מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אי הפקדת תכנית ע''י הועדה המחוזית: עניינה של עתירה זו היא החלטת המשיבה 2 (להלן: "הוועדה המחוזית") לא להפקיד את תכנית פת/37/1228 (להלן: "התכנית המוצעת") שיזמו העותרים, ולדחותה. הטעם המרכזי לדחית התכנית המוצעת הוא הצורך לערוך תכנון כולל לאזור בו מצויים המקרקעין טרם אישור תכנון נקודתי. בהתייחס לתכנית הספציפית נקבע כי התכנית המוצעת אינה נותנת מענה מספק מבחינות תכנוניות רבות ובהם פרוגרמטית, תחבורתית וסביבתית. בעתירה מבוקש: א. לבטל את החלטת הוועדה המחוזית (להלן: "ההחלטה" או "החלטת הועדה המחוזית") ולקבוע כי היא סותרת את החלטת המשיבה 3 (להלן: "המועצה הארצית") מיולי 2008 ולפיכך חסרת תוקף. ב. בשל הסתירה הנטענת היה על הוועדה המחוזית לאפשר לעותרים זכות ערר לוועדה הארצית ובבקשה זו טרם ניתנה תשובה. (יצוין, כי תשובת יו"ר הועדה המחוזית הדוחה את הבקשה לערור לוועדה הארצית ניתנה ביום 26.3.12 (לאחר הגשת העתירה). הטעם לדחית הבקשה, שהחלטת הועדה המחוזית היא החלטה תכנונית בעלת השפעה מקומית. התכנית לוקה בהעדר ראיה תכנונית כוללת של האזור כנדרש בהוראות התמ"מ/10/3 כתנאי מוקדם לתכנון מפורט. עוד צוין כי "החלטת הועדה המחוזית בוודאי שאינה סותרת את החלטת הולנת"ע שכן התכנית הנדונה כפי שהוגשה על ידי יזמיה בוודאי שחלה (גם אם חלקה) בתחומי תממ/10/3"). ג. להורות למשיבה 1 (להלן: "הוועדה המקומית") לא לכלול את מקרקעי העותרים, שהוצאו מחוץ לפארק, בתכנון הפארק שנעשה בימים אלה שכן הם אינם נכללים בפארק לפי הולנת"ע (ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים) ולחלופין להורות על תיאום עם העותרים לתכנית הפארק. ד. מאחר וב"כ הועדה המקומית הצהיר בדיון כי אישור תכנון הפארק יעשה בתוך כשנה, "לקבע" את הצהרתו בפסק דין כמחייבת ללוח זמנים עליו הצהיר. כן מבוקש להורות על חובת שקיפות ופרסום תכנון הפארק. ה. לקבוע שיש משום אפליה אסורה, בכך שתכניות על קרקע פרטית אינן נגישות לוד"ל ומבוקש כי גם בעלי קרקע פרטית בתכניות בנייה למגורים, מעל ל-200 יח"ד יהיו נגישים לוד"ל. תמצית העובדות הצריכות לעניין בטרם אפרט את העובדות יש לציין כי העתירה מנוסחת באופן מבולבל. העובדות אינן ברורות, אין הפניה למסמכים עליהם נשענות העובדות והטענות. העותרים צרפו לעתירתם אסופת מסמכים מבלי לקשור ביניהם לבין העובדות המפורטות בעתירה. חלק מהמסמכים שצורפו לא צורפו בשלמותם. העותרים הם בעלי הזכויות במקרקעין הידועים כחלקות 4 + 279 בגוש 6399, בשטח של כ - 42 דונם הנמצאים בסמיכות לצומת סגולה בפתח תקווה (להלן:- "המקרקעין"). העותרים יזמו לגבי המקרקעין את תכנית פת/37/1228 שבחלקה האחד בגודל של 18 דונם (30% משטח התכנית) מציעה שינוי ייעוד שטח חקלאי למגורים, הכולל 368 יחידות דיור, ובחלקה האחר (יתרת השטח) מיועדת לפארק ציבורי ושצ"פ. במוקד העתירה עולה שאלת התאמתה של התכנית המוצעת לשתי תכניות מתאר מחוזיות, תמ"מ 21/3 ותמ"מ 10/3, שאושרו בהפרש של כ - 5 שנים: הראשונה ב - 12.11.03 והשנייה ב - 30.4.08. תמ"מ/21/3 חלה על כל מחוז המרכז ומטרותיה (בין היתר) יצירת תנאים נאותים לקליטת תוספת אוכלוסיה עד לשנת היעד של התכנית בה תגיע אוכלוסית ישראל ל-8 מיליון תושבים. התכנית מבטאת את מדיניות התכנון הארצית והלאומית וכפופה לקבוע בתכניות המתאר הארציות ומפרטת אותן. ביחס לאיזור המסומן לפיתוח עירוני (ס' 7.1 לתקנון התכנית) קובעת תמ"מ 21/3, כי באזור זה יותרו התכליות והשימושים המותרים בהתאם להוראות תכניות המתאר המקומית או המפורטות כאמור בסעיף 6.1 לתקנון התכנית. בסעיף 6.1 לתקנון התכנית נקבע, ביחס לתכניות מפורטות, כי תכניות אלו יוכנו תוך ראיה תכנונית כוללת בהתייחס, בין היתר, לפרוגרמה לייעודי הקרקע הרלוונטיים, לנספח תשתיות למסמך תחבורתי ועוד. עוד נקבע בתמ"מ 21/3 כי יש להגיש תכנית מתאר מחוזית לגבי כל אחד מהנחלים הכלולים בתחום המחוז. רוב שטחה של התכנית המוצעת הוא בתחום אזור נחל וסביבותיו וחלקה הקטן, הדרומי באזור פיתוח עירוני. תמ"מ/10/3 היא תכנית מתאר מחוזית חלקית למרחב נחל הירקון החלה - גם לעמדת העותרים - על מרבית המקרקעין ומייעדת אותם לאזור נופש אקסטנסיבי. בדברי ההסבר לתמ"מ/10/3 צוין כי לצורך הגשמתה ויישומה של תמ"מ 10/3 הוגדרה מתודה הכוללת הכנת מסמכים תכנוניים לכל רשות מקומית הכלולה בה, ובהתבסס על המסמכים הנ"ל הכנת תכניות מקומיות אשר יתנו תוקף לעקרונות ולמגמות התכנון שיגובשו ויאושרו במסגרת המסמך התכנוני. המונח "מסמך תכנוני" הוגדר בתקנון תמ"מ/10/3 כך: "מסמך המפרט תכנית זו בתחום כל אחת מהרשויות המקומיות, שחל על כל שטח הרשות המקומית בתחום התכנית ומהווה מסגרת מנחה לתכניות מקומיות". סעיף 4 לתקנון תמ"מ/10/3 כולל הוראות להכנת המסמך התכנוני, את שלבי גיבוש המסמך ואת תהליכי הדיון והאישור שלו. ס' 4.1.6 בתמ"מ 10/3 קובע כי המסמך התכנוני לא יחשב כתכנית, הוא יערך על ידי הרשות המקומית, הכנתו תונחה בכל שלביו על ידי ועדת עבודה בראשות מתכנן המחוז בהרכב של צוות מעקב ובקרה, הוא יוגש לדיון בועדה המחוזית אשר תעביר המלצותיה לולנת"ע, הולנתע תדון במסמך ותחליט על אישורו לא לפני שתאפשר לולקחש"פ לעיין במסמך וליתן המלצותיה. העותרים הגישו התנגדות לתמ"מ/10/3 ובמסגרת ההתנגדות, הוכנה ביום 8.3.06, לבקשתם, חוות דעת של המודד חן ציון מלכיאל בה התבקש המודד לקבוע האם מקרקעי העותרים (כולו או חלקו) מיועד לבנייה בהתאם לתמ"מ 21/3. המודד ציין כי תמ"מ/21/3 הוכנה על רקע קנה מידה גדול ודיוקה הגרפי נמוך. אף על פי כן בדק ומצא כי 43% משטח מקרקעי העותרים מיועד לבנייה ו-57% מהשטח מיועד לפארק (להלן:- "חוות הדעת"; העתק חוות הדעת - נספח 2 לעתירה והתשריט נספח ע/1 הוגשו במהלך הדיון ביום 24.5.12). לאור חוות הדעת ביקשו העותרים לגרוע את החלקות המיועדות לבנייה מתמ"מ 10/3 כדי שיוכלו להמשיך בהליכים סטטוטוריים להשמשת החלקות לייעודן (ראה מכתב ב"כ העותרים - נספח 7 לעתירה). בחודש יולי 2008 נשלח לב"כ העותרים מכתב בו נמסר לו שוועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה (להלן: "ולנת"ע") דנה בהתנגדויות לתמ"מ10/3 והחליטה לאשר את התמ"מ בכפוף להחלטותיה. ההתנגדות שהוגשה על-ידי העותרת 1 התקבלה בחלקה במובן זה שנקבע כי אכן קיים פער בגבולות המצוינים בשתי תכניות המתאר (תממ/21/3 ו- תממ/10/3) וכי יש להתאים את גבול תמ"מ 10/3 לפי הגבול של השטח לפיתוח עירוני לפי תמ"מ 21/3. בחודש אוקטובר 2010 נערך בוועדת המשנה של הולנת"ע דיון במסמך התכנוני של פתח תקווה בהתאם לאמור בתמ"מ 10/3, בו נכח אף ב"כ העותרים. בדיון זה שב ב"כ העותרים על טענתו לפיה הייתה תקלה כלשהי בתכנון הפארק באשר לגבולו הדרומי, וציין שהועדה המחוזית והולנת"ע קיבלו את ההתנגדות שהגיש והגבול הדרומי תוקן, כך שמתוך 42 דונם השייכים לעותרים נקבע ש - 18 דונם נמצאים מחוץ לפארק. בהתאם לכך, ביקש ב"כ העותרים להתאים את גבולות המסמך התכנוני לגבולות תמ"מ 10/3 ולתמ"מ 21/3. יו"ר הולנת"ע, גב' תמר כפיר, אמרה בדיון שהועדה לא נכנסת לסוגיה זו ושאין ספק שהמסמך התכנוני צריך להתאים לתמ"מ 10/3, שהיא תכנית מאושרת. ב"כ העותרים הוסיף שהמסמך צריך אף להתאים לתמ"מ 21/3 שסימן אזור זה לפיתוח עירוני, אולם גב' כפיר השיבה כי הולנת"ע לא משנה במסמך התכנוני את תמ"מ 21/3 (העתק החלקים הרלוונטיים בפרוטוקול הולנת"ע - נספח 5 לעתירה). בסיום הדיון קבעה ועדת המשנה של הולנת"ע כי המסמך התכנוני חייב להיות תואם את הקבוע בתמ"מ 10/3, ולכן אין לקבוע בו הוראות הסותרות את התמ"מ ויש לערוך אותו על רקע תמ"מ 10/3. בהתאם לכך אף נקבע, שגבולותיו של המסמך התכנוני יותאמו לגבולות תמ"מ 10/3 (העתק החלטת הולנת"ע באשר למסמך התכנוני - נספח 10 לעתירה). המסמך התכנוני טרם אושר סופית. ביום 14.2.11 התקיים דיון בעתירה מנהלית קודמת שהגישו העותרים נגד אותן משיבות, בענין הכללת המקרקעין במסמך התכנוני של תממ/10/3 (עת"מ 4790-09-10). הדיון התקיים לאחר שהעותרים הגישו את התכנית המוצעת ולפני שהיא הובאה לדיון בפני הועדה המחוזית. משכך, הסכימו ב"כ הצדדים שכאשר התכנית תובא לדיון בפני הועדה המחוזית, יעלו העותרים טענותיהם בפניה והיא תכריע בהתאם לסמכויותיה על פי דין במסגרת הדיון בתכנית, תוך שמירת זכויות העותרים לעתור נגד ההחלטה בהתאם לדין. עוד הובהר, כי כדי שהתכנית תובא לדיון בוועדה המחוזית, עליה לעמוד בכל תנאי שיידרש על ידי הועדה המחוזית לצורך קליטת התכנית בועדה ודיון בה, ושאין בהסכמה זו כדי לייתר תנאים אלה. לנוכח הסכמה זו, נמחקה העתירה הקודמת. החלטת הועדה המחוזית ביום 21.11.11 דחתה הועדה המחוזית את התכנית לאחר ששמעה את הסברי המתכנן, בא כוח יזמי התכנית ונציגי עיריית פתח תקווה. נציג יזם התכנית הפנה להחלטה קודמת של הוועדה המחוזית לא לכלול את שטח התכנית בתכנית סמוכה שאושרה ובה נטען כי ניתן יהיה לקדם תכנית נפרדת למקרקעין, כן הפנה לדיון בולנת"ע בתמ"מ/10/3 בה נקבע כי שטח התכנית לא יכלל בתחום תמ"מ/10/3 וכן לדיון בולנת"ע בענין המסמך התכנוני לתמ"מ/10/3 בתחום פ"ת. נציגי עיריית פתח תקווה טענו שבטרם תידון תכנית