מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטול פסק דין שניתן בהעדר רשות להתגונן: העובדות הצריכות לצורך הכרעה במחלוקת 1. הנתבע 1 הנו תאגיד בנקאי המחזיק בסניף בכפר תרשיחא (להלן: הבנק). ביום 12.6.92 פתחה חברת א.ר. בסוס הרכבה ועבודות שלד בע"מ (להלן: החברה) חשבון חוזר דביטורי בבנק. המשיב (להלן: פרנסיס) שהיה בעל זכות חתימה יחיד בחשבון, ושניים אחרים ערבו לחובות החברה לפי כתב ערבות מתמדת מוגבלת בסכום. 2. ביום 23.10.93 הראה החשבון יתרת חוב בסך 434,853 ₪. על כן הגיש הבנק כתב תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום החוב נגד החברה והערבים (כולם יחד יקראו להלן: הנתבעים) בת"א 19037/93 של בית משפט זה (להלן: ת"א 19037/93). ביום 13.12.93 הוגשה בקשה למתן רשות להתגונן בשם הנתבעים באמצעות עו"ד דכואר בה נתבקשה המצאת מסמכים מבלי שהועלתה בה הגנה של ממש. 3. בהחלטה מיום 15.3.94 נקבע כי הנתבעים זכאים לקבל מסמכים בתנאים מסוימים שאינם רלוונטיים לענייננו וכי לאחר מכן יהיו רשאים להגיש בקשה מתוקנת למתן רשות להתגונן. אין חולק כי חרף קבלת מסמכים לא הוגשה בקשה מתוקנת ועל כן ניתן ביום 18.12.95 פסק דין נגדם "מאחר שהנתבעים הוזמנו כדין והגישו בקשת רשות להתגונן שנדחתה...". 4. ביום 29.4.96 הגישו הנתבעים באמצעות עו"ד דכואר בקשה לביטול פסק הדין הנתמכת בתצהירו. חרף קביעתה כי לא זו בלבד שהנתבעים הגישו את הבקשה באיחור אלא שלא הצביעו על סיבה לאי-הגשת בקשת רשות להתגונן מתוקנת ואף לא הראו סיכויי הגנה כלשהם החליטה כבוד הרשמת פומרנץ להעתר לבקשתם לביטול פסק דין בתנאי שיפקידו סך 40,000 ₪, שלא הופקד גם לא לאחר קבלת ארכה לעשות כן. 5. לאחר מכן הגיש אחד הנתבעים שאהין ראג'י נור (להלן: שאהין) בקשה נוספת לביטול פסק דין, אשר נדחתה וכך גם הערעור שהגיש על ההחלטה לדחות את הבקשה. כיום תלויה ועומדת בבית משפט זה תביעת שאהין, הזהה לתובענה דנן. 6. לטענת הבנק לאחר דחיית הבקשה לביטול פסק דין בשל אי-קיום התנאי התנהל משא ומתן בו נטל חלק גם פרנסיס. בסיומו נחתם הסכם פשרה בו הצהיר האחרון כי בדק את חשבונות הבנק ואין לו ולא תהיינה לו טענות כלשהן בקשר אליהם. פרנסיס טוען כי לא חתם על הסכם הפשרה והחתימה המתנוססת עליו ומתיימרת להיות חתימתו, מזויפת. כן טוען כי הבנק אינו חתום על ההסכם ולכן אינו יכול להסתמך עליו. ההליך דנן 7. בהליך דנן הגיש פרנסיס תובענה למתן פסק דין הצהרתי בו יוצהר כי פסק הדין אשר ניתן בת"א 19037/93 בטל. הבנק מצדו הגיש בקשה במסגרת בש"א 14065/01 להורות על דחיית התובענה על הסף מחמת מעשה בי-דין, התיישנות ושיהוי ולחלופין בשל היותה קנטרנית וטורדנית. 8. בכתב התביעה טוען פרנסיס כי לא היה לו יומו בבית המשפט משום שלא נטל חלק בהגשת הבקשות אשר הוגשו במסגרת ת"א 19037/93; כי מי שפנה לעו"ד דכואר וטיפל בעניין היה פרנסיס נביל נג'יב (להלן: נביל), אחד הערבים ומי שהיה הרוח החיה מאחורי החברה אף כי לא נרשם כמנהל בה; נביל לא שיתף אותו בנעשה כך שלא ידע על ההחלטות שניתנו לרבות על פסק הדין. 9. עוד מוסיף פרנסיס בכתב התביעה, כי "לאחרונה" נודע לו כי יתרת החוב בחשבון נוצרה עקב רשלנות מצד פקידי הבנק או שיתוף פעולה בינם לבין נביל בכך שאפשרו לו למשוך כספים ולבצע פעולות בחשבון חרף העובדה שרק הוא - פרנסיס - היה בעל זכות חתימה בו. עובדות אלו לא היו ידועות לו, לטענתו, בעת הגשת התביעה נגדו בת"א 19037/93. טענות הבנק 10. הבנק סבור כי דין התובענה להדחות על הסף בהתאם לתקנה 101(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) בשל קיומו של מעשה בי-דין ו/או גם מכל נימוק אחר מכח תקנה 101(3) לתקנות. לטענתו משהגיע ההליך המשפטי לסיומו עם מתן פסק דין בת"א 19037/93, שהפך לחלוט בכוחו של פסק הדין להביא לסיומה המלא והמוחלט של המחלוקת בין בעלי הדין באופן שלא יוכלו לשוב ולהתדיין ביניהם בכל עניין או שאלה אשר נדונו והוכרעו בו על ידי בית המשפט. 11. עוד טוען הבנק כי דין התובענה להדחות על הסף מכח הוראות תקנה 101(3) לתקנות שכן התביעה התיישנה. לדבריו, הטענות המיוחסות לבנק בוצעו טרם הגשת כתב התביעה בת"א 19037/93 קרי לפני שנת 1993 כך שביום הגשת התובענה על ידי פרנסיס חלפו למעלה משבע שנים. טענת פרנסיס כי רק לאחרונה נודע לו על המעשים והמחדלים המיוחסים לבנק אינה נכונה שכן ידע עליהם לפחות שלוש שנים לפני הגשת התובענה דנן. 12. כן טוען הבנק כי דין התובענה להדחות או להמחק על הסף מכח הוראות תקנה 100 (2) לתקנות בשל היותה טורדנית וקנטרנית, שכן לפרנסיס כמו ליתר הנתבעים היה יומם בבית המשפט ואם הם בחרו שלא להתגונן אין לו לפרנסיס להלין אלא על עצמו. כמו כן, העובדה שפרנסיס חתם על הסכם פשרה עם הבנק לאחר שפסק הדין בת"א 19037/93 הפך לחלוט מעידה כי האחרון עושה שימוש בהליכי משפט בחוסר תום לב. 13. עוד טוען הבנק כי דין התובענה להדחות על הסף בשל כללי מניעות והשתק. משחתם פרנסיס על הסכם פשרה במסגרתו הצהיר כי בדק את חשבונות הבנק ואין לו טענות כלשהן בקשר אליהם מנוע הוא כיום מלהגיש תובענה שתכליתה לפתוח את המחלוקת מחדש. תגובת פרנסיס 14. בתגובה לבקשה חזר פרנסיס על טענותיו בכתב התביעה אם כי בניגוד לנטען בו לפיו נטל נביל את ניהול ההגנה, טוען בתגובתו כי לא התגונן מפני תביעת הבנק, כי לא נתן הרשאה לעו"ד דכואר לייצגו וכי לא הציג בשום דרך שהיא את גרסתו. 15. עוד הוא טוען כאמור כי הסכם הפשרה עליו מסתמך הבנק בחלק מטענותיו, לא נחתם על ידו והחתימה המתיימרת להיות שלו מזויפת. דיון 16. כאמור, פסק הדין בת"א 19037/93 ניתן לאחר דחיית הבקשה למתן רשות להתגונן שהגישו הנתבעים. אין המדובר אפוא בפסק דין על פי צד אחד או במעמד צד אחד, כך שספק רב אם ניתן היה להשיג עליו על ידי הגשת בקשה לביטולו. מכל מקום גם אם נפל פגם בהליך רק תועלת צמחה מכך לנתבעים שהרי לאחר שפסק דין הפך לחלוט נדונה בקשתם לביטולו (שהוגשה באיחור) וחרף הליקוים שבה ניתנה להם הזדמנות, שלא נוצלה על ידם, לפתוח את ההליך מחדש. הנתבעים לא קיימו את התנאי ולא הגישו ערעור על פסק הדין ובכך הפך לחלוט. 