אינטרס המעביד כי תאונה לא תוכר כתאונת עבודה

המוסד לבטוח לאומי מסתמך למעשה של גירסת המעביד אשר ניצל את תמימותו ותלותו של העובד בו נוצר מצב שלמעשה המעביד אשר יש לו אינטרס כי תאונתו של העורר לא תוכר (לצורכי תביעה אזרחית) משרת את צרכי הנתבע בעניינינו, מצב זה מביא לכך שהעובד התמים, התובע בעניינינו, יוותר קרח מכאן ומכאן. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אינטרס המעביד כי תאונה לא תוכר כתאונת עבודה: לפנינו תביעה להכיר בארוע שארע לתובע ביום 29/11/98 בגבו וברגלו כתאונת עבודה. להלן העובדות הנוגעות לעניין, העולות מגירסת התובע בתצהירו (ת/1): א) ביום 29/11/98 ארעה לי תאונת עבודה, כתוצאה מנפילה מסולם עת שעבדתי בחברת א.מ.ש.ג עבודות גמו לבניין. ב) לאחר קרות תאונת העבודה, דיווחתי למעבידי, מר ראובן גנח על התאונה. מעבידי הודיע לי שהוא מטפל בעיין וכי עליי להמתין על מנת שישיג טפסים מתאימים. לאחר פרק זמן נוסף הודיע לי מעבידי כי הוא מדווח על התאונה וכי הוא מדווח על אירוע התאונה כאילו ארע בחודש ינואר. לשאלתי מדוע הוא נוהג כך, הוא הודיעני כי אלו עניינים ביטוחיים ושלא אתערב. ג) לאחר מכן הבהיר לי המעביד כי עשה פעולות אלו על מנת שיוכל להתארגן מבחינה ביטוחית ולבטח את עסקו. ד) כשנפגשתי עם החוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי, אישרתי לו את הודעת המעביד שהתאונה קרתה בחודש ינואר. הנכון הוא שנפגעתי בחודש נובמבר ובתמימותי הרבה הלכתי בעקבות הודעת המעביד. ה) בתביעה לנתבע צויין שהתאונה ארעה ב 11/1/99, מועד התואם, גם הודעה שמסר חבר לעבודה (נ/4) וכן הודעת התובע (נ/1). ו) לתיק המוצגים הוצגה תרשומת רפואית (נ/2) מיום 18/1/99 בה נרשם כדלהלן: " ביקור מתאריך: 12/01/1999 שם הרופא: ד"ר תמר קוניקוב גורם משלם: 1 ביקור רגיל תלונות/סיבת הפניה: במשך חודשיים סובל מכאבי רגל ימין מאחורה, נפל ממדרגות ונחבל ברגל ימין. בהתחלה לא הרגיש משהו מיוחד, אחרי כמה ימים התחילו כאבים טיפול ב- MUSCOL ופיזיוטרפיה לא עזרו". 3. להלן בתמציתיות טענות ב"כ התובע בסיכומיו: א) המוסד לבטוח לאומי מסתמך למעשה של גירסת המעביד אשר ניצל את תמימותו ותלותו של העובד בו נוצר מצב שלמעשה המעביד אשר יש לו אינטרס כי תאונתו של העורר לא תוכר (לצורכי תביעה אזרחית) משרת את צרכי הנתבע בעניינינו, מצב זה מביא לכך שהעובד התמים, התובע בעניינינו, יוותר קרח מכאן ומכאן. ב) התובע הוכיח כי התאונה לא התקיימה בחודש ינואר שנת 1999 כי אם בנובמבר 1998, עובדה שלמעשה עולה ממכתב הדחייה של הנתבעת. ג) התובע הוכיח כי אכן ארע ארוע תאונתי ביום 29/11/98. (גירסתו וגירסת העד מטעמו שלא הופרכו בבית הדין). ד) כל קשייו ומסכת הסתבכותו של התובע בסוגייה זו קמה לעולם בשל מעבידו וקשייו בשפה העברית אשר הובהרו לעיל. ה) בעקבות פגיעתו, פנה התובע לאחר מכן אל מרפאת קופת חולים ובטופס זה נרשם בדיוק כי לפני שבוע ימים קיבל מכה בעבודה. 4. להלן בתמציתיות טענות ב"כ הנתבע בסיכומיו: א) ביום 19/04/99 הגיש התובע לנתבע תביעה בה טען בין השאר כדלקמן: "ביום 11/01/99, יום שני בשבוע, בשעה 14:00 הרכבתי חלון אלומיניום זכוכית בקיר מסך עליתי על סולם לשלב האחרון מסרו לי את החלון ואז החלקתי מראש הסולם לריצפה ונחבלתי בגב וברגל". ב) בכתב התביעה טוען התובע כי הוא נפל ביום 29/11/98 ועקב שיקולים כלכליים של מעבידו אולץ "להגיש" את תביעתו למוסד בטענה שהיא נפל ביום 11/01/99 (ראה סעיף 4 לכתב התביעה). ג) התובע לא הביא את המעביד להעיד בבית הדין. ד) ביום 8/6/99 מסר התובע הודעה לחוקר המוסד לבטוח לאומי כדלהלן: "ב- 11/01/99 הייתי צריך לעלות עם ארגז כלים לקומה שנייה - לפיגום חיצוני, ארגז הכלים משך אותי אחורה על ארגז הכלים כשהרגל הימנית נחבלת...המשכתי לעבוד עד סיום יום העבודה. בערב הרגשתי שיש כאבים שאינם חולפים לכן יום למחרת ניגשתי לרופאה המטפלת במכבי בקצרין. ה) התובע המציא לנתבע תעודה רפואית ראשונה מיום 8/3/99. הרופאה המטפלת רשמה לתובע אי כושר מתאריך 12/1/99 ועד 15/1/99. תאריך הפגיעה המצויין בתעודה הרפואית הראשונה הנו מיום 11/1/99. ו) לטענת התובע הרפואה המטפלת מסרבת להוציא תעודה רפואית לתאריך 29/11/98 (ראה העתק מכתב התובע למוסד מיום 20/02/00 ואשר צורף לכתב התביעה) ז) במהלך החקירה הנגדית נשאל התובע כיצד זכר שהאירוע התרחש ביום 29/11/98 ותשובתו לכך היתה הסתכלתי ביומן וזה היה אחרי שהגשתי את התביעה לבית הדין... הסתכלתי ביומן חצי שנה אחורה מהיום. ובחקירתו החוזרת סיפר התובע כי הסתכל ביומן לצורך החקירה במל"ל (החקירה מיום 20/07/00). ח) בסיכומיו טוען ב"כ התובע כי הסתירות נובעות מקשיי השפה של התובע וכי הדיווח הלא נכון היה לפי בקשת המעביד. ט) אין מדובר במקרה שהתובע מסר תאריך לא נכון ותו לא, אלא התובע מסר גירסה לפיה הוא לא נפגע בנובמבר, הוא פנה לטיפול רפואי למחרת התאונה וכי לדעתו מי שטיפל בו הייתה רופאה מחליפה ולא הרופאה שהוציאה את תעודת האי כושר (הרופא המטפל). 5. א) העידו בפנינו התובע וכן חברו לעבודה אשר נחקרו חקירה נגדית, כמו כן הוגשו מסמכים נוספים, ביניהם הודעות שנמסרו. ב) על התובע רובץ הנטל להוכיח תביעתו ובנסיבות תיק זה רובץ על התובע נטל מוגבר להוכיח שגירסה שמסר בהזדמנות הראשונה לעומת הגירסה שנמסרה בהזדמנויות שונות אינה נכונה, ונטל זה לא הורם בנסיבות העניין. ג) התובע מיחס את גירסתו האמיתית כביכול למעביד אך המעביד לא הובא לעדות לסייע בגרסה, בשלב זה אין כל חשיבות מה הסיבה של המעביד, ניתן היה לזמנו לעדות. ד) בנוסף, לא הוצג בפנינו אותו יומן עליו הסתמך התובע בחקירתו הנגדית כדי לציין מועד הארוע התאונתי. ה) התרשומת הרפואית בנ/2 שוללת גירסת התובע, יש להניח שאלה הדברים שנמסרו לרופאה בעת הביקור. 6. בהתייחס לאמור לעיל דין התביעה להדחות. הכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה