מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביצוע שיק שהוסב: 1. בפני תביעה שטרית שעילתה שיק מס' 5487483 ע"ס 75,000.- ש"ח, ז.פ 30/04/1997, לפקודת שי עיני בע"מ בחתימת הנתבעת (להלן: "השיק") שהוגש לביצוע בתיק הוצל"פ 01-17610-99-2 וההתנגדות לגבי ביצוע השיק נתקבלה ביום 12/03/2000 והתצהיר בהתנגדות נהפך לכתב הגנה. לטענת הנתבעת התובע אינו אוחז כשורה עקב ההסבה בשיק שאינה תואמת את הפרטים הנכונים של המסיבה, שכן השיק ניתן ל: "שי עיני בע"מ" וההסבה נעשתה ע"י ש. עיני בע"מ שהסבה את השיק ל: "שי עיני בניה ופיתוח בע"מ". כן נאמר שהתובע לא ציין על השיק "ניכיון" וסביר להניח שהתובע גם לא נתן כל תמורה לנפרעת ועקב כך איננו אוחז כשורה בשיק. לטענת הנתבעת השיק ניתן לנפרעת מספר חודשים לפני תאריך פירעונו המיועד ליום 30/04/1997 עבור סחורה עתידית של בלוקים שהיה על "שי עיני בע"מ" לספק לנתבעת בפרויקט בנייה עתידי, כשבפועל הסחורה לא סופקה כלל והיה כישלון תמורה מלא מצד הנפרעת. לטענת הנתבעת השיק ניתן לנפרעת מספר חודשים לפני תאריך הפירעון המיועד והנתבעת הייתה בחובות כבדים, פנתה למנהל הנפרעת (מר יצחק עיני) ודרשה את השיק חזרה והוא הבטיח לה להחזירו אם לא תתקבל הסחורה. לטענת התובע הנתבעת קיבלה תמורה בגין השיק, כשבכל מקרה התובע אוחז כשורה, כשהתובע נהג בתום לב והוא גם אוחז בעד ערך ולפיכך יש לדחות את ההתנגדות לביצוע השטר ולקבל את התביעה. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות ובסיכומי הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. גם בלא להכריע בשאלה האם התובע אוחז כשורה אם לאו, אני קובע שלא הוכח בפני כישלון תמורה ודי בכך כדי לדחות את ההתנגדות לביצוע שטר ולקבל את התביעה. אינני נותן אמון בעדותו של מר יצחק עיני. מר עיני הצהיר כבר בתחילת חקירתו ש"יש מספר דברים בתצהיר שלא הכי אמיתיים". תצהירו של מר עיני (נ1/) הוא תצהיר קצר ביותר בן מספר סעיפים והנה, בתחילת הדיון הוא מבקש לתקן את הסעיפים המרכזיים בתצהירו (ראה עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 3-1). כך ביקש מר עיני לתקן את האמור בסעיף 5 לנ1/ שהוא הפקיד את השיק בבנק בחודש 01/97 אחרי שהבנק לחץ עליו להביא ביטחונות מלקוחות ובכלל זה שיקים דחויים ואמר שמדובר בשקר (בתצהירו) ושהעו"ד כתב את זה (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 15-14,8). אני דוחה את ניסיונו של מר עיני לשנות מהותית את תצהירו ולטעון שהשיק הופקד למשמורת ולא לניכיון ושהיה לו הרבה כסף באותה תקופה ולא היה בקשיים או בחובות (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 3-1). הדבר עומד בסתירה לטענות הנתבעת, כפי שמופיעות לדוגמא בסעיף 2ד' לתצהיר מר שומוביץ שהפך לכתב הגנה במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר וכן בסתירה לכך שהוחזרו שיקים ושהחשבון הפך מוגבל מיד לאחר מועד הניכיון. אני דוחה את טענת המשמורת וקובע שהשיק הופקד להקטנת יתרת החוב בחשבון, כפי שטען מר עיני בתחילה [כשיש לציין שיותר מאוחר טען מר עיני שהוא כלל לא הפקיד את השיק ולא יודע אם נעשה בו ניכיון (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 25-23)]. ב. אני דוחה את גרסתו של מר שומוביץ שההזמנה נשוא השיק בוצעה בחודש 10/96 עבור פרוייקט בפ"ת (ראה עמ' 3-2 לעדויות בדיון בהוצל"פ בהתנגדות לביצוע שטר) ושהסחורה לא נתקבלה. גרסה זו לא נתמכה במסמך כלשהו, למרות שמר שומוביץ העיד בהוצל"פ שיש לו את מסמכי ההזמנה. והנה, במהלך הדיון בביהמ"ש העיד מר שומוביץ שהוא מוכן לגשת לרכבו להביא ספח ועותק מההזמנה ולאחר הפסקה חזר והמציא את ת1/ ות2/. והנה, ת1/ זהו זכ"ד מיום 30/10/1995 לגבי פרוייקט בנייה בפ"ת, תוך קביעת תנאי תשלום של שוטף + 75 (בעוד מר שומוביץ ומר עיני העידו על תנאי תשלום של שוטף+ 90), כשנאמר במסמך זה שחב' ש. עיני בע"מ התחייבה כלפי הנתבעת לשמור לה את כל הבלוקים וליתן לה מחיר מועדף תוך שמירת המחיר ולכן אין כל הגיון בגרסת הנתבעת שהשיקים ניתנו לפני מועד האספקה כדי להבטיח את המחיר. בנוסף, מר שומוביץ העיד שהפרוייקט בפ"ת החל בחודש 08/97, כך שאין לו קשר לאספקת הסחורה שהחלה לפי ת1/ ות2/ כבר בחודש 10/95. אני דוחה את גרסתם של מר שומוביץ ומר עיני לגבי מתן השיקים כדי לשמור את המחיר וכן את הניסיון לשנות את הגרסה לכך שהשיק ניתן בגין רכישת סחורה שוטפת. מר שומוביץ בעצמו לא זוכר את החשבון שעשה עם החייבת ואיזה שיקים קיבל והוא שינה את גרסתו שהשיק ניתן בגין רכישת סחורה שוטפת. יש לציין שהנתבעת לא המציאה כל ראיות לגבי תשלומים ששולמו בגין הסחורה לא הראתה כמה שילמה בפועל לעומת הסחורה שנתקבלה ואני קובע שהיא לא הוכיחה כישלון תמורה בגין שיק והסתפקה בטענה כללית וסתמית. אין כל הגיון בשיקים שניתנו לסחורה נוספת בזמן שהנתבעת נמצאת ביתרת זכות בבלוקים אצל החייבת, כשמר שומוביץ משנה את גרסתו מהפרוייקט בפ"ת לשימוש לשוטף (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 25-11). יש לציין גם שמר עיני עצמו טוען שסיפק חלק מהסחורה בגין הפרוייקט בפ"ת ובגין העסקה עם הנתבעת (ראה עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 21-15) וזאת ביום 10/11/1996, כשמהעדויות בפני עולה שלא הוכח קשר בין השיק לבין הפרוייקט בפ"ת והשיק בוטל ביחד עם שיקים אחרים כיוון שמר שומוביץ חש שמהלך האספקה השוטפת של הבלוקים הופסק בלא שהוא יכול לייחד שיק כזה או אחר לסחורה כזו או אחרת ובלא שהוא יכול לעשות חשבון תוך אי זיכרון שלו (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 27-25 ועמ' 12, שורות 2-1), כשמר שומוביץ עצמו מאשר קבלת סחורה בחודש אוקטובר ואף ייתכן בחודש נובמבר או דצמבר (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 9-7). יוצא מכך שעולה שהשיק, שניתן לחודש 01/97 בהנחה שניתן בתשלום של שוטף 90+ כגרסת מר עיני ומר שומוביץ, ניתן עבור סחורה באוקטובר או נובמבר, שכן נתקבלה אצל הנתבעת וזאת בין אם מדובר בפרוייקט בפ"ת ובין אם מדובר בסחורה שוטפת ולא הוכח כל כישלון תמורה בגין השיק הנ"ל (לפי שתי הגרסאות של הנתבעת לגבי התשלום). הנתבעת לא סתרה את חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29(א) לפקודת השטרות, לא הביאה כל ראיה באשר לאי קבלת תמורה וגם לא הראתה שמדובר בכישלון תמורה חלקי קצוב וכשלון תמורה חלקי בלתי קצב לא מהווה הגנה מפני ביצוע שטרי [ראה ע"א 366/89 פיין אלומיניום נ' ד. מיטל א.ג. חברה זרה, פ"ד מה(5) 850]. מדובר במערכת יחסים בין הנתבעת לחייבת שלגבי צד אחד אינני נותן אמון בעדותו (מר עיני) והצד השני לא זוכר, סותר את גרסתו והראיות שממציא לא תומכות בגרסתו (מר שומוביץ) ולפיכך יש לדחות גרסה זו. הנתבעת לא הביאה כל ראיות לגבי הסחורה שלא סופקה מול התשלומים והסתפקה בהעלאת טענות סתמיות לא מבוססות, כשלא ניתן להגיע בכל מקרה להתחשבנות שתביא לסכום קצוב וכל זה מעבר לסתירות, אי התאמות ואי דיוקים בעדות עדי הנתבעת. ג. אני דוחה את גרסתו של מר עיני לגבי נ2/, שכן נ2/ הוחזר לו קודם שהשיק הנוכחי הופקד על ידו ואני מקבל בעניין זה את גרסת מר מנחם. אני גם דוחה את הציטוט מהפרוטוקול שצורף לסיכומי הנתבעת לגבי מר מנחם, שכן מהציטוט לא ניתן לקבוע האם מר מנחם נתן או קיבל הלוואה. אני קובע שהוכח בפני שהתובע נהג בתום לב בעת שביצע ניכיון בשיק, הנתבעת לא הוכיחה אי מתן תמורה בעד השיק ולא נסתרה החזקה הקבועה בסעיף 29(א) לפקודת השטרות, כשעדות מר מנחם מחזקת את טענת התובע. אני נותן אמון בגרסת מר מנחם בנ3/ ובביהמ"ש לגבי השיק שמופיע בחשבון ושמופיע בתאריך הרלוונטי ניכיון שיק ושלפי הרישום והקידומת נעשה אכן ניכיון לשיק, כשהשיק לא היה עדיין אצלו בתאריך שנ2/ חזר (ראה עמ' 14-13 לפרוטוקול) ושהשיק הופקד לניכיון ולא למשמורת (כפי שניסה לטעון מר עיני). אני דוחה את הניסיונות להרחבת חזית מצד הנתבעת והטענות לגבי חתימות ההסבה ו/או זיופים שלא נטענו קודם לכן ולא ניתנה לגביהם רשות להתגונן. 3. התוצאה הינה שאני מקבל את התביעה ודוחה את ההתנגדות לביצוע שטר ולפיכך התובע רשאי להמשיך בהליכי הוצל"פ למימוש השיק בהוצל"פ. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500.- ש"ח בתוספת מע"מ כדין. הסכום הנ"ל יועבר לתובע מתוך הערבות הבנקאית שהפקידה הנתבעת בקופת ביהמ"ש בסך של 20,000.- ש"ח שהתובעת רשאית לממשו בגובה הסכום הנ"ל. שיקיםביצוע שטר