בשטח המבוקש חייב להיערך תכנון כולל לכל השטח באזור בהתאם להוראות תמ"מ 10/3, היות ששטח זה הוא חלק בלתי נפרד וצמוד לאזור המיועד לפיתוח בתמ"מ 10/3. בהחלטתה פרטה הועדה המחוזית את התכניות והיעודים החלים על המקרקעין ופרטה את עמדות המשרדים השונים ביחס לתכנית: ממשרד החקלאות התקבל מכתב מיום 1.2.11 בו מצוין שכמעט כל שטח התכנית מצוי בתחום אזור נחל וסביבותיו לפי תמ"מ/21/3 וטרם אישור תכנית זו הנמצאת בתחום פשט הצפה של נחל שילה יש לערוך בחינה כוללת של השטחים "הפנויים" של פ"ת לענין יכולתם להשהות את כמויות הנגר העילי והאזורים הבנויים לצורך ויסות הזרימות. המשרד להגנת הסביבה ציין במכתב כי רוב שטח התכנית בתחום יעוד אזור נחל וסביבותיו בתממ/21/3 והמשרד מתנגד לפיתוח ביעוד זה. משרד התחבורה דרש בין היתר לערוך בה"ת לתכנית. הועדה המחוזית קבעה כי היא סבורה שכל שטח התכנית כלול וצריך להיכלל בתחום תמ"מ 10/3 ולכן לא ניתן לקדמו באופן עצמאי טרם אישור המסמך התכנוני מכוח תמ"מ 10/3 ואישור התכניות המפורטות אחריו. כן נקבע בהחלטה, שהתכנית המוצעת כפי שהוגשה אינה תואמת להוראות תמ"מ 10/3 ואף סותרת אותן, ושבטרם אישור התכנית נדרש לערוך תכנון כולל של האזור שיבחן את פתרונות התחבורה, ניקוז, שטחי הציבור, התאמה תכנונית לשכונה הגובלת מדרום ומצפון ונושאים שהתכנית הנדונה לא נתנה דעתה להם (נספח א' לעתירה). המבקשים הגישו ליו"ר הועדה המחוזית בקשת רשות לערור על החלטת הועדה המחוזית, אולם בקשה זו נדחתה (נספח ג' לתגובת המשיבה 2). משכך, הגישו העותרים את העתירה דנן בה הם עותרים לסעדים המפורטים בפתח פסק הדין. 3. תמצית טענות הצדדים טענות העותרים (א) לטענת העותרים, אין הצדקה לעכב תכנית נקודתית לתקופה בלתי מוגבלת עד להשלמת תכנית כוללת. לטענתם, אישור התכנית המוצעת אינו צפוי לפגוע בתכנון הכולל, ואף עולה בקנה אחד עם המדיניות הכללית הנהוגה בשנים האחרונות לקדם תכניות מסוג זה. ב) הוועדה המחוזית קבעה בשנת 2005 כי לפי תמ"מ/21/3 המקרקעין נמצאים מחוץ לפארק ואף התקבלה החלטת הולנת"ע שאישרה את מסקנות החוקר. העותרים הסתמכו על מסקנות אלה והכינו תכנית נקודתית מהירה. לטענת העותרים בימים אלה מכינה הועדה המקומית תכנית בינוי לפארק הירקון הסותרת את מיקום הגבול הדרומי של תכניות המתאר המחוזיות תמ"מ/21/3 ותמ"מ/10/3. (ג) החלטת הועדה המחוזית לדחות את התכנית סותרת את החלטת הולנת"ע שלמעשה הניחה את התשתית לאישורה. לטענת העותרים, די בכך כדי לבטל את החלטת הועדה המחוזית. עוד נטען בהקשר זה כי החלטה זו יוצרת אפליה קשה בין העותרים לגורמים אחרים שתוכניותיהם אושרו ללא תכנון כולל. העותרים טוענים בנוסף כי אי מתן האפשרות, לגורמים פרטיים, להגיש תכניות לוד"ל יש בה משום אפליה. בנוסף, נטען כי תכנון הפארק, כאמור בתמ"מ 10/3, ללא שיתוף הציבור הוא מעשה פסול שעלול לגרום לציבור נזק כבד. העותרים אף תוקפים את החלטת יו"ר הועדה המחוזית שלא לאפשר להם לערור על החלטת הועדה המחוזית וטוענים כי החלטה זו התקבלה שלא כדין. לבסוף נטען כי לנוכח החלטת הולנת"ע, אין לכלול את מקרקעי העותרים בתכנון הפארק, וכי יש לחייב את הועדה המקומית לסיים את תכנון הפארק תוך שנה. טענות הועדה המקומית לטענת הועדה המקומית אין הצדקה בנסיבות העניין להתערבות בהליכי תכנון של מוסדות התכנון. הצורך בתכנון כולל מחויב המציאות הן ביחס לחלק המקרקעין המצוי בתחום שטח לפיתוח עירוני לפי תמ"מ/21/3 ומחוץ לתכנית תמ"מ/10/3 והן ביחס לחלק המקרקעין המצוי בתחום תמ"מ/10/3 החלטת הועדה המחוזית בדבר הצורך בתכנון כולל אינה סותרת את החלטת המועצה הארצית. מקרקעי העותרים מהווים חלק מחטיבת קרקע גדולה ולא ניתן לתכננה בנפרד ובאופן נקודתי. המסמך התכנוני המוזכר בעתירה מהווה מסמך מנחה בלבד ואין לו תוקף מחייב. העותרים טועים כאשר הם מכנים את המסמך התכנוני כ"תכנית בינוי", שנערכת בד"כ לצורך עיצוב ארכיטקטוני ע"פ תכנית מתאר מקומית/מפורטת קיימת. על רקע זה מובן מדוע המסמך התכנוני איננו מוגדר כ"תכנית" ואין לציבור אפשרות להשיג עליו, אפשרות שתינתן לציבור בשלב אישור התכניות המקומיות. לטענות העותרים בדבר אפליה אין כל ביסוס או רלוונטיות לנושא העתירה. טענות הועדה המחוזית והמועצה הארצית החלטת הועדה המחוזית לדחות את התכנית שיזמו העותרים הייתה ראויה, ולא חרגה ממתחם הסבירות, ובית המשפט לעניינים מנהליים ממעט להתערב בנושאים מקצועיים בתחום התכנון והבנייה. תמ"מ 10/3 רלווונטית למקרקעין נושא העתירה, לפחות באופן חלקי, ומשכך יש לפעול על פי הוראות התמ"מ ולהשלים תכנון כולל לאזור בטרם יאושרו תכניות נקודתיות. עוד נטען כי ממילא לוקה התכנית בפגמים בשל העדר התייחסות לנושאים הנוגעים לתכנון הכולל של האזור, וראוי לדחות את העתירה ולו מסיבה זו בלבד. על אף שהעותרים הם בעלי הזכויות במקרקעין, לא קיימת בידיהם זכות קנויה לאישור התכנית, בייחוד כאשר היא סותרת את הוראות התמ"מ. החלטת יו"ר הועדה המחוזית לדחות את רשות הערר שהגישו העותרים ראויה, ולא קיימת עילה להתערבות בהחלטה זו. דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות, מן הטעמים שיפורטו להלן. עתירה זו תוקפת את סבירות ההחלטת הועדה המחוזית, שכאמור דחתה את התכנית והחליטה שלא להפקידה. הטענות העיקריות המופנות נגד החלטת הועדה הן כי ההחלטה סותרת את החלטת הולנת"ע, כי ההחלטה עומדת בניגוד למגמה הכללית לאשר תכניות בניה וכי הועדה נהגה באופן מפלה כלפי העותרים. כידוע, בית המשפט לעניינים מנהליים אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ועדות התכנון והבניה. בית משפט לעניינים מנהליים יתערב בהחלטה שהתקבלה במוסד תכנון רק אם ייקבע כי ההחלטה התקבלה שלא כחוק, שלא בסמכות או כי היא חורגת ממתחם הסבירות (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פד"י נ(3) 441 (1996); בג"ץ 2324/91 התנועה לאיכות השלטון נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פ"ד מח (3) 678 (1991)). בנסיבות דנן, לא הוכיחו העותרים כי התקיימה אחת מהעילות המנויות לעיל. הועדה המחוזית שדנה בתכנית דחתה אותה