"עסקאות נוגדות" במקרקעין - סעיף 9 לחוק המקרקעין נוסחו של סעיף 9 לחוק המקרקעין - העוסק בתחרות זכויות במקרקעין - הוא כדלהלן: "התחייב אדם לעשות עסקה במקרקעין ולפני שנגמרה העסקה ברישום חזר והתחייב כלפי אדם אחר לעסקה נוגדת, זכותו של בעל העסקה הראשונה עדיפה, אך אם השני פעל בתום-לב ובתמורה והעסקה לטובתו נרשמה בעודו בתום-לב - זכותו עדיפה". ברירת המחדל אותה קובע סעיף 9 היא עדיפותו של הרוכש "הראשון בזמן". על מנת שבתחרות הזכויות יגבר הרוכש "השני בזמן", כך קובע סעיף 9, צריכים להתקיים שלושה תנאים: האחד, שהרוכש השני פעל בתום-לב; השני, שהרוכש השני שילם תמורה עבור העסקה; השלישי, שהעסקה נרשמה לטובתו של הרוכש השני בפנקסי המקרקעין בעודו בתום-לב. הפסיקה ריככה במובן מסוים את הדרישות שבסעיף 9 לחוק המקרקעין. בית המשפט העליון הכיר בכך שבנסיבות מסוימות יגבר הרוכש השני על הרוכש הראשון אף אם לא התקיים התנאי השלישי - הדורש את רישום העסקה על שם הרוכש השני בפנקסי המקרקעין כתנאי להעדפתו על פני הרוכש הראשון (ראו פרשת זריק, לעיל, בפסקה 22 לפסק הדין). נקבע, שגם הרוכש הראשון חב חובת תום לב כלפי הרוכש השני. כמו כן נקבע, שכאשר הרוכש הראשון נהג "שלא בתום לב" במובן זה שהוא יכול היה למנוע את ה"תאונה המשפטית", אך הוא לא עשה כן, ייתכן שהרוכש השני יצא וידיו על העליונה בתחרות הזכויות אף אם העסקה אותה הוא עשה לא נרשמה על שמו בפנקסי המקרקעין. החובה שהוטלה על הרוכש הראשון, בנסיבות מסוימות, לפי פסיקת בית המשפט העליון, בפרשת גנז, היא רישום הערת אזהרה בפנקסי המקרקעין. כך הדבר, מכיוון שמדובר באמצעי זול פשוט ונוח למניעת "תאונות משפטיות". עם זאת, הודגש, שלא בכל מקרה ובכל נסיבות אי רישומה של הערת אזהרה יהווה משום פגיעה בתום ליבו של הרוכש הראשון, שתטה את הכף לזכייתו של הרוכש השני. מקרקעין