17. טענתו החדשה של פרנסיס, לפיה למעשה לא התגונן אין בה כדי לסייע לו, ואין בה כדי לשנות את התוצאה. פרנסיס אינו טוען כי לא הומצאו כתבי בי-דין בת"א 19037/93 כך שאם בחר שלא להתגונן אין לו לבוא בטרוניה על כך שניתן פסק דין נגדו. מכל מקום גם במקרה זה, אם בחר שלא להגיש בקשה לביטולו או לערער עליו הפך פסק הדין לחלוט. 18. ככלל, עקרון סופיות הדיון מחייב כי עם הפיכת פסק דין לחלוט מסיים בית המשפט את מלאכתו ואין מקום לשוב ולדון באותו עניין בשל קיומו של מעשה בי-דין. לעניין זה אין נפקות לשאלה כיצד הסתיים ההליך - אם בפסק דין על פי צד אחד, אם בפסק דין לאחר דחיית בקשת רשות להתגונן ואם לאחר שמיעת ראיות הצדדים. בכל אותם מקרים ניתן לומר כי היה לבעל דין יומו בבית המשפט (גם אם בחר שלא לנצלו) (ראה בעניין זה בין היתר ע"א 50/89 ליטן נ' אילתה פ"ד מה(4), 18 והפסיקה המוזכרת בבקשת הבנק). 19. עם זאת, יש לבחון את הטענה האמיתית המסתתרת מאחורי טיעוני פרנסיס, והיא כי מטעמי צדק הוא זכאי למשפט חוזר חרף קיומו של מעשה בי-דין ועל כן על מנת לאפשר לו יומו בבית המשפט יש להורות על ביטול פסק הדין. הדרך הדיונית הנאותה היא על ידי הגשת תובענה לביטול פסק דין (ראה בין היתר ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 212 - 214). 20. סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 הכיר במשפט חוזר בהליך פלילי. עם זאת ההלכה הפסוקה הכירה בסמכות הטבועה של בית המשפט להורות על "משפט חוזר" בהליך אזרחי (ראה ספרו הנ"ל של ש' לוין, דנ"א 79/01 עין גב קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח' נ' מקורות חברת מים בע"מ ואח' דינים עליון, כרך ס, 668 והפסיקה המוזכרת שם) כך שבית המשפט יהיה מוסמך להורות על ביטול פסק דין חלוט כאשר שיקולי צדק יחייבו לעשות כן ואלה יגברו על עקרון סופיות הדיון. המקרה המובהק בו ראוי להיענות לבקשה למשפט חוזר בהליך אזרחי יהיה כאשר פסק הדין הושג במרמה. מקרה נוסף הנו כאשר נתגלו ראיות חדשות אשר לא היו ידועות לבעל הדין שגם לא יכול היה לדעת עליהן אף אם נקט בשקידה סבירה להשגתן (ראה ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ ואח' דינים עליון כרך סד, 237). אין זו רשימה סגורה ויתכנו מקרים נוספים. עם זאת ראוי לזכור כי על בית המשפט להשתמש בסמכותו במשורה שכן תכליתו של משפט חוזר בהליך אזרחי הנה עשיית צדק ואינו מיועד ליתן הזדמנות חוזרת למי שהחמיץ את המועד להתגונן מטעמיו הוא. 21. במקרה דנן טוען פרנסיס כי "לאחרונה" נתגלו לו עובדות, אשר נותרו עלומות הן בכתב התביעה והן בתגובתו לבקשה, לפיהן עשו פקידי הבנק יד אחת עם נביל או התרשלו בכך שהתירו לו לפעול בחשבון למרות שלא היה בעל זכות חתימה בו. אין חולק כי המעשים והמחדלים המיוחסים לבנק נעשו טרם הגשת התובענה בת"א 19037/93. טענת פרנסיס הנה אפוא כי הבנק פעל במרמה או ברשלנות בניהול החשבון וכי הראיות הרלוונטיות נתגלו לו רק לאחרונה (בתגובה לבקשת הבנק הוסיף כי "לאחרונה" משמע לפני כשנה). 22. פרנסיס לא הניח תשתית עובדתית ולו מינימלית לביסוס גרסתו, לא פירט מהם המעשים או המחדלים שנעשו על ידי עובדי הבנק ולכן אין לדעת האם המדובר בתרמית, היכולה להצדיק משפט חוזר, או ברשלנות אשר יכולה להצדיק להעתר לבקשה למשפט חוזר אם היא בדרגה חמורה. כתב תביעה כפי שהוא אינו יכול אפוא לעמוד על כנו. 23. לא זו אף זו, ההלכה הפסוקה הכירה בתרמית במהלך ההליך המשפטי כעילה למשפט חוזר. במילים אחרות, אם יתברר לאחר מתן פסק דין כי בעל דין גרם להטיית הדין באמצעות מעשה מרמה מצדו כגון העיד עדות שקר או הסתייע בעד שקרן או הסתמך על מסמך מזויף או נמנע מלהציג מסמך מהותי שהיה בו כדי להכריע את הדין לטובת יריבו, יהיה בית המשפט מוסמך להורות על ביטול פסק הדין גם לאחר שהפך לחלוט, שכן חובת הצדק תחייב להעדיף פתיחת ההליך מחדש על פני עקרון סופיות הדיון. 24. במקרה דנן אין פרנסיס טוען כי עקב תרמית מצד הבנק בניהול ההליך זכה בתביעתו. טענתו הנה כי הבנק נהג במרמה או ברשלנות בניהול החשבון. מכאן, שמבוקשו הנו לפתוח את ההליך מחדש משום שעקב מחדלו שלו החמיץ את המועד להתגונן בהליך הראשון. מטעם זה יש לדחות את התובענה על הסף ככל שהיא מבוססת על תרמית מצד הבנק. 25. נותר אפוא לבחון האם יש מקום להתיר משפט חוזר עקב גילוי ראיה חדשה שלא היתה בהישג ידיו של פרנסיס בהליך הראשון. טענת פרנסיס הינה כי רק לאחרונה התבררו לו עובדות המבססות את ההגנה. מקובל עליי כי גילוי עובדות חדשות כמוהו כגילוי ראיה חדשה ברם גם במקרה זה על הטוען להראות כי לא ידע על טענת ההגנה וכי לא יכול היה לדעת עליה גם לו נקט באמצעים סבירים לגילויה. 26. במקרה דנן עולה מגרסתו שלו כי פרנסיס לא ידע על ההגנה לה הוא רומז מהטעם הפשוט שקודם לכן לא עשה מאומה לגילויה. בנסיבות אלו אין הצדקה להתיר פתיחת ההליך מחדש על מנת לדון בטענות בלתי ברורות שניתן היה להעלות ללא כל קושי במסגרת ת"א 19037/93. 27. אשר על כן דין התובענה להדחות על הסף. למותר לציין כי אם יש לפרנסיס טענות כנגד הבנק המצמיחות עילה להשבה אין מניעה כי יגיש תביעה כספית נגדו ברם במקרה זה עליו לשקול את טענות ההתיישנות והשיהוי שהועלו על ידי הבנק בבקשתו שכן המעשים והמחדלים המיוחסים לו נעשו (אם נעשו) לפני למעלה מעשור. ניתן להניח כי פרנסיס יכול היה לגלותם ללא קושי לו רק התעניין בנעשה בחשבון. 28. לו היה עליי להכריע בבקשת הבנק על יסוד טענת ההשתק מכח חתימת פרנסיס על הסכם פשרה הייתי דוחה את הבקשה, שכן נוכח טענת פרנסיס כי החתימה אינה שלו והיא מזויפת לא ניתן להכריע על הסף ללא שמיעת ראיות. ברם נוכח המסקנה אליה הגעתי איני נדרשת להכרעה בטענה האמורה כמו גם בטענה כי התביעה קנטרנית וטורדנית. סוף דבר 29. אני דוחה את התובענה על הסף. התובע יישא בהוצאות הבנק בסך 5,000 ₪ ומע"מ. בקשת רשות להתגונןביטול פסק דין