משני נימוקים עיקריים: הנימוק הראשון נוגע לכך שכל שטח התכנית כלול בתמ"מ 10/3 ויש לבצע תכנון כולל בטרם אישור תכנית נקודתית. בעניין זה מפרט סעיף 4 לתמ"מ/10/3 את ההוראות והשלבים להכנת המסמך התכנוני, עוד בטרם יאושרו תכניות נקודתיות. הנימוק השני שהעלתה הועדה המחוזית מתייחס לכך שהתכנית כלל לא התייחסה לסוגיות הנוגעות לתכנון הכולל באזור, כגון תחבורה, ניקוז, שטחי הציבור ועוד. זו לשון ההחלטה: "1. הועדה סבורה כי כל שטח התכנית כלול וצריך להיכלל בתחום תמ"מ 10/3 ולכן לא ניתן לקדמו באופן עצמאי טרם אישור המסמך התכנוני מכח תמ"מ 10/3 ואישור התכניות המפורטות אחריו.". 2. התכנית כפי שהוגשה בודאי שאינה תואמת להוראות תמ"מ 10/3 ואף סותרת אותן, כפי שמפורט בסעיף 1 לעיל." 3. ובטרם אישור התכנית היה נדרש לערוך תכנון כולל של האזור, שיבחן את פתרונות התחבורה, ניקוז, שטחי הציבור, התאמה תכנונית לשכונה הגובלת מדרום ומצפון וכד', נושאים שהתכנית הנדונה לא נתנה דעתה להם." שני נימוקים אלה אותם העלתה הועדה המחוזית הם שיקולים תכנוניים ראויים, וממילא לא הוכח כי הועדה חרגה ממתחם הסבירות עת הסתמכה עליהם. ביסוד שני נימוקים אלה ניצב העקרון שלפיו ראוי להניח תשתית תכנונית מקיפה טרם אישור תכנית נקודתית. העותרים טוענים כי ההחלטה סותרת את החלטת הונלת"ע. איני סבורה כך. בהחלטת הולנת"ע באשר להתנגדות שהעלתה בפניה העותרת 1, הנוגעת להתאמת גבולות בין שתי תכניות המתאר (תמ"מ 21/3 ותמ"מ 10/3) נאמר: "תמצית ההתנגדות: מקרקעי המתנגדת מיועדים בתמ"מ 21/3 כ"שטח לפיתוח עירוני". היעוד לנופש אקסטנסיבי יפגע במקרקעין ובערכם, כאשר המתנגדת נמצאת בהליכים של קידום תכניות לפיתוח בשטח. החלטה (לפי המלצת החוקר): לקבל חלקית את ההתנגדות. יש להתאים את גבול תמ"מ 10/3 לפי הגבול של השטח לפיתוח עירוני לפי תמ"מ 21/3. נימוקי החוקר: לא ברור מהו העיקרון לפיו נקבע קו הגבול בתמ"מ 21/3 בין השטח לפיתוח עירוני לבין אזור נחל וסביבותיו. מתכנן תמ"מ 10/3 מסר בשימוע שהקו הכחול של תמ"מ 10/3 נקבע לפי גבול הבינוי בפועל. על-פניו, יש אי-התאמה בין הגבולות... ככלל, תמ"מ 10/3 איננה מבקשת לשנות יעוד של שטח שאושר לפיתוח בתכניות מאושרות. במקרה של ספק קביעת הגבול צריכה להיות לטובת בעלי הקרקע, בגלל ההשלכות של הכללה בתמ"מ 10/3." (נספח 4 לעתירה). עינינו הרואות כי אין בהחלטה זו כדי לסתור את החלטת הועדה המחוזית שדנה באישור תכנית העותרים. בעניין זה יש להבהיר כי גם אם תמ"מ 10/3 חלה רק על חלק מהמקרקעין נושא התכנית, היא עדיין רלוונטית ומחייבת, ויש לפעול על פי הוראותיה. מעבר לכך, ממילא סברה הועדה המחוזית כי לא ניתן לאשר את את התכנית מאחר שהיא לוקה בהעדר התייחסות לסוגיות תכנון כוללות. זאת, אף ללא קשר לשאלת היחס שבין התכנית לתמ"מ 10/3. יתרה מכך, סעיף 6.1 לתקנון תמ"מ/21/3 קובע כי תכניות מפורטות יוכנו תוך ראיה תכנונית כוללת ולפיכך אין סתירה בהחלטת הועדה אף לתמ"מ/21/3. העותרים אף הוכיחו כי בדחיית התכנית יש משום אפליה. טענה זו נטענה בכלליות וכלל לא ברור מהעתירה במה מדובר, ובפרט האם מדובר בנסיבות זהות לעתירה זו. כמו כן אין בטענת העותרים, לפיה החלטת הועדה המחוזית עומדת בניגוד למדיניות הכללית בנושאים אלה, כדי להטיל בה דופי. וממילא, הטענה לא הוכחה. באשר לטענת העותרים לענין דחית הערר למועצה הארצית, סעיף 110 (א) לחוק התכנון והבניה קובע כי "על החלטת ועדה מחוזית בדבר אישור תכנית או דחייתה רשאים לערור בפני המועצה הארצית בזכות או ברשות", ס' 110(א)(2) נוקט בלשון "רשות" ללמדך כי לא בכל מקרה חייבים לתת רשות לערור למועצה הארצית. הסעיף אמנם אינו קובע מבחנים מפורשים כיצד להפעיל את שיקול הדעת אך מקובלת עלי הפרשנות הנקוטה בידי הועדה המחוזית כי יש לפרש את הסמכות כסמכות חריגה. בידי הועדה המחוזית הופקדו מרבית הסמכויות הקשורות באישור ובסרוב תוכניות ברמה המקומית. הוועדה המחוזית מורכבת ממכלול גורמים בעלי ידע מצרפי בין היתר נציגי השלטון המרכזי, נציגי השלטון המקומי ונציגי גורמים מומחים. במסגרת עבודתה נעזרת הוועדה המחוזית במומחים בתחומים שונים ולכן ערר בפני המועצה הארצית לא נועד לשמש כערכאת ערעור לבחינת כל החלטותיה של הוועדה המחוזית. המועצה הארצית נועדה לשמש כערכאת ערר רק במקרים בהם עסקינן בהשלכות כלל ארציות או כלל מחוזיות. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם המדיניות שהתווה ביהמ"ש העליון (ראה עמ"מ 3663/02 ועד שכונת עין כרם נ' הוועדה המחוזית). בענייננו, קבעה יו"ר הועדה המחוזית, ואני בדעתה, כי לסוגיה הנדונה אין השלכה כלל ארצית, על מחוזית או שהיא חדשנית או עקרונית המצדיקה העברת הדיון למועצה הארצית. עקרה של התכנית שינוי יעוד משטח חקלאי למגורים על שטח של 39% משטח התכנית ויתרת השטח מיועד לפארק/גן ציבורי ושצ"פ. הועדה המחוזית קבעה כי התכנית במתכונתה סותרת את הוראות תמ"מ/10/3, היא נעדרת ראיה כוללת של האזור והיא אינה בוחנת שאלות תכנוניות מהותיות דוגמת תחבורה, ניקוז, שטחי ציבור והתאמה תכנונית לשכונה הגובלת מדרום ומצפון. זוהי הכרעה תכנונית בעלת השפעה מקומית שבסמכותה ומחובתה של הועדה המחוזית להכריע בה. הועדה המחוזית בדקה את כל הטיעונים הרלוונטיים וקבלה החלטה מפורטת ומנומקת. עוד נקבע כי החלטת הוועדה המקומית אינה סותרת את החלטת הולנת"ע שכן התכנית שהוגשה בוודאי שחלה (גם אם חלקה) בתחומי תמ"מ/10/3. לפיכך, לא נמצא פסול בהחלטת יו"ר הוועדה המחוזית הדוחה את הרשות לערער. העותרים טוענים כי זכאים הם לסעדים נוספים, כאמור לעיל. בין היתר התבקש בית המשפט לחייב את הועדה המקומית לסיים את תכנון הפארק תוך שנה, וכן לקבוע כי המקרקעין נושא עתירה זו אינם חלק משטח הפארק. הטענות שהועלו בעניינים אלה נטענו בכלליות וללא כל ביסוס ועל כן יש לדחותן על הסף. 5. סוף דבר מכל האמור לעיל, העתירה נדחית. העותרים יישאו בהוצאות המשיבות ובשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ לכל אחת כאשר המשיבות 2 ו- 3 יחשבו כמשיב אחד לצורך כך. תוכנית בניהבניהועדה מחוזית לתכנון ובניההפקדת תכנית בניה