיקת עלות הוצאות רכישת רכב לניזוק והחזקתו יש להתחשב בתועלת שתצמח מכך גם לבני משפחה אחרים אשר יעשו שימוש ברכב. גם יש להביא בחשבון שהניזוק "ככל אדם היה נושא במהלך חייו בהוצאות ניידות, בין אם היה רוכש רכב ובין אם היה משתמש בתחבורה ציבורית" (ראו ע"א 61/89 מדינת ישראל נ' ש' אייגר (קטין) ואח' וערעור שכנגד [3], בעמ' 595; כן ראו בספרו של ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף [4], בעמ' 533-537). (ע"א 3263/96 קופת חולים הכללית נ' שבודי, פ"ד נב(3) 817, 832 (1998). כן ראו ע"א 2596/92 הסנה נ' כהן, (1995)). ובענייננו, הפער בין המומחים משמעותי ועל כן אפסוק על פי הערכה סכום של 1,800 ₪ לחודש עבור הוצאות רכב מוגברות לעבר ולעתיד בצירוף אבזרים מתאימים  והוצאות הנסיעה. 45. אשר על כן, הפיצוי הינו כדלקמן: הפיצוי עבור רכישה ראשונה של רכב כולל החלפה מדי מספר שנים - 130,000 ₪. לעבר ממועד שחרורו של התובע מבית חולים ועד למועד פסק הדין לפי 1,800 ₪ לחודש ובתוספת הוצאות נסיעה בתקופת האישפוז = 130,00 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע התקופה - 150,000 ₪. לעתיד עד גיל 63 - לפי 1,800 ₪ לחודש = 500,000₪ במעוגל. ציוד ואבזרים 46. ד"ר פרבר קבעה בחוות דעתה את רשימת האבזרים להם זקוק התובע כדלקמן: מיטה עם מנגנון הפעלה חשמלי, מזרן נגד פצעי לחץ אותו יש להחליף אחת לשלוש שנים, כסא גלגלים, כיסא גלגלים ממונע וכיסא גלגלים למקלחת אותם יש להחליף כל 5 שנים. כרית לכיסא גלגלים - יש להחליפה כל 3 שנים, מנוף, מכשיר מסוג APT  להפעלת הגפיים, עמידון, מחשב ותוכנות משחקים, 6 ערכות צנתור ליום, 2 טיטולים ביום, צורכי כביסה מוגברים. מעבר לפריטים אלה מבקש התובע בסיכומיו פיצוי בגין עלות אבזרים נוספים כמו שולחן מחשב, טלויזיה, מכשיר DVD, אינטרקום, טלפון עם דיבורית, טלפון אלחוטי ועוד. בסה"כ העריך התובע את עלות הציוד והאבזרים בסכום של 3,454,772 ₪. הנתבעים טענו כי אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין אבזרים וציוד שלא נקבעו על ידי ד"ר פרבר. 47. בטוחני כי רשימת הציוד המפורטת על ידי התובעים בסיכומיהם דרושה לתובע ותתרום לאיכות חייו. יחד עם זאת, ברור שציוד ואבזרים בגינם יש לזכות את התובע בפיצוי הם הציוד והאבזרים כפי שנקבעו בחוות דעתה של ד"ר פרבר בלבד ואין מקום לסטות מחוות הדעת. אוסיף כי התובע היה רוכש ללא כל קשר לתאונה חלק מהציוד המפורט בסיכומיו ואין מקום לפסוק לו פיצוי בגין ציוד שהשימוש בו אינו נובע מהתאונה. כך לדוגמא, אין מקום לפסוק לתובע הוצאות בגין רכישת טלוויזיה, DVD, סרטים, טלפון, מכונת כביסה, מכונת ייבוש וכן הלאה, ציוד שממילא, יש להניח בסבירות גבוהה, שהתובע היה רוכש ללא קשר לתאונה. 48. אשר לעלויות של הציוד והאביזרים -  הצדדים הקדישו משאבים רבים על מנת להוכיח את העלויות. כל צד נסמך על חוות דעת מטעמו תוך שהדגיש כי אין מקום לסמוך על חוות הדעת של הצד האחר מטעמים אלה ואחרים. בהקשר זה אעיר כי ראוי שיהיה בתיקים מעין אלה קנה מידה אחיד -בדרך של קביעת חזקות - בנוגע לעלות האביזרים והציוד הנדרש לניזוק. עמד על כך כב' השופט י. עמית כי בע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוח רכב נ' פת (2010): "כפי שעולה מפסק דינו של בית משפט קמא, וכך נמצאתי למד מניסיוני שלי, בתיקים מעין אלה מוקדשים משאבים רבים יתר על המידה בנושאים שמשקלם הכולל בשיעור הפיצוי אינו גדול, ולמצער, בנושאים שהשדה כבר נחרש בהם. הכוונה, בעיקר, לנושאים הקשורים בציוד ואביזרים, ועניין הדיור, לגביו טורחים הצדדים ומביאים מומחיםושמאים. יש והעיסק בנושאים אלה תופס את מרכז הבימה, לעיתים על חשבון הנושאים "הכבדים" של הפסד השתכרות ועזרת צד ג'. דומני כי בחלק נכבד מן המקרים ניתן להגיע מראש להסכמות בנושאים אלה שנחרשו בפסיקה ואין צורך להמציא את הגלגל בכל תיק מחדש. עורכי הדין העוסקים בתחום מכירים את ההלכות ואת הסכומים המקובלים בחלק נכבד מהפריטים ומהאביזרים. המחלוקת לגבי עלויות פריטי הציוד היא כמעט מן המפורסומת, באשר ניתן לרכוש כסא גלגלים פשוט בעלות של אלפי שקלים או כסא גלגלים מתוחכם ומשוכלל בעלות גבוהה בהרבה, ואין לדבר סוף". כב' השופט עמית המליץ להקים ועדה על ידי לשכת עורכי דין מתחום הנזיקין על מנת שתדון בהאחדה של התעריפים. לטעמי, אין מניעה שיקבעו, כעניין של מדיניות, חזקות לגבי גובה העלויות של האביזרים והציוד הבסיסיים שבשימוש ניזוקים קשה. אני סבורה כי פרשת אקסלרד מהווה ציון דרך משמעותי בתפישת דיני הערכת הפיצויים בשנים האחרונות, שכן שם נעשה מעבר מחישוב פיצויים אינדוידואלי לחישוב פיצויים על ידי קביעת חזקה הנוגעת להיקף הצורך בעזרה סיעודית, ולעלויות. נקבעה הנחת עבודה לפיה קיימת חזקה כי עלות הוצאות הסיעוד לנפגע קוואדרופלגיה מלאה, היא 12,000 ₪. לפי דברי כב' השופט אור בעניין אקסלרד, אין מנוס מקביעת החזקה האמורה נוכח ריבוי הגישות הנוגעות לגובה הפיצוי בתחום הסיעוד באופן שבנסיבות דומות נפסקו סכומים שונים ובפערים גדולים. בחלק מהמקרים ננקטו גישות שונות על ידי שופטים שונים בהתייחס לאותו מצב עובדתי. אומר על כך כב' השופט אור כי מצב זה אינו מניח את הדעת. ולפיכך קבע כי יש הצדקה לקביעת השיקולים המנחים בנושא עלותו של הסיעוד במקרים אלה. אני סבורה כי הדברים נכונים שבעתיים לגבי עלויות אביזרים וציוד ואף עלויות טיפולים רפואיים כמו פיזיותרפיה והידרותרפיה. לפיכך, נוכח השאיפה להאחדה והפשטת פסיקת הפיצויים, יש לקבל בברכה את הגישה החדשה. נראה לי כי רצוי שבית המשפט העליון כמתווה מדיניות והלכות, ימשיך בדרך בה החל ויקבע חזקות נוספות הנוגעות לעלויות שאינן מצריכות כמעט שיקול דעת והמתבססות בדרך כלל על חוות דעת מקצועיות המחייבות הוצאת משאבים רבים - מיותרים. כשלעצמי, אני סבורה כי המעבר להנחות עבודה וקביעת חזקות בכלל בתחום חישובי הנזק (שכר ממוצע לקטין - אבו חנא, חזקת גיל פרישה, חזקת השנים האבודות, חזקת פינץ ועוד), מאפשר גם קביעת חזקות בנוגע לעלויות ציוד ואביזרים כמו - עלות כסא גלגלים ממונע, כסא שירותים ורחצה, מיטה מנוף וכן הלאה, טיפולים רפואיים למיניהם כמו טיפול פיזיוטרפיה וטיפולים נפשיים, צריכה מוגברת בחשמל, מיזוג אויר, בלאי של מצעים ומגבות, עלות טיטולים, הוצאות אפוטרופסות - בכל אלה, השונות מקרה למקרה אמורה להיות שולית. הגיע העת להאחדת הסכומים הנפסקים בגין הפריטים האלה. 49. ובענייננו - לא ראיתי לאמץ את חוות דעתו של מי מהצדדים במלואה, שכן הפערים בין חוות הדעת נובעים בין היתר גם מגישותיהם השונות של המומחים, כאשר לגישת המומחית מטעם התובע, זכאי התובע לאבזרים הטובים ביותר בעוד שלשיטת המומחה מטעם הנתבעים ניתן להסתפק באבזרים באיכות סבירה בלבד. בהתבסס על טווח המחירים שפורט בחוות הדעת של המומחים מטעם שני הצדדים וסבירות הסכומים, ובהתחשב באפשרות של התובע לקבל לפחות חלק מהציוד והאביזרים באמצעות משרד הבריאות או במימון המשרד כאמור בתוספת השלישית של חוק ביטוח בריאות ממלכתי (סעיף 4 ב ו-ג לתוספת), אפסוק לתובע סכום כולל של 450,000 ₪ בגין ציוד ואבזרים לעבר ולעתיד לרבות הצורך בהחלפת האביזרים וכולל גם טיטולים, עלות כביסה מוגברת, מוצרי היגיינה ועוד, בהתאם לצרכים שנקבעו על ידי ד"ר פרבר.   הוצאות וטיפולים רפואיים  כללי 50. ד"ר פרבר המליצה בחוות דעתה כי התובע יקבל שני טיפולי פיזיותרפיה וטיפול אחד בהידרותרפיה מידי שבוע. כן המליצה על פעילות גופנית אירובית כלשהי כל תוחלת חייו, ריפוי בעיסוק, במשך שנה, קלינאית תקשורת פעמיים בחודש במשך 3 חודשים. לעניין טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי - הפסיכיאטר שמונה על ידי בית המשפט, ד"ר אור, המליץ כי  התובע יקבל טיפול פסיכיאטרי בתדירות של אחת לחודש כשנתיים ובתדירות של כ-4 בפעמים בשנה לאחר מכן. טיפול פסיכולוגי בתדירות של אחת לשבוע במשך 4 שנים (לאו דווקא ברצף) וטיפול פסיכולוגי לבני המשפחה לצורך הכוונה לטיפול בתובע בתדירות של אחת לשבועיים במשך כשנתיים. הנתבעים טענו כי הטיפולים שהומלצו על ידי ד"ר פרבר ממומנים כולם על ידי קופת החולים, זאת מכוח חוק ההתייעלות הכלכלית שנכנס לתוקפו בראשית שנת 2010 וקובע כי נפגעי תאונות דרכים יטופלו על ידי קופות החולים. 51. על פי חוק ההתייעלות הכלכלית הועברה האחריות למתן שירותים רפואיים לנפגעי תאונות דרכים, מחברות הביטוח אל קופות החולים לגבי טיפולים הנכללים בתוספת השנייה של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן - "חוק הבריאות" "התוספת השנייה") או צו לפי סעיף 8(ז) לחוק זה. לפיכך, ככל שהטיפול נדרש לתובע כלול "בסל הבריאות" אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין טיפולים אלה. התובעים זימנו לעדות את נציגת קופת חולים כללית, הגברת יעל נטר, על מנת לברר את תכולת סל הבריאות לה זכאי התובע בהווה ובעתיד, לרבות עמדת קופת החולים לגבי התחייבויות לעתיד לבוא עבור טיפולים ושירותים לתובע. להלן אפרט את הפיצוי בגין הטיפולים הנדרשים בהתאם לקביעתה של ד"ר פרבר ובשים לב לעדותה של גב' נטר והוראות חוק הבריאות: טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה 52. על פי סעיף 22(א) לתוספת השנייה, זכאי התובע לקבלת טיפולי פיזיותרפיה. הגברת נטר העידה כי חולה כרוני זכאי על פי כללי הקופה ל-12 טיפולים פיזיותרפיים בשנה אך למנהל המחוז בקופת החולים נתון שיקול הדעת לאשר טיפולים נוספים, ללא הגבלה (ראו עדותה בעמוד 141).   לא מצאתי לחרוג מהכלל לפיו על התובע למצות תחילה את זכויותיו בקופת חולים ולקבל טיפולי פיזיותרפיה במסגרת זו. אשר להידרותרפיה - הגב' נטר העידה כי קופת החולים מממנת רק אחד משני סוגי טיפולים - הידרותרפיה או פיזיותרפיה. (ראו דבריה בעמוד 141 בחקירתה). לאור המלצת ד"ר פרבר כי התובע יקבל שני טיפולי פיזיותרפיה בשבוע וטיפול אחד בהידרותרפיה, יש לפסוק לתובע סכום גלובלי לפי אומדן עבור טיפולים מעבר לסל הבריאות בסכום של 100,000 ₪ בגין טיפולים בעבר ובעתיד. טיפולים נפשיים 53. על פי סעיף 22(ד) של התוספת השנייה, זכאי התובע לכל הטיפולים הפסיכולוגיים הנדרשים לו ולבני משפחתו. על פי סעיף 1 (ב) (23) בתוספת השנייה זכאי התובע לטיפול פסיכיאטרי במקרי הצורך. טיפולי ריפוי בעיסוק 54. על פי סעיף 22 (ב) בתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, נכללים ריפוי בעיסוק במצבים חריפים. לכן אין לפסוק פיצוי בגין ריפוי ועיסוק. קלינאות תקשורת 55. על פי סעיף 22 (ג) (5) ו-(7) בתוספת השנייה זכאי התובע לקבל טיפול זה מסגרת קופת החולים. ייעוץ ושיקום מיני 56. ב"כ התובעים טען בסיכומיו כי יש לפצות את התובע בגין ייעוץ ושיקום מיני בהסתמך על חוות דעתה של עו"ס הגב' גולדשטיין,  אשר המליצה על טיפול מיני לתובע בעלות של 1,470 . דין הדרישה להידחות. התובעים לא הצביעו על כל מסמך רפואי המאשר כי התובע הופנה לייעוץ בתחום זה או כי הוא אינו זכאי לקבלת טיפול זה מקופת החולים.  אף ד"ר פרבר לא ציינה כי קיים צורך בייעוץ ושיקום מיני. מכל מקום, ככל שהתובע יזדקק לייעוץ וטיפול מיני, הוא יהיה זכאי לקבל טיפול זה במסגרת הרפואה הציבורית ללא כל תשלום כאמור בסעיף 14(ה)(4) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, שעניינו בטיפול בהפרעות בתפקוד המיני. תרופות וכדורים 57. ד"ר פרבר המליצה כי התובע ימשיך ליטול את התרופות שמקבל כיום. ד"ר אור ציין כי התובע מטופל בתכשירים נוגדי דיכאון וחרדה, משרי שינה והרגעה ונוגדי פסיכוזה. התובע צירף קבלות רבות המוכיחות כי הוא רוכש כל העת תרופות שאינן בסל התרופות ולפיכך אפסוק לתובע סכום גלובלי של 100,000₪ בגין רכישת תרופות. הוצאות נופש 58. התובע ביקש פיצוי עבור ליווי לחופשות בארץ ובחו"ל, פעמיים בשנה, ובסה"כ בסכום גלובלי של 150,000 ₪. הנתבעים טענו כי התובע לא הוכיח שעובר לתאונה נהג לצאת לחופשה שנתית, ולא הוכיח מהן העלויות הכרוכות בראש נזק זה. מצבו של התובע יחייב, מטבע הדברים, היערכות מיוחדת בעת יציאה לחופשה הכרוכה בהוצאות מוגברות בשל הצורך לצרף מלווה ועוד. לפיכך, אפסוק לתובע סכום גלובלי של 30,000 ₪. טיפולי שיניים 59. ד"ר הורביץ המומחה מטעם בית המשפט, העריך כי עלות טיפולי השיניים שנפגעו בתאונה עומדת על  13,500 ₪ ועלות טיפולים עתידיים - כ-6,000 ₪ כל עשר שנים. לאחר הכפלה במקדמי ההיוון המתאימים (היוון כפול כל X שנים) - מתקבל סכום של כ -28,000 ₪ (במעוגל). אפוטרופוס 60. בסיכומיהם טענו התובעים כי יש לפסוק לתובע שכר לאפוטרופוס שינהל את ענייניו הכספיים. הקביעה כי אדם זקוק לאפוטרופוס לעניין כלשהו מסיבה רפואית היא עניין שברפואה שחייבת להיות מגובה בחוות דעת רפואית. בענייננו, שני המומחים - ד"ר פרבר וד"ר אור לא ציינו בחוות דעתם כי התובע נזקק לאפוטרופוס. יתירה מכך, בדו"ח הביטוח לאומי מיום 2.7.07 מצויין כי התובע מסוגל להשתמש בקצבה באופן יעיל, מסוגל להשתמש בסכום כספי גדול באופן יעיל, ומתמצא בזמן ובמקום לרבות במוסדות הפועלים בקהילה. 1 לפיכך, לא הוכחה הדרישה לפיצוי בגין שכר אפוטרופוס. כאב וסבל 61. בשים לב לגילו ונכותו של התובע, זכאי התובע לפיצוי המרבי בגין ראש נזק זה בתוספת ריבית בסך 202,000 ₪ במעוגל. סיכום 62. נזקיו של התובע הם כדלקמן: הפסד שכר לעבר 338,500 ₪ הפסד שכר לעתיד 1,767,300 ₪ הפסד בשנים האבודות 30,000 ₪ הפסד פנסיה 71,300 ₪ עזרה צד ג' בעבר ובעתיד 5,010,350 ₪ התאמת דיור 255,000 ₪ גישה לבית 50,000 ₪ הוצאות חשמל בגין מיזוג אויר 35,000 ₪ רכישת רכב, ניידות עבר ועתיד 780,000 ₪ ציוד, אביזרים, טיפולים רפואיים ותרופות 650,000 ₪ נופש 30,000 ₪ טיפולי שיניים 28,000 ₪ כאב וסבל 202,000 ₪ סה"כ - 9,247,450 ₪ ניכויים 63. יש לנכות מסכום הפיצויים את תגמולי המל"ל (נכות כללית, שר"מ וניידות) בהתאם לחוות דעת האקטואר שהגישו הנתבעים - סכום כולל של 2,790,000 ₪ נכון למועד פסק הדין - ולאחר ניכוי יתרת הסכום היא 6,457,450 ₪. מסכום זה יש לנכות את התשלומים התכופים ששולמו לתובע (בניכוי שכר הטרחה) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. לסכום שיתקבל לאחר ניכוי התשלומים התכופים יש להוסיף שנכותתאונת דרכיםאחוזי נכות