מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא 5% אחוזי נכות צליפת שוט: 1. התביעה הינה תביעת נזיקין שהגיש התובע כנגד הנתבעת. 2. התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). רקע עובדתי: 3. התובע הינו יליד 20/02/84, בעיסוקו נציג תמיכה עסקית במוקד חברת בזק בינ"ל. בעת התאונה היה התובע בן 25, ועתה הינו בן 29 שנים. 4. התובע במועד הרלוונטי לתביעה נהג ברכב מס' רישוי 51-243-06, הנתבעת ביטחה רכב זה והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה. 5. ביום 03/02/10 נפגע התובע בתאונת דרכים בעת שנהג ברכב הנ"ל. 6. כתוצאה מן התאונה נפגע התובע באזורי גוף שונים, בעיקר בצוואר ובגב, ואובחן כסובל מחבלה לעמ"ש צווארי מסוג Whiplash (צליפת שוט). לטענת התובע, כתוצאה מן התאונה המשיך וממשיך לסבול מכאבים ומהגבלה בתנועות הצוואר והגב, טופל בקופת חולים ונזקק לטיפולי פיזיותרפיה ורפואה משלימה. 7. הנתבע 2 מודה בכיסוי הביטוחי עפ"י החוק. הנכות הרפואית: 8. התובע נבדק ע"י אורטופד מומחה בכירורגיה אורטופדית, ד"ר משה לוינקוף, אשר מצא בבדיקתו כי קיימת הגבלה קלה בטווח התנועה של ע"ש צווארי ביישור, ובפנייה לימין ולשמאל, כאשר שאר מישורי טווח התנועה מלאים ללא עדות לקיפוח עצבי. כמו כן ציין המומחה כי בדיקת ע"ש גבי/מותני הייתה תקינה לחלוטין. יש אף לציין כי המומחה שלל קיומה של תחלואה ע"ש צווארי ומותני עובר לתאונה. 9. בהסתמך על קובץ תקנות המל"ל העריך המומחה את דרגת נכותו בשיעור 5% לפי סעיף 37(5) (א) חלקי לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה( תשט"ז 1956. 10. הנתבעים חלקו על קביעת המומחה וטענו כי ממצאי בדיקתו אינם מעידים על נכות, כי אם על שינויים ניוונים אשר אינם קשורים לתאונה, ולאור זאת אין כל הסבר או הצדקה לנכות הרפואית בשיעור 5% לצמיתות. 11. במקרה דנן, המומחה הרפואי לא נחקר ע"י מי מהצדדים בחקירה נגדית על חוות דעתו, ואף לא הוצגו לבית המשפט שאלות הבהרה למומחה, כך שהאמור בחוות דעתו לא נסתר. המומחה הרפואי אשר בדק את התובע, מונה ע"י בית המשפט, ולפיכך אין לו כל עניין לרצות את אחד הצדדים, וכל חוות דעת של מומחה נטולת פניות ואובייקטיביות, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט נוטה לאמצה. 1 בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד 20/11/06): "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט". וכן ברע"א 1858/08 הדר חב' לביטוח בע"מ נ' גלית אמויאל ( 09/07/08): "מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט הוסדר בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז - 1986 (להלן: "תקנות המומחים"), שהותקנו בעקבות תיקון 5 לחוק הפיצויים. מגמת המחוקק ומחוקק המשנה היתה לאפשר לצדדים ולבית המשפט להסתמך על חוות דעת של גורם עצמאי ואובייקטיבי, במקום גורם, שיש חשש להיותו מוטה (ראו: א' ריבלין, תאונות הדרכים סדרי הדין וחישוב הפיצויים 561 (תשנ"ט) (להלן: "ריבלין"). כחלק מכך, נקבעו בתקנות הפיצויים הוראות הנועדות להבטיח את קיומו של שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט". 13. לאור האמור לעיל, אני מאמץ את חוות דעתו של המומחה. יוצא אפוא כי נגרמה לתובע נכות בשיעור 5% בתחום האורתופדיה כתוצאה מן התאונה. הנכות התפקודית: נכות תפקודית אל מול נכות רפואית: 14. המונח "נכות תפקודית" מבטא מגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. הגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה. קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית. בע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (08/06/95) נקבע כדלהלן: "ראוי להביא בפני ביהמ"ש ראיה למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודה מסוימת, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לביהמ"ש להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו." בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב (3) 589, (12/10/78) נפסק: "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו". 15. בענייננו הצדדים חלוקים ביניהם בכל הנוגע לשיעור נכותו התפקודית של התובע כתוצאה מן התאונה. 16. אליבא דגישת התובע אין מדובר בנכות שולית וזניחה, אלא בנכות רפואית המסבה לו מאז התאונה כאבים והגבלה בתנועות הצוואר והגב המקשים עליו בתפקוד היומיומי. כפועל יוצא, התובע מתקשה בישיבה ממושכת מול צג מחשב, בנהיגה, ובביצוע עבודתו כנציג תמיכה במוקד בזק בינלאומי, עבודה הכרוכה בישיבה ממושכת מול מסך מחשב. התובע מסביר כי בעוד שחבריו לעבודה מבצעים שעות נוספות רבות ומרבים לקחת שיחות נכנסות מלקוחות פוטנציאליים מפאת מצבו הוא אינו יכול לעשות זאת בשיעור דומה ואינו מסוגל לעבוד יותר מ-9 שעות ביום. בנוסף בשל מצבו נאלץ לקחת הפסקות קצרות מדי פעם במהלך יום העבודה, כך שבזמן זה שיחות רבות מנותבות לאחרים, ושכרו נפגע שכן מפסיד בונוסים/תמריצים הניתנים על עמידה ביעדי מכירה. התובע מוסיף כי גם אם בסיס שכרו לא נפגע אחרי התאונה הרי שאלמלא התאונה היה יכול להשיג תמריצים גבוהים יותר ממה שהשיג בפועל במצב בו חלק גדול משיחות הלקוחות לא נותבו אליו כאמור, וכך אף נמנע ממנו להתקדם בעבודתו בקצב הראוי לו לפי כישוריו. עוד טוען התובע כי אין בשכרו עובר לתאונה במוקד בזק בינ"ל כדי לשקף את פוטנציאל השתכרותו בעתיד, באשר במועד התאונה הוא היה בתחילת דרכו, טרם החל בלימודים אקדמאיים, וטרם השתלב בעבודה שבתחום לימודיו. הוא מפנה לפסיקה עניפה, לאורה, לגבי קטינים וצעירים בתחילת דרכם המקצועית, התבססה השיטה לפסוק נכות תפקודית לפחות לפי הנכות הרפואית, וזאת בשל אי הוודאות באשר לעיסוקם בעתיד ובשל שנות העבודה הרבות העומדות בפניהם (למשל ע"א 5148/05 קוגלמס נ' לוי 20/02/08). אי לכך מבקש התובע כי גם במקרה שלו ינהג בית המשפט כך, ויקבע את נכותו התפקודית בשיעור שלא יפחת מנכותו הרפואית. 17. לעומת זאת אליבא דגישת הנתבעות הנכות התפקודית של התובע אינה מגעת כדי נכותו הרפואית, קיים פער של ממש בין מגבלותיו מבחינה רפואית לבין יכולתו לעבוד ולתפקד, ולמעשה לא נגרמה לתובע כל נכות תפקודית באשר מדובר בפגיעה מזערית. לשיטתם התובע אף אינו צעיר בראשית דרכו, כטענתו, וקורותיו עד כה מעידים כי יעסוק בעתיד בעבודה משרדית. כמו כן טענה הנתבעת כי לא הובאו ע"י התובע מסמכים וראיות התומכים בעמדתו לגבי נתוני השכר אותם פירט. דיון: 18. הנכות שנקבעה לתובע אינה בהכרח בעלת השפעה מלאה על תפקודו וכושר השתכרותו. אמנם הכלל הוא כי שיעור הנכות הרפואית הוא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית (ראו ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה 25/07/10. פסקה 8, אולם אין הוא מהווה את הפקטור היחידי. יש לבחון את נסיבותיו הפרטניות של כל נפגע, השכלתו, כישוריו, טיב הנכות והיכולת של נכות מעין זו להשפיע על אפיק זה או אחר של השתכרות. אכן, צודק ב"כ התובע כי בהעדר ראיה אחרת הנחת עבודה, לגבי קטינים, שטרם הגיעו במועד התאונה לגיל בגרות, ודרך השתכרותם טרם התגבשה, כי יש לערוך את חישוב אובדן כושר ההשתכרות ונכותם התפקודית בהתבסס על נכותם הרפואית. אך קשה לראות את התובע כמי שסיפור חייו טרם החל להיכתב, ועתידו המקצועי אינו לוט בערפל כפי שהדבר עם קטינים וצעירים בתחילת דרכם המקצועית. עסקינן בתובע אשר הינו יליד 1984 עובד מאז 2008 כנציג טכני במוקד תמיכה של חברת בזק בינ"ל, וטרם החל בלימודיו האקדמאיים עד יום זה. טענותיו כי בכוונתו להחל בלימודי מנהל עסקים לא גובו בראיות כלשהן. התובע לא הוכיח כי נרשם ללימודים גבוהים, או למצער הציג בפני ביהמ"ש ראיות כי ממוצע ציוניו מתאים לדרישות הקבלה ללימודים גבוהים בתחום הנ"ל , ואף לא הראה כי הינו בעל תעודת בגרות. יתרה מכך, התובע אף אישר כי נמנע ממנו עד כה להירשם ללימודים גבוהים בשל לידת בתו (פרוטוקול הדיון מיום 13/02/13 עמ' 9 ש' 10- 11), כך שגם לשיטתו העיכוב בלימודים לא נבע מן התאונה. בהחלט סביר להניח אם כן כי הכיוון המקצועי בו ימשיך לעסוק הינו עבודה משרדית בתחום המחשבים/ תמיכה טכנית, ולא עבודה הכרוכה במאמץ פיזי. גם לו הייתי נכון לקבל כי התובע יצליח לסיים בהצלחה את לימודי התואר הראשון במנהל עסקים, אופי עבודתו היה נשאר דומה כיוון שהדעת נותנת כי בוגרי תואר ראשון במקצוע הנ"ל עובדים עם סיום לימודיהם בעבודה משרדית מנהלית. במצב זה ספק עד כמה למגבלותיו הקלות נודעת השפעה על תפקודו. 19. יתר על כן, הפסיקה והספרות קבעו לא אחת כי: "נכויות בשיעור נמוך,של 5% או אפילו עד 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב. במקרים כאלה הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוזי נכות, אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה" (קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" בעמוד 191|). ראה גם ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג פ"ד מג(1) 137, 157 שם כתב השופט מ' בייסקי אודות המערערת שגם לה נקבעו 5% נכות בגין חבלה צווארית: "אך העיקר הוא כי נכות בשיעור 5% מהסוג שנקבע אצלה אין לה כל השפעה או השלכה על תפקוד בעבודה, ואף רופא לא קבע אחרת..." 20. בכל מקרה אציין כי הגם שאמנם ניתן בהחלט להניח כי העובדה שהתובע סובל מכאבים בעת ישיבה ממושכת והגבלה מזערית בתנועה, המקנים לו שיעור נכות אורטופדית, אפילו נמוכה, עשויה להשפיע במידה מסוימת על עבודתו, השלכת נכות זו על תפקודו לא הוכחה כדבעי. 21. ראשית, פגיעה תפקודית בשיעור של 5%, כנטען על ידו, הייתה באה לידי ביטוי עד היום בין היתר בטיפולים רפואיים מוגברים, בשימוש משמעותי יותר בתרופות ובביקורים חוזרים לכל הפחות אצל רופא משפחה. התובע לא הציג בפני בית המשפט קבלות על שימוש מוגבר עד היום בתרופות נגד כאבים, והמסמכים הרפואיים שהובאו המצביעים על תדירות גבוהה של כאבי גב וצוואר בעקבות התאונה אינם מהעת האחרונה. המסמכים הרפואיים האחרונים בתיק הינם טיפול פיזיוטרפי משלהי שנת 2010 ומרשם בודד אחד למשככי כאבים מספר חודשים לאחר התאונה (ראה מוצג 31 למוצגי התביעה). 22. שנית, התרשמותי היא שמסלול חייו של התובע לא נפגע, זמן קצר מאוד אחרי התאונה שב לעבודתו באותו היקף משרה, כאשר עיון בתלושי השכר שצירף התובע עצמו לאחר התאונה מראים כי חרף טענותיו שכרו לא נפגע כלל, אלא להפך, מאז התאונה השביח התובע שכרו שעלה אף ברכיב התמריצים, וכן לא נפגעו מספר השעות הנוספות אותן עבד בהשוואה לעובר לתאונה. משכך הרי מדובר בתובע שהוכיח בכוחות עצמו כי אין בנכותו להגביל אותו כלל. כך תלושי השכר עובר לתאונה מחודשים נובמבר, דצמבר 2009 וינואר 2010 (מוצגים 37-39 למוצגי התובע) מראים שכר נטו ממוצע אשר עמד על כ-5,029 ₪ לחודש. כאשר לאחר התאונה בחודשים מרץ 2010 - דצמבר 2010 (מוצגים 42- 51 למוצגי התובע) הרוויח התובע בממוצע 4,851 ₪ לחודש סכום דומה מאוד לסכום שהרוויח עובר לתאונה. גם בשנת 2011 ממוצע שכרו נשאר דומה, ובשנת 2012 ממוצע שכרו אף עלה ביותר מ-1000 ₪ ל -6369 ₪ לחודש (מוצגים 64-75 למוצגי התובע). כאשר בשלושת החודשים האחרונים של שנת 2012 ניכרת עליה נוספת בשכרו הממוצע אשר עמד על 6,776 ש"ח לחודש. כל זאת במיוחד בו מצבו של התובע, גם לשיטתו, הינו סטטי ולא השתפר משמעותית עם חלוף הזמן (ראה תצהיר ס' 5) מצב זה של השבחת שכרו מעיד כי כושר ההשתכרות לא נפגע בשל התאונה. גם ברכיב התמריצים כאמור ניכרת עלייה כאשר בחודש נובמבר תמריציו הסתכמו ב 450 ₪ לחודש (תלוש 37), אך כבר בחודש אפריל 2010 (מוצג 43 למוצגי התובע) תמריציו עלו בכמעט פי שניים והסתכמו ב 894 ₪ , ובחודש מאי, יוני, יולי עלו אף יותר ועמדו על 1047 ₪, 1,020 ₪, ו- 1,247 בהתאמה (מוצגים 44-46 למוצגי התובע). גם ברכיב השעות הנוספות לא ניכרת גריעה בשכרו, כאשר לפני התאונה בחודש דצמבר ביצע שעה אחת נוספת, ובחודש ינואר 2010 שתי שעות בלבד. במרץ מיד לאחר התאונה עבד שתי שעות נוספות, ובדצמבר אותה שנה שלוש וחצי שעות, כך שמספר השעות הנוספות לא קטן, ואף עלה. במצב בו כבר בסמוך לתאונה ביצע את אותו מספר שעות נוספות אשר ביצע עובר לתאונה לא ניתן לומר כי התאונה גרעה מיכולת ההשתכרות שלו. 23. לעניין זה התובע, כאמור, טען בסיכומיו כי אלמלא התאונה היה יכול להתקדם בעבודתו במהירות גבוהה יותר ולהשביח שכרו אף יותר בהתאם בין היתר ברכיב התמריצים. התובע הסתמך בדבריו אלו על קידומו המהיר, לשיטתו, עובר לתאונה מנציג במוקד תמיכה פרטית לנציג מוקד תמיכה עסקית תוך 8 חודשים (עמ' 6 ש' 2-1) ועל השוואת מצבו שלו למצבו של חברו לעבודה דאז, העד יבגני שיטנבורג אשר החל בעבודתו בחברה סמוך לתובע, אך מנגד קודם בקצב מהיר יותר, והרוויח לאור זאת שכר העולה על שכר התובע. 24. לא עלה בידי לקבל טענתו זו של התובע אשר לא גובתה בכל תשתית עובדתית, כך שטענתו נותרה בגדר הנחה בלבד. 25. כך, התובע לא טרח להביא לעדות מי ממנהליו אשר יגבו טענתו כי עבודתו נפגעה בשל התאונה, כי אלמלא התאונה צפוי היה להתקדם בקצב מהיר יותר ולהשביח שכרו אף יותר, או כי התאונה הינה הסיבה היחידה אשר בעטייה לא קודם. היה אף מצופה כי המנהל של התובע יובא לעדות וייחקר בדבר קצב הקידום של עובדים נוספים במוקד הטכני העסקי הדומים בטיב עבודתם לתובע בהשוואה לתובע כידוע: "הימנעות מלהביא ראיה מצויה רלוונטית תוביל את בית המשפט למסקנה שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה (ע"א 27/91 שמעון קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ מט (1) 450, 457 , ניתן 20/03/95) ראה גם ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד (4) 595 14/11/90) וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239, 245 08/01/90). 26. לעניין טענתו בדבר קידומו המהיר עובר לתאונה כאינדיקציה לפוטנציאל הגלום בו אציין כי התובע גם במקרה זה לא טרח להעיד איש ממעבידיו אשר יתמכו בטענתו כי קידום תוך 8 חודשים נחשב מהיר בחברה זו, ולכן אין בידי ביהמ"ש נתונים בהסתמך עליהם ניתן להעריך את הפוטנציאל הגלום בתובע וטרם מומש. 27. גם מהשוואת התובע את קידומו לקידומו של יבגני לא ניתן ללמוד דבר וחצי דבר ביחס למצבו התפקודי של התובע נוכח הפגיעה והשלכותיה על נכותו התפקודית. העד יבגני הודה מפורשות כי תפקידו היה שונה במהותו מתפקידו של התובע, כי בהיררכית העובדים נמצא מעל התובע (פרוטוקול הדיון מיום 13/02/13 עמ' 10 ש' 12-13) וביצע עבודה יותר מורכבת ממנו (פרוטוקול הדיון מיום 13/02/13 עמ' 10 ש' 15). העד חזר על דבריו אלו וציין שנית מפורשות כי במועד הרלוונטי לתלושי המשכורת שלו אותם צירף התובע לתמיכה בטענותיו עבד בתחום אחר מהתובע אשר עבד בתמיכה (פרוטוקול הדיון מיום 13/02/13 עמ' 11 ש' 1-4). העד אף אישר כי בשונה מן התובע מרכיב התמריצים אצלו לא נובע ממכירות, שאינן הצד החזק שלו (פרוטוקול הדיון מיום 13/02/13 עמ' 10 ש' 31). כך או כך, גם אם עולה מדברי העד יבגני כי העד עבד יותר שעות נוספות מן התובע, אין זה מצביע כי דווקא בשל התאונה נמנע מן התובע לעבוד בשיעור דומה, שכן גם עובר לתאונה לא ביצע התובע שעות נוספות בשיעור בו עובד יבגני. יתרה מכך, העד יבגני הסביר כי הוא עצמו אמנם קודם, אך התובע לא קודם מסיבות שונות (פרוטוקול הדיון מיום 13/2/13 עמ' 10 ש' 12-13). העד לא ציין כי בנסיבות שונות הכוונה לתאונה, וניתן בהחלט להבין מדבריו כי היו סיבות נוספות שמנעו את קידום התובע. הדעת נותנת כי אנשים רבים מתקדמים, אך אחרים לא, ואין הדבר נובע דווקא ממגבלות קלות אשר הותירה תאונת דרכים. עוד אציין כי מלבד עד לא רלוונטי זה לא העיד התובע עדים רלוונטים אחרים כגון חברים אחרים לעבודה, אשר עבדו בדיוק באותו תפקיד וסוג עבודה, ואשר קודמו. 28. לא זאת אף זאת, לא התרשמתי לחיוב מעדותו של התובע אשר ניכר היה כי ניסה להסתיר את העובדה כי שכרו עלה, כולל בהיבט הבונוסים, וכי מספר השעות הנוספות שביצע לא נפגע. כך למשל תחילה טען כי עבד יותר שעות נוספות לפני התאונה (פרוטוקול הדיון מיום 13/02/13 עמ' 6 ש' 14), אך כשעומת עם המתועד בתלושי המשכורת מיד שינה טעמו ואישר כי לא בהכרח התלושים מראים יותר שעות נוספות עובר לתאונה, אלא דווקא יותר בונוסים ותמריצים (פרוטוקול הדיון מיום 13/02/13 עמ' 6 ש' 15-16). בהמשך טען כי לפני התאונה הרוויח יותר בונוסים ותמריצים (פרוטוקול הדיון מיום 13/02/13 עמ' 6 ש' 16), אך כשעומת עם העובדה כי תמריציו רק עלו מאז התאונה טען לפתע כי התמריצים הינם פונקציה של וותק, וזו הסיבה לעלייתם (פרוטוקול הדיון מיום 13/02/13 עמ' 7 ש' 3- 4). ברי כי עליית הותק של התובע לא עולה כדי הגידול הרב בסך התמריצים החודשי. התמריצים בכל חודש משקפים את המצב בחודש הקודם, ולכן בהשוואה של תמריץ חודש מרץ 2010 - 894 ₪ (מוצג 43) למול חודש אוקטובר 2009 (מוצג 37) ניכר גידול של כ- פי שניים, כאשר הותק של התובע שהחל עבודתו למעלה משנה קודם לא גדל באותו הקצב. עוד אציין כי בניגוד לדברי התובע כי הבונוס נובע בעיקר מותק טען העד יבגני כי הבונוס/תמריץ הינו דווקא פונקציה של תפקוד בעבודה (פרוטוקול הדיון מיום 13/02/13 עמ' 10 ש' 23). בנוסף בהמשך כשעומת עם דבריו קודם כי התמריץ הינו אמנם פועל יוצא של ותק, אך בתוספת הערכת מנהל ומכירות , טען לראשונה כי המנהל התחשב בו והעלה את תמריציו כיוון שאינו יכול לתת שעות נוספות רבות. אך המנהל לא הובא לעדות כדי לתמוך בטענות אלו בדבר הקשר בין הותק לתמריץ או בנוגע להתחשבות המיוחדת בתובע והעלאת תמריציו מתוך התחשבות מיוחדת. התנהלות זו של התובע מכרסמת במהימנותו ומצביעה כי לא רצה להציג את מצבו התפקודי לאשורו על מנת שתיקבע לו נכות תפקודית גבוהה יותר. 29. עוד אציין כי התובע אף נמנע מלזמן מי מבני משפחתו כדי שיאשרו גרסתו בטענה התמוהה כי בכל מקרה גרסתם תחשב כגרסת "עד מעוניין". 30. לאור האמור לעיל אף אם נגרמה לתובע נכות תפקודית היא פחותה משיעור נכותו הרפואית. הפסד השתכרות לעבר: 31. טוענת ב"כ התובע כי יש לחשב את הפסדי השתכרותו של התובע לעבר מיום התאונה ועד למועד פסק הדין בהתבסס על שכר הברוטו שמרוויח כיום ובניכוי מס 7,411 ₪ ועל בסיס הנכות התפקודית בשיעור 5% לשיטתם. 32. מדובר בראש נזק מיוחד אותו על התובע להוכיח, והוא לא עמד בנטל. כמפורט לעיל לא מצאתי ירידה ברמת ההשתכרות של התובע לאחר התאונה ולא מצאתי קשר בין נכותו התפקודית לבין רמת השכר אותן השיג. להיפך אין חולק על כך שלאחר תקופת ההיעדרות חזר התובע לעבודה מלאה באותו היקף משרה, והוא עובד ומשביח שכרו ללא כל מגבלה, כאשר התובע, כאמור, לא הוכיח כי יכול היה להשביח שכרו אף יותר, אך כי אפשרות זו נמנעה ממנו בשל התאונה. גם לו הייתי נכון לקבל את טענתו כי תמריציו נפגעו, הרי ששכרו לא נגרע בשל כך, שכן בזק בינ"ל, לדבריו, שילמה לו עודף תמריצים ללא קשר לעמידתו ביעדי מכירה בהלימה ובהתחשבות למצבו עובר לתאונה כאיש טכני (פרוטוקול הדיון מיום 13/02/13 עמ' 7 ש10-12). 33. זאת ועוד, אמנם לתובע אושרה תקופת אי כושר מלא זמני של 4- 6 שבועות ע"י המומחה הרפואי, אך עם זאת הוא אישר כי קיבל שכר בתקופת אי הכושר על חשבון ימי המחלה (פרוטוקול הדיון מיום 13/02/13 עמ' 9 ש' 16- 17) ולא הציג אישור מחברת בזק בינ"ל לגבי מנגנון פידיון ימי מחלה, כך שלא הוכיח הפסד גם בתחום זה (פרוטוקול הדיון מיום 13/02/13 עמ' 9 ש' 20- 21). 34. אף על פי כן אני פוסק לתובע סכום גלובאלי בגין הפסד השתכרות לעבר בסך של 4,000 ₪. 35. עוד אציין כי למעלה מן הנחוץ כי קשה לקבל את טענתו של התובע להסתמכות בקביעת הפסדיו לעבר על השכר שמרוויח כיום בסך 7,411 ₪ , שכן שכר כה גבוה הושג ע"י התובע רק בחודשים האחרונים למועד הדיון, כאשר קודם לכן לא הגיע שכרו לשיעורים הנטענים. הפסד השתכרות לעתיד: 36. "אכן בחישוב פיצויים בגין הפסד כושר השתכרות לימים יבואו, נדמה אנו בעיננו כמו היינו מהלכים בארץ הפלאות של עליסה, ארץ בה ניחושים והשערות הן עובדות, ותקוות ומשאלות לב הן מציאות. הנטל עלינו לגלות את צפונות העתיד- עתיד שיהייה ועתיד שלא יהייה - ואנו לא נביאים אנו ולא בני נביאים" בע"א 2061/90 מרצלו נ' מ"י (פ"ד מז(ח) 802, 822 01/03/93). 37. קיימת אי קוהרנטיות בטענות שני הצדדים בנוגע לאופן שכל צד מבקש לקבוע לצורך חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד. 38. התובע מציע לחשב את אופן ההשתכרות לעתיד על בסיס הנכות רפואית (שיעור 5%) כמקובל לטענתו בעניינם של קטינים וצעירים בתחילת דרכם המקצועית ו-150% מהשכר הממוצע במשק. 39. הנתבעת מנגד טוענת כי התמונה אותה מבקש התובע לצייר לגבי יכולותיו ותפקודיו מגמתית ומוקצנת, ולא ייגרם לתובע הפסד השתכרות לעתיד בשיעור אותו היא מציגה. 40. בהמשך לקביעותיי בנוגע לנכות התפקודית הרי נכותו הרפואית של התובע היא נכות נמוכה מאוד. לטענותיו של התובע בדבר הפגיעה בתפקודו אין, כאמור, כל תימוכין רפואיים, ואין הן תואמות את המציאות העובדתית, קרי תפקודו של התובע במקום עבודתו. התובע עושה חיל בעבודתו בבזק בינלאומי. הוא עובד שם כעובד קבוע מזה כמה שנים. שכרו עולה כיום על השכר שהשתכר עובר לתאונה כולל תמריצים ושעות נוספות. כל הנתונים האלה מעמידים בספק את טענתו בדבר נכות תפקודית. הם מעידים, לדעתי, על כך שאין צפי סביר לפגיעה בכושר העבודה או בכושר ההשתכרות של התובע. 41. עם זאת ורק בהתחשב בגילו הצעיר של התובע ולנוכח העובדה שבפני התובע עוד שנות עבודה רבות , נכון אני לפסוק לתובע פיצוי כספי אשר יבטא את החשש שמא בעתיד אולי תהיה השפעה על כושר ההשתכרות של התובע, וזאת בעיקר בשל אותם הנעלמים בעתיד כגון הפסד ימי עבודה או צורך מוגבר בטיפולים פיזיותרפיים בתוספת העומס הרגיל של תחזוקת בית וגידול ילדים. 42. עוד אציין כי איני מוצא נכון לקבל את טענת התובע כי שכרו יגיע לכדי 150% מהשכר הממוצע במשק. התובע לא הוכיח כי אלמלא התאונה היה בידו להגיע לרמת שכר גבוהה העולה על הממוצע במשק. הוא לא הוכיח כי היה לו כיוון מקצועי במסגרתו היה בידיו להשתכר כאמור, וכי הכיוון האמור נמנע ממנו בעקבות התאונה. בהיעדר ראיות אחרות רשאי ביהמ"ש להניח השתכרות בגובה השכר הממוצע במשק אותו מרוויח התובע כיום. 43. לפיכך אני מוצא לנכון לפסוק לתובע פיצוי לפי מחצית החישוב האקטוארי על בסיס שכר של 7,323 ₪,קרי; 50,000 ₪ (החישוב המלא עומד על סך של 99,327.29 ₪). הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד והוצאות נסיעה: 44. לעניין העבר עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו. וראה ע"א 525/74 אבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10/06/76 שם נקבע: "נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו." 45. התובע טוען כי נגרמו ויגרמו לו הוצאות בגין טיפולים רפואיים, נסיעות, טיפולים אלטרנטיביים ופיזיוטרפיים. כן טוען כי משלם דמי השתתפות עצמית בעלות התרופות להן נזקק של כ-30-40 ₪ לחודש. אי לכך הוא עותר לפצותו בגין הוצאות אלו בסך של 10,000 ₪. 46. לעומת זאת טוענות הנתבעות כי אין מקום לפצות את התובע כלל בגין ראש נזק זה נוכח נכותו המזערית. יתרה מכך הוצאות אלו מכוסות באמצעות קופות החולים. עוד מוסיפה הנתבעת כי התובע לא הציג עד היום קבלות או אסמכתאות להוצאות רפואיות כלשהן או לכך שתרופה כלשהי לא מצויה בסל הבריאות לא לעניין הוצאות לעבר לתאונה ולא לעניין העתיד. 47. ההוצאות לעבר הינן בבחינת נזק מיוחד, ומשכך אין די בטענת התובע בהקשר זה, אלא יש לעגנה בראיות ובמסמכים, ומשלא צירף ראיות ו/או מסמכים להוכחת הפיצוי המגיע לו אין מקום לפצותו בסכום הנטען בסיכומיו. 48. במקרה דנן טען התובע כי לא שמר את הקבלות בגין הטיפולים הרפואיים, ואין לו אלא להלין אלא על עצמו. לפחות אין לכך הסבר במהלך השנים מאז הוא מיוצג ע"י באי כוחו שמן הסתם העמידוהו על החשיבות שבשמירת האסמכתאות. 49. בנוסף, בהתאם לחוק בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994 (להלן חוק הבריאות) קיימת זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות ניתנים ע"פ סל הבריאות בתחומים המוגדרים בסעיף 6 לחוק. התובע נזקק לבדיקות ומעקבים וטיפולים רפואיים הניתנים לו באמצעות קופת החולים בה הוא חבר. אף אם נזקק לתרופות הכלולות בסל הבריאות, הרי שמיום 01/01/10 מכוחו של חוק ההתייעלות הכלכלית, תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009- 2010 התשנ"ט 2009, לא נגבית השתתפות עצמית בעבורן, וניתן פטור אף מהוצאות הנסיעות לטיפולים רפואיים גם אם התאונה התרחשה עובר לתיקון. התובע לא הוכיח כי הטיפולים והתרופות להם נזקק או יזדקק בעתיד אינם נכללים בסל שירותי הבריאות. על כן אין מקום לפצותו מכוח הוראת הפסיקה כי: "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 2596/92 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' 05/02/95). וכן בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724 30/04/97 נקבע כי: "אין לפצות תובע אשר הוא זכאי כחבר קופת חולים לקבלם חינם במסגרת סל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994)". 50. יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקק התובע סביר כי התובע נשא בדמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, וכי נזקק להוצאות נסיעה מסוימות לטיפולים אלו. מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע בפריט זה על דרך של אומדנה פיצוי בסך 2,000 ₪. 51. באשר לתקופת העתיד, סבורני כי כל הטיפולים הרופאים והתרופות שיצרוך התובע בגין התאונה מכוסים, כאמור, ע"י קופות החולים אליו הוא שייך מכוח התיקון לחוק ההסדרים 2009- 2010, כך גם הנסיעות לטיפולים, והתובע לא יידרש להשתתפות עצמית בעלות הטיפולים והתרופות. בכל מקרה גם המומחה לא ציין בחוות דעתו כי התובע עשוי להזדקק לטיפולים עתידיים. עוד אציין כי התובע עצמו אישר כי הפסיק זה מכבר את טיפוליו הרפואיים (ראה כאמור טיפול פיזיוטרפי אחרון מתחילת שנת 2011 מוצג 26) ומבצע תרגילים בבית בלבד ומשתמש במשככי כאבים, סבורני כי גם הזמן שחלף מהמועד בו טופל התובע לאחרונה מלמד על מיעוט הוצאותיו הרפואיות בעתיד. 52. עם זאת ורק מהספק שמא בכל זאת אולי יהיו לתובע הוצאות הקשורות בתאונה שאינן מכוסות במסגרת החקיקה הסוציאלית, מוכן אני לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי כלשהו לעתיד בסך 1,000 ₪. 53. עוד אציין כי התובע זנח את ראש נזק של שימוש מוגבר במוניות, אך בכל מקרה אציין כי סבורני כי נכותו של התובע אינה מצדיקה הוצאות מוגברות לנסיעה. עזרת צד ג' בעבר ולעתיד: 54. התובע זנח ראש נזק זה בסיכומיו אך בכל מקרה למען הזהירות לגופו של עניין אציין כי: "הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקידו הגופני של הנתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו לפני ביהמ"ש, והעזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו". (קציר פיצויים בשל נזקי גוף עמ 792). 55. במקרה דנן מדובר בנכות רפואית מזערית של 5%. נכות זו הינה כאמור בעלת משמעות נמוכה מבחינה תפקודית. נחה דעתי כי בנסיבות פגיעתו של התובע, ולאור האמור בחוות הדעת של המומחה הרפואי, נכותו לא הצדיקה עזרת בני המשפחה החורגת מהעזרה הרגילה הניתנת בין בני משפחה (ראו ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז פד לח (3) 580, 588 25/09/84), ובודאי שאינה מצדיקה עזרת צד ג' חיצונית. 56. זאת ועוד, בכל מקרה מעבר לאמירה כללית בכתב התביעה אף לא הובאו פרטים בדבר הנחיצות בעזרה, ומה טיבה של העזרה שקיבל התובע ממקור חיצוני בתשלום או למצער העזרה שהושיטו לו בני משפחתו. הלכה היא כי פיצויים בשל עזרה יפסקו רק בהסתמך על ראיות שיובאו בפני ביהמ"ש, וכאשר מדובר בפיצוי של עזרת הזולת פסק ביהמ"ש זה מכבר כי: "מדובר בפיצוי בשל עזרת הזולת ועל כן ראוי להביא ראיות ברורות הן בדבר הצורך הרפואי בעזרה זו, הן בדבר מתן העזרה בפועל והן בדבר עלותה של העזרה. (ע"א 619/86 שחר זר מתכות בע"מ נ' שלום אטדגי תק-על 90(30) 551, 553 29.10.90). בנסיבות אלו אין מקום לפצות את התובע בגין ראש נזק זה. כאב וסבל: 57. בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון) התשל"ח 1976, ובהתאם ל5% נכות רפואית בגיל התובע ועל כך אין חולק, זכאי התובע לפיצוי בסך 9,000 ₪. 58. ב"כ הנתבעים ביקש לטעון כי בשל תקופת הטיפולים הממושכת, גילו הצעיר ומגבלותיו שפורטו ראוי לפצותו בגין ראש נזק זה על בסיס 10% נכות. 59. לא מצאתי במקרה זה לסטות מהתקנות. בענייננו במצב בו בתאונה לא נגרם לתובע שבר, הוא לא אושפז, ולא נזקק לטיפולים חודרניים, והיה באי כושר ימים ספורים בלבד, אם בכלל, אין כל הצדקה למקסימום הפיצוי על פי תקנה 2(ב) לתקנות הפלת"ד (חישוב נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו 1976. סוף דבר 60. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 60,000 ₪ . 61. הנתבעת תישא בתשלום האגרה ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% + מע"מ. 62. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעת תקבל את פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין. נכותתאונת דרכיםצליפת שוט (תאונת דרכים)אחוזי